שיעור בוקר 03.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 407, מאמר "השלום"
קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם", עמ' 407, מאמר "השלום". אנחנו נמצאים בטור ב', כותרת "הוכחת עבדותו ית' מפי הנסיון".
הוכחת עבדותו ית' מפי הנסיון
"אולם, המבקר את דברי, יש לו עדיין פתחון פה, לשאול: כי עדיין לא הוכחתי, רק שצריך לעבוד לבני אדם. אולם, מאין ההוכחה המעשית, שצריך לעבוד במצוה זו, לשם השי"ת?
על זה אמנם, הטריחה בעדינו ההסטוריא בעצמה, והכינה לנו עובדה, מליאה לעינינו, שדיה ומספקת לנו, להערכה שלימה, ולמסקנות בלתי מפוקפקות.
כי הכל רואים, איך חברה גדולה, כמדינת רוסיא, בת מאות מליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת ארופה כולה, עם רכוש של חמרים גלמיים, שכמעט אין דוגמתו בעולם כולו, אשר המה כבר הסכימו לחיות חיי חברה שתפנית, ובטלו למעשה כל קנין פרטי, וכל אחד אין לו דאגה אחרת, זולת לטובת החברה, שלכאורה כבר רכשו להם, כל המדה טובה של "השפעה לזולתו" במשמעותה המלאה, ככל מה שיעלה השכל האנושי. ועם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם?
ובמקום, שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה מטה הולך ורדת, עד שלא לבד, שאינם מוכשרים, להיטיב את חיי העובדים, ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניות, הנה אין לאל ידם, אפילו להבטיח להם את לחם חוקם, ולכסות את מערומיהם.
ובאמת, עובדא זו מפליאינו בהרבה. כי לפי עשרה של המדינה הזאת, ומרבית החברים, לא היתה צריכה לכאורה, על פי שכל אנושי, להגיע לידי כך. אולם, חטא אחד חטאה האומה הזאת, והשי"ת לא יסלח להם. והוא, כי כל העבודה הזאת, היקרה והנשאה, שהוא "ההשפעה לזולתו", שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם השי"ת, ולא לשם האנושיות. ומתוך שעושים עבודתם, שלא לשמו ית', לפיכך, אין להם זכות קיום, מצד הטבע עצמה.
כי נסה נא, ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת, היה חרד לקיים מצות השי"ת, בשיעור הכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", ובשיעור הזה, היה עומד ודואג, למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו, בכל השיעור, המוטבע באדם, למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב "ואהבת לרעך כמוך".
והיה השי"ת בעצמו, עומד בהמטרה לכל עובד, בעת עבודתו לאושר החברה. דהיינו, שהעובד היה מצפה, אשר ע"י עבודתו זו להחברה, יזכה להדבק בו ית', אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך.
הנה, לא יסופק כלל, אשר במשך שנים מועטות, היו עולים בעשרם, על כל ארצות התבל יחד. כי אז, היו לאל ידיהם, לנצל את אוצרות החמרים הגלמיים, אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ד' יקראו."
אנחנו רואים דוגמה מהשמיים, שלא יעזור לאף מדינה לעלות או אפילו להתקיים בצורה פחות או יותר סבירה, אם הם לא מקיימים את חוק הטבע, שצריכים להתפתח לקראת "ואהבת לרעך כמוך", או לפחות לאיזה חיבור בדרך לזה.
שאלה: בעל הסולם כתב שרק בישראל אין חיבור טבעי וצריך להוסיף בורא לחיבור ובכל שאר המדינות יש חיבור טבעי. פה הוא אומר שבאף מדינה אין חיבור טבעי.
לא. הוא אומר כך, שאם רוצים להתחבר בצורה טבעית, בבקשה, זה עד גובה מסוים שהרצון לקבל דוחה את כל היתר. מה שנעשה ברוסיה, הוא אומר לך, ששם הם רצו לעלות למעלה, הם רצו לעשות חיבור למעלה מהחיבור הטבעי. חיבור טבעי זה במשפחות, איפה שאדם מרגיש שזה שלי. חיבור בתוך העם זה לא חיבור כמו במשפחה, זה לא נמצא באגו שלי שאני ממש דואג לזה. הם רצו לשבור את כל המחיצות שיש בכל אומה ואומה, בין כל אדם לאדם, ולעלות את האדם למצב הרוחני, שהחיבור עם כולם הוא יותר חשוב מעצמך, מהאדם עצמו, ממש. רק מאיפה הם ייקחו את הכוח הרוחני הזה של חיבור למעלה מהדעת, על זה הם לא חשבו.
לכן הפכו את זה לדיקטטורה, זאת אומרת ללחץ, ובזה נכשלו. כי וודאי שאי אפשר, אתה לא יכול. אתה יכול להרוג בני אדם, אבל לשנות בהם מה שלא ניתן מצד הטבע הרגיל אתה לא יכול, הוא בסך הכול מכונה, הוא מקיים מה שיש בו. אם הרצון לקבל מחייב אותו לדאוג לעצמו ולאחרים לא, תעשה איתו מה שאתה רוצה, אתה לא יכול, אין לך שום אמצעי, לא בעינויים ולא במתנות שתעשה כך שאדם יחשוב על הזולת. לא.
אני אגיד לך עוד יותר, המשכורת שהיו מקבלים בצבא ובקג"ב ובכל הענפים האלה, הייתה פי כמה וכמה יותר ממה שקיבלו האחרים. למה? כדי שיהיו יותר נאמנים לממשלה שנותנת להם כל כך הרבה. היו הרבה מקרים שאת המשכורת של הפועלים היו מורידים, אבל את המשכורת של הצבא היו מעלים, שיהיה קצת יותר בטוח שאנחנו שומרים נכון על העם שלא יברח, שלא יעשה כלום. זאת אומרת אתה לא יכול לתקן את טבע האדם על ידי הלחצים, על ידי העינויים.
תלמיד: אז אין בכלל מקום לרעיון איך לחבר את העם?
לחבר את העם אתה יכול, על ידי מלחמה, על ידי צרות, על ידי בעיות גדולות, שיברחו על ידי הרצון לקבל שלהם ממקום אחד למקום שני כמו עדר שבורח מדליקה, את זה אתה יכול, אבל זה לא החיבור שרצו לעשות. הם רצו לעשות מהם ממש מלאכים, כמו שחכמת הקבלה אומרת לעשות. מרקס כתב על זה שחייבים לעשות את זה על ידי החינוך, הוא התכוון לחינוך. הם לא חשבו על חינוך, הם לקחו מדינה הכי לא מוכנה לזה, לא אירופאים, לקחו איכרים, דווקא כאלה שלא מזמן יצאו מהעבדות. עד 1862 הייתה עבדות בין האיכרים, האיכר היה חייב להיות בתוך הקרקע שלו, היה אסור לו לצאת, לא היו לו מסמכים ביד שהוא יכול לנוע לעיר או לאיזה מקום, הוא היה קשור ותלוי באדון שלו. ובאיזה שנים? שכבר באירופה זה היה לגמרי ההיפך. ובכזאת מדינה לקחת ולחייב אותם בחיבור למעלה מהדעת, שהכול שווה, שלי שלך, שלך שלי? אפילו שוויון פשוט אי אפשר לעשות.
שאלה: האם נכון לומר שלפני שנגיע להשפעה לה', נצטרך לבנות את החברה האנושית או כל חברה מתקדמת בתבנית של רוסיה? זאת התבנית הנכונה כבסיס.
של רוסיה? בשביל מה?
תלמיד: כפי שהם רצו לבנות, רק להוסיף את ההשפעה.
לא, זה גם לא נכון, הם טעו בבנייה, אין לנו לקחת משם דוגמה. דוגמה רעה אתה יכול לקחת, אבל לא טובה.
תלמיד: את הבסיס.
איזה בסיס? אין שם בסיס. בסיס זה חינוך, לא היה שם שום חינוך.
תלמיד: הוא כותב שטעות אחת הם עשו, זאת אומרת עד אז הם עשו בסדר.
חינוך, זאת אומרת שהכול צריך להיות רק על מנת להשפיע זה לזה, כדי להגיע להשפיע לבורא. זה לא היה אצלם. ההיפך, הם כולם הרסו את הדת, התרחקו אפילו מהדת הרגילה שהייתה יכולה להיות כדבק מסוים בחברה, ולכן לא היה להם שום דבק שיכול להחזיק את העם יחד, כלום.
תלמיד: מה כן נכון הם עשו?
בעיניי שום דבר. הכול בדיכוי. ואם היו כל מיני פעולות, הן כאילו היו פעולות חברתיות. הם פיתחו בתי עם, תרבות משותפת, כל מיני כאלה דברים, אבל הכול היה על הכוונה כדי להחזיק משטר של כידונים. ואם אולי בכמה השנים הראשונות של מהפכה היו שם חלק מהם אידיאליסטיים, חלק קטן מאוד אידיאליסטיים, כי לא יכלו האחרים להיות אידיאליסטים, הם לקחו אותם סתם כך. זה שהם סבלו קודם ועכשיו יסבלו, אבל סבל מסוג אחר אדם לא מבין את זה, הוא מרגיש שהוא סובל, ולכן אין לקחת משם שום דוגמה.
רק מה שטוב זה, שהם בנו הרבה מאוד מערכות לעמך, אתם לא תבינו את זה, הם בנו הרבה מערכות לאדם שהוא עני, שהוא לא מבין, שלא יודע, שהוא לא מלומד, שיש לו אפשרות ללמוד, שיש לו אפשרות להחזיק את עצמו איכשהו. לילדים הם בנו הרבה דברים. לכן הם הגיעו ממדינה הרוסה בכל זאת למדינה שפיתחה נשק, ופיתחה תעשייה והכל. מאיפה זה מגיע? מתוך זה שהם טיפלו בעם. אבל הם רצו את זה כדי להיות חזקים, להצליח ולעלות על אחרים. זה לא מתוך החיבור, כי החיבור הזה נגמר תוך שנתיים שלוש אחרי המהפכה.
תלמיד: לפני שניגשים לחנך עם, אומה, מה הבסיס שצריך להיות בעם?
שכולם צריכים להיות מחוברים. אתה מחנך אותם לחיבור, מה אתה צריך לחיבור? שהם יבינו בשביל מה ולמה, שהם יהיו עם השכלה מסוימת כללית, עם היסטוריה, גיאוגרפיה, עם כל מה שיש לזה. שיהיו עם עיניים פקוחות איכשהו. אתה לא יכול לבנות עם מהבורים, מהחקלאים האלה.
תלמיד: חינוך לחיבור דורש מה, השכלה בסיסית?
לא, אבל השכלה בסיסית חייבת להיות. אתה בכל זאת ניגש לאדם, אתה הולך להסביר לו דברים שהם שייכים להיסטוריה של אנושות, לטבע של אדם, לטבע של דומם, צומח וחי, אתה צריך להסביר לו על המערכת העגולה הזאת, האינטגרלית, איך שכולם קשורים לכולם וכן הלאה. לא כל אחד סובל את זה, מסוגל לעכל. איך זה אפשרי? דבר עכשיו עם מישהו ברחוב אפילו כאן בישראל, ומה? לזה צריך להיות חינוך מיוחד. אתה לא יכול לקחת איזה אדם מלומד אפילו מהאוניברסיטה ולהתחיל לדבר אתו על זה, הוא לא סובל, הוא לא רוצה לסבול, הוא לא רוצה להבין, לזה צריך להיות ממש חינוך. חינוך זה דבר הדרגתי שהוא מבין מאיפה זה נובע, למה זה הכרחי, שאין לנו ברירה כי החיבור זה חוק הטבע שחייב להתקיים, ולהתקיים בהשתתפות שלנו בו, וכן הלאה. זה לא יכול להיות סתם כך לכולם. לא. הם כאילו ישמעו אותך, אבל הם לא יבינו, זה לא ייפול על קרקע שכבר ראויה לזה.
גם לא מספיק סבל, אז מה מזה שהוא סובל? בהמה גם סובלת, אז מה, מזה יש לה שכל יותר? אתה צריך לפתח את האדם, להביא לו קשרים חדשים במוח, בין הנוירונים, אתה צריך ממש לסדר לו שזה קשור לזה, וזה לזה, וזה לזה, אתה צריך לבנות בו מערכות. כמו שאתה בונה מערכות בצורה חיצונה מלאכותית, כך אתה צריך גם לתכנת את האדם שיהיה מסוגל לשמוע. איך, אנחנו לא מסוגלים בהתחלה שום דבר, אחר כך עוד קצת, ועוד קצת אנחנו מוכנים, זה מסתבר, וזה מתחבר עם זה וזה עם זה, וזה הפוך, פירוק וחיבור, כך אנחנו בונים קשרים במוח ומסוגלים אז לעכל דברים מורכבים. אתה רואה את זה על האנשים שבאים, הם "כן, כן, נכון", נו ומה, מה נכון ומה כן? עדיין לא מסוגל.
גם אנחנו כך. כל מה שאנחנו עושים, זה משתדלים לחבר בתוכנו קשר בין חלקי המוח וחלקי הלב. וגם המוח עם הלב, והלב עם המוח. סך הכול החיבורים שאנחנו צריכים בפנים. התבנית שאנחנו מרכיבים צריכה להיות התבנית האינטגרלית, שכמו שאתה אומר בעשירייה כולם שווים, כולם מחוברים, אין אחד במקום שני אלא הכול יחד, כך אתה צריך לבנות כאלה קומוניקציות, התקשרויות, קשרים במוח ובלב גם ברצון וגם במחשבה, אחרת אתה לא קולט את הרעיון הרוחני. וברוסיה הם עשו את זה ללא שום הכנה, ככה זה. היו מפילים אדם, מאיימים עליו עם נשק "אתה מסכים? לא. גמרנו". אין מי שלא מסכים.
שאלה: אתה יכול לתאר עד איפה החינוך צריך לעשות עבודה על האדם, ומאיזה שלב רק האור יכול להשפיע?
אני חושב שחינוך חייב לעבוד עד סוף הדרך. "חינוך" זה נקרא, אינטראקציה בכל זאת של מי שמתחנך עם מי שמחנך, אבל זה חייב להיות יחד. אין דבר כזה שאדם נשאר ללא מורה.
תלמיד: זאת אומרת החינוך הוא כמו עטיפה לאור, הוא כאילו ליווי לפעולת המאור שצריך לפעול על האדם?
החינוך זה תבנית עליונה שהיא יורדת ושולטת על התחתון, כדי לסדר לו את הקשרים הנכונים במוחא ובליבא.
תלמיד: כן, אבל אני מתכוון לביטוי של החינוך בצורה החיצונית, בהתאם להפעלה הפנימית.
גם בזה וגם בזה צריך להיות המחנך.
תלמיד: זה תמיד בשניים, אם אנחנו מדברים על הציבור?
ציבור, ודאי ששניים צריך להיות. במקרה של התלמיד אצלנו, הוא צריך לשמוע יותר, ולעכל ולבנות בתוכו תבניות פנימיות, ומתוכן לסדר תבניות חיצוניות בחיבור בין החברים. אבל ה"עמך" הוא צריך תבניות חיצוניות בעיקר. כמו שהוא חיצון כלפי העיגול הפנימי, כך הוא צריך יותר לקבל תבניות חיצוניות.
תלמיד: זאת אומרת, הציבור הרחב לא בונה את החיבור בעצמו, אלא גם אותו מקבל כהפעלה.
כן. בעיקר זה ככה. הוא מקבל משהו מלמעלה, ומשתדל להדמות לזה. יש בזה עבודה שלהם. אבל זה רק בתור דוגמה.
תלמיד: זאת אומרת כשאנחנו מדברים על התקדמות החברה האנושות כולה לקראת התיקון תמיד יהיה איזה מרווח, גם במעגל הכי רחב של עבודה מצד התחתון, של איזו בחירה חופשית אפילו הכי מינימלית.
התחתון צריך לחזור על העליון, על מה שעושה העליון. וכמה שהוא יותר תחתון, אז העבודה שלו יותר בפועל ממה שבכוח. אבל בזה שהוא חוזר אחרי העליון, הוא בזה צריך גם ראש משלו. עד כמה שהוא צריך לחזור אחרי עליון, מה בדיוק הוא עושה, איך העליון עשה את זה ואיך אני צריך לעשות במקומי, וכן הלאה. אז יש לו ראש משלו בכל זאת.
שאלה: מה קובע את היכולת של האדם להתחנך?
אני חושב שאין יותר מהביטול. ביטול מצד האדם כלפי הקבוצה, כלפי המורה, כלפי הבורא. במידה שהוא מבטל את עצמו, הוא מפנה מקום ששם יכול להיכנס שליטת העליון, כי אין כפייה ברוחניות, ואז העליון שולט בו.
תלמיד: אז חינוך זה תהליך שעושים עליך או שאתה צריך לרצות אותו?
אי אפשר בכפייה, אי אפשר. אנחנו רואים מה קורה בכפייה. אין. אתה יכול מתוך פחד, מתוך שכר גדול לחייב את בני האדם, אבל ברגע שהפחד או השכר נעלמים, נעלם החינוך.
תלמיד: אז מה עוזר לנסות לחנך המונים, אם הם לא רוצים חינוך? מה עוזר לחנך אותם?
אתה חייב להעלות אותם להכרחיות הדרגה שאליה אתה רוצה לעלות אותם. הם צריכים לדעת בשביל מה ולמה. הם צריכים להיות שותפים בזה, אחרת אתה עושה מהם חיות. גם חיה אתה צריך לחנך, זה לא פשוט, וגם היא מוגבלת מאוד אחרי החינוך. וכאן אתה רוצה שהם יתפקדו בדרגה שלהם במלואה, ועוד יהיו עליונים כלפי הדרגה שתחתיהם. זה חייב להיות ממש חינוך עם ההסברה, עם הכול.
תלמיד: אפשר להגיד שבפועל החינוך מתחיל כשכבר בצד שני יש לך מישהו שרוצה לקבל שיטה, עד אז אתה רק מסביר ומחכה שמישהו יבוא.
נכון, לכן חכמת הקבלה מתגלה רק בתנאי שמגיע לחץ גדול חיצון על העמים, על עם ישראל, אסונות, ואז חכמת הקבלה מתגלה ומסבירה למה זה כך קורה. ללא לחץ חיצון אי אפשר לצאת לאף אחד. אתה רואה היום אנחנו קוראים על אנטישמיות באירופה, באמריקה, בכל מיני מקומות, אלו סימנים שאנחנו במידה הזאת יכולים לצאת ולהסביר.
תלמיד: למה חינוך מחייב ביטול, וזה לא כמו תהליך השכלתי שמאפשר לך ללכת לבדוק, לחקור, להשוות.
בחינוך אתה חייב להיות כמו ילד, כמו קטן כלפי גדול, אחרת אתה לא תקבל ממנו לא דוגמאות, ולא שיטות, ולא כלום. לקטן ישנו בטבע רצון להתבטל כלפי גדול, יש דבר כזה. יש רצון להתבטל עד גיל נגיד עשר, שלוש עשרה לא חשוב, אבל הוא מסוגל להתבטל. אחר כך זה כבר מתחיל להיות מאוד קשה. אחר כך הוא מתחיל להיות בצורה סלקטיבית, זה כן וזה לא, ככה וככה, שזה סימנים של גדול שיש לו כבר בירור. לפני זה אין לו בירור. לפני זה יש רק מה משפיע עליו יותר המחשב שלו, הטלוויזיה, החצר, או אתה כאבא. זה הכול.
שאלה: מה בעל הסולם מנסה להגיד במאמר, שהוא מאוכזב מרוסיה?
לא, הוא רוצה להגיד ששיטה לא נכונה בחיבור העם, גרועה מכל יתר השיטות של פילוג העם. כי היא מביאה לך פיצול בעם, פיצוץ, ניגוד שנמשך שנים רבות.
אתה רואה מה קורה היום ברוסיה. הם כביכול לא רוצים אבל אין להם ברירה, הם בונים אותו משטר כמו שהיה. חוזרים לזה. איך יכול להיות? הרי הסכימו שהם מבטלים את זה, שהוא שנוא והכול. עשו סיבוב וחוזרים.
תלמיד: אני עבדתי בהסתדרות, היא די דומה לקומוניזם.
זה מגיע מהקומוניזם, ודאי.
תלמיד: נכון, אדומים, אחד במאי. אבל למה המערב כל כך שנא את הקומוניזם? כי הם היו הרבה יותר טובים למען האזרח מאשר האמריקאים, הדמוקרטים.
זה לא נכון.
תלמיד: אלא, מה ההבדל?
כי אצל האמריקאים זה הכול היה על רקע בריא לפי הרצון לקבל. תן לכל אחד לדבר מה שהוא רוצה, תן לכל אחד לעשות מה שהוא רוצה, להרוויח ולהצליח רק שלא יזיק לשני. להרוויח על השני כן, כי אתה בזה נותן לו להרוויח, אתה יותר חרוץ ממנו, אבל חוץ מזה הכול מותר, בבקשה. תקנה אקדח אם אתה רוצה, דבר על מה שאתה רוצה, על כל דבר. אתה רוצה להיות שמאל, ימין, משהו, בבקשה. ביטוי חופשי, הכול.
האמריקאים הגיעו לדברים שאין באף מקום. היום זה כבר אחרת, הם התחילו גם. אבל בעצם לעומת רוסיה, איזה חופש.
תלמיד: זה לא חופש. בארצות הברית מי שיש לו, חי, מי שאין לו מת. ברוסיה לפחות דאגו לאזרח שיהיה לו.
אבל אם אתה דואג לאזרח אז השאלה מאיפה אתה דואג? או שאתה דואג לאזרח שהוא מחונך כך שבלעדיך לא יוכל להרוויח וימות מרעב או ילך להרוג. ובארצות הברית לא. בארצות הברית, בבקשה לך תרוויח, תעשה מה שאתה רוצה. לכן המדינה מתפתחת וברוסיה לא.
מי דחף אותם למטה? הם בעצמם, ירדו וירדו. בעל הסולם כותב, שכל התוצר הגולמי שלהם ירד, הם כמו מדינה שלישית. ואם לא האוצרות כמו נפט נניח וגז בזמן המודרני, הם בכלל לא היו קיימים היום. הייתה סתם שממה אם לא היה להם מה למכור.
למרות שהעם בעצמו חכם ויודע לעבוד, יש לו ידיים, יש לו שכל, אבל הקשרים שישנם בחברה הורגים אותם, הורסים אותם.
תלמיד: זה לא בסדר וככה זה לא בסדר
לא הבנת לא את זה ולא את זה.
תלמיד: הבנתי שזה לא טוב וזה לא טוב.
אתה בשתי הצורות האלו מגיע להחלטה שמה שקורה בחברה האנושית, שנמצא בה האגו האנושי, אותו אנחנו חייבים לקשור ולהעמיד לדין ולהחליט מה אנחנו עושים עימו. להרוג אותו ולהרוס אותו אי אפשר. אלא איך אנחנו עובדים עימו בצורה כזאת שיכולים לעלות למעלה ממנו. כל הפעולות חייבות להיות למעלה מהאגו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". זה נקרא "אהבה על פני השנאה".
תלמיד: הוא כותב בפסקה "ומתוך שעושים עבודתם, שלא לשמו ית', לפיכך, אין להם זכות קיום, מצד הטבע עצמה." ישראל לא מסוגלת להגיע למצב הזה, איך מצפים בכלל שרוסיה, תגיע לדבר כזה?
אל תיגע באגו של האדם אם אתה לא יודע לעבוד עימו נכון.
תלמיד: ומי כן יודע?
מי כן יודע? אנחנו. אף אחד לא יודע. מה שכתוב בחכמת הקבלה, צריכים לממש. בינתיים אתה לא רואה אף קבוצה שמסוגלת את זה לעשות, לדבר על זה ולהראות משהו, לא. אנחנו נמצאים במצב שמתקרבים בכל זאת לזה.
אבל מה שהוא אומר על רוסיה, הם יפלו, אותו דבר באירופה המאוחדת. כמה ניסו להכניס שם חוקים סוציאליים, הסוציאליסטים. אין ברירה, אנחנו נמצאים עכשיו במהלך מאוד פשוט. אם האדם, אם החברה, אם העולם לא יודע מה לעשות עם האגו, אין לו זכות קיום. זה הכרת הרע.
שאלה: המרכיב הזה "לשם ה' יתברך" מה הוא כולל? כי הוא מאוד נסתר.
איזה נסתר? מה נסתר כאן? זה סתם משפטים כאלו שמבלבלים אותנו. "לשם ה'" זה נקרא למען כולם. הבורא ממלא את העולם, כוח ההשפעה ממלא את הכול, אני מזדהה עם הכוח הזה וכך אני עובד.
תלמיד: איך הוא משפיע על החינוך? איך הוא משפיע על הפעולות שעושים בפועל?
אם אתה עובד בהתאם לחוק הזה שבטבע שזה חוק ההשפעה, למעלה מהאגו, אתה זוכה לזה שאתה פועל יחד עימו ואז אתה מגיע להישגים רוחניים ממש נפלאים. אבל זה בתנאי שאתה מתאם את עצמך עם הכוח העליון.
תלמיד: מי צריך להחזיק את הידיעה הזאת, את הכוונה הזאת, "לשם ה' יתברך"? ובאיזה שלב?
שוב, תלוי למה אתה מתכוון "לשם ה'". אני לא אוהב את המילים האלו כי הן מבלבלות. מה זה נקרא "לשם ה'"?
תלמיד: זה מה שאני שואל.
אני אמרתי לך לפי חצי דקה.
תלמיד: אבל בעל הסולם אומר שכל הטעות שלהם הייתה שהם עשו את זה לשם האנושות ולא לשם ה'.
לשם הכוח שנמצא בתוך האנושות, לשם החיבור שנמצא בתוך האנושות. אחרת אתה לא יכול לתאר את זה, אז זה יהיה למעלה מהדעת.
תלמיד: זה משהו שהוא מאוד נסתר, זאת אומרת מה זה אומר שיש שם איזה כוח? מה ההבדל בין לשם האנושות לבין לשם ה'?
אנחנו חוזרים דף אחד, שם הוא אומר לך, "חיוב הזהירות בחוקי הטבע". ואז הוא אומר, או הטבע, או המשגיח או א-לוהים זה היינו הך1.
תלמיד: נניח עכשיו הייתי בא ומדבר עם אותם נציגים של הקומוניזם, והייתי אומר להם שהם עושים דברים מאוד יפים וטובים, אבל הם עושים את זה לשם האנושות. לשם מה הם צריכים לעשות את זה?
לשם האנושות זה נקרא על מנת לקבל, לא חשוב אם זה לקבוצה אחת או לשם העשירייה בלבד ואתה לא חושב על האחרים, או שזה לשם כולם. למה? כי רק אם אתה חושב שזה צריך לעלות ולצאת מכל הגבולות, אז אתה מתכוון בזה לשם ה'. אין לבורא מידה, אין משהו שאתה רוצה להגדיר ששם הוא נמצא, חס ושלום. זה לא כוח מוגבל, זו אידאה.
תלמיד: אז בעצם הטעות הייתה שהם עשו את זה כדי להתחרות בשאר העולם.
כן, רק מתוך האגו. "אנחנו, אנחנו", זה היה אצלם כעיקרון.
תלמיד: אבל הם רצו להראות בזה דוגמה.
הם רצו אז כמו עכשיו, שכולם יהיו דומים להם. הם מוכנים לשלם, הם מוכנים לעשות הכול, רק שכולם יסתכלו עליהם וייקחו מהם דוגמה. תראו מה שקורה עכשיו, כל המדינות שהיו שייכות לרוסיה, בדרום ובמזרח אירופה, הן חיו הרבה יותר טוב מהרוסים, הרוסים נתנו להם המון כסף והכול. למה? שיסתכלו עליהם ויהיו שייכים להם.
זאת אומרת זה מתוך גאווה לאומית מאוד מאוד גבוהה, שהיא ממש חולנית. גם היום אנחנו רואים שזה כך. הם מוכנים לאכול ממש לחם ומים, העיקר שכולם יתפעלו מהם. ממה להתפעל זה לא חשוב, הכבוד. "למי למי יש יותר כבוד?" לי. זו תכונה טבעית, אין מה לעשות, אבל אתה רואה שזה הורס את האדם. וזה האגו, זה בדיוק כנגד גדלות הבורא שצריכה להיות.
תלמיד: מה הצורה המתוקנת של הגאווה הזו?
להכניע את עצמו כלפי הבורא, שכולם שווים. האמריקאים הלכו בצורה אחרת. מה כתוב אצלם? שכולם שווים, זה העיקר. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. לכל אחד יש זכות קיום להרוויח כמה שרוצה והכול. ברוסיה לא היתה לך אפשרות כזאת. ברוסיה המדינה חילקה לכולם, כך אתה מרוויח, כך אתה חי וזהו.
זאת אומרת, ההגבלה היא לא מתוך האדם, מתוך הרצון אלא מתוך זה שמגבילים אותו. במקום החינוך שצריך לתת את הדברים האלה, שאני לא ארצה להיות יותר מהאחרים. מצד אחד אני רוצה לתת את הכול, ומצד שני אני לא רוצה לקבל יותר מהאחרים. זה חינוך, ואצלם זה בדיכוי.
(סוף השיעור)
-
אשר אין שום חילוק, בקיום החוקים, כמו שהוכחתי, על כן מוטב לנו, לבוא לעמק השוה, ולקבל את דברי המקובלים, אשר "הטבע" עולה בחשבון "אלהים", דהיינו, במספר פ"ו. ואז, אוכל לקרות את "חוקי אלקים" בשם "מצות הטבע", או להיפך ("מצות אלקים" בשם "חוקי הטבע"). כי היינו הך, ולא נאריך במלות על לא דבר.↩