שיעור בוקר 27.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים בנושא – "הכול מושג בכוח התפילה", קטע מס' 7.

"התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

קריין: קטע מס' 8.

"מוטל על האדם כל יום להתפלל, שה' יאיר עיניו, ויכיר את גדלות וחשיבות ה', בכדי שיהיה לו חומרי דלק לתת יגיעה על הכוונה דלהשפיע.

ויש בזה להבחין ב' בחינות:

א. שיהיה לו רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שזו יהיו כל שאיפותיו.

ב. שיעשה מעשים על הכוונה, שהמעשים יביאו לו רצון, שירצה לעשות מעשים בכדי שיהיה נחת רוח להבורא. כלומר שהוא צריך לעשות מעשים ויגיעות גדולות בכדי שישיג אור וכלי. אור נקרא, היינו שקבל מה' רצון שהוא משתוקק כל היום לעשות נחת רוח להבורא. וכלי נקרא, רצון, כלומר שיהיה לו רצון שירצה להשפיע לה'. וב' אלה הוא צריך לקבל מהבורא. זאת אומרת, הן האור והן הכלי."

(הרב"ש. מאמר 18 "מהו, שהברכה אינה שורה בדבר שנמנה, בעבודה" 1989)

שאלה: בקטע 7 כתוב שתפילה צריכה להיות תפילה שלמה, מעומק הלב, שיידע מאה אחוז שרק הבורא יכול לעזור בעצמו. ואז עולה תפילה מעומק הלב. התפילה הזאת שלמה מעומק הלב, עולה בעצמה או שזה עבודה של אדם שהוא מעלה את התפילה הזאת?

זה אנחנו נלמד לחוד.

שאלה: הוא דיבר פה באמת על תפילה מעומק הלב. מה התנאים להגיע לתפילה כזאת, והאם תפילה מעומק הלב היא זאת שבעצם כאילו שהבורא עונה לך, בלי זה אי אפשר להגיע אליו?

אי אפשר.

תלמיד: איך מגיעים לזה? איך אתה מגיע לתפילה מעומק הלב?

צריכים להרגיש את הלב, צריכים להרגיש את עומק הלב. לרצות לדעת מה עומק הלב באמת רוצה. להשתדל לשנות את הרצון שבעומק הלב מלא כל כך חשוב לי לחשוב ביותר, ואותו לפתוח כלפי הבורא.

תלמיד: כלומר רק אם יש מועקות וצרות, רק אז אתה יכול להגיע לעומק הלב?

אלא מה?

תלמיד: אי אפשר להגיע בלי מועקות וכל מיני צרות שמסביב?

עם איזו שאלה?

תלמיד: אני לא יודע, אני שואל אותך.

ודאי שלא. איך אתה יכול להגיע לבורא ולבקש ממנו אם זה לא הדבר ששייך לחיים, לחיים ומוות, לדבר החשוב ביותר. איך אתה מתאר לעצמך את הפנייה שלך לבורא?

תלמיד: זאת אומרת כל מה שקורה היום בעם ישראל זה רק סימנים מלמעלה כדי שנגיע לתפילה הזאת מעומק הלב?

יכול להיות.

שאלה: התעוררות מלמטה זה הביצוע, המימוש של מלוא המאמצים שלנו בעשירייה לכך כנתאמץ בהזדהות לא עם הגוף, אלא עם משהו עליון, מעל הגוף?

לא בדיוק מה שאמרת. מי שמתבונן בתגובות הגוף, זה כאילו שהמתבונן, נמצא מעל הגוף.

תלמיד: אבל ההזדהות שלי כבר לא עם התגובות של הגוף, אלא כשאני מתבונן כבר ביחסים שלי עם הבורא, האם יש כאן תגובה כנגד תגובה?

כן, זה כבר יותר נכון, יותר מדויק.

תלמיד: ולגבי הקטע, לאחר הפידבק הראשון וההכרה בכך שעשית נחת רוח לבורא, איך מודדים את המטרה ואת כל ההשתוקקויות שלך? למה הניקוד עובר לעשירייה, לכל חבר בחיפוש אחר הגדלות?

זה כדי שאתה תתקדם קדימה. איך עוד?

תלמיד: אז זה בסדר המטרה העיקרית היא מיטשטשת?

כן, ועליך דווקא להבליט את המטרה טוב יותר, להביא אותה לידי ביטוי ברגשות שלך, לצורות שאתה מדמיין. רק כך.

שאלה: אמרת שגם לגברים וגם לנשים חסרה תפילה לתיקון. אני הולכת מתוסכלת, מה עדיין חסר לנו בתפילה, במה אנחנו מפספסים? בגלל כל המצב אני חושבת שאנחנו הגברנו את החיבור בינינו, זאת אומרת מרגישים את הלבבות יותר קרובים, מקדישים יותר לתפילה, מגבירים את הפעילות שלנו בסדנאות. ועדיין, כי יש כאב ענק למה אנחנו לא מצליחים להגיע לתפילה הנכונה, מעומק הלב? זה פשוט כואב.

כנראה שהעומק הוא עמוק ואנחנו לא יכולים להגיע אליו ולהרגיש מה באמת נמצא בעומק הלב שלנו, ולא יכולים מהצד הזה לפנות לבורא ולבקש שיסדר את הלב שלנו. ולא לב אחד אלא לבבות של עשיריות. וזה לא פשוט.

תלמידה: אז מה אנחנו צריכים רב לעשות?

לפתוח את הלב.

תלמידה: איך עושים את זה?

אני לא יודע. הבורא יודע, תפנו אליו.

שאלה: אנחנו לומדים שתפילה צריכה להיות על מה שחסר לנו באמת מעומק הלב, ורואים שמבחוץ יש רע שמתגלה, אבל אני לא מזהה את הרע הזה בתוכי. איך לגלות את הפשעים בפנים כדי לתקן אותם?

זה שאתה לא מזהה את הרע שבפנים, שבך, זו הבעיה. הרע הוא בזה, שאתה לא מזהה אותו.

תלמיד: אז איך לעבוד כאן? איך לזהות אותו?

קודם כל תתייעץ עם חברים.

שאלה: בעניין צורת התפילה, מה שמתממש כרגע זה בעיקר צורת התפילה, כשכל עשירייה בונה את תפילתה על ידי מילים שהם מחברים. יש עוד צורות, אנחנו קוראים יחד זוהר, גם מתפללים יחד אבל אז כבר אף אחד לא אומר שום דבר, מהו ההבדל בין שני הסוגים האלה ומה עדיף לנו עכשיו?

אין לזה יותר מדי משמעות, אנחנו כרגע לא מבררים את זה, לא מבינים בזה, אבל אותה צורה שמתבררת בתוכי, באותה צורה אני יכול לפנות. במה שאני מרגיש ממנו, עם זה אני אוכל גם לפנות אליו.

תלמיד: למה אני שואל, כי אני שומע שחסר לנו צורך אמיתי, כשאנחנו מביאים את זה על ידי מילים, זה כאילו מצמצמם את התפילה שלנו. וכשאנחנו קוראים זוהר אנחנו כן מתקרבים לאותו רושם שעדיין אין ברשותנו. איך לעשות כך שהמילים שלנו לא יפגמו בתפילה?

אז לא צריך למילים, אפשר רק על ידי רגשות שאתה תביא ותדמיין.

שאלה: לא פשוט המצב אבל אמרת אחריות אישית, אז אני מחזק את עצמי באמונת השי"ת. גם לי יש שלושה מגויסים והבטן מתהפכת, ויש אם תרשה לי דוגמה שכתובה בתורה שלנו בבראשית מתוך פרק כ"ב, "והאלהים נסה את־אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני׃ ב ויאמר קח־נא את־בנך את־יחידך אשר־אהבת את־יצחק ולך־לך אל־ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃" והדגש על "והאלהים נסה את־אברהם". אני מרגיש שאנחנו עומדים בניסיון ואנחנו חייבים להתחזק באמונת ה' יתברך.

תודה לך. טוב, שיחזרו הבנים הביתה.

שאלה: כתוב בקטע מספר 8 שהאור זה משהו שבו אנחנו כל הזמן רוצים לעשות נחת רוח לבורא והכלי זה הרצון שאנחנו רוצים את ההשפעה לבורא. אלה שתי תכונות מאוד מאוחדות. איך כל חבר בעשירייה מגיע למצב שהוא עושה מהחיבור ממש נחת רוח לבורא?

אנחנו נלמד את זה כבר מחר, ואתם תנסו עד מחר להבין על מה הוא בכלל שואל.

שאלה: אם הפנייה לבורא היא רק בשעת צרה או סכנה שמאיימת על החיים שלי, איך אני יכול לבוא בפנייה לא אגואיסטית ומה אני עושה שהכול טוב ואין סכנה ברורה ומיידית?

כן, גם את זה אנחנו צריכים לברר.

(סוף השיעור)