שיעור בוקר 12.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – מתחזקים באין עוד מלבדו, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 7.

אלה קטעים מיוחדים שבהחלט מסבירים לנו מה הקשר בינינו לאור העליון, לקשר בינינו, איך אנחנו על ידי המערכת שנקראת "תורה" מהמילה "אור", מתקשרים בינינו ומגיעים להתקשרות עם הבורא.

קריין: קטע מס' 7.

"האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. 

כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

(הרב"ש. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

במה שהוא חשב שהוא נמצא דווקא בירידה. אם הוא חושב שהמצב שלו הוא דווקא עלייה, מזה הוא מתקן את המצב.

שאלה: האדם תמיד נמצא בין מצב של התגברות לתפילה?

אם הוא בוחר במצב הזה אז ודאי שכן, וזה מצב טוב.

תלמיד: מה קודם למה, ניסיון ההתגברות או התפילה?

התגברות ודאי.

תלמיד: ואחרי זה התפילה חייבת להגיע?

כן, ודאי.

שאלה: אמרת שאדם בזה מתקן את המצב. במה הוא מתקן את המצב, איך הוא מתקן את המצב?

בזה שמתחיל לברר איפה הוא נמצא, ואיך הוא יכול להתגבר בתפילה לבורא שיעלה אותו, שיתקן אותו.

שאלה: כשאני עושה פעולה עבור החברים ואני מרגיש שזה גורם לי הרגשה לא נוחה, אני לא מרוצה, האם זה אומר שאני עושה פעולה של השפעה טהורה?

פעולה של השפעה טהורה היא, כשאתה לא רוצה כלום חוץ מלהצטרף למערכת העליונה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, חוץ מזה אין יותר מה לעשות. אני רוצה להיות מחובר לכאלה כוחות, לכאלה פעולות, שבהם בטוח אני אגרום נחת רוח לבורא, זה פשוט.

קריין: קטע 8.

"האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים. אלא, היות שאין האדם עדיין ראוי, שידע שהבורא מחייבו, לכן הבורא מתלבש עצמו בלבושים של בשר ודם, שעל ידיהם הבורא עושה את הפעולות האלו, היינו שמבחינת אחוריים הבורא עושה." נניח דרך חברים, דרך כל מיני מקרים בחיים שנמצאים קרוב לאדם, ואדם חושב שזה בא אליו מהטבע ושוכח שזה טבע הבורא.

"פירוש, האדם רואה את הפנים של בני אדם. אבל האדם צריך להאמין, שאחרי הפנים של בני אדם, עומד שם הבורא ועושה הפעולות האלו. היינו, שמבחינת אחורי בן אדם עומד הבורא, וכופה אותו לעשות את המעשים, מה שהבורא רוצה. נמצא, שהבורא פועל הכל, אלא שהאדם מחשיב, מה שהוא רואה, ולא מה שהוא צריך להאמין."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

שאלה: כשהבורא מראה לנו בתוך העשירייה מצב של גילוי הרע, איך אנחנו צריכים להגיב עליו?

לבקש ממנו שיתקן אותנו, שיראה לנו מה נקרא "טוב", ואיך אנחנו יכולים להעביר את המצב שלנו למצב הטוב.

תלמידה: לפני שאנחנו מגיעים לבקשה יש את שלב גילוי הרע. אנחנו הרבה חברות בתוך הקבוצה, אז זה מתגלגל ומשפיע על עוד חברה ועוד חברה. יש בתוך העשירייה הרבה דעות, חלק חושבות שצריך לתת לרע לצאת, להתגלות, ואז לדבר עליו, חלק רוצות מיד להשתיק את זה, חלק אומרות הגענו לגבול מסוים, בואו נעצור את זה. איך צריך להתייחס לשלב שבו הרע מתגלה?

כפי שמתגלה כך צריכים להתייחס. עד שאת רואה עד כמה את משתנה על ידי גילוי הרע, על ידי הכרת הרע, זה משנה אותך, מתקן אותך, וזה בעצם התיקון בעצמו.

תלמידה: יש לרע מקום בתוך העשירייה, לדבר עליו, לגלגל אותו, לברר אותו, או שצריכים מיד להשתיק אותו?

לא, להשתיק זה לא יעזור, אנחנו צריכים לבער אותו ולמחוק מהעולם. העולם זה הקבוצה שלי, ואני מוחק משם את הרע.

תלמידה: בסוף השבוע הזה עברנו כמה מצבים, התגלה רע, ממש כמו פצע שכל המוגלה יוצאת ממנו החוצה. הצלחנו להתחבר מעליו, ואפילו הרגשנו שזה ממש קירב אותנו ועורר בינינו אהבה שלא הייתה שם קודם. אבל אחר כך זה המשיך להתגלגל, והיו עוד פעם פיצוצים ומריבות. אנחנו לא יודעות בדיוק מה לעשות, איך להתייחס לזה, האם פשוט לזרום עם מה שהבורא מגלה לי?

להתחבר בינינו, כמו כבשים שזאבים מתנפלים עליהן, אז קודם כול הן מסתדרות יחד, כך תעשו. ואז מתוך הקשר ביניכן לצעוק לבורא.

תלמידה: אז בהצטופפות הזאת כל אחת גם צריכה לוותר על משהו, גם אם היא עכשיו כועסת או פגועה?

לוותר כדי להתחבר עם אחרות.

שאלה: שאלה על קטע 7. ברור שהעליות והירידות מגיעות מהבורא, מה התפקיד של המאמץ שלי כאן? האם אני יכולה לומר שמה שקורה קורה, אבל כל מה שאני יכולה לעשות זה להאיץ את התהליך באמצעות המאמצים שלי?

כן, את צריכה גם להאיץ, גם לברר, גם לבקש, וגם לשכנע את הבורא שיעזור לך, שיתקן אותך, בכל הדברים האלה את צריכה להוביל קודם. את רוצה להיות ראשונה, שאת מעוררת את התיקונים.

שאלה: כשאתה חושב שכל בני האדם הגשמיים נשלטים על ידי הבורא זה נראה מאוד מסובך. האם לפחות עד שאני עובר את המחסום אני צריך לחשוב שרק החברים שלי, המחשבות שלהם, המילים שהם אומרים, רק הם נשלטים על ידי הבורא, ולא כל בני האדם?

כל בני האדם ובכלל דומם, צומח, חי, מדבר, כולם נשלטים על ידי כוח אחד ומסתובבים לכיוון של גמר התיקון. ובדרך את מה שהם מרגישים, הם מרגישים כדי לתקן את עצמם ולהיכנס למערכת יותר סגורה, כל פעם יותר ויותר.

שאלה: למה כוח שמפעיל עלינו לחץ, שם בפנינו כל מיני מכשולים, בסופו של דבר מוביל אותנו לחיבור ולתיקון? הרי אנחנו קוראים לכוח הזה "כוח רע".

עסקת בספורט?

תלמיד: כמובן.

מה עשית? עשית את מה שהגוף רוצה, או את מה שצריך לעשות כדי להתחזק?

תלמיד: עשיתי מה שצריך כדי להתחזק.

אז אותו דבר גם פה.

שאלה: בקטע כתוב, "האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, הבורא מחייב אותו לעשות את המעשים טובים". איך אפשר להאמין במשהו שאדם לא יודע?

אתה צריך לתאר לעצמך, צריך לנסות לתאר לעצמך שאין עוד מלבדו, ושכל מה שנעשה נעשה על ידי הבורא. ואתה משתדל לראות, להבחין דרך כל הסובבים, דרך כל מה שקורה, רק בפעולות הבורא. לא צריך להתבלבל בזה, אבל באותו זמן שאתה רואה את תמונת העולם, צריך להשתדל לראות בתמונה הזו את פעולות הבורא.

שאלה: החיים מראים לנו שאם אנחנו מסובבים את הראש לאחור, אז אנחנו רואים שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, ולראייה אנחנו נמצאים כאן במקום הזה וטוב לנו. למה אנחנו לא מצליחים לעשות את זה ברגע האמת וכל הזמן מרשיעים? זה גורם לי לבושה מאוד מאוד גדולה, כי אני יודעת שכשיעבור הזמן ואסתכל אחורה אני אראה שזה היה לטוב. למה אי אפשר להגיע לזה בזמן אמת, והאם זה הכרחי בכלל?

כן, זה הכרחי, אחרת אף פעם לא נרצה לצאת מעל מנת לקבל. אנחנו צריכים להחליט שאין לנו ברירה אלא לצאת מהרצון לקבל, ואז נראה את האמת.

שאלה: החיבור מושך את אור הוי"ה וגורם לגילוי. איך לעבוד עם האור שמתרחב בלי לפחד מגילוי האגו ולהשתמש בו לטובתנו?

אם אנחנו מתחברים, אז אנחנו מושכים את האור לתוך החיבור שלנו, אנחנו לא צריכים לרוץ אחריו ולחפש איפה האור. רק על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו אנחנו כבר מושכים את המאור שיתלבש בנו.

שאלה: לבורא כבר יש תכנית ואנחנו מתפתחים בה בכל מקרה. האם תוכל להסביר את החשיבות של זירוז הזמנים?

אם אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב, אז ודאי שאנחנו יכולים לעשות את כל הדרך שלנו מקלקול לתיקון בקפיצות גדולות, כי האור מתלבש בנו ונותן לנו הכרת הרע, ואחר כך הוא מתלבש בנו ונותן לנו הכרת הטוב, מתקן אותנו, מקרב בינינו. לכן אם אנחנו נותנים לאור לעבוד, אז אנחנו יכולים לעבור את כל הדרך מאוד מאוד מהר, להגיע לקיצור הזמן.

שאלה: אם אני מצליח להצדיק את החבר, האם בכך אני מצדיק את הבורא?

לא בדיוק, עם חבר אחד לא. אבל אם אני מתייחס לעשירייה, אז איך שאני מתייחס לעשירייה שלי זה בעצם המכשיר הנכון לבדוק את היחס שלי לבורא. מתוך היחס שלי לעשירייה אני יכול לראות איך אני מתייחס לבורא - טוב, רע, אני אדיש אליו, אני בכלל לא רוצה להכיר בו וכן הלאה. הכול נובע מהיחס שלי לעשירייה.

מכך תבינו עד כמה אנחנו צריכים תמיד טוב טוב למדוד, לבדוק, להרגיש את היחס שלנו לעשירייה ולהשתדל לתקן אותו כל הזמן.

שאלה: אם האדם מעורר את הבורא ומחייב את הבורא להשלים את העבודה, אז מה זה אומר שהבורא עושה את הכול? הרי האדם פה בעצם עושה עבודה. ואיך רואים את הבורא כנעלה מזה?

האדם נותן לבורא כביכול אפשרות להתגלות, זה מה שקורה. ואז הבורא מתגלה והאדם מתחיל לגלות את הבורא ובהתאם לזה הוא מבין אותו, מתקרב אליו, מתחבר אליו. כך זה עובד. אבל ודאי שהבורא הוא קודם, בכל הפעולות האלה הבורא קודם.

שאלה: כשמתגלה הרע בתוכי, האם אני צריכה לעשות את הבירורים בתוכי ומבחינה חיצונית הכול צריך להיות טוב? איך להישאר בבירורים ובו זמנית מבחינה חיצונית שהכול יהיה בסדר?

כל מה שעלינו לעשות זה לבנות יחסים נכונים בינינו.

שאלה: את כל הפעולות עושה ויעשה הבורא, הוא מעורר אותנו, הוא נותן לנו את הרגשת הרע. מה המהות של זירוז הזמנים? במה אנחנו מזרזים אם הכול הולך לפי רצונו?

זירוז הזמנים תלוי בנו, בקבוצה. אם אנחנו מתחברים בינינו ורוצים להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, אז זו בעצם פעולה שעל ידה אנחנו מזרזים את הזמן.

שאלה: האם הבחירה של האדם זה להגיד כל רגע ורגע שרוצה את התיקון?

כן.

תלמידה: אבל בטרם האדם מחליט את זה, הבורא כבר החליט לפניו.

יכול להיות. אז מה?

תלמידה: אז איפה כאן הרגע שאני מחליטה? הרי הכול מהבורא.

אז מה?

תלמידה: אז מה מביא את האדם להגיד "אני רוצה", זה רק ההתכללות שלנו בקבוצה והם מביאים לי את הרצון הזה ואז אני יכולה לבקש? מכאן ההחלטה שלי?

כן.

שאלה: בסוף כתוב שיוצא שהבורא עושה את הכול, אלא שהאדם מחשיב מה שהוא רואה ולא מה שהוא צריך להאמין. זה מרגיש כאילו אנחנו עושים משהו לא בסדר כאן, האם זה לא נכון שאנחנו צריכים לעבור את כל החלק הזה שמאמינים במה שרואים כדי להגיע לנקודה שבה רואים שאין עוד מלבדו, שהבורא פועל הכול? האם לא צריך לראות קודם כל את ההיפך, לעבור את כל התהליך ואז מבינים?

אנחנו צריכים להתקדם ככל שמסוגלים, איך שמסוגלים ומתי תתגלה לכל אחד ואחד האמת למעלה ממקום וזמן, זה כבר תלוי בהשגחה הפרטית של כל אחד.

שאלה: אמרת שלבדוק את היחס שלי לחברים, זה היחס שלי לבורא. אז איך לפתח יחס של אהבה ליצר הרע כדי להשתמש בו נכון לתיקון?

מה זה אהבה ליצר הרע, שאנחנו אוהבים אותו?

תלמיד: כן, להשתמש בו לתיקון, כעזרה.

לתיקון, לעזרה זאת אומרת עד שאנחנו מוחקים אותו.

תלמיד: אבל אנחנו לא אמורים למחוק אותו אלא להשתמש בו.

לא, כאילו למחוק. ודאי שאתה לא יכול לעשות זאת אבל כאילו למחוק. אתה לא רוצה להרגיש אותו, אתה לא רוצה להרגיש נוכחותו בעולם. לא לעשות חשבון כפול, "אז מה אני אעשה בלי יצר הרע? גם את היצר הרע עשה הבורא, ואני צריך לתמוך בו לשמור עליו"? לא, אתה צריך כמה שיותר להפטר, להתרחק ממנו.

תלמיד: אז בכל זאת, אני מחזיק בבורא אבל אני רוצה להתחבר לחבר. שם נמצא הפתח? זה המעבר?

אז מה? אני לא יודע מה אתה מצייר לעצמך כאלה דברים, באמת לא.

שאלה: על איזה חסדים מדובר פה? מה זה אומר להתחבר זה עם זה באמצעות החסדים?

אני רוצה לעזור לכל חבר וחבר בלתקן אותו עד כמה שהוא צריך. אני מוכן לגמור את כל העבודה שיש לו, רק שאנחנו כולנו נתחבר. וכך כלפי כל חבר וחבר.

תלמידה: איך אנחנו יכולות לתת לבורא הזדמנות להתגלות?

רק במידה שאנחנו מתחברים בינינו הבורא יכול להתגלות בינינו.

שאלה: מה זה לתקן את החבר?

לא יודע כלפי מה אמרתי.

תלמיד: עכשיו אמרת, שאני צריך לתקן את החבר, לעזור לו. למה אתה משתמש במילה "לתקן" את החבר?

לתקן, זאת אומרת באמת לעזור לו להיות עם כולם בחיבור הנכון. "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: יש בחבר משהו לא מתוקן?

ודאי שכולנו לא מתוקנים ואנחנו צריכים לעזור זה לזה, אז אנחנו כולנו נתחבר למערכת אחת שבה יוכל להתגלות הבורא.

תלמיד: אם אני רואה משהו כביכול מקולקל, שהחבר לא מצליח, אני צריך להגיד שזה הקלקול שלי וכאילו אני עובד עם הקלקול הזה?

גם זה אבל זה משהו אחר. אתה יכול להגיד כך, העיקר מה תעשה.

שאלה: זה שהבורא עושה הכול זה גילוי בהשגה, זה כאילו אדם מרגיש שעושה את הכול אבל הוא מגלה בסוף שהכול מהבורא.

כן.

שאלה: כשאני מתחבר עם כל ההפכים בעשירייה אז הדבר היחיד שאני מרגיש זה רק את הרצון לקבל. האם אני תמיד אשפיע מתוך הרצון לקבל, איך אני יכול להפוך להיות כמו הבורא?

אני אשפיע מתוך הרצון לקבל כי זה הטבע שלי, אבל בכוונה שתהיה על מנת להשפיע. הרצון נשאר רצון והכוונה היא מה שאני קונה. בכוונה על מנת להשפיע שיש לי על פני הרצון לקבל, אני מתקשר לאחרים.

שאלה: איך עוזרת לאדם ההבנה שהוא שוב מתרחק מהקבוצה, שהוא כל הזמן מקלקל מה שהבורא נותן לו? הבורא הוא טוב ואני רע, מה הלאה?

האדם מבין מה שהבורא עושה עימו, הוא נותן לו עוד מקום לעבודה, עוד קצת ועוד קצת וכך זה בכניסה וביציאה, בכניסה ויציאה מהעבודה. כך אדם מתקדם.

שאלה: אני התבלבלתי לגמרי. אני לא שייך לעצמי, החבר גם לא שייך לעצמו אלא שייך לבורא. אז במה אני צריך לעזור לו, לדחוף אותו לבורא אם הוא כבר הבורא?

לא, אני לא מקבל תנאים כאלה, חיבוק מהבורא, אני כמו הבורא, זה הכול פילוסופיה. תזרוק את זה מהראש.

שאלה: איך לעזור לכל חבר להיתקן. האם אני יכולה להעיר לחבר אם אני רואה משהו שמפריע לו להתקדם בדרך? לדעתי כן. או שאני צריכה רק אצלי לעשות את התיקון.

להשתדל לתת דוגמה. שהוא יראה את הדוגמה ומתוך הדוגמה הוא יבין מה עליו לעשות עם עצמו.

תלמידה: ובשום דרך לא לנסות לדבר עימו, לעזור לו.

לא. כי את זה את רוצה מתוך האגו שלך.

שאלה: קודם שמעתי שבשביל להבין את היחס שלי לבורא אני צריך להסתכל על העשירייה. אם אני אוהב את החברים, את העשירייה ופחות את הבורא, איפה חוסר התיאום? אני לא בדיוק אוהב את החברים או שאני לא באמת שונא את הבורא?

לא, אם אתה אוהב את החברים יותר מהבורא זה נכון, זה טוב. תנסה לראות.

שאלה: אמרת שצריך לבדוק את היחס שלי לבורא בתוך העשירייה. אני יודע איך אני מתייחס לחברים ואני מכיר את עצמי, כמה שאני מכיר, למה הכוונה שאני בונה את היחס שלי לבורא אם אני מסתכל קודם על החברים?

אתה צריך תמיד לבדוק האם אתה אוהב את הבורא יותר מהחברים. ואין לך יותר מה לאהוב, החברים והבורא, תנסה כך.

תלמיד: אם החברים לא מתוקנים וגם אם הבורא עומד אחרי החברים.

החברים שלך כולם מתוקנים ונמצאים בגמר התיקון עם הבורא יחד בדבקות.

שאלה: כותב הרב"ש, "האדם צריך להאמין ש"אין עוד מלבדו". כלומר, שהבורא מחייב אותו לעשות את המעשים", באיזו דרך אדם יידע שהבורא עומד אחרי כל מעשה, כי אם הבורא מכביד ידו, הוא, האדם לא מקשר את זה עם רצון הבורא לקרב אותו אליו. אז איך הוא יכול להאמין שהבורא עומד אחרי כל מעשה, ש"אין עוד מלבדו"?

רק דרך החיבור עם החברים, אין לו ברירה.

תלמיד: היתכן שאדם לא יידע לעולם שהבורא הוא למעשה שמחייב אותו לעשות את הדברים?

יש כאלה ברוב האנושות.

תלמיד: אם יש מצב כזה, אנחנו צריכים ללכת לעשירייה שלנו ולברר את הדברים?

כן. רק דרך העשירייה אתה יכול להתקשר, לחייג לבורא רק דרך העשירייה.

שאלה: אם אתה אוהב את הבורא יותר מהחברים. במה צריכה להיות הבדיקה? איך אני יכולה לבדוק את זה?

בלי החברים אני לא יכול להתקרב לבורא, אני לא יכול לגלות אותו ולא יכול להרגיש אותו, אני מרגיש את הבורא רק במידה שאני מחובר עם החברים שלי, זה בלי החברים.

ובלי הבורא, איך אני יכול להתחבר אל החברים, אם הוא לא ייתן לי כוחות. כלומר, אני קשור גם לבורא וגם לחברים בצורה שאני כביכול נמצא ביניהם, נקרע ביניהם, אין לי לאן לברוח. אני חייב להיות מקושר אליהם ועם הבורא.

עם מי אני קרוב יותר, עם מי אני רחוק יותר? כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". כלומר, אני צריך קודם כל בהכרח להתקשר עם החברים, להתחבר איתם וליצור בינינו כלי משותף, קשר משותף, רצון, כוונה, כל מה שיש. רק במידה כזו, במקרה שכזה אני יכול להתקרב לבורא.

שאלה: עד כמה המדידה שלי נכונה, שאני אוהב את הבורא ואת החברים?

עד כמה שאתה מרגיש, אין כאן מה לבדוק. אחר כך תבדוק.

(סוף השיעור)