שיעור הקבלה היומי9 יוני 2023(בוקר)
שיעור בוקר 09.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 416, מאמר "החרות"
קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 416. כותרת "סבה ד': גורם ונמשך מדברים זרים".
סבה ד': גורם ונמשך מדברים זרים
"ד. הוא סדר גורם ונמשך מדברים זרים, הפועלים עליו מבחוץ. פירוש, שאין להם יחס ישר אל החטה, כמו המלחים והגשם והשמש. אלא מדברים זרים אליה, כמו השכנים הנמצאים בשכנותה, ומקרים חיצונים כמו הברד והרוח וכד'.
והנך מוצא, אשר ארבעה גורמים מתחברים בחטה בכל משך זמן גדולה. אשר כל מצב ומצב הפרטי שהחטה מקבלת במשך הזמן ההוא, נעשה מותנה מארבעתם. שהכמות והאיכות שבמצב, נקבע על ידיהם. וכמו שציירנו בחטה, כן החק בכל מיני התהוות שבעולם. ואפילו במחשבות ומושכלות. למשל, אם נצייר איזה מצב במושכלות מאיזה אדם שהוא, דהיינו, מצב אדם דתי, או לא דתי, אם חרדי קיצוני, או לא דתי קיצוני, או בינוני - נבין גם כן שאותו המצב התהווה ונקבע באדם, על ידי ארבעת הגורמים האמורים."
שאלה: למה בסוף הוא הכניס את העניין של דתי, לא דתי, חרדי קיצוני?
למה, אני לא יודע, אבל נראה לו שגם הם זוכים לזה שאפשר לספור אותם בכלל האוכלוסייה, שגם בהם יש כאלו הבחנות.
תלמיד: כי הוא כתב על דברים מאוד עמוקים, על בניית המערכת, ובסוף הוא בא עם דברים כאלה, לכן לא הבנתי.
הוא בא עם הדברים האלה לאוכלוסייה הרגילה, וגם אותה הוא מחלק לכל מיני חלקים שיש בהם אותן הבחנות.
תלמיד: אבל מה הוא רוצה להגיד לנו?
בסופו של דבר הוא רוצה להגיד שבכל אדם יש הבחנות של כולם, כמו שכתוב "האדם הוא עולם קטן". ולכן אנחנו לפעמים מסתכלים על העולם דרך אדם דתי, חרדי, ליברלי, דרך כל מיני הבחנות שאנחנו לא כל כך רגילים אולי להדביק את עצמנו אליהן.
שאלה: סיימנו עכשיו את ארבעת הגורמים שמהם נפעלת כל התהוות בבריאת העולם, ופה הוא מדגיש שכמו החיטה כך גם במחשבות ומושכלות. אפשר להסביר איך מחשבה היא תולדה מארבעת הגורמים האלה, מצע, גורם ונמשך מצד עצמו, גורם ונמשך פנימיים וגורם ונמשך מדברים זרים?
כנראה שהלאה זה יוסבר.
שאלה: האם אפשר לחדד מה ההבדל בין סיבה ג' וסיבה ד'? אני אתן את הדוגמאות שמבלבלות אותי. בדוגמה ג' הוא נותן את הגשם והשמש, וב-ד' את הברד והרוח. זה נשמע אותו דבר והוא מפריד את זה, אז אני מנסה להבין מה מהות ההבדל.
לי נראה שהגשם והשמש הם דברים שמועילים להתקדמות, לגדילת החיטה, אבל הרוח והברד הם דווקא הורסים, הם נגד ההתפתחות.
תלמיד: האם גורם ד' אלו דברים זרים שלכאורה מזיקים להתפתחות של החיטה?
כן.
תלמיד: הוא כותב שאין להם יחס ישר אל החיטה, כמו המלחים, הגשם והשמש, אלא מדברים זרים אליה.
כן.
שאלה: אני רואה את הגורם ונמשך מדברים זרים כחממה. אנחנו כעשירייה צעירה מורכבים כחיטה שעוד לא יודעים את הטבע שלה, אני יכול לראות שפה אנחנו מחפשים את המצע של העשירייה הספציפית, לעומת זאת יש לנו את הגשם והשמש שהם הספרים, השיעורים וכולי. איך אנחנו מבודדים את עצמנו מגורמים זרים, מדברים סתמיים שלא נחשבים בזמן שאנחנו נפגשים? איך אנחנו בונים את החממה הזאת?
על ידי השתדלות בחיבור בינינו.
תלמיד: מה הכי חשוב בתוך החיבור בינינו שנביא בחשבון כעשיריות צעירות?
זה לא חשוב. חשוב שאנחנו מביאים בחשבון רק את הנטיות הטבעיות שלנו ולא הזרות.
תלמיד: אפילו שאנחנו לא מכירים אותן.
אבל הכיוון הוא לזה. אנחנו רוצים להיות קשורים בינינו ולהתקדם כך למטרת הבריאה, למטרת חיינו, וכל הזמן לבדוק את עצמנו רק לכיוון אחד.
תלמיד: והעשירייה היא החממה.
כן.
שאלה: האם כל המגוון הזה של צומח וחי נוצר בבת אחת או כמו שתיאוריית האבולוציה מסבירה שזה נוצר בהדרגה דרך מוטציות, דרך כל מיני גורמים חיצוניים?
אתה צריך לבדוק את זה לפי בני אדם, בזה אתה מבין יותר. היו שניים, גבר ואישה, התחילו להוליד צאצאים וגם הם הולידו צאצאים וכן הלאה, וכך כל דבר הגיע למצב שממנו יוצאים כל מיני ענפים.
תלמיד: אני מנסה לשאול יותר גלובלית. האם דומם, צומח וחי, יצאו יחד?
לא יכול להיות שהם יצאו במקביל, אלא כל אחד לפי הדרגה שלו, מקל לכבד, מעביות דשורש והלאה, א', ב', ג', ד' בכל פרט ופרט.
תלמיד: אם כך, לא מובן מהו היסוד של החיטה, האם הוא הדומם?
גרעין זה רצון לקבל, הוא התחיל מאפס כגרעין, ואז התחיל להתפתח, התחבר עם עוד גרעינים והם השפיעו זה על זה, הוא התחיל לספוג לחות, שמש, מלחים מהאדמה, וכך התחיל להתפתח.
תלמיד: הוא כותב על ארבעה גורמים, יש יסוד ויש את שאר הגורמים. האם לרמת האדם ולרמת הצומח יש יסודות שונים או אותו יסוד?
ארבעה גורמים הם ארבעה גורמים, לא יותר ולא פחות. אבל איזה גורמים יש בכל אחד זה תלוי באותו אבטיפוס שעליו זה עובד.
שאלה: מה הם בדיוק ארבעת הגורמים האלה? האם אלו כוחות פנימיים שמשפיעים בתוך הטבע?
ארבעה גורמים אלו ארבעה גורמים שפועלים על כל יצור, לפי ארבעה כוחות הוי"ה, י', ה', ו', ה', שפועלים על כל הבריאה, מכלל הבריאה ועד כל פרט ופרט.
תלמיד: והגורם הרביעי, בחירת הסביבה, איך בדיוק האדם יכול לבחור בו בלי תלות בשלושת הגורמים הקודמים שהם כבר נתונים בטבע?
על זה עוד מעט נלמד. דווקא בזה יש לנו בחירה חופשית.
הקנינים התורשתים
"גורם סבה הא' הוא המצע, שהוא החומר ראשון שלו. כי האדם נברא יש מיש, דהיינו, מפרי מוחותיהם של מולידיו. ולפיכך נמצא בשיעור מסויים, כמו העתקה, המעותקת מספר לספר. כלומר, שכמעט כל הענינים שהיו מקובלים ומושגים באבותיו ואבות אבותיו, באים ונעתקים גם בו.
אלא ההבחן הוא, שנמצאים בבחינת הפשטת הצורה, בדומה לחטה הנזרעת, שאינה ראויה לזרע, אלא אחר שנרקבה ופשטה צורתה הקדומה, כן הטפה הזרעיית שממנה נולד האדם, אין עוד בה כלום מהצורות של אבותיו, רק כחות נעלמים בלבד.
כי אותם המושגים שהיו באבותיו בבחינת מושכלות, נעשו בו בבחינת סתם נטיות, הנקראים: תכונות, או הרגלים, מבלי לדעת אפילו למה הוא עושה כך. שהמה אמנם בחינת כחות נעלמים שירש מאבותיו, באופן שלא בלבד הקנינים הגשמיים, באים לנו בירושה מאבותינו, אלא גם הקנינים הרוחניים, וכל המושכלות שאבותינו עסקו בהם, מגיעים אלינו בירושה, מדור דור.
ומכאן מתגלים ויוצאים, כל מיני נטיות שונות שאנו מוצאים בין האנשים, כגון: נוטה להאמין, או לבקרת, נוטה להסתפק בחיים חומריים, או מתאוה רק לשלמות רוחנית, מוסרית, ומואס בחיים שאין בהם חפץ, קמצן, ותרן, עז פנים, ביישן.
כי כל אלו התמונות המתראים באנשים, אינם מרכושם עצמם אשר רכשו, רק ירושה פשוטה, שנפלה בחלקם מאבותיהם ואבות אבותיהם. כידוע, שבמוח האדם יש מקום מיוחד שהירושות הללו שורים שם, ונקרא "מוח המאורך" או סובקונשינס [תת מודע], שכל הנטיות הללו מתגלים שם.
אולם מתוך שמושכלות אבותינו, מפרי נסיונותיהם, נעשו בנו לנטיות בעלמא. על כן, נחשבים כמו החטה הנזרעת שפשטה צורתה הקודמת ונשארה עירומה, ורק כחות טמונים בה, הראויים לקבל צורות חדשות. שבנידון שלנו ראויים הנטיות, לקבל צורות של מושכלות. שזהו נחשב ע"כ לבחינת חומר ראשון והוא גורם הא' העקרי, הנקרא "מצע", שבו כלול כל הכוחות לנטיות המיוחדות שירש ממולידיו, והם מוגדרים בשם מורשה אבהית.
ודע, שכל הנטיות הללו, יש מהם שבאים דוקא בבחינת השלילה. כלומר, להפך ממה שהיו נמצאים באבותיו. ומכאן אמרו כל מה שיש בלב האב בסתר, מתגלה אצל הבן בגלוי.
וטעם הדבר הוא, מפני ש"המצע" עומד בבחינת פושט צורה קדומה, כדי ללבוש צורה חדשה. ולפיכך, נמצא קרוב לשלילת צורות המושכלות של אבותיו. כמו החטה הרקובה באדמה, שמאבדת מעצמה כל הצורה שהיתה בחטה. ועם כל זה תלוי הדבר ביתר ג' הדברים כמו שכתבתי לעיל."
שאלה: אנחנו תמיד מדברים על הרצון לקבל כחומר גלם, וכאן הוא כותב שצורה של מושכלות נחשבת לבחינת החומר הראשון. למה לא הרצון לקבל, למה מושכלות זה חומר המצע?
כי הרצון לקבל כבר היה, אותו יש בכולם. הוא לא מדבר מתחילת הבריאה. כאן הוא כבר מדבר על השפעה על כולם מכולם. הוא עולה מדרגת החומר לדרגת המילוי.
שאלה: אם אנחנו רצון לקבל וכל פעם נשאר אותו בסיס, אותו מצע, מתי נהייה היפוך שאותו רצון לקבל הופך לצורה אחרת לגמרי שהיא רצון להשפיע?
כאן הוא לא מדבר על זה. כאן הוא מדבר על איך מתפתח בינתיים הנברא ברצון לקבל. אתה רוצה לשאול מתי הרצון לקבל בדרך ההתפתחות שלו בקודם ונמשך בצורה חלקה כזאת עובר מרצון לקבל לרצון להשפיע.
תלמיד: כן, כי לכאורה כל פעם אותו מצע מתפתח בהתאם להשפעת הסביבה, אבל אנחנו מדברים על זה שיש איזה רגע של שינוי מהותי.
נכון.
תלמיד: אז מתי הוא קורה ומה גורם לו?
אני עוד לא יודע, הוא עוד לא הסביר את זה. בינתיים הוא מסביר איך הרצון לקבל הזה מתפתח, על ידי איזה גורמים ומקרים.
שאלה: האם אפשר להסביר את המנגנון שהוא מתאר כאן, מה זה הקנינים התורשתיים, איך הם פועלים, מה שהיה מושכלות באבותיו הופך לנטיות בו, ב-סובקונשינס?
הוא כותב כאן שככה זה.
תלמיד: מה הוא אומר? לא הבנתי.
מה שהיה באבות מבחינת המחשבה, אז אצלך כבן שלהם נעשה בבחינת עובדה גופנית.
תלמיד: מה זו מחשבה באבות?
ככה אתה יכול לשאול על כל דבר.
תלמיד: מה זאת אומרת מחשבה?
שבהם זו הייתה מחשבה ואצלך מהמחשבה זה עבר למעשה.
תלמיד: הוא נותן פה דוגמאות של קמצן, ותרן, עז פנים, ביישן. אם אבות אבותיי חשבו שלהיות קמצן זה טוב, אז בי זה הופך להיות לתכונה?
כן.
תלמידה: מה זאת אומרת שהם חשבו על זה ובי זה הופך להיות תכונה? מה ההבדל?
אלו דרגות ההתפתחות.
תלמיד: כלומר?
כלומר שאם שם זו הייתה מחשבה, אז כאן זה כבר מעשה.
תלמיד: מאיפה זה בא להם במחשבה?
אני לא יכול להגיד. אתה יכול להגיד שזה מגיע מהדרגות הקודמות, אבל איך זה מתפתח בכל פרט ופרט קשה להגיד.
תלמיד: אבל המחשבה היא תולדה של הנטיות, לכן לא מובן הבידול הזה שאצלם זו מחשבה ואצלי זה מעשה. הרי זה שאני חושב על משהו זה כתוצאה מנטייה שיש לי, לכן לא מובן מה זה אומר שאצל האבות זו מחשבה ואצל הבן זה כבר מעשה.
כלומר מה ההבדל בין שהוא אומר שאצל האבות זה בבחינת מושכלות ובצאצא זה בבחינת נטיות או תכונות או הרגלים?
כי שם זה מתחיל בדרגה הקודמת, ואחר כך כשזה כבר נמצא בדרגה הקודמת בדור הקודם זה הפך להיות לנטייה טבעית.
תלמיד: האם במושכלות הוא מתכוון למחשבות?
כן.
תלמיד: זה תוצאה של הנטיות שלו. מאיפה יש לאדם נטיות, מושכלות הן תוצאה מנטיות?
כן.
תלמיד: אז מה ההבדל בין המחשבות לבין הדור הבא, ששם זה כבר הופך לתכונות?
הוא אומר שבצורה כזאת הם מתפתחים. אם יש לך כאן מושכלות, אחר כך זה נטיות ואחר כך זה כבר נכנס לחיים.
תלמיד: והוא עוד אומר שגם הקניינים הרוחניים הם כאלה.
כן.
תלמיד: מה זאת אומרת?
שגם קניינים רוחניים עוברים מדור לדור.
תלמיד: אז נגיד עכשיו יושבים פה ביחד איתנו בכל העולם למעלה משלושת אלפים איש, יש להם נטייה רוחנית.
כן.
תלמיד: זאת אומרת, שלאבות אבותיהם היו מושכלות, מחשבות על מה?
על רוחניות.
תלמיד: ועכשיו אצלם זה בא לידי ביטוי ממש ברצון, ממש בפועל, בהשתוקקות?
זה יכול להיות לא מדור לדור ממש בסמוך, אלא בהמשך.
תלמיד: ויש מה לעשות עם זה, או ככה זה בטבע?
כמו שהוא אומר אז אין מה לעשות. זה הכול מתוכנן בטבע ואתה לא בעל הבית על זה. אחר כך הוא מדבר על הבחירה החופשית, שאם אתה לא מכניס את הילד שלך לזה אז זה לא יעזור.
תלמיד: מה זאת אומרת, את הילד שלי מכניס? במה?
בחברה הנכונה. אז הוא לא יתפתח, אבל אתה רואה שהבן שלי אף על פי שהוא נמצא שם רחוק ולגמרי ללא שום חברה נכונה, אתה רואה אותו בשיעורים.
תלמיד: ואני רואה גם ילדים שגדלו באותה סביבה, ואחד התרחק כרחוק מזרח ממערב ואחד פה יושב כל בוקר. והם גדלו באותה סביבה, באותו בית, עם אותם הורים.
כן.
תלמיד: איך זה יכול להיות?
יש כנראה עוד גורמים.
תלמיד: אז זה לא העניין שאם אני מכניס אותו לסביבה.
בכל זאת יש בזה עניין גדול, שהאבא חייב להכניס את הבן שלו לחינוך הנכון, אבל זה לא מספיק, אנחנו רואים.
שאלה: האם אבות אבותיי הביולוגים, על הרצף הביולוגי, ואבות אבותיי הרוחניים של הנשמה, אלה אותם אבות?
לא, זה לא שייך אחד לחברו. זה לגוף וזה לנשמה.
תלמיד: יש ערבוב, אבות אבותיו זה לא אחד, הרי יש לנו גם התפצלויות, כי במשפחה יש שני גורמים ואיכשהו ההתערבבות ביניהם משפיעה על בן אחד בצורה כזאת, על בן אחר בצורה אחרת.
מה שלא תגיד, אתה תהיה צודק. יש בזה עוד הרבה גורמים והרבה סיבות ותוצאות שאנחנו לא יכולים לקחת בחשבון.
תלמיד: אני דווקא אומר שבעל הסולם מדייק בזה שזה תלוי אך ורק בגורמים האלה, רק שיש גם שילובים ביניהם. זאת אומרת זה כן תלוי באבות אבותיי אבל יש כל מיני חיבורים שיכולים להשפיע אחרת.
כן.
שאלה: אפשר ללמוד מזה שהתת מודע של האדם מורכב מהתוצאות של המצבים שעבר בגלגולים קודמים.
כן.
תלמיד: זאת אומרת, אדם שחי בעולם הזה יש לו כל מיני נטיות, הוא לא יודע למה יש לו אותן אבל בעצם אלה מצבים שעברנו בגלגולים קודמים. אז כשזוכים לפקיחת עיניים זאת אומרת שהוא רואה את השורשים שלו, הוא מבין?
נגלה ונראה.
שאלה: אני שומע את השיעור עכשיו ואני מגלה שבעצם בעל הסולם אומר שני דברים, היפוכם של דברים, כתוב "שכמעט כל הענינים שהיו מקובלים ומושגים באבותיו ואבות אבותיו, באים ונעתקים גם בו." הוא אומר בוודאות נעתקים בו ופתאום הוא אומר דבר אחר, "ודע, שכל הנטיות הללו, יש מהם שבאים דווקא בבחינת השלילה. כלומר, להפך ממה שהיו נמצאים באבותיו. ומכאן אמרו כל מה שיש בלב האב בסתר, מתגלה אצל הבן בגלוי". אתה יכול להסביר?
שיש דבר והיפוכו בצאצאים.
תלמיד: איך זה קורה? איך פתאום הכול מתהפך ולמה שיתהפך?
אתה לא ראית את זה על הילדים שלך?
תלמיד: הילדים שלי, אני הרבה יותר גרוע מהם, אבל איך זה יכול להיות, אני קיבלתי ירושה מההורים, מהסבא, מהרב-סבא ואני ממש דומה להם. ופתאום הוא אומר לי לא, כל הנטיות האלה נהפכו לגמרי. מי גרם להתהפך? איך זה גרם שזה יתהפך? מי עשה את זה? למה זה קורה? מה הסיבה לזה?
תורשה, מה שעבר לך מכל מיני סיבות קודמות, מזה אתה חי.
תלמיד: האם אפשר להגיד שבגלל שהתחלנו ללמוד חכמת הקבלה כל הדעות שהיו קודמות פתאום התהפכו, ראיתי את העולם בצורה הפוכה? זה מה שאני מבין.
כן.
שאלה: מי מחליט על גורל האדם אם להיות בדרך?
הבורא בלבד שם ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר לו "קח לך". וכל החיזוק תלוי באדם.
תלמיד: מי שנולד וגדל כאן בבני ברוך ואנחנו נותנים לו את הסביבה, למה קורה שהם לא מתקרבים לדרך?
אני לא חושב שהם לא מתקרבים לדרך, ואני לא חושב שבהם לא נשאר שום דבר, אפילו שהם הולכים לכל מיני כיוונים אחרים של התפתחות. לי נראה שהכול מתפתח בכל זאת ואסור לנו לקבוע את זה בעצמנו. אני ראיתי על הרב"ש, על בעל הסולם, היו להם חמישים בנים, נכדים ונינים, אני הכרתי את העדר הזה, והם אף פעם לא דאגו שהילדים, הנכדים והנינים יעסקו בחכמת הקבלה. אם לא, אז לא, אם כן, אז כן, אבל לא שהם משכו לזה. בין התלמידים של הרב"ש לא היה אף אחד מהקרובים שלו.
שאלה: ילדים שנולדים לבעלי נקודות שבלב, מה החובה שלנו כלפיהם?
"אין תורה עוברת בירושה".1
תלמיד: מה החובה שלנו כמחנכים, כאבות?
"חנך נער על פי דרכו"2. אין לי יותר מה להגיד.
תלמיד: עדיין לא כל כך ברור לי, האם שיתחנכו מהאוויר או להשקיע את כל כולי בחינוך?
לתת להם ככל האפשר, אבל בלי לחץ.
תלמיד: אמרת שהאבא חייב להכניס את הבן שלו לחינוך הנכון.
כן.
תלמיד: מה זה חינוך נכון?
שתהיה לו סביבה קרובה לזו של האבא, אבל לא יותר מזה.
תלמיד: גם אמרת שלא מספיק לתת לו רק חינוך כזה.
על זה אנחנו צריכים לדבר לחוד, זו שאלה אחרת. זה גם תלוי אם אלו בנים או בנות. אני נתתי להם להתפתח לפי הנטיות שלהם. הבת הגדולה היא בנטייה שלה לביולוגיה, לרפואה, ראינו מגיל אפס שהיא נוטה לכיוון זה, והשנייה קרובה לאבא.
תלמיד: אבל עדיין יש לך רצון כאבא שהילדים יהיו קרובים אליך, שילכו בדרך שלך.
אני לא כל כך דואג לזה, הם פשוט בעצמם מרגישים שמקור החיים, האמת שבחיים, נמצאים איתי. אתם מכירים אותם, הם לא טיפשים וזקוקים ממני למשהו.
תלמיד: דוגמה אישית שלך שזה הדבר שחשוב לך בחיים ואתה פועל סביב השעון כלפי זה, האם זה מספיק בשביל ילד לספוג אווירה כזאת?
כן. זה מספיק.
שאלה: איך אנחנו מסדרים לכל אחד מצב כזה שאנחנו דורשים כל היום לקיים את מטרת הבריאה? מה זה לקיים מטרת הבריאה שאנחנו דורשים?
אנחנו יום יום צריכים לגרום לחיבור שלנו שיהיה יותר ויותר חזק, מכוון מדויק יותר למטרת הבריאה, למטרת החיים, ועל זה אנחנו מתפללים ורוצים שיצא לנו יום יום. אין יותר.
שאלה: האם אפשר להגיד שאין יותר מבורא ונברא, השתוות הצורה על גלגל שינוי צורה?
אני מרגיש מה שנותנים לי להרגיש ומבין מה שנותנים לי להבין, ואתה שואל על דבר יותר גדול, יותר רחב מהקליטה שלי.
תלמיד: אבל אתה העליון שלי, אתה צריך להדריך אותי.
אבל אני יכול להדריך אותך במה שאני בעצמי קיבלתי.
שאלה: האם אנחנו משנים או משפיעים על הירושה הרוחנית שלנו בעזרת עבודה בעשירייה?
כן.
שאלה: האם אפשר להגיד שהסיבות הן רק מידע שהוא מקושר ברשימות?
כן, העיקר הוא הרשימות.
שאלה: האם הרשימות הרוחניות משפיעות על איך הנטייה הגשמית תתגלה?
ודאי שכן.
תלמידה: האם בזה שאנחנו מפתחים את הרשימות הרוחניות זה משפיע על ההחלטות הגשמיות שלנו בהתפתחות?
בצורה מסוימת.
נשמור את כוונת החיבור גם בזמן הסעודה, ואנחנו מזמינים את החברים שלנו שנמצאים איתנו בכל העולם גם לאותו השולחן.
(סוף השיעור)