שיעור בוקר 19.07.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו צריכים לעשות תיקון על כך שהבורא שבר את הכלי של אדם הראשון ואז כל חלקי הכלים מרגישים את עצמם מנוגדים, רחוקים, הפוכים, שונאים זה את זה. והתיקון שלהם הוא בחיבור, אבל החיבור לא מבטל את הקלקול הקודם. את זה למדנו קודם בקטעים הראשונים של המסמך שלפנינו, שזה לא קלקול שאפשר לתקן, אלא הקלקול מחויב שיהיה.

וככל שאנחנו מתקדמים בהשגה רוחנית, אנחנו יותר ויותר נרגיש את הקלקול, והרשימות שיתעוררו בנו מהשבירה יהיו רשימות יותר ויותר גדולות, יותר מהותיות, יותר חשובות ואנחנו נרגיש כמה שהפער בינינו ומבנינו לבורא הוא כל פעם הרבה יותר גדול, כמו שכתוב על תלמידי רבי שמעון, שרצו להרוג זה את זה. וכך גם כלפי הבורא נרגיש את עצמנו, שאנחנו לא סתם רחוקים אלא הפוכים ממנו עד כדי כך ששונאים ודוחים ולא רוצים.

כך קורה בזמני השבירה, ובזמני התיקון ההיפך מזה, זאת אומרת המצבים של השבירה והתיקון יהיו מאוד מאוד מנוגדים, חושך ואור, לילה ויום. ואנחנו מתקנים את הדברים האלה לא בכך שאנחנו מוחקים את הלילה ואת הפער ביניהם, אלא אנחנו מתעלים מעל שתי ההבחנות הללו, וחשיכה כאורה יאיר.

בצורה כזאת אנחנו נתקדם ונגלה בדיוק אותו הקשר, אותו היחס, אותו החיבור שאנחנו צריכים להשיג. שזה לא בדיוק כמו הקלקולים והתיקונים בעולם שלנו, אלא יש להם זרימה אחרת, כך שגם אלו וגם אלו משלימים זה את זה ומביאים אותנו למקור שלהם האחד, שבו הכול משתלב וכך אנחנו מגיעים ל"ויהיה ביום ההוא השם אחד ושמו אחד". שגם עביות, חושך, שבירה, שנאה וגם זכות, אור, אהבה - הכול יתחבר יחד.

אנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות, אבל הכל יתחבר יחד והבריאה תגלה לנו את המקור האחד שלה, הכוח העליון.

אז בואו נראה מה בדיוק קורה בתיקון השבירה, כמו שם אותו המסמך שאנחנו קוראים עכשיו, שהתיקון שלה זה התיקון בנו, ולא שאנחנו עושים משהו בחוץ, כדי לחבר נכון את כל חלקי הבריאה המנוגדים ולא שאחד ישלוט על השני. אומנם כך כתוב לפעמים, אבל העיקר בשבילנו זה לבצע מה שמקובלים ממליצים לנו לעשות, ואז נראה שכל הבריאה היא דבר אחד מיוחד שלם.

קריין: קטע מס' 12, מתוך המסמך "חורבן כהזדמנות לתיקון", כותרת תיקון השבירה.

כתוב בספר "שם משמואל":

תיקון השבירה

"כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ית', כאמרם ז"ל בזוה"ק, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים, בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'. והיה אברהם הולך וקורא בשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה, שנקראו "אנשי בית אברהם", והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם."

("שם משמואל". פרשת האזינו)

שאלה: התוספת, "לעשות את רצון הבורא כדי לעשות אחד שלם", זאת תוספת שתמיד צריכה להיות בעבודה שלנו?

אנחנו צריכים לייצב רצון נכון מצידנו שהוא שבור, שהוא הפוך, שהוא מקולקל בכל מיני צורות ואנחנו צריכים לייצב אותו נכון עד כמה שניתן. אפילו שאנחנו לא מסוגלים ולא מבינים ולא מרגישים כמו שצריך להיות, אבל אנחנו מייצבים מה שאפשר לקראת הרצון הנכון, להיות מחוברים בינינו ועם הבורא, להביא את הבריאה למצב כמו שהיא הייתה לפני השבירה.

והמאמצים שלנו, הפעולות שלנו, כל מה שאנחנו משתדלים לבצע, זה מה שמוציא את הבריאה מהמצב שאנחנו נמצאים באיזו נקודה אחת, וזה מגדיל את הבריאה לאין סוף וכל אדם מתחיל להיות בולט, וכל פירוד, כל תיקון וכל הדברים - כמו שכתוב, "פי תר"ך פעמים".

פי תר"ך פעמים זה אינסופי, וכך אנחנו מגלים מה היה ומה יש בכל הבריאה, ושאנחנו נמצאים במרכז כל הדברים האלה ואנחנו באמת קובעים, מגלים, ומשיגים שהכל בשבילנו נעשה.

שאלה: מה זה אותו דבר זר באגודה שמקלקל את כל האגודה?

הרוחניות היא שלמות, ואם יש משהו שלא מצטרף לשלמות הזאת, אז הוא מקלקל את השלמות כולה. על זה כתוב "אין מקצת ברוחניות". אתה לא יכול להגיד, "קצת מזה", זה לא יכול להיות, או לכאן או לכאן.

שאלה: מהי הפעולה בעשירייה "היה אברהם הולך וקורא בשם ה'" ?

כמו שעכשיו, אנחנו צריכים לצאת לעולם ולמשוך לחיבור, זה נקרא שאנחנו יוצאים ומפיצים חשיבות עבודת ה'.

קריין: קטע 13. אומר בעל הסולם, קטע 13:

"אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

שאלה: מה זה אומר שנשמה אחת בכל אחד ואחד? מה יקרה לרצונות שלנו אחרי שנתקן? נרצה אותו הדבר, נראה אותו הדבר?

בסופו של דבר, זאת אומרת בגמר התיקון, כל אחד משיג שהוא שייך לנשמת אדם הראשון והוא משיג מה שנמצא באדם הראשון כולו, ומגיע לאותה דרגה. ולא אחד על חשבון השני או כולנו יחד משיגים ורק אז כל אחד ואחד משיג, וכל אחד מגיע לדרגת אדם הראשון.

תלמיד: ולכל אחד נקודת מבט ייחודית שלו?

כן. זה לא סותר אחד את השני.

תלמיד: איך זה לא סותר?

אני לא יכול להסביר לך את זה עכשיו, אבל זה התנאי של השלמות. אתה לאט המדהה תתחיל להרגיש שכך זה צריך להיות ודווקא לא יכול להיות אחרת. זה ישתנה, זה לא בסוף. לאט המדהה אתה תגלה אולי תוך כמה שיעורים קרובים, שיכול להיות שאתה משיג את הנשמה הכללית שהיא אתה ובזה אתה לא מפריע לאף אחד, וכולם גם משיגים אותה הנשמה ויחד, עם זה משיגים כמה שמתקרבים וכמה שהופכים להיות לאחד.

כל השגה רוחנית זו השגה רגשית, ולכן צריכים להתקדם ולהשתדל לפתח עוד ועוד את הרגש שלנו. זאת אומרת, רגש זה רצון, אז לתקן את הרצון.

שאלה: לפני כמה שיעורים אמרת שאנחנו כביכול עושים את העבודה נכון, אבל אנחנו עדיין לא עושים אותה ביחד. האם זה קשור לזה שה"ביחד" הזה זו הנשמה האחת הזאת?

ביחד זו הנשמה. כל אחד מאיתנו הוא חלק נפרד מהנשמה, ולא יכול להרגיש שום דבר, כי כל מה שאנחנו מרגישים ברוחניות הוא דווקא בקשר, בתפר בין החלקים. במידה שיש שם התנגדות, התנגשות, ניגוד, ומעבר לזה חיבור, דבקות, במקום שנאה אהבה, ושני הדברים האלה, גם השליליים וגם החיוביים פועלים יחד. כי יש עביות של הכלי וצמצום על פני זה, שלא להשתמש בעביות, אלא על פני זה יש חיבור וזכות. כך אנחנו צריכים לראות את הדברים.

תלמיד: יש הרגשה שכדי שהרגשת הביחד תישמר, ה"אני" הזה צריך להיעלם. זה באמת נכון, האני צריך באמת להיעלם?

אתה צריך להיעלם בזה שאתה לא רוצה לשלוט בשליטה הגסה שלך על כולם, אבל עם זאת אתה צריך להחזיק את כולם יחד בצורה שווה בחיבור שלם, במסירות נפש, בערבות הדדית כך שתהפכו להיות אחד שלם. לזה אתה צריך לדאוג, וכך כל אחד.

שאלה: מה פירוש "ויפח באפיו נשמת חיים"?

שנתן לו כוח פנימי, נתן אוויר בתוכו. אחר כך נלמד מהם חלקי הראש ולמה זה דווקא כתוב כך.

שאלה: כשאני נמצא במצב שבור, איך אני מגיע להרגיש שהמצב הזה דווקא מקדם אותי?

אתה צריך לדבר על זה עם החברים ולקרוא מה שכתוב ולראות, שכל ההשגה שלנו מגיעה מחושך לאור, ממצב הפירוד לדבקות. מזה שאנחנו מבולבלים לזה שאנחנו מבינים, מרגישים. ואת כל זה אנחנו משיגים על ידי החיבור בינינו, לבד אף אחד לא יכול להשתכלל ולהתחכם ולהרגיש רוחניות, אלא במידה שמתחברים, אז עושים מהפאזל הזה תמונה רוחנית שלמה.

תלמיד: מה תמיד צריך להביא בחשבון?

אני חושב שאין יותר חשוב מלהיות יחד, כל הזמן להרגיש שאנחנו יחד ושהבורא צריך התגלות דווקא בחיבור בינינו.

שאלה: כתוב שהקבוצה של אברהם בבבל לא השיגה את התיקון אלא שהוא יגיע בעתיד. איך אנחנו צריכים לחיות? האם אנחנו צריכים לחשוב שאנחנו גם לא נגיע לתיקון, ושהתיקון תמיד יהיה רק בעתיד?

בבבל השגנו רק פירוד, והתפזרנו מבבל לכל היבשות על פני כל כדור הארץ. זה מה שהשגנו בבבל, ומאז והלאה אנחנו מתקרבים לחיבור בינינו. במיוחד עכשיו בזמנים הללו, בתחילת השלב שנקרא "הדור האחרון" אנחנו משיגים עד כמה אנחנו מפורדים, מרוחקים, הפוכים, נמצאים בשנאה הדדית וכן הלאה.

למה עכשיו? כי התקרבנו יותר זה לזה גם בצורה גשמית, טכנולוגית, תרבותית, חינוכית, בין כל העמים, בין כל אומות העולם, יש קשר בינינו, ואנחנו יכולים לגלות מצד אחד עד כמה כולנו מכסים את כל כדור הארץ ומצד אחר עד כמה האנושות הזאת נמצאת בפירוד ובריחוק ובניגודיות זה לזה. זה הזמן שנקרא "הכרת הרע".

הכרת הרע בזה שאנחנו לא מחוברים, ועם זאת אנחנו תלויים זה בזה. עכשיו התלות הזאת תתגלה בזה שהעמים והמדינות לא יכולים לשרת נכון אלו את אלו. בזמן הקרוב נראה עד כמה אנחנו ממש נמצאים בסדר לא נכון בקשר בינינו, ובסופו של דבר נצטרך להבין שאין ברירה, אלא רק הקשר היפה הנכון בינינו שנקרא ערבות, הוא ייתן לכולנו זכות קיום.

אחרת לא נזכה אפילו לקיום גשמי, ואולי יהיו, חס ושלום, עוד מלחמות ועוד כל מיני בעיות. בעל הסולם אומר שאין כאן פשרה, יכולות להיות אפילו מלחמות עולם שלישית ורביעית, כולל מלחמת אטום, הכול יכול לעבור על כדור הארץ, כי זה לא יכול להיגמר כמו שזה עכשיו. אלא אפילו אם נגיע למצב שכולנו נמות ויישאר רק קומץ קטן מאוד של אנשים על פני כדור הארץ, איזו קבוצה קטנה של אנשים שבכל זאת יגיעו לחיבור ביניהם, מתוך זה שהם יאגרו בתוכם את כל הסבל האנושי עבור כל הדורות, בכל הסוגים, אז הם יעלו את הסבל הזה בתפילה, בחיבור ביניהם וכך הם יעבירו אותו לדרגה הרוחנית.

ואז כל האנושות תמשיך להתקיים בדרגה הרוחנית. זה נקרא שיהיו להם ארץ חדשה, רצון חדש ושמיים חדשים, זאת אומרת חיבור, דבקות, כוונה על מנת להשפיע וכך הם יוכלו יותר ויותר לדמות את עצמם לבורא.

בסופו של דבר זה מה שצריך לקרות, רק יש עוד כמה אפשרויות, וריאציות שונות, ויכול להיות שהתיקון לא יהיה בצורת מלחמות אלא בצורה יפה וקלה יותר, שיותר מקובלת עלינו. אבל זה תלוי עד כמה אנחנו נבין ונרגיש נחיצות בתיקון ונתקדם עימו יחד.

תלמיד: אז צריך להאמין שאנחנו נגיע עם העשירייה שלנו בזמן הזה, בחיים שלנו לתיקון?

לא, אני לא מבטיח לך שזה יקרה בזמן הזה, בחיים שלנו, אבל זה בדרך. יכול להיות שלא אנחנו אלא עוד כמה דורות. אנחנו נכנסו תקופה שנקראת "דור האחרון", אבל יכול להיות שזה יקח עוד כמה דורות שבני אדם יצטרכו לעבור, יכול להיות שזה ייקח עוד מאה מאתיים שנה. אם אתה שואל אותי, אני חושב, וזה תלוי במאמץ שלנו, שאנחנו יכולים לסיים הכול בכמה שנים הקרובות.

שאלה: למה הבורא שבר את פרצוף אדם הראשון דווקא ולא פרצוף אחר? מה מיוחד בפרצוף הזה?

איזה פרצוף אחר? למה פרצוף אחר, היו לך עוד פרצופים?

תלמיד: אני לא מצליח להבין את המרכזיות של הפרצוף הזה בכל המערכת.

הבורא ברא רצון לקבל וייצב אותו בצורת אדם, שיכול להידמות לו, והאדם הזה כמו שכתוב ראה מסוף עולם ועד סופו, הבין והכיר את כל הבריאה, הוא היה בצורתו כמו שצריך להיות אחרי כל התיקונים, שלם. הבורא ברא אותו שלם.

אבל מה היה חסר באדם הזה? ההרגשה העצמית, ההכרה העצמית. זה לא שהוא עשה את זה, שהוא מרגיש שהוא קיים, הוא היה כמלאך, מבצע את כל מה שדורשים ממנו ללא שום מאבק פנימי, ללא החלטה פנימית, או ספקות.

הוא לא היה אדם, הוא לא הרגיש את זה, הוא לא חי את זה, לא הייתה לו נשמה, לא היה לו את החלק ההפוך מהבורא שגם מזדהה עם הבורא. לכן הוא דרש תיקון מיוחד, את השבירה. זו לא בדיוק שבירה, אלא בניית החיסרון במה הוא הפוך מהבורא, במה הוא שונה מהבורא, מה הוא צריך להשיג כדי להיות כמו אבא שלו, כמו הבורא.

לכן אין ברירה, הוא קיבל את הרצון לקבל שלו בצורה הפוכה, והתחיל לראות את עצמו כשבור בכל הרצונות, הכוונות, המחשבות והפעולות שלו, ולהרגיש שהוא לא יכול לכוון את עצמו להידמות לבורא. ולכן כדי לתקן את המצב הזה, להכיר אותו, להתקדם לצורת הבורא, הצורה הזאת שנשברה התחילה להכיר את עצמה, מה איתה, מה קורה, ועל זה התורה מספרת לנו.

אין בזה שום דבר מיוחד וקשה, רק תתארו לעצמכם את הצורה הזאת שאי אפשר לעשות אחרת, ודווקא בפעולות פשוטות, לא מורכבות מידי, הדרגתיות, אחת אחת, מתקדמים לגילוי השוני בין אדם הראשון לבורא, ועד כמה יחד עם זה הוא יכול להתקרב לאותה צורה. מדובר רק על הרצון.

תלמיד: יש עוד משהו חוץ מהפרצוף הזה במערכת או שזו המערכת?

אין. אין שום דבר חוץ מזה, יש רק כוח עליון ואותו רצון שהבורא ברא שנקרא "אדם" שעתיד להידמות לבורא, ולכן הוא נקרא אדם, הדומה לבורא.

שאלה: כשאנחנו מתארים את האדם או את הכוח העליון הרגשתי את זה בצורה ממש אישית, הרגשתי ששם שהעבודה, ושאנחנו ניצבים בפני קיר. האם נכון לעשות את זה כמשהו מאוד חשוב? כי חוץ מחשיבות אין ברירה, נראה שאתה עומד בפניי קיר.

אנחנו לומדים, תלך יחד עם הלימוד שלנו, ותשתדל לא לברוח לכל מיני פילוסופיות, ואז יהיה בסדר.

שאלה: עד עכשיו האנושות חיה לפי העיקרון שאני מעריך רק את מה שאני מאבד. עכשיו, האם יש סיכוי לאחישנה?

יש סיכוי לאחישנה במידה שאתה מתערבב עם חברים והולך יחד איתם, עד שזה לא יקרה, זה לא נחשב לכלום.

שאלה: הטקסט מציין את השש מאות אלף נשמות והניצוצין, מה הקשר בין שני האלמנטים האלה?

בין נשמות וניצוצין, זה לא חשוב, אלה שני אלמנטים רוחניים של הרצון על מנת להשפיע.

שאלה: הוא כותב שאותה נשמה נמצאת בעם ישראל אצל כל אחד ואחד. איך זה בא לידי ביטוי בשוני של אותה קבוצה שנקראת ישראל, לעומת שאר העולם?

אלה פנימיות ואלה חיצוניות. אותם דברים שאנו מבררים עכשיו, כולם יצטרכו לברר, אבל להם יהיה יותר קל, וזה יהיה יותר מהר. אנחנו החלק הפנימי של התיקון, והם החלק החיצון של התיקון, אבל גם הם יצטרכו להשתמש בצורות התיקון. יש אנשים שחושבים על האוטו, יש אנשים שבונים את האוטו, ויש אנשים שמשתמשים באוטו, כל אחד לפי התפתחותו ושורש הנשמה שלו.

תלמיד: יש מי ששייך לעם ישראל בצורה טבעית ויש מי ששייך לעם ישראל בצורה פנימית, לפי הרצון שלו. למה זה נוצר ככה, מה המטרה?

כי אותו רצון שהבורא ברא וקרא לו אדם, כולל בתוכו כל מיני סוגי רצונות וכולם צריכים להגיע לדבקות. על ידי השבירה יש התערבבות בינינו ומתוך הערבוביה הזאת אנחנו מתחילים להיתקן. אז יש לכל אחד את זמנו ודרגתו איך להגיע לתיקונים.

שאלה: מה זה אומר שהרצון מזדכך?

הוא נעשה יותר זך. זאת אומרת יותר ויותר חלקי הרצונות שיש בו נעשים בעל מנת להשפיע.

תלמיד: הבורא מזכך את הרצון שלנו מתוך ההתכללות בינינו בעשירייה?

כן, מכל מיני סיבות.

תלמיד: וזה בעצם שאנחנו מעדיפים יותר השפעה ואהבה?

כן.

שאלה: הוא כותב בסוף הקטע, "ולפי המידה שנזכך באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו", מה הכוונה?

האור העליון, הבורא, נכנס בו, מורגש בו יותר ויותר ככול שהוא מזכך את עצמו מעל מנת לקבל ומתקרב לעל מנת להשפיע.

שאלה: מה החטא שהוביל לשבירה?

החטא הזה לא תלוי באף אחד, זו תוכנית הבורא להביא את הרצון שברא למצב הפוך ממנו, לעל מנת לקבל, כדי שמתוך זה הרצון ישתדל לעלות ויגלה שהוא לא יכול לעשות שום דבר לא במוח ולא בלב, הוא יגלה את השבירה שלו ויבקש על כל צעד ושעל שהבורא יתקן אותו, יעלה אותו, יעשה אותו קרוב אליו. זו בעצם התוכנית.

שאלה: האם יכול להיות שמראים לנו שבירה אם אין לנו יכולת לתקן?

כן. ודאי שמראים לנו שבירה. את השבירה הזאת מראים בכל העולם, בין כל בני האדם, בין אם הם מבינים או לא מבינים את הסיבה, כמעט כולם לא מבינים את הסיבה, אבל את השבירה הם צריכים להרגיש. להרגיש כמה הם נמצאים בניגוד, בריחוק ובמצב לא טוב, כל החיים שלנו הם בעצם מצבים הפוכים מהרוחניות, עד שלאט לאט יותר ויותר נתחיל להרגיש שאי אפשר כך להתקיים. ההתרשמות הזאת מתחברת ומצטרפת להכרת הרע יותר ויותר גדולה ואחר כך כבר האנושות מתחילה לצעוק הצילו, אנחנו לא יכולים יותר ואיפה הצדק ואיפה הכוח העליון אם הוא נמצא וכן הלאה. ואז מפני שאנחנו בסך הכול בנויים מרצון ליהנות, רצון לקבל ומרגישים כל כך רע, אנחנו צועקים. ומתוך הייסורים האלו אנחנו מתחילים לגלות מיהו שעושה לנו רע, שזה הבורא, או הרצון לקבל שברא. וכך אנחנו מתקרבים לנקודת האמת.

שאלה: מה זה אומר לברך את הבורא, איך עושים את זה?

אדם אחד יכול לברך את הבורא וקבוצה יכולה לברך אותו אם יש עבור מה.

שאלה: האם לאברהם היו עשיריות?

אברהם היה זה שגילה שהחיבור הכרחי להשגת תיקון הבריאה, ולכן מה שהיה לו הוא אהבת הבריות. הוא הבין שזה מה שצריך להיות, אבל חלוקה לעשיריות וכן הלאה לא הייתה עד יציאת מצרים עד שהגיע חותנו של משה והציע להם כך לעשות.

שאלה: מה הפירוש "והיה אברהם הולך וקורא בשם ה'".? מדוע כתובה המילה הלך?

אברהם עסק בהפצה. בבבל הוא הפיץ את שיטת החיבור, שיטת התיקון. כי את "ואהבת לרעך כמוך" יש לנו מאברהם. זה החוק הרוחני הראשון. עשיריות, וכל שאר הדברים הם האמצעי כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", ואז כשמגיעים לכך אז מיד משיגים את "ואהבת את ה' אלוקיך".

שאלה: מהו השימוש או ההשפעה של דורות קודמים בעבודה שלנו?

מהדורות הקודמים אנחנו יכולים לקחת את אותה שיטה ולהשתמש בה בדור שלנו, דור דור ודורשיו, השיטה לא משתנה, להתקרב לבני אדם עד שנבנה מערכת כזאת בה מתגלה כוח עליון אחד. לצורך זה עלינו להיות כאחד בקשר שלנו, וביחסים בינינו לבנות כאלו צורות קשר שיהיו כצורת הכלי הנכון, הרצון הנכון, כדי לגלות את האור האחד.

קריין: קטע מספר 14.

"נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות:

בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

קריין: שוב 14.

"נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות:

בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל." אומנם מדובר בכלל ישראל, כלל הנשמות המשתוקקות לבורא, אבל הוא מרגיש בינתיים רק את שלו.

"בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל." זאת אומרת, יש משהו שהוא משיג ככלל אבל הוא עדיין בבחינת ההשתוקקות, ההתקדמות שלו בעצמו. "בבחינת השבתו אל הכלל".

"והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

בסופו של דבר הוא מגיע למצב שהוא מגלה את כל נשמת אדם הראשון בתוכו וזה בעצם התיקון השלם שלו.

שאלה: נאמר כאן שאדם מרגיש את הנשמה הכללית במידה שהוא זיכך את עצמו. מה זה אומר זיכך?

כנראה שזה אומר שהוא לא רוצה להשתמש באגו שלו, ברצון לקבל, ורוצה רק להתחבר בעל מנת להשפיע לאחרים, לחברים, לקבוצה. איך ואיפה הוא יכול עוד לגלות את הבורא? בכלי שאותו הוא אוסף מהחברים, הבורא סידר את הקבוצה ואמר להם קחו את זה, תתחברו, תגיעו לערבות, ובתוכה תגלו אותי, שם ניפגש. לכן הוא משתדל כך לעשות.

שאלה: במקום הזה שזיככנו, אנחנו מרגישים את הייסורים של העולם שאנחנו צריכים להעלות לבורא?

זה אחר כך. במידה שאנחנו מתחברים אנחנו מתחילים לגלות את הבעיות, את הצרות, בדרגות גבוהות, נמוכות, כשאנחנו מתחברים אנחנו מגלים כבר הכול בכלי הזה שסידרנו, כי זה כלי מתוך החיבור שלנו, אנחנו כבר מרגישים בצורה אחרת את כל מה שצריך לקרות, מסבירים את כל הדברים האלה בצורה אחרת, לא אגואיסטית, פרטית, אינדיבידואלית, כמו שהיה קודם, אלא כבר בצורה אחרת, קשורה לחיבור שלנו. לכן אנחנו צריכים קודם להגיע לתיקונים ואחר כך לראות איך בתוך התיקונים האלה נגלה מציאות חדשה, היא תהיה באמת מציאות חדשה.

שאלה: הרגש הבהמי שלי הוא האינדיקציה להשגת התיקון?

מה יש לך חוץ מהרגש הפנימי? איפה אתה מרגיש את הכול? מה יכול להיות יותר אם אין לך יותר?

שאלה: מה הקשר בין כלל ישראל לנשמת אדם הראשון?

"כלל ישראל" כולל את כל הרצונות הבאים משבירת אדם, כי אדם כולל את כל בני האדם שיהיו אי פעם בעולם, את כל הנשמות. כל הנשמות כמה שהן יכולות, מסוגלות להתכלל יחד, מגיעות לחיבור ביניהן, לתיקון השבירה כך שיכולות לגלות את הבורא במידה כלשהי, לפי מידת התיקון שלהן.

תלמיד: אז כמו שיש נשמה פרטית שמתכללת בתוך הכלל של ישראל, יש גם את נשמת ישראל שמתכללת בתוך כלל העולם?

מה שאתה אומר זה קצת מבולבל. יש אנשים שמשתוקקים לחיבור, הם החלק המרכזי בנשמה העולמית ומשתוקקים לחיבור, משתוקקים להשגת הבורא, וזה אצלם העיקר. האנשים האלו בעיקר נמצאים בבני ברוך, יכול להיות שיש עוד סביבנו, אנחנו צריכים לפרסם עוד ועוד את עצמנו כדי שגם נקבל אותם, כי אז התיקון שלנו יהיה יותר קל, הכמות היא מאוד חשובה. הם נקראים "ישראל" כי שמשתוקקים לבורא, ישר אל. מלבד זאת אלה סתם בני אדם, לא חשוב במה עוסקים.

תלמיד: אם נשמה פרטית מישראל, נניח מישהו מבני ברוך מזכך את עצמו, אז הנשמה של אדם הראשון מאירה עליו.

כן.

תלמיד: זה התהליך שקורה?

אם אדם משתוקק להשגת הבורא, זה נקרא שמאירה עליו הנשמה הכללית הזאת שהיא כבר מתוקנת, אפילו אם לא עברה תיקון, כי היא כבר הייתה וקיימת, היא כבר מאירה עליו, ולכן הוא משתוקק לחזור הביתה כביכול.

תלמיד: ואז הוא נמצא בגמר תיקון?

לא, הוא רק משתוקק לאותו מצב אבל הדרך עוד ארוכה.

תלמיד: למה? הרי הוא זיכך את עצמו.

אם הוא זיכך את עצמו לגמרי, והתחבר לכל יתר הנשמות, אז נקרא שנמצא בגמר התיקון.

תלמיד: מה זה במצב כזה רק כללי יותר, שכל בני ברוך מזככים את עצמם?

בני ברוך אם הם מתחברים לעצמם להיות כאיש אחד בלב אחד, בזה הם משיגים את החלק מהנשמה הכללית, את מה ששייך לרצון שלהם המחובר, והם משיגים את הבורא בדרגה שלהם. אם נניח שהם עשו את כול מה שרק אפשר בחיבור ביניהם, והתחברו לכל יתר הנשמות כדי להשפיע לכולם, אז זה נקרא שהגיעו לגמר התיקון הפרטי שלהם, כי כל היתר עדיין לא מתוקנים.

תלמיד: אם באותה מידה כל אחד פרטי מבני ברוך, הכלל שלו זה כל בני ברוך, אז מה הכלל של כל בני ברוך, מול מה אפשר להשוות את בני ברוך?

אין לנו כלפי מה להשוות, כלפי הנשמה הכללית, כלפי כל האנשים, כלפי כל הנשמות המקולקלות שלהם שעתידות להיתקן, כלפי נשמת אדם הראשון.

תלמיד: אבל אין לנו אותה העבודה.

אתה עדיין כל כך רחוק מזה, לא כדאי לך להתבלבל, יש לפניך עשירייה תעשה את העבודה שלך שם בבקשה, ואז בטוח שזה יהיה לטובה, כל היתר זה פילוסופיות שאתה לא מרגיש, לא נמצאות בתחושות שלך, לא נמצאות קרוב אליך, לא כדאי, לא רק לך אני אומר את זה לכולם, כדאי לנו להתאמץ להיות בחיבור בתוך העשירייה של כל אחד וזהו. בינתיים את זה אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: במצבים שבהם יש סתירות, איך אנחנו יכולים להציג דוגמה כדי לקדם את החברים?

לברר את הסתירות, אבל בצורה פרקטית, קונקרטית, מהירה, ולעבור הלאה.

קריין: קטע מספר 15, מתוך "ליקוטי הלכות" של רבי נחמן מברסלב.

"עיקר החיות, והקיום, והתיקון של כל הבריאה. ע"י שבני אדם, שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

(ליקוטי הלכות. ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד')

אין יותר, אתם רואים, העיקר החיות והקיום והתיקון, שכל הבריות יתחברו יחד, יתכללו יחד באחדות ואהבה.

קריין: קטע מספר 16, אומר בעל הסולם.

"כל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות הוא, לחזור ולברר ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות, עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה"ד."

(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". חלק ח', אור פנימי, אות פ"ח)

שאלה: מה זו הפעולה להתכלל?

שכל אחד מגוש אחד נכלל בכל מה שיש כנגדו בגוש האחר. זה "להתכלל". למשל יש אלף יחידות בגוש אחד ויש כנגדן אלף או מיליון יחידות בגוש אחר, וכולם נכללים בכולם. זה נקרא להתכלל.

תלמיד: אבל למה אלף בצד אחד ואלף בצד אחר?

לא שיהיה אלף ואלף, שיהיה אלף ועשר, מה זה חשוב. העיקר התכללות, שבכל אחד יהיו כולם.

תלמיד: לפני כן הם צריכים קודם כל להתכלל בינם לבין עצמם האלף והעשר האלה?

בדרך כלל כן. אבל עוד נברר את הדברים האלה. צורות ההתכללות הן לא פשוטות, הן בכל דרגה לפי החסדים והחכמה, לפי כל ספירה איך שהיא שולטת באותה הרמה.

תלמיד: מה זה שיהיו כולם באחד?

קריין: אני אחזור על הקטע הזה וגם אני אקרא את הקטע הבא. אז קודם כל שוב 16.

"כל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות הוא, לחזור ולברר ולהעלות לכל אלו הנשמות שנשרו מאדה"ר ונפלו לקליפות, עד להביאן לשורשן הראשון, כמות שהיו בו, מטרם שחטא בעצה"ד."

(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". חלק ח', אור פנימי, אות פ"ח)

קריין: ציטוט הבא קטע מספר 17 אומר בעל הסולם.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך, משום שיהיו מברכים אותך בקביעות."

איזה מילים.

שאלה: בקטע 16 הוא אומר שכל עסקנו זה לחזור לברר ולהעלות את כל הנשמות שנשרו מאדם הראשון. מה זה החלק של לברר? מה זה הבירור?

בירור עד כמה אנחנו יכולים עוד לעשות תיקונים כדי להיות צמודים כגוף אחד.

תלמיד: אני או אנחנו מבררים?

על ידי זה שמשתדלים להתקרב בדעות או בניגודי דעות, לא חשוב, אבל העיקר בכוונות, ברצונות, בלהרגיש שכולנו כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: תמיד ששואלים מה אני צריך לעשות אתה אומר רק חיבור.

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים עכשיו נושא שנקרא "חורבן כהזדמנות לחיבור". אני מנסה להבין את החלק של החורבן, וגם תמיד אתה אומר שלומדים כל דבר מהיפוכו.

אתה צריך ללמוד את החורבן כהכנה לתיקון, סך הכול אי אפשר ללמוד משהו בלי שאתה לומד משהו כנגדו. לכן תמיד זה כך הוא מסביר לנו את זה. ואם אנחנו מדברים על השבירה, אז לשם מה, מי הזמין את השבירה, מה אנחנו צריכים לעשות, לשם מה זה קורה. אי אפשר להבין דבר אלא מהיפוכו. כך כל המציאות קיימת מפני שהיא כולה מלכתחילה קיימת מהבורא והנברא. ואת הבורא בעצמו אנחנו לא יכולים לגלות, לכן צריכים לסדר את הנברא שיהיה לגמרי הפוך מהבורא, ואז מדבר והיפוכו אנחנו משיגים את הבורא. אותו דבר כאן.

שאלה: אנחנו צריכים להגיע גם להרגשה של השבירה, לא רק להבנה?

בעיקר להרגשה. מתוך ההרגשה אנחנו נבין. ואנחנו לא יכולים בצורה ישירה להגיע להבנה. במה אנחנו נאחז בהבנה? רק בהרגשה. קודם מרגישים מתוך זה מבינים.

שאלה: אז ההרגשה הזאת מאיפה מגיעה, אני אישית מרגיש את השבירה כשאני מסתכל על מה שקורה בעולם, אני מרגיש אותה במשפחה בזוגיות, אני הרבה פחות מרגיש אותה בעשירייה?

כי אתה ניגש עם השכל. תשתדל להגיע לרגש ואז זה יהיה אחרת. לאט, לאט. אני מבין אותך, אבל כך אנחנו מפתחים את הכלים שלנו. לוקח הרבה זמן.

שאלה: כתוב כאן שלאן שלא תביט המקום הזה יהיה מבורך. לא מובן מה זה להביט ומיהו המביט?

כדי לתקן את הדברים הרעים עלינו לראות אותם כמפריעים לנו להגיע לשלמות, שנמצאים נגדנו, שהם הפרעות. אם אנחנו מסתכלים עליהם כך, אז אנחנו יכולים לתקן אותם. כי התיקון הוא לא עלינו, עלינו רק לרצות שהדבר יתוקן, שיעלם מהעולם כביכול.

שאלה: מה זה אומר ליפול לתוך הקליפות?

לכוונות ולמחשבות על מנת לקבל, על מנת ליהנות מזה לבד ולא להעביר אותן לחברים ולבורא כדי שהם ייהנו.

שאלה: איך אנחנו עושים כזה תיקון כדי שהשכינה תשרה בחיבור בינינו?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו כך עד שבקשר בינינו, אפילו במידה הקטנה ביותר, ישרה משהו משותף בין כולנו, ואז הבורא יוכל להתגלות. תנסה לתאר לעצמך את הקשר בין האנשים, בין החברים, שרוצים לבנות במחשבה וברצון שלהם רצון ומחשבה משותפים שבהם יוכל להתגלות הבורא. כי הבורא הוא כללי, הוא משותף לכולם. אם כולנו מתחברים ועושים כביכול אחד מאיתנו, אז הבורא יכול להופיע.

שאלה: איך זה יתכן שיתחברו שני חלקים של אדם ראשון שהם מאוד שונים ומנוגדים בתכונות שלהם?

אנחנו לא יכולים לחבר אותם לאחד, אלא כאילו לאחד, זאת אומרת שניהם פועלים כדי להיות מחוברים במטרה להתקשר לבורא. אם אתה לוקח לדוגמה מנוע, אז יש בו כל מיני חלקים שזזים לכל מיני כיוונים הפוכים, אבל כולם פועלים למטרה אחת. אותו דבר בקבוצה. אלו עשר ספירות שונות לגמרי אחת מהאחרת, מכאן כל השוני שיש בבריאה, מעשר הספירות האלו, אבל כולן מחוברות כדי להביא מעצמן כלי לבורא כדי שיתגלה, כדי לעשות לו נחת רוח. אם עשר התכונות, אומנם הן שונות ומנוגדות, אבל כולן רוצות להתחבר למען הבורא, אז יש פרצוף, יש נשמה, וכך מתגלה הבורא בהן.

תלמיד: למה מורגש קושי להידמות?

אל תחפש שיהיו אנשים דומים לך שאתה רוצה להתחבר איתם. תנסה להתחבר עם כולם, לא שיהיה ביניכם משהו דומה וקרוב כמו שאנחנו בעולם הזה מחפשים חברים. אתה צריך לחפש כאלה שיש להם אותם מטרה כמו שיש לך. אומנם הם יהיו שונים מאוד, לגמרי לא כמוך, אבל יש להם אותה מטרה. אז כל אחד הוא מהמקום שלו, אבל כולם מתחברים לאותה מטרה. זה העניין של חיבור בקבוצה.

לכן אנחנו נשארים שונים, ובכל דרגה שבה אנחנו מתקרבים לבורא אנחנו נעשים עוד יותר שונים, עוד יותר מנוגדים, רוצים להרוג זה את זה, אבל עם כל זה יש לנו בורא שמחזיק אותנו להיות יחד למענו, וכך אנחנו מגיעים עם רצון לקבל גדול מאוד לדביקות בבורא. זה דבר והיפוכו.

שאלה: אם במהלך התיקון שלנו אנחנו מייצרים כאלו צורות של חיבור שבהן אנחנו מרגישים שיש לנו קשרים נהדרים שנבנים, המצב הוא חלק ללא שום תנודות, אז מה קורה במצב כזה במאבק הפנימי בתוכי, האם המאבק הפנימי נשאר?

גם אם עכשיו אתם מגלים כמה אתם קרובים, כמה אתם דומים, מוכנים להתחבר ביניכם, אז עוד מעט תתחילו לגלות כמה אתם יותר ויותר שונים ומנוגדים, לא יכולים לסבול זה את זה, שונאים זה את זה, זה הרצון לקבל שגדל. ולמעלה מזה תצטרכו בכל זאת לבנות קשר ביניכם למען הבורא בגלל שהוא מחייב אותנו. אין ברירה, כך נעשה. ואז בחיבור בינינו למעלה מכל ההפרעות הגדולות אנחנו נשיג אותו. זה מבנה הפרצוף - יש עביות גדולה ולמעלה ממנה צמצום, מסך, אור חוזר, והשגת האור העליון, השגת הבורא. כך בנויה הנשמה.

שאלה: כתוב בשורה האחרונה "וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך", מהי התוצאה הזאת בעצם?

שככול שאנחנו מזהים את ההפרעות, את הרצון לקבל של כל אחד ואחד, עד כמה אנחנו מנוגדים ואין לנו מה לעשות עם זה, אנחנו הולכים מעליו. אנחנו רוצים להתחבר אף על פי שהוא מפריע לי, אני מבין שהוא מפריע, נמצא, ואין לי שום אפשרות לתקן אותו, ואני למעלה מזה משתדל להיות מחובר עם החברים וכך כל אחד ואחד.

כמו תלמידי רבי שמעון, אמנם הם רוצים להרוג זה את זה, יש שנאה גדולה מאוד, אבל הם באים לשיעור, הם מתחברים ביניהם למעלה מהשנאה ומחזיקים את עצמם כך. ואז בשיעור מעל הרצון האגואיסטי הזה, הם מגלים חיבור על ידי זה שהבורא מאיר להם. ואז בתוך האור שלו הם מתחילים להשיג את הבורא, את כל המבנה הרוחני ואת הנשמה. אבל למטה השנאה והגיהינום נשארים, וכך בונים.

יותר ויותר בונים את השנאה ולמעלה מזה אהבה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". וכך זה צריך להיות בבית ובכל מקום בחברה האנושית, אנחנו צריכים ללמוד וללמד את זה את כולם, שכך אנחנו צריכים להתקיים. שזה לא יכול להיות כמו תינוק קטן שהכול אצלו ורוד ואין כלום חוץ מזה, אלא לכל אחד ואחד יש גיהינום וגן עדן משלו, יש לו שנאה ואהבה משלו, והאדם צריך להתרגל לחיות בשני החלקים האלה יחד, אחד על פני השני. עד שבגמר התיקון על ידי האור העליון הגדול מאוד אנחנו נגיע למצב שכל הרע יחזור לטוב.

שאלה: בקטע 16 כתוב ש"כל עסקינו בתפלות ומצות מעשיות", למה הכוונה?

כשאנחנו רוצים להתחבר מעל האגו שלנו זה נקרא לעשות "מצווה", כי זה "ציווי" שאנחנו נהיה מחוברים "כאיש אחד בלב אחד". וכדי לבצע את זה אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים, אנחנו מבקשים כוחות לזה מהבורא, פונים לבורא, זה נקרא "תפילות". אז בסך הכל יש לנו מצווה ותפילה, מצווה להתחבר "ואהבת לרעך כמוך", ומאיפה הכוח? מתפילה לבורא.

שאלה: האם יש מצוות שהן פחות או יותר חשובות משאר המצוות?

לא, כל המצוות הן "ואהבת לרעך כמוך", כל הפעולות שלנו, כל המצוות שלנו, כולן מתחברות לחיבור. אנחנו צריכים להקים את האדם הראשון מהשבירה, זאת בעצם המהות של כל המצוות. הבורא שבר כדי שאנחנו בשבירה הזאת נקים את הפאזל הזה, את המבנה הזה, ובזה אנחנו נגיע למהות החיבור שזה הבורא.

שאלה: בקטע 17 כתוב שצריך "ללקט את כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך", מהי הפעולה הזאת?

שכל בני האדם שבעולם הם חלקי הנשמה שלי, זה כך כלפי כל אחד ואחד.

שאלה: האם מה שאנחנו עושים משפיע על הנשמה הכללית?

ודאי, מה שאנחנו עושים זה תיקון הנשמה הכללית. אנחנו הכי גדולים והכי מתקדמים מכל בני האדם שעוסקים בתיקון הנשמה. זאת קבוצה גדולה מאוד, אנחנו רוצים להיות גדולים ככול היותר, ועם זה שנבין יותר ויותר, נהיה מקושרים יותר לפעולה אחת, למטרה אחת.

שאלה: מה זה אומר לחזור לנשמה הכללית?

להקים את נשמת אדם הראשון, אותו מבנה שבו כולנו יחד מחוברים ב"ואהבת לרעך כמוך", ומחוברים עם הבורא ב"ואהבת את ה' אלוקיך". כשאת שתי הפעולות האלה אנחנו מבצעים אז אנחנו מתקנים את הכול.

שאלה: האם המצב של החזרה לכלל מתבצע בעשירייה או בין העשיריות?

קודם כל בכל עשירייה ועשירייה, ואחר כך זה יהיה גם בין עשיריות.

שאלה: איך יראה העולם שלנו אחרי התיקון המלא? מהו העולם הזה?

העולם שלנו לא יראה, העולם שלנו יעלה לדרגת האצילות, וכולנו נרגיש שאנחנו קיימים ברצון אחד, במחשבה אחת, באור אחד, בבורא אחד בצורה אינסופית שאי אפשר עכשיו לתאר לעצמנו, זה מה שצריך להתגלות. בטוח שזה יתגלה במוקדם או במאוחר, זה תלוי בעבודה שלנו, ואנחנו רוצים להיות בזה הראשונים והמובילים.

שאלה: אמרת שאדם הראשון היה הפוך מהבורא, אבל במקביל הוא הזדהה איתו. מה זה אומר שהוא הזדהה עם הבורא ולא הרגיש אותו?

לא, על אדם הראשון אנחנו נלמד אחר כך. עכשיו אנחנו עוד לא מסוגלים להבין את המבנה הזה. זה מבנה שהרצון לקבל כולל את כל הרצונות לקבל הפרטיים ונמצא במצב שכולם על מנת להשפיע, ובזה הוא מתבטל לכוח העליון.

שאלה: מה נדרש מאיתנו, מבני ברוך, כדי שנוכל לסיים את הסבל של האנושות ולהביא את התיקון בשנים הקרובות?

אנחנו צריכים בינינו ככול היותר להתחבר ולתת בזה דוגמה לכל האנושות, זאת בעצם המטרה והייעוד שלנו, התפקיד הקרוב שלנו. זה השלב הראשון, ואחר כך עוד נמשיך ונמשיך במדרגות העלייה הרוחניות, יש לפנינו עוד הרבה דברים עד לאין סוף.

שאלה: אנחנו חיים בזמן כל כך מיוחד שיש לנו מורה והזדמנות גדולה לממש את התיקון עכשיו. איך להילחם באטימות הגדולה שבלב שכל פעם גדלה יותר ויותר ולא נותנת לממש את הכול עכשיו?

אנחנו צריכים לקבל שככול שאנחנו נתעלה אז האטימות שלנו בלב תהיה עוד יותר גדולה, כי העביות גדלה כדי שאנחנו נתעלה על פניה. ולכן אנחנו צריכים להבין את התיקון הזה, שלא יכולה להיות התקדמות אלא ההתקדמות היא בתיקון, ולא יכול להיות תיקון אם לא מתגלה כל פעם קלקול פנימי עוד יותר גדול. זאת בעצם העבודה שלנו.

שאלה: האם חיבור וזכות זה אותו דבר?

זכות זה תיקון של הכלי, מעב הוא מגיע למצב שהוא זך, ובמידה שהוא זך אז הוא מגיע לחיבור עם הכלים האחרים.

שאלה: אמרת שצריך לברר את הסתירות שיש בין החברים בצורה פרקטית ומהירה. אז מה העצה אם החברים לא רוצים לברר את הסתירות?

צריכים לחשוב, להתייחס לזה בסבלנות. אנחנו נמצאים כבר אלפי שנים בתיקונים, אז נחכה עוד כמה שבועות, הם ישתנו, העיקר להיות יחד בשיעורים שלנו.

(סוף השיעור)