שיעור בוקר 25.04.2017 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

קטעים נבחרים לקראת יום הזכרון ויום העצמאות

אנחנו ממשיכים את השיעור הקודם והנושא מאוד חשוב. הנושא כולל בעצם את כל עבודת האדם על פני האדמה. מרגע שאנחנו נוצרנו כאן ועד הרגע שאנחנו מסיימים את כניסתנו לעולם הרוחני ומתפתחים שם עד גמר התיקון שלנו הרוחני, כל זה הוא תהליך לקראת העצמאות שלנו.

והעצמאות נגמרת בזה שמתממשת אפשר להגיד, לא פחות ולא יותר אלא בהשתוות שלנו עם הבורא. כול עוד האדם לא מגיע לדרגת הבורא, לעוצמת הבורא, לכל התכונות שישנם בבורא, הוא לא מסיים את ההתקדמות שלו ולא מגיע לעצמאותו.

"כתוב בזוהר שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מן הגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו דרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה [...] וע"כ להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה, והבן היטב. וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה."

(בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ה')

את זה אנחנו מבינים ואת זה בעצם אנחנו צריכים לקיים. כי ברור כאן שלהגיע לעצמאות שאנחנו חושבים שאנחנו יכולים להגיע, להיות חופשי מלחץ חיצון אפילו בצורה הגשמית, להיות חופשי מהאיום שכל רגע ורגע מנסים להפעיל עלינו ואנחנו צריכים כל פעם איכשהו להשתדל לשרוד וגם זה לזמן מוגבל ניתן לנו, כהזדמנות להתקיים, בלי השגת העצמאות כדי להשיגו. לכן יש לנו רק הזדמנות גדולה להבין את חכמת הקבלה ולפתוח אותה לכל העם ולסדר את הלימוד כמה שיותר קרוב לכולם, כי בזה תלויה השגת העצמאות שלנו, של עם ישראל ומדינת ישראל.

שאלה: למה בכדי להגיע לעצמאות יש צורך להיות בקבוצה שדורשת ממני כל מיני הגבלות וללכת לפי כללים מסוימים ולקיים מסגרת?

אנחנו נמצאים בחוקי הטבע, בתוך מערכת הטבע, רשת מיוחדת שפועלת לפי החוקים שלה. את החוקים האלה אנחנו יכולים ללמוד בצורה פרטית, בדרגות דומם, צומח, חי. אנחנו לומדים בדרגת דומם את חוקי הפיזיקה. בצומח נניח בוטניקה. וחי זה ביולוגיה, זאולוגיה וגנטיקה וכל הדברים האלה ששייכים לגוף, גוף החי. ויש עוד חלק שנקרא "האדם", פנימיות האדם.

לפנימיות האדם יש קצת פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, אבל הדברים האלה הם לא ברורים, אנחנו רק יודעים איך קצת להקל על האדם בגבולות מסוימים, לא יותר מזה, זה לא שייך לחכמה, למדע. אין מדע לפנימיות האדם, אלא חכמת הקבלה. היא לומדת את האדם בצורה של מערכת פנימית שנמצאת מנוהלת על ידי חוקים מיוחדים, מוחלטים, קבועים. ואנחנו יכולים ללמוד את החוקים האלה ולהשתמש בהם עד כדי כך שאנחנו מתחילים לשנות את טבע האדם ולהביא אותו לצורה טובה.

כמו שעל ידי ידיעת חוקי הפיזיקה, כימיה וכולי, אנחנו יכולים להיטיב את הסביבה שלנו שתהיה טובה לנו, כך אנחנו יכולים להיטיב את פנימיות האדם על ידי ידיעת החוקים שחכמת הקבלה מסבירה לנו. והחוקים האלה לא משתנים מדור לדור, הם נמצאים מוכנים לשימוש בצורה מוחלטת. זה לא כמו, נניח אותה פסיכולוגיה שנראה לנו שהכול משתנה, מה שלא טוב עד היום, היום זה כבר טוב. וכשאדם משתנה אז הפסיכולוגיה משתנה. היא בכלל קיימת סך הכול מאה שנה האחרונות וכבר נגמרה. אבל בעצם מה שאנחנו לומדים בטבע האדם הפנימי, אנחנו לומדים חוקים מוחלטים שמתחילים מהבורא, מהכוח הכי עליון שיש לנו בכל הטבע שאנחנו משיגים ועד העומק של כל הטבע הנברא, שזה טבע הפוך מהבורא.

לכן בעל הסולם אומר שאך ורק על ידי חכמת הקבלה, על ידי גילוי חכמת הקבלה, יצא כל העולם, לא רק ישראל, אלא ישראל קודם ואחר כך הוא צריך להראות לכל העולם, להיות אור לגויים, שכל העולם יצא מהגלות לגאולה.

זאת אומרת שאנחנו יוצאים מכל ההגבלות שלא שייכות, לא קיימות בעולם הזה. בעל כורחנו אנחנו מקיימים רק את הגוף שלנו שירגיש את עצמו בצורה נוחה בכל רגע ורגע. זאת אומרת שאנחנו משרתים לו ואחר כך הוא מת ואין לנו מזה כלום, שום תועלת ממה שבזבזנו עליו.

אלא אנחנו יכולים להתחיל לעבוד על עצמנו כדי להשיג דרגות אמיתיות, נצחיות, למעלה מהדאגה לגוף שלנו הבהמי. ולכן הבעיה שלנו הופכת להיות בעיה להשגת הא-לוהות ולהיות דומים לו. במידה שאנחנו משתווים לא-לוהות אנחנו רוכשים יכולת להיות נצחיים כמוהו ובהתאם לזה יש עוד דרגות בהשגת הא-לוהות בעוצמת הנצחיות ושלמות.

אבל בכל זאת אני מתעלה מעל הגוף שלי שהוא סך הכול מלווה אותי זמן מה כדי שאני אצא ממנו. ואם אני מטפל בו, אני מכניס את עצמי לתוכו, אז אני סך הכול מלכתחילה נמצא בעסק הכושל ביותר, כי אני משקיע את כל היכולת שלי והחיים שלי כדי לפתח אותו, לחנך אותו, לתת לו כל מיני מילויים ואחר כך הוא מת ואין לי שום תועלת מזה. לכן אנחנו צריכים לממש את חכמת הקבלה.

""אמר רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". (סוף מסכת עוקצין) [...] כלומר, כל זמן שהאהבה עצמית והאגואיזם שוררים בין האומות גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה' על צד הטהרה בדבר השפעה לזולת, כמ"ש "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" [...] ודבר זה אנו רואים מפי הנסיון, שהרי ביאת הארץ ובניין בית המקדש לא יכלו להחזיק מעמד ולקבל הברכות אשר נשבע ה' לאבותינו.

וזהו שאמרו, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, כלומר, עד כאן עדיין לא היה לבני ישראל כלי המחזיק ברכת האבות, ועל כן עוד לא נתקיימה השבועה שנוכל לרשת ברכת הארץ לנצחיות, כי רק שלום העולם הוא הכלי היחיד המאפשר אותנו לקבלת ברכת האבות, כנבואת ישעיהו."

(בעל הסולם, "השלום")

זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות את עצמנו כפועלים בכל העולם, להסביר לכל העולם מה הייעוד שלו, מה המטרה, מה התיקון שלו. רק אז, כשכל העולם מתחיל לקבל את שלבי התיקון האלו, ושלבי התיקון שלו זה לא כמו שלבי התיקון שלנו כי הוא מקבל מהמוכן ומצטרף, מקבל ומצטרף, מקבל ומצטרף אלינו, אז בהתאם לעבודה הזאת אנחנו יכולים להבין שאנחנו כבר הגענו לעבודה שלנו, ליישום שלנו הנכון.

קריין: 11 מתוך "כתבי הדור האחרון" אומר בעל הסולם.

"היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ, ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו."

(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")

אנחנו צריכים לפזר את כל החכמה הזאת לכל הכיוונים, בין כל העמים, בין אומות, פלגים, אנשים, אסור לנו לעשות סלקציה לאלה כן ולאלה לא, זה אסור. אלא ככל שהחכמה תהיה יותר מוכרת לכולם, זה יפעל טוב בעולם. אנחנו לא רואים את זה בצורה חיצונה, אבל בעצם קיבלנו הזדמנות מצד הבורא להיות כאן ומכאן להשפיע לעולם. בהכרה או בתת הכרה כל אומות העולם מצפים מאיתנו לראות משהו לגמרי הפוך ממה שהם רואים. אנחנו צריכים רק להציג לכולם שיש לנו שיטת תיקון העולם והם יאמינו ויקבלו את זה, כי הם מיועדים לקבל את זה לפי הטבע שבהם, רק חסר לנו להגיד את זה בפה גלוי.

קריין: קטע 12 מתוך "שופר של משיח" אומר בעל הסולם.

"יש חיוב מוקדם להגאולה, אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעה", דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת.

וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל."

(בעל הסולם, "שופר של משיח")

קריין: אומר בעל הסולם במאמרו "הגלות והגאולה".

"הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה.

ואם לא נסדר עצמינו כאמור שם, הרי יש בנו מעמדות, אשר בלי ספק שמוכרחים אנו להתגלגל, פעם לימין ופעם לשמאל, כגלגול כל האומות. ועוד הרבה יותר. מפני שטבע המפותחים שאי אפשר לרסנם, כי כל דעה חשובה, מבעל דעה מפותח, לא תרכין ראשה מפני שום דבר, ואינה יודעת פשרות. ועל כן אמרו ז"ל: "ישראל עזין שבאומות הן", כי כל שדעתו רחבה יותר, הוא עומד על דעתו ביותר.

והוא חוק פסיכולוגי. ואם לא תבינו אותי, צאו ולמדו את הפרק הזה בין חברי האומה היום, אשר בעת שהתחלנו לבנות, כבר הספיק הזמן לגלות בנו את העזות ותקיפת הדעת, ומה שהאחד בונה השני סותר.

וזה גלוי לכל. אלא מה שאני מחדש הוא דבר אחד, כי המה סבורים, אשר סוף כל סוף יבין הצד שכנגד את הסכנה, ואז ירכין ראשו ויקבל את דעתו. ואני יודע שאפילו נקשור אותם בכפיפה אחת לא יוותר אחד לשני כמלא נימא, ושום סכנה לא תפריע למי, מלבצע את שאיפתו.

במשפט אחד, כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים."

(בעל הסולם, "הגלות והגאולה")

שאלה: אנחנו באמת רוצים את הברכה הזאת ואנחנו שומעים שאנחנו צריכים להגיע לשלום עולמי. מהו השלום העולמי הזה שאנחנו צריכים להגיע אליו כדי לקבל את הברכה?

אם אתה תפזר את חכמת הקבלה בכל הכוח שלך בחוץ ואם אתה תממש אותה בחיבור בין כל החברים בפנים, אתה תגיע למצב של "שלום", "ערבות", "חיבור", לכל מה שכתוב ובוודאי גם לעצמאות בסופו של דבר.

שאלה: האם מדובר על להעלות את חשיבות המטרה מעל כל ההפרעות הגשמיות?

את זה תמיד אנחנו חייבים כי בלי זה אנחנו לא יכולים להתקדם. אני מתקדם תמיד לדבר היותר חשוב בעיני, לכן תמיד אני צריך לעבוד על הדבר החשוב. החשוב זה "אין עוד מלבדו", "טוב ומטיב", חשוב להיות בעצמאות מהרצון לקבל שלי, לפחות כך, בחיבור עם החברים, בבניית הקבוצה. בכל התנאים, היוצרות, המטרות הרבות האלו, יש משניות, זאת אומרת בדרך אני צריך לממש אותן, ויש את מטרת הדבקות שהיא המטרה הסופית. לפי המטרה הסופית הזאת אני בודק את כל יתר המטרות עד כמה שאני אממש אותן בדרך אחת אחת. וכך אני צריך לסדר את החיים שלי.

שאלה: בעל הסולם כותב שצריכים להפיץ את חכמת הקבלה בין העמים. מדוע ששליטי האומות יאפשרו לנו לעשות את זה, הרי בכך הם יאבדו את השליטה שיש להם בעם?

אני לא מתחשב באף אחד, רק שיקבלו אותנו פחות או יותר נכון, זו צריכה להיות הדאגה. וכל היתר זה איך שזה הולך. אני לא רואה שיש בעיה לממשלות עם חכמת הקבלה, ואני כבר לא מדבר על מדינות פונדמנטליסטיות שבהן פועלים לפי חוקי הדת, אבל כל יתר העולם לא מתנגד להפצת חכמת הקבלה בו.

שאלה: אם העם מתיישב על ספסל הלימודים מי ילמד אותו, מה הם ילמדו, והאם יש תכנית הוראה להמונים?

אנחנו צריכים לפתח את זה. את היסוד יש לנו, רק אנחנו צריכים להרכיב מערכת יותר ויותר משוכללת דרך האינטרנט ובזה אנחנו מגיעים לכולם בכל השפות וודאי. אנחנו צריכים להקליט שיעורים ולמיין אותם לפי מוצלחים פחות או יותר וכך להתקדם בזה. וודאי שזו הפצה דרך האינטרנט, אין אחרת. מערכת אחרת אני לא רואה. אני גם לא רואה את עצמנו כל הזמן יוצאים לרחובות ומדברים עם אנשים, מי היום משתמש בזה, בכלל מי היום כך מדבר.

שאלה: האם במאמר הזה בעל הסולם כותב שהסיבה למה שקורה בגשמיות זו בעצם הרוחניות? כאילו מה שאנחנו נעשה ברוחניות, אחר כך תהיה לזה תוצאה בגשמיות?

וודאי, הכול משתלשל מלמעלה למטה, מהבורא, מכוח ההשפעה עד הנברא, עד כוח הקבלה. ובדרך יש רמות איך שהכוח הזה מגיע מהשפעה לקבלה, ואנחנו עולים כל פעם קצת ברמות האלו, עדיין באזור הגשמי, אבל בכל זאת כל פעם עולים. ולכן צריכים לדאוג לזה שאנחנו עוד ועוד נעלה יותר מהר ובצורה יותר מועילה ואינטנסיבית ממצב למצב. וודאי שכך זה. וזה גם לפי זמנים ולפי תנאים מיוחדים שיש במערכת, המערכת היא מאוד מורכבת.

אבל אצלנו זה צריך להיות דבר פשוט, אנחנו נכללים זה מזה וניגשים מתוך החיבור בינינו למאור, ואז בהתאם לכמה שאנחנו מכינים את עצמנו הוא משפיע עלינו בצורה חיובית ואנחנו מתקדמים מה שנקרא בדרך טובה, בדרך האור, ב"אחישנה". מה שאין כן, אם לא מכינים את עצמנו כלפי האור בהשתוות הצורה, אז הוא פועל עלינו אבל אנחנו כאילו מקבלים ממנו את האחוריים שלו כי אנחנו הפוכים ממנו במגמה שלנו ואז רואים חושך במקום אור, זה נקרא דרך ייסורים, דרך "בעיתה".

שאלה: לא הבנתי עד הסוף הבורא בשליטה, אור, חושך, איפה יש עצמאות? על איזו עצמאות אנחנו מדברים?

עצמאות מרוגשת בנו ברצון להשפיע שמתחיל לשלוט על הרצון לקבל, בפער בין שניהם אנחנו משיגים עצמאות. אם היית כל הזמן ברצון להשפיע כמו הבורא, כמו מלאך, אז לא הייתה מורגשת עצמאות. אם אתה נמצא רק ברצון לקבל כמו עכשיו, אז אתה גם לא מרגיש מה זו עצמאות, כי אתה נמצא רק בדבר אחד. כשאתה רוצה להתעלות למעלה קצת מהרצון לקבל לרצון להשפיע, אתה מתחיל להרגיש שאתה נמצא בגלות, ברצון לקבל, אמנם שאתה רוצה להגיע לרצון להשפיע.

עד כמה שאתה נמצא במאבק לצאת מהרצון לקבל לרצון להשפיע, זה נקרא "שאתה נמצא במצרים". כשיצאת מהרצון לקבל והתחלת להשיג רצון להשפיע, על פניו, על פניו כל הזמן לכסות אותו, אז אתה מרגיש שממעמד הר סיני והלאה, זה להיות עם חופשי. בכמה? במקצת, במקצת כל פעם יותר ויותר ויותר, עד שאתה רוכש את כל תכונות ההשפעה, תכונות הבינה, ואז אתה נכנס לארץ ישראל, לבינה. אז אתה נעשה חופשי, חופשי מהאגו שלך, מהרצון לקבל, אבל יש לך הרגשת החופש מתוך זה שאגו נשאר ואתה נמצא למעלה ממנו.

תלמיד: זה חופשי כלפי האגו שלי, לא חופשי כלפי הבורא.

כלפי הבורא לא, כלפי הבורא אתה לא יכול להיות חופשי. אתה יכול להיות כלפי הבורא חופשי, במידה שאתה נמצא בהשתוות הצורה עימו. אם אתה כמוהו, אז אתה עושה כמוהו, אז אתה חופשי ממנו, כי אתה עושה.

תלמיד: הוא כמו מריונטה.

לא, לא כמו מריונטות. מה פתאום, לא. אתה מנהל את עצמך, אז אתה לא מריונטה, לא. במידה שאתה משתווה עם הבורא, זה נקרא "ניצחוני בניי", אתה מפעיל את המערכת.

עוד יותר מזה, רק תבין נכון, אתה שולט על הבורא, אתה שולט עליו, כי אתה מחייב אותו לעשות מה שאתה מחליט. כמו ילד קטן, עם ראש משפחה. כי הכוחות אצל בורא, וההחלטות הן שלך. ככה זה. אז העצמאות שלך היא אפילו בזה שאתה קובע במקום הבורא על כל הבריאה, על כל העולם, הכול. אתה משתמש בכוח שלו, אבל אתה קובע, ובזה דווקא הוא שמח.

תלמיד: האם אני יכול לשלוט על זה שעכשיו יהיה אור או עכשיו יהיה חושך?

אם יש לך כוחות לזה, אם אתה שולט בכוחות האלו, אז אתה קובע הכול. ונתנו לך לשלוט, רק בבקשה תבוא ותדע איך לעשות את זה. כן, וודאי. אם אתה מסוגל, אם אתה רוצה, אם אתה יכול להשליט את כוח הימין על השמאל, אתה שולט בכל המציאות.

ואני אומר לך, במקום בורא. בורא מעוניין שאנחנו נלך בדרך אחישנה. דרך אחישנה זה שאנחנו רוצים לעשות צעד אחד קדימה לפני שזה בא ממנו, עוד לפני. אתה מבין מה זה לפני?

תלמיד: מי קובע את המצבים שלי?

אני קובע אם כך, בקבוצה וודאי. אם אני מתארגן בקבוצה, אני רוכש כוח חיובי, על ידו אני קובע מה יקרה. אני קובע מה יקרה מחר, מה יקרה עכשיו, אני קובע הכול. זאת אומרת אני הא-לוהים. "שובו בני ישראל עד ה' אלוקיך". בבקשה, אתה מוזמן.

תלמיד: אם אני קובע את המצבים שלי, מה הופך להיות העבודה של האדם עם הבורא?

העבודה שלך עם הבורא היא, לקבל ממנו כוח חיובי, לקבל ממנו כוח שלילי, כי את שני הכוחות האלה הוא נותן, ואתה מארגן אותם כקו האמצעי, אתה השולט. ככה זה. זה נקרא "עצמאות".

שאלה: לזוהר יש עדכון, ואחר כך ג'וזף מסן פרנסיסקו יעדכן.

עדכון על הכנס.

שאלה: יש כאן דיווח מכנס אחד גדול שמתחולל. בצ'ילה יש הרבה התלהבות, הרב מגיע, כולנו מתכוננים, יותר ממאה עשרים אנשים יגיעו למלון ועוד חמישים אנשים מכל העולם, מפרו, אקוודור, אורוגואי, ארצות הברית, ישראל, סין, כולם מגיעים לצ'ילה. החברים מאושרים מאוד. כל החברים משתוקקים שהכנס הזה יהיה מאוד מוצלח. יש וועדה מיוחדת שהיא תבוא ותאסוף אנשים משדה התעופה, האנשים כבר התחילו להגיע וההתלהבות שם פשוט בשיא.

בברזיל הם מכינים קרנבל ברזילאי ללבבות שלנו, יותר ממאתיים וחמישה אנשים כבר נרשמו ואנחנו מצפים לעוד אנשים שיירשמו, פשוט אנשים בוערים. הקשר הוא בלתי יאומן.

מקסיקו מאה ושמונים נרשמים, רק בשביל הפרספקטיבה בפעם אחרונה שהיית במקסיקו היו מאה ועשרים, אז יש 50% יותר אנשים שמגיעים למקסיקו. מהקבוצה הצעירה ממש כולם מגיעים לכנס הזה במקסיקו. לפחות 60% מגיעים מהתלמידים החדשים ומהקבוצה הצעירה מקולומביה, מהונדורס, וגואטמלה, ואלסקה, וארצות הברית, ורוסיה, ופתח תקווה, וקנדה.

בכל כזאת התכנסות של הכנה לקראת הכנס יש חמישים אנשים לפחות שנפגשים, ויש רשימה ארוכה של שירים שישרפו לנו את הלבבות, ולפחות חמישה עשר שירים חדשים בספרדית.

יש לנו עשרים ואחת ארצות שמהן מגיעים לכנס, מסין, יפן, רוסיה, גאנה, מבהאמה וכן הלאה וכן הלאה. כמעט בכל מדינה מארצות הברית, מאלסקה ועד פלורידה מתחברים. מארגנים צוותים בכל האזורים, אבל זה בעצם כנס אחד שפועל סביב השעון כדי להכין את השטח, כדי לקבל את כל החברים מהכלי העולמי.

כל פרט בוחנים אותו עד הסוף, החל מאוכל, דרך ביטחון, דרך ישיבות חברים, הפקה, וכל החברים עושים הכנה יומית, כדי לעשות את כל מה שבלתי אפשרי לאפשרי. וגם הכנו כמה הפתעות מאוד מיוחדות במהלך הכנס בשביל הכלי העולמי, בשביל החברים שמגיעים, אבל אני לא אספר לכם מה, כי אלו הפתעות.

בקיצור, אנשים מגיעים מכל מקום, מצ'ילה, ברזיל, מקסיקו, ניו ג'רזי, בכל הכנסים האלו אנשים כבר התחילו להגיע, פשוט יש אווירה. תראו את גדולי הדור בסנטיאגו. קולומביה כבר הגיעו לשם ארגנטינה כבר שם. אנחנו מוכנים לכנס, זהו.

האווירה של הכנסים באמריקה בכלל היא פשוט בשיא, אנחנו רוצים להגיד לכלי העולמי שאנחנו ממש נרגשים לעבור את התהליך הזה יחד. רב, אנחנו מחכים לך לשמור עליך, אתה בטוח תהיה בטוח, ואנחנו פשוט משתוקקים.

לאחראי על ישיבת החברים העולמית שלנו עבור צפון ודרום אמריקה, שהכין את כל ישיבות החברים יש כמה שאלות אליך.

שאלה: יוצא שחלק נכבד מהזמן שאנחנו נעביר יחד בכנסים, יהיה בישיבות החברים. רצינו לשאול מספר שאלות לגבי, כיצד להכין את כולם לעבודה הזאת.

השאלה הראשונה היא, מה כל כך מיוחד בעת הזאת, שכולנו נמצאים יחד בלי הרב? האם יש משהו מיוחד שאפשרי להשיג אותו רק בישיבות החברים?

קודם כל ישיבת חברים תמיד בלי רב. ממש כך. כי החברים צריכים להיות כולם שווים, לא תלמידים ולא כלום, אלא ממש חברים. לכן אני לא נכנס לישיבות חברים, כי זה רק לחברים. ובזה יש יחס אחר לגמרי אליהם מלמעלה, ודרישה אחרת, ואני לא רוצה לשבור את זה, אסור לי.

לכן ישיבות חברים גם בזמן הכנס, אלו הישיבות שאנחנו נארגן בתוך הכנס לפני כל שיעור, כהכנה לשיעור, ולכן ישיבות החברים שם צריכות להיות לפי הנושא של השיעור. ואותן קבוצות שמתאספות ורואות דרך האינטרנט את הכנס, הן גם צריכות להיות, לקלוט את השיעור יחד עם ישיבת חברים שלפניו. ממש כך.

אני מבקש. ישיבת חברים שלפני שיעור, היא יותר חשובה משאלות ותשובות שבסוף השיעור, לכן אני מאוד מבקש תכינו את עצמיכם כל פעם לשיעור. העיקר זה ההכנה. אנחנו לומדים את זה מהזוהר, מתלמידי רבי שמעון, מכולם. כי כאן הכנה זה שאתה מתחבר למאור המחזיר למוטב, ואז השיעור שלך הוא כולו כדי למשוך את המאור.

תלמיד: האם ניתן לומר שכל החופש שלנו, העצמאות שלנו במהלך הכנסים, זה בעצם בישיבות החברים?

מה שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים רק בגלל הקשר בינינו. או שהקשר הזה לפני ישיבת החברים, או שהקשר גם ממשיך בשיעור עצמו שאני נותן, אבל זה הכול בקשר בינינו. לפי עוצמת הקשר בינינו, כך היא התוצאה.

אז נבין שזה העיקר, ושאנחנו חייבים כאן לדאוג רק לזה. אני לא צריך לדעת, אני לא צריך להיות בחוכמה, אפילו שלא הייתי יודע את השפה והייתי יושב ביניהם, אם אני מאוד משתוקק בצורה נכונה, אני מרוויח יותר מכל אלו החכמים שיודעים את השפה, ויודעים לענות, ואת נושא. כלום לא עוזר, רק החיבור בינינו.

תלמיד: האם תוכל קצת לספר לנו על התפקיד של הדוברים בישיבת החברים, מה חשוב בתפקיד שלהם בהתכנסות?

כל אחד בישיבת החברים המסוימת, הוא חייב לדעת את נושא השיעור, ממנו הוא צריך לקחת אולי, אם אין לו בדיוק מה להגיד, או שיש לו מעצמו משהו מרגש ויפה. אבל אם לא, אז הוא צריך לקחת איזה נושא מהשיעור, ואתם יודעים איפה כל השיעורים עומדים שם, לקחת, ומתוך זה ולהגיד את היחס שלו, למה הוא חושב שזה חשוב עד כדי כך, למה הוא מצפה לשיעור דווקא בגלל האופן הזה שאנחנו מבררים, וכן הלאה.

אז כל אחד שמקבל תפקיד, שידבר על מה מצפה לנו בשיעור, איך אנחנו על ידי הנושא של השיעור מתחברים, איך אנחנו על ידי החיבור מזמינים המאור המחזיר למוטב, ואיך אנחנו על ידי זה מיתקנים ונעשים ראויים לגילוי הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. זה הכול. ככה בכיוון זה.

תלמיד: אז מה שקורה בדרך כלל זה שחברים מדברים, הם פותחים את הלב, אולי חולקים איזה סיפור. נשמע לפי מה שאתה אומר, שהצורה האידאלית לישיבת החברים צריכה להיות ממוקדת במדויק על תוכן השיעור.

זה צריך להיות רק מאוד מאוד לא שטחי, להיזהר מהמילים שכולם רגילים אליהם, מהמשפטים שאנחנו כבר יודעים לפלוט אותם. זה ממש צריך להיות משהו לבבי מאוד וקצר.

שאלה: ואם אני מקשיב, מה צריכה להיות הגישה שלי כלפי הדוברים?

שהם נמצאים בתוך הלב שלי. כל החברים הם צריכים להיות בתוך הלב שלי, במיוחד מי שעכשיו אומר, הוא כאילו אומר את מה שיש בי בלב. שאני אפילו לא מרגיש את הלב שלי, אבל הוא נמצא שם בתוך ליבי, ומספר לי על מה שהוא מצא שם. על ידי זה אני מתחיל להרגיש אותו כחלק מהלב. כך צריך להיות מורגש, כל חבר וחבר.

שאלה: תודה רבה, רב.

יופי. אני מקווה שיהיה לנו יופי של כנס. הכוונה היא שתתחברו טוב טוב, ותשמרו על החיבור, ותצפו שיבוא המאור המחזיר למוטב וייתן לנו את החיבור האמתי שבתוכו אנחנו נתחיל להרגיש, איך הכוח השפעה הכללי, שזה בורא, שורה בנו. ובעצם זה הכול.

. אנחנו נתראה אתכם בעוד כ 12 יום, ונקווה שאתם מסודרים לכנס כאן. וכשנחזור צריכים לעבור על ל"ג בעומר ועל חג השבועות. ואחרי זה בעזרת ה', נתחיל בשלב חדש בניית הקבוצה, שזה כבר בחיבור יתר בין החברים. אני מאוד ממליץ לחשוב על זה. כל הפחד שלי, שאם אנחנו נתחיל קצת יותר ללכת לפי התכווצות, קיבוץ, חיבור, אז מיד נתחיל להרגיש את השנאה, הדחייה. וכאן זה מקום הסכנה, האם אנחנו נוכל לקבל את זה נכון ולעבוד עם שני כוחות, חיובי ושלילי. תדברו על זה. תכינו חומר, יהיה לכם אולי זמן גם על זה לדבר. אבל אני צריך חומר שיהיה מוכן.

תלמיד: המשימה היומית, מסן פרנסיסקו.

שאלה: חברים, רצינו להזכיר את החברים הענקיים שהיו איתנו בתורנות, זיכרון, ברלין, מוסקבה, פתח תקווה, סן פרנסיסקו ושיקגו. ובעצם חשבנו על המשימה היומית יחד. כל חבר מספר לעשירייה שלו במהלך היום, בכתב או בעל פה, איך הוא יעזור לעשירייה להגיע למצב אמתי של עצמאות בכנס המאוחד של אמריקה. תודה חברים.

יופי. ואני שולח ד"ש לקבוצת צ'ילה, שהיא מתחילה עכשיו לקבל את השרביט וללכת עימו. בהצלחה, כל טוב.

(סוף השיעור)