שיעור בוקר 18.11.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 23.

אתמול במשך היום עקבתי אחרי שתי תופעות, אם אני חושב על עצמי כמה להיות קשור למטרה ולקבוצה דרך הקבוצה למטרה, עד כמה זה עוזר לי, ועד כמה זה עוזר לי אם אני חושב כך על החברים, עד כמה הם יהיו קשורים למטרה ואני דואג להם. זאת אומרת, מה מועיל יותר, מה חשוב יותר, מה חזק יותר קושר אותי לדרך כך שאני ממש יכול לא להתנתק ממנה, או שאני מבקש שהחברים לא יתנתקו מהמטרה, או שאני דואג שהם לא יתנתקו מהמטרה, או שאני דואג שהם יחזיקו אותי שאני לא אתנתק מהמטרה?

יוצא שיש זמנים לכאן וזמנים לכאן. אבל בעצם, יותר חשוב אם אני דואג להם, כי הדאגה שלי כבר בתוכם, ואני גם מכוון אותם, דוחף אותם כולם יחד, אחראי עליהם. איך מרגישים את זה, איך בודקים את זה? עד כמה אני לפעמים מגלה את עצמי שאני לגמרי מנותק מהמטרה, מנותק מהלימוד, ומנותק מחיבור, זרוק לעולם הזה. וכשאני מתחיל לחפש אני לא מגלה במה אני יכול לאחוז, איך להגיע בחזרה לקשר נכון, שאני מרגיש את עצמי נמצא באיזה קשר לרוחניות, אני נמצא מבולבל, מעורפל, וכלפי הרוחניות אין לי כאילו שום מחשבות ושום הרגשות.

אחר כך, כשאני מוצא את הקשר עם החברים, חושב על זה, קורא, שומע, אז אני מתחיל לקבל שמחה וביטחון, אני נמצא עם כולם יחד וכולם יחד מחזיקים אותי, ואני מסור להם. אני מגלה שאני לגמרי ,לגמרי תלוי בקבוצה עד כדי כך שפשוט בלעדיה אני לא יכול להיות בשום מצב רוחני. עד כמה שיש לי הרגשה שאני הולך לאיבוד, שכחו אותי, עזבו אותי, ואני לא נמצא בכלל לא בדרך ולא בכלום, כך באוויר, ועד כמה אני מרגיש בזמן שאני מחובר ונמצא איתם יחד, יש לי שמחה ויש לי ביטחון. עד כמה שהפער בין שני המצבים האלו גדול יותר, סימן שאני מתקדם.

כמו שכותב דוד המלך "הסתרת פניך הייתי נבהל.", ¹ כשהבורא מסתיר את פניו, אז האדם מאבד גם את הכלי וגם את האור. מדובר מה מרגיש אדם בדרגות גבוהות, שאז הוא מרגיש שזהו, הוא נופל לתהום, למקום החושך, ואם הוא מתקשר שוב לקבוצה אז יש לו שוב שמחה, ביטחון, הרגשה נכונה וטובה.

וזה ממש כמו תינוק, אם הוא דבוק לאימא הוא מרגיש טוב, אם הוא לבד הוא מרגיש רע, זו הרגשה טובה. זו הרגשה שאיתה אנחנו באמת מתחילים להיות תינוקות ברוחניות, זו כבר רוחניות, זה כבר מצב מיוחד. שאנחנו כבר קשורים לקבוצה, היינו לנשמה שלנו, וגם האור שבתוך הנשמה לאט לאט יתגלה לנו. כל הביטחון והשמחה שלי הם יהיו לא ממני, שאני מרגיש, שאני נמצא, שאני מבין, אלא אך ורק מתוך זה שאני קשור לחברים, שאני תופס אותם כמו תינוק שתופס את אימא, ואני איתם יחד. כמה שאני יכול לתת להם, כמה שאני יכול לקבל מהם, בקשר ההדדי הזה תלויים כל החיים הרוחניים שלי.

ניתוק מזה להרגיש כחושך, חוסר אונים, וחיבור לקבוצה יהיה לי כל הביטחון, האור והשמחה. אם אנחנו מרגישים כך, נניח לפני ההכנה לשיעור, כשאני עוד לא מתקשר לקבוצה, ואחרי שאני נמצא בהכנה ונכנס לשיעור, אז כמה שהפער בין המצב לפני זה והמצב אחרי זה גדול, הוא מכובד יותר, אני קרוב יותר ויותר לגילוי, למטרה.

אני מקווה שנגלה את הדברים האלה יותר ויותר, ונהיה בהכנה לשיעור בצורה כזאת שנרגיש עד כמה המצב לפני ההכנה והמצב אחרי ההכנה הוא קיצוני, גם בחושך יותר, גם באור יותר, "יתרון האור מתוך החושך" ובצורה כזאת נראה את ההתקדמות שלנו.

ואז ביטחון ושמחה יהיו לנו לא בצורה אגואיסטית, אלא דווקא ההפך, ארגיש את עצמי כך, שאני בעצמי אפס אם אני לא מחובר לקבוצה וכול הביטחון והשמחה יהיו לי כשאני מחובר, ואז יש לי הכול. אני מתנתק, אני בעצמי ממש בחושך ובאפס. נקווה שאנחנו עוד נגדיל את ההרגשות האלה כי הן ההכנות לגילוי הבורא.

שאלה: אני גם עברתי דרך דומה הבוקר. התעוררתי כאפס, ואז מהמחשבות על החברים אני מתחיל לעורר את עצמי לאט לאט, מתפלל אליהם, מבקש. ובסוף ההכנה אתה מגיע למצב של שמחה והרגשה של ביטחון.

איך אפשר להרגיש את ההרגשה הזאת עכשיו בשיעור בשביל לא סתם ליהנות מזה לבד, אלא בשביל שהחברים באמת יקבלו מזה איזה תועלת?

אני נהנה מזה גם, אבל ההנאה שלי היא בזה שאני דרך החברה מקבל ביטחון וכוח, ואז עם הביטחון וכוח שקבלתי מהחברה, אני עכשיו רואה מה בשבילי חשוב. שחשובה לי החברה, שזו הנשמה שלי, הכלי הכללי, עשר ספירות שאני בהם מגלה את כל המציאות הרוחנית. ואז אני פועל כדי לחזק את הכלי הזה.

אני שואל את עצמי "מה אני יכול לעשות כדי שאני אחיה בכלי הזה, קודם כל, בצורה קבועה? שאני לא אתנתק ממנו, לא באור ולא בחושך בכל המצבים? שאני אגלה בכלי הזה כל מיני מצבים? שהכול מתחלף והכול הולך שם משתנה ואני מרגיש את זה כחיים הרוחניים שלי, שבהם יהיו לי עליות, וירידות, וגילוי הבורא מתוך זה שהוא מזמין את המצבים האלו ונותן לי אפשרות להתערב בזה?", וכך נתקדם.

תלמיד: אבל איך להעביר את זה לחברים, במיוחד בשיעור עכשיו? יש לנו כאילו שפה מוגבלת עכשיו. אני לא מסוגל בצורה אקטיבית להתחבר איתם, אז איך להעביר להם את ההרגשה?

קודם כל מחשבה. בכל מה שאתה עושה תחשוב מתוך הקבוצה. שאתה חלק ממנה, ושאתה רוצה לקדם אותם, ואיך הם מקדמים אותך. ובצורה כזאת הדדית שאתם מחזיקים זה את זה. גם הם חושבים לא רחוק ממך. לא רק אתה בתוך קבוצה כך, אלא כולם במשהו נמצאים בזה, כל אחד לפי הנקודה שבלב שלו.

אבל בסך הכול, את ההתפעלויות האלו שאנחנו מחברים אותם יחד, אנחנו משיגים להתפעלות מספקת בין החושך לאור, בין החוסר ביטחון וביטחון בקבוצה, בין תשוקה נכונה לבורא כדי לעשות נחת רוח לו מתוך הקשר בינינו. וכך אנחנו מתקדמים, בונים את הכלי. הכלי שלנו הוא כלי הרגשה. זה לא שכל. לכן כתוב "לא החכם לומד".

שאלה: באיזה מקרה אנחנו מאבדים את הכלי ובאיזה מקרה אנחנו מאבדים את האור, או שזה אותו דבר?

אני לא מרגיש הבדל בין כלי לאור כי סך הכול אנחנו מקבלים את זה כדבר אחד. אם אין אור אז אין כלי, ואם אין כלי אז אין אור. ותלוי איך אנחנו רק מגדירים מה זה האור שבתוך הכלי. מידת ההתעלות למעלה מהדעת זה הכלי. מידת ההרגשה שלי בחיבור עם כולם ועם הבורא זה האור. עוד נדבר על זה.

שאלה: איך אפשר לשפר את ההכנה המשותפת שלנו לפני השיעור?

רצוי לנו לשפר את ההכנה לפני השיעור, שאנחנו נרגיש עד כמה לפני ההכנה היינו בהרגשת החושך, חוסר הביטחון, חוסר התמצאות בקשר עם האחרים, במחשבות, בכוונות, בנטייה לא בדיוק רוחנית כלפי הקבוצה והבורא, שחשבתי על עצמי, על ההרגשה שלי ולא שההרגשה שלי נובעת מזה שאני דבוק בהם, שאני תומך בהם, שאני שמח מהם. זאת אומרת, כאן הבירורים יותר ויותר מנותקים מהאני, מהאגו שלי, יותר ויותר מחוברים לעשירייה ולמטרה המשותפת שלנו.

אז צריכה להיות הרגשה והבחנה מה השגתי, במה הייתי לפני ההכנה, נגיד חצי שעה לפני השיעור, רבע שעה אנחנו מתחברים בקבוצות שלנו, כל אחד בקבוצה שלו, ואחר כך עוד רבע שעה אנחנו נמצאים בהכנה כללית של הקבוצות, שכבר הכינו את עצמן, כל אחד ואחד ביניהם.

שכל קבוצה אחרי רבע שעה של הכנה היא מרגישה את עצמה פחות או יותר כגוף אחד, כאיש אחד בלב אחד. ואז, כל הקבוצות האלה שכל אחת מהן כבר כאחד מתחברות יחד. ואז אנחנו מגיעים לתחילת השיעור ממש כקבוצה אחת, כעשירייה אחת, כולנו יחד. זה לפעמים קורה, לפעמים לא, אבל את המאמצים לכיוון הזה אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: הרבה פעמים גם לא ממש נכנסים ככה לשיעור, הבירור הזה נמתח אפילו כל השיעור, איפה אנחנו ומה איתנו ומה קורה?

לא. ההכנה צריכה להיות בכל זאת כזאת. והשיעור יכול להיות איך לקדם את הדברים האלה, ללמוד אותם, להתעמק בהם. יכול להיות שזה נושא השיעור, אבל רצוי שלפני השיעור אנחנו כבר נעמיד את עצמנו, כל אחד קשור נכון לעשירייה שלו, שהוא שם ממש נכלל וכל עשיריות גם פחות או יותר, מתקשרות, אם לא נכללות יחד, אז לפחות מתקשרות ומרגישות את עצמן כגוף אחד.

תלמיד: יש מה לשפר ברמה הטכנית ובפעולות שאנחנו עושים לפני השיעור או די במה שעושים היום בקריאה משותפת, בסדנה משותפת?

אני עכשיו דיברתי עם האחראי על הנראות שלנו, זה מה שאנחנו רואים במסכים, עם האחראי ואמרתי לו שאני לא מרוצה מהתמונות האלו שאתם רואים. עכשיו נגיד, אתם רואים אותי ולידי עוד הרבה קבוצות?

תלמיד: כן.

זהו, זה עכשיו. אבל בדרך כלל? בדרך כלל כל אחד רואה את העשירייה שלו?

תלמיד: כן, ויש מי שפותחים בצד את התמונה הגדולה של כל הקבוצות כמו שאתה רואה, יש את האפשרות הזאת לפתוח.

לי יש שלושה מסכים גדולים. על מסך אחד אני רואה את הקריין היום. על המסך שני אני רואה את כל הקבוצות, כמה כל? כמה שיכולים להכניס לי. זה מה שאני רואה במסך השני, ואז אני בוחר איזו עשירייה או מי שישאל מהמסך הזה, ואת מי שבוחר אני רואה במסך השלישי.

נגיד שאני בחרתי עכשיו מישהו מ-PT 6 וזה המסך השלישי, יש לי שלושה מסכים. לפעמים אפילו מסך הזה, השלישי, שהוא בעצם מסך משותף לכולם, אז מחלקים אותו, זה לא אני עושה, שם עושים שאני רואה נגיד את עצמי ואת הקבוצה שאני מדבר, או עכשיו מראים לי קבוצות צפון אמריקה. אני לא יודע, לי נראה שמאוד חשוב לנו לראות את כל הקבוצות. אנחנו לא יכולים להכניס את כל הקבוצות, אבל לפחות מה שעכשיו מראים לנו, ועל רקע זה שאני יכול לראות כבר קבוצה או אדם משהו שעכשיו מדבר.

צריכים לחשוב איך אנחנו עושים, כך שהצורה הוויזואלית, היא תיתן לי מקסימום התקשרות לכלי העולמי, זה מאוד חשוב. וההתקשרות זה בראייה, זה בכל זאת החוש העליון שלנו, ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. ולכן, לא בצורה כזאת כמו שעכשיו, זה בלתי אפשרי, זה כל הכלי שלנו העולמי, אבל בכל זאת גם זה טוב לראות עד כמה שאנחנו כולנו נמצאים. בקיצור, תחשבו, תדונו על זה ביניכם.

תלמיד: רק להגיד טכנית מזכירים לי החברים שיש לינק bb.kli.one יש גם כתובת כזאת, אפשר להציג, שכל אחד יכול לפתוח על המסך שלו או במסך נוסף אם יש לו את התמונה הכללית המשותפת שאתה רואה.

שאלה: איך כל אחד מקצר את הזמן מהרגע שהוא עדיין שקוע בעצמו למצב שהוא מתחיל להיות חלק מהכלי שהעשירייה בונה, עד למצב שהוא חלק מהכלי של כל הכלי העולמי?

על ידי קריאה. אני לא רוצה לראות תמונות מאתמול, אני לא רוצה להתפעל מזה שאני רואה פרצופים, אני קם נגיד מוקדם, אני קם הרבה לפני שתיים וחצי כשמתחילים את ההכנות. ואני משתדל לקרוא משהו כמו שזה היה אצלי עם הרב"ש. אנחנו קוראים משהו מבעל הסולם, היינו קוראים, וכך נכנסים להתפעלות. זה מה שאני עושה. חוץ מזה, לי יש חובה נוספת שאני מרגיש את עצמי אחראי על כל הכלי, על כל התלמידים, אז אני נמצא ממש במתח ובהכנה.

קצת לפני זה אני הולך לראות את השידור, זה נמצא באותה קומה איפה שאני נמצא, אני רואה איך הכול מסודר ומסתכלים. לפני זה אני קורא, בעיקר אני קורא אותם הקטעים שהכינו לנו, נגיד היום קראתי שם מקטעים מספר שישים מאותו מסמך. אבל העיקר, שוב אני אומר, העיקר לראות איך אתה מתפעל ומוכן לפני השיעור בהתרגשות, שאתה כולך תלוי בחברה ולא מפני שאתה תלוי בחברה, כי אז זה גם אגואיסטי, אלא עד כמה אתה מסור להם, שאתה כבר מתנתק מעצמך, ומשתדל להיות בתוכם וזה בעצם כבר הכנה להיכנס למעלה מהדעת עם השיעור.

תלמיד: איך אתה יוצא מהכלי של עצמך ומתחיל לחיות כלי אחר?

אצלי זאת עבודה יותר קלה ממה שאצלכם, כי אצלי יש חובה, אני חייב להיות קשור לכלי העולמי, אני חייב לדאוג לכולם, אני מפחד שלא אוכל לתפקד בצורה כזאת ולא אתן לאנשים מה שהם מצפים. אצלי זאת דאגה בוא נגיד מהתפקיד, אבל כל אחד ואחד נמצא בתפקיד הזה האמת, והוא צריך לחשוב על זה.

כי חשובים כולנו כאחד, אני רק כמארגן. אבל כלפי עליית הקבוצה והתקשרות לבורא, לכל אחד ישנה נקודה שבלב שהיא מיוחדת, ואם הוא לא יעשה מגע של כולם עם הבורא לא תהיה לנו שלמות בקשר, אנחנו לא נהיה דבוקים ממש בבורא. זה תלוי בכל אחד ואחד, כמה הוא עושה את המגע שלו אישית עם הבורא, ודרך המגע הזה הוא מעביר קשר מהבורא לכולם ומכולם לבורא.

תלמיד: אבל אני רוצה לשאול עלינו, כי אין לנו תפקיד כמו שלך.

אני לא חושב שזה הבדל גדול, רק אצלי זה תפקיד יותר אדמיניסטרטיבי, שאני חייב להיות מוכן לזה, ואני צריך מהנקודה הזאת להעביר לכם את החומר. אבל באמת בפנים כל אחד ואחד נמצא באותו תפקיד, ממש כך.

תלמיד: אני פשוט רואה שפעם הייתי רץ לשיעור עם כלי אחר, בצורה אגואיסטית הייתי בא, והיום זה פשוט לא עובד. אני ממש מרגיש שאני חייב כלי אחר בשיעור, אחרת אני לא מסוגל לקבל כלום ממנו.

נכון.

תלמיד: אז איך אתה מביא כלי אחר לשיעור, איך מחליפים את הכלים האלו? כי פשוט אני לא מצליח לתפוס את השיטה.

כשאתה מגיע לפני מחשבה, לפני מגע עם הקבוצה, אתה מרגיש את עצמך שאתה נמצא באיזה חוסר התמצאות, בבלבול, שאתה מעורפל, שאתה לא מסודר לפי הרצונות לפי המחשבות שלך, שאתה לא מכוון? אתה מרגיש את זה?

תלמיד: בטח, חוסר אונים טוטאלי כל פעם כשאני בא.

יופי, מצוין. ככל שכל יום תהיה לך יותר ויותר ההרגשה הזאת, חוסר אונים, חוסר קשר, אין לי כלום, אני לא שייך, זה טוב מאוד, זה טוב מאוד. זו צורה אגואיסטית שמזה אנחנו מתחילים כל יום מנה חדשה שמתגלה בנו מהאגו שלנו, שאיתה אנחנו צריכים לעבוד.

עכשיו, אני עושה כל מיני מאמצים כדי להתקשר לקבוצה ואז אני מתחיל לקבל מהם, מהפסוקים שאנחנו צריכים ללמוד, אני מתחיל לקבל התעוררות, התפעלות, התקשרות. ואז אני מגיע למצב, כמו שאמרתי כבר לפני, בתחילת השיעור של היום, שאני מרגיש שאני תלוי בחברה, שאני קשור אליהם, שהקשר שלי עם הבורא תלוי בהם, הוא עובר דרכם.

אני לאט לאט צריך לקבל הרגשה שאין לי מגע ישיר עם הבורא רק בתנאי שאני דרכם מתקשר, ואז אני מקבל קשר עם הבורא שיתקשר דרכם. ואז באותו קשר שהשגתי, אני עכשיו יכול לקחת מה שהם צריכים ולהעביר את זה לבורא גם כן בעצמי. אבל בהתחלה רק דרכם אני מתחיל להרגיש איך אני מגיע לבורא, ואחר כך לוקח את החסרונות שלהם ומגיש אותם לבורא דרכי. וכך אני מכין את עצמי לפני השיעור.

תלמיד: אז איך קורה המעבר הזה שאתה מתחיל, למרות ההתנגדות לחיבור, לקשר, אתה פשוט רץ לזה כל פעם?

כי אני מרגיש את עצמי כשאני נגיד קם בבוקר, שאני כמו בהמה. אני בהמה, אין לי שום דבר, אני קם ככה, אמנם יש רצונות, כל מיני מחשבות, אבל זה הכול לא מסודר, זה כאלה פלואידים כאלו. ואז אני צריך לסדר את עצמי. וכמו שדיברנו עכשיו כמה שאני מרגיש את עצמי שאני מנותק רגשית, העיקר רגשית, אז לאט לאט אני מסדר את הקשר שלי עם הקבוצה, דרך הכתבים, דרך מחשבות. בדרך כלל אני רץ מיד לאותם הקטעים שאנחנו צריכים ללמוד בשיעור, אם הם קטעים שמדברים על הקשר עם הבורא, אמונה למעלה מהדעת, כל הדברים, אבל בדרך כלל כך אנחנו מתחילים את השיעורים מכאלה קטעים, ואחר כך מגיעים לתע"ס או ל"דור האחרון".

תנסו, תנסו, תראו עד כמה שזה מעורר אתכם וכמה שיהיה פער בין מה שאתם לפני ההכנה לאחרי ההכנה, זה נקרא שאתם מכינים את הכלי, והאיכות של הכלי הזה. זאת אומרת, הפער בין הבהמה שבנו לאדם שבנו, לפני ההכנה ואחרי ההכנה, אנחנו צריכים לדאוג שהפער הזה יהיה כמה שיותר גדול.

אבל זה יהיה לכם, זה יהיה. בכל אחד יותר או פחות, אבל אנחנו נמצאים בזה, אנחנו כבר מסודרים. לא רוצים להראות איפה אנחנו נמצאים כדי לא לבלבל אותנו, להשאיר לנו עוד ועוד ועוד יותר מקום ליגיעה.

שאלה: מתי מתחילה ההכנה?

בשתיים וחצי בלילה לפי שעון ישראל, אם אתה שואל מתי. אם אתה שואל אותי לא לפי השעון אז ההכנה היא כל הזמן, כל הזמן אנחנו נמצאים גם בהכנה, גם בלימוד, כל הזמן. אדם צריך כל הזמן להכין את עצמו לצאת ממצב ולהיכנס למצב הבא, כל הזמן ככה. והכנה זה חיסרון, זה לייצב את החיסרון לרוחניות, כמה שיותר רוחניות אמיתית. שאנחנו נתאר את הרוחניות כל פעם בצורה נכונה לפנינו. כל פעם זה וודאי לפי הדרגה שלנו, אבל "הכנה" זה יצירת הכלי, זאת השתוקקות, זאת צורת ההשתוקקות, ולכן זה הכול נעשה בתוך הקבוצה.

תראו מה שכתוב בזוהר, אנחנו צריכים להוציא את הקטעים האלה מהזוהר, על ההכנה של קבוצת רשב"י, על מה שהם עשו. איך שהם היו רוצים להרוג זה את זה לפני שמתחילים הכנה ושיעור, ואיך אחר כך הם היו מגיעים לאהבה ללא גבול, לחיבור ביניהם. ואז גילו את כל האור העליון שנקרא זוהר ביניהם. הם כותבים על זה.

קריין: אנחנו בקטע מס' 23 של הרב"ש "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה".

"באמונה, יש להבחין ג' הבחנות:

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספוֹר, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, והדעת יותר חשוב, כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה מהדעת.

ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה.

ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד, והוא אומר להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה מהדעת אמיתי."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

שאלה: אם הוא רואה שיש רק דולר אחד וחסר לו את שאר הסכום, איך הוא יכול להיות בחיסרון ולהתקדם הלאה ולחיות ככה?

העיקר שילך יחד עם הקבוצה והחסרונות שלו וההתקדמות שלו יהיו, הכול יסתדר. אם עדיין אין לו את ההבחנות האלה, בתוך הדעת, למטה מהדעת, למעלה מהדעת, יש את שלוש האפשרויות האלה, אז שילך עם הקבוצה ולאט לאט הוא יקבל מהם גם שכל ורגש, איך שיראה את עצמו בצורה הנכונה.

שאלה: אפשר להגיד ש"דעת" זה מידת החיבור שאני מרגיש בעשירייה?

לא על זה מדובר, זה לא מידת החיבור בעשירייה. מידת החיבור בעשירייה זה רק ההכנה לקבוע את הדעת, למטה, למעלה, או בתוך הדעת.

שאלה: הוא סופר ואומר שיש לו בדיוק סכום, אבל באמת אין שם סכום כזה, למה הוא משקר?

הוא רוצה להיות בדעה עם אותו אדם שנתן לו כסף, ולא להאמין למה שהוא רואה אלא להאמין למה שאדם אחר שנתן לו כסף אומר. זה נקרא שהוא הולך למעלה מדעת עצמו והולך לפי דעתו של החבר נגיד. זה מן תרגיל, אם איזו דעת אתה חי.

אנחנו מקבלים מכל הסביבה כל מיני דעות, כל מיני יסודות, על זה לחשוב כך ועל זה לדבר כך וכולי וכולי, אנחנו בונים מזה את היסוד שלנו שדרכו אנחנו כבר מסתכלים על העולם. זאת אומרת העולם מעצב לנו את דעתנו, שזו כבר לא הדעת שלנו, זה מה שאני מקבל מכולם, הם מחדירים לי את זה, ואני כבר מתוך זה מסתכל על העולם.

כדי להפטר מזה שעיצבו לי את צורת העולם, את ההסתכלות על העולם, כלי התקשורת וכל המחנכים שלי למיניהם, אלא להגיע למצב שאני רוצה לראות את העולם לא בצורה כמו שאני עכשיו הולך ומסתכל דרך העיניים שלהם, שומע דרך האוזניים שלהם, דרך כל החושים שלהם, אני רוצה להגיע לחוש חדש, לחוש שלי, איך אני אעשה את זה? על זה כתוב "עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו". זאת אומרת אני צריך באמת לקבוע לעצמי גישה חדשה לעולם, שאני אראה את העולם בצורה שאני מנותק מהכלי האגואיסטי, שאני מנותק מכל מה שהעולם ממלא לי את הכלי האגואיסטי שלי, מייצב אותו כך, אני רוצה להגיע לראייה אחרת, לתפיסה אחרת של המציאות. זה נקרא שאני הולך לעשות פעולות של אמונה למעלה מהדעת, שאני רוצה לעלות למעלה מדעתי, זה נקרא למעלה מהדעת. מה שנמצא למעלה מהדעת זה נקרא אמונה.

וכך אני מגיע למצב שאני אראה את העולם הרוחני, העולם הנצחי, הבורא, ואני לא צריך בשביל זה לעשות פעולות אחרות חוץ ממה שאנחנו מדברים ורוצים לבצע את זה בקבוצה.

שאלה: בכל זאת הרבה פעמים אנחנו דבוקים לרגש שלנו, אנחנו צריכים כל הזמן לעשות פעולות בצורה מכנית, אבל אני אומר לעצמי "לא, זה לא אמיתי, זה לא לפי הרגש שלי". איך להתגבר על הדבר הזה בינתיים כשאני צריך לעשות פעולות?

תתגבר בזה שאתה תידבק לקבוצה ואז תתגבר.

שאלה: זה נכון להגיד שהדולר החסר זה פגם וודאי שאני מזהה בחבר, ואני מתקן את עצמי בכל זאת?

וודאי שאתה רואה שזה חסר, אבל זה בעיניים שלך. יש עוד רמה אחרת להתייחס לחיים, לא לפי הרמה שלך, לא לפי "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", אלא לפי ראייה אחרת ושמיעה אחרת, שאתה הולך בצורת ההשפעה, בצורה שאתה מעלה את עצמך לדעת הקבוצה, לדעת הבורא, ואז אתה תראה מציאות אחרת. וודאי שזה נגד המציאות האמיתית של עכשיו, נגד החושים שלך, אבל כך אתה מגיע לעולם חדש, לגלקסיה חדשה, ממש ליקום חדש. אחרת לא, אחרת תישאר בתוך הבהמה שלך וכך זה יתגלגל כל הזמן.

שאלה: מה זה בדיוק להאמין?

להאמין זה לא כמו שאנשים בעולם שלנו מקבלים דעת של אדם אחר שמספר להם משהו והם לא רואים את זה בעיניים, לא שומעים באוזניים, לא בכל חמשת החושים, אלא מקבלים התרשמות שקיבל מישהו אחר ממשהו והוא מעביר להם את זה, בדרך כלל בדיבור או בקריאה בספר, לא חשוב, זה נקרא אמונה. זאת אומרת אמונה זה נקרא שאני מקבל את דעת השני, אמנם גם אצלו זה יכול להיות לא דעת זאת אומרת עובדות, וזה נקרא אמונה.

אנחנו מדברים על אמונה למעלה מהדעת בצורה אחרת לגמרי. לא אמונה כמו שאנשים אומרים ולא דעת כמו שאנשים אומרים. אמונה זה נקרא אצלנו כוח השפעה, ודעת זה מה שאני עכשיו מגלה, רואה או מקבל מאחרים שזה מה שיש לי, ואני למעלה מזה בונה רמה אחרת של תפיסת המציאות. זאת אומרת, אני רוצה עכשיו לראות את המציאות בצורה אחרת, להתייחס אליה בצורה אחרת, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. אני רוצה להתייחס למציאות לא כמו שהחושים שלי מדברים, אלא כמו שאני שומע, מתפעל, מתרשם מהמקובלים שמספרים, הם רוצים להעלות אותי לדרגה, לתפיסה חדשה. שיש עוד כלים שנקראים כלים של בינה, לא כלים של מלכות, ודרך כלים של בינה אני רוצה לראות את המציאות. זאת אומרת, דרך כלי של משפיע, כמו הבורא, איך שהבורא רואה את המציאות, כך אני רוצה לראות את המציאות, זה נקרא דרך כלים של בינה.

שאלה: התפיסה הזאת כביכול הפוכה לאיך שהתרגלנו לראות את העולם, וברור שהיא נובעת מהפחד שתהפוך לאדם לא נורמאלי, כי בכל מקרה אדם צריך לעבוד, לחנך את הילדים וכולי. אז אני לא מבין איפה אצלי משתלבת גישה אחת עם השנייה, איך הן משלימות אחת את השנייה ולא סותרות?

אני ראיתי הרבה מקובלים, וגם בעולם שלנו יש הרבה אנשים שנמצאים באמונה למעלה מהדעת בדרגות קטנות, לא חשוב איזה אבל בכל זאת נמצאים, זה לא מפריע להם להיות בעולם הזה ולהיות בכל העסקים שלהם. כמו שבעל הסולם כותב על המורה שלו שלימד אותו ואחר כך כשהוא נפטר, התגלה שהוא היה סוחר גדול וידוע בעיר אבל אף אחד לא ידע שהוא מקובל. איכשהו זה התגלה לבעל הסולם. זה לא שייך אחד לשני, אלה שתי רמות, שני עולמות שהאדם נמצא בשניהם, וזה לא מפריע לו ולא מבלבל אותו.

עכשיו אין לנו עדיין אמונה למעלה מהדעת בצורה קבועה, לפעמים אולי בכמה מאיתנו ישנה הרגשה כזאת שאנחנו מתעלים לרמה הזאת של תפיסת המציאות דרך השפעה, דרך בינה, אבל זה עדיין שום דבר. נתקדם ואתם תראו שזה לא מפריע, אלא ההיפך זה חובה לכולם, לכל בני האדם בעולם הזה להגיע למצב שאנחנו רואים מציאות כמו שזה נראה דרך כוח ההשפעה, כמו שכוח ההשפעה, הבורא, רואה את המציאות ובצורה כזאת אנחנו נחיה ונתקיים. זה חומר חדש, זאת תפיסה חדשה, זאת מציאות חדשה, עד שכל מציאות העולם הזה כולה נעלמת, מתעלה מעל התפיסה שלנו ואנחנו כולנו עולים לתפיסת המציאות הרוחנית.

אנחנו צריכים להבין שאם היינו בנויים בצורה אחרת היינו רואים את העולם בצורה אחרת. לא שלעולם ישנה איזו מציאות שכך הוא קיים, אלא זו מציאות שכך אנחנו מתארים אותה בתוכנו, בתפיסת המציאות. תחשבו, שאם לא היו לנו החושים האלה אלא היו לנו חושים אחרים היינו מתארים את העולם בצורה אחרת. זה בסך הכול מה שחכמת הקבלה רוצה להראות לנו, איך לקבל את המציאות האמיתית, שזה האור העליון המופשט שמצייר בתכונות האדם כל מיני צורות.

את תכונות האדם אנחנו יכולים לשנות, ואז האור העליון יצייר לנו כל מיני מצבים אחרים, עולמות אחרים, ואז נבין איך ולמה אנחנו קיימים. אנחנו פשוט מגיעים למצב שיכולים לשנות את המציאות על ידי התכונות שלנו. האור העליון הוא פשוט, מופשט, קבוע, ממלא את כל המציאות, ואם נשנה את התכונות שלנו, אנחנו נראה כל פעם מציאות אחרת, זאת אומרת בכל 125 המדרגות עד שאנחנו מגיעים כנראה למצב של המציאות השלמה שזה האור העליון המופשט ממלא את כל הכלי שנמצא עימו בהזדהות.

שאלה: אני מבין שהעולם זו המערכת הפנימית שלי ואני מבין שלפחות חלק מהמערכת שאני רואה מתקיים באופן אגואיסטי, אני לא מבין איך אני אשתתף במערכת הזו כלא מתוקן, ואיך אני אוכל לתפקד אם אני אתרחק מהגישה האגואיסטית?

אתה תראה עד כמה זה לא מפריע אחד לשני, אתה תהיה בשני העולמות. לא שבעולם אחד אתה תהיה גנב ובעולם השני אתה תהיה צדיק, אבל אתה תראה איך שזה לא מפריע זה לזה, בינתיים. אבל כל האנושות עוברת עכשיו לאט לאט שלבי התעלות מהעולם הזה לעולם הרוחני, אתה תראה איך בזמן הקרוב ישתנו תפיסות באנשים, היחס שלהם. תראה איך אנחנו מדברים כבר על החומר, על כדור הארץ שלנו, על החיים שלנו, אתה תראה. קשה להסביר את זה אם האדם לא נמצא אפילו קצת מהתכונות האלו. תתאמצו להשתדל גם להכיר את זה, אבל לא שאתם מתחילים כבר לשחק בזה. לא.

שאלה: כרגע הסברת, ואני מבין שזו עבודה אינדיבידואלית של האדם בבוקר כשהוא בונה לעצמו הסתכלות חדשה. בהקשר הזה אני לא מבין מה זו "עשירייה"? לְמה היא?

עשירייה זה אותו הכלי שבו אני מרגיש את העולם הרוחני. איך אתה תצא מהאגו שלך? איך אתה תופס את העולם הרוחני אם אתה לא הולך למצב של אמונה, של מסירות, של יציאה מעצמך, אז לאן אתה נכנס? דווקא בגלל שיש לך עשירייה ואתה נכלל בהם בזה אתה מכין את עצמך להרגיש בתוך העשירייה את העולם הרוחני, עד כמה שאתה מתעלה מהאני שלך.

שאלה: מהן התכונות שיכולות להביא אותנו לאמונה למעלה מהדעת?

אין תכונות כאלה. אם יש לאדם נקודה שבלב והבורא מושך אותו אליו, מכניס את האדם לקבוצה ואומר לו "קח לך", "שם ידו של האדם על הגורל הטוב" והאדם מקבל את זה ומשתדל, אז הוא מגיע למצב שהוא בונה לעצמו בקבוצה, בעשירייה את הכלי להרגשת העולם הרוחני, להרגשת הבורא.

שאלה: האם יש נקודה גבולית שבה החבר יכול להרגיש את החיסרון של העשירייה כדי להשפיע לעשירייה?

אני לא יודע מה זאת נקודה גבולית. אין דבר כזה גבול בהשפעה, כמה שאתה מסוגל.

שאלה: איך החושים החדשים עובדים ונמצאים בתוכנו בתפיסת המציאות?

בכוח ההשפעה שאנחנו משתדלים להגיע אליו אנחנו שם מייצבים, מאתרים, מוצאים את החושים החדשים. הם חושים של השפעה, לכן ההכנה לשיעור כל כך חשובה, כי בזה אנחנו מפתחים את חושי ההשפעה.

שאלה: בדוגמה הזאת על אלף דולר, אם החבר נותן לי והוא בטוח שבמעטפה יש אלף דולר, אני בודק ולא מוצא אלף, אבל הכי חשוב שהוא החבר בטוח בזה. כן?

הוא נתן לי מעטפה עם אלף דולר, הוא אומר שזה אלף דולר, זאת אומרת הוא יודע שזה אלף דולר. אני לוקח את זה ואני יודע שהחבר יודע שכאן יש אלף דולר. אני יכול לספור אותם, אני יכול לא לספור אותם, אחד משניים.

אם אני סופר אותם ושם יש אלף דולר, זה נקרא אמונה בתוך הדעת. אם אני סופר ואין שם אלף דולר, עכשיו יש לי שתי אפשרויות. או שאני מקבל אותם ואני בכל זאת מאמין לו ששם יש אלף דולר, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, מהעובדה שספרתי. ואם אני לא בודק ומאמין לו שזה אלף דולר, אז זה אמונה למטה מהדעת. אלה האפשרויות שיש לי.

אני לא עושה חשבון האם מה שהוא נתן לי הוא מאמין בזה, לא מאמין בזה, זה לא חשוב. אני לא מדבר על היחס שלו, היחס שלו נגמר בזה שהוא נותן לי מעטפה ואמר שזה אלף דולר, זה הכול.

שאלה: מה הנמשל של האלף דולר? כי תמיד אנחנו מבדילים עבודה רוחנית שהיא כלפי חיבור וגילוי הבורא ולא כלפי רכוש ועסקים בעולם הזה.

זה לא חשוב, זה כלפי עובדה. כל עובדה ועובדה גשמית איך אני יכול להתעלות ממנה למצב הרוחני. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". אז כדי להיות באמונה למעלה מהדעת אני צריך לספור או לא צריך לספור? צריכה להיות דעת כדי להיות באמונה למעלה ממנה? רק צריך להיות הבדל בין אמונה לדעת, וכמה שיש הבדל בין מצוי לרצוי, כך אני מעלה את עצמי. אז אנחנו צריכים לפתח את הדעת, כלים דקבלה שלנו שיגדלו, וגם בינה, כוח האמונה שיגדל, שיהיה כוח אמונה למעלה מהדעת יותר גדול, והפער ביניהם צריך להיות יותר ויותר ממדרגה למדרגה.

תלמיד: אני עדיין לא תופס במה האלף דולר בפועל? כי אנחנו לא מדברים על אלף דולר נכון?

למה לא?

תלמיד: כי ממתי אנחנו מייחסים את העבודה הרוחנית שלנו לרכוש ולעניינים בעולם הזה?

אנחנו מייחסים את העבודה הרוחנית לרכוש ולכל מה שיש לנו בעולם הזה, ולכל מה שאנחנו מרגישים בכלים דקבלה, כי אנחנו בונים רוחניות למעלה מכלים דקבלה, בינה למעלה ממלכות. אלא על מה עוד אתה בונה רוחניות? איך אתה תבנה רוחניות אם לא על יסוד גשמי? בשביל מה אנחנו צריכים להיות בעולם הזה?

תלמיד: גשמי הכוונה שאני רוצה על מנת לקבל, שלא מוכן להרגיש ריקנות, שמרגיש דחייה ולא מוכן להתחבר.

ואיך אתה מבצע את זה אם לא על ידי זה שאתה סופר כסף ויודע בחמישה חושים שלך שזה נותן לך את כל היסוד?

תלמיד: מה אני סופר?

אתה סופר מה שיש לך בכלים דקבלה שלך, ואז לפי זה אתה יכול לתת יחס לרוחניות, ורוחניות נמדדת עד כמה שאתה נמצא בתפיסה גשמית ולמעלה ממנה.

תלמיד: ואיך זה קשור כלפי היחס לעשירייה?

העשירייה עוזרת לי בזה. אבל תמיד זה הכלל "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". "חברו" זה יכול להיות המצב הקודם שלי, שכל פעם אני ברצון לקבל שלי גדל וכל פעם אני יכול אז לגדול בצורה כזאת וגם לצורת השפעה. ואם לא יהיו לי רצונות לקבל יותר גדולים כל פעם, איך אני אתעלה לתכונת ההשפעה?

תלמיד: אז אפשר להגיד שאלף דולר הם כלפי העבודה שלי בחיבור בעשירייה?

אתה יכול לעשות את זה ודאי, כן. מה זה חשוב אלף דולר או קלוריות או מאמצים פיזיים או עוד משהו? זה פשוט קנה מידה, אקוויוולנט למה שאתה מבצע.

שאלה: מה זה אומר להיות בערבות בזמן ההכנה?

אנחנו צריכים להגיע למצב שכל אחד ואחד מגיע להרגשה, כי העיקר זה ההרגשה, לא ההבנה. להרגשה פנימית שההצלחה שלו תלויה בכל העשירייה, שמה שהוא רוצה להשיג, הוא משיג ברצונות, בחיבורים של כל החברים. ואת זה אפשר לעשות רק בתנאי שכולם חושבים יחד, מכוונים למטרה אחת ומשתוקקים אליה ממש יחד. והם מתחילים להרגיש בהכנה שלהם שיש מנצח, העליון, הבורא, שהוא מוביל אותם בזה וכך מקדם אותם אליו. זאת ההכנה הנכונה.

שאלה: איך אני יכול לדעת אם היה לי יום מוצלח?

יום מוצלח, לפני שאני הולך לישון אני צריך לעשות חשבון האם באמת היום השקעתי בקבוצה, השקעתי בהפצה, השקעתי בחיפוש של כלים דהשפעה, שעוד קצת יותר מילאתי את הסאה שלי ביגיעה לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא. כך בודקים את היום.

קריין: קטע מספר 24 מתוך הרב"ש "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה".

"אנו צריכים להאמין באמונת חכמים, מה שהם אומרים לנו, שכל עבודה שלנו, לא חשוב באיזו צורה אנו עובדים, אם האדם מיחס את העבודה לשם הקב"ה, אפילו שתהיה בתכלית השפלות, ה' נהנה מזה. והאדם צריך להשתדל להיות בשמחה, מזה שהוא יכול לעשות מעשים, בזמן שהוא נמצא במצב של שפלות. והאדם צריך לומר לעצמו, שהוא נהנה מעבודה זו, שהוא כולו למעלה מהדעת. כפי שהשכל מחייב, אין עבודה זו נקראת "עבודה", היינו מעשה חשוב, שהבורא יהנה מזה. אבל הוא מאמין באמונת חכמים, שאמרו לנו, שה' כן נהנה. וזהו למעלה מהדעת."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, שאין לנו בכלים שלנו בשכל, ברגש, שום הוכחה שאנחנו נמצאים במגע עם הבורא, אנחנו לא מרגישים שום דבר בחושים שלנו. אלא בזה שאנחנו משתדלים לקיים המצאת החכמים שאמרו לנו כך לעשות, אנחנו צריכים להיות מרוצים מזה, ובאמת לא רוצים יותר כלום.

זה מאוד מנוגד לכלים דקבלה שלנו, זה מאוד לא אופייני לרצון לקבל, אבל מה לעשות אם אנחנו צריכים לעלות מדרגת מלכות לדרגת הבינה, להשפעה, אז איך אנחנו יכולים לתאר את הכלים דקבלה שלנו שבהם אנחנו נמצאים עכשיו? איך הם מרגישים הכלים האלה אם אנחנו מתעלים לתכונת ההשפעה?

אנחנו בכלים דקבלה שלנו לא מרגישים שום דבר לא ברגש, לא בשכל, לא בשום דבר, אנחנו פשוט נמצאים כאילו ריקים, טיפשיים, אבל מה מחזיק אותנו? מחזיק אותנו זה שאנחנו מקיימים מה שכתוב בספרי מקובלים. זאת אומרת, זה נקרא "אמונת חכמים", מה שהם אומרים אנחנו מקיימים, ולא חשוב לי יותר מה שקורה, כי "עיניים להם ולא יראו אוזניים להם ולא ישמעו", אני לא מאמין לחושים שלי. אם אני מגיע למצב כזה, מכאן והלאה יש לי כניסה לרוחניות, שאני כבר מתחיל אחרי זה לעבוד עם הכלים דהשפעה.

שאלה: כשאני מרגיש שיש משהו שהוא נגד הדעת שלי, האם זה בדיוק הבורא שמנסה לגרום שאני אעלה מעל הדעת?

כן, ודאי שזה הכול נעשה מכוח עליון, אין כאן שום דבר שאנחנו בכלל עושים משהו. אנחנו כמו ילדים קטנים בגן ילדים, והגננת מסדרת אותנו ומפקחת עלינו ומבצעת את כל הפעולות, אנחנו מעצמנו כלום. אבל עד כמה שאנחנו מבטלים את עצמנו כלפי פעולות הבורא עלינו, אנחנו יותר ויותר מתקרבים למה שנקרא "עבודת ה'". זו עבודת הבורא, זו לא העבודה שלנו.

העבודה שלנו זה רק לא להפריע לו. ממש להתנתק מעצמנו כמה שאפשר, לעשות מעצמנו האנשים שמוכנים לקבל את ההשגחה שלו מה שלא יהיה. אומר להתחבר אנחנו מתחברים, אומר להשתדל לעלות למעלה מהדעת אנחנו עושים, יחד עם זה הוא אומר לקיים העולם הזה בכלים שלנו, אנחנו עושים.

אז אנחנו מחלקים את עצמנו כבר לשני העולמות, איפה שאני נמצא בעל מנת להשפיע בכמה שאפשר באמונה למעלה מהדעת, ואיפה שכאן בעולם הזה בעבודה שלי, במשפחה שלי אני נמצא בתוך הדעת. וכך אנחנו רוצים לבנות את ההסתכלות שלנו על המציאות, שחיים בשני העולמות.

תלמיד: מתי שיש לי את כל הרגשות האלה, כל העבודה שלי, כל המאמצים שלי הם להתפלל לבורא שיעזור לי לעלות למעלה מהדעת?

כן, אבל להתפלל הכוונה היא שבכל זאת אתה עושה כל מיני הכנות ומתוכן אתה מבקש, כדי שיהיה לך ברור מה אתה מבקש. סתם להגיד מילים אמונה למעלה מהדעת זה לא יעזור, אתה צריך לעשות כל מיני פעולות שהן קרובות להתעלות הרוחנית.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים ל' ח'↩