שיעור בוקר 09.07.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: ללכת כשור לעול וכחמור למשא

קריין: ליקוטי מקובלים בנושא: ללכת כשור לעול וכחמור למשא, קטע מס' 6.

כתוב כאן, מרב"ש מאמר 37.

"מטרם שהאדם זכה לטהרת הכלים שיהיו בעל מנת להשפיע, שאז העבודה שלו היא בבחינת כפיה, שזה נקרא בחינת "חק". כלומר, אם הגוף בא ושואל, מה העבודה הזאת לכם, אומרים לו, אתה שואל שאלות לפי השכל של הרצון לקבל. על זה אין לי שום תירוץ, והצדק אתך, ואין אני רוצה לתרץ בתוך השכל, היינו שגם הרצון לקבל יבין זה. נמצא שאני עובד עבור הרצון לקבל, כי אחרת לא היה הרצון לקבל מסכים לעבודה.

לכן האדם אומר אז, שהצדק איתך, במה שאתה שואל, מה יהיה לי, היינו להרצון לקבל מעבודה זו. אז אני אומר לך, שאני לא רוצה לעבוד בשבילך. מדוע. זהו מטעם שאני מאמין באמונת חכמים, שצריכים לעבוד לתועלת ה' למעלה מהדעת אף על פי שהגוף לא מבין. ואני מקבל עבודה זו בבחינת "כשור לעול וכחמור למשאוי".

(הרב"ש. מאמר 37. "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה" 1991)

זה הקטע ממאמר 37 של רב"ש, "מהו תורה ומהו חקת התורה, בעבודה".

תלמיד: רב"ש כותב בסוף הקטע שקראנו, שאדם אומר לרצון לקבל "שאני לא רוצה לעבוד בשבילך. מדוע. זהו מטעם שאני מאמין באמונת חכמים, שצריכים לעבוד לתועלת ה' למעלה מהדעת אף על פי שהגוף לא מבין. ואני מקבל עבודה זו בבחינת "כשור לעול וכחמור למשאוי"."

אם מסתכלים על המציאות כמו על איזה סרט זה ברור, אבל בסוף מדברים על עבודת הכוונות, על עבודת הרצונות, על המוח והלב של האדם. מי זה ה"אני" הזה שיש לו כוח לבוא לרצון ולומר לו, אני מקבל עבודה זו? בפועל הטבע הוא חזק.

האדם מברר עם מה הוא יכול לבוא לבורא, וכתוב שהבורא כולו להשפיע, והאדם צריך להיות גם דומה לבורא, אבל האדם לא רואה בו תחילת רצונות כאלה. ולכן הוא אומר, "מה יהיה לי, היינו להרצון לקבל מעבודה זו. אז אני אומר לך, שאני לא רוצה לעבוד בשבילך." זאת אומרת, הוא אומר אמת, "זהו מטעם שאני מאמין באמונת חכמים, שצריכים לעבוד לתועלת ה' למעלה מהדעת אף על פי שהגוף לא מבין." איך לעבוד למעלה מהדעת לתועלת הבורא, אפילו כשאדם בודק, חושב, מתעמק ברצונות שלו, בפעולות שלו, במעשים, והוא לא רואה בו, בעצמו שום נטיות לזה, התחלות לזה.

בזה הרב"ש פותח וממשיך, "לכן האדם אומר אז, שהצדק איתך, במה שאתה שואל, מה יהיה לי, היינו להרצון לקבל מעבודה זו." זאת אומרת, אותו רצון לקבל, כשאדם מרגיש איך אני צריך לעבוד, הוא מרגיש שהוא כולו לקבל. "אז אני אומר לך, שאני לא רוצה לעבוד בשבילך." האדם אומר, לרצון לקבל אני לא רוצה לעבוד. זאת אומרת, יש לו כבר תיקון מסוים.

"על זה אין לי שום תירוץ, והצדק אתך, ואין אני רוצה לתרץ בתוך השכל, היינו שגם הרצון לקבל יבין זה. נמצא שאני עובד עבור הרצון לקבל, כי אחרת לא היה הרצון לקבל מסכים לעבודה.

לכן האדם אומר אז, שהצדק איתך, במה שאתה שואל, מה יהיה לי, היינו להרצון לקבל מעבודה זו" לא יקבל כלום. "אז אני אומר לך, שאני לא רוצה לעבוד בשבילך. מדוע. זהו מטעם שאני מאמין באמונת חכמים, שצריכים לעבוד לתועלת ה' למעלה מהדעת אף על פי שהגוף לא מבין." זאת אומרת, אפילו שזה נגד רצון הגוף ונגד כל השכל של האדם, הוא בכל זאת רוצה להיות בזה.

תלמיד: על זה השאלה בדיוק. יש פה מהפך, פתאום נולד משהו באדם שיכול לעמוד מול הרצון לקבל ולהגיד לו, אני לא עובד בשבילך. זה לא רק מילים, העבודה הזאת היא בפועל, זה מאמץ לבבי, מאמץ מחשבתי.

כן.

תלמיד: מאיפה פתאום מגיע הכוח לעמוד מול הרצון לקבל בצורה כזו, כאילו בגבורה כזו?

לא, הוא בודק את עצמו ורואה שמכל הבחינות שלו הוא לא בנוי, לא מסוגל לעבוד בעל מנת להשפיע.

"לכן האדם אומר אז, שהצדק איתך, במה שאתה שואל, מה יהיה לי, היינו להרצון לקבל מעבודה זו. אז אני אומר לך, שאני לא רוצה לעבוד בשבילך. מדוע. זהו מטעם שאני" נמצא כבר "מאמין באמונת חכמים, שצריכים לעבוד לתועלת ה' למעלה מהדעת אף על פי שהגוף לא מבין."

זאת אומרת, יש כאן מקום, פתרון למצב שלו. שאפילו "על זה אין לי שום תירוץ, והצדק אתך, ואין אני רוצה לתרץ בתוך השכל, היינו שגם הרצון לקבל יבין זה. נמצא שאני עובד עבור הרצון לקבל, כי אחרת לא היה הרצון לקבל מסכים לעבודה."

ומה הפתרון? "לכן האדם אומר אז, שהצדק איתך," עם הרצון לקבל "במה שאתה שואל, מה יהיה לי, היינו להרצון לקבל מעבודה זו." מה יהיה לרצון לקבל, אם הוא נגיד יסכים לעשות פעולות השפעה. "אז אני אומר לך, שאני לא רוצה לעבוד בשבילך." כך אדם עונה לרצון לקבל. "זהו מטעם שאני מאמין באמונת חכמים," שיש עוד גישה, "שצריכים לעבוד לתועלת ה' למעלה מהדעת אף על פי שהגוף לא מבין."

איך הוא יעשה את זה, לא מובן. בשביל מה לעשות את זה, גם לא ברור. אדם רואה לפניו את הדרישה הזאת מלמעלה, מהשמיים, אבל הוא לא יודע איך לבצע את זה. "נמצא שאני עובד עבור הרצון לקבל, כי אחרת לא היה הרצון לקבל מסכים לעבודה.

לכן האדם אומר אז, שהצדק איתך, במה שאתה שואל, מה יהיה לי, היינו להרצון לקבל מעבודה זו. אז אני אומר לך, שאני לא רוצה לעבוד בשבילך. מדוע. זהו מטעם שאני מאמין באמונת חכמים, שצריכים לעבוד לתועלת ה' למעלה מהדעת" כי "אף על פי שהגוף לא מבין." הוא מקבל "..עבודה זו בבחינת "כשור לעול וכחמור למשאוי", כמשהו שאין ברירה, אני חייב לעשות את זה בעל כורחי.

ואם הוא ניגש בצורה כזאת לפתור את השאלה, אז הוא מתחיל להבין שזו בדיוק הדרך הנכונה והצדק עם הבורא.

תלמיד: מדובר על אדם שכבר נמצא באמונת חכמים, יוצא שיש מוטיבציה עליונה שיכולה להכריח את הגוף להיכנס תחת אותו העול. במצב שלנו בעשירייה, איך אנחנו רוכשים את אמונת החכמים? כי הרי כרגע המוטיבציה העיקרית שלנו היא הבושה או הקנאה בחברים.

נכון, אבל אנחנו צריכים להתחיל ממשהו, לא חשוב ממה. שכל אחד ואחד יתחיל ממה שיש לו, וכך בהדרגה הוא יכניס גם את השכל ואת המחשבות שלו למה שכותב הרב"ש.

תלמיד: האם אפשר להגיד שקודם אנחנו עובדים עם החברים, אחר כך אנחנו עובדים באמונת חכמים ואחר כך על מנת לאהוב את הבורא. וכך לעלות, קודם אנחנו עושים את המאמצים למען החברים כדי לגעת באמונת חכמים שהיא כבר יותר חזקה, ואז הגוף יעבוד תחת עול?

לא. כאן צריך לגשת לזה בצורה טיפה אחרת. עוד נראה, חכה.

שאלה: השאלה היא לגבי על שאילת שאלות. האם עשירייה צריכה לעבוד כך שכל חבר מעלה שאלה וחבר אחד רושם את כל השאלות, או שעל כל שאלה כזו דנים בעשירייה ובוחרים שאלה אחת אחרי בירור משותף של העשירייה. מה הצורה הנכונה?

העיקר הוא שהאדם רוצה בכל רגע הבא להיות יותר קרוב לבורא, זו בעצם המטרה. ובאיזו צורה אז יתפתחו הרצונות שבו, הוא צריך לבדוק ולגלות.

תלמיד: זאת אומרת, לא צריכה להיות שאלה מהעשירייה אלא שאלה מחבר מהעשירייה וזהו?

עוד לא למדנו איך לחבר כל אדם ואדם שבעשירייה לאדם אחד. אנחנו עוד לא מרגישים את זה.

תלמיד: מה ההבדל העיקרי בין לעבוד עבור הרצון לקבל לבין לעבוד עבור הבורא?

לעבוד עבור הבורא זה כאילו נגד האדם. לעבוד עבור הרצון לקבל כאילו יש משהו בשביל האדם, כי בכל זאת טבע האדם הוא הרצון לקבל.

תלמיד: גם כשאני עובד כאילו נגד עצמי או נגד הרצונות שלי בסוף מתגלה שאני עדיין עובד עבור עצמי, עבור הרצון לקבל. איפה ההבחנה שאני יכול להגיד שאני עכשיו עובד לתועלת ה'?

אתה צודק. זאת אומרת, אני יכול להגיד שאני עובד לתועלת ה' אך ורק בתנאי שאני הגעתי לזה שאני מרגיש מתי יהיו רצונותיי מכוונים אליי, ואז כשאני עובד נגד הרצונות האלה, במקרה כזה אפשר להגיד שאני עובד לא לעצמי אלא לתועלת ה'.

תלמיד: אם אני מגלה שכל הרצונות שלי מכוונים אליי, מה אז אני יכול לעשות כדי לכוון את זה לתועלת ה'?

זה התנאי.

תלמיד: נגיד אני עובד עם העשירייה כדי לעבוד מחוצה לי, עובד להשפיע עליהם ואז לתועלת ה', אבל גם פה מתגלה שהכול לתועלת עצמי. איפה יש לי עוד איזה שטח להפנות את זה לתועלת ה'?

זאת השאלה, מתי אנחנו יכולים להרגיש שאנחנו פועלים באמת לכיוון הבורא ויכולים בצורה כזאת להמשיך עד שהבורא יסכים איתנו ויגלה בנו את הכוונה אך ורק לעבוד לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: האם זה יכול להיות כתנאי לפני כל פעולה או דווקא אחרי כל הפעולות, אחרי כל הניסיונות, כל המאמץ?

לא, זה לפני.

תלמיד: מה אני יכול לעשות לפני? אחר כך עוד פעם יתגלה שזה לתועלת עצמי. מה לפני יכול להיות תנאי כזה או כוונה שבאמת תהיה להשפיע לבורא?

אם אתה מרגיש את עצמך שאתה באמת משתוקק להיות בהתקרבות לבורא ולהשפיע לו נחת רוח, לעשות מה שטוב בעיניו, אם אתה יכול להחזיק את עצמך בזה, זו עדיין לא פעולה, זו רק כוונה. עכשיו תנסה לצרף לזה פעולה. כל פעולה שאתה רוצה, שאתה יכול לקיים ואז היחס שלך לבורא והיחס שלך לפעולה שאתה מבצע, יהיה הכול להשפיע.

תלמיד: הקטע מתחיל כך, "מטרם שהאדם זכה לטהרת הכלים שיהיו בעל מנת להשפיע, שאז העבודה שלו היא בבחינת כפיה". מה עיקר המאמץ, מה העבודה המדויקת שאדם צריך לעשות מטרם שהוא זכה לטהרת הכלים?

העבודה היא בזה שאדם רואה את החיבור שלו עם הזולת כפעולה חשובה ביותר.

תלמיד: מה מאפשר לאדם להכתיב לרצון לקבל שלו מה לעשות?

אם הוא מכיר את הרצון לקבל שלו ומה קורה לו עכשיו, באיזה רצון הוא נמצא, אז מתוך זה הוא מבין מה לשנות בו.

תלמיד: מאיפה יש לאדם כוח להתנגד לרצון לקבל שלו, מאיפה הכוח לשלוט בכוח ברצון לקבל, לנהל אותו, להכתיב לו משהו? הוא מנהל אותי, לא אני מנהל אותו.

כן.

תלמיד: אז איך אני מנהל אותו?

איך אדם מנהל אותו? הוא נמצא במעבר כזה, במצב כזה, או לכאן או לכאן, או לחשוב על עצמו או לחשוב על הבורא. ולכן יכול להחזיק את הרצון לקבל שלו בידיים שלו ולכוון אותו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: לאיזה סוג של חיבור או התכללות בינינו אנחנו צריכים להגיע כדי לקבל את עול מלכות שמים? מה סוג החיבור שאנחנו צריכים ליצור בינינו?

שאני רוצה להיות המעבר מהבורא לכל החברים, לכל הקבוצה שלי נגיד. אם אני רוצה שכך זה יקרה, אז אני פועל בזה, אני חושב על זה, מכוון לזה.

תלמיד: איך אפשר לזהות ביום יום מתי אנחנו עובדים למעלה מהדעת?

למעלה מהדעת זו עבודה מיוחדת, וברור לאדם שהוא לא רוצה כך לעבוד, לא רואה בזה שום תועלת עצמית. אבל אז נפתח לו שהוא כן יכול לעשות את הפעולה הזאת אבל ממש רק לטובת הבורא. ואז הוא עובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בפעולה שלו נחת רוח לבורא.

תלמיד: כשאדם נכלל בכוונה הזאת להנות לבורא, איך לא להעביר את זה לתוך הדעת? הרי הוא כבר מרגיש שהוא נותן לבורא, שהוא מקושר אליו.

אבל הוא נמצא איתו בקשר רק בכוונה. הוא מתייחס לבורא רק מתוך כוונה.

תלמיד: איך לא ליהנות מזה, כלומר לא להעביר את זה לתוך הדעת? מהו השלב הבא להמשיך את הפעולה?

לא חשוב מה הבורא מציע לאדם לעשות, זה לא משנה. העיקר שאנחנו נשנה את הכוונה שלנו, וכל מה שמתגלה במצב כזה, את כל זה אנחנו רוצים להעביר לבורא, ואפשר להגיד שבעיקרון ברגע הנתון המצב הזה נגמר.

תלמיד: אמרת גם שעלינו להוסיף פעולה כשאני נמצא בכוונה הזאת. איך להוסיף את הפעולה בצורה נכונה?

על פעולות דיברנו כשדיברנו על הכוונה. הכוונה לבד היא לא אומרת כלום, צריך להוסיף לזה את הפעולה. פעולה ברוחניות היא גם לא משהו שאנחנו יכולים להעביר מיד ליד, הפעולה היא לא חומרית. אני פשוט מעביר את תחילת וסוף המחשבה מעצמי, וכל זה לכיוון הבורא.

תלמיד: מה לעשות כשהרצון לקבל יותר חזק מאמונת חכמים ומבושה בפני חברים? בשכל אתה מבין שהצדק עם החכמים, אבל אתה לא מסוגל, אתה כאילו מסתכל מהצד והוא עושה איתך מה שרוצה, הוא צוחק עליך.

זה נכון שכך זה קורה, ואנחנו צריכים להודות על זה. אפילו שהבורא צודק שכך אנחנו מרגישים, כי זה מגיע ממנו, אנחנו מקבלים את זה וממשיכים הלאה. כשאני מרגיש את פעולת הבורא כלפיי, שכך הוא עושה, אני רוצה רק דבר אחד, שהתוצאה מהמצב שבו אני נמצא תהיה מורגשת בכל החברים וגם בבורא.

תלמידה: שמעתי שהרצון לקבל מתגבר על האדם בכל יום ויום. מה הכוח שנותן לאדם לעלות למעלה מהדעת למרות השאלות של הרצון לקבל?

הכוח הזה ודאי שמגיע מהבורא, על זה אין שאלה.

תלמידה: מה הכוח שנותן לאדם לעלות למעלה מהדעת?

זה שהוא יהיה בזה דומה לבורא, הוא יהיה משפיע.

תלמיד: האם זה נותן לו כוח לעלות למעלה מהדעת שלו?

כן.

תלמיד: מהי פעולה ברוחניות?

פעולה ברוחניות היא גילוי של רצון חדש, שבו עכשיו אתה רוצה להיות בקשר עם הבורא.

תלמיד: האם ניתן לתת דוגמה?

דוגמה? כל דוגמה שהיית רוצה.

תלמיד: למשל, אני מביא קפה לחבר, ממלא את רצונו, איך לזה אני יכול להוסיף גם את הכוונה על מנת להשפיע לבורא?

את הכוונה שלך יחד עם הקפה אתה נותן לחבר, אתה מעביר לו בחומר, במה שהכנת בשבילו, במה שאתה עושה בשבילו. הוא יכול לקחת את הקפה הזה, וכשהוא לוקח אותו הוא גם יכול להיות בכוונה שהוא עושה את זה כדי להגדיל, כדי לשמר את הקשר ביניכם, ואז בצורה כזאת זה מתממש.

תלמיד: מה זה לעבוד למעלה מהדעת? כי דעת זה דבר שאני מקבל כתוצאה מהניסיון.

למעלה מהדעת זה שאני עובד לא לפי הרצון שלי, אלא לפי רצון של חברים או מורים. אז אני עוזב את ההבנה שלי, וממש במקומה אני מקבל הבנה של החבר ועובד איתה כמו שהיא שלי. וודאי שכשאני עובד בצורה כזאת, אני צריך לעשות מאמץ, ואחרי שאני מקבל את הרצון הזר לי עם המילוי, שזה בעצם מילוי שמגיע אלי מהחבר, אז רצון ומילוי יחד כשהם פועלים בי, הם עושים בי פעולה כזאת שאני עוזב את הרצון הקודם שלי ונכנס לרצון הזה.

תלמיד: לא צריכים להשפיע זה לזה בצורה המינימלית האפשרית. האם הבורא מודד את היגיעה? האם החיבור של האדם עם הבורא הוא שווה עם מי שמתייגע יותר או מתייגע פחות?

ודאי שיש כל פעם, לא רק לפי הגודל, גם לפי הצורה, לפי הצבע, לפי הרבה דברים שיש כאן בפנים.

תלמיד: אם האגו צודק, אז למה אני מקשיב לחכמים?

האגו לא צודק. אני בינתיים לא יודע, כך אני מקבל. אבל אני רוצה לאבד את מה שאני מקבל, שזה יעבור דרכי ויהיה בצורת השפעה.

תלמיד: אבל אם האגו הוא צודק, אז למה אני מקשיב לחכמים?

אני לא חושב שהאגו צודק. אנחנו דווקא רוצים לברר, למרות האגו שאומר לי ככה, במי אני בוחר.

תלמיד: בקטע 6 הוא כותב שהאדם אומר לרצון לקבל, "הצדק איתך". ובסופו של דבר, הוא מצליח לדחות אותו בזה שהוא אומר, "למה אני בכל זאת אמשיך לעבוד"? "מטעם שאני מאמין באמונת חכמים,". אז מאיפה הכוח בעצם? למה האגו לא ערמומי יותר, ויודע להתנגד גם לאמונת חכמים? מה יש בזה שפתאום עוצר את האגו, ומקבל את זה?

ככה, זה המצב. אולי בפעם הבאה זה יהיה עוד יותק עמוק.

תלמיד: אז מה יש באמונת חכמים שעוצר את האגו?

באמונת חכמים יש לאדם יכולת לראות את המצב שלו.

תלמיד: השאלה המקורית היתה, אם האגו מרגיש שהוא צודק, איך הוא בכל זאת הולך להאמין באמונת חכמים?

האגו לא מרגיש שהוא צודק, אבל כדי לעבור לשלב הבא, הוא חייב לצאת מאותו מצב של אמונת חכמים, ולעלות למעלה ממנו.

תלמיד: ומה יש באותו מצב של אמונת חכמים שעוזר לאדם לעלות?

זה מצב שהאדם מרגיש את עצמו, שהוא נמצא בהזדמנות לעלייה.

תלמיד: כשאדם מתעטף באמונת חכמים, מה זה נותן לו? כאילו יש לו איזו יכולת על להתמודד עם המצב.

כשהוא מתהפך מאמונת חכמים, כנראה שהוא נופל.

תלמיד: לא, כשהוא מתעטף בה, כשהוא מקבל על עצמו אמונת חכמים, זה פתאום כמו איזה מגן.

אז הוא יחד עם זה, הוא עולה מהמצב שהיה, למצב יותר גבוה.

תלמיד: ומה זה במקרה שלנו, אמונת חכמים?

זה מה שהוא מקבל על עצמו, דרגת אמונה יותר ממה שהייתה לו.

תלמיד: מה זה אמונת חכמים, מה אני מקבל בדיוק שיעזור לי לנצח את הרצון לקבל?

אתה מקבל כוח, והכוח הזה מעלה אותך למעלה מאותו גובה שבו היית קודם.

תלמיד: ומה יש שם באמונת חכמים, הוא מאמין במה, הוא מקבל מה?

זה תלוי במה שהוא היה.

תלמיד: אמונת חכמים זה שאני מקבל את מה שהמורה אומר, את מה שכתוב, את מה שהחבר אומר, מה זה אמונת חכמים?

זה מה שהיה לך, זה נקרא "אמונת חכמים".

תלמיד: הדו שיח שקיים בין אדם לרצון לקבל שלו, קורה כשהאדם נמצא בלא לשמה או בלשמה?

כשאדם עוד לא נמצא בלשמה, עוד לפני זה, זו אותה המדרגה שמאפשרת לו לעלות עד ללשמה.

תלמיד: זאת אומרת שאני צריך לקבל את הכוח הזה מהבורא כדי לעלות?

כן.

תלמיד: ואמונת חכמים היא כוח שמגיע מהבורא?

כן, בטח.

תלמיד: צריך להקדים בתפילה לבורא כדי שיהיה לי את הכוח לעשות את הפעולה הזאת?

זה תלוי באדם כמובן, איך האדם יעמיד את עצמו כלפי הבורא. אם הוא רוצה להיות בקשר עם הבורא, במצב של דבקות עם הבורא, בכל המצבים שלו. בירידות, בעליות, אתמול, היום, מחר, הוא רוצה פשוט להיות מחובר עם הבורא. אם הוא משתוקק למצב הזה, אז הוא מתחיל לראות איך הוא יכול להיות מחובר עם הבורא.

תלמיד: כלומר, שאת כל זה צריך לעשות בלא לשמה?

כן.

תלמיד: איך האדם מפריד את עצמו לגמרי מהאגו, ומגיע לאמונה שלמה בכל רצון, בכל השתוקקות? איך הוא מפריד את עצמו מהאגו, כאילו מסתכל על האגו מהצד, ומגיע לאמונה שלמה?

אם הוא היה יכול להחליף את האגו שלו, לאגו אחר, ודאי שבאגו החדש הוא כבר היה מרגיש את עצמו אחרת. אבל אם הוא לא יכול לעשות את זה, אז נשאר לו להיות במה שהוא נמצא.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לבטל את הדעת לגמרי, בלי שום תקווה להבין, ושום שכר, ולקרוא לזה אמת?

אנחנו לא יודעים, אם הייתי יודע מראש, זאת לא הייתה בעיה בכלל, והשאלה לא הייתה עומדת. אלא זה שאנחנו לא יודעים מה היא האמת, דווקא זה נותן לנו אפשרות לצפות לתשובה.

תלמיד: יש כאן איזו שיחה בין חלקי האני, אנחנו עושים איזשהו בירור בשכל לגבי ההרגשה. האם יש רגע מסוים שבו אני צריך להפסיק את הבירור השכלי, ולעבור למאמץ שהוא של לב?

יכול להיות שכן.

תלמידה: מה זה אומר לחבר כוונה עבור הבורא, לפעולה עבור הבורא?

ככה זה יכול להיות, כוונה ופעולה.

תלמידה: וזה יוצא אותו דבר?

לא, זה לא אותו הדבר, אבל תנסי לחבר אותן.

תלמידה: למה עבודה בבחינת כפייה נקראת בחינת חוק, מה זה אומר שעבודה בכפיה נקראת חוק?

חוק?

תלמידה: מה זה אומר, עבודה בכפיה שנקראת בחינת חוק?

חוק, מפני שהפעולה הזאת היא בדיוק מסודרת לפי הרצון לקבל.

תלמידה: שמעתי שאמרת, להחזיק את הרצון לקבל בידיים ולכוון אותו על מנת להשפיע. מה זה אומר, אם הרצון לקבל כל הזמן יש בו תחבולות, הוא מתעתע בנו, איך אפשר לנצח את הדיאלוג הפנימי שיש בנו תמיד, באיזו שיטה או פעולה או תרגיל אפשר לנצח באמת ושיהיה מכוון תמיד בעל מנת להשפיע או לעבוד את ה'?

לזה אנחנו לא מסוגלים אבל אנחנו עושים את זה, אם מנסים לעשות את זה בלמעלה מהדעת, מקבלים כוח מיוחד מהבורא שעוזר לנו לעלות מהדרגה הקודמת לדרגה החדשה.

תלמיד: מי זה האני שלא רוצה לעבוד עבור הרצון לקבל והוא מוכן לעבוד באמונת חכמים?

כל אדם שהגיע לזה.

תלמיד: זה אדם, זה לא משהו יותר פנימי?

לא, אנחנו לא הולכים לדברים כאלה.

תלמיד: אם השור לעול וחמור למשא הם שני אופנים של ביטול עצמי, זה כבר נקרא קירוב לה' או שצריך גם פעולה בעקבות זה? זה ביטול עצמי בשני אופנים, אז זה תנאי שאם מקיימים אותו, זה כבר נקרא שמתקרבים לבורא, או שגם פעולה נדרשת?

המצבים האלו נקראים פעולות.

תלמיד: מה בין ביטול עצמי לעבודה על מנת להשפיע, מה נמצא בין זה לזה?

לא יודע להגיד לך.

תלמידה: אנחנו לא רוצות לעבוד עבור הרצון לקבל אלא לשרת את החברים ואת הבורא. איך אמונת חכמים עוזרת לנו בזה, זו עזרה מיוחדת מלמעלה כמענה לתפילה שלנו או שזה מאמץ שאנחנו עושים, או שזאת הארה של התורה?

זה כשאנחנו יכולים לצאת מעצמנו ולהידבק לאמונה בלמעלה מהדעת.

תלמידה: אמונה למעלה מהדעת אנחנו רוכשים כתוצאה מהפעולות שלנו?

אך ורק כתשובה, כתגובה לפעולות שלנו, כאשר אנחנו מבטלים את עצמנו כלפי החברים.

תלמידה: אז אנחנו נדבקים לחכמים שכבר עשו את התיקון?

כן.

תלמידה: איך בעשירייה אנחנו מפתחים את ההרגשה שאנחנו עובדים למען הבורא?

אנחנו מחזיקים זה את זה וכך כולנו יחד רוצים למסור את הביטחון, העובדה הזאת זה לזה, ואז בסופו של דבר אם יש בינינו קשר, אנחנו כולנו מקבלים את ההבטחה הזאת באמונה למעלה מהדעת.

(סוף השיעור)