שיעור בוקר 18.08.19- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

איך להתנהג בזמן ירידה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: איך להתנהג בזמן הירידה, קטע מס' 24 מתוך רב"ש ב', "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה".

"מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה. היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה. והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. כי יכול לעשות ציור, איך שהוא היה פעם במצב של ירידה, והיה חושב, שכל ענין עבודה דלהשפיע, לא שייך אליו, ועד כמה שהוא סבל מהמצבים האלו, שהיה רוצה לברוח מהמערכה, ורק ממקום אחד, היה לו לקבל איזה הרוחה, היינו רק מתקוה אחת, שהיה חושב, מתי אני אוכל ללכת לישון, שאז הוא יברח מכל המצבים של האי סבלנות, שהיה מרגיש, שהעולם חשך בעדו. ועתה, בזמן עליה, הוא רואה הכל אחרת. והוא רוצה אז רק לעבוד לתועלת ה'. ועל תועלת עצמו אינו דואג עכשיו. ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה."

(רב"ש - ב'. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)

שאלה: האם היחס לעליות וירידות זה סוג של מיומנות שאפשר לפתח, כדי לא להתרגש יותר מדי מעלייה ולא להיות מדוכדך מירידה?

לא. לא להתרגש אתה לא יכול. אם אלה באמת מצבים רוחניים, אין לנו שום סיכוי באיזו צורה לעדן אותם, להקטין אותם או משהו. אלא על ידי הסביבה, על ידי ההכנה אני יכול לקבוע את היחס שלי לעליות או לירידות. אבל ממש בזמן עלייה או ירידה, מפני שתמיד המצבים האלה רוחניים, אם הם רוחניים, הם באים כל פעם ביותר גובה, לכן שום הכנה קודמת שלי לא עוזרת. סביבה כן יכולה לעזור. ובכל זאת למרות הסביבה, אני חייב להתכלל בעלייה או בירידה, גם בזה וגם בזה לרגע קט, ואז אני נכנס לעבודה. אבל כל פעם אני נכנס לאיזו התפעלות, התרגשות כזאת, שזה משפיע עלי ושולט עלי.

תלמיד: אז המיומנות היא רק בזמן שאני נמצא בזה, אני יכול לקצר אותו פשוט.

כן. המיומנות היא לקצר את הזמן בין העליות והירידות. וגם הניתוק שיהיה ממש רגעי, "ככפאו שד" זה נקרא.

שאלה: להחזיק את העשירייה כמחוברת כאיש אחד, כאחד, אפשר לקרוא לזה עלייה?

כן, ודאי. עלייה וירידה זה לפי הערכים של האדם.

תלמיד: אז אם זו עלייה?

אם זו עלייה, אתה מרגיש שאתה מחובר עם העשירייה ויחד איתה אתה קובע את מידת ההשפעה שלך לבורא. זה עניין המדרגות, באיזו מדרגה אתם נמצאים.

תלמיד: רב"ש אומר לא לחכות שאני אפול כשאנחנו מחזיקים במצב שאנחנו מחוברים כאיש אחד, אלא להיזכר במצב שלא ראיתי אותם כאחד. זה להביא את הירידה למצב הזה?

למה? אתה מדבר ללמוד על הירידה מהעלייה?

תלמיד: כן.

אתה יכול לעשות את זה אבל צריכים להיזהר אם באמת אתה לא יוצא מהקדושה, אם אתה מעלה את הירידה לעלייה. זה נקרא אח"פ דעליה.

שאלה: אמרת קודם, אני רוצה לראות אותם כאחד. מה זה לראות אותם "כאחד"?

לכיוון, לפעולה, לכוונה, למטרה אחת. מה כל עניין העשירייה? שכל התכונות השונות שביני לבין הבורא נפרדות לעשרה, מתחלקות ומתחברות יחד, אז הן מכוונות לבורא.

כוח ההשפעה של הבורא וכוח הקבלה של הנברא הם מנוגדים. כדי שהם לא יהיו מנוגדים יש ביניהם מערכת שנקראת "עשר". על ידי זה שבעשירייה הזאת, בעשר התכונות האלו, זה לא בדיוק עשר, זה לא כתר ולא מלכות, וזה יסוד וכן הלאה, אבל בסך הכול על ידי המנגנון הזה הבורא והנברא קשורים יחד, כך שהכוונות שלהם [מתחברות], את הרצונות לא לוקחים בחשבון אלא את היחס ביניהם. כשהנברא כך בעשירייה הזאת מרכיב אותה, הוא הופך בזה להיות דומה לבורא. מהמדרגה הקטנה ביותר, שעשירייה היא ממש כעובר בין יומו, ועד הצורה הגדולה ביותר שזה אדם במלואו, אלה כל הצורות של הזדהות הנברא עם הבורא.

לכן אנחנו צריכים להיכנס לאותה ה-ו-י-ה וכל הזמן להגדיל אותה, לעצב אותה. "שמע ישראל", מי שמשתוקק לבורא, ישר א-ל, "ה-ו-י-ה אלוקינו ה-ו-י-ה אחד". רק על זה אנחנו מדברים, רק לזה משתוקקים, רק על ידי זה מגיעים לאיחוד, לדבקות. ואחר כך גם כל ההסבר, "ואהבת את ה' א-לוהיך", מסבירים לך איך אתה מיישם את הדבר. בתמצית, ב"שמע ישראל" יש לך את הכול.

תלמיד: ב"שמע ישראל", אני חושב על העשירייה? על מה אני חושב?

אתה חושב איך אתה מרכיב את עשר התכונות, שעל ידן אתה מדמה את הרצון לקבל לרצון להשפיע. כי מלכות וכתר לא יכולים להיות מחוברים ביניהם, אלא רק על ידי שמונה הספירות האלה שביניהם.

תלמיד: ומה זה אומר לראות את העשירייה כאחד?

שכולם מחוברים לאותה מטרה. המטרה אחת. וכמה שגדלים יותר, הפער בין כל ההבחנות האלו יותר ויותר גדול, אבל מזה המטרה נעשית יותר ויותר עוצמתית.

שאלה: הזכרת את העשר, עשר ספירות, מבנה מסוים. אני בקושי מסוגל לעקוב אחרי דבר אחד או שניים. איך עשר פתאום?

זה מתבהר, לא חשוב. זה מתבהר. אתה פתאום רואה במקום החברים שלך, לא חשוב כמה הם במספר, אתה רואה שהתפיסה הזאת שאני מתייחס לתכונת ההשפעה, היא אצלי בפנים מורכבת מעשר הבחנות. כך זה. אני כבר נמצא בזה, אני רק צריך לגלות את זה.

תלמיד: מה זה, עשרה צבעים, עשר הרגשות שונות, או איזו בוכנה שעולה ויורדת?

אני לא יכול להסביר לך. זה עשר תכונות. עשר תכונות, שבסך הכול בזה אני מבין, מרגיש, מגלה את הבורא בתוכי. לא מתגלה באף מקום. מקום זה הרצון. הרצון שמסודר בצורה כזאת, בעשירייה, שזה האור העליון בונה בו כל מיני הבחנות. הרצון הוא סתם, גולמי, אז האור שבנה את הרצון, עיצב את הרצון בצורה כזאת, הוא יכול אז להתלבש בו בהתאם לזה, ואז מזה יהיה לי גילוי הבורא.

תלמיד: ואחרי שיש את התבנית הראשונה, אז התבנית הזו הולכת ומתבהרת, או גדלה, מה?

כן, גם נעלמת, גם מתגלה. הכול. כל מה שקורה זה עליה מדובר. אין יותר מזה.

שאלה: רב"ש כותב,  בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה."

כן.

תלמיד: והוא מתאר איך הוא רצה אז רק לישון. ועכשיו נתת תשובה לשים לב שזה לא מנתק אותך מהקדושה.

שאתה אז בזה כזקן שהולך ומחפש מה עוד להוסיף.

תלמיד: אז מה פה העצה? קודם כל זה בכלל במצבנו לעשות את התרגיל הזה?

לא, היום כל הזמן דיברנו על התרגיל שלנו.

תלמיד: אני יודע, עכשיו קראנו משהו אחר.

קראנו משהו אחר, מה לעשות. צריכים גם את זה. אבל לא עוזבים את מה שלמדנו קודם. שעתיים היינו בדיבור שאנחנו רוצים רק להרגיש לפנינו עשירייה, בתוכנו עשירייה, בתוך כל אחד ואחד עשירייה. אין יותר מזה. שתהיה לי תבנית שממנה אני פונה לבורא.

שאלה: אני מרגיש שאני לא עושה עבודה כמו שצריך בעשירייה. פה, אני מתפלל בשביל העשירייה. אני חוזר הביתה, אני מניח תפילין, אני מתפלל בשביל העשירייה. יוצא לעבודה ואז מתחילה הגשמיות. איך שאני נכנס לגשמיות המכות נופלות לך על הראש, אבל ממש על הראש. בזמן האחרון יותר ויותר כל הזמן. ואין לך זמן בכלל לחשוב על העשירייה. אתה נמצא בהכרחיות בצורה כזאת סוחפת שאתה ממש נלחם על ההישרדות.

אני בכלל לא יכול לחשוב על העשירייה. אני מגלה את עצמי בחמש בערב שאפילו לא חשבתי שנייה אחת על העשירייה. השעון המעורר מצלצל לי שאני צריך להיכנס לשיחה עם העשירייה. אבל אני אומר, אני שנייה אחת לא חשבתי עליהם. איך אני נכנס? איזו בושה שאני בכלל לא חשבתי עליהם, לא התפללתי בשבילם, לא כלום. לא עשיתי כלום בשביל העשירייה הזאת כל היום, רק נלחמתי על הגשמיות. נלחמתי, בלי הפסקה.

אני חושב שיכולים להסכים אתך עוד הרבה אנשים שנמצאים במצב כזה. מה אני יכול להגיד? שהבורא נותן לכם כזאת הכבדת הלב, שאתם כן יכולים להתגבר על זה ולחשוב על העשירייה ועל מטרת החיים, ואתם לא עושים מספיק מאמץ כדי להתעלות. אל תגיד שאתה לא יכול בזמן שאתה עובד עם זה גם להחזיק את מטרת החיים, בריאה, עשירייה בראש שלך. אל תגיד זה לא יכול להיות. כי כולם בנויים בצורה כזאת שיכולים את זה לעשות. רק קצת תרגילים ורצון, ושום דבר לא. אתה כבר הולך עכשיו לעבודה, אתה כבר מראש מוותר על הקשר שלך עם העשירייה. וזה לא בסדר.

אתה תעשה הפוך. אתה תגיד שכל מה שהבורא עושה לי עכשיו תרגיל משך כל היום, משש בבוקר עד שש בערב, הוא לא ינתק אותי מהעשירייה. דווקא על פני זה אני כל הזמן אדאג להם. אדאג לעצמי על הרוחניות, לא חשוב, על הבורא, אבל לא אעזוב את הכיוון הזה. אני לא אתן לעצמי לא לחשוב על זה. תנסה. כי סך הכול כאילו אתה אומר שבעל הבית שנותן לך עבודה, או שזה העסק שלך, הם לא נותנים לך לחשוב על המטרה. זה לא נכון. זה אתה לא חושב, אתה לא רוצה, אתה לא מספיק מתאמץ. תראה שכל הדברים האלה, מאין עוד מלבדו הם באים ולא מאיזה מקום אחר.

קריין: קטע מס' 25. מתוך רב"ש ב', "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה".

"האדם צריך להרגיל עצמו בכל דבר ודבר, לעשות השוואה בין זמן של יסורים לזמו תענוג, ולתת ברכה על הנס, שהוציא אותו מהיסורים למצב של תענוג. ובזה תהיה לו היכולת לתת תודה לה', ולקבל הנאה בכלים החדשים, ממה שנתווספו לו עכשיו, בזמן שהוא שוקל את הב' זמנים זה לזה. ומזה האדם יכול להתקדם בעבודה. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, לא חשוב מה האדם מקבל מהבורא, אם זה דבר גדול או דבר קטן. אלא חשוב עד כמה שהאדם נותן תודה להבורא. מבשיעור התודה שהאדם נותן, בשיעור זה מתגדלת הנתינה, מה שהבורא נתן. לכן מוטל על האדם להיזהר לתת תודה רבה, היינו להעריך את מתנתו יתברך, בכדי שיוכל להתקרב להבורא. לכן כשהאדם מסתכל תמיד בזמן העליה, באיזה מצב הוא היה בזמן הירידה, כלומר איזו הרגשה היתה לו בזמן הירידה, כבר הוא יכול להבחין בבחינת "כיתרון האור מתוך החושך". וכבר יש לו כלים חדשים לקבל שמחה ולתת תודה לה'. וזה שכתוב, שהאדם צריך לברך "ברוך, שעשה לי נס במקום הזה", היינו במקום שנמצא עתה בזמן עליה, כי אי אפשר להיות עליה, אם לא היה מקודם מצב של ירידה."

(רב"ש - ב'. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

זה מה שאנחנו צריכים להבין, שאי אפשר באמת אחד בלי השני, עליה בלי ירידה וירידה בלי עליה, זה כמו שאנחנו הולכים על שתי רגליים, כי יתרון אור מתוך חושך. ומתוך הירידה, זה כמו רבי שמעון מן השוק שראה עד כמה כנראה תהיה לו עליה יותר גדולה לפי הנפילה הנוכחית שגילה את עצמו.

אנחנו צריכים להשתדל רק לדאוג לסביבה, שהסביבה תחזיק אותנו שלא נתנתק. גם בזמן הירידה במינוס הגדול ביותר, בנקודה הנמוכה ביותר, וגם בזמן העלייה, בנקודה הגבוהה ביותר, שתי הנקודות האלו מסוכנות, והסביבה יכולה להחזיק את האדם. איפה שהוא יוצא מעצמו לשליטת הבורא שם הסביבה שולטת עליו ואז הוא ממשיך בצורה נכונה, לא מפסיק את הכוונה. זה נקרא ליפול לידי הקבוצה וכך ממשיך. אז לפחד גם מעליות וגם מירידות, מי שבעל ניסיון הוא כבר יודע, ולהשתדל להיות כל הזמן, כל הזמן באיזו מן שמירה על ידי הסביבה. כי הסביבה כל הזמן עושה בלימה.

שאלה: בעניין עליות וירידות בעשירייה, מה היחס שצריך להיות כשבן אדם עובר מצב של עלייה וירידה בתוך העשירייה. האם צריך לדבר על המצבים הפנימיים האלו בתוך העשירייה, למשל כשאדם נמצא בירידה הוא צריך לבוא לעשירייה ולהגיד שעכשיו הוא נמצא בירידה, או שהוא נמצא בעלייה? מה היחס כלפי המצבים הפנימיים בחשיפה שלהם לעשירייה, צריך לחשוף את זה?

לא. אנחנו לומדים בכללות על כל המצבים הללו, ואם ישנה שאלה שעדיין אדם לא מבין, יכול להיות שהוא פשוט לא לומד איתנו ומפספס את זה, אמנם אנחנו עוברים על כל מצב ומצב כמה פעמים בכל מיני צורות, אבל אם עדיין הוא לא מבין, הוא יכול לשאול. אבל לא כביכול בקשר למצב הפנימי שלו, את זה לא צריך לגלות, אלא כמה שיותר להסתיר, ולגלות מבחוץ רק נטייה יפה טובה שיש לאדם לעשירייה, רק בזה להיות בצורה הגלויה.

מצבים רעים, גרועים, ייאושים וכן הלאה חס ושלום לגלות לאחרים, כי בזה אתה מוריד אותם וזה חוזר אליך פי כמה.

שאלה: למה על ידי מחשבה של ציור המצב שהיה לנו בזמן הירידה אנחנו מונעים מעצמנו ירידה?

לא, אנחנו לא מונעים את הירידה. אנחנו רק לומדים יותר נכון מה קורה. ואל תדאג, הירידה כשהיא תעבור, תעבור. והזקן שמחפש את החסרונות, אצלו הירידות האלה מורגשות כסימן לעלייה, כי הכול תלוי במגמה. לכן זו לא ירידה אלא הכול תלוי במגמה. יכול להיות שאני מאוד רעב ואין לפניי מזון, ארוחה אז אני מצטער. יכול להיות שאני רעב ויש לפניי שולחן ערוך אז אני שמח. הכול תלוי במגמה, לא יותר מזה.

שאלה: לגבי מחשבה על העשירייה בהמשך היום, הבנתי שזה קשה להחזיק בראש עשרה חברים, ואם אי אפשר עשרה אז לא יוצא כלום בכלל.

אני לא מחזיק חברים בראש, אני מחזיק בראש את התבנית שלנו, איך אנחנו מחוברים. ואז התבנית הזאת הופכת להיות בשבילי כאחד, אחד אני יכול להחזיק.

מה אנחנו משתדלים לעשות?

תלמיד: אנחנו משתדלים להחזיק את העשירייה כאחד, ואם לא מצליחים, לבקש על זה.

יש מה להוסיף למה שהוא אמר?

תלמיד: לחיים.

לחיים, בסדר.

(סוף השיעור)