עיבור ויניקה – קטעים נבחרים מן המקורות

שיעור בוקר 30.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שיעור בנושא - עיבור ויניקה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 10.

אנחנו צריכים לעקוב אחרי השינויים שאנחנו עוברים, באיזה מצב אני נמצא כשאני מתעורר, איך אני מביא את עצמי למצב הנכון, לתפיסת המציאות. וכאן זה העיקר, כי זה מאוד דומה לעיבור.

כשאני מתעורר, יש מצבים שונים, אבל בדרך כלל עד כמה שהאדם יותר ויותר מתקדם, הוא רואה את עצמו מנותק וממש מתחיל כיום חדש, בניתוק מהרוחניות, "איפה אני?" "מה אני?", לוקח לו זמן לייצב את עצמו, את ההסתכלות שלו על העולם, על עצמו, להימצא באיזו צורה.

וכאן אנחנו צריכים לראות האם אנחנו נזכרים. "נזכרים" זה נקרא, שהבורא מביא לנו מחשבה כזאת. האם אנחנו מגלים בנו יותר ויותר, לפחות מדי פעם, מחשבה כזאת, שאם אני רוצה להיות מכוון נכון, לייצב את עצמי ליום החדש, לרוחניות, למציאות, אני צריך קודם כל לייצב את מצבי בקבוצה. ואם אני נקשר אליהם, נדבק אליהם, מייחס את עצמי אליהם, אז לאט לאט אני כך מאזן את עצמי ומכוון את עצמי נכון למטרה. ובלי הפעולה הזאת אני לא יודע לאן הכיוון שלי, כי בורא, אני, יש בזה משהו שלא מוכן לי.

מה שאם כן, אם אני נזכר בעשירייה, אם אני מתחיל לייצב אותה לפניי שהיא קיימת ואני יכול להידבק בה, אז בזה אני מרגיש שזה הכיוון הנכון לסובב את עצמי לכיוון הבורא ולדחוף את עצמי לכיוון הבורא וכך להמשיך.

לכן כאן אנחנו צריכים לראות, האם יש לנו הנחיצות הזאת בבוקר כך לייצב את עצמנו, או לא ואז אנחנו נהיה יותר קרובים לעיבור. ועד כמה שנרצה, נרגיש נחיצות, הכרחיות להתכלל בעשירייה, אנחנו נרגיש יותר ויותר שדווקא היא היא הרחם שבה אני יכול להתפתח כעוּבר.

וכשאנחנו יחד מתפתחים, אז אנחנו מתפתחים בתוך הבורא. אם זו עשירייה, קבוצה קטנה, אז עד כמה שאנחנו מגובשים, אנחנו יכולים לגלות את המדרגה היותר עליונה מאיתנו ואם אני כמלכות מתחבר עם החברים שזה כמו זעיר אנפין, אז כשאנחנו יחד כולנו, אנחנו יכולים להידבק לבינה וכך אנחנו כבר מתחילים לגלות את התנועה הרוחנית שלנו. זו עדיין לא רוחניות, אנחנו עוד לא מגלים את הפרטים שלה, אבל בכל זאת זה כבר כיוון.

לכן בקימה בבוקר כשאנחנו מתעוררים, אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לאתר את עצמנו לאיזה כיוון, באיזה צורה אנחנו רואים את ההתפתחות שלנו היום, וכך אנחנו מגיעים לשיעור. לאו דווקא אלו שקמים לפי השעון שלהם בלילה ובבוקר כמו שאנחנו, נגיד בשתיים בלילה, אלא האנשים שנמצאים באמצע היום שלהם, באמצע העבודה, ומגיעים לשיעור שלנו. זה גם לא חשוב, העיקר שהם מתעוררים, וההתעוררות היא צריכה להיות דווקא לכיוון דרך הקבוצה לבורא. ואז כך אנחנו נייצב יותר ויותר את "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". זה בעצם העיקר.

ולראות עד כמה שאנחנו קמים ומתעוררים לפעמים לשיעור אפילו באמצע היום ואין לנו לזה שום מחשבה, רצון, כוח ונטייה, זה הבורא מסדר לנו. לא להתרגז, לא להתלונן שכך אני, אלא דווקא עד כמה שנתקדם יותר אז נקום מחשיכה יותר גדולה.

"נקום" זה נקרא נתעורר לשיעור, לקשר בינינו מחשיכה יותר גדולה ואז נגיע להארה יותר גדולה, וכך זו הדרך שלנו ודווקא נשמח בזה.

אנחנו מרגישים איך העולם יחד עם זה ממשיך להידרדר, וזה ימשיך, כמו שאמרתי בעבר, וירוס הקורונה הזה לא מגיע ונעלם, אלא זה סימן טוב מאוד, חזק מאוד של התחלה חדשה של תיקון העולם. וכאן גם אנחנו צריכים לשייך את עצמנו לאותו השינוי, לראות בכל הסימנים האלו שהבורא מסדר לאנושות, שזה סימן בשבילנו כמה שיותר לשנות את עצמנו, לקדם את עצמנו להיות קדימה מכל השינויים, לפניהם, ובצורה כזאת לכוון אותם מדרך ייסורים לדרך האור. כי להתקדם אנחנו חייבים, אבל על ידי מה? או על ידי דקירות מאחורה, או על ידי משיכה יפה מקדימה, וזה תלוי בנו.

עד כמה שאנחנו נראה את ההכרחיות הזאת, שניקח את היכולת הזאת להתקדם בצורה שאנחנו חייבים את זה לעולם, אז בהתאם לזה אנחנו נממש את רצון הבורא והוא יעזור לנו להשתתף בזה בצורה הכרתית, רצונית, וכך נתקדם.

שאלה: איך אני יכול להרגיש את החיסרון לדחיפות הזאת ולעזור לחברים?

רק על ידי זה שנחשוב על זה יותר ויותר בכל מיני שעות של היום, בכל מיני הזדמנויות, יותר ויותר נחשוב איך אנחנו צריכים להתקדם לחיבור בינינו. "ישראל" זה אני, ישר-אל. "אורייתא" זה נקרא איפה שמתגלה האור, הוא מתגלה בחיבור בינינו. ו"קודשא בריך הוא" זה הבורא, שאז הוא מתגלה. עלינו להגיע מישראל לאורייתא, זאת אומרת מיחיד לעשירייה. ובתוך העשירייה להשתדל לבדוק כמה אנחנו מתחברים, לפי כמה שלומדים, לפי כמה שמסוגלים בלב ובנפש, זאת אומרת במוח ולב להיות יותר ויותר מסודרים נכון.

לברר בינינו מה המצב הנוכחי שלנו, לאיזה מצב הבא אנחנו יכולים להתקדם, איזה צעד אנחנו צריכים לעשות. וכך להשתדל צעד אחר צעד לתאר לעצמנו, ואז לראות שהבורא מלפנינו, הוא ימשוך אותנו קדימה, הוא מעורר אותנו על ידי האור מקיף, לכן יש לנו רצונות, אחרת היינו סתם נופלים ללא שום כוח וכיוון בחיים כמו כולם. אבל אנחנו דווקא מקבלים ממנו התעוררות, וכל רגע ורגע אנחנו רוצים להוסיף להתעוררות שמקבלים ממנו התעוררות משלנו. יש אתערותא דלעילא ויש אתערותא דלתתא.

אנחנו צריכים להוסיף את ההתעוררות שלנו, זו תפילה, ואם זה לבורא אז היא צריכה להיות מהקבוצה, זאת אומרת שאנחנו מדברים על זה שאנחנו צריכים לפנות אליו, ואז כל אחד מוסיף לזה. ברוחניות אין זמן, לכן החיסרון שלנו תמיד נמצא באוויר כביכול, ואנחנו יכולים כל אחד ואחד להוסיף אליו. זה לא שאנחנו צריכים להיות באיזה מתחם ולצעוק, להתפלל, לעשות איזה פעולות משותפות כמו שעושים תפילה בציבור בכל מיני דתות, אלא החיסרון שלנו נמצא, הוא נמצא מעלינו, אנחנו כקבוצה רשומים ברוחניות ואנחנו כל הזמן צריכים להוסיף, כל אחד מתי שהוא יכול, במיוחד בזמן השיעור, בזמן האסיפה, אנחנו צריכים לעבוד על זה.

שאלה: אמרת שכל מצב חדש מתחילים מניתוק, מפירוד, למה אנחנו עוברים ומתקדמים במצבים דווקא על ידי ניתוקים בעשירייה?

כי אתה מתחיל כל פעם מחדש. כל מצב זה מדרגה חדשה שאתה עוד לא מרגיש, אבל באמת אתה מתעורר ברשימו חדש, וזה טוב, וזה גם נותן לך אפשרות לעורר ולברר עוד רשימות מקולקלות ולהוסיף אותן לאותו כיוון.

אני הייתי מתעורר הרבה פעמים יחד עם רב"ש באותו חדר או בחדר הסמוך, בדירה קטנה בטבריה בדרך כלל, ואז ראיתי עד כמה הוא קם בצורה שהוא מנותק מהמציאות, הוא לא יודע כלום, ואלה השעות הרגילות שלנו שאנחנו בדרך כלל קמים, 2 בלילה. הוא קם כמו זומבי, כמו איזה צל, הולך לשירותים, חוזר, רוחץ ידיים ומתיישב ליד השולחן. ולא יכול להגיד ולראות שום דבר, ממש מנותק. אני מגיש לו כוס קפה והוא לאט לאט עם עיניים עצומות עושה לגימה ראשונה, עוד קצת קפה ועוד קצת מחשבה, וכך חושב, מתחיל להיכנס להתעוררות הפנימית שלו עד שיותר ויותר מתעורר. זה דומה לבעל שם טוב שביקש מהשמש שלו, "תקרא לי משהו, כי אני לא מכיר את צורת האותיות". כך אני ראיתי בו כשהיה מתעורר, ואז לאט לאט תוך כמה דקות, חצי שעה אחר כך, עוד שעה עד שאני רואה שזה ממשיך והוא יותר ויותר מתעורר, מגלה דברים חדשים, רשימות חדשות, ממש כלי חדש, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים".

לכן אנחנו צריכים לראות בַקושי לקום, להתקשר לעשירייה, להתעורר, כשאנחנו לא מבינים איפה אנחנו נמצאים, שיהיו לנו איזה דברים שעוזרים לנו בזה. והכי חשוב כאן זה להיזכר שישנה קבוצה, כי דרך הקבוצה אתה מיד נכנס לכלי שלך, והבורא מסדר את הכלי הזה. יכולים להיות חברים חלשים שלא יודעים ולא מבינים וישנים, אבל אם אתה נזכר בזה באיזו צורה, שאתה הכנת את עצמך, שיזכירו לך את זה, מה שרשמת קודם, מה שהחברים אומרים, אז אתה כבר נמצא במצב שבו אתה נמצא בכוח העליון, שם הבורא נמצא ואז אתה מהר מאוד מתחיל להתעורר.

אנחנו צריכים לעשות את הפעולות האלה בצורה מלאכותית ואנחנו נרגיש מהר מאוד עד כמה זה עובד.

שאלה: איך נתקדם בדרך חלקה, בדרך בלי הפרעות?

דרך חלקה זו דרך שבכל רגע ורגע יש לך ניתוק, יש לך דקירה, יש לך הברקה, וכך כל הזמן. זו הדרך החלקה. דרך חלקה היא שאתה מהר מאוד מוצא את הרגע הבא מכוון לכיוון המטרה, זה נקרא דרך חלקה, אבל הוא תמיד נמצא בניגוד למצב הקודם. זה כמו שלומדים במתמטיקה, שקו ישר כולל נקודות שבכל נקודה ונקודה יש שבירה. נגזרת, ששם זה שבירה. ובשבירות האלה בנקודות, שכל נקודה נמצאת בשבירה, דווקא כולן מחוברות לקו. אין לי שפה לתאר את זה, אבל זה לא חשוב, כך אנחנו רואים שזו הדרך. אם אדם מרגיש בכל רגע שהוא מתחיל מחדש זה סימן נכון, שהוא מתקדם נכון.

שאלה: נניח שאנחנו מתכללים בעשירייה וגם נכללים בבורא, מה זה "עיבור" מבין השניים?

עיבור זה הכניסה שלנו לעשירייה בצורה כזאת שהבורא מחבר בינינו, הוא כדבק כשאנחנו מתחברים, זה האור העליון שמחבר אותנו, רק שעדיין עוד לא מרגישים אותו ממש בצורה ברורה, והוא מחבר בינינו ואנחנו מתחילים להרגיש את המגע הראשון הפנימי בינינו, בלבבות, שיש משהו משותף, והשיתוף הזה נקרא הכלי הראשון שמתגלה בדרך לגמר תיקון.

שאלה: מה תפקיד המלכות כלפי יתר הספירות?

להתבטל כלפי כל יתר הספירות, שדווקא בזה היא עולה לכל יתר הספירות, היא נכללת מהן ואז היא מגיעה לכתר.

שאלה: אם המלכות מבוטלת אז איפה ההשפעה?

המלכות מבטלת את עצמה כדי להתכלל עם כל התכונות שלפניה. היא מבטלת את הרצון לקבל על מנת לקבל שיש בה והיא רוצה להתכלל בכל התכונות שלפניה וכך היא רוכשת את כל התכונות האלה. וכשהיא מבטלת את עצמה כלפי כולם, היא גם נכללת מכולם. זה מה שקורה. אנחנו צריכים להרגיש בזה נחיצות ולממש אותה, לממש אותה.

זאת אומרת, שבפועל, העיקר שיש לי זה חיבור עם החברים, "או חברותא או מיתותא", וזה העיקר בפועל, במעשה שאנחנו יכולים לעשות בעולם הזה. לכן הבורא יצר את הכלי ואחר כך שבר אותו לחלקים, וכולנו חלקים מאותו הכלי וצריכים לעשות מאמצים בנטייה להתחבר. ודאי שהבורא מחבר אותנו, אבל מה שתלוי בנו, את מה שמוטל עלינו אנחנו חייבים לעשות. וזה לוקח הרבה זמן עד שאדם מעכל את זה, מבין את זה, מרגיש את זה, לא בורח מזה, ובכל זאת מקבל על עצמו את הדבר הזה כהכרחי.

אנחנו נמצאים במצב שאפילו העולם הגדול סביבנו גם הוא מראה לנו שאין לאן לברוח ושאנחנו נמצאים כאן באיזה תהליך, גם אנחנו וגם העולם. ואומנם שאנחנו לומדים שאנחנו צריכים להיות מחוברים, אבל העולם עוד לא לומד את זה. לכן כמה שאנחנו נתקדם, מצד אחד נרגיש את עצמנו שונים מכל העולם, ומצד שני שאנחנו בכל זאת חייבים באיזושהי צורה להגיע אליהם ולהראות להם את הכיוון הנכון, שסך הכול הטבע האינטרגלי, הגלובלי, שמקיף אותנו, מזה שהוא לוחץ עלינו מבחוץ, בזה אנחנו מרגישים את עצמנו בשבירות, בבעיות שמתגלות מתוך זה שאנחנו שבורים.

אז זה האור העליון, הבורא שדווקא מתקדם, מתקרב אלינו, הוא מעורר בנו את התכונות ההפוכות ממנו, והן אז מתבררות בנו כשבירה, כמשבר, ככל מיני בעיות שעכשיו מתגלות בצורה כללית באנושות, ובצורה הפרטית בכל אחד ואחד עד כמה שהוא חייב לכוון את עצמו לתיקון הפרטי. לכן אנחנו חייבים להפעיל את עניין ההפצה, להסביר לכולם במה תלוי העתיד הטוב שלנו.

שאלה: אם המצב שבו אנחנו מתעוררים תמיד חוזר על עצמו, איך אנחנו יכולים להרגיש את זה כמצב חדש ולא כאיזו תופעה שחוזרת על עצמה, לפי מה אנחנו יכולים לראות את ההבדל?

האדם לא יכול לראות את ההבדל. נניח כמו שילד עושה כל מיני פעולות לא נכונות ורואה שההורים מתרגזים עליו, אפילו צועקים עליו, והוא לא מבין. הוא לא יודע, הוא חושב שהם איתו אותו דבר כל הזמן, והם רואים שהוא כל פעם עושה דברים לא נכונים ואין להם ברירה אלא ללחוץ עליו. אז כאן יש בעיה שהאנושות לא מבינה למה אנחנו נמצאים במצבים כאלו.

מצד הבורא מתגלים הרבה מאוד צורות אופן של הצפות ושריפות ורעידות אדמה ומה לא, ויהיו עוד ועוד גם חוץ מהפנדמיה וכן הלאה, ואנחנו נרגיש את עצמנו כמו צאן, נניח, שבורח משריפה. כשיש שריפה ביער, אז כל החי ביער, הרבה חיות מהקטנות ועד הגדולות, כולן בורחות מהיער, ואז אנחנו מתחילים להרגיש, שכך אנחנו קיימים. ולצערנו כך אנחנו נגלה שיש כאן כוח עליון אחד שאומנם מכוון אותנו מכל מיני כיוונים לדבר אחד, עד שאנחנו נגלה מה נדרש מאיתנו.

ונדרש מאיתנו רק דבר אחד "תעשו חיבור, ואז אותו כוח שהוא פועל עליכם ואתם מרגישים אותו כרע, אתם תרגישו אותו כטוב, כי אתם ביחס שלכם, בחוסר החיבור ביניכם, הופכים את השפעתו לרעה, ובחיבור הוא ידמה לכם לטוב, ככה זה יקרה" הכול תלוי במידת החיבור בינינו, כי מטרת כל הדרך והתיקון זה שאנחנו נהיה מתוקנים "כאיש אחד בלב אחד", שאותו הכלי של אדם הראשון השבור הוא יתאחד לכלי שלם. ואומנם שזה הכי שנוא עלינו אבל נצטרך דווקא להכיר שזו מטרת המכות שאנחנו מרגישים וזו צריכה להיות מטרת התיקון שאנחנו צריכים לעשות.

זאת אומרת, שבסופו של דבר בכל מכה ומכה אנחנו צריכים לאתר שהסיבה למכה זה הפירוד בינינו וכמה שאנחנו מתחברים זה התיקון שלנו, ושאנחנו רוצים לבקש, צריכים לבקש מהבורא את התיקונים שיחבר בינינו. שום דבר חוץ מזה לא צריכים. ברגע, במידה שאנחנו מתחברים, אנחנו מתחילים לגלות שאותו האור שמכה בנו, שהוא לא מכה, אלא אנחנו מרגישים אותו כך מפני שאנחנו מפורדים, שבורים, ודרך ההרגשה הרעה הזאת מגיעים לגילוי הטוב.

שאלה: לאחרונה השתנה התרגום למושגים מסוימים כדי לתאר את הרשימות, באנגלית לפחות, אני קצת מבולבל. האם אפשר להסביר מה זה רשימות, והאם זה משהו שנמצא בשליטתנו שאנחנו יכולים להשתמש בו?

"רשימות" זה מהמילה רושם, "רושם" זה מה שרשום אצלנו מהשבירה. אנחנו היינו בגובה מסוים שאפשר לקרוא לזה "נשמה", והנשמה הזאת נקראת "אדם הראשון". מגיע אור עליון שנמצא מכל הצדדים, שזה הבורא, והוא משפיע על הכלי הזה, על הנשמה, שזה רצון, והוא שובר את הרצון הזה להרבה חלקים (ראו שרטוט) מהם, ויש לנו הרבה חלקים. הגובה שהם נופלים זה הגובה של כל העביות שמתגלה מעביות 5, 4, 3, 2, 1, ונגיד 0, אלו הדרגות. כל אחת מהן מחולקת לעוד חמש, וכל אחת מהן לעוד חמש, בסך הכול 125.

ואנחנו צריכים לעלות בחזרה, ואת כל הדרך בחזרה אפשר להגיד שאנחנו עוברים בצורה כזאת שמגיעים שוב להיות לנקודה אחת כביכול, לרצון אחד, זו המגמה שלנו. ככל שאנחנו עולים במדרגות כך אנחנו מתחברים יותר ויותר.

שרטוט

מה אתה שואל?

תלמיד: האם העבודה שלנו היא בעצם לחבר את כל אותם הזיכרונות, החלקים? החלקים הם כמו ד.נ.א רוחני בעצם, שבתוכם יש חלק קטן מהזיכרון של הגוף הכללי, האם זה נכון?

לא הייתי נכנס לכל מיני חשבונות כאלה כי אני לא מרגיש אותם, אנחנו צריכים לפעול במקום שאנחנו מתמצאים. מה אנחנו מרגישים? אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים עם עוד כמה חברים שלנו, שכביכול גם הם רוצים להתקדם לגילוי הבורא. מאין ברירה גילוי הבורא יכול להיות רק באוסף שלנו, כמה שאנחנו מתאספים, כמה שאנחנו מתחברים, כמה שאנחנו עוזרים זה לזה מבחינה רוחנית בעיקר, ואז יוצא שזו העבודה שלנו.

לכן אנחנו לא מדברים בינתיים על הבחנות רוחניות כי עוד לא מגלים אותן. אחר כך נתחיל לגלות, ומתוך זה שנתחיל לגלות נתחיל לברר אותן ולדבר עליהן, לבדוק אותן, ללמוד אותן ולעבוד איתן, בינתיים אין, כך מתקדמים. אבל בסך הכול קצת לדבר על הרצונות, על הרשימות, על חיבור, איחוד, השפעת האור עלינו, ההתקדמות שלנו לאור, זה מה שאנחנו צריכים בינתיים לעשות.

תלמיד: אנחנו לא אחראים על הרשימות?

אף פעם אנחנו לא אחראים על הרשימות. הרשימות מתעוררות על ידי האור הכללי שנמצא ושנקרא "אור מקיף", והוא משפיע עלינו, על כולנו, ומעורר את כול הכלי הכללי בצורה הדרגתית, את כולם. זאת אומרת, לא יכול להיות שמתעורר מישהו מאיתנו בלי שיתעורר מישהו בהונולולו, במדגסקר, או באיזה מקום לא חשוב איפה. זאת אומרת, זו תמיד התעוררות כללית, אבל הדרגתית ועל כולם, וכך הבורא רואה את כול המציאות.

לכן אנחנו מתקדמים יותר מהאחרים, מפני שיש בנו רשימות יותר חזקות מהשבירה, מלפני השבירה, וכשאנחנו מתעוררים ומממשים את ההתקדמות לבורא, אנחנו בזה בעצם כביכול סוחבים אחרינו, נותנים לאלו שיש בהם רשימות יותר חלשות גם להיכנס תחת השפעת האור.

שאלה: מתי מקבלים התעוררות מלמעלה, ואיך להשתמש בה כדי להוסיף ולחזק את ההתעוררות מלמטה?

אנחנו בעצם תמיד יכולים, אם אנחנו יחד, לזהות שיש התעוררות מלמעלה. במידה שאנחנו משתדלים לעשות פעולות חיבור בינינו אנחנו נגלה שהבורא עוד לפני זה עושה את הפעולה הזאת עלינו ומעורר אותנו לחיבור. לכן לא צריכים לחכות עד שנקבל משהו מלמעלה, אלא דווקא תמיד יש מקום להתעוררות מלמטה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לעורר את הרשימות בכך שנבנה קשר חזק בינינו ברצונות ובמחשבות שלנו, כדי שהרשימות לא יזיקו לנו?

הרשימות לא מזיקות לנו, אנחנו צריכים להגיע למצב שנשתוקק לגילוי רשימות חדשות כל פעם, כי הן מתגלות בסדר מדרגה עד שמביאות אותנו לגמר התיקון. כל הרשימות האלה באות משבירת אדם הראשון, רק מה שאנחנו צריכים להוסיף זה את הרצון שלנו להיות באותו הכלי המחובר. לכן אם אנחנו מממשים את זה אפילו בעשירייה, כבר בתוך העשירייה הזאת אנחנו כביכול מרכזים את כול הרשימות של אדם הראשון. שאם אני עושה את זה, אני אגלה בתוך החיבור בעשירייה בסופו של דבר שכל הכלי הענק הגדול הזה הוא כולו מתבאר לי בעשירייה. וכך כל עשירייה ועשירייה, כל אדם ואדם, עד שכולנו נגלה שאנחנו מחוברים.

שאלה: איך האדם יכול בזמן הניתוק להכריח את עצמו להתעורר?

הוא חייב להיות אדם אחראי על זה שקם לשיעור נגיד, או שמתעורר באמצע היום ומבין שהוא חייב לפנות את הזמנים האלה, או באמצע הלילה, לא חשוב מתי, אדם אחראי. והוא יכול לפנות לקבוצה ולסכם איתם שהקבוצה עוזרת לו, הוא להם והם לו. אם הקבוצה לא מעוררת אפילו את אחד מהחברים זה פגם בקבוצה, ושיחפשו איך לעורר אותו. אלא אם כן הוא מלכתחילה מחליט שהוא לא קם, רק נגיד פעם בשבוע, בסדר, שיבוא פעם בשבוע, ישב וישתוק, ואיכשהו ישמע, יכול להיות שמתוך זה יתחיל להתעורר יותר.

אסור לנו לגרש את האנשים, כי אנחנו נמצאים בשלב התיקון הסופי הכללי שנקרא "הדור האחרון", אבל בכל זאת צריכים לעורר זה את זה. אם לא נעשה כך אז בכל זאת יתעוררו, מיום ליום האנושות מתגלה שנמצאת באיזה תהליך מאוד מאוד רציני ומאוד מסוכן. אנחנו מפונקים, אנחנו לא מבינים שקצת שינוי בטבע יכול להביא אותנו למצב שאנחנו ממש נגווע ברעב, נשרף מהחום, יהיו הצפות. ומה הטבע לא מכין לנו, זה עוד לא הכול, וזה כדי שנלמד יותר ויותר. אם היה צריך סתם לכופף אותנו, אין שום בעיה, אבל הבורא לא עושה את זה, הוא עושה כדי ללמד אותנו באיזה תכונות [להשתמש]. זה לגמרי שונה ממה שהוא עושה כביכול, הוא נותן ייסורים גשמיים, אבל רוצה שבזה אנחנו נגלה על ידי איזה שינויים פנימיים בנו אנחנו יכולים לעלות למעלה מהייסורים הגשמיים האלו. שאנחנו נבנה לעצמנו רשת קשר רוחנית למעלה ממה שקורה לנו במישור הגשמי, וכך יותר ויותר נתעורר ונגלה מה קורה במערכת הכללית בכלל. שהתגובה על מה שקורה בינינו בצורה הגשמית, שריפות, הצפות, מכות חום, ועוד ועוד, זה דורש רק חיבור נכון בינינו. ככל שנתכלל יותר אנחנו יכולים בזה לרכך את יחס הבורא אלינו, ונקבל את כל הצורות האלו בצורה יפה. אנחנו לא יכולים להשתמש במים במקום הצפות? ב[אש] במקום שריפות? בעוד כל מיני דברים, אפילו בחיידקים האלה שמתגלים? אנחנו יכולים, רק הכול תלוי ביחס שלנו לטבע.

שאלה: בדרך כלל יש בעיות כשאנחנו נמצאים בצוותי הפצה שבהם אין חברים מהעשירייה. כשמתגלות בעיות כאלו שאנחנו לא מצליחים להפיץ, גם בינינו קשה למצוא איזו הסכמה, זו תמיד בעיה של העשירייה? בגלל שאנחנו לא הצלחנו להתחבר באמת מתוך חיבור ולכן אנחנו לא מצליחים להפיץ?

בקשר להפצה אני לא יכול להגיד איך יותר טוב. אני חושב שאתם צריכים להיות יותר מחוברים לאיזה ארגון גג של כתבים בכל השפות, ואתם צריכים לדבר ביניכם ולתרגם מה שאתם כותבים בכל שפה ושפה, שכולם יוכלו לראות, לקבל את הדברים האלה או לא, איך ללמוד זה מזה וכן הלאה. על ידי זה תהיה לנו תועלת רוחנית, כי אנחנו נתכלל, כי אנחנו נתקרב זה אל זה. על זה אני ממליץ מאוד לעשות.

וכלפי ההפצה לקהל החיצון, תלמדו מזה, אבל העיקר שיהיה קשר ביניכם ואז מתוך הקשר הזה תתחילו לחשוב על כולם, על כל הכלי הכללי וגם איך להפיץ לקהל הקרוב לכם בשפה שלכם, וזה יעזור. תנסו, לא לסגור כל אחד בתוך השפה שלו, בתוך המדינה שלו, כי זה יגרום לנו לחיבור, דווקא זה יביא את התיקון.

שאלה: מהי יניקה?

יניקה זה אחר כך, בינתיים בוא נגיע לעיבור. יניקה שאתה כבר מסוגל להשתתף במשהו בעצמך, שאתה מעורר את העליון, שיש לך פעולה הדדית עם העליון, שהעליון נותן לך מקור כמו שד של האם, אבל אתה מוצא את החלב בכוחות שלך, שאתה יודע איך לעשות את זה, מבין, מרגיש ומבצע. זה היניקה, זה עוד רחוק, לא לקפוץ.

שאלה: היום אנחנו בבני ברוך מחולקים לעשיריות בכל העולם, ואנחנו משתדלים להיות מחוברים בינינו, אבל בעשירייה יש הרבה ירידות, ועליות וניתוקים ומחלוקות וחיבור ושוב ניתוק. מה תקרא עשירייה מחוברת בשלמות?

עשירייה מקובלת זה שהיא מרגישה את עצמה כעשירייה, ונמצאת בכל מיני, כמו שאתה אומר, ניתוק וחיבור וכל מיני מצבים שהם כולם צריכים לעבור עלינו ואנחנו תמיד משתוקקים כמה שאפשר לחיבור בינינו, החדש, על פני כל התנאים המתחדשים כל רגע ורגע.

תלמיד: אם יש לפעמים מחלוקות לא פשוטות בעשירייה, איך מתגברים על זה על מנת להתחבר? מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות כדי להרגיש יותר מחוברים בינינו?

אני חושב שקודם כל צריכים להבין שכל המחלוקות האלה הן באות כדי שאנחנו נתגבר עליהן ונתחבר עוד יותר חזק, זאת אומרת, נגיע למדרגה יותר גבוהה. ואנחנו צריכים כך לבצע פעולה, מה הבעיה? אז ודאי שכל פעם אנחנו מגלים את עצמנו שבורים, פרודים, שונאים זה את זה, רוצים להרוג זה את זה, וכן הלאה. אם זו עשירייה חזקה אז ממש מגלים את השנאה, אחרי זה, כשמתקנים, כמה שיותר מהר מגלים את האהבה. ושנאה, אהבה, שנאה, אהבה, כך אנחנו מגלים רשימות שבורות, רשימות מתוקנות, וכן הלאה.

תלמיד: ועד מתי הדבר הזה נמשך?

עד גמר התיקון. ולפני גמר התיקון יהיו לך כאלה בעיות בקבוצה, בעשירייה שלך האהובה, הקרובה, שאתה ממש לוקח סכין ומתחיל לחשוב איך אתה שוחט אותם. אל תחייך, אני אזכיר לך את זה.

תלמיד: האמת שיש לפעמים, אני לא יודע לשחוט אותם, אבל בטח רצון לברוח ולעזוב הכול מהוויכוחים ומזה ובכל אופן לא עושים את זה, בכל אופן משתדלים.

זו עוד התחלה, זה עוד רחוק מהתיקונים ממש. "על כל הפשעים תכסה אהבה", שהאהבה יכולה להתגלות רק על הפשעים, ובהתאם, זה כנגד זה צריך להיות פלוס כנגד מינוס. אתה מבין בחשמל, יכול להיות שיש לך נגיד 1000 וולט, אם לא יהיה משהו כנגד זה, זה תמיד ככה. כוח האחד כנגד כוח השני, כך תופעות בטבע.

שאלה: רציתי לשאול אם יש בעשירייה חבר שהוא בדעה שלו ובכוונה הוא כל פעם מפעיל קו שמאל, הוא בדעה שבוא נריב, בוא נוריד כפפות, ומתחיל לרדת על חברים. ולהגיד לחברים מילים לא יפות. הוא אומר, קח את זה ככה?

אני הייתי מדבר איתו פשוט. אנחנו הולכים לפי שיטת רב"ש בעל הסולם שם בפנים, לפי השיטה הזאת, אין אחר. אם אתה רוצה אחר לך תחפש במקום אחר. לפי שיטת רב"ש אנחנו קוראים בכל הכתבים שלו שצריכים להימשך לחיבור. זה שאנחנו כל הזמן מתעוררים לחיכוכים, לשנאה, לדחייה זה טבעי, מתגלות הרשימות השבורות. אבל אנחנו צריכים להשתדל לעבוד עליהן ולהביא את עצמנו דווקא להיפך, לחיבור בינינו, ולא פלא.

ואני עברתי את זה מאוד חזק, שישנה שנאה גדולה, ודחייה מחיבור, ואין דבר יותר גרוע מחיבור, יותר שנוא על כל אגואיסט שעוד לא מתוקן, אין דבר כזה. לכן זה עומד לפנינו כתנאי, אתה רוצה לגלות רוחניות? אתה חייב לגלות חיבור על פני השנאה. זה הכול. ולכן, צריכים להגיד לאותו חבר אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להכניס את עצמנו לתהליך החיבור, עד האהבה. אנחנו מבינים, שאתה לא יכול לסבול, זה בגלל שיש לך רצון חזק, יש לך רשימות חזקות, אתה גדול, כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו, אבל אין לך ברירה.

אנחנו, מה שיכולים לעזור לך זה לקחת חבל ולקשור אותך, לקחת חתיכת סמרטוט ולסתום לך את הפה, ובעוד איזה סמרטוט לקשור לך את העיניים. שעיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו וכן הלאה, ואז לסחוב אותך איתנו. אתה מסכים לזה? נלך יחד, אם אתה עוד לא מסכים? אז אין לנו מה לעשות איתך. ככה זה.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך עיבור ויניקה. עיבור, קטע מספר 10, כותב הרב"ש.

""עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה, אבל זה הוא זמני, פירוש שהוא באמת רוצה לבטל את עצמו לעולמים, אבל הוא לא יכול להאמין שיהיה עכשיו ביטול לעולמים היות שהיה כבר הרבה פעמים שהוא היה חשב שיהיה כך, אבל אח"כ ירד מדרגתו, ונפל למקום אשפה. 

אבל הוא לא צריך לדאוג מה נאכל למחר, היינו, שבטח הוא יפול אח"כ מדרגתו, כי זה מחוסר אמונה אלא צריכים להאמין ישועת ה' כהרף עין, נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להשאר כך בתמידיות נמצא שיש לו ערך של עיבור."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

הוא נותן לנו כאן בעצם אותם התנאים שאם אנחנו מקיימים אותם, אנחנו כבר בעיבור. זאת אומרת, עיבור "שעובר מבחינתו עצמו," לרשות הבורא. עכשיו הוא נמצא כאילו ברשות של הרצונות שלו, אלא מבטל את השליטה שלו על הרצונות שלו ועובר לרשות הבורא, מה שהבורא רוצה, שכך יעשה איתי. זה נקרא "עיבור", שמבוטל כלפי העליון.

"אבל זה הוא זמני, ... ש"באמת רוצה לבטל את עצמו" לתמיד, "לעולמים," אבל הוא לא יכול, זה זמני, ונופל מהמצב הזה. "אבל הוא לא יכול להאמין שיהיה עכשיו ביטול לעולמים" הוא לא יכול לתאר לעצמו את המצב שבאמת הוא כך בכל המחשבות, בכל הרצונות, כולו כולו יכול לבטל את עצמו כלפי הבורא. "היות שהיה כבר הרבה פעמים ... חשב שיהיה כך, אבל אח"כ ירד מדרגתו, ונפל למקום אשפה." זאת אומרת, לרשות עצמו בחזרה. "אבל הוא לא צריך לדאוג מה נאכל למחר," זאת אומרת, מה יהיה לו מחר, אסור לו לחשוב על העתיד. אם הוא רוצה להיות דבוק בבורא אין עתיד, אלא רק אותה נקודת הדבקות שהוא עכשיו נמצא בה. "שבטח הוא יפול אח"כ מדרגתו," הוא חושב. אין דבר כזה, פשוט, הכול תלוי בהחלטה הפנימית שלנו. "כי זה מחוסר אמונה" מה זה חוסר אמונה? חוסר ביטול לבורא, דרך הקבוצה ודאי, איפה הוא עוד מוצא מגע עם הבורא?

אבל "צריכים להאמין" ש"ישועת ה' כהרף עין," זאת אומרת, שהיא מאוד קרובה, שממש היא עומדת עכשיו לפניו. "נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו," ורוצה להישאר כאן לתמיד, "נמצא שיש לו ערך של עיבור."

שוב. "נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להשאר כך" לתמיד, מבוטל, אז "נמצא שיש לו" עכשיו "ערך של עיבור." זאת אומרת, מי זה עובר? זה שמבטל עבר, הווה ועתיד ונמצא רק בנקודת הדבקות בבורא, ובזה הוא מבטל את עצמו מעכשיו ולתמיד. אז נכנס לעיבור. והנקודה הזאת שהוא מבטל את עצמו לתמיד [ביחס] לבורא, מתחילה להתפתח וכך מתפתחת הנשמה מהנקודה הזאת. ואז יוצא שהוא כל הזמן מתחיל יותר ויותר לגלות את עצמו הקיים בתוך הבורא, זה נקרא שהוא בעיבור, שמה שחושב הבורא הוא חושב, מה שרוצה הבורא הוא רוצה וכך "אוכל מה שאימו אוכלת" מה שנקרא.

קריין: שוב קטע מספר 10 כותב הרב"ש.

""עיבור", היינו שעובר מבחינתו עצמו, לבחינת רשותו של הקב"ה, אבל זה הוא זמני, פירוש שהוא באמת רוצה לבטל את עצמו לעולמים, אבל הוא לא יכול להאמין שיהיה עכשיו ביטול לעולמים היות שהיה כבר הרבה פעמים שהוא היה חשב שיהיה כך, אבל אח"כ ירד מדרגתו, ונפל למקום אשפה.

אבל הוא לא צריך לדאוג מה נאכל למחר, היינו, שבטח הוא יפול אח"כ מדרגתו, כי זה מחוסר אמונה אלא צריכים להאמין ישועת ה' כהרף עין, נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להשאר כך בתמידיות נמצא שיש לו ערך של עיבור."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

זאת אומרת מבטל את עצמו עכשיו ומבטל את עצמו לעתיד ורוצה להישאר כך לתמיד, לתמידיות, אז הופך להיות עובר כי מבטל את עצמו לגמרי כלפי העליון. ולכן תראו מה שכותב רב"ש ביחס האדם לחברה, בעצם הוא מביא אותנו למצב שכל אחד יכול להתעבר בתוך הקבוצה, שהקבוצה היא העליון, אני נכלל בה, זה המקום שלי ששם אני נכנס לעיבור, ואז אנחנו כולנו יחד מגלים שאנחנו נמצאים בבורא.

שאלה: לחשוב על העתיד זה נחשב לחישוב אגואיסטי לכן לא אמורים לעשות זאת?

בינתיים אנחנו פועלים מתוך הרצונות האגואיסטים, אבל אנחנו משתדלים על ידי החברה לעלות את עצמנו להחלטות יותר רוחניות, לבטל את עצמנו כלפי הקבוצה ולהתחבר בינינו. אנחנו בכל זאת מממשים פעולות נגד הרצון שלנו, לאט לאט, בהדרגה, מפני שאחרת אנחנו לא נשיג רוחניות, שבינתיים גם היא מתוארת בנו כאיזו הצלחה אגואיסטית. שאני מוכן להיות בתחרות עם האחרים, ואפילו שאני מבטל את עצמי כלפי אחרים אז אני נמצא בתחרות של ביטול עצמי וכן הלאה.

זה הטבע שלנו, אנחנו עדיין לא יכולים לצאת מהרצון האגואיסטי שלנו. לאט לאט האור העליון פועל ולאט לאט למרות שאנחנו לא מרגישים את זה, הוא מבטל בנו חשבונות של האגו שלנו מהקל אל הכבד, ואנחנו מתחילים בכל זאת לחשוב אחרת, אפילו שלא כל כך מודעים לזה.

שאלה: אם כך אפשר להמשיך, תוך שאנחנו נופלים למנהג הזה של לעשות חישוב אם אני אפול או לא, אז צריך לחזור לנקודה הזאת שצריך להתחבר עם העשירייה בשביל להימנע מזה או לא צריך להילחם בזה?

אתה צריך להילחם רק עבור החיבור שלך עם העשירייה כדי בזה לעשות נחת רוח לבורא. זה בצורה כללית מה שאני יכול להגיד.

שאלה: האם אמונה מתחילה בדרגת עיבור או בדרגות אחרות של ההתפתחות שלנו, ומאיפה היא לוקחת את הכיוון שלה?

אמונה מתחילה בנו כתוצאה מהשפעת האור העליון על הרצון לקבל, ואז במידה שהאור העליון פועל על הרצון לקבל, הרצון לקבל יכול לעשות פעולות כנגדו, כאילו לטובת האור העליון, אם האור העליון יותר חזק מהרשימו השבור שאנחנו מושכים אותו, שאנחנו רוצים אותו, נמשכים אליו, ואני רוצה להיות יותר דבוק לאור העליון, להשפעה שבה מתגלה ברצון השבור שלי, רצון של קבלה, ואז אני מממש את הרצון שברשימו.

שאלה: איך אפשר להרגיש את המצב של העיבור?

להרגיש מצב של עיבור אפשר במידה שאתה מתבטל כלפי הקבוצה שלך כמו עובר בתוך הרחם, שהוא מבוטל כלפי הרחם. הרחם זה העליון שעושה עליו מה שצריך, ואין לו שום אפשרות לעשות משהו הפוך, לא שכל, לא רגש, לא כוחות וזה נקרא עיבור. אם אנחנו מביאים את עצמנו למצב כזה כלפי הקבוצה ודרכה כלפי הבורא, זה נקרא שנכנסים לעיבור. זו הדרגה הראשונה ברוחניות.

שאלה: האם רק קו ימין עובד במצב העיבור?

לא קו ימין, ולא קו שמאל, אנחנו עדיין לא בקווים, אנחנו רק בביטול כללי.

שאלה: האם אנחנו כקבוצה מבצעים פעולות כדי להפוך להיות רחם לכל חבר, האם זאת דאגה של הקבוצה או דאגה של הבורא?

אתם צריכים לעשות פעולות כמו שכותב רב"ש על עניין החיבור ואז בהתאם לזה אתם תעשו כלי נכון לקליטת כל חבר וחבר כמו טיפת זרע בתוך הרחם. לתת אפשרות לכל אחד להתפתח בתוך הקבוצה.

שאלה: האם עיבור זה איזו דרגה של בגרות ביחסים שלי עם הבורא?

עיבור זה הביטול הראשון של האדם כלפי הבורא. הביטול הראשון של הרצון האגואיסטי שבאדם, כלפי הרצון להשפיע של הבורא.

שאלה: למה צריכים שנים של לימוד כדי להבין את העיקרון של העיבור?

כי אתה לא יכול לתפוס אותו בפחות זמן.

שאלה: איך לעבור כמה שיותר מהר את המצב של שנאה לחברים כשאתה באמת רוצה לשחוט אותם, איך להאיץ את הזמן, כדי להתבטל בפני החברים כמה שיותר מהר, איך בצורה קונקרטית, פרקטית, לבטל את עצמך מהר להיכנס למצב הזה של העיבור, מה אפשר לעשות?

אתה צריך לשחוט את הרצון לקבל של עצמך, זהו. לצמצם אותו כך שהקבוצה תשלוט על האדם ולא שהאדם רוצה לשלוט על הקבוצה, וצריכים לרכוש את הכוח הזה על ידי פנייה, תפילה לבורא שיעזור לעשות את זה. וכדאי לכתוב. קח מחברת נקייה ותתחיל שם לכתוב מכתב לבורא יום יום כמה שייצא לך, חצי דף, דף ושם אתה פונה אליו ומבקש, ואז אתה תראה עד כמה שזה מסדר לך את הרצונות, הכוונות, עד כמה אין לך בעצם שום דבר. תתחיל ללמד את עצמך בצורה כזאת.

שאלה: אם אני מתבטל, אני נותן לבורא אפשרות לעשות את העבודה שלו, אבל אז מה עושה הבורא, מה העבודה שלו במקרה הזה?

אל תדאג, הוא יעשה את העבודה שלו, הוא כל הזמן עושה. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, זאת אומרת פועל כל הזמן לאותו כיוון, מאיר לכם, לכולנו, מגמר התיקון ולכן כל הזמן מקדם אתכם לגמר התיקון. או שאנחנו משתתפים בהתקדמות הזאת וזה נקרא דרך "אחישנה" או שהאור העליון מקדם אותנו מגמר התיקון, מאיר על כולנו וזה נקרא דרך "בעיתו", בזמנו.

שאלה: האם בעיבור יש השפעה כלפי האם?

ודאי שכן. מידת הביטול שלנו כלפי הקבוצה, זו בעצם מידת הביטול שלנו כלפי הבורא, ואז במידה הזאת אנחנו עושים לו נחת רוח, היינו השפעה אליו, ונותנים לו אפשרות, מבקשים ממנו שישפיע עלינו הלאה, שיפתח אותנו. הכול לפי מידת הביטול שלנו כלפי העשירייה, כי אין לנו עוד משהו להתבטל, כלפיו. אין לנו הבחנות אחרות, רק במקום שהרצון לקבל שלנו פועל. איך אני אדע שאני פועל כנגד הרצון לקבל שלי? דווקא בעשירייה.

תלמיד: האם יש בכך משום השפעה?

ודאי שיש בזה השפעה לבורא, מתוך זה שאני בכל זאת מתקדם, ואני רוצה לבטל את עצמי כלפי העשירייה, בזה אני מבטל את עצמי כלפי הבורא. ואני אבוא לכאלה מצבים שאני ארגיש שאני מבוטל כלפי הבורא, ונמצא לעומתו כעובר ברחם אימו.

שאלה: איזה תנאים אנחנו צריכים בתוכנו כדי להיות במצב של עיבור וביטול?

על זה אתה צריך לענות. איזה תנאים צריכים להיות? רב"ש כותב על זה, אנחנו מדברים על זה, ועכשיו אתה שואל? איזה תנאים צריכים להיות בינינו כדי שניכנס לעיבור? כשהאדם מבטל את עצמו כלפי העשירייה, כמו שקראנו עכשיו בפסקה מס' 10 אם שמעת.

תלמיד: למה זה תמיד נראה כמעט בלתי אפשרי, כי האגו מפריע?

זה נכון, זה באמת בלתי אפשרי, והאגו מפריע, ואתה צריך לעשות בכל זאת פעולות סביב זה שיעזרו לך להיכנס לעיבור. גם בעולם שלנו הכניסה לעיבור בעצם קשה. זה פלא כשהאישה מתעברת.

תלמיד: איך להתחבר לנס הזה של העיבור?

על ידי ביטול, על ידי ביטול כלפי הקבוצה. שאגיד לך את זה עוד עשרים פעם?

שאלה: מה צריך להיות היחס בין בקשה להודיה במהלך היום?

היחס צריך להיות, שאני נמצא בדרך כלל בהודיה על מה שאני נמצא, רק אני צריך לשמור שמצב ההודיה לא יביא לי קלות ראש. כי בזה אני נמצא באיזו קלות ראש כלפי האגו שלי, ומתחיל ככה להיות חופשי.

תלמיד: זאת אומרת, הבקשה צריכה להיות בכל זאת יותר מההודיה?

כן, נכון.

שאלה: עבור כל רצון שמתגלה מחדש אנחנו מצמצמים כל רצון ורצון באותה פעולה, או שיש סוגים אחרים, חדשים?

אנחנו לא צריכים לחפש על ידי מה אנחנו צריכים לצמצם את הרצון, אנחנו צריכים פשוט להתבטל כלפי החברים, כלפי הקבוצה, וכלפי הבורא. לא לצמצם את הרצון אלא להכניע את הרצון שלנו, לצמצם אותו לא יעזור לך, ולזה אנחנו קוראים צמצום. הרצון לקבל לא נעלם מזה, אנחנו פשוט מחשיבים אותו פחות מקודם, ואז במקומו לאט לאט מגיע לנו רצון להשפיע והוא כבר נקרא "עובר".

שאלה: לא ברור מה זה באמת להתבטל, ואיך אפשר באמת להתנתק מהאגו. מתאמצים בביטול כל יום, צועקים לבורא, וזה לא קורה, ובכלל לא ברור למה צריך להגיע.

צריכים להגיע לחיבור בינינו כדי לבטל את האגו של כל אחד ואחד ולהתחבר בינינו לרצון כלפי הבורא. שהבורא ישפיע לאותו רצון שאנחנו מחברים בינינו, ויעשה מהרצון הזה עיבור. ורק לא לשכוח שלהיות עוּבר, זה להיות מבוטל זה כלפי הקבוצה, וכך כשכל אחד ואחד מבטל את עצמו כלפי הקבוצה, אז במקום את הקבוצה, אנחנו נרגיש את הבורא.

שאלה: אנחנו כל יום מבקשים ומנסים להתבטל, מתפללים לחיבור, מתגברים על מצבים בעשירייה. מה יהפוך את התפילות לביטול, לעיבור אמיתי שבו תתלבש בנו תכונת השפעה?

התמדה. התמדה, זה סך הכול מה שאני יכול להגיד.

שאלה: אני צריך את עזרה שלך.

אני מוכן,

תלמיד: האהבה יותר חשובה מאמת? זאת אומרת מותר לשקר בשביל להתקרב?

כן.

תלמיד: אני רוצה לשקר להם, ולרמות אותם כדי שאנחנו נתקרב למטרה, זה אפשרי?

בדרך כלל במצבנו כן, כי כולנו נמצאים בשקר. אם אתה מברר את המצבים שלנו, מגלה אותם כשקרים, ואתה רוצה לשבור את השקרים האלה על ידי שקרים חדשים, אבל כאלה שיותר מקרבים אותנו לבורא, יכול להיות שזה נכון.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לנצל את השיעור כדי להגביר את החיבור בינינו בעשירייה? האם יש לך רעיון בשבילנו איך עוד יותר להגביר את החיבור בינינו בזמן השיעור?

אלה בעיות שלכם, אני לא יודע להגיד. אתם צריכים להבין שלפי החיבור שלכם, לפי עוצמת החיבור ביניכם, אתם מגיעים לכלי שבו הבורא יכול להתגלות, ומידות גילוי הבורא בכם נקראות עיבור, יניקה, ומוחין.

שאלה: אני יוצא קצת מבולבל. אתה אומר להתבטל בפני החברים, בפני העשירייה, ואני מוצא את עצמי לעיתים במצב שאנשים לא מתמידים בעבודה שלהם, לא מגיעים לשיעורי בוקר או מגיעים לשיעורי בוקר ואחרי פחות משעה סוגרים את המסך שלהם. או בזמן האחריות שלהם בכל מיני תפקידים, בתור תורני חיבור לא משתתפים. האם אני צריך להתבטל מול הדברים האלה?

לא. אתה צריך להתבטל כלפי אותם רצונות, אפילו הקטנים שיש בהם לאותה שעה שבה הם מתחברים בכל זאת, שבה הם רוצים להיות איכשהו מחוברים, ורוצים להגיע למטרה. הבורא נתן להם את המטרה הזאת, לכן כוח הבורא נמצא בהם במקצת, לכן הם קמים ומתיישבים ליד המחשבים, ובכל זאת נמצאים איתנו בחיבור. לאותו כוח אתה רוצה להתבטל, אתה כביכול רוצה ללקט את כל הניצוצין שיש בחברים, ודרכם אתה רוצה להתחבר לבורא.

תלמיד: מצטער, לא כל כך הבנתי.

תרשום לפניך ותחשוב. אתה רוצה ללקט את כל הניצוצין שנמצאים בחברים, שהם מביאים אפילו לשעה אחת לשיעור, לחיבור, כי הם באים מהבורא. ואתה רוצה ללקט אותם, להתחבר אליהם, וכך אתה מתחבר לבורא. אין לך שום אפשרות להתחבר לבורא אלא בצורה כזאת. תשמע, אין ברירה.

שאלה: האם מצב העיבור זה מצב של אדם שנמצא בתוך עשירייה או שזה מצב של עשירייה?

גם האדם שנמצא בתוך עשירייה וגם עשירייה שמתבטלת כלפי הכוח העליון, הבורא.

שאלה: בסוף קטע 10 כתוב, "נמצא כיון שהוא מבטל עצמו לשעתו, ורצה להישאר כך בתמידיות נמצא שיש לו ערך של עיבור." קודם למדנו שלהישאר באותו מצב זה כמו מוות, אז איך להבין את הכתוב?

כאן מדובר באותו מצב, זאת אומרת באותו הביטול שהוא עכשיו השיג, אז הוא רוצה כל הזמן להמשיך, על פני ודאי כל הנתונים המתחדשים, להישאר גם בביטול, ואז הוא נקרא כעובר מתפתח. מה זה עובר מתפתח? כל הזמן מבטל את עצמו כלפי התנאים החדשים שהעליון מאיר לו והוא כל הזמן רק מבטל מבטל מבטל את עצמו.

אני מקבל כל מיני טענות שאנחנו לא לומדים "תלמוד עשר הספירות", שאנחנו מזלזלים בכל הדברים, רק את השיעור הראשון בעצם אנחנו מושכים לכל השעות. אני שואל את כולם, איך הם ממליצים לחלק את השיעור, או איך הם רוצים ללמוד את כל החומר שיש לנו בחכמת הקבלה? זה חומר עצום, גדול, הרבה מאוד חומר.

הכיוון שלי זה להכניס את האדם למסלול הרוחני. ישנן קבוצות כמו שאני יודע, שלומדות רק תע"ס. ישנן קבוצות שלומדות זוהר. אני שמעתי על כל מיני כאלה.

לכן מי ששואל מתי אנחנו נלמד תע"ס, אני שואל אתכם בחזרה, מתי?

קריין: השאלה היא רחבה, כי יש לנו אפשרות כרגע במערכת להצביע 1 או 2.

האם הם מוכנים, קודם כל שלוש שעות, או להשאיר שיעור שעתיים וחצי, מ-3 עד 5.30. אמנם שאנחנו מתחילים קצת לפני 3, אז האם אנחנו יכולים בשעות האלה להכניס עוד לימוד תע"ס ומתי.

האם אנחנו רוצים גם להוסיף תע"ס לשיעור בוקר, לשיעור הזה, מתי אתם חושבים שאפשר לעשות?

קריין: האם רוצים להוסיף תע"ס לשיעור, זאת השאלה הראשונה. נראה שרוצים.

כן. זאת אומרת שרוצים ללמוד תע"ס. מאוד רוצים, רואים, זה פי חמישה.

קריין: האם רוצים שעתיים וחצי כמו היום ומי מוכן לשלוש שעות.

שעתיים וחצי די להם. אם אנחנו לוקחים בחשבון עוד חצי שעה לפני השיעור עד שהם באים וכן הלאה, והכנה לשיעור.

קריין: האם רוצים חצי שעה תע"ס או רוצים שעה תע"ס, זה גם אפשרות.

מתי ללמוד תע"ס, זה העיקר.

קריין: מתי ללמוד תע"ס, בחלק הראשון של השיעור או בחלק השני?

בחלק הראשון בטוח שלא.

קריין: אז ברור שבחלק השני.

של שיעור בוקר. אז מתי וכמה.

קריין: חבר מציע שעה עיבור, 45 דקות תע"ס, 45 דקות "השלום בעולם". חברים, אם יש לכם עוד הצעות לשאלות אז אתם מוזמנים לשלוח אלי ואנחנו נשאל אותן.

(סוף השיעור)