שיעור בוקר 31.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חשיבות ההשתתפות בפעולות חברתיות –

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "חשיבות ההשתתפות בפעולות חברתיות". קטע מספר 4.

אומר הרב"ש.

"צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז ע"י התורה הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם. אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם". ומה האדם צריך ללמוד מהקב"ה. הוא אמר, שהאדם צריך ללמוד מהקב"ה רק דבר אחד. כמו שידוע שהקב"ה רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן האדם גם כן צריך ללמוד ממנו להיות משפיע. זה נקרא "תלמיד חכם". 

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

שאלה: פה כתוב שצריך לעשות מאמץ גדול לפני שהליכה ללימוד, מה המאמץ?

שהוא מקבץ את כל החסרונות, שרוצה לפתור אותם על ידי התורה ועם זה הוא בא ללימוד.

תלמיד: ואיך זה קשור לתלמיד חכם.

שעל ידי זה שהוא נמצא בחסרונות גדולים אז הוא מקווה לקבל מהשיעור כזה מילוי, שזה יפתור אותו מכל הספקות, הבעיות, השאלות ושהוא יקבל הכוונה נכונה.

תלמיד: וזה נקרא מאמץ להתרכז בחיסרון נכון?

כן, ואחר כך בתפילה, זאת אומרת בזמן הלימוד, שהוא לא עוזב את השאלה, הוא הולך עם זה כל הזמן ואז הוא מרגיש איך השאלה הזאת באה לידי פתרון.

שאלה: הנושא הבא, חשיבות ההשתתפות בשיעור, קטע 5, מתוך "אור תורה" של רבי יצחק אייזיק חבר.

"עיקר מעלת תלמוד תורה הוא שיהא האדם לומד בחבורה ולא ביחיד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל "תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה… שהתורה לרוב עומקה, אין אדם יכול לבא עד תכליתה אם לא שלומד בחבורה... שעל ידי שמפלפלים ביחד כל אחד מחדד את חברו... כי כן דרך הקדושה, שכל שמתחברים שני אורות יחד אז מתרבים יותר."

("אור תורה". ר' יצחק אייזיק חבר)

שאלה: מה זה "שני אורות יחד"? ענית שיש ניצוצות, אנחנו מביאים ניצוצות?

כנראה חסדים וחכמה.

תלמיד: הוא אומר "התפלפלות", מה זאת אומרת התפלפלות הזאת?

שרוצים לבדוק, לברר, לחקור סיבת כל הבריאה, עד כמה היא עכשיו מתבררת מתוך העסק שלהם.

תלמיד: אני מרגיש שגם בתוך הדבר הזה אנחנו חייבים כל הזמן להיות בכוונה אחת, ההתפלפלות הזאת היא חייבת להיות עם כוונה.

כן.

תלמיד: אבל התפלפלות דווקא נשמע לי מאוד חיצוני, כביכול בתוך הרצון לקבל בהתפלפלות ביחד כל אחד מחדד את חברו. "כי כן דרך הקדושה, שכל שמתחברים שני אורות יחד אז מתרבים יותר", אני לא מבין את ההתפלפלות פה בין הקשר לאורות האלה.

שכל אחד דווקא לומד בכלי משותף, בכלי כללי, בחבורה ולא כיחיד.

תלמיד: זה ברור שבחבורה, אי אפשר ללמוד לבד זה ברור ואני אומר ההתפלפלות, המילה הזאת היא פשוט קצת יוצרת אצלי התנגדות כזאת.

לא, התפלפלות הכוונה שהם נכנסים לעומק.

תלמיד: לשורש?

כן.

שאלה: אפשר להגיד שהעבודה ביחד זה תבלין חריף שמעורר חיסרון לסעודה, ואנחנו כאילו רוצים בדיבור בינינו, בסדנה, בעבודה לחדד את החיסרון? הוא אומר שם שהפלפולים יביאו לחידוד כל אחד ואחד. במה אנחנו יכולים לעורר תשוקה אצל כל אחד כדי לרצות יותר דבקות?

בדוגמה, שאנחנו נותנים כל אחד לחברו, דוגמה עד כמה אפשר עוד להיכנס לבירורים, לפלפולים, ואז אנחנו יכולים להשיג את מטרת הבורא בזה שמעורר אותנו בצורה כזאת.

תלמיד: ואם עושים את זה בכוונה אחת משותפת אנחנו בעצם כל הזמן מעוררים זה את זה עוד ועוד?

כן. זאת דרך הלימוד.

שאלה: ככל שאני יודע במסורת היהודית היה באמת יחס של כבוד לשכל, לתלמידים החכמים, לעילויים, במאות השנים האחרונות. ואנחנו לא מדברים בכלל, לא רק שאנחנו לא מברים אלא כל העניין של ההתפלפלות היא בדרך כלל על ידי דיונים וכל אחד מעלה אילו נקודות וכן הלאה, אנחנו יושבים בשקט בשיעור.

אל תשבו בשקט, רק שיהיה לעניין.

תלמיד: כאילו איך להשיג את האפקט הזה, אני לא יודע, א' בלי דיבורים וגם בצורה שוויונית כי יש כמו שהחברים אמרו, חשש שהשכל יהיה מאוד מסוכן.

השכל הוא לא מסוכן, רק שיהיה במקום ולא שאנחנו נעשה סטייה מקו הלימוד לשכל בלבד.

תלמיד: מה זה אומר?

שנלך לפי מה שכתוב ללא חיבור עם השפעת הבורא מלמעלה, עם ג' קווים שאנחנו צריכים לבנות וכן הלאה.

תלמיד: בתיאור של הזוהר הם כותבים שחבר אחד אומר דבר אחד וחברו ממשיך אותו או סותר אותו, ככה אנחנו קוראים על זה בהרבה סיפורים.

כן.

תלמיד: איך משיגים אותו אפקט בלי לדבר בכלל?

צריכים להיות בהשגה.

תלמיד: אנחנו, מה אנחנו צריכים לעשות?

צריכים להשתוקק להשגה.

שאלה: אני כל השיעור לא התחברתי לכלום, לא געגועים ולא כלום. כשמתגעגעים למישהו אז לא משפילים אותו אלא פועלים אחרת. לא התחברתי למה שקראנו, לא הבנתי כלום. זה לא טוב לצאת מהשיעור ככה, יש לך עצה?

להיות בהשתדלות להתחבר לשיעור אף על פי שאתה לא מגיע לתוצאה הנכונה, בכל זאת זה עושה משהו.

תלמיד: גם במצב הזה אתה רואה תועלת?

יש ויש, יכול להיות שאתה בא עם החיסרון ונמצא בשיעור עם החיסרון ויוצא ממנו ריק, ויש לך טענות גדולות למורה, לחברים, לבורא, לכולם, ואתה בכל זאת חושב על הדברים האלה ומסדר אותם בפנים, איך אתה צריך להגיע למחרת ומה אתה צריך להכין משלך.

תלמיד: כן, מה עושים שמגבירים לך את התסכולים, את העצבים, מה עושים עם זה עכשיו במהלך היום? כי אני לא אשמע שוב את השיעור מרוב עצבנות, אז מה אני עושה עם זה?

אתה צריך בכל זאת לקרוא כל מיני מאמרים, שירים אפילו, כל מיני דברים כאלה שהמקובלים כתבו אותם בכל מיני מצבים ולהתכלל עם זה ככל האפשר. אין מה לעשות, אתה צריך לעורר את מאור התורה.

תלמיד: במצב שלי כרגע, לא חושב שאני יכול לעורר מאור התורה. זה למה אני שואל אותך.

למה?

תלמיד: כי רוב הזמן אני לא בספרים, לא בטקסטים, לא בדברים, אני שקוע בדברים אחרים.

במה?

תלמיד: בצרות שיש בעולם הזה.

אתה צריך לפתור את הצרות של העולם הזה?

תלמיד: לא, כל עוד אין הכרחיות נורמאלית, זה מנטרל אותך, אני לא יכול לחשוב בכלל על לקרוא ספרים בזמן פנוי.

זה לא נכון, לימוד התורה צריך להוציא אותך מכל דבר.

שאלה: ענית מקודם שאנחנו צריכים להשתוקק להשגה כל הזמן.

כן.

תלמיד: אני שם לב על עצמי שההשתוקקות לעשירייה מתפוגגת, אפילו בפגישות בעשירייה אנחנו עובדים למשל על הקשר בינינו, נמצאים בישיבות, מדברים עכשיו על שיעור בוקר, וההשתוקקות להשגה נעלמת כל הזמן. איך שוזרים את זה בתוך החיים, שכל פעולה שאני עושה היא בשביל זה?

אז למה אתה משתוקק אם לא להשגה?

תלמיד: יש כל מיני מנגנונים, אפילו בתוך עצמי, שאומרים, "אל תשתוקק לזה, זה רע לרצון לקבל, אתה צריך להשתחרר מזה", כל מיני הבחנות כלפי הנושא הזה. אבל בפועל כשאני מגיע לשיעור בוקר, אני לא בוער ואומר "באתי לפה עכשיו בשביל להשתוקק להשגה". כשאני נמצא בישיבת חברים או בישיבת עשירייה או בהפצה, אני משקיע מזמני הפנוי, אבל אני לא אומר "אני עושה את זה עכשיו בשביל להגיע להשגה".

אז מה עושים?

תלמיד: זה מה שרציתי לשאול אותך.

איפה תקבל השתוקקות לפנימיות, לגלות את הבורא, איך?

תלמיד: כשאנחנו נפגשים בעשירייה אנחנו משתדלים להעלות את הנושא הזה, זו גם מטרת החברה לייצר את אותה סביבה שלנו. אז אני משתדל להשתתף כמה שיותר בכל הפעולות של הקבוצה, של החברה, וכמה שיותר לשים את עצמי בתוך סביבה. אפילו בבית, בעבודה, עם הילדים, כל הזמן אני דואג שזה יקרין עליי. אבל בשורה התחתונה, לא כל פעם כשאני מרים את העיפרון לרשום משהו בשיעור, אני חושב שזה בשביל השגה.

זאת אומרת, להשיג זה לא דבר שבוער לך.

תלמיד: זה לא כל הזמן בוער.

אז למה אתה לא מבקש שיהיה לך חיסרון להשגה?

תלמיד: לפעמים זה מרגיש כמו חוצפה.

לא, זו לא חוצפה, זה מה שהבורא מצפה מכל אחד. כך גם כתוב, שאתה צריך להשתוקק להשגה, מתי אגיע במצבי למצב של רבותיי.

תלמיד: איך מצליחים להרים את הכפפה שהבורא זורק במהלך כל היום?

ממלאים את הזמן שלנו עד האפס בכל הדברים שמדברים על השגה.

שאלה: אלה החברים שלי, ורק איתם אני אוכל לרכוש את תכונת ההשפעה. מה זה להאמין בחבר?

להאמין בחבר, זה שהוא נמצא איתך בדרך עד סוף הדרך, עד שאתם משיגים את הבורא בחיבור ביניכם.

שאלה: האם מדובר פה על שיעור? כי יש לנו הרבה התאספויות, הרבה פעילויות. האם כל התאספות צריכה להיות מלווה במקור שאנחנו צריכים להתאסף סביבו?

כן, רצוי, כך גם נהוג.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לדבר על המקור? כי יש פעולות חיבור של העשירייה שאפשר להרגיש שהן לא מלוות בקטעים מהמקורות.

לא חשוב, אתם משיעור הבוקר כבר נכללים בזה.

תלמיד: כלומר משיעור הבוקר יש לנו דלק שנותן לנו להמשיך את זה.

כן. אתם צריכים במשך היום לחשוב, להשתדל להיות במאמץ, כמו שכתוב, "צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד", אחר כך בזמן הלימוד ואחר כך אחרי הלימוד. כל הזמן להרגיש שאתה נמצא במאמץ, ולפי זה אתה מגיע ומגיע יחסית מהר. רק לא לעזוב את הדברים.

תלמיד: כשאנחנו מתאספים במהלך היום, איך המאמץ הזה צריך לבוא לידי ביטוי?

אתם מגיעים לחיבור ביניכם באמצע היום, ורוצים להעלות את מהות החיבור הזה מעל כל החיים האלה, עם העבודה, עם כל מיני טרדות ובעיות, אתם רוצים שכול ההפרעות הן דווקא יתנו לכם מדרגה עוד יותר גבוהה לעלות לחיבור, עוד יותר ועוד יותר. וכך כל יום ויום אתם תשיגו עוד קומה ועוד קומה.

תלמיד: בהתאספות במהלך היום יש הרבה חברים שלא יכולים לדבר או להשתתף, מה מומלץ לעשות?

מומלץ לחשוב עליהם ולחבר אותם במחשבה, בתפילה. להתחבר איתם ושהם ילוו אתכם.

תלמיד: במפגש עצמו יש אולי אחד או שניים שיכולים לקרוא את קטע המקור וכל השאר רק יכולים להאזין.

בסדר, לא צריכים יותר.

תלמיד: אין צורך לדבר אם אי אפשר.

אין צורך. חוץ מזה כבר מהבוקר אתם יכולים למלא את הטלפונים שלכם באותם הקטעים, כך שאתם יכולים לעקוב אחרי זה.

תלמיד: כלומר שלכל אחד תהיה אפשרות לקרוא במהלך היום.

כן, בטח.

שאלה: בהמשך היום אנחנו עושים יגיעה למעלה מהדעת, ובלמעלה מהדעת אני לא יכול למדוד אם אני באמת עושה משהו או לא. איך המאמץ הזה נחשב?

זה נחשב למאמץ. כן.

תלמיד: אפילו שאני לא יודע.

אפילו שאתה לא יודע. ככל שאתה יודע או לא יודע, הבורא מסדר את זה.

שאלה: אני קודם כל רוצה להגיד תודה לך ובכלל לכל מה שיש לנו פה, אני לא יודע איך החיים היו נראים בלי הדבר הזה שנקרא "לימוד של שיעור בוקר". כל פעם זה מעורר מחדש, זה חמצן, זה מחייה. אין ספק עד כמה הדבר הזה חשוב לחיסרון ובכלל.

אנחנו לומדים איך להתחבר, איך להתחבר בינינו ואיך להתחבר לבורא. אני יוצא מהשיעור בהתעוררות מאוד גדולה, עם חיסרון יותר מבורר, עם השתוקקות יותר גדולה, זה לא היה כשנכנסתי לשיעור. וכשאני חושב עד כמה התחברתי לעשירייה, אני לא יודע למדוד את זה. האם אנחנו מתחברים בשיעור? איך פועל החיבור שלנו בשיעור?

את זה אנחנו עדיין לא מבינים עכשיו, עדיין לא נעשה מזה פרצוף ולא קומה. נברר את זה.

תלמיד: האם זה משהו שמתהווה, כל שיעור אנחנו מתקרבים?

כן.

שאלה: מי שלא יכול לעבוד בקבוצה, איך הוא יכול להתקדם בעבודה הזו?

אם אין לו קבוצה, אז הוא לא יכול להתקדם. לפי השיטה שלנו אדם חייב להיות בקבוצה וירטואלית לא פיזית, קבוצה של כמה אנשים, או ההיפך של הרבה מאוד אנשים.

שאלה: מהי התוצאה שעשירייה צריכה לצאת איתה משיעור הבוקר?

דיברנו על זה הרבה, הייתי שואל עכשיו את כולכם מהי התוצאה. אני חושב שהתוצאה העיקרית היא שתהיה לנו תודה גדולה לרב"ש ולבעל הסולם ולכל החברים שבזכותם אני מגיע למצב שהתעוררתי, קמתי והגעתי, ואני בטוח שעשיתי עוד צעד אחד קדימה לקראת מטרת הבריאה. זה מה שחשוב, להודות, זאת תוצאה מהשיעור. אני יוצא מכאן ואני שמח, מאושר מזה שיש לי קשר עם עוד אנשים שמסתכלים לכיוון הבורא ולסוף הבריאה.

(סוף השיעור)