שיעור בוקר 27.03.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 395, מאמר "הערבות",

אותיות כ"ד-כ"ה

קריין: שלום לכם. אנחנו לומדים את מאמר "הערבות" של בעל הסולם, בספר "כתבי בעל הסולם". אנחנו נמצאים בעמוד 395 אות כ"ד, בתוך מאמר "הערבות".

אות כ"ד

"ולפיכך, מתוך הכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית, גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה. כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת, ששום זר ישתתף עמה. אמנם בגלל זה, הותקנה ונעשית אומה הישראלית, כמין מעבר, שעל ידיהם יזורמו ניצוצי ההזדככות, לכל מין האנושי שבהעולם כולו."

הייתה אנושות על פני כדור הארץ, אנשים חיו. רובם היו מתכנסים למקום שנקרא בבל. ומה שקרה הוא, שאז הרצון לקבל פתאום גדל, כמו שאנחנו לומדים, והם הגיעו למצב של מגדל בבל, שרצו לבנות מגדל עד השמים, כסמל האגו שלהם. ואז התגלה ביניהם מנהיג רוחני ששמו אברהם, והוא גילה מאיפה בא הרצון לקבל הגדול הזה, האגו הגדול, למה הם התחילו לריב כולם זה עם זה.

וכך הוא גילה שאין ברירה, חייבים להתעלות למעלה מהאגו. ולכן קרא אליהם, מי שרוצה לעבוד כך, כדי להתעלות למעלה מהאגו שיבוא אלי, ואנחנו נפתח את הלימוד הזה שמאז נקרא "חכמת הקבלה", ואנחנו נלך יחד עם הטבע, מה שהטבע דורש מאיתנו. לא איך שהוא ברא אותנו, אלא איך אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהטבע לקראת הא-לוקות.

כך הוא קרא וכך הגיעו אליו אנשים, ומזה הוא התחיל את תיקון העולם. לכן הוא נקרא אברהם, אב האומה, אותה קבוצה שהתחילה מאז ועד היום הזה להתקיים, היא נקראת "ישר א-ל", ישראל. זה בעצם תחילת תיקון העולם, התיקון האנושי.

שאלה: בעל הסולם מתייחס לנושא האגו של הקהל הקבוצתי בצורה פרטית. אני מבין איך לפנות, אבל איך אנחנו היום מסתכלים על האגו הכללי? איך אנחנו יכולים לפנות לאגו הכללי, כדי שההפצה ל-99 אחוז תהיה מוצלחת?

אם אנחנו נגיע לחיבור בינינו, יהיה לך ברור איך אתה פונה לאגו הכללי, לכל האנושות. בינתיים אנחנו לא יכולים כל כך לפנות לאנושות, כי אין לנו מספיק חיבור בינינו. אין, אנחנו לא דואגים לזה, זאת הבעיה. ואנחנו נמצאים במצבים שאנחנו כבר צריכים, אתה רואה לפי קורונה וירוס, לפי כל הסימנים האלה. אנחנו נזמין, חס ושלום, עוד בעיות וצרות אם אנחנו לא נתחיל לתקן את עצמנו בחיבור טוב בינינו.

שאלה: האם לפני זמן אברהם היה לאנושות ראש, אם כן, איך היה בנוי הראש הזה?

לפני זה לא היה לאנושות ראש. הראש התחיל מהאדם לפני כמעט 6000 שנה, כמו שכתוב בתורה. ואז 20 דורות היו עד האברהם, ומאברהם התחילה כבר קבוצה, והקבוצה הזאת הופכת להיות ראש לכל האנושות, ועד היום הזה סך הכול הראש צריך להתאסף ולהתחבר ולקבל צורה. ואז במידה שהראש מקבל צורת ראש, זאת אומרת, עשיריה שכוללת בתוכה הרבה עשיריות שיכולות להיות מחוברות ביניהן, אז הן יכולות גם יחד עם זה להתעסק עם כל יתר האנושות שנקראת "גוף". ואז יהיה פרצוף שלם, ראש וגוף שנקרא "נשמה".

שאלה:. אתה אומר שאנחנו צריכים לעבוד מעל האגו, איך עושים את זה, איך אפשר לעבוד מעל האגו בכלל? ומה זה בכלל האגו בכל הסיפור הזה?

אני לא ממליץ לך להילחם עם האגו, כי זה עסק ביש, אתה לא תצליח בזה אף פעם. אתה תצליח להילחם עם האגו בצורה אחרת, שאתה מתחבר עם הקבוצה, ומבקש מהבורא שייתן לך אפשרות להיות מחובר עם הקבוצה, ובזה האגו שלך יתרפא. אבל ללכת ישירות לאגו, אתה לא מסוגל.

תלמיד: קודם אמרת משהו חשוב בקשר לשאילת שאלות, שאנחנו כאילו לא מתייחסים בכבוד כלפי השיעור, זאת אומרת, צורת השאלה לא נכונה, אתה מוכן להסביר למה התכוונת? אנחנו שואלם שאלות באופן תמים ואתה עונה באופן תמים, לא הבנתי למה התכוונת שאנחנו כאילו לא מתייחסים ברצינות לשיעור?

שאני פועל בתוך הקבוצה, אני פועל בתוך הקבוצה כדי להיות מחובר איתם, כדי לצאת מהשיעור הרבה יותר קשור אליהם ממה שהיה בתחילת השיעור. זאת המטרה שלי, וחוץ מזה לא אכפת לי שום דבר, כמה שאני אדע, לא חשוב לי. למה שואלים שאלות, בשביל מה? כדי להיות יותר חכמים? אני לא רוצה לענות על שאלות כאלה. בשבילי יותר חשוב, אם אתם מכבים את סימן השאלה או לא, כי בזה אתם מפריעים לאחרים. זה יותר חשוב, ההשתתפות הזאת. אתה מבין איפה הרוחניות? היא לגמרי לא במקום איפה שהשכל שלך. ולכן אני כל כך עומד על זה.

ההשתתפות בין כולם, השתתפות למען האחרים, כדי להיות מחוברים, כדי להרגיש את עצמנו יחד תומכים זה בזה. את זה אני רוצה לראות מהקבוצה הזאת, אם לא, אני עוזב, אין לי שום טעם להתעסק איתכם, אני לא צריך אתכם. אני אומר בשיא הרצינות, או שאתם נמצאים בנטייה לחיבור או שתלכו לכל הרוחות, ממש כך. אתם צריכים להבין, לכן אני כאילו דורש דברים שטותיים, ואני מתרגז וצועק. אלה דווקא דברים רוחניים, ההשתתפות בין כולם, הדאגה, המחשבה על כולם. זה יותר חשוב מזה שאתם תקבלו איזו תשובה על איזו שאלה חכמה שלכם. נמשיך.

פיסקה שנייה אות כ"ד, שורה אחרונה בטור א'.

"באופן, שניצוצי הזדככות הללו, הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות, ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', והכף חובה יתבער מן הארץ."

שאלה: מה פירוש "להבין את הנועם ואת השלוה, השרויים בהגרעין של אהבת זולתו."?

שאנחנו נראה שגם שם שורֶה האור העליון שמעלה אותנו לדרגת השפעה, לדרגת בינה. בינה זה נקרא "ארץ חופשיה", שאנחנו לא נראה שם שום הגבלות. כל ההגבלות, הגבולות, ההתנגדות, הכול נמצא בתוך הרצון לקבל שלנו. שאנחנו עולים לדרגת השפעה, אין מי שמפריע חוץ מרצון לקבל שלנו, אבל אם אנחנו מתעלים מעליו, אין הפרעות, אין שום בעיות, הכול נמצא בעולם החופשי מה שנקרא. יציאה לדרגת הבינה נותנת לנו הרגשה של חופש, חופש מוחלט.

שאלה: האם הקשר הנכון בינינו הוא להרגיש שכולנו בפועל מרגישים, שישראל והתורה והבורא הם אחד?

כן, זה הקשר הנכון. אבל בעצם ישראל, תורה, בורא, צריך להבין מה זה. אם אנחנו מחוברים יחד בחיבור נכון, אנחנו נתחיל להרגיש בינינו תופעות רוחניות, עולם רוחני. הוא יתחיל להתגלות בינינו אם אנחנו מחוברים נכון זה אל זה. וזה צריכים בהתחשבות זה עם זה, בחיבור זה עם זה, זה שאני מוכן להתכופף כלפי כולם, אז אנחנו נתחיל להרגיש את תכונות הבורא, את תכונת ההשפעה, על זה אני מדבר.

ואנחנו הגענו למצבים שבאמת נדרש מאיתנו להיות מחוברים בצורה כזאת בקבוצה. אני מבין שזה לא פשוט, אני מבין שזה קשה, אני מבין שזה בלתי אפשרי, אלא רק בעזרת כוח עליון, הכול מובן. אבל זה גם מוכן בשבילנו, אנחנו חייבים להיכנס לזה, זה פשוט נמצא לפניכם כעולם הבא.

אות כ"ה

"עתה נשאר לנו להשלים, מה שביארנו בקונטרס הקודם "מתן תורה", אות ט"ז. שמשום זה לא ניתנה התורה להאבות, משום שהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה כולה, אשר כל המצות מסבבות עליה, כדי לבארה ולפרשה, הנה איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה".

זאת אומרת, אנחנו לא יכולים לקבל מאור המחזיר למוטב אם לא יהיה לנו כלי שלם. כלי שלם זה עשירייה, אפילו נגיד חמישייה, לא חשוב, אבל שיהיו מחוברים יחד. כי התורה יכולה להתיישב רק על אגואיסטים בדידים שרוצים להתחבר יחד. אז לפי כמה שיש ביניהם מרחק אגואיסטי טבעי וכמה שהם רוצים להיות מחוברים למעלה מהרצון האגואיסטי, הדחייה הדדית, לפי כמה שהם רוצים להיות מחוברים למעלה מזה, לפי הפער בין הדחייה לבין מה שהם רוצים להיות מחוברים למעלה מהדחייה, לפי הפער הזה דווקא הם מושכים את האור העליון אליהם, והוא מתקן אותם ומסדר אותם. ואז את הפער בין שנאה ואהבה הוא הופך לעביות, ובעביות הזאת מתחיל להצטייר פרצוף, היינו גוף המדרגה חוץ מהראש

שאלה: בין מה למה הפער הזה?

הפער הזה הוא בין האגו שלי ובין המאמץ שלי להיות מחובר איתם באהבה. כשאני מרגיש את שתי הנטיות האלו בי בצורה הפוכה, כששתיהן שונאות זו את זו[ שהרצון לקבל שונא את האהבה והרצון להשפיע לא יכול לסבול את הרצון לקבל המקולקל, ואז הפער ביניהם הוא נותן לי את עוצמת הכלי. עוצמת הכלי זה עד כמה שהמינוס והפלוס צריכים להיות מחוברים אבל דרך הנגד, דרך העומס.

העומס הזה, זה האני שמחזיק גם את זה וגם את זה יחד עם כל הקבוצה ואנחנו מבקשים מהבורא שהוא יעשה מזה כלי רוחני. בכלי הרוחני יש לנו עביות, אגו גדול, עליו צמצום, עליו אור חוזר, כל התיקונים. ואז יש גם תכונת ההשפעה שאנחנו הגענו, בנינו מעל הרצון לקבל שלנו וכך אנחנו יכולים עכשיו להרגיש דבקות בבורא, השתוות עמו מתוך הכלי שלנו כלפי הבורא. איך אנחנו עושים את זה? לפי ההרגשה, עד כמה שהבורא מתלבש בנו.

שאלה: האם אתה יכול לצייר את זה?

אם אנחנו כקבוצה ונגיד שהחברים רוצים להיות מחוברים, אז אנחנו מייצבים לעצמנו איזה מרכז שאנחנו רוצים להיות מחוברים אליו. (ראו שרטוט מס' 1) זה עניין נפשי פנימי, אני לא יודע איך לצייר את זה.

תלמיד: אמרת שיש פער שבתוכו הכול מתגלה.

כן, כי יש אני וישנה הקבוצה (עגול בצבע אדום), ואז כולנו מתחברים בינינו וכולנו רוצים שהקשר יהיה בנקודה אחת ובקשר הזה הבורא יהיה איתנו. אי אפשר לצייר את כל הדברים האלה כי זה רגשות.

שרטוט מס' 1

שאלה: במרכז נמצא החיבור, זאת הכוונה שמובילה אותנו לגישה הנכונה?

כן, רק חיבור מביא אותנו לתוצאה הנכונה. אבל החיבור שאנחנו הולכים אליו, אנחנו מגלים בדרך שאנחנו לא מסוגלים להתחבר, כמו שעכשיו, אנחנו נגלה עוד מעט יותר ויותר עד כמה שאנחנו לא מסוגלים להתחבר. כל אחד יושב בבית שלו, זה מה שהווירוס עשה איתנו, הוא מראה לנו את המקומות הנכונים איפה שאנחנו צריכים להיות, כל אחד בתוך הקונכייה שלו, בתוך הבית שלו. ואז אין קשר בינינו. מצד אחד, כל אחד נמצא אטום בקירות שלו, מצד שני כל אחד מאיתנו רוצה להיות מחובר עם האחרים, כי הוא שמע והוא עוד לא מבין, לא מאמין, אבל שמע שבחיבור בינינו אנחנו יכולים לגלות את העולם הבא, את הכוח עליון, משהו טוב. והוא גם נמשך לזה לפי המבנה הפנימי שלו, משהו מושך אותו לשם.

הבעיה שלנו איך אנחנו מתארים לעצמנו שאנחנו יוצאים מגדרנו מהקירות שלנו, מהדירות שלנו, ובנקודה שבלב שלנו, הולכים להתחבר יחד. איפה? אין איפה, זה מה שהחבר רצה שאני אצייר. אין איפה, זה פשוט באוויר, זה אפילו לא אוויר, זה ממד שכבר לא שייך לעולם הזה. לנקודה הזאת אנחנו צריכים יחד כולנו להתחבר.

כשאנחנו נרצה להתחבר יחד, אנחנו נרגיש שבכל זאת אין לנו בזה שום אחיזה, אבל מתוך זה אנחנו נבין שיש לנו נחיצות לבורא, לכוח עליון שהוא יעשה את זה. לפני זה לא חשבת עליו, לא האמנת בו, בכלל לא לקחת אותו בחשבון. בזה שאתה רוצה להתחבר עם החברים ואתה לא יודע איפה ואיך, "לא יוצא לי, איך זה יכול להיות? איפה זה נמצא?" אז אתה תצטרך לבורא שהוא יסדר לנו את החיבור.

אז הבורא מסדר לנו חיבור, ואת זה אני אומר לך כבר לעתיד. אנחנו נרגיש שהוא מסדר לנו חיבור, ובתוך החיבור הזה אנחנו מתחילים להרגיש זה את זה ואנחנו גם מתחילים להרגיש שהוא מחזיק אותנו יחד. זה מה שאנחנו צריכים להשיג. ואז תהיה לנו השגה של החיבור שלנו ודרך החיבור שלנו השגה בבורא. אחר כך אנחנו נמדוד יותר חיבור ויותר חיבור, יותר בורא מורגש ויותר בורא מורגש. ואחר כך אנחנו נתחיל ללמוד איך לעבוד נגד האגו שלנו, בצמצום, במסך, באור חוזר, איך אני מחזיק את הבורא בכוח. ואז מתחילים להיות שלבים, אבל קודם כל את זה. זאת אומרת מקום ששם אנחנו מחוברים.

וזה יכול להיות אך ורק על ידי זה שאנחנו נותנים תשומת לב אחד לשני ולכן מכבים רמקולים, מוחקים סימן שאלה אם אנחנו לא צריכים את זה, ולא שלא אכפת לי כי שאלתי ואחר כך לא חשוב לי שום דבר, אלא אני דואג כל הזמן להיות בצורה הכי טובה לקבוצה העולמית. אני חושב שהשיעור שלנו היום היה כבר לעניין, אנחנו לא למדנו סתם פסוקים, אלא אנחנו התחלנו להתחבר וניפגש היום לעוד שיעור בצהרים.

שאלה: האם תוכל לתת עצה, איך לקשור את עצמי לחברים דרך המסך, כי על מנת להרגיש את החברים אני צריך להרגיש אותם לידי. איך מגיעים לדרגה כמו שהרב"ש כתב, שכמה פרסאות לא יפרידו אותם ממני?

אתה רואה, היום אנחנו נמצאים בצורה כזאת, תראו איזו עזרה קיבלנו מהשמיים. זה סימן של התקדמות, שאנחנו נמצאים בפועל ממש בבניית הקבוצה הרוחנית הנכונה, שכולנו רוצים להתחבר למעלה מכל הריחוק הגשמי בינינו. עלינו להודות לבורא, להרגיש שהוא ממש עושה איתנו פעולות כל כך יפות ונכונות ואנחנו מבינים את הפעולות האלו. זה לא כמו אנשים אחרים שעליהם הוא גם עושה פעולות.

יש עוד שמונה מיליארד אנשים בעולם שגם הם ירגישו עוד מעט שכולנו בריחוק, אבל רק אנחנו מרגישים שהריחוק הזה הוא כדי שאנחנו נתחבר מעליו יחד ולכן זה לטובתנו. ולאחרים אנחנו גם צריכים להסביר, שאם אתם רוצים להתרפא, ואתם רוצים להרוויח על ידי וירוס הקורונה, אז בבקשה, בואו נתחבר בינינו דרך האינטרנט, דרך הרגשה משותפת ואז אנחנו נגיע לקשר אחר לגמרי, שלא צריכים אינטרנט, לא צריכים את כל קווי הקשר, שום דבר, אנחנו נרגיש את עצמנו כולנו "כאיש אחד בלב אחד", שאנחנו כולנו מערכת אחת.

(סוף השיעור)