שיעור בוקר 14.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 799, אות קל"ג

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 799, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קל"ג.

אות קל"ג

"גם יש לדעת, שמה שאמרנו, שאין ענין הבחירה נוהג אלא בזמן הסתר הפנים, כנ"ל ד"ה "וצריכים", אין הכונה, שאחר שזכה להשגחה של גילוי פנים, אין לו עוד שום טורח ויגיעה, בעסק התורה והמצוות, אלא אדרבה, עיקר העבודה בתורה ומצוות כראוי, מתחילה אחר שזכה האדם לתשובה מאהבה, כי רק אז אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות באהבה ויראה, כמצווה עלינו. "ולא איברי עלמא, אלא לצדיקי גמירי [ולא נברא העולם, אלא לצדיקים גמורים]" (ברכות ס"א).

אלא הדבר דומה למלך, שחשק לבחור לעצמו, כל אוהביו הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכלו פנימה. מה עשה, נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה כקטן כגדול, יבא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים, על פתחו של ההיכל, ובכל הדרכים המובילים להיכלו. וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו, ולהדיחם מהדרך המוביל להיכל.

וכמובן, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך. אמנם, נידחו בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם התגברו עליהם, עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל. אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר. ומי שהוא שהתקרב אל הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבא.

וכן חזרו ובאו ושבו, ושוב התחזקו וחזרו ובאו ושבו, וכן חזרו חלילה כמה ימים ושנים, עד שנלאו מלנסות יותר. ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו.

וכמובן, שמאז ואילך, לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, בהלוך ושוב על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו פנימה.

כן הוא הדבר בעבודת הצדיקים הגמורים, שהבחירה, הנוהגת בעת הסתר פנים, ודאי אינה נוהגת עוד, מעת שפתחו הפתח להשגת ההשגחה הגלויה, אמנם מתחילים בעיקר עבודתו ית', שמבחינת גילוי פנים, שאז מתחילים לפסוע על המדרגות הרבות, ש"בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", בסו"ה: "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל". וכדרז"ל, ש"כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חברו", אשר העבודות הללו מכשירות אותם לחפץ ה', שתתקיים בהם מחשבתו ית' שבבריאה, שהיא "כדי להנות לנבראיו", כידו ית' הטובה והרחבה."

תלמיד: הבורא נתן לנו צו ואנחנו רוצים לפתוח את הפתח, להתקרב ולהיצמד אליו, אז מי הם השומרים הדוחפים אותנו אחורה?

אלה כוחות העומדים בדרכנו בהתקרבות לבורא.

תלמיד: הכוחות האלה שבכל פעם דוחים אותי הם בתוך האדם, בתוכי?

בעצם כן.

תלמיד: מה זה "מידת סבלנותם", זו לא סבלנות רגילה, נשמע שזה מכיל אהבה, זה מכיל עוד משהו?

יכול להיות שאפשר להגיד כך, אבל זה לא ברור מהטקסט עצמו.

תלמיד: איך שומרים על מידת הסבלנות?

בכל אחד מאיתנו יש מידת סבלנות העוזרת לו להגיע למה שהוא רוצה. למרות שהוא רואה שהדרך ארוכה וקשה והוא נכווה בה הוא בכל זאת ממשיך.

תלמיד: אפשר לפתח את מידת הסבלנות או שכל אחד קיבל מידה מסוימת?

מידת הסבלנות תלויה בחשיבות המטרה. ככל שהמטרה חשובה יותר הסבלנות להשיגה גדולה יותר. כך זה בפשטות.

תלמיד: אם אני רוצה לפתח את מידת הסבלנות, עליי להגדיל את חשיבות המטרה?

כן.

תלמיד: במה אדם בעשירייה צריך להיות סבלני בדרך?

בהכול. אם יש לו מטרה, הוא צריך להגדיל את חשיבותה וכך הוא מגיע אליה.

תלמיד: אבל מצד שני אנחנו אומרים שעלינו להיות גם חרוצים.

האחד לא מוחק את האחר.

תלמיד: אפשר להגיד שמידת הסבלנות זה הרצון לבטל את עצמי?

כן.

תלמיד: הוא כותב "כל צדיק וצדיק נכווה מחופתו של חברו". מה זה אומר?

זו באמת שאלה גדולה. לכל אחד יש תכונות שונות ודרך שונה לגלות את חשיבות הבורא כדי לזרוק, להרחיק את כל ההפרעות בדרך ולכן יש כאן דרך מיוחדת שאי אפשר בלעדיה, כי בה אנחנו מקבלים הבחנות רבות שנצטרך אחר כך. לכן צריך סבלנות. בקיצור, זה תמיד חסר.

תלמיד: הוא אומר שהבחירה לא נוהגת עוד כשהוא מגיע לצדיק גמור. אז מה כן? כי הוא רק מתחיל את העבודה של תשובה מאהבה. יש לו את כל המדרגות, ואנחנו יודעים שיש פער עצום בין מדרגה למדרגה. אם אין בחירה אז מה יש שם? ברגע שהוא מגיע לתשובה מאהבה, אז יש לו כוח לא לוותר, ללכת עד הסוף?

יש לו את גילוי הבורא, את פני המלך וזה עוזר לו להמשיך.

תלמיד: זה כבר ביטחון סופי? זה נותן לו ביטחון לעתיד?

כן.

תלמיד: ואם אין שם בחירה, אז מה יש בין המדרגות או בעבודה?

הוא צריך להשתמש במה שהבורא נותן לו ולהבין שיותר מזה, לא כדאי. כי אם היה יותר, אז היה מפסיד בהשגה. וכך מתקדם.

תלמיד: מה צריך להיות באדם כנגד הסבלנות, כדי לא לסיים את הגלגול בסבלנות? מהי הנחיצות למימוש שבאה יחד עם הסבלנות?

יחד עם הסבלנות הוא צריך כל הזמן לראות איך הוא מתקדם, שזה יהיה כמטרה לפניו. סבלנות יכולה להיות בזה שאתה עומד בדרך ולא זז, כאן זה לא כך. מידת סבלנותם, זו הנחיצות להשגת המטרה בפתיחת גילוי הפנים.

תלמיד: כתוב, "ציפית לישועה", "ישועת ה' כהרף עין", בזמן שהוא מחזיק קצה כזה, לכאורה אין סבלנות, הוא רוצה עכשיו את הגילוי.

זה שהוא רוצה לא אומר שהוא יכול לבקש, לדרוש ולבצע, אלא שהוא רוצה. אנחנו כבר יודעים על עצמנו, שאנחנו נמצאים בכך כמה זמן ומי יודע לעוד כמה זמן נצטרך.

תלמיד: לכאורה משתמע מהטקסט שהדרך הזו מיועדת רק לגיבורים, הם המצליחים בדרך. אז חכמת הקבלה היא לגיבורים בלבד?

יכול להיות שכולם גיבורים.

תלמיד: נשמע מהטקסט שרק הגיבורים, במקום אחר הוא כותב, "ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד". האם השיטה מיועדת ליחידים, מה קורה עם כל השאר?

לא. לפי מה שמובן לנו כולם בסופו של דבר משיגים דביקות בבורא, כי בזה מימוש ההתפתחות.

תלמיד: יש פה באמת סתירה, כי הוא כותב שחכמת הקבלה מיועדת לכל אדם, להשיג את גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה. אבל פה הוא כותב, ורק הגיבורים שמידת סבלנותם עמדה להם.

כי פה הוא כותב על מקום מיוחד בדרך. שממשיכים מאותה ההפרעה רק אם מתגברים עליה.

תלמיד: האם זה אומר בעצם שיש דרגות שונות בהתפתחות הרוחנית, חלק מיועד לדרגה מסוימת וחלק מיועד לדרגה אחרת?

לא, לכל אחד דרך התפתחות משלו, אבל בסופו של דבר מגיעים.

תלמיד: למה מגיעים?

לדבקות.

תלמיד: מה קורה עם אלה שנלאו מלנסות? האם הם ממשיכים אבל לא להיכל המלך, או ממשיכים בהסתר, או חוזרים לחיים הגשמיים?

לכל אחד יש גורל, דרך משלו ובסופו של דבר הוא מגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: מה ההבדל בין נלאו מלנסות, לבין הייאוש מכוחותיו עצמו?

פשוט לא עוזבים את הדרך ויום יום חוזרים אולי לאותם תרגילים ואותן משימות וכך מתקדמים.

תלמיד: ומה יקבע אם אדם בסוף פשוט יתייאש ויפסיק לנסות או לא יתייאש בכלל ויצליח?

הוא צריך לדאוג למידת הסבלנות המתפתחת בו ותלויה בחשיבות המטרה הגדולה בעיניו.

תלמיד: על מנת להתפרץ בתפילה, צריך להתייאש. אבל אם אתה סבלני כל הזמן, ויש פה אנשים חזקים שיכולים להמשיך שנים בסבלנות, לא בעצלנות, אלא באמת בסבלנות ונחישות. איך נגיע לייאוש ולתפילה ככה?

צריכים לארגן סביבה שתמיד תהיה כדוגמה לאדם להתקדם.

תלמיד: אז זה נותן רק עוד יותר כוח לסבלנות, לא לייאוש ולתפילה.

צריך גם ייאוש במשהו. אם אדם לא מתייאש מכלום אז הוא כאילו לא מושפע ממה שעובר עליו. צריך שגם זה וגם זה יהיו באיזון מיוחד.

תלמיד: האם אפשר להגיד שלהיות כרגע תובעני, אבל בטווח ארוך להיות בסבלנות כלפי התכונות של חוסר סבלנות וסובלנות?

בסדר. העיקר לא לעזוב ויום יום לחזור לזה.

תלמידה: חלק מהחברים מטבעם סבלניים יותר מהאחרים שהם חסרי סבלנות מהטבע. איך ניתן לעזור אחד לשני בעשירייה בסבלנות?

בזה שכל אחד רוצה להיות דוגמה טובה בעיני הסביבה.

תלמיד: הוא כותב, שרק הגיבורים שמידת סבלנותם עמדה להם ניצחו את השומרים. האם הגיבורים הצליחו בגלל שורש נשמתם?

כנראה שגם כן.

תלמיד: למה אחד מצליח להתגבר והשני נכשל ונופל?

אין תשובה. הכול נמצא בכוחות האדם, וככה גדל כל אחד ואחד.

תלמיד: מה תלוי בכוחות האדם?

סבלנות, נחיצות, נכונות להמשיך.

תלמיד: איך הסבלנות לא מבטלת את החריצות, את הרצון להתקדם? אמרת שהאדם צריך להשתמש במה שהבורא נותן לו, להבין שיותר מזה לא כדאי, להסתפק במה שהבורא נותן. איך מצד אחד גם להיות סבלן, ומצד שני כל הזמן לדחוף ולרצות קדימה?

השילוב של שני הכוחות האלה, סבלנות ותקיפות, הוא מיוחד בכל אחד ואחד, וכל אחד צריך להגיע למידה שלו האמיתית.

תלמיד: בעזרת מה האדם מתגבר על השומרים?

על ידי הסבלנות. על ידי זה שלא עוזב את הדרך.

תלמיד: כלומר, מגיע כוח שדוחה אותי, ואני סבלני, ובאיזה שלב הכוח הזה כבר לא ידחה אותי. האם לא מצופה ממני שום פעולה אלא רק להמשיך הלאה?

אולי יש עוד אפשרויות להיות בדרך חוץ מלא לעשות כלום ולסבול.

תלמיד: איך אדם מתגבר על כל המחשבות שדוחות אותו, הרצונות שדוחים, כל המצבים, בשביל להתקדם?

על ידי פנייה לבורא.

תלמיד: הבורא מזמין אותנו להיכל המלך, והוא מציב שומרים כדי לדחות אותנו, מהי העבודה שהוא מצד אחד מושך אותנו, מצד שני דוחה אותנו, מה המשמעות של המשיכה והדחייה מבחינה רוחנית?

משיכה למטרה הרוחנית ודחייה מהמטרה הרוחנית, יש להם תפקיד גדול מאוד שעל ידי זה מתעורר באדם רצון, חשק להשגת המטרה. בכל אחד ודאי באופן אחר, אבל דווקא בגלל שיש לו את זה, הוא משיג את המטרה.

תלמיד: אני שומע שהצורך למשוך ולדחות, הוא כדי לפתח בנו השתוקקות. מהי ההשתוקקות שאנחנו רוצים להגיע אליה, איזו השתוקקות אנחנו רוצים לרכוש?

אנחנו רוצים רק רצון שיביא אותנו למגע עם הבורא, למצב שאנחנו כן רואים את עצמנו ואת הבורא עובדים יחד, ואז במידה הזאת, אנחנו יכולים להעריך את הבריאה, שהיא דבר שלילי כביכול. אנחנו נמצאים מולו, נגדו, אבל לאט לאט אנחנו מתחילים לראות שכל אותם הכוחות והתכונות שהיו בניגוד לחיבור שלנו עם הבורא, עם זה, אנחנו מתחילים לגלות שדווקא הם אלו שמביאים אותנו לדביקות בבורא.

תלמיד: האם יש דרך לתמוך בחברים כדי שיקבלו יותר השתוקקות? האם יש איזו דרך שעל ידה נוכל לעזור לחברים?

אני לא מכיר דרך אחרת ממה שמלמד אותנו בעל הסולם, וככל שהתעניינתי במקורות שונים, לא ראיתי משהו יותר ברור ויותר מתאים.

תלמיד: האם משיכה ודחייה היא גם ביחסים בין החברים, ואם כן, אז איך לעבוד נכון עם המשיכה והדחייה ביחסים בין החברים?

לא, אין בינינו מצבים כמו בינינו לבורא, לכן כדאי לנו לחשוב רק על משיכה, עזרה והתקרבות הדדית.

תלמיד: אז ביחסים בין החברים אנחנו רק מנסים להתקרב אחד לאחר. שמענו מהרב שכדאי לקרוא יחד תהילים כדי להגיע ללשמה, ושהמלך דוד מביע את ההשתוקקות לבורא בצורה מאוד מיוחדת. איך קריאת תהילים תומכת בתהליך הזה של דביקות בבורא? איך היא מעוררת אותנו לקראת דביקות בבורא?

דוד המלך היה מיוחד מאוד בזה, בקרבה לבורא, בעבודת הקודש שלו, ובזה שאנחנו מגלים קשר עם תהילים, אנחנו מתקשרים לכוחותיו וכך מתקדמים.

תלמיד: איך לתאר אמונה של אדם שהולך בדרך ועובר את כל המכשולים עד שהוא מגיע לפתח ההיכל? אני מרגיש מהטקסט שנדרשת פה אמונה שלמה.

אמונה זו תכונה שמגיעה לאדם מתוך המאמצים שלו, זה לא שהוא נולד עם משהו. לכן אנחנו צריכים לקוות שאנחנו כן נגלה את האמונה, כל אחד ואחד בצורה ובעוצמה שלו, ונמשיך.

תלמיד: איך לחזק את האמונה הזו בדרך, בינינו בעשירייה?

רק מתוך זה שאנחנו מממשים את העצות שיש לנו.

תלמיד: לגבי התפקיד של הסבלנות בדרך של האדם לשמה, על מה בדיוק הסבלנות עובדת?

על הכול, פשוט. יש אנשים שחושבים שתכונת ההשפעה מגיעה להם מהלידה, יש כאלה שלא כל כך חושבים או בטוחים שהיא מגיעה להם, אבל כל אחד ואחד צריך בכל זאת ללמוד מהתורה עד מתי אנחנו יכולים להתפתח, ובהתאם לזה לדרוש מה צריכים לעשות כדי שהבורא יתחיל לטפל בנו.

תלמיד: כלפי מה הסבלנות שלך אם צריכה להיות גם תקיפות כמו שאמרת? במה בדיוק צריכה להיות הסבלנות?

כתוב, "ויהיו בעיניך כחדשים". זאת אומרת, שיום יום אתה צריך להתחיל מחדש את הדרך, ושיהיה לך יום אחד חדש.

תלמיד: מה זה להתחיל מחדש את הדרך יום יום?

לבדוק את עצמך ומה הבורא דורש ומצפה ממך, וכך להתקדם.

תלמיד: אמרת שצריכה להיות גם תקיפות מצד האדם כלפי המטרה, מה הביטוי לתקיפות הזאת?

שהוא לא מפחד מההפרעות שמגלה אותן יום יום.

תלמיד: במשל על האדם שעולה להר המלך ואותם שומרים כל הזמן דוחים אותו, מה קובע בסוף שהאדם יגיע להיכל?

"מידת סבלנותם" כמו שכתוב.

תלמיד: הסבלנות לא מכבה במידה מסוימת את האדם?

לא, היא מחזקת את התקיפות שלו.

תלמיד: מה זה שנתן צו גלוי במדינה?

שהוא מודיע לכולם, למי שהוא רוצה להודיע, שהפתח להיכל פתוח והוא נותן רשות לכל אחד להיכנס.

תלמיד: למה שכל בני המדינה ירצו להיכנס לעבודה, זה לא נשמע כל כך מושך? מילא אם היה שולח צו גלוי שכולם יבואו ויהיו להם דברים טובים

הייתי אומר שזה נמצא בידי הבורא, את מי הוא רוצה ואת מי הוא לא רוצה, ובאיזה כוח הוא מושך. אבל אנחנו צריכים להודות על כך שהוא נתן לנו. הבורא לא חייב לנבראים, וזה שהוא נותן לנו אפשרות להתקרב אליו, זו באמת זכייה גדולה ויחס מיוחד.

תלמיד: איך אפשר להעריך את היחס הזה? כי לפני כן הוא מדבר על הסתרת פנים, נראה שלאדם אין שום יחס.

הוא לא מגיע לשום יחס, וזה שהבורא נתן לי התחלה לדרך אליו, זה דבר גדול.

תלמיד: וזה מה שיכול לתת לי גם את מידת הסבלנות?

כן, אם אני מבין את הגדלות של המשימה, של היחס שלו, אז אני נמצא בדרך ואין לי מה לעשות, אין לי דרך אחרת.

תלמיד: מתוך היחס הזה, איך נראה היחס להפרעות, היחס משתנה? ההפרעות הופכות למשהו אחר?

הפרעות אנחנו מקבלים אחר כך ככוחות שעוזרים לנו, מכוונים אותנו.

תלמיד: ובזמן ההפרעה?

גם בזמן ההפרעה. זה תלוי בניסיון האדם, עד כמה הוא יותר ויותר מבין, מרגיש, נמצא בקשר עם הכוחות האלו.

תלמיד: הסבלנות הזאת נמדדת כלפי חשיבות המטרה, זה לא סתם שאני יושב ואני סבלני ואם יבוא, אז יבוא. הרי מידת הסבלנות היא דווקא כשאנחנו נמצאים בהתקפה וממשיכים את ההתקפה. היא באותו רגע שהאדם נמצא באפיסת כוחות מסוימת, מיואש מכוחותיו עצמו, דווקא אז הוא צריך את מידת הסבלנות כדי להמשיך.

כן.

תלמיד: בגלל זה גם במשל ההבדל בין אלו שהצליחו להיכנס להיכל המלך ובין אלו שלא הצליחו, הוא הסבלנות שמאפשרת תמיד להמשיך, להיות באותו מצב של התקפה.

כן.

תלמיד: זה לא מנוחה, זה הרי רק המעבר הקטן בין התקפה להתקפה.

כן.

תלמיד: איך אפשר לנקות את עצמך מייאוש? מה הדבר שיכול לנקות אותנו מייאוש?

קנאה. קנאה זה דבר חשוב מאוד.

תלמיד: במה לקנא?

במה שאתה רואה בחברים.

תלמיד: רב"ש גם אומר שרק אלה שרוצים לברוח, אבל אין להם לאן לברוח, הם אלו שמצליחים. יש איזו נקודה שהיא לאו דווקא השתוקקות, אלא מצב של אין ברירה. איך קובעים בלב שאין ברירה? כי מפה נראה שהסבלנות היא דווקא בשמחה והשתוקקות וכל הזמן עוד ועוד השתוקקות ולא מתעייפים, אבל נראה שזה בנוי לא רק מזה.

זה בנוי בצורה אחרת. לא שיש לפניי פרס, אלא אין לי דרך לחזור. זה לא בדיוק כמו שאני אומר, אבל אין משהו שמושך קדימה ודוחף מאחורה, אלא אדם צריך להגיע למצב שאם הוא בונה יחס נכון עם הסביבה, אז מספיק לו הקשר עם אותם החברים שיש לו כדי להתקדם נכון.

תלמיד: לפני שהוא מספר את הסיפור פה עם המלך שמזמין את אוהביו, הוא אומר שאנחנו צריכים קודם כל להגיע לעיקר העבודה בתורה ומצוות. ואנחנו שומעים פה שרוב השיעור אנחנו מדברים על סבלנות בדרך. ואמרת מקודם שגם ההפרעות הן חלק מהעבודה שלנו שמקדמת אותנו.

אז מה עיקר העבודה שלנו בדרך? כי בסיפור הבורא מזמין את אוהביו ואם אני מסתכל על ההפרעות, כמו שאתה אומר שזה מקדם אותנו, זה אומר שמבחינתנו הבורא רוצה לזמן אותנו? כביכול ההפרעות האלה הן העיקר כי אנחנו מקבלים התנגדויות והפרעות?

כן.

תלמיד: הוא אומר פה, "לאחר שזכה האדם לתשובה מאהבה". תשובה מאהבה, זה בעצם הזימון הזה? פעם אמרת "שכל יום יהיו בעיניך כחדשים", שאני צריך לברר כל יום. זו בעצם התשובה מאהבה של הבורא? הרי הבורא מזמין רק את אוהביו בסיפור הזה, הוא לא מזמין אף אחד אחר.

נכון.

תלמיד: איך צריך להסתכל על העבודה השוטפת ביום יום, בקשר בינינו לבורא? מה מבחינתנו זו תשובה מאהבה?

אנחנו עוד לא מרגישים את זה, אבל נקווה שנגיע ונרגיש.

תלמיד: אנחנו צריכים להיות שמחים בכך שיש לנו הפרעות כאלה ושיש לנו התנגדויות?

כן.

תלמיד: צריך דווקא להיות בשמחה כדי לעשות את זה. איך אנחנו מביאים את השמחה הזאת דווקא במצב הזה של ההתנגדויות, שאנחנו לא תמיד רואים בקו זכות את החברים ואנחנו רוצים לראות באמת את הדרך הזאת בשמחה, למרות כל ההפרעות האלה. איך אנחנו מעלים את השמחה למרות הכול?

למרות הכול, פשוט, למרות הכול אנחנו צריכים לגלות את השמחה.

תלמיד: תשובה מאהבה זה שהנברא מרגיש שהבורא אוהב אותו או שהוא מרגיש שהוא אוהב את הבורא?

שהוא אוהב את הבורא.

תלמיד: מידת הסבלנות תלויה בסביבה, או שזה שורש נשמה, או שזה שילוב?

היא תלויה בסביבה.

תלמיד: זה לא שייך לשורש נשמה?

בטוח שתלויה בשורש הנשמה, אבל ההתפתחות ופתיחת מידת הסבלנות תלויה בגילוי הנשמה.

תלמיד: איך הבורא מתייחס לכל הנבראים שהוא ברא? זה כמו איזה כוח משיכה או שמש, שהוא פשוט משפיע והנברא ככל שמשנה את עצמו, כך הוא מרגיש את הבורא? או שיש לו יחס ממש לכל נברא? לדוגמה, בגוף שלי אני מתייחס לכל אבר, אני מכיר את האברים, אבל תאים אני לא מכיר, יש מיליארדים. כך גם לבורא יש יחס לכל נברא? כל סוג, או שזו השפעה כללית וזהו?

זה הכוח הכללי שפועל על כל חלק הבריאה.

תלמיד: הוא מכיר כל גוף וגוף?

זה לא כמונו. כוח משיכה, כמו שאמרת, הוא עסוק בזה שכל הזמן בודק את עצמו, ובודק כול חלק בבריאה, אם הוא משפיע עליו, ואיך הוא משפיע, ואיך הוא מגיב וכן הלאה? לא. זה עובד לפי אותו חוק שהבורא קבע מראש.

תלמיד: כך הבורא, כמו כוח משיכה שפועל ויש לו מטרה?

כן.

תלמיד: הבורא מראה לנו תמיד שהוא "טוב ומיטיב", אז למה חלק מאתנו לא מרגישים טוב?

כי לא לכולם הוא מראה "טוב ומיטיב".

תלמיד: ידוע שמדובר תמיד ברצונות, האם רצונות המכונים "סבלנות" הם פועלים בצדיקים בעוצמה הראויה לשורש נשמתו של כל צדיק וצדיק?

כן.

תלמיד: כתוב שכשהוא פותח את הפתח, כל אחד זוכה להשיג את המשמרת שמתאימה לו. נגיד שכל אחד מאיתנו זוכה למשמרת שמתאימה לו, מה עושה אותנו לגיבורים? כי זה כבר רבים.

אלו שהתגלה בהם כוח מיוחד, שהם יכולים להיות קשורים ביניהם בחיבור ובזה לסייע לבורא לבנות את "מערכת החברה המתוקנת".

תלמיד: בזמן החיבור הזה אנחנו נכללים בשומרים שבכל אחד ואחד?

כן.

תלמיד: ואז כמו שהוא אומר, אחד מול כוח אחד?

כן.

תלמיד: איך האדם יכול להיות סבלני ולעבוד באותה עוצמה כשהוא רואה שהוא לא מגיע לתוצאות?

קודם כל, אדם מבין שמתוך שמשתדל לבצע פעולות הבורא, הוא עושה נחת רוח לבורא, אף על פי שלא מרגיש כרגע, זה לא חשוב לו כל כך, חשוב לו עוד יותר שהוא גורם נחת רוח לבורא ללא תשלום ממנו.

תלמיד: עד לאיזו מידה האדם יכול לשכנע את עצמו להמשיך, גם כשהוא לא רואה תוצאות?

אני לא יודע, אבל צריכים להמשיך.

תלמיד: כתוב שהעולם נברא עבור צדיקים גמורים או רשעים גמורים. הם נמצאים באותם תנאים?

כמובן שלא, יש להם תנאים אחרים לגמרי, ואנחנו לא צריכים להסתמך עליהם.

תלמיד: כל הדחיות כולן כדי שהאדם יגיע לעשות התגברות ולהכשיר את הכלים שלו שיהיו מתאימים להיכל. זה נכון?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, "מידת סבלנותם" זה אלה שיש להם את הסבלנות ואת הגבורה לבנות את הכלים שלהם, להכשיר אותם ולהגיע להיכל.

כן.

תלמיד: כל המשחק פה הוא בשני דברים, בן אדם מרגיש דחף להגיע למטרה ולגלות את העליון, אבל דוחפים אותו ומגדלים חיסרון, כביכול.

כן.

תלמיד: אז בן אדם בורח מהסבל וזה גורם לסבל גדול. פה יש שתי דרכים, או לנסות להגדיל חיסרון, או כמו שאמרת, להרכין אותו, שזה דרך מזרח.

אולי בגלל שהקבלה הייתה נסתרת הרבה שנים ושם היה פתוח, היום כל העולם רץ למזרח לקבל השראה, רוחניות כביכול. יש שוני גדול במה שקוראים, שבגלל שאנחנו ביחד, בקבוצה, וכל חבר "נכווה בחופתו של חבר", זה נותן כוח להישאר דווקא בנטייה להגדלת חיסרון?

לא, אני לא חושב שכך, עוד נדבר על זה. אבל למה לך גישה כזאת, אתה רוצה להפוך את כל התורה על פיה?

תלמיד: אני לא רוצה אבל בהפצה, במגעים עם החיצוניים השאלה הזאת עולה.

לא, אני לא מקבל את זה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להבחין בין שאנחנו מול דלת סגורה שדורשת מאיתנו להמשיך בעבודה ולהתעקש, לבין קיר שלא יפתח אף פעם?

מובטח לנו שאם אנחנו מתקדמים נכון, בסופו של דבר עד שאנחנו מגיעים למידת הסבלנות כמו שהוא אומר, ואז הקיר נפתח ואנחנו נכנסים לבורא שמקבל אותנו ונותן לכל אחד מאיתנו מקום נכון לעבודה. ומאז אין לנו עוד שומרים ושוטרים וכולם מרגישים שנמצאים במקומם הנכון.

(סוף השיעור)