שיעור בוקר 03.11.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 30.08.20

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/urWxLoz2?activeTab=downloads&mediaType=video

העבודה באמונה למעלה מהדעת –

קטעים נבחרים מהמקורות

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים בעשירייה להגיע להיות כגוף אחד. הבורא מראה שהחברים ישנים בשיעור, אין להם כוחות. איך אנחנו יכולים ללמוד לדאוג לחיסרון של החבר ולעורר?

לדבר ביניכם, להשתדל להגדיל את החיסרון למטרה, חשיבות המטרה, חשיבות העשירייה וכך להתקדם. ולהיות בסבלנות זה אל זה, ממש. להשתדל יחד עם זה לתת לכל אחד הרגשת אבא ואמא, שאתם בכל זאת דואגים לכולם.

שאלה: רצינו להתייעץ אתך. אנחנו בעשירייה, בנינו קבוצת וואטס אפ, קבוצת חירום. במידה וחבר מרגיש חוסר כוחות, יורדת לו המוטיבציה למטרה, אז הוא כותב בצ'ט הזה וכל הקבוצה, כל העשירייה, מתפללים. מתפללים עבור כל הקבוצה שתקבל את זה. האם אנחנו לא מפספסים פה משהו? האם אנחנו לא לוקחים לו את המקום להתגבר ולקחת דוגמה מהקבוצה?

לא, אדם לבד לא יכול להתגבר. יפה מאוד שאתם עושים יחד. כל אחד צריך שכשתהיה לו איזו חולשה, להרגיש יחד עם זה שאי אפשר להתגבר על שום דבר לבד. אי אפשר. כמו שתינוק, ילד קטן, הוא רץ לאמא וממש רוצה להיכנס בה, כך אנחנו צריכים להיכנס לתוך העשירייה. עם כל דבר קשה, עם כל דבר מפחיד, משהו לא מובן, מיד להתקשר לקבוצה. את כל החסרונות האלו להביא לקבוצה.

תלמיד: הקטע הוא שהבורא מוציא אותנו מהמצב הזה.

על מנת שאתם תכנסו יותר פנימה לקבוצה. יפה, נכון. ודאי שאת הכול עושה הבורא. זה נקרא "בראתי יצר הרע", שכל פעם הוא בורא, כל רגע ורגע הוא מחדש את הבריאה.

תלמיד: זה ממש עובד טוב, ממש יפה.

תכבד אותו עד כמה הוא יודע את העבודה שלו ואתה תעשה את החלק שלך.

שאלה: מאיפה אני מקבל את הכוח לעשות את הקשר הזה, לעשות את המעבר, מהקבוצה או מהבורא?

קשר אנחנו מקבלים מחיבור עם הקבוצה וקבוצה עם הבורא. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא". רק משלושתם שמתחברים יחד יש קשר וכוח וכוונה נכונה, הכְוונה נכונה ולאט לאט כך משיגים את המטרה, בזה שכל הזמן בודקים את החיבור הזה יותר ויותר עד שמגיעים לנקודה הסופית שהיא גמר התיקון.

שאלה: איך עושים צמצום?

אנחנו לא חושבים עכשיו על צמצום. צמצום זה בדרך, נגיד כשאני הולך עכשיו להתחבר עם העשירייה, אני רוצה לעשות צמצום על כל המטרות הפרטיות שלי. אלא אני מבליט, מעלה, רק את מטרות החיבור בינינו. לכן על מה ששייך לי, אני עושה צמצום. אני לא מוחק, אני לא מזלזל בזה, אלא בינתיים הרצונות האלה, אני עוד לא יודע מה לעשות איתם, והרצונות האלה מתעוררים בכוונה כדי שאני אעשה עליהם צמצום.

כמו בפרצוף, יש ראש, תוך, סוף. ב"ראש" החלטה, ב"תוך" אנחנו מחליטים עם איזה רצונות לעבוד, וב"סוף" אנחנו מחליטים עם איזה רצונות אסור לנו לעבוד. זה צמצום.

תלמיד: אני עושה את זה בעצמי או שאני מבקש מהבורא?

עם הקבוצה ועם הבורא, אנחנו עוד נעבוד על זה. עוד נעבוד.

שאלה: מה אנחנו רוצים לקבל כדי שזה יהיה לטובת הקבוצה, לטובת הכלל?

רק את כוח התיקון. רק את כוח התיקון אנחנו רוצים לקבל מלמעלה. כוח התיקון זה יכול להיות כוח שמברר וממיין ומחבר את חלקי הכלי ואחר כך עושה עליהם צמצומים, הכנות, זיווגי דהכאה וכבר פעולה בגילוי הבורא בתוך הנברא.

את הכול אנחנו צריכים לעשות יחד עם הכוח העליון, עם האור שמביא לנו את היכולת להבין, יכולת לסדר, יכולת לתקן, יכולת למלא. הכול מגיע מלמעלה. אבל אנחנו משתתפים בזה, ההשתתפות הזאת היא מקנה לנו דבקות בבורא.

זה מתחיל מזה שהבורא לוקח, כמו שאנחנו לוקחים את היד של הילד ועוזרים לו, איך לכתוב, איך לעשות משהו, וכך ביד שלנו אנחנו מובילים את היד שלו ואחר כך לאט לאט הוא משתדל לעשות את זה מעצמו. זה בדיוק אותו דבר, כך אנחנו.

אז בואו נסדר את עצמנו כך שנרגיש שהבורא לוקח את היד שלנו ומתחיל עם זה לכתוב אותיות עבודה. ככה זה, בדיוק כמו שבעולם הגשמי אנחנו עם הילדים.

שאלה: יש שאלות שהצטברו מהאינטרנט.

לא הרבה שאלות, אלא חדות ככל האפשר ולעניין. למה הם לא נמצאים בעשיריות האנשים האלו? אני שואל על האנשים שמסתתרים אחרי המסך, למה אנחנו לא רואים אותם ולמה הם לא מחוברים בעשירייה? לא בא לי לענות להם כי הם לא מסודרים בעשירייה. אין להם חיבורים, אין להם חברים, אז מה התועלת? אני מבין שהם לא יכולים לבוא פיזית לשיעור, אבל עכשיו יש לו הרי אינטרנט, יש לו קשר, למה הוא לא נמצא בקשר עם אנשים אחרים, ואחר כך במשך היום הוא לא מתחבר איתם כנראה? אז בשביל מה לי לענות לו, הוא לא יכול לממֵש את מה שאני אתן לו.

לכן לא בא לי, אני מסתכל על קבוצת המיקוד כדבר מיותר כביכול. אני עושה את זה, בכל זאת בתקווה שהם אחר כך יראו עד כמה כל ההתקדמות שלהם זאת התקדמות תיאורטית, שקרית. או שהם לא רוצים להראות שהם נמצאים איתנו? את זה אני יכול להבין, ישנם כאלו שיש להם חשבונות כאלו, אני מבין. אבל בכל זאת אין התקדמות בדברים כאלה.

שאלה: מה ניתן לעשות כשכבר נופלים לרצון לקבל גופני, איך במצב כזה אפשר להתעלות למעלה מהדעת?

להרגיש שאני נמצא במצב גופני ושאני יכול להתעלות ממנו, ושוב להיכנס ואולי שוב לעלות, להרגיש את הגבול הזה, איפה הגבול הזה נמצא, זה דבר מאוד חשוב, דבר מאוד חשוב. בכל רגע פנוי מה לעשות? או ללמוד משהו, לשמוע שיעור, להתחבר עם חברים, או לא יודע מה לעשות, לראות איזה סרט, או לשמוע שטויות. שהאדם יראה איפה יש לו קושי, ואז על ידי זה שמתגבר על הקושי הוא הולך לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: יש חברים שהם מאוד חברותיים ונחמדים, וזה רק מעורר דחייה עד זלזול מוחלט, איך להתגבר על זה?

זאת צורת קנאה, קנאה רעה, לא בונה אלא הורסת. אני זוכר את עצמי, גם הייתי ככה. אבל אם אני רואה היום שישנם חברים שהם רוצים להתקרב לחיבור ומדברים על חיבור, אפילו שאין בהם כל כך, העניין הזה נמצא לא עמוק, אבל בכל זאת הם מדברים על זה כל הזמן, אז זה טוב, זה בכל זאת פרסום של החיבור. אנחנו צריכים להשתדל להעריך את זה, לדבר בקבוצה על הערכת הנטייה לחיבור, ואז מה שיהיה בקבוצה אני גם אוכל להעריך, תשתדל.

שאלה: האם שיעורי הבוקר תמיד היו חשובים? כי קודם הזכרת שבתקופה הזאת שיעור הבוקר מאוד מאוד חשוב.

אלא מה עוד חשוב, מה יש לנו עוד חוץ משיעור בוקר? שיעורים חיים, צהרים, ערב? אם אצל רב"ש בשיעור בוקר היו עד 30 אפילו, אולי 20-25 תלמידים, בשיעור ערב היו 5-6-7, כי אנשים היו עובדים, הוא דרש שכולם יעבדו. אין דבר כזה שאדם לא עובד, אתה לא עובד, לך תעבוד. אין לך עבודה, לך תעבוד בלי שכר. נגיד יש לך סבתא עשירה שנותנת לך כסף, או שאין עבודה תמורת כסף, תעבוד בלי כסף. אתה חייב להשקיע לפחות 6 שעות ביום באיזו עבודה למען הציבור, למען הכלל. בלי כסף, עם כסף, זה עניין אחר לגמרי, זה לא שייך לעבודה, זה לא שייך ליגיעה.

היגיעה שלך צריכה להיות כלפי העולם הזה, שאתה עושה משהו לאנושות בלי שכר או עם שכר גשמי. ויגיעה צריכה להיות ברוחניות למען הבורא, ושם כל השכר שלך לעשות את היגיעה עצמה ללא שום שכר אחר.

שאלה: כשאמרת מקודם שבכל רגע ורגע פנוי אני צריך לחשוב מה לעשות, אז יש תמיד לאדם כמה אופציות. בעיקר לעשות איזו פעולה שקשורה לחיבור, או לחזור על השיעור ולקרוא, ולמען החברים, או ללכת לכיוון של הפצה, לכתוב, להפיץ, לא משנה מה. ומאוד קשה לברר מה לעשות.

אני מבין אתכם ואני אתכם בזה גם כן. לפעמים יש פנים לכאן ולפעמים יש פנים לכאן. פנים זה נקרא דבר חשוב. אז אני לא יכול להגיד, לפעמים תקופה כזאת, לפעמים תקופה כזאת, תנסו לברר מה חשוב.

תלמיד: ללכת יותר לכיוון של מה שלא בא לי לעשות, לחפש את ההתנגדות?

גם זה יכול להיות כבדיקה. וגם כן להתייעץ עם חברים ולראות מה שבידכם לעשות, לעשות יותר בטוח, יותר מהר, יותר לטובת האנושות, לתיקון. אני לא יכול להגיד, גם לא תמיד אנחנו יכולים להפיץ, אז תשתדלו.

שאלה: מה זו קנאה רעה, והאם גם היא טובה אם היא מקדמת את האדם?

קנאה רעה, כשאתה רוצה שחבר ירד ממה שהוא השיג, שאז לא תהיה לך קנאה, לא יכאב לך. וקנאה טובה, כשאתה מודה לבורא שהוא עשה את החבר גדול בעיניך, שאתה גם כן רוצה להיות גדול כמוהו. זאת אומרת, קנאה רעה כשאתה רוצה להוריד את החבר, וקנאה טובה כשאתה רוצה לעלות לדרגת החבר.

שאלה: כתוב בקטע, "האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה", למה יש דגש על זה שצריך להאמין?

כי מאיפה הוא יודע? אבל כל רצון לקבל בא מלמעלה, ובמיוחד הרצון לקבל שפתאום מושך אותו לכל מיני כיוונים, לבילוי, למנוחה מיותרת או משהו, זה הכול בא מלמעלה, מהבורא. אז לכן יש לנו עסק עם הבורא תמיד. הוא כל הזמן כל הזמן מנהל את הרצון לקבל שלנו, ואנחנו צריכים להרגיש שבתוך הרצון לקבל שלי, שם נמצא כוח הבורא. ודרך הרצון לקבל הוא כל הזמן מדבר איתי, ואני רוצה לדבר עמו ברצון להשפיע. ואז אנחנו בונים שני קווים, ואחר כך משלימים זה את זה בקו אמצעי.

שאלה: איך למנוע את נפילת העשירייה, באילו ויטמינים רוחניים צריך לחזק את העשירייה?

אנחנו לא יכולים לעצור ירידה. אנחנו לא צריכים לדאוג שלא ליפול, לא צריכים לדאוג לזה, לגמרי לא לחשוב על זה, אנחנו צריכים לחשוב רק על עליה ובצורה כזאת אנחנו שומרים את עצמנו לא ליפול. ובכל זאת אנחנו ניפול, כמו שכתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם", אבל אין ברירה, כך אנחנו מתקדמים.

שאלה: יש הרגשה שאפשר ורוצים להתקדם מהר יותר. האם אפשר להגיד שנתחיל לתרגל את דרגות נפש, רוח, כשיהיו בשיעורים 24 אלף תלמידים?

לא, זה לא תלוי בכמות האנשים. אל תתחילו לספור, זה שטויות. זאת יכולה להיות עשירייה אחת ואני מגיע בה לגמר התיקון. אתם לא יודעים עדיין מה זאת רוחניות, איך היא מתחלקת, גדלה, ולכן אל תשימו לב לדברים כאלה. העיקר זה חיבור, בכמה שהוא יותר מרוכז לפי העוצמה ובכמה שהוא יותר מתרחב לפי השטח, זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: אם מתעורר בי רצון להיות דומה לרב האם זו קנאה טובה או רעה, או שאני צריך לדאוג יותר לחיבור בעשירייה?

יותר טוב לחשוב על איחוד העשירייה וגילוי הבורא, ולהידמות לבורא במידת ההשפעה. הרב הוא כמו מדריך שמדריך אתכם מהצד. אני רוצה שתהיו יותר ויותר עצמאים, פחות ופחות תלויים בי, אבל לא שעושים מחוץ למה שאנחנו מדברים.

שאלה: היום נתת לנו מידה ענקית של אור, בסוף שאלת איך נכון עכשיו להשתמש באור שנתת היום לא למען עצמנו. איך להשתמש בו למען העשירייה ולא להתבלבל?

אם אתם מבינים איך צריך להיות רב, רב צריך להיות מורה דרך שמכוון אתכם לחיבור בקבוצה ולבורא, והוא עומד בצד, נניח כמו מדריך בקבוצת כדורגל או משהו, הוא עושה הכול, הם שומעים מה שהוא אומר, מבצעים את מה שהוא אומר, אבל הוא לא משחק איתם, אלא מפקח, מנהל מהצד. זה התפקיד כל עוד הוא נמצא, כי עדיין מסתכלים על הגוף שלו. ואחר כך הרב לא יהיה, ואתם תמשיכו לבד. כבר יהיו קבוצות מחוברות, יהיה קשר ביניכם, ואתם תתחילו עוד יותר ועוד יותר ללכת לפי אותו תלם, לפי אותו כיוון שהרב לימד אתכם, לכיוון חיבור ובורא. רק לכוון דבר אחד, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". זה יקרה, אנחנו נמצאים בדרך.

שאלה: האם יכול להיות מצב שעשירייה אחת מכלל ישראל תביא תיקון על כלל ישראל ועל העולם כולו?

ודאי שכן. כן.

תלמיד: למה זה לא מתבצע עד עכשיו? אין בינינו אף עשירייה בין כל הכללים האלה שעושה את העבודה שלה נאמנה ואיתנה?

קודם כל יכול להיות שבאמת אין, ושנית, יכול להיות שהבורא רוצה לא בעשירייה אחת, אלא רוצה בכמה. אני לא עושה חשבונות, ולא אספר לכם את זה.

שאלה : אמרת היום בשיעור שלכל עשירייה נשלחנו מלמעלה כדי להשלים ולקשור זה את זה. במה אנחנו משלימים ובמה אנחנו קושרים זה את זה?

אנחנו צריכים ללמוד על זיווגי הספירות, זה חומר די מתקדם ב"תלמוד עשר הספירות", אבל כבר כשאנחנו לומדים איך בנויים הפרצופים, איך הם קשורים בספירות זה בזה, איך כל ספירה שעושה פעולת השפעה, עושה על עצמה צמצום, מסך, אור חוזר, פועלת דרך כל יתר הספירות ממטה למעלה, ואחר כך מקבלת את האור מלמעלה למטה, אז יש התכללות בין כולם.

אנחנו נצטרך ללמוד זאת ולבצע בפועל בינינו. איך מקובלים כותבים על דברים כאלה? מתוך זה שהשיגו, ומתוך ההשגה שלהם, ההרגשה שלהם איך זה קורה לפי ההתקשרות של אור וכלי, כך הם כותבים לנו. אנחנו נגלה את זה בינינו ונראה, ואז את מה שנקרא ב"תלמוד עשר הספירות" נגיד, אנחנו נרגיש בינינו, איך זה עובד בתוך הרצון שלנו, ברצונות המשותפים.

שאלה: לפני רגע תיארת את אחד המצבים שהכי מפחידים את מי שמנסה להיות תלמיד, זה המצב שהרב מסתלק, שהגוף מסתלק, ואז צריך להמשיך לבד. אמרת שיהיו קבוצות מחוברות, יהיה קשר ביניכם ונתחיל עוד יותר ללכת לפי אותו התלם.

קודם כל "לא אלמן ישראל" אנחנו נמצאים תחת הכוח העליון וכמו שהוא מסדר אותנו, שאני רב, ואתם תלמידים, והוא חיבר אותנו והביא אותנו לאיזה מצב, אז גם הלאה אנחנו נקווה שכך זה יהיה. לכן אנחנו צריכים לא לחשוב על זה, אלא רק להמשיך מיום ליום ככל האפשר יותר דרך החיבור לתת מקום לבורא להתגלות. רק על זה לחשוב ולא על שום חשבונות, מי חי, ומי מת, ומי בעולם הזה? זו לא בעיה, אל תדאגו, הכול תלוי בכמה אנחנו נבצע את המצבים שמוטלים עלינו. זה כמו שהאר"י אמר למי שהיה לידו לפני שנפטר. הוא אמר "אני מסתלק מפני שאתם לא צריכים אותי". אני לא זוכר איך קוראים לתלמיד הזה שהיה לידו.

הכול קורה לפי המצב הרוחני, אז אל תדאגו. בכלל תשחררו את כל המחשבות האלה. אנחנו צריכים לעבוד בלמעלה מהדעת. אנחנו נמצאים בכלי אחד, כלי נצחי, צריכים לגלות את הנצחיות שלו ואת הקשר של כל החלקים. מה כאן השאלה? אתם לא צריכים להתפלל שאני אישאר איתכם כאן, המצב הזה זה המצב הכי גרוע, בשביל מה להיות בעולם הכי נמוך.

תלמיד: כן זה ברור, חלילה, אנחנו לא רוצים לאחל לך דבר כזה. אבל מצד אחד שומעים עכשיו שלא לעשות חשבונות כאלה, לא להתעסק בזה, ומצד אחר כן צריכים להיות מוכנים למצב.

תקדמו לבורא זו ההכנה, אין יותר. תתקדמו לבורא.

תלמיד: חבר רשם לי פה שהרב יצחק הכהן היה ליד האר"י כשהוא נפטר.

כן יצחק הכהן, הוא היה ליד האר"י ואז האר"י סיפר לו את זה. תמצאו את הסיפור הקטן הזה ותקראו אותו, הוא דווקא טוב.

שאלה: בעשירייה שלנו רובנו עסקנו בתיירות, ועכשיו יש לנו בעיות בעבודה. מה לעשות בקשר לזה?

אני מבין שיש בעיה עם העבודה, במיוחד בגרוזיה שהיתה ממש מתמלאת בתיירים, ועכשיו אין עבודה. זו בעיה מאוד גדולה, אני לא יכול להגיד לך משהו.

אנחנו צריכים להבין רק דבר אחד, וירוס הקורונה יתבטל רק אם אנחנו נבטל את הדחייה ההדדית שבינינו. העולם חייב להגיע לחיבור. אם נתקדם בחיבור הכול יהיה יותר בריא והכול יחזור. לא יחזור, אלא יתקדם למצבים טובים ושוב ניסע, שוב נטוס, שוב נטייל על פני כל כדור הארץ. אם אנחנו לא נהיה מחוברים יותר ויותר, אנחנו לא נגיע להתפתחות של התיירות ולא להתפתחות בשום צורה אחרת, אתה תראה מה שיקרה.

האנושות חושבת שעוד מעט זה יגמר והכול חוזר, ואני לא יכול לספר להם, הם לא ישמעו אותי. לא הממשלות, לא בעלי העסקים, ובעלי חברות גדולות, אף אחד לא ישמע. מעצמו זה לא יחזור להיות טוב, אנחנו מחכים שהזמן יעבור והכול יחזור לקדמותו, זה לא יחזור. רק במידה שאנחנו נתקרב אחד לאחר אפילו בצורה גשמית, קצת יותר, רק בצורה כזאת אנחנו נראה חיים יותר טובים, יותר בריאים, ועד אז הכול הולך יותר ויותר לשבירה. יהיו יותר מפוטרים, יותר עסקים יסגרו, ויותר אנשים ישבו בבית.

כסף יהיה רק לאוכל ובקושי, והילדים ילמדו דרך האינטרנט, בגלל שהווירוסים עכשיו במיוחד מתחילים להתגלות בגילאים הצעירים. הכול יכנס ליותר ויותר הקפאה, לא יעזור לנו לעשות כל מיני משחקים כאילו שזה עובר, כמו שכל ממשלה מעוניינת, כדי להראות לעצמה שכאילו הכול נפתח ופורח, אחרת איך היא מצדיקה את זה שהיא שולטת? אבל יותר טוב לא יהיה.

העניין הוא שאנחנו נמצאים ב"דור האחרון", זאת תקופה שהתחילה ממש לפני כמה שנים במיוחד משנת 2010, אפילו 2015-16, ועכשיו היא ממש מתגלה בפועל. התקופה הזאת תמשיך עד גמר התיקון, והחשבון שלה הולך רק לפי מידת ההתקרבות בין בני האדם. אם אין התקרבות בין בני האדם, התקרבות טובה, לא יהיו חיים יותר טובים.

אך ורק במידה שנתקרב זה לזה, החיים יהיו יותר נעימים, טובים, קלים, יהיה יותר מזון, יהיו יותר אפשריות לטוס ולבלות, כל דבר יהיה רק אם אנחנו נפתח את הלבבות יותר ויותר. ואתם יודעים מי האחראי לפתיחת הלבבות באנושות? אתם. אתם, ולכן אנחנו צריכים לפתוח ככל האפשר את העניין הזה לכולם.

שאלה: לכל פעולה ולכל רצון אפשר לבנות כוונה נכונה, אז איך לא לרמות את עצמו?

אם אתה עושה את זה יחד עם החברים, אז הכוונות שלך, הרצונות שלך יהיו מכוונים נכון. רק יחד בעשירייה, ואז אין על זה שאלה. תעשו בעשירייה, אפילו אם אתם טועים, הבורא יתקן. אתם יכולים להגיד, כולנו אגואיסטים, עכשיו אנחנו מתחברים יחד, מחליטים יחד. אם אתם מחליטים יחד, אתם בונים חומה, זה נקרא "עיר הנידחת אי אפשר להחריב", ובחיבור שלכם אפילו שהוא לא נכון, ואגואיסטי, אבל אתם רוצים להגיע למטרה, אתם רוצים להיות מחוברים? גמרנו, הבורא יעשה את העבודה. לא לפחד.

שאלה: מצד אחד האדם רוצה ליהנות מגשמיות, מצד אחר הוא רוצה להשקיע מאמצים ברוחניות.

אנחנו צריכים להיות מקושרים בינינו כדי לתת לנו גם קיום גשמי וגם קיום רוחני. על זה כתוב "אם אין קמח אין תורה". זאת אומרת, חייב להיות קמח, לחם, ואז גם יכולה להיות תורה. "אם אין קמח, אין תורה".

לכן אנחנו צריכים לדאוג גם לחיים הגשמים וגם לחיים הרוחניים, גם בינינו ולכל העולם להשתדל יותר ויותר על ידי החיבור להביא את הרוח, ואז זה יסתדר.

קריין: הקטע שאתה אמרת לקרוא של ההסתלקות של האר"י עם הרב יצחק כהן, נמצא באגרת ל"ט של בעל הסולם.

"בעת פטירתו לא היה שם הרח"ו ז"ל, וזה לשונו מילה במילה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו, נכנס הוא (היינו מהר"י כהן ז"ל), ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם. וישיבהו, אילו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' ותיכף נפטר לחיי עולם הבא"."

(בעל הסולם. אגרת ל"ט)

אנחנו לא צריכים לחשוב על העתיד, אם תהיו מחוברים, תבוא מלמעלה הדרכה ולא חשוב באיזו צורה, ואז תמשיכו. העיקר להמשיך באותה דרך. למה אנחנו מדברים על זה דווקא היום? אני לא יודע, אולי לכבוד יום ההולדת שלי.

שאלה: שמעתי שאמרת שהחשבון עם האנושות הוא לפי התקרבות טובה בין האנשים.

זה החשבון של הבורא, כן ודאי. כי אנחנו צריכים לחזור לצורת אדם הראשון לפני החטא. עם כל הרצון לקבל שלנו שהתגלה, אנחנו צריכים לחזור לצורת הכלי לפני החטא, אבל עם הרצון לקבל המוגבר.

תלמיד: האנושות מבינה שהיא לא נמצאת ביחסים טובים ולמרות זאת בוחרת כן לחפש איך צריכים להיות ביחסים טובים, וזה כבר נמצא לא בתוך הרצון. חייבים כבר להגיע לזה?

כן, חייבים להגיע. נניח שהיום האנושות תשמע שאם אנחנו רוצים להיפטר מווירוס הקורונה רק מהמחלה, אנחנו צריכים להתקרב זה לזה בתכונות כאלה וכאלה. לא לקלל, לא לרצוח, לא לגרום רע לזולת בצורה כזאת בוטה. ואז וירוס הקורונה עובר ולא מגיעים וירוסים. אחר כך, אם אנחנו רוצים שכל העסקים שלנו שהיו קודם יחיו, יתקיימו, אז יש תנאי, אם אנחנו פותחים את העסקים האלה במקצת, לא לגמרי, אבל במקצת לטובת המשתמש, לטובת האנשים.

אחר כך עוד כל מיני כאלה דברים. נפתחים בתי ספר, כל מיני פעולות כאלה של הכלל, בתנאי שאנשים מתייחסים שם יפה זה לזה וכולי וכולי.

זאת אומרת, אם זה יהיה בצורה שתגרום לאנשים לחיבור הנכון, שזה בסך הכול פועל על הרוחניות, לא בעניין הגשמי, אלא פועל על הרוחניות בצורה הנכונה, אז ודאי שאנחנו נראה בזה הצלחה. ואם לא, יהיה רק יותר גרוע. רק יותר גרוע.

הם סתם יושבים ומחכים בכל הממשלות האלו, ש"עוד מעט יהיה". כלום לא יהיה, רק יותר גרוע. אבל בצורה כזאת שאנשים יבינו לאט לאט, כמה זמן צריכים לזה, עד שהם יראו שיש כאן איזו מגמה רעה ואין מה לעשות. והם יתחילו להתרגל שאין ברירה, וייסגרו עסקים, והאנושות תתחיל יותר ויותר ליפול ולהתמוטט, ולבנות את עצמה לא מתוך הסתכלות שכלית שהיא צריכה להיות בנויה יפה לכולם בצורה חדשה, אלא מתוך זה שיהיו עוני ומלחמות ובעיות. זה מחוסר הבנת התהליך שאנחנו עוברים. נקווה שאנחנו נוכל להסביר בכל זאת מה המגמה ואיך אנחנו יכולים להמתיק אותה.

קריין: יש לנו עוד ציטוט ששלחו החברים, אם אפשר לקרוא, בקשר למה שאמרת "ידיו לאלוקים". מתוך מאמר של רב"ש, "ענין יניקה ועיבור".,

"על כל הקושיות שעולה במוחו, על הכל הוא אומר שהוא הולך למעלה מהדעת, והוא הולך עכשיו בעינים עצומות, ורק באמונה. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק "כוש תריץ ידיו לאלקים". (תהלים סח, לב). "ואמר אם האדם יכול לומר "כוש" היינו הקושיות שלו הם תירוצים, היינו שאינו צריך לתירוץ, אלא הקושיא בעצמו, מזה הוא מקבל תירוץ, פירוש, שאומר שעכשיו שיש לו קושיא, אני יכול ללכת למעלה מהדעת. אז "ידיו לאלוקים", היינו שאז הידיים שלו היינו הכלי קבלה שלו מלשון "כי תשיג יד", ואז האדם נבחן לשלם, עם אלקים."

(הרב"ש. מאמר 31 "ענין יניקה, ועיבור" 1986)

איזה יופי זה. עד כמה פתאום מתברר שאנחנו יכולים לפעול. יש לנו מה לעשות. יש קבוצות, יש ארגון, אנחנו מחוברים יחד, אנחנו יכולים ממש לעזור זה לזה. ומה חסר לנו? רק מהחיבור שלנו לפנות לבורא.

שאלה: אז בכל זאת לשאול על הקטע הזה שקראנו על האר"י, זה נשמע על פניו כמו מצב מאוד לא טוב שהתלמידים הגיעו אליו, שהמורה שלהם הסתלק ככה בלי שהוא יכול להעביר להם את מה שהוא רצה.

אני לא יודע. אסור לנו לדבר משהו רע על התלמידים שלו. הם היו תלמידים שהיו מסורים לו, אבל לפי הזמן, מאיפה אנחנו יודעים בדיוק מהו המצב? רק אנחנו רואים שככה זה היה. למה הם לא הגיעו למצב שהוא היה נשאר בחיים אני לא יודע, אבל כך הוא אמר. אני לא הולך לבדוק את זה ולהשוות את עצמי למצבים שלהם, שאני לא מבין בהם. הם כולם היו תלמידי האר"י. זה לא צחוק. הם לא היו הרבה אנשים, אנחנו קראנו איך הם למדו, איך הם ניסו לבנות לעצמם את שיטת החיבור, התקנון. זה לא פשוט.

לכל הדברים האלה אני מתייחס כמו שרב"ש לימד אותי, "תתייחס לכל הדברים שאתה רואה, שזה משחק אתך. מה שרציני זה איך אתה צריך להגיב. ומה שיש לפניך זה הבורא משחק אתך. או שאתה רואה את הקבוצות ההן בצורה כזאת, או את החברים בצורה כזאת, או את המורה שלך בצורה כזאת, זה לא חשוב. זה משחק.

אבל מה יש לך מזה? שאתה לומד מהשיטה איך לפנות למורה, איך לפנות לחברים ודרכם לבורא, זה העיקר. בזה תחזיק. כל היתר "עיניים להם ולא יראו". אל תאמין למה שאתה רואה. זה הכול הבורא משחק אתך ויכול להביא לך כאלה בלבולים שאתה רק אחר כך תגלה עד כמה שהוא רמאי גדול, שקרן גדול. אין כמוהו. כל הרע בעולם ברא בצורה כזאת ולכן צריכים אנחנו תמיד לראות איך אנחנו בהתאם לזה מתנהגים.

תלמיד: קודם ציינת שלא ברור למה אנחנו מדברים על הנושא הזה היום. אולי בגלל יום ההולדת שלך.

לא, זה בצחוק. פעם אחת כתוב בתורה על יום הולדת, כתוב "היום יום הולדת לפרעה". אתה מבין, יום הולדת לפרעה. זאת אומרת מכל העולם, פרעה, הרצון לקבל האגואיסטי, הוא מנהל את יום ההולדת הגדול שלו. הוא חוגג יום הולדת.

אנחנו לא חוגגים יום הולדת. לילדים קטנים מקסימום עד בר מצווה, אפילו פחות מזה, חמש, שש, אז אנחנו עושים להם איזה יום הולדת. אבל אחר כך לא, זה לא מקובל. למה? מה יש לך לחגוג? שאתה האגואיסט נולדת לעולם הזה? אז תעשה מה שאתה צריך וזהו. מה אתה חוגג? שהתגלתה עוד צורה אגואיסטית בעולם? אז תעשה תיקון. אין חוגגים יום הולדת, לכן רק צחקתי מזה.

שאלה: אחרי החיבור בעשירייה, אחרי שהבורא איחד את העשירייה, מה צריכה להיות הפנייה הכללית? האם הודיה לבורא, או שיש עוד פעולה?

מה שאנחנו צריכים זה להודות לבורא על החיבור בינינו, שאנחנו יכולים מתוך העשירייה, מתוך החיבור בינינו להודות לו על החיבור ולבקש ממנו שהחיבור יהיה מעשי, שמתוכו באמת נוכל להשפיע. שאנחנו נוכל מתוך החיבור להרגיש אותו, שלו אנחנו משפיעים. וכל הזמן להיות בזה, אני, חיבור, בורא. אני, חיבור, בורא. למה אני צריך כל הזמן להזכיר לעצמי? כדי שאני מתוך זה אעלה, אגדיל את החיבור, אגביר אותו. ככה זה.

שאלה: הערת מספר פעמים על פעולות שאסורות על פי הקבלה. נראה לי שיהיה חשוב להקדיש איזה זמן בשיעור כדי לדעת איזה פעולות אנחנו אמורים לא לעשות שלא עוזרות לחיבור בינינו.

לא כדאי. אנחנו צריכים ללמוד מה עלינו לעשות, ומה לא לעשות אנחנו לא לומדים. מה שלא גורם לחיבור בינינו ובינינו לבורא, כל היתר בשבילנו אלה דברים גשמיים שאנחנו חייבים אולי לבצע אותם כדי להחזיק את הבהמה שלנו. ואז אתה צריך להסתכל על הבהמה שלך, כמה היא צריכה לאכול, כמה היא צריכה לישון וזהו. אתה צריך להלביש אותה, אתה צריך להשכיב אותה לישון, אתה צריך לרחוץ אותה. כמו לבהמה כך תתייחס לגוף שלך, מה שהוא חייב, כאילו שלידך חי חמור ואתה צריך לטפל בו, אז כדי להתקיים החמור גם צריך לקבל איזה טיפול. כך תתייחס לגוף שלך וכל היתר זה רק לחיבור.

חיבור "ישראל", זאת אומרת אתה, "אורייתא" שזו התורה שמתגלה, החיבור שמתגלה בתוך העשירייה, ו"קודשא בריך הוא" זה הבורא, זה הכול. לא לומדים על דברים שליליים בחוכמת הקבלה, אף פעם. אנחנו לא רוצים לגעת ברצון לקבל, לא לתת לו לדבר ולדון שככה זה בסדר וככה זה לא בסדר, אנחנו לא מדברים על מה שאסור, זה נקרא תורה חיצונית, חיצוניות התורה. את זה לומדים במקומות אחרים. בחכמת הקבלה אנחנו לומדים רק על החיבור. וחוץ מחיבור הכול פסול בשבילינו ואנחנו מרחיקים את זה מאיתנו וזהו. ובכל יתר הדתות והאמונות למיניהן שבהן מתעסק הכלל, שם זה ההיפך, זה אסור וזה אסור, רק מה שאסור. ואנחנו לא מדברים על האסור, אנחנו אומרים שחוץ ממה שמותר שגורם לחיבור כל היתר פסול.

שאלה: עד כמה תפקיד הש"ץ חשוב בעשירייה כדי לחבר את החברים?

ש"ץ בעשירייה צריך לעורר אותם לתפילה. הוא לא יודע בדיוק מה להתפלל ואיך להתפלל והוא לא צריך להיות יותר מהחברים, אלא הוא צריך לעורר אותם לתפילה, זה עיקר התפקיד שלו. זה נקרא "שליח ציבור", שהוא פונה אליהם לעורר אותם לחיבור, לתפילה ולבורא, כדי לחבר אותם לבורא. אז כל פעם צריך להיות מישהו אחר, כל יום אדם אחר, והוא צריך להרגיש בזה את התפקיד שלו. ובאותו יום הוא חייב להיות שקוע בזה וכל הזמן להעביר להם את החשיבות הזאת של חיבור ותפילה.

שאלה: קודם אמרת שהיית מאוד רוצה לראות את העשיריות יותר עצמאיות. במה מתבטאת העצמאות של העשיריות?

עצמאות של עשירייה מתבטאת בזה שהיא מרגישה את עצמה כאוסף שלם שלא מורידים ממנה ולא מוסיפים לה שום דבר, אלא עד כדי כך היא מרגישה שלמה ורק חסר לה הקשר עם הבורא. והיא מוכנה להעלות חיסרון לבורא מקרבה, זאת אומרת מתוך הלב המשותף שלהם ודורשת שהבורא יענה לה. זו פנייה נכונה מעשירייה נכונה לבורא הנכון.

שאלה: הציור שציירת לעתיד לא נראה כל כך ורוד.

למה לא ורוד? אם אנחנו נטפל בכל מה שיש לנו באקטואליה שמתגלה, אנחנו ממש נתקדם יפה וטוב. ואם לא, אנחנו נראה בכל הדברים האלה שמתגלים כשליליים, שהם מעוררים אותנו לכיוון הטוב. אי אפשר להתקדם על ידי כוח אחד, חייבים להיות שניים. אחד מושך ואחד דוחף מאחורה. אם אתה לא נמשך קדימה בעצמך אז באותו רגע מגיע כנגד זה כוח מאחור שדוחף אותך קדימה. ושני הכוחות האלה מגיעים מהבורא ושני הכוחות האלה מכוונים אותך למטרה. ועל ידי איזה כוח להתקדם, זאת הבחירה שלנו. אז תבחרו.

תלמיד: אם אנחנו עכשיו ברמה הפרקטית נשים לעצמנו אתגר שכל שיעור הוא כאילו כנס ונגיע בוערים ברמת ההשתוקקות, האם זה ישפיע על המצב?

בטח, לא צריכים יותר. "בכל יום ויהיו בעיניך כחדשים" .

תלמיד: אבל אתה תיארת קודם שהאנושות צריכה להתקרב אחד לשני.

זה בתנאי שתהיה התדרדרות, שההתדרדרות תימשך. אתה רואה שהם חושבים שעוד מעט זה ייגמר, עוד מעט יהיה טוב. בינתיים יש קריסה מיום ליום, אפילו לא רוצים לדבר על זה כל כך, כי הממשלות מפחדות שאז יתנו להן סטירה ויפילו אותן. בשביל מה אני צריך ממשלה שמיום ליום אני מרגיש יותר גרוע. בדרך כלל עושים מהפכות, הופכים את הדברים האלה שעושים, למרות שלא יודעים מה, אבל אתה רואה כמה כאלה יש שרוצים לקפוץ ולנהל. "תן לי לנהוג", כל אחד רוצה להחזיק את ההגה ביד, למה? יש בזה שליטה וכסף.

תלמיד: אז כשאתה אומר שהמפתח אצלנו, זה אומר פרקטית שאם אנחנו באים לשיעור ובמהלך השיעור נהיה עם דרישה חזקה כמו בכנס, זה המדד שצריך להיות, אז אנחנו נראה ישר שינויים?

כן. אנחנו צריכים לראות שינויים ממש מיום ליום ושינויים לטובה, שאנחנו רואים שהם לטובה. יכול להיות שהאנושות לא תבדיל בזה כי עוד לא מגיע לה, היא מיד תתחיל להירגע. גם אנחנו אם נתחיל להירגע עם איזו הופעה טובה בינינו לעולם, גם אנחנו נראה התקדמות. אנחנו גם עכשיו מתקדמים ומתקדמים לא רע, בוא נגיד, ודאי שתמיד אפשר להוסיף, אבל אנחנו צריכים להוסיף.

אנחנו מתקדמים אבל זה לא מספיק. אנחנו צריכים יום יום כבר להגיע למצב שאנחנו מגלים קשר יותר חזק עם הבורא, שמתגלה לנו עוד יותר ועוד יותר, שכבר נמצא בינינו, שאנחנו מרגישים שיש כוח שמקשר בינינו. בוודאי שכל יום אנחנו מתחילים בחושך יותר גדול ומתקנים אותו עד לאור יותר גדול.

שאלה: היום קבוצת מוסקבה מתאספת לפיקניק, אפשר להזמין אותך או שעדיף לא לעורר קנאה?

אני איתכם, אל תדאגו. אני יודע על הפיקניק הזה, דווקא הנשים כתבו לי ולא הגברים. הגברים לא כותבים ולא מזמינים. לא שאני מצפה לזה ומחכה לזה, ודאי שלא, ואני לא צריך להיות בזה, זה דבר חברותי, ואם אני אהיה, אני שובר את החברה. זה לא טוב, ממש כך. אין מה לעשות, אם אני אהיה, זה יהיה עקום.

לכן שיהיה לכם פיקניק טוב ותתחברו בעדינות, תעשו את זה בעיקר בכוונות, בעיקר בקשר דרך איזה מרחק. תנסו כך וכך, אני מקווה שזה יגרום טוב לכולנו.

שאלה: אמרת "מעשירייה נכונה לבורא נכון", תוכל להסביר מה זה "בורא נכון"?

בורא זה לא משהו אידיאלי, בורא זה לא משהו אוניברסאלי, משהו עליון עליון, בורא קודם כל נקרא "בוא וראה". אלה שתי מילים, "בוא", "ראה". "בוא" זה תבוא, תתקרב, ו"ראה", תסתכל, תראה, תגלה. זאת אומרת, לפי כמה שאנחנו מתקרבים למושג הזה "עליון", אנחנו רואים אותו, מכירים אותו, מרגישים אותו. הכול כלפי האדם המשיג. לכן כלפי אחד זה ככה, כלפי השני זה ככה, ואף אחד לא יכול להשוות את הבורא שלו עם בורא של מישהו אחר.

קריין: קטע 8 מתוך שמעתי י"ט "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה".

"אין להאדם להתרעם, בזמן שיש לו עבודה עם הרצון לקבל, בזה שהוא המפריע לו בעבודה. והאדם בטח היה יותר שבע רצון, אם הרצון לקבל היה נעדר מהגוף, היינו, שלא היה מביא להאדם את שאלותיו, להפריע לו מהעבודה של קיום תו"מ. אלא האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

כן, אפשר לדבר על קטע הזה עוד הרבה, אבל נראה.

שאלה: בקשר לתפקידי ש"צ ודברים כאלה. נניח שחבר רוצה להיות ש"צ ביום שני וגם אני רוצה להיות ש"צ ביום שני, בזה שאני מוותר כביכול אני עושה פעולת השפעה?

ודאי שגם זאת פעולת השפעה, כן.

תלמיד: מה צריכה להיות הכוונה?

כוונה שאתה עושה טובה לחבר, אתה רוצה לעשות לו טוב.

תלמיד: אבל אני גם יכול לעשות את זה מתוך רחמים?

זה לא חשוב מתוך מה, אתה גורם לו טוב. את הסיבות שלך אתה תגלה אחר כך, עד כמה הן נקיות או לא נקיות מהאגו שלך, אבל בזה שעשית את הפעולה בצורה פיזית, שוויתרת לו, כבר עשית פעולת השפעה. כדאי.