שיעור בוקר 26.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 08.11.2021

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/qrkJaT1K?c=TO6D2nNF&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 570,

נג. "ענין הגבלה"

אני קורא את המאמר, בוא נתרכז בזה ועל ידי זה נתקן את הכול.

מאמר שמעתי נ"ג, "ענין הגבלה".

נג. ענין הגבלה

שמעתי עש"ק א' סיון תש"ג

"ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות גדלות." זאת אומרת, האדם, באיזה מצב שנמצא, הוא צריך להגיע להחלטה שהוא לא רוצה שום דבר יותר מהמצב שנמצא בו. מה שהבורא נותן כרגע, הוא מסתפק בזה ולא מרגיש אפילו שהוא מסתפק אלא זה די ומספיק והוא מוכן להישאר בזה לנצח. תראו איזה תיקון כלים אנחנו עוברים. "אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית"." שלא רוצה כלום חוץ מזה. לא יותר, לא פחות, כלום, מה שמקבל מהבורא, ובטוח שמה שהוא מקבל זה מהבורא, אין עוד מלבדו, בזה הוא מוכן להישאר, רוצה להישאר ושלא ישתנה שום דבר. אם הבורא ישנה משהו הוא יקבל גם את השינוי. "וזה נקרא "דביקות תמידית. ולא חשוב את השיעור של גדלות, שיש לו." בכלל לא. וזה יכול להיות כמו שבעל הסולם כותב, "אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות," זאת אומרת שאדם מוכן להישאר בזה לנצח, "נקרא זה ש"זכה לדביקות תמידי"." תראו עד כמה אפשר בקלות ובקרוב לנגוע בדבקות, בזה שמה שהבורא נותן, תקבל את זה בכל הלב ולא תרצה בעצמך לשנות שום דבר, אלא רק לזרום עם מה שהבורא נותן. "מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, נקרא זה "מותרות".

"אלא אפילו שיהיה הקטנות הכי קטנה, ואם זה מאיר לנצחיות," שהוא לא רוצה לשנות את זה, מסכים להישאר עם זה לנצח, "נקרא זה ש"זכה לדביקות תמידי". מה שאין כן מי שמשתוקק ליותר גדלות, נקרא זה "מותרות"."

מכאן אנחנו יכולים גם להבין מה זה "צמצום", מה זה "מצב קבוע", איך אנחנו יוצאים ממנו ליתר דבקות, וליתר דבקות. זאת אומרת, אם הבורא עכשיו במצב הנוכחי יתן לנו עוד פחות, לא יותר, פחות, ואנחנו גם בזה נסתפק ונגיד ש"אני לא רוצה שום דבר", ובאמת אני לא רוצה, העיקר שיהיה לי דרך זה איזה קשר לבורא, ולא שיהיה לי, אלא שיהיה קשר עם הבורא כדי שאוכל להשפיע לו בזה יותר נחת רוח, אז ככל שייתן לי פחות ואהיה מרוצה מזה העיקר לעשות מה שטוב בעיניו, כך אני נמצא ביתר דבקות.

וכך אנחנו מתקרבים לצמצום, עד כדי כך שבמצב הנוכחי אני לא אקבל כלום ואהיה מרוצה ואחיה למעלה מהצמצום.

"וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות." זאת אומרת, במידה שאנחנו משתוקקים למותרות יותר ממה שאנחנו מקבלים, מזה באה לנו עצבות. תבדקו את עצמכם, אם אתם מרגישים את עצמכם במצב רוח נפול, ללא מצב רוח, זה סימן שאתם רוצים יותר, ולכן מזה אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא שצדיק תמיד נמצא בשמחה, שרוי בשמחה תמידית.

איך אנחנו יכולים להגיע למצב שנישאר בשמחה תמידית? פשוט כל פעם מה שמקבלים מהבורא אנחנו לא נרצה יותר, אלא רק להידבק למה שהוא נותן. מה שנותן דבוקים, מה שנותן דבוקים, דברים גדולים, דברים קטנים. לא חשוב לאיזה כיוון ומה משנה אותנו, אנחנו מצמצמים את הרצון לקבל שלנו, את הביקורת שלנו, ורוצים להיות דבוקים בו, וכך זוכים לדבקות תמידית.

"וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות." ואז זו לא רק עצבות, הוא נמצא במצב רוח נוראי, הוא נמצא בעצבים, הוא נמצא בהתפרצויות. אנחנו צריכים להבין את החברים שנמצאים בזה, גם אני הייתי בזה הרבה זמן, ואני מוכן להבין אותם, ופשוט לחכות, לעזור, לתת דוגמה איך בכל זאת במצבים האלו, שהאגו דורש ומתפרץ מבפנים ואתה לא יכול עדיין לעשות שום דבר, רק להתפלל שיבוא איזה כוח מלמעלה, הארה קטנה מלמעלה שהיא תיתן לך יכולת להסתפק במה שיש.

ולא לחשוב שזה קטנות להסתפק במה שיש, שאתה תישאר כך לא מבין ולא משיג ולא כלום. ההשגה וההבנה באה דרך זה שמבטלים את האגו, ואז מתעלים לדרגה אחרת. שם יש לנו הבנה והשגה, רוחניות ונצחיות.

"וזה סוד "וכל עצב יהיה מותר". היינו, שהעצבות המגיע להאדם, היא בסיבת שמשתוקק למותרות.

וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו." זאת אומרת, לשפלות סופית לגמרי.

"ורק אז, שהסכימו על מצב כזה," מה זאת אומרת, הסכימו? "ללכת בו" במצב הזה כל הזמן "בלי שום נדנוד ותנועה," זאת אומרת בלי לרצות אף פעם שום דבר יותר מזה "אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה." כמו שקיבלו עולם ומלואו, "שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו." כי הרצון לקבל שמח, "אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה," שיגיעו לשמחה בזמן הקטנות, "אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה.

וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה"," עיקר תוכן המדרגה, הכוח האחד של המדרגה, המהות האחת של המדרגה, זה עד כמה במצב הקטנות האדם לא רוצה יותר מזה אלא להיות במצב כאילו שנמצא בגדלות הכי גדולה. אלה כל המדרגות שלנו מכאן עד אין סוף, בזה שאנחנו מצמצמים את עצמנו יותר ויותר. הרצון לקבל הגדול דורש יותר, אנחנו מתעלים מעליו בצמצום וכך אנחנו משיגים את כל המדרגות, מכאן דרך כל העולמות, 125 מדרגות, עד המלכות דאין סוף, ששם אנחנו מגיעים למצב שאת כל מה שהבורא רצה לתת אנחנו מצמצמים ושמחים בזה שלא רוצים לעצמנו כלום.

ואז יש עבודה בצורה שיכולים עוד מעבר לזה, כי סך הכול זו קטנות, להגיע לגדלות, שמתחילים לעבוד בעל מנת להשפיע, בלקבל את התענוגים האלו אבל בעל מנת להשפיע. אבל זו כבר עבודה גדולה, אחרת, זה כבר בצמצום, מסך ואור חוזר, זיווג דהכאה וקבלה על מנת להשפיע.

כאן אנחנו מדברים בינתיים על מצב הצמצום, השגת דרגת הבינה.

"וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה"," עיקר התוכן של המדרגה, "שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות."

שאלה: איך מצמצמים, מגבילים את הרצון?

אנחנו לא צריכים לצמצם את הרצון, אתה גם לא יכול לצמצם את הרצון. אתה צריך כל הזמן רק לחשוב שאם אתה רוצה להיות קרוב לבורא, אתה צריך להיות במצב שאתה מסתפק במה שאתה מקבל, במה שהוא נותן לך, אתה מצדיק את הבורא. "צדיק" זה נקרא שמצדיק את הבורא, מה שאני עכשיו מקבל הכול בא מהבורא ואם אני מרוצה מהמצב שאני נמצא בו עכשיו, אני כבר עכשיו דבוק בבורא. לא חשוב אם זו דבקות קטנה או גדולה, אבל אני צריך להגיע לדבקות תמידית, זה העיקר. דביקות שמשתנה, אבל כל הזמן בכל מצב ומצב שמשתנה בכל רגע אפילו, אני מצדיק את הבורא, אני רוצה רק להיות דבוק אליו, רק לעשות בזה נחת רוח ושום דבר חוץ מזה.

אז אני שוכח מעצמי. במקום לחשוב על עצמי אני חושב עליו, כשאני חושב עליו אני מתחיל לחשוב, איך לעשות לו את נחת הרוח. אז אני נזכר, מבין, מרגיש שאפשר לעשות זאת דרך הקבוצה, דרך העשירייה, ואז אני מתחיל באותה הצורה להתייחס לעשירייה ודרכה להתקרב לבורא. כך אני כבר נכנס לעבודה רוחנית בפועל. זה מה שנמצא עכשיו לפנינו, כולנו צריכים להשתוקק לעבור את המצבים האלו. אנחנו חייבים כבר לנענע את המצב, לזרז אותו.

שאלה: מתוך המאמר אני רואה שאם האדם יכול כל הזמן לחשוב על החברים, לפנות עבורם לבורא ומזה הוא נמצא בשמחה, זה אומר שהוא כבר נמצא בגדלות?

כן, ודאי. נכון. אם אדם לא דורש שום דבר מהמצב שבו הוא נמצא, כי את המצב הזה הוא קיבל מהבורא וממנו הוא מפתח סיפוק, לא רוצה יותר, כי יותר זה כבר נקרא "מותרות". והעיקר בשבילו כל פעם במצב הנוכחי לפתח בו יחס חיובי במה שהוא נמצא, דרך הקבוצה, דרך בכלל כל הארגון שלנו, דרך כל העולם, בצורה כזו הוא מגדיל את הכלים שלו והבורא כבר מתחיל לשנות לו כל מיני תנאים בתוך הכלי הזה.

שאלה: אנחנו נמצאים במצב שחייבים לנענע אותו. זו כאילו סתירה, אנחנו נמצאים במצב אבל אתה אומר בוא נתקדם, בוא ננענע, זה מה שעומד לפנינו. זה נראה כאילו אנחנו דורשים גדלות, לא?

לא. אני רוצה בכל מצב ומצב שאני מקבל מהבורא להיות מרוצה באותו מצב, לא לרצות שום מותרות, כי "מותרות" זה נקרא מעבר למה שאני מקבל מהבורא. לא רוצה. אני רוצה להישאר במצב שאני נמצא בו אפילו עכשיו, שאין לי שום דבר, אין השגה, אין הרגשה, אין שום דבר, אבל אני מוכן להישאר במצב הזה מפני שאני מקבל אותו מהבורא. ואז באותו המצב שאני נמצא אני מתחיל להרגיש את נותן המצב הזה, את הבורא, כי הוא בעצם מביא לי אותו. אם אני מסכים לכל דבר שהוא עושה עליי אז אני כבר נמצא בדבקות בו, לפחות במצב של "עובר", אז מה? אני נמצא בתוך הבורא, אני מרגיש שהוא מנהל אותי מהקצה לקצה, וכך אנחנו מתחילים לגדול. זו המדרגה הראשונה. על כל יתר המדרגות שהן בהשתתפות שלנו בצורה יותר אקטיבית, נדבר אחר כך.

שאלה: האם בזמן שהאדם מקבל תענוג מההשקעה שלו בעשירייה, המצב הזה נחשב לגדלות, קטנות, או שזה בעל מנת לקבל?

יכול להיות לכל הכיוונים. האדם יכול להשקיע בעשירייה וליהנות מזה, וזה יכול להיות על מנת להשפיע נחת רוח לבורא. יכול להיות שהוא נהנה מפני שבהשקעה לקבוצה הוא רוצה להשיג משהו אגואיסטי. הנתון הזה לא מספיק. לכן לפני שאנחנו מתחילים פעולה רוחנית אנחנו צריכים להגיע לחפץ חסד, צמצום, מסך, אור חוזר, דרגת בינה, ורק אחר כך להתחיל לקבל על מנת להשפיע. עוד נלמד איך עושים.

תלמיד: בגדלות מובן שמקבלים שמחה, אבל מה זה שמחה מקטנות?

מזה שאני דבוק בבורא, זה נקרא "שמחה", כי דווקא בזמן שאני דבוק בבורא כעובר אז אני נמצא בתוך הבורא, אני רק צריך לבטל את עצמי וזה מספיק לי כדי להיות בדבקות. אני לא דורש שום דבר חוץ מזה, לא מותרות, לא כלום. זה נקרא "עובר", מה שאני מקבל מספיק לי ואני שמח. סימן שבשמחה הזו שיש לי עכשיו אני דבוק בעליון, אני מצדיק אותו, אני לא רוצה שום דבר, רק להיות שייך לו. זה המצב של עיבור רוחני. בעיבור הגשמי אנחנו מקבלים את זה מהטבע.

שאלה: איך אנחנו מתייחסים להרגשה של השתוקקות, נניח עומד להיות כנס בעוד כמה זמן ואני כבר משתוקק להיות בכנס, להיות בחיבור עם החברים. האם זה גם מתייחס לכתוב כאן במאמר או לא?

לא, כאן מדובר על הדבקות בבורא, ואם אתה יכול עוד לצרף לזה את העשירייה אז זה טוב. אבל אפילו אם אתה לא יכול בינתיים לצרף לזה את העשירייה, רק מזה שאתה עושה חשבון בינך לבינו, ועושה חשבון שמה שאני מקבל מגיע מהבורא, מה שלא יהיה, ואני רוצה להצדיק את המצב הזה אז אתה נקרא "צדיק", אם אתה באמת מבקש ומקבל כוח לא לדרוש שום דבר יותר ממה שאתה עכשיו מקבל.

שאלה: בקטנות או בחפץ חסד, האם זה שהוא לא רוצה יותר, זה מטעם שהוא מתגבר, או שהוא לא רוצה יותר בכדי לעשות נחת רוח לבורא?

ודאי שזה כדי לעשות נחת רוח לבורא, ויכול להיות שבאמת לא רוצה יותר, כי מקבל כזו הארה שעוזרת לו לא לרצות יותר. ויכול להיות שכבר יש לו טענות ויש לו התעוררות של הרצון האגואיסטי שלו, אבל הוא מבקש תיקונים.

תלמיד: אז זה מצב של נוחות, נוח להיות בחפץ חסד?

בסופו של דבר זה הכי נוח, כי אתה מרגיש שאתה נמצא בתוך הבורא.

תלמיד: אז מתי זה מתחיל לזוז, כשהבורא מחדיר בו רצון חדש, גדול יותר?

כן. כשמגיע רצון יותר גדול מתחילים הרהורים, אז האדם צריך לעבוד ולהזיז את עצמו, ולא לדרוש לפי המצב שהשתנה שום דבר לעצמו אלא רק להיות דבוק בבורא. להסכים עם מה שמקבל אבל בלב ונפש, עד כדי כך שלא רוצה שזה ישתנה. זאת אומרת, כל הכלים האלה הם נתונים בנו ואנחנו צריכים ויכולים לעבוד איתם. אנחנו יכולים להיות בביקורת.

שאלה: איך לפרש בצורה מעשית את מה שכתוב בטקסט, שמשה הגיע למצב הנמוך ביותר?

שלא חשוב לי באיזה מצב אני נמצא, במצב הנמוך ביותר או במצב הגבוה ביותר, אני קודם כל צריך להביא את עצמי למצב שאני נמצא בדבקות בבורא. מה זה בדבקות בבורא? שכל מה שמתרחש בי מגיע מהבורא ואני נדבק אליו כמו עובר ברחם אימו, מתבטל לגמרי.

כולנו ראינו את הצורה הזאת, שבה עובר נמצא בתוך הרחם, כך אנחנו צריכים להרגיש, שקודם כל אני נמצא במצב כזה בבורא ואז אני לא רוצה כלום, אחרת זה יהיה קלקול, זו תהיה הפלה. אני צריך להגיע למצב שאני מתבטל כלפי העליון, אז אני יכול להיכנס לתוך הרחם, לתוך העליון ולהתחיל להתפתח שם כעובר. זה מה שעכשיו נמצא לפנינו, לפני כולם. אנחנו צריכים לעזור ולייעץ זה לזה איך לעשות זאת, לתת דוגמאות, לדבר על זה. כל המצב שלנו עכשיו הוא, שאנחנו לא רוצים שום דבר חוץ מלהצדיק את העליון במצב שאנחנו נמצאים. ולא חשוב באיזה מצב אני נמצא, בריאות, עושר או עוני וכל מיני דברים.

אני בפנים, בתוך עצמי צריך למצוא קשר עם הבורא, אז אני צריך בפנים ולא חשוב מה קורה לי בחוץ, להיות עימו בדבקות, להתחבר עימו ולהצדיק אותו. ולקבל את הדבר הזה לנצחיות, מצידי שיישאר כך. כך אני מבטל את הרצון האגואיסטי שלי, אני מוכן להיות דבוק בבורא בצורה תמידית, שזו כבר צורה הרוחנית. אני מודה לו על זה ומעביר את המצב הזה דרך העשירייה, אני מארגן אותם ודוחף את כולם להיות בזה. אם כולנו, כמה שיש בעשירייה, מחמישה ויותר עד עשרה, נוכל לעבוד כך, ממש תוך זמן קצר נתחיל להרגיש שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, בתוך העליון. ואז כבר נקבל ממנו יחס חדש. הוא יתחיל לגדל אותנו, לתת לנו כל מיני שינויים רוחניים, ואנחנו בתגובה עליהם נתחיל לגדול, זה נקרא "אני לדודי ודודי לי". וכך בצורה הדדית נתחיל לגדול בתוך הבורא.

שאלה: הייתי רוצה לדייק. במצב שאתה מרגיש שהעשירייה יכולה לעלות לירושלים, אבל לחברים יש כל מיני עסקים דחופים, גם במצב כזה עלינו להודות לבורא?

אנחנו צריכים לקבל את היחס מהבורא כמושלם וכמתאים בדיוק אינסופי למצב שלנו, ושהבורא מתחשב בכל אחד ובכולנו יחד, כי זה האור העליון שנמצא במנוחה מוחלטת ומסדר את הכול כלפי כל פרט ופרט. ולא רק כלפי האדם, אלא כלפי כל הנתונים שישנם באדם, פיסיולוגיים, פנימיים, פסיכולוגיים, רוחניים, לא חשוב, יחסים במשפחה, בעבודה, בבריאות, בכל דבר, כי האור העליון שמייצב את המצב הזה, מייצב אותו כולו עד דיוק אינסופי. לכן אנחנו צריכים בצורה כזאת רק להגיב מתוכנו. הרוחניות שלנו חייבת להיות בסיפוק ובדבקות עם החברים ועם הבורא. ואם לא עם החברים, כי עדיין אנחנו לא יכולים לסדר את זה בצורה שלמה, אז עם הבורא. אחר כך תרגישו שאתם חייבים לצרף את החברים כדי שתהיה עוצמה, כוח בגישה שלכם בחזרה לבורא.

שאלה: להסתפק במועט כשהבורא לא נותן או לוקח ממך זה דבר אחד, אבל כשהוא נותן לך תענוגים כלשהם, הזדמנויות, מבלבל אותך, איך כאן, במצב כזה לעשות צמצום?

מה שהבורא נותן, הוא המצב הכי נכון כדי שתרצה להיות רק במצב הצמצום, זאת אומרת, לא לרצות יותר, אלא רק דביקות. זה הכול. מהדביקות אנחנו מתחילים לזוז ברוחניות ובצורה אחרת ממה שאתה חושב עכשיו, "אני רוצה יותר, מרגיש יותר ומקבל יותר". לא, זה לא לפי אותו ציר. לכן כל העבודה שלנו היא להיות דבוקים במצב שאנחנו נמצאים בו ויותר מזה לא דורשים. זה נקרא להצדיק את הבורא על מה שהוא עושה. אז קודם כל תהיה צדיק, ואחר כך עוד תראה שיש עוד דרגות בכיוון שלא חשבת.

שאלה: מי זה משה שמוליך אותם לתחתית ההר? האם זה כוח בתוכנו, בתוכי או כוח חיצוני לי?

משה זה כוח שנמצא בנו, השם משה בא מהעבודה שלו, הוא מושך את האדם מגשמיות לרוחניות, לכן הוא נקרא משה. זה כוח הכלול גם מרצון לקבל וגם מרצון להשפיע. כמו שאנחנו קוראים בתורה, אחרי שהוא נולד שמו אותו [ביאור] בנילוס, ואחר כך בתיה בת פרעה חינכה וגידלה אותו. זאת אומרת, משה כלול ממצבים של השפעה ושל קבלה, מקטנות ומגדלות, מכל הצורות שיהיו. זאת אומרת, זה כלי שלם, גדול, ולכן הוא יכול להבין ולמשוך אותנו מכל המצבים לבורא.

תלמיד: כתוב במאמר שבזמן הגדלות השמחה באה מאליה, אבל שמעתי ממך שזה הרצון לקבל ששמח מכך.

לא, אפילו במצב של קדושה, בגדלות האור שמתפשט, אור חכמה שמתפשט בתוך הכלי הוא מביא שמחה, הכלי מתמלא. ולכן בגדלות אנחנו לא צריכים לעבוד על השמחה. מה שאין כן בקטנות, העבודה שלנו להגיע למצב שאנחנו לא דורשים כלום ובכל זאת נמצאים בשמחה. מפני שאנחנו מצדיקים את הבורא, אנחנו מסכימים עם הבורא. דיברתי אתכם לפני כמה ימים, שאנחנו צריכים לשנות את הכיוון שלנו לא לעצמי אלא לבורא, כל הזמן להשתדל כך להיות אליו, אליו, זאת העבודה שלנו. אם נלך לזה, אז בקרוב נצליח.

שאלה: נשמע שמצב הקטנות סותר את האפשרות להעלות מ"ן, תפילה, כי אם אתה מסתפק בהכול אז מה יש לבקש מהבורא?

זה נכון, קטן הוא לא כל כך יכול לבקש אם הוא מרוצה ממה שיש לו ומסתפק במה שיש לו. אבל קטן גם לא דואג לעתיד שלו, העיקר להיות מרוצה, להיות חפץ חסד. והגדול הוא כמו שאנחנו כבר דואגים לילדים, אנחנו מגדלים אותם, קונים להם צעצועים, מאכילים אותם בכל צורות האוכל, עושים איתם כל מיני תרגילים שיגדלו.

תשאיר את זה לבורא, הוא יודע איך לגדל אותנו. העיקר בשבילנו ובמיוחד עכשיו זה להיות בסיפוק. מה שאני מקבל, מה שהבורא עושה, הכול לטובה. אני רוצה בכל מצב ומצב רק לשלוח לו תודה, להתייחס אליו טוב, להצדיק אותו.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים להיות בביקורת בעשירייה, מדי פעם, חצי שעה ביום?

זה עדיין לא שייך לנו, כי אנחנו לא נמצאים עשרים ושלוש וחצי שעות בדביקות.

תלמיד: אז מה עושים במקרה שיש חברים שבאופן קבוע יוצרים מחלוקות עד כדי כך שחברים יוצאים ממפגש?

אתם צריכים לתת להם דוגמא. לדבר ביניכם, בין האנשים שמסכימים, שאתם רוצים להיות מחוברים, כי רק בחיבור ביניכם אתם יכולים לגלות את הבורא, ואתם נמצאים בקבוצה כדי לגלות אותו, ואנחנו לא יכולים לשנות את חוקי הטבע שהבורא ייצב לנו, אלא אין לנו ברירה, להרכין את הראש ולעשות מה שכתוב. כי זה חוקים, אנחנו לא יכולים לעשות איתם כלום, אתה לא יכול לקפוץ למעלה מהם.

ולכן, הם לא רוצים? שיצאו. אבל לנו אין ברירה, אנחנו יותר חכמים, אנחנו מבינים שאם זה חוק טבע אז אני חייב להשתלב בו. כמו שיש חוקי טבע גם כן בעולם שלנו במצבנו, ואנחנו רק לומדים איך נכון להשתמש בהם כדי להרוויח ולא להפסיד.

אותו דבר כאן ברוחניות, יש לנו הזדמנות להשתמש בכוחות מעל הטבע, נעלים יותר, וגם כן איך להשתמש בהם כדי להצליח, להרוויח ולא להפסיד. וזה אך ורק על ידי חיבור בינינו, שמתוך החיבור בינינו אנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא, בצורה כזאת מקבלים ממנו כוחות לגדילה עד שנעשים כמוהו. זה מה שיש לפנינו, חבל להפסיד.

שאלה: אמרת שבזמן הגדלות האור מתפשט בתוך הכלי. איך אנחנו מצליחים להגיע לגדלות הזאת במינימום זמן?

רק על ידי ביטול.

תלמיד: ביטול עצמי כלפי החברים?

ביטול עצמך כלפי חברים, וביטול של כולם עם החברים כלפי הבורא. בזה אתה נותן לו אפשרות לטפל בך, בכם.

(סוף השיעור)