שיעור בוקר 27.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם", עמ' 432, הקדמה לספר הזהר,

אותיות ח' – י'

קריין: אנחנו קוראים מכתבי בעל הסולם בעמוד 432, מאמר "הקדמה לספר הזוהר", המשך מאות ח'.

זו הקדמה מאוד חשובה ואני זוכר אחרי חצי שנה שלמדתי עם המורה הילל, שרב"ש נתן לי, הוא לקח אותי והתחיל ללמד אותי את ההקדמה הזאת. ואז לא הבנתי כלום, ממש הסתכלתי עליו כמו כלב על בן אדם, שלא מבין מה האדם רוצה ממנו, וככה זה.

הקדמה מאוד טובה. מאוד מיוחדת, בואו נהנה ממנה.

אות ח'

"ומכאן באנו, גם לסוף דעתם של המקובלים, שהבאנו בחקירה הג'. שתמהנו עליהם: איך אפשר לומר על הנשמות, שהן חלק אלקי ממעל, בהשואה אל האבן שנחצבה מהר, שאין הפרש ביניהן, אלא שזה "חלק" וזה "כל"?

ותמהנו: תינח, האבן שנפרדה מההר, שנעשית חלקו, על ידי גרזן, מוכן לכך. אבל בעצמותו ית', איך יתכן לומר כזה? ובמה נחלקו הנשמות מעצמותו ית', ויצאו מכלל בורא ית', להיות נבראים?

ובהמתבאר, מובן הדבר היטב, כי כמו שהגרזן, מחתך ומבדיל, בדבר גשמי, לחלקהו לשנים, כן שינוי הצורה, מבדיל ברוחני, לחלקהו לשנים.

למשל, כשב' אנשים, אוהבים זה את זה, תאמר, שהם דבקים זה בזה, כגוף אחד. ולהיפך, כשהם שונאים זה את זה, תאמר, שהם רחוקים איש מרעהו, כרחוק מזרח ממערב. ואין כאן ענין של קרבת מקום, או ריחוק מקום, אלא הכונה היא, על השתוות הצורה: שבהיותם, שוים בצורתם איש לרעהו, שאוהב, כל מה שחברו אוהב, ושונא, כל מה שחברו שונא, וכדומה, נמצאים אוהבים זה את זה, ודבוקים זה בזה.

ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאוהב דבר מה, אע"פ שחברו שונא הדבר, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזה, הם שנואים ורחוקים זה מזה.

ואם, למשל, הם בהפכיות הצורה, דהיינו, כל מה שזה אוהב, נמצא שנוא לחברו, וכל מה שזה שונא, נמצא אהוב לחברו, הרי אז רחוקים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב, דהיינו מקצה אל הקצה." על זה אנחנו כבר שמענו הרבה פעמים, שיש עניין של קרבה, עניין של ריחוק, וברוחניות זה לא לפי המרחק הפיזי, כי אין פיזי ברוחניות, אלא אך ורק לפי השתוות הצורה, כמה שדומים זה לזה, מחוברים מתקרבים, או עד כמה שרחוקים זה מזה, אז מתרחקים. וזה בלבד.

שאלה: הפכיות הצורה, זה בין הבורא לנברא, או בין עצמותו לנברא?

לא על זה מדובר. אני לא יודע מה זה עצמותו, אני יודע שבין תכונות הבורא ולתכונות הנברא אם יש הפכיות הצורה, אז הן ממש מקצה אל קצה, ובמידה שדומים זה לזה אז מתקרבים. על יותר מזה לא מדובר.

תלמיד: מסבירים פה שחלק א-לוה ממעל, זה נפרד, הפוך, אבל הצורה זה הגוף, הגוף, הוא הפוך, לא הנקודה שבלב.

הרצון לקבל שבאדם הפוך מרצון להשפיע של הבורא וההפכיות הזאת נשארת לתמיד, אבל הרצון לקבל של האדם מקבל על עצמו כיסוי שנקרא "מסך וכוונה על מנת להשפיע". ולכן בהבעה שלו הוא דומה לבורא וכמה שיש לו את התיקון הזה על הרצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע, הוא מתקרב לבורא ובזה נעשה דומה לבורא, יותר קרוב.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שכששני אנשים אוהבים אחד את השני זה נקרא שהם קרובים אחד לשני. בדוגמה הזאת הוא מסביר לנו על הקשר עם הבורא?

אהבה כלפי הבורא זה לפי השתוות בצורה. ואהבה אצלנו בעולם הזה היא לפי כמה כל אחד נהנה מהשני, אהבה אגואיסטית.

תלמיד: הבורא זה כוח שעוטף את הכול, מפעיל את כל התהליכים ביקום, וביחסים בין חברים איך שני סוגי היחסים האלה מתנהלים?

אנחנו נמצאים בים של השפעה של הבורא, אז מה? עד כמה שאנחנו בים הזה משתווים עימו או לא משתווים לפי זה אנחנו מרגישים את הגורל שלנו.

תלמיד: פשוט אני לא יכול להבין איך את היחסים שלנו בין החברים בין בני אדם אפשר לדמות לאנרגיה הענקית הזאת, לים העצום הזה, איפה הקשר בין הדברים?

זה פשוט מאוד, מה ברא הבורא? הוא ברא רצון לקבל. חוץ מהבורא יש רק רצון לקבל. אחר כך שבר אותו על ידי הכוונה בעל מנת לקבל, ואז כל החלקים [נעשו] בעל מנת לקבל ביניהם, זה הכול.

עכשיו, אין יותר מזה, אין מרחק, ים, אנחנו כך מדברים אבל באמת מה יש? רק אנחנו, רק הרצונות לקבל שהם כולם בכוונות על מנת לקבל ובזה הם דוחים זה את זה ודוחים את הבורא. נִתנה שיטה שהנקראת "תורה", "חכמת הקבלה", "שיטת התיקון", שאנחנו יכולים לכוון את עצמנו לעשות כיסוי נכון על הרצון לקבל שמבדיל בינינו ובינינו לבורא, לעל מנת להשפיע. נעשה את זה, אז נרגיש שאנחנו קרובים. אני לא מבין את הבעיה.

תלמיד: מידת ההשגה שלנו של הבורא דרך ההידמות תלויה בפיתוח תוכנת האהבה? כלומר ככל שאנחנו יותר מפתחים את התכונה הזאת ככה זה יותר עמוק ורחב, ככה אנחנו יותר משיגים את הבורא?

ודאי, עד כמה שאנחנו עושים בינינו עבודה, זה כדי לקנות רצון להשפיע, כוונת השפעה, על ידי זה אנחנו מתאימים את עצמנו לבורא, כי כלפי הבורא אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אנחנו לא מרגישים אותו. לכן כדי שתהיה לנו אפשרות לתקן את עצמנו כלפי הבורא, הבורא קלקל אותנו, שבר אותנו, ואז אנחנו בתיקון שבינינו מתחילים לתקן את עצמנו כלפי הבורא.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להשיג את כל כולו דרך תיקון הקשרים בינינו בעשירייה?

כן. לגמרי.

שאלה: לפי מה שהבנתי אם התגלה חוסר השתוות הצורה בין שני חברים האם צריך לעבוד על זה או לכסות באהבה?

לכסות באהבה זה הכי בטוח.

אות ט'

"והנך מוצא, שברוחניות, פועל שינוי הצורה, כמו גרזן, מפריד בין הגשמים. וכן, שיעור ההרחקה, כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות, הרצון לקבל הנאתו כנ"ל, אשר הוכחנו בעליל, שצורה זו, אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי ח"ו ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם, מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר.

באופן, שע"י שינוי הצורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו, להיות נבראים. אמנם, כל מה שמשיגות הנשמות, מאורו ית', הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית'. א"כ נמצא, שמבחינת אורו ית', שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל, ביניהן לעצמותו ית', שהרי מקובל להן, יש מיש, ישר מעצמותו ית'.

וכל ההפרש, שבין הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות, הן חלק מעצמותו ית'. דהיינו, ששיעור האור, שקבלו תוך הכלי, שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלקי, בהיותו נשוא, תוך שינוי הצורה, של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה, עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחינת "כל", ונעשו לבחינת חלק. הרי, שאין ביניהם, אלא שזה "כל", וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב, כי אי אפשר להאריך יותר, במקום גבוה כזה."

(כתבי "בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר)

זו באמת בעיה, מה זה חלק כן וחלק לא, חלק יותר וחלק פחות, כאילו ברוחניות זה מתחלק, אבל שוב, זה מתחלק כלפי התיקונים שלנו. זאת אומרת עד כמה שאנחנו צריכים לעבור תיקונים ולכן כל הדרך שלנו היא דרך דיסקרטית, מחולקת לחלקים, לצעדים. אמנם ברוחניות ממש אין דבר כזה אבל זה רק כלפי האדם, כלפי הבחינות הלא מתוקנות, שלנו שאנחנו צריכים לספור מה תיקנו ומה עוד לא תיקנו.

אבל באמת אין ברוחניות דבר כזה, וכל הגרזן הזה שחותך, ודאי שאנחנו יכולים רק ככה לתאר לעצמנו מכוח שינוי צורה.

שאלה: הוא בעצם מדבר על זה בקטע, ששיעור ההרחקה כפי שיעור הפכיות הצורה. איך זה יכול להיות, כי ברגע שהצורה שונה זה שונה, ופה הוא מדבר על דרגות של שוני?

125 מדרגות הן דרגות של שוני, זה המרחק בינינו שככה מחולק.

תלמיד: אני מצפה שכשמשהו הפוך אז הוא הפוך, אבל פה יש כאילו משהו הפוך אבל לא הפוך יותר.

אנחנו לאט לאט, מהפכיות הצורה, מקטינים אותה לפחות ופחות עד שלא תהיה הפכיות, ובמידה הזאת אנחנו מגדילים את ההזדהות.

שאלה: בתחילת הפסוק כתוב שהנשמה היא חלק א-לוה ממעל ואילו האבן זה דמיון מוחלט. האם אפשר להסביר את זה שלמעשה האבן נשארת כמו שנחצבה באופן מוחלט, לא משתנה בכלום, ואילו הנשמה צריכה להתפתח ולהגיע לדרגת הבורא?

הנשמה היא האור הפנימי שממלא את הכלי, והכלי הוא רצון לקבל, שכוונתו על מנת לקבל חותכת אותו מהבורא. וכמה שהוא מחליף את הרצון לקבל שלו מכוונה על מנת לקבל לעל מנת להשפיע הוא מחזיר אותו לבורא, ושוב נעשים דבוקים. קח דוגמה, תסובב אותה איך שאתה רוצה, אבל זה מה שאפשר להסביר, כל היתר זה מהשגה.

שאלה: איך יכולה להיות השתוות הצורה עם הבורא אם יש כזה הבדל, פער בין החברים. האם זה משהו שאנחנו בעצם מתגברים עליו על ידי המאור שאנחנו מושכים מהתורה?

תתאר לעצמך שככל ששונאים יותר, רחוקים יותר, בגמר התיקון יהיו קרובים יותר, אוהבים יותר וקשורים יותר. ממש כך, ההיפך. כל הדברים האלה שנראים לך עכשיו ממש רחוקים, ואיזו שנאה יש, אי אפשר להתקרב, בגמר התיקון זה יהיה ההיפך. אז תחשוב ותתכונן לזה.

אות י'

"ועתה, נפתח לנו הפתח, להבין החקירה הד': איך אפשר, שיתהוה מקדושתו ית', ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית', מקצה אל הקצה? ואיך יתכן, שיפרנס אותה ויקיימה?

אכן, יש להבין מקודם, ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות. מה היא? ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות, מבחינת עצם בריאתן. כי ע"כ הן מוכנות, לקבל כל המלוי, שבמחשבת הבריאה. הוא לא נשאר, בצורתו זו, בנשמות. כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד, בפרודא ממנו ית'. כי שינוי הצורה שבהן, היה מפרידן ממנו ית'.

ובכדי לתקן, דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית', את כל העולמות כולם. והבדילם, לב' מערכות, בסו"ה "זה לעומת זה עשה אלקים". שהן, ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה.

והטביע את הרצון להשפיע, במערכת אבי"ע דקדושה.

והסיר מהם, את הרצון לקבל לעצמו.

ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו, נפרדים מהבורא ית', ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה, מכונות הקליפות בשם "מתים" כמ"ש: "זבחי מתים". וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם. כמ"ש חז"ל: "הרשעים בחייהם, נקראים מתים". כי הרצון לקבל, המוטבע בהם, בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים. והן רחוקות ממנו ית', מקצה אל הקצה. כי הוא ית', אין לו שום ענין של קבלה, אלא רק להשפיע לבד. והקליפות, אין להן שום ענין של השפעה, רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד. ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני, מתחיל בשינוי צורה במשהו, ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה."

שאלה: יש אצלנו כל הזמן הרגשה שאנחנו נאבקים לקיים את העשירייה, כל הזמן נלחמים על העשירייה. איך אנחנו לא נופלים להרגשה שאין לנו עם מי לעבוד בעצם?

את העשירייה אסור לעזוב, כי בלי עשירייה אין לך שום קשר עם רוחניות, פשוט מאוד. אין לי כאן מה להסביר, אתה צריך להבין את זה לבד. לכן תעשו מה שאתם רוצים, רק כל אחד שיהיה בעשירייה. עשירייה, שישייה, שמינייה, שניים עשר, חמישה עשר, לא חשוב, קבוצה חייבת להיות. ויום יום אתה צריך לבדוק את עצמך כלפי הקבוצה הזאת, עד כמה אתה אוהב אותם, שונא אותם, ככה וככה. אבל רק כלפי הקבוצה אתה יכול פחות או יותר למדוד את המצב הרוחני שלך, אחרת אתה תלוי באוויר.

תלמיד: אבל איך אנחנו יודעים שאנחנו עובדים נכון? לפעמים אנחנו חמישה עשר איש ולפעמים אנחנו שישה בשיעור.

מאמרי רב"ש הם כאטלון, קנה מידה שכלפיו אתם צריכים לבדוק את עצמכם. אבל שוב, כל מה שתיקח מבעל הסולם ורב"ש, מדובר רק איך לממש הכול בתוך הקבוצה.

שאלה: הזכרת לנו עכשיו תזכורת טובה לגבי עבודה יומיומית שלי ביחס לחבר מסוים או לעשירייה, אוהב, לא אוהב, מה זה בתהליך שלנו גמר תיקון?

אתה שואל על גמר תיקון או אתה שואל על הקבוצה? גמר תיקון זה נקרא שאני מתקן את עצמי לאהבה חלוטה לכל המציאות.

שאלה: הוא מדבר על ב' מערכות, קליפה וקדושה, איפה זה מבחינתנו?

הכול ביחסים בינינו, גם קדושה, גם קליפה, גם הכול. אין לנו שום דבר חוץ מהיחסים בינינו. מתוך היחסים בינינו, לפי מהות היחסים בינינו, אנחנו בכלל רואים דומם, צומח, חי ובני אדם. זה הכול לפי היחסים בינינו. בזה אנחנו פותחים את הרגש שלנו בעל מנת לקבל או מצמצמים אותו ופותחים בעל מנת להשפיע.

תלמיד: זה כמו שתי מכונות שונות שאני עובד איתן?

נגיד שכן, שתי מכונות שונות.

שאלה: מה ההבדל בין הפכיות הצורה מלמעלה למטה, לבין הפכיות הצורה בין ד' עולמות אבי"ע דקדושה וד' עולמות אבי"ע דטומאה?

לא יודע.

תלמיד: הוא כותב על זה פה.

לא רוצה עכשיו להיכנס לזה.

שאלה: שמעתי שעד כמה ששונאים יותר, רחוקים יותר, בגמר התיקון נהיה קרובים יותר, אוהבים יותר וקשורים יותר.

זה בסדר, זה לפי ההיגיון.

תלמיד: ומה בינתיים, איך להצליח להיות בקרבת אדם שאתה שונא?

תתאר לעצמך שאתה איתו בגמר התיקון. מה אני יכול להגיד לך? כל דבר, זה יכול להיות מה שאתה רוצה, לא חשוב מה, מה שאתה שונא, לא חשוב מאיזו סיבה, זה בדיוק מה שאתה תאהב.

שאלה: רציתי לשאול לגבי הקבוצה. היום הקבוצה שלנו היא שלב ד', כשנתחבר נהיה כלי שמקבל ומשפיע. כשהאור הראשון מגיע אלינו, אור הנפש, האם אנחנו יכולים להחשיב את זה כהתגלות הבורא, הרגשת הבורא?

כל אור שאנחנו מקבלים זה אור שמגיע אלינו מהבורא, כן.

שאלה: יש חברים שלא יכולים להישאר עד סוף השיעור, נניח שזה מוצדק. האם אנחנו יכולים לכלול אותם איתנו? עכשיו אנחנו שישה, יש ארבעה שלא פה.

תעשו מה שאתם רוצים, אבל יכול להיות שבאמת הם רצים, ואם הם מתחילים לעבוד מוקדם זה מחושב בהם. אבל רצוי שבכל זאת אדם יחזיק את עצמו עד סוף השיעור, כמו שהחלטנו שאנחנו הולכים על שלוש שעות אז שלוש שעות.

תלמיד: נניח שבאמת מהכרחיות הם לא יכולים להישאר, האם יש דרך שאנחנו בכל זאת כוללים אותם איתנו בלימוד ואנחנו בכל זאת עשירייה עכשיו?

אתם יחד איתם. אם הם היו רוצים להישאר בכל כוחם אבל לא מסוגלים מפני הסיבות החיצוניות שלא תלויות בהם, זה נקרא שהבורא מסדר להם כך ואז אתם לוקחים את חובתם, אתם מקבלים על עצמיכם את חלק העבודה שלהם. אמנם אחר כך רצוי שהם יחזירו את זה באיזו צורה, בישיבת חברים, בכל מיני הכנות, במשהו, בזמן הפנוי שיש להם אחר כך.

שאלה: מה ההבדל בין תכונת ההשפעה לאהבת הזולת?

אהבה זה נקרא הרגשה, תכונת ההשפעה זו כבר הפעולה שמפעילה את זה ואחר כך הפעולה עצמה. כמו כוונה, אחר כך הכנה למעשה ומעשה.

(סוף השיעור)