שיעור בוקר 02.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מספר 22, עבודה באמונה למעלה מהדעת, לקוח מתוך מאמרו של הרב"ש "מהו מבול מים בעבודה".

"צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו. אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה. כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר."

(רב"ש ב', מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

תלמיד: רב"ש כותב שבחינת בינה זה שהוא מסתפק במועט, שמח בחלקו.

כן.

תלמיד: זה נשמע כמו צמצום, לא שמשפיע.

בבינה יש שתי תכונות, כמו בכלל בכל הבחנה, הבחנה עליונה היא בינה בעצמה, שהיא לא רוצה כלום, בחינה ב' שהיא נולדה מבחינה א' שמלאה אור חכמה, בחינה ב' לא רוצה לקבל שום דבר מאור החכמה, לא רוצה לקבל מהבורא שום דבר, כלום, היא פשוט מסרבת לכול, זו דרגת הבינה, זה השמח בחלקו, אין לי שום דבר ואני לא זקוק לכלום, זאת תכונת הבינה.

ודאי שזו תוצאה מאור החכמה שמאיר, אבל התוצאה היא כזאת, זה ג"ר דבינה, החצי הראשון של בחינה ב', והחצי השני של בחינה ב' זה שהוא כבר הולך לקבל בעל מנת להשפיע, הוא מתכנן כי הוא רואה שבזה אין לו קשר עם הבורא והוא מרגיש את עצמו בכל זאת ברצון לקבל שלו שהוא נברא, שהבורא כולו משפיע והוא לא משפיע, הוא רק לא מקבל, ואז בחינה ב' הופכת להיות ראש לזעיר אנפין, שהיא רוצה להוליד איזושהי בחינת קבלה על מנת להשפיע, אבל זה כפשרה, לכן זעיר אנפין נקרא "קטן" וזאת בחינה ב' שמולידה.

תלמיד: אבל מדברים על זה שמסתפק בחלקו, שמח בחלקו.

בחלקו הוא שמח, אין לו שום בעיה עם זה, הוא לא רוצה כלום, בחלקו, אבל תשמע מה זה נקרא "בחלקו", שאני כלפי לא רוצה כלום, אבל האם אני עושה בזה נחת רוח לבורא? אני גמרתי בזה את התפקיד שלי שאני יכול לשמח את בעל הבית, שכמו שהוא רוצה לתת הכול לטובתי אני מוכן הכול לקבל ממנו? לא, אפילו שאני עובד עכשיו בלהוליד את הזעיר אנפין, להוליד את בחינה ג', אני בזה עדיין לא מבצע את עצמי.

כשהוא מבצע את פעולת הזעיר אנפין הוא מתחיל להרגיש שבאמת מה שהוא צריך לעשות זה לקבל הכול ממה שהבורא רוצה לתת ולא חלק קטן כמו זעיר אנפין, ואז הוא פותח את עצמו במלכות, זאת אומרת מימוש של הבינה הוא ממש במלכות.

תלמיד: בסדר, זה פשוט נשמע כאילו הבן אדם עובד על הרצונות של עצמו מול הבורא ואין פה איזה משהו בתווך שהוא משפיע אליו, אז למה זה נקרא משפיע? הוא רק מצמצם ושמח בחלקו.

הוא משפיע, בחינה ב' שלא רוצה לקבל כלום, לא חסר לה שום דבר, אלא מה חסר לה? חסר לה שבעל הבית רוצה שהיא תקבל ואז היא עושה פשרה, בין ג"ר דבינה לז"ת דבינה יש לה החלטה שהיא הולכת עכשיו ומקבלת על מנת להשפיע לבורא. זעיר אנפין זו פעולת השפעה של בינה, היא מולידה את מה שהמלכות אחר כך מבצעת.

חכמה זה גבר, בינה זה אישה, גבר שמזריע לאישה ואישה מולידה את הזעיר אנפין, זאת בחינת ההשפעה של בינה, אימא עילאה, כלפי הבורא, אבל אחר כך היא מרגישה שזה לא מספיק, שהיא צריכה לגדל אותו, את הזעיר אנפין, ולתת לו את כל האור העליון, להעביר לו את כל האור העליון שכבר יתפשט בו.

תחשוב טוב, ארבע הבחינות האלה הן מסדרות את כל המציאות.

שאלה: קצת התבלבלתי. כאשר בדרך אני מגלה את יצר הרע, הרי אני מבקש את התיקון שלו, למה אני צריך להיות בהכנעה?

אלה דברים פשוטים. כשאני נמצא בגילוי הרע אני מבקש לתקן אותו. מה אני מבקש לתקן? באיזה צורה אני מבקש לתקן? ומה זה נקרא יצר הרע שלי? איפה שאני לא מסכים עם ההשגחה העליונה שהיא אבסולוטית, טוב ומיטיב ואין עוד מלבדה, אז מה אני מבקש? שתהיה לי אפשרות יחד עם זה שאני מגלה את כל הרע, שהרע הזה בא מפני שאני לא משיג את הטוב בהחלט, לבקש שתהיה לי השגת הטוב בהחלט, אבל אך ורק לא כדי להרגיש טוב ולשנות את המצב שלי אלא כדי לא לדבר רע על הכוח העליון, על ההשגחה העליונה.

שאלה: איך ההסתפקות במועט שקראנו בקטע הקודם מחייבת את העשירייה כשהיא עובדת כשווים?

כי בינה לא רוצה שום דבר לעצמה. וכך אנחנו צריכים לקבל את התכונות האלה מהבינה, שאף אחד מאיתנו לא רוצה שום דבר לעצמו אלא רק כדי להעביר לאחרים, לזולת, לחברים האחרים.

תלמיד: ואיך הם מוותרים על זה בפועל, פרקטית?

שאני דואג להם בלבד. ומה הם רוצים? הם רוצים חיבור כללי. אז אני דואג להם לחיבור הכללי, ואני רק כשמש.

שאלה: קראנו עכשיו שהגוף מתנגד מאוד להתגבר על האגו שלו והוא צריך לפנות לבורא. מסתבר שהוא צריך לעשות שתי התגברויות, גם לפנות לבורא זה התגברות. איך מתגברים על החלק השני וכן פונים לבורא בסופו של דבר?

זו בעיה, אתה צודק. כי אני שמגלה במיוחד את הרע, את כוח הרע שלי, איפה אני, ואני מתחיל לאכול את עצמי עד כמה אני לא בסדר, עד כמה אני לגמרי אבוד ואין לי שום תקנה, אני בזה לא יכול לפנות לבורא. כי אני אז נקרא שאני הפוך ממנו, אני לא מצדיק אותו, איך אני יכול לפנות אם אני מקלל אותו בעצם. אני אפילו לא מקלל אותו, אני לא משייך כביכול לו את החלק הזה בי. אני לא משייך לו. אני מרגיש שאני רע, שאני הפוך והכול, אבל אז הבורא, הפועל השלם כביכול נעלם ממני.

שאלה: למדנו שהזכר משפיע והנקבה מקבלת. בינה זאת האימא, הנקבה, אז באיזו דרך הבינה היא גם נקבה וגם משפיעה?

בג"ר דבינה ובז"ת דבינה. ג"ר דבינה לא רוצה לקבל כלום, בזה היא כבר מנקה את עצמה מהרצון לקבל, מצד אחד. מצד שני יש בה את כל הרצון לקבל והיא לא רוצה להשתמש בו, זה ג"ר דבינה, אז יש שם גם אור החכמה והיא מביאה את אור החסדים, רק מה חסר לה? חסר לה השתוות הצורה עם העליון.

כאן בבינה מתחילה להתהוות המלכות. ואז היא לא יודעת מה לעשות, כי היא בזה לא עושה שום דבר לבורא. ואז היא מעוררת בתוכה, מחזה דבינה ומטה, היא מעוררת בתוכה רצון לקבל בעצמה. הרצון לקבל נמצא גם בשורש, גם בכתר, אבל שם הוא נמצא מכוח העליון. כאן בינה מעוררת את עצמה, מהחזה שלה ומטה, רצון לקבל שהיא רוצה להשתמש בו כדי להשפיע נחת רוח לבורא.

אני מגיע לבעל הבית, אני נמצא אצלו, לפניו, בשולחן שלו. הוא כל כך פועל עלי, שאני לא רוצה לאכול. אני המום, אני נמצא לפניו, אני נכלל, איך להגיד, באין סוף שלו, עד כמה שהוא משפיע. ואני לא יכול, אני לא מרגיש את עצמי, הוא מדכא את הרצון לקבל שבי. ואז אני מתחיל עכשיו בכוח, אחרי ג"ר דבינה, בז"ת דבינה לעורר את הרצון להשפיע, אבל זה כדי להשפיע לבעל הבית.

זאת אומרת אני מוליד עכשיו רצון לקבל אצלי בז"ת דבינה בצורה אחרת ממה שזה מגיע לי מלמעלה, כי אני כבר מתחיל לעורר אותו בכוונה שלי מחדש, ואז נולד זעיר אנפין. לכן זו הבחנה חדשה, זה הילד שנולד, וזה בן של בינה. לכן ממנו אחר כך כשהוא גדל, לא זעיר אנפין שכולו יצא מההשפעות העליונות, הקודמות, אלא כשהוא רוצה לקבל וליהנות, שלא היה דבר כזה קודם, שזה נולד בזעיר אנפין, בתנה"י שלו, גם כן למטה מהחזה שלו, והופך להיות למלכות, זאת אומרת זה נצח, הוד, יסוד ומלכות שלו, אז נולד משהו חדש.

תלמיד: היא אף פעם לא הופכת לזכר, נכון? היא תמיד נשארת נקבה ומשפיעה.

כן. למרות שהיא מולידה זכר, זעיר אנפין.

שאלה: לגבי דמות הבורא. האם זה הכיוון של הרצון כלפי העבודה בעשירייה, או שזה המימוש בפועל, היכולת באמת לראות את כולם שווים ולהתבטל כלפי כולם באותה צורה?

גם זה וגם זה. כל בחינה בעצמה, כמו שאנחנו לומדים אחר כך, נכללת מכל הבחינות. אפילו בחינת שורש, מה יש לה חוץ משורש? היא כוללת את כל הבחינות מלכתחילה, "סוף מעשה במחשבה תחילה". אבל בינתיים שזה לא יבלבל אותנו.

קריין: קטע מס' 23 לקוח מתוך מאמרו של הרב"ש, "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה".

"באמונה, יש להבחין ג' הבחנות:

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספוֹר, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, והדעת יותר חשוב, כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה מהדעת.

ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה.

ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד, והוא אומר להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה מהדעת אמיתי."

(הרב"ש, מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

שאלה: יש לנו דוגמה מאוד ידועה של בעל הסולם, עם בן המלך שנלחם באויבים שלו, בהכבדות, עם מגן וחרב. הוא מדמם, מתגאה בזה שהוא מקבל מכות ואומר לבורא, "הנה אתה רואה, אני עושה את זה למענך, למענך אני סובל. איך בעבודה שלנו לא להשלות את עצמנו, ואיך לגייס את הכוחות של העשירייה לעבודה שלנו נגד הכבדות פרטיות, ושזה לא יהיה אגואיסטי?

שיהיה אפילו אגואיסטי, בינתיים תתחבר. לא חשוב איזו תוצאה תהיה, אפילו ישיבת פושעים, אפילו ישיבת עבריינים למיניהם, הלוואי. אתה יכול להגיד כך גם על העשירייה הכי גדולה, כולם עוברים כל מיני מצבים, כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה. אז לסירוגין, רוצים גם את זה וגם את זה, תמיד חייבים לעבור ארבע בחינות.

אבל העיקר, אני מתקדם למטרה? אני מתחבר איתם? אני מוכן למסור את עצמי אליהם, וכן הלאה. כמו ישיבת פושעים, לא חשוב, אבל יחד, יחד, כמה שיותר יחד. וכמה שיותר לראות דרך היחד את הבורא, לזהות מיהו הבורא. ומיהו הבורא? העשירייה שלנו שאנחנו רוצים לייצב אותה כמה שיותר באחדות, זאת צורת הבורא.

שאלה: בדוגמה עם המעטפה, כמה שהחוסר שאני מכסה גדול , כך האמונה גדולה יותר?

כן, זה נכון. עד כמה מה שאני סופר, ואני חייב לספור אם אני רוצה ללכת למעלה מהדעת, כי בלי ספירה אין לי דעת. הוא אומר לי, יש כאן אלף דולר, אני ספרתי,שיש כאן חמש דולר. מה זה, איזה חמש זה, לא לזה ולא לזה, אבל זו דעתי. עכשיו מה אני עושה? האם אני הולך אליו ולוקח אותו לבית משפט, שישלים לי לפי דעתי, שהאמונה והדעת יהיו אותו דבר. או שאני הולך בשקט, כי מה זה רווח בשבילי? עד כמה שאני נמצא בניגוד לדעתי. ניגוד לדעתי, זאת אומרת, כסף זה בסדר, אבל נגיד אני מסתכל על החיים שלי, לא הצלחתי לא בזה ולא בזה, בדרך כלל מראים לאדם שעולה ברוחניות כמה הוא לא מצליח. כמה רע גרמתי, כמה שאני שקרן, עבריין ואיזו דוגמה אני נותן לכל האנושות, איך הם סובלים אותי? אני במקומם כבר הייתי מוחק אדם כזה מעל פני כדור הארץ.

אז כל הדברים האלה שאנחנו מרגישים יותר ויותר, ועוד הכול לפני כולם, גם לפניכם, אנחנו צריכים לקבל, וללכת יחד עם זה בשלמות עם הבורא. וזה לא יכול להיות, כי אני סך הכול תוצאה ממנו, ומצד שני אם אני תוצאה ממנו אז אני מושלם.

אז אין לי מינוס במעטפה, שאני כזה וכזה, אלא אני המוצלח ביותר, כמו שהבורא שעשה אותי, ולא יכול להיות אחרת. כמו שהוא כותב, אלא אנחנו צריכים להגיד שאנחנו הבריות הטובות והנעלות ביותר, בהתאם לכוח העליון שברא אותנו.

ויש כאן תמיד מזלג, יש שני כיוונים ואני לא יודע מה לעשות, ואיך עכשיו לסדר את עצמי במצב שאני נמצא. בכוח להגיד, לא, אני שלם ואני צריך כך וכך להמשיך? מה להמשיך, איך? לקבל שיש לי הכול, שאני מושלם? אז מה יש לי לתקן? את זה עוד נראה.

שאלה: מה גורם לאדם ללכת באמונה במצב ה-ג'?

אני הולך בשמחה במצב הג' מפני שיש לי במה להשלים את מצב הג'. ואני לא מתייחס למה שיש לי במעטפה, אלא אני מתייחס עם מי יש לי עסק. כי אם יש לי עסק עם השלם, אז ודאי שאני שלם, כמו שעכשיו אמרתי. ודאי שאנחנו בריות שלמות בהתאם לפועל שעשה אותנו ותיקן אותנו. אתם זוכרים איפה זה כתוב?

קריין: בהקדמה לספר הזוהר.

נכון, ולכן אני שמח שהוא נתן לי הזדמנות להשלים את עצמי בצורה כזאת. אבל מה אני רואה? אני רואה, וזה יקרה לכולם, באמת כמה עבירות עשיתי בחיים. איך עשיתי? אין דבר כזה שהחברה, הקבוצה, ובכלל העולם מחזיק אדם כזה, כמה נזק ורע גרמתי לכולם. אתה תצטרך לחיות עם זה, לא לטייח את זה, לא לטשטש, לא לצבוע את זה במשהו יפה וטוב, לא לברוח, אלא יחד עם זה, ליד זה אתה תצטרך להגיד, אני שלם מפני שהבורא ברא אותי.

ולא שאני זורק עליו את כל האשמות כמו שאני אומר לעצמי. לא, זה מהצד השני. מצד האחד אני עכור נורא, מלוכלך, אין יותר גרוע ממני כנברא, ומצד שני אני בדומה לבורא.

שאלה: אנחנו יודעים בשכל, בדעת, שחסר דולר אחד ויש לנו אמונה, ולכן אנחנו מאמינים שיש שם אלף דולר? או שהדולר האחד הזה מייצג את האמונה?

האמונה מייצגת את הפער בין מה שאתה רואה, למה שאתה צריך לראות. אם העולם הזה הוא עולם מושלם, מפני שככה הבורא מייצב אותו, ואין עוד מלבדו, אז אתה מקבל אותו, שככה הוא מושלם. אבל מצד השני אתה רואה בו קורונה, כל מיני דברים שקורים עכשיו באמריקה, מהומות, אתה רואה שהעולם הולך להיגמר, מי אחראי לזה? בני האדם, אנחנו? מה הם יכולים לעשות? יש כוח עליון.

זאת אומרת סך הכול הכוח עליון מהצד שלך אומר לך שאתה כך וכך, כולו ברע, מצד שני אתה צריך להגיד שהכוח העליון הזה מפני שכולו טוב, ודאי שהעולם נמצא בטיפול השלם והטוב שלו. אבל מה איתי? כתוב "עיניים להם ולא יראו". אז אני צריך לקבל את הדברים האלה בצורה של שלמות.

איך אני משלים את זה? דווקא בזה שאני רואה את הכוח הרע, עם כל התוצאות האלה שהבורא רוצה להראות לי, עם הקורונה, עם המהומות באמריקה, עם כל הדברים האלה. ויחד עם זה אני צריך להגיד "לא", ככה אני רואה את זה, אבל באמת אין בזה שום דבר רע, "כל הפוסל במומו פוסל" ואיך אני מתעלה מעל זה? אני מתעלה מפני שאני רוצה לראות את האמת, והאמת היא שהכול זה רק אור עליון הממלא את כל המציאות.

אז אני לא סוגר את העיניים, אני רואה את המציאות האמיתית? כן. אני רואה את המציאות האמיתית בדרגה הרוחנית. ויחד עם זה, כלפי הפעולות שלי בגשמיות, אני חייב לראות לפי העיניים הגשמיות. וכך אנחנו נצטרך לייצב את עצמנו בכל הדברים האלה, עד שתהיה לנו תמונה שלמה.

כשהחכמת הקבלה פותחת לנו את הלב והמוח, היא לא עושה לנו חיים יותר קלים. ההיפך, היא נותנת לנו מבחר הבחנות ואנחנו צריכים לאחד אותן. למה אנחנו צריכים לאחד אותן? כי בזה אנחנו מייצבים את עצמנו, זה וזה, ככה וככה, ומחברים, ואז יוצא לך אדם שלם שמתחיל לראות את המציאות כמו הבורא, בצורה השלמה. עוד נגיע לזה.

שאלה: אם אנחנו מקבלים מעטפה וחסר דולר או לפי מה שקורה בעולם זה חסר, אנחנו יודעים מה לעשות, אבל אם החבר מחזיר לי כל פעם מעטפה עם כל הכסף, מה אני עושה? אין לי הזדמנות לעבודה.

נראה שככה הבורא סותם אותך. עוד מעט, עוד מעט אל תדאג, אתה תתחיל לקבל מעטפה ריקה עם התקווה שיהיה שם לפחות משהו, כן.

שאלה: האם זה נכון להגיד שבעצם חכמת הקבלה מנסה ללמד את האדם איך לא להסתכל על הגשמיות שהוא רואה, כי שם הוא ימשיך לעבוד וימשיך לעשות מה שכולם עושים?

אין גשמיות ואין רוחניות, יש רק מציאות אחת שמצטיירת בנו, וכדי לראות אותה נכון אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בלהצליב את כל ההבחנות האלו. אבל אין רוחניות ואין גשמיות, זה הכול אחד.

שאלה: מה זה אומר שכל אחד שופט במידת קלקולו?

עד כמה שאתה מקולקל אז נראה לך שאין משתווים, בין מה שאומר חבר שלך או בעל הבית שמחזיר לך את החוב, לבין מה שאתה רואה. עד כמה שאתה מקולקל אתה רואה שחסר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לברך את הבורא אם אנחנו נמצאים במצב הכי שפל?

רק דרך החברים, תלמד מהם איך הם עושים.

שאלה: איך להבדיל בין מצב של אמונה למעלה מהדעת לבין מצב של אשליה?

להמשיך, להמשיך ולהמשיך, ואז אתם תתחילו לגלות כל מיני הבחנות, והבחנות פרטיות ותת הבחנות ותת תת הבחנות, עד שתגיעו לאמת.

שאלה: איך לפתח את כוח ההשפעה כאשר אתה רואה דולר 1 ובטוח לחלוטין שאתה רואה שם 1000, להיות במצב של חפץ חסד?

צריכים להתפלל. להתפלל, לראות גם את הצד השני. מאוד קשה לנו, אבל בינתיים, זאת לא תשובה אבל לפחות כך, לפעמים יכול להיות שאתה תקבל דולר אחד אבל ממישהו שהוא שווה לך יותר מ-1000 דולר. נניח שהילד שלך התחיל לעבוד, להצליח במשהו שהוא עסק בו והוא הרוויח רק דולר אחד, אתה מחשיב את זה יותר ממה שהיית מרוויח בעצמך 1000 דולר. הכול תלוי בחשיבות ולא בדולרים.

שאלה: אני מבין שלפי המשל אם אני מסתכל על המציאות ואני אומר הכול מגיע מהבורא, ככה זה צריך להיות, זאת המציאות המושלמת, זאת בעצם ההסתכלות לא נכונה, זאת אומרת לא לזה המשל מכוון אותי להגיד?

איך שאתה מבין.

שאלה: אני רואה 100 דולר במעטפה, אני רואה 1 במקום 100, אז 99 דולר, אז המטבע צריך להיות בצורה של חשיבות הבורא וכך אני משלים על זה?

נגיד שזה כך, כן.

חברים, אנחנו לא יכולים בדיוק לעבוד עם הדוגמה הזאת כי זה מאוד מוחשי וזה רחוק מהמציאות.

1. (סוף השיעור)