שיעור בוקר 15.12.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 08.12.2023

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/QzwnCOS1?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 101,

מאמר "מעוז צור ישועתי"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 101, מאמר "מעוז צור ישועתי".

מעוז צור ישועתי

תשמ"ה - מאמר י"ג

1984/85 - מאמר 13

"בשיר של חנוכה אנו אומרים "מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח, תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח". השיר מתחיל בדברי שבח, כמו שכתוב "לך נאה לשבח". ואח"כ מתחיל בדברי תפילה, כמו שכתוב "תיכון בית תפלתי". ואח"כ שוב בדברי תודה ושבח, כמו שכתוב "ושם תודה נזבח".

נמצא, שיש כאן ג' דברים, בדומה לסדר התפילה:

א. הג' ראשונות של שמונה עשרה הן שבח והודאה,

ב. והג' אמצעיות הן של בקשות,

ג. והג' אחרונות הן שוב של שבח והודאה.

הנה אנו מתחילים בהווה, כמו שכתוב "לך נאה לשבח". היינו אנו מודים ומשבחים אותך על הטובות שקבלנו ממך. וזה הוא כמו שאמרו חז"ל "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" (ברכות ל"ב).

והטעם הוא, כי מי שמאמין שהקב"ה הוא רחום וחנון, ויש לו רצון להטיב לבריות, אז יש מקום לתפילה. לכן מוכרחים מקודם לסדר שבחו של הקב"ה. זאת אומרת, שהאדם בעצמו צריך לסדר שבחו של מקום. אין הכוונה שהקב"ה יראה, שהאדם משבח אותו. כי אין הקב"ה נצרך לבריות. אלא שהאדם בעצמו הוא יראה את שבחו של הקב"ה. ואח"כ הוא יכול לבקש ממנו, שיעזור גם לו, כיון שמדרכו להטיב לנבראיו.

לכן, לאחר שאמר "לך נאה לשבח", באה אז התפלה, שאומרים "תיכון בית תפלתי". ומהו "בית תפלתי". פירושו הוא, כמו שכתוב "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי". "הר קדשי", הר מלשון הרהורים. היינו, שיביא להם מחשבות של קדושה, שכל ההרהורים שלהם יהיו רק מקדושה.

"ושמחתים בבית תפלתי", זהו לבו של אדם, שיהיה שם מקום להשראת השכינה. כי השכינה נקראת "תפלה", כידוע שמלכות נקראת "תפלה", כמו שכתוב "ואני תפלה". ולאחר ש"תיכון בית תפלתי", אח"כ "ושם תודה נזבח". נמצא, שמקודם הוא שבח, ואח"כ תפלה, ואח"כ עוד הפעם תודה ושבח, כדוגמת סדר התפלה, שבסוף גומרים עם שבח והודיה.

אבל מה האדם יכול לעשות, שהוא רוצה להתחיל בשבח ולבו סגור, ומרגיש מלא חסרונות, ואינו יכול לפתוח את פיו לומר שיר ושבחה. אז העצה היא ללכת למעלה מהדעת, ולומר, שהכל "חסדים מכוסים". היינו שיאמר, שהכל הוא חסד, רק שמכוסה ממנו, מסיבת שהוא עוד לא מוכשר לראות את הטוב והעונג, מה שהבורא הכין לבריותיו.

ולאחר שסידר את שבחו של מקום, היינו שהוא מאמין למעלה מהדעת, שהכל הוא טוב וחסד, אז הוא צריך להתפלל, שה' יתקן את לבו, שיהיה "בית תפלתי", שפירושו, שיתגלה שם החסדי ה', שזה נקרא "חסדים מגולים". ואז "ושם תודה נזבח". זאת אומרת, שיתן תודה על מה שזכה לזבוח את הכלי קבלה. וזה נקרא "ושם תודה, נזבח", היינו על מה שזכה לזבוח את הרצון לקבל שלו, ובמקומה בא רצון להשפיע, שזה נקרא "מקום המקדש".

אבל העיקר הוא, שהאדם צריך ראשית כל, שיהיה לו רצון לזבח את הרצון לקבל. והיות שהרצון לקבל הוא כל עיקרו של הנברא, לכן הנברא אוהב אותו, וקשה לו מאוד, שיבין שצריכים לבטלו, אחרת אי אפשר לזכות לשום דבר רוחני. והנה בגשמיות אנו רואים, שיש לאדם רצון וחסרון, מה שנוגע לו, הבאה מצד פנימיות גופו. ויש רצון, שאדם רוכש אותו מצד חיצוניותו, היינו מבחינתו עצמו. זאת אומרת, אם לא היו אנשים מבחוץ, שיולידו לו את החסרון הזה, אז האדם לא היה אף פעם מרגיש, שחסר לו זה. רק אנשים מבחוץ הם מולידים לו את החסרון הזה.

למשל אדם מצד עצמו, אפילו שאין בסביבתו אנשים אחרים, יש לו מצד עצמו חסרון לאכילה, ושתיה, ושינה, וכדומה. אבל אם יש אנשים בסביבתו, אז יש ענין של בושה, מה שאחרים מחייבים אותו. הוא מוכרח לאכול ולשתות, מה שאנשים מבחוץ מחייבים אותו. וכן ענין זה ניכר בעיקר בהלבשה, שאדם בבית הוא הולך מלובש במה שנח לו. מה שאין כן כשהולך בין אנשים, הוא מוכרח ללכת מלובש כפי שאחרים מבינים. ואין לו בחירה, מטעם שענין בושה מחייב אותו ללכת לפי טעמם.

כן אותו ענין ברוחניות. יש לאדם רצון פנימי לרוחניות מצד עצמו. זאת אומרת, אפילו כשהוא יהיה יחידי, ואין לו שום אנשים מבחוץ, שיתפעל מהם, לקבל מהם איזה רצון, אלא מצד עצמו קבל התעוררות וחושק להיות עובד ה'. אבל הרצון שיש לו מצד עצמו, בטח שהוא לא כל כך גדול, שלא יצטרך להגדיל את הרצון הזה, שיכול לפעול עמו, בכדי להשיג את המטרה הרוחנית. אי לזאת יש עצה, כמו בגשמיות, היינו להגדיל את הרצון הזה על ידי אנשים שמבחוץ, שהם מחייבים אותו ללכת לפי טעמם ורוחם.

וזהו ע"י זה שהוא מתחבר לאנשים, שהוא רואה, שיש גם להם צורך לרוחניות. והרצון שיש לאלו אנשים שמבחוץ, הם מולידים לו גם רצון, שע"י זה הוא מקבל רצון גדול לרוחניות. זאת אומרת, חוץ מהרצון שיש לו מפנימיותו עצמו, הוא מקבל רצון על רוחניות, מה שהם מולידים לו. ואז הוא משיג רצון גדול, שיוכל לבוא להמטרה.

וזה ענין של אהבת חברים, שכל אחד מהחברה, חוץ מזה שיש לו רצון מצד עצמו, הוא רוכש רצון מהחברים. וזה הוא נכס גדול, שאי אפשר להשיג, רק ע"י אהבת חברים. אבל מאוד צריכים להיזהר, שלא לכנס לחברים, שאין להם רצון לבדוק את עצמם, את היסוד של עבודה שלהם, אם הבסיס הוא להשפיע או לקבל. וכן לראות, אם הם עושים מעשים, בכדי להגיע לדרך האמת, שהיא הדרך רק להשפיע.

כי רק בקבוצה כזאת מסוגלים להכניס לתוך החברים רצון להשפיע. זאת אומרת, שכל אחד מקבל בחינת חסרון מהחברים, היינו שחסר לו את הכח דלהשפיע. ובכל מקום שהוא הולך, הוא מחפש בשבע עינים, אולי ימצא באיזה מקום, מי שיכול לתת לו את הכח דלהשפיע. לכן כשבא לאיזו קבוצה, שכולם צמאים לכח דלהשפיע, אז כולם מקבלים אחד מהשני את הכח הזה. וזה נקרא, שמקבל כח מבחוץ, בנוסף על כח הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו.

וכנגד זה יש כח מבחוץ, שאסור לקבל ממנו שום סיוע, אף על פי שהכח הזה, שהוא יכול לקבל מבחוץ, יתן לו חומרי דלק לעבודה. ועל הכח הזה צריכים מאוד להיזהר, שלא לקבלו. וצריכים שמירה יתירה, מטעם שהגוף נוטה דוקא לקבל כח לעבודה מאנשים מבחוץ. והוא בא לאדם, כשהוא שומע, כשאומרים עליו, למשל, שהוא איש בעל מדות, או תלמיד חכם, או איש בעל יראת שמים. או שאומרים עליו, שהוא איש מבקש את האמת. ובזמן שהאדם שומע אלו הדברים, אז הדברים האלו, שהוא שומע, שמחשיבים את עבודתו, זה נותן לו כח לעבודה, היות שמקבל כבוד עבור עבודתו.

ואז הוא לא צריך לבחינת אמונה למעלה מהדעת ולכח השפעה, שה' יעזור לו, שזה יהיה החומרי דלק שלו. אלא הוא מקבל חומרי דלק מהחיצונים. היינו, החיצונים מחייבים אותו לעסוק בתורה ומצות. וזה ענין של הצנע לכת, שאחד מהטעמים הוא, בכדי שלא תהיה יניקה להחיצונים. לכן האדם צריך ללכת בהצנע לכת, כמו שכתוב "והצנע לכת עם ה' אלקיך".

כי "החיצונים" פירושו אנשים, שהם מחוץ ממנו. הם יונקים מעבודתו, בזה, שאח"כ, היינו לאחר שהוא שומע שמכבדים אותו, כבר הוא לומד עבור החיצונים ולא בשביל ה'. כי הוא כבר לא נצרך, שה' יקרב אותו לעבודתו. כי עכשיו הוא בעל עבודה, מטעם שאנשים מבחוץ נותנים לו חומרי דלק, שילמד ויעבוד בשבילם, היינו בשביל, שהם מחייבים אותו שיעבוד. ולא ה' מחייב אותו, שיעבוד בשבילו. אלא אחרים מחייבים אותו לעבוד בשבילם. היינו, בכדי שהם יתנו לו כבוד, וכדומה.

ונמצא, שזה דומה, שהוא עובד בשביל "אל זר". זאת אומרת, שהם מצווים אותו לעבוד עם תמורת הכבוד וכדומה, שהם יתנו לו תמורת זה, שהוא יעסוק בתורה ומצות. פירוש הדבר, במקרה שהם לא ידעו מעבודתו, והוא לא רואה, שיש מי שהוא רואה ועוסק בתורה, אז אין לו מי שיחייב אותו עבודה. וזה נקרא "אחיזת החיצונים". ומשום זה האדם צריך לעבוד בהצנע לכת.

אולם בזה שהוא עובד בהצנע לכת, עוד לא מספיק. הגם שזה נכון, שעכשיו רק הבורא הוא המחייב אותו לעבוד עבודת הקודש. אבל צריך להיות עוד דבר, היינו שהאדם צריך לעבוד שלא בעל מנת לקבל פרס. וזהו ענין אחר לגמרי, מטעם שזהו נגד הטבע שלנו. כי האדם נברא בטבע, הנקרא "רצון לקבל". והוא צריך עכשיו לעבוד רק בעבודה דלהשפיע, ולא לקבל לעצמו כלום.

ולזה צריכים לחפש חברה, שכל אחד מהם הוא בדעה כזאת, שצריכים לעבוד להשפיע. וכח הזה הוא כח קטן אצל אדם. לכן הוא צריך לחפש אנשים, שגם הם מחפשים כוחות כאלו. וע"י התחברותם יחד, אז כל אחד יכול לקבל כח מהשני, שרק זה חסר לו. וה' ישלח עזרה ממרום, שנוכל ללכת בדרך של השפעה."

שאלה: רב"ש כותב פה "וכנגד זה יש כח מבחוץ, שאסור לקבל ממנו שום סיוע, אף על פי שהכח הזה, שהוא יכול לקבל מבחוץ, יתן לו חומרי דלק לעבודה". מה זה הכוח הזה מבחוץ?

לא על מנת להשפיע.

תלמיד: האם זה לא כוח רוחני?

אם זה לא על מנת להשפיע, אז ודאי שזה לא רוחני.

שאלה: זה מאמר מצוין על איך אדם יכול לעבוד עם אנשים שמהם הוא יכול לקבל כוחות וממי צריך להיזהר. אבל זה מאמר חנוכה, הוא התחיל משהו על חנוכה ואחרי זה אין לזה זכר. מה הקשר בין המאמר הזה לכל העצות לחנוכה?

אנחנו צריכים לראות שכל ענייני חנוכה הם הקשר בין בני אדם והשפעה הדדית. והמאמר מדבר על זה, איך מתקרבים לבורא שלא יהיה לך אל זר, ולחפש חברה ולעבוד יחד. זה העניין של החיבור.

שאלה: מה זה לעבוד בהצנע לכת?

אני לא מגלה מה שאני באמת רוצה בעמקי ליבי.

תלמיד: האם גם בעשירייה אסור לדבר?

בעצם גם בעשירייה. אומנם כולם מבינים שכל אחד משתוקק להגיע למטרת החיים, לעשות נחת רוח לבורא, לשמוע ממנו עצות, אבל בכל זאת זה צריך להיות שמור לאדם. את הדברים החשובים ביותר אדם שומר בפנים ולא נותן להם לצאת ולהתפרץ מתוך גופו.

תלמיד: כשהוא כותב על כוחות חיצוניים של כבוד וכן הלאה, האם זה יכול להיות גם בעשירייה שמכבדים זה את זה וגם מזה צריך להיזהר?

לא, הכוחות האלה הם לא מפרידים בין בני אדם, ולכן לא מפחדים מהם.

שאלה: הוא כותב "הוא מחפש בשבע עינים, אולי ימצא באיזה מקום, מי שיכול לתת לו את הכח דלהשפיע.", איפה מחפשים?

בכל מקום. שבע זה נקרא מה שנמצא לידינו. שלוש זה לפנינו, מעלינו, ושבע זה בתוכנו, בקשר איתנו, לכן אומרים "בשבע עינים".

תלמיד: אם אני מסתכל על העשירייה, אז איך אני רואה כוח להשפיע?

נראה לך שיש להם, שהם כולם רוצים להתחבר זה עם זה, כולם מגיעים ולומדים, ובאמת אין משהו שדוחה אותך מהם.

תלמיד: כשאני נמצא בעשירייה אני מרגיש שיש לי התרשמות מהכוח הזה כשחברים עושים התגברות בחמשת החושים, וזה נותן הרבה כוח. האם את זה לחפש או שזה כבר יותר מדי? איך אני מחפש את זה?

אתה מחפש כל דבר שיכול לתת לך איזו תנועה לבורא.

תלמיד: ואם בחמשת החושים יש מצבים שאני מתרשם מחוסר, ממצבים הפוכים, איך אני מתייחס לזה?

יש גם מצבים הפוכים, אז אתה צריך להצדיק אותם, אתה צריך להגיד עליהם "עיניים להם ולא יראו".

תלמיד: אם אני רואה התגברות, אז זה נותן לי כוח, אם רואה חוסר התגברות, אז זה מוריד לי כוח. האם בחוסר התגברות אני צריך לצאת מנקודת הנחה שאני רואה לא נכון את המצב?

כן, "כל הפוסל במומו פוסל".

שאלה: התפילה הזאת היא על יחיד, אומרים "מעוז צור ישועתי", ולאחר מכן "תיכון בית תפילתי", האם זה סוג של הכנה כי היא לא על רבים?

זו תפילת יחיד לפני שמתחברים כולם יחד.

תלמיד: כלומר זה סוג של תפילה לפני תפילה שעוזרת לכוון את כל המערכות הפנימיות.

כן.

שאלה: הוא כותב שאם הלב סגור, אז צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר שהכול "חסדים מכוסים", ואחר כך צריך להתפלל שיהיו "חסדים מגולים". מה לבקש ב"חסדים מגולים", במצב הזה?

בחסדים מגולים יש לנו כבר כלים שאנחנו יכולים לגלות את פעולות הבורא, וכך לראות אותם, לגלות אותם, להרגיש אותם.

תלמיד: האם זה שהוא הלך למעלה מהדעת זה כלי חדש?

ככל שאתה רוצה לפתוח את הכול, אז זה מגיע אליך סגור. ככל שאתה רוצה לסגור את הדברים, אז זה מגיע אליך באותה מידה פתוח.

שאלה: יש פה מושג שאומר "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל". מה זה אומר "שבחו של הקב"ה"? ואיך אתה מגיע למסקנה שהוא כזה?

אם הוא חס ושלום לא גדול בעיניי, לא מיוחד ולא חזק, אז איך אני אתפלל אליו? איך אני אבקש? איך אני אהיה תלוי בו?

תלמיד: לאור מה שקרה, אני שומע מהסביבה הרבה שאומרים "איפה הבורא, מה הוא עשה, מה הוא לא עשה", אנשים מסביב כועסים.

אני לא שומע, כי אני לא מתערבב איתם.

תלמיד: הוא כותב "קודם כל מוצאים שבחו של קב"ה ורק אח"כ מתפלל". מה זה סדר העבודה הזה?

כי אם אתה לא מגיע לשבחו, אז איך אתה מתפלל? למי אתה מתפלל?

תלמיד: איך מגיעים לשבחו? מה נותן לך את הביטחון הזה?

אתה צריך להיות בחברה שבה אתה יכול לייצב לעצמך את שבחו של הבורא.

תלמיד: האם רק בין האנשים שלנו?

כן, ודאי.

תלמיד: האם בחוץ הם לא יראו את שבחו?

לא.

תלמיד: זאת הבעיה.

זו לא בעיה. לכן הביאו אותך לכאן, כדי שתהיה לך הזדמנות להתכלל עם אנשים ולהגיע לשבחו של הבורא.

תלמיד: בני ברוך, הקבוצה שלנו, האם הם יכולים להגיע לשבחו של הקב"ה ולהשפיע על כל המערכת?

עד גמר התיקון.

תלמיד: רק קבוצות כאלה שלומדות קבלה.

כן, זה מספיק.

שאלה: בקשר להצנע לכת, אמרת שיש דברים שאדם צריך לשמור בתוכו ולא לגלות אפילו בקבוצה. תמיד חשבתי שבקבוצה אפשר לפתוח הכול. במה בדיוק מדובר, האם רק בדברים שקשורים לירידות או גם לעליות?

זו באמת בעיה, אנחנו צריכים להיזהר לא לפתוח לגמרי את הלב לחברים, מפני שכמו שאנחנו קובעים, אנחנו עוד לא נמצאים ברצון להשפיע ממש ואנחנו יכולים בנגיעה שלנו זה לזה להזיק לחברים, בעין רעה, בכל מיני דברים. ולכן אנחנו צריכים להראות מבחוץ, כמו שרב"ש כותב, רק דברים מסוימים, עד כמה אנחנו נמשכים למטרה, עד כמה אנחנו אוהבים ורוצים להיות קשורים לחברים, זאת אומרת נטיות כאלו שיעזרו לחברים שלנו להגיע למטרת הבריאה.

שאלה: רב"ש כותב "עכשיו הוא בעל עבודה, מטעם שאנשים מבחוץ נותנים לו חומרי דלק, שילמד ויעבוד בשבילם, היינו בשביל, שהם מחייבים אותו שיעבוד. בשביל כבוד ולא ה' מחייב אותו, שיעבוד בשבילו."

החברה שלנו מכבדת, מרוממת, מרימה "לחיים!" לכל אדם. האם זה לא יכול לגרום לאדם לרצות להתחיל לקבל כבוד מהסביבה במקום לעבוד את עבודת ה'?

אני לא חושב, כי בכל זאת הוא לומד מהסביבה שצריך להיות מכוון ישר-אל.

תלמיד: אז מאיזה כוח מבחוץ צריך להיזהר ולהישמר?

בעיקר מגאווה, מכוח אגואיסטי, ולהשתדל בכל מה שאפשר לתמוך בחברים.

תלמיד: כבוד בחברה לא יכול לגרום לאדם להיתקע או לא להיות מכוון נכון?

כן, יכול.

תלמיד: איך חבר יוצא מזה, מתעלה אפילו, משתמש בזה כחומר דלק ולא שזה מה שמניע אותו לפעול בחברה?

אם הוא לומד נכון, אז הוא מקבל מהחברה גם את זה וגם את זה. הוא רוצה לקבל כוחות כדי להתקדם ורואה שהכוחות האגואיסטיים הם ממש נגד התהליך שהוא רוצה לעבור.

תלמיד: כבוד בחברה, עניין "כבוד", זה סימן טוב או לא?

עניין כבוד זה סימן שנותן לו הזדמנות במקום זה להגיע לכבד את החברים ולכבד את הבורא, ועל ידי כך הוא עולה.

תלמיד: איך להתפעל מכל חבר, מה לנסות לחפש, איזו נקודה מיוחדת בכל חבר?

בכל חבר הוא מוצא נחיצות להגיע לדבקות בבורא דרך דבקות בחברה. הוא רוצה להיות קשור אתם ואתם יחד להגיע לדבקות בבורא. זה עניין הקבוצה, שכל אחד עוזר לחברו, "איש את רעהו יעזורו", ובצורה כזאת הם כן יכולים להעלות את עצמם.

שאלה: קראנו כאן שהשכינה נקראת תפילה, מה מאפיין תפילה שמתקבלת?

היא הופכת להיות כלי לקבלת האור, לקבלת הקשר עם הבורא.

תלמיד: מצד האדם, מה הוא צריך לעשות כדי שהתפילה שלו פשוט תתקבל?

לבקש.

תלמיד: זו הבעיה, איך מבקשים? הרב"ש אמר "תבקש", אבל איך מבקשים?

תחפש.

תלמיד: איפה?

בתוך עצמך. איך אתה צריך ליישר את הלב שלך, כדי שיקשור אותך עם הבורא.

תלמיד: ומי יכול לעזור לי לחפש נכון הכי טוב?

העשירייה שלך.

תלמיד: אני יכול לבקש מהם שיעזרו לי?

כן, גם אתה וגם כולם. כל אחד בעשירייה זקוק לזה.

תלמיד: גם אם יש לי בקשה אישית?

אני לא יודע למה אתה מתכוון אבל לי נראה שכן, אפילו אם יש לך בקשה.

שאלה: רב"ש כותב שבקבוצה מסוגלים להכניס לכל אחד רצון להשפיע. מהי הפעולה שהקבוצה מכניסה בכל אחד רצון להשפיע?

היא מתפללת, לוחצת, היא מחייבת את האדם שירצה רק רצון להשפיע.

תלמיד: איך לעבוד מתוך השפעה ולא מתוך כבוד?

זה תלוי בכוח הקבוצה, עד כמה הם שולטים על האדם.

תלמיד: מה זה כשבקבוצה יש שליטה של השפעה?

שהאדם שנמצא בקבוצה מרגיש שכל החברים מסתכלים רק על זה, רק את זה הם מכבדים ורק לכך הם מצפים ממנו.

תלמיד: איך אדם עובד מתוך חומרי דלק אמיתיים ולא מתוך חומרי דלק אגואיסטיים? איך אתה משיג אותם ומתוכם עובד?

אתה כל הזמן נמצא בבקשה לבורא שיעשה לך את הטובה הזאת, שייתן לך כלים שיהיו כולם מכוונים לכוחות ההשפעה.

תלמיד: אבל איך אתה משיג אותם?

רק על ידי הבקשה.

תלמיד: בקשה תביא לאדם את חומר הדלק של השפעה?

שיבקש כל הזמן ויקבל.

תלמיד: אבל רב"ש כותב שהקבוצה מכניסה בו את הרצון להשפיע?

כן, אבל אחרי שהקבוצה מכניסה בו רצון להשפיע, אז הוא יקבל את הכוח הזה.

שאלה: אפשר לקבל דוגמה למשהו שאותו לא כדאי לגלות לחברים והוא בגדר "מצפוני ליבו"?

לא, בינתיים אני לא רואה.

תלמיד: אז איך נדע ממה להיזהר?

כנראה שזה עדיין לפנינו.

שאלה: רב"ש כותב פה ש"מאוד צריכים להיזהר, שלא לכנס לחברים, שאין להם רצון לבדוק את עצמם, את היסוד של עבודה שלהם, אם הבסיס הוא להשפיע או לקבל."

נשמע שהעשירייה צריכה לעשות בדיקה כזאת כל כמה זמן.

היא צריכה לתת תנאים לכל חבר וחבר שיבדוק את עצמו ואז יחליט אם הוא נשאר בכך או משנה את דרכו.

תלמיד: מה זה נקרא באמת לבדוק את עצמנו את היסוד של העבודה שלנו, איך עושים כזאת בדיקה?

לפי איך שהוא מתייחס לחברים, לפי איך שהוא מתייחס לבורא, הוא בעצם יכול לדעת עד כמה הבקשות שלו, הקשרים שלו הם כאלה שמושכים אותו קדימה.

תלמיד: אבל הוא כותב "לבדוק את עצמם, את היסוד של עבודה שלהם, אם הבסיס הוא להשפיע או לקבל."

כן.

תלמיד: בדרך כלל מגלים שמה שחשבנו קודם שזה להשפיע זה בעצם לקבל.

יכול להיות.

תלמיד: כל כמה זמן עושים בדיקה כזאת, איך עושים אותה נכון?

רק לגבי החברים אפשר לבדוק.

תלמיד: מה לבדוק?

לבדוק האם אני נמצא בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע.

תלמיד: איך אני בודק?

ככול שאני מעריך אותם, ככול שאני מכניע את עצמי כלפיהם, ככול שאני רואה שהם גדולים, חשובים, ממש נמצאים לפניי כקבוצה אהובה, חזקה, מיוחדת משמשת לי דוגמה.

תלמיד: וזה צריך לגדול כל הזמן לעומת מה שהרגשתי אתמול?

כן.

שאלה: נתת לנו עצה שהאדם יחפש בתוך עצמו בפנים את התפילה, אני רואה וממה שאני מרגיש מהחברים, גם מהעשירייה, אדם שמחפש בתוכו הוא רואה שהוא ריק לגמרי, אין לו שום תפילה, אין לו שום קשר או משהו שהוא צריך מהבורא. אדם שמגלה כזה דבר, איך הוא פועל, מה הוא צריך לעשות?

שיש לו כלי ריק, גדול, שהוא צריך עכשיו להתחיל למלא אותו.

תלמיד: במה הוא ממלא אותו?

בכך שרוצה ששם יתגלה הבורא.

תלמיד: אבל הכלי שהוא מרגיש הוא שאין לו צורך בכלום, אין לו צורך בבורא, אין לו צורך בפנייה אליו, ואין לו שום בקשה באמת, הוא מגלה שיש לו ריקנות בפנייה לבורא, במה הוא ימלא?

אז אין לו על מה לבקש. אז מה לעשות? לפנות לחברים ולהידבק אליהם ויחד איתם להשתדל להרגיש למי הוא יכול להיות שייך, לעצמו, לקבוצה, לבורא, וכך הוא יסדר את עצמו. שהוא יתעמק בזה.

תלמיד: זה מקום מאוד מפחיד לאדם אני חושב שהוא מרגיש ריק לגמרי והוא כאילו מבין שבעצם מתוך עצמו איך לו שום צורך לכל הדבר הזה.

הריקנות הזאת היא מגיעה לאדם מהבורא עצמו. וכשהוא נכנס בריקנות הזאת הוא מבין שדווקא שם הוא יכול לבנות מקום לתפילה.

תלמיד: אני מרגיש שזה עומד לפנינו.

יפה.

שאלה: בהרבה מאמרים הרב"ש מדבר על אמונה למעלה מהדעת, למה ברוב דרך הרוחנית זה עיקרון כזה שכל הזמן חוזר, למה זה כך?

כי כל הרוחניות נמצאת באמונה למעלה מהדעת, שאנחנו מעלים את כוח ההשפעה למעלה מכוח הקבלה.

תלמיד: האם יש דרך לדעת אם אני עובד בצורה כזאת ואני לא מאבד את הדרך?

תנסה כך לעשות ותראה איך זה הולך.

שאלה: בזמן שמודה ומשבח שודאי מלמעלה נתנו לו כלי שנקרא אהבת חברים ועכשיו ראוי להתפלל, עליו לציין אילו חסרונות קניתי מהחברה ואילו הוא רואה בהרגשת מצבו הפנימי, ואז צריך להגיד שבעבודה הפרט וכלל שווים ולעצמי באמת זה רק מה שמבקש עבורם?

יכול להיות שזה נכון.

תלמיד: ואיך הוא מסדר הפנייה שקופצת לו והאגו כאילו אומר "אבל מה איתי", מה הוא צריך לעשות באותו רגע?

אבל מה הוא רוצה שיהיה איתו?

תלמיד: הוא רוצה למצוא מקום שהוא יכול לקבל כוח השפעה. האגו רוצה את זה לעצמו. הוא טוען, ש"לא", הוא דווקא רוצה לבקש את זה עבור זה שגילו לו שיש לו עכשיו חברים והוא קיבל עשירייה והוא מתרשם, מתפעל ממה חסר להם ומזה הוא רוצה לסדר את התפילה שלו, ואז בא האגו וטוען "כן, אבל מה איתך?".

תלמיד: אז אחרי שהוא אומר "אוקיי, כך התפלה שלי עכשיו, בורא בבקשה, ממה שאני גיליתי חסרונות כאלה בחברה, תמלא את זה שבצורה הזו שעכשיו תתלבש בהם הם יעשו לך כולם נחת רוח ואני נכלל בהם כמו הפרט בכלל".

תלמיד: ובא האגו ואומר "רק רגע, תביא לי את ליטרת הבשר שלי". מה הוא צריך לעשות באותו רגע, הוא צריך לחתוך, להגיד אני חייב עכשיו להקריב משהו? איך הוא עומד מול האגו במצב הזה?

הוא מסכים לזה שהולך להכניע את עצמו כלפי הבורא.

תלמיד: ולמה החשיבות הזו שהיא אקסיומה שהוא חייב גם לסיים בשבח והודאה?

אחרת הוא לא נמצא בקשר עם הבורא. לכן זו אקסיומה.

תלמיד: והסימן הטוב זו שמחה?

כן.

שאלה: במאמר מדובר על לקבל כוח או מהחיצוניים או מעל מנת להשפיע כדי להשפיע לבורא, אז איך אנחנו עושים את המעבר הזה ולקבל את הכוח באמת כדי להשפיע לבורא ולא לקבל כוחות מהחיצוניים?

בהתאם למה שלמדנו, אסור לנו לעסוק בחיצוניות אלא רק בפנימיות. זאת אומרת שאנחנו צריכים לחבר את הרצונות שלנו, הכוונות שלנו, המטרות שלנו יחד ולדרוש מבורא שזה יתקיים. ואז לראות עד כמה שאנחנו מצליחים.

תלמיד: מה התפקיד של החברים בעשירייה, ומה התפקיד של הבורא כי אנחנו מדברים כאן על תפילה, אנחנו מושפעים מהחברים אבל לכאורה אנחנו לא צריכים את הבורא, איזה תפקיד ממלאים החברים ואיזה תפקיד ממלא הבורא בהגעה לתפילה על פי המאמר הזה?

החברים הם הנושאים את הבקשות, התביעות, התפילות שלנו והבורא מקבל אותם וקושר אותן יחד בקשר אחד, וכך החברים מתקשרים בבורא. כמו שכתוב "כי בו ישמח ליבנו"¹. ובעצם רק את הכוונה הזאת אנחנו צריכים, שאנחנו כולנו נתכלל בבורא והוא יקשור בינינו ואז אנחנו בקשר בינינו נגלה אותו.

תלמיד: אז מה צריך להיות היחס או הגישה שלי כלפי החברים ומה צריך להיות היחס והגישה שלי כלפי הבורא, במה הגישה או היחס האלה שונים?

שהחברים עוזרים לי וכך אני עם כל החברים כלפי כל אחד ואחד אנחנו עוזרים להגיע לכוונה נכונה, כוונת ההשפעה והבורא הוא זה שמקבל את התפילה שלנו ומעלה אותנו אליו.

תלמיד: אז אנחנו צריכים גם את הבורא.

ודאי, איך בלי הבורא אנחנו יכולים להצליח? כל ההצלחה שלנו היא בזה שהבורא עונה על התפילה שלנו.

שאלה: לאיזה סוג של חיבור אנחנו צריכים להגיע בזמן החניה כדי לעלות מעל השנאה והגאווה?

עלינו להבין בזמן החיבור בינינו, שבחיבור בינינו אנחנו מולידים דבר חדש שלא היה קודם בטבע, שהוא ממש הכלי הרוחני. אם אנחנו מגיעים אליו, אז אנחנו כבר מעלים את עצמנו למעלה מהטבע.

שאלה: מהמאמר שקראנו לומדים שרק בקבוצה אנחנו שואבים כוחות לעבוד בהשפעה. ברמה הפיזית הרצון שלנו לאיחוד מתבטא בכך שאנחנו מתחבקים כאשר שרים יחד בסעודות ובישיבות חברים. בעבר אמרת שהעיקר להתחבק ברמה פנימית לבבית. מה זה חיבוק לבבי?

שכל הרצונות של אחד רוצים לעבוד למען הרצונות של האחר, זה חיבוק בין הלבבות.

שאלה: כתוב במאמר "אחיזה לחיצוניים", מה זה בדיוק אומר?

אחיזה לחיצוניים, זה כשמגיעים לאדם כל מיני מחשבות ורצונות כאלה שלא מביאים אותו לתיקון, אלא מושכים אותו לכל מיני תענוגים זמניים, בהמיים, וכן הלאה.

שאלה: כשמדברים על רצון לקבל ורצון על מנת להשפיע אני לא סומך על הכוונה שלי, אני לא באמת רוצה להשפיע. אני רוצה לספק את האגו שלי, ואני מאוד חשדן בלסמוך על הפעולות שלי כי אני לא בטוח שאני באמת רוצה להשפיע, אני מאוד מאוהב בעולם הזה, אני נהנה בצורה אגואיסטית. איך אפשר להתגבר על זה? איך כן לבטוח בעצמך שאתה מתקדם בדרך הנכונה כדי להגיע לכוונה הנכונה? אני לא סומך על עצמי.

זה טוב מאוד, זו אמת, זה יפה. רק להמשיך, כי הכול עושה הבורא. ואם אתה לא סומך על עצמך, אז זה טוב, זה מצוין.

שאלה: אם אדם יודע שהוא לא צריך לגלות את הרגשות שלו, את ההשגה הפנימית שלו, אבל באותו זמן הוא רוצה לתת התרשמות לחברים, התרשמות מהלב, התרשמות מהרוחניות, כדי לחזק את האמונה שלהם, לכן יש כאן דילמה קטנה. מה אדם צריך לעשות?

להיות פתוח לבורא ככל האפשר, שיעשה עימו מה שחושב.

שאלה: מה ההבדל בין צניעות לבין ביטול כלפי החברים, או שזה אותו דבר?

כן, זה למעשה אותו דבר.

שאלה: מה צריכה להיות המטרה הרוחנית לפי הטעם והרצון בעבודה?

המטרה הרוחנית צריכה להיות רק אחת, התאמה מלאה בין הרצונות שלנו לרצון הבורא.

שאלה: בניית אמון בקבוצה, האם חשוב לבנות זאת או שרק לסמוך על הבורא?

לא, הסמיכה בקבוצה מאוד חשובה.

תלמיד: דרך אחת לבנות אמון היא כשאנחנו משתפים בקבוצה בפחדים שלנו, בחולשות שלנו, אבל אם אי אפשר לחשוף את זה?

אם אי אפשר, אם לא עכשיו, אז אחר כך זה יהיה.

תלמיד: אמרת שאי אפשר לשתף את הכול כדי לא להרוס את הקבוצה.

אתה צודק, בהדרגה.

שאלה: איך להישמר בקבוצה מזה שאנחנו נותנים דוגמה, ואז מקבלים שבח על הדוגמה הטובה שאנחנו נותנים? איך להיזהר מהשבח הזה שאנחנו מקבלים כדי להמשיך לעבוד בצניעות? איך למצוא את האיזון הנכון בעשירייה?

אני חושב שזה לא כזה חשוב, כיוון שאנחנו לא עד כדי כך מאמינים לחברים. כך שעדיף לנו בינתיים להמשיך כמו שהיה.

שאלה: אמרת לנו "תתכללו בבורא, ואז מתוך ההתכללות תבקשו על החיבור ובזה הוא יתגלה". מה הם אותם השלבים בעבודה?

התכללות בבורא היא כשאנחנו מתחברים ורוצים רק דבר אחד, שהרצון המשותף שלנו יהיה דומה לזה של הבורא, כמו שהוא רוצה להשפיע לנו, כך אנחנו רוצים להשפיע לו.

תלמיד: ומה זה אומר שאנחנו מתכללים בו?

נכללים, משמע הרצון שלנו דומה לרצון שלו.

תלמיד: יש את הרצון שלנו, אנחנו משתדלים לבנות בו כוונה שהוא יהיה דומה אליו, ויש את הרצון שלו, האם יש התכללות בין הרצונות?

כן, הם מכוונים זה לזה.

תלמיד: האם ברצון שלנו שדומה לרצון שלו אנחנו מתחילים להרגיש אותו?

כן.

שאלה: לפני כמה ימים למדנו מאמר שבו הרב"ש טען שלא יכול להיות בעת ובעונה אחת גם הודיה וגם חיסרון, תפילה. כאן הוא ממשיך שיש ללכת למעלה מהדעת כי אנחנו לא מצליחים לראות את התענוג שהוא מעביר לנו. כשאנחנו בונים תפילה יחד, יותר קל לנו לבנות את התפילה, כי יש חבר שהוא עם הודיה, יש חבר שהוא עם חיסרון, אבל כשאנחנו מתפללים לבד זה הרבה יותר קשה.

תשתדלו ככל האפשר, זה לא נורא, זה לא העיקר.

שאלה: הבנתי שכדי שיהיו לנו מחשבות ופעולות טובות, אנחנו צריכים להיות פתוחים כלפי הבורא ככל האפשר. איך להיות פתוחים בצורה נכונה, בצורה מקסימלית כלפי הבורא?

עוד נברר את זה.

שאלה: הרצונות שלי והרצונות שלו, בהרגשה הריאלית אני ארגיש שהם זהים. מה מפריע לדבקות בין הרצונות, ההרגשות?

מה שמפריע זה הלב שלי.

תלמיד: כלומר, אם לזרוק את המרכיב הזה שאני פועל ויישאר שרק הוא פועל, אז הדבקות תתממש.

לא, גם כך אי אפשר. עוד נראה.

(סוף השיעור)

---

1. תהלים ל"ג, כ"א.↩