שיעור בוקר 20.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ערב סוכות תשמ"ב

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 173

אותיות מ"ו-מ"ז

כשאנחנו לומדים על כניסת האור בתוך הכלי, א אנחנו לומדים שיש לנו כלי (ראו שרטוט מס' 1), אנחנו לפעמים מציירים אותו ככלול ראש ותוך וסוף. עשר ספירות דראש, עשר ספירות דתוך, עשר ספירות דסוף וכן הלאה.

שרטוט מס' 1

אבל בעצם מה אנחנו רוצים כאן, עכשיו, ללמוד. יש אור ישר, הוא מגיע לכלי, (שרטוט מס' 1) כאן עומד צמצום ואומר, "אני לא מקבל ממך כרגיל כמו שהאור העליון רוצה, אלא אני דוחה כי אני רוצה לקבל לא לעצמי אלא לטובת בעל הבית, שתהיה לנו השתוות הכוונות, הפעולות, בעל הבית לי ואני לבעל הבית. ואז לפי שאנחנו יכולים להיות בהשתוות הצורה, במידה הזאת אני מקבל".

(ראו שרטוט מס' 1) אני מחליט, איפה שאני מקבל זה נקרא "ראש הפרצוף". וכמה שאני יכול לקבל על מנת להשפיע זה נקרא "תוך הפרצוף", מהפה לטבור. ואיפה שאני לא יכול לקבל זה נקרא "סוף הפרצוף". כאן אנחנו צריכים ללמוד על ארבע הדרגות שיש לנו בקבלת האור. האור שנכנס מלמעלה למטה נקרא "טעמים", האור שיוצא בחזרה מהפרצוף החוצה נקרא "נקודות". רשימות מטעמים נקראים "תגין" ורשימות מנקודות נקראות "אותיות" או "כלים".(ראו שרטוט מס' 1)

בוא נלמד את הדברים האלה, כי זה בעצם דבר מאוד חשוב. כך יש לנו התקשרות, אינטראקציה ישירה עם הבורא, אנחנו לו והוא לנו, ויש כאן אור ישר, אור חוזר, מקיף, פנימי. העבודה שלנו היא עם האורות האלו, ובסופו של דבר הם מתבהרים לנו ב"טנת"א" מה שנקרא. טנת"א, טעמים, נקודות, תגין ואותיות.

קריין: עמ' ,173 טעמים נקודות תגין אותיות, אות מ"ו.

טעמים נקודות תגין ואותיות

אות מ"ו

"אחר שנתבאר הביטוש דאו"מ באו"פ הנוהג אחר התפשטות הפרצוף לבחינת גוף, שבסבתו מזדכך המסך דגוף וכל האורות דגוף מסתלקים, והמסך עם הרשימות הנשארים בו עולים לפה דראש, ומתחדשים שם בזווג דהכאה מחדש, ומוציאים קומה חדשה בשיעור העביות שברשימות, נבאר עתה, ד' מיני אורות טנת"א, הנעשים עם הביטוש דאו"מ ועליות המסך לפה דראש."

שאלה: הוא כותב כאן שיש 4 סוגי אורות, טעמים נקודות תגין אותיות, זה אורות?

כן, הכול מתגלה בתוך הפרצוף. בכניסת האור וביציאת האור יש לנו כאלה תופעות. ישנן תופעות מהאור עצמו שמופיע ונמצא, ותופעות אחרי שהאור כביכול יצא, הוא משאיר רשימו, רושם. ועל זה אנחנו מדברים, גם על האורות וגם על הרשימות. טעמים ונקודות זה האורות, ותגין ואותיות זה הרשימות.

אז יש לנו תופעות כאלה בכל פרצוף ופרצוף. אם פרצוף עושה זיווג דהכאה בפה דראש ומקבל איזה אור עליון על מנת להשפיע, אז האור הזה מתפשט בו בבחינת אור פנימי, שזה נקרא טעמים, ככל שהכלי יכול לקבל. אחר כך הוא נעצר ואז הכלי מתחיל להתנגד לאור, יותר לא רוצה לקבל. ואז הלחץ של האור, כמו שאנחנו אומרים, זה קורה בטבור כשנעצרת קבלת האור אז הכלי מחליט שהוא מגרש את האור, לא יכול להישאר כך ויוצא מקבלת האור. והאור יוצא מהכלי וזה נקרא נקודות, אור חוזר ונקודות.

ואחרי שהאור הזה נכנס ויצא, אז יש לנו רשימות. מהאור שנכנס נקרא "תגין", והאור שיוצא נקרא "אותיות". והאותיות נקראים "כלים". למה? כי הם ההתרשמות האחרונה והחזקה שנשארת בתוך הכלי, ואז ממנה אנחנו יכולים להגיע לשלב הבא, מה לעשות עם הכלי הלאה.

קריין: אות מ"ז.

אות מ"ז

"כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש, שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו, ונכלל בזווג דהכאה שבו. אמנם נבחן שאין המסך מזדכך בבת אחת, אלא על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש".

אות מ"ז

"כי נתבאר שע"י הביטוש דאו"מ במסך דגוף, הוא מזכך למסך מכל עביות דגוף עד שנזדכך ונשתוה למסך דפה דראש, שהשתוות הצורה עם הפה דראש נמצא מיחדהו כבחי' אחת עמו, ונכלל בזווג דהכאה שבו. אמנם נבחן שאין המסך מזדכך בבת אחת, אלא על פי סדר המדרגה, דהיינו מתחילה מבחי"ד לבחי"ג, ואח"כ מבחי"ג לבחי"ב ואח"כ מבחי"ב לבחי"א, ואחר כך מבחי"א לבחינת שורש, עד שנזדכך מכל בחינת עביותו ונעשה זך כמו המסך דפה דראש".

זה ברור. תהליך הזה ברור.

"והנה אור העליון אינו פוסק מלהאיר אף רגע, והוא מזדווג עם המסך בכל מצב ומצב של הזדככותו, כי אחר שנזדכך מבחי"ד, ונסתלקה כל הקומת כתר הזו והמסך בא לעביות דבחי"ג, הרי אור העליון מזדווג עם המסך על פי העביות דבחי"ג הנשארת בו, ומוציא ע"ס בקומת חכמה, ואחר כך כשנזדכך המסך גם מבחי"ג ונסתלקה גם קומת חכמה, ולא נשאר במסך רק בחי' ב', נמצא אור העליון מזדווג עמו על בחי"ב ומוציא ע"ס בקומת בינה. ואחר כך כשמזדכך גם מבחי"ב ונסתלקה הקומה הזו, ולא נשאר בו רק עביות דבחי"א, הנה אור העליון מזדווג עם המסך על עביות דבחי"א הנשארת בו, ומוציא קומת ע"ס בקומת הז"א. וכשנזדכך גם מעביות דבחי"א וקומת הז"א מסתלקת, ולא נשאר בו אלא שורש העביות, מזדווג אור העליון גם על העביות דשורש הנשארת במסך, ומוציא ע"ס בקומת המלכות. וכשנזדכך המסך גם מעביות דשורש וגם קומת המלכות נסתלקה משם, כי לא נשאר במסך עוד שום עביות דגוף, הנה אז נבחן שהמסך ורשימותיו עלו ונתחברו עם המסך דראש ונכלל שם בזווג דהכאה, ויוצאים עליו ע"ס חדשות, הנקראות בן ותולדה לפרצוף הראשון."

שאלה: הרגע קראנו את כל זה. איך אנחנו יכולים להרגיש את זה בעשירייה?

אנחנו עכשיו לא למדנו את זה ולכן השאלה שלך לא במקום. מה שכתוב כאן, מובן? אתם מכירים את זה, בסדר, נלך הלאה.

שאלה: מה ההבדל בין זיווג דהכאה בקבלת האור לבין זיווג דהכאה בהזדככות הפרצוף, מה ההבדל בהרגשת הכלי?

גם על זה לא מדברים בינתיים. אנחנו עכשיו לומדים מכניקה, איך זה נעשה בכניסת האור לתוך הרצון עם המסך. איך אור, רצון והמסך שביניהם, מתקשרים זה אל זה. אני מבקש, לא להתבלבל. עכשיו רוצים להבין קודם כל מה קורה. אז לא מדברים על הרגשות ולא איך אנחנו צריכים לקבל אותן וכן הלאה.

טוב שאתם שואלים על זה אבל זה לא הזמן.

תלמיד: מה ההבדל בין זיווגי דהכאה בהזדככות ובקבלת האור. האם זו אותה בחינה א', פעם אחת היא מקבלת, פעם אחת היא מזדככת.

יש הבדל בין מסך שהולך לקבל לבין מסך שהולך להזדכך. יש לו חשבונות אחרים. אבל המסך רוצה כל הזמן להיות במקסימום חיבור עם הבורא, ולכן אם יש לו אפשרות הוא מקבל על מנת להשפיע, ואז האור נכנס כטעמים. וכשהוא לא יכול יותר לקבל על מנת להשפיע, ולהמשיך לקבל הוא לא יכול בלי השפעה, זה יהיה על מנת לקבל, אז הוא עוצר את עצמו, המקום הזה נקרא טבור של הכלי. וכשמרגיש שהאור העליון או בעל הבית לוחץ עליו, אז הוא מחליט להזדכך, לחזור למצב שהוא לא מקבל כלום, כי אז המצב הכי בטוח.

כי קבלת האור בפנים החלישה אותו, הוא לא יכול להתמודד כבר עם בעל הבית. כשבעל הבית אומר, "עוד תיקח, ועוד תקבל, ועוד תקבל" אז הוא פשוט יוצא לאותו מצב כמו שהיה בתחילה, שלא מקבל כלום. בזה הוא מרגיש את עצמו הכי בטוח.

שאלה: למה יש זיווג דהכאה בהזדככות?

כי גם בהזדככות הוא מראה עד כמה הוא רוצה להיות דבוק לבעל הבית.

שאלה: אז יוצא שבכל התהליך הזה בסופו של דבר הנקודות זה אור חוזר.

מה אתה רוצה להגיד בזה?

תלמיד: פשוט כתוב שם, זה לא ברור. קודם כל המסך נקרא פה דראש, אחרי זה סתם דראש. והמסך דגוף, הוא אף פעם לא נקרא טבור דגוף, אין לזה משמעות?

לא, זה לא חשוב. זה בדיוק אותו דבר. פשוט אי אפשר לכתוב על הכול בצורה מדויקת, יהיו הרבה מילים ויהיה יותר קשה להבין את העניין בעצמו.

תלמיד: אם הבנתי נכון, בתהליך שמתואר כאן המסך דגוף עד כדי כך דוחה את האור שהוא נהיה שווה למסך דראש?

כן. הוא מגיע למצב שכמו שמסך דראש לא מקבל כלום, גם מסך דגוף שקיבל על מנת להשפיע, עכשיו מזדכך ומגיע לאותו מצב כמו מסך דראש.

תלמיד: ואפשר לומר שהנקודות זה אור חוזר מהמסך דגוף ואז הוא נהיה שווה לאותו האור חוזר הכללי שיוצא ממסך דראש?

כן.

שאלה: לא ברור לי למה ברגע שבו יש את ההזדככות של העביות של החלק התחתון, מזדכך גם החלק העליון? זאת אומרת, אני מזכך את החלק של בחינה ד', ואז מזדכך גם כתר, אני לא מבין את זה.

לא, מזדכך רק מסך שקודם קיבל, ועכשיו לא רוצה לקבל. מסך זה הכוונה, שקודם רציתי לקבל כדי להשפיע לבעל הבית, עכשיו אני רואה שאחרי מה שאני עשיתי, אני לא השגתי שום דבר, ואז אני חוזר למצב כמו שהיה לפני הקבלה. זה הכול.

שאלה: ביטוש אור פנימי באור מקיף, זו ההזדככות הראשונה מבחינה ד'?

ביטוש אור פנימי ואור מקיף, מזכך את הכלי מבחינה ד' שלו. ואחר כך מבחינה ג', ב', א', שורש, עד שמזכך את כולו.

תלמיד: אז יש את בחינת שורש, ואחרי בחינת שורש, הוא למעשה באותו מצב כמו הזיווג דהכאה מטרם שהוא נכנס לכלי?

כן, אבל נשארות רשימות מכל מה שהוא עבר.

שאלה: למה בטנת"א רק תגין זה בשם יחיד, אין שם הבחנות?

יש הבחנות בכל דבר. מה זה תגין? בתגין יש לך מלא דברים, זה האור שנכנס לתוך הכלי שנקרא טעמים, וכשהוא מסתלק, אז מזה שהוא התפשט מלמעלה למטה, הוא משאיר רשימות כאלה שנקראות תגין. האור שנכנס לתוך הכלי, שפעם היה נכנס בתוך הכלי, ועכשיו כולו הסתלק, אין בכלל שום דבר ממה שהיה חוץ מהרשימות האלה, אז במקום טעמים שהם היו אורות שמתפשטים בפועל, נשאר רושם מזה, וזה נקרא "תגין".

שאלה: הטעמים הם בבת אחת ובנקודות יש את כל עביות המסך, כאילו הכול נהיה מפורט דווקא כשמסתלק האור?

כן. העיקר זה הנקודות והאותיות. וטעמים ותגין, אפילו בכתב אין לנו מהם שום סימן ממשי. העיקר זה נקודות ואותיות.

תלמיד: אז כמו שבנקודות הכול נהיה מפורט, גם ברושם של הנקודות באותיות יש את הפירוט של הכלי?

כן.

שאלה: אנחנו מנסים להבין מה זה אור ורצונות, האם המטרה שלנו היא להיות זכים יותר ויותר כשאנחנו עולים מדרגה לדרגה? זה כאילו שאנחנו עוברים דרך איזה פילטר?

נכון. אנחנו רוצים להיות עבים לפי הרצון, ויחד עם זה זכים לפי ההתקרבות לאור, שני דברים הפוכים שיהיו בנו. בגמר התיקון יתגלה כל הרצון לקבל הגדול ממש, שכולו יהיה על מנת להשפיע, ואז הוא יהיה בזה דומה לאור.

זה בעצם התהליך, שנהיה כולנו בעביות גדולה מאוד, ויחד עם זה בזכות גדולה מאוד, ובזה אנחנו נהיה דומים לבורא. כנברא בעביות הגדולה, וכדומים לבורא בזכות, במסך ואור חוזר, דומים לבורא.

שאלה: למה מדובר פה על שני מסכים, האם המסך הוא לא אותו אחד?

האמת שהמסך הוא אחד, אבל כדי שאנחנו נבדיל בכל הפעולות שלו אנחנו מחלקים אותו לחלקים. כמו שאתה נניח, אתה גם אבא, גם סבא, גם גבר, גם עובד בעבודה שלך, גם בעל, יש לך הרבה תפקידים, אבל סך הכול אתה אחד. אותו דבר כאן.

שאלה: התהליך הזה זו מדידה של עביות הכלי?

כן.

שאלה: אמרת שיש לנו שני חלקים, מצד אחד אנחנו רוצים את העביות הכי גדולה, מצד שני את ההתלבשות הכי קטנה. המסך מתמעט, אז איך אנחנו יכולים לתקן את הרצונות הכי גדולים שהם יותר עבים?

חכה, תיכף אנחנו נראה. אחרי שמסך מטבור מזדכך ומגיע לפה דראש, הוא נכלל באור אין סוף שנמצא בראש, ושוב רוצה לקבל על מנת להשפיע, ואז הוא הולך לקבל את המנה השנייה שנקראת ע"ב.

שאלה: אמרת שטעמים ותגין לא כל כך חשובים ביחס לנקודות ואותיות, האם זה בגלל שטעמים ותגין זה כביכול תוצאה של החשבון הקודם בראש והאותיות והנקודות זה כתוצאה שמאפשרת לעשות את החשבון הבא?

נכון. טוב מאוד.

שאלה: האם מסך זה בעצם זה אותו מסך, וכשהוא מזדכך בגוף יש בראש כל הזמן עבודה? האם יש שם זיווגים או אין שם זיווגים?

כל הזמן, בכל שינוי קטן מאוד שהכלי רוצה לעשות יש כל פעם החלטות בראש, זיווגים בראש, ורק אחר כך פעולות בגוף. אין בגוף אלא מה שהוחלט בראש, וכל פעם הפרצוף כולו נמצא בפעולה.

שאלה: כשהביטוש גורם להזדככות מבחינה ד' לבחינה ג', אחרי זה יש עוד פעם פעולה של ביטוש בתוך הפרצוף? מה גורם לו לעלות מבחינה ג' לבחינה ב' להזדכך?

בתוך הפרצוף, האור העליון מאיר בכל זאת, הוא נשאר ולוחץ עד הסוף. כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן הוא לוחץ. זאת אומרת, לכלי לא נשארת שום אפשרות לעשות איזה פעולות, אלא אך ורק כשהוא מזדכך מטבור לפה ועובר את כל הד', ג', ב', א', שורש. הוא חייב להזדכך כולו.

תלמיד: הרגשת הביטוש מתקדמת יחד איתו היא לא נשארת רק בטבור? היא לוחצת עליו גם כשהוא מזדכך?

כן, ויותר מזה, אנחנו אחר כך נלמד שבכל מקום שעושים זיווג, הזדככות, יש לנו גם ראש, תוך, סוף. ראש, תוך, סוף (ראו שרטוט מס' 2) והם מקבלים זיווג דהכאה, חלק מקבלים וחלק משפיעים בכל מקום ומקום. הנקודות והאותיות שיש בהם הזדככות זה גם הרבה מאוד פרצופים.

שרטוט מס' 2

שאני שיושב מול הבעל הבית וקיבלתי את כל החמש מנות, עכשיו אני על כל מנה ומנה צריך לדעת מה אני עשיתי, בשביל מה אני יוצא, מאיפה אני מתפטר, מה יהיה לי בלי זה, וכן הלאה, אני עושה חשבונות.

ואז אני עוזב את המנה ראשונה, את השנייה, את השלישית, עד שאני כולי יוצא, וזה בהתאם להסכם עם בעל הבית, שאני אומר למה אני עושה את זה, שאני לא מסוגל להישאר עם כל היחס היפה שלו אלי, אני לא יכול לקבל, ולא בגלל הבושה, אלא בגלל שבאמת השפעה שלי מתגלה אליו כהשפעה קטנה, מוגבלת, והיא עוצרת אותי באמצע הדרך.

זאת אומרת, יש כאן עניין שהכלי מבין מה זה נקרא השפעה, מה זה נקרא נתינה, מה זה נקרא להחזיר לבעל הבית, זה מה שהוא לומד בכל התהליך הזה. ואז מפעם לפעם יש לו יותר התרשמות עד כמה הבורא רוצה לתת, וכמה הוא אומנם שרוצה להידמות לבורא, אבל מסוגל, לא מסוגל, וכן הלאה.

זאת אומרת, כל התהליך הזה הוא כדי שהכלי שהוא סתם היה רצון לקבל גולמי כמו חתיכת גומי או משהו, יהפוך להיות ביותר רגישות, ביותר התאמה לבורא, שיהיה בסופם של התיקונים כלי הנעשה בהחלט ראוי לקבל את כל האור אין סוף בתוכו, בהרגשה שלמה שהוא גם כך מתנהג בחזרה לבורא. וכאן על ידי הטנת"א, הכלי מפרמט את עצמו להידמות לבורא יותר ויותר.

תלמיד: הטעמים והנקודות איפה הם מורגשים?

הכי חשוב זה האותיות.

תלמיד: איפה נשארות האותיות? כי האותיות מתממשות, לפי מה שאני מבין, רק בפרצוף הבא, איפה הוא נמצא עד המימוש הזה?

לא, הנקודות זה האורות שיוצאים מהכלי, והאותיות זה הרצון לקבל שקיבל רושם מהתהליך ונשאר בתוך הכלי, והוא גם עולה לראש וניכנס לזיווג דהכאה הבא, לפרצוף הבא. זאת אומרת, ממה נבנה הפרצוף הבא? לא מטעמים ותגין מה שיש בפרצוף הראשון, אלא בפרצוף השני העיקר זה הנקודות והאותיות, והאותיות הן הכלים.

תלמיד: לא ברור מה זה האותיות בזמן ההזדככות, ברור שהנקודות זה היציאה של האור, אבל מה זה הרושם, איפה הרושם נמצא?

אור חוזר שכולל כבר אי הסכמה להישאר במצב הקודם. באותיות יש את הריכוז של כל התהליך, בסופו של דבר, שהיית בסעודה, טעמת, הרגשת את יחס בעל הבית, הכול עבד בך עם הרצון לקבל שלך, עם הלחץ של בעל הבית, החלטת, כל התהליך הזה הוא בסופו של דבר מתבצע באותיות.

תלמיד: האותיות זה אור חוזר?

לא, אותיות זה רשימות, רשימות מכל התהליך שעברו, אנחנו עוד נלמד את זה.

(סוף השיעור)