שיעור בוקר 11.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום", עמ' 406

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום", כותרת חיוב הזהירות בחוקי הטבע".

חיוב הזהירות בחוקי הטבע

"כולנו רואים, מתוך הכרה פשוטה, אשר מין האדם מוכרח לחיי החברה. כלומר, שלא יוכל להתקיים ולהתכלכל, זולת ע"י עזרת החברה.

ולפי זה, צא ודמה לך את מאורע הזה. למשל, אם יארע לפנינו איזה יחיד, הולך ופורש את עצמו מהחברה, למקום שאין שם איש, והוא חי שם חיי צער ויסורין גדולים, משום חולשתו להספיק לעצמו את צרכיו. הרי, שאין לו שום רשות להתרעם, על ההשגחה או על גורלו. ואם הוא עושה זאת, דהיינו שמתרעם ומקלל את גורלו המר, אינו יותר, רק מכריז ומפרסם על טפשותו. כי בעת, שההשגחה הכינה לו מקום נוח ורצוי, בין החברה, אין לו הצדק, להפרש ממנה למקום שמם. ולאדם כזה, אסור לרחם עליו, להיותו הולך נגד טבע הבריאה, ולהיות שיש לו עצה, לחיות, כפי אשר גזרה עליו ההשגחה. על כן, הוא נטול הרחמים.

ומשפט הזה, מוסכם מכל חברי האנושיות, לבלי חולק. ואני יכול להוסיף, ולהטעים את הדבר, על בסיס דתי, וליתן לו צורת משפט כזה: כיון שהשגחת הבריאה, נמשכת מבורא ית', שבלי ספק, יש לו איזה מטרה בפעולתו, כי אין לך פועל בלי תכלית, נמצא, שכל העובר על איזה חוק, מחוקי הטבע, אשר הטביע לנו, הריהו מקלקל את המטרה התכליתית.

כי המטרה נבנית, בלי ספק, על כל חוקי הטבע ביחד, אחד לא נעדר. כמו שנאות לפועל חכם, שלא יחסיר ולא יעדיף, כחוט השערה, על פעולותיו, המוכרחות אל המטרה.

ונמצא, אשר המקלקל חוק אחד, הרי קלקולו פוגע ומזיק במטרת התכלית, אשר הציב השי"ת. ולכן יענישהו הטבע. ולפיכך, גם אנו, ברואי השי"ת, אסור לנו לרחם עליו. כי חוקי הטבע הוא מחלל, ומטרת השי"ת הוא בוזה. וזהו צורת המשפט, לדעתי".

כך בעל הסולם כותב בצורה הכרחית, החלטית.

"ואני חושב, שאינו כדאי למי שהוא, לחלוק עלי. על הצורה הזו, שנתתי להמשפט, מתוך שדברי המשפט אחד הם. כי מהו החילוק:

אם אומרים, אשר המשגיח נקרא "טבע", דהיינו חסר דעה וחסר תכלית,

או לאומרים, אשר המשגיח הוא חכם נפלא, יודע ומרגיש, ויש לו תכלית במעשיו?

כי סוף סוף, כלנו מודים ומסכימים, שמוטל עלינו החוב הזה, לקיים את מצות ההשגחה, כלומר, חוקי הטבע. וכלנו מודים, שהעובר על מצות ההשגחה, כלומר, על חוקי הטבע, ראוי וכדאי לקבל את העונש, אשר יענישהו הטבע. ואסור למי שהוא, לרחם עליו. הרי, שאופי המשפט אחד הוא, ואין חילוק בינינו, רק בהמוטיב:

א. שלדעתם המוטיב הוא הכרחי,

ב. ולדעתי הוא מטרתי.

וכדי שלא אצטרך, מכאן ואילך, להביא את ב' הלשונות הללו, דהיינו:

א. טבע,

ב. ומשגיח.

אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר."

בעל הסולם אומר כאן דבר חמור מאוד, הוא משווה את הבורא עם הטבע ואז כל החוקים שיש לנו מהטבע, מהבורא, החוקים האמיתיים שבעולם שלנו לא רואים אותם, הם או חוקי הטבע או מצוות האלוהים, אותו דבר, לא חשוב איך נקרא לזה.

"ומעתה, חשוב לנו מאד, להסתכל במצות הטבע, לידע מה הוא דורשת מאתנו, פן תענישנו בלי חמלה, כנודע. והנה אמרנו, אשר הטבע מחייב למין האדם, לחיות חיי חברה. וזהו פשוט. אולם, יש לנו להסתכל בהמצות, אשר הטבע מחייב אותנו, לעשות מתוך הבחינה ההוא, דהיינו, מבחינת חיי החברה.

וכשנסתכל בדרך כללית, יש לנו לעסוק, בתוך החברה, רק בשני מצות, שאפשר להגדיר אותם, בשם:

א. "קבלה"

ב. ו"השפעה".

דהיינו, שכל חבר, מחוייב, מצד הטבע, לקבל צרכיו מהחברה. וכן מחוייב, להשפיע, ע"י עבודתו, לטובת החברה. ואם יעבור, על אחת מב' המצות הללו, יענש, לבלי רחמים, כאמור.

והנה, במצות "הקבלה", אין אנו צריכין להסתכלות מרובה, משום שהעונש נגבה תיכף על יד. ומשום זה, לא יארע לנו שום הזנחה.

אולם, במצוה השניה, שהיא "השפעה לחברה", אשר העונש לא יגיענו תיכף, ולא עוד, אלא שגם העונש, מגיע אלינו ביחס בלתי ישר, לפיכך, אין המצוה הזאת משומרה כהלכתה. ולפיכך, מטוגנת האנושיות על האש, במרחשת איומה. והחרב והרעב ותולדותיהם, לא פסקו ממנו עד הנה.

והפלא שבדבר, אשר הטבע, כמו שופט בעל מקצוע, מענישנו על פי התחשבות עם התפתחותינו. כי עינינו הרואות, שבאותו שיעור, שהאנושיות הולכת ומתפתחת, כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים, בהשגת כלכלתינו וקיומינו.

הרי לעיניך, בסיס מדעי נסיוני, שנצטוינו מצד השגחתו ית', לקיים בכל מאודינו, את המצוה של "השפעה לזולתו", בתכלית הדיוק. באופן, ששום חבר מאתנו, לא ימעיט, מלעבוד בכל השיעור, המובטח להצלחת החברה ולאושרם. וכל עוד, שאנו מתעצלים לקיים את זה, בכל השיעור, לא תפסיק הטבע מלהענישנו, וליטול נקמתה ממנו. וכפי המכות, שאנו מוכים בזמננו זה, גם לקחת בחשבון, את החרב, השלופה לעינינו על להבא. יש להסיק מהם, מסקנא נכונה, אשר סוף סוף תנצחינו הטבע, וכלנו יחד, נהיה מוכרחים, לעשות יד אחת, לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו."

שאלה: בסוף הקטע כתוב "לקיים מצותיה, בכל השיעור, הנדרש מאתנו". איך אפשר לדעת מהו השיעור הנדרש?

השיעור הנדרש כדי לחיות יחד כל הנבראים, אפילו דומם, צומח, חי וודאי המדבר, בני האדם, בצורה כזאת שכולנו משלימים זה את זה בצורות קבלה והשפעה הדדיות. עד שהעולם כולו, כל הדומם, צומח, חי, מדבר, כולם מגיעים למצב של איזון פנימי כולל ושלם. את זה הטבע דורש מאיתנו, "א-להים" בגימטרייה "הטבע". בטבע יש רק שני כוחות, קבלה והשפעה, ואנחנו צריכים לגרום לאיזון בכל רמות הטבע, ולפי זה נגלה את החוק הכללי שבטבע, חוק האיזון, חוק ההרמוניה הכללית.

שאלה: כתוב שההשגחה היא כחוקי הטבע, אם כך מה זה אומר השגחה פרטית?

שכל אחד ואחד מקבל סיוע, לפעמים לא נעים, לפעמים נעים, כתלות במידה שבה הוא מכוון לקיים את חוקי הטבע מצידו. ככל שאני מחייב את עצמי לקיים את חוקי הטבע בקבלה ונתינה, בצורה יותר ויותר נכונה ומתקרב בזה לאיזון השלם, ככל שאני יכול לגרום לזה, אז אני מתחיל להרגיש את הכוח הכללי שנמצא בטבע שגורם לאותו איזון ומוביל אותנו לזה, וכך אנחנו מתקדמים. אנחנו לומדים את עבודת הבורא עלינו במידה שאנחנו משתווים עימה, עם העבודה הזאת.

שאלה: למה בכל זאת טוב לחיות בחברה אגואיסטית מאשר להתרחק ממנה?

אתה חייב לחיות בחברה ולהשתדל לתקן את עצמך ולתקן את החברה כדי להביא אפילו את כל העולם לתיקון הנכון הסופי. זו חובה של כל אדם ואדם, במידה שהוא מבין ומסוגל.

שאלה: מהו אותו עונש שאנחנו אמורים להרגיש במשך הזמן אם אנחנו לא גורמים לאיזון הזה בטבע?

העונש הוא שאתה חי במצב כל כך רחוק מהמצב השלם, כי עדיין לא גרמת לחיבור, לשלמות, ולכן כך נראים החיים שלך.

תלמיד: זאת אומרת, אני מרגיש יותר את שליטת הרע מאשר את שליטת הטוב?

כן, ודאי. ובכל זאת מפני שמדור לדור אנחנו נעשים יותר חכמים, יותר רגישים, יותר מסוגלים, אז אנחנו גם סובלים יותר וגם מקבלים הזדמנות לתקן את עצמנו יותר.

שאלה: אם אנחנו לא מכירים את חוקי ההשפעה מדוע הבורא מעניש אותנו על אי ציות לחוקים?

הבורא סידר אותך כמו שסידר כתוצאה משבירת העולם כדי לתת לך להיות שותף בתיקון העולם. ואנחנו רק צריכים לקבל על עצמנו את שיטת התיקון ואת המקום שלנו בתיקון, וכך נתחיל להכיר את הבורא כשותף. אנחנו צריכים לחשוב על תיקון העולם שכולנו חייבים לעשות, כל אחד צריך לחשוב שהוא רוצה להיות כמו הבורא בתיקון העולם, ולכן במשך כל חייו הוא פועל ככל שמסוגל ועוד יותר מזה לחיבור העולם. נשתדל, זאת מטרת הקיום שלנו. בשביל מה עוד אדם חי בעולם הזה? כדי לגרום לכל העולם לקבל צורה שלמה.

תלמיד: בעל הסולם אומר שהחוק הזה לא פועל ישירות, כשאנחנו עוברים על החוק אנחנו לא מרגישים את העונש מיד כמו שקורה כשאנחנו עוברים על חוקים אחרים.

איך ניתן להבין שאנחנו לא מקיימים את החוק הזה של ההשפעה? אולי זו הבעיה, רק חכמת הקבלה יכולה לעזור.

חכמת הקבלה מסבירה לך למה אתה מקבל עונש, ייסורים, למה החיים שלך הם כאלו, היא מסבירה לך שזה מפני שאתה לא מקיים את חוקי הטבע. ודאי שאתה כבר יודע שאסור לך להכניס יד לאש או אסור לך לקפוץ מקומה עשירית של בניין, וחכמת הקבלה מסבירה לך שיש עוד חוקים כאלה שאתה מפר אותם ולא מרגיש שאתה מפר, אבל אתה מקבל עונש, וכדאי לך לדעת שהעונשים האלו עוברים עליך בלי ידיעתך ובידיעתך, כדי שתדע מה לעשות כדי לא לקבל אותם.

בסך הכול אנחנו לומדים בחכמת הקבלה את חוקי הטבע האמיתיים, האבסולוטיים, שהם מסבירים לנו מה אנחנו לא עושים כדי להיות במצב הנכון, הטוב. יש מצבים טובים שאתה נמצא בהם בשלמות, אז מה עליך לעשות כדי להיות במצב השלם הזה. זו כל חכמת הקבלה, איך לקבל את העולם כטוב.

תלמיד: האנושות לא רוצה לשמוע את ההסבר שלנו, היא לא יכולה לשמוע.

יש כאן כמה דברים, אתה צודק. הסיבה לכל הצרות מתגלה לכמה אנשים בעולם. סובלים מיליארדים, ומבינים כמה עשרות אנשים. מה לעשות? רק ללמוד שאם יעשו את התיקון אותם עשרות אנשים בלבד שלהם ניתנה האפשרות לשמוע ולהתחבר ביניהם ולמשוך את הבורא, אז דרכם הם ימשכו את הכוח עליון לכל האנושות. ולכן אין בעיה בזה ששומעים רק קצת, זה לא קצת, כך מתוכנן, כך מכוון מהטבע וכך יתקיים התיקון.

מספיק לנו לגרום לחיבור שלנו לבורא מצד אחד ולחיבור שלנו עם כל האנושות מהצד האחר, כך שאנחנו נהיה כמעבר, כמו שכותב בעל הסולם במאמר "הערבות", ובזה נעשה את שלנו וכל העולם יגיע לתיקון. אנחנו כמעבר, כמו מוליך, כמו צינור שדרכנו האור העליון עובר לכל האנושות וכולם מתמלאים דרך הצינור הזה, ואנחנו חייבים לבצע את זה. רק תרגישו עד כמה חובתנו להיות מחוברים גם לבורא מצד אחד, וגם מחוברים על ידי הפצה רחבה ככל האפשר ללא שום הגבלות לכל באי עולם. ולא חשוב כמה הם רוצים או לא רוצים, העיקר שאנחנו זורקים להם את החבל.

שאלה: אמרת שאנחנו מחכימים, נעשים חכמים יותר, מה זה אומר? יש 8 מיליארד אנשים בעולם ולכל אחד חוקים משלו, לא ברור איך התפתחות האנושות תביא לחיבור ולהכרת הבורא.

אנחנו לא צריכים להסביר להם על הבורא, אלא להסביר כמו שבעל הסולם מסביר במאמר זה, הוא אומר שזה חוק טבע והוא לא קורא לכוח העליון כוח הבורא אלא כוח הטבע. לשם מה לנו עלינו לדבר על הבורא, אנחנו לא מבינים מה זה, אבל על הטבע שבו אנחנו קיימים אפשר.

חוקי הטבע הם השפעה וקבלה ואנחנו צרכים לאזן ביניהם, זה איפה שאנחנו נמצאים ואת חוקי הטבע אנחנו צריכים לקיים כי הם לטובתנו, אין יותר. מה זה בורא? אין בורא, אלא אותו הטבע "א-להים" בגימטרייה "הטבע". תפסיקו לדבר על הבורא כאילו שזה עוד משהו שנמצא חוץ מהעולם הזה וחוץ מהטבע של העולם העליון, אין דבר כזה.

הבורא זה "בוא וראה" עד כמה שאתה תגלה "בוא" כך אתה ת"ראה" אותו, ואתה תראה שזה חוק, חוק כללי של קשר בין כל חלקי המציאות, זה נקרא "בורא" וחוץ ממנו אין. פשוט עלינו לנקות את הראש מכל הדעות הקדמוניות.

ובאמת זו בעיה שגם המקובלים כתבו בצורה כזאת כדי להסתיר את עצמם, כדי לא לגלות, כי אז האנושות עדיין לא הייתה מפותחת כך שאפשר היה לגלות להם את כל הדברים האלה. היום אנחנו נמצאים כבר בדור האחרון, אפשר לדבר על הכול ללא שום הסתרה וללא שום הגבלה, בואו נעשה זאת.

אבל להיות המקשרים בין הכוח העליון - כוח ההשפעה והאהבה לבין כל הנבראים, אנחנו חייבים לעשות זאת. עלינו להיות כצינור, כי בכוח הצינור אנחנו ממש משתדלים לבנות בצורה הדרגתית את כוחות הבורא, את כוחות ההשפעה שיתקרבו יותר ויותר לכוחות הנבראים, כוחות הקבלה.

שאלה: מה זה אומר להבטיח את אושרה של החברה? האם תוכל לתרגם את זה לפעולות שאנחנו צריכים לעשות?

כן. אנחנו יכולים על ידי כך שאנחנו מקיימים את חוקי הטבע ועושים איזון נכון בין קבלה לבין השפעה. בזה אנחנו מאזנים את העולם, ובמצב האיזון העולם מגיע למצב שהאור העליון ממלא אותו ללא שום הגבלה.

שאלה: האם מספיק שאנחנו כקבוצה נגיע להיות כצינור או שכל אדם גם בלי הנטייה הרוחנית יצטרך להשתתף בפועל?

לא, מספיק שאנחנו נעשה זאת. העיקר שיהיה קשר בין הבורא דרך הצינור הזה לכל הנבראים.

אני מאוד מבקש תקראו את הקטעים האלה. המאמר הזה הוא מאוד חשוב, הוא מאוד עוזר לנו גם בהפצה, אז בואו ננסה להבין אותו, לקלוט אותו ולפרסם אותו בכל מיני צורות קלות יותר.

שאלה: הסבל שהאנושות מרגישה היום הוא תוצאה של טעויות שעשו הדורות הקודמים?

לא, אין טעויות ואין כלום. זה שלא מספיקים לעשות תיקונים בזמן, אתה יכול לקרוא לזה טעות, אבל באמת הכול קורה בהשגחה מלמעלה. אנחנו צריכים לחשוב רק על מה שלפנינו, איך אנחנו נעשה את מה שמוטל עלינו.

שאלה: מה הם הצרכים אותם חבר חייב לקבל מעשירייה?

חבר צריך לקבל מהעשירייה דוגמה, תמיכה, ביטחון וכיוון פעולה. חבר צריך לקבל מהעשירייה את הכיוון, להתכלל ולהוסיף מעצמו את כל מה שאפשר.

שאלה: איך אדם היוצא מהחברה יכול להחזיר את עצמו לקשר עם הבורא ולקשר עם הקבוצה, אם הוא כבר לא מרגיש והקשר הזה נסתר ממנו?

להשתדל לעשות כל מיני פעולות. אנחנו לא מן הסתם נמצאים בעולם הזה, בהרגשת מציאות כזאת שאנחנו יכולים לעשות אילו פעולות התקרבות, אפילו בצורה שאין בה שום רוחניות, ומתוך זה אנחנו מעוררים את ההתקרבות הרוחנית בינינו.

שאלה: איך עלינו לבדוק שאנחנו מתקרבים לקראת האיזון?

אנחנו צריכים לדבר על כך ולהבין שהדברים האלה צריכים להתרחש בנו והם נמצאים לפנינו ואין שום בעיה שאנחנו נקיים אותם. כבר נדרש מאיתנו שאנחנו נתחבר כדי שהבורא יתגלה בינינו. אנחנו כבר נמצאים במצב כזה, שאנחנו חייבים, כל אדם כל הקבוצה וכולנו יחד, לדאוג לגילוי הבורא בינינו, העולם דורש את זה ואז אנחנו גם נוכל לכוון את עצמנו כצינור כלפי העולם.

שאלה: יש שאלה על התפילות של הכלי הנשי. נשים נפגשות כל יום לתפילה עולמית משותפת המשודרת לקהל הרחב. עד כמה חשוב להפיץ את הפעולה הזו?

חשוב להפיץ את הפעולה הזאת. גם אני נמצא בזה, אני נכנס, שומע - לפעמים יותר, לפעמים פחות - ואני מאוד מרוצה מפעולת הנשים. אני מאד ממליץ להתכלל בזה לכל הקבוצות לכל היחידות ולכל אישה ואישה, לא חשוב אם היא מבינה או לא מבינה ובאיזו שפה מדברים, זה בכל זאת חשוב לנו מאוד, אנחנו בכך מקרבים את תיקון העולם ולאישה יש בזה דווקא תפקיד החשוב.

שאלה: מרבית המחלוקות בעולמנו נולדים בין בני זוג, גם בקבוצות שלנו. מה השורש הרוחני של המחלוקות בין בני זוג וכיצד מקובלים משתמשים במחלוקות הזו להתפתחות הרוחנית?

כל המחלוקות שקיימות בין בני זוג באות על מנת שאנחנו נוותר זה לזו, לכן צריך ללמוד איך לוותר. לא נכנסים לכל מיני פלפולים, כך צריך לעשות או אחרת, אלא לוותר, זו הצורה הנכונה היחידה במחלוקת. כי רק בצורה כזאת מגיעים לתוצאה רוחנית נכונה. זה מגיע גם מתוך כך שאנחנו מבינים שאחרי השותף נמצא הבורא המסדר את הדברים, אז כדאי לוותר על המחלוקת. בצורה אחרת זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", יש עוד כל מיני אמרות כאלה גם לגברים וגם לנשים, יש בזה ממש חובה.

שאלה: למה אנחנו מודים לבורא ומבקשים ממנו, הרי כל עוד לא עשינו אותו הוא לא קיים?

הוא קיים, רק אנחנו לא יכולים לגלות אותו כי אין לנו השתוות הצורה עימו, השתוות התכונות.

שאלה: אמרת שקשר אינטרנטי עוזר לנו להרגיש את עצמנו יותר ושהכול תלוי בהרגשה שלנו, בנטיית הלב. יש חברות בעשירייה שזקוקות למפגש פיזי, האם זה יכול לבלבל אותנו בעבודה?

אני חושב שכן. אני חושב שמפגש פיזי, אם הוא לא באותה עשירייה שרגילה כבר להיפגש פיזית, יכול לבלבל. יותר מתאים לנו להיות בקשר אינטרנטי, אבל הוא צריך להיות חזק כמה שאפשר, כי הוא לא יבלבל אותנו שאנחנו נפגשים.

קשר אינטרנטי אם הוא חזק, הוא נותן לנו באמת הרגשה נכונה של קשר. הוא לא יכול להיות במקום קשר פיזי, אבל תתארו לעצמכם שאנחנו מתקרבים לתיקון הכללי וכל האנשים שבעולם רוצים להתקשר, איזה מקום חוץ מכדור הארץ הם יכולים להיפגש? אין. ועל כדור הארץ אנחנו יכולים להיפגש? גם לא. אז מה נעשה? אנחנו נעשה את כל הדברים האלה בצורה ווירטואלית.

ובעתיד שהאנושות תגלה את הקשר וירטואלי ואחר כך תעלה מקשר וירטואלי לקשר רוחני, שם היא תרגיש את עצמה כבר קיימת בדרגות רוחניות של חיבור ולא במקום אחד בסלון של איזו חברה.

שאלה: בעל הסולם כותב שהאנושות מתפתחת, במה היא מתפתחת?

ברצון לקבל.

תלמיד: אבל אז אומר בעל הסולם: "כן יתרבו עלינו העינויים והמכאובים", תוכל להסביר?

בגלל שהרצון לקבל מתפתח ללא תיקונים, באותה במידה שהאנושות מתפתחת אז כל מיני בעיות, עינויים וייסורים יתגברו.

תלמיד: יוצא שחלק מההתפתחות מורגש כטוב לרצון לקבל ורק אחר כך מגיעה מדרגה של מכה?

כן. אבל אנחנו לא אחראים על ההתפתחות - להתפתח או לא, הטבע דוחף אותנו, הוא מעורר בנו רצון לקבל ואז אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו נכללים מאותו רצון לקבל המתגבר, המתפתח ואין לנו מה לעשות, אנחנו נכללים בייתר צרות. אבל הן מתגלות כדי שאנחנו נקלוט נכון את צורת ההתפתחות שלנו, נתקן את עצמנו בחיבור הנכון. בהתאם להתפתחות החיבור שלנו צריך להיות יותר מורכב ויותר מתחדש, ואז אנחנו נראה עד כמה אנחנו בכל זאת גדלים.

תלמיד: אז איך קרה במהלך ההיסטוריה, נניח לפני מאה שנה או אחרי מלחמות העולם הם לא המשיכו כל הזמן? הרי היציאה משם לא הביאה אותנו לאיזו הבנה טובה יותר כלפי הרצון לקבל, אלא רק פיתחה אותנו יותר באותו רצון לקבל ליותר מכות.

כן, ואחר כך אנחנו בכל זאת עשינו תיקונים.

תלמיד: איזה תיקונים היו נניח במאה שנה אחרונות שאפשר לראות באנושות?

פיתחנו פצצת אטום, זה תיקון גדול. רדיו - התקשרויות למיניהם, זאת אומרת, בעד התקשרות ובעד הניתוק, פיתחנו את כל האמצעים שלנו גם לזה וגם לזה, ועכשיו אנחנו נמצאים במצב של מה נעשה? אנחנו בדיוק נמצאים עם השאלה הזאת. הגענו לשלב של הדור האחרון ואנחנו צריכים עכשיו לראות את הדברים האלה לפנינו ולהחליט מה אנחנו עושים.

תלמיד: נכון להגיד שהאנושות מתפתחת בשתי קצוות ורק אופן השימוש הולך ומתברר?

כן, אבל עכשיו אנחנו כבר נכנסים לשלב שמתחיל להיות הקו האמצעי - זה הדור האחרון. אנחנו רוצים לחבר את שתי הקצוות האלה, אנחנו רוצים להתחבר בינינו בהכרחיות מאין ברירה, אחר כך בהסכמה, אחר כך ברצון ואחר כך מתוך אהבה, אלה ארבעת השלבים בחיבור שאותם אנחנו נצטרך לבצע.

תלמיד: זה אומר שעכשיו במלחמה בין רוסיה לבין אוקראינה, העולם, חוץ מאוקראינה ורוסיה, רואים איך צריך לקחת את שתי המדינות האלה וביחד להוביל אותם למשהו אחר?

המפתח כאן זה קודם כל להבין מה קורה, מה מטרת הבורא בזה שהוא מביא עלינו את המלחמה ואנחנו צריכים לראות בזה את פעולת הבורא.

תלמיד: אני מרגיש שמנסים עדיין להיות באותם החוקים לפני המלחמה, הכנעה של רוסיה את אוקראינה או כל העולם את רוסיה, לא נראה שהולכים למשהו משותף באמת.

משותף עדיין אין, משותף יכול להיות אך ורק על ידי זה שאנחנו נפעל. ולא מן הסתם אתה רואה שהיהודים שוב נמצאים באמצע, עם זלנסקי, עם היהודים באוקראינה, איך יכול להיות? מה קורה? אבל אתה רואה שוב, איך שלא יהיה, אנחנו שוב ושוב, לא שאנחנו בעצמנו רוצים את זה אבל יוצא ככה, שלפי גורל העולם אנחנו נמצאים באמצע.

מה לעשות? עד כמה שאנחנו בני ברוך נקיים את החיבור בינינו בכוונה שאנחנו רוצים לחיבור הזה למשוך את כל העולם, בזה אנחנו נסייע לתיקון. ויש לנו בזה תפקיד מאוד חשוב והוא מיום ליום יותר מתברר ויותר בולט. הוא עדיין לא מובן ולא מורגש אבל יצא שאנחנו נהיה בתוך המאבק הזה, אנחנו נהיה שם, ככה זה מתגלגל מלמעלה.

ולכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לעשות את כל התיקונים בחיבור בינינו, כי מאיתנו זה יתפשט לכל האנושות.

תלמיד: מרגיש כאילו אין פרופורציה בין כמה שאנחנו יכולים להתחבר בינינו לבין תיקון המצב.

אנחנו יכולים לתקן בחיבור בינינו את כל המציאות, את כל העולמות העליונים והתחתונים יחד, אנחנו יכולים לעשות הכול, ולא נדרש חוץ מהשתתפות שלנו שום דבר. אם אנחנו מתחברים, אנחנו לא צריכים לעשות כלום, הבורא יילחם בעדנו, "ה' יגמור בעדי"¹.

תלמיד: במצב הנוכחי של החיבור שקיים בעשיריות יכול להביא לתיקון או שחסר לנו עוד שלב בדרך לזה?

אנחנו צריכים לעשות את כול מה שצריך, גם בהפצה גם בחיבורים חיצוניים, בכל דבר ודבר, הכול בידינו. אם אנחנו נהיה מכוונים לחיבור, כל העולם גם הוא יצטרף לחיבור, כך זה יקרה. הכול תלוי בי, כך כל אחד ואחד מאיתנו צריך להגיד, כי הוא מבין ומרגיש וקשור לתהליך הזה.

שאלה: בסוף הקטע קראנו, שאם לוקחים בחשבון את כל המכות שקיבלנו ועוד נקבל, יש להסיק מהם מסקנה נכונה שסוף סוף ינצחנו הטבע ונהיה חייבים לשתף פעולה. למסקנה הזאת יכולים להגיע רק תלמידי קבלה מעל הדעת או גם אנשים רגילים אינטליגנטים בעולם הזה?

אפשר להגיע לכך בשכל הרגיל. אם יש בטבע קבלה והשפעה - שני כוחות, ובכל זאת כוח החיבור הוא המנצח, כדאי לנו להיות עם כוח החיבור הזה.

תלמיד: בעבודה יוצא לדבר עם אנשים מכל מיני מקומות בעולם, מארצות הברית, מהודו, אירופה, והרושם שאני מקבל שככל שהאירועים מתחזקים אנשים רוצים להתבודד יותר ויותר.

נכון. אצלם זה ברור, להתרחק מכל מרכז המחלוקת,

תלמיד: נכון, אילו גרנו באיזו עיר והייתה שם שכונה שיש בה אלימות, פשוט לא היינו מגיעים לשכונה הזאת, היינו מנתקים איתה כל קשר איתה. בכיוון ההפוך, לא ברור איך פתאום יתהפך הכיוון ונתחיל לחשבו על איך להתחבר איתם, אתה אומר: האהבה תכסה על כל הפשעים, לא מובן.

תעשה מה שבכוחות שלך. מפני שאנחנו כולנו בכל זאת נמצאים במערכת אחת, זה יעזור לנו להביא את התיקון לכל האנושות.

בקיצור, אתם מבינים, קיבלתם מסר, יש לכם את המאמר הזה בכל השפות, אם חסר באיזו שפה תפנו לראשי שפות שיתרגמו לכם. אבל זה דבר מאוד חשוב, כי מהמאמר הזה אנחנו יכולים לצאת ממש לכולם, ודאי שיש להתאים אותו יותר לקהל הרחב אבל גם כך הוא מוכן להפצה.

קריין: חברים יקרים, מחלקת הכנה לסעודה רוצה להזכיר לכם שאנחנו נמצאים ממש בפתחו של חג פורים, וכבר ביום ראשון הקרוב אנחנו מכינים סעודה עולמית של כל החברים בהשתתפות רב, נושא הסעודה "גמר התיקון של הדור האחרון".

רב, הסעודה מוקדשת לפורים, זאת סעודה של שמחה מגמר התיקון המתקרב. ועם כל האירועים הפוליטיים, אם החברים יראו עכשיו פנים שמחות עם מסכות, זה יכול להתקבל בצורה לא טובה, איך עלינו לנהוג?

אני חושב שבכל זאת אנחנו יכולים לעשות זאת. יכול להיות שאת החגיגה אנחנו קצת נצמצם, אבל צריכים לעשות זאת כמו שצריך במסגרת נכונה. פורים זו חגיגה כללית של המאבק והניצחון של כל הכוחות הטובים שבבריאה על פני כל הכוחות הרעים שבבריאה. כך מסמל חג פורים ולכן הוא מתחבר ל"גמר התיקון", כך כתוב בכל המקורות.

ולכן אנחנו כל זאת צריכים לעשות סעודה וגם התפרצות שמחה למרות שאנחנו מקיימים זאת בזמן שאנשים סובלים. אבל תמיד כך קורה, שמתוך הסבל, מתוך הלחץ, ממעמקים אנחנו פונים לבורא ודורשים תיקונים. ולכן אני מקווה שדווקא סעודה כזאת, ואנחנו לא מזלזלים במה שקורה, נקיים ונצליח לקרב את כל האנושות לשלום ולשמחה.

אני זוכר שכך היה גם בזמני רב"ש ושמעתי שכך היה גם בזמני בעל הסולם, ובכלל מהיסטוריה אנחנו רואים שעניין פורים זה כבר עניין של אלפי שנים לכן גם אנחנו צריכים לקיים אותו כמו שהיה תמיד, מקובלים לא זלזלו ולא ויתרו על כך בשום אופן..

הייתי עם רב"ש בזמני מלחמות שהיו נופלים טילים, נניח ב"מלחמת המפרץ", הייתי יושב לידו והיו אזעקות ופיצוצים, ובכל זאת הוא היה מרים את הכוס ואומר לחיים! ממשיכים. לכן דווקא טוב שאנחנו גם בזה מנצחים את הכוח הרע, נתחבר ונקיים את החג הזה, זה חג של ניצחון כל הכוח הטוב על פני כל הכוח הרע.

(סוף השיעור)

---

1. "י-ה-ו-ה, יגמר בעדי: י-ה-ו-ה, חסדך לעולם; מעשי ידיך אל-תרף." (תהילים, קל"ח, ח')↩