שיעור בוקר 27.06.19 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"בניין החברה העתידית" - קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם

אנחנו צריכים לא לשכוח שכל מטרת ההתפתחות זה להגיע לגילוי הבורא, ו"גילוי הבורא" זה נקרא, להגיע מצדנו לכלי. והכלי הוא כל המערכת שמיים וארץ, ודאי שלא בממדים הגשמיים, אלא רוחניים, וכל זה הכלי לגילוי הבורא. ולהידבק בזה, זאת אומרת להיטמע, להידמות לזה גם מצד החיבור בינינו, וגם מצד המילוי שבנו, את כל זה אנחנו חייבים לעשות. זאת אומרת, זה תפקיד שלנו. אבל מטרת הקיום של כל עם ישראל וכל העולם, כל האנושות, ובכלל כל העולם, כל הטבע כפי שאנחנו לומדים כאן בתפיסת המציאות, שהכול נמצא בעצם בנו, וכל זה, כדי להגיע להזדהות שלמה עם המערכת הכללית.

במימד האנושי היותר מוגבל, זה מתבטא בזה שאנחנו, וגם האנושות אחרינו חייבים להשיג את המערכת האינטגרלית שהיא סגורה, כוללת את הכול, מתפקדת בצורה שלמה, בהשלמה. ואת זה ודאי שאנחנו יכולים להשיג בהתקרבות לאותן התכונות אינטגרליות, גלובליות, התקשרות הדדית בין כולם כפי שאנחנו צריכים, ואז, בהתאם לתכונות שלנו, אנחנו נגלה את התכונות האלו שהן באמת נמצאות במערכת הכללית.

לכן כל העניין של הדור האחרון מדבר על זה, שאנשים, עשיריות, מתחילים יותר ויותר לגלות הכרחיות, נחיצות בבניית החברה. כבר לא איזו עשירייה קטנה או עשיריות פה ושם, אלא החברה הכללית, האנושית שהיא מגיעה גם על ידי לחצים ומשברים, כמו שאיש פרטי, או עשירייה פרטית מרגישה לחצים וכך מתקרבת ליישום הנכון, כך האנושות כולה היא לאט, לאט מגלה. ובזמננו זה כבר לא לאט, לאט, השנים הקרובות ידברו על זה שאין לנו ברירה, אלא אנחנו חייבים להשתנות. ברור לכולם שחייבים להשתנות, שהקפיטליזם נגמר ולא יודעים איך להתקדם ואיך להתקיים, וכל חברה אנושית, כל שיטה, היא בעצם פושטת את הרגל ואין מה לעשות, אבל אין מה שישמש תחליף.

כאן אנחנו צריכים להסביר לאנושות מהו התחליף. לא חשוב שהם לא יכולים לקבל את זה בינתיים, כי ברור לפי הטבע שלהם שהם עדיין לא מסוגלים לשמוע, ולקבל, ולעכל, ולא כל שכן להסכים. אבל בזה שאנחנו מפיצים, אנחנו בזה מזרזים את הזמנים, עושים את מה שמוטל עלינו, ובצורה כזאת גם בונים איזה מעבר יותר רך. לא על ידי מלחמות, כמו שאומר בעל הסולם שיכולות להיות חס ושלום, אלא על ידי ההבנה, ההכרה והשפעה הדדית, שאנחנו עליהם, והם עלינו.

אז צריכים לראות כאן תנאים הכרחיים שצריכים לקרות בזמנים הקרובים, וגם בהתאם לזה צריכים לראות את תפקיד מדינת ישראל שקמה, ועם ישראל שאיכשהו מתגבש, מה התפקיד שלו, לשם מה הוא קם. אנחנו לא חושבים שזה סתם איזה תהליך כמו שבכל אומה ואומה היסטורית, אלא איפה אנחנו כאן צריכים לממש את פעולת הבורא, שהיא מתרחשת עלינו. איך אנחנו צריכים לסייע לזה, כדי להביא את עצמנו ואת כל העולם בדרך הנכונה לתיקון הכללי.

אז בוא נראה מה הוא כותב.

קריין: קטע מס' 61, מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם.

 "תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית. ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה והתנוונותו בהתנוונות האומה, אלא שיהיה גם מוכן למסור כל ישותו לטובת האומה בעת הצורך. ולולא כן, הזכות קיום שלהם, בתור אומה בעולם, אבודה היא למפרע.

ואין זה אומר, שכל יחידי האומה בלי יוצא מהכלל מוכרחים להיות כן, אלא הכוונה היא, שאותם בני האומה, הנמצאים בהרגשה ההרמונית האמורה, הם העושים את האומה, ועל פי איכותם נמדד מדת האושר של האומה וכל זכות קיום שלה. ואחר שכבר נמצא סכום של פרטים המספיקים לקיומה של האומה, כבר יוכל להמצא בה גם שיעור מסוים של אברים מדולדלים, שאינם מחוברים בגוף האומה בכל השיעור האמור. והבסיס כבר בטוח ומשומר בלעדם."

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

אנחנו צריכים לראות במערכת שלנו, תחילת החברה העתידית. לראות, כי זה עדיין לא דוגמה, כי זו עדיין לא חברה, אלא זו קבוצת לומדים. אבל לאט, לאט, אני חושב שבזמן הקרוב, אנחנו נתחיל בהתאם ללחצים שאותם אנחנו נרגיש, כל עם ישראל, וכל העולם, כי הבורא מתקרב. ההתקרבות שלו, זה ימות המשיח, זה צעדי המשיח, שכל פעם מרגישים אותם יותר ויותר כמצב כבד, כמצב לוחץ, כמצבים שלא יכולים לעשות איתם שום דבר. לא יודעים איך להתנהג, מה לשנות, אלא הכול הולך להיות יותר ויותר חשוך וכבד. כי אנחנו בצורה אגואיסטית, אז ודאי שאנחנו הפוכים ומנוגדים להתקרבות הבורא אלינו. ולכן אך ורק אותם האנשים או חברות, קבוצות, שהם יהיו מקיימים איכשהו בתוכם צורת הבורא, הם ירגישו את עצמם, וייראו כך, שיש להם משהו שהוא דוגמה לכולם.

ולכן בעצם זה מה שהוא כותב, "תנאי מחויב לכל אומה, שתהיה מלוכדת יפה מפנימיותה, שכל היחידים שבה יהיו מהודקים זה בזה מתוך אהבה אינסטינקטיבית." אפילו אינסטינקטיבית. זאת אומרת, שכבר יוצאת מהטבע שלהם. הוא בעצם כותב על המצב האידיאלי, "ולא לבד, שכל יחיד ירגיש את אושרו באושר האומה", אלא שכך הם ירגישו את עצמם כולם יחד.

בקיצור, חיבור, חיבור, חיבור. אין יותר מזה. וודאי שאם אנחנו מדברים על כל העולם, אז זה בהכוונה מלמעלה. ואם אנחנו מדברים עלינו, אז זה יקרה ודאי מהתפילה ומהפנייה מעבודה שלנו. במישור הגשמי, הפצה, פרסום, הסברה, חינוך. במישור הרוחני, תפילה.

שאלה: אם אני מבין נכון, הוא כותב פה, שאם יש מסה קריטית באומה שמחויבת לליכוד הפנימי, אז לצידה יכול להיות גם מה שנקרא "איברים מדולדלים". לא כולם צריכים להיות. בעשירייה זה לא ככה?

לא, עשירייה היא סוגרת את עצמה, והיא כאילו לא מאפשרת להתקרב אליה. זה אם אנו מדברים בעשירייה. שוב, ישנה קבוצה שהיא לומדת, כולם יכולים לבוא ללמוד, היא מפיצה ועושה הרצאות, לימודים כל מיני דברים, והיא בתוכה מחולקת לעשיריות. לעשיריות היא לא נותנת להיכנס, אבל מחוצה לזה היא מפרסמת ובונה לעצמה כל מיני שלוחות או תת קבוצות, וכן הלאה.

תלמיד: אז רק בשביל להבין, בעשירייה אין מקום לפריפריות, בעשירייה כולם מחויבים?

הם דואגים רק בפנים. אם אתה רוצה שיהיה משהו בין עשיריות, למעלה מעשיריות, אז זה כבר ממלכת כוהנים, לויים. זאת אומרת, זה כבר אנשים מיוחדים שהם צריכים לקשור בין עשיריות. אבל לא שעשירייה תתפזרנה לכל מיני עסקים מחוץ לה, עשירייה היא כולה, כולה בתוכה.

זאת אומרת, אם יש משימה שאנחנו כעשירייה מתקבצים כדי להפעיל משהו, להשפיע על משהו בחיצוניות, זה כן, אבל אנחנו יחד. זאת אומרת, שכל ההשפעה החיצונה לא תעשה בנו איזה חיכוך, חלוקה, גלים, שהרפסודה שלנו פתאום מי יודע מה יקרה לה, לכן אנחנו שומרים כל הזמן קודם כל על עצמנו. אם לא תהיה עשירייה, מה יהיה? כלום. לכן קודם כל שמירה על זה. זה החוק ש"עניי עירך קודמים". כשיש עניים בעולם, אני צריך לדאוג לעניים שנמצאים בעיר שלי. זה חוק.

שאלה: במאמר הערבות מתואר מצב של ערבות טוטאלית של כל פרטי האומה, ופה הוא לא מחייב את כולם להיות באותה ערבות. האם אין סתירה בין שני התיאורים?

אני לא יודע. כאן זה דברים שאנחנו לקחנו אותם. עיתון "האומה" זה קטעים שהוא כתב את זה בתנאים מיוחדים. אני לא מתייחס לזה כמו באמת לתורתו, זה כמו שכותבים בעיתון. אמנם שזה בעל הסולם, אבל כותב בצורה, במסגרת מסוימת. ערבות חייבת להיות, זה בטוח. בכל רמה ערבות משלה.

שאלה: בנוגע לערבות, הייתי רוצה להזמין את כל החברים ל"ערבות טים" שתתחיל בעוד חמש עשרה דקות. זאת הכנה לכנס שאנחנו מעבירים בכל שלישי וחמישי, זאת פעולה מאוד חשובה, כי בדיוק שם אנחנו מפתחים את תוכן הכנס.

ויש לי שאלה, היום דיברנו על זה שכל העבודה שלנו נמצאת בעשירייה. איך לא ללכת בדרך הרגילה שלנו שכל אחד מטפל בחלקה הקטנה שלו, אלא איך כולנו יחד מתוך העשירייה המשותפת מכינים את תוכן הכנס?

אני לא יודע. אתם לא מתקשרים אלי. אני אפילו לא יודע בדיוק מי מטפל בכנס. לא באוכל, לא בציוד, אלא בתוכן. אני בינתיים עוסק בדברים שלי. אף אחד לא משך אותי לדון על זה, לדבר על זה, להסביר משהו. בבקשה אני מוכן.

תלמיד: אנחנו עכשיו רוצים לפתח חיסרון משותף ועם זה לפנות אליך, כלומר שלא אנחנו נמציא משהו בעצמנו.

טוב, בסדר גמור. אז אתה רוצה לפנות לאחרים? בבקשה תפנה, הם שומעים.

תלמיד: הייתי רוצה לשאול אותך קודם כל איך אפשר לעשות כך שהכנס הזה יהיה תוצאה של ההכנה משותפת שלנו, לא סתם של קבוצת תוכן, אלא שבאמת כל החברים יעבדו יחד על חיסרון משותף, ויגיעו לכנס עם חיסרון אחד משותף?

אני חושב שאתם צריכים לקחת כמה קבוצות, קייב, מוסקבה, פיטר, ועוד קבוצות גדולות, אולי יש שם ליד נובוסיבירסק, אולי אפילו קרסנויארסק, אני לא יודע, אבל גם למטה, אלמאטה, קרוב לזה, סוצ'י, אודסה, אני לא יודע איזה קבוצות יש שם עכשיו, אבל לכנס בטח שהן יבואו, ואנחנו צריכים להשתמש בכנס כדי לקבץ אותן. אז לפחות את הקבוצות האלה, החזקות, המקומיות, הגדולות, ושהקבוצות המקומיות הגדולות שגם ילכו כרשת, ויתפזרו לקבוצות יותר קטנות, וההן לעוד יותר קטנות, כך שאנחנו נכסה ברשת הזאת את כל התלמידים שלנו, את כל החברים שלנו. בזה אתם חייבים לפעול.

אני לא יודע איזה קשר יש ביניכם לבין כל יתר הקבוצות הגדולות שבאוקראינה, רוסיה, אולי אפילו בלטיה. מי מרגיש שהוא צריך לבוא? או שבלטיה רוצה לבוא רק לבולגריה? את זה אתם צריכים לברר.

תלמיד: בדיוק בשביל זה אנחנו עושים את המפגשים האלה. איך אנחנו יכולים להוליד את הכנס הזה כולנו יחד?

קודם כל, יש לכם את רשימת ההרצאות? את רשימת הסדנאות? את רשימת ההפעלות? את רשימת ישיבות החברים? גם של ערבי תרבות או משהו, אני לא יודע מה אתם מתכוונים לעשות שם. האם יש את הדברים האלה שהם הפעלות חברתיות? ואם כן, האם הם מספיק מפורטים? אתה צריך לרשום את כל זה ולשלוח לכולם, ושכל אחד קודם כל ישלח לאחרים, ולאחרים, ולאחרים, עד האדם האחרון אי שם, שנמצא בקוטב הצפוני או הדרומי. אחר כך תגיד, "אנחנו רוצים לקבל בחזרה את כל התגובות האלו". ולא שהתגובות ישלחו אליך, שהתגובות גם ישלחו דרך כל מיני המקומות האלו, ועד שזה יגיע אליך, שזה גם יתיישב בכל אחד ואחד, ואתה תביא את התגובות האלה לדף הכנס.

אנחנו צריכים לראות איפה יש כאן פעולת חיבור. אחר כך תתחילו לדון, על ההרצאה הראשונה, ההרצאה השנייה, אם יש ישיבת חברים לפני זה, שאלות תשובות כאלו, מה כל אחד רוצה. הכול שיהיה שם, ממש ארגז גדול מאוד עם כל מיני טענות והמצאות וכולי. וכך תתחיל לארגן. זה צריך להיות כבר בדרך, לא נשאר לך הרבה זמן, חודשיים וחצי זה לא הרבה זמן עד שהמכונה הזאת כך תעבוד.

אתה נקרא "מארגן", אבל בעצם אתה כותב את רשימת ההרצאות, החבר מכין לך את הקטעים, והרב מגיע ועושה את העניין, זה לא נקרא לארגן.

תלמיד: זה מה שאנחנו מנסים לעשות.

יופי, מצוין.

קריין: קטע מספר 62 מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם.

"ובושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואינם.

והגרוע מכל, כי גם המעט שנשאר בנו מאהבה הלאומית, אינה טבועה בנו מבחינה חיובית, כרגיל בכל האומות, אלא שנתקיים בתוכינו מבחינה שלילית: הוא הסבל המשותף, שכל אחד ממנו סובל בתור בן האומה, שזה הטביע בנו הכרה וקרבה לאומית מבחינת קרבת - אחים לצרה. והוא גורם מן החוץ. ובעוד שהגורם החיצוני הזה נתחבר ונתמזג עם הכרה הלאומית הטבעית שבנו, יצא ונצנצה מהתערובת הזו, מין אהבה לאומית בתופעה מוזרה, בלתי טבעית ובלתי מובנת.

והעיקר הוא, שאינה מוכשרת כלל לתפקידה: מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה, אבל בלי כח ועצמה, שנוכל לחזור ולהבנות על ידה בתור אומה הנושאת את עצמה. כי איגוד, המתקיים מתוך גורם חיצוני, אינו איגוד לאומי כל עיקר."

(בעל הסולם. עיתון "האומה")

אם היו לנו תנאים טובים היינו בורחים ממדינת ישראל, מלהיות בעם ישראל, ולהיות בכלל חייבים ומחויבים. מה שמחזיק אותנו, זה כמו שבעל הסולם אומר "אחים לצרה". האנטישמיות שעכשיו גוברת, זו עזרה גדולה לליכוד העם, שוב לפי אותה הסיסמה של "אחים לצרה", אבל הכול רק בתנאי שיש לחץ חיצון ומאיים, זה מה שהוא אומר ש"מדת החימום שבה מספיקה רק להתלהבות לשעתה," בלבד. מה שאין כן, בצורה רגועה, שקטה, אנחנו לא יכולים להתקיים. זו הבעיה שלנו.

לכן אנחנו חייבים להשתמש מהר בזמן הזה שאנחנו נמצאים יחד, לפני שהאומה מתפזרת ואנחנו סוגרים את כל העניין הזה, כמו שבעל הסולם כותב שאנחנו קיבלנו כאן הזדמנות להקים מקום, איזו מדינה. ואין עם ואין מדינה שבצורה כזאת יכולים להתקיים, אלא רק בזכות השונאים שלנו שמקיפים אותנו מכל הצדדים. אנחנו צריכים להודות להם, לאותם הארגונים, לחמאס וכל אלו, לאיראנים, לכולם, כי אחרת היינו לגמרי מתפזרים. אין ברירה, זה חוק הטבע, זו לא הסתכלות שלי, ולא שאני נמצא באיזה שמאל, ימין או משהו, זו לא פילוסופיה, אלא זו עובדה ודעה של המקובל הגדול לפניי.

לכן אנחנו צריכים להזדרז בזמן ולראות, שלמרות שאנחנו שמחים מצד אחד, בכל מיני הכוחות שלנו, בצבא שלנו, בהסכמים שעכשיו טראמפ תופר בסעודיה, או עוד כל מיני דברים, זה הכול יכול לגרום לנו נזק לאומי גדל מאוד. לא מדיני ולא צבאי, כמו נזק לאומי. שקודם כל, כמה שזה פשוט כך זה עובד, במידה שטוב לנו החברה מתפוררת, וכשרע לנו בחברה החברה מיתקנת.

לכן יש כאן דבר והיפוכו. טוב לנו, לא טוב לעם. רע לנו, טוב לעם. מתי אנחנו נפסיק את הדואליות הזאת? מתי שנמצא שיטה איך להיות מחוברים לא על ידי גורם חיצון, שלוחץ ומאיים, אלא על ידי גורם פנימי טוב, חם ומלכד, שזה החינוך האינטגרלי.

תלמיד: רציתי לבשר על יצור חדש ברחוב היהודי. זה פרויקט חדש שעכשיו עלה, שנקרא "ישראלית" – עיתון נשים חברתי, גיליון מס' 1. האמת היא שאני פה מציג אותו, אבל מי שצריכות להציג אותו זה צי של עשרות נשים שכתבו, ערכו, שכתבו, צילמו, איפרו ועיצבו, ופשוט עשו המון דברים, עד הפרט הקטן ביותר, אני רק השתדלתי לא להפריע. ויצא לנו עיתון של שניים עשר עמודים, שבא לספר, להביא קול צעקה של אישה אחת, שזה אוסף של נשים שהתאחדו יחד, שקוראות לכל עם ישראל להתאחד יחד. כמו שהן מארגנות את הבית, כמו שהן מארגנות את החברה, כמו שיש להן טבע כזה לסדר, לפייס, לארגן את הכול, כך גם צריך לעשות במדינה, כך צריך לעשות בעולם.

יש פה פשוט מגוון של טקסטים שגם הגברים מוזמנים כמובן לעבור על זה. זו יוזמה של הרב כמובן, שאמר לפני שבוע בישיבת נשים להכין עיתון, ובאמת הן כתבו עיתון שמספר את הסיפור שלנו, של עם ישראל, מביא מומחיות מתחומים שונים, תחום הכלכלה, התעסוקה, הזוגיות. הוא עוסק בנושאים של אלימות בחברה, במגדר. הוא מספר את הסיפור של הדמויות הגדולות מההיסטוריה, איך נשים לאורך ההיסטוריה, מחוה, שרה, מרים, דבורה, ממש המון נשים, איך הן הביאו באמת לאחדות העם בתקופות שונות.

יש כאן גם סיפורים מרגשים. יש פה את הסיבה למה נשים עכשיו נכנסות לפוליטיקה, ויש פה הרבה טורים אישיים ודעות מרגשות. ויש גם אפילו טור של גבר שכותב להן, לנשים. הוא כותב להן על היכולות שיש להן, על התכונות המיוחדות שיש להן, שייצאו לקדמת הבמה.

ושוב, שם העיתון הוא "ישראלית" – עיתון נשים חברתי. כבר יש מאה אלף עותקים שנמצאים פה למטה, ויש גם גרסה דיגיטלית, ויש המון נשים שהולכות להפיץ אותו בימים הקרובים. אז כמו שהן תומכות בנו, אנחנו נתמוך בהן, שיגיעו לכאן עוד צי של נשים שידחוף אותנו לגילוי הבורא.

מצוין, כל הכבוד. טוב, שימשכו. אני דווקא מאוד שמח שזה יצא. כוח נשים זה כוח גדול וצריכים לתמוך בהן, כל אחת בצורה אישית ויחד גם, שיהיה להן גב ושימשיכו.

(סוף השיעור)