שיעור בוקר 18.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 781,

אותיות ל"ח – מ"ט

בהקדמה הזאת בעל הסולם רוצה לברר לנו את כל העניינים השייכים להשגת הרוחניות. למה אנחנו צריכים את "תלמוד עשר הספירות", למה אנחנו צריכים לימוד תורה, למה זה נקרא לימוד תורה, באיזה שלבים ותנאים צריך להיות הלימוד, מה הוא צריך להביא לנו, איך אנחנו צריכים לגשת אליו, מה צריכה להיות ההכנה בינינו, ההכנה ללימוד עצמו, כלפי הבורא, מה אנחנו הולכים להשיג, למה צריכים לצפות. את כל הדברים האלו צריך לברר בהקדמה הזו, כי "תלמוד עשר הספירות" זה מפעל חייו של בעל הסולם, וכמו שהוא נכתב נראה שהוא מיועד למי שכבר נמצא בהשגה רוחנית, ומי שלא נמצא בהשגה רוחנית, קורא ולא כל כך מבין על מה מדובר.

את המילים הוא יכול לקרוא אבל הוא לא נמצא באותם המצבים שעליהם מדבר הספר. אז איך לעשות כך שהוא יידע? כאן בעל הסולם מסביר לנו מהם התנאים שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו, במוח ובלב שלנו, בעיקר בלב, ואז נוכל להתקדם על ידי לימוד מהספר הזה "תלמוד עשר הספירות", וזה לא יהיה סתם לימוד של מה שכתוב בתוך הספר אלא הלימוד עצמו יביא לנו התקדמות, את המאור המחזיר למוטב.

בואו נראה איך בעל הסולם ממשיך בזה.

קריין: "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ל"ח.

אות ל"ח

"ונמשיך, להרחיב את החיוב, של העסק בתורה ומצוות לשמה, שהתחלתי לדבר בו. הנה, יש להבין, את השם הזה של "תורה לשמה". למה מוגדרת, העבודה השלימה הרצויה, בשם הזה "לשמה", והעבודה, שאינה רצויה, בשם של "לא לשמה"?

כי לפי המובן הפשוט, שהעוסק בתורה ומצוות, מחוייב, לכוון לבו לעשות נ"ר ליוצרו, ולא לשם טובת עצמו, היה צריך לכנות זה, ולהגדירו, בשם "תורה לשמו" ו"תורה שלא לשמו", שפירושו לשם שמים.

ולמה מגדירים זה בשם "לשמה" ו"שלא לשמה", שפירושו לשם התורה?

אלא, ודאי, שיש כאן הבנה יתירה מהאמור. שהרי, הלשון מוכיחה, ש"תורה לשמו", שפירושו לעשות נחת רוח ליוצרו, אינו מספיק עדיין, אלא, שצריך עוד, שיהיה העסק לשמה, שפירושו "לשם התורה". וזה צריך ביאור."

דווקא המושג "לשם התורה" צריך ביאור. כי "לשם הבורא" זה ברור, כתוב לעשות נחת רוח לבורא, אנחנו עושים בשבילו, כמו שהוא עושה לנו גם אנחנו עושים לו, ואז בכוונות האלו "אני לו והוא לי", אנחנו מתחילים להרגיש זה את זה, לפחות אני מתחיל להרגיש אותו, להבין אותו ולהשיג אותו. אבל מה זה שייך לתורה? מה היא בדיוק התורה עצמה? מה שאני לומד, או האור שאני משיג, זאת אומרת הכוח שאני משיג על ידי הלימוד? מה זה נקרא "תורה לשמה", לא לשמו של הבורא אלא "תורה לשמה"? זה לא מובן. אבל כנראה שזה דבר מיוחד מאוד ששייך להשגה רוחנית, ולכן יש כאן שאלה, מה נקרא ללמוד לשם התורה.

קריין: אות ל"ט.

אות ל"ט

"והענין הוא, כי נודע, ששם התורה הוא "תורת חיים", כאמור כי "חיים הם למוצאיהם וגו'" (משלי ד', כ"ב). וכה"א: "כי לא דבר ריק הוא, מכם, כי הוא חייכם וגו'" (דברים, ל"ב, מ"ז). וכיון שכן, הרי פירושה של "תורה לשמה", אשר העסק בתורה ומצוות, מביא לו חיים ואריכות ימים. כי אז, התורה היא, כשמה.

ומי, שאינו מכוון את לבו ודעתו, לנאמר, נמצא, שהעסק בתורה ומצוות, מביא לו את ההיפך, מהחיים ואריכות הימים, חו"ש, דהיינו לגמרי "שלא לשמה", שהרי שמה הוא "תורת חיים", והבן.

ודברים אלו, באים מפורשים בדברי חז"ל (תענית ז' ע"א): "כל, העוסק בתורה שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות. וכל, העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים"."

זאת אומרת, תלוי איך אנחנו עוסקים בתורה, מה אנחנו לומדים, מה אנחנו רוצים לקבל מהתורה. אם אנחנו מחפשים בתורה כוחות על מנת להשפיע, אם אנחנו לומדים כדי להשפיע, "לשמה", אז אנחנו מקבלים אותם בסופו של דבר. ואם אנחנו לומדים ואין לנו כוונה להגיע להשפעה, אז אנחנו לא מקבלים שום דבר עד שתשתנה הכוונה שלנו, עד שישתנה הרצון שלנו לשם התורה, שהיא תהיה תורת חיים, וחיים ברוחניות זה חיים של השפעה, חיים בכוח ההשפעה.

ולכן בעל הסולם אומר, "דבריהם אלו, צריכים ביאור: להבין, איך, ובמה, נעשית לו התורה הקדושה, לסם המות?" כי כתוב שהתורה יכולה להיות גם כסם החיים וגם כסם המוות, ולמה הכוח הזה שנמצא בתורה יכול להיות סם החיים או סם המוות, ממש לעבוד לשני כיוונים.

"אמנם, דבריהם אלו, צריכים ביאור: להבין, איך, ובמה, נעשית לו התורה הקדושה, לסם המות? - המעט הוא, שמתיגע לריק ולבטלה. ואין לו שום תועלת מטרחתו ויגיעתו, ח"ו, אלא עוד, שהתורה והעבודה עצמה, נהפכת לו לסם המות, שדבר זה מתמיה מאד."

הבעיה היא איך לומדים תורה. האם לומדים תורה לשם השגת כוח השפעה, אהבה, חיבור, תיקון של הרצון לקבל שלנו בסופו של דבר, או שלומדים אותה כדי לדעת, להיות חכמים, למלא את האגו שלנו. ההבדל הוא כלפי הרצון לקבל שבנו, האם אנחנו רוצים לתקן אותו להשפעה, לאהבה, לחיבור בינינו, או שאנחנו רוצים למלא אותו ועל ידי זה להרגיש את עצמנו מלאים, חכמים, גדולים. זה ההבדל בצורת לימוד התורה.

קריין: אות מ'.

אות מ'

"ונבין מתחילה, את דברי חז"ל (מגילה ו' ע"ב), שאמרו: "יגעתי ומצאתי, תאמן, לא יגעתי ומצאתי, אל תאמן". שיש להקשות, על הלשון "יגעתי ומצאתי", שנראים, כתרתי דסתרי אהדדי:

א. שהרי "יגיעה", היא ענין עבודה וטורח, שנותנים במחיר כל קנין רצוי. שבעד קנין חשוב, נותנים יגיעה מרובה, ובעד קנין פחות, נותנים יגיעה מועטת.

ב. והיפוכה היא "מציאה", אשר דרכה, לבא אל האדם, בהסח הדעת לגמרי, בלי שום הכנה, של טורח ויגיעה ומחיר.

וא"כ, איך תאמר: "יגעתי ומצאתי"? ואם יגיעה יש כאן, היה צריך לומר: "יגעתי וקניתי", או "יגעתי וזכיתי", וכדומה, ולא "יגעתי ומצאתי"?"

אם אנחנו לומדים מדע כלשהו, אז לפי היגיעה שלנו, לפי הטורח שלנו אנחנו משיגים אותו בסופו של דבר. חכמת התורה היא גם חכמה שאני משיג על ידי יגיעה, על ידי ההשקעה שלי, אז אם אני משקיע ורוצה להשיג מטרה מסוימת, איך אפשר להגיד על המטרה הזאת שאני מוצא אותה? כי "מוצא" זה מין דבר שמשיגים אותו לא על ידי עבודה, לימוד, טורח, אלא זה עניין של מזל.

אות מ"א

"והנה, איתא בזוהר, על הכתוב "ומשחרי ימצאונני", שאלו ע"ז: היכן מוצאים את השי"ת? - ואמרו, שאין מוצאים אותו יתברך, אלא בתורה. וכן אמרו על הכתוב, "אכן, אתה, אל מסתתר", אשר הקב"ה, מסתיר את עצמו, בתורה הקדושה.

ויש להבין דבריהם ז"ל כראוי. כי לכאורה, הקב"ה מוסתר, רק בדברים ודרכים הגשמיים, ובכל הבלי העולם הזה, שהם מחוץ לתורה. ואיך תאמר את ההיפך, אשר רק בתורה הוא מסתיר את עצמו?

גם המובן הכללי, שהקב"ה מסתיר את עצמו, באופן שצריכים לבקשו, הסתר זה למה לו? וכן, "כל מבקשי אותו, ימצאוהו", המובן בכתוב, "ומשחרי ימצאונני", צריך להבין היטב, דבר הביקוש הזה, ודבר המציאה הזו, מה הם, ולמה הם "?

יש כאן בעיה, אנחנו לא יודעים איך לגשת ללימוד התורה, על אף שאומרים לנו שעל ידי הלימוד אנחנו צריכים לפתח בנו תכונות מיוחדות, הרגשה מיוחדת, חיסרון מיוחד לגילוי הבורא. שבלי הלימוד הנכון אנחנו לא יכולים להשיג את הבורא, להרגיש ולהבין אותו, כי דווקא הלימוד צריך לבנות בנו תכונות מיוחדות. קודם כל, תכונות כאלה כך שנהיה מכוונים דווקא למצוא את הבורא, "משחרי ימצאוני", ואחר כך, על יד זה שנחפש אותו בכיוון מיוחד, בשיטה מיוחדת, נתחיל לאט לאט לגלות אותו בצורה הדרגתית, שיטתית.

קריין: אות מ"ב.

אות מ"ב

"וצריך שתדע אמנם, אשר סיבת כל הריחוק הזה, שאנו רחוקים כל כך מהשי"ת, ומה שאנו עלולים כל כך, לעבור על רצונו ית', אין כל זה, אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור, לכל המכאובים והיסורים, שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות, שאנו נכשלים ובאים בהם ח"ו.

שיחד עם זה, מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף, מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית', בכל לב נפש ומאד. ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא, אינה אחרת, אלא "מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו ית', על בריותיו", שאין אנו מבינים אותו יתברך, כראוי."

העובדה שהבורא נסתר ואנחנו לא יכולים להבין אותו, לגלות אותו, זו הבעיה הגדולה ביותר, וההסתרה הזאת היא שמביאה לנו את כל הצרות, כל הבעיות והייסורים. כי כמו שכולנו מבינים, אם הבורא היה נגלה, אז ודאי היינו נפטרים מכל הבעיות והצרות, כמו שבעל הסולם אומר בהמשך.

קריין: אות מ"ג.

אות מ"ג

"ונניח, למשל, אם היה הקב"ה, נוהג עם בריותיו, בהשגחה גלויה, באופן, אשר למשל, כל האוכל דבר איסור, יחנק תיכף על מקומו, וכל העושה מצוה, ימצא בה התענוג הנפלא, בדומה לתענוגות, המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמי, כי אז:

א. מי פתי היה מהרהר, אפילו לטעום דבר איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף יאבד מחמתו את חייו, כמו שאינו מהרהר, לקפוץ לתוך הדליקה.

ב. וכן, מי פתי היה עוזב, איזו מצוה מבלי לקיימה, תיכף בכל הזריזות, כמו שאינו יכול, לפרוש או להתמהמה, על תענוג גדול גשמי, הבא לידו, מבלי לקבלו מיד, בכל הזריזות שביכלתו.

הרי, שאם היתה לפנינו השגחה גלויה, היו כל באי העולם צדיקים גמורים".

כי אם כולנו בנויים מהרצון לקבל, וכלפי הרצון לקבל מתברר לנו שיש משהו שטוב לרצון לקבל, ויש משהו שרע לרצון לקבל, אז אנחנו בדיוק יודעים בצורה אינסטינקטיבית, פשוטה, שלדבר טוב אנחנו מתקרבים, ומהדבר הרע אנחנו מתרחקים. אם בצורה כזאת היינו מכוונים את עצמנו, למעשה מכווַנים מצד הטבע, מצד הבורא, אז בצורה אינסטינקטיבית היינו מתקרבים לטוב ובורחים מהרע ואז אי אפשר היה בכלל לשאול אם אנחנו עושים דברים טובים או לא, כי בטוח על ידי הטבע היינו מכוונים להתקרב לטוב ולברוח מהרע.

אז למה הבורא לא ברא את הטבע בצורה שאנחנו מתנהגים כך?

קריין: אות מ"ד.

אות מ"ד

"הרי לעיניך, שבעולמנו, לא חסר לנו, אלא השגחה גלויה. כי אם היתה לנו השגחה גלויה, היו כל באי עולם צדיקים גמורים". כי הם היו נשלטים על ידי כוח אחד שהיה או מושך אותם או דוחה אותם, או לכאן או לכאן, ולא הייתה להם שום בחירה חופשית אלא לכוון את הטוב ולא לכוון את הרע. "וגם היו דבקים בו ית', בתכלית האהבה. כי ודאי, לכבוד גדול היה זה, לכל אחד ממנו, להתידד ולהתאהב בו ית', בכל לב ונפש, ולהדבק בו תמיד, בלי אפילו הפסד רגע.

אלא, מתוך שאינו כן, אלא "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", גם אין עוברי רצונו, נענשים כלל לעינינו, אלא השי"ת מאריך אפים להם, ולא עוד, אלא שלפעמים, נדמה לנו ההיפך ח"ו, כמ"ש (תהלים ע"ג): "הנה, אלה רשעים ושלוי עולם, השגו חיל וגו'".

ולפיכך, "לא כל הרוצה, ליטול את השם, יבא ויטול". אלא, שאנו נתקלים, בכל פסיעה ופסיעה ח"ו, עד, כמ"ש חז"ל (ויק"ר פ"ב) על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", אשר "אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה"." בגלל שהשגחת הבורא היא מבולבלת, לא מסודרת, כך שאנחנו רואים גם דברים טובים וגם דברים רעים לפנינו ואז בטוח יכולים לבחור בטוב ולברוח, להתרחק מהרע, ההשגחה הזאת היא לא ברורה, לכן בכל רגע בחיים אנחנו לא יודעים בשביל מה חיים, איך לחיות, מה להעדיף על פני מה וכן הלאה.

לכן כל החיים שלנו נראים לנו מאוד מאוד מבולבלים, כי אנחנו לא יודעים איך לסדר את עצמנו, את החיים סביבנו, את החברה, את המשפחה, כל דבר. האם אפשר להגיד שאנחנו בכלל נמצאים באיזו מערכת חכמה, מערכת הנהגה, השגחה, וכל הפעולות שלנו הן פעולות מבוררות כמו שצריך להיות בטבע שכולו כוחות? אנחנו לא רואים ולא יודעים את זה. קיימת הסתרה על כל הדברים.

אנחנו כביכול נמצאים באיזה יער חשוך, מבולבלים, לא יודעים לאו ללכת, מסתובבים בין העצים, ומה קורה איתנו, מה לבחור לא יודעים. גם עכשיו אנחנו לא יודעים אם אנחנו נמצאים בדרך נכונה או לא, נמצאים בספקות, וגם למה הספקות האלה באים אלינו. זה הכול שייך לדרגת האדם ולא לדרגת חי. לחיות אין בעיה כזאת איך לחיות, מה לחיות, בשביל מה לחיות, הן כל הזמן מכוונות איך לעשות הכי טוב לקיומן. ואנחנו לא יודעים איך לעשות הכי טוב, יש לנו את השאלה הזאת.

"הרי, שהבנת השגחתו ית', היא הסיבה לכל טוב. ואי ההבנה, היא הסיבה לכל רע. ונמצא, שהיא הקוטב, אשר כל באי עולם, מתגלגלים עליו, אם לשבט ואם לחסד."

שאלה: למה האדם מתחיל לגלות את הכוחות שדיברת עליהם דווקא כשהוא לומד ב"לשמה"?

אנחנו נמצאים עוד לפני זה. אנחנו עוד לא נמצאים בתורה "לשמה", אנחנו רוצים להגיע לזה. אבל אחר כך כשאנחנו מתחילים להשיג את מערכת ההנהגה וההשגחה בהדרגה בכל 125 המדרגות עד גמר התיקון, מתחילים להשיג בצורה הדרגתית נכונה איך לסדר את עצמנו בתכונות, ברצונות שלנו יותר ויותר עמוקים, מעורבבים, מורכבים, אז אנחנו מתחילים שם לסדר את כל המערכת כדי שהיא תהיה "לשמה". אבל בינתיים לא, בינתיים אנחנו נמצאים בהכנה. מצבנו נקרא "זמן ההכנה".

תלמיד: אני מתכוון למה האדם בכלל מתחיל לגלות את העולם הרוחני, את הכוחות האלו שמשפיעים עליו דווקא הודות ללימוד "לשמה"?

איך תעשה אחרת? אם אתה נמצא בלימודי טבע, פיסיקה, מדעים, אם אתה לא לומד, אז איך אתה יכול להשיג את הטבע? אותו דבר כאן.

מהי "חכמת הקבלה"? היא פשוט חכמת הטבע, איך הכול קשור בצורה של קשר הדרגתי וכללי, שזה מתברר לאדם שרוצה להשיג את המערכת הכללית של החיים שלו שנקראת בורא. האדם נמצא במערכת הזאת, המערכת מנהלת אותו ודורשת ממנו שיעשה גם פעולות מצידו.

אם לא היה נדרש מהאדם להגיב בצורה מסוימת חוץ ממה שהוא בנוי מצד הטבע, אז הוא היה בדרגת חי כמו החיות והיה עושה הכול בצורה אינסטינקטיבית. מה שאין כן אנחנו צריכים ללמוד איפה הגבול של ההשתתפות שלנו בינינו, איך אנחנו יכולים לסדר את עצמנו בקשר בינינו כדי שמתוך הקשר בינינו - אנחנו בונים מערכת פנימית בינינו, התקשרות בינינו - איך אנחנו נבנה אותה מערכת התקשרות כך שהיא תהיה דומה למערכת הכללית של כל הטבע. כל הטבע נקרא "בורא", כוח עליון, ואנחנו נבנה בינינו כאלו יחסים שיהיו גם כמערכת הכללית הזאת. זאת אומרת אנחנו בונים את הבורא מיחסים אגואיסטיים, לא טובים, לא נכונים בינינו. הם בכוונה שבורים כך כדי שאנחנו נבנה אותם ונרכיב את המערכת ובתוך המערכת הזאת אנחנו נגלה את הבורא.

תלמיד: היחס שלנו בעשירייה זה מה שנקרא לימוד לשמה?

אנחנו לומדים כל מיני כתבי מקובלים ורוצים על ידי השפעתם עלינו לבנות יחסים בינינו שהם ייקראו "בורא". זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

ודאי שבבניית היחסים האלו שנקראים בורא, "בוא וראה", שאנחנו עושים משהו ומגלים תוצאה ממה שאנחנו עושים, אז מתוך זה אנחנו צריכים להבין מה ניתן לנו לעשות ומה אנחנו צריכים לקבל מלמעלה, מהבורא, מהכוח העליון, וכך אנחנו מתקדמים, "אתם עשיתם אותי" כמו שכתוב. הבורא אומר לנו "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: אנחנו בעשירייה עושים פעולות שונות כדי לעורר אחד את האחר. באיזו נקודה זה הופך ללשמה?

במידה שאתם רוצים להרכיב יחד מערכת שהיא כולה תהיה בהשפעה, בחיבור, בתמיכה הדדית, אז על ידי המעשים והמאמצים האלו, וגם בפנייה לאור העליון, לכוח העליון שיעזור לכם, שישתתף בזה, אתם משיגים שהקשר ביניכם נעשה נכון, טוב, בהשפעה הדדית, בחיבור הדדי. זה נקרא "ערבות", וכך אנחנו משיגים. אנחנו מגלים יחסים בינינו שהם נקראים "בורא".

שאלה: לאחרונה אני מרגיש יותר מבולבל מאשר קודם. אמרת שברמת המדבר האדם תמיד יותר מסובך, מבולבל. מה התועלת מהבלבולים האלה?

אנחנו עוברים כל מיני מצבים של בלבול, של חולשה, אפילו מצבים שבהם אנחנו מזלזלים בכול ולא רוצים שום דבר, ורוצים לרדת מהדרגה שלנו לדרגת חי. כי בדרגת חי אנחנו חיים כמו חיות, יש לנו אינסטינקטים, רצונות לקבל ואנחנו רוצים לממש אותם כמו שהם. לא שרוצים על ידי שימוש מיוחד בהם להגיע לדברים מיוחדים, לעמוד למעלה מהאינסטינקטים שלנו, זה מספיק לנו, ואז יורדים ממש עד לדרגת חי. העבודה שלנו היא דווקא בזה שאנחנו נרכיב בינינו כאלו יחסים כמו שאנחנו לומדים במאמר "ערבות", "מתן תורה" ועוד מאמרים. כל חכמת הקבלה מדברת על זה, שכל זה ניתן לאדם כדי שהוא ישיג את הבורא.

למה לא ניתנה תורה לאנשים מלפני אלפי אלפי שנים, אלא היא התחילה סך הכול לפני חמשת אלפים שנה, וגם זה לאט לאט, עד שהתגלתה יותר ויותר דרך יחידים, והיום היא מגיעה לכולם. למה התורה נכנסת כל כך לאט לחברה האנושית? מפני שצריכים שבני אדם יתחכמו, שילמדו מהחיים שלהם, שירכיבו מערכות, שיפלו בהן ויקומו מהן, ואז אפשר להביא להם איזו שיטה ולהסביר שעל ידי השיטה הזאת הם יכולים להתקשר לכוח עליון שמנהל אותם ולהידמות לכוח העליון הזה. ואז הם מגיעים למצב שנעשים כאלוהים יודעי טוב ורע.

תלמיד: אתה אומר דווקא הפוך, לא לברוח למצב בהמה כתוצאה מהבלבול, אלא למרות הבלבול להמשיך ולהחזיק במגע עימו.

אם אדם נכנס לדרך, אין מצב שהוא עוזב את הבורא. ודאי שהבורא יכול למחוק לו את כול הזיכרונות, את הרצונות בכל מיני צורות ודרגות ויכול להפיל אותו בהתאם למה שהוא רואה שצריך, אבל האדם לא עוזב את המגע עימו וממשיך כמה שיותר הדוק קרוב ובטוח.

תלמיד: בתחילת קטע 38 מדובר על לשמה ועל לא לשמה – הלימוד הרצוי והלימוד הלא רצוי שהופך לרעל. בלימוד שלנו, לא תמיד אנחנו נמצאים בלימוד בלשמה, יש הרבה נפילות שאנחנו עובדים בתוך השכל, ואז זה הופך לרעל. מה קורה במצב כזה?

אנחנו נגיע לזה, אנחנו עדיין לא נמצאים בלשמה וגם לא בלא לשמה, אלה דרגות שנמצאות כבר בהשגה רוחנית, שם יש את האפשרות להיות בלא לשמה או בלשמה, אנחנו עדיין לא נמצאים בשני המצבים הללו, נגיע ונראה. אל דאגה, שום דבר לא יברח מאיתנו בדרך.

שאלה: מהו המצב שהאדם מתפלל כל היום?

גם על זה אנחנו נדבר. להתפלל נקרא שאני רוצה להיות במגע הדוק עם הבורא בכל הפעולות שלי, בכל המצבים שלי וכל הזמן להיות עימו בקשר.

שאלה: נראה שהחלק של לימוד ההקדמה מדבר ממש על הזמנים שלנו, על מה שקורה עכשיו גם בעשיריות. ונראה שעדיין חסר עדיין משהו קטן כדי שאנחנו נוכל להיאחז במדרגה הזו, שנוכל לתת עדיפות ללימוד חכמת הקבלה וחשיבות למפגשים שלנו, כי ככל שנתקדם ונעמיק יגיעו יותר מכשולים. איך אנחנו יכולים להיאחז יותר בלימוד כדי שאנשים לא יברחו מכל ההפרעות שהבורא נותן להם?

כל ההפרעות שאנחנו מקבלים באות דווקא כדי לבנות אותנו ולא להבריח אותנו זה מזה. כל ההפרעות הן כדי שאנחנו נבנה את רשת הקשר בינינו שנקראת בורא. ההפרעות מיועדות לזכך כך, שעל פניהן נבנה קשרים, כי בלי הפרעות לא נדע איך לקשור את הקשרים בינינו.

ולכן הקשרים האלו הם המטרה שלנו והפרעות הן לא הפרעות, אלא דווקא מקום העבודה, אנחנו לומדים מהן מה הבורא עושה בינינו, לָמה הוא מפריד אותנו זה מזה בצורה כזאת מיוחדת - מתוך ההפרדה שהוא עושה בינינו ומתוך החיבור שאנחנו רוצים לעשות בינינו על פני ההפרדה שלו אנחנו דורשים ממנו שיעשה במקום הפרדה חיבור.

על ידי כך אנחנו בעצם לא צריכים הפרדה ולא צריכים חיבור, אנחנו על ידי כך מתקשרים אליו כי זאת המטרה האמיתית של כול הפעולה ועל ידי כך שאנחנו מתקשרים אליו אנחנו משיגים אותו, עולים לדרגה שלו.

שאלה: אנחנו מנסים להתחבר ולכוון למצב של לשמה, איך לדעת שזו לא תחבולה של האגו, שהוא מניע אותי?

אנחנו נלמד את זה בדרך, אנחנו צריכים פשוט בצורה שיטתית להשתדל לראות איך ההקדמה הזאת מתלבשת בינינו. העיקר זה בינינו, לא במוח, אלא דרך המוח והלב לקשר בינינו עוד ועוד, איך אני רואה את הרשת קשר בינינו שהיא יותר ויותר מתייצבת, נבנית מיום ליום, זה הלימוד שנקרא לימוד תורה.

שאלה: אני מרגיש שאתה מסביר לנו איך אנחנו מתנהגים כשההשגחה איננה גלויה. מהי השגחה גלויה?

השגחה גלויה היא שהרצונות והכוונות והפעולות שלי מסודרים בצורה כזאת שהם תואמים לבורא, שגם הבורא במקומי היה עושה כך ולכן גם אני במצבי עושה כך, אני מתקשר לאחרים, משפיע לכולם, מסדר את כולם בחיבור ביניהם בצורה מסוימת, בזה אני מקים, משחזר את רשת הקשר במערכת האדם הראשון - זה נקרא שאני מתקן.

שאלה: מה ההבדל בין זמן ההכנה, שאנחנו נמצאים בו עכשיו, למצב של לא לשמה?

אנחנו עוד נלמד מה זה לשמה ולא לשמה, וכך יהיה לנו יותר ברור מה קורה, באילו מצבים אנחנו צריכים להיות בלא לשמה ולשמה ואיך הם תומכים זה בזה. אין דבר כזה שאנחנו עוברים על כל מצב ומצב ללא תועלת, אנחנו צריכים ללמוד מכל מצב איך הוא יכול לסייע לי להגיע לתיקון, למצב המתוקן, לחיבור המושלם.

תלמיד: נאמר שם אם אתה לא עושה איזו מצווה אתה נחנק, ואם אתה לא עושה את זה אתה כאילו יודע. לָמה בעצם לא קורה לנו גם בהכנה ללמוד איך לעבוד עם זה ואז להתקדם מהמצב הזה למצב הבא?

אתה תבין את זה, קצת סבלנות. למה? זה לא עובד לפי השכל שלך, זה עובד לפי הטבע שלנו, איך אנחנו צריכים להיתקן. אם אתה מגיע לאיזה מנוע שלא עובד, אז אתה יכול להכניס את היד שלך לכל דבר ולהתחיל ללמוד איך אתה עוסק בו, איך אתה עושה לו משהו, זה לא יעזור לך, צריכים לדעת קודם כל עם מי אתה נמצא בעסק, מה אתה רוצה לעשות, מה המטרה, איך הוא עובד בצורה נכונה. זה מה שהוא רוצה להסביר לנו ב"הקדמה", תתאזר בסבלנות ואל תקפוץ.

שאלה: דיברנו על כך שהלוואי והאדם יתפלל כל היום, האדם מנסה להיות בקשר עם הבורא כל הזמן. מה זה נקרא בפועל שהאדם כל הזמן מנסה להיות קרוב לבורא או בקשר איתו?

השפעה, שרוצה להשפיע לכולם, שהוא רוצה להיות דומה לבורא, שרוצה להיות קרוב לבורא.

שאלה: מה זה להיות בשליטה של הבורא?

אני רוצה שכוח ההשפעה ישלוט עליי ויכוון לי את המוח ואת הלב.

שאלה: האם חכמת הקבלה יכולה להפוך לסם המוות?

אם זו חכמת הקבלה, אז לא, אבל סביב זה יכול להיות והרבה, דווקא יש הרבה סכנות אם אדם לומד לא נכון והוא מגיע לסם המוות- שהוא ממלא את הרצון לקבל שלו האגואיסטי ולא יכול לצאת מזה. אבל הבורא עושה אחר כך את התיקונים, אבל האדם בעצמו יכול להיכנס לכאלו מצבים.

שאלה: איך אפשר לדעת מה להעדיף כל רגע בחיים?

חיבור. אין יותר. רק דבר אחד. ואנחנו לומדים את זה ולמדנו את זה אלף פעם. אבל אתם רואים כמה זה לא רצוי, ואנחנו תמיד שואלים, אז מה לעשות?

שאלה: איך האדם והעשירייה בונים את עצמם ובודקים את עצמם שהתורה לא מביאה סם המוות אלא תמיד שהתורה תהיה סם חיים?

על ידי זה שאדם נכלל בחברה, בקשר עם כולם, על ידי זה הוא כן יכול להגיע למצב שהעבודה שלו היא נעשית עבודה נכונה.

שאלה: כתוב באות מ"ד "הרי לעיניך שבעולמנו לא חסר לנו אלא השגחה גלויה". אז למה נדרשת מאיתנו הליכה עם עיניים עצומות וכל פעם לעלות באמונה למעלה מהדעת?

דווקא בגלל שאין השגחה גלויה, כדי להגיע להשגחה גלויה כביכול, אנחנו צריכים ללכת בעיניים עצומות, אנחנו סוגרים את העיניים הגשמיות שלנו, האגואיסטיות, ועוברים לעיניים פקוחות שאלה עיניים שרואות את אור ההשפעה, אור החיבור, וכך על ידו אנחנו מגיעים לצורת החיבור הנכונה.

שאלה: כשאני לומדת לבד בזמן השיעור בעזרת דיאלוג פנימי, יש תחושה של כמה גילויים, הבנות ותחושות. איך לפתח את אותן רגשות כשאנחנו עוברים על החומר בעשירייה?

זו העבודה שלנו, שאנחנו צריכים להתכלל בעשירייה ולהשתדל להתחבר בינינו, ומתוך החיבור שלנו אנחנו מגלים את הקשר בינינו. במידת הקשר בינינו אנחנו מגלים את הכוח האחד שמקשר אותנו ומתחילים ללמוד את סגנונות הקשר שלו בינינו וכך אנחנו בהדרגה משיגים את הבורא.

שאלה: האם יש הבדלים באופן שבו שאלות של נשים צריכות להיות ובאופן שבו שאלות של גברים צריכות להיות ביחס למטרה?

יש הבדל לא גדול בין שאלות נשים ושאלות גברים, ואתם רואים גם כמה אנחנו קצת שונים זה מזה גברים ונשים, אבל בסופו של דבר לא. זה כמו במשפחה, כל אחד שואל מצידו, כל אחד מתפקד משלו, אבל בסך הכול אנחנו כן מגלים מטרה אחת. רק כל אחד ניגש אליה בסגנון שלו. זו לא בעיה. אנחנו נגיע ונשיג.

שאלה: האם סם המוות הורג את הרצון לקבל או את האדם בדרך הרוחנית?

אנחנו עוד נלמד על סם המוות, הוא כוח מיוחד ששולט עלינו, אנחנו מדברים רק על כוחות, חוץ מכוח אין על מה לדבר, מדברים על כוחות, אז יש כוח שמושך אותנו על מנת לקבל והוא נקרא סם המוות.

תלמיד: במה מתבטא המוות?

המוות הוא על מנת לקבל. הוא כנגד הבורא שהוא על מנת להשפיע.

תלמיד: לפני שנה שאלתי האם אנחנו נמצאים בלא לשמה או מחוצה לזה, אמרת שבני ברוך בלא לשמה ועכשיו אמרת שאנחנו עוד לא שם.

כל פעם עד שאנחנו מגיעים ללשמה אנחנו נמצאים בדרך. בדרך ללשמה אנחנו נמצאים בהשגת הלא לשמה ולא בהשגת הלא לשמה. כך הם המצבים שאנחנו עוברים וכך אנחנו בונים את עצמנו. פעם אדם מבין שהוא נמצא בלא לשמה, אנחנו תיכף נקרא מה היא ההגדרה הזאת, ופעם הוא לא מבין, הוא לא מרגיש אלא כאילו נמצא בין שמיים וארץ, לא יודע בדיוק איך הוא צריך לעשות ולאן לגשת.

שאלה: למה לא מספיק התנאי ללמוד כדי להשפיע נחת רוח לבורא, כאילו יש עוד תנאי חוץ מזה?

אם אתה לומד רק על ידי השכל שלך אז אתה יכול בעצם להסתפק בזה ואתה תהיה מדען. אבל העבודה שלנו היא לתקן את הלב, את הרצונות, הכוונות שהם שייכים ללב, ולכן לא יעזור לך להפעיל רק את המוח. אתה צריך להפעיל את הרצונות שלך, להפעיל את הלב, וכמו שכתוב "כל הלבבות דורש ה'" אז אתה לא מתעסק בחכמה בלבד, אתה מתעסק בחכמת הקבלה, חכמה איך לקבל את גילוי הבורא בתוך האדם.

אז על ידי החכמה אתה מסדר את התכונות, את הכוונות, את הרצונות שלך שהם יוכלו לתפוס, להשיג את הבורא וכך אתה תרגיש מה זה "בוא וראה", שמשהו בא ומתלבש בך ואתה אומר, זה הבורא. לכן החכמה הזאת - היא חכמת הקבלה, איך לקבל את גילוי הבורא.

אות מ"ה

"וכשנתבונן היטב, בהשגת השגחה, הבאה להרגשת בני אדם, אנו מוצאים בהם ד' סוגים, שכל סוג וסוג, מקבל השגחת השי"ת עליו, במיוחד. באופן, שיש כאן ד' בחינות של השגת ההשגחה. ובאמת. הן רק שתים, דהיינו:

א. הסתר פנים,

ב. וגילוי פנים.

אלא שנחלקים לארבע. כי יש ב' בחינות בהשגחה של הסתר פנים, שהם:

א. הסתר אחד,

ב. והסתר בתוך הסתר.

וב' בחינות בהשגחה של גילוי פנים, שהן:

ג. השגחה של שכר ועונש,

ד. והשגחת הנצחיות.

כמו שיתבארו לפנינו, בע"ה."

יש לנו השגחת "הסתר פנים" והשגחת "גילוי פנים". בהשגחת הסתר פנים יש "הסתר אחד" "והסתר בתוך הסתר", ובהשגחת גילוי פנים יש "השגחת שכר ועונש" ו"השגחה נצחית". את ארבע הדרגות האלו אנחנו צריכים לעבור, נלמד עליהן קצת, אבל העיקר לעבור אותן בתוכנו. אנחנו צריכים לתקן בהדרגה את הכלים שלנו שמסתירים מאיתנו הכול, עד שנגיע להשגחת שכר ועונש בגילוי פנים, ואחר כך עד ההשגחה הנצחית השלמה.

וכל זה, כל השגחה והשגחה, כל גילוי וגילוי, מגיעים אלינו על ידי קצת הסתר וקצת גילוי, כי אנחנו צריכים להרגיש איפה אנחנו נמצאים. ובהרגשה של איפה אנחנו נמצאים אנחנו תמיד מבדילים בין אור וחושך, צל ואור. לכן צורות ההשגחה האלו הן כלפינו, והן מחויבות לעבור עלינו בצורה כזאת כדי שמתוך החושך נשיג את האור, מתוך הצל נשיג את הגילוי.

אות מ"ו

"והנה הכתוב אומר (דברים ל"א, י"ז): "וחרה אפי בו, ביום ההוא, ועזבתים, "והסתרתי" פני מהם, והיה לאכל, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה. ואנכי "הסתר אסתיר" פני ביום ההוא, על כל הרעה, אשר עשה, כי פנה אל אלהים אחרים.

וכשתסתכל בדברים תמצא, שמתחילה כתוב: "וחרה אפי וגו' והסתרתי פני וגו'", דהיינו, הסתר אחד. ואח"כ כתוב: "ומצאוהו, רעות רבות וצרות וגו', ואנכי הסתר אסתיר פני וגו'", דהיינו הסתר כפול. וצריכים להבין, הסתר כפול, זה מהו."

אנחנו מתחילים ממצב שאנחנו בכלל לא מבינים איפה אנחנו נמצאים, ואז לאט לאט מתחילה להתגלות לנו ההשגחה. היא מתגלה יותר ופחות, ושוב מתגלה יותר ופחות וכך אנחנו לומדים. זה כך בכל הלימודים, בכל מקום שנהיה. גם בבית ספר, ילדים קטנים לומדים קצת יותר וקצת פחות, כך אנחנו לומדים כל דבר ודבר, כי העיקר בשבילנו הוא להבדיל בין משהו למשהו.

וכך גם בחכמת הקבלה בהשגת הבורא. הבורא מתגלה מדבר והיפוכו, בין האור והחושך, שם אנחנו נמצאים, בין דבר ברור ובין דבר לא ברור. ואנחנו לא צריכים לברוח מזה שמשהו לא ברור, דווקא ההיפך, ככל שנתקדם נתחיל יותר ויותר להכיר, להבין ואפילו לכבד את מצבי ההסתרה, כי דווקא מההסתרה אנחנו מגיעים לגילוי ומבינים, מרגישים ומגלים את הבורא.

שאלה: לפי השכל, אדם שמבין שהוא בהסתרה נמצא קודם בהסתר כפול, ואחר כך בהסתר רגיל. אבל בפועל זה צריך להיות הפוך, ככל שאדם מתקדם כך הוא עובר ממצב התחלתי של הסתר רגיל להסתר כפול. זה נכון?

תלוי איך מפרשים. אני מבין אותך.

שאלה: כשההסתר מתגבר זה מרגיש יותר קשה להידבק בבורא, להמשיך, כי מתגלה לך מצב הפוך לגמרי. במה להחזיק שזה הדבר הנכון לעשות, ולא שזה יהיה תלוי באוויר?

זה בדיוק מה שנותנת לנו ההסתרה. כשאתה מדבר עם אדם פשוט הוא אומר, "מה לא ברור? ברור שככה זה". כשאתה מדבר עם אדם שמבין יותר, ונמצא בעניין יותר לעומק, הוא אומר "לא, יש כאן ספקות, צריכים לבדוק, צריכים להבין, צריכים לעשות איזה בירורים בדרך" וכן הלאה.

זה כמו בבית חולים, אם אתה מדבר עם הרופא או עם המנקה. המנקה יודעת הכול, היא יודעת כל דבר שצריך לעשות. אבל אם אתה מדבר עם הפרופסור הוא אומר "לא יודעים בדיוק". איך ייתכן, הפרופסור לא יודע ואומר שזה לא ידוע ואילו המנקה יודעת? אלא כתוב "מוסיף דעת מוסיף מכאוב", ככל שאנחנו מתקדמים בדרך, אנחנו מבינים שיש כאן הרבה מאוד מרכיבים בכל מצב ומצב. ולחתוך ולחלק ולהגיד על כל מצב ומצב בצורה ברורה "ככה זה", זה בלתי אפשרי, זה נובע מיסוד הטבע שכולו מורכב מהרבה מאוד הבחנות מנוגדות.

לכן ככל שמתקרבים לתיקונים ולגמר התיקון יותר חסרונות ויותר אורות מתחברים יחד על ידי המסך שמאזן ביניהם, בין חושך ואור, בין כל סוגי ההבחנות, ואז אנחנו נמצאים באמצע, והבורא מחזיק את המעמד הזה, ורק בזכותו הכול קיים ועומד, כי הוא כקו האמצעי שמסדר את הדברים.

אבל כשאנחנו מסתכלים על המערכת אנחנו נמצאים במצב כמו שכתוב בפורים "והעיר שושן נבוכה" ולא ידעו עם מי הצדק. את הרצון לקבל חייבים כי זו כל הבריאה, ואת הרצון להשפיע חייבים כי זה כל התיקון. אבל איך לשלב ביניהם? כאן אנחנו במבוכה, "עד שמגיע כתוב השלישי ומכריע ביניהם", עד שהבורא עושה את ההכרעה. אנחנו כל הזמן נמצאים בחיים בכזה מצב, והעיקר שנבין בכל מצב ומצב איפה אנחנו צריכים את הבורא, לצעוק אליו ולדרוש ממנו, לבקש ממנו הכרעה וחיבור.

שאלה: הדרישה מהבורא היא להחזיק את המתח הזה, כי זה מתח עצום להחזיק את שניהם?

זה מה שהוא רוצה לעשות בינינו ובכל אחד מאיתנו, שכל אחד יהיה כלול מאותם שני החלקים שבבריאה, אור וחושך, רצון לקבל ורצון להשפיע, ושאנחנו נבקש ממנו "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". בצורה כזאת הבורא מתגלה. זאת אומרת, הבורא מתגלה דווקא במצבים שאנחנו נמצאים בחוסר אונים, שאנחנו לא מסוגלים לתאר לעצמנו איך אפשר ששני הפכים יהיו יחד. וזה אפשרי, אבל רק על ידי גילוי הקו השלישי בינינו.

לכן כל המלחמות, כל הבעיות, כל הצרות, בסופו של דבר מביאים אותנו למצב שאי אפשר לפתור, אלא רק על ידי זה שהאור העליון, הבורא בעצמו מסדר את שני ההפכים האלה יחד. אנחנו מבינים מתוך המצב שבו אנחנו נמצאים שרק הכוח השלישי, הכוח העליון יכול לעשות כאן סדר, לכן אנחנו מרימים ידיים ומצפים שהוא יעשה "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

שאלה: אין דבר אחר שאני יכול לעשות חוץ מלחתוך בגרזן, אבל אם אעשה כך מה נשאר לי ככלי? איך עוד לבחור את החיים למען הבורא?

זה העיקר. בכל רגע ורגע יש לך בירורים חדשים, לכן כל הרגעים האלה קיימים בצורה נפרדת, ואתה מחבר את כל הרגעים האלו לזרימת החיים ומה שחסר לך זה רק הבורא שיסדר אותם, שילווה אותך ויביא אותך למצב של גמר התיקון. והתיקון הוא בזה שכל המצבים ההפוכים האלה מתחברים לאחד. זה בלתי אפשרי כביכול, זאת כל המלחמה שיש בין כולם לכולם ובינינו לבורא, כי בלתי אפשרי עבורנו לשלב את ההפכים האלו אור וחושך, זה לא מסתדר לא בלב ולא במוח, אבל הבורא מסדר לנו את הדברים האלה. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", שאנחנו מתעלים מעל עצמינו לדרגה יותר גבוהה ששם הבורא שולט. ממנו יוצאים שני החלקים האלה, שני ההפכים האלה, ובו הם מתחברים בחזרה על ידי הבקשה שלנו.

אות מ"ז

"ומתחילה, נבין, מה הפירוש של "הפנים" של השי"ת, שהכתוב אומר עליו: "והסתרתי פני". ותבין זה, בדומה לאדם, בשעה שרואה, הפנים של חברו, מכירו תיכף. משא"כ, ברואהו דרך אחוריו, כי אז, אינו בטוח בהכרתו, ועלול להיות בספק "אולי אחר הוא, ואינו חברו?"

וכן הדבר, שלפנינו. כי הכל יודעים ומרגישים, את השי"ת, כי טוב הוא, ומדרך הטוב להיטיב. ולפיכך, בשעה, שהשי"ת הולך ומטיב, עם בריותיו אשר ברא, כמתנת ידו הרחבה, נבחן זה, ש"פניו ית' מגולות לבריותיו". כי אז, הכל יודעים ומכירים אותו, בהיותו מתנהג כראוי לשמו ית', כמו שנתבאר לעיל, בדבר ההשגחה הגלויה. עש"ה."

אות מ"ח

"אמנם, בשעה, שמתנהג עם בריותיו, להיפך מהאמור", מההשגחה הגלויה, "דהיינו, בעת שמקבלים, יסורים ומכאובים בעולמו ית', הרי נבחן זה ל"אחורים של השי"ת", כי "הפנים" שלו, דהיינו מידת טובו השלמה, נסתרה מהם לגמרי, שאין מנהג זה מתאים לשמו ית'.

ודומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שהוא עלול להטיל ספק, ולחשוב, אולי אחר הוא. וזש"ה: "וחרה אפי וגו', והסתרתי פני מהם וגו'". כי בעת חרון האף, שהבריות מקבלים צרות ומכאובים, נמצא שהקב"ה "מסתיר פניו ית'", שהם מידת טובו השלמה, ורק אחוריו מגולים. ואז, צריכים להתחזקות גדולה, באמונתו ית', כדי להזהר מהרהורי עבירה ח"ו, משום שקשה להכירו מאחוריו, כמבואר. וזהו הנקרא "הסתר אחד"."

בעל הסולם נותן כאן הגדרות למצבים. אם אנחנו מכירים את נוכחות הבורא בחיינו במשהו, פה ושם, זה נקרא שיש הסתר, גילוי ב"הסתר אחד". מה שאין כן אם מרגישים את הבורא בצורה ברורה זה נקרא "גילוי שלם". ואם לא מרגישים את נוכחות הבורא בחיינו זה נקרא הסתר שלם, "הסתר כפול". אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בין כל המצבים האלה, ודאי לא עכשיו, אלא כשמתקדמים אז מתקדמים בד' הדרגות האלו של הסתר וגילוי. אנחנו לא עוברים קודם דרגות של הסתר ואחר כך דרגות של גילוי כמו שנראה לנו, אלא לסירוגין, פעם כך ופעם כך, כי לא יכול להיות גילוי אלא אם יש לפניו הסתר, ובכל צעד ושעל יש הסתר וגילוי, הסתר וגילוי.

אות מ"ט

"אמנם, ברבות ח"ו הצרות והמכאובים, במידה מרובה ביותר, הנה גורם זה להסתר כפול, שנקרא בספרים "הסתר תוך הסתר". שפירושו, שאפילו אחוריו יתברך, אינם נראים ח"ו". אפילו אחוריים, שהבורא עושה בצורה הפוכה, גם זה לא מגולה. "כלומר, שאינם מאמינים, שהשי"ת כועס עליהם ומענישם. אלא תולים חס ושלום זאת, במקרה ובטבע. ובאים, לידי כפירה, בהשגחתו יתברך בשכר ועונש. וזש"ה: "ואנכי הסתר אסתיר פני וגו', כי פנה אל אלהים אחרים". דהיינו, שבאים לידי כפירה ופונים לע"ז, ח"ו."

אם אדם מתחיל להרגיש חושך, שהבורא נעלם מההרגשה שלו, אז לאט לאט הוא מגיע לכאלו מצבים שהוא לגמרי לא מכיר ולא מבין שהבורא נמצא ונכלל במציאות, ושהמציאות הזאת מגיעה ממנו, והוא יורד למצבים כאלה כמו חיה, שעושה הכול לפי מה שהגוף שלו דורש ממנו כמו החיות. הכול תלוי במידת ההסתרה של הבורא בחיינו.

לכן אנחנו צריכים קודם כל לקיים כלל אחד ברור, שאנחנו חייבים לנהל את מידת גילוי הבורא בחיינו ולא לתת לו להתרחק ולהיעלם מחיינו. אנחנו דורשים בלי הפסקה שהוא יהיה במוח ובלב שלנו, שהוא יארגן את הקשר בינינו, ושהוא כל הזמן ישמור וישגיח עלינו. כך כולנו חייבים כל הזמן לדרוש יחד את נוכחותו, ולעזור זה לזה ככל האפשר בלי הפסקה.

שאלה: איך אפשר להסביר "שהשי"ת כועס"?

מגיעה כזאת הרגשה לאדם.

שאלה: האם המטרה של ההסתר היא לייצב מקום עבודה, מקום בחירה לאדם?

ודאי ששום דבר לא מגיע אלינו סתם רק כדי שנרגיש, אלא כדי שנשתדל לארגן את עצמנו ולהגיב על מה שאנחנו מרגישים בצורה נכונה ולהתקדם הלאה בדרך.

תלמיד: בעל הסולם מתחיל את ההסבר מלברר למה יש חיוב בעסק התורה ומצוות. איך יכול להיות שיש חיוב בעסק התורה ומצוות אבל כל העבודה היא לתת בחירה לאדם?

יש לך חיוב להגיע לבחירה ועל ידי העבודה בבחירה להגיע למצב שהבורא יתגלה בכל הפעולות שלך. לזה נבראת ולשם זה אתה חי וקיים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן לדרוש שהבורא יהיה איתנו בקשר צמוד וישגיח עלינו ואנחנו צריכים לעזור בכך זה לזה. איך אנחנו צריכים לעזור זה לזה?

בכל מה שאפשר, בדוגמה, בדאגה, בחיבור, בתפילה ובמה שאתם עושים במשך היום. אני שמח מאוד לשמוע איך אתם משתתפים ומדברים, זה מאוד חשוב. להשגת הבורא זה אפילו יותר חשוב מהשיעור, כי הבורא מתגלה בחיבור ואתם עושים את החיבור הזה בפועל.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שהמצב הנוכחי בעולם מראה שאנחנו נמצאים בהסתר יחיד?

לא, אנחנו לא יכולים להגיד לפי המצב בעולם שאנחנו נמצאים במצבים שהם לפני התגלות הבורא. הכול תלוי איך שהאנשים מקבלים זאת, ואני עדיין לא רואה שהם מוכנים לקבל, שהם זקוקים לגילוי הבורא, אבל הם מתקרבים לזה. דווקא המצבים שעכשיו אנחנו עוברים הם מצבים שמאוד מקרבים אותנו לחיבור ולאיחוד בינינו, בין כל בני האדם, בין כל באי העולם.

אם אנחנו רוצים בכך או לא, כמו שבעל הסולם אומר, ברור שאנחנו נמצאים בתחילת הדור האחרון בימות המשיח, זאת אומרת בהשפעת האור העליון שנקרא משיח שמושך אותנו מהאגו שלנו ומעלה אותנו לדרגת השפעה, זו המהות של זמננו. אבל אנחנו עדיין לא נמצאים בתיקונים של גמר התיקון אלא רק בתחילתם. אנחנו מקיימים בינינו קשר מעל היבשות, מעל המרחקים, מעל השפות, וזה סימן מאוד חשוב שאנחנו כבר מרכיבים את המערכת של העולם המתוקן.

תלמיד: באות נ' בעל הסולם אומר "זה שמצאוני הרעות האלה". זה לא אומר שאנחנו נמצאים בהסתר יחיד?

אנחנו נמצאים בהשגת הכרת החושך, אנחנו רוצים לגלות את החושך, שאין בחיים שלנו בורא, כוח עליון שמנהל אותנו ושיחבר אותנו, אנחנו עדיין לא מרגישים זאת וגם זה לא כל כך חסר לנו. אנחנו בינתיים מסתדרים בחיים שלנו. הרבה אנשים שאיתנו עכשיו, קמים אחרי השיעור, הולכים ועושים כל מיני דברים שהם צריכים לעשות בחיים. אין אצלם אותה הרגשת החיבור שבינינו, הם לא ממשיכים את החיבור בינינו. אין בהם חיסרון להרגיש כל הזמן שהבורא מנהל אותם והם רוצים בכל התכונות, התנועות, המחשבות וההחלטות להרגיש שכך הבורא מוביל אותם, שהם נמצאים עימו בדבקות בלי הפסק.

יש הרבה אנשים מאיתנו שעדיין לא נמצאים בזה. אנחנו צריכים לעזור להם על ידי הערבות כדי שכולנו נהיה בקשר כזה, שנגיע למצב שזה יחסר לנו, ואז ודאי שאם נגיע לחיסרון כזה שהבורא יתגלה בנו, ילווה אותנו, ישמור עלינו ויכוון אותנו לחיבור ולדבקות בינינו ואליו כל הזמן, אם אנחנו נרצה זאת, אז ודאי שזה יקרה. אנחנו נתחיל להרגיש ברצון שלנו שכך הוא מתגלה ומחזיק אותנו יחד.

לכן העיקר להשתדל במשך כל עשרים וארבע השעות להיות בקשר בינינו, לא פיזית אלא פנימית, ומתוך הקשר בינינו שנגלה את הנחיצות שהבורא יהיה בתוך זה, שהוא ישמור ושהוא ידביק אותנו יחד. זה מה שאנחנו צריכים, ונקווה שכך יקרה, וודאי שזה יקרה בקרוב, רק בנו תלוי מתי.

תלמיד: בהסתר כפול יש צורך יותר גדול בקבוצה כדי להחזיק את ההתרשמות מהבורא, ובהסתר יחיד אתה בעצמך איכשהו מחזיק?

אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר לבד. אומנם נראה לנו שזה יותר נוח, כי אני חושב שאני בעל הבית על עצמי ואני מחליט, אבל באמת זה הפוך. ככל שאנחנו רוצים לתמוך ולעזור זה לזה, וכל אחד חושב על האחרים, כך אנחנו מחזיקים את רשת הקשר שבה מתגלה הבורא. אם יש עשרה אנשים שכל אחד חושב על האחרים וכך כולם רוצים להשפיע בצורה הדדית מינימלית ככל האפשר זה לזה, אז הבורא מתגלה.

זה לימוד ארוך, אומנם שומעים אותו אבל יכולים ליישם אותו אולי אחרי שנים רבות. אני מכיר את זה גם מעצמי, איך לא יכולתי לשמוע את הדברים האלה, לא יכולתי להבין מה רוצים ממני, איך החיבור הזה שייך לגילוי הבורא, למה שאני נמשך? לא יכולתי, זה לא התקשר אצלי.

לאט לאט, במשך הרבה שנים זה מתחיל להתקשר ולהתייצב עד כדי כך שכבר לא ניתן לעזוב ולברוח מזה, וכך ממשיכים. ו"כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו", לנשמות יותר כבדות, קשה להשיג ולהבין את הדברים האלה, להסכים עם החיבור, עם האיחוד, עם התלות ההדדית בכולם. כך זה נמשך עד גמר התיקון ואנחנו צריכים בכל זאת, ככל האפשר להתקדם עוד ועוד ו"ה' יגמור בעדי".

שאלה: בדומם, צומח וחי הבורא מסתתר, או שזה רק בדרגת המדבר?

בדומם, צומח, וחי שאנחנו רואים בעולם שלנו אין בורא. יש כוח חיות טבעי. הבורא זה כוח שנדרש מהנברא, כשהנברא רוצה להידמות לבורא. ורק לפי צורך הנברא להידמות לבורא, לפי השתוות הצורה כפי שאנחנו לומדים, מתגלה הבורא בנברא. לכן התפילה שלנו זה הדבר העיקרי שיכול עזור לנו, שהבורא ילמד אותנו איזה חיסרון צריך להיות בנו, ואיך אנחנו יכולים לדרוש אותו, ויכולים לקבל אותו נכון.

תלמיד: יש הפרדה בין הדרגות האלה לדרגת המדבר, לדרגת האדם?

דומם, צומח וחי זה "הטבע", ודרגת האדם זה למעלה מהטבע. לכן "כולם כבהמות נדמו", ורק כשאנחנו מקבלים כוח השפעה, אנחנו נקראים "אדם", הדומה לבורא.

תלמיד: ושם מתחילות הדרגות?

בוודאי רק שם. לפי כמה שהרצון להשפיע מתלבש בך, כך אתה נקרא "אדם" בכל מאה עשרים וחמש המדרגות.

תלמיד: כלפי מה הוא מסתיר את עצמו?

הבורא מסתיר את עצמו כלפינו, ואנחנו מרגישים את ההסתרה - "אל מסתתר".

תלמיד: איך אפשר להגיד על הבורא שהוא מסתיר את עצמו? זה לא אנחנו שמסתירים אותו מאיתנו?

לא, הכול זה משחקים של הבורא איתנו. כמו שאנחנו משחקים עם הילדים.

שאלה: אמרת שלוקח הרבה שנים עד שאתה מגלה אותו. יש סיבה הגיונית לזה?

כן. אלה תיקונים שצריכים לעבור על כולם בהתאם להתקדמות הכללית של העולם ומאיפה שורש הנשמה. אני לא מדבר על בעל הסולם, שזו נשמה פורחת, עולה למעלה מכולם ויכולה לגלות דברים שאפילו לא שייכים לזמננו. אבל רוב הנשמות הן שייכות אחת לשניה, תלויות אחת בשניה, ולכן הן מגלות את עצמן במידה מסוימת בכל דור ובכל שלב.

כך גם אנחנו. כמו שכותב בעל הסולם במאמרים, שכל הנשמות שיתגלו בזמן הזה, יתגלו גם בזמן אחר.

תלמיד: הבריאה נותנת לך להרגיש שכמעט בלתי אפשרי להשיג אותו. ואתה יודע, שאתה רודף אחרי דבר שאתה לא יכול להשיג. למה זה ככה?

כל נשמה ונשמה תשיג את כול הבריאה מראשה ועד סופה, וכולנו נתחבר יחד ונגלה את הבורא במלואו.

תלמיד: יש סימנים להתקדמות?

אין סימנים. תעשה מה שאפשר ותראה.

שאלה: כל פעם כשאתה מדבר על הנשמות הכבדות, הקשות, האם אני צריך לחשוב שמדובר עלי ואני צריך לחפש צורה להתחבר עוד יותר עם החברים ולהיות בערבות איתם?

כל הזמן צריכים להחזיק ולחזק את הערבות. בערבות אנחנו יכולים לראות ולמדוד את ההתקדמות הרוחנית שלנו.

שאלה: מהו אותו קשר פנימי שאנחנו צריכים להיות בו, במשך כל עשרים וארבע השעות?

אנחנו רוצים להיות קשורים בינינו עד כדי כך שהבורא יתגלה בקשר בינינו. זה הכול. רק את זה אנחנו צריכים. כי בזה אנחנו משחזרים את מערכת האדם הראשון.

תלמיד: אני מבולבל. בחיים היום יומיים אני נמצא בעבודה, טרוד בבעיות החיים. איפה הראש שלי צריך להיות?

הראש צריך להיות שכל מה שאתה עושה בחיים, מביא לך "אין עוד מלבדו", כדי שתחזיק אותו בחיים שלך, וגם הקבוצה שלך צריכה להיות יחד אתך. וכך אתה מעביר את החיים.

שאלה: כתוב שהקדוש ברוך הוא מסתיר את עצמו בתורה הקדושה, למה הכוונה?

הבורא מסתתר בתורה, זאת אומרת, הוא בכוונה נותן לך כל מיני מעשים, מחשבות, רצונות, שבהם הוא מתגלה בהסתרה. וכאשר אתה עוסק בזה, אתה מתחיל לאט לאט להרגיש שהבורא מסתתר, אחרת אתה כמו שאר בני האדם שלא מרגישים את זה. ההבדל בינינו לבני אדם רגילים, שיש בנו איזו הרגשה שהבורא נמצא ונסתר. וההרגשה הזאת היא שקושרת אותנו לחכמת הקבלה, ללמוד ולעסוק בקבוצה וכו'.

שאלה: מה זה אומר לבחור נכון בכל מצב, שהבורא שם עליי במהלך היום?

פשוט מאוד להיות עימו בקשר. אני הראשון ואני האחרון. ומה שיש בי מסדר הבורא בלבד, ומסדר את זה לטובתי, ועכשיו תלוי בי למה אני מגיע מכל אותו מצב שהוא ייצב בי, ואיך אני מסדר לעצמי את המצב הבא.

כשאני פונה לחברים, כשאני פונה לבורא ואני מייצב אותנו יחד כולנו "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". זאת אומרת, שעל ידי המאמץ שלי, אנחנו כולנו מתחברים יחד, אני, העשירייה והבורא. וכך כל אחד מהעשירייה על ידי המאמץ שלו, על ידי התפילה שלו, וזוהי התפילה המשותפת שלנו.

שאלה: איך לעזור לחברים לעשות את הבחירה, לא לברוח מכאב כתוצאה מהסתרה, אלא לצד הכאב להביא את הפועל, את הבורא?

אנחנו צריכים לחיות בעשירייה בהרגשה שהכאב מביא שמחה. ולמה? כי אני גם הולך לרופא שירפא אותי והוא נותן לי זריקה וזה כואב, או אפילו הולך לניתוח, ואני עוד משלם על זה - כך אנחנו צריכים לראות את הדברים שלנו.

שמחה צריכה להיות בתוך הקבוצה, אפילו במצבים שאנחנו רואים שאין מטרה, לא רואים כלום, חושך - אנחנו בכל זאת בשמחה, כי המצבים האלה מקדמים אותנו למטרה. זה נקרא להיות בערבות ולהחזיק זה את זה.

שאלה: לפעמים שוכחים על הכול וזה כמו לנסות להחזיק דג חלקלק בידיים. אני ממש מוכן לזכור הכול את המחשבות על חיבור, על הבורא, - ורק זה נעלם. רשמתי תזכורת על היד, רשמתי גם בטלפון, וזה עובד בזמן הפגישה עצמה, אבל איך לזכור בזמני הביניים, בין זה לזה? זו עבודת האדם, לנסות לזכור למרות השכחה?

זה אפשרי בעיקר בקבוצה, לבד האדם לא יכול להחזיק בזה. אלא המחשבות של החברים, יכולות להחזיק אותך, "איש את רעהו יעזורו", גם במחשבה, גם בדיבור, גם במעשה, במשהו, אבל כל אחד צריך להחזיק את האחרים.

אתם לא מבינים כמה שאנחנו נמצאים קרוב למצבים הרוחניים, ואנחנו עוד לא יכולים להיכנס אליהם כי חסר קשר בינינו.

שאלה: יש לי עוד שמונה חברים, אני צריך בצורה אישית לחשוב על כל אחד מהם שהם יחשבו על הבורא, או שזו צריכה להיות מחשבה כללית על הקבוצה?

לא חשוב איך, גם זה וגם זה, אני לא מגביל אותך בשום דבר. אני רק אומר, אל תעזוב את החיבור. ושהחברים והבורא יהיו בתוך החיבור, והכול יהיה תמיד יחד, ורק מתוך זה אתה מסתכל על החיים ולזה אתה נמשך. ואז אתה תגלה מהר מאוד שהבורא נמצא איתכם.

שאלה: בכל ערב יש תפילת נשים עולמית לשלום העולם, איך להתייחס לכך שבכל יום זה הרגע הכי חשוב ולא להתרגל לזה?

בכל יום ויום יש תיקונים חדשים, צרות חדשות, הישגים חדשים, לכן עלינו לחשוב על העולם ולהבין שכל יום לא דומה לחברו, כך אנחנו צריכים להתייחס לתפילות שלנו.

קריין: אנחנו נמצאים בפסקה "ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד".

אות כ"א פסקה לפני אחרונה.

"ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות." זה כתוב עלינו, על כל אחד מאיתנו, כי אנחנו שייכים לכיוון הזה, לקבוצה הזאת שנקראת "ישר-אל". "כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה." כן.

"והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."

תלוי באיזה זמן, באילו מצבים, אבל באמת כולם צריכים להגיע למצב של ערבות ההדדית. אנחנו נמצאים עכשיו כבר בשלב כזה שכל העולם יצטרך להיכנס לערבות ההדדית, ודאי שיהיו הרבה מאד תהליכים והרבה מאוד סכסוכים בין עמים ואומות ומדינות, אל אנחנו צריכים להיות ערוכים לזה ומבינים למה זה קורה ולהשתדל להיות מוכנים להסביר לכל האנושות מה עובר עליה.

שאלה: אם אני מגיע למצב שאני מחובר לעשירייה שלי, האם אני אגיע למצב שכבר לא יהיה לי מאבק, אלא אני אגיע למצב שאני אתרגש לפגוש את העשירייה? עכשיו לפעמים זה הפוך, לפעמים קל לי ולפעמים יש לי מאבק לקום בבוקר או בערב כדי להיות איתם - עליות וירידות. האם אנחנו נגיע בעתיד למצב שלא יהיה מאבק?

מאבק תמיד יהיה. ועוד יותר מזה, ככל שאנחנו נתקדם יותר, אנחנו נראה כמה קשה לנו להיות בחיבור, כמו תלמידי רבי שמעון שרצו להרוג זה את זה כשהגיעו לשיעור הבוקר שלהם, המאבק הזה יישאר עד גמר התיקון. לפני גמר תיקון יהיה המאבק הגדול ביותר, כולם ישנאו את כולם וכולם ירצו להרוג את כולם, יחד עם זאת ודאי שאת הכול הבורא מארגן בינינו ואנחנו נעשה את כל מה שאנחנו צריכים לעשות, ואז הכוח הטוב יגבר על הכוח הרע ויתקיים תיקון העולם הכללי.

מאיפה זה ולמה זה בא כך? אנחנו חייבים לתקן את כל הטבע: דומם צומח חי מדבר, כל האנושות, בכל הרצונות שלה אנחנו צריכים לתקן. עלינו רק להבין מהו התפקיד שלנו, עד כמה אנחנו מחויבים להיות בתפקיד הזה, באחריות הזאת.

תחשבו על זה, תדברו על זה והעיקר לא לפחד כלל וכלל, מה שיש לפנינו, הוא שיהיה. אנחנו נמצאים בשליטת הבורא, בידיים שלו, שותפים שלו, יחד עמו נגיע לכול. ואת הערבות אנחנו נקבל ממנו, הוא ערב לכך שכל הדברים האלה יגיעו לתיקון הסופי, אנחנו רק צריכים לסייע לזה לקרות כשליחים שלו בעולם הזה.

שאלה: תהליך הגלובליזציה של העולם, התלות האגואיסטית ההדדית, האם זה הסתיים או שזה ימשיך להיות עוד ועוד?

ודאי שזה יהיה יותר בהתאם למה שהעולם דורש כדי להראות שהוא מקושר בצורה כזאת שאף לא אחד יכול להתנתק מהשני, שאף לא אחד יכול להתנפל על השני, לצאת למלחמות, לגרום לבעיות. הבירורים חייבים להיות איך אנחנו - כמו במשפחה - מסדרים את עצמנו, לזה אנחנו צריכים להגיע, עוד תראו איך זה יהיה.

(סוף השיעור)