שיעור בוקר 25.03.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שיעור בנושא – פסח

קטעים נבחרים מן המקורות

היום הנושא הוא שוב יציאה ממצרים, נושא פסח. פסח, זאת אומרת שעוברים מרצון לקבל לרצון להשפיע. ובזה יש כמה שלבים, נשתדל שאנחנו גם נלמד אותם נכון, וגם נאתר בכל אחד ואחד איפה נמצא המצרים שלו, פרעה שלו, משה שלו וכן הלאה, כי מדובר על כל אדם ואדם. לפי התורה האדם הוא עולם קטן. ולכן כל מה שאנחנו לומדים בתורה, מדובר על אדם אחד.

כל אחד שרוצה ללמוד בצורה נכונה את התורה, צריך לשייך מה שהוא לומד לעצמו. וכך להשתדל לזהות את כל הדמויות, הגיבורים בתורה איפה הם נמצאים בו, באיזו צורה, שאין שום דבר מחוצה לאדם, אלא הכול בתוך האדם בכל אחד ואחד מאיתנו. וכשאנחנו למדנו, ועוד נלמד את תפיסת המציאות אז אנחנו גם לומדים שסך הכול האדם לומד מה שנמצא בתוכו ולא מה שמחוצה לו. מחוצה לנו יש רק האור העליון הנמצא במנוחה מוחלטת. כל השינויים הם ברצון לקבל שלנו, בנו, ואנחנו רואים את הרצון לקבל שלנו בכל מיני צורות שמופיעות על רקע של האור העליון המופשט וקיים קבוע.

וכך אנחנו רואים את המציאות. גם העולם הזה, גם העולם הרוחני, הכול אנחנו רואים בצורה כזאת. לכן כל העבודה שלנו איך אנחנו נמשכים לאור העליון, שלהימשך אליו אנחנו לא יכולים, כי לאחוז בו אנחנו לא מסוגלים, אלא מה שכן אנחנו עושים, אנחנו משתדלים להתחבר בינינו שבזה אנחנו כבר מיישמים את שיטת התיקון. לפי זה אנחנו גם מגלים עד כמה המצב שלנו הפוך מהחיבור, הפוך מהתכונות של האור העליון, של הבורא ושהמצב שלנו דווקא מתגלה לנו כמצב הגלות. גלות מחיבור, גלות מהשפעה, גלות מהאור העליון, גלות מהבורא. זה נקרא "גלות".

ואז כמה שאנחנו משתדלים בחיבור, בהשפעה, לפי זה אנחנו משתדלים לאתר בנו את הרגשת הנטייה ליציאה מהמצב הנוכחי, ממצרים, וכמה שיותר ויותר שתהיה לנו משיכה על ידי תמיכת החברים, על ידי חיבור בינינו בקבוצה, על ידי לימוד, ועוד ועוד כל מיני תומכים. כך אנחנו יכולים לעבור מקבלה להשפעה, מגלות לגאולה, שההבדל בין גלות לבין גאולה רק באות א'. האות א' מסמל לנו את אלופו של עולם, היינו הבורא. זאת אומרת התגלות הבורא במצב שלנו הופך את העולם הזה מהעולם התחתון לעולם העליון, מגשמי לרוחני.

וכמו שקראנו אצל רב"ש דוגמה שמי שמגיע אלינו עם מקל אז אנחנו לוקחים מקל, ומי שמגיע אלינו עם רובה, אנחנו לוקחים רובה. ועם תותח אז תותח ולא מקובל שמי שמגיע אלינו עם מקל אנחנו לוקחים תותחים ומטוסים. כך אנחנו מבינים מה שמקובלים רוצים ללמד אותנו, שעד כמה שיש לנו הפרעות מקטנות עד גדולות יותר ויותר ויותר ויותר כך אנחנו נדרוש את האור העליון בעוצמתו יותר ויותר. כי דווקא כשהוא יפעל עלינו אז נוכל לעלות למעלה מההפרעות המתגברות.

וכך אנחנו נזכה ממש לסולם המדרגות שנוכל לעלות יותר ויותר אם ההפרעות יחד. אבל שהפרעות יהיו תחתינו כשורש לעלייה, כשורש לעביות, שדווקא בזכות העביות, בזכות ההפרעות, אנחנו נוכל לתת יגיעה ולצעוק ולדרוש כוח עזר יותר גדול וכך אנחנו נזכה לאורות יותר גדולים. עד שהאורות יפעלו עלינו ואנחנו נצא מתחת שליטת האגו, זה נקרא מ"שליטת מצרים" ונתחיל להתקדם למעבר בין הרצון לקבל ששלט בנו לרצון להשפיע שישלוט בנו. וזו הדרך ליציאה.

נלמד גם היום על זה, ואולי עוד כמה ימים עד שנתחיל ללמוד את עניין היציאה עצמה. עד כמה היא גם כוללת הרבה מאוד פעולות, נתונים אבל נעבור אותם. אני רואה לפי קליטת החומר שדווקא אנחנו עוברים. בוודאי כרגיל כמו שאנחנו כבר לומדים ואנחנו כבר מנוסים בזה שיום ליום מביא שינויים פעם יותר, פעם פחות. ובכל יום יש שינויים בתוכו, גם יום וגם לילה וחושך ואור, בירורים, בלבולים ושוב בירורים כי לא יכול להיות שיהיה משהו ברור אם לא היה משהו מבולבל ולא מובן, ובלצרף את המצבים הללו אנחנו מתקדמים.

שאלה: מה זה אומר במצבנו שאנחנו יכולים להוסיף את האות א', את אות הבורא כדי שנוכל להפוך את הגלות שלנו לגאולה?

[הופעת] הבורא, במצבים שאנחנו עוברים, זה מביא לנו גאולה. ההבדל בין גלות וגאולה, בכתיבה בעברית ההבדל ביניהם רק באות א'. א' זה סימן של הבורא, זו האות הראשונה בא'-ב', והיא מסמלת לנו בורא. זה מה שמקובלים אומרים לנו, שאם אנחנו מוסיפים לכל האותיות, לכל העולם שלנו, לכל מה שיש לך רק דבר אחד, כוח עליון, אבל שהוא יהיה הראשון והוא קובע, והוא המקור של הכול, אם אתה מקבל אותו בצורה כזאת בלבד, בצורה החלטית, בזה אתה מתחיל לעלות לעולם העליון.

העולם שלנו זה עולם של הסתרה, וגילוי הבורא בעולם שלנו כבר מהווה את גילוי העולם העליון. אין יותר מזה. סך הכול ההבדל בין שני העולמות, בכלל בין כל המצבים שיכולים להיות, זה גילוי הבורא או הסתרת הבורא, במידה יותר או במידה פחות. חוץ מהבורא יש לך רצון לקבל שהוא מצייר לך כל מיני מצבים שבעולם הזה, ולמעלה מהם אם אנחנו משיגים את הבורא והבורא מאיר לכל המצבים של הרצון לקבל שלנו, אז במקום הרצון לקבל, במקום העולם הזה, אנחנו מגלים את נוכחות הבורא בכל הרצון לקבל הזה, שזה נקרא העולם העליון. ואז ברור לנו איך הכול מתקיים, איך מתקדם, מה הסיבה לכל הפעולות וכן הלאה.

תלמיד: איך מגיעים לשליטת הבורא על הרצון לקבל שלנו?

עכשיו אנחנו יכולים רק לדבר בינינו, ולבקש מהבורא בכל ההזדמנויות והאפשרויות של בקשה שאנחנו חייבים שהוא יתגלה. כי בלי שהוא מתגלה אנחנו לא מסוגלים לקיים שום דבר בצורה נכונה. או שפרעה שולט, הרצון לקבל שלנו, או שהבורא שולט, אחד משניים. ואז אנחנו או ברשלנות שלנו שלא מבקשים, או שלא מספיק מבקשים, או שאנחנו מצליחים ומבקשים נכון, רק ביחס שלנו אנחנו קובעים באיזה עולם להיות.

תלמיד: מבקשים שהוא יתגלה כשליטה עלינו, שליטת השפעה?

כן, אנחנו רוצים שהוא ישלוט בנו בצורת ההשפעה, ודאי. בנו אין כוח השפעה. בנו יש רק יכולת. מפני שאנחנו תוצאות מהשבירה, יש לנו יכולת על ידי קנאה, תאווה, כבוד, על ידי הסביבה שאנחנו בונים, והבורא גם עוזר לנו מאחורי הקלעים להגיע למצב שאנחנו כן רוצים כוח השפעה, כאילו רוצים, וכך לאט לאט אנחנו מתקרבים לזה. רק לזה.

שאלה: האות א', האם זה ביטוי של גילוי, או של יציאה מהאגו?

זה גילוי כוח ההשפעה שהוא השורה, השולט בכל העולם שלנו.

תלמיד: זה נמצא חזק בהרגשה שאתה משפיע?

כן. זה מתגלה בהרגשת האדם, אבל ודאי שבהרגשה הזאת יש לנו הרבה מאוד מדרגות, עד כמה שאנחנו משיגים.

שאלה: בכל יום אנחנו רושמים תפילה. השאלה האם לאחר שרשמתי תפילה אני צריך לעקוב אחרי זה להיות קשוב אם יש עניית התפילה, או לשכוח מהתפילה ולא לצפות לשום דבר?

לא, כדאי כמה פעמים לחזור לאותה תפילה, ואז אתה תראה עד כמה אתה משתנה כלפי מה שכתבת קודם, באותו יום ממש, ולפי זה אתה תראה איך הבורא עונה לך. אני קורא אותו טקסט, וכבר הייתי כותב אותו אחרת, כבר הייתי בוחר משהו אחר, מתייחס למשהו אחר, ואז יוצא שבצורה כזאת אני כבר מזהה מה הבורא עושה איתי. כל השינויים שבי נעשים על ידו, "אין עוד מלבדו", ואז אני רואה איך הבורא משנה לי בינתיים את כול היוצרות שלו, את המוח והלב.

שאלה: העניין של תפיסת המציאות, שהכול נמצא בתוכי, כולל דומם, צומח, חי, זה ממש מנוגד לשכל. איך אפשר לקבל את זה, מה אפשר לעשות?

אני לא יודע, אבל אם תחשוב טוב טוב אז אתה תראה, שמה אנחנו מרגישים? אנחנו מרגישים רק פעולות, תופעות, אירועים שקורים בנו. מה זה נקרא מבחוץ? אני לא יודע מה זה בחוץ. נראה לי שאני רואה בעין שלי מה שנמצא בחוץ, אבל זה נמצא בעין שלי, או שנראה לי בעין, איך שהמוח מקבל את העין. אותו דבר שמיעה, למה אני חושב שיש כאלו צלילים מבחוץ? הם נמצאים אצלי באוזן, אני ככה מדמיין שהם נמצאים באוזן, אבל במוח יש לי מקום שבו אני מזהה שכאילו זה באוזן, וכאילו זה מחוצה לי. ובכלל כל העולם שמחוצה לי, כך אני מתאר אותו, אבל הוא נמצא בפנים, בתוכי, כולל כל האנשים, כולל כל הגלקסיות, כל היקום, הכול נמצא בתוכי, כולל אתה.

אולי זה מוזר, אבל גם הרבה פילוסופים דיברו על זה, וחשבו על זה. זה לא שייך בדיוק רק לחכמת הקבלה, אלא יש גישה כזאת בכלל לתפיסת המציאות. היה גם משורר ברוסיה בשם בלמונד, בזמן המהפכה בתחילת המאה העשרים, הוא גם כתב כך, שכל עוד אני חי היקום קיים, וכשאני אמות גם היקום ימות, ורק אני בכוח החיים שלי מחייה אותו. כך היה האדם, לא שייך לדת, לא שייך לכלום, תפיסה כזאת הייתה לו, ויש עוד. זאת אומרת זה דבר שלא שייך לחכמת הקבלה. כמו שבעל הסולם אומר שברור לכל בר דעת, שמה שאנחנו רואים מבחוץ זה קיים אצלנו בפנים. כך הוא כותב. זה יבוא, עוד מעט אנחנו נתחיל להבדיל את הדברים האלה בצורה יותר ברורה.

שאלה: בקשר לתפיסת המציאות, אם משהו שאני תופס קורה בתוכי, אבל גם משהו שקורה בתוך החבר קורה בתוכו, וגם את זה אני תופס, אז איך זה יכול להיות?

גם זה קורה בך. מה שאתה מדבר על החבר אז אתה מדבר על משהו שנמצא בך. רק על ידי כוח השבירה שעברו כל החלקים האלה, התפרדו והתרחקו, אז אנחנו נמצאים בכלי שבור. אבל בעצם זה הכול גוף אחד, כלי אחד, ורק לעינינו זה נראה לנו שזה שבור ומרוחק, ואין שום קשר נגיד ביני לבין חברים שאני רואה עכשיו על המסך, כשאני רואה אתכם עכשיו על המסכים.

כשנגיע לאמת, אנחנו נרגיש שאנחנו שייכים לאותו רצון מורכב. למה הוא מורכב? כי הבורא בכוונה שבר אותו כדי שאנחנו כשנרכיב אותו יחד נרגיש חיבור בו, בעוצמתו, פי תר"ך פעמים. פי תר"ך זה לא מספר, שש מאות עשרים, זה הרבה הרבה יותר, זה אין סוף בעוצמתו. מפני שכל אחד יתכלל בשני וכל אחד יתחבר לשני, והחיבור הזה יתגלה על פני פרעה, על פני הרצון לקבל האגואיסטי הגדול שנמצא בינינו, שהבורא ברא, "בראתי יצר הרע", אז כשאנחנו נאסוף את החלקים האלו המנוגדים בכל הצורות, אנחנו נרגיש עד כמה זה נותן לנו גילוי, גילוי הבורא, גילוי המציאות. אנחנו נוכל להיכנס פנימה ולהרגיש עד הנקודה המרכזית, ההתחלתית, של כל הבריאה. זה באמת פטנט, המצאה מיוחדת שהבורא עשה, שאנחנו הנבראים יכולים להגיע לאמת, לנקודת אמת, מאיפה כל הבריאה ולאן היא. אני לא יודע איך להגיד, אין לי מילים.

הבריאה כולה היא רצון לקבל והיא דבר כל כך מיוחד, כל כך חשוב, כל כך מנוגד לבורא, ולכן כל כך מברר את הבורא בעצמו. עבודת פרעה היא עבודה מאוד מאוד מיוחדת, שיתרון אור מתוך החושך, זה שבכל מצב, בכל מקום איפה שפרעה מכניס את החושך שלו, את הרע שבו, את הכאב שלו, אז דווקא באותם המקומות אנחנו יכולים לגלות את הבורא בכל עוצמתו, ייחודיותו. ממש דברים נפלאים אנחנו מגלים בכל הבריאה.

לכן אם אנחנו מסתכלים על תפיסת המציאות, כיתרון אור מתוך חושך, ושזה הכול נמצא בנו, אנחנו בזה מבינים את מהות הבריאה וגדלות הבורא, שעשה בעצם דבר פשוט. אם אנחנו משתוקקים לגלות את הכוח שלו, דווקא במידה הזאת אנחנו מגלים את כול הבריאה, ונעשים בעלי הבתים על כל הבריאה, כי אנחנו מבינים, מרגישים ושולטים על כל הבריאה, כאילו הבורא זז מכל הבריאה ונותן לנו את זה. זה נקרא "נצחוני בניי".

קריין: קטע מספר 177. בנושא " משה מכה את המצרי".

""ויך את המצרי", בזה שלא נתן למלא את רצונו ודחה את מבוקשו. וזה נקרא שהמית את מעשה ומחשבה של המצרי הזה, הנכלל בבחינתו בלבו. וכמו כן הנאת השכל היא רק בזה שעושה מה שהוא מבין מה שהוא עושה. ובשיעור שעושה דברים שהם נגד שכלו, שהשכל מחייב אותו אחרת, היסורים שלו נמדדים לפי שיעור ההתנגדות לשכלו.

ובזמן שהאדם הולך למעלה מהשכל, אזי כשיתנו לו את השכל המחייב את כל עבודתו, הוא יכול לומר שמקבל את כל זה עבור להשפיע, כי מצידו הוא יכול לוותר על השכל.

ואז הוא יכול לזכות לבחינת אור האמונה, שיכול לוותר, שאין כוונתו לעצמו, והוכחה לזה שעושה הכל אפילו שהם כנגד השכל. ממילא הוא מוכשר לקבל את אור האמונה, ויכול להיות בטוח שכוונתו להשפיע.

מה שאין כן כשאינו יכול לעבוד בבחינת אמונה, אלא רק מה שהשכל מחייב, היינו לפי הרצון לקבל, ממילא נשאר בתוך הצמצום. לכן צריכים ב' עבודות, היינו מוחא וליבא."

(הרב"ש. 237. "בחינת מוחא וליבא")

אנחנו כאן יכולים להבין את עניין היציאה מהתפיסה שלנו. איך אנחנו מגיעים לאט לאט מלהיות בתוכנו, שאני רואה את הכול מתוך הגוף שלנו, מתוך הרצון לקבל שלנו, שזה נקרא "גוף", הגוף בעצמו לא קיים, אנחנו עוד מעט נראה שהכול רק העולם המדומה, מהרצון לקבל, איך אני יוצא מהרצון לקבל שלי ומתלבש ברצון להשפיע. שאני מזדהה עם הבורא איך הוא רואה את המציאות, ואני בזה מעלה את עצמי מדרגת מלכות לדרגת בינה. כך מתחילים להבין את הדברים.

לכן כדאי לנו לעשות תרגילים שאנחנו כן נמצאים במצב שתפיסת המציאות יכולה להשתנות. לא שזה שייך לעולם שלנו, אלא זה רק אני, החברים שלי בעשירייה והבורא סך הכול, זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". אבל את כל היתר אני לא לוקח עכשיו בחשבון, אני עכשיו לא רוצה לגלות את העולם באיזה מצב הוא נמצא, למה כן ולמה לא, זה עוד לא בשבילנו. אני עכשיו מדבר רק על תיקון הכלי שלי, איך אני מביא את עצמי למצב שאני רוצה לראות את המציאות כמו שרואה אותה הבורא. זה נקרא "בוא וראה", לכן זה נקרא "בורא". אז אני צריך להביא את עצמי, "בוא" ולראות, "ראה", כמו שהבורא רואה את זה באור של השפעה, נתינה, חיבור, בצורה כזו שאני מתעלה מעל לאגו שלי, ואז אני משתדל לראות את המצב בתכונת ההשפעה.

זה נקרא ש"משה", הכוח שמושך אותי מהרצון לקבל שלי, "מכה את המצרי שבי", שרוצה להישאר בתפיסת המציאות הזו הגשמית, כמו שנולדנו, כמו שהתרגלנו. ואני צריך לעורר כוח שמושך אותי, זה הבורא נותן לי את זה, מעורר את משה שבי. כך אנחנו יכולים לאט לאט לברר את תפיסת המציאות החדשה ולהוציא את עצמנו מהמוגבלות שלנו ל"ארץ רחבה" מה שנקרא, להתרחבות.

שאלה: דיברת על הנושא של "תפיסת המציאות", שבן אדם שחי מרגיש שהיקום קיים. כשעוברים ממלכות לבינה משיגים את התחושה הנצחית, שהכול מתקיים בלי שום קשר לגוף הגשמי או שעדיין שולטת אותה התחושה?

אני לא יכול להגיד, יש כאן הרבה מצבים, מדרגות. אנחנו נעבור ואתה תראה. תענה לעצמך אחר כך.

שאלה: איך האדם קובע שהוא הגיע להשפעה, ישנה נקודת משען?

איך אדם מרגיש שהוא הגיע לתכונת ההשפעה? בזה שהוא מעריך את החברים יותר מעצמו, כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה.

שאלה: מה המשמעות לקבל את המציאות דרך האיכות של השפעה מוחלטת?

כשאתה, לא רק שלא מפריע עם הרצון לקבל שלך לראות את המציאות, לתפוס, להרגיש, אלא אפילו הרצון לקבל שלך מתהפך ועוזר לך להרגיש את המציאות בצורה אמיתית. שגם מלאך המוות הופך להיות למלאך החיים, למלאך טוב.

שאלה: הניגוד הזה בין משה לבין המצרים נמצא כל הזמן, המצרים כל הזמן מפריעים, מסיטים את תשומת הלב.

כדי להביא אותנו קדימה. המצרים שבנו, הרצון לקבל שלנו כל הזמן מתעורר ומפריע כדי שאנחנו עוד ועוד נתעורר כדי לנצל אותם, להיות חזקים יותר מהם, ברגש ובשכל, שלא יבלבלו אותנו, שאנחנו בכל זאת רוצים להיות בהשפעה, בחיבור. וכך אנחנו נמצאים דווקא בזכות המצרים, בזכות פרעה, שבזה שהם כל הזמן מכבידים עלינו את העבודה הקשה, שונאים אותנו, על ידי זה הם עושים אותנו חכמים יותר, חזקים יותר, משוכללים יותר בכל מיני המצאות כדי לנצל אותם, לנצח אותם. כי אחרת אנחנו נכנע והם יהרגו אותנו. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להיות, במיוחד כשמרגישים שאנחנו ממש נמצאים תחת שליטת מצרים, אנחנו חייבים להיות חזקים יותר, חכמים יותר מכולם.

על ידי זה אנחנו לאט לאט משכנעים את כולם, כולל את המצרים, כולל כולם, שאנחנו יכולים לצאת. כי באמת זה שישראל יוצאים ממצרים זה רק השלב הראשון, אבל אחר כך אנחנו מגיעים לגאולה השלימה. על זה נלמד אחר כך. בתורה לא כתוב על זה, כתוב בנביאים, בכל אותם החלקים שכתבו אחר כך, אחרי התורה. ומשם עוד נלמד ונבין, שאחרי שקבוצת "בני ברוך" יוצאת לרוחניות, איך היא פונה לכל העולם שמכביד עלינו ולא רוצה לתת לנו לצאת על ידי כל מיני השפעות, הפרעות, איך אנחנו עובדים איתם, ואיך אנחנו עוזרים להם גם לצאת מעל מנת לקבל.

עוד נלמד את זה, זה מעניין, אבל אחר כך, זה לא להיום.

שאלה: על מה מדובר בטקסט כשהוא מדבר על הלב, האם זו אמונה, והמוח זה דעת?

מוח זה ידיעה ולב זה אמונה. כן.

שאלה: האם לראות, לשמוע את המצב הסופי של הכלי מולנו, זה לראות את העולם כמו הבורא?

כמו הבורא אתה לא יודע. אתה חייב להשתדל לראות את כל העולם בצורת ההשפעה, בעיניים מתוקנות.

שאלה: הייתי רוצה הסבר רחב יותר על אמונה פה בטקסט, כשהוא רוצח את המצרים שבתוך הלב, מה הקשר פה לאמונה?

אמונה היא כוח השפעה שהאדם משתדל שזה יתלבש בו ויכוון אותו נכון. זה כוח האמונה. אמונה זו השפעה, כוח הבינה.

אני מבין שהוא עדיין לא נמצא בנו, לכן המושג הזה כל הזמן נעלם, אמונה למעלה מהדעת, אמונה למטה מהדעת, איפה זה דעת, אנחנו לא יודעים. גם בעולם שלנו אמונה זה משהו שלא שייך להשפעה. "אני מאמין", מה אתה מאמין? מה אתה חושב? זה לגמרי לא כמו בחכמת הקבלה.

כוח האמונה הוא כוח ההשפעה, כוח הבינה, לעומת כוח הקבלה שהוא כוח המלכות. העבודה שלנו היא בינתיים לסגור את מלכות, לפתח את כוח הבינה, כוח ההשפעה. במידה שאנחנו מפתחים את כוח ההשפעה, אז נראה איך אפשר לחבר לזה גם את מלכות עצמה.

שאלה: דברנו אתמול על המאמץ של כל אחד לעבור בפנים את המצבים שאנחנו קוראים עליהם. עשינו תרגיל במשך היום, שכל אחד נכנס ומזדהה עם בני ישראל ומספר לעשירייה בווידיאו איך הוא מרגיש את המציאות מתוך בני ישראל ומשה שבתוכו. מה דעתך על התרגיל?

אנחנו עכשיו לא מדברים על תרגילים, בפרט תרגילים פרטיים. אני מבקש לשאול שאלות שהן בדיוק שייכות לכולנו ובמה שכולנו עוסקים.

שאלה: מה ההבדל בין מוחא שנלחם עם מחשבות על מנת לקבל, לבין מוחא שכבר עובד בהשפעה?

אני רואה שאנחנו צריכים פשוט להמשיך ללמוד, אחרת השאלות שלכם ללא שום בסיס.

שאלה: ברגע שבן אדם כבר יוצא להשפעה, לרוחניות, נותנים לו שכל, כמו שכתוב בקטע שקראנו. האם נותנים לו שכל רק כדי לבטל את השכל או יש לו שכל שהוא יכול לכלול הכול?

אתה שואל אותי מה ההבדל בין השכל שיש במלכות לשכל שיש בבינה?

תלמיד: כן.

זה שכל אחר לגמרי. השכל שיש בבינה נמצא תחת שליטת הבינה ולא תחת שליטת המלכות. זאת אומרת, הוא כולו מחושב ונבנה לפי נטיות הבינה, לפי מטרת הבינה. יש לך כאלה מכשירים, שבכל מכשיר יש ספק כוח וכל מיני חלקים, אבל בכל מכשיר ומכשיר החלקים האלה בנויים לפי המכשיר עצמו, אמנם יש בין כל המכשירים האלה, בכל מיני מקומות, מבנה יחסית דומה. לכן אנחנו נלמד איך אנחנו בנויים. תמיד זה עשר ספירות והיחסים ביניהן הם בכל זאת שונים.

קריין: קטע 178.

"הקדוש ברוך הוא הבטיח למשה, שהוא יוציא אותם מצרה ראשונה ומצרה שניה. אבל צריכים לדעת, שעיקר היציאה מצרה ראשונה, שהיא יציאה מתאוות גשמיות, שבלי זה אי אפשר להגיע לתענוגים רוחניים. 

וזה משל המדרש על "איש מצרי הצילנו מיד הרועים", היינו זה שהרג המצרי, היינו הסיבה ראשונה, שצריכים גם כן לזכור, אפילו אחר כך, כשבא למצב הב', שהוא הגלות של תענוגים רוחניים, שצריכים לקבל אותם על מנת להשפיע, והגוף לא מסכים. היינו, הרג את המצרי, הכוונה על תאוות גשמיות, הנקרא בחינת "מצרי"."

יש כאן כמה דברים שהייתי ממליץ להבין. אנשים חושבים שאם אני אהרוג את הרצון לקבל שלי אז אני אהיה צדיק, וזה לגמרי לא נכון. אי אפשר להרוג את הרצון לקבל ואי אפשר בכלל לדכא אותו אפילו במשהו. אפשר רק להעריך רצון להשפיע יותר מהרצון לקבל, ובזה אנחנו משתמשים נכון בשני הכוחות האלה שישנם בטבע, ברצון לקבל וברצון להשפיע. לכן כל העבודה שלנו היא בהערכת הרצון להשפיע יותר מהערכת הרצון לקבל.

לכן הפעולה הראשונה, כמו שכתוב, שהבורא מבטיח למשה שהוא מוציא אותו משתי צרות, אז מהצרה הראשונה, זה להתעלות למעלה מהרצון לקבל, להיות חופשי משליטתו כביכול, וזה על ידי זה שכוח השפעה, גדלות הבורא היא יותר חזקה מהרצון לקבל מה שהאדם מתאר לעצמו. ואחר כך מתחילים לעבוד עם הרצון לקבל והרצון להשפיע יחד, לעשות מזה מיקס כזה, חיבור מיוחד, שבזה נעשה כבר פרצוף שיש לו כוח משיכה מהרצון לקבל, שיש לו כוח נתינה מהרצון להשפיע, ואז הוא עובד בשני הכוחות האלה, גם ביצר רע וגם ביצר טוב.

שאלה: אם כן, מה שאומרים החברים וכותבים, התפילות שלהם, השתתפות שלהם בסדנאות, שאלות ותשובות בזמן השיעור והטקסטים, זה חלק מהכוח שמושך אותי ומעצב בי את תפיסת המציאות, כך אנחנו הורגים את המצרים?

כן, ועוד נלמד מה לעשות. תקראו הרבה את כל הפסוקים האלו, ואתם תראו עד כמה שזה לאט לאט מצטבר ונותן לכם גישה נכונה.

שאלה: מהי נקודת המשענת? הרי חייבת להיות איזושהי התגברות על האגואיזם.

נקודת האחיזה שלי שאני עומד עליה היא החיבור שלי בעשירייה, אין לנו שום דבר אחר. כי כמה שאנחנו מתקדמים ברוחניות, אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו נמצאים בין שמיים וארץ ממש, במצב שאין בו שום יסוד. היסוד יכול להיות רק לפי כמה שאני תלוי, קשור, זקוק לעשירייה, כי רק בזה אני יכול לתלות את עצמי, להיות תלוי בהם והם בי. רק בזה אני יכול להיות תלוי בבורא, ורק דרכם הבורא משפיע עלי.

וכמה שאנחנו מתנתקים מהידיעה ומההרגשה הזאת בכל רגע ורגע, אני צריך לחזור על זה כל פעם. ולהסכים שככה זה יהיה כל הזמן, כי אני בזה דווקא עובר ממצב למצב. תמיד אני מתנתק מהחברה ותמיד אני חייב להתחבר אליה, ובזה אני סופר את השינויים שלי, רק בזה. זה כתוב בכל ספרי הקבלה, כך שעל זה אין ספקות וויכוח.

שאלה: לגבי זה שאנחנו לא שוברים את הרצון לקבל, יש לנו פה לפחות שני פסוקים במקבץ פסח שמדברים על זה שהבורא שובר את התענוגים שפרעה משפיע לישראל ובזה אנחנו יכולים לצאת מהגלות. כלומר, מה שאמרת זה לא בעבודה שלנו, אלא הבורא עושה את זה ולא אנחנו.

זה לא חשוב שזה הבורא עושה, זה לא כל כך חשוב. אלא שבירת הכוח הרע, שבירת המצרים, להרוג את המצרים, הכוונה היא שהמהות שלו, שהשליטה שלו היא כבר לא פועלת עלי.

תלמיד: האם זה אולי מקור הבלבול, גם בנו, בכל אדם שמרגיש שאם לא היו לו תענוגים גשמיים אז היה יכול לעבוד לטובת ה'? כי זה מה שכתוב בעצם, שהבורא שובר את התענוגים האלה ואז אנחנו מסוגלים.

זה רק לפי ההערכה שלי, "חייב אדם לברך על הרע כמו על הטוב"¹. זה רק בהערכה שלי. אני צריך לקבוע בין שני הכוחות האלו, בין שני היסודות הללו, אני חייב לקבוע ביניהם את עצמי וכך שהם יהיו מאוזנים, זה כמו בנדנה שלא אחד ולא שני, אני צריך להגיע למצב ששני הכוחות האלו הם יהיו בשווה. רק אז כול המערכת הזאת היא תקבל צורת כדור עגול מושלם.

תלמיד: כלומר, פעם הרצון לקבל שולט, פעם הרצון להשפיע שולט, אבל בסופו של דבר זו צריכה להיות מערכת שמאוזנת, אנחנו צריכים להגיע לאיזון בין שניהם.

כן. זה כדי רק לעלות על המדרגות, שמאל ימין, שמאל ימין. אחרת אנחנו לא נצא, לא נתקדם. אבל בסופו של דבר שני הכוחות האלו, שניהם נמצאים בשלמות דווקא.

תלמיד: אז המצב הזה שהבורא שובר לכאורה את התענוגים זה רק אחד מהמצבים, זה לא מצב סופי, זו מדרגה כדי להגיע לאיזון הנכון.

הוא לא שובר את הכוח הזה עצמו אלא את השליטה שלו. עוד נלמד.

שאלה: אמרת מוקדם יותר שאנחנו לא יכולים לדכא או להרוג את הרצון לקבל. מה ההבדל בין זה לבין להתעלות מעליו?

כשאנחנו מתעלים מעליו, זה נקרא שאנחנו לוקחים אותו כמו שהוא ומעבדים אותו לעל מנת להשפיע. ואם אני אהרוג אותו אז לא יהיה לי עם מה לעבוד. סך הכול הרצון לקבל זה כולי, זה אני. רצון להשפיע אני מקבל מהבורא כדי לייצב את הרצון לקבל שלי. הרצון לקבל שלי יהיה בפנים וייתן עוצמה, זה אחוריים של הפרצוף, שעל פניו אני אבנה את הפרצוף הרוחני. העבודה שלי, הפנייה שלי, ט' ראשונות של הפרצוף, שתהיה להם עוצמה מהרצון לקבל, אבל הצורה שלהם שתהיה כבורא, רצון להשפיע.

שאלה: אם הבנתי נכון, כשאנחנו הורגים את המצרי אנחנו הורגים את הסמכות של הרצון לקבל אבל לא את הרצון לקבל בעצמו, את רשות הרצון לקבל. מה החשיבות ברגע שהמצרי כבר נהרג?

אין לי כאן מילים, אלה אותן המילים ואיך שמסובבים אותן. אנחנו רוצים להשתמש בכל כוחות הטבע. אנחנו לא יכולים למחוק רצון לקבל כי זה אנחנו, אלא רצון לקבל שהוא בכוונה על מנת לקבל אנחנו רוצים למחוק, ולרצון לקבל שנשאר לנו בלי על מנת לקבל, לצרף אליו כוונת הבינה, על מנת להשפיע. זה מה שאנחנו צריכים, וזה יקרא גמר תיקון. הרצון לקבל מגיע מהמלכות, כוונה על מנת להשפיע מגיעה מבינה, מלכות ובינה שעובדות יחד מגיעות לכתר.

קריין: אנחנו נמשיך לקטע 179. נושא "הסנה הבוער".

"משה היה מהרהר ואומר, אולי יִכְלו ישראל בעבודה הקשה הזו. כמ"ש, ויַרְא בסִבלותם. לפיכך, ויירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, ויַרְא והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוּכָּל. כלומר, משועבדים הם בעבודה קשה, אבל, והסנה איננו אוכל, שאינם כָּלים בגלותם. אשריהם ישראל, שהקב"ה הבדיל אותם מכל העמים, וקרא להם בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם."

("זוהר לעם". "שמות". מאמר "בלבת אש מתוך הסנה", סעיף 396)

זאת אומרת, אלו הרצונות שמתעוררים באדם לדבקות בבורא, לחיבור בבורא שהם נקראים "ישר א-ל", "ישראל", יש להם כל ההכנות כדי להגיע לדבקות ועוד למשוך אחריהם את כל יתר הרצונות שאפילו לא בולטת בהם כל כך הנטייה הזאת לחיבור עם הבורא, ואת כל זה אנחנו לומדים מהמעשה הזה "הסנה הבוער". שאפילו שסנה הבוער לא נשרף, כמו שכתוב ו"איננו אוכל", כך אנחנו מרגישים על עצמנו ומרגישים את זה כבר אלפי שנים. וכשנגיע לתיקונים, אנחנו עוד נגלה עד כמה שבתיקונים האלו אנחנו ממשיכים לנצחיות, כי אין דבר כזה שברצון להשפיע, שזה נקרא שיש כבר דליקה, שאנחנו בזה גומרים את הבריאה. לא. דווקא ההפך.

קריין: 181.

"מהו, שנאמר אצל משה, "של נעלך מעל רגליך", אם נעל נקרא שנועל את טענת מרגלים. ולפי זה מה יהיה הפירוש "של נעלך".

יש לומר, "רגליך" הוא בחינת רגילות, היינו מה שבא לו מצד החינוך. ובכדי שלא יאבד לו החינוך, הוא צריך נעל, מלשון מנעול, היינו לסגור. אבל לבחינת משה, שהוא בחינת תורה, שם להיפוך, מלשון מנעל, היינו ששם צריכים לזרוק הנעלים ולקבל הכול על דרך התורה."

(הרב"ש. 516. "ענין נעל")

קריין: נושא "אותות ומופתים". 182.

""ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", שבעת ירידתם "לחומר", יכפרו גם בגדלות משה רעיא מהימנא [הרועה הנאמן] וא"כ איך אפשר שמשה יגאל אותם מתחת קליפה רעה וחזקה כזו? לכן מסר השי"ת ג' אותות, שיראה משה לפני בני ישראל, ולימד אותו לסדר אותות אלו לפניהם בזה אחר זה, והבטיח לו השי"ת שיעזור לו מן השמים, שיהיה סיפק בידו להראותם, ואחר שיקבלו בני ישראל ממנו את האותות האלו, יבואו לשמוע בקולו של משה, ואז יוכל לגאול אותם מגלות המר הזה."

(בעל הסולם. אגרת י')

זאת אומרת כשאנחנו משתוקקים להגיע לעל מנת להשפיע, להידמות לבורא, אז יש לנו עזרה כזאת שאותו כוח שמושך אותו קדימה שנקרא "משה", שנמצא בנו, שמתעורר בנו, זה נקרא "הנקודה שבלב", אז אותו כוח יכול להראות לנו גם את הפעולות הנכונות שאנחנו צריכים לעשות, ואז מתקדמים. לא להתייאש. יתגלו הרבה כוחות כאלו שהם עוזרים ולא רק מפריעים, כי הפרעה מגיעה אך ורק כדי שאנחנו נוכל לאתר יותר נכון את כל הצעדים, כל ההבחנות, בין זה לזה. אופנים.

שאלה: אתה לפני כמה ימים אמרת שאנחנו לא יכולים להיות חופשיים, או שאנחנו עבדים של פרעה או עבדים של הבורא. השאלה היא מה המשמעות שמשה מוציא אותנו מחוץ להגבלות האלה?

לא. משה זה אותו הכוח שהוא כאילו הנציג של הבורא שעוזר לנו לעבור ממצרים, משליטת פרעה, החוצה ממצרים, לשליטת הבורא. הכוח הזה נקרא "משה" מהמילה "למשוך", "מושך". זה הכול.

שאלה: מה הם אותם שלושת הסימנים שמשה צריך להראות?

לפני שיוצאים מהמצרים יש כל מיני כאלה רגשות באדם פה ושם שהוא נמצא באיזה טיפול מלמעלה, וזה בעצם מה שהבורא הראה למשה, ואת זה אתם תרגישו. וגם יש כאלה שכבר מרגישים.

קריין: 183.

"סוד שלושת האותות. אות א' התהפכות המטה לנחש ונחש למטה. אות ב' שבהוצאת ידו ולא מחיקו נמצא מצורעת כשלג ובהוצאת ידו מחיקו הנה שבה כבשרו. אות ג' שבשפיכת מימי היאור ליבשה יהיה לדם."

(בעל הסולם. אגרת י')

אנחנו נלמד את כל דברים אלה לחוד, אבל בואו נקרא עוד פעם.

קריין: "סוד שלושת האותות" סימנים ליציאה מהמצרים. "אות א' התהפכות המטה לנחש ונחש למטה." זאת אומרת כוח אחד, אבל הוא יכול לקבל צורה חיובית כי מקדם אותי, כמו עם מטה שאני הולך בדרך ומחזיק אותו ולכן אני לא נופל ולא טועה, זה נקרא "מטה". מטה זה נקרא מטה בחשיבות, שאני כל הזמן הולך קדימה בתנאי שבשבילי הגשמיות היא יותר למטה מהרוחניות. זה נקרא "מטה". "אות ב' שבהוצאת ידו ולא מחיקו נמצא מצורעת כשלג ובהוצאת ידו מחיקו הנה שבה כבשרו." איך להבדיל בין כוונה על מנת לקבל, [לכוונה] בעל מנת להשפיע בצורה יותר נעלה מקודם, יותר ממטה, זה על ידי הסימן של הפריחה ברצון לקבל החיצון, שזה בעור, עד כמה שזה המלכות החיצונה, הכללית, שנקראת "עור", אז רואים בזה, נמצאים בפעולה על מנת להשפיע או על מנת לקבל. "אות ג' שבשפיכת מימי היאור ליבשה יהיה לדם."

(בעל הסולם. אגרת י')

מימי היאור זה מאיפה שהמצרים מקבלים את כל החיים. אם אנחנו רוצים לשפוך את המים האלה, שלמצרים הם ממש מים, לשפוך אותם על האדמה, אז האדמה הופכת את זה בחיבור עם מי היאור לדם. זה הכול סימנים עד כמה הרצון לקבל והרצון להשפיע כבר מתרחקים זה מזה ונעשים מנוגדים זה לזה. את זה אנחנו עוד נלמד. אבל אלה סימנים של התרחקות, כשעדיין במצרים, אבל כבר התרחקות מפנימיות מצרים.

קריין: הנושא הבא הוא "מטה ונחש". 184.

""ויען משה ויאמר, והן לא יאמינו לי וכו'. ויאמר אליו ה', מה זה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו" (שמות ד').

ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

משה רוצה למשוך אחריו את כל הרצונות של האדם, אז אני מחליט "אני רוצה להיות טוב, אני רוצה להיות בקדושה, אני רוצה להיות בהשפעה, אני רוצה להיות בחיבור עם החברים, אני רוצה להשפיע לכולם, אני רוצה להתעלות מכל הזבל הזה, מהעולם הזה, מהכול", אני מחליט, ומה מזה שאני מחליט? מה קורה רגע אחרי זה? אמרתי, אמרתי. אמרתי ושכחתי. נכון או לא? ככה זה קורה לנו.

מה לעשות? הכוח הזה שמחליט שהוא כן הולך קדימה ומושך אחריו את כל כוחות האדם הוא נקרא "משה". ואז הוא רואה שהוא לא יכול, הוא לא יכול למשוך אחריו את כל הכוחות. מה לעשות? אז בא הוא בטענה "ויען משה ויאמר, והם לא יאמינו לי". אני פונה לכל הגוף שלי, שצריך לקום, צריך לעשות משהו, צריכים ללמוד, צריכים להתקשר לחברים, צריכים לעשות משהו איתם יחד, אני פונה ללב שלי, הלב בכלל לא רוצה לשמוע. או שהוא מסכים איתי ככה בצורה חיצונה אבל בפנים לא מזיז לו כמה שאני פונה, זאת אומרת הוא לא מאמין לי שכך צריכים לעשות.

מה לעשות? אז מה אומר לו הבורא, "ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה ויהי לנחש. וינס משה מפניו". משה מאוד פחד מהנחש, הוא ברח ממנו. "ויש לפרש, שאין יותר מב' מדרגות: או קדושה, או ס"א. ומצב של בנתיים" ביניים "אין. אלא, מאותו המטה בעצמו נעשה נחש, אם משליכין אותו לארץ."

זאת אומרת אם אני מעריך את הקדושה כמו שאת כל הדברים שבעולם הזה, זה הופך לנחש, ואז בטוח שאני אברח מכל הדרך הרוחנית. אלא אני צריך למרות שכך נראה לי, להעלות את הנחש הזה, לתפוס אותו בזנב, להעלות אותו, ורצוי לתפוס אותו בראש, שם כתוב על זה, ואז הוא הופך להיות למטה. לא יכול להיות שזה מטה או נחש אלא על ידי זה שאדם קובע.

זאת אומרת אני קובע איך שאני אתקדם, או לרוחניות בחיבור, בהשפעה, או לגשמיות, בניתוק מחיבור ובניתוק מהשפעה, וזה נקרא או מטה או נחש. והכול תלוי מה אני מייחס למעלה בחשיבות ומטה בחשיבות. על זה אני צריך לעבוד. וזה בעיקר עבודה בעשירייה, שאני אקבל התרשמות מהעשירייה עד כמה זה חשוב להם. וכשאני שומע, אני מסתכל עליהם, ורואה שזה חשוב להם, וכמה זה חשוב, ואני בכלל לא חשבתי על זה, שכחתי מזה, והם פתאום מדברים על זה, למה אני לא מתרשם מזה כמו שהם מתרשמים, אז אני מתחיל לחמם את עצמי ולעורר את עצמי כדי להראות להם שאני נמשך, שבשבילי זה חשוב. וכך כל אחד ואחד חייב להשפיע לעשירייה עד כמה הרוחניות היא חשובה לו לאין ערוך מהגשמיות. וכך זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", רק בעניין החשיבות. זה העיקר, הנקודה הזאת היא העיקרית.

שאלה: קודם אמרת שחשוב לתפוס את הנחש בראשו. מה הביטוי של זה בעבודת העשירייה?

בראשו. בראש.

תלמיד: מה זה ראש נחש בפרקטיקה?

נחש זה כל הרצונות, כל הכוונות על מנת לקבל, הן נקראות נחש. ואני צריך לתפוס אותן ממש בראשו, ואז בטוח שאני שולט בו. כמו שאתה רואה מהחיים שלנו, כל עוד אתה לא תופס אותו בראש, אתה לא שולט בנחש. ההיפך, אתה מראה לו בזה שאתה קיים והוא יודע איך הוא יכול לסובב את עצמו ולהכיש אותך.

תלמיד: אם אני דואג לעצמי במקום לעשירייה איפה הראש נמצא בסיפור הזה?

אני לא יודע, אני יודע רק דבר אחד, אתה צריך להראות לחברים שהגשמיות שלך היא פחותה מהרוחניות. בזה אתה מסדר את הנחש.

שאלה: למה הבורא אומר כאן לזרוק את המטה על הרצפה?

הוא מלמד אותו. אתה רואה, זה מטה, אני נותן לך את המטה כך אומר הבורא למשה, שעם המטה הזה אתה יכול להתקדם, ללכת קדימה. מה זאת אומרת? שתמיד גשמיות תהיה מטה בחשיבות מהרוחניות. בזה אני מעצב לך את הדרך. אבל אם אתה לא תחזיק בזה שרוחניות יותר גדולה מהגשמיות, אז תראה מה שיהיה, תזרוק את המטה על הקרקע, על הארץ, שלא תהיה שום חשיבות לרוחניות אלא כמו הגשמיות, כמו הקרקע, שמים כמו הארץ, תראה מה שיהיה, ואז מיד המטה הופך לנחש.

תלמיד: זה כמו איזו נפילה שהבורא מארגן?

כן, בטח, דוגמה, הוא נותן דוגמה למשה איך צריכים להחזיק בעלייה רוחנית לעומת הגשמיות. זה ממאמרי רב"ש. אתם יכולים לראות בפסוקים האלה איפה זה נמצא, וללכת למאמרים האלו, אני כמעט בטוח שיש להם תרגום לרוסית, לאנגלית, לחמש, שש שפות בטוח, ואז אתם תמצאו שם את המאמרים בתרגום השלם ותוכלו לראות מה הוא מספר לנו שם. תנסו, אתם תראו, יש בזה עוד דברים. אנחנו לומדים רק מה ששייך לעניינינו.

קריין: קטע 185.

"אמר הקב"ה למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל."

(הרב"ש. מאמר 35 "חמשה עשר באב" 1986)

תראו מה שהוא אומר לנו כאן, הבורא נותן לנו דוגמה. אני נותן לך הבחנה איך להגיע לרוחניות, לנצחיות, לשלמות, על ידי כלל פשוט אחד, שאתה כל הזמן הולך בכוח השפעה, בכוח אמונה. אתה תרצה להיות בזה כמה שאפשר. ודאי שאתה לא יכול, אבל שאתה רוצה כביכול להיות בזה, אתה כל הזמן פונה אליי, אומר הבורא, אתה פונה אליי וכל הזמן מבקש. כי כמו שאנחנו למדנו אי אפשר להשיג שום דבר אלא בכוח התפילה.

ולכן אין כאן ייאוש, הייאוש יכול להיות רק מזה שאתה עוד לא נתת את כל הכוחות. אז להשתדל להגיע למצב שאתה תשפוך את עצמך לגמרי בתפילה לבורא. ואז זה יעזור. אין כאן שום בעיות, רק מאמץ בחיבור בינינו ופנייה לבורא. בסוף הגלות לפני שהם יוצאים מהמצרים, מה הם משיגים? כתוב "ויצעקו, והבורא ישמע". זהו, על ידי זה הם יוצאים. זאת אומרת יכולים לתת צעקה, תפילה, בקשה, דרישה כזאת שהבורא נותן להם, כי הם מביעים חיסרון אמיתי שלא יכולים יותר להישאר בעל מנת לקבל.

שאלה: יוצא שכל המלחמה היא תמיד על הפנייה לבורא. אז מה ההבדל בין הפניות לבורא במצבים שונים, מה אני כל הזמן מבקש בתוך התפילה?

אתה מבקש את כוח ההשפעה, כוח החיבור, אין יותר. כוח חיבור שיהיה בינינו שמתוך זה אנחנו נצעק ונדרוש ממך, מהבורא, ואתה תיתן לנו כוח השפעה הדדי. ובכוח ההשפעה ההדדי הזה אנחנו נהיה מוכנים לגלות אותך, את האור שלך שנמצא במנוחה מוחלטת נתחיל לגלות לפי עוצמת החיבור בינינו. לכן חוץ מחיבור בינינו אין לנו מה לבקש.

תלמיד: הבקשה הזו של חיבור בינינו, של ההשפעה, איך היא משתנה במצבים שונים שבהם אני נמצא, איך התפילה מתחדדת במצבים השונים שבהם אני נמצא?

בהתאם לאיך שמתקדמים איך שמתחברים משתנה הרצון, משתנה הכוונה, וכך אנחנו כל הזמן משתכללים. אנחנו מסדרים את עצמנו יותר ויותר כאיש אחד בלב אחד, הדרישה שלנו נעשית יותר עוצמתית, אנחנו נעשים יותר דורשים מהבורא. זה בכל זאת לא נעשה מהיום למחר, אלא הרבה פעולות צריכות לעבור עד שהצעקה שלנו תהיה צעקה שלמה, ואז הבורא עונה.

תלמיד: לצעקה לבורא אני כל הזמן צריך להוסיף את העביות שמתווספת לי, כדי שהצעקה תהיה יותר מחודדת, יותר נכונה?

כן, בטח, כל הזמן דואגים עד כמה שאנחנו יותר מאוחדים וכמה שהצעקה שלנו יותר מכוונת לבורא, לכוח השפעה, שהוא נמצא במרכז החיבור בינינו, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: האם זה שהמטה הופך לנחש מסמל את זה שאנחנו בונים כוונה להשפיע מעל הרצון לקבל, בונים את הכוונה הנכונה?

כן, ודאי, זה הכול נבנה בנו. כמו שהיה בתוכנו קודם רצון שנקרא מצרים, מיץ רע, ריכוז הרע, מצרים, כך אנחנו הופכים את הרצון הזה לישראל, ישר אל, מכוון לבורא. זה נקרא יציאה, התעלות מעל רצון אחד לרצון השני, זה בסך הכול "יציאת מצרים". לכן זה נקרא פסח, פסח, עובר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

שאלה: כשאתה מדבר על גשמיות אתה מתייחס לרצון לקבל, או שאתה מדבר על פעולות פיזיות בעולם הפיזי?

אין שום פעולות פיזיות בעולם שלנו שאנחנו צריכים לעשות, "הכול במחשבה יתבררו". וגם כשאתה מסתכל על האדם אתה לא תראה בו שום שינוי מזה שהוא היה במצרים ואחר כך עלה לדרגת ישראל, אין, אי אפשר למדוד את זה, אין מכשיר.

תלמיד: כשאתה אומר שהרוחניות צריכה להיות מעל הגשמיות, למה אתה בדיוק מתייחס?

יפה מאוד, שאלת נכון. רוחניות למעלה מהגשמיות זה בהערכה שלי, שבעיניי רוחניות היא יותר שווה מהגשמיות, אני מעריך אותה יותר, זה נקרא שהיא גבוהה יותר. אין מקומות אלא רק לפי ההערכה שלי, יותר חשוב זה נקרא יותר גבוה.

שאלה: למה מדובר רק על שני מצבים על מטה ונחש, אנחנו הרי מדברים על המצב השלישי גם כן על הקו האמצעי, על השפעה על מנת להשפיע?

לא, עוד אין לנו את זה, עוד אין לנו קו שלישי, קו אמצעי, כי אנחנו עדיין לא הגענו אפילו לשני. אחרי יציאת מצרים כשאנחנו רוכשים כבר הליכה מחוצה לרצון לקבל, שם אנחנו לאט לאט בונים את הרצון להשפיע, הקו השלישי, הקו האמצעי.

שאלה: אנחנו קוראים שהבורא מדבר עם משה ואומר לו "תעשה כך וכך", איך להתגבר על מצבים שאתה מרגיש שהבורא לא מדבר איתך, או איך לשמוע את הבורא יותר טוב, שהוא כאילו כן מדבר איתך, מה חסר? כי אנחנו כותבים תפילות ואנחנו מבקשים. איך לכוון את עצמנו לשמוע מה הבורא רוצה להגיד לנו?

הבורא מחכה לפנייה שלנו, אבל מה הוא יעשה אם אנחנו לא יודעים לפנות? אני שואל אותך.

תלמיד: אנחנו משתדלים בזה יום יום, ובאמת עוסקים הרבה בלברר את זה כל יום, שלוש פעמיים ביום, מה התפילה שלנו, מה העשירייה רוצה.

אני לא יודע. נגיד שאני נמצא בחדר שלי וישנם הרבה אנשים אולי מחוצה לחדר שלי, ואני לא שומע, אף אחד לא דופק לי בדלת.

תלמיד: על זה שאלתי. איך לפתוח את השמיעה, את האוזן שתשמע יותר טוב את התדר הזה, את מה הבורא רוצה להגיד לנו, מה לזרוק, מה לא לזרוק, מה הצעד הבא?

כתוב בכל מקום מה הוא רוצה, הוא רוצה שאתה תבקש ממנו מה שיש לו, יש לו רק כוח השפעה, אם אתה תבקש לעצמך כוח השפעה אתה תקבל. איך אתה תבקש כוח השפעה? אם אתה מחובר בעשירייה וכולכם באים לבורא "כאיש אחד בלב אחד" ודופקים לו בדלת ואומרים, "אנחנו חייבים לקבל ממך כוח השפעה", הוא אומר אין לי מה לעשות אני נותן לכם "ניצחוני בניי", ואתם תקבלו. אבל אם אתם לא יחד וכל אחד לא יודע בדיוק מה הוא רוצה, כי אם אתם לא מחוברים אתם גם כן לא דורשים כוח השפעה, ואז יוצא שככה רק בוכים, זה נקרא בכי סרק.

תלמיד: היתה לנו השבוע הזדמנות להיפגש פיזית עם הרבה חברים שלא ראינו הרבה זמן. היתה הרגשה של חצי ריחוק כזה, כאילו באנו לאיזו חתונה של משפחה אחרת. מצד אחד יש געגוע לחברים, מצד שני הרגשה של כאילו נתק. חלק מהחברים מאוד רוצים לחזור להיפגש, חלק מעדיפים את המצב הקיים, כל איש בביתו. מה צריך להיות המצב הבא שלנו?

אני הייתי מנתק אתכם עוד יותר, שאתם באמת תשתוקקו לחיבור הנכון, ולא פיזי כמו ילדים קטנים אלא חיבור רוחני. שאם צריך לחיבור הרוחני דווקא להיות גם כן באיזה מגע פיזי בסדר, אבל לא לזה. אנחנו אף פעם לא נשיג רוחניות אפילו שנתחבק חזק חזק זה עם זה, ההיפך, נחשוב שכבר הגענו ועשינו כל מה שאפשר.

קריין: קטע 186.

"ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.

(שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.

כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

שאלה: אנחנו רואים שפעם אחת משה קם על המצרי והורג אותו, ופעם אחרת הוא בורח מהנחש ומפחד מפרעה. מהו היחס הנכון כלפי יראה, פחד ואמונה, והאם אמונה מעלימה את היראה ואת הפחד?

את זה אנחנו צריכים לראות לפי המצבים, על כל מצב ומצב. הם מצבים שונים, וכשאתה אומר פעם הוא בורח ופעם לא בורח, פעם זה ככה ופעם זה ככה, זה מצבים שונים ולכן כך הם מסבירים. אני לא יכול עכשיו לפרוס את כל הדברים.

מה שאנחנו צריכים לראות זה איך אנחנו מתחברים. אני שוב אומר, בסך הכול כל הפלפולים האלה לא יעזרו לנו להבין את הטקסט יותר או פחות. אני אגיד לך רק דבר אחד, על ידי החיבור אנחנו מגיעים למצב שיכולים לדרוש מהבורא והבורא יקיים, זה הכול. במשפט הזה יש לך הכול.

אנחנו מתחברים, מגיעים לכוח השפעה, דורשים מהבורא לקיים את כוח ההשפעה הזה, והוא בשמחה נותן לנו. ואז אנחנו יוצאים ממצרים, בועטים בפרעה ובכל העל מנת לקבל שלנו, הופכים אותם לעל מנת להשפיע, וממשיכים מחוצה למצרים, אין לנו שום אפשרות אחרת. וכל מה שאתה שואל זה לא למעשה. למעשה זה רק דבר אחד, מתחברים, דורשים מהבורא כוחות השפעה פנימיים בינינו, בכוח ההשפעה ההדדי שאנחנו מרכיבים בינינו יוצאים ממצרים.

שאלה: האמונה מעל הדעת נותנת לנו את היכולת לעבוד עם רצון וחיבור וניתוק?

אמונה למעלה מהדעת זה נקרא שבשבילנו השפעה יותר חשובה מקבלה, אנחנו לא הורסים את כוח הקבלה שבנו אין לנו גם אפשרויות וכוחות כנגד זה, זה כל הטבע שלנו. אנחנו רק יכולים על ידי התרגילים וזה שמושכים אור העליון לעשות בנו יחס כזה להשפעה שזה יותר מוערך ליחס שלנו לקבלה.

ואני רואה שגם בעולם לאט לאט כבר האור העליון שמתקרב לעולם שלנו הוא מכין גם את כל האנושות לשנות את ההערכה של כל האנושות מקבלה להשפעה, ואין בררה כי לא נוכל להתקיים שוב ושוב בריצה אחרי כל התענוגים, אחרי כל הדברים האלה, בדור הצעיר במיוחד רואים את זה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

כמה שיותר להביא את עצמנו לחיבור ולדרוש חיבור ושהחיבור יהיה למעלה מכוח הפירוד זה מה שאנחנו צריכים לבדוק, חיבור למעלה פירוד למטה ואז בצורה כזאת אנחנו כבר קובעים את עצמנו שנמצאים בעולם הרוחני. מתחילים להרגיש בין שניהם בין ארץ למטה ושמיים למעלה בין שני אלו רצון לקבל ורצון להשפיע מרגישים את העולם הרוחני.

תלמיד: נראה שבדיוק בזמן הספציפי הזה גם נתת לנו את העצה שהכי חשוב אם ככה לנסות להרגיש את החברים ולבקש עבור החיבור עם החברים ושהטקסטים שאנחנו שומעים כעת שייך לאיזה מקום שעלינו להגיד את זה שעכשיו הכי חשוב זה לעבוד עם אמונה מעל מהדעת מעל כל הפיתויים האלה שאני רוצה להבין ככה זה.

הפיתויים האלה הם באמת לא כדי לדחות אותנו, לדחוף אותנו מהרוחניות אלא ההפך כדי לגרות אותנו לסובב אותנו עוד יותר לדרוש רוחניות, ככה אנחנו צריכים לראות. כתוב "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש" מה שלא יהיה אין לנו משהו שמפריע לנו להתקרב לגמר תיקון, כל הדברים שמתגלים הם רק כדי לזרז את ההתפתחות שלנו.

שאלה: אמרת מספר פעמים חזרת שלא לחכות כי זו התחושה הכי קרובה שברגע זה הרצון לקבל נותן לנו את הייאוש הזה. אז באיזו צורה להמשיך לדחוף אותנו אני מרגיש נכון או חסר פה משהו?

כן, להמשיך לדחוף. ובמיוחד אם לעורר את הכוחות בחברה, כוחות בחברה לעורר גם בעשירייה וגם מחוצה לעשירייה. אם יש זמן אז גם לעורר כוחות מחוצה לעשירייה, מאוד חשוב.

תלמיד: מורה אתה ממש מאבד כוחות וריכוז וחושב הרבה חברים שמאוד קשה להם כל התקופה עכשיו אני ממש אובד עצות ומבקש מהחברים.

מה קורה תקופה קשה, במה היא קשה?

תלמיד: גשמית, כל מיני צרות כאלה. במיוחד זה כל מיני חברים שנושרים, נחלשים, מאוד מאוד משפיע. אתה רואה את זה, אתה משתדל לעזור ורואה שאי אפשר, כאילו שהבן אדם, שהם לא משתפים פעולה. סתם, איפה דורשים כוחות יותר? אני מחפש, אני מבקש מהבורא אבל לא מצליח.

יכול להיות שאתה לא מסוגל לפנות אליהם נכון, אז תבקש מחברים אחרים, מההנהלה, לא יודע ממי שיעזרו לך אולי דרך מישהו לפנות. אני נגיד יודע שיש כאלה חברים או קהלים שאני אליהם בעצמי לא הייתי יכול להגיע ושאני לא יכול אצליח לדבר איתם, אז אני מבקש נגיד מגלעד שדמון, ממשה אדמוני, מאקוקה ודודי, מכל מיני כאלה חברים. יש אנשים שהם יודעים לדבר בכל מיני צורות אחרות, אני לא כל כך. אז תנסה.

אתם צריכים לבנות איזה מקום, ויש לנו איזה מרכז כזה לעזרה, ואז אתם שם דנים למי צריך לעזור ומי יותר טוב שיעזור מכל האנשים שישנם אצלנו, וככה זה. ולא להתייאש, וגם כן העיקר לא לשכוח שזה הבורא נותן לך שאתה תעבוד בזה.

תלמיד: גם בהפצה אין לי מה לתת, אני רוצה ואין מה לתת.

זה נדמה לך שאין לך מה לתת, זה נדמה לך כך, וטוב שאתה כך חושב מצד אחד, ומצד שני יש לך הרבה מאוד גם בלב וגם בראש ואתה יכול לתת, עוד תחכה עד שזה יתגלה. אבל בינתיים אסור לך את זה להפסיק בכל זאת. מה אתה חושב לי יש הרבה מה לתת? זה הכול, עד כמה שאדם לומד יותר הוא מרגיש שהוא מבין פחות, זה תמיד כך. אז תמשיך ולא לבכות, תהיה גבר.

שאלה: הוא כותב פה בקטע שצריך לבטל את כל מה שהוא שומע ורואה והוא בסתירה לדרך ה'. איך לעשות את זה?

את זה אנחנו צריכים לברר מה זה דרך הבורא ואיך אנחנו מתקדמים בו או לא, יותר או פחות. לזה אין בעיה, הכול אפשרי.

תלמיד: איך לברר, באה מחשבה, הרגשה לאדם, איך הוא מיד עובד עם זה, מבטל, מברר קשור לבורא או לא?

איך לגלות האם זה שייך לדרך ה' או לא? זה רק על ידי חיבור כי אנחנו לא יכולים לעשות אף צעד קדימה אם לא דרך חיבור המתגבר. לכן אנחנו קודם כל רוצים להתחבר לעשירייה, בתוך העשירייה אנחנו רוצים לקבוע את המצב שלנו העתידי יותר חזק, יותר מאוחד מהנוכחי, וכך אנחנו מתקדמים.

אני בשביל זה לא צריך לדעת את הבורא, לא צריך לדעת את העולם, כלום, יש לי עשירייה, זהו, איך אנחנו מייצבים יותר חיבור בינינו, זה נקרא צעד קדימה. ועל זה לא לשכוח, כל הפעולות הרוחניות קודם כל הן בחיבור בינינו.

תלמיד: זה כל מה שלא מסתדר עם זה?

מה שלא שייך לחיבור יתר בעשירייה לא שייך לרוחניות ואני פשוט לא מתייחס לזה.

שאלה: למה יש לנו הצלחה תמיד שאנחנו מבקשים תמיד? למה אנחנו לא משתמשים תמיד בתפילה להצלחה כל הזמן?

כי יש כאן הפרעות, שלא תתפללו, שלא תבקשו, שאתם תבררו טוב בשביל מה להתפלל, באיזו צורה, למי מתפללים, על מה מתפללים. יש הרבה הבחנות שצריכים לסדר אותם, לייצב אותם נכון כדי שהתפילה היא תהיה נכונה, שהיא תגיע ממרכז העשירייה לבורא ובדיוק תפגע בו בצורה כזאת שהוא יענה לכם.

הבורא זה מערכת השפעה, אתם מערכת קבלה, אם אתם מייצבים את עצמכם בויתור אחד כלפי השני כך שבמרכז שלכם אתם מייצבים מקום ויתור הכללי זה לזה, ולזה, לזה, אז ממנו אתם יכולים לפנות לבורא, או ההיפך אז אתם יכולים לגלות שהבורא נמצא בכם, ואז אתם בדיוק מעלים לו, משמיעים לו את מה שאתם רוצים. העיקר זה רק להשתדל לסדר הקשר הנכון ביניכם.

שאלה: אם אדם יודע בשכל שההשפעה יותר גבוהה מקבלה אז איך לחפש מקום לאמונה, לעלייה חדשה, כי הידע בעצמו הוא לא נותן להתקדם?

אף פעם לא יהיה לך קודם כל אמונה קבועה, זה תמיד משתנה ותמיד אתה צריך לדאוג לה ולשפר. ולכן אנחנו צריכים תמיד להעלות את האמונה למעלה מהדעת, כל הזמן לייצב את עצמנו בצורה כזאת.

קריין: קטע 187.

"אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה).

ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני. וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

שאלה: באיזה כלים, לפי מה מודדים השגה רוחנית?

אך ורק לפי גודל האמונה שמעל גודל הידיעה. רוחניות זה נקרא אמונה, כוח השפעה, אז גודל כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה. דבר פשוט.

קריין: קטע 188.

"אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

אם נופל כולו נופל לנחש, אם עולה כולו מתעלה מעל הנחש לקדושה. זה מאוד פשוט והחלטי או כך או כך.

שאלה: כתוב בקטע הקודם ש"ה' השרה שכינתו על עצים ואבנים". מה זה להשרות שכינה על חבר, האם אני יכול לעשות זאת?

לא. זה שהבורא בנה את שכינתו על המצבים הכי הכי לא חשובים לנו, שאנחנו לא כל כך מכבדים אותם כמו עצים ואבנים, משהו ש"מה יש מזה?". אנחנו בדרך כלל מכבדים דברים שהם גבוהים יותר, גדולים יותר, חשובים יותר. עץ אתה יכול למצוא בכל מקום, גם אבנים אתה יכול למצוא בכל מקום, ולכן אין להם ערך. אז עד כמה שאנחנו יורדים בחשיבות שלנו למטה, אנחנו יכולים למצוא אותם היסודות שדווקא בהם, בהם נמצאת השכינה. בדברים הנמוכים להערכתנו האגואיסטית שם אנחנו דווקא מגלים את הבורא.

שאלה: למה ברוחניות אין רק יציאה ממצרים וכניסה לארץ ישראל, למה יש מדבר באמצע?

יש מעבר גדול מאוד, אנחנו עוד נראה, חכה, זה לא רק מדבר. אנחנו יוצאים ממצרים, עד שמתקרבים לגבול של מצרים, עד שרואים שאחרינו רודף פרעה וחילו, ואז אנחנו בורחים ממנו וזורקים את עצמנו לים סוף ועוברים בים כמו ביבשה, ואחר כך עוברים למדבר סיני, עד שמגיעים אחרי הרבה זמן להר סיני, לא מיד, הכול בטפטופים כאלה, ואחרי הר סיני עוד הולכים במדבר סיני.

תלמיד: זה סותר את ההרגשה שאין זמן ברוחניות.

מצבים, מצבים. אלה מצבים שאנחנו צריכים לעבור, הרבה מצבים עד שמגיעים תוך ארבעים שנה, שזה מדרגות, לכניסה לארץ ישראל.

תלמיד: האם אפשר לראות בכל הדרך הזאת איפה אני נמצא עכשיו? האם אני יכול לראות מה עברתי, נניח שעכשיו אני נמצא בכניסה לים סוף, עכשיו אני נמצא לפני מעמד הר סיני?

לא, אני לא אראה לך ואף אחד לא יראה לך כי זה לא לטובתך. זה לא לטובתך, אתה צריך להתייחס לכל הדברים האלה על מנת להשפיע, בכוח השפעה, מה שיש יש, לא חשוב לי, העיקר שאני משתוקק להשפיע דרך החברים לבורא, ולא חשוב לי אם זו תחילת הדרך או אמצע או סוף.

שאלה: מה זה המצב שבו יש הרגשה שלכולם יש רצון לתת, להשפיע, שזה בוער בכולם אבל משהו לא מסתדר, שכל אחד ואחד מוכן בפני עצמו אבל אין תפילה משותפת, מה מפריע?

זה נקרא שהרצון הוא לא נכון, שלא רוצים להשפיע. אם היו רוצים להשפיע היו יכולים להתחבר ביניהם. אם היו רוצים להשפיע אז היו מתעלים מעל הרצון שלהם ומתחברים, ואז מתוך הרצון המחובר, המאוחד, היו פונים לבורא ומקבלים כל מה שרוצים. אז לפי העביות שיש בינינו, כמה שאנחנו צריכים להתגבר עליה כדי להתחבר, זאת אומרת לפי הצעקה שאנחנו צועקים למעלה מהעביות, מכוחות הפירוד לבורא, לפי זה, לפי עוצמת הבקשה היינו מקבלים בתוך הבקשה עצמה תשובה מהבורא והיינו מגלים אותו.

תלמיד: כל מה שמגיע לנו מהבורא, הרגשת החיבור, האהבה בינינו, בדרגה שלנו, זה מגיע כתוצאה, אחרי שהכול מבורר, הכול מוכן, פתאום אנחנו מקבלים משהו?

כן, כך צריך להיות. אל תדאגו, אתם נמצאים בטיפול ובטיפול טוב, נאמן, אתם בידיים טובות. עוד קצת ועוד קצת ככה מתקדמים. אבל אתה רואה שבכל זאת ישנה דרך והדרך כוללת הרבה מצבים. העיקר בשבילנו זו המדרגה הראשונה כמו שקראנו אצל רב"ש שכתוב, זאת אומרת אם אנחנו מסכימים עם הדרך, אם אנחנו נכנסים למדרגה הראשונה, אנחנו כבר מבינים את השיטה ואנחנו מסכימים איתה, כל הזמן הולכים ומתקדמים.

ודאי שיש בדרך הרבה הפרעות, כל הזמן רק הפרעות. כשנתחיל להיכנס לארץ ישראל מה שנקרא שם יהיו גם מלחמות ובעיות, אבל זה כל הזמן עבודות עם האגו שלנו, מעל האגו שלנו בהתחברות בינינו ועם הבורא. סגנון העבודה הוא אותו סגנון.

שאלה: האם אנחנו יוצאים רק פעם אחת ממצרים או שנכנסים ויוצאים?

לא, פעם אחת. אנחנו נכנסים למצרים וכבר אנחנו במצרים, ויוצאים ממנה פעם אחת וזהו, אין כניסה יותר למצרים. אנחנו יוצאים ופרעה סוגר אחרינו את הדלת, שאפילו אם רוצים לחזור לא יכולים לחזור, כי פרעה זה כוח הבורא שלא נותן לנו אפשרות לחזור לאותו מצב.

שאלה: כשאני לא מצליח להרגיש בפנים על מה מדברים מהטקסט ואני מרגיש עייף, מה לעשות כדי שהכוונה והחיבור עם החברים יישארו בזמן השיעור?

אם אני נמצא בבירורים ברצון לקבל שלי מלמטה ואם מאיר עליי האור כנגד זה מלמעלה, אבל עדיין אין קשר בין האור והרצון, אז אני מרגיש מאמצים גדולים וקשה לי מאוד, זה נקרא "גלות מצרים". אם האור כבר היה נכנס בתוך הכלי, אז הוא היה עושה שם פעולה. אבל הוא עוד לא נמצא ואני מרגיש קושי, ולא טוב לי, ולא מבין, ונמאס לי, ואין לי כוחות, ושום דבר, זה מפני שהאור מאיר מרחוק לתוך הרצון והרצון לא יכול עדיין לקרב את עצמו לאור. אז המצב הזה הוא מצב ביניים והוא נקרא גלות. שהגלות הזאת, ההרגשה הזאת היא דווקא מקרבת את הגאולה, שאני אדרוש את הבורא שיאיר ויתקן ויתלבש בתוך הכלי שלי.

צריכים להעריך את המצב הזה ולהסכים שאחרת אני לא מתקדם. בעל הסולם כותב את זה באחד המאמרים, אנחנו נמצא איזה, זה יבוא אלינו, אנחנו נלמד. אחרי שאנחנו לומדים כל הפסוקים האלה נצטרך עוד לעבור על בעל הסולם, שם נוסיף את הדברים. בדרך אנחנו נסיים את כל התורה, אל תדאגו.

שאלה: למרות שמשה הוא הכוח המושך הוא צריך עזרה, למה אנחנו צריכים לשים לב בעשירייה כדי שיהיה לנו כזה כוח ועזרה?

למשה אין שום כוחות, יש לו רק יכולת לקשר את כל בני ישראל, מי שמכוונים את עצמם לצאת ממצרים עם הכוח העליון, עם הבורא. אז משה עושה את הקשר, ולו בעצמו אין שום דבר חוץ מלעשות את הקשר. לעורר את הבורא ולעורר את ישראל שהם יתקשרו ביניהם דרכו, דרך משה, ואז כל הרכבת הזאת תוכל לזוז.

שאלה: האם כל המצבים שאנחנו עוברים בדרך הם כדי שנגביר את האמונה שלנו גם מבחינה אישית וגם מבחינה קבוצתית, וכאשר האמונה שלנו עולה האם ההפרעות קטֵנות?

אנחנו בדרך רוכשים יותר ויותר כוחות השפעה שנקראים כוחות האמונה, והעיקר זה בתוך העשירייה בצורה הדדית. ולכן כשאנחנו רוכשים אותם זה נקרא שאנחנו מתקרבים לבורא שנמצא בכוח האמונה השלם.

תלמיד: ואז גם הכוחות של ההפרעה יורדים כלפינו?

יורדים עלינו. לא כלפינו, אלא עלינו, על הראש שלנו. אתה חושב שאם אתה מתקדם קדימה יהיה לך יותר קל?

תלמיד: לא, אלא שהאמונה תהיה כל כך חזקה שיהיה לי יותר קל להתמודד עם זה.

לא, אבל יהיו לך הרבה יותר כוחות להתמודד עם ההפרעות הללו. וההפרעות הכי גדולות הן לפני גמר התיקון, שם זו מלחמת גוג ומגוג, כל הדברים האלה. אבל יש לך כוחות ויחד איתם הגעת לזה, זאת אומרת לא לפחד. הבורא בכל זאת מבשל את כל הדברים האלה והוא המנצח.

קריין: אנחנו בקטע 189.

"בכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.

נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

אם אנחנו הולכים קדימה בצורה נכונה, אנחנו תמיד פוסעים מנחש למטה וממטה לנחש, ושוב למטה, וכך עולים דרך הירידות, וכל פעם מתעלים ומתעלים יותר. זו דרך שאי אפשר לטעות, אי אפשר לעשות שום דבר, אלא רק לראות לפנינו את מרכז העשירייה, את החיבור בה, ובתוך החיבור עד כמה שהייצוב שלנו יחד דומה לבורא.

שאלה: אמרת שמשה זה הכוח שמאפשר לנו להיות בקשר עם הבורא. יוצא שהתפילה שאנחנו בונים בעשירייה קשורה עם משה או שזה משה?

משה זה לא בן אדם. משה זה אותו כוח שיש בכל אחד ואחד שמושך אותו לרוחניות. כשאנחנו מחברים את כול הכוחות שלנו, את הנטיות שלנו לבורא, לגמר התיקון, לחיבור, להשגה רוחנית, כל ההבחנות האלו יחד נקראות "משה". יש בזה עוד הרבה, אבל הן נקראות משה. אנחנו צריכים לפתח אותן כמה שיותר. כך בכל אחד ובכולנו יחד, ובכל דור ודור.

שאלה: אם האמונה מושגת מעל הדעת, האם השגת הבורא היא מעל האמונה?

לא, בתוך כוחות ההשפעה, היינו כוחות האמונה שאנחנו משיגים, בהם אנחנו גם משיגים את הבורא.

שאלה: כשאנחנו מדברים "מעלה", "מטה", איפה הקו שמפריד בין מטה ומעלה?

זה כאילו קו האופק, מעלה מטה? שם זה איפה שנגמר כוח ההשפעה מלמעלה, ושם זה איפה שנגמר כוח הקבלה מלמטה.

שאלה: כשמשה מחזיק את ידיו על החזה הן הופכות ללבנות, האם זה קשור לבחינה ד'?

כן, זה קשור לבחינה ד'. אלה אותן הבחינות שאי אפשר לתקן, אז הן נכנסות לצרעת, לכאלו הבחנות.

שאלה: אנחנו יודעים ששיעור הבוקר זה הזמן היחיד שאנחנו יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב.

לא. אתם יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב בקשר ביניכם הרבה יותר חזק אפילו משיעור בוקר. זה הכול יחסי, זה תלוי איך אתם מתחברים.

תלמיד: גם במשך היום כשאנחנו עוברים על השיעור?

בכל שעות היום והלילה.

תלמיד: יש לי חבר שלא הייתה לו אפשרות להגיע לשיעור, באיזה מאמץ אני מעביר לו את מה שעברנו בשיעור?

אם זה חבר בקבוצה, ואתם חושבים עליו ויודעים שהוא מאוד היה רוצה להיות אבל לא מסוגל בעקבות משהו שלא תלוי בו.

תלמיד: זה חד פעמי.

אז אתם צריכים לדבר על זה לפני השיעור ולהתכוון שהוא נמצא איתכם.

שאלה: אמרת לעורר כוחות מחוץ לעשירייה, האם זה אומר שאני צריך לבקש יותר כוחות כדי לבקש על החברים?

כן.

תלמיד: אני מרגיש גם אתמול וגם היום שאנחנו לומדים, מקבלים כלים איך לחיות בין שני העולמות, העולם הרוחני והעולם הגשמי.

כאן יש לי שאלה. מה זה נקרא "העולם הגשמי והעולם הרוחני"?

תלמיד: התלבטתי אם לשאול את השאלה הזאת.

אני אענה לך, פשוט מאוד. מה זה העולם הרוחני? שבו שולט כוח ההשפעה. מה זה העולם הגשמי? שבו שולט כוח הקבלה. כך אתה מחלק את המציאות שלך לשניים, וזה לא שייך למה שאתה רואה כאן על פני כדור הארץ. זה לא שייך. בפנים, ברצון שלך אתה מחלק את הרצון לשני חלקים, שיש לך כוח קבלה וכוח השפעה, מה שאתה יכול לתאר לעצמך שכאילו זה כוח השפעה, וכוח קבלה אתה יותר בטוח שנמצא. וכך אתה נמצא בשני העולמות, כביכול, ואתה רוצה לייצב אותם יותר בטוח מה זה העולם הרוחני והעולם הגשמי. אבל לעולם החומרי שלנו זה לא שייך.

תלמיד: אז איך אני משלב בין שניהם? אמרת אתמול שאנחנו צריכים ללמוד לשלב בין שני העולמות האלה. איך בעצם אני מרגיש שאני משלב את זה בחיבור בינינו? האם על ידי זה שאני מבקש כל הזמן חיבור ואני מתחבר עם החברים, שם אני מקבל את ההבחנות של השילוב בין שני העולמות האלה, בין שני הרצונות האלה?

השילוב בין שני העולמות, זה שאתה בתוך החברה רוצה להגיע איתם לחיבור ומגיע לאיזו עוצמת חיבור, זה נקרא "העולם העליון שלך", שאתה יכול לתאר אותם דרך החיבור הזה, כל ההבחנות שאתה יכול לתאר דרך החיבור הזה. וההבחנות שאתה לא יכול לתאר דרך החיבור ובטוח לך שאתה לא יכול לתאר אותם בתוך החיבור של העשירייה, זה אצלך נקרא "העולם התחתון". וזה לא שייך לגשמיות שלנו בכלל, לא זה ולא זה.

תחשבו על זה, תחשבו, זה מאוד חשוב.

שאלה: מה הייחודיות של ההכנה שלנו ליציאת מצרים לעומת ההכנה שעשו מקובלים קודם?

אין שום הבדל בין איך שאנחנו מכינים את עצמנו ליציאה למצרים שלנו, זאת אומרת, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, לבין מה שעשו מקובלים בכל הדורות. העניין הוא אחר, שבאותו רצון לקבל ששולט בכל אחד מאיתנו, במידה שאנחנו קשורים בינינו, בזה יש שינוי, אבל זה לא תלוי בנו, זה נקרא עניין של הדור, הזמן. אבל תוכנית היציאה וכל התהליכים זה אותו דבר. לכן אנחנו קוראים מה שהיה כתוב לפני שלושת אלפים שנה ולא מפריע לנו, אנחנו מקבלים את זה כמו הדרכה להיום.

קריין: קטע 190.

"אין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה". והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה." זאת אומרת, כל הדברים שחשובים לי בצורה אישית אני מוריד אותם לאפס בחשיבותם. "וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.

שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

אנחנו צריכים בכל זאת להבין, שאנחנו לא צריכים להתכופף ולא לרצות שום דבר, לא, ההיפך, רוצים להגיע לדרגת הבורא, רוצים להיות הכי גדולים, הכי מבינים, חשובים, הכול, אבל הכול בנוי על זה שעל מנת לקבל אצלנו בחשיבות, עד כמה שזה כל הזמן עולה ועולה, אבל בחשיבות אנחנו כל הזמן מורידים אותו, שלא את זה אנחנו צריכים אלא כוח השפעה ואמונה, כוח אהבה, כוח החיבור. זה העניין של ההתקדמות. בעל הסולם כתב את זה "ענין מטה ונחש", שני כוחות מנוגדים שהם מלווים אותנו עד גמר התיקון.

שאלה: אמרת שאנחנו יוצאים ממצרים פעם אחת, מי זה "אנחנו" שיוצאים ממצרים?

מי שיוצא.

תלמיד: מי יוצא?

מי שיוצא זה מי שיוצא.

תלמיד: ומי זה אנחנו, כל העולם, בני ברוך?

מי שיכול לעבור את כל התנאים שיש לנו בדרך ביציאה ממצרים, הוא יוצא. בגלל שהוא ברא, בנה, עיצב בתוכו את הכיוון הנכון למטה מהדעת, למטה מהשכל וכך להתקדם לחיבור עם כולם להיות "כאיש אחד בלב אחד", וכך הם מגיעים לאותה הנקודה שהיא יוצאת ממצרים. מי יוצא? יוצא מי שרוכש את תכונות ההשפעה, שצועק שהוא חייב לקבל את התכונות האלו. איך? על ידי זה שתהיה קבוצה, על ידי זה שיהיה חיבור בקבוצה, שבמרכז הקבוצה הם יעצבו את כל הכוחות שלהם, את כל הדרישות שלהם, שהם יחייבו את הבורא שיעזור להם. זה נקרא "נצחוני בניי".

שאלה: בקטע כתוב על המטה.

את זה לא נלמד היום, אלא עוד נלמד. על זה כתוב הרבה "ויפרח מטה אהרן", דבר מאוד גדול, ברכה בדרך. אם אתה מחזיק בעיקרון הזה להיות לא בחשיבות עם המטרות שלך, אלא עם השפעה, חיבור ואהבת הזולת, שאתה הולך למטה לפי המטֵה, לפי מטַה, אז "מטה אהרן" הוא נותן פריחה, תוצאות נכונות בעבודה הרוחנית.

קריין: קטע 191.

""וישליכהו ארצה", כלומר, שניתן רשות לקליפה, "ויהי לנחש וינס משה מפניו", כלומר, שגילה להם שהסיבה שלא שמעו אליו עד היום, הוא מכח הנחש הזה דמחי בזנביה. ועל כן האמינו לאנשים המבקשים את נפשו וכו'. ועל כן, "ויברח משה מפני פרעה".

אבל עתה נתן לו השי"ת כח זה, "שלח ידך ואחוז בזנבו", כלומר, שלא יאמינו לרשעים, רק יאמינו בו. ואז, "ויהי למטה בכפו", כי יראו שישיגו אמונה שלימה וטהורה, והנחש לא יוכל להכותם עוד."

(בעל הסולם. "שלשת האותות")

זה לא פשוט, אנחנו עוד נלמד את זה, איך תופסים נחשים, איך מתקרבים למצב שבאמת הנחש יהפוך להיות למטה. אנחנו עוד לא מאתרים את התכונות האלה בנו ולא יודעים איך לעבוד איתן. לכן לא רואים את הנחש הזה, לא יודעים איך לתפוס אותו דווקא בזנב, ואיך אנחנו על ידי זה יכולים להתקדם עם הנחש שהפך להיות למטה, ולהתקרב דרך כל המדבר למטרה. אנחנו עוד נעשה את זה.

שאלה: בזמן של בעל הסולם, התלמידים שלו כמו שמתואר הלכו בלילה, בגשם, לא פחדו שיתפסו אותם שם בדרך, יהרגו אותם. אני משווה את עצמי אליהם, אני לא חושב שהייתי סובל 10% ממה שהם סבלו. מה קרה לרצון? יש לי רצון קטן, להם היה רצון יותר גדול? מה קרה פה, מה השתנה?

אתה רוצה שיתנו לך רצון יותר גדול לכל מיני דברים גשמיים, שאתה פתאום תגלה שאין לך אינטרנט וכדי לשמוע שיעור ואתה צריך לעבור דרך איזה כפרים של שונאים, מקומות כאלה. תגיד לי, מה אתה רוצה? תגיד תודה רבה על מה שנתנו לך, שאתה יושב עכשיו בכורסה ומסתכל במסך, ושומע בנוחיות עם כוס תה או קפה, והכול יפה וטוב, וגם לזה אין לך כל כך רצון. הם עשו מאמצים גדולים מאוד, כן, כל דור ודורשיו. אנחנו חלשים מאוד, יבוא דור שיהיה עוד יותר חלש. אנחנו צריכים לקבל את אותם הנתונים מה שיש ולהשתדל לעבוד מתוך זה.

שאלה: האם השבירה היא תוצאה של חטא עץ הדעת?

כן.

שאלה: הרגשת המצרים, כל מה שאנחנו עוברים בתקופה האחרונה מורגשת מאוד חזק, גם בצורה הפרטית וגם בצורה של העשירייה. איך דורשים? אתה כל הזמן חוזר על תפילה, תפילה, לבקש, לבקש, אנחנו עובדים על זה בעשירייה, אבל יש משהו שעדיין חסר. איך דורשים נכון שהבורא יבוא ויסיים, יגמור בעדנו?

אני לא יודע. קודם כל צריכים לסדר את הדברים בגשמיות. אדם שרוצה לתקן את עצמו, הוא צריך להיות נשוי, בעל משפחה, ולעבוד. וחוץ מזה, גם ללמוד ולפרסם את הדברים האלה. אז צריכים עוד משהו לסדר כנראה. אני אומר בשיא הרצינות, רב"ש לא היה מקבל רווק, מי שרווק לא נכנס ללמוד, מי שלא עובד, לא נכנס ללמוד, וכן הלאה. אני לא אומר את זה סתם, אלא זה מעכב, זה מעכב את ההתקדמות הרוחנית, חבל.

שאלה: בין בנים ובנות שנולדים, את הבנים, את הזכרים, המצרים צריכים להרוג. האם כך אפשר להבדיל בין ההפרעות?

כן, הרצון בנו שרוצה לגלות את הבורא הוא נמצא נגד, בניגוד עם הרצון לקבל, ולכן הרצון לקבל רוצה למחוק אותו.

שאלה: מדוע אומרים "המטה של אהרון" ולא אומרים "המטה של משה"?

את זה אנחנו נלמד, אתה צודק, יש כאן שאלה. אבל זה עניין של מטה, לא בדיוק משה ואהרון כמו שני אחים, זה שני קווים. אנחנו עוד נלמד את זה. צודק.

סדנה

בוא נעשה סיכום לשיעור בסדנה. בבקשה, סיכום לשיעור.

*

(סוף השיעור)

---

1. חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה (דף כ"ה, א' גמרא).↩