שיעור בוקר 28.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 11,

מאמר "מטרת החברה – א'"

אנחנו נמצאים איתכם עכשיו במעבר מאוד יפה. אנחנו נמצאים בשלב ב' בקליטת הווירוס, זאת אומרת אנחנו כבר מכירים שיש דבר כזה. אני מדבר על האנושות בכללות, כמעט ואין מדינה שהווירוס לא נגע בה. אנחנו כבר רגילים לשבת בבית פחות או יותר, לא לעבוד ולהגביל את עצמנו. אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איך נחיה ואיך נתקיים וכמה זמן זה יהיה. זאת אומרת יש הרבה שאלות, אבל זה שישנה עובדה שאנחנו מנותקים מהחיים הרגילים הקודמים ושוכחים מהם, לאט לאט אנחנו מתחילים להתרגל לסוג חדש של חיים. כאילו בא צונאמי ומנקה את כל החיים שלנו בצורה כזאת, שבצורה סלקטיבית מברר ומנקה את החיים שלנו מכל הדברים שלא היה בהם צורך לקיום האדם, להשגת מטרת החיים שלו וכן הלאה.

גם מדברים הרבה, ואני שמח מאוד לשמוע שהרבה אנשים בעולם, אמנם בכל מיני צורות חלקיות, אבל בכל זאת כבר רואים שיש צורך גדול לכל הציוויליזציה האנושית לעבור את הניקוי הזה. החיים שלנו כבר לא יחזרו להיות כמו החיים שהיו קודם, זה בטוח שלא, ואנחנו בעצמנו לא נרצה ולא נהיה מסוגלים, כי אנחנו לא מודעים עד כמה הווירוס הזה עובר עלינו ומשנה אותנו. הוא לא רק שוטף ומנקה את כל הדברים שאין בהם צורך מסביבנו, בעסקים שלנו, הוא גם מנקה אותנו ואנחנו כבר נהיה אחרים אחרי הווירוס.

אנחנו גם צריכים להבין בהתאם לזה, שאחרי השלב הראשון שאנחנו איכשהו נכללים עם הווירוס הזה, ומתחילים לעכל את הגל הזה של הצונאמי שבא לנקות את הכול ופשוט להוציא מאיתנו כל מה שאנחנו לא צריכים מהחיים שלנו, שהאגו שלנו המופרז חייב לבנות אותנו, ואנחנו עשינו את זה לפי הפקודות הפנימיות שלו שנתן לנו, עכשיו מראים לנו איך אפשר לא לציית לאגו שלנו, שאנחנו לא חייבים להיות תחת ההשפעה שלו, הפקודות שלו ולבנות מחדש את החיים שלנו נקיים. וכל העודף, כמו שכותב בעל הסולם בדור האחרון ובעוד הרבה מקומות, את כל עודף הזמן, המרץ, הנטיות הפנימיות שלנו, אנחנו יכולים לכוון לבניית החברה החדשה.

אדם עכשיו שיושב בבית, רואה שאין כל כך טעם לרוץ אחרי כל הדברים. יש לך משפחה שאתה צריך להיות איתה, וחוץ מזה יש לפניך מטרת החיים. תנסה איכשהו לחשוב על המטרה הזאת, להתקרב אליה, לראות איך אתה מממש אותה, שאלה ממש החיים שלך, שזה הדבר היקר ביותר, ולא שאתה ממלא את החיים שלך שהם היקרים ביותר בשבילך, בכל מיני זבל שאחרים אומרים לך שתמלא, אלא אני רוצה למלאות את החיים שלנו עם מה שיקר לי.

וכאן מסבירה לנו חכמת הקבלה על הסתכלות חדשה על החיים. שאנחנו כן יכולים להגיע להישגים גדולים, לחיים לא שהם נגמרים עם המוות מהווירוס הזה או ממוות טבעי, אלא אנחנו צריכים כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך". שנצא להרגשת חיים נצחיים שהם לא מתבטלים ולא נמחקים על ידי האגו שלנו, אלא אנחנו שמתעלים מעל האגו מרגישים את העולם הנצחי השלם למעלה מהיקום שלנו. פעם חשבנו שהוא נצחי, ועכשיו אנחנו כבר מבינים שאמנם הוא קיים מיליארדי שנים, אבל בכל זאת זה משהו שהוא בעל גבול ומידה. אלא אנחנו עולים לדרגה יותר גבוהה, שאין שם גבולות שאנחנו יכולים לאתר אותם, לחיות בהם, אלא הוא ממש אינסופי העולם העליון הרוחני שאנחנו עכשיו יכולים לגלות בינינו, ואלה חיים אחרים, קיום אחר, שזה תלוי בהערכת החיים, באיזה ערכים אנחנו חיים ומה אנחנו עושים.

כל זה דורש מאיתנו להצטייד בכלים חדשים, שאני אדע איך כמו שאני אולי צריך משקפיים או אולי אוזניות חדשות, או אולי משהו שאני צריך לגוף שלי שמגביל מאוד את החיים באגו שלו. תראו איך חיינו קודם. על פני כדור הארץ הקטן חיים אנחנו, האנושות, וחושבים רק איך להסתדר זה לעומת זה, זה לעומת זה, "אני יותר מוצלח", "לא, אני יותר מוצלח", "לא, אני יותר מוצלח", כמו ילדים בארגז חול, מי יבנה בית מחול יותר יפה, וכל החיים שלנו בזה. כאן אנחנו מקבלים ממש הזדמנות חדשה.

לכן הווירוס הוא פתיחה חדשה לחיים חדשים. העיקר שאנחנו צריכים מעכשיו והלאה, שאנחנו יודעים שהוא כבר הגיע, שהוא שולט עלינו, שהוא בעל כורחו משנה אותנו, משנה את החיים שלנו, רק לראות איזה חיים הם יהיו בעתיד. אני לא חושב שהווירוס הזה יעבור, אני חושב שאם נתחיל להתקשר בצורה הנכונה זה עם זה, אנחנו לא נרגיש אותו. בצורה כזאת זה יהיה.

לכן עלינו להשתדל להפיץ את חכמת הקבלה לכל באי עולם עד כמה שזה אפשרי, זה דבר אחד. ודבר שני, אנחנו בינינו צריכים להתחיל לבנות מערכת חיים חדשים. לאו דווקא כשאנחנו מתקשרים בזמן השיעור, שומעים מה שכתבו מקובלים עלינו, על הטבע, על הקשר שלנו עם הטבע, שהטבע זה הא-להים, אלא אנחנו צריכים לחשוב על בניית העולם העתידי.

לכן בואו נתחיל מהחברה שלנו, מטרת החברה, איך אנחנו בונים אותה, ויותר ויותר להתרחב.

קריין: נתחיל במאמרו של הרב"ש, כרך א', "מטרת החברה - א'" בעמ' 11.

שוב, כדאי לנו לעשות סיכום קצר בצד על מה שאנחנו לומדים, שהסיכום הזה יהיה לנו כאבני דרך בבניית החיים החדשים.

מטרת החברה - א'

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה, כמו שאמרו חז"ל (יבמות, דף ס"א, ע"א) על פסוק "ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העכו"ם קרויין אדם", שזהו מאמר של רשב"י.

ובכדי להבין מעלת האדם, נביא כאן מאמר חז"ל (ברכות, דף ו', ע"ב) על פסוק (קהלת, י"ב) "סוף דבר הכל נשמע, את אלקים ירא, ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". ושואלת הגמרא: "מאי כי זה כל האדם. אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה, שפירושו, שכל העולם לא נברא אלא בשביל יראת ה'".

וצריכים להבין מה זה "יראת ה'", שמשמע, שזוהי הסיבה שבשבילה נברא העולם. וידוע מכל מאמרי חז"ל, שסיבת הבריאה היתה להטיב לנבראיו. היינו, שהקב"ה רצה להנות להנבראים, שירגישו את עצמם מאושרים בעולם. וכאן אמרו חז"ל על הפסוק "כי זה כל האדם", שסיבת הבריאה היא "יראת ה'".

אבל לפי מה שמבואר בספר "מתן תורה", שכתוב שם, שהסיבה, מה שהנבראים לא מקבלים את הטוב והעונג, אף על פי שזוהי סיבת הבריאה, הוא מטעם שינוי צורה בין הבורא להנבראים. שהבורא הוא המשפיע, והנבראים הם המקבלים. והיות שיש כלל, שהענפים מתדמים לשורשם, שמהם נולדו הענפים.

והיות שדברי קבלה אינו נוהג בהשורש שלנו, היינו שהבורא אינו חס ושלום בעל חסרון, שיצטרך לקבל משהו למלאות חסרונו. לכן כשהאדם צריך להיות מקבל, הוא מרגיש אי נעימות. לכן כל אדם מתבייש לאכול לחם חסד.

ולתקן את זה היה צריך לברוא העולם. ש"העולם" פירוש בחינת העלם, שהטוב והעונג מוכרח להיות נעלם. בשביל מה. התשובה היא, בשביל יראה. היינו, שהאדם יהיה לו יראה, לשמש עם הכלי קבלה שלו, הנקראת "אהבה עצמית".

שפירוש, שהאדם ימנע את עצמו מלקבל תענוג מטעם שהוא חושק להם, ושיהיה לו כח התגברות על התאוה, למה שהוא מתאוה.

אלא יקבל תענוגים, מה שיצמח מזה נחת רוח להבורא. שפירושו, שהנברא רוצה להשפיע להבורא. ויהיה לו יראה מה', היינו לקבל לתועלת עצמו. מטעם, שזה הקבלת התענוג, שהאדם מקבל לתועלת עצמו, מרחיקה אותו מלהדבק בהבורא.

אי לזאת, בזמן שהאדם עושה איזו מצוה ממצות ה', צריך לכוון, שהמצוה הזאת יביא לו מחשבות טהורות, שירצה להשפיע לה', בזה שמקיים את מצות ה'. כמו שאמרו חז"ל "רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות".

לכן אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".

ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה."

אנחנו רואים שאפילו המאמר הקטן הזה, הקצר שיש לנו מרב"ש, עד כמה הוא כולל בתוכו הבחנות שונות, חדשות.

העיקר ש"אנחנו נתאספנו כאן", כדי להתחיל לברר עד כמה הנטיות שלנו יהיו נטיות מחוצה לגוף שלנו, מהבהמה שלנו, כלפי החברה, כשהחברה זה האדם שבי. נראה לי שזה מחוצה לי, אבל זה האדם שבי. אני אקרֶא "אדם", אם אני אתכלל בחברה הקטנה שלי, ושם אני ארגיש את עצמי כנעלם בהם, פשוט מתבטל כלפיהם. ובצורה כזאת אני אשתמש נכון ביצר הרע שלי, שכנגדו אני אשתדל להיות נכלל בתוך החברה. אני אראה עד כמה אני מקבל שינויים ממה שהייתי קודם רק ה"אני", ועכשיו ה"אני" הזה נכלל בתוך החברה, ורק בתוכם אני נמצא. והם שולטים עלי ואני רוצה שהם ישלטו עלי, אני ממש משתוקק לזה, שכל מה שיש בהם, מטרות, רצונות, תכונות, את כול זה אני רוצה לקבל על עצמי ולהתלבש בזה.

לכן אני שמח שיש לי חברה כזאת ואני רוצה להשפיע להם, להביא את כל הכוחות שלי, כל היוצרות שיש לי, תכונות למיניהן, הכול אני רוצה להביא לחברה כדי להיטיב להם. כל מה שהם רוצים, שישתמשו במה שיש לי, כאילו שאני מביא להם איזה אוצר שלי, מה שיש לי. בצורה כזאת אני חושב להתכלל בהם ולהתקדם איתם.

שאלה: איך אנחנו מפתחים יראה מתוך ההעלם?

כשאני משתדל להיכלל בקבוצה, אני מתחיל לחשוב איך אני יכול לתת להם הכול, שישתמשו בזה כמו שהם רוצים. לזה אני צריך להתעלות למעלה מהאגו שלי, לא להשתמש בו, אלא רק לקחת ממנו כוחות גולמיים ולהתכלל בחברה. וכך באה לי יראה, להשתמש נכון בכל מה שיש בי, ממני והחוצה.

שאלה: במאמר, רב"ש אומר כמה פעמים "להשפיע לה'". אתה יכול להסביר מה זו המילה ה'?

זה הכוח הכללי שאנחנו נמצאים בו, ושכל מטרת ההתפתחות שלנו, לאט לאט, לפי המאמצים שלנו, להתכלל בו כך שהוא יכלול אותנו לגמרי את כולנו. זה נקרא "ה'". הוא הראשון, האחרון וכן הלאה. אבל כלפי העבודה שלנו זה אותו הכוח שבו אנחנו צריכים להתכלל. להתכלל, הכוונה שאני אנטרל את עצמי עד בלי די, שהוא ישלוט בי בכל הרבדים, השטחים, המקרים וכן הלאה.

שאלה: כשהתחלת את השיעור, אמרת שאנחנו נכנסים לשלב השני של הווירוס. האם תוכל להסביר מה זה אומר?

אני מחלק את זה בצורה כזאת, אחרי שאנחנו מזהים שיש בנו שליטה זרה, שזה וירוס הקורונה, כביכול שליטה זרה, זאת אומרת, יחס חדש של הבורא אלינו, אנחנו צריכים עכשיו להתחיל להכיר איזה שינויים בדיוק הוא עושה בחיים שלנו.

אנחנו יושבים בבית, אנחנו נמצאים בהתקשרות מסוימת בינינו בלבד, שזה יותר גרוע, יותר טוב, לא חשוב, אבל שונה. ואנחנו מתקרבים בתקופה השנייה הזאת, אחרי שאנחנו עכשיו קולטים את השינויים האלו לאט לאט, אנחנו בעצם עכשיו צריכים להבין לאן זה לוקח אותנו, מה הן התכונות, מה הן צורות החיים, שאנחנו מגיעים אליהן לאט לאט על ידי השפעת וירוס הקורונה עלינו. איך זה ישפיע על העבודה הרוחנית שלנו, איך אנחנו צריכים על ידי העבודה הרוחנית שלנו להשפיע על החיים החדשים האלה, על התנאים החדשים. עד שנתחיל לזהות שבהחלט יש לנו כאן שטח חדש, מאוד יפה, מאוד מעניין, פתוח ממש, שנתחיל לראות איך אנחנו בונים חיים חדשים. והווירוס הזה רק עוזר לנו, הולך לפנינו ומנקה מנקה את השטח, כדי שנבנה על השטח הזה יחסים חדשים בינינו. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו לברר, לבדוק, לסכם בינינו ולהתקדם.

שאלה: רב"ש כותב במאמר שכדי להשפיע לבורא, אנחנו צריכים להשפיע לאדם. מה זה אומר להשפיע לאדם, מה בדיוק צריך לתת לו?

שאנחנו נשפיע זה לזה וזה לזה הכרת גדלות הבורא, תכנית הבריאה, רשת קשר בינינו שקיימת ואנחנו צריכים לגלות אותה ולהחיות אותה בכוחותינו. את כל זה אנחנו צריכים לעשות.

חכמת הקבלה נקראת "חכמת הנסתר". אמנם אנחנו נמצאים במצב של גמר התיקון, נמצאים בהתקשרות הנכונה בינינו, אבל יש עניין של רצוי ומצוי, זאת אומרת, עד כמה אנחנו מאתרים את זה, עד כמה אנחנו מגלים את זה, שמה שנמצא בנסתר שיתגלה לפי המאמצים שלנו.

לכן אנחנו צריכים כל פעם לחזק את הקשרים בינינו, להגיע למצב שמתגלה יותר ויותר עד כמה אנחנו קשורים בקשר אחד למעלה מהאגו שלנו. ובצורה כזאת, באמונה למעלה מהדעת, אנחנו נתקדם לפתיחת הקשרים החדשים, באיכות החדשה בהתקשרות בינינו. וכך נגלה רשת קשר חדשה ובה ממש עולם חדש. מה זה "עולם"? "עולם" זה בסך הכול צורת ההתקשרות בין כל החלקים שמהם העולם מורכב.

שאלה: איך אדם מגיע למצב בו הוא משתוקק שהחברה תשלוט בו?

זה פשוט מאוד, מתוך זה שהוא רואה שבעצמו הוא לא מסוגל לכוון את עצמו בצורה נכונה למטרת החיים. אלא רק אם הוא מתבטל כלפי החברה ומתייאש, מתוך ייאוש להגיע לבד למשהו, שאני רואה כבר שנים רבות שאני נמצא בכל מיני חיפושים ושיטות ופעולות כאלו וכאלו, בסופו של דבר אני רואה שלא נשאר לי כלום, רק לסגור עיניים, לא לקבוע שום דבר בעצמי, ולהיכנס לתוך החברה. לאן שהחברה תיקח אותי בסירה שלה, בזרם שלה, כך אני צריך לזרום איתם, ללא שום ביקורת. ואם יש ביקורת, זה כדי שאני אלך למעלה מהביקורת.

שאלה: בפסוק השני כתוב, שהאדם נולד כדי שתהיה לו יראת ה'. אחרי זה, חז"ל כתבו שאנחנו צריכים "להיטיב לנבראיו", זאת אומרת, שהבורא רוצה להיטיב. מה הקשר בין "להיטיב לנבראיו" לבין "יראה"? כל אחד מציג היבט אחר של התמונה.

אני צריך להגיע למצב שאני מיטיב לנבראיו מטעם יראת ה'. בגלל שהבורא רוצה שכך אני אעשה, אני אעשה את זה. כך אני מקשר את שני הדברים האלה. לעת עתה בינתיים, זה מספיק.

שאלה: מה זה המצב ש"השכינה תשרה בינינו", שכאן הוא כותב עליו?

יש בורא, זה כוח עליון, האור העליון, שאנחנו לא יכולים לגלות אותו, אלא אם יש לנו כלי. זה כמו חשמל, אנחנו לא יכולים לגלות, אלא אם יש לנו חוט חשמל, אם יש לנו איזה מכשיר שעובד על חשמל, אז אנחנו מגלים לפי התופעות בתוך החוט, בתוך המכשיר שהחשמל נמצא. כך גם אצלנו. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתקשר נכון כך שהכוח העליון יתגלה בנו. תאר לעצמך, אתה בונה איזה מכשיר אלקטרוני, חשמלי, וכשבנית אותו הוא מתחיל לעבוד, החשמל מתחיל לזרום בו ולעשות איזו פעולה, אז אתה רואה שבאמת בנית אותו נכון. כך אנחנו צריכים לבנות את עצמנו, שאם אנחנו מחברים את עצמנו בצורה הנכונה, אנחנו מגלים שהבורא פועל בנו ומתגלה בנו. זה אפשרי רק בתנאי שהקשר בינינו, שאנחנו בונים את המתקן שלנו, הוא יהיה בהתאם לחשמל נגיד, לתכונת הבורא.

לכן אנחנו מצד החומר צריכים לעשות אותן הפעולות כמו שהבורא עושה מצד האור שלו. זה כל העניין, זה נקרא "חשיכה כאורה יאיר"¹. שאותו החומר העכור שהוא כולו רצון לקבל, אם חלקים שונים שהם ברצון לקבל מתחילים להתחבר ביניהם בוויתור עצמם, כדי רק להיות מחוברים בצורה הנכונה זה עם זה וזה עם זה, כדי לבנות מערכת שהמערכת הזאת תהיה בהתאמה לאור, להשפעה הכללית, אז המערכת הזאת עצמה הופכת להיות באותה תכונה כמו האור. ואז האור מאיר בה, פועל בה, והמערכת חיה.

המערכת, כדי שהיא תחיה כמו האור, היא צריכה להיות מעשרה חלקים אגואיסטיים, שהם כולם מבטלים את עצמם, מוותרים על האגו שלהם, ורוצים להתעלות למעלה מהאגו שלהם, להיות קשורים ביניהם. אם הם לא יכולים לעשות זאת, הם צריכים לבקש מהאור, שהאור יעזור להם. וכך הם בונים ביניהם מערכת כזאת. מערכת שהיא בנויה מעשרה אגואיסטיים, שכל אחד מבטל את עצמו רק להיות מחובר עם אחרים, ושבחיבור ביניהם הם יהיו מתאימים לאור, המערכת הזאת היא כבר נקראת "נשמה", או "כלי". את זה אנחנו צריכים לעשות.

מהרבה כלים שונים כאלו שאנחנו בונים, אנחנו נבנה אחר כך כלי גדול, שכל העשיריות יהיו קשורות, ובכלל כל באי העולם יוכלו להתקשר ולהתכלל בתוך המכשיר הזה. המכשיר הזה הכללי שיהיה מחובר בצורה כזאת, נקרא "נשמת אדם הראשון", זה ייקרא "אדם", הדומה לבורא. זו העבודה שלנו.

תלמיד: כשאנחנו בונים את המערכת הזאת, אמרת קודם שהבורא ישלוט בנו, שהכוח הזה ישלוט בנו, זה אומר שלא תהיה לנו בחירה חופשית? מה זאת אומרת שהוא שולט עלינו?

אנחנו מלכתחילה צריכים לבדוק מהי בחירה חופשית. הבחירה החופשית שלי היא להידמות לכוח העליון, או ללכת לפי הטבע שלי שהוא הפוך ממנו. זה כמו ילד קטן, או שהוא משתולל ולא שומע לאימא, אז יש לו כאילו הרבה מאוד אפשרויות להשתולל. או שהוא רוצה לשמוע לאימא, ואז הוא לוקח את כל הרצונות והמחשבות שלו תחת הצמצום, ומתחיל לסדר אותם אך ורק לפי הרצון של האימא. אז יש לנו את שתי האפשרויות האלו.

אנחנו לומדים מחכמת הקבלה איך אנחנו יכולים על ידי שמירה עצמית, על ידי השפעת הסביבה, לסדר את עצמנו כך שנהיה דומים לרצון של האימא, לרצון של הבורא. ועל זה מקובלים כותבים, איך להיכנע, איך להתחבר וכולי.

תלמיד: וזה מה שנקרא שהשכינה שורה בינינו, שהכוח הזה קובע כל מה שקורה בינינו, המחשבות, הרצונות שלנו? זאת אומרת הוא מתחיל לשלוט בנו?

לא. לא בדיוק. אם אנחנו משתדלים לבנות את עצמנו לפי הרצון של הכוח העליון, המחשבה העליונה, במידה שאנחנו מצליחים, והוא פועל עלינו, הוא מסדר אותנו, עוזר לנו את זה לעשות, אז אחרי שאנחנו מצליחים להיות בדיוק לפי הרצון שלו, הוא מתגלה בנו. זה נקרא "גילוי השכינה".

שאלה: מהו צמצום עבור אומות העולם? כי אמרת שצריך צמצום כדי להיכנס ולהתחבר למערכת האינטגרלית. אז מהו צמצום עבור אומות העולם?

אומות העולם הם אותם הרצונות לקבל שלנו שלא יכולים עדיין להיות בעל מנת להשפיע. יש להם אפשרות להיכנע וכך גם לקבל מקום במערכת על מנת להשפיע, מערכת הנשמה. ואם לא יכולים אז בינתיים לא נכנסים למערכת הזאת, בינתיים נמצאים מחוצה למערכת.

שאלה: בשביל לעבור לשלב השני של הפעולה של הווירוס בהפצה שלנו, אמרת לנו להתבסס על ההרגשה הדתית של האנשים. באיזו צורה להשתמש בהרגשה הדתית כדי לפתוח להם את הצורך של החיבור בהם?

דתית, אני לא מבין מה זה. בשבילי המילה הזאת לא קיימת. אני כבר שומע את זה ממך כמה פעמים. אני לא מבין למה אתה מתבלבל בין חכמת הקבלה לדת. בשבילי אין שום קשר. דת זה מה שהאנושות המציאה כדי שיהיה לה יותר קל לענות על מה שקורה איתם. חכמת הקבלה היא מלמדת אותך על המערכת, מה קורה לך במציאות שאתה לא רואה, לכן זה נקרא "חכמת הנסתר", כרשת קשר שמנהלת אותך, רשת כוחות שמנהלת אותך, הרשת הזאת היא נסתרה ממך. כדי שתתחיל לדעת מה קורה, באה חכמת הקבלה ומסבירה לך את זה כדי שתדע איך להתנהג נכון עם הטבע. הטבע זה הא‑לוהים, זה הכוח העליון, ואין בזה שום צורה דתית. אם אתה עדיין נמצא בבלבול הזה, לא תוכל להבין על מה אנחנו מדברים.

תלמיד: על מה שהחברים באיטליה שאלו לפני שהם יצאו להפצה, אמרת להם לפני שניים, שלושה שיעורים, שהם יכולים להסביר את זה דרך הכוח העליון, שזה יהיה ברור לעם האיטלקי, שכאילו הווירוס הזה מגיע מההנהגה העליונה. נראה לי שבגלל זה החבר שאל על דת.

נראה לך, נראה לי, אנחנו צריכים לדבר על מה שקרוב אלינו, וקודם כל בוא נסביר לעצמנו מה לעשות, ומה שייך לנו, ואחר כך לכל יתר האנשים. עד שנצא לעולם ונסביר לעמים, כשהם כולם שקועים בדתות ואמונות ובכל מיני אמצעים כאלה כמו סגולות, זה עוד רחוק. בוא נבין איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: במה ההפצה שלנו צריכה לגעת בפנים, בתוכם, כדי לעלות מעל הדתות, ושזה ייתפס בהם כאמת היחידה שיש במציאות?

אני לא נוגע בדתות, חכמת הקבלה לא שייכת לשום דת, היא לא מדברת על זה בכלל. מה שקרה בעבר, מלפני אלפי שנים, שהייתה חכמת הקבלה בבבל העתיקה והיו אנשים שלא רצו להשתמש בה בצורה כמו שצריכה להיות, בתיקון עצמם, לכן הם המציאו במקום זה כל מיני פעולות חיצוניות. בואו נתפלל אז נעמוד ונתפלל, נבנה איזשהו בניין ונתפלל. בואו נעשה כל מיני מנהגים, לא פנימיים, אלא מנהגים חיצוניים. נגיד בפנים אנחנו צריכים לעשות כל מיני פעולות לא לקבל על מנת לקבל, נעשה במקום זה בצורה חיצונה וכן הלאה. מזה באו כל הדתות.

אנחנו לא מדברים על זה בכלל. אנחנו אומרים שחכמת הקבלה מגלה רק איך האדם צריך להתנהג עם היצר הרע שלו, עם האגו שלו, ובצורה פנימית לא חיצונית. אם כדי להיות בפנימיות קשור יותר לחברים נגיד, אז הוא יכול להתקשר אליהם. אבל גם עכשיו אנחנו נראה, על ידי הווירוס הזה, שאין לנו שום בעיה, שאנחנו לא נהיה מקושרים בינינו אפילו בצורה החיצונה, לא נהיה מקושרים, אלא בסך הכול נהיה מקושרים רק בצורה הפנימית.

קריין: "כתבי רב"ש", כרך א', בעמוד 12, מאמר "מטרת החברה-ב'".

מטרת החברה - ב'

תשמ"ד - מאמר א', חלק ב'
1984 - מאמר 1, חלק 2

"היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.

ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.

והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.

וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.

אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").

רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.

לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.

אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"."

אנחנו וכל האנושות נמצאים עכשיו נמצאים כחברה, שיום אחר יום, יום אחר יום, אנחנו נכנסים למצבים יותר ויותר קשים שדורשים מאיתנו פחות לצאת החוצה, להשתמש בכל מיני חומרים כדי לנקות את עצמנו מכל הסימנים של וירוס שיכול להיות בינינו, וכולי.

איך אנחנו יכולים לראות בתנאים האלה את מה שהווירוס עושה לנו, התנאים שכאן כתובים, שצריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנסו מחשבות זרות, אגואיסטיות לתוך האדם, שנהיה יותר קרובים בפנים, בתוך הלב שלנו במקום להיות קרובים פיזית, שהקרבה הפיזית שהינו קרובים קודם, היינו רוקדים, מתחברים, מגיעים לכנסים, קרבה שהייתה מבלבלת אותנו, כאילו אנחנו קרובים ומחוברים.

עכשיו דורשים מאיתנו להיות מחוברים בצורה אחרת, יותר פנימית. ודווקא ההיפך, לעזוב את הקרבה החיצונה, לא כדאי להיות בזה כי אתה מתבלבל, זה שאתה מחבק את החבר, אז נראה לך שאתה והוא נמצאים קרובים זה לזה, וזה לא נכון. תעשו מרחק ביניכם, לפחות שני מטר ואז תעשו פעולות פנימיות ביניכם, כאילו שאתם מתחבקים ומתחברים, וכך גם בכל שטח ובכל דבר.

וגם בכלל החיים שלכם, קודם הייתם מתעסקים בכל מיני עסקים מדומים שלא היה בהם שום צורך כדי להתקיים ולהגיע לחיים רוחניים, אז תעזבו אותם, עכשיו הווירוס עוזר לכם לעזוב את העסקים האלו, ואחרי זמן מה שאתם תתרגלו, שאתם תשברו את כול הקשרים האלו שהיו בין העסקים המדומים, אז אתם תוכלו לקבוע קשרים חדשים, עסקים הכרחיים לקיום בלבד, לקיום גופני. ואת כל יתר הכוחות שלכם אתם תפנו להתקשרות של הנשמות.

תראו מה שווירוס עושה לנו, הוא ממש ממיין ודואג שאנחנו נחיה בעולם החדש. אני חושב שכדאי לנו לדבר על זה, בואו נראה איך אתם מדברים זה אל זה כך, שאני לא נכנס ולא מתערב, תדברו ביניכם.

סדנה

בכל קבוצה וקבוצה עכשיו, החברים מדברים ביניהם על איך הם מתקרבים לחיים החדשים, איך להיות קשורים רק בצורה הכרחית לקיים את החיים, וכל היתר שיהיה בקשר הפנימי בין בני האדם. שיבנו גם חיים גשמיים מינימליסטים ולמעלה מזה יבנו חיים רוחניים, מערכת החיים בצורה שתוכלו לגלות שם את הכוח עליון. שיבנו שתי מערכות.

אנחנו עכשיו צריכים מתוך זה שאנחנו נמצאים במצב שבור, לבנות שתי מערכות, מערכת תחתונה, שאנחנו חיים כדי לספק לעצמנו את מה שהגופים שלנו צריכים כדי להתקיים נורמלי, כל מה שיש לאדם, הוא לא צריך לסבול, הוא צריך לקבל את כול מה שיש בו, מה שנקרא "לא יגונה ולא ישובח". ולמעלה מזה לבנות בינינו מערכת קשר רוחנית שבה אנחנו מתקשרים בינינו בצורה כזאת, ששם אנחנו נגלה את החיים שלנו הנצחיים, השלמים, כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך". שכאן ועכשיו אנחנו כבר יכולים לחיות בשתי רמות החיים, אחד לגוף שלנו, לבהמה שלנו, ואחד עליונה, לאדם שבנו, לנשמה שלנו. בואו נדבר על זה, בהצלחה.

*

יש לי שאלה לחבר שלנו, האם אתה חושב שאם אנחנו נחיה כך כמה חודשים אנשים יחזרו בקלות לשפע שהיה להם קודם ולא יראו בה דבר מיותר?

תלמיד: אני מדבר עם הרבה אנשים, ואני שומע שאנשים מתחילים לחשוב אולי זה מיותר, אולי לעבוד מהבית, ללא פקקים. אבל קשר, ארוחת ליל הסדר ביחד, לשבת ביחד במסעדה, מפגש, אני עדיין לא רואה איך אנשים עושים זאת הם אפילו לא מתחילים לחשוב מה זה אומר להשלים את זה בצורה פנימית, וירטואלית, אפילו אצלנו בעשירייה זה עדיין לא ברור.

בסדר גמור, אתה מדבר על כל מיני צורות קשר אנושיים, שיושבים, אוכלים, נהנים יחד. זה משהו אחר, אני מדבר על כל מיני עסקים שאין בהם שום צורך קיומי.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע לתוצאה פשוטה, שהווירוס כנראה ייגמר מתי שיהיו לנו סיכומים נכונים מכל תקופת הווירוס. איזה סיכומים נכונים צריכים להיות שהווירוס יגמר? כלפי העבודה, כלפי המשפחה, כלפיי החברה האנושית, כלפיי התעסוקה עם הילדים, תרבות, חינוך, טיולים, כל מה שהיה ממלא את החיים שלנו. נחלק אותם לסקטורים כאלה, חמישה, שישה, עשרה, לא חשוב כמה, ונראה מה צריכה להיות ההחלטה עבור כל סקטור שהיה אדם עסוק בו בחיים הקודמים שלו, שאם אנחנו נחליט נכון סימן שאנחנו כבר מסוגלים לצאת לשלב הבא.

*

כל החיים שלנו בנויים על כמה אנחנו מבזבזים יותר, ואז נקרא שאנחנו מתקדמים ומצליחים. נניח ויש עכשיו מיליון מכוניות על הכביש והאנשים נכנסים לפקק, זאת אומרת הם לא מגיעים לשום דבר, הם לא מתקדמים, אבל הם נמצאים בפקק, הם עומדים ושורפים דלק. אז המערכת שלנו בנויה כך, שכמה שהם ישרפו יותר דלק תהיה יותר התקדמות לכלכלה.

זאת אומרת, הכלכלה בנויה על זה שכמה שאנחנו מבזבזים יותר, שורפים, הורסים, לפי זה אנחנו מודדים את ההצלחה שלנו. תשאלו את הכלכלנים, הם יגידו לכם שזה ככה, שלכלכלה טוב אם יעמדו מיליוני כלי רכב, אף אחד לא יזוז לשום מקום, אבל הם ישרפו את הדלק.

השאלה שלי, איך אנחנו יכולים לשנות את הכלכלה שלנו כך, שאנחנו נחשוב שחבל על כל טיפה? שאנחנו נחשוב על האקולוגיה, על החיים שלנו, על איכות החיים, על כל דבר? איך אנחנו נשנה את היחס שלנו כמו הטבע? הטבע כמה שפחות לצרוך וכמה שיותר לתת, ככה זה גם כלפי החברה האנושית וגם כלפיי הנשמה הכללית שלנו, כמה שיותר לתת וכמה שפחות לקבל ממנה בצורה אישית. איך אנחנו משנים את היחס הזה? האם על ידי ווירוס הזה אנחנו רואים שאפשר להתקרב או לא? תחשבו בבקשה. תדברו על זה.

*

כאן באמת יש לנו שאלה, האם אנחנו צריכים להיות כבר בנויים בצורה נכונה מבפנים ואז אנחנו מסדרים את הטבע ואת החברה האנושית, או הטבע והחברה האנושית מגיעים לכאלו מכות ומצבים שיחייבו אותנו בכוח לשנות את עצמנו? זה העניין, זה בדיוק דרך תורה ודרך ייסורים. לכן אנחנו מקווים בעצם שעל ידי הבנה, הכרה, שאנחנו נראה במו עינינו את התוצאות, "חכם רואה את הנולד", נוכל להגביל את עצמנו יותר ויותר בלהשתמש בטבע, בחברה, בסביבה, בצורה הכרחית, "לא יגונה ולא ישובח", אבל גם לא יגונה, זאת אומרת חיים ממש נורמליים.

אני מקווה שהווירוס הזה ירגיל אותנו יותר ויותר ויהיה כמה חודשים שצריך כדי שהאנושות תתרגל לחיים האלו. שאנחנו אחרי זה נצא מהדירות שלנו לעולם הגדול שבנינו עם כל הבניינים הגדולים והכבישים וכל מה שיש ונחשוב, בשביל מה אנחנו צריכים את זה? סך הכול אנחנו צריכים כפר אחד גדול, יפה, שלכל אחד תהיה סביבה יפה קטנה אקולוגית, גן קטן ליד הבית שלו או דירה שלו וסדר יפה וחיים נכונים. יכול להיות שאנחנו כבר נחליט שזה מה שצריך להיות.

וגם נחשוב עד כמה שהווירוס לא רק שהוא מונע מאיתנו להתייחס בצורה אגואיסטית זה לזה, שמור מרחק! אלא גם כל מה שלמעלה מהשמור מרחק שני מטר זה לזה או יותר, הוא נותן לנו אפשרות לבנות קשרים רגשיים, לא במרחק הפיזי, אלא קשרים רגשיים בינינו כך, שאנחנו נהייה ממש במערכת רוחנית קשורים זה לזה.

קריין: עמ' 13 בכתבי רב"ש חלק א', מאמר "בענין אהבת חברים".

בענין אהבת חברים

"א. הצורך לאהבת חברים ...

ב. מה הוא הסיבה שבחרתי דוקא בהחברים האלו; ... ומדוע החברים בחרו בי, ...

ג. אם כל אחד ואחד מהחברים צריך לגלות את האהבה שיש לו להחברה, או שמספיק שיש לו אהבה בלבו, ועובד בענין אהבת חברים בהצנע לכת, ומשום זה הוא לא צריך לגלות מצפוני לבו. כידוע שהצנע לכת הוא דבר גדול.

או שנגיד להיפוך שמוכרח הוא לגלות את האהבה שיש בלבו, להחברים, מטעם כי בזה הגלוי, הוא גורם שיעורר את לב חבירו, להחברים, שגם החברים ירגישו שכל אחד ואחד עוסק באהבת חברים. והרווח בזה הוא שעל ידי זה הוא מקבל כח יותר חזק לפעול באהבת חברים ביתר שאת ועז, מטעם שכח האהבה של כל אחד ואחד נכלל בחבירו.

נמצא לפי זה, במקום שיש לו כח אחד לעסוק באהבת חברים, יוצא שאם החברה הוא של עשרה חברים, הוא נכלל עכשיו מעשר כוחות שמבינים את הצורך, שצריכים לעסוק באהבת חברים. מה שאין כן אם לא מגלין כל אחד להחברה שעוסק באהבת חברים אז חסר לו הכח של החברה, מטעם שמאד קשה, לדון את חבירו לכף זכות, וכל אחד חושב על עצמו שהוא הצדיק, שרק הוא עוסק באהבת חברים. נמצא שאין לו רק כח קטן שיוכל לעבוד באהבת הזולת. היוצא מזה שדוקא עבודה זו צריך להיות בגלוי, ולא בהצנע לכת.

אבל צריכים תמיד להזכיר לעצמו את מטרת החברה, אחרת הגוף דרכו לטשטש את המטרה, משום שהגוף דואג תמיד לתועלת עצמו. כי צריכים לזכור שכל החברה נתיסדה על בסיס, להגיע לאהבת הזולת ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.

וזה דוקא על ידי זה, שהוא אומר, הוא צריך לחברה בכדי שיכול להשפיע לחבירו בלי שום תמורה; מה שאין כן שאם הוא צריך חברה שהחברה ישפיעו לו עזרה, ומתנות וכדומה, שעל ידי זה, הכלי קבלה של הגוף יהיו שבע רצון; אבל חברה כזו בנוי על בסיס אהבה עצמית, וחברה כזו מביא לו רק התפתחות של הכלי קבלה שלו שרואה עכשיו שיש לו סיכויים שהרכוש שלו יתגדל בזה שחבירו מסייע לו להשיג קנינים גשמיים.

אלא שצריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא כנ"ל, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת.

אחרת לא די שנשאר רק בכח אחד לבד, של אהבת הזולת, מטעם שהוא לא רואה שהחברים יעסקו בזה; כיון שהחברים עוסקים באהבת הזולת בבחינת הצנע לכת, אלא להיפוך, שהחברים גורמים לו שהוא יאבד את הכח שלו במה שהוא רוצה ללכת בדרך של אהבת הזולת, והוא לומד אז ממעשיהם, ואז הוא נופל לשליטת של אהבה עצמית.

ד. אם כל אחד צריך לדעת מה שחסר לחבירו באופן פרטי, של כל חבר וחבר, בכדי שידע עם מה הוא יכול למלאותם, או מספיק באופן כללי, לעסוק בענין אהבת חברים."

אם ישנן שאלות על החיים שלנו, על הווירוס שעובר עלינו, על איך שאנחנו צריכים להתנהג, איך אנחנו בונים את העתיד שלנו שזה יהיה ממש דוגמה לכל האנושות איך צריכים להתקדם.

שאלה: אתה אומר שהיחסים בין בני האדם צריכים להשתנות ואז הווירוס יפסיק לפעול. אנחנו רואים שבסין שוב חוזרת התעשייה אבל אני לא חושב שהיחסים שם מאוד השתנו, אז צריך לבוא לשם עוד ווירוס? איך צריך לקבל את מה שקורה שם?

אני לא קובע שום דבר מלמעלה, רק לא נראה לי שסין חוזרת למה שהייתה כי היא קשורה לכל העולם וכל העולם לא חוזר, לכן מה שכותבים שם על סין שחוזרים שם לחיים נורמאליים זה הכול בצורה מאוד מוגבלת. יש להם פחות הגבלות אבל לא שהם מפעילים את כל התעשייה שלהם. תלוי גם איזו תעשייה, כי אני לא רואה שהחיים כל כך מהר חוזרים למה שהיו קודם, ובכלל חוזרים.

סך הכול האם כדי לנענע את העולם, צריך להמית כמה אלפי אנשים, כדי לעשות לזמן מה אוויר יותר צח, לכן זה היה? לא. צריך לנענע את האנושות ולתת לכל האנושות בכל זאת קצת כיוון אחר, לא לגמרי, אבל כרגיל כמו שאנחנו נוסעים בכביש ויש סיבוב, אז לאט לאט, עשר מעלות הצידה, עוד עשר מעלות הצידה, ככה אנחנו מסתובבים. אני בטוח שזה לא הווירוס האחרון ואנחנו עוד נראה עד כמה שאנחנו נצטרך את הווירוסים האלה כדי לרפא אותנו. בכל זאת אני רואה בזה תרופה, ואת התוצאה מהתרופה עדיין לא מרגישים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להסתפק בהכרחי בגשמיות, מה זה אומר, האם אפשר להגיד שכשאיזה רצון מפריע לי לחשוב על החברים, זה כבר לא הכרחי?

להסתפק בהכרחי זה נקרא שאני חושב על העיקר וכמה שאני צריך לצרף לעיקר עוד כמה דברים אז אני עושה את זה, וזה נקרא הכרחי. נניח שכדי להיות בכוח לעשות פעולות רוחניות, חיבור בקבוצה, כל מיני דברים, לספק למשפחה שלי כל מה שצריך, אני צריך להרוויח, אני צריך להיות חזק, אני צריך לאכול, לשתות, צריך ביגוד, דירה, אני צריך את כל הדברים האלה, אלה לא דברים מיותרים, הם הכרחיים. אבל אני חושב כל הזמן שהמטרה שלי מכוונת למטרת החיים, למטרת האדם בעולם הזה. על זה מדובר. הכול נמשך אחרי הכוונה.

שאלה: לגבי אהבת הזולת ושנאת עצמי, האם זה חייב להיות כך, האם אי אפשר שנאהב גם את הזולת וגם את עצמי? אחרי הכול אנחנו צריכים לאהוב את השני כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו.

שנאת עצמי הכוונה שאני שונא את האגו שלי, וגם כשאני אוהב את הזולת אני מפתח את הכוחות האנטי אגואיסטיים שלי. זאת אומרת מדובר על שלב מיוחד, יחס מיוחד, שאני מתייחס שלילית לאגו שלי כלפי עצמי ולאגו שלי כלפיי הזולת.

שאלה: אני רוצה לשאול לגבי ההסגר וכל המצב הזה, זה מושג שמדובר על ארבעים יום והוא נלקח מהתורה, זו דרגת הבינה. השאלה היא, אנחנו יכולים כקבוצה במהלך הסגר הזה להשיג באמת את דרגת הבינה או לא?

איזה "חכם" אתה, אני אוהב אותך. דווקא ארבעים יום, זה סמל יפה. לא, זה לא ילך ככה זה הכול תלוי באדם ובקבוצה. אם אתם תעשו מאמץ אתם יכולים להשיג את זה תוך כמה ימים, אפילו אולי תוך כמה שעות וזה לא עניין של ארבעים. תשתדלו. אבל וודאי שזה צריך להיות, לקראת זה אנחנו מתקדמים.

שאלה: כולם מפחדים מהווירוס הזה בעשירייה, אני מרגיש שזה הורס חיים, אנשים מאבדים עבודה, בני משפחה, נפגעים, אני לא רואה איך יוצאים מזה. האם אנחנו נעבור את זה, אנחנו נהייה בסדר? אני רוצה להמשיך להיות בקשר עם החברים שלי.

האם אתם תהיו בסדר? אתה צריך לשאול את עצמך ואת החברים שלך, האם אתם תהיו בסדר בקשר ביניכם כדי למשוך מאור המחזיר למוטב, כדי בקשר ביניכם להיות כמה שיותר קרובים לבורא? תשאל את עצמך, מה אתה שואל אותי? כאילו בא איזה צונאמי ואתה לא יכול לעשות כלום, אתה יכול לבצע פעולות, הרבה פעולות בכל רגע ורגע בתוך הווירוס הזה, ולכן אסור לך לשאול מה יהיה. יהיה מה שתעשה.

שאלה: מדוע אני צריך להראות לחברים שאני אוהב אותם? למה זה חשוב בחברה שלנו להראות לחברים שאני אוהב אותם?

כי בזה שאתה מגיע לחברים שנניח אתה אדיש אליהם, אין לך כלפיהם שום קשר, אתה מתחיל להבין שהקשר לבורא יכול להיות רק דרך החברים, אז הם נעשים בשבילך חשובים, ואז אתה רוצה להגיע אליהם ולהיות קשור אליהם בצורה יותר ויותר פנימית, כי בתוך הקשר איתם אתה מחפש איך להתקשר לבורא, ממש כך, באותו רגש שיש לך אליהם, עוד יותר פנימה בתוך אותו היחס, אתה יכול להתקשר לבורא.

לכן אתה דואג שהקשר שלך עם החברים יהיה כמה שיותר פנימי, חם, רגיש, כי בתוכו אתה מגלה קשר לבורא וחוץ מזה אתה לא צריך להגיע לקשר עם הבורא, ואחרת אין לך שום סיכוי להגיע לקשר עם הבורא, אתה תישאר בדרגת בהמה.

שאלה: שאלת על המסקנות הנכונות, לאיזה מסקנות אנשים יגיעו כתוצאה מהמצב? והאם הם בכלל מסוגלים להגיע למסקנות נכונות או רק לייאוש, שבו הם לא יודעים מה לעשות דווקא?

האור העליון פועל עלינו, אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו והתוצאה תהייה מהמאמצים שלנו והמאמצים של האור העליון. זה הכול.

שאלה: כשאתה מסביר לאנשים שהחיבור זה הפתרון למשבר הזה עם הווירוס הם לא מבינים את זה עד הסוף, גם לנו מסובך להסביר את זה שאם אנחנו נתחבר הווירוס יכול להיעלם. ומה שאתה אמרת, שצריך לסובב קודם את ההגהה עשר מעלות וכל פעם להסתובב לאט לאט, אז איך להסביר שהחיבור זה לא רק יחסים טובים בין בני אדם אלא פתרון לכל המשברים?

אני הולך להסבר הזה דרך כל המערכת הכללית של הטבע, שהטבע כולו אינטגראלי, גלובאלי, מקושר, מערכת אחת, שהכול קשור זה לזה בצורה אידאלית, ולכן אם אנחנו רוצים בהתקדמות שלנו להיות מאוזנים, מסופקים נכון, להיות במצב טוב לעתיד, לנו, למשפחה, לכל, אפילו בעולם הבא אם כבר, [לשם כך] אני חייב להיות חלק אינטגרלי במערכת הטבע האינטגרלית ואז אפשר לרדת לפרטים.

(סוף השיעור)

---

1. "גם חשך, לא יחשיך ממך: ולילה, כיום יאיר- כחשיכה, כאורה" (תהילים קל"ט, י"ב)↩