שיעור בוקר 25.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"העוצמה הרוחנית שבהתאספות הפיזית" –

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא: "העוצמה הרוחנית שבהתאספות הפיזית" - קטעים נבחרים מן המקורות, נמשיך בקטע מס' 4.

קטע מס' 4.

"מקודם תחילת הכול כשמתאספים, צריכים לסדר שיבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואחר כך יתפלל. היינו, שכל אחד צריך לעשות ביקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כוח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שייתן לו כוח ורצון לעסוק באהבת הזולת." 

(הרב"ש. מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה", 1984)

המילים הללו מובנות? בואו נקרא כולנו יחד, כל אחד משתדל לדבר עם כולם.

"מקודם תחילת הכול כשמתאספים, צריכים לסדר שיבחו של החברים, את חשיבותו של כל אחד מהחברים. ובשיעור שמשער את גדלות של החברה, בשיעור זה הוא יכול לכבד את החברה. ואחר כך יתפלל. היינו, שכל אחד צריך לעשות ביקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה. ואז, כשרואים, שאין להם כוח לעשות מה שהוא לטובת החברה, אז יש מקום לתפילה, שהקב"ה יעזור לו, שייתן לו כוח ורצון לעסוק באהבת הזולת." 

(הרב"ש. מאמר 17, חלק ב', "סדר ישיבת החברה", 1984)

שאלה: אנחנו לא רגילים לעבוד עבור החברה, ולהבין שמה ששלי, מה שאני מצליח להשיג בעבודה שלי, הוא של העשירייה. אנחנו מפחדים לאבד את עצמנו. פה רב"ש אומר שצריך להתפלל שתהיה היכולת הזאת. אנחנו צריכים להתרגל להיות בנתינה, מה שאני משיג כשלי, לתת את זה לנשמה, לעשירייה שלנו.

כן.

שאלה: קראנו בחלק הקודם של השיעור במאמר רב"ש, שכל העבודה של התחתון היא ליצור קשר עם העליון. ככל שאתה מקטין את עצמך, כך אתה מקבל את השפעת העליון. בקטע הזה רב"ש נותן לנו כלי, שכל העבודה היא בין אדם לחברו בעשירייה שהיא הערך העליון, ובה אני יכול ללמוד איך להקטין את עצמי, ואם אני לא מגלה את זה, אני נכנס למקום של תפילה.

איך לשמור על הערך הזה שהעשירייה היא הערך העליון? כי גם בעניין של השפעה זה לזה, כל אחד מגדיל את עצמו כאילו הוא הגדול. זה האגו הכי טהור, כל אחד חושב שהוא משפיע יותר טוב מהחבר שלו, וכל החיכוכים והמחלוקות הן בעניין הזה. איך ללמוד להקטין את עצמו וליצור קשר נכון?

בסדר גמור. אתה אומר נכון.

שאלה: רב"ש אומר פה שאדם "צריך לעשות ביקורת על עצמו, עד כמה הוא נותן כוחות עבור החברה". איך אדם מודד כמה כוחות הוא נותן עבור החברה?

שיבדוק, שימדוד.

תלמיד: אני מניח שלא בהכרח מדובר על מעשים או דיבורים, אלא יותר איפה הלב נמצא.

גם נכון.

תלמיד: כי מעשים קל למדוד, היום התקשרתי לחבר והערתי אותו, היום הקראתי לחבר קטע, אלה מעשים. אבל איך מודדים את מידת המסירות הפנימית או את מידת הכוחות שנותנים לחברה?

גם את זה צריכים להשתדל למדוד.

תלמיד: לפי איזה סרגל? לפי איזה קנה מידה?

ככל שאתה נכלל בעליון, כך אתה יכול למדוד את עצמך כלפי העליון.

תלמיד: איך נכללים יותר בעליון?

זה כבר כתוב בהרבה מקומות. להתכלל, להתבטל, לתת תפילה יחד עם החברים, לעזור להם וכן הלאה.

תלמיד: זה מצב שאדם נמצא בו, אבל איך הוא יכול למדוד עד כמה הוא נתן כוחות עבור החברה?

כתוב פה ושם. עד כמה הוא עזר להם להתכלל בעליון.

שאלה: איך עוברים ממצב של ביקורת על עצמו למצב של תפילה?

ביקורת על עצמו זו ביקורת, ומהביקורת הוא יכול להגיע לתפילה. זה דווקא יחסית קל, לא מנוגד.

תלמיד: כן, אבל יכולה להיות ביקורת שמורידה את האדם ולא מביאה לתפילה, או משאירה אותו בהאשמה עצמית, ככסיל היושב ואוכל את בשרו.

לא. אלה אמנם דברים שיש לכל אדם אפשרות ליפול בהם, אבל אנחנו מדברים על מצבים שאדם משתדל להתעלות מעל עצמו.

תלמיד: אז מהו המפתח לא להיות תקוע בביקורת ולעבור לתפילה?

לעלות לתפילה זה כשהוא דבוק בחברים, ברצון לעזור להם. לא מטעם שהוא יותר גדול, אלא דווקא מטעם שהוא דוחף אותם מלמטה.

תלמיד: כשאדם עושה ביקורת על עצמו, הוא לא מרגיש דבוק בחברים. זו בדיוק הבעיה שלו, שאין לו כוח לעבוד באהבת הזולת. איך הוא פועל כשהוא עושה על עצמו ביקורת ומגלה שאין לו כוח לעבוד באהבת הזולת?

הוא מוכן להצטרף אליהם בכל עבודה שתהיה, רק להשתתף במאמץ שלהם.

שאלה: רב"ש כותב שכאשר הוא לא מסוגל לעשות משהו עבור החברה, יש מקום לתפילה.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שהרבה יותר קשה לי להיות בתפילה מאשר לעשות משהו עבור החברה.

כן.

תלמיד: אם אין לי כוח לעשות משהו עבור החברה, איך יהיה לי כוח להיות בתפילה? איזו הכנה עושים כלפי זה?

כשאתה רוצה להשפיע לחברה, אתה מבקש שיהיה לך כוח, שתראה איפה אתה יכול להוסיף לחברה.

תלמיד: זה משהו שעושים כהכנה למצב שבו לא יהיה לי כוח?

נאמר.

קריין: קטע מס' 5.

"בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח." 

(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)

שאלה: כתוב שצריך לבוא להתאספות, כשהמטרה היא לבטל את האהבה העצמית. לבוא כדי שזו תהיה המטרה.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שלחברים קשה. דווקא כשיש התאספות, מרגישים שזה על חשבון הזמן הפנוי, יום חופש, על חשבון המשפחה. הם באים, אבל לפעמים זה כדי לצאת ידי חובה ולא מורגש שהמטרה לבטל את האהבה העצמית זה הדבר הגדול. איך להפסיק עם החשבונות האלה ולבוא במטרה לבטל אהבה עצמית?

להכין את עצמך לזה. מכל השעות שאתה לומד, או מברר, מכל השעות האלה, אתה צריך ללקט רגשות, מחשבות כאלה.

תלמיד: לראות את הזמן שאנחנו מתאספים כזמן מיוחד לעשות שינוי פנימי.

כן.

שאלה: בשבוע האחרון אנחנו מדברים על העוצמה הרוחנית שבהתאספות הפיזית. למה דווקא כשאנחנו מתאספים פיזית, זה המקום שבו אני צריך לבטל את עצמי? מהו הכוח במפגש הפיזי?

הכוח שפועל על כל אחד במפגש הזה הוא כוח השיתוף, שכולכם רוצים להגיע לאותה המטרה.

תלמיד: האם זה לא משהו שאפשר לקבל גם דרך התקשרות אחרת?

איך?

תלמיד: דרך הזום, דרך כל מיני אמצעים אחרים.

אני לא רואה שזה יכול להיות.

תלמיד: בעוד חודשיים יש לנו כנס, משהו שמתכוננים אליו גם פנימית, גם חיצונית. למה דווקא בכנס, כשכולנו יושבים יחד, זה המקום האידאלי לבטל את האהבה העצמית הזו?

כי כולם נמצאים באותה מגמה, יותר, פחות, לפעמים כן, לפעמים לא, אבל בסך הכול כולם נמצאים באותה מגמה לבטל כל אחד את עצמו לחיבור הכללי.

תלמיד: כשאנחנו נפגשים עם העשירייה, אז עד שאתה בא יש הרבה כבדות. כשאתה כבר מגיע, יש התרוממות. בהתרוממות הזאת אתה יכול לאבד את הכוונה. איך אנחנו שומרים על הכוונה הזו?

כי זה זמן קדוש ההתאספות של העשיריות יחד, ממש קדוש. צריכים להכין את עצמנו לזה, להשתוקק ולחכות לזה, לצפות לזה.

תלמיד: איך אנחנו לא מאבדים את זה? בכנס אתה באיזו הארה, איך אתה לא מאבד את זה?

כנס זה דבר יותר גדול, לכן הוא יותר עוצמתי בגודל ופחות בכוונה ובריכוז פנימי. אבל כאן אתה נמצא בריכוז פנימי בעשירייה ויחד איתה אתה גם רוצה להתכלל באחרים, אבל כדי לממש את עצמך עם העשירייה יחד. עשירייה היא כמו העטיפה, ובתוך העטיפה הזאת אתה נכנס לשדה שמייצר הכלל הזה. זה מה שצריכים לראות. אבל העיקר הוא הכוונה לחיבור.

תלמיד: בהתאספות הכללית, על העשירייה כל הזמן להחזיק ולהזכיר לאדם הפרטי בתוכה שלא ילך לאיבוד באופוריה שהוא נמצא בה.

כן.

שאלה: כמה חשוב שעשירייה שקובעת לעצמה ישיבת חברים בתאריך ושעה מסוימת, תעמוד בזה?

זה לא קודש, כי העשירייה כולה יכולה לשנות את התאריך. אבל אם כבר כולם קיבלו זאת, אז אסור לבטל את זה.

תלמיד: אנחנו בתהליך לקראת הכנס הקרוב, והחברה קבעה ביום שישי פעילות לכלי. בהמשך לאותה פעילות, יש לנו ישיבת חברים של העשירייה. האם נכון להגיד לעצמנו יש יום עמוס, צריך להזיז את ישיבת חברים, או לעשות מאמץ ולמרות שיש פעילות בחברה אנחנו הולכים לישיבת החברים?

לא יודע, תחליטו.

תלמיד: בכל מקרה אפשר להזיז ישיבת חברים.

כן, זמן הישיבה לא קדוש.

שאלה: אנחנו כל הזמן מנסים לברר מה זה לעשות נחת רוח לבורא. ופה כתוב "ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח". האם החברים שלי הם נחת הרוח של הבורא?

לא הם, אלא אתם יחד באים לעשות נחת רוח לבורא במעשה שלכם.

תלמיד: במעשה אהבה, איחוד?

כן.

קריין: קטע 6.

"כשהחברים מתאספים במקום אחד, ובטח שההתאספות היא לאיזו מטרה, כי כל אחד נותן מזמנו חלק, מה שהיה צריך להשתמש עמו לצרכי עצמו, ומוותר על כל עסקים שלו, ובא להשתתף בהתועדות, אז הוא רוצה לקנות משהו. אם כן צריכים להשתדל, שכל חבר וחבר, שהולך הביתה, צריך לראות עם מה הוא בא להתועדות, ומה רכש עכשיו, שהולך הביתה."

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)

אחרי ישיבת חברים, כל אחד חייב לתת לעצמו דין וחשבון, כביכול לכתוב בפנקס שלו, מה הוא קיבל מהאסיפה הזאת, במה הוא נעשה יותר חזק, יותר עשיר, יותר חכם, וכך להתקדם מישיבה לישיבה.

שאלה: מה אם הוא עושה חשבון ויוצא בחשבון שלילי?

זה תלוי בו. ככל שביטל את עצמו כלפי החברה ונתן לה אפשרות, הזדמנות, להשפיע אליו, כך הוא מודה לבורא ולחברה שהיה באסיפה כזאת.

שאלה: אני רואה שבקטע אחר קטע הוא אומר תעשו הרבה חשבונות, מה הרווחתם מהישיבה, כמה היא מסירות הנפש, מה עושים עם הזמן הפנוי. אולי אנחנו מפספסים פה משהו, אולי צריך ללכת כל הזמן עם פנקס ולרשום.

כתוב "רשום על לוח לבך".

תלמיד: אז לא בפנקס, אלא לרשום על לוח הלב?

כן.

תלמיד: אבל זה אומר להיות כל הזמן בביקורת.

ביקורת, אבל ביקורת שאתה עושה חשבון במה השתנית ומה עשית וכן הלאה, זאת אומרת הביקורת הזאת היא גם בונה.

תלמיד: מה מפספסים אם לא עושים את הביקורת הזאת?

מפספסים התקדמות, צריכים לדאוג לשאלות, לתביעות, לבעיות שנגלה כלפי הדרך, וכלפי החיבור.

תלמיד: עכשיו הוא אומר שרוב הזמן צריך להיות בשלמות, וביקורת זה כביכול הפוך משלמות.

צריך להיות זמן גם לזה, אתה זוכר שכתוב שב 24 שעות מותר חצי שעה ביקורת?

תלמיד: אבל פה נאמר, שלפני הישיבה צריך לבדוק עם מה באת, ואחרי הישיבה עם מה יצאת, ולהשוות, אז יש איזו השוואה. בכל זמן פנוי צריך לבדוק האם אתה מנצל אותו לדבר הנכון או לדבר לא נכון. האדם כל רגע צריך לבדוק אם הוא במסירות נפש או לא במסירות נפש, זאת אומרת יש פה הרבה יותר ביקורת מאשר חצי שעה ביום.

נכון. ככה לעשות.

שאלה: כתוב "רשום על לוח לבך", זו פעולה אקטיבית לרשום על לוח ליבי? כי אני מבין שמשהו קורה ואני מאוד מתפעל, ואז באופן פסיבי זה נרשם לי על הלב. אבל מה זה באופן אקטיבי לרשום על הלב?

אותו דבר, רק שאתה משתתף במה שמדובר. או שאתה מסכים עם זה, או שלא מסכים עם זה, אבל בהתאם לזה הכתב קיים.

שאלה: בסוף המפגשים שלנו אנחנו לפעמים עושים סבב ושואלים עם מה יוצאים מהמפגש. האם כדאי לעשות את זה? או שעדיף לעשות עבודה פרטית, ולרשום בפנקס כמו שאתה אומר?

תבדקו בעצמכם. אין פנקס, אלא הלב של האדם.

קריין: קטע 7.

"כשמתאספים קיבוץ אנשים, ורוצים ביחד לעבוד על אהבת חברים, מוטל על כל אחד מהחברים לעזור להשני, עד כמה שאפשר."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: יש כמה סוגים של ביקורת.

לכל אחד שונה.

תלמיד: יש ביקורת שאליה אנחנו רגילים, כשמעבירים ביקורת על מישהו או על משהו, יש ביקורת עצמית, ויש ביקורת שהיא כמו סוג של מסרק, שאני פשוט עובר על הכול בכדי לראות ולמדוד איפה אני נמצא.

כן.

תלמיד: אולי החצי שעה ביום שבעל הסולם מדבר עליה היא הביקורת הזו?

לא יודע, ונראה לי שלא.

נתקרב ונראה.

שאלה: חוץ מישיבת התוועדות, יש לפעמים ישיבות של החלטות ובירורים. אומנם אנחנו מתכללים מהחסרונות והגדלות של החברים, אבל לפעמים אנחנו יוצאים עם טעם של צעקות וריבים. איך נכון לברר עניינים כאלה, כך שלא נישאר כל אחד בדעתו?

צריך שיהיה בראש הבירור הזה אדם שיודע איך לנהל ישיבה. ושלא יהיה בלגן, שכל אחד צועק, או קופץ על השני, וכן הלאה. צריך להיות סדר.

תלמיד: איך נכון לקבל החלטה בעשירייה? האם נכון לקבל החלטה לפי רוב, לפי רוב ניכר, שלושת רבעי, או ארבע חמישיות?

את זה אתם צריכים לקבוע. ותלוי במה מדובר, לפעמים מדברים על דברים כל כך חשובים שחייב להיות לא שלושת רבעי, או רוב, אלא לגמרי כולם. זה צריך להיות בכובד ראש.

שאלה: קראנו עכשיו שבשביל להגיע לאהבת חברים צריך לעזור אחד לשני כמה שאפשר. נגיד בעשיריה, אם יש כמה חברים שעוברים מצבים בגשמיות, או מצבים רוחניים. אז יש שתי שאלות, אחת, מה הגבול? והשנייה האם אנחנו באמת עוזרים לחברים, ואם זה לא עוזר מה עושים?

צריך לקבוע את כל זה ביסודות החברה.

תלמיד: נניח חבר שלא יכול לבוא אז אנחנו מתקשרים, אנחנו מדברים, מישהו לא מגיע..

איך שאתם תקבעו.

תלמיד: ואם אנחנו לא מצליחים לעזור לחבר, זה סימן שלא הגענו לאהבת חברים?

צריכים לדבר על זה, זה לא לעכשיו, עכשיו אנחנו דנים במשהו מסוים.

סדנה

אנחנו ממשיכים ועושים סיכום של השיעור, מהן הנקודות המרכזיות ששמענו בשיעור?

*

(סוף השיעור)