שיעור בוקר 23.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 425, מאמר "החרות"

קריין: "כתבי בעל הסולם" עמ' 425, מאמר החירות. מאמר "החרות", כותרת "בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות".

בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות

"המתבאר, שלענין חיים רוחניים, אין שום חוב על היחיד מצד הטבע, לחייבו אל החברה, - אלא ההפך - יש כאן חוב טבעי על הרבים, להשתעבד ולהכנע תחת היחיד - - - והוא מובן על פי המבואר במאמר השלום, שיש שני דרכים שההשגחה חבשה והקיפה אותנו, כדי להביאנו אל המטרה התכליתית, שהם: דרך יסורים הגורם אלינו התפתחות הזאת שלא מדעתנו. ודרך תורה וחכמה, הגורמת אלינו התפתחות הזאת מדעתנו, בלי שום הכרח ויסורים עש"ה.

ומתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהיסורים הנוראים, ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם. שהיא דרך התורה, - הנה אז צריכים ומחוייבים, להכניע את עצמם ואת חרותם הגופני תחת המשמעת של היחיד. ולקיים פקודותיו וסגולותיו שיציע להם.

הרי לעיניך, שבענינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים - לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים, הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני - צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.

ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות - אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים - אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר - דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם."

שאלה: הוא כותב שבעניינים רוחניים צריך ללכת אחרי היחיד ויש ממש איסור חמור לכפות את הדעות, לעומת זאת במצוות שבין אדם למקום יש כפייה מצד הרוב. אפשר להסביר מה עניין חיים רוחניים ששם אין כפייה ומה עניין מצוות שבין אדם למקום ששם יש כפייה?

אנחנו רואים, כמו שהוא מסביר לנו כאן, שהדברים המיוחדים נמצאים בטבע בצורה מזערית, למשל, יהלומים, עד שמוצאים ומגלים אותם צריך לעבוד על זה הרבה. כך גם בין אנשים, אם אנחנו רוצים לחבר אנשים מיוחדים יחד, להוציא מהם משהו, אז אנחנו צריכים לעבוד על זה הרבה - הרבה מאד ללמוד, הרבה לעבוד על החיבור ביניהם וכן הלאה.

ואכן אנחנו רואים שההתפתחות האנושית לוקחת מיליוני שנים ולא מין הסתם התפתחות תקופות גיאולוגיות לקחה אלפי שנים עד שהגענו למצב שהמין האנושי התחיל להתפתח.

וזה מראה לנו עד כמה הדברים האלה הולכים לפי החוק ואנחנו לא יכולים לשנות את החוק הזה. גם עכשיו, איפה שאנחנו נמצאים, אומנם כתוב שישראל מזרזים את הזמנים, אבל עוד נדבר עד כמה זה ניתן לנו ובאיזו מסגרת אפשר לזרז את הזמן.

תלמיד: תוכל לומר מה ההגדרה הנכונה לעניינים רוחניים ומה ההגדרה הנכונה למצוות בין אדם לבין המקום? זה נשמע אותו דבר.

בין אדם למקום זה בין אדם לבורא.

תלמיד: הוא כותב שעל על עניינים רוחניים אין כפייה ודווקא במצוות שבין אדם לבין המקום יש כפייה, תוכל להסביר?

בין אדם לבין המקום יש כפייה כי אתה בזה חייב לקיים את חוקי הטבע, ואם אתה לא מקיים אותם, אז אתה סובל והאחרים סובלים. בעניין שמירת חוקי הטבע אנחנו כולנו קשורים זה אל זה ומשפיעים זה על זה, מכאן זה נובע.

תלמיד: מה זאת אומרת עניינים רוחניים הם משהו אחר ששם אין כפייה?

אין כפייה משמע, שהכול הולך לפי נטיית הלב. אל תסתכל על העולם כמו שאתה מכיר אותו, כי הוא כולו הרוס, מקולקל ומבולבל. אם היינו לוקחים את העולם אחרי השבירה, אחרי הערבוביה, אז כל אחד היה צריך להתפתח בצורה שיש לו בנטיית הלב, רק בצורה כזאת הוא היה מברר נכון את עצמו והיה מגיע לתכליתו.

תלמיד: אנחנו נמצאים במערכות יחסים בחברה, בין החברים, בחינוך הילדים, בכל מיני סיטואציות שבהן יש עניין של לכפות ויש עניין של אסור לכפות. מצד אחד הקירוב בין אדם לבין המקום והחובה לכפות לפי הרבים ומצד אחר בעניינים רוחניים לא לגעת, מאד מבלבל.

בעניינים רוחניים אין לנו אפשרות לכפות אחד על השני, אלא כל אחד ואחד הולך לפי נטיית ליבו. מה שאין כן בדברים אחרים, אתה שייך למערכת שנמצאת לפניך, מערכת אנושית, ואז אתם יכולים לעשות את מה שאתם חושבים.

תלמיד: אם יש יחידים בתוך החברה וגם בתוך העשירייה שדואגים ומוסרים את עצמם הרוב צריכים להכניע את עצמם ולקבל את הדעה שלהם?

לא, בעל הסולם לא רצה לדבר על זה בכלל, כי יש כאלה שרוצים להיות מנהלים של החברה.

תלמיד: אני מדבר על כאלה שמוסרים את עצמם להפצה.

על איזו חברה אתה מדבר?

תלמיד: עלינו.

זה משהו אחר, עליהם הוא לא מדבר. פה זו חברה שכל אחד אם הוא רוצה להיות בה הוא נכלל בה ומשרת אותה, הוא קשור אליה, הוא רוצה להגיע למטרת החיים שלו - להידמות לבורא, להתקרב לבורא, וכל יתר הדברים לא שייכים לו.

תלמיד: אם יש כמה יחידים בעשירייה שאני רואה שהם מוסרים את עצמם כדאי לי להכניע את עצמי ולהתבטל כלפי הדעה שלהם?

כן.

שאלה: איך הרבים יכולים לוודא שהם מבינים נכון את דעת היחיד?

אנחנו נמצאים בחברה שלכל אחד ואחד יש דעה משלו, ולפי מה שכותב בעל הסולם, כל אחד צריך להשתדל להכניע את עצמו כלפי החברה, כלפי העשירייה.

תלמיד: מה היא דעת היחיד שהוא כותב עליה?

שלכל אחד בתוך העשירייה יש כנראה דעת.

תלמיד: אבל הוא אומר שיש דעת היחיד שאחריה כולם הולכים.

אין דבר כזה.

תלמיד: אז לפי מה החברה הולכת?

החברה הולכת אחרי הרעיון הרוחני שלה, שזה כתבי בעל הסולם ורב"ש.

תלמיד: ואיך מוודאים שמבינים נכון את מה שכתוב?

מבררים.

שאלה: אם הולכים לפי בעל הסולם ורב"ש יוצא שדעת היחיד נשמעת כמו הבורא

כן.

הבקורת כגורם הצלחה - אי הבקורת כגורם להתנוונות

"יש להוסיף עוד על האמור: כי המציאות מציעה לעינינו הפכיות קיצונית בין הדברים הגופניים - לדברים שבדעות והשכלות בנושא הנידון! כי ענין האחדות החברתית, העשויה להיות מקור לכל אושר ולכל הצלחה, נוהג ביחוד רק בין הגופים ועניני הגוף שבבני אדם. שהפרוד ביניהם, הוא המקור לכל פורענות ומקרים רעים.

אולם ענינים שבדעות והשכלות - הוא להפך מקצה אל הקצה. כי האיחוד ואי הבקורת, נבחן בהם למקור כל הכשלונות, והמפריע את כל ההתקדמות, וכל ההפריה השכלית, - - - כי השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעינינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כשלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממעוט הבקורת ומיעוט המחלוקת שבעניניה.

הרי הדבר גלוי לעיניים, אשר כל בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם.

לפיכך הדין יוצא, אשר בעת שהאנושות תגיע למטרתה, בדבר הצלחת הגופות, דהיינו, על ידי ביאתם לדרגה השלמה באהבת זולתו, שאז יתלכדו כל גופות בני העולם לגוף אחד, ולב אחד, כמ"ש במאמר השלום, אשר רק אז יתגלה כל האושר המקווה לאנושות על שיא גובהו - הנה, לעומת זה, צריכים אז להזהר, שלא יתקרבו הדעות של חברי האנושות כל כך, באופן שתתבטל המחלוקת והבקורת בין החכמים והמלומדים. משום שאהבת הגופים, מביא בטבע גם קרבת הדעות. ואם תתבטל המחלוקת והבקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתיבש מקור הדעת מהעולם, כמובן.

ומכאן הוכחה מוחלטת, על חיוב הזהירות בחרות היחיד, בנוגע לעניני דעות והשכלות. משום שכל התפתחות החכמה והדעת, מיוסדת על חרות היחיד הזה. ולפיכך אנחנו מוזהרים לשמור עליה בשמירה מעולה, באופן שכל צורה וצורה שבתוכנו, שאנו קוראים לה בשם יחיד, דהיינו, בחינת הכח הפרטי של האדם היחיד - שנקרא בכללות בשם "רצון לקבל"."

שאלה: לכאורה מה שהוא אומר פה הפוך ממה שמובן לנו, הוא כותב, "בסיס של הצלחה גופנית, הוא שיעור האיחוד של החברה. והבסיס של הצלחת ההשכלה והדעות הוא הפירוד והמחלוקת שבהם." אפשר להסביר למה זה ככה ומה זה בכלל אומר?

ככל שיש התנגשות בדעות, יש יכולת לבירור.

תלמיד: התנגשות בדעות על מה?

כמו מדענים, ככל שיש להם מחלוקת הם נמצאים בבירורים ביניהם מי צודק ומי לא וכן הלאה. אם זו מחלוקת מדעית אז יוצא שזה פועל לטובת המדע.

תלמיד: פה הוא מדבר על מקובלים, לא על מדענים.

לא רק על מקובלים, אלא גם על מדע, על מדענים. בכל ההתקדמות אמיתית של האנושות מחלוקת זה טוב.

תלמיד: אז על מה הוא צריך לשמור? כשקבוצה או אנושות מגיעה לשיא גובהה צריך לשמור על הביקורת של המדענים והחכמים והמלומדים?

ודאי, שלא ייפסק.

תלמיד: איך אפשר להבין שיכולה להיות ביקורת במצב שכבר יש אחדות?

דווקא בגלל שיש אחדות, כדי שהאחדות לא תשלוט על חוסר הביקורת.

תלמיד: למה יש כזאת סכנה שהאחדות תשלוט על הביקורת?

כי זה הטבע האנושי, אם אנחנו באחדות, אז הכול באחדות וזה לא טוב.

תלמיד: אז מה צריך לשמור באחדות ומה לא צריך לשמור?

רק על מה שיש בו צורך להתפתחות, חייב להיות בביקורת, בבירור, ועל זה תמיד צריך לשמור.

תלמיד: במה צריכה להיות אחדות?

בכל יתר הדברים.

תלמיד: מה זה אומר, תוכל להגדיר במה צריכה להיות אחדות ובמה צריכה להישאר מחלוקת?

לפי חכמת הקבלה בכל הדברים הרוחניים חייבת להיות ביקורת והתנגדות, התנגשות, בירורים, וזה חייב להיות מורגש בכל אחד ואחד, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם. זה מה שיש לך מדורי דורות, בית שמאי, בית הלל וכו', ואף אחד לא אומר שהוא צודק וזה לא צודק, אלא יש מחלוקת.

תלמיד: ובמה האחדות אם יש מחלוקת?

מבררים את המטרה והמחלוקת נשארת, אז מה?

תלמיד: והאחדות, במה באה לידי ביטוי?

יש לנו גם בזה אחדות, שאנחנו נמשכים לאותה מטרה משותפת, אבל הדרכים, הגישה, אופן הבירור, הם שונים, הפוכים אפילו.

תלמיד: איך שומרים במצב שיש התנגשות הדעות גם על אחדות?

אין לנו ברירה, אלא רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקיים ולהתקדם. גם אדם עם עצמו, נמצא פעם כך ופעם כך, בשני המצבים, כך שהוא לא יודע מה להחליט או מה לעשות, הוא גם נכלל באותה המחלוקת.

שאלה: כתוב שבעבודה הרוחנית הביקורת מועילה, ובגשמיות ההיפך, חשוב האיחוד. ולי נראה דווקא אחרת, שבחומריות הביקורת מצליחה יותר בין אנשים, ואצלנו אנחנו לא מבקרים אף פעם, אנחנו חותרים לחיבור, לא מבקרים את העבודה של חבר. איך לעבוד נכון?

תיכף נברר.

שאלה: במאמר כתוב, "ולפיכך אנחנו מוזהרים לשמור עליה בשמירה מעולה, באופן שכל צורה וצורה שבתוכנו, שאנו קוראים לה בשם יחיד, דהיינו, בחינת הכח הפרטי של האדם היחיד - שנקרא בכללות בשם "רצון לקבל."" מדוע לרוב אין לו יכולת להבחין בין דעות היחיד או להחליט לגבי דעות היחיד?

זאת האדם צריך להחליט, לא האור צריך להחליט.

תלמיד: לָמה אין לרוב יכולת להחליט על דעות היחיד?

תלוי באיזה דברים. אתה שואל על דברים רוחניים?

תלמיד: כתוב במאמר, שהרוב חייב להתבטל וללכת לפי היחיד, איך הרוב יכול להחליט לפי היחיד?

הוא לא יכול.

שאלה: איך לא להיכנע לריבוי הדעות. בעשירייה יש לנו דעות שונות, איך לצאת עם דעה אחת? איך לא להיכנע לזה שיש הרבה דעות ולהגיד טוב, כאילו לא מחליטים. איך להתגבר על הריבוי ולצאת עם דעה אחת?

לבדוק את הדברים האלה לפי הכתבים. אין לנו ברירה.

תלמיד: כל אחד מבין את הכתבים אחרת, אפילו בשיעור יש לנו את הביטוי, "רב אמר", כל אחד הבין את הרב אחרת.

יש הרבה רבנים. זה עניין של גלות, של תקופה. זה עוד יתברר.

תלמיד: יש איזה מצפן, איזה חוק כללי שאפשר לתת לעשירייה?

רק חיבור, כלום חוץ מזה, לא שכל ולא רגש ולא שום דבר. רק חיבור שיכוון אותנו.

שאלה: ב-29 לחודש שעה שש וחצי בערב יתקיים בפתח תקווה בבית "קבלה לעם", אירוע פתוח לקהל הרחב. זה אומר שיש לנו הזדמנות להזמין חברים, מכרים וקרובים. זה יהיה ערב כייפי, קליל, מרתק, מעניין, מרחיב אופקים. נושא האירוע, "תפיסת המציאות", נספר לאנשים על חכמת הקבלה בצורה מעניינת, ויזואלית, דרך תיאטרון, דרך קטעי בידור, הרצאות קצרות נחמדות ומעניינות.

מה אנחנו יכולים להרוויח מלהזמין אנשים לאירוע כזה ומה אותו אדם שלא מכיר את חכמת הקבלה יכול להרוויח מערב כזה שהוא מגיע אליו?

אני חושב שרווח יכול להיות מאוד גדול מתוך זה שהאדם נכלל בחברה גדולה שכולה משתוקקת למטרת הבריאה, לגילוי הבורא, להבנת הקיום של היקום והמין האנושי שבתוכו. אנחנו יכולים לפתוח לעצמנו בזה את העיניים את הנשמה ואת הלב.

תלמיד: עד כמה אתה ממליץ לנו לקחת את ההזדמנות ולחשוב את מי אפשר להזמין, את מי כדאי לקרב?

נראה לי שאפשר להזמין את כולם, כל מי שאפשר, כולל סבתות, נכדות ונכדים, כי כל אחד אפילו שהוא שומע בחצי אוזן, מרוויח. זה נכנס דרך הנשמה ומזכה את האדם.

(סוף השיעור)