שיעור בוקר 03.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1901,

מאמר 570. "השגה כללית ופרטית"

קריין: כתבי רב"ש, כרך ג', עמ' 1901, מאמר 570. "השגה כללית ופרטית".

השגה כללית ופרטית

"יש הבחן לראיה והשגה כללית להשגה פרטית. השגה כללית נקרא, שבאופן כללי הוא משיג את הדבר.

למשל כשאדם רואה מרחוק עיר גדולה וראה מרחוק שאנשים מסתובבים בעיר, ורואה סימנים של בתים, זה נקרא ראיה כללית, היינו שכל הפרטים נכללים בעיר.

זאת אומרת אפילו אחר כך שמתקרב להעיר, ונכנס בתוכה, ורואה כל פרט ופרט בפני עצמה, היינו היופי של העיר, צורת הבתים, והגנים, והמגדלים, ועושרה של העיר, יש לה הרבה בתי חרושת, והרבה חנויות, מלא כל טוב מכל מיני סחורות, שישנם בעולם, הרבה בנקים, ואופי של האנשים, אנשים טובים ורעים, חכמים ועמי הארץ, יופי של אנשים קטנים או גדולים וכדומה - אבל מכל מקום לא ניתוספו לו על הכלל שום דבר, היינו שמרחוק היה רואה עיר, וגם עכשיו.

וכששואלים אותו, אפוא היית, הוא משיב להם, אני הייתי בעיר, היינו הן מרחוק והן מקרוב, הכל היא אותה עיר.

ורק התועלת הוא מהפרטים, שיש לו עכשיו ההתפעלות ממה שראה בתוך העיר, מה שלא היה לו מקודם, הגם כשהיה מחוץ לעיר, היה יודע שיש הרבה פרטים, מכל מקום ההתפעלות לא היתה לו, כשהיה בעיר היה לו היכולת ליהנות מכל הפרטים, מה שאין כן מהכללות של העיר לא היה יכול ליהנות.

היוצא מזה, שהשגה פרטית הוא עיקר הנאה והחמדה. שמביאו לו חיות מזה שנודע לו הפרטים, מה שאין כן מהכלל.

ודבר זה נוהג בכל מצב ומצב, בין לטוב ובין לרע, כי בזמן שרואה איזה מצב של רע באופן פרטי, אז הוא מתפעל מהרגש הרע, ויש לו האפשרות לתקנו, שהרגשת הרע מביאו לידי גלוי כוחות נעלמים, שמוציאם לפועל ומטכס עצות עמוקות, איך להינצל מהרע.

כמו כן ממצב טוב, פירוש שבאופן כללי הוא יודע, שיש לו כל טוב, מכל מקום הרגש וההתפעלות כמה שיכול ליהנות אין לו, מסיבת שחסר לו הפרטים מכל הדברים. ולכן אין הוא יכול לתת השבח וההודאה לה', כמה שצריך לתת.

והיות שעיקר גדלות האדם תלוי בהשגותיו, ולא הושג לאדם רק בזמן אם הוא נותן ההלל וההודאה לפי ערך ההשגה שנתנו לו, לכן הוא צריך להשתדל בכל פעם להכנס לתוך הפרטים, בכדי שיוכל להתפעל מהפרטים, ויהיה לו היכולת לתת השבח וההודאה הראוי, ואז הוא יעלה מעלה מעלה."

תלמיד: מה זה נקרא להיכנס לתוך הפרטים?

כנראה לתוך הפרטים שיכולים לגלות לאדם מה שיש בעיר, באיזה מקום שהוא מתעניין בו, ויכולים לא לגלות.

תלמיד: מצד האדם, מה זה נקרא שהוא נכנס ומזהה איזשהו פרט?

זה תלוי בכלים שלו, עד כמה יש לו בכלים חיסרון, שלפי החיסרון הזה הוא רוצה למלא אותם.

תלמיד: כשאדם רוצה לשייך את עצמו לנקודה אחת, לנקודת דבקות, מה זה נקרא שהוא מזהה פרטים? הוא רוצה להידבק, וכל מה שבא אליו כאילו מסיט אותו, אז מה נקרא שהוא מזהה פרטים, איך הוא מכוון את עצמו?

קודם כל הוא צריך לדאוג בכללות, מה נקרא להשיג את הדברים בכללות ומה נקרא להשיג את הדברים בפרטות, ואז הוא יכוון את עצמו יותר נכון.

תלמיד: נראה שהדבר המרכזי פה הוא שהאדם מחפש סיבות להיות בשבח והודאה כל הזמן.

רב"ש אומר פה "להשתדל בכל פעם להכנס לתוך הפרטים, בכדי שיוכל להתפעל מהפרטים, ויהיה לו היכולת לתת השבח וההודאה הראוי". איך מחזיקים בכך שזה יהיה העיקר, רק להיות בשבח והודאה, ואז הפרטים הם התוספת, הם האמצעי ולא המטרה. איך מחזיקים בזה שהאדם ירצה בכל רגע בחייו להיות בשבח והודאה?

זה תלוי בחברה, עד כמה כל החברה סביבו, סביב האדם, משתוקקת להגיע לזה, ואז גם הוא ישתוקק אחריהם.

תלמיד: זאת אומרת, האווירה, הרוח שאנחנו עושים סביב זה בחברה?

כן, שליטת החברה על האדם.

תלמיד: ואז מתגלים פרטים.

כן.

תלמיד: איך לא נופלים לתוך זה שהפרטים בעצמם מהנים? כי גם בפרטים יש הנאה, תענוג.

האדם צריך ללכת עם הפרטים, להתחבר איתם, ובזה לראות את העתיד שלו.

תלמיד: איך הפרטים קשורים לעתיד?

עתידו יהיה מחובר בתוך הפרטים של החברה.

תלמיד: כן, אבל יש גם תענוג בגילוי הפרטים.

אבל הוא צריך לעבוד על זה, מה יהיה באמת הגילוי שלו, הגדלות שלו, המטרה שלו, שלא יישאר כילד קטן דבוק במשהו קטן, או דווקא ההיפך.

תלמיד: אבל צריך להעדיף את השבח וההודאה, שהפרטים לא ייהנו אלא יהיו אמצעי לשבח והודאה.

כן.

תלמיד: וממה שאני שומע ממך רק החברה יוצרת את האווירה הזאת.

כן, האדם לא יכול להתנגד לה.

תלמיד: האם עבודה באהבת הזולת, בהעמקת הקשר בינינו, תקרב אותנו להודיה, להיות בהודיה יותר ויותר חזקה?

כן.

תלמיד: באיזה אופן? איך זה קשור לזה?

במידה שאנחנו משתוקקים להגיע להודות לבורא, במידה הזאת אנחנו בכל זאת רוצים להיות מחוברים בינינו, ומהרצון להתחבר בינינו אנחנו גם מגיעים למטרה. זה אותו כיוון, זה לא ההיפך.

תלמיד: שאלה טיפה בכיוון אחר. עכשיו סיימנו כנס מוצלח מאוד וכולנו הרגשנו עלייה גדולה.

כן.

תלמיד: לפני הכנס אמרת שאחרי הכנס תהיה לנו עבודה גדולה בכניסה ללשמה. האם אתה יכול לתת לנו כיוון אם כבר התייצבנו בהתקדמות שלנו קדימה ללשמה? לפתוח בנו כלים יותר עמוקים?

הייתי אומר כך, אחרי הכנס אנחנו צריכים להרגיש איפה אנחנו אוחזים. האם נקודת האחיזה שלנו בדרכנו, בחיבורנו, היא נקודה שכל הזמן מתקרבת למרכז החברה, ומרכז החברה מחובר עם הבורא. יש כאן כביכול שני תנאים שצריכים להיות מחוברים בנקודה אחת, במרכז האמיתי של הטבע.

תלמיד: האם העבודה בינינו מקבלת כיוון קצת אחר או שהכיוון הוא אותו כיוון אבל צריך להעמיק בו, להעמיק בקשר בינינו?

רק להעמיק יותר. בינתיים אנחנו לא צריכים לסובב את עצמנו לאף מקום.

תלמיד: רב"ש מדבר על הפרטים שדרכם משיגים את השלם. השלם זה אותו כוח שאין עוד מלבדו, מלוא כל הארץ כבודו, כוח ההשפעה, האהבה שממלא הכול, אבל אין בו תפיסה, אין לו צורה, אין לו שם בדיוק. אם כך איפה מוצאים את הדבר הזה בפרטים? מהם הפרטים שמראים על השלם הזה שהוא מופשט, אבל הוא טוב באופן כללי וממלא הכול?

הפרטים הם כל הכוללים שבונים את הכלל.

תלמיד: כוללים שבונים את הכלל. מה זה כוללים?

שמהם נעשה הכלל.

תלמיד: אבל איך פרט מראה על כלל? הוא פרט. אותו כלל של השפעה, של אהבה, של חיבור, כל הדבר הזה, איפה הוא, איזה פרטים אלו? אלו החברים, זה משהו בחברים?

אלו רצונות לקבל שנמצאים בכל אחד.

תלמיד: רצונות לקבל הם הפוכים מכוח ההשפעה.

טוב, אז בלי תיקון או עם תיקון, אבל שנמצאים בכל פרט.

תלמיד: אני רוצה להתחבר עם החברים, אני רוצה לרצות בשבילם, לא להתעסק בכלל עם עצמי, עם כל הרצון לקבל, אני רוצה לברוח ממנו, להיות בקשר עם החברים, ואני לא מוצא אחיזה. אולי לא צריך, אבל אני לא יודע איפה לחפש את זה בחברים. האם פשוט לרצות שיהיה להם טוב כללי כזה? אני לא מבין אף פעם את הנושא הזה של חיבור, של העבודה מול החברים.

לרצון המרכזי שבכל אחד ואחד יש קשר עם הרצון המרכזי של כלל המציאות, עם הבורא, ואני רוצה לראות את הנקודות האלה קשורות יחד, ולהגיע גם להיות קשור בהן.

תלמיד: האם אדם שמתחבר לחברים שלו בעשירייה ביחס של אהבה והשפעה, זה נקרא השגה פרטית?

זו השגה פרטית מפני שהוא קשור לזה והוא משיג את זה, אז זה נקרא "השגה פרטית".

תלמיד: האם יש מצב יותר נעלה של השגה כללית שהחיבור של העשירייה מתחבר לעוד פרטים מחוברים?

כן.

תלמיד: הוא כותב על ההתפעלות, "ורק התועלת הוא מהפרטים, שיש לו עכשיו ההתפעלות ממה שראה". מה התפקיד של התפעלות בהשגה?

זה מה שמפעיל אותו.

תלמיד: האם יכול להיות שאדם משיג משהו, רואה, אבל חסרה לו התפעלות?

יכול להיות.

תלמיד: מתי הוא מגיע לדרגה שנקרא התפעלות בקשר עם החברים?

במידה שקרוב לליבו.

תלמיד: וכלפי הרגשת הרע, הוא כותב "מהרגש הרע, ויש לו האפשרות לתקנו, שהרגשת הרע מביאו לידי גלוי כוחות נעלמים". איזה כוחות נעלמים אדם מגלה מהרגשת הרע?

בהרגשת הרע יש לו כוחות נעלמים שהם באמת נעלמים ולכן הוא לא נמצא במאבק עם הרע. במקרה אחר הוא מגלה את היחס שלו להרע שרוצה להרוס אותו ולהקטין אותו ולא להתחשב עימו, וכך מתקדם.

תלמיד: במה תלוי שאדם יכול להגיע להרגשת הרע, גילוי הרע?

תלוי בסביבה ובנקודת הלב.

תלמיד: האם כך הוא יכול לפתוח את הכוחות הנעלמים ולתקן את הרע שבאדם?

כן.

תלמיד: איך נכנסים לתוך פרט. אנחנו בעשירייה מייצבים חיבור בינינו, משיגים את גדלות הבורא בצורה כללית. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיכנס לאיזה פרט?

אתם רוצים שכל פרט ופרט מכל החברה שלכם, שזו העשירייה בדרך כלל, שאתם תגיעו לאיזו תוצאה.

תלמיד: נגיד עכשיו אנחנו הגענו בצורה כללית להרגשה של גדלות הבורא. זה משהו שאתה לא יכול לראות שום פרט, אתה רואה הכול שלם.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים להוסיף כדי להיכנס לאיזה פרט? נגיד בצורה פרקטית צריך לפתוח איזו בעיה עם חבר ולהוסיף אותה לחיבור הכללי. מה זה פרט ברגע שהשגנו את הכוח הכללי?

אני לא מבין איך אתם יכולים להשיג את הכוח הכללי אם אתם לא משיגים את הפרט.

תלמיד: אנחנו השגנו ביטול בעשירייה.

כן.

תלמיד: ביטלנו את כל הפרטים, הגענו להרגשה של אחד כללי. זו השגה כללית לא השגה פרטית.

לא. זה נראה לי לא נכון.

תלמיד: אני חשבתי שהוא מדבר כמו במשל על החיטים. לאדם יש חיטים אבל הוא לא יודע שהוא יכול להכין עוגות, או כל מיני מטעמים, הוא נשאר בצורה כללית והוא לא מתקדם יותר מאשר הודיה כללית. מה אפשר להוסיף כדי לא להישאר בהודיה הכללית?

אתה צריך להוסיף ביגיעה פרטית, אז אתה תגיע למצב שאתה יכול להודות גם בצורה פרטית.

תלמיד: לאיזה כיוון צריכה להיות היגיעה הפרטית, איזה חיסרון צריך לפתוח בתוך היגיעה?

חיסרון להיות יותר דבוק בצורה פרטית לבורא.

תלמיד: הוא כותב שהשגה פרטית זו השגה של הפרטים, זה כשאדם מתמודד עם הרצון לקבל שלו, עם הרע שלו.

כן.

תלמיד: בהתמודדות הזאת האדם הוא מחוץ לקדושה, מרוחניות, ורוצה רק לברוח, הוא בורח מהרע חזרה לקדושה. אבל יש משהו בבריחה הזאת שהוא לא עבודה שלמה. מה לא נכון בעבודה הזאת?

אני לא יודע.

תלמיד: היחס לבורא הוא כאמצעי, אני משתמש בו כאמצעי שיעביר אותי מצב למצב, אבל אני לא מוציא את הפרטים מהעבודה עם הרע, עם הרצון לקבל. אני מקבל מצב רע, אני משתמש בבורא, "תעביר אותי למצב הטוב". אבל פה הוא מתאר משהו אחר, שבעבודה עם הרע שם נמצאים הפרטים. מה צריך להוציא מתוך עבודה עם הרצון לקבל, עם הרע?

צריכים עוד פעם לקרוא.

תלמיד: אמרת קודם שהפרטים הם הרצון לקבל שיש בכל אחד, והוא כותב במאמר שצריך להתפעל מהפרטים. מה גורם לאדם התפעלות מהפרטים?

כנראה שהוא רואה אותם בכל אחד ואחד, ובזה הוא מתפעל מכללות העבודה.

תלמיד: איך זה שכל אחד מתפעל מדברים שונים? האם אנחנו אמורים להגיע למצב שמתפעלים מאותו הדבר, הולכים לאותו כיוון של התפעלות?

לא, בינתיים ודאי שלא.

תלמיד: כתוב פה שכדי לעלות מעלה מעלה צריך שתהיה לו "היכולת לתת השבח וההודאה הראוי", וכדי שהוא יוכל לתת שבח והודיה הוא צריך להתפעל מהפרטים. אמרנו שהפרטים הם הרצון לקבל שיש בקבוצה שלנו.

כן.

תלמיד: את הרצון לקבל שרוצה את הבורא, שרוצה להגיע לדבקות, אני צריך לזהות בקבוצה, בחברה.

כן.

תלמיד: מה לעשות כדי לזהות אותו בצורה יותר חזקה? האם היצר הרע מכבה לי את הראייה הזאת באחרים?

לא. זה רק להתחבר יותר ויותר, להצטמצם יותר ויותר.

תלמיד: אם אני מצמצם את עצמי, אז האם ארגיש יותר את הרצון לקבל הגדול שיש בחברים?

לא את עצמך, אלא עם החברים שלך יחד.

תלמיד: אם אנחנו נצטמצם, אז עדיין נרגיש את הרע הכללי לפי הרצון לקבל הכללי שיש בנו.

אתה תרגיש את זה לפי הרצון הכללי לעומת הרצון הפרטי שלך.

תלמיד: אבל אם הרצונות שלנו הם עדיין קטנים, גם אם אנחנו מחברים אותם? כי בזה תלויה כל היכולת שלי לתת שבח והודיה לבורא, זה מעלה אותי מעלה מעלה.

כן.

תלמיד: איך אני יכול להגדיל את הרצון לקבל הכללי שלנו?

זה תלוי עד כמה אתה רוצה להגדיל את החברים שלך, בעיגול שלך, לעומת הרצון לקבל הכללי.

תלמיד: נגיד שאני מזהה ומבין את זה, יוצא שאם אני רוצה עכשיו להגדיל את החברים, זה מתוך רצון לקבל שאני אוכל לעלות. האם זה בסדר לעבוד בצורה כזאת? כי זה מרגיש לא נכון. אם אני עכשיו רוצה לעלות, אני מבין שאני צריך להגדיל את החברים, אבל אז יוצא שהתפילה עבור החברים היא ממש אגואיסטית.

זה נכון, אבל אין לך שום אפשרות אחרת להתכלל בהם, אלא אך ורק להכניע את עצמך כלפיהם.

תלמיד: אבל זה עדיין לא מקדם את הרצון לקבל שיגדל, כדי שאפשר יהיה לתת שבח והודיה ולעלות. כלומר אדם יכול להקטין את עצמו למידה שקיימת, אבל אז אין הגדלה של הרצון לקבל אלא רק מוחקים אותו. בן אדם רוצה לתת שבח והודיה ולעלות, אבל אין יכולת כי זה תלוי בכלים שלנו, והם קטנים. בן אדם תלוי בדור שלו במאה אחוז, ומה שיש זה מה שיש לו לעבוד איתו. איך מתקדמים, האם לאט לאט, עוד עשרים שנה כשהרצון לקבל יגדל עוד, רק כך נוכל להעלות את השבח והודיה?

כביכול כן, אבל אני לא חושב שזה הפתרון.

תלמיד: מה כן יכול להיות? מה עושים?

לתאר לעצמנו שאנחנו נמצאים ממש בתיקון השלם, מצד התיקון השלם להעלות חיסרון, שצריכים להיות בדבקות למרכז הבריאה, וכך לעלות.

תלמיד: זה נותן עלייה גם לפרט וגם לכל הקבוצה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו עכשיו כעשירייה יכולים להיכנס עמוק יותר לעניין ההשפעה?

לפי הערכתי אתם עכשיו נמצאים בשלב שהפערים ביניכם יראו את עצמם הרבה יותר מקודם, ואז תהיה לכם אפשרות לקפוץ לעוד מדרגה.

תלמיד: מה זה אומר?

זה אומר שאתם תראו את הפערים ביניכם הרבה יותר גדולים, שכל אחד רחוק מהאחר, וזה ייתן לכם אפשרות עוד יותר לעלות.

תלמיד: בזכות מה?

בזכות זה שאתם תבקשו קירוב.

תלמיד: מהבורא?

מהבורא ודאי, קירוב מהבורא, וכוח הבורא יקרב ביניכם, וכך אתם תעלו עוד יותר.

(סוף השיעור)