שיעור צהריים 13.07.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא "שווים כאחד: אין חבר חזק, יש חברה חזקה" – קטעים נבחרים מן המקורות.

הכותרת עצמה היא דורשת בירור - "שווים כאחד: אין חבר חזק, יש חברה חזקה". אם אני נמצא בחברה חזקה, אז לא חשוב כל כך מה אני בכוח, אלא אני כבר נכלל בכוח החברה ולכן אני יכול יחד איתם לעלות, לבצע כל מיני פעולות חיבור, רוחניות.

"כתוב "ויחן העם, כאיש אחד בלב אחד", שפירוש, שלכולם היה מטרה אחת שהוא לתועלת הבורא. ויש להבין, איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד. תשובה - אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד."

(הרב"ש. אגרת מ"ב)

שאלה: דיברת על חברה חזקה, כלומר אם אדם נמצא בחברה חזקה, אז גם הוא בעצם חזק.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים שהבורא יהיה חזק, לאו דווקא חברה חזקה.

לא. חברה חזקה זו חברה שיש לה חברים חזקים בדעת החיבור, שהם כולם רוצים להתבטל בעצמם כלפי החברה, לבטל את האגו שלהם, להראות את הדוגמה הזאת, את הכיוון הזה בהתפתחותם זה אל זה, להחזיק בזה, ולמשוך את כל החברים לחיבור. כי רק בחיבור הם מגלים את הבורא, את העולם הבא, את כל מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: איך להרגיש ביטחון בחברה, להרגיש שיש לי כוח, לא להרגיש חולשה, אלא בגלל השייכות שלי למשהו גדול, חזק, להרגיש שהשגתי משהו בחיים?

זה לוקח זמן. אומנם בסופו של דבר, אדם שלא שוכח את המטרה, לומד ומתחזק איך משיגים את המטרה, בסופו של דבר הוא נכנע, ורוצה מהחיבור שלו עם האחרים להוציא את כוח החיבור. וכך להתחבר לכל הקבוצה, העשירייה או יותר, עד כדי כך שאין לו מטרה אחרת אלא להתבטל כלפי החברה, לבטל את עצמו.

תלמיד: נניח שהוא מצליח לבטל את עצמו, האם פתאום הוא מגלה שיש לו יותר עוצמה מכל אחד בעולם?

כן, כמו שכתוב כאן, שדעותיהם שוות והמטרה היא אחת לכולם, וכך הם הופכים להיות כאיש אחד בלב אחד בכוח אחד חזק.

תלמיד: אבל בדרך שלנו אנחנו יותר חלשים מכולם, יש לנו עליות, ירידות, זה חלק מהדרך שלנו. מתי נרגיש אי פעם שאנחנו חזקים ויש לנו עוצמה כלשהי?

עליות וירידות זה בסדר, זה לא אומר שאנחנו חלשים. זה רק אומר שאנחנו נמצאים תחת השפעת הבורא.

תלמיד: האם נרגיש אי פעם חזקים לעומת הכלל?

כן ולא. כן, בזה שאנחנו יכולים להתחבר בינינו ולהיות כמו בהר סיני נגיד, יותר ויותר קשורים וכרוכים זה בזה, אבל גם נרגיש עד כמה כל אחד מאיתנו הוא אפסי, בחוסר כוח, ורק בחיבור עם אחרים הוא גיבור.

תלמיד: את כל חוסר הכוח, חוסר הביטחון שאנחנו מרגישים כל פעם במצבים האלה, איך את זה דווקא נהפוך למשהו עוד יותר מכולם?

אלו כוחות להתקדמות שלנו. דווקא זה שאדם מרגיש שאין לו כוחות זה צריך לדחוף אנשים כאלה לחיבור ביניהם. כי רק החיבור, ולא כל אחד לחוד, הוא מציל כל אחד מחולשה ומקרב ביניהם, ובחיבור ביניהם הם מתחילים לגלות את הכוח הכללי שזה הבורא.

תלמיד: אז כדאי שיהיה לנו שינוי פסיכולוגי כמו שאמרת בהתחלה, שאני אף פעם לא אהיה חזק רק החברה שלי תוכל להיות חזקה.

כן. עד שהאדם משכנע את עצמו שרק בצורה כזאת הוא יכול להיות גיבור, זה לוקח זמן. אבל אחר כך הוא כבר רואה שיש לפניו דרך סלולה.

שאלה: מה זה אומר לבטל את האגו?

לבטל את האגו זה אומר, שאומנם אני חושב על עצמי כל הזמן, כך אנחנו בנויים וכך גדלנו, אבל אני מסוגל לא לחשוב על עצמי אלא לחשוב על החברה. זאת אומרת לא לגמרי לבטל את האגו, אלא להחליף אותו לסוג אחר.

תלמידה: אם באתי לפה מנתניה, האם זה אומר שביטלתי את עצמי כדי להיות עם החברות שלי?

במשהו את ביטלת את עצמך, בטח. היו לך הזדמנויות אחרות לבלות את השעה וחצי האלו במקום אחר, אבל העדפת לבוא אלינו ולהיות איתנו.

תלמידה: אני אגיד לך את האמת, כל הזמן כאילו מישהו גורר אותי, אני לא יודעת איך הוא הביטול, אלא אני עם החברה והם מושכים אותי כל הזמן בדרך.

את תביני את זה אחר כך. יתגלה לך.

שאלה: האם התבטלות היא מלמעלה?

את הכוח לביטול מקבלים מלמעלה, אבל ההחלטה שהאדם רוצה להתבטל הוא צריך להביא מעצמו.

תלמידה: אז צריך להגיע לרצון להתבטל.

כן, ודאי.

שאלה: אני לא מצליחה לחבר בין עבודת האדם לבין הרגשת הכלל שצריך להשיג. חברה שאלה על האדם שצריך להתבטל וענית לה, לעומת זאת מקודם אמרת שצריכים להגיע להרגשה כאיש אחד בלב אחד. כשאני שומעת את המילים האלה אני מדמיינת מצב חברתי שאנחנו משיגים. אני לא מצליחה לחבר בין הדברים האלה.

אבל כדי להתחבר עם אחרים אני צריך לבטל את עצמי, לא לגמרי אבל אחוז ניכר, כי אני בעצמי רוצה להגיע לכל מיני מטרות. אבל כדי לבטל את המטרה שלי ולקבל את מטרתנו המשותפת, אני צריך כוח לזה והוא גם מגיע מלמעלה. כשאני מתלבש בכוח הזה, מתחיל להשיג אותו, אז אני מתחיל להיות אדם חדש כי יש לי מטרה חדשה, יש לי פעולות שאני צריך להגיע לבצע אותן. לכן עלינו יותר ויותר להתכלל בינינו ולמרכז החיבור שלנו.

שאלה: אז יש לנו שני מסלולים, מצד אחד האדם צריך לשאוף להיות אדם חדש, ומצד שני עלינו להגיע להרגשה משותפת בחברה, או שזה משהו תמים לשאול עליו?

לא הבנתי.

תלמידה: מצב אחד אתה אומר שיש אדם חדש ואתה מתאר איך להגיע לזה. אבל האם יש איזה מצב חברתי כללי שאנחנו צריכים להשיג, איזו הרגשה משותפת?

אנחנו צריכים להשיג בחברה דמות משותפת שאפשר להגיע אליה בחיבור בינינו, ובתוך החיבור הזה להשיג את הבורא.

תלמידה: זה מורכב מהרבה חברים וחברות שכל אחד מהם הופך להיות אדם חדש, זה התנאי להשיג את המצב הזה?

יותר נכון, שכולנו הופכים להיות דמות אדם חדש, כולנו ביחד.

תלמידה: ולמה זה עדיין לא קורה לנו?

תשאלו את עצמכם, זה תלוי בכמה שאתן מחוברות.

שאלה: קראנו "אין חבר חזק, יש חברה חזקה".

כן.

תלמידה: איפה הבורא בצורה הכי נכונה נמצא בתוך המערכת הזאת?

במרכז החברה.

תלמידה: כלומר יש תלות הדדית בין כל חבר והחברה. החברה בלי כל חבר לא יכולה.

כן.

תלמידה: והחברה עצמה נמצאת בתלות בבורא?

כן, בתלות.

תלמידה: נראה שאנחנו תופסים שאם כל חבר נותן את המקסימום ,אז החברה באמת חזקה. איפה נוצר המעבר הזה בין החברה לבורא?

במרכז החברה שם נמצא הבורא.

תלמידה: מה זה מרכז החברה?

מרכז החברה, אפשר לדמיין כשאנחנו מתקבצים לרצון אחד, לגוף אחד, לגוש אחד ומתוך זה אנחנו רוצים לפעול, ולהפעיל את כל החברה שלנו, שהבורא שיהיה איתנו, וכך אנחנו מתחברים.

שאלה: לגבי עניין הביטול, המקובל כל הזמן נמצא בביטול? זאת המטרה שלנו, להישאר תמיד תמיד בביטול? כי כשאני יוצאת מכאן אני חוזרת להיות אגואיסטית.

כלפי החברה, וכלפי הבורא ומה שהם דורשים מאיתנו, אני תמיד נמצא בביטול עצמי.

תלמידה: למרות שכרגע במצב הנוכחי אנחנו מיד חוזרים. אנחנו תמיד צריכים להישאר בעבודה רוחנית, ולהישאר בביטול גם כשאני לא נמצאת עם העשירייה?

כן.

שאלה: כשאנחנו עולות לתפילה בזום כל ערב כל החברות, המטרה שלנו היא להיות צינור לאנושות. ובזמן הזה אני מרגישה שיש שתי אופציות, מצד אחד אפשר להרחיב את הלב מהעשירייה, דרך קבוצת ח.ב.ר שלנו, אחר כך עד כל בני ברוך, עד כל הכלי עולמי, ולתת לכל האנושות להיכנס ללב ולברך אותם, לבקש עבורם. ומצד השני אני מרגישה שיש אופציה שאני לא מרחיבה את הלב, אלא בכלל מבטלת את עצמי, כאילו אני לא קיימת, ונותנת, נהיית צינור עם כולם לאנושות. מה יותר טוב לעשות, איזו שיטה יותר טובה?

יותר טוב לעשות את השיטה השנייה.

שאלה: השבוע היו הרבה בירורים על הגבול שבין מה החברה יכולה לדרוש מכל חבר או חברה. לבין זה שיש אנשים שלא יכולים, לא מגיעים, ופחות משתתפים. לגבי נשים, איפה עובר הגבול הזה בין לדרוש מחברות להשתתף בכל מיני סדרים של העשירייה, שיעורים, לבין זה שהן לא יכולות?

זה מאוד מאוד תלוי, זה נע ונד.

שאלה: נניח אימהות לילדים קטנים, לתינוקות, נשים בהריון, ברור שאין שם בכלל מה לדבר. אבל אני למשל מרגישה שאני תלויה בעשירייה שלי, שכבר הגעתי לשלב שאין לי לאן להתקדם בלי העשירייה.

כן.

תלמידה: שאי אפשר להתקדם בלעדיהן. אבל אני לא יכולה לדרוש שום דבר מהעשירייה, כי זאת עשיריית נשים.

רגע, למה?

תלמידה: כי עם נשים הכול נורא זהיר. נגיד בשיעור בוקר אני יושבת עם קבוצה של נשים שהן לא העשירייה שלי, ואני לא יכולה לעשות איתן שום עבודה פנימית.

זו בעיה שלך.

תלמידה: אני יכולה לעשות איתם עבודה פנימית?

לא.

תלמידה: אז מה לעשות, זו בעיה שלי?

בעיה שלך.

תלמידה: איך פותרים אותה?

פותרים אותה על ידי זה שמתחברים לעשירייה שכולה שלך.

תלמידה: למרות שהיא לא נוכחת? עכשיו למשל הן ישנות, איך אני עובדת איתן?

זו בעיה, למה הן ישנות?

תלמידה: כי הן אימהות עם ילדים קטנים, נשים בהריון, הן באמת לא יכולות לקום לשיעור. אין לי טענה כלפיהן, אבל הבורא סידר את הסיטואציה שאני לא יודעת איך להגיב אליה כבר כמעט שלוש שנים. אני שואלת בשביל עוד נשים, כי יש עוד נשים שנמצאות במצבים האלה.

כן, אני מבין. אבל מה לעשות, אני לא יודע.

תלמידה: אני יכולה להתקדם מזה שאני קמה לשיעור בוקר בלי עשירייה?

יחסית, כן.

תלמידה: אני מפספסת הרבה, נכון?

כן.

תלמידה: אולי צריך שנשים שקמות לשיעורי בוקר יהיו באותן עשיריות?

יכול להיות שכך נכון לחבר נשים.

תלמידה: ולגבי פעילויות אחרות, כמו לעלות לשיחת בוקר בזום, כמו להגיע לשיעור צהריים, להגיע למפגש עשירייה, אלה מקומות שכן אפשר טיפה יותר לדרוש?

כן.

תלמידה: אבל עם נשים, אם דורשים זה מייצר אווירה לא טובה ולחץ והן נעלבות.

לא, למה? אני זקוק לחברה והחברים צריכים להחזיק אותי ואני נכלל ביניהם ותורם מכוחי וכך אנחנו מתקיימים.

תלמידה: מה המחויבות של אישה שבחרה להיות בעשירייה בבני ברוך? איך היא עושה בדיקה עם עצמה שהיא ממלאת את המחויבות שלה באופן המקסימלי שהיא יכולה? איפה עובר הגבול שאישה יכולה להגיד לעצמה אני לא עושה מספיק, אני כן עושה מספיק, הבורא סידר לי תנאים, העשירייה יכולה לעזור לי. איזו בדיקה אישה יכולה לעשות?

אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל באמת אין הבדל בין גבר לאישה. מה שאישה צריכה לעשות תלוי רק בזה שהיא אישה וכנגד זה יש לה הקלות בדברים אחרים.

תלמידה: אתה יכול אולי לתת איזו המלצה, איזה בדק בית, איך אישה יכולה לבדוק עם עצמה?

לא, אני לא יודע. אבל באמת אני לא מבין למה אישה לא יכולה להיות קשורה למחלקת נשים, לעשיריית נשים ולראות את ההתקדמות שלה בהן, יחד איתן. אני לא מבין את זה. הגבר צריך גם להגיע לכאלו מצבים, שהוא כולו תלוי בחברים והרבה יותר עמוק ממה שהם חושבים שניתן להם, והם כבר נמצאים. גם אישה וגם גבר צריכים להיכנס לחיבור ביניהם, זאת אומרת גברים בין גברים ונשים בין נשים, בצורה שלמה.

תלמידה: מה חסר היום לנשים שיכול להקפיץ אותן קדימה?

רצינות.

שאלה: אני מתעוררת כל בוקר ב-2:40 לשיעור. עכשיו אני מבינה שאם אני עושה את זה לבד, זה לבטלה?

לא, זה לא לבטלה. את קמה, אז מה?

תלמידה: אני כוללת את העשירייה שלי בתוכי, אין לזה משמעות?

יש משמעות.

תלמידה: אבל מה עם העשירייה שלי?

מה את יכולה לעשות? את מסוגלת להשפיע עליהן? בבקשה.

תלמידה: קודם אמרת שאם אני נמצאת עכשיו בלי העשירייה שלי, אבל אני כלולה בתוך עשירייה אחרת, זה לא בסדר. אבל לפעמים כשאנחנו מגיעות לכאן, אנחנו מתערבבות בעשיריות אחרות.

גם לא נורא, כולן מתפללות.

שאלה: אנחנו מגלות את הבורא בעשירייה כאשר כל חברה מגדילה יותר ויותר בחברות שלה את הרצון לגלות את הבורא?

גם כן.

תלמידה: לכל אחת בעשירייה יש תמונה קצת שונה לגבי מה זאת השפעה, האם הבורא נמצא באמצע בחיבור בין כל חלקי התמונות האלה של מה זאת השפעה?

כן.

תלמידה: אני מרגישה שככל שאני מצליחה להתבטל לחברות, האמת של מה זאת השפעה בתוכי כל הזמן משתנה.

כן. בסדר גמור.

שאלה: לגבי השאלה על דמות האדם החדש שבינינו, יש לי תחושה שאני כפרט כל הזמן יוצאת ונכנסת לאותה דמות, אני כל הזמן מנסה להיכנס לרצון המשותף הזה ולדמות האחת הזאת. האם כולם כל הזמן מתאמצים להיכנס ולצאת לדמות האחת, אולי זה מה שאנחנו צריכים לעשות?

כן.

תלמידה: וזה טבעי שכך אנחנו נכנסים ויוצאים?

טבעי וטוב, כי על ידי זה אתן מתחדשות, ועל ידי זה אתן מגיעות לאמת יותר גבוהה.

תלמידה: והדמות הזאת תמיד קיימת, בלי תלות בכניסה והיציאה שלי או של אחרים?

היא קיימת ותלויה בעבודה שלך.

תלמידה: של כולם.

של כולם.

תלמידה: וככל שנתמיד יותר בכניסות וביציאות האלה, כך נחזיק בה יותר והיא תהיה יותר חזקה ואז החברה תהיה יותר חזקה.

כן.

תלמידה: האם זה כמו בדוגמה של הגלגל שאתה נותן, שכל פעם יש חלק שמחזיקים, חלק שעוזבים, ובעצם אנחנו עוזבים ומחזיקים ביחד את הדמות הזו?

כן, יש דבר כזה. בסך הכול אתן צריכות להחזיק יחד.

שאלה: אתה אומר שעם חברות שהן לא בעשירייה אנחנו לא עושים עבודה פנימית, אז מה אני עושה עם חברה שהיא בדרך ואני נפגשת איתה, אני לא עושה איתה עבודה פנימית?

אפשר.

תלמידה: כי יש הרבה צוותי עבודה, זאת אומרת זה לא מוחלט.

הכול מתחבר, כן.

שאלה: האם האגו מסתיר הרבה דברים, וברגע שאנחנו בביטול, יש תופעה כזאת שמתגלים דברים שבעיקרון לא ראינו לפני וכל הזמן היו שם?

זאת אומרת, כשאני נמצאת כאן, זה מאוד פשוט לעבוד עם העשירייה, אנשים מבינים, אבל כשאני בחוץ ואני רואה דברים, הרבה פעמים יש התנגדות. כלפי אנשים שלא בדרך או אנשים בעבודה יש התנגדות ואני מרגישה שאני לא יכולה לעבוד לפי הרצון שלהם.

מתי את מרגישה התנגדות, כאשר את רוצה להתחבר איתם?

תלמידה: לא, כשאני נמצאת בביטול לפני שאני עושה איזושהי פעולה. העובדה שאני רואה דברים שלא ראיתי לפני כן, מביאה אותי לעבוד בצורה קצת שונה שנוגדת את האגו של אנשים אחרים. בסופו של דבר כמובן שזה מסתדר ומתיישר, אבל אני רואה שזה קורה בגלל העובדה שאנחנו עושים איזה ביטול ופתאום רואים דברים שלא ראינו קודם. האם זה משהו שצפוי שיקרה?

כן.

שאלה: הסיסמה עם חזק, מנהיג חזק, חברה חזקה, שימשה בעבר לאחד אנשים סביב דברים לא כל כך חיוביים. אני מניחה שהחוזק הוא אמצעי. למה אנחנו צריכים את כל הכוח הזה והחוזק הזה? מול מי?

זה כדי לתאר לעצמנו שאנחנו כ"איש אחד בלב אחד", כולנו מחוברים בקבוצה אחת, ואנחנו מתארים לעצמנו שהבורא נמצא במרכז החיבור שלנו, ואליו אנחנו פונים בכל התשוקות שלנו, בכל המטרות שלנו.

תלמידה: וכך אנחנו חזקים. אבל העוצמה הזאת היא מול מה, או שלשם מה היא? למה צריכים להיות חזקים?

כי יש לנו כוחות שכל הזמן רוצים להחזיר אותנו לתוהו ובוהו.

תלמידה: האם אלה כוחות הפירוד, האגו?

כן.

תלמידה: ואיך עוד אפשר לקרוא לזה חוץ מפירוד?

כוחות הפירוד.

תלמידה: אז העוצמה שלנו, הכוח שלנו, הצורך שלנו.

הם כנגד כוחות הפירוד.

שאלה: כשאני נמצאת פה בלי החברות שלי, אז יש שתי אפשרויות להסתכל על זה. או שאני לבד, פראיירית, שעושה את הכול והן לא עושות, או שאם לא היה לי אותן, אז לא הייתי פה, כלומר אני נמצאת כאן בזכותן. לכל אחת יש יתרונות וחסרונות, והתפיסה הראשונה מעודדת אותי להגיד להן "בואו ותהיו, יש מאחורי זה הרבה כוח", והתפיסה השנייה מאפשרת תחושה משותפת. איזו מבין השתיים יותר מקדמת אותנו?

להתקדם לבד ככל האפשר יותר, זה שלב א'. ושלב ב', שאת מצרפת בזה את כל החברות שלך ככול שאת יכולה.

שאלה: לגבי הדיון שאנחנו מבצעים על החזון. לאורך כל השבוע נראה שיש שתי מגמות. מגמה אחת היא שאנחנו רוצים שהחברה שלנו תהיה חברה שכוללת המון אנשים, הרבה יותר ממי שנמצא כאן היום, ממש להרחיב את החברה כך שכל אדם יוכל להיכנס אליה. המגמה השנייה היא עוד שאלות בכיוון של איך להיות יותר חוד החנית, שעוד יותר אנשים יהיו בשפיץ של הדרך הזאת. זה נראה כמו שתי גישות שונות. כי אם אומרים לאדם, אתה חייב להיות כך וכך, אז הרבה אנשים יפלו כי הם לא מצליחים לעשות את הדבר הזה, הם לא מצליחים להגיע נניח כל יום. מהי הגישה הנכונה, או איך אנחנו משלבים אותן?

זאת תמיד בעיה. אנחנו צריכים כמה שיותר לחזק את החברים וכמה שיותר לדחוף אותם קדימה.

תלמיד: אבל איך הדחיפה מתבצעת, האם בצורה של לחץ, או אולי בצורה של שמחה וחשיבות? כי מתוך זה האדם ירגיש שהוא רוצה להצטרף, ולא דווקא מתוך אשמה שהוא לא בסדר. זו גישה אחרת.

הגישה היא לחבק את כולם ולמשוך אותם קדימה.

שאלה: אמרת קודם שלנשים חסרה רצינות. מה עוזר לאדם, אישה או גבר, להחליט שמה שאנחנו עושים פה הוא בעדיפות ראשונה בחיים שלו על פני כל דבר אחר?

הוא שומע את מה שאמרו מקובלים, שלאלו שמתעסקים בחוכמת הקבלה יש יחס אחר לחיים ולמוות, לעולם הבא, לעולם הזה, והם נמשכים בשביל האמת.

תלמידה: האם זאת יכולה להיות החלטה שהיא אחת ולתמיד?

כמו שאת משתנה גם זה משתנה.

תלמידה: אז צריכים להחליט כל פעם מחדש.

כן. "ויהיו בעיניך כחדשים".

תלמידה: מה יעזור לי לקבל את ההחלטה ולא למשוך זמן בין ירידה לעליה?

בזה שאת מחליטה בעצמך שאין דברים חשובים יותר מהדבר שבו את עוסקת.

תלמידה: מה יעזור לי להגיע להחלטה הזאת? כי יכול לקחת זמן עד שאני פתאום שמה לב ששמתי דברים אחרים כעדיפות ראשונה.

זה כבר דרך החברה.

תלמידה: זאת אומרת, שוב קשר עם החברה.

כן.

שאלה: בקטע היה כתוב, שהמצב הזה של חיבור מתאפשר כשכל אחד נמצא בדאגה לבורא במקום דאגה לעצמו. מהי הדאגה הזאת לבורא? ואיך להגיע למצב שכל חברה תוכל להרגיש שאם היא לא תדאג לבורא, אז משהו יהיה חסר?

על ידי זה שאנחנו כל הזמן מתחברות ורוצות שהבורא יפעל דווקא מההחלטה שלנו, מהמאמץ שלנו, ושירגיש שאנחנו מקדמות אותו ומקוות שהוא מקדם אותנו.

תלמידה: האם כל חברה בעשירייה צריכה להרגיש שהבורא כביכול זקוק למאמץ שלה, לתרומה שלה?

לא שיש לו חיסרון לזה, כמו שאנחנו חושבים שהוא זקוק, אבל בכל זאת אנחנו רוצים שכך זה יהיה.

תלמידה: כלומר שתהיה לנו הרגשה של אחריות כלפי הבורא?

כן.

שאלה: יש הרגשה שאנחנו נכנסים לאיזה מעמד של תלות הדדית בינינו.

טוב מאוד.

תלמידה: אפשר להמשיל את זה אולי כמעיין, שאנחנו נרגיש שכולנו שותים ממנו, ובמעיין הזה אנחנו ניזונים מהקשר שלנו עם הבורא. וזכות המחשבות שלנו, הכוונה על החברים, נקיות האיחולים שלנו האחד לאחר, היא זאת שתקבע את טיב הקשר שלנו עם הבורא בחברה, ולא נוכל בלי הקשר הזה לחיות כי הוא בעצם המים החיים שלנו.

כן.

שאלה: יש הרגשה שהבורא כל הזמן נסתר והוא רוצה שאנחנו נמצא אותו, "בוא וראה", והוא כל פעם רוצה שנגלה אותו במדרגה גבוהה יותר. ואז בעצם נעלמים הגופים, אין חברים, יש רק את הרצון שלו לקרב אותנו. אבל השמחה היא כאשר יש התרת הספקות. איך מגיעים לשמחה הזאת, האם אפשר להגיע על ידי זה שהפרט יחמם את לב העשירייה, יחמם את החברים לעבר החיבור, וכך בעצם יתחיל תהליך היצירה שלו?

נניח שכך.

תלמידה: כי יש הרגשה שאם אנחנו נעשה את זה כפשוט וכשמח, אז נוכל להגביר את ההשתוקקות והשמחה. איך נוכל לבשל כזה מצב כבר בעשירייה?

תנסי לעבוד עליהם, לדבר איתם, למשוך אותם. בעבודה שלנו יש חלק גדול מאוד שאנחנו צריכים לעשות לבד, אני עם עצמי, אני עם הבורא, אני עם העשירייה שלי, עם החברים שלי. זו באמת בעיה, אסור לנו לעזוב את זה.

תלמידה: בתוך הקשר המשותף שיש בתוך החברה עם הבורא, כבר נקיים את הכלל הזה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". ובתוך המעיין הזה של הכוונות שאנחנו כל הזמן מזככים אותן, לא נרצה להוסיף שום דבר רע, כי מחר אני אשתה ממנו.

כן.

שאלה: אתה אמרת לא לעזוב את זה, ואני ישר הרגשתי כשאמרת כך, שזה למעשה לא לעזוב את הקשר עם העשירייה, עם החברים. אני שומע פה את הבירורים של הנשים וגם אולי חלק מהגברים אצלנו, ואני אומר לעצמי איך אפשר לעזוב את זה בעצם? כי זה בעצם הקשר שלנו עם הבורא.

כן.

תלמיד: איך אפשר? אני אומר אנשים שקשה להם, לא קמים בבוקר, לא מתראים עם החברים שלהם, עם החברות שלהן, אז איפה הדרך?

לאישה הבורא משלים.

תלמיד: מה זה הבורא משלים? מאיזו בחינה הוא משלים?

אישה פטורה מהרבה מצוות, אישה פטורה משיעורים, משיעורי תורה שאנחנו לומדים כל בוקר כמה שעות. אישה יש לה סדר יום, יש כלפיה דרישות שונות, אחרות.

תלמיד: כן, אבל אני מרגיש שיש פה הרבה נשים שיש להן קשיים בעניין הזה, שהן רוצות באמת להתחבר עם הבנות, החברות שלהן, ואין להן את החברות. איך פותרים את הבעיה הזאת?

אני לא חושב שיש דבר כזה שאישה רוצה להיות בסביבה נכונה שהיא לא יכולה להשיג את החברה. אין דבר כזה. יש אנשים שאחראים עליהן והם בעצמן כבר הרבה שנים נמצאות בארגון שלנו. אני מסתכל עליהן כמו על חברים שלנו. לחברות שלנו יש הכול ביד.

תלמיד: אז אני מתחבר גם למה שאמרת מקודם שזאת עבודה של היחיד. זאת אומרת הרבה תלוי במצב הפרטי שלי, כמה אני רוצה להשפיע ולהביא את הבנות אלינו לחיבור?

כן.

שאלה: אני שמעתי פה מכמה שאלות, אני רוצה רגע לסכם את זה. יש את החיים שלנו בעשירייה שהם נעשים יותר ויותר רציניים, כמו שאמרת, עוד חסרה לנו יותר רצינות, אבל זה ממש כבר מכניס אותנו למקום חדש.

זה ברור, ובזמן אחרון במיוחד.

תלמיד: ויש גם את החיים שלנו בקבוצה הכללית, הקבוצה שלנו, שגם היא כתוצאה מזה, הולכת ומשתנה, ויש את החיים עם החברה החיצונית. עד כמה צריך לתת למה שקורה פה להשפיע על הקשר שלנו עם החברה החיצונית?

לגמרי לא צריך להיות קשר. מה שיש לי כאן עם החברים שלי, עם המטרה שלנו, עם העליות הרוחניות, הירידות הרוחניות, כל מה שיש לנו זה הכול חיים פרטיים, ואת החיים הפרטיים האלה אני לא חייב לחלק עם אף אחד חוץ מהקבוצה שלי, החברים שלי.

תלמיד: זה קודם כל, תודה שאתה אומר את זה כי זה מאוד ברור, כי שמעתי כמה שאלות שקצת מבלבלות. נאמר אישה נמצאת בשיעור בוקר, נמצאת בחיבור עם העשירייה כמה פעמים ביום, בפנים היא לוקחת איתה את החיבור הזה. ועכשיו היא צריכה להיות בחוץ, נאמר יש פה כל מיני מקצועות, נשים עובדות, לפעמים דברים מאוד אחראיים, קשרים עם אנשים, צריך לעשות ממש הפרדה?

מוחלטת. רב"ש דיבר על זה כמה וכמה פעמים ואנחנו צריכים להבין שזה חוק בל יעבור. מה שיש כאן ומה שיש שם, אלה שני עולמות.

תלמיד: עכשיו, ככל שאנחנו עובדים יותר בעבודה פנימית כך יש יותר פער בין זה לזה. ולכן צריך איכשהו כוח לשמור על הפער הזה.

כן. נכון.

תלמיד: מאיפה בא הכוח לשמור על הפער הזה?

גם מהקבוצה הקטנה, מהעשירייה שלך, עם מי שהאדם הקשור בתהליך הפנימי הרוחני.

תלמיד: זה נהיה מעין סוד כזה, יש לנו משהו, סוד שלנו ובחוץ לא צריך לראות כלום, אתה אדם נורמאלי לגמרי רגיל.

כן.

שאלה: לפני הרבה שנים ענית ואמרת לי שכאן כולם כבר הגיעו לגמר תיקון והבורא משחק איתם לפניי כדי שאני אוכל לראות איפה אני עוד מתקדמת ומגלה את החיסרון. והאמת שזה יצר לי תמונה של חברה חזקה שאמרתי, זהו פה אני רוצה להישאר, מהציור שציירת לי את כל החברים בגמר תיקון.

ואני שומעת את הבירור הזה ואומרת, בחוץ מודדים באיזה תפקיד בן אדם נמצא, כמה הוא מרוויח, כמה הוא משקיע ולפי זה מעריכים. ואולי אנחנו צריכים לדייק את הבירור של מה זה חברה חזקה ולא לפי המדדים, הם חשובים בשביל שנחזיק את החברה, אבל אני לא מבטלת את החשיבות להגיע לשיעורים, להתכלל בעשירייה זה הכלי שלנו, האמצעי, אבל ההגדרה של חברה חזקה היא צריכה להיות משהו גבוה יותר מהפרטים.

חברה חזקה זו חברה שהיא מאוד מאוד גמישה, והגמישות שלה יכולה להיות עד כדי כך שנראה שהיא עוד רגע נשברת, אבל דווקא בגלל זה היא חזקה, ולמרות לחצים וכל מיני מיקרים שהחברה עוברת, הם מחזיקים ומתחברים עוד יותר ביניהם. זה נקרא חברה חזקה.

תלמידה: אז זה בעצם כלפי העבודה שלי, אני זאת שמכריעה אם החברה חזקה? גמישה או קשוחה איתי, אני תמיד מצדיקה את זה שזה המבנה של חברה חזקה, זאת אומרת אם אני אכריע שהיא חברה חזקה, היא תהיה חברה חזקה?

כן.

שאלה: אמרת מקודם לגבי הדמות של האדם החדש שאנחנו צריכים להתחבר ולהפוך ביחד בתוך העשירייה לדמות של האדם החדש. אז מהי הדמות של האדם החדש?

שאנחנו כולנו קשורים יחד כאיש אחד בלב אחד, בנטייה אחת להיות במרכז הבריאה, מחוברים עם הבורא ולדאוג שאנחנו רק צריכים לתת לו מקום ואפשרות להיכנס בינינו, לשרות בינינו וכך אנחנו נתקבל ונתחזק.

תלמידה: אז בעצם הדמות הזאת זהה בכל העשיריות או שהיא שונה מעשירייה לעשירייה?

לכל עשירייה יש לה תנאים משלה, פרטים משלה.

תלמידה: האם היא בנויה בעצם משילוב של התכונות של החברות בעשירייה?

גם כן.

תלמידה: היא גם משתנה מיום ליום מרגע לרגע?

ככל שהם עובדים על זה, כן.

שאלה: בקשר לבירור שנעשה עכשיו. אנחנו רואים שהאגו בחוץ משתולל כל יום, עולה ועולה. איך אנחנו כבני ברוך שכל יום מתפללים, כל יום נמצאים בשיעורים וכל יום רוצים שהעולם יראה יותר טוב, יכולים להשפיע על העולם?

על ידי התיקון הפנימי שלנו בינינו, בכל אחד ובינינו, אנחנו נשפיע על העולם והעולם כך יתגלגל לצורות מתוקנות.

תלמידה: אני כבר כמה שנים רואה שהעולם מדרדר לתהום, איך אפשר לעצור את זה? אנחנו הנשים כל יום מתפללות, גברים מתפללים, אני עם רעד בגוף, אני לא יודעת מה לעשות, כולנו לא יודעים מה לעשות.

אין לי שום אפשרות לעשות משהו. זה מה שנתן לנו הבורא ואנחנו לפי זה יכולים לפעול.

תלמידה: אז אנחנו נמשיך בהרגלנו.

נמשיך.

תלמידה: וה' יגמור בעדנו.

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו מתקדמים גם לבד וגם עם ההתקדמות שלנו, אנחנו בעצם צריכים לחבק את כולם ולמשוך את כולם קדימה.

כן.

תלמידה: בתחושה הזאת אתה מתחיל להרגיש את התלות שלך בקבוצה, בחברים שלך, בעשירייה, בסביבה שאתה בונה סביבך וזה הדבר הכי דוחה לאגו. זאת אומרת, התלות הזאת מייצרת התנגדות מאוד גדולה. כי אתה רגיל להיות לבד, אתה רגיל למשוך לבד, אתה רגיל לצעוד לבד, כל הסביבה הזאת זה יפה, אבל זה הולך נגד האגו בעצם. איך אנחנו מייצרים את כוח ההתגברות הזה על הדחייה מהתלות. כי אם אנחנו מבינים שסביבה זה חברים ולא חבר אחד, אנחנו תלויים אחד בחברו, איך אנחנו מתגברים על ההסכמה להיות תלויים זה בזה?

אתן תגיעו עוד מעט למצב שלא תוכלו לעשות שום פעולה אם אתן לא מחוברות בעשיריות, ולא תוכלו לעשות משהו על מנת להשפיע מתוך העשירייה ואז לא תהיה לכן שום אפשרות בכלל לעשות שום פעולה רוחנית.

תלמידה: אבל את ההבנה הזאת יש רק לחלק מהעשירייה, אין לכל העשירייה את ההבנה הזאת.

אני לא מבין מה את אומרת.

תלמידה: אם אנחנו מבינים שאנחנו תלויים זה בזה וזו הסביבה שאיתה אני צריכה להתקדם קדימה, ואני ארגיש את זה חזק בתוכי, אז האם כל העשירייה תרגיש את זה? האם זה מספיק שאני ארגיש או שחלק ירגישו?

לאט לאט ירגישו כולם, בעשירייה זה חייב להתברר.

שאלה: איך לעבוד עם ההרגשה הזאת שלאט לאט זה יתקדם, שחלק מרגישות את המחויבות הזאת וחלק עדיין לא?

להמשיך. בכל עשירייה ועשירייה יש דברים כאלו. וכמו שאני זוכר, גם אצל רב"ש היה אותו דבר, היו כאלו וכאלו, מכל הסוגים. אחר כך מתבהר בעשירייה שיש שם אנשים מכל הסוגים.

תלמידה: וההרגשה הזאת, שלפעמים האגו אולי מסדר, שזה מעכב את העשירייה?

זה כך נדמה לנו ואנחנו צריכים להמשיך.

שאלה: אנחנו מתחילים עכשיו תהליך של כל החברה ביחד, אבל אני רואה שיש בכל זאת יחס שונה ממך ויחס שונה מאיתנו ככלי נשי.

יחס שונה ממני?

שאלה: אלינו ככלי נשי. השאלה, בנוסף להתכללות של הכלי הנשי במה שעוברת כל החברה, האם נכון לייצר מרחב שבו יהיה מקום להתכללות יותר ארגונית, אינפורמטיבית, שבו עשיריות יוכלו לשתף על ההתנהלות שלהן, וניצור תחושה יותר מחוברת ככלי נשי, ברמה מאוד טכנית אפילו?

הייתי אומר שזה תלוי רק בכן. מה אתן צריכות, מקום לזה? יהיה לכם מקום.

תלמידה: אפשר לעשות את זה וירטואלי. האם אתה חושב שיש נחיצות לזה, או שרצוי להתמקד רק בעבודה הפנימית, להתכלל במה שעושה כל החברה, בתפילה, או שכדאי לנו לעשות עוד צעד ולייצר קבוצה קצת יותר קרובה בהיכרות, בעבודת העשיריות שלנו?

את זקוקה לזה?

תלמידה: אני לא יודעת, בגלל זה אני שואלת.

תחליטו. אם אתן רוצות משהו, אז נחשוב איך אפשר לספק לכן את מה שאתן רוצות.

שאלה: ביום ראשון יש עשרה מפגשים מיוחדים לבניית חברה רוחנית, לחיזוק החברה שלנו. האם כולם מחויבים לשמוע את זה?

אני לא יודע.

תלמיד: החברה מדברת על התהליך שהתחלנו בו של מימוש החזון. אחת לשבוע ביום ראשון אנחנו מקיימים מפגש של שעה לכל הכלי העולמי של סדנאות ובירורים, איך אנחנו מחזקים את עצמנו כקבוצה. החברה מבקשת לעלות חשיבות, שמי שלא יכולה להשתתף פיזית במפגש הזה שתשמע את ההקלטה. עד כמה זה חשוב להתכלל בתהליך הזה?

לא הזמינו אותי, אני לא יודע. אבל אני חושב שאם הרבה נשים משתתפות בזה, אז ודאי שזה יכול להיות חשוב.

שאלה: השבוע שמענו בשיעורים כמה עשיריות הגברים מאוד מאוד רוצות שתהיה נוכחות גבוהה בשיעור. ואמרת עכשיו שנשים עושות עבודה חזקה בעשיריות, הן כמו גברים, ושאתם מרגישים את זה ומעריכים את זה מאוד. האם אנחנו יכולות לתת תמיכה, כוח ודחיפה כדי שנוכחות הגברים תגבר, לתת להם כוחות? כמו שאמרת שהרב"ש ישן בשעה כזאת וכזאת. כי זה מאוד מאוד חשוב.

אתם כבר מכירים כל אחד מאיתנו, ואתן יכולות לסובב אותנו איך שאתן רוצות, באמת. אני לא מדבר בלשון גסה חס ושלום, ההיפך, כמו אימא כלפי ילד.

תלמידה: אישה שמאוד חשוב לה שהגבר יישן בזמן ויגיע לשיעור ערני ובזמן, האם היא מרוויחה מזה?

ודאי שמרוויחה.

תלמידה: מה היא מרוויחה?

כל מה שהוא מרוויח.

תלמידה: אם אני כאישה לוקחת על עצמי המון דברים כדי לפנות את בני המשפחה שיעסקו במטרת החיים, אז יש לי רווח בזה. שווה לי לתת הכול כדי לתת להם את הדחיפה הזאת.

כן.

שאלה: בקשר לנשים שהגברים שלהן לא נמצאים בדרך, שהמשפחה לא נמצאת בדרך. האם הם גם מקבלים משהו מזה שאנחנו בדרך?

מי שנמצא ומי שלא נמצא כל כך בדרך, גבר או אישה מהמשפחות שלנו, זה בכל זאת מוסיף לנו. רב"ש מאוד מאוד דאג שלכל אישה תהיה אפשרות, הזדמנות, רצון, יכולת, להיות בחברה, ככל האפשר.

שאלה: באזרביידג'ן יש עשיריית נשים, ובנוסף יש גם כלי נשי מאוד חזק שעוסק בהפצה. את העבודה הפנימית אנחנו עושות בעשיריית נשים, וחוץ מזה יש עבודה בקבוצה הכללית, כי אנחנו מאוד קשורות לקבוצת הנשים, ויש כל מיני שאלות ובירורים בקבוצה. האם העבודה בקבוצה הכללית לא נותנת לנו התקדמות רוחנית?

למה זה לא נותן? הכול נותן. כל פרוטה ופרוטה מתווספת עם כל היתר, וכך מגיעים להון גדול. אסור לכן לזלזל.

שאלהה: אם למשל יש שמונה חברות בעשירייה, שלוש מגיעות כמה פעמים בחודש, וחמש הן פעילות. מה הפעילות לא עושות מספיק כדי שכולן יגיעו?

אולי אתן לא יכולות לעשות שום דבר.

תלמידה: האם זה לא בכוחנו?

אולי זה לא בכוחכן. העיקר להמשיך ולהשאיר מקום לכולן. כשהן ירצו, הן יגיעו, ואתן בהדרגה תראו את זה.

שאלה: כשאנחנו במצב שלא מסכימות אחת עם השנייה, באיזו נקודה אנחנו מצליחות להתחבר? מה התהליך של הביטול שמביא אותנו לחיבור עם החברה?

אתן צריכות לעשות יותר מפגשים, שיהיה מפגש פעם בחודש בין נשים בסעודה משלהן, ותנסו סביב זה לייצב איזו קבוצה. זה תלוי בכמה אתן רוצות להיות בקשר ביניכן. קשה להגיד.

תלמידה: אמרת שלא משנה מה קורה בקבוצה עלינו להתייחס לחברים שלנו באהבה ולהיות איתם מאוד בסבלנות. אבל כשאנחנו עושות את זה, לפעמים אני מרגישה שאנחנו בעצם גונבות מהחברות. כי אז הן מרגישות שזה בסדר שהן לא מגיעות לשיעורים, לא מגיעות למפגשים. איך אפשר לאזן את האהבה כלפי החברות והסבלנות כלפיהן כדי שלא נגנוב מהן את היגיעה?

אלו שאלות שאני לא יודע איך לפתור אותן. הן ממשיכות כבר הרבה שנים ואף פעם אין לי עליהן תשובה ברורה ומנצחת.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקדם את הבורא?

לפרסם שיש מקום שלומדים איך לגלות את הבורא.

תלמידה: מה זו קבוצה חזקה שמקדמת את הבורא?

קבוצה חזקה זאת קבוצה שהיא לומדת ועובדת בהפצה.

שאלה: קודם דיברו על אנשים בעשיריות שישנים ושאין להם תנאים טובים להתקדם לרוחניות והם לא מגיעים לשיעורים. איך אפשר לבנות קבוצה חזקה כשיש כאלה אנשים שלא מגיעים, שכן מגיעים, שלא קמים?

אני מעדיף בן אדם שמגיע ונרדם עד סוף השיעור, וכך יום יום, ובטוח שיתקדם. רב"ש מאוד כיבד כאלו אנשים שהיו אצלנו. זה הטבע שלו, אבל הוא עשה מאמץ, הוא הגיע, נכלל עם כולם ונרדם.

שאלה: מה ההבדל בין יחסים נימוסיים לבין יחסים רוחניים? האם להגיד דבר נעים אבל שיקרי זה עדיף על עזרה אמיתית אבל פחות נעימה לאגו של חברה?

צריכים לדבר כמה שיותר אמת, אסור לשקר ואסור לסלף.

תלמידה: אבל הרבה פעמים לא נעים להגיד, ואז אנחנו או שותקות או מעודדות חברה לא לעשות את הדבר, כי אנחנו נימוסיות ולא נעים לנו ואנחנו לא רוצות לפגוע.

אני מכבד שאתן נימוסיות, אבל בכל זאת צריכים לחשוב על ההתקדמות הקבוצה.

שאלה: אמרת שקבוצה חזקה זו קבוצה שהיא גמישה. למה התכוונת לגבי קבוצה גמישה, ובמה הגמישות הזאת באה לידי ביטוי?

הקבוצה גמישה כי היא מוכנה לעבוד עם כל משתתף, גם עם זה וגם עם זה, ולהתאים את עצמה לכל משתתף.

שאלה: אם אנחנו מבטלים את עצמנו, אז דווקא במצב הזה אנחנו נעשים כאחד, נעשים אותו דבר, וזה התנאי לגילוי הבורא. האם זה כיוון שמתפנה בנו מקום לתפישה של הבורא? אם זה כך, איך אנחנו יכולים להגדיל את הרצון שלנו להתבטל, ואיך לעקוב אחרי המצבים שלנו, נגיד ביחס לעשירייה? כי אני צריכה את הרצונות שלי רק כדי למלא את החברות שלי.

רק דרך קשר עם החברות.

שאלה: מאיפה לקחת כוח רצון להיות במפגשי עשירייה ובשיעורים?

לא צריך לקחת שום דבר מאף אחד. את צריכה לסכם עם החברות שהן ייקחו אותך בידיים ויביאו אותך למקום המפגש.

שאלה: התחברנו לפני יותר מחצי שנה, שתי עשיריות, סוצ'י וגרמניה 7. עד החיבור הזה היה לנו ניסיון של הרבה מפגשים שעשינו. איך ניצור קשר טוב בינינו בלי אפשרות להיפגש פיזית? האם אפשר להוסיף בקשר הווירטואלי גם דאגה על הגשמיות של החברות?

אני חושב שאחד לא יכול להחליף את האחר.

שאלה: אמרת שעדיף להגיע לשיעור ולישון מאשר לא להגיע בכלל. קורה שאני מגיעה לשיעור ונרדמת, ואז כשאני מתעוררת אני מרגישה כל כך אשמה, ואני צריכה לשמוע את השיעור שוב מההתחלה. אני לא יודעת למה הבורא עושה לי את זה. למה אתה מתכוון לישון בשיעור?

אני מתכוון לישון בשיעור.

תלמידה: מה אנחנו מרוויחים מלישון בשיעור?

שאחר כך אנחנו מצטערים ומבקשים סליחה מהחברים ומהבורא, ומקווים שלמחרת כבר לא נישן.

תלמידה: האם זה שלב שיעבור? כי זה קורה כבר תקופה, ואני מרגישה אשמה כשזה קורה לי ואני צריכה לשמוע את השיעור שוב מההתחלה. יוצא שאני שומעת שיעור שש שעות ביום.

אני ניסיתי בזמן השיעורים לכתוב את מה שמדברים, לשאול שאלות, וראיתי שלפעמים זה עוזר ולפעמים זה עוזר. אבל צריכים לעשות משהו נגד שינה.

שאלה: פעם סיפרת לנו שכשלמדת אצל הרב"ש הנשים עזרו לכם להפיץ ולהקליד את הדברים. האם הן יכלו לחלוק ולשתף בניסיון עם הכלי הנשי? כי יש לנו הרבה שאלות לגבי עשיריות נשים.

אני לא יודע. זה היה לפני הרבה זמן.

תלמידה: איך ללמוד להיות דוגמה?

תספרו על עצמכן, על הדוגמאות שלך שאת רוצה להעביר לאחרות, ותראי איך יקשיבו לך.

תלמידה: האם לכולנו יש איזו תבנית אחידה? כי יכול היות שאני לא יודעת אם אני עושה משהו נכון או לא.

תבנית נכונה של דוגמה היא המורה עצמו, הוא צריך להראות לך איך להעביר את שיעור. יש לנו מרצים ממש נפלאים.

תלמידה: לאחרונה אני מבינה ממך, שעבודה אישית של האדם מול הבורא היא שצריך לצפות ולקוות לגלות אותו, להכיר אותו.

כן.

תלמידה: בעל הסולם כתב ש"אסור ליחיד לצאת מהכלל ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו". והרבה פעמים בשיח מולו אני מרגישה שאני מדברת עבור עצמי ולא עבור החברות. מידי פעם אני נזכרת וכן מכניסה אותן. איך להתייחס לזה? מה זה השיח הזה מולו שהוא האישי ולא כחלק מהכלל?

יותר טוב לא לבקש כך. יותר טוב לא להתנתק מהסביבה.

תלמידה: אם אני מרגישה פתאום שזה אגואיסטי ואני חושבת על עצמי, אז להגיד "תעצרי, אל תפני באופן הזה", וזה טוב.

כן.

שאלה: איך בעשירייה אנחנו נכנסים לרשות היחיד?

דווקא עם הרצון שלכם להתחבר ולהיות ברצון אחד בבורא.

שאלה: בעבודה הפנימית, איך אני צריכה לעבוד ביחס לחברות שלא פעילות בעשירייה, האם גם אותן אני צריכה לראות כגדולות, להתחבר איתן פנימית למרות שהן לא פעילות בעשירייה?

לתת להן דוגמה, לדבר איתן.

שאלה: יש מושג שנקרא "ביטול הרצונות" ומאוד קשה לי לחשוב שאני מבטלת את הרצונות שלי, אפילו שהם הכי בהמיים, הכי נבזיים, הכי שפלים. ופתאום אני צריכה לבטל את הרצונות שלי כלפי החברה. אני ממש לא רוצה לעשות את זה. זה קשה, אבל אני מבינה שאחרת אני לא אתקדם, אני אישאר באגו שלי. איך אני מבטלת את הרצונות שלי כלפי החברה? שמעתי שאת כל הרצונות האדם צריך לבטל כלפי החברה.

מה ששמעת, שמעת. אבל למעשה תמשיכי ותדרשי מהבורא, תבקשי ממנו שיסייע לך בחיבור.

שאלה: פעם היו לנו סדרים מאוד מאוד ברורים בחברה, כמו למשל, אחרי שמונה וחצי בערב לא מתקשרים אחד לשני וכולם הולכים לישון. אבל בשנים האחרונות אנשים מתכתבים בעשר, אחת עשרה בלילה, ואחר כך בגבורה הם באים לשיעור בוקר. האם נכון להחזיר את המצב לקדמותו בצורה ברורה, שיש סדר ולא הולכים לישון אחרי תשע, או שזה בהעלאת החשיבות הכללית?

אני הייתי ממשיך לפי אותו כלל, אחרי תשע לא מתקשרים.

תלמידה: איך אנחנו כחברת נשים תומכות בזה שגברים ילכו לישון מוקדם כחלק מההכנה שלנו לשיעור של כל הכלי?

נשים צריכות ללחוץ על הגברים שילכו לישון מוקדם יותר, זו חובה.

שאלה: האם אתה תלוי בנו, בנשים ובגברים?

כן, מאוד.

שאלה: לגבי גברים שהאישה שלהם לא בדרך. האם יש משהו שאנחנו ככלי נשי יכולות לעשות כדי שהם ירגישו את הדחיפה והלחץ הזה שאמרת, כדי שהם יקומו לשיעור?

חייבים ללחוץ על כל הגברים שנמצאים כאן אצלנו כחברי "בני ברוך", ללא יוצא מן הכלל.

תלמידה: איך אנחנו עושות את זה ככלי נשי בלי קשר לאישה מול הבעל הספציפי שלה?

זו הבעיה שלו בפני עצמו, שיש לו אישה שלא עוזבת אותו, לוחצת עליו. אבל אתן צריכות לתת משענת טובה לכל הגברים.

שאלה: בזמן האחרון יש מושג באוויר שנקרא "חזון". אני לא מבינה מהו החזון, למרות שאני מתאמצת. אני מבינה שכל זה הוא תהליך ושכולנו מתקדמים לאן שהוא. האם אתה יכול להגדיר לנו לאן אנחנו צריכים לצעוד? למשל כאשר בן אדם הולך על חוף הים רואים את טביעות הרגליים שלו ומבינים איפה לשים את הרגל כדי לצעוד בדיוק אחריו.

לחיבור. רק מתוך החיבור ביניכן אתן יכולות להשפיע על הבורא שיפתח לכן דרך, שביל, כל מה שאתן צריכות, במיוחד נשים.

תלמידה: למה במיוחד נשים?

כי לגברים יש עוד לימוד, קשר חברתי וכל מיני דברים, אבל לנשים זה שונה. תנסו לעורר את זה.

תלמידה: אני לא מבינה מה אתה ממליץ.

אני ממליץ במיוחד לנשים להיות קשורות ביניכן סביב הפעולות שלהם שעליהן כבר דיברנו.

שאלה: אמרת שאתה מאוד תלוי בקבוצה. מה זאת אומרת שמקובל תלוי בקבוצה?

ברור שהוא תלוי, בכול. עם הקבוצה הוא עולה, איתה הוא יורד, לא במידה שהם, אבל בכל זאת הם משפיעים זה על זה.

תלמידה: מה הציפייה שלך מאיתנו בימים אלה?

שאתן תבואו לכל שיעורי הנשים, לפעמים אפילו לשיעורי בוקר. העיקר הוא לסובב את הגברים שיהיו מחוברים יותר ביניהם, לבורא ולדרך.

תלמידה: ומה אתה מצפה מהגברים ספציפית?

מהגברים אני מצפה שישמעו לנשים כאלו.

שאלה: האם יש אפשרות שנשים יגיעו פיזית להשתתפות בשיעורי בוקר, פעם בשבוע, פעם בחודש?

לפני החגים אולי נעשה כך.

(סוף השיעור)