שיעור בוקר 11.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1549,

אגרת ע"ז

קריין: ספר "כתבי רב"ש," כרך ב', עמ' 1549, אגרת ע"ז.

אגרת ע"ז

ב"ה יום א' כי תשא, ט"ז אדר א' תשל"ג פה ב"ב

לידידי...

את מכתבך השגתי בצירוף ח"י וכו', ובקשר החברותא ידוע כמים פנים אל פנים וכו'. היינו, בו בעת שהאדם מרגיש את שופלתו, מסיבת שמרגיש את גדלותו יתברך, היינו כי מדרך העולם, כי מה שנותנים להשני אם הוא קטן במעלה, כן נתינתו הוא קטן ביותר.

לכן, מדרך העולם כשהולכין לאיזה מגבית, אז מחפשים אנשים מכובדים בעלי שיעור קומה, כי כפי ערך חשיבותו של המקבל, כן בשיעור הזה נותנים לו. לכן, בזמן שהאדם רוצה להשפיע להקדוש ברוך הוא, אז בא היצר הרע ומצייר בחינת שכינתא בעפרא. היינו עד כמה שנותנים הוא די, ויותר לא צריכין לתת.

מה שאם כן מי שרוצה לקבל תמורה עבור עבודתו, הוא להיפוך. הוא מחשיב את הנותן, ואומר לעצמו, בטח שהוא טוב ומטיב ורחמן. וכל המעלות טובות הוא אומר על המשפיע, מסיבת שהוא רוצה שהוא ישפיע לו כל טוב.

לכן, כל אלה שהעבדות הולך על יסוד של תמורת עבודה, ולא חשוב מה שיהיה התמורה גשמיות או רוחניות, מה שהאדם מדמה לעצמו שהוא רוחניות, בעיקר שזה יהיה תמורה וחלף תחת עבודתו, אז על ידי קצת מחשבה ויגיעה, הוא יכול להחשיב ולהוקיר את הנותן.

מה שאם כן על דרך אאמו"ר ז"ל, שכל היסוד הוא, שהאדם צריך לבקש מה שכל מחשבתו ורצונו יהיה רק לתועלת ה', אז בא תיכף ציור של שופלות, הנקרא שכינתא בעפרא. לכן אין להתפעל מהירידות, כי פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

וזהו כמו שלמדנו, אין העדר ברוחניות אלא שנסתלק לפי שעה, מטעם שיהיה מקום עבודה ללכת קדימה. כי כל רגע שמבררין לתוך קדושה, זה כבר נכנס לרשות הקדושה, רק האדם יורד בכדי לברר עוד נצוצות של קדושה.

רק יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה. ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה, אלא הוא בעצמו יורד ומעלה נצוצות אחרות, ומעלה אותן לרשות הקדושה.

כמו שאמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" [אחרי מה שלא אבדתי, אני מחפש] (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי.

אי לזאת, עיקר השמירה הוא בזמן העליה, ולא בזמן הירידה. ובזמן עליה צריכים להמשיך בחינת יראה, שחס ושלום שלא נהיה נדחה לחוץ חס ושלום. אבל אחרי כל אלה, אין לנו - לצעוק אל המלך ולבקש ממנו שירחם עלינו אחת ולתמיד.

ואסיים מכתבי, כי לא רגיל אני במכתבים.

ברוך שלום הלוי

באאמו"ר בעל הסולם זצ"ל

שאלה: אנחנו צריכים להחזיק את האמונה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד: והוא כותב ש"יש עצה לאדם, שאינו מחכה עד שיורידו לו מדרגתו, וכשמרגיש את שופלותו אז חוזר ועולה. ועליה זו נקרא שבירר חלק להקדושה". הנקודה היא שהאדם מייצב את עצמו כתוצאה מהשיעור והמאור, באמונה ושאר הזמן הוא לא מצליח לקפוץ, אין לו את הכוח הזה, אין בכלל עבודה שעולה ומעלה ניצוצות ומוריד אותם. איך מגיעים לשם?

על ידי הכנעה.

שאלה: מה זה נקרא ש"האדם יורד בכדי לברר עוד ניצוצות של קדושה"?

שהוא רוצה לרדת מדרגתו עד כדי להרגיש ולהתחיל לסדר את הניצוצות שהוא מרגיש בדרכו.

תלמיד: האדם בעצמו יכול להיכנס לירידה?

אם זו ירידה לצורך עלייה, אז כן.

תלמיד: ומהו הבירור שהוא עושה, מה נקרא שהוא מברר מה המצב?

הוא מברר אותם האורות הקטנים שיכולים להתלבש בו ולעזור לו להגיע למדרגה הבאה.

תלמיד: זה אומר שהוא יכול להיכנס למצבים שקודם לא יכול היה לברר עם החברים ומעצמו יש לו כוח והוא יכול להוציא מהם עוד השפעה.

כן.

שאלה: איך האדם יכול לעורר את השחר ושלא השחר יעורר אותו?

כשאדם משתוקק להגיע לדרגה הבאה, שיהיה במצבו שבדרך.

שאלה: כתוב באגרת "בזמן שהאדם רוצה להשפיע להקדוש ברוך הוא, אז בא היצר הרע ומצייר בחינת שכינתא בעפרא. היינו עד כמה שנותנים הוא די, ויותר לא צריכין לתת." איך הוא יכול להתגבר על היצר הרע שתמיד ישפיע?

אם הוא מתחבר עם החברים, כולם יחד יכולים לגרום לעלייה.

שאלה: מה זה אומר להשתמש ביראה בזמן העלייה?

זה לא פשוט למרות שאתה נמצא בעלייה, בכל זאת להישאר ביראה. זה דורש הכנה.

תלמיד: כלומר זה ממש תרגיל פנימי.

כן.

שאלה: כתוב שכל רגע שמבררים ומחברים לקדושה, נכנס תחת הקדושה. איך נכון לברר ולחבר כל רגע לקדושה?

לשם כך צריך תפילה מתמדת, קבועה וקשר עם החברים, להבין שכל הקיום שלך מורכב מהרגעים שעוברים החברים. בצורה כזאת אתה שומר על עצמך מנפילה.

תלמיד: מה זה אומר שצריכה להיות תפילה קבועה? איזו תפילה?

להיאחז בחברים, להחזיק בהם. "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: אמרת שכל רגע בחיים, זה המצבים שעוברים החברים. איך להיות מספיק רגיש ולכוון את עצמי דווקא למה שעוברים החברים ולא למה שאני עצמי עובר?

אתה עובר את מה שהם עוברים. ויש לך גם את הרגע שלך. אבל בעיקרון, העיקר זה שאתה קשור איתם ועובר יחד איתם את כל המצבים.

תלמיד: אבל אני כל הזמן חושב רק על עצמי, רק על הבעיות שלי. איך לחשוב רק עליהם, על המצבים שלהם?

צריך פשוט להרגיש את עצמך תלוי בהם.

שאלה: כשאדם רוצה לעשות פעולת השפעה, את השפלות של מי הוא מרגיש? שלו או שהבורא לא חשוב? כי הוא אומר משהו שלא ציפיתי, שהיצר הרע מצייר שכינה בעפר.

כן.

תלמיד: הייתי מצפה שהוא יצייר את הבורא כלא חשוב

ההשפעה לבורא היא בשבילו בעפר.

תלמיד: אם אדם עושה פעולת השפעה והוא מרגיש תוך כדי הפעולה שגדלות הבורא דועכת, מה הוא צריך לעשות?

הוא צריך קודם כל להתחבר לאחרים, לחברים, שכנראה בכולם יש רמה אחרת של הכרת הבורא ואחר כך להתפלל.

תלמיד: נאמר שהוא התחיל כך את הפעולה, הוא התחבר לחברים ותוך כדי הפעולה, מרגיש שהגדלות דועכת, הוא מאבד כוח. מה הוא עושה?

הכול מושג בכוח התפילה.

תלמיד: מה אפשר לבקש מהבורא אם הוא כבר מאיר לו ועדיין מאבד כוחות? איך זה יכול להיות?

לבקש מהבורא שייתן לו אפשרות, הזדמנות, ידיעה, רצון לפעול מתוך כך שהבורא מאיר.

תלמיד: כשהוא אומר להעלות ניצוצות, מהי הפעולה הזו?

רצונות להתקשר, להידבק, להשפיע, זה נקרא להעלות ניצוצות.

תלמיד: הוא צריך להיכנס לקשר עם החברים ושם לחפש עוד דברים?

כן, זה העיקר. כי הוא צריך לפנות לבורא מתוך הקשר שלהם, של כל המשתמשים, המשתתפים ואותם להעלות.

שאלה: הוא אומר ש"עיקר השמירה הוא בזמן העליה". כשאני בעלייה אני צריך כל הזמן לדחוף קדימה, אבל מצד שני הוא אומר שהוא צריך לרדת ולהעלות את הניצוצות. אז איך אני עובד עם שני המצבים האלה. מצד אחד אני צריך כל הזמן לדחוף קדימה ולשמור על עלייה כי בזמן העלייה לא לתת לעצמי לרדת. ואתה אמרת לנו לא פעם אחת, אני לא צריך לרדת, אני צריך כל הזמן להיות למעלה, עם הראש למעלה, לדחוף את החברים, להתחבר יותר, לבקש את המצב הבא כל הזמן.

אז מה השאלה?

תלמיד: הוא אומר "בכל זאת לרדת ולהביא ניצוצות לקדושה". אז מה זה לרדת אם אני צריך לשמור על עלייה כל הזמן?

אבל זה לא תלוי בי.

תלמיד: אז במי זה תלוי?

יש מצבים שבהם אני יורד.

תלמיד: אני יוזם את הירידה הזאת?

לא אני מזמין את הירידה.

תלמיד: אלא?

אלא ככה פועלים עליי הכוחות העליונים.

תלמיד: אבל הוא אומר שהוא בעצמו יורד ומעלה ניצוצות אחרות, הוא לא אומר שזה מצב שאנחנו מקבלים.

זה כבר מצב אחר.

תלמיד: אבל זה מה שאני שואל. מצד אחד הוא אומר שאני צריך לשמור בעלייה כל הזמן לדחוף קדימה. להאיר את השחר, ולא שהשחר יעורר אותי, נכון?

כן.

תלמיד: אבל מצד שני לפני כן הוא אומר, שאני צריך בעצמי לרדת ולהעלות ניצוצות.

כן.

תלמיד: אז איך אני עובד עם שני המצבים האלה? מצד אחד לשמור כל הזמן להיות בעלייה, ולדחוף קדימה, ומצד שני לרדת ולהביא ניצוצות מיוזמתי.

מצד אחד אני מעלה את הכלים שלי, ומקבל מהם התרשמות מהקדושה, ומצד שני אחר כך אני מעורר את הרצונות שעוד לא מתוקנים, ומברר אותם, איזה מהם אני יכול להעלות לתיקון, מעלה אותם לתיקון, ובצורה כזאת מצרף אותם למה שכבר תיקנתי.

שאלה: בעל הסולם כותב שצריך לרדת בשביל לגלות את השפלות, ואז הוא עולה. וברור שהירידה היא לצורך עלייה כמו שאמרת. מה עוזר בעלייה אחר כך, אם הוא מגלה את שפלותו?

הוא מגלה את אותו כלי שלא היה בדבקות עם הבורא, ומצרף אותו לעלייה שלו.

תלמיד: הגילוי זה בכלי הריק, בשפלות של עצמו?

בינתיים. כן.

תלמיד: וזה עוזר לו אחר כך?

וזה עוזר לו אחר כך לעבוד עם הכלי הזה, לתקן אותו, לקבל בו אור, וכך לרכוש את המדרגה הבאה.

תלמיד: אבל כרגע הוא כנראה מרגיש את השפלות שלו, את חוסר היכולת שלו?

כן.

תלמיד: אבל הוא אומר שצריך לעלות, ולעלות זה בדרך כלל להידבק בחברים.

בדרך הזאת, כן.

תלמיד: זאת אומרת, כשהוא מגלה את שפלותו הוא צריך להידבק בחברים בצורת השפעה. אבל אין לו את היכולת להשפיע.

לא, הוא מבטל את עצמו, וכביכול נכלל בין החברים.

תלמיד: ואין פה סיכון פשוט להשלים עם המצב?

לא. הוא ביטל את עצמו, ונמצא בשליטת החברים.

תלמיד: את מה הוא מבטל ברגע הזה?

את כל הרצונות לקבל שלו.

תלמיד: שמתעוררים בו כנגד ההרגשה הלא נעימה של שפלות עצמו?

זה ודאי.

תלמיד: אז ביטול.

ביטול עצמו, ביטול ה"יש".

תלמיד: ובביטול הזה מתעוררת תפילה?

רק בזה שהוא רוצה להתבטל.

תלמיד: רק. התפילה תיתן לי את האפשרות להתבטל ברגע הזה כשמרגיש את שפלותי עצמי?

כן.

שאלה: למה צריך קודם כל להיות אדם, ורק אחר כך להיות חכם?

אם הוא לא אדם, הוא לא יכול להיות חכם.

שאלה: "לכן, כל אלה שהעבדות הולך על יסוד של תמורת עבודה, ולא חשוב מה שיהיה התמורה גשמיות או רוחניות, מה שהאדם מדמה לעצמו שהוא רוחניות, בעיקר שזה יהיה תמורה וחלף תחת עבודתו, אז על ידי קצת מחשבה ויגיעה, הוא יכול להחשיב ולהוקיר את הנותן." איך כיוון המחשבה הזה גורם להחשיב ולהוקיר את הנותן? איך הופכים דווקא במצב הזה?

איזו מחשבה צריכה להיות לי שעוזרת להוקיר את הנותן?

תלמיד: הוא אומר "על ידי קצת מחשבה ויגיעה, הוא יכול להחשיב ולהוקיר את הנותן." מתי באה המחשבה והיגיעה הזאת, כי הוא אומר לפני כן, שכל העבודות שאדם תמורת עבודה "ולא חשוב מה שיהיה התמורה גשמיות או רוחניות, מה שהאדם מדמה לעצמו שהוא רוחניות," בקיצור בזמן שרוצה תמורה, אז הוא צריך לעשות את הפעולה הזאת של להוקיר את הנותן.

תראה, אפשר לדבר הרבה, אבל בוא נשאל את הקהל. תשאל שוב.

תלמיד: שוב, הוא כתב בסוף "לכן, כל אלה שהעבדות הולך על יסוד של תמורת עבודה, ולא חשוב מה שיהיה התמורה גשמיות או רוחניות, מה שהאדם מדמה לעצמו שהוא רוחניות, בעיקר שזה יהיה תמורה וחלף תחת עבודתו, אז על ידי קצת מחשבה ויגיעה, הוא יכול להחשיב ולהוקיר את הנותן." אז מה היא אותה "קצת מחשבה ויגיעה" שצריך לתת בשביל להוקיר את הנותן, כשהוא רוצה תמורה?

בבקשה.

תלמיד: אני הבנתי את זה אחרת. ממה שהוא כותב פה, אם אדם עובד בשביל שכר, וזו לא הדרך הנכונה, אז זה קל, כי אתה מסתכל במה שקיבלת ולפי זה אתה מעריך את מי שנתן לך את זה. אבל בדרך הרוחנית, כתוב, "מה שאם כן על דרך אאמו"ר ז"ל, שכל היסוד הוא, שהאדם צריך לבקש שכל מחשבתו ורצונו יהיו רק לתועלת ה'", וזה קשה. כי אתה רק מנסה להחזיק את גדלות ה' ומיד בא היצר הרע ומוריד את הגדלות הזאת, ולכן העבודה היא יותר קשה.

הוא צודק או לא?

תלמיד: לפי מה שקראתי זה לא משנה אם ברוחניות או בגשמיות, להתחיל ב"לא לשמה". תתחיל לעבוד ולחשוב מי נתן לך להגיע לשיעור הזה, מי נתן לך לחשוב על אין עוד מלבדו, ושם תתחיל להודות. לא לראות את כל התמונה ואת כל העולם. אחרי זה האדם נכנס גם מעבר.

בסדר. יפה.

תלמיד: על חשיבות הבורא.

בסדר.

תלמיד: לא משנה מה יש לך, תחשוב שלחברים יהיה. זו התוספת, פה יש תמיד מה להוסיף.

נכון. יותר חזק.

תלמיד: ככל שהבנתי, הוא מדבר על העבודה, אין פה שום סתירה. הוא כותב "שכשהעבדות הולך על יסוד של תמורת עבודה", זאת אומרת שיש לו אפשרות לעבוד. ובהמשך הוא כותב, "מה שהאדם מדמה לעצמו שהוא רוחניות, בעיקר", מה עומד בעיקר לפניו? "שזה יהיה תמורה וחלף תחת עבודתו". כמו שאתה תמיד מלמד אותנו במקומות אחרים שהעבודה היא השכר.

זה עניין של דרגות.

תלמיד: לא פעם אמרת שאני צריך לראות מול עיניי את חשיבות הבורא. כל מה שאני עושה פה זה עבור הבורא, וכל הכוונה תהיה לתת לו נחת רוח. כל מה שאנחנו בונים פה, כל המערכת היא עבור הבורא. אני צריך לראות לנגד עיניי כל הזמן מה אני עושה לטובת הבורא, מה יביא באמת שכל פעולה הכי קטנה שלי תהיה לטובתו. אתה גם אמרת לי, שהאיזון הנכון ביותר בעבודה וההכרעה האמיתית בכל בירור בינינו היא לראות מול עינינו את הבורא, מה באמת יעשה לו נחת רוח.

כן.

(סוף השיעור)