שיעור בוקר 31.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 262, "בית שער הכונות",

פרק ו', אותיות ס"ט – ע'

קריין: אנחנו קוראים ב"כתבי בעל הסולם". בעמוד 262. "בית שער הכוונות". אנחנו בפרק ו'. אות ס"ט.

אות ס"ט

"ואחר שידענו זה נחזור לענינינו, כי הנה הקליפות דעשיה הם יותר אמצעי של כל העשיה וכל העולמות בכללם זולת הארץ הזאת, אמנם בערך האו"פ לבד נמצאו הקליפות מלבושים להם ומקיפין להם וחיצוניות מכולם."

אות ע'

"ונתחיל מאצילות הנה תחלה הם הקליפות והם רוח סערה כו' ואלו נקרא עור, כי עור הוא הקליפה, ולכן הוא נקרא קליפה, והנה הם ג' קליפות ענן ורוח סערה ואש, נגד ג' ערלות מילה ופריעה ואטופי דמא, ובתוכם הבשר עטרת הגיד, והוא החשמל."

פירוש אור פשוט לאות ע'

"הקליפות והם רוח סערה וכו' ואלו נקראים עור, כי עור הוא הקליפה, ולכן הוא נק' קליפה והנה הם ג' קליפות וכו': ויש לדעת, כי אף על פי ששורש כל הדינין שבעולמות הם עוד בצמצום א' בסוד המסך שנעשה שם בכלי מלכות. כמ"ש בע"ח שער א' ענף א'. עכ"ז לא נתהוה מציאות של הקליפות אלא על ידי שביה"כ שהיה בז"ת של עולם הנקודים. כי עד שם אע"פ שכבר היה חסרון בקדושה מפאת צמצום א', כי בחינת מלכות המקבלת שנתמעטה מלקבל מכח צמצום א', היא נפרדה מהפנימים ונעשתה לכלים של העיגולים דא"ק, (כנ"ל אות ט"ז ד"ה השורש ע"ש), מ"מ עוד לא נתהוה על ידי זה שום קלקול בעולמות. אמנם אחר שנעשה צמצום ב' בעולם הנקודים שעלתה המלכות המסיימת למקום כלי בינה דגוף דפרצוף תנה"י דא"ק, שהוא במקום החזה דפרצוף הזה, והופרסה שם הפרסא לנקודת הסיום, והכלים דחצי ת"ת ונה"י שנעשו לג' עולמות בי"ע, כבר אינם יכולים לקבל מאור האצילות כלום, מפאת נקודת הסיום שמלמעלה מהם, (כנ"ל אות כ"ה, ד"ה מחצי) וע"כ אחר שז"ת דנקודים חזרו והמשיכו אור האצילות לבי"ע, כי הם ביטלו את הגבול החדש של הפרסא ונתפשטו לבי"ע, נעשתה בהם השבירה פנים ואחור ונפלו לבחינות קליפות בבי"ע, כמ"ש בע"ח בשער שביה"כ. כי עתה נעשה קלקול גדול, אשר אפילו הכלים דפנים של ז"ת העומדים למעלה מפרסא, והם ראוים לקבל אור האצילות, הנה גם הם נשברו ומתו ונפלו לקליפות.

ויש להבין היטב ענין הפנים ואחור של ז"ת דנקודים. והענין, כי תחילה יצאו הכלים דנקודים, שהם הכלים דנקודות דס"ג דא"ק, שנתמעטו ע"י צמצום ב' שנעשה פרסא וסיום במקום החזה שלהם, ותנה"י שבהם נפלו לבי"ע יחד עם החזה ולמטה של פרצוף תנה"י דא"ק. ונמצא שאין עתה לאחר הצמצום שנעשה, רק ששה כלים חב"ד חג"ת עד החזה, ונקודת החזה היא נקודת המלכות שבהם, המסיימת לאלו הכלים, שמשם ולמטה אינם ראוים לקבל אורות דאצילות. וע"כ אלו ז' הכלים חב"ד חג"ת ונקודת החזה, נבחנים לכלים דאצילות, ונקראים כלים דפנים. ואלו הכלים דתנהי"ם שמתחת הפרסא שאינם ראוים לקבל אור אצילות, נקראים כלים דאחור.

ותחילה יצא בחינת אור דקטנות בעולם הנקודים, ונתלבש באלו ז' הכלים חב"ד חג"ת עד החזה, שבהם נתלבשו אורות דרוח נפש, רוח בכלים דחב"ד, ונפש בכלים דחג"ת, וע"כ הם נקראים חג"ת נהי"מ, כי אורות דרוח נקראים חג"ת, ואורות דנפש נקראים נהי"מ. ואורות אלו נסתיימו בנקודת החזה, בסיום הפרסא, והתלבשות זו היא בתכלית השלימות, כי לא ירד מהם לכלים דאחור כלום, אלא שזה גרם לפירוד של ב' הכלים ז"א ומלכות, שנעשו למקיפין דלבוש והיכל כנ"ל."

שאלה: מה זה חשמל?

חשמל זה פרצוף מיוחד שעוד נלמד עליו הרבה, עכשיו הוא רק מזכיר לנו פעם ראשונה. חשמל זה חש ומל, למעלה מטבור ולמטה מטבור, שני חלקים של הפרצוף שכך הוא נקרא, חש למטה ומל למעלה. זה מפני שאין כוחות בפרצוף לקבל אור בעל מנת להשפיע, ואז כל הכלים שלו חלשים וכך הם נקראים, חשמל.

שאלה: בסעיף ס"ט הוא כותב, "כי הנה הקליפות דעשיה הם יותר אמצעי של כל העשיה וכל העולמות בכללם זולת הארץ הזאת". מה אומר המשפט הזה?

הארץ הזאת נמצאת ממש בנקודה האמצעית.

תלמיד: מה הם קליפות דעשיה?

לכל עולם עד גמר התיקון יש קליפות, כלים שעוד לא תיקנו אותם, לכן כך הם נמצאים.

תלמיד: כתוב "ונתחיל מאצילות הנה תחלה הם הקליפות והם רוח סערה". מה זה אומר?

רוח, סערה, ענן גדול ואש מתלקחת, אלו ג' קליפות שנמצאות אצלנו כנגד כל הבריאה.

שאלה: אנחנו מכירים כלי, אור, מסך, מה זו קליפה?

קליפה היא רצון לקבל שנמצא במערכת וכל הזמן מפתה אותנו להשתמש בו, זה נקרא קליפה. אבל לא בכל המקרים, כי כמו שכתוב "קליפה שומרת על הפרי", כלומר אם משתמשים נכון בקליפה, אז יכולים לשמור על הכלים שלא ייפגמו.

תלמיד: איך להשתמש נכון בקליפה?

אנחנו נלמד, אל תדאג. אתה תצא מבית הספר שלנו עם דיפלומה ועם הבנה איך לעבוד עם הקליפות.

תלמיד: אני אצא עם דיפלומה, אבל מה עם הרצונות שמחלישים אותי?

אתה תדע איך לקלף את הקליפות מהפרי, שלא תאכל את התפוח של חוה כמו שאכלו, ואז תגיע בצורה שלמה לגמר התיקון.

תלמיד: מה ההבדל בין הכלים לקליפות? אלו כביכול שתי מערכות מקבילות, הכלים הם קליפות מתוקנות.

אפשר להגיד שזה במשהו נכון. כלים הם רצונות שעדיין יש יכולת להשתמש בהם בעל מנת להשפיע. קליפות הן בדרך כלל רצונות שאי אפשר להשתמש בהם בעל מנת להשפיע עד גמר התיקון, שם הם מיתקנים.

שאלה: על איזה חלק מהתהליך הוא כותב, האם על שבירת הכלים של עולם דנקודים?

הוא כותב על עולמות אבי"ע - אצילות, בריאה, יצירה, עשיה - איך הם מתייצבים אחרי שבירת הכלים, ואיך כל הכלים אחרי השבירה הולכים ומיתקנים על ידי עולמות אבי"ע. בינתיים הוא נותן פה ושם רק ידיעות כלליות.

שאלה: מה ההבדל המהותי בין פרצופים של צמצום א' לפרצופים של צמצום ב'?

פרצופים של צמצום א' עובדים עם מלכות אמיתית, ופרצופים של צמצום ב' רק עם אותו חלק מהמלכות שיכול להתכלל בבינה.

תלמיד: למה בפרצופים של צמצום ב' יש מציאות של קליפות?

יש שם כל מיני כלים לא מתוקנים, אי אפשר לתקן אותם, אפשר לתקן אותם רק בתנאים מסוימים. זה מחולשת הכלי עצמו, אין בו מסך שיהיה אפשר לתקן את הכלי בצורה השלמה.

שאלה: אנחנו לומדים על ספירות, פרצופים ועולמות, אבל כשמדברים על הכלים לא ברור איפה הם נמצאים כלפי אותה המערכת, איפה הכלי במערכת הזאת?

כלים אלו כל הרצונות שנמצאים בכל העולמות והם באים לתיקון על ידי האורות שמשפיעים עליהם מכל העולמות. כך כל הכלים מיתקנים עד התיקון השלם שנקרא גמר תיקון.

תלמיד: למשל כתוב "מקום כלי הבינה גוף הפרצוף דנה"י דא"ק". האם זו נקודה מאוד מדויקת שבה נמצא הכלי?

כן, ודאי.

תלמיד: למה פרצוף תנה"י דא"ק? האם פרצוף הוא עשר ספירות או לא?

פרצוף הוא עשר ספירות.

תלמיד: אז מה זה פרצוף תנה"י דא"ק? תנה"י זה הרי תפארת, נצח, הוד, יסוד.

החל מהתפארת זו הפרסא. תנה"י דא"ק זה לא פרסא זה הטבור. החל מהמקום הזה והלאה יש כלים שעליהם עכשיו הוא כותב, אם זה תנה"י דא"ק.

תלמיד: האם גוף הפרצוף דא"ק נקרא תנה"י?

תפארת היא אמצע הפרצוף - כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת - היא החזה או הטבור של הפרצוף, ונצח, הוד, יסוד, מלכות, הם מתחת לתפארת.

הפרצוף מתחלק לחלק עליון ולחלק תחתון. החלק העליון נגמר בטבור שלו ושם זו תחילת החלוקה, אחר כך יש עוד חלוקה בנה"י שלו, ואחר כך יש סיום. יש הרבה מאוד ציורים בארכיון שלנו, תכנסו ותראו.

שאלה: הם מלבישים והם מקיפים, מה ההבדל ביניהם?

יש שמלבישים ויש שמקיפים. מלבישים הם כצורה החיצונה של הפרצוף, ומקיפים הם האור המקיף, פועלים מרחוק. יש הבדל, מלבישים זה על ידי זיווג דהכאה כשמתאימים את עצמם לפרצוף יותר עליון, ומקיפים הם מאירים מרחוק בלבד.

שאלה: הקליפות נמצאות רק אחרי השבירה ולא לפני השבירה, מה התוספת של הקליפות?

התוספת של הקליפות היא שעל ידי הקליפות אנחנו משיגים כאלו צורות, גבהים, שאי אפשר להשיג בלעדיהן. הקליפה עוזרת לנו להגיע לכל מיני מצבים שבלי הקליפה לא יכולים להגיע. כמו שכתוב "קליפה שומרת על הכלי", אם התפוח היה בלי קליפה הוא היה נרקב לפני שהיה מתבשל. אותו דבר בעולמנו עם הקליפה, הקליפה עוזרת לנו להיות ברצון לקבל על מנת לקבל כמו שרובנו עכשיו, ואנחנו מגיעים לרצון להשפיע רק כשאנחנו כבר מוכנים ולא נרקבים מראש בדרך.

תתאר לעצמך שהיינו בלי קליפה, כלומר לא היינו נמשכים ללא לשמה, לזה שאנחנו רוצים לדעת מה זו רוחניות וכן הלאה, אז היינו עוזבים את כל העסק והיינו כמו חיות. כל מה שאנחנו רוכשים בכלים עליונים יותר מדרגת חי זה על ידי הקליפה. אם לא הקליפה, אז לא הינו מתרוממים אפילו במקצת מעל דרגת החי. כל מה שאנחנו רוכשים מדרגת האדם הדומה לבורא הכול מגיע אלינו מהקליפות. לכן אנחנו צריכים להבין את הסיפור הזה של אדם וחוה ואיך אנחנו מתקרבים לבורא דווקא על ידי זה שעוסקים בקליפות.

תלמיד: האם הקליפות שמלובשות על הרצונות זה הלא לשמה שאנחנו מנסים לעשות?

כן.

שאלה: אנחנו לומדים שיש כלי, מסך, ספירות, אורות, אז מה הן קליפות, האם אלו רצונות שבורים, כוונות?

קליפה היא רצון לקבל שמתעורר בנו בזמן שאנחנו דווקא רוצים לתקן את עצמנו בעל מנת להשפיע, ואז כנגד זה יש לנו רצונות שנקראים "קליפות".

תלמיד: זה תמיד זה כנגד זה.

כן. ב"זה כנגד זה ברא אלוהים" מדובר על הקליפה כנגד הקדושה. אנחנו עוד נלמד על זה הרבה. כאן ב"בית שער הכוונות" הוא מברר טוב את הנושא הזה.

שאלה: האם בסיום הפרצוף הכלים עדיין תחת צמצום?

כן.

תלמיד: האם הקליפה לא נמצאת תחת הצמצום?

עוד נלמד איפה מקום הקליפה. היא נמצאת לא בתוך הפרצוף אלא מחוץ לפרצוף, ואיפה שהיא עומדת, איפה המקום שלה, על זה נלמד אחר כך.

שאלה: כלים שהיו בקדושה נשברו ומתו, מה הם בתוך הקליפות?

רצון לקבל על מנת לקבל נקרא קליפה. יש תנאים מתי אפשר להשתמש בהם, לתקן אותם ולהעלות אותם לקדושה, על זה מדברים. כי בסופו של דבר צריכים לתקן את כל הכלים.

תלמיד: אבל היו גם כלים שהיו כבר בקדושה נשברו ומתו.

כן.

תלמיד: האם הם גם ברצון לקבל עכשיו?

הם גם ברצון לקבל.

תלמיד: אלו כלים של זעיר אנפין, של חג"ת.

אני לא נכנס לפרטים. אנחנו צריכים להבין למה את אלה אפשר לתקן ואת אלה אי אפשר לתקן ובאיזה תנאים.

(סוף השיעור)