שיעור בוקר 22.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"מקומו של עולם" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: "מקומו של העולם" – קטעים נבחרים מן המקורות.

קטע ראשון, מתוך "בראשית רבה".

"מפני מה מכנים שמו של הקב"ה וקוראים אותו מקום? שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו."

(בראשית רבה)

זו הגדרה. יש מה להוסיף?

תלמיד: מה זה אומר שהקב"ה הוא מקומו של עולם?

זה אומר שהבורא הוא אותו מקום שיכול לשייך, לקבל בתוכו את כל העולם.

תלמיד: כל העולם נמצא בתוך הבורא?

כן.

תלמיד: אנחנו גם נמצאים בתוך הבורא?

כן.

תלמיד: אנחנו צריכים להתייחס אליו כָ"מקום" שלנו?

בעצם כן.

תלמיד: כאילו בן אדם מרגיש בנוח, בטוב, כשהוא במקום שלו.

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר שהבורא הוא המקום שלי?

כשאתה נמצא בתוך הבורא, אתה מרגיש שעכשיו אתה במקום.

תלמיד: ברור מהו "מקום" בעולם הגשמי, מעין מרחב או משהו בתלת המימד שלנו. מה זה מקום רוחני?

מדובר בתכונות. ברוחניות ישנן תכונות שעל ידן אתה יכול להגדיר, זה נקרא "מקום של הבורא".

תלמיד: אדם יכול להגדיר, אני נמצא או לא נמצא עכשיו במקום?

אם יש לאדם אפשרות למדוד את התכונות שלו.

תלמיד: אם הוא בתכונת ההשפעה זה נקרא שהוא נמצא במקום?

כן.

תלמיד: ואם הוא לא בתכונת ההשפעה זה אומר, עכשיו אני לא במקום.

כן.

תלמיד: אז המקום הזה קיים רק עבור מי שנמצא בהשפעה.

לא, תלוי איך אדם מגדיר את המקום.

תלמיד: שמעתי קודם שהוא מגדיר אותו לפי תכונות. האם זה לפי תכונות שאדם רוכש?

לפי תכונות שהוא מרגיש שנמצאות בעולם.

תלמיד: ואם הוא מרגיש אותן, יש לו איזו השתוות עם התכונות האלה.

כן.

תלמיד: ואז מהו המקום הזה?

זה מקום בו התכונות האלו בהתפשטותן יכולות להראות לנו איזה מקום יש לנו.

תלמיד: האם המקום מזמין את האדם אליו?

כן, המקום מושך את האדם אליו. אדם המרגיש שהוא שנמצא במקום הנכון, מתפתח ושורה באותו מקום.

תלמיד: כששני אנשים נמצאים באותו מקום, הם יתארו, ירגישו אותו באותה הצורה?

על זה עוד לא דיברנו. עדיין לא בשבילנו לדון בזה.

תלמיד: אז למה אחד משמות הבורא נקרא "המקום"?

"המקום" זאת אותה תכונה שאני לא יכול להגדיר אותה על ידי תכונה אחרת ולכן אני אומר עליה "מקום".

תלמיד: יש עשרה שמות שונים לבורא, אלוהים, הוי"ה, אל, שדי, וגם אחד הנקרא "המקום". מה שונה, ייחודי דווקא בשם הזה?

כשהוא נקרא המקום, הכוונה היא שכל פרט מהעולם יכול להיות באותו מקום.

.

תלמיד: מה מאפשר לכל פרט להיות באותו מקום?

התכונות.

תלמיד: איזה תכונות יש במקום הזה?

רצון לקבל ורצון להשפיע. אין לנו יותר תכונות.

תלמיד: התכונות של הרצון לקבל והרצון להשפיע מייצרות מקום בו שורים כל פרטי המציאות?

כן.

תלמיד: אז כשאומרים שהבורא הוא המקום, למה מתכוונים מבחינת תכונות?

מתכוונים שתכונות הבורא גם ממציאות את אותו מקום ומגדירות אותו כך, שבמקום הזה לא יכול להיות שום דבר אחר.

תלמיד: אם אני רוצה להרגיש את המקום, במה זה תלוי?

זה תלוי בתכונות שלך. כמו עכשיו, אתה מרגיש שאתה נמצא כאן מפני שהתכונות שלך נמצאות בקשר כלשהו עם תכונות המקום. ולמה אתה לא מרגיש שאתה נמצא באוסטרליה? כי אין לך כאלה תכונות שאתה יכול להרגיש, הן אפילו לא נמצאות בך.

תלמיד: יש הבדל בין מקום לשכינה? כי יש מאמר של הרב"ש הנקרא "ענין שכינה", שם הוא כותב שזה המקום בו תכונות כאלה, כפי שדיברנו, נפגשות.

כן. לכך דרוש פירוש.

תלמיד: אולי אפשר לקרוא את המאמר הזה, "ענין שכינה" של הרב"ש,

אולי.

תלמיד: אנחנו לומדים ש"מלא כל הארץ כבודו". ובכל זאת כשאנחנו מדברים על מקום, אז בשכל שלנו מקום הוא מקום מוגבל. ומה שאנחנו לומדים עכשיו הוא, שהמקום אליו אנחנו מושכים את כוח הבורא אינו מוגבל, הוא יכול להיות בכל מקום.

כן.

תלמיד: אז אנחנו הנבראים שאין להם את תכונת ההשפעה, אין יכולת טבעית ליצור איתו קשר, הרגשה כלפי אותו מקום, צריכים לבנות אותו בפעולות, בגילוי אהבה, בבניית קשר נכון, מטרתי בינינו?

מקום הוא הבורא, וכשאנחנו מגדירים אותו בשמות, בתכונות, אז אנחנו כביכול מגלים חלק מהבורא ובחלק הזה אנחנו יכולים לבנות את עצמנו.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני מנסה להבין. יש לנו כאן בניין וכלפי הבניין יש לנו הסכמות כלשהן, איך להתנהג פה, איך לדבר, מה לעשות, מה לחשוב, ולכן אנחנו יוצרים בתחום הזה מקום של כוח הבורא, הכוח העליון?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שאם ניקח את הדרך, המחשבה הזו ונפעל במקום אחר, חיצוני, מלבד התחום הזה המוגבל, נזמין את אותו כוח, את אותה הרגשה גם במקומות אחרים?

מי מזמין ומי מביא אותם?

תלמיד: אנחנו. ההחלטה שלנו שזה הרצון שלנו לעשות את הפעולות האלה.

קח איזה מקום ותעשה את זה. נראה אותך.

תלמיד: זה לא עניין של קח איזה מקום. אנחנו, "בני ברוך", מתוך זה שיש בינינו מטרה אחת משותפת וזה מה שאנחנו לומדים.

זה עוד לא אומר כלום.

תלמיד: אבל הפוטנציאל הזה ישנו. אם בונים את זה פה בתוך הבניין הזה, זאת אומרת שאפשר לבנות את זה בכל מקום אחר בעולם את הכוח, את הפוטנציאל הזה, את כוח הבורא הזה.

כן. אז מה השאלה?

תלמיד: אז אין שאלה, זו התשובה.

כן.

תלמיד: אנחנו עושים את המקום?

כן.

תלמיד: נגיד אנחנו מתאספים פה כמו בכנס, מגיעים חברים מכל העולם נקודות שבלב, משהו משתנה בַמקום?

משתנה במקום ההגדרות שלך, היחס שלך אליו.

תלמיד: יש מקום קדוש?

יש מקום קדוש, יש חצי קדוש, רבע קדוש.

תלמיד: הכוונה שלי בעולם שלנו, נגיד במציאות הגשמית שלנו, אם כל מקום זה, "מלא כל הארץ כבודו" כמו שאנחנו עכשיו אנחנו אומרים וקוראים, אז השאלה אם יש בעולם הזה איזה מקום פיזי שהוא קדוש, ועצם ההתאספות והחיבור בינינו מקדשות את המקום, יוצרות משהו אחר?

כן.

תלמיד: למשל כנס שחברים יתאספו כאן, מה מיוחד?

המיוחד שבאותו מקום אנחנו קובעים מה יכול לשרות.

תלמיד: מה זה המקום הזה שעכשיו מדברים עליו, זה מקום פיזי שהתאספנו בו, איפה עכשיו נקודת המקום הזאת?

הרצון המשותף שלנו.

תלמיד: והחיבור הפיזי שלנו באותו מקום פיזי, במה הוא משנה את המקום הרוחני, את ההרגשה של המקום הרוחני?

הוא או מושך או דוחה את הרוחניות.

תלמיד: המקום עצמו לא משתנה, זה היחס שלנו למקום, למציאות.

כן.

תלמיד: יש מקום אחד, או הרבה מקומות?

אין סוף.

תלמיד: ויש מקום מיוחד לעשירייה?

כן.

תלמיד: בתוך המקום, מה ההבחנות שיש בו? יש בו מוקד אחד? יש מרכז למקום? הוא שטוח, זה הכול מקום?

ה"מקום" אצלנו זה מקום השראת הכוח העליון, זאת אומרת תכונת ההשפעה, ומה שדומה לאותו מקום, כמה דומה, את זה אנחנו מודדים וכך קוראים למקום.

תלמיד: אז מקום זה הרגשת הבורא, המילוי?

המקום זה הרגשת הבורא.

תלמיד: על איזה חיסרון זה יושב, אם מקום זה ממלא?

המקום המקורי?

תלמיד: כן.

המקום המקורי זה רצון להתמלא עם המאור.

תלמיד: אפשר לומר שהמקום זה החיסרון שהבורא יוצר, שאנחנו צריכים למלא אותו בכוונה שלנו להשפיע לו?

כן.

תלמיד: ולכן מיעוט הרבים שניים ואז נוצר מקום, כלומר בכוונה שלנו להשפיע, אנחנו למעשה יוצרים, מתחברים לאותו מקום, לאותו חיסרון שהוא יצר.

כן.

תלמיד: אדם מרגיש את המקום לפי התכונות שהוא נמצא בהם?

לפי התכונות.

תלמיד: איך הוא בוחר באיזה תכונות להיות?

זה הוא לא בוחר, זה כבר תלוי ביחס שלו לרצונות שונים שהוא עובר בהם.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לפתוח את עצמנו לתכונות כמו גדלות הבורא, שמחה, רוממות ה', ובאותן תכונות ולהרגיש את אותו המקום?

על ידי התפילה. כי כל התכונות האלה נמצאות בבורא, ועל ידי התפילה לבקש להרגיש אותן, לעבוד איתן, להתמלאות בהן, כך אנחנו מתקרבים אליהן.

תלמיד: בכל טקסט שאנו קוראים, אפשר להסתכל על זה בפנימיות ובחיצוניות. אם בחיצוניות אז מחפשים לקבל איזו חכמה, איזו הבנה. ואם בפנימיות אז להבין שזה בך קורה ועליך כתוב.

אז יוצא מצב שאדם תמיד עומד מול ערכים מאוד גבוהים של הבורא, של השפעה, ואז הוא דן את עצמו ורואה כמה הוא בשפלות, ותמיד התולדה זו הרגשה לא נעימה.

כל פעם שמנסים להבין מה בעל הסולם כותב עלינו, על מצבנו, על מה אנחנו צריכים להיות, זה שם אותנו במקום לא טוב ביחס למה שאנחנו צריכים להיות. איך חיים עם הרגשה כזאת כל הזמן שאתה לא בסדר?

אני לא יודע, אני לא חי בהרגשה כזאת כל הזמן.

תלמיד: יש אפשרות להסתכל על חצי הכוס המלאה, כמו, אני משתדל, אנחנו עושים עבודה בקבוצה, בעשירייה, בכלי עולמי, כנסים, עושים מאמצים. אבל אם מסתכלים על חצי הכוס הריקה זה נותן הרגשה שעוד משהו צריך לקרות כדי שמשהו בפנים יזוז ונוכל ולהיות באמת במציאות של דבקות, של השפעה.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי שמשהו יזוז לנו בפנים?

הייתי אומר, שאנחנו צריכים להתחשב באותו כוח שמלמד אותנו, מזיז אותנו, וכל פעם לאתר יותר ויותר באיזה הבחנות אנחנו קרובים אליו, מבינים אותו, ובאיזה הבחנות ההיפך, ואז יהיה לנו יותר ויותר ברור מה עלינו לבצע.

תלמיד: יש משפט כזה, "אפילו גנב במחתרת קורא לבורא", לאמריקאים על הדולר כתוב "אין גוד ווי טראסט"¹ . נראה שהאנושות כן בקשר עם הבורא, אבל יש שני סוגי קשר, או שרוצים מילוי, או יחידי סגולה שאולי נקראים "ישראל" פה באולם, שם במוסקבה, בסין וכן לאה, והם מרגישים שזו בשבילם דוגמה שצריכה לעשות בהם שינוי. כביכול מה אתה רוצה מהבורא? זאת השאלה שעומדת באדם כל הזמן במבחן. וכל פעם אם מתעורר בו איזה רצון כן לשנות, התמונה שהוא מקבל, לא טובה. זה כמו מישהו שמעדיף לא ללכת לרופא כדי לא לעשות בדיקות כי הוא יודע שהתוצאות לא טובות.

איך אוספים עוד כוח, עוד אומץ כן ללכת לכיוון הזה שהוא נגד הדעת, נגד העולם, מאיפה אוספים עוד כוחות כדי ללכת למקום חשוך שאתה לא יודע איך הוא נראה או באמת להשתוקק למצב שאתה לא מכיר. מאיפה אוספים כוחות?

איך ללכת במקומות חשוכים? קח ספר תהילים ותלך.

תלמיד: אמרת לפני כמה שבועות שהאדם הראשון פגם במקום, ואנחנו יודעים לפי הסיפור שגורש. ואנחנו יש לנו מקום שנקרא עשירייה. מה הדבר המרכזי שאנחנו אמורים לתקן במקום הזה שנקרא עשירייה?

להתחבר במרכז העשירייה בכל הלבבות, ומשם והלאה להשתדל להגדיר את כל התכונות של החיבור בצורה חיצונית יותר.

תלמיד: המקום שהאדם נפל ממנו זה הקשר עם הבורא, והוא נפל למקום שכל העולם כיום נמצא בו, מלחמות, זוועות. ואנחנו, יש לנו מטרה משותפת ולמרות זאת לפעמים גם בתוך עשירייה יכולים להתגלות פתאום קשיים, אפילו קושי לראות דברים טובים בחבר. איך זה דווקא עוזר לנו לבנות את המקום ולא מרחיק אותנו?

כמו שאתה התחלת לדבר, שאם אנחנו שוהים בתוך העשירייה, במרכז העשירייה, אז אנחנו נמצאים במקום, או שנמצאים מחוץ לעשירייה, אז מחוץ למקום.

תלמיד: כל רגע צריך אני לבדוק אם אני בכיוון?

כן.

תלמיד: וכל רגע הבורא מוסיף משהו שכביכול מעיף אותי החוצה ואני צריך להצטרף?

כן.

תלמיד: על מרכז העשירייה, אפשר להגיד שזה מרכז שכל העשיריות נמצאות באותו מקום או לא?

לא.

תלמיד: זאת אומרת, לכל עשירייה יש משהו מיוחד ששם כולם מתחברים. ואמרת שאם אתה נמצא במרכז העשירייה זה מתגלה, אם לא אז לא, וכל רגע זה יכול להשתנות. אדם מתוך עשירייה, יכול להיות במרכז העשירייה בלי החברים שלו? מה זה מרכז עשירייה?

מרכז העשירייה זה החיבור של העשירייה שבה האדם נמצא, ששם כולנו, העשירייה שלו כולם מחוברים, והוא מרגיש שנמצא במרכז העשירייה, והוא המקשר בין העשירייה לאותו המרכז.

תלמיד: ושם אנחנו אומרים שמתגלה הבורא, אותו המקום שאנחנו מדברים עליו שזה השם של הבורא.

נגיד.

תלמיד: לפי מה שהסברת עכשיו, אני יכול לדמיין לעצמי שאני נמצא שם. איך אני יודע אם אני נמצא שם או לא?

זה כבר תלוי בכלים שלך.

תלמיד: העבודה של השתדלות אפילו לדמיין, בכלל לחשוב על זה, להשתדל להיות בזה, כבר מביאה את האדם למקום הנכון, למרכז העשירייה?

זה מקרב.

תלמיד: אנחנו אומרים שיש מצוות בין אדם למקום ויש מצוות בין אדם לחברו. איך הן מקושרות המצוות האלה? אם אנחנו ניקח עשירייה לדוגמה, אמרנו שמרכז העשירייה זה מקום, אבל יש לי גם אוסף של חברים שונים שכל אחד הוא שונה מחברו, אז אני צריך לעשות גם מצוות לכיוון המקום וגם לכל חבר בעצם.

כן.

תלמיד: אז איך לקשור אותם, מה ההבדל ביניהם?

תתקשר לחברים ותשאל אותם, ותנסו לבנות את זה מתוך מאמץ משותף.

תלמיד: איך אגיע לדרגה שבה הבורא נוכח בכל מקום שבו אראה אותו?

את שמה תנאים לבורא, לגילוי הבורא, להשגת הבורא, זה מה שאני שומע.

תלמיד: במה תלויה יכולת לקבל הבחנות כדי להתקרב לתכונת העליון?

היא תלויה ביחס שלי כיצד להתלבש באותן התכונות.

תלמיד: מה ההבדל בין מקום לשדה?

ברוחניות שדה זה ללא גבול, כמו ים למשל, ומקום זה משהו מוגבל.

תלמיד: איך אנחנו מגלים את הבורא דרך שמות ותכונות?

שמגלים את הבורא, אז אנחנו בגילוי קשר נקודתי עם הבורא, מגלים את השמות. ולפי זה כך קוראים.

תלמיד: המקום שהוא מוגבל כדי לאפשר לראות אותו כהזדמנות לשיתוף פעולה ואז זה מחייב את האדם, עם מה הוא מגיע לאותו מקום, באיזו כוונה, עם איזו פתיחות וכולי ואז לראות את זה כהזדמנות?

כן.

תלמיד: ולכן המקום מוגבל, כדי לאפשר לאדם לגדול משם?

כן.

תלמיד: שמעתי שהשתוקקות מקיימת את כל התנאים. בדרך שלנו, כדי להרגיש את המקום, איך אנחנו יוצרים השתוקקות כזו בינינו?

על ידי שאתם מרגישים שאותו מקום הוא תגובה, תשובה, למה שאתם משתוקקים.

תלמיד: האם תגובה משותפת שלנו?

לא משותפת, נגיד שלך.

תלמיד: האם היא יכולה לעבור לחברים?

כן.

תלמיד: יש כל כך הרבה הבחנות. אבל הכול תלוי בהכנות, בזה שאנחנו ביחד עושים משהו למען החיבור. הייתה לנו הבחנה שאנחנו במגמה אחת, להכין את המקום. היינו ביחד בסוף שבוע כעשיריה, אז אתה מרגיש איך אתה נהנה מזה שאתה משפיע לחברים, אפילו עד כדי שאתה מקבל מילוי. המאמצים שעשית למען החיבור, אתה נמצא בתענוג בלתי מוגבל. אבל ברגע שאנחנו עושים כל מיני בירורים כדי להנות, זה מיד בונה הרבה גדרות ובירורים קשים. לכן, באמת הכול תלוי בהכנה איך אנחנו מתרכזים באותה נקודה. זה מה שאני מצפה מהכנס שאנחנו רוצים להגיע אליו.

בסדר גמור.

תלמיד: מקודם אמרת ש"מקום" תלוי ב-איך האדם מגדיר את המקום. ענית שהמקום תלוי בתכונות שלי. פעם הבנתי שאם נניח, לא הצלחתי להגיע לשיעור בוקר, אז שיעור הבוקר הפך לא נגיש בשבילי כי לא עשיתי מספיק מאמצים כדי להיות נוכח שם, השיעור ברח ממני. ועוד אמרת שהמקום הזה מעורר ומושך. האם עלינו להשקיע את הכוחות שלנו על מקום?

המקום יימצא בהתאם למאמץ שלנו.

תלמיד: נדמה לי שאנחנו למדנו שמקום זה חיסרון ועכשיו התברר שזה חיסרון רק להשפעה ורצון לקבל זה לא מקום.

רצון לקבל זה מקום לקבלה ואנחנו לומדים איך להשפיע. לכן הרצון לקבל בשבילנו, לא נקרא מקום שאנחנו מחפשים. אנחנו מחפשים מקום דהשפעה.

תלמיד: התודעה שלנו פועלת על שני בסיסים, חלל וזמן ויש קשר בין מקום לבין חלל. האם אפשר להגיד שרצון לקבל זה חלל ריק?

כן. רצון לקבל זה חלל ריק.

תלמיד: זאת אומרת, כל הרצונות שלא לרוחניות זה ריק, או יש שוני בין חלל ריק בכלל לבין הרצונות שעדיין לא תיקנו את עצמם?

כן, ודאי שיש הבדל.

תלמיד: איך אפשר להגיד שמקום הוא מוגבל? כי נאמר שיש מקום, אבל הוא נמצא בתוך מקום וכל המקומות גם נמצאים בתוך מקום. זאת אומרת שהמקום הוא אינסופי.

אבל אתה לא הולך לפי זה. אתה הולך לפי הגדרות ברורות.

תלמיד: כשאני מדבר על הבורא שהוא המקום, אז זה כאילו כל המקומות שאני יכול להגדיר אותם בתוך ההגדרות שלי, הם גם נמצאות בתוך מקום.

כן.

תלמיד: וזה אינסופי.

אינסופי. יש מושג "אין סוף".

תלמיד: האם אפשר להגיד שהנקודה שבלב היא חתיכה מהפאזל של המקום?

תחילה.

תלמיד: ואז אם אני מזהה את ההשתוקקות של כל חבר בעשירייה, בזה שאני מתחבר איתם, אני יוצר מקום יותר רחב, זה עניין ההתקרבות וההתרחקות?

בסדר.

תלמיד: אמרת ששדה הוא כמו ים, הוא לא מקום. אבל אנחנו יודעים שיש מצוות של עבודות השדה. האם העשירייה היא כמו שדה, וככל שאני יותר עובד כלפי החברים, בזה אנחנו יוצרים את המקום?

כן.

תלמיד: בעצם אני חורש את הרצון שלי, וזורע בו?

כן.

תלמיד: אולי נכון להגדיר את המקום לפי הכוונה, שאיפה שיש כוונה על מנת להשפיע, זה המקום. ואז זה נותן לזה גבול, שאיפה שהכוונה היא על מנת לקבל, זה פשוט לא שם, היא לא במקום.

אפשר להגיד, לא בכל מקום, אבל אפשר להגיד.

תלמיד: אם כל העולם נמצא בתוך הבורא, אז מה עם כל הרע שאנחנו רואים בעולם, איפה הוא נמצא?

גם שם. כן, רק אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נגדיר את הרע הטוב, הכול זה כלפי האדם.

תלמיד: האם בתוך מקום יש רוחב ועומק?

אנחנו בדרך כלל מגדילים את זה לפי דרגת העביות ששורה באותו מקום.

תלמיד: ודרגת העביות זו איכות של הכוונות, ואיכות של הרצונות?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שאני יכול לרצות להשפיע, אבל אני צריך גם לברר כמה זה אמיתי, ובאיזה כיוון אני בכלל.

נכון.

תלמיד: אז באסיפת עשירייה או בכלי העולמי, יש בינינו מרחק רק על פי איחוד הכוונות?

נגיד, כן.

תלמיד: איך אדם מתאים את עצמו לתכונות של המקום כדי שהוא יישאר בו, כדי שהוא עוד יותר יימשך פנימה, ולא ייפלט החוצה?

נו, זה כמו בעולם שלנו. כשאתה מכיר חברה, ואתה רוצה להתכלל בה, להתקרב אליה, אז אתה מקבל על עצמך יותר ויותר תכונות שדומות למה שהחברה מקיימת בתוכה. ואז לאט לאט אתה מרגיש מתוך מה שאתה מקיים בתכונות, מה חסר לך כדי להתקרב לחברה, ומה עוד עלייך לקבל על עצמך כדי להתקרב אליהם. ככה זה.

תלמיד: ואם הוא רואה שמה שיש לו כדי להתקרב, כלומר הפער בין התכונות של המקום לבינו, נדמה לו כמו הר גבוה. והוא מנסה להתגבר, זה לא שלא, אבל הוא רואה שפעם אחר פעם הוא נכשל, והוא עוד יותר מתרחק ונפלט מהמקום.

אז יש לו ממי לבקש שינוי עצמי. והוא משתדל להיות בין החברים שיש להם אותה הנטייה, וגם יש לו למי לפנות למעלה, שיעזור לו להתכלל, להתמסמס בין אותם האנשים שלא רוצים להיות בולטים באגו שלהם, אלא שכולם צריכים להיות מחוברים יחד.

תלמיד: יכול להיות כזה דבר שהבורא מוציא את האדם מהמקום?

כן.

תלמיד: למה שהבורא יעשה כזה דבר?

יכול להיות, אני לא יודע, רק הבורא יכול לעשות הכול.

תלמיד: אבל אם אדם רוצה להתקרב לתכונות של הבורא, והוא מרגיש שהבורא מוציא אותו החוצה מהמקום שבו התכונות שלו נמצאות.

אז הוא מתפלל.

תלמיד: הבנתי, אז הוא עושה את זה. אבל גם אחרי שהוא מתפלל הבורא עדיין יכול להוציא אותו מאיזה שהן סיבות?

אז האדם בכל זאת מברר במה הוא כל כך רחוק והפוך מהבורא, ומשתדל לשנות את עצמו.

תלמיד: ואחרי שהוא עשה את כל זה, וניסה והתקרב לחברים שיש להם את התכונות של המקום, והתפלל לבורא שישנה בו את התכונות. עדיין יכול להיות מצב כזה שהבורא מוציא אותו?

יכול להיות, הכול יכול להיות. רק אנחנו מדברים על מה שאנחנו מסוגלים לבצע.

תלמיד: כמו שאני מבין החברים מנסים לשאול, אם יש מקום, ויש שם משגיח, והוא הזמין אותי לשם. הזמין, אבל במשך שנים, במשך עבודה במקום הזה הוא מראה לי שאני לא אורח, אלא כאילו שאני אורח בלתי קרוי. מה לעשות במצב הזה?

להשתדל ללחוץ, לבכות, לעשות כל מיני פעולות לבד או בחברה, וכך תתגבר.

תלמיד: אבל זו אותה נקודה שאנחנו כל הזמן נתקעים בה, ולא יכולים להתגבר עליה, למרות הזמן.

אם יש לך מגמה ברורה פנימית ללחוץ על אותה הנקודה, ואתה מקבל אותה התשובה תמיד, אז יש לך אפשרות לבוא לשם בטענה צודקת. תשתדל.

תלמיד: זאת אומרת רק להשתדל. לא לשים לב לשום דבר אחר, רק להשתדל, רק להתגבר בנקודה הזאת?

כן. מה עוד אפשר לעשות? אין לך עוד מה לעשות.

תלמיד: יש שתי אפשרויות, וסליחה שאני אומר ככה, או לבכות, או להגיד "טוב בסדר, היום עבר, אני מתגבר, ואני ממשיך הלאה". באיזו משתי האפשרויות צריך לבחור?

אני לא יודע במה אתה בוחר. יכול להיות שאתה תבחר לבכות, לשבת ולבכות. אני לא חושב שזאת הפעולה הנכונה. הפעולה הנכונה היא בכל זאת לעשות, "אשר ברא אלוהים לעשות".

תלמיד: אני תמיד תמה, יש לי תמיד את אותה שאלה, איך זה שאנחנו נאמר קבענו על ציר הזמן, שבעוד חודש יש כנס. ואז יבואו הרבה חברים לפה לפתח תקווה, וחלק יתאספו בכל מיני מקומות בעולם, וזה משהו שקבענו על ציר הזמן. איך זה מקרב אותנו למקום הרוחני, שזה מקום?

אנחנו קובעים. למה, מה השאלה?

תלמיד: המקום הזה, המקום שאנחנו מדברים עליו קיים כל הזמן, ובכל זאת אנחנו על ציר זמן שמים איזשהו סימון, ואנחנו אומרים, זה עכשיו יהיה החג שלנו, זו תהיה ההתאספות שלנו במקום.

מפני שאנחנו קיימים בהרגשת ציר הזמן.

תלמיד: זה באמת מקרב אותנו למקום, זה שאנחנו עושים את ההחלטה הזאת?

לא, אבל זה נותן לנו, להרגשות שלנו, איזה מספר, שאני נמצא במקום הזה.

תלמיד: נניח עכשיו אנחנו כבר מתכוננים לכנס, בטוח שרוב החברים כבר נרשמו, הזמינו כרטיסים, ועשו המון פעולות. כשאנחנו כבר רואים אותו מול העיניים שלנו, הפעולה הזו כבר מקרבת אותנו לאותו מקום?

כן, ודאי. וגם יש לזה הרבה דוגמאות.

(סוף השיעור)

---

1. IN GOD WE TRUST (בה' אנחנו סומכים)↩