שיעור צהריים 21.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 569,

מאמר נ"ב, "אין עבירה מכבה מצווה"

"אין עבירה מכבה מצווה" זה דווקא טוב, כי אם אני עושה עבירה חס ושלום אז העבירה הזאת לא מכבה את המצווה שעשיתי קודם, ואם כך כל המצוות מצטרפות כנראה על אף שיש גם עבירות שמצטרפות. בואו נראה למה מתכוונים בעל הסולם ורב"ש ועוד חכמים שלפניהם.

נב. אין עבירה מכבה מצווה

שמעתי עש"ק ט' אייר תש"ג

""אין עבירה מכבה מצוה, ואין מצוה מכבה עבירה". הנה דרך העבודה הוא, שצריכים ללכת בדרך הטוב. אבל הרע שבאדם אינו נותן לו ללכת בדרך הטוב. אבל צריכים לדעת, שאין האדם צריך לעקור את הרע, כי דבר זה הוא בלתי אפשרי. אלא שצריכים רק לשנוא את הרע, כמ"ש "אוהבי ה' שנאו רע". שרק השנאה צריכים, שמדרך השנאה הוא שמפריד בין הדבוקים.

ומשום זה אין להרע שום מציאות בפני עצמו. אלא מציאות הרע תלוי באהבה להרע או בהשנאה להרע. זאת אומרת, שאם יש לו אהבה להרע, אז הוא נלכד ברשותו של הרע, ואם הוא שונא להרע, אז הוא יצא ממחיצתם, ואין להרע שלו שום שליטה על האדם. נמצא, שעיקר העבודה הוא לא בעצם הרע, אלא במדת האהבה, ובמידת השנאה. ומשום זה עבירה גוררת עבירה.

ויש לשאול: למה מגיע לו עונש כזה, כי בזמן שהאדם נופל מעבודתו אז צריכים לסייע אותו, איך לקום מהנפילה. וכאן אנו רואים, שעוד מוסיפים לו מכשולים, שיפול יותר למטה ממקום נפילתו הראשונה.

אלא בכדי שהאדם ירגיש שנאה להרע, נותנים לו עוד רע, בכדי שירגיש עד כמה שהעבירה מרחיק אותו מעבודת ה'. והגם שהיה לו חרטה על העבירה הראשונה, אבל עוד לא היה לו שיעור חרטה, שיביא לו שנאה להרע. לכן עבירה גוררת עבירה. וכל פעם הוא מתחרט. ובטח שכל חרטה מביאה לו שנאה להרע. עד שנשלם לו שיעור שנאה להרע. ואז הוא נפרד מהרע כנ"ל, כי שנאה מביא פירוד.

ולפי זה יוצא, אם האדם מגלה שיעור שנאה בשיעור שיבא לידי פירוד, הוא לא צריך לידי תיקון של עבירה גוררת עבירה. וממילא הוא מרויח זמן. ובזמן שהרויח, הוא נכנס לאהבת ה'. וזה שכתוב "אוהבי ה' שנאו רע". שרק שונאים את הרע, אבל הרע עצמו נשאר במקומו. ורק לשנאה להרע צריכים.

וזה נמשך מן "ותחסרהו מעט מן אלקים". וזה סוד שהנחש אמר, "והיתם כאלקים, יודעי טוב ורע". שפירושו, שהאדם מתיגע ורוצה להבין, כדוגמת ה', כל דרכי השגחה העליונה. וזהו "תאוות אדם תשפילנו". היינו, ע"י שרוצה להבין הכל בשכל חיצוני, ואם לא מבין את זה, הוא נמצא בשיפלות.

והאמת הוא, שאם האדם נתעורר לדעת איזה דבר, זהו סימן שהוא צריך לדעת את הדבר. ובזמן שהוא מתגבר על הדעת שלו, מה שהוא רוצה להבין, ולוקח הכל באמונה למעלה מהדעת, זה נקרא "שיפלות, שאין למעלה הימנה במדת האנושית". נמצא, בשיעור שיש לו תביעה, לדעת יותר, ולוקח את זה באמונה למעלה מהדעת, נמצא שהוא בשיפלות יותר.

ובזה נבין מה שפירשו על הפסוק "והאיש משה עניו מאד" ענוותן וסבלן, שפירושו שהיה סובל את השיפלות במידה שאין למעלה הימנה.

וזה סוד, שאדם הראשון קודם החטא היה אוכל מעץ החיים והיה בשלימות, אבל לא היה יכול ללכת יותר ממדרגתו שבו עמד, כי לא היה מרגיש שום חסרון במצבו. וממילא לא היה יכול לגלות כל השמות הקדושים. לכן "נורא עלילה לבני אדם" עשה, שיאכל מעץ הדעת טוב ורע. וע"י החטא הזה כל האורות נסתלקו ממנו. וממילא הוצרך להתחיל עבודתו מחדש.

ועל זה אמר הכתוב, ש"נגרש מגן עדן". מטעם, שאם יאכל מעץ החיים, "וחי לעולם". שהוא סוד פנימיות העולמות. ששם, אם הוא נכנס, הוא נשאר שם לנצחיות. היינו, שעוד הפעם הוא ישאר בלי חסרון. וכדי שיוכל ללכת ולגלות השמות הקדושים, שהם מתגלים על ידי תיקון של טוב ורע, לכן היה מוכרח לאכול מעץ הדעת.

וזה דומה לאדם, שרוצה לתת לחבירו חבית גדולה מלאה עם יין. ואין לחבירו אלא כוס קטן. מהו עושה? הוא נותן לו יין לתוך הכוס הזה. והוא מוליך את הכוס הביתה ושופך שם. ואחר כך הוא מתחיל מחדש ללכת עם הכוס. וממלא עוד הפעם עם יין. והולך עוד הפעם לביתו. עד שמקבל את כל חביות היין.

ושמעתי עוד משל, שאמר: לב' חברים, שאחד נהיה מלך והשני היה עני ואביון. ושמע, שחבירו נעשה מלך. אז העני הלך לחבירו המלך, וסיפר לו על מצבו הרע. אז המלך נתן לו מכתב לשר האוצר, שבמשך שעתיים הוא יקבל כסף כמה שרוצה. והעני בא לבית האוצר עם הקופסא הקטנה. ונכנס, ומילא את הקופסא הקטנה עם כסף.

כשיצא, אז הפקיד נתן לו בעיטה בהקופסא. אז כל הכסף נפל לארץ. וכך היה חוזר חלילה. והעני היה בוכה: למה הוא עושה לו כך? ולבסוף אמר, כל הכסף שלקחת כל הזמן, שלך הוא. ואתה תיקח הכל. כי לא היו לך כלים, לקחת את הכסף, שיספיק לך מהאוצר. לכן עשה תחבולה כזאת."

אנחנו לא מסוגלים ללמוד בבת אחת את כל החכמה, לקבל בבת אחת את גילוי הרוחניות בכלים הקטנים שלנו. אלא מה שכן קורה הוא, שאנחנו ממלאים אותם כל פעם עוד קצת ועוד קצת, וכך יום יום שיעור שיעור, אנחנו ממלאים את הכלים שלנו עד שיכולים לקחת את הכול ולגלות שזו ''מידה שלמה''. זה מה שקורה לנו.

לכן "אין עבירה מכבה מצווה", אנחנו תמיד מקבלים טיפין טיפין, קצת ועוד קצת, וכך זה קורה לנו עד שנוכל למלא את הכלי שלנו בשלמות.

שאלה: אני לא יכול להגיע לשיעור בוקר כמו שאני רוצה, איך להגיע למצב שאני יכול לראות שהוא מלא רחמים באמונה למעלה מהדעת, אם אני איבדתי את האמונה?

פשוט להמשיך ככל האפשר יותר ויותר להתקרב לבורא בהשפעה אליו ככל שאתה מסוגל, ולא לאבד תקווה שבסופו של דבר תמלא את הקופסה שלך ואז תקבל את הכול.

שאלה: האם הקופסה הקטנה של העני היא בעצם משל לרצון שלנו שאנחנו יכולים לגדל אם אנחנו עושים את זה בהתמדה כדי שנוכל לקחת יותר מהאוצר עד שהוא יהיה שלם, עד שמקבלים את הכול?

כן, יש לנו רצונות קטנים וכוח קטן, ורק על ידי ריבוי הפעולות אנחנו יכולים להגיע למצב שאוספים ואוספים את היגיעה שלנו, ועל ידי זה אוספים בקופסה הקטנה שלנו עוד ועוד תוצאות מהיגיעות הקטנות, עד שמגלים לנו את כל המציאות בצורה השלמה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעשות את זה בכוח הרצון שלנו, במסירות, ודרך החיבור בינינו?

ודאי, זה מה שאנחנו עושים, רק מתוך החיבור שלנו בחזרה לאותן פעולות של חיבור.

שאלה: מה הכוונה להישאר לנצחיות בעולמות הפנימיים? האם אנחנו עכשיו בעולמות הפנימיים ואנחנו רוצים לצאת מהם?

תצאו, אף אחד לא מפריע.

תלמידה: אני שואלת אם אנחנו בהם או לא, האם אכלנו מעץ החיים?

לא, עדיין לא יצאנו מעולמנו הנמוך ביותר.

תלמידה: האם אנחנו בעולמות הפנימיים כמו בגלות?

כן, ואפילו לא מרגישים עדיין שאנחנו בגלות.

שאלה: איך לעורר בנו את הרצון לדעת את הבורא? זה מתייחס לפסוק שאם האדם מתעורר לדעת איזה דבר זה סימן שהוא צריך לדעת אותו.

בכל אדם ואדם יש נקודה שבלב שאיתה הוא יכול להתקשר לבורא ולהתחיל לעורר את הבורא שיתקן אותו.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיע למצב שהבורא לא יצטרך כל הזמן לשפוך לנו את הקופסה, כלומר נגיע לכלי שלא נצטרך כל הזמן את הפעולה הזו של לשפוך שוב ושוב?

לא. כל עוד אנחנו לא גומרים את כל מה שיש באוצר כלפינו, אנחנו לא יכולים לראות את הקופסה שלמה.

שאלה: האם האדם צריך לאהוב את הבורא לפני שהוא מתחיל לשנוא את הרע או ששתי הפעולות האלה צריכות לקרות באותו זמן?

זה קורה במקביל. "אוהבי ה' שנאו רע", כך זה קורה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לעשות אנליזה לעבודה שלנו, למצב שלנו, ואנחנו בודקים בדרך כלל בשכל, ובזה רוצים לדעת יותר. איך זה שונה מהרצון לדעת יותר שעליו כתוב במאמר, שאסור להשתמש בזה אלא צריך ללכת למעלה מהדעת ולא לדרוש יותר?

תתקדמו כפי שמקדמים אתכם, מוליכים אתכם ותקבלו הסבר.

שאלה: איך להשיג מצב שבו מופיעה יכולת לשנוא את הרע, שבו אפשר להפריד את הרע ממני?

בהדרגה אתם תגיעו לזה. זה כבר אמור להתחיל להתגלות לך. וזה תלוי רק במוכנות שלכם לקבל, ולקלוט את הרע.

שאלה: איך להגיע למצב שאני יכול לשנוא את הרע, אם אני עדיין לא מרגיש אותו?

אתה תתחיל להרגיש את הרע, וברגע שתתחיל להרגיש אותו, במידה שתרגיש כמה הוא מפריע לך להגיע לקשר עם הבורא, אז תתחיל לשנוא אותו.

שאלה: כתוב שככל שיש יותר חרטה, ככה יש יותר שנאה לרע. איך לעורר בעצמי את החרטה על הרע? יש מצב שבשכל אני מבינה את הרע, אבל הלב כאילו אבן, לא מרגיש.

רק להיות עוד יותר מקושרים ומקושרות עם החברים והחברות. אין כאן מה לעשות. רק זה יכול לעזור לך.

שאלה: אם האדם מאוד סובל מהרע שהוא עשה, האם המצווה הזו לא מכבה את הרע? או לפחות מרחיקה אותו מהרע שנעשה?

כן, לכן ככל שהוא עושה יותר דברים טובים הוא מרגיש יותר את הרע. לכן כתוב "אוהבי ה' שנאו רע". למה? אם הם אוהבים את הבורא, דווקא בגלל זה הם שונאים את הרע.

תלמידה: האם רק כשהאדם עובר סבל מאוד גדול מהרע, זה מה שפותח לו את הדלת לבורא?

כן. אבל לא מהסבל, אלא הוא מרגיש שהוא עדיין נמצא בתכונות שלו, ומזה הוא סובל.

שאלה: נאמר שאם האדם מגלה בעצמו מידת שנאה, ואז הוא לא הולך בדרך של "עבירה גוררת עבירה", ובצורה כזאת הוא נכנס לאהבת ה'. האם על ידי גילוי הרע בעצמי, אפשר לברוח מהירידה?

לא. זה בלתי אפשרי.

תלמידה: בכל מקרה תהיה ירידה?

בכל מקרה יהיו ירידות, ונפילות. האדם צריך להיות מוכן לכך, אבל צריך להבין שדווקא הירידות מביאות אותו לעליות.

שאלה: אם מידת החרטה שווה למידת השנאה לרע, איך להגיע למידה מספיקה כדי להיות בשנאה לרע, אבל יחד עם זאת להיות בשמחה בעבודה כי הוא אתנו? איך אפשר לחבר את שני המצבים ההפוכים האלה, את הרגשות ההפוכים האלה?

הם משתלבים בצורה מצוינת. את תראי עד כמה הטוב והרע עוזרים אחד לשני לאבחן, לאתר, ולהגדיל אחד את השני בצורה הדדית. למרות שנדמה לנו שהם מוכנים להשמיד אחד את השני, הטוב והרע. אבל האמת היא שזה לא כך. האמת היא שהרע מבליט את הטוב, והטוב מגלה עוד יותר את הרע, ובצורה כזו הוא עוזר לאדם לשנוא את הרע ולאהוב את הטוב.

תלמידה: אומרים ששנאה זה מה שמפריד בינינו. אז ההרגשה של השנאה, האם היא צריכה להיות רגשית, אמוציונלית, או שהיא צריכה להיות פשוט תובנה שצריך להיפרד מהרע?

לא. זה לא סתם חשבון בראש. זו צריכה להיות הרגשה שמורגשת בלב. כמו השנאה, כך גם האהבה. זה צריך להיות מורגש בתוך הלב.

תלמידה: זה אומר שמזה מופיעה השמחה, כשאתה מרגיש את זה בלב, וזה עוזר לך להשיג יותר האהבה?

כן.

שאלה: האם רק דרך העשירייה אפשר לזהות את הרע הפרטי שלנו?

כן. רק דרך העשירייה. כי כל ההשפעות באות לאדם מהבורא דרך העשירייה, ואז הוא יכול להבדיל ביניהן, אם זו השפעה טובה, רעה, עבור מה היא, וכולי. אחרת הוא לא מזהה את ההשפעה, כאילו שאין לו מכשיר שמזהה את יחס הבורא אליו.

תלמידה: איך אפשר לעזור לעשירייה כדי שהיא תהיה יותר מודעת לדבר הזה, ומכך נרצה להיות יותר מחוברות?

צריך לדבר על זה עם החברות. ככל שתהיו מחוברות בעשירייה, אתן תוכלו יותר מהר ויותר לעומק לברר את היחסים ביניכן, ולהגיע למצב שתבינו את הבורא בקשר ביניכן. מלכתחילה אתן לא מרגישות את זה, אבל אחר כך תגלו שכל החיבור בעשירייה לא בא במקרה. אלא שאתן צריכות דווקא את החברות או החברים האלו, כדי לגלות נכון את יחס הבורא אליכן, ולהגיב אליו בצורה נכונה.

שאלה: אז כדי לגלות את כל הטוב צריך לגלות את כל השנאה והרע?

בוודאי.

תלמידה: ומה עוזר לנו לאזן את זה נכון כדי שהשנאה לא תצא החוצה, ותישאר רק בתוך העבודה הפנימית שלנו?

העיקר זה להיות בקשר בינינו, להשתדל לגלות את ההדדיות, את ההשפעה ההדדית של הבורא כלפינו, ואז נבין מה בדיוק הוא רוצה מאתנו.

שאלה: כדי לשנוא את הרע צריך להבין מה הוא. הרע זה הרצון שלי לקבל? או שלא רק, וזו גם התכונה שלא מאפשרת לנו להתחבר. מה זה הרע?

הרע הוא זה שלא מאפשר, ומונע מכם להתחבר. זה הכול.

שאלה: אדם במידה מסוימת חייב להשתמש ברע, זה האגו שלו, הוא גדל, הוא צריך איכשהו ללמוד משהו, להבין משהו, האגואיזם הזה מקדם אותנו במידה. ואחר כך כשאנחנו מגיעים ללימוד הקבלה, מסבירים לנו ואנחנו מתחילים להבין מה זה הרע הזה, וכבר בעשיריות אנחנו לומדים להתבטל. אבל איך אנחנו מגיעים להכרת הרע הזה? כי אנחנו לא יכולים להגיע להכרה הזאת עד שלא נשתמש בו.

אנחנו מתאספים בעשירייה, זה דבר הראשון. דבר שני, אנחנו מסכמים בינינו להתחבר יחד, כל העשירייה יחדיו. וכל מה שמתגלה בינינו ומפריע לנו להתחבר יחד אנחנו רושמים, כמה תכונות כאלה יש לנו. כל אותן התכונות שמפריעות לנו להתחבר נקראות "יצר הרע". התכונות המזיקות, הרעות, המנוגדות לבורא, מהן עלינו להיפטר. לכן תרשמו את זה בתוך היומן הקבוצתי שלכן ואחר כך תבדקו את זה אחת לשבוע, ממה כבר התפטרתן, ממה עדיין לא וכולי. זה מה שיביא אתכן להבנה נכונה מי אתן.

שאלה: איך לעבוד נכון עם היומן הקבוצתי הזה? מה לרשום שם, איזה תכונות בדיוק?

האמת היא שזאת שיטה שבה משתמשים רבים. אדם מגיע לעבודה חדשה, הוא פותח את המחברת, רושם שם את כל אותם הדברים שהוא לא מבין, שהוא שמע לפני רגע, שהוא צריך לשנות אולי בתוכו וכולי, ואחר כך הוא בודק, בוחן את זה. בצורה כזאת הוא עוקב אחרי עצמו כמה הוא מתקדם.

תלמיד: זו עבודה פרטית מה שתיארת. אבל בעבודה קבוצתית איך אנחנו עושים את זה?

תרשמו את זה בדף משותף במחשב. תיצרו עמוד קבוצתי משותף של העשירייה שלכם ותרשמו שם את הדברים.

תלמיד: מה בדיוק לרשום?

אתה רושם את שמך ולידו שאלה או התרשמות, אבל ממש בקצרה. תשאיר את הרישום הזה, ואחר כך עוד חבר ירשום וחבר שלישי. רק אל תעמיסו, אל תמלאו מדי, כדי שיהיה מובן לחברים. תרשמו תאריך ואת דעתכם בנושא.

תלמיד: אם הבנתי אותך נכון, עלינו לרשום תכונות רעות שעלינו להתגבר עליהן?

לא רק זה, גם את התכונות הבאות שעלינו להתמודד איתן.

תלמיד: מה העיקר שעלינו לרשום שם?

ההתרשמויות שלי מחיבור עם חברים, זה מה שעלי לרשום שם.

תלמיד: ואם לא הצלחתי, הרגשתי איזו דחייה.

אז תרשום את זה, זה מאוד מאוד חשוב. דווקא את זה תרשום.

תלמיד: האם אפשר לרשום דברים כאלה שהחברים יראו, אפילו על דחייה שהרגשתי?

כן, מה יש לך להסתיר את זה.

תלמיד: ומה לעשות עם זה אחר כך?

לתקן.

תלמיד: האם אחר כך עלינו לעשות סיכום, להסיק מסקנות?

אתם תראו את זה כבר בתוך הקבוצה.

תלמיד: האם זה לא ישבש, יסיט את החברים?

לא, זה לא יסיט אותם לשום מקום, הם יראו שאתה הגון, שאתה כן, שאתה אדם ישר, שאפשר לעשות איתך עסק. אתה רואה את המגרעות שלך, אתה רושם אותן, אתה מוכן לבדוק את זה. גם אפשר יהיה להביט על זה מהצד, במצב אחר שכבר אין לך את התחושות והמחשבות האלה שהיו לך, אתה כבר מביט על זה מהצד ומנסה לעבוד עם זה.

תלמיד: האם אפשר לעשות סיכום נגיד בסוף שבוע?

כן, בוודאי. אתם יכולים אפילו להתאסף יחד, לקרוא את היומן הזה ואיכשהו לברר, לדבר על זה. בעקבות זה אתם תהיו יותר פתוחים זה לזה, תבינו זה את זה טוב יותר. לא צריכים להתבייש, לא צריכים להסתתר, אתם צריכים בתוך הקבוצה להיות "כאיש אחד בלב אחד". אתה לא מתאר לעצמך עד כמה חלל גדול נגלה לנו.

תלמיד: לאיזה חלל אתה מתכוון?

אני מתכוון לחלל שהוא מלא בבורא.

תלמיד: האם כתוצאה מעבודה כזאת?

בוודאי.

שאלה: מה יש בלב האבן שהוא מיתקן אחרון ודורש שבירה?

הרי הוא מאובן, הוא לב אבן, לכן עלינו לשבור אותו.

שאלה: ככל שאני מתקדמת בלימוד, כך אני מרגישה שאני יותר מצליחה לדמיין ולקלוט לתוכי חיים של אחרים, אני יותר מרגישה אותם, את הסבל שלהם. לעומת זאת אני גם מרגישה יותר נפרדת ואדישה כלפיהם. אני גם שונאת אותם וגם רוצה להיות בחמלה באותה מידה. אז למה זה קורה לי כך?

הבורא בינתיים מראה לך את התכונות שלך, כמה עדיין את מקולקלת .

שאלה: האם באותה מידה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו, אנחנו רוכשים יותר כוחות מהבורא ומתעמקים בידיעה אמיתית ובחידוש הקשרים?

בדיוק באופן כזה אנחנו מקבלים את התכונות החדשות מהבורא במקום אותן התכונות האגואיסטיות שהיו לנו ושהיינו רוצים להיפטר מהן.

תלמידה: האם כך אנחנו מגלים את שמותיו של הבורא?

כן.

שאלה: הבורא גילה בי כזאת מידת רע, שכבר אי אפשר היה לעשות עם זה משהו. כמובן שרצתי מהר לקבוצה ולחברות שלי, ובעזרת העשירייה שלי הצלחתי להתעלות ולתקן חלק קטן מהאגו, ואז הגיעו תענוג ושמחה, והחברות שמחו איתי יחד. האם אפשר להתענג ולשמח כך את הבורא?

כן, אפשר לשמוח מכל מה שפועל כלפי התקרבות.

שאלה: נתת לנו עכשיו תרגיל מאוד טוב, לרשום את התחושות שלי ולא לבקר אחרות. איך לבטא את מה שאני לא יכולה לתקן בתחושות שלי ולבקש להעלות תפילה?

תתחילו לרשום, ואחר כך כבר תדברו ביניכן ותתחילו להבין איך בדיוק לעצב, לנסח ולסדר זאת כדי שתהיה מכך תועלת קולקטיבית.

תלמידה: האם לכתוב על התחושות שלי גם אם אני לא יודעת איך לתקן?

כן, בדרך כלל האדם שוכח מאותן התכונות שעליו לתקן.

שאלה: מה לעשות במצבים שאני רואה גילוי רע בין שתי חברות בעשירייה, איך אפשר לעזור להן להתחבר?

להשתדל, אולי לדבר עם עוד כמה חברות כדי לעזור לחיבור הכללי בקבוצה.

תלמידה: האם עליי להעיר לאחת מהחברות שלא מסתדרות במידה ויש לי ביקורת כלפיה?

לא.

שאלה: כתוב "הוא הוא לא צריך לידי תיקון של עבירה גוררת עבירה. וממילא הוא מרויח זמן. ובזמן שהרויח, הוא נכנס לאהבת ה'". מה הכוונה שהוא מרוויח זמן?

הוא מרוויח זמן, כלומר הוא לא צריך לעבור הרבה פעמים עליות וירידות אלא כבר בפעולה אחת הוא מתקן זאת.

שאלה: לגבי החיבור. לפעמים יש מצבים שאחרי גילוי של שנאה, נפתח ממד חדש של אהבה בקשר בינינו בעשירייה. אבל אני מרגישה שאני לא יודעת איך להתקדם מעבר לכך בלי שעוד פעם יתגלה הרע. איך להעמיק את האהבה בינינו?

רק על ידי התעמקות בחיבור הטוב.

שאלה: רציתי לשאול על רע קולקטיבי. בזמנו היית מציין בשיעורים ובישיבות כתבים על הנאציזם, שזו לא איזו תופעה היסטורית שלומדים את התאריכים שלה, אלא הנאציזם חי וקיים ונראה איך הוא יראה בוורסיה החדשה שלו. חשבתי שבטח אמרת את זה על הקהילה האמריקאית, שכל הזמן חוטפת כל מיני ריקושטים ושבישראל אני לא ארגיש נאציזם בגלגול הזה. והנה הנחש פתח את הפה שלו והמילה נאציזם הפכה למילה שגורה פה בישראל, חמאס שווה נאציזם. איך אנחנו מתייחסים לרע הקולקטיבי המפחיד הזה?

כולנו מחליטים יחד שרוצים להתחבר ולהתקרב זה אל זה, ובצורה כזאת אנחנו מתקנים את הדחיה המשותפת בינינו.

שאלה: למה הלב של מי שהבורא מרביץ לו נהיה יותר רך, ויש את מי שהפוך, הוא נהיה יותר קשיח?

תשאלי את הבורא.

שאלה: אתמול הייתה לנו פגישה ארגונית של העשירייה ודברנו על איך לארגן את הפגישות בגלל השיעורים החדשים, ומה אנחנו יכולות לבטל בעשירייה. כולן בעשירייה הודו שיש יותר מדי דברים ואנחנו עייפות, ומתוך העייפות הזאת חברה אחת לקחה על עצמה עוד תפקיד ונתנה דוגמה לעשירייה. אנחנו גילינו את עצמנו בכזה מקום שבו הרגשנו את התשוקה המשותפת להתפלל זו עבור זו. יש הרגשה שאנחנו מקבלים הכול עבור השפעה, האם זה נכון?

בכלל, אם את כבר מקבלת משהו, אז זה רק על מנת להשפיע.

תלמידה: האם יש בזה אפשרות להרגיש שרק איזשהו אחוז יכול לקבל עבור השפעה או לא?

זה יהיה כבר אחר כך, בינתיים מוקדם.

שאלה: כתוב, "נמצא, בשיעור שיש לו תביעה, לדעת יותר, ולוקח את זה באמונה למעלה מהדעת, נמצא שהוא בשיפלות יותר". כלומר אנחנו לא צריכים להמעיט את החיסרון לדעת, אלא לגלות זאת ברגש.

כן.

שאלה: כשמתחברים בעשירייה, אז אנחנו מקבלים את כל מה שהבורא נותן ואין דחייה בעשירייה. אחר כך רואים שכשמתחברים, לכולם יש יותר ויותר רצון להתחבר.

זה נכון, תמשיכו.

שאלה: אמרת שצריך לדון ברגשות, אבל איך אפשר לעשות זאת? כל אחד מרגיש מעצמו, כל אחד מביע את הרגש שלו והוא לא אבסולוטי.

אני מבין אותך, אבל הבורא מבין אתכן עוד יותר טוב, כך שאל תדאגו אם אתן לא מצליחות לבטא משהו.

שאלה: צריך לבנות את הקשר בעשירייה רק ביחסים טובים ולברוח מברורים שיכולים לגרום לתחושות בלתי נעימות אצל חברות בעשירייה. האם נוכל לגלות כך את הרע והפירוד?

כן, תצליחו.

שאלה: איך אפשר לכתוב ביומן את הפגמים שאנחנו רואות בחברות? כי זה עלול לפגוע ברגשות שלהן וזה גם הולך נגד העניין שאנחנו צריכות להראות רק חיוביות כל הזמן. האם עדיף שנכתוב רק פגמים שאנחנו רואות בעצמנו ביומן של העשירייה?

בינתיים תכתבו איך שאתן חושבות, אחר כך כשתהייה לנו כבר דרך, אז נראה מה לעשות הלאה, נתקן את עצמנו בדרך.

שאלה: מה אני צריך לכתוב ביומן של הקבוצה? על איזו שאלה אני עונה? מה אני כותב להם?

מה שאתה חושב שאתם צריכים לעשות בקבוצה בשבוע הקרוב.

שאלה: האנושות עשתה חטא מאוד גדול בתחילת הבריאה וכל האורות התפרדו זה מזה. איך אנחנו נבנה ונכניס מחדש את כל האורות הנפרדים האלה לתוך הכלים שלנו ונרגיש את החיסרון לזה?

את זה הבורא עושה, גם תיקון בכלים וגם את כניסת האורות לתוך הכלים.

שאלה: איך לאזן את ההתקדמות כל הזמן בקו ימין, בשלמות, עם זה שאנחנו רוצים כל הזמן לשים לב לפגמים ולעבירות בין החברים?

זה ניסיון חיים. על זה תקבלו תשובה.

שאלה: האם כשמתגלה יצר הרע, יש לפעול יותר כדי לחדש ולפעול מדף נקי ולשכוח את מה שהיה אתמול, אפילו מה שהיה לפני שניה, או שצריך להתעמק ברע הזה, לברר אותו ולגלות אותו?

צריכים כל הזמן להתקדם קדימה מבלי לשכוח את העבר, "וחטאתי לנגדי תמיד".

שאלה: האם היחס בכתיבת היומן או בדיון צריך להיות כלפי תכונות, הפרעות ולא אישי?

כך לא תגמרו לדבר אף פעם.

תלמידה: האם ממש לדבר על ההפרעה שהייתה?

כמו שאמרתי.

שאלה: בעבודה בעשירייה אנחנו כל הזמן משתוקקים לאהבה, להשפעה בינינו, מגלים יותר רע כל פעם, שונאים אותו ומתפרדים ממנו בבקשה. אנחנו משתמשים בעביות הזאת כדי להתקרב עוד יותר, להתחבר עוד יותר בינינו. במה מסתכמת העבודה בקו אמצעי?

אני לא אענה לכן על כך.

שאלה: איך נכון לקבל את מה שכותבות החברות, כאשר נבצע את התרגיל שנתת לנו היום, גם אם זה משהו לא נעים?

נראה בעוד שבוע.

(סוף השיעור)