שיעור הקבלה היומי5 אוק׳ 2018(בוקר)
שיעור בוקר 05.10.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" הווירטואלי 2018
שיעור 2- "תפיסת מציאות האחת, כוח אחד ויחיד"
קריין: במסגרת ההכנות לכנס "קבלה לעם" הווירטואלי 2018 נעבור היום על חומר הלימוד של שיעור מספר 2, הנושא שלו הוא "תפיסת המציאות האחת, כוח אחד ויחיד".
אנחנו עוברים עכשיו תקופה, תקופה לא פשוטה, אנחנו צריכים לעשות איזו מהפכה בתוכנו, בתפיסת המבנה של הקבוצה, של הקבוצות יחד. זו תקופה באמת לא פשוטה, אבל היא מעניינת מאוד.
אנחנו באמת נמצאים כאן במבנה של "הדור האחרון", רוצים להתחיל לבנות קבוצה משותפת. קודם זה לא היה כך, היו כל מיני קבוצות בכל מיני מקומות שבעולם, לא היו קשורות כל כך זו לזו, אולי בעניינים טכניים, למסור חומר לימוד, תרגומים למיניהם. עכשיו אנחנו רוצים שתהיה התקשרות, התקשרות פיסית ובעיקר לבבית, להיות ממש ככלי אחד. זו כבר דרגה אחרת לגמרי, זו מהות אחרת שאנחנו רוצים כבר להגיע אליו. אם אנחנו נהיה כאן כמקשרים איכות וכמות בינינו, אנחנו כבר נזכה להרכיב את אותו הכלי שבו יתגלה הבורא.
על מה שאנחנו צריכים לשים לב זה שיש לנו נטייה לשמוע זה את זה. העיקר הוא שאני אראה לפניי קבוצות ואני ארצה להתחבר איתם בליבי. לא כל כך חשוב לי מה הם מדברים כי זה בסך הכול האמצעי כדי שלבבות יתחברו. ובניגוד למה שאנחנו רואים ששני אנשים יושבים נגיד בבית קפה או באיזה מקום ומדברים ביניהם דרך הטלפון, אנחנו לא רוצים לדבר דרך הטלפון, אנחנו דווקא רוצים לשמוע קול חי, בלי אס-אם-אסים ובלי שום אמצעי, אלא כמה שיותר ויותר קרוב זה לזה. זה הבדל גדול בין חיבור פה לאוזן לבין חיבור לב ללב. אחר כך נגיע אולי גם ל"פה אל פה", כמו שמסביר לנו רב"ש, שזה כבר לפי המסך המשותף שעומד בפה דראש.
לכן מה שאני רוצה להגיד, שאותו קשר ווירטואלי שאנחנו רוצים לבנות הוא יהיה יותר חזק מהקשר הפיזי, שבו אנחנו נמצאים כאילו בחלל אחד, במקום אחד, במתחם אחד, ודווקא המרחקים האלה בינינו הם יכפילו את הקשר בינינו ולא שירחיקו בינינו. לזה אנחנו צריכים להשתוקק, ולבדוק האם אנחנו כך באמת הולכים ומתקרבים. זה העיקר. יש ודאי כאן הרבה בירורים, אנחנו עוד נגיע לזה.
קריין: קטע מספר 8, הרמח"ל, "אדיר במרום".
"האמת הוא, שמי שמגיע לידיעה אמיתית, יוכל לראות שלושה דברים: ההנהגה האמיתית הנעלמת, המראה החיצון של ההנהגה שאינו אמת, מהיכן יוצא המראה הזה, ואיך מתקשר עם ההנהגה האמיתית."
(הרמח"ל. אדיר במרום. עמ' תנ"ט)
אנחנו צופים מתוכנו על המציאות, ונמצאים בתוך הבורא. אתמול דיברנו על זה שאנחנו נמצאים בתוך הכוח העליון, חוץ ממנו אין כלום. רק כשאנחנו נמצאים בו יש לנו איזו מציאות שאנחנו קיימים, ויש איזו עטיפה, האגו שלנו שדרכו במקום את הבורא אנחנו רואים כל מיני תמונות, צורות המציאות שאנחנו קוראים לזה "המציאות המדומה", "העולם הנעלם", "העולם המדומה".
נקווה שנוכל לנטרל את המסך הזה המסתיר שמבלבל אותנו, שאנחנו רואים את העולם הגדול ובו כל מיני תנועות, פעולות, מרכיבים, דומם, צומח, חי, מדבר וכן הלאה, ואנחנו נראה כמו שאומר כאן הרמח"ל, שאם נגיע לראייה האמיתית, אנחנו נראה את שלושת הדברים. את ההנהגה האמיתית, שזה כוח אחד שפועל בכל המציאות והוא טוב ומטיב. את ההנהגה החיצונה, השקרית כדי לבלבל אותנו. למה לבלבל? כי כשאנחנו רוצים להתאמץ ולהגיע להנהגה האמיתית, אנחנו מתחילים כאן לראות כל מיני אפשרויות איך אנחנו עוקפים אותה, את השקר הזה, איך אחרי השקר אנחנו רואים את האמת, איך אנחנו משתדלים לחדור דרך כל המכשולים שעומדים בדרך כדי לזהות שזה הבורא עושה ולא אף אחד אחר, כוח טוב ומטיב אחד. והוא גם פועל לא רק מחוצה לנו בכך שמעמיד בינינו לבינו איזה דמויות, מחסומים, את העולם שהוא העלמה, העלמת הבורא, אלא הוא גם נמצא בתוכנו. שגם המחשבות והרצונות שלי וגם מה שאני עכשיו מדבר, זה בעצם הוא עושה ואני לא מודע לזה. את זה גם אנחנו צריכים להשיג, לעצב וכך לגלות ולחיות בזה. מתי? מתי שאני והבורא מזדהים. לכן כל ההפרעות האלה אני צריך לקבל אותן שבסך הכול המטרה שלהן היא כדי שאני אזהה את הבורא שפועל במציאות גם בי וגם מחוצה לי, כמו שכותב לנו בעל הסולם ב"אין עוד מלבדו".
לכן אנחנו צריכים להיות כאן ב"איש את רעהו יעזורו", לתמוך זה בזה כמה שאפשר, שאנחנו נמצאים בתוך הכוח העליון וצריכים בכל רגע ורגע להשתדל לזהות אותו. ולגלות שכל צורות המציאות, מחשבות, רצונות, ניחושים שלנו, מה שיש לנו בכל החושים, ממה שאנחנו מתפעלים ונפעלים, הכול בא ממנו בלבד ללא שום מקור אחר חס ושלום.
אם אדם מגלה שהוא נמצא בתוך הבורא, תחילת הגילוי הזה נקרא עיבור. שאז הוא מבטל את עצמו, במה? בזה שמגלה שכל מה שיש בו בא ממקור אחד, והוא בתוכו, ברחם. וחוץ מזה לא קיים כלום. ברגע שהוא מגיע לזה מיד ישנן הפרעות למיניהן, שגם אותן עד כמה שהוא מצליח לייחס לבורא ולא לאף מקור אחר, הוא מחיל להתקדם בכל התהליך הזה שנקרא תהליך תשעה ירחי לידה. וכן הלאה, כל הזמן עד גמר התיקון. וגמר התיקון זה באמת שכל מה שהתגלה לו במשך ששת אלפים שנה, כך נקרא התהליך שמתעורר בנו הרצון המקולקל, על פניו אנחנו מגלים את הבורא בלבד, ואז מגיעים לגמר התיקון שאין עוד מלבדו באמת בכל הכלים שלנו.
סדנה
איך אנחנו דווקא על ידי זה שאנחנו מתחברים עכשיו לקבוצות שבכלי העולמי, מעוררים את עצמנו מתוך הקשר, מתוך המאמץ בחיבור, לגלות שנמצאים יחד בתוך מציאות אחת שהיא אין עוד מלבדו, הבורא בלבד?
נשאל את סאן פאולו.
*
וילנוס תמשיכו.
*
אני הייתי שואל את כולם, איך לעשות שהקשר הווירטואלי ייתן לנו יותר קשר בלבבות, כך שבהתנגדות לקשר ובמאמץ לקשר, נגלה כוח מספיק לגילוי הבורא? דווקא כשאנחנו רוצים עכשיו בכוח להיות קשורים בקבוצות שלנו שבכל העולם, איך נגלה תנאי לגילוי הבורא, שהתנגדות טכנית, חוסר הבנה, בלבולים, אי נוחות, דווקא כשנלחץ על זה ונרצה להיות מחוברים ונמצאים יחד עוד יותר קרוב ממה שבחדר אחד, אנחנו בזה נגיע לגילוי הבורא? שאלה לכולם.
להבין שדווקא בזה אנחנו בונים כלי לגילוי הבורא. זה קשה, זה לא טוב, זה לא הולך וזו בעיה, ולמרות זאת דווקא הפעולה הזאת היא תהיה מוצלחת.
*
קריין: אנחנו נמשיך לקטע הבא, קטע מספר 9, מתוך רב"ש ג', "מלא כל הארץ כבודו".
"אין שום מציאות בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת האדם."
(רב"ש-ג'. מאמר 236 "מלא כל הארץ כבודו")
אנחנו צריכים לעבוד על ההרגשה שלנו שהיא לא תסתיר לנו את הבורא. שבאמת המסך הזה שאנחנו לא רואים אותו ובמקומו רואים עולם מדומה, שהוא ממש מדומה, אותו אנחנו צריכים לפוגג.
קריין: מתוך מאמרי שמעתי, ס"ז, אומר בעל הסולם,
"חוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'." גופו הכוונה "רצונו", בכל מקום. "כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה, הכל הוא "מלא כל הארץ כבודו"."
(בעל הסולם. שמעתי. ס"ז. סור מרע)
לכן כשאנחנו מבטלים את הרצון אנחנו מתחילים במידה הזאת להרגיש את הבורא. ואם מעבר לזה שמבטלים את הרצון, זה נקרא מצמצמים אותו, גם עושים אותו דומה לבורא, אנחנו בזה כבר מתחילים להידבק בו, לא רק להיות מבוטלים כלפיו. להידבק בו, להדמות לו וכך לעלות במדרגות. זאת אומרת, לפנינו כאן שתי פעולות, פעולה אחת היא לבטל את הרצון, פעולה שניה מעבר לביטול, מעבר לצמצום, להדמות. זאת כבר עבודה עם מסך ואור חוזר, לדמות את עצמנו לפעולת ההשפעה של הבורא.
קריין: קטע מספר 11 מתוך רב"ש ג', "ממעשיך הכרנוך".
"כתוב בזוהר הקדוש, "לית אתר פנוי מיניה" (אין מקום פנוי ממנו). וזה שלא מרגישים הוא מטעם שחסר לנו כלי הרגשה. כמו שאנו רואים, שמכונת הרדיו, שקולט כל הקולות שישנם בעולם, כי מכונת הקליטה לא עושה את הקולות, אלא שהקולות ישנם במציאות העולם, ומטרם שהייתה לנו מכונת הקליטה, לא היינו מרגישים את הקולות, אף על פי שהיו במציאות. כמו כן יכולים להבין שאין מקום פנוי ממנו, אלא למכונת הקליטה אנו צריכים. ומכונת הקליטה נקראת בחינת דבקות והשתוות הצורה, שהוא רצון להשפיע. וכשיש לנו המכונה הזו, אזי תכף נרגיש, שאין מקום פנוי ממנו, אלא "מלוא כל הארץ כבודו"."
(רב"ש-ג'. מאמר 645 "ממעשיך הכרנוך")
איך אנחנו בונים את מכונת הקליטה הזאת? זה אך ורק לפי הקשר בינינו. אין לנו דוגמה אלא הבורא סידר לנו את המצב ההתחלתי שכולנו נפרדים, והמקובלים מספרים לנו איך אנחנו יכולים לבנות קשר בינינו, שמתוכו נתחיל כבר לקלוט את הבורא.
סדנה
איך אנחנו צריכים דווקא עכשיו להשתדל? יש לנו עכשיו מכונה מאוד גדולה ומאוד עוצמתית, מורכבת. אם אנחנו מסתכלים היום על המסכים, יש לנו כרגיל מלא קבוצות. טורונטו, מינסק, חדרה, טאלין, ברזיל, סן פאולו, אפריקה, ניו יורק ועוד ועוד.
איך בכל הכלי הזה שעכשיו הוא רחב וגדול, אנחנו דנים איך לחבר אותו בינינו כדי שנשמע וגם נראה את הבורא שמתגלה? כמו שבמקלט רדיו אנחנו מסובבים את התדר, הידית, ומתחילים לקלוט קול או אפילו תמונה, איך אנחנו נעשה את זה בינינו? איך נסובב את הידית ונקלוט תמונה בינינו?
איך אנחנו מסובבים את הקשר בינינו עד שקולטים בו בורא בצורה מעשית, לעניין. פשוט שיהיה לנו ברור.
כולם דנים בתוך העשיריות שלהם, אחר כך נשמע את טורונטו, מה הם החליטו.
איך אנחנו צריכים לסדר את הקשר בינינו, בין העשיריות בכל העולם כדי לגלות בורא בינינו? הדגש הוא על הקשר בין הקבוצות שבעולם.
*
בבקשה טורונטו.
*
אם יש לנו אפשרות להתקדם בכמות או באיכות, במה אנחנו נבחר? מה ההבדל בין שתי הצורות הללו של ההתקדמות ובמה כדאי לנו לבחור ולמה? איזו דרך להתקדם למטרת הבריאה היא כדאית יותר בזמנינו. להתקדם לפי גיבור בכמות או גיבור באיכות ולמה?
*
נשמע קודם תשובה של מוסקבה, אחר כך עוד נדון על זה.
*
אנחנו באמת רואים שאנחנו מתחילים לדרוך במקום, ואנחנו צריכים לעשות פעולות חדשות. ההנהגה העליונה כך מחייבת אותנו. אנחנו גם לומדים את זה מחכמת הקבלה בעצמה, שצריכים למלא סאה של יגיעה וסאה זה גם כמות וגם איכות.
חוץ מזה, אנחנו רואים איך שכותב בעל הסולם.
קריין: ב"הקדמה לספר הזוהר" באות ס"ג.
"בדורנו זה, שהגם שמהות הנשמות הללו, היא הגרועה שבמציאות," הנשמות חלשות, קטנות. "כי ע"כ לא יכלו להתברר לקדושה עד היום, עם כל זה, המה המשלימים, את פרצוף העולם ופרצוף כללות הנשמות, מבחינת הכלים. ואין המלאכה נשלמת, אלא על ידיהם. כי עתה, בשכבר נשלמים הכלים דנה"י, ויש עתה כל הכלים, ראש תוך וסוף בפרצוף, נמשכים עתה, קומות שלימות של האורות, בראש תוך וסוף, לכל הכדאים להם, דהיינו נר"ן שלמים, כנ"ל. ולפיכך, רק עם השתלמותן, של הנשמות, הנמוכות הללו, יכולים האורות העליונים, להתגלות, ולא מקודם לכן." 1
קריין: הוא עוד מוסיף באות ס"ד, גם כן ב"הקדמה לספר הזוהר",
"הרי מפורש, שאע"פ שהדורות הראשונים, חשובים יותר מדורות האחרונים, במהות נשמתם עצמם, כנ"ל, שהוא מטעם, ש"כל הזך ביותר נברר תחילה" לבוא לעולם, מ"מ, מבחינת חכמת התורה, היא מתגלית יותר ויותר בדורות אחרונים. והוא מטעם, שאמרנו, כי מתוך שקומה הכללית, הולכת ונשלמת, על ידי היותר אחרונים דוקא, לכן נמשכים להם אורות, יותר שלמים, אע"פ שמהותם עצמם, הוא גרועה ביותר."2
לכן אנחנו צריכים דווקא לשים לב יותר על הכמות ולא על האיכות. אמנם כל אחד חושב שעם הייחודיות שלו הוא יכול להגיע למשהו, אבל לא. אי אפשר כאן לעקוף את הזרימה, את התהליך הנכון. אנחנו שייכים לסוף הדורות ולכן כל העוצמה שלנו היא בחיבור כמותי ולא איכותי. באיכות אנחנו רואים, אנחנו לא יכולים, אנחנו יכולים להישאר במצב שכבר היינו הרבה זמן ואנחנו כביכול דורכים במקום, אפילו שנים, ולא מתקדמים. חייבים לעשות שינויי כמותי. ודאי שלא לעזוב את האיכות אבל הדגש הוא על הכמות.
קריין: קטע מספר 14, מתוך רב"ש ג', "ענין אור חוזר".
"במקום שאין המלבוש, שנקרא אור חוזר, נחשב האור העליון כלפי הנאצל כמו שאינו, וכיון שכל ענינו של האור חוזר הוא שאינו מקבל רק לפי כוונת על מנת להשפיע, לכן כל זמן שאין האדם יצא מבחינת הקבלה לעצמו, אין לו עוד האור חוזר הזה, משום אף על פי ש"מלא כל הארץ כבודו", מכל מקום נחשב כלפי התחתון כמו שאינו. היוצא לפי זה, שאין לאדם מה לעשות, בכדי להגיע לתכלית, אלא שירכז את כל עבודתו על נקודה אחת, שהיא, שיוכל לעסוק את כל שעת הפנאי שלו רק לשם שמים."
(רב"ש ג'. מאמר 557 "ענין אור חוזר")
סדנה
איך אני מתנתק מהרצון לקבל ומשייך את עצמי לאור חוזר, היינו לכוונה על מנת להשפיע, שאני חי בכוונה ורק לפי גודל הכוונה, ולא אכפת לי מהרצונות, שיעברו רצונות מהכי גרועים עד הכי טובים כביכול, כי אין הבדל ברצונות, יש הבדל רק בכוונות. אם הכוונה היא על מנת להשפיע נחת רוח לבורא, שזה דרך להשפיע כל טוב לבריות, אז לא חשוב לי על פני איזה רצונות הכוונה הזאת קיימת.
איך אני מנתק את עצמי מלהיות שקוע ברצון, ולהיות דבוק ולהיות בביקורת, בבירור רק על הכוונה שלי? איך לחיות בכוונה, אור חוזר?
האורח לא שם לב למה שהוא רוצה, למה שטעים לו, לכלום, אלא רק איך להיטיב לבעל הבית. הוא נמצא בנטייה לבעל הבית. ואז, כשהוא מכוון את עצמו כולו לבעל הבית, אז הוא מתחיל לראות את הרצונות שלו, את כל התענוגים שיכולים להתגלות ברצונות, עד כמה הוא מסוגל יותר להשפיע לבעל הבית. אבל קודם כל נטייה לבעל הבית, שזה תלוי בגדלות בעל הבית בעיניו. יש כאן שוב את כל מכלול התנאים. אבל העיקר, השאלה היא איך אנחנו מקלפים את עצמנו, מנתקים את עצמנו מהרצון, וחיים בכוונה?
*
קבוצת חיפה, מה אתם חושבים?
תלמיד: מה שאנחנו בונים בעצם זו תפיסת מציאות חדשה. על ידי העלאת חשיבות של הקבוצה ושל הבורא דרכנו, אנחנו מגיעים להסתכלות חדשה, ובתפיסה הזאת אנחנו מתכללים יותר, מגלים דרך חדשה, התנהגות חדשה וחשיבות חדשה. ככל שהחשיבות עולה ככה החיבור עולה.
סדנה
עכשיו השאלה היא אחרת. למה התכללות בינינו כמו שהיא היום, שאנחנו רוצים לסדר קשר בינינו, למה ההתכללות הזאת יכולה להועיל לנו יותר לחיות בכוונה, באור חוזר? השאלה לכולם. למה התכללות בין הקבוצות בעולם יכולה להועיל לנו להידבק יותר בכוונה?
*
לגלות את הבורא זה נקרא שאני מבטל את עצמי. מבטל את עצמי זה לא שאני מבטל את עצמי ממש, אני לא מסוגל, זה בכלל לא בכוחי, אלא לבטל את עצמי הכוונה לבטל את ההתעניינות שבי, התפעלות מעצמי, התרגשות מעצמי. אם אני נמצא בתוך הבורא ועכשיו במקום הבורא אני מרגיש את עצמי, אז אם אני מפסיק להרגיש את עצמי ובמקומי אני מרגיש את הבורא, זה נקרא שעברתי מהבהמה הזאת, המדומה דרך אגב, למציאות האמיתית שזה אין עוד מלבדו.
השאלה היא כך, איך הקשר בין הקבוצות שאנחנו משתדלים עכשיו לקיים, הוא דווקא מועיל מאוד להתנתק מהאני ולהגיע להרגשת הבורא? שאלה לכולם.
*
וילנוס תענו לנו.
*
חדרה, תמשיכו בבקשה.
*
קייב, תגידו לנו, כשאנחנו מתרגזים על חוסר הקשר, כשאנחנו חייבים להתקשר בין הקבוצות, מה קורה איתנו? זה מרגיז אותי שאני לא יכול להיות קשור ישר לעניין, ומה הלאה?
*
קריין: קטע מספר 16, מתוך "מאמר לסיום הזוהר" של בעל הסולם.
"כמו שהשי"ת אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא, או אם הוא משגיח על בריותיו, וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשואת הצורה, אסור לו לחשוב בדברים האלו,"
(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")
כמו שהבורא לא חושב על עצמו אלא במאה אחוז השפעה לבריות, כך גם אדם, אסור לו לחשוב על עצמו אלא על הבריות.
קריין: קטע מספר 17, מתוך "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ס"ח-ס"ט, אומר בעל הסולם.
"אמרו חז"ל: "חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם", משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו,"
(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס". ס"ח-ס"ט)
איך יכול להיות שאני צריך לבטל את עצמי, ויחד עם זה צריך להגיד שכל העולם נברא בשבילי? מה בסופו של דבר העבודה שלנו?
*
מינסק, אתם יכולים לענות לנו?
*
קריין: נעבור לקטע מספר 20, מתוך רב"ש ב', "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב".
"האדם צריך להאמין, ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה.
פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."
(רב"ש-ב'. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב" 1990)
אם אני מקבל מה שכתוב, שהבורא עומד אחרי כל הדמויות האלו, ואני צריך לכוון את עצמי דרך הדמויות האלה אליו, אז מה הבדל אם אני מכוון את עצמי לבורא דרך אדם ברחוב או דרך הקבוצה שלי, החברים שלי נגיד בנתניה שאנחנו עכשיו רואים, או באלמטה קבוצה יפה התאספה, מה ההבדל בין שאני מבטל את עצמי כלפי זה או כלפי זה?
תדברו ואחר כך אלמטה תיתן לנו תשובה.
*
אלמטה בבקשה. אין מיקרופון? אתם צריכים עד הכנס שיהיה לכם מיקרופון, מסך גדול נורמלי, שאתם תהיו ממש קשורים טוב לכולם. כל קבוצה חייבת לעשות את זה.
אם לא אתם אז סנטיאגו בטח יכולים. סנטיאגו, בבקשה.
*
יפה. רואים עד כמה התשובות הן יפות, מצוין. באמת, זה שאני נמצא עם האנשים הרגילים ובכל זאת דרכם אני רוצה לגלות את ההנהגה העליונה, זה קורה כבדרגות שורש, א' וב'. מה שאין כן, ג', ד', היחס הוא ביחס לחברים, לקבוצות. מצוין. סנטיאגו, כל הכבוד.
בעצם אנחנו יחסית סיימנו בזה את שיעור מספר 2. אני רק רוצה לשמוע מה שנכון להיום את התגובות.
תלמיד: ברגע שהצלחנו להתגבר על הקשיים הטכניים שהיו אתמול, ממש יש הרגשה אחרת.
זורם.
תלמיד: זה ממש זורם יפה.
יש מישהו מחו"ל שרוצה להגיד משהו? ולפראיסו, מה אתם חושבים?
תלמיד: באמת מרגישים את החיבור החדש, כאילו שאנחנו יושבים בשולחן עם החברים. זה תרגיל מאוד חשוב, איך האדם צריך להתבטל פנימית ולהרגיש את החברים מקייב, מוילנוס, ממש מולו, ממש להרגיש את הפנימיות הזאת.
יופי.
מינסק.
תלמיד: אני חושב שהיום זה הפורמט האידאלי, מכיוון שאתמול תפסתי את עצמי בכך שבו זמנית רציתי לשמוע גם את העשירייה שלי וגם את העשירייה שנמצאת בקבוצת המיקוד, ולא ידעתי במה להימצא ואיפה נכון להימצא. אבל היום כשדנים קודם כל בעשירייה שלך ואחרי זה שומעים עשיריות מקבוצות אחרות, במיוחד מקבוצות קטנות, מקבוצות מרוחקות, זה נותן כוח גדול.
יופי, נקווה שאנחנו עוד ועוד נשתפר.
תלמיד: ההתרשמות שלי מהסדנאות וממה שקורה, שזה מדהים, כי אנחנו יוצרים למעשה את החיבור שהצבת לנו כבר לפני הרבה זמן, לחבר בין העשיריות, וכל כך מחזק לשמוע חברים מקבוצות רחוקות. התחושה היא שאנחנו מקרבים את הכלים הרחוקים כביכול, זה נותן יותר עוצמה וזהות בינינו, ממש מתגבשת הזהות המשותפת הזו.
יופי. זה שאנחנו התגברנו על קצת בעיות טכניות זה לא אומר כלום, מחר יהיו לנו עוד בעיות בטוח. הן כבר לא טכניות, הכול רוחני, ונצטרך להתגבר עליהן ועוד ועוד. זה עוד מחכה לנו, אבל אנחנו מבינים שאין לנו ברירה אלא חייבים בצורה כזאת לעשות במקום לדרוך במקום, חייבים להתקדם.
מוסקבה.
תלמיד: היום בשיעור הייתה רוח חיים שלפני כן הייתה רק בכנסים. ההזדמנות להקשיב לחברים מקבוצות אחרות עוררה התרשמות מטורפת. הייתה ממש התרחבות של ההתרשמות. עכשיו כל שיעור הופך לכנס, הכול ממש בוער.
יופי, תודה.
טורונטו.
תלמיד: אנחנו חושבים שזו באמת חוויה מחברת שאף פעם לא חווינו בעבר. המודעות והערנות שאפשר היה לראות בטורונטו, להקשיב אחד לשני וגם להקשיב בצורה ממש רגישה לחברים מחברת אותנו פנימית.
יפה.
תלמיד: קודם כל יש הרגשה שכל העולם נהפך לפתח תקווה.
הצטמצם קצת.
תלמיד: נהיה פתח תקווה, לא רק הצטמצם. ממש מרגישים כמו שהם יושבים פה. דבר שני, אני שם לב שאף אחד לא נרדם חוץ ממני.
אנחנו שמנו לב.
תלמיד: אני לא נרדם, אני סתם בוהה, אבל אני חושב איזה יופי זה.
פיטר היו קצת עייפים היום.
תלמיד: כן, אבל בגדול אני חושב שזה פורמט יפה מאוד, ואפשר לעשות את זה בכל העולם. אף קבוצה בעולם לא עושה דבר כזה, אף אחת, אפילו לא בכנסת. אנחנו עושים את זה מאוד יפה, באמת.
"אפילו בכנסת".
תלמיד: אפילו בכנסת, קצת להכניס אווירה חיובית.
זה באמת משמח אותנו. יפה. תודה.
לוילנוס יש שאלה.
תלמיד: ההרגשה אצלנו היא שהמרחק בינינו נעלם ואנחנו יושבים באותו שדה, וקיבלנו המון כוחות, התרשמנו מאוד מהחיבור בינינו, וזה נתן התרשמות חיובית מאוד.
כן, אנחנו עוד נרגיש איך זה להיות בלב אחד.
אולי ניו יורק יכולים להגיד עוד משהו?
תלמיד: באמת ההרגשה של להיות מסוגל להתחבר בתוך העשירייה המקומית ואחרי זה לראות את כולם סופגים מכל מה שקורה בכל העולם, זה יוצר בתוכנו איזה מרחב לאור להיכנס. זו חוויה מדהימה. למרות שזה מרגיש שאולי צריך קצת יותר זמן לסדנה המקומית לפני שעוברים לשמוע עוד קבוצה בעולם, חוץ מזה זה מאוד מרשים.
אנחנו לאט לאט עוברים מלימוד של הטקסט, פרטים טכניים וכל מיני דברים, להרחבת הכלי, לבניית הכלי. זה לימוד אחר לגמרי. עד כמה שנרחיב את הלב, נרגיש יותר. מתוך ההרגשה נבין יותר. בדרך כלל אנחנו לומדים בצורה אחרת. אנחנו לומדים, ומתוך הלימוד לאט לאט באה ההרגשה. וכאן ההפך, אנחנו מרחיבים את כלי ההרגשה, כי באמת כלי זה כלי הרגשה, רצון, ובו אנחנו כבר נגלה את המציאות. לכן התקדמות כזאת היא התקדמות אמיתית, כי "לא החכם לומד". אבל נראה את זה על עצמנו, אתם תראו מה קורה.
עפולה.
תלמיד: לי אישית נראה שהמקובלים חלמו על הרגע הזה שבו הקשר וירטואלי יבטל את הגבולות, את המרחקים, ובאמת יש שמחה גדולה שאנחנו מתכללים עם כולם. היום יש פה נוכחות מאוד גדולה, התחברו שתי קבוצות, נצרת עלית ועפולה.
תלמיד: ההרגשה היא מאוד מיוחדת, זה דורש מאיתנו הקשבה וקשר הרבה יותר גדולים, וזו בהחלט מדרגה חדשה שאנחנו נכנסים אליה.
בסדר.
פיטר, תגידו לנו משהו.
תלמיד: תודה על הסוכרייה שנתת ולקחת, זו התרשמות מאוד מיוחדת. קשה להוסיף משהו. מאוד מרשים לשמוע את כל הקבוצות במעגל.
כן. דווקא אתמול שלחתם לי מכתב מאוד לעניין.
חיפה האחרונים.
תלמיד: בוקר טוב כלי עולמי, באמת יש הרגשה מדהימה. מה שאני רואה מהעולם הצר שלי לא הגיוני. הרב הגדול שוב עושה דברים נפלאים והכול באמת נראה לי נכון, הגיוני, אפשרי. באמת כל העולם נראה עכשיו "גשר צר מאוד", זה מורגש ותודה רבה.
אנחנו צריכים לדאוג, הצוות הטכני שלנו, שיהיה לכולם, לכל קבוצה, מסך גדול מחולק אפילו לעשר משבצות, וכך רואים עשר קבוצות. אני רואה את ולפראיסו וקייב ורחובות וחדרה ווילנוס ומינסק ומי לא, הכול, וגם יש לנו צוות טכני שכל הזמן משנה אותם. אז מה שאנחנו רואים, גם אתם תוכלו לראות, את כל המסכים האלה יחד, כמו שעכשיו אתם רואים במסך שלכם הרבה קבוצות יחד. בקיצור, צריכים לסדר את זה, צריכים עוד לעבוד על זה. זה נותן התרשמות מאוד גדולה כשרואים הרבה קבוצות בעולם בבת אחת.
שאלה: צריך לפצח אותו, איך לשלב פנימה את החברים הווירטואלים, את הקבוצות הווירטואליות הגדולות, נניח צפון אמריקה, דרום אמריקה, אלה שלא נמצאים פיסית במרכז, אלא בחיבור וירטואלי. וגם יש הרגשה מאוד מעניינת שכביכול אנחנו קופצים בכמות את הקפיצה הזאת ויש פתאום המון התרחשות, מתכללים עם הכלי העולמי אבל באיכות אנחנו עוד צריכים להדביק את הפער.
האיכות תבוא מתוך הרגש, לא מתוך הידע, לא מתוך השכל, אלא מתוך הרגש, מהרחבת הכלי.
תלמיד: זאת אומרת, היחס החדש לחברים שמדברים מכל העולם, איך להכניס, להכיל בתוכי עכשיו תפיסה יותר רחבה, מאשר עשירייה פיסית, מאשר הקבוצה הפיסית?
כל פעם כשאנחנו קצת יותר מתחברים, אנחנו מרגישים אחרת ומבינים אחרת. עוד מתחברים, עוד מבינים יותר טוב, עוד גילוי. רק מתוך חיבור יתר בא הגילוי. אנחנו צריכים להרגיש את הקשר בין החיבור והגילוי, החיבור והגילוי. זה עניין רגשי והשכל בא אחר כך כדי לבקר את הרגש.
תלמיד: זה ממש מורגש. אני מרגיש כמו ילד בחנות ממתקים שיש לי מלא דברים פתאום לראות וזה מרגש וזה תופס, ועכשיו אני צריך להתבגר פנימית ולהפוך את ההרגשה הזאת לשדה עבודה.
כן. אנחנו עוד נמצאים בהכנה, אבל זה יהיה.
שאלה: אני מצטרף לכל ההתפעלות, אבל מרגיש שזה דווקא חשף את הקושי בלהתחבר. פתאום אני רואה שאין הבדל בין החבר שיושב לידי לבין החבר שאני רואה על המסך, ודווקא ההתפתחות הטכנולוגית הזאת כביכול חושפת איזה קושי, מה זה בדיוק אומר להיות עם החבר בלב אחד. ובאמת לא משנה מי זה החבר, איפה הוא נמצא, לא המקום הפיסי ולא איך אני רואה אותו, איך אני שומע אותו, אלא דווקא נחשף הקושי בפעולה הפנימית הזאת שצריך לעשות בלב.
טוב, יש על מה לעבוד.
כרמיאל.
תלמיד: הרגשה ממש שכל הגבולות נפרצים. מצד אחד יש קושי גדול מאוד להתחבר, אבל רק המאמצים שלנו עוד ועוד לכלול את כל הכלי כעשירייה אחת נותנים לנו ממש הרגשה של ביטחון.
מצוין. תודה.
תלמיד: זה מרגיש שכל המסכים שאנחנו רואים עכשיו התחילו לדבר איתנו ישירות. כל החברים שאני מכיר בכלי עולמי בדרך כלל יושבים באיזו פינה ופשוט מסתכלים ומרגישים, אבל לא הייתה להם הזדמנות להתבטא. זה פתח את הדלתות בין הכלי העולמי לכלי הישראלי כדי להפוך לכלי משותף אחד. לחיים לך ולכל החברים כאן.
לחיים.
תלמיד: אני מרגיש שאנחנו חיזקנו כרגע את מי שהיה בתוך הביחד בעולם, שזה קבוצות. ועלתה בי דאגה נורא חזקה לאלה שיושבים לבד, שהלבד שלהם לא יהיה הרבה יותר שחור פתאום.
יהיה שחור. אני רוצה שיהיה שחור.
תלמיד: כן. אבל הם לבד.
כן. מפני שהם לבד.
תלמיד: אז בו זמנית אנחנו צריכים ליצור גם מערכת שדואגת לאלה שלבד.
יש לנו. יש לנו אירופה ווירטואלית, יש לנו צפון אמריקה ווירטואלית. יש לנו כאלה קבוצות ווירטואליות, רק שאין להם אפילו מיקרופון. רצינו אתמול לתת להם מקום. אנחנו רואים עכשיו את אמריקה הלטינית הווירטואלית, ואורל סיביר, קזחסטאן, אבל הם צריכים להתארגן. וודאי שהם יכולים להיות. אני לא יודע מה קורה בצפון אמריקה, בוסטון, שיקגו, כל מיני חברים מאוד חזקים שלנו נמצאים שם, ולמה שלא יתארגנו? שיהיה להם מיקרופון, קשר ביניהם וקשר איתנו.
תלמיד: אולי אנחנו צריכים להוציא הגדרה של מה זה קיט סטודנט להתחברות לשיעור, שזה מיקרופון ברמה מסוימת.
יכול להיות. אני בעד ללכת לקראתם בכל דבר. רק בכל זאת צריכה להיות מצדם גם איזו עבודה ויגיעה. תשתדל לעשות גם את זה. ותלחצו על החברים הטכניים שלנו שיעזרו, גם ככה הם עשו מאתמול להיום שינוי גדול. וכך יותר ויותר.
תלמיד: נהדר איך שזה קורה. זה אפילו עורר קבוצות קטנות כמו הולנד למשל, לדאוג למיקרופון כדי להתחבר באופן אקטיבי לכלי העולמי. יש לי ניסיון בלהיות ווירטואלי, ועכשיו שאני רואה את זה מהצד השני, זה ממש ניסיון טוב ושיטה אמיתית לחיבור, להביא את העולם לחיבור משותף. ההשתתפות האקטיבית הזאת בכלי העולמי מאוד מורגשת וזה מרחיב את הלבבות.
לחיים.
שאלה: מורגש שעדיין יש הרבה מה להוסיף בקשר בעשירייה שלי. מה הקשר בין קשר בעשירייה שלי לבין קשר לכלי העולמי?
זה הדדי. עד כמה שאנחנו נרצה להיות מחוברים ועד כמה שנראה זה לזה שאנחנו רוצים חיבור, זה ידרבן כל עשירייה ועשירייה להיות יותר צמודה, להיות יותר מלוכדת. כך אני מבין מתוך המערכת, שהחיצוניות משפיעה על הפנימיות והפנימיות תשפיע על החיצוניות.
כשאנחנו עכשיו רואים את החברים, אנחנו רואים כל מיני קבוצות כאלה מלוכדות, חזקות, יפות, וקבוצות גדולות לפעמים כאלה מעורפלות. יש ויש. זה משפיע על זה. בסופו של דבר יצטרכו להיות קצת יותר דרוכים, מחוברים.
שאלה: האם אפשר להגיד שהקשר שמתגלה בין הקבוצות זה הרגשת הבורא, רק בינתיים במידה קטנה?
זה כלי להרגשת הבורא. וזה הכלי הכי הכי מועיל, מתאים ומוכן לזה. זה הרבה יותר מעשירייה שעובדת על עצמה, ששם הם כבר לא יכולים להתקדם הרבה. גם אתם רואים, אז עשירייה, באים? כן. אחר כך מחייבים אותנו להתקשר באחת עשרה, ובחמש בערב. אבל בסך הכול אין בזה התקדמות ממשית.
שאלה: אתה עכשיו מעורר את כל הקבוצות הווירטואליות להיות מחוברות בשיעורים שלנו. זה הרי לא מובן מאליו שבכל עיר גדולה יש קבוצה פיזית חזקה. במוסקבה, בקייב, בוילנה, בנירנברג יש קבוצות פיזיות. ולמשל בלונדון, בזגרב וברומא, יש שלושים חברים ואין שם קבוצה פיזית. ואתה מדבר עכשיו על כך שנחבר את כל הקבוצות הווירטואליות. מאיפה יתעורר בהם רצון להתחבר לקבוצה פיזית אם נאפשר להם את ההזדמנות להישאר ווירטואלית ולא פיזית?
כמו שלמדנו היום, אנחנו נלמד יום יום בצורה צמודה מלוכדת ומחוברת עוד יותר. וחוץ מזה, יהיו לנו כנסים. "כנס" זה נקרא שגם אנשים שנמצאים במרחק זה מזה וקשורים בשיעורים הרגילים בצורה ווירטואלית, בכל זאת יתכנסו למפגש פיזי ביניהם.
נגיד כמו בהולנד, הם כשלושים אנשים. כשהיינו בהולנד ונפגשנו עם הקבוצה, הם היו אפילו יותר משלושים חברים וחברות. אז בזמן הכנס הם יוכלו להתחבר ביניהם פיזית, לבוא למקום אחד ולעשות גם כן מפגש.
במוסקבה, בקייב ובעוד כל מיני מקומות ממילא הם מתאספים יום יום. אבל הכנס הוא מקום וזמן שקורא לחיבור גם לקבוצה הווירטואלית היום יומית שתבוא לחיבור פיזי, שיכירו זה את זה יותר, ירגישו זה את זה, ואחר כך יהיה להם חיבור אחר. ככה אני חושב.
תלמיד: השאלה הייתה, אם אנחנו עכשיו בזמן השיעורים ועד לכנס וגם אחרי הכנס נחבר את הקבוצות הווירטואליות לשיעור מאותן ערים שבהן תיאורטית החברים היו יכולים קצת לחייב את עצמם להתאסף פיזית, אולי רק כמה פעמים בשבוע ולא כל יום, אז מאיפה יופיע בהם הרצון לצאת מאזור הנוחות הרגיל שלהם מול המסך, ולהתחיל להתחבר פיזית עם החברים?
אני לא דואג לרצון. הרצון שייך לבורא וההתגברות על הרצון שייכת לאדם. אני לא יכול לעשות להם תנאים כאלו וכאלו, בכוונה לתת להם קושי, או כך לעשות, הם צריכים להבין שזו הדרך. ומתוך שהם בודקים את עצמם לפי מה שכתוב, עליהם לעשות את מה שצריך. זה הכול. אין לי לזה תשובה. אני לא דואג, כמו שאני לא יכול לדאוג אם אתה תבוא לשיעור או לא. אם אתה תחליט ממחר לשמוע שיעור מהבית אז מה אני אעשה? שום דבר. כמו שגם מכאן, יוצאים אנשים, עוזבים, שלום, זה מה שאני אומר להם. אני נותן הדרכה, נותן שיטה למי שמעוניין, ולמי שמעוניין לממש. לא יותר. אני לא לוחץ על אף אחד.
זה שאתם נמצאים באירופה, במוסקבה, ואפילו בראשון לציון או באיזה מקום אחר או כאן בפתח תקווה, מי שנמצא בפתח תקוה לא מקבל ממני יותר לחץ והדרכת יתר, בכלל לא. אני לא דואג לאף אחד. אני מוציא לאוויר כל מה שיש לי. לכן אין לי דאגה אם קבוצה וירטואלית תהפוך לפיזית או פיזית תהפוך לווירטואלית, את זה האדם יעשה לפי הרצון שלו. אם הוא אחראי ומבין שאין ברירה, הוא יעשה.
הלחץ שלי לא יעזור, חוץ מזה שאסור את זה לעשות. יש לו בחירה חופשית ולי אסור להיכנס לעסקים פרטיים רוחניים שלו. לכן אני אומר לא פעם, ואפילו צועק, שאם אתם חושבים שאני אעשה לכם את העבודה, שאני אלחץ עליכם, שאני עוד משהו אעשה, לא, לא יותר ממה שאני עושה בזמן השיעור. בכל היתר תתבגרו, תעשו מחיצות וחומות כדי לא לברוח מהקבוצה, מהשיעורים, מכל התהליך. תדאגו לעצמכם. אסור לי.
אבל לתת הזדמנות לכולם להיות בשיעור [באופן] כמה שיותר טוב, קל, נוח, על זה אני לוחץ. אנחנו רוצים במשך כמה החודשים הקרובים לראות בעולם נגיד שלושים קבוצות שכולן יהיו מצוידות בציוד הנכון, במסך גדול, מיקרופון טוב, בקשר הדדי וכן הלאה. שהן יקבלו את השיעור מראש, ידפיסו אותו אם צריך, וממש ככה יכינו את עצמם ולא יבואו כמו אורחים או סטודנטים [שבאים] לשבת לפני המרצה. שההכנה לשיעור וההשתתפות בשיעור כבר יהיו בצורה חיה ממש. זה מה שצריך להיות. אנחנו צריכים לדאוג לכל הקבוצות שלנו, וכל קבוצה תדאג במיוחד לקבוצות הקרובות אליה במדינה שלה, שהכול כך יהיה מסודר.
לכן כל החבר'ה במוסקבה שחשבו לעשות כנס, שהוא יהיה כנס פיזי, שיתקשרו עכשיו לכל הקבוצות שישנן בכל המדינה, וסביב המדינה, [ויבדקו] האם יש לכולן, לכל מי שיכול, את הציוד הדרוש הנכון, וידיעת הקשר, הכול, כדי שממש נהיה קבוצה וירטואלית אחת גדולה שכולם נמצאים בקשר.
אתם תראו שרק על ידי ההתחזקות בקשר אנחנו משיגים את ההתקרבות לבורא. רק מתוך זה. כי מזה אנחנו מפעילים את הכלים דהשפעה שלנו. אין לך שום אפשרות אחרת להשיג כלי דהשפעה חוץ מזה שאתה נמצא בנטייה לחיבור עם הקבוצות האחרות. וברוחניות זה במיוחד, מפני שברוחניות העשירייה לא נחשבת כעשירייה, היא נחשבת כיחידה. ואם בין היחידות נעשה קשר כזה, אתם תראו מה יהיה אז. אתם פשוט תראו שמשהו מתרחב, הכלי כאן [בפנים] ממש מתרחב ואני מרגיש יותר, ומתוך ההרגשה אני גם מבין, כי ההבנה באה אחרי ההרגשה, ואני מבין יותר. וכך זה צריך להיות.
(סוף השיעור)
mlt_o_rav_2018-10-05_lesson_achana-le-kenes_n1_p1_C2Y2lstN