שיעור בוקר 01.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 388. מאמר "מתן תורה" (המשך מאות י"ב)

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 387, "מתן תורה", אות ט'.

אות ט'

"אמנם כן ראוי לנו להתבונן בעיקרו ומקורו של חוק טבעי הזה, ומבטן מי יצא לנו הפגם בושה והאי סבלנות הזה, שאנו מרגישים בעת קבלת החסד ממי שהוא?

אולם דבר זה מושכל מחוק הידוע לחכמי הטבע, אשר כל ענף טבעו קרובה ושוה אל שורשו:

א. וכל הענינים הנהוגים בהשורש, יתרצה בהם גם הענף שלו, ויאהב אותם ויחמודם, ויפיק תועלתו מהם.

ב. ולעומתם, כל הענינים שאינם נהוגים בהשורש, גם הענף שלו מתרחק מהם, לא יוכל לסובלם, וגם ניזוק מהם.

וחוק זה מצוי בין כל שורש וענף שלו ולא יעבור.

ומכאן נפתח לנו פתח, להבין המקור מכללות התענוגים והיסורים, הקבועים בעולמינו:

א. כי מתוך שהשי"ת וית' הוא השורש לכל בריותיו אשר ברא, לפיכך כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, יבושמו לנו וינעמו לנו. משום שטבעינו קרובה לשורשינו ית'.

ב. וכל הענינים שאינם נוהגים בו ית', ולא נמשכו לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלה נגד הטבע שלנו. ויהיה קשה לנו לסובלם.

דהיינו, אנו אוהבים המנוחה, ושונאים מאד את התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, אם לא להשגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו איננו בעל תנועה זולת בעל המנוחה, ואין תנועה חס ושלום נוהגת בו כלל. ולפיכך יהיה זה גם כן נגד טבעינו ושנואה לנו.

ועל דרך זה אנו אוהבים מאד את החכמה, ואת הגבורה, ואת העושר וכו'. שהוא משום, שכל אלה כלולים בו ית', שהוא שורשינו.

ועל כן שונאים אנו מאד את הפוכם, כמו הסכלות, והחולשה, והעניות. משום שאינם מצויים כלל ועיקר בהשורש שלנו, שזהו העושה להרגשתינו מאום ושנוא, וגם מכאובים לאין לסבול."

שאלה: מה זה "עניינים שאינם נהוגים בשורש"? יש משהו שלא נמצא בשורש?

כן. נניח לקבל, לעשות נזקים כלשהם.

תלמיד: אז איך זה מופיע בנו אם זה לא בשורש?

בנו זה מופיע דווקא מפני שבשורש זה לא קיים.

תלמיד: אולי אפשר להגיד שהכול נמצא בשורש, אבל בנו זה מתראה בצורה אחרת?

אתה יכול להגיד, אבל יותר פשוט ככה. דברים רעים לא נמצאים בשורשנו, רק דברים טובים. נתינה, אהבה. וממה שלא נמצא בשורשנו אנחנו סובלים.

תלמיד: לא מובן איך בענף יש משהו שאין בשורש.

זה לא מגיע אלינו בצורה ישירה. זה לא ישירות מהבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו לא אוהבים תנועה ומעדיפים מנוחה כי זה מה שיש בשורש?

כן.

תלמיד: בשורש אין תנועה?

אין.

תלמיד: כל מה שכתוב פה נשמע הפוך מהמציאות שלנו. כשהוא מדבר על השורש הוא מתכוון לבורא, לתכונת ההשפעה, אבל אנחנו נבראים. אנחנו תכונת הקבלה שנבראה בדיוק הפוך מהבורא.

אז מה?

תלמיד: הוא מתאר פה שכל מה שיש בשורש הענף גם אוהב. באות הבאה הוא כותב שאנחנו נהנים להשפיע וסובלים מלקבל, הפוך מהמציאות שלנו. אם כך, הוא מדבר מנקודת הראות של גמר התיקון או תוכנית הבריאה אחרת זה נשמע הפוך.

כן.

תלמיד: מאיפה רוכשים את היכולת להסתכל כך על החיים כי במציאות אנחנו בתוך הזמן, בתוך הרצון לקבל?

תתקן את עצמך ותראה.

תלמיד: עד שזה קורה, איך מתקרבים לראייה הזאת שהיא הפוכה מההרגשה, מהמציאות?

שכל אחד ואחד ישמור על ההסתכלות שלו ויתקן אותה.

תלמיד: מה זה לשמור על ההסתכלות?

שכל אחד יבדוק, יבקר, יבין בדיוק מה קורה לו.

תלמיד: אם אני מבקר, אז אני רואה שאני פועל בקבלה בלבד וכן הלאה.

אז תהפוך זאת להשפעה.

שאלה: אני מבין שמי שקרוב יותר לשורש סובל יותר מהתכונות הרחוקות מהשורש. זה אומר שהעליון שבא במגע עם התחתון סובל מהתכונות שמתגלות בתחתון. למה בטבע שלנו, אימא שנמצאת עם הבן שלה היא הכי מאושרת בעולם?

כי היא מולידה אותו, וכביכול, כל מה שיש בו, שלילי או חיובי, הכול בא ממנה. לכן היא אוהבת אותו כולו, כמו שהוא.

תלמיד: מאיפה שואבים את השמחה והאושר במגע עם תכונות שהן יותר רחוקות מהשורש?

כי העליון רואה את העתיד של התחתון ולכן סובל אותו.

תלמיד: זה "צער גידול בנים"?

יכול להיות.

אות י'

"והיא הנותנת לנו הטעם הפגום הזה, של בושה ואי סבלנות, בעת שאנו מקבלים איזה דבר מאחרים בתורת חסד. להיות הבורא ית', אין בחוקו חס ושלום שום ענין של קבלת טובה. כי ממי יקבל? ומתוך שאין הענין הזה נהוג בשורשנו ית', על כן הוא מאוס ושנוא לנו, כאמור.

ולעומתו, אנו מרגישים תענוג ונועם רך בעת כל השפעה, שאנו משפיעים לזולתנו. להיות דבר זה נוהג בשרשינו ית', שהוא המשפיע לכל."

אות י"א

"עתה מצאנו פתח עינים, להסתכל בדבר תכלית הבריאה של "ולדבקה בו" בפרצופו האמיתי. שכל ענין הרוממות והדביקות הזה, המובטח לנו ע"י מעשה ידינו בתורה ומצוות, אינו לא פחות ולא יותר, אלא דבר השואת הענפים לשורשם ית'. אשר כל הנעימות והעידון וכל נשגב, נעשה כאן דבר נמשך טבעי מאליו.

כמו שנתבאר לעיל:

א. שענין התענוג אינו יותר, רק השואת הצורה ליוצרה. ובהיותנו משתוים בעינינו לכל מנהג, הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים בתענוגים.

ב. וכל ענין, שיארע לידנו מהענינים, שאינם בנמצא בשורשנו, הרי נעשה מושג זה לבלי לסבול, ולגועל נפש, או למכאובים ממשיים, כפי אשר יתחייב מהמושג ההוא.

ונמצא מאליו, אשר כל תקותינו תלוי ועומד בשיעור השואת צורתינו לשורשנו ית' וית'."

שאלה: כל פעולה שאדם עושה לשם השפעה מחזקת, מממשת את הרשימו שבתוכו, ומקדמת בתהליך התיקון. מה עוזר לאדם לחזק את הרשימו?

לחזור על אותן הסיבות ולהשתדל להבין למה זה בא אליו, ממי זה בא, בעקבות אילו פעולות ומעשים וכן הלאה.

תלמיד: זאת אומרת הנחישות היא שתביא לתיקון.

כן. הדבקות בשורש.

שאלה: האם המצב של גמר תיקון מקסימלי הוא דבקות עם השורש?

כן.

תלמיד: האם זה מצב של מנוחה אין סופית או עבודה אין סופית?

מנוחה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לכלול את הבורא שהוא השורש שלנו בסעודות עם החברים ובישיבות החברים, כך שהעליון יוכל לבנות מאתנו כלי דהשפעה?

אנחנו צריכים ככול האפשר לקרב את הבורא אלינו, להיות כמו שכתוב, "שלא יהיה לך אל זר", שהוא יהיה כחבר, ואפילו עוד יותר מכל חבר וחבר. ואז לאט לאט נתחיל להרגיש עד כמה הוא ממש נכלל מאיתנו, עד כמה אנחנו כוללים אותו, נמשכים אליו, ושהוא לגמרי לא זר. כדאי לנו להתאמץ ולצייר אותו בצורה כזאת, זה מאוד חשוב.

שאלה: אני מאוד אוהב מנוחה ושונא מאוד את התנועה. אם מנוחה היא השתוות הצורה, אז למה הבורא לא נותן לי מנוחה?

איזו השתוות הצורה?

תלמיד: התכונה של השורש היא מנוחה, אני רוצה גם להיות במנוחה, אני אוהב מנוחה. אם אני אהיה במנוחה, אז אני אהיה בהשתוות הצורה עם הבורא.

לא, המנוחה של הבורא היא כל הזמן לעבוד לטובתך.

תלמיד: אז שיעבוד לטובתי וייתן לי מנוחה.

תכתוב לו.

תלמיד: איזו מנוחה אני צריך, המנוחה שאני רוצה היא לא מנוחה טובה?

המנוחה שאנחנו צריכים להגיע אליה, היא שאנחנו עובדים בלי הפסקה. הפעולות למען הבורא בשבילנו הן המנוחה, זה נקרא "השתוות הצורה".

שאלה: בעל הסולם כותב, "הבורא ית', אין בחוקו חס ושלום שום ענין של קבלת טובה. כי ממי יקבל?". האם כשאנחנו משפיעים נחת רוח לבורא הוא מקבל מאיתנו משהו?

חייבים להגיד שכן, אפילו שלא מגלים את זה בכלים שלנו.

תלמיד: איפה הוא מקבל את זה?

הוא מקבל את זה בכלים שלו.

תלמיד: אילו כלים יש לבורא כדי לקבל נחת רוח מהנבראים?

כלים דקבלה, כלים דהשפעה, תלוי איך אתה מגדיר אותו. אבל הוא מרגיש את כל מה שיש בתוך הנברא.

תלמיד: מה זה כלים דקבלה של הבורא?

כנראה תכונות כאלה שבהן הוא מרגיש את מה שהאדם מקבל ממנו.

תלמיד: זה לא רק שאנחנו משפיעים ומרגישים את זה, אלא הוא מקבל את זה גם.

כן.

תלמיד: האם אנחנו גם נרגיש את מה שהוא מקבל, שהוא מקבל מאיתנו הטבה?

אנחנו רוצים להשפיע לו, וממש להתקרב אליו ולתת לו מתנות.

תלמיד: במה היא הדבקות בינינו לבין הבורא, איפה הדבקות?

בזה שמרגישים שאנחנו מקבלים ממנו, ושאנחנו גם רוצים באותה הצורה להגיש את מה שיש לנו אליו.

תלמיד: האם אנחנו נרגיש בסופו של דבר את זה שהוא מקבל מאיתנו?

כן.

שאלה: מדוע יש דברים שאינם בשורש שלנו, שהם לא השורש שלנו, והם בכל זאת קיימים במציאות שלנו? מה היחס הנכון שצריך להיות לי כלפי דברים שהפוכים מהשורש?

האדם הוא השורש של כל הבריאה, וכל מה שיש בבריאה יש באדם בכל מיני צורות. ולכן אם אנחנו לא מוצאים את זה בשורשנו, אז זה סימן שאנחנו עוד לא גילינו, לא הגענו. אבל זה חייב להימצא, זה חייב להיות.

תלמיד: מה היחס כלפי מה שלא בשורש שלי?

מה שלא בשורש שלך אתה לא מרגיש. או שאתה מרגיש דברים חיוביים, נעימים, או בלתי נעימים.

שאלה: אמרת לנו למדוד את ההתקדמות שלנו בעשירייה משבוע לשבוע. איך נמדדת ההצלחה, האם שלא היינו במנוחה או שבאמת הגענו למצב שקבענו? איך מודדים הצלחה?

הצלחה היא שאנחנו כולנו יחד מחוברים וכולנו יחד נמצאים בבורא, ושהמצב הזה יהיה לנו הכי נעלה, הכי נוח, הכי נעים, וכך אנחנו רוצים להמשיך לעולם ועד.

(סוף השיעור)