שיעור בוקר 22.01.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 388, מאמר "מתן תורה",

אותיות י"א – י"ג

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמ' 388 את המאמר "מתן תורה". אנחנו נמצאים בטור ב', באות י"א.

אות י"א

"עתה מצאנו פתח עינים, להסתכל בדבר תכלית הבריאה של "ולדבקה בו" בפרצופו האמיתי. שכל ענין הרוממות והדביקות הזה, המובטח לנו ע"י מעשה ידינו בתורה ומצוות, אינו לא פחות ולא יותר, אלא דבר השואת הענפים לשורשם ית'. אשר כל הנעימות והעידון וכל נשגב, נעשה כאן דבר נמשך טבעי מאליו.

כמו שנתבאר לעיל:

א. שענין התענוג אינו יותר, רק השואת הצורה ליוצרה. ובהיותנו משתוים בעינינו לכל מנהג, הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים בתענוגים.

ב. וכל ענין, שיארע לידנו מהענינים, שאינם בנמצא בשורשנו, הרי נעשה מושג זה לבלי לסבול, ולגועל נפש, או למכאובים ממשיים, כפי אשר יתחייב מהמושג ההוא.

ונמצא מאליו, אשר כל תקותינו תלוי ועומד בשיעור השואת צורתינו לשורשנו ית' וית'.

אות י"ב

ואלה הם דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד) בשאלתם: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה, למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות, אלא לצרף בהם את הבריות". עד כאן לשונם.

והצירוף הזה, פירושו הזדככות הגוף העכור, שזהו התכלית היוצא מקיום התורה והמצות כולנה. מפני ש"עייר פרא אדם יולד". כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמא והשפלות, שפירושם, הוא ענין רבוי גדלות אהבה עצמיית הנטבע בו, אשר כל תנועותיו סובבים בחזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום.

באופן, שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש ית' וית', דהיינו מן הקצה אל הקצה:

א. בהיות השורש ית' כולו להשפיע, בלי שום ניצוצי קבלה כלל וכלל חס ושלום.

ב. ואותו הנולד נמצא כולו במצב של קבלה לעצמו, בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום.

ועל כן נבחן מצבו בנקודה התחתונה של השפלות והזוהמא, המצויה בעולמינו האנושי.

וכמו שהוא הולך וגדל, כן יקבל מהסביבה שלו שיעורים חלקיים של "השפעה לזולתו". וזהו ודאי תלוי בערכי התפתחות, הנמצאים באותה הסביבה.

והנה גם אז מתחילים לחנכו בקיום תורה ומצוות - לאהבת עצמו - משום שכר בעולם הזה ובעולם הבא, המכונה "שלא לשמה". כי אי אפשר להרגילו באופן אחר.

וכשגדל ובא בשנים, אז מגלים לו, איך לבא לעסק המצוות לשמה, שהוא רק בכוונה מיוחדת, רק לעשות נחת רוח ליוצרו.

כמ"ש הרמב"ם (הלכות תשובה פ"י), שלנשים וקטנים, אין לגלות את העסק בתורה ומצוות לשמה, כי לא יוכלו שאתו. רק כשנגדלים וקונים דעת ושכל, אז מלמדים אותם לעשות לשמה.

וכמו שאמרו ז"ל: "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שהוא המוגדרת בהכונה לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום אהבה עצמיית, יהיה מה שיהיה.

וע"י סגולה הטבעיית, שבעסק התורה ומצוות לשמה.

אשר נותן התורה ידעה, כמו שאמרו ז"ל (קידושין, ל ע"ב), שהקב"ה אומר: "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין". הרי נמצא הנברא ההוא, הולך ומתפתח ופוסע אל על, בדרגות ומעלות הרוממות האמורה, עד שמספיק לאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמיית, וכל מצותיו שבגופו מתרוממים, ועושה את כל תנועותיו רק להשפיע, באופן אשר אפילו ההכרחיות שהוא מקבל, זורם גם כן לכונת ההשפעה, כלומר כדי שיוכל להשפיע.

וזהו אמרם ז"ל: "לא נתנו מצוות, אלא לצרף בהם את הבריות"."

זאת אומרת אם לא הרצון לקבל שאנחנו מתעלים מעליו לא היה לנו שום כלי כדי להרגיש את הרצון להשפיע, זאת אומרת את הבורא, כמתוק, כממלא, שכל כך מצפים לו, שהוא אהוב עלינו וכן הלאה. זאת אומרת הרצון לקבל, דווקא בזה שהוא מנוגד והפוך ובונה לנו צורות ההפוכות הוא הוא בעומק שלו, בעוצמתו הנוראה, דווקא מתוך זה יש לנו השגת ההשפעה והאהבה וגדלות הכוח העליון.

שאלה: על פי חכמת הקבלה מה זה לשמה, מה זה להשפיע? אנחנו יודעים שהיום יש הרבה אנשים שחושבים "אני נותן כל הזמן, אני משפיע, אני דואג", לפי חכמת הקבלה מה זה נקרא להשפיע לשמה?

אני לא יכול להסביר את זה. מה שבעולם שלנו נקרא להשפיע אתם יודעים, כל אחד יכול להגיד. אני עובר ברחוב ומישהו מבקש נדבה אז אני נותן לו, יש איזה זקן אז אני מעביר אותו את הכביש, יש עוד כל מיני פעולות שאני עושה. גם זה שאנחנו אומרים תודה, בבקשה זה לזה, גם אלה פעולות של השפעה, כל מיני דברים מהקטנים ועד הגדולים.

אבל זה לא שייך להשפעה אמיתית, כי כל זה נעשה מתוך הרצון לקבל שלנו. ואם זה מתוך הרצון לקבל זה לא השפעה, זה רצון לקבל המבצע פעולות דקבלה, רק שאנחנו, מפני שחיים כולנו בתוך הרצון לקבל, אנחנו כביכול חושבים עליהן כמו על פעולות דלהשפיע. אבל באמת אין בהן כלום מהשפעה אלא רק קבלה סמויה.

לעשות פעולות על מנת להשפיע אנחנו לא מסוגלים, אנחנו לא יודעים מה זה, לא יודעים, כי בשביל זה צריכים קודם לצמצם את הרצון לקבל שלנו, לעלות למעלה ממנו, זאת אומרת לקנות כוחות שהם למעלה מהרצון לקבל, כוחות דהשפעה, ואז בכוחות האלו לבצע פעולות וזה יקרא להשפיע. הפעולות האלה הן נקראות פעולות רוחניות, ומה שמקבלים בפעולות האלו, ברצונות האלו שבאמת הם רצונות להשפיע לזולת, יקרא העולם הבא, העולם הרוחני או הבורא. ככה זה.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

זה כבר מדובר על איך מגיעים לפעולות ההשפעה האמיתיות שנקראות "לשמה", שזה על ידי זה שנכנסים לפעולות "לא לשמה". לא לשמה זה כל מיני הכנות שאני עושה לפי איך שהמקובלים כתבו לי ובקפדנות אני משתדל לממש אותן, לבצע, ואז מלא לשמה, מפעולות כאלה של השפעה שקרית אבל בהתקדמות לרוחניות, אני נכנס לפעולות רוחניות ממש.

תלמיד: איך מזרזים את התהליך הזה?

כל הפעולות הן רק בעשירייה. רק בחיבור, אך ורק בחיבור.

תלמיד: ואפשר לשלוט על זה ולעשות יותר מזה, או שמה שמתאפשר על ידי המאור זה מה שאפשר לעשות? נניח אנחנו פועלים בלא לשמה ומחכים שהמאור יפעל.

גם פעולות שלא לשמה וגם פעולות לשמה הן אך ורק על ידי המאור המחזיר למוטב. בפעולות לא לשמה, הפעולות עצמן הן רוחניות, והתוצאות עדיין לא רוחניות. זאת אומרת אני רוצה להגיע להשפעה ואני משתדל לעבוד בקבוצה ולהשקיע בהם, בכל מה שאומרים לי מקובלים, ואני מרגיש שאני איכשהו מתקדם לזה, אבל יחד עם זה אני גם מגלה שהפעולות שלי הן עדיין לא בהשפעה נקייה.

תלמיד: ואז מה מוסיפים פה?

מוסיף ומוסיף כמו שבבית ספר אתה צריך ללמוד איך לבצע אותן בצורה נכונה.

תלמיד: מה זו הצורה הנכונה?

שהן יהיו באמת בעל מנת להשפיע, שיהיו מנותקות בכוונה מהרצון לקבל שלך, מהטבע שלך. אתה צריך לקבל את הטבע השני, זה משהו אחר, כאילו אתה מתלבש בגוף אחר.

תלמיד: באיזה אספקט או במה בדיוק אני צריך להשקיע כדי שהטבע השני הזה יגיע?

להשקיע בחברה.

תלמיד: נניח עושים את זה, אבל מה בתוך ההשקעה הזאת גורם למאור להשפיע יותר?

פנייה לקבוצה ודרכה לבורא.

תלמיד: שזה לאו דווקא קורה כשמשקיעים בקבוצה?

הכול תלוי בכוונה שלך. ובעבודה הזאת החשוב ביותר זה להגדיל חשיבות הבורא בעיניי הנברא. עד שאתה מתחיל לגלות שהפעולות שאתה עושה הן בשבילך שכר. כמו שאתה לוקח מזוודה, מזוודה של מאה קילו, אבל אתה פתאום רואה שיש לך כוח ואתה סוחב אותה, אפילו לא סוחב, אתה לוקח אותה כמו מתנה, כמו זר פרחים, כמו פרח אחד.

תלמיד: שוב, זה כאילו שיש פה איזה לופ על הפעולה. משקיעים בחברה, ואז יש בירור למה משקיעים בחברה.

כדי להביא את הזר הזה לבורא.

תלמיד: אבל גם זה צריך להיות דרך החברה.

כן.

תלמיד: איפה זה מתהפך?

שום דבר לא מתהפך, זה נמצא זה בתוך זה. הבורא נמצא בתוך החברה.

תלמיד: ואיפה יש פנייה אליו?

מלכתחילה הפנייה אליו, אחרת הפעולה עצמה היא ללא מטרה, היא לא נכונה.

תלמיד: והפנייה יכולה להיות שקרית בהתחלה?

כן, וודאי. לא בזה היא שקרית, זו פעולה נכונה, לכן אמרתי פעולה רוחנית ותוצאה גשמית. מה זאת אומרת? אני רוצה להשפיע לו, אני רוצה לתת לו. בשביל מה? בשביל מה אתה רוצה לעשות את זה? אחר כך מתברר שזה לעצמי. אבל ביני לביני בכל זאת אתה נכלל בפעולת ההשפעה דרך הקבוצה, אתה מעורר מאור המחזיר למוטב, ולמרות שאתה בכוונה על מנת לקבל, אותו מאור שאתה מעורר על ידי הפעולה שלך הוא משפיע על הכוונה שלך. תשמעו.

תלמיד: אז הפעולה מעוררת מאור והיא משפיעה על הכוונה.

הפעולה לא משפיעה על הכוונה. הפעולה משפיעה על הבורא. פעולה דרך החברה משפיעה על הבורא ואז יוצא אור שוב דרך החברה ומגיע אלייך ומתקן לך את הכוונה. אין לך שום אפשרות לתקן את הכוונה הזדונית שלך אלא אך ורק בצורה כזאת.

תלמיד: אז בהתחלה הפעולה של האור על הכוונה היא שמנטרלת מקבלה עצמית ואחר כך גם מוסיפה כוונה על מנת להשפיע.

זה כבר אחר כך. בינתיים שלא יהיה על מנת לקבל. אני צריך בינתיים לנקות את עצמי מכל הכלים דקבלה, שיהיו כולם מנוטרלים מלקבל תגמול אגואיסטי, ואחר כך כבר על מנת להשפיע.

שאלה: אם הבורא נמצא בתוך הקבוצה, בתוך החברים, מה אני מבקש ממנו?

אתה מבקש ממנו שהפעולות שלך יהיו באמת פעולות דהשפעה. מה זה פעולת השפעה, זה סתם משפט? כן, אבל אם המשפט הזה להיות בהשפעה מתממש לעומתי, זה נקרא שאני מבקש עבור החברים.

תלמיד: אבל הוא זה החברים.

החברים שנמצאים בעשירייה שלי. אני מבקש ממנו עבור החברים, עבור אחיי ורעיי.

תלמיד: אבל הוא מתלבש בחברים, הוא החברים.

לא, אתה מתבלבל. מה זאת אומרת הוא זה? זה לא הוא. זה הכלי וזה האור. אני מבקש ממנו, מהאור, מכוח ההשפעה, שיעזור לנו להיות יחד כולנו כדי להיות משענת בשבילו. אני לא מתבלבל בין החברים לבורא.

שאלה: אם אני מכוון לאור המחזיר למוטב והאור הגדול הנמצא בסוף המעשה בכל פעולה, זה נקרא שאני עובד לשמה? האם בכל פעולה שאני פועל בחברה ואני מכוון לסוף מעשה, כשאני יודע ששם זה האור הכי גדול, זה נקרא לשמה?

לא. זה לא שייך ללשמה או לא לשמה. אני לא יודע מה זה נקרא להיות מכוון לסוף המעשה, שבסוף אני אקבל איזה תשלום טוב?

תלמיד: סוף מעשה במחשבה תחילה, שכולנו נהייה כאיש אחד בלב אחד בסופו של דבר וניתן לבורא משענת לגדלותו.

נניח.

תלמיד: לזה אני מכוון ומתוך זה אני מגיע ללא לשמה, וכמה פעולות של לא לשמה מביאות אותי בסופו של דבר ללשמה. אבל אם אני מכוון בכל פעולה לסוף מעשה, כי אני רוצה משם למשוך את האור המחזיר למוטב, כתוצאה מזה אפשר להגיד שהפעולות האלה מביאות אותנו לשמה, לשם שמיים, לשם השפעה?

אתה מוסיף כל כך הרבה מילים שאתה מתבלבל מהן. מאיפה אתה יודע לשם שמיים, לא שמיים. בשביל מה לך? כן, אתה מגיע לפעולות דלהשפיע. צריך להיות קצת יותר מדויק.

אות י"ג

"ואם אמנם נמצאים ב' חלקים בהתורה:

א. מצות הנוהגים בין אדם למקום ית',

ב. מצות הנוהגים בין אדם לחבירו.

הנה שניהם לדבר אחד מתכונים, דהיינו כדי להביא הנברא לידי המטרה הסופית של הדביקות בו ית', כמבואר.

ולא עוד, אלא אפילו צד המעשית שבשניהם, הוא גם כן בחינה אחת ממש. כי בשעה שעושה מעשהו "לשמה", ולא לשום תערובות של אהבה עצמית, דהיינו בלי שום הפקת תועלת של מה בעדו עצמו, אז לא ירגיש האדם שום הפרש במעשהו: בין אם הוא עובד לאהבת חבירו, בין אם עובד לאהבת המקום ית'.

משום שחוק טבעי הוא לכל בריה, שכל הנמצא מחוץ למסגרת גופו עצמו, הוא אצלו כמו ריקנית ובלתי מציאות לגמרי. וכל תנועה, שאדם עושה לאהבת זולתו, הוא עושה זה בעזרת אור חוזר ואיזה גמול, שסופו לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו.

ולפיכך, אין המעשים כגון אלו יוכלו להקרא בשם "אהבת זולתו", משום שנידון על שם סופו. ודומה לשכירות, שאינה נשלמת, אלא לבסוף. ומכל מקום אין מעשה השכירות נחשבת לאהבת זולתו.

אולם לעשות איזה תנועה וטרחא, משום אהבת זולתו לגמרי, דהיינו בלי נצוצי אור חוזר, ושום תקוה של איזה גמול שישוב אליו, זהו מצד הטבע לגמרי מן הנמנעות.

ועל כיוצא בזה, אמרו בזוהר על אומות העולם: "כל חסד דעבדין, לגרמייהו הוא דעבדין". פירוש: כל מה שהמה מתחסדים עם חבריהם או בעבדות אלהיהם, אין זה משום אהבת זולתם, אלא משום אהבה עצמיית. והוא משום שדבר זה הוא מחוץ לדרך הטבע, כמבואר. ועל כן, רק מקיימי התורה ומצוות, מוכשרים לדבר זה. שבהרגיל את עצמו לקיים את התורה ומצוות, לעשות נחת רוח ליוצרו, אז לאט לאט נפרש ויצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, שהוא אהבת זולתו האמורה.

וזהו שהביא לחכמי הזוהר, להוציא את אומות העולם מדבר אהבת זולתו מכל וכל. ואמרו: "כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין", משום שאין להם ענין עסק בתורה ובמצות לשמה. וכל דבר עבדות לאלהיהם, הוא משום שכר והצלה בעולם הזה ובעולם הבא, כנודע.

ונמצא גם עבדותם לאלהיהם, הוא משום אהבה עצמיית. וממילא לא יארע להם לעולם שום פעולה, שיהיה מחוץ למסגרת גופם עצמם, שיוכלו להתרומם בשבילה, אפילו כחוט השערה ממעל לקרקע הטבע."

שאלה: כשאנחנו רוצים לסדר חברה חיצונית, לא של לומדי חכמת הקבלה, לפי הצורה הזאת שיגיעו להשפעה, שיהיו בהתאמה לחוקי הטבע, לחוק ההשפעה, הם גם עובדים לשם החברה, אנחנו לא אומרים שהם עובדים לשם הבורא, הם עובדים למען הזולת. למה שם יהיה איזה שינוי בערכים הפנימיים שיקרב אותם להשפעה?

כי הם נמצאים בחינוך שלך ואתה משפיע עליהם.

תלמיד: מה זה אומר שאני משפיע עליהם?

הם לא פונים לבורא, הם באים אלייך כי הם מבינים שאתה יכול לגרום להם טוב בצורה גשמית, ואתה נמצא במדרגה שמקשרת אותם לבורא. יש לך עסק עם הבורא, קשר עם הבורא, שאתה יכול לקבל ממנו מאור המחזיר למוטב בשבילם ואתה מעביר את המאור המחזיר למוטב הזה בשבילם אליהם, אפילו שהם לא רוצים ולא מוכנים.

אתה לא עושה כמו שהבורא עושה כלפייך, שהוא משפיע על ידי מאור, אתה משפיע עליהם על ידי כל מיני פעולות גשמיות שהם מנוהלים על ידך, מסתדרים, לומדים, מדברים. ואז מתוך זה שאתה מנהל את זה, ממך מגיעה אליהם צורת ההשפעה. אתה מתקשר אליהם, אתה מתקשר איתם כמו גלגלתא עיניים עם אח"פ, ואז האורות ממך מגיעים אליהם אפילו בלי ידיעתם. בלי ידיעתם, כמו שבעל הסולם כותב על אומות העולם. כי אתה כבר קשור איתם יחד במערכת אחת של אדם הראשון, ומספיק שאתה נמצא בקשר עם הבורא כדי שהאור מהבורא יעבור דרכך אליהם, לכל הכלים האחרים של בני אדם. ואחר כך גם אצל החיות, דרגת חי, וצומח ודומם, גם שם תתחיל לראות איך מהפעולות שלך יהיה סדר יפה, נכון באקלים, באקולוגיה, בכל מיני דברים. תתמלא הכנרת במים, יהיו ציפורים במדבר, הכול יהיה מסודר יפה וטוב, עד שתגלה שהזאב נעשה חבר של הכבש.

מאיפה זה? מתוך זה שדרכך ישפיע האור לדרגת בני האדם ואחר כך לחי וצומח ודומם. לא יהיו צונאמי והתפרצויות הרי געש והוריקנים, הכול יהיה גן עדן. אתה לא צריך לעלות לגן עדן לעולם הבא, אתה פשוט בונה כאן את הכול. אין מוות ואין מלאך המוות שולט בעולם, לא בגשמיות ולא ברוחניות, והכול על ידי זה שאלו שיש להם נטייה לחיבור עם הבורא, חושבים על כל באי עולם ומסדרים את הקשר איתם. הכול יתחבר.

שאלה: בכנס הגדול נהיה בבקרים, בימים עם כל הכלי העולמי שלנו, עם אנשים שממש מדברים איתנו באותה שפה, ונמצאים איתנו כל הזמן. בערבים נהיה עם אנשים יחסית חדשים שאולי עוד לא שמעו עלינו או שרק מכירים. איך אתה רואה את השילוב הנכון הזה בינינו בערבים, מה השפה שתתאים גם לאלה וגם לאלה?

המטרה היא מטרה אחת והקהל נמצא פחות או יותר באותה מגמה. למה אנחנו מזמינים את כולם? מפני שאנחנו נמצאים היום בעולם שכולו כולו כבר נמשך לגילוי הרע, וגילוי הרע מיד קשור לתיקון, "סור מרע, עשה טוב". אתה מגלה את הרע בהכרח, ברצון לקבל אתה נעשה "סור מרע" ואחר כך באותו הרצון אתה מקבל, ממשיך "עשה טוב" מחפש, באיזו צורה אני יכול להיות טוב.

לכן אנחנו יכולים להזמין קהל מכול ארץ ישראל, מצידי אם הייתי יכול הייתי מזמין את כל העולם בכלל. כל השבעה, שמונה מיליארד אנשים האלו יכולים להיכנס ולהתכלל עם כל מה שאנחנו מדברים על התיקון העולם. כי אם מקובלים עוד בזמני האר"י ומכל שכן בזמני בעל הסולם אומרים שהעולם כבר הגיע לדור האחרון ולתיקון

אז ודאי שאנחנו חייבים לבצע את זה. ובעיקר אני לא רואה ששום קבוצה אחרת שלומדת את חכמת הקבלה, ואני שומע שיש היום המון קבוצות, עשרות קבוצות שאני לא מכיר, אבל כך שמעתי בכל מיני אופנים, אני חושב שאין עוד קבוצה כמונו שמטפלת בקהלים כל כך רחבים, שונים ורחוקים. אז הייתי מזמין.

תלמיד: להזמין זה ברור, אנחנו מזמינים, נזמין ונעשה הכול כדי שיגיעו. אבל נניח באותו זמן יהיו לפניך ששת אלפים, שבעת אלפים איש שחצי או יותר מהם יהיו אנשים שנמצאים איתנו כבר המון שנים, וחלק קטן יותר או רחב יהיו אנשים שאולי שומעים אותך פעם ראשונה.

אז מה, מה השאלה?

תלמיד: עכשיו הסברת לנו איך מדברים בצורה שונה איך פונים אחרת לקהל שונה.

אנחנו נמצאים בעולם אחד, העולם מאוד מאיים עלינו, אנחנו לא יודעים מה יקרה, התחלנו שנה וכולם שואלים אם נתקיים עד סוף השנה או לא? מה יקרה לנו במשך השנה? שנת 2018 הייתה שנה שגילתה לנו בצורה ברורה שלאנושות לא יהיה טוב. למרות שאנחנו מתפתחים בטכנולוגיה, בחקלאות ובכל מיני דברים, לאדם הרגיל, הפשוט לא נעשה מזה שום דבר טוב. אלא ההיפך המשכורות בכל העולם בירידה, כל הדברים נמצאים בירידה חוץ מהאליטה, חוץ מאלפיון אחד שלוקח את הכול, ולוקח זאת בצורת כסף. אז מה יש לו מזה? וכול היתר ניזוקים ממש.

לכן על הרקע הזה שהעתיד לא ורוד ולא בטוח בכלל, כולם מבינים שיש מה לעשות, שיש מה להוסיף, אם הם שומעים שיש מה להוסיף אז כבר יש להם בשביל מה להגיע. אנחנו רק צריכים לפרסם את זה בצורה נכונה, ולכן יש לנו קשר היום עם כל באי עולם, כי כולם נמצאים בעצם בצלחת אחת.

שאלה: יש מה לפרסם שהמצב לא טוב? או לפרסם רק איך יהיה טוב?

לא, רק איך יהיה טוב. איך יהיה טוב? אז אני צריך לפרסם שהמגמה ברורה, ושהיא מגמה שלילית, בכל דבר, בכל מה שלא תגיד. גם בהרגשה הפנימית, כמו ביטחון, שמחה, רוגע וכן הלאה, גם בהכנסות, וגם בכל הדברים. ביחסים בין בני האדם, כל דבר נמצא בירידה וממש במלא אכזבות.

עכשיו, ישנה שיטה שאומרת שאנחנו כן יכולים להתגבר ועל הכול, גם במשכורות, גם בביטחון, גם בעתיד טוב לילדים ולכל הדברים, נגד פשיעה, כל מה שיהיה. ישנה שיטה שנקראת חכמת הקבלה. והיא מתגלה בגלל שאנחנו נמצאים דווקא במצב הזה, וכדי לעזור לנו בזה. תראו מה שכתוב שם. ולהביא כמה פסוקים יפים כאלה, קצרים, לא תורניים, שמדברים לליבו של האדם, וכך למשוך.

שאלה: האדם שיראה פרסום כזה, יסכים לזה שהמצב שלו לא טוב? היום בן אדם כבר יסכים שהמצב שלו הוא על הפנים?

המגמה ברורה, וברור לנו שאף ממשלה לא תעשה לנו מהפכה לטוב, אלא העיקר שלא יהיה כל כך גרוע. נכון שעם ישראל יודע לסגור את העיניים, כמו ילדים, שאומרים "אין, לא קיים", "אין זאב", אבל צריך לדעת איך לפתוח להם את העיניים. קצת, אנחנו לא באים להפחיד את האדם, לא צריך את זה, אלא להגיד שיכול להיות יותר טוב.

שאלה: עם מה אדם כזה צריך לצאת מהכנס?

עם הרגשת ביטחון שיש בישראל גוף שדואג לזה, ואם הוא יצטרף לגוף הזה אז הוא ממש קונה לעצמו מידת ביטחון ו"עצם לעתיד".

תלמיד: אבל הגוף הזה לא הולך עכשיו לדאוג לבעיות שיש לו עם הילדים, או לכלכלה שלו וכולי.

לא בצורה גשמית.

תלמיד: אבל לזה הזמנו אותו.

לא, בצורה גשמית אף אחד לא יכול, אף גוף לא יכול לספק לו שום דבר. אנחנו כבר יודעים את זה, השנים האחרונות נתנו לנו בירור גמור. אמנם אתה יכול לגדל ירקות, פירות, ובשר ואת הכול אתה עושה בצורה שאתה לא משקיע בזה כלום, ממש ככה זה נעשה. זה פלא, שמונה מיליארד ואתה יכול להאכיל את כולם. כמה מזון אתה זורק, כמה ביגוד? כל הדברים האלה שלפני מאה שנה כל אחד ואחד חשב, מתי אני אוכל את העגבנייה הזאת עם פרוסת הלחם שלי וכן הלאה. היום.. למרות שיש עושר בעולם כולו, הכול נמצא בירידה.

התוספת הטכנולוגית, התוספת הכלכלית, תוספת בהתכללות בכל מיני צורות, לא נותנת לנו, לאדם הרגיל תוספת חיים. היא לא נותנת לא אושר, ולא עושר, ממש לא. ואת זה צריכים להסביר. שהבעיה היא לא מה שיש בחברה, בחברה יש הכול, יש עודף, שיזרקו לים. יש לך מיליארדי כסף, טונות זהב, מה לא, ולאדם הרגיל לא יהיה במה להחיות את נפשו.

זאת אומרת חייב להיות כאן שינוי ביחסים החברתיים, בזה תלוי הכול. כי הגענו למצב שאנחנו יכולים להאכיל את כל הגלקסיה. שיבואו חייזרים, אנחנו ניתן להם לאכול. אין שום בעיה, זה לא מובן עד כמה. באיזה מקום בעולם יש היום חוסר של משהו? רק תן כסף ונספק לך כל מה שאתה רוצה.

מה אתה רוצה? מאה אלף טון בשר? יהיה לך מחר, בבקשה. אין שום בעיה, נביא ג'מבו, ומחר יהיה לך בשר, במקום. ירקות, בבקשה. בגדים, בבקשה. תרופות, בבקשה. כל מה שתרצה. רק הבעיה היא שאין קשר בין בני האדם ולכן כולנו סובלים.

בזה אנחנו צריכים לתקן את החברה, ועם זה אנחנו פונים.במיוחד לחברה הישראלית. איפה ראית דבר כזה, חברה כל כך מחולקת, כל כך משוסעת, שכולה כל כך נמצאת בצורה כזאת?

ואת כל השאר אתם כבר יודעים להוסיף.

(סוף השיעור)