שיעור בוקר 31.01.2014 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פסח - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא פסח, תת נושא – עברי ומצאי, קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 34

אנחנו ממשיכים לברר מהי גלות מהרוחניות. אצלנו היא נקראת "גלות מצרים", מצב שבו נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל שלנו שמחזיק אותנו ולא נותן לנו לברוח, להתרחק, לא נותן אפילו להרגיש מה זה לא להיות תחת שליטתו, אלא כלפינו הכול נמצא בתוך הרצון לקבל בינתיים, וזה נקרא "מצרים". כך מקובלים מספרים לנו על מצבנו.

אנחנו צריכים ללמוד מה מספרים לנו המקובלים ומתוך זה לתאר איך אנחנו מסתכלים נכון על מצבנו, כמו שהם רוצים שנגלה אותו, להתרשם עד כמה אנחנו נמצאים תחת שליטת הרצון לקבל שהוא פרעה, למה הבורא עשה כך שנהיה תחת שליטת הרצון לקבל, ואיך אנחנו יכולים לברוח, לצאת ממצרים. מה אנחנו צריכים לשם כך, האם צריכים רצון גדול, כוח גדול, הזדמנות, כמות גדולה של אנשים? עלינו להבין מהי יציאת מצרים בשבילנו, איך היא יכולה להתרחש.

אבל עם זאת המקובלים כבר מוסיפים לנו איך אנחנו עושים זאת, שאנחנו צריכים להיות בעשיריות ובהן אנחנו צריכים לקבוע את המצב שלנו, להגיע לחיבורים כאלו שנקרא להם "מצרים". שרוצים להתחבר ולא מסוגלים או לא כל כך רוצים, ומרגישים שאנחנו תלויים ברצון לקבל שלנו, בפרעה שלא נותן לנו להתחבר. אבל עם זאת רוצים במקצת להתחבר, לפחות במשהו, ובמידה הזאת מתחילים להכיר את פרעה, ומתחילים להכיר את המצב שלנו, מה נקרא "עבד היית בארץ מצרים", מה זה להיות עבדים, מה היחס בינינו כעבדים לרצון לקבל ששולט עלינו, כי כל אחד מאיתנו מרגיש על עצמו שהרצון לקבל שולט עליו.

מתי אנחנו מתחילים להרגיש שהרצון לקבל שולט? לא כשאנחנו לא מוצלחים בהשגת כל מיני מטרות אגואיסטיות שלנו, אלא כשאנחנו רוצים לצאת מהרצון לקבל, להתעלות מעליו, לעשות פעולות השפעה. אילו פעולות השפעה אנחנו יכולים לעשות? מבינינו לבורא. הרצון לקבל שולט גם בינינו וגם שולט בינינו לבורא. וכך אנחנו מגלים את פרעה, את הרצון לקבל שמפריע לנו בחיבור בינינו ובחיבור בינינו לבורא. כך אנחנו מכירים את פרעה.

וכשמתחילים להילחם נגדו במשהו, ורוצים לצאת, איכשהו להשתחרר, להרגיש אותו בתנועות שלנו, בשינויי יחסים בינינו, אז אנחנו מתחילים להכיר עד כמה הוא לא נותן לנו לברוח, שהוא תמיד שולט עוד ועוד. ככל שאנחנו עושים תנועות לצאת, כך הוא מחזיק אותנו יותר. ואז אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו עבדים, שנמצאים בשליטה שלו ובשום צורה לא יכולים לברוח.

ההרגשה הזאת צריכה להיות ברורה ככל האפשר, ושלמה, הרגשה שממש מקיפה אותנו, מחזיקה אותנו מכל וכל, ובסך הכול ההרגשה הזאת, הכוח הזה, במחשבות וברצונות, נקרא פרעה.

יש פרעה טוב כמו בשבע שנות שובע, כך מספרים לנו על אותם אנשים שהיו במצרים ועברו את זה. מספרים שבתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה, זאת אומרת השתחוו לפרעה ועשו כל מה שהוא רצה, ולא היה הבדל בין פרעה לבין אלו שרצו אחר כך לצאת ממנו, כי בהתחלה הם לא רצו לצאת, היה יפה וטוב.

ובכלל במצרים טוב, לרצון לקבל ממש טוב, הוא יכול להתפתח. רק כשהוא מתחיל לרצות לצאת מהרצון לקבל, לברוח מגבולות מצרים, מתחיל עניין השליטה, מי ישלוט. האם הבורא ישלוט, כי הבורא שולט מחוץ למצרים כביכול, או שפרעה ישלוט, עם מי האדם מסכים. כי אי אפשר שישלטו שניהם, אלא או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, או פרעה או בורא.

וכך אנחנו משיגים יותר ויותר איפה אנחנו נמצאים, עד כמה אנחנו לא חופשיים, לא בשכל ולא ברגש, היינו, גם במחשבות וגם ברצונות אנחנו לא מסוגלים לחשוב על משהו חוץ מתועלת עצמנו, ואלו אותם הרצונות והמחשבות שפרעה מחזיק בנו. כל המחשבות והרצונות שבנו על מנת לקבל לטובת עצמנו, זה נקרא "פרעה". כל המחשבות והרצונות שאנחנו יכולים לקבל מבחוץ, שהם לא לטובתנו כביכול, לא לטובת פרעה אלא לטובת כוח ההשפעה, לטובת משהו חוץ ממה שאדם מתאר לעצמו, זה נקרא "בורא".

אחרי שאנחנו מתחילים להרגיש במקצת איפה אנחנו נמצאים, שיש איזה מגע בינינו, ומבינינו לבורא, אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה אנחנו כל הזמן נמצאים במאבק, חלש בינתיים, כמו ילדים קטנים שרוצים לעשות משהו אבל לא נותנים להם. אנחנו רוצים לעלות למעלה משליטת האגו שלנו אבל לא מסוגלים ומסכימים עם זה ושוב נופלים אליו, וממשיכים. וכך אולי כמה דקות ביום במקרה הטוב, האדם מגלה שהוא כן היה רוצה להתעלות למעלה מהאגו שלו ומיד שוב שוכח, נופל לתוך האגו, וממשיך כרגיל.

זאת הגלות, זאת שליטת פרעה עלינו. ורק כשאנחנו נבין שאך ורק על ידי כך שנגיע לחיבור בינינו, אם נגיע, נוכל על ידי החיבור, כי הוא נותן לכל אחד כוח חיצוני - סביב כל אחד ואחד כוח של תשעה חברים, כמו תשע ספירות בפרצוף שבהם מופיע האור והמלכות היא כלי. אז אם אנחנו מארגנים את עצמנו כך, לאו דווקא מספר שצריך להיות תשע ואחד, אלא אם אנחנו מארגנים את עצמנו בצורה כזאת שאני רוצה שהחברים יהיו סביבי ושהם ישפיעו עלי ומה שהם משפיעים עלי מגיע מהבורא ואני בעצמי הנברא האומלל, החלש, האגואיסטי, אם אני יכול להתעלות מעל עצמי אני חייב להידבק בהם, להיטמע בהם ועל ידם, כמו מלכות שנכללת בט' ראשונות, תומכת בט' ראשונות וכך מצילה ומעלה את עצמה מדרגת המלכות - מדרגת הקבלה לדרגת ההשפעה - לדרגת ט' ראשונות.

כך אנחנו, ככל שאנחנו משתדלים להיות כלולים בחברים יותר ויותר, אנחנו על ידי הפעולות האלה מושכים מאור המחזיר למוטב שמשפיע עלינו דרך אותם החברים - אותם ט' ראשונות, וכך אנחנו מקדמים את עצמנו להתרומם מדרגת מלכות לדרגת ט' ראשונות. זו העבודה שלנו.

יש כאן עוד הרבה דברים, אנחנו עוד נדבר עליהם, רק רציתי לתת הקדמה כדי שאתם תראו עד כמה אנחנו נמצאים במצב שלנו, לומדים על המצב שלנו, ולכן כדאי לנו עוד ועוד להתעמק ולהידבק באותם הדברים שהתורה מספרת לנו על גלות מצרים.

נקרא את מה שיש לנו לקרוא ונלמד מזה משהו, אתם יכולים לשאול וכמה שיותר נשתדל להרגיש את המצבים האלה בתוך החיים שלנו ומזה נרגיש כמה מציאותי לממש אותם היום.

שאלה: לתאר לעצמנו את הפירוד אפשרי, אבל לתאר את כוח החיבור הכול כך נסתר מאיתנו זו חידה עבורנו, הוא כל כך מוסתר, מהו החיבור ביחס לפרעה?

זה ברור. מפני שט' ראשונות, תשעה הכוחות שצריכים להיות מחוברים בי ולפעול ככוח אחד, כוח השפעה בכל מיני האופנים. לרצון לקבל, כמה שהוא נראה גדול, עשיר בכל מיני האופנים שלו יש רק רצון אחד – למלאות אותנו, את עצמו. מה שאין כן הרצון להשפיע, שם יש הרבה אופנים. תשע ספירות ברצונות להשפיע ורק אחת ברצון לקבל. אבל הרצון לקבל הוא הרבה יותר גדול ומורגש בנו, ואילו הרצונות להשפיע הם קטנים ומפוזרים כביכול ואנחנו לא יכולים להרגיש אותם.

אתה צודק, אמרת נכון, "איפה הרצונות להשפיע, איפה הט' ראשונות? אני לא מרגיש אותם", נכון, הכול יתגלה בהדרגה ככל שאנחנו נרצה להתעלות יחד למעלה מהרצון לקבל שלנו, להתחבר מעליו. עלינו ממש לתאר את זה אפילו בצורה כאילו מכנית – יש אותנו חברים בקבוצה ואנחנו כאילו רוצים לקפוץ למעלה, כולנו יחד. כאילו שאנחנו עומדים במעגל מחזיקים ידיים וקופצים, רוצים לקפוץ למעלה באוויר, מעל המעגל, מעלינו.

אם אנחנו נעשה כאלו תרגילים, אנחנו פתאום נרגיש שיש כוח שמצטרף אלינו ומעלה אותנו למעלה ואנחנו יכולים להיות יותר ויותר זמן באוויר. והכוח הזה הוא כוח הבורא - אנחנו מבקשים ממנו שיחזיק אותנו, שייתן לנו להתעלות למעלה מהמצב הרגיל, האגואיסטי, שאנחנו רוצים להיות ברגש ובשכל ממש באוויר.

כך המקובלים מתארים את הפעולות שלנו, ועל ידי כך אנחנו נתחיל להרגיש איך לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: וכל אחד מאיתנו צריך לדאוג שכולנו נעשה את התרגילים האלה כל הזמן?

כן, אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל להיות בקשר בינינו, להחזיק את עצמנו כביכול בידיים כאילו שאנחנו עומדים במעגל פיזית, כך להרגיש שאנחנו יחד ושאנחנו רוצים ש"איש את רעהו יעזורו", אנחנו רוצים לקפוץ למעלה מהקרקע, למעלה מהרצון לקבל שלנו ולהיות במשהו למעלה ממנו - כל אחד ברצון לקבל שלו וסך הכול יחד אנחנו רוצים להתרומם ורוצים להתכלל בכוח השפעה, בבורא.

שאלה: קצת התבלבלתי. נדמה שאתה נותן לנו תקוות יתר. חשבתי שאם אנחנו לא מתמקדים באגו שלנו, אז אנחנו מתחילים לראות את הרצון לקבל האמיתי ושאנחנו צריכים לגדול למצב הזה ולא ממצב של היציאה ממצרים?

אני מתאר לכם תרגיל שאנחנו יכולים להתחיל לעשות אותו בקבוצה. למרות שכל אחד כשהוא לבד הוא מגלה שהוא נמצא ברצון לקבל שלו בלבד, אבל כשהוא יתאר לעצמו שהוא מחזיק עם החברים יחד, אז כל אחד יכול לסמוך על כך שהוא קשור לחברים. כי החברים הם אותם ט' ראשונות שמביאים לו את כוח ההשפעה, את הכוח העליון ואז הוא יכול על ידם להחזיק את עצמו לפחות זמן מה באוויר, למעלה מהאגו שלו. כך כל אחד ואחד.

כשאנחנו עושים כאלה תרגילים ומתפללים מתוך התרגילים שהבורא יהיה איתנו, שהוא יהיה אותו הכוח המעלה אותנו ועל ידו אנחנו רוצים להתעלות לעל מנת להשפיע, אנחנו מתחילים להרגיש שבאמת אנחנו מקבלים כאלה כוחות.

עוד נגלה שזה לא סתם איזה כוח דמיוני או איזו התעלות פסיכולוגית אלא זה ממש כוח רוחני שאנחנו יכולים למשוך אותו. והמאור המחזיר למוטב ישנה אותנו, הוא ישנה את הבקשה שלנו, את התפילה שלנו וכך אנחנו ב"אני לדודי ודודי לי" - אנחנו פונים לבורא והבורא אלינו, בצורה כזאת אנחנו מחזקים זה את זה, מחזיקים זה את זה, תופסים זה את זה יותר ויותר. כך אנחנו נגיע להתעלות רוחנית.

שאלה: אם אפשר עוד קצת להבין את התרגיל. אם החברים הם ט' ראשונות, אז כל מה שאני מרגיש דרכם, כל מה שהם משפיעים עלי זו תמיד השפעת הבורא, תמיד התכונות שלו?

כן.

תלמיד: וכשאני משתדל לדאוג להם ולהשפיע להם, זה רק כדי שאני אוכל להתכלל איתם, זה התיקון שלי בעצם?

זה כדי להתכלל איתם וכדי להגיע להשפעה לבורא.

תלמיד: אז חיבור המנגנון של הט' ראשונות לעשירייה נותן הרגשה שאני עולה מעל דאגות עצמיות?

כן, כי אתה נכלל בהם. אתה מחליף את הרצון האגואיסטי שלך על פני הרצון של הקבוצה, מה שנקרא "תעשה רצונך כרצונו", ואז אתה משפיע לקבוצה משמע אתה משפיע לבורא.

תלמיד: בפרספקטיבה הזאת ממש כל חבר וחבר הוא בורא.

לא כל חבר, אלא כל החברים יחד. אתה יכול להגיד כך כלפי כל חבר, אבל יש כאן אפשרות לטעות.

תלמיד: זאת אומרת נכון יותר להסתכל עליהם כמכלול אחד ואני רוצה להתחבר עם כולם.

אם זה מכלול אחד, בטוח זו צורת הבורא הנכונה לעת עתה.

תלמיד: ויש פרספקטיבה אחרת כזו שאנחנו יותר מרגישים בהדדיות ושאנחנו צריכים לעזור אחד לשני, להחזיק אחד את השני, כאילו אנחנו כולנו למטה ואנחנו פונים לבורא.

כן, יכול להיות גם כך, יש מספר אופני פנייה. העיקר כל הזמן לתאר את הדברים האלה בכל מיני אופנים וכך אתם תראו שיש לכם קשר ביניכם וקשר לבורא - קשר תמידי ומתפתח ואתם בתוך הקשר תרגישו את כל צורות מצרים ואחר כך את היציאות.

תלמיד: האם את התרגיל אנחנו צריכים לעשות בעשיריות וכל הזמן ללבן את היחסים בדיאלוג פנימי עם החברים?

כן. אני מקווה שאנחנו קרובים ללימוד פנימי מה זה נקרא מצרים ואיך יוצאים, מתעלים ממנו ומגיעים לפסח, פָסָח, ליציאה.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שבאיזו נקודה פרעה ישחרר אותנו וייתן לנו ללכת. מה היא הנקודה הזאת, מתי זה יקרה?

חכה, אנחנו עוד לא מרגישים שאנחנו נמצאים בשליטת פרעה, שאנחנו נמצאים במצרים, עלינו להגיע לכך. זאת אומרת, אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר מהר לעבור את כל המצבים, אבל הכול תלוי רק במידת החיבור בינינו. פרעה הוא אותו כוח המפריע לנו להיות כ"איש אחד בלב אחד", ברגע שנוכל להתחיל קצת להתקרב זה אל זה נמצא בתהליך של "שבע שנות רעב". למה רעב? כי אנחנו נרגיש שפרעה מפריע, ואם נתגבר על כך אנחנו נוכל בכל זאת להצליח ולהילחם ואפילו לקבל את עשר המכות.

עשר המכות שאנחנו מקבלים –מכות שמקבל הרצון לקבל שלנו, על ידן אנחנו נפרדים מהרצון לקבל, מתעלים מעליו. וכשנעבור את עשר המכות האלה, כל פעם ניפרד מהרצון לקבל, וכך עשר פעמים אנחנו נתעלה מעל כל תכונה, מעל כל אופן שהוא מתגלה, ואז אנחנו נהיה חופשיים וזה נקרא שיצאנו ממצרים.

בינתיים אנחנו צריכים רק לראות איך אנחנו מתחברים יחד בינינו ולראות עד כמה כל מכה ומכה דווקא מצמידה אותנו זה לזה, עושה מאיתנו איש אחד בלב אחד. כך אנחנו מכינים את עצמנו להתנתק מהאגו שלנו, ממצרים, ולעלות להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: תיארת קודם מצב שהוא די מדויק וקורה כל הזמן - אנחנו פונים לבורא, אפילו לא בתפילה, אלא בדרישה וזה נופל, ושוב חוזרים לזה ושוב זה נופל. הייתי מדמה את זה למישהו שמרים משקולות של מאתיים קילו והשרירים לא נותנים לו להחזיק את המשקל באוויר. במצבנו במקום השרירים, האגו לא נותן לנו להחזיק את החיבור באוויר. האם יש אפשרות לדרוש זאת כל הזמן?

לא, אי אפשר. אבל כל פעם שאנחנו נופלים ועולים, ושוב, נופלים ועולים, מכל הגיחות האלו אנחנו בכל זאת מרוויחים. כמו שהוא נותן דוגמא על מלך הנותן פקודה להעביר את האוצר ממדינת הים למקום אחר, ואז כל אחד לוקח קצת, וכולם הולכים וחוזרים שוב ושוב לוקחים קצת, עד שהם מעבירים בחָלַקִים את כל הדברים.

יציאת מצרים זה באמת דבר לא פשוט, זה לוקח ארבע מאות שנה, זאת אומרת צריכה להיות עבודה שלמה, צריכים להעביר מטען שלם מהרצון האגואיסטי לעל מנת להשפיע. ולכן נראה לנו שאנחנו חוזרים ולא עושים כלום ושוב נופלים לרצון לקבל, אבל זה לא אותו רצון לקבל, זה כבר אחרת.

אנחנו נבין את הדברים האלה, נתרגל אליהם וכשנבין ונכיר אפילו נאהב את המצב. כי זה מצב של תיקון, אתה בכל פעולה ופעולה עושה על מנת להשפיע, עושה נחת רוח לבורא. אז אל תקבל את זה בצורה רגשית, מה אתה מרגיש בזמן ירידה - נפילה, אכזבה, אלא עד כמה כל הדברים האלה הם דווקא גורמים נחת רוח לבורא. כמו ילד קטן המנסה לעשות משהו ולא מצליח, אבל הוא בכל זאת מנסה ונעשה מפעם לפעם נעשה יותר חכם. חוסר ההצלחה שלו בונה בו התמדה, הבנה עם מי יש לו עסק וכך הוא מתקדם.

אין לנו ברירה, כל האנושות תצטרך לעשות זאת אחרינו ובצורה הרבה יותר קלה ומהירה. העיקר זו הקבוצה שלנו, והאחרים יקבלו את זה מאיתנו בצורה יותר קלה ומהירה. הם גם יצטרכו לעבור את הדברים האלה, כי כולם נמצאים בעל מנת לקבל, אבל יהיה להם קל יותר כי הם לא מסוגלים אחרת. לנו נתנו כוח רצון למטרה וסבלנות, לכן אנחנו צריכים להיות החלוצים.

שאלה: איזה קשר צריך להיות בין המלכות לבין כל אחת מהספירות, ומהו הקשר בין הספירות ואיך אנחנו מבדילים ביניהן?

אנחנו נלמד זאת אחר כך בפועל, כי אנחנו נראה את הספירות בעצמן, זאת אומרת, אנחנו נכיר את תכונות ההשפעה. בינתיים אנחנו צריכים להשתדל פשוט להתקשר בינינו בכל כוחות ההשפעה שאנחנו מסוגלים לתאר ולייצב בינינו - אותן ט' ראשונות שאחר כך מהן יבנה הפרצוף. היחסים בינינו, הנתינה מאחד לאחר, "איש את רעהו יעזורו", אלה יהיו הט' ראשונות של הפרצוף ובהן, כשאנחנו נייצב אותן נכון, אנחנו נתחיל להרגיש את נוכחות הבורא בינינו.

שאלה: האם הבורא הוא זה שעוזר לנו לצאת ממצרים מפני שאנחנו מתפללים אליו, או מפני שאנחנו קופצים יחד מחוברים כמו בתרגיל שהמלצת לנו עליו

כל קפיצה, אפילו הקפיצה הקטנה ביותר, אנחנו לא מסוגלים לעשות בלי כוח הבורא. כי הכוח שיש בנו הוא רק כוח אגואיסטי קטן. וכל הקפיצות שאנחנו מדברים עליהן - קצת התעלות מעל הרצון לקבל, זה תמיד קורה בכוח הבורא, ברצון להשפיע.

יש סך הכול שני כוחות - רצון להשפיע ורצון לקבל ואיך אנחנו פועלים בין שניהם. ברצון להשפיע נמצא הבורא הטוב הנקרא "בורא", וברצון לקבל נמצא הבורא הרע הנקרא "פרעה", ובין שניהם אנחנו נמצאים, יותר או פחות.

אין לנו שום כוח, גם ברצון לקבל שלנו אין כוח. אנחנו חושבים שהרצון לקבל זה אנחנו? זה לא אנחנו, גם הרצון לקבל הוא כוח העליון, הוא נקרא "מלאך" ונברא כך בכוונה כדי שעל ידו, בהבדל ממנו, אנחנו נוכל להשיג את הבורא. יש ברצון לקבל את כל אותן התכונות, כל אותם הכוחות שיש בבורא, חוץ מדבר אחד שקשור למטרה. עוד נלמד זאת.

שאלה: אתה יכול לסכם במילים פשוטות את התרגיל הזה של הקפיצה המשותפת?

כל אחד צריך להרגיש שהעשירייה שלו זה גוף אחד, והוא נמצא בתוך הגוף הזה, ואיתו יחד הוא כן מסוגל לעשות נחת רוח לבורא. ככל שהם מצטרפים יחד, בזה הם עושים נחת רוח. ולהבין שגם כשהם נפרדים ומתרחקים זה מזה, גם את זה עושה הבורא, כדי לתת להם אפשרות עוד פעם להתקשר, להצטבר ביניהם, אבל בדרגה כבר יותר עליונה.

יוצא שהצטברנו, והבורא מפריד בינינו, מצטברים בדרגה יותר עליונה, והבורא שוב מפריד בינינו, עוד ועוד. אבל כשאנחנו רוצים להצטבר, אנחנו פונים לבורא וצועקים, והוא עושה את זה. כשאנחנו מתרחקים, אנחנו קוראים לכוח הזה "פרעה", אבל בעצם זה אותו בורא, רק האחוריים שלו, אלו פנים ואחוריים, פנים ואחוריים.

תלמיד: אז כל אחד משתדל להצטבר פנימה לתוך הקבוצה, אבל איך לממש את הקפיצה יחד בצורה פרקטית יותר? אני שואל על היחד, לא על כל אחד, אלא הקבוצה.

הכול במחשבה, "הכול במחשבה יתבררו". יש פעולות, אנחנו יכולים לעשות סעודה, עם "לחיים", וכל מיני דברים, אבל בעצם אין לך מה לעשות חוץ מהמחשבה, כמה שאנחנו מתחברים, ורוצים להתחבר.

שאלה: מה היא בדיוק פעולת הקפיצה הזאת?

פעולת הקפיצה היא אחרי שאנחנו נמצאים בירידה, בריחוק, אנחנו מתאחדים, מגיעים לתפילה, ואז מבקשים מהבורא שייתן לנו כוח להתחבר שוב. שהוא יחבר בינינו יותר, חוץ מזה שאנחנו עושים כל מיני הכנות, ושהחיבור הזה יהיה יותר קרוב אליו.

תלמיד: למה היציאה ממצרים, כשאנחנו נכנסים לתוך החיבור היא דווקא מתוך ירידה?

על היציאה ממצרים עוד נלמד, זה לא פשוט, כי צריכים ללכת בלילה, בחושך אחרי עמוד האש, וביום אחרי הענן. עוד נלמד את כל ההבחנות הללו, זה עוד לפנינו. בינתיים, עכשיו, אנחנו עובדים על החיבור.

תלמיד: לָמה הכניסה לחיבור היא דווקא מתוך קפיצה, מתוך מצב של ירידה?

זו לא חייבת להיות קפיצה.

תלמיד: אבל ככה הצגת את זה, קופצים לתוך החיבור.

הכנה לחיבור, אם אנחנו מחליטים בזמן הירידה שאין לנו ברירה, ואנחנו חייבים להגיע לחיבור בכל מחיר. נעבור על זה מתוך הטקסטים, ואז יהיה לנו יותר ברור, בינתיים אנחנו נמצאים איתכם כעבדים שנמצאים במצרים, זאת אומרת, שרוצים כביכול להתחבר ומרגישים שלא מסוגלים. זה יותר קרוב לאמת, למצב הנוכחי שלנו.

שאלה: אמרת שהכול קורה במחשבה. על מה בדיוק צריך לחשוב, שאנחנו גוף אחד, האם יש אופן מסוים שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו את העשירייה, את כולם ביחד, איך בדיוק?

הדמות שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו, היא שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו, וכל אחד מרגיש במה הוא יכול לעזור לשני כדי להחזיק את העשירייה יחד. אף אחד לא יכול להחזיק את עצמו, אלא כל אחד חושב איך אני יכול להחזיק את החברים. על ידי זה כל אחד מתנתק מהאגו שלו, נכלל בט' ראשונות, וכך העשירייה מתקיימת.

תלמיד: אז אני מתאר זאת לעצמי כעשר ספירות ואני חושב איך להחזיק את כולם ביחד, כאחד שלם, וכך כל אחד?

כן, כל אחד.

קריין: אנחנו בכותרת "עברי ומצרי", קטע 34.

עברי ומצרי

""ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, וירא כי אין איש". 

ובדרך עבודה יש לפרש, דוקא בזמן שיש להאדם בחינת משה, הנקרא, בחינת תורה, הוא יכול לראות איך איש מצרי, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא אומר, שהוא נקרא, איש, ועם הכח הזה הנקרא, בחינת תורה, הוא רואה שמכה את איש עברי, היינו שאצל עברי, איש נקרא, דוקא שאינו עושה מעשה בהמה, כלומר שאיש נקרא, שאין הוא משתמש עם הרצונות של בהמות, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", היינו שאף פעם לא תצא ממנו איש מכח עצמו. וזהו מטעם שיש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)

זה קטע קצת מורכב, קשה, ולא קטן, נקרא אותו שוב.

קריין: שוב קטע 34.

עברי ומצרי

""ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, וירא כי אין איש"." כך כתוב בתורה."ובדרך עבודה יש לפרש, דוקא בזמן שיש להאדם בחינת משה," שמושכת אותו למטרת הבריאה. "הנקרא, בחינת תורה, הוא יכול לראות איך איש מצרי, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא אומר, שהוא נקרא, איש, ועם הכח הזה הנקרא, בחינת תורה, הוא רואה שמכה את איש עברי, היינו שאצל עברי, איש נקרא, דוקא שאינו עושה מעשה בהמה, כלומר שאיש נקרא, שאין הוא משתמש עם הרצונות של בהמות," זאת אומרת האדם מתחיל להבדיל שיש בו שניים, אחד שרוצה במעשה בהמה, זאת אומרת על מנת לקבל, שנקרא "איש מצרי" כי הוא מגיע מהרצון לקבל. והשני שיש בו הוא איש עברי שמשתוקק לעבור מעבר לרצון לקבל, ולהגיע לרצון להשפיע בקצת, במשהו. לכן הוא נקרא עברי, והוא נמצא כאילו בפיצול פנימי. "וזה שכתוב, "וירא כי אין איש, היינו שאף פעם לא תצא ממנו איש מכח עצמו." זאת אומרת הוא לא יכול להגיע להיות איש. "וזהו מטעם שיש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, שזה החלק מהבורא שבאדם. "(שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל)," שרוצה למשוך את כל התכונות שלו לרוחניות. "הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו," כשאדם רואה שתכונות ההשפעה, החיבור עם כולם, להגיע לדרגת הבורא, זה לא עליו "וזה שכתוב, "וירא כי אין איש"," שאין בו את התכונות האלו, ואין סיכוי שהוא יוכל להשיג את זה "זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה'," כוח השפעה, כוח הבינה "שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" 1991)

זאת אומרת האדם על ידי הירידות, הנפילות, וכל המצבים שהוא מקבל, רואה שהוא לעולם לא יצליח להתעלות מעל הרצונות האגואיסטים שלו למשהו רוחני. זה בונה בו שני דברים. דבר אחד, הוא מבין שאין בו שום דבר רוחני, ודבר שני הוא רואה שבכל זאת יש לו קשר עם הבורא, כי הבורא מעורר אותו בזה שהוא מראה לו עד כמה הוא לא נמצא ברוחניות. בסך הכול הבורא ברא בו את שתי ההבחנות האלו כדי שהאדם יבקש, רק כדי שהוא יבקש.

שאלה: איזה סוג של בקשה זאת אם הוא רואה שהוא לא יכול?

דווקא כשהוא לא יכול. אתה לא רואה את הילדים שלך, כשהילד הקטן שלך בא אליך ובוכה שלא הולך לו. מתי הוא בא אליך? מתי שהוא רואה שבלעדיך הוא לא יכול. הבורא רוצה שאנחנו נגיע אליו, נלמד ממנו רוחניות, נהיה בדבקות אליו ולכן הוא מביא אותנו כל פעם מאכזבה לאכזבה, כדי שכל פעם נבוא אליו נבקש ונדרוש.

תלמיד: זה נקרא אמונה בה'?

כן, זה נקרא לקבל את כוח האמונה, את כוח ההשפעה מהבורא. הבורא ילמד אותך את הכול, בדיוק כמו שהילדים הקטנים שלך באים אליך ואתה חייב לעזור להם, ללמד אותם.

תלמיד: אבל אני, כשהם באים אליי אני אומר להם לפנות עוד לפני, לא כשמגיעים לחוסר יכולת.

הילד לא מבין את כל החוכמות שלך. הוא יודע שיש לו אבא, וכשלא הולך לו הוא בוכה ואחר כך הוא מגיע לאבא. הוא לא מגיע לאבא לפני שהוא בוכה.

תלמיד: אבל איזו דבקות זאת? זה הכי פחות דבקות בעיני.

לא, זו ממש דבקות כי הוא מרגיש עד כמה הוא אפס, ורק אתה יכול לעשות ממנו בן אדם, ללמד אותו. כך בדיוק גם אנחנו, למה אנחנו לא יכולים ללמוד מהילדים הקטנים, מדרך הטבע?

שאלה: מה פירוש "ויראה כי אין איש"?

"יראה כי אין איש", שאין בו שום תכונה שיכולה להיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: כל פעם הבורא מביא אותנו מירידה לבקשה, ואמרת שכל המטרה היא שנבקש. אי אפשר להגיע לבקשה מטוב? למה צריך כל פעם להגיע לבקשה מייאוש?

כי בלי ייאוש אתה לא תפנה לבורא ולא תדביק אליו את כל התקווה שלך לישועה. לכן כל פעם אנחנו צריכים להיכנס לייאוש עמוק יותר מהייאוש הקודם, כי אנחנו עולים ויורדים אבל כשיורדים אז הירידה והייאוש יותר גדולים ואז אני פונה לבורא ביתר עוצמה ותפילה והוא מעלה אותי לדרגה יותר גבוהה. אני צריך לגלות חיסרון יותר גדול כי אחרת איך אקבל ממנו אור יותר גדול, מדרגה יותר גדולה, הבנה והשגה?

לכן הייאוש צריך להיות בכל פעם יותר גדול, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". ראיתי כאלו מצבים אצל מורנו הרב"ש, שהיה נראה לי שאי אפשר בכלל לעבור אותם. במידה שאני הבנתי אותם, כי לא הרגשתי אותם בפנים כמוהו. לכן אנחנו צריכים באמת לחזק את הקבוצה, ולחזק כל אחד בתוך הקבוצה, לשמור על כל חבר ולדאוג שלא ייפול ואז נגיע מהר למטרה.

אבל כל פעם הייאוש, הנפילות, גילוי הכלים והחסרונות יהיו יותר גדולים וזה "חושך מצרים". מתי? כשמתחילים להיכנס למצרים רואים שהכול בסדר, שבע שנות שובע וחגיגות, אבל כשמתחילים להיכנס באמת לקראת ההשגה מהי מצרים, ולפני היציאה, מגלים שזה משהו נורא, זה הסיפור.

רק על ידי חיבור בינינו אנחנו יכולים להשיג עוד כוח התקדמות, כמו בחיים שלנו, כאשר אנחנו גדלים ומתבגרים אז אנחנו צריכים להשיג יותר כוחות ולהיות יותר עצמאיים וכבר לא יכולים לסמוך על ההורים שלנו, אלא אין ברירה, חייבים להשתדל לייצב את עצמנו לבד כעצמאים.

תלמיד: אם הצעקה היא אמיתית אז הייאוש גם חייב להיות אמיתי, לכן אי אפשר להתכונן לייאוש.

לא, אתה לא יכול להתכונן לייאוש כי זה גילוי של כלים חדשים אגואיסטיים שמרגישים שאין להם שום סיכוי להגיע למילוי.

תלמיד: אם אנחנו לומדים את השיטה שלנו, האם אפשר בצורה הכרתית, כמו שלמדנו בתחילת השיעור, לקפוץ מעל הרגשת האגו? איך לעבור את הייאוש יותר מהר וביעילות?

רק על ידי חיבור שדרכו אתה מוצא את הקשר עם הבורא. בכוחות עצמו האדם לא מסוגל לעבור שום ירידה.

תלמיד: אם אנחנו נמצאים בחיבור אז הייאוש לא מורגש בכזאת עוצמה?

הוא מורגש אבל הוא הופך להיות לעביות של המדרגה החדשה. "אין חכם כבעל ניסיון", כך אנחנו לומדים.

שאלה: אנחנו לומדים שכל פעם צריכים להגיע לייאוש גדול יותר ואז מגיעים לפנייה. מה ההבדל בין בעתו לאחישנה?

כשאני מוצא מהר ככל האפשר תמיכה בעשירייה, זו דרך אחישנה, כי אני מגיע לקבוצה, לכלי. ואם זה לא אחישנה אז זה לא ילך.

תלמיד: הייאוש, הרגשת הייאוש משתנים באחישנה?

הייאוש שונה.

סדנה

מה ההבדל בין בעתו לבין אחישנה?

*

קריין: קטע 35.

"המצרים היו מבזים את המאכלים של העברים", ההבדל בין מצרים לעברים, שאלו על מנת לקבל ואלו כבר יצאו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע "כי העברים כל הלחם היינו המזונות, היו בעל מנת להשפיע, ואצל המצרים כל הלחם הוא בבחינת "רע עין", שהוא לקבל. וכששמעו, שהלחם עברים הוא להשפיע, דבר של להשפיע הוא מאוס ובזוי, כי בזמן שצריכים לעשות בעל מנת להשפיע ולא לקבל לתועלת עצמו, עבודה זו בזויה אצלם. ולא מרגישים בזה שום טעם.

לכן בזמן שהמצרים היו רק שומעים, שצריכים לעבוד בעל מנת להשפיע, הם באים לידי הרגשה, שהם צריכים להשפיל עצמם. היינו, שכל הדעת שלהם, שהיא מחייבת, שהאדם צריך לדאוג לתועלת עצמו, ומה שאינו יצמח מזה משהו לתועלת עצמו, זה אין הם מסוגלים לעשות, לכן הגוף, בזמן שהוא נמצא תחת שליטת המצרים, בזמן שהוא שומע אפילו רק רמז קל, שצריכים לעשות להשפיע, תיכף הגוף מבזה את עבודה זו, והוא טוען, שהוא עדיין בשכל המלא שלו, ולא יכנע לאכול לחם של עברים, שאצלו הלחם הזה לחם תועבה, משום שהלחם הזה הוא נגד הדעת."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)

שאלה: להימצא בכוונה על מנת להשפיע זו תמיד דרך אחישנה או שאי אפשר להגיד כך?

דרך אחישנה יכולה להיות בכל מיני מצבים, רק אתה בכל זאת מכוון להגיע למטרה, ובדרך למטרה אתה יכול להיות בעליות, בירידות, בעברות וגם בעל מנת לקבל אבל בכל זאת אלו מצבים פרטיים שבלעדיהם אתה לא יכול. כמו שאנחנו מדברים על הגלגל, כשהוא מסתובב אז חלק ממנו הולך אחורה וחלק ממנו הולך קדימה, וכך אנחנו בגלגולים כאלה מגיעים בסופו של דבר למטרה.

לכן הכול יכול להיות בתוך אדם, רצונות לקבל, רצונות להשפיע, עברות למיניהן, זדונות, שגגות, אבל העיקר שהוא לא עוזב את המטרה. בכל מצב שאני נמצא, ובמה שלא יהיה, אני קשור למטרה, והבורא יסדר לי את הדרך. אני מכניע את עצמי כלפי הקבוצה, מכניע את הראש שלי כלפי הקבוצה והבורא, ועושה מה שאני מסוגל.

תלמיד: זו המשימה של האדם? איך בכל רגע נתון אני יכול לעבור לאחישנה, פשוט להתכלל בקבוצה?

זה הכי בטוח ואם אני נכלל בעשירייה אז בטוח שאני כבר הולך קדימה, וכל ההליכה אחורה היא כדי ללכת שוב קדימה, אחורה ושוב קדימה, סטרט-סטופ (Start-Stop) וכך אני מתקדם.

שאלה: מהו המושג "לחם" ואיך זה מקדם אותנו נכון בעבודה הרוחנית שלנו בעשירייה?

"לחם" זה כוח אמונה, כוח השפעה שהאדם משתדל להשיג.

שאלה: מהקטע שקראנו עכשיו היה נראה כאילו צריך לגנוב מהמצרים את הכלים שלהם, שהם כאילו שומרים עליהם.

כן, ודאי. בשביל מה יורדים למצרים? לפני שנכנסים למצרים נמצאים במצב טוב, אלא אין כלים, אין רצונות לקבל גדולים שעל ידי שמתקנים אותם אז יכולים לעלות לקראת הבורא. לכן יורדים למצרים וזה נקרא "ויצאו ברכוש גדול".

הם נכנסים למצרים, לרצון לקבל על מנת לקבל, מקבלים ממנו כלים גדולים, רצונות גדולים, מטרות וכן הלאה, ואחר כך, מעלים זאת ליציאה ממצרים לעל מנת להשפיע. מוסיפים לרצונות לקבל שקיבלו מהמצרים כוונות על מנת להשפיע שאותם מקבלים אחר כך בארבעים שנות המדבר. "ארבעים" נקרא שמעלים את עצמנו ממלכות לבינה, גובה ארבעים וכך מתקדמים.

תלמיד: לפי הקטע המצרים שומרים על הדעת והשכל בצורה מאוד תקיפה, אז למה כתוב שרק השאלנו את הכלים, כי נשמע כאילו צריך לשדוד אותם מהם בכוח?

בסופו של דבר אנחנו גונבים כביכול כלים מהמצרים ובורחים ממצרים עם הכלים שלהם. אין אצלנו את הרצונות הגדולים שיש במצרים, ולכן אנחנו צריכים לקחת אותם ורק להוסיף עליהם אחר כך מדרגת מלכות לדרגת בינה, כוונות על מנת להשפיע, ואז אנחנו נמצאים כבר במטרת הבריאה.

עוד נלמד וזה יתיישב לאט לאט, אתם תראו שמדובר בתהליך שכל האנושות חייבת לעבור. אנחנו גם עכשיו נמצאים במצבים מאוד מתקדמים בזה.

שאלה: אם כל העבודה שלנו בחיבור בינינו מורידה אותנו למצרים ומתעוררים כל הרצונות והכוונות האלה של המצרים, איך אנחנו לא נשארים שם פשוט טבועים ובלי סיכוי לצאת?

ודאי שיש סכנה, על כך מדובר. אם תקרא שוב אז תראה שעם ישראל, וגם הרב"ש כותב על זה, שעם ישראל שהיה במצרים הוא היה בסכנה שלא יוכל לצאת משם.

תלמיד: מה משאיר את הסיכוי לחיים?

רק קשר לבורא. שמבפנים הבורא מוריד אותם ועושה להם כל מיני מצבים שהם צריכים לעבור ואחר כך מעלה אותם, רק הבורא. אנחנו ניכנס לזה יותר ויותר, זה לא סיפור פשוט כי הוא מגלה כל מיני כוחות שנמצאים בבריאה ופועלים לא רק עלינו אלא על כל המציאות, על כל הגלקסיה, אפשר לראות שם את כל הדברים.

קריין: אנחנו בכותרת "פרעה מלך מצרים". תת כותרת פרעה, קטע 36.

פרעה

"פרעה הוא היצר הרע, הנמצא בגופו של אדם." 

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע, שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

כל היצר הרע שיש בנו, יצר הרע הוא לא סתם רצון לקבל, אלא הוא מנוגד להתקדמות שלנו לדבקות בינינו ולבורא. אם אנחנו מכוונים להגיע לבורא, אז כל כוח המפריע לנו נקרא "פרעה".

קריין: 37.

"כשמתחיל האדם ללכת בדרך ה', הנה פרעה מלך מצרים הוא המלך, השולט על הגופים שיחזיקו את העובדים בעל מנת להשפיע, שהגופים יתנגדו שלא יוכלו לבוא לשלימות הנרצה, שהוא שכל מעשיו יהיו לשם שמים."

(הרב"ש. 923. "ויאמר בילדכן את העבריות")

מה הוא רוצה לומר כאן זה קצת מסובב. אנשים שרוצים להגיע על מנת להשפיע, אפילו שהם לא כל כך מרגישים שיש בהם את הרצון, אבל מבפנים עליהם כבר עובד פרעה, והוא מחזיק אותם ומבלבל אותם שהם לא יצאו ממצרים. בשביל מה? כדי לגדל בהם רצון לקבל גדול, אגואיסטי, בכל מיני סוגים השייכים לשורש הנשמה של האדם, ואז בצורה כזאת הוא מקדם אותם בשני כיוונים, גם מצד הרצון לקבל הגדול שמחזיק אותם וגם מכין להם דרישה, שיהיה להם רצון להשפיע, להתעלות מעל הרצון לקבל.

קריין: 38.

"והנה פרעה הוא מלשון "ופרע את ראש", היינו גילוי, שעל ידי זה שהוא רוצה שהכל יהיה גלוי אצלו, אחרת הוא מלך מצרים, הוא שולט על הגוף בבחינת מצרים, שהוא מצר לאדם בזמן שרוצה לעשות משהו לשם שמים. לכן כשהוא רוצה בגילוי, היינו שהכל יהיה לפי שכלו, שהשכל יבין שכדאי לעשות את המעשים, הוא נותן רשות לאדם שיעשה." 

(הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")

פרעה הוא זה שעומד לפנינו פותח או סוגר לנו את הדלת להתפתחות, אם אתה רוצה להתפתח על מנת לקבל אז הדלת פתוחה, אם אתה רוצה להתפתח על מנת להשפיע אז היא סגורה. וכך אנחנו צריכים להרגיש את הדבר הזה פתוח או סגור לפנינו, לראות איך אנחנו בכל זאת פורצים דרך מה שסגור, על זה כתוב שאף עבד לא היה יכול לברוח ממצרים. שהסגירה או פתיחה של הדלת לצאת ממצרים, זה הרצון לקבל של האדם, שהוא לא נותן לו לצאת.

ולכן כאילו פרעה עומד בדרך ולא נותן להם לצאת, הכוח האגואיסטי שבאדם, ואחר כך אחרי המכות, כתוב שפרעה בעצמו פותח להם את הדלת ואפילו הוא מלווה אותם עד היציאה, עוד נלמד איך זה קורה. הכול נעשה בצורה לא כל כך מובנת, אבל אנחנו קוראים על זה כדי להכיר מעט את הדברים.

קריין: 39.

"באופן כללי ידוע, שעמלק נקרא יצר הרע. אולם באופן פרטי יש ליצר הרע הרבה שמות. וחז"ל (במסכת סוכה דף נ"ב) אמרו, "שבעה שמות יש לו ליצר הרע, רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן צפוני. ויש לו עוד שמות כמו פרעה מלך מצרים, עמלק"."

(הרב"ש. מאמר 22 "מהו הסדר במחית עמלק" 1990)

השם הכללי של היצר הרע, של הרצון האגואיסטי הוא או פרעה או עמלק. זה אותו דבר, רק פשוט יש בו כל מיני אופנים.

קריין: 41.

ענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'. ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים. וזהו כמו שאומרים "צר עין"."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

אנחנו פשוט נקרא רק כדי שישמעו, ואחר כך בפעם הבאה בכל זאת נלמד את זה.

קריין: 42.

""ידוע תדע וכו', שהם יהיו בגלות". שפירושו, שהוא הכין קליפה, שהוא היצר הרע אדם בליעל, שהוא פרעה מלך מצרים, שאותיות פרעה הוא אותיות ערף, כמו שאמר האר"י ז"ל בשער הכוונות לפסח, שפרעה הוא בחינת עורף מצר-ים, שהיה מוצץ את השפע כשיורדת לתחתונים, עם השאלה שלו, שהוא בא ושואל "מי ה' אשר אשמע בקולו?" (שמות, שביעי). ותיכף עם השאלה הזאת כבר נמצאים ברשות הקליפות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"ו. "ויבן ערי מסכנות")

קריין: 43.

""פרעה", אותיות "פ"ה ר"ע", פי', דבחי' מלכות שבמוחין נקרא פה, שסודו הוא בחי' הכרעה והסכמה שלא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה. ובגלות מצרים היתה שליטה ל"פה רע" הנ"ל והיו חוזרים לסורם. ולכן אף על גב שזכו לאיזו הארה עליונה מט"ר, אבל היא לא יכולה להיות נבלעת בגוף, מפני ש"פה רע", שהוא לעומת "פה דקדושה", דהיינו העורף היה מפסיק השפע היורד מן הראש. ויונק ומוצץ כל השפע שהתחיל לרדת בשביל ישראל. וזה סוד "שלא היה שום עבד יכול לברוח ממצרים". כי פרעה עשה כשוף גדול על פתחי מצרים."

(בעל הסולם. אגרת י')

שלא מגיע השפע למי שרוצה לקבל אותו בעל מנת להשפיע, גם בעל מנת לקבל לא יכול, ואז יוצא שפרעה הוא בזה מקריב, מקרב את ישראל ליציאה ממצרים כי הוא נותן להם להבין שמה שאתם רוצים במצרים לא תקבלו בעל מנת לקבל, אלא שתגיעו לעל מנת להשפיע שם תוכלו לעשות את זה. עוד נלמד את זה.

קריין: 44.

"מצאנו בזהר (בשלח דף נ"ה, ובהסולם אות קפ"ז) בשלח וזה לשונו, "אמר רבי יהודה, אמר רבי יצחק, פרעה היה חכם יותר מכל מכשפיו, ובכל הצד שלהם לא ראה שיהיה גאולה לישראל, ופרעה לא חשב, שיש קשר אחר של אמונה, השולט על כל הכוחות של הס"א, ועל כן היה מחזק את לבו".

נמצא לפי דברי הזהר, שענין פרעה הוא בתוך הדעת, שמצד השכל אין שום אפשרות לצאת משליטתם אלא רק בכח אמונה למעלה מהדעת, שכח זה מבטל כל הכוחות שישנם בעולם."

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

קראנו כמה קטעים שאנחנו נלמד אחר כך, בינתיים רק קראנו כדי שתהיה לנו כך קצת איזו שמיעה.

שאלה: מה ההבדל בין ייאוש לגלות?

הייאוש זו הרגשה והגלות היא המציאות. הרגשת הגלות שאני נמצא ברצון לקבל על מנת לקבל ולא יכול לצאת ממנו, זאת הרגשת הגלות שאני נמצא בשליטה הזאת ובהחלט משם אי אפשר לצאת. הייאוש הוא רגשי הוא יכול להיות דבר זמני, והגלות היא מצב מתוך המציאות.

שאלה: האם ההבדל העיקרי בין אחישנה לבעיתו הוא שבאחישנה יש תפילה?

באחישנה יש תפילה, ובעיתו אין תפילה, נכון, זו שאלה יפה מאוד, בבעיתו אנחנו לא מבקשים, אנחנו מתגלגלים כביכול ממצב למצב, מדי פעם פה ושם מרגישים את המצבים האלו אבל לא מבקשים לצאת מהם, להתקדם מהם, ולכן זה לא נקרא אחישנה. באחישנה אנחנו מבקשים להתקדם בכוח הבורא.

שאלה: איך מגיעים לקו האמצעי בין שני הכוחות שיורדים עלינו מהבורא?

אנחנו מבינים שגם קו השמאל מגיע מהבורא אבל לא רוצים להיות בו כי אנחנו רוצים להיות דבוקים בקו ימין עד כדי כך שגם את השמאל צריכים להדביק לימין, וכך יוצא לנו להתקדם בקו האמצעי.

שאלה: האם ההתגברות על הפּרעה שלי, על הרצון לקבל שלי תלויה בעשירייה שלי או בי?

ההתקדמות תלויה רק בי, בקבוצה ובבורא. שאני מעלה תפילה לקבוצה, דרך הקבוצה לבורא, אז מתוך זה אני מתקדם. כי מתוך זה אני בונה את הכלי הרוחני שבו מתגלה הרוחניות, הבורא, כוחות ההשפעה.

שאלה: איך להיכנס לעבודה אינטנסיבית פנימית בעשירייה דווקא בין המפגשים במהלך היום?

אתם צריכים לסכם ביניכם על מה אתם חושבים, מה אתם רוצים לבצע, למה להגיע, באיזו תפילה לבורא אתם צריכים להיות, וכך כל פעם להשתדל לא לצאת מזה. וכך כל הזמן לסובב את זה בפנים בלב, במוח, שכל אחת תדבר כביכול עם עצמה איך אנחנו מתקדמות.

שאלה: כלפי מה היו ירידות של הרב"ש, האם הייתה לו עשירייה שכלפיה הוא עבד? האם עשירייה זה משהו פנימי או חייב להיות מלובש בגופים של חברים בעולם הזה?

הירידות הן כיוון שהבורא מוסיף לנו רצון לקבל שלא נגלה קודם, ואנחנו צריכים את הרצון הזה שהוא עכשיו מתגלה ומוסיף, מדביק לי, את הרצון לקבל הזה אני גם צריך להוסיף לעלייה, לבקשה שלי אליו כדי שהוא ייתן לי כוח התגברות, ובצורה כזאת אתקדם.

שאלה: האם העשירייה היא משהו פנימי או שהיא חייבת להיות מלובשת בגופים של חברים בעולם הזה?

היא גם חייבת להיות מלובשת בחברים בעולם הזה עד שאנחנו מגיעים לעשירייה הפנימית.

שאלה: איך לא להיתקע במצבים ולהגביר את מהירות החלפת הרשימות?

הכול תלוי בכן ככל שאתן דרך החברות פועלות בצורה אינטנסיבית יותר, ככל שאתן דרך החברות פונות לבורא ודורשות ממנו שהוא יטפל בכן, זו בעצם מימוש התפילה.

שאלה: האם פרעה זה הטבע הבהמי של האדם או שזה כבר רמה רוחנית?

פּרעה הוא כבר כוח רוחני, הטבע הבהמי של האדם הוא הבהמה. שהאדם רוצה להתעלות למעלה מהטבע שלו ולהגיע לפעולות השפעה אז הוא מתחיל לגלות שיש לו רצון לקבל שמתנגד לזה והוא נקרא פּרעה.

שאלה: כיצד הופך פּרעה מאויב לעוזר עבורנו?

זו עבודתנו במצרים שאנחנו מתחילים לגלות את הבורא ורואים זה מול זה את שני הכוחות האלה, אנחנו מבינים ששניהם פועלים עלינו כדי ללוות אותנו עד גמר התיקון, וכך יוצא שגם פרעה פותח לנו דלת ליציאה ממצרים.

(סוף השיעור)