שיעור בוקר 19.11.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 51, דף נ"א, עגולים ויושר כולל ב׳ פרקים", פרק ב׳, דברי האר"י,

אותיות ה' - ז'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף נ"ב, עמ' 52 "עגולים ויושר כולל ב' פרקים", אור פנימי, אות ס'.

נתחיל מדברי האר"י.

קריין: אנחנו בעמ' 51, אות ה', דברי האר"י.

אות ה'

א"א דעגולים, מאיר לאו"א דעגולים, בבחינת חלונות מג'

קוין, ימין שמאל ואמצע שבו. ומהם נמשך האור לכל העגולים

באופן, שכל הפרטים שיש ביושר, יש ג"כ בעגולים

"* גם בהיות היוד ספירות בבחינת מ עגולים, זה בתוך זה, יש נ בהם כל הבחינות של קבלת השפע, שביוד ספירות שבקו היושר, והוא, כי בעגול הכתר, הנקרא ס אריך אנפין אחר התיקון, יש ע נקב אחד וחלון פ בצד ימין העגול, ומשם צ יורד אור אריך אל עגול אבא, ומאיר אליו. ועוד יש חלון שני, בשמאל העגול של אריך, ויוצא האור עד צד שמאל דעגול אבא, אשר בתוכו, ק ונוקבו ונעשה בו חלון, ומשם נמשך האור עד עגול אמא, שבתוך עגול אבא, ומאיר בו. ונמצא כי בעבור האור תוך שמאל עגול אבא, אינו לאבא עצמו, ואינו ר עובר שם רק דרך מעבר בלבד, אבל עיקר הארה היא לאמא. ונמצא כי א"א, מאיר לאבא ואמא יחד, כמו שהוא בענין היושר שלהם ממש. ואף כי הם עגולים זו בתוך זו, יש להם ש קוים ישרים: ימין, ושמאל, ואמצע, בבחינת החלונות האלו שבהם. ומשם, נמשך האור ביוד ספירות דעגולים, דרך קוים ישרים ממש, בכל הפרטים עצמם כולם, אשר ביוד ספירות דקו ישר דרוח, ממש."

* שער הקדמות דף י"א (דפוס ירושלים).

קריין: אות ס' מתייחסת למילים "אריך אנפין אחר התיקון".

"ס) פירוש, אחר שנתקנו ד' העולמות אבי"ע, נעשתה כל ספירה לפרצוף שלם בראש תוך סוף. וקיבלו משום זה שמות אחרים. והפרצוף שנעשה מכתר, נקרא בשם אריך אנפין. והפרצוף שנעשה מחכמה, נקרא בשם אבא. והפרצוף הנעשה מבינה, נקרא בשם אמא. והפרצוף הנעשה משש הספירות חג"ת נה"י, נקרא בשם זעיר אנפין. והפרצוף הנעשה ממלכות, נקרא בשם נוקבא. והוראת אלו השמות, תתבאר במקומם בע"ה."

שאלה: איך יכולים להיות שמאל וימין בעיגול?

אנחנו לא מדברים בעגול עצמו, אלא איך העגול נפעל על ידי הקו, בזה יש שמאל וימין, מעלה ומטה. כל ההבחנות שיש לנו בעגולים, שבעגול בעצמו הם לא קיימים, הם באים מתוך ההפעלה שלהם, מתוך הקו, על ידי הקו. שאלה נכונה.

שאלה: כתוב "והפרצוף שנעשה מחכמה, נקרא בשם אבא. והפרצוף הנעשה מבינה, נקרא בשם אמא. והפרצוף הנעשה משש הספירות חג"ת נה"י, נקרא בשם זעיר אנפין." מה ההבדל בין הפרצופים האלה?

אבא, אימא וזעיר אנפין, ההבדל ביניהם כחכמה, בינה וזעיר אנפין.

שאלה: כתוב "הפרצוף שנעשה מחכמה". מה זה התהליך הזה שפרצוף נעשה מחכמה ואחרי זה הוא נהפך בשם "אבא"?

האור עובר דרך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. ומפני שיש בהם שינויים ברצון לקבל, אז האור משפיע על כל רצון ורצון בהתאם ליחס בין אור ורצון. ואז יוצא לך ספירת כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. וזה לא חשוב אם זה עגולים או יושר. חומר זה חומר, זה רצון לקבל, אור זה אור, זה רצון להשפיע, וכשהאור נכנס לתוך הרצון, הרצון לקבל משתנה מתוך זה בהתאם, ואנחנו קוראים לזה "ספירה". אז אור שעובר דרך כאלו וכאלו עגולים הופך אותם לאבא, לאימא, לזעיר אנפין, למלכות.

תלמיד: יש פה עניין שתהליך העבודה קשור לעשירייה שלנו?

בכלל לא. לא מדובר עלינו, אנחנו עוד רחוקים. אנחנו מדברים על עגולים ויושר שלפני הנבראים, שלפני שבירת הכלים, שלפני יציאת עולמות אבי"ע, ואפילו באבי"ע זה עדיין לפני אדם הראשון. אבל אנחנו לומדים את זה, וכמה שאנחנו לומדים, אנחנו רוצים שמה שנלמד ישפיע עלינו, ייתן לנו קצת יותר הרגשה, קצת יותר הבנה במה שקורה.

תלמיד: זו מערכת שיכולה לעבוד בלי שהנשמות יהיו מעורבות בזה? זה תהליך שעוד לפני זה עבד?

כשאנחנו מולידים ילדים, יש עבודה לפני שהילד גדל והוא מתחיל להבין שהוא נמצא בחיים? יש עבודה גדולה להורים שלו שמולידים אותו, מטפלים בו ואז הוא גדל, ואחרי עשרים שנה הוא כבר נעשה איכשהו גדול. אותו דבר כאן. צריכות להתייצב כל מיני מערכות שהן ייצבו את עצמן בצורה נכונה, שאותו הרצון לקבל שאחר כך ייוולד במצב שהם מייצבים, אבא ואימא וכל המערכות האלה, שיהיה לו מקום נכון כדי לגדול, כדי להיות עצמאי, כדי בעצמו לקבוע מה הוא רוצה מהחיים, עד כמה הוא רוצה להיות דומה לאבא ואימא, ואפילו לכוח עליון, לבורא, לכתר. ככה אנחנו. כמו שבעולם שלנו.

תלמיד: זו מערכת שמכינים אותה בעצם בשבילנו, בשביל העבודה?

ודאי. רק בשבילנו. הכול רק לאדם התחתון.

שאלה: מה הם עגולים ללא עביות?

עגולים ללא עביות, זה שלא מתגלה בהם עביות, כי זה האור העליון שנמצא ברצון והוא מייצב את הרצון כי האור קודם לרצון, ולכן לא מרגישים עביות. אבל כשהרצון קודם לאור, שהאור ברא את הרצון, והרצון עושה צמצום ואומר לאור, "עד כאן, עכשיו אני רוצה לעבוד", אז אותו רצון מתחיל לעבוד מעצמו, כמו אורח כלפי בעל הבית, וזה נקרא כבר ש"קובע את היושר". אבל לפני זה, אם אור מגיע מלמעלה, זה עגולים. אם נקבע התפשטות האור מלמטה, זה כבר יושר.

שאלה: התפקיד של היושר כאן, מה שהוא אמור לעשות זה לכוון את האורות לפי הקו?

כן. מלמעלה ישנה השפעה בג' קווים. אנחנו עוד נלמד.

קריין: אות ע'. מתייחסת למילים "נקב אחד וחלון".

"ע) פירוש, כי כבר ידעת, שמסיבת אור של י"ס הקו, המקובל בעגולים, מתרשמות בהכרח כל הבחינות דיושר גם בעגולים (כנ"ל אות נ' ד"ה יש), והנה זו הבחי' שישנה בקו שנקרא מסך, שבאור חוזר שלו, נמצא מקשר את האור העליון בכלים (כנ"ל ח"ב פ"א אות כ'), הנה גם המסך הזה, מתרשם בעגולים, אלא בלי העביות שבו, כי העביות לא תוכל לעלות ממדרגה תחתונה לעליונה ממנה אפילו כל שהוא, שהרי על כן נקראת עליונה, לפי שאין בה עביות כמו בתחתונה, והבן. אלא רק בחינת הריוח, שהמסך הזה מגלה בתחתונה, דהיינו בעשר ספירות דיושר, זהו לבד העולה מהמסך דקו היושר, ומתרשם בעגולים. והריוח מהמסך הזה, מכונה בשם "חלון", כדוגמת החלון המותקן בחדר, כדי להביא האור באותו החדר, כן המסך הזה מגלה האור החוזר בסגולתו, לקשר את האור בנאצל. באופן, שאם המסך יתעלם משם, היה האור מסתלק מהנאצל, והיה נשאר בחושך, כדוגמת סתימת החלון אצל החדר. לפיכך, כשאנו באים לכנות רק את הריוח מהמסך, ולהוציא את עביותו, אנו מגדירים זה בשם "חלון או נקב"."

כי זה בעצם המקור של האור לאותו האובייקט הרוחני שאליו מגיע.

כל הדברים האלה הם יתבהרו אחר כך. והאמת שאנחנו לא כל כך עובדים איתם יחד בעבודה שלנו, גם לא ביתר חלקי "תלמוד עשר הספירות", אנחנו עובדים בכללות. זה כמו באוניברסיטה שמגיעים ללמוד איזה מקצוע, אז יש לכם שנה, שנתיים ראשונות, אפילו שלוש לפעמים, שלומדים דברים כלליים שלא כל כך שייכים למקצוע. אז הוא מסביר לנו על המערכת העליונה איך היא פועלת עלינו. אבל אנחנו אחר כך נתחיל לעבוד מלמטה למעלה עוד יותר ויותר בינינו, ואז נתחיל לגלות איפה זה עגולים, איפה זה יושר, איפה אנחנו צריכים להתקשר אליהם ולהשתמש בהם.

שאלה: מהו מעבר בין עגול לעגול?

יושר. אף עגול לא נוגע לעגול אחר.

תלמיד: ובין ספירה לספירה?

בספירות יש לך גם עגולים וגם יושר. הקשר אנחנו לומדים בדרך כלל על ידי המסכים, זאת אומרת על ידי היושר.

שאלה: כתוב שהעגול של אריך אנפין קוראים לו "כתר". זה נראה שכתר הוא לא העגול החיצון ועכשיו הוא כאילו נהיה יותר בפנים.

לא. הוא כתר, הוא העגול החיצון, הוא העגול הגדול ביותר בעליון שבעולם אצילות.

קריין: אות פ', "אור פנימי", מתייחסת למילים "בצד ימין העגול".

"פ) היינו שנתרשם ג"כ בערכי ימין ושמאל, שהיו משמשים ביוד הספירות דיושר (עי' לה"ת ח"א כ"ג)."

כן. ככה העגול מתפעל מיושר. דרך היושר מפעילים עגולים. עגולים זה כאור מקיף, כהארה מבחוץ, שלימה, מגיעה מצד הבורא. אבל היושר הוא כבר בהשתתפות עם הנברא.

קריין: אות צ', מתייחסת למילים "משם יורד אור אריך אל עגול אבא".

"צ) כלומר, שמסיבת החלון האמור, נעשה שם ההבחן של המשכת וירידת האור, דהיינו, שהולך ומתעבה בסדר המדרגות, אשר המדרגה התחתונה עבה מקודמתה. וז"ש "ומשם יורד אריך אל עגול אבא", כלומר, שמסבת החלון, קיבל האור בחינת עביות ובחינת מטה, אצל אבא דעגולים, דהיינו, חכמה, אשר הושפלה במדרגה, ואינה שוה עתה אל הכתר דעגולים, כמו שהיה בטרם שקיבלו האור דיושר דרך החלון. וכן בינה למטה מחכמה."

שאלה: אורות שהראש בעגולים זה אורות דראש, מהראש של הקו. אם כך, איך אנחנו מדברים על מסך? הלא המסך משפיע מהראש ומטה, אין לו השפעה על הראש עצמו. זאת אומרת, ממנו ומעלה. אז איך זה קורה שכשמדברים על עגולים גם מדברים על מסך?

אנחנו מדברים כאן על שילוב בין כלים דעגולים וכלים דיושר, ואז מדברים איך משפיעים עגולים על היושר ויושר על עגולים. כשבעצם, הכלים הם כלים דעגולים, ויושר הוא תלוי בעבודה של התחתונים עם הבורא דרך המסכים.

שמלמעלה למטה גם מסדרים את המסכים, אבל מסדרים אותם כדי לברוא את האדם, והעיקר זה מה שנראה אחר כך מהאדם, עד כמה הוא רוצה להשפיע, להתקרב לעבודה בעגולים, אבל על ידי היושר.

אנחנו כל הזמן משתוקקים להגיע להשפעה חלוטה, זאת אומרת, שלימה. זה נקרא "עבודה בעגולים". אבל כמה אנחנו מסוגלים לעשות את זה? רק ביושר, במידה קטנה מאוד. זה הקשר בינינו לעגולים, ואז אנחנו ממלאים בכל מקום את העגולים בצורה מאוד מאוד זעירה.

שאלה: למה הכוונה "חכמה מושפלת במדרגה"?

איפה כתוב "חכמה מושפלת במדרגה"?

קריין: באות צ', ב"אור פנימי", כתוב "ובחינת מטה, אצל אבא דעגולים, דהיינו, חכמה, אשר הושפלה במדרגה".

כן, כי יש ירידת המדרגות. "דהיינו, חכמה, אשר הושפלה במדרגה, ואינה שוה עתה אל הכתר דעגולים," כן, זה ירידת המדרגות.

שאלה: מה הכוונה השפעה בימין ושמאל?

ימין זה השפעה בחסד ושמאל זה גם השפעה אבל בגבורה, בהשתתפות התחתונים. אתם שואלים דברים שאנחנו לא למדנו, שאנחנו נלמד אותם אחר כך בעוד הרבה הרבה חלקי "תלמוד עשר הספירות" ולכן יש לי בעיה להסביר את זה.

תלמיד: הוא פשוט מכוון אותנו כאן, ואני מנסה לנקות את התמונה הגשמית המזויפת של אבא מימין, אימא משמאל.

אני מבין שיש לך קושי לתאר את זה אבל אתה רואה באיזו צורה הוא מסביר לנו, הוא לוקח את החלק השני של "תלמוד עשר הספירות" ושופך כאן את כל הדברים האלו שאנחנו בכלל עוד לא למדנו ודיברנו. כך כתוב הספר. אז לומדים, עוברים, אחר כך על ידי החלקים הבאים אנחנו שוב ניגע בכל הנושא הזה.

שאלה: מדובר פה על החלון שממשיך את האור. האם התכונה של ההשתוקקות להימשך לחברים היא זאת שדרכה אנחנו יכולים לראות את מה שמדובר פה על החלון ומשיכת האור?

לא. אני בכלל לא רוצה לדבר על זה. זה שאתם מתחילים לקשור מה שאתם לומדים ליחסים שלכם בקבוצה, זה לגמרי פסול בעיניי. שם זה דבר אחד וכאן זה דבר שני. אתם עוד לא נכנסים לרוחניות ולכן אתם רק תבלבלו את עצמכם, ורב"ש לא כותב על זה, ובאף מקום אתם לא יכולים לקרוא את זה, ואני נגד הפילוסופיה הזאת. אם אתם כך רוצים לתאר לעצמכם את הדברים אז בעיניי אני ממליץ לכם תסגרו את "תלמוד עשר הספירות", לכו מקבלה לעשות חיים. אחרת יהיה לכם בלבול ואתם רק תגרמו אסון לנשמות שלכם.

תצא לך מזה רק עבודה זרה. לא לקשור את הדברים האלה לעבודה בקבוצה. לא עגולים ולא יושר. זה לא בהרגשה שלנו, רק בשכל. אז בשכל תצא לך פילוסופיה או דת חדשה. תתחיל להכיר ניו רליג'ן (new religion).

תלמיד: כתוב שלמדרגה התחתונה יש עביות גדולה יותר מהקודמת לה, אבל אנחנו לומדים שבגלגלתא יש עביות גדולה יותר ולאבא ואימא פחותה יותר.

לא. מדובר על עביות שקשורה למסך ועביות שלא קשורה למסך. לפי ירידת הספירות, הספירות שהן יורדות מלמעלה למטה, אי אפשר להגיד בכלל אם יש בהן עביות. העביות מתגלה בעבודת האדם מלמטה למעלה ואז עד כמה שהוא עולה יותר, יש לו יותר עביות. אבל העביות היא כבר תחת צמצום, מסך ואור חוזר. ולכן מי שעולה, אז יצרו, היצר שלו יותר גדול, לכן עולה בהתגברות על הרצון.

שאלה: לא מובן המונח ספירות.

מה זה נקרא ספירה? ספירה זה מאיר, מהמילה ספיר, מאיר. זאת אומרת, רצון לקבל שקיבל טיפול והוא יכול להיות בעל מנת להשפיע כמו האור, כמו אורח כלפי בעל הבית, אז הוא מתחיל להיות נותן כמו בעל הבית, זה נקרא מאיר.

שאלה: אני מיואש קצת מתע"ס. ככל שאני משתוקק להרגיש את הנלמד בתע"ס אני לא מצליח. האם אי פעם אני אצליח להבין את זה או להרגיש את זה?

לא. אתה לא תצליח להבין ולהרגיש לפני שאתה משיג. אם תוכל להתחבר עם אחרים ולמשוך מאור המחזיר למוטב, אז הוא יעשה ממך, מהרצון לקבל שלך כלי, שיהיה בעל מנת להשפיע. ובעל מנת להשפיע אתה כבר תוכל להבין ולהרגיש מה ש"תלמוד עשר הספירות" מדבר. רק בצורה כזאת.

קריין: אות ק', מתייחסת למילים "ונוקבו ונעשה בו חלון".

"ק) משמיענו שענין החלון הזה, נעשה בספירות, ביחד עם ירידת האור אליו מהעגול העליון. כלומר שאז האור ההוא, רושם בו את ענין המסך הכלול בו כנ"ל, וע"כ נבחן כמו שהאור נוקב בו, ועושה בו חלון."

שאלה: מהו היחס הנכון של הקו כלפי העיגול?

קו זה עבודה ברצון מכוון על ידי צמצום, מסך ואור חוזר בצורה שיש כאן קשר עם הרצון ולפי הרצון ישנה השפעה. מה שאין כן, בעיגול עדיין אין שום הגבלה אלא כמו שהוא נברא על ידי האור ככה הוא מתקיים. אנחנו מדברים על זה כבר אולי שבועיים.

קריין: אות ר', הוא אומר ש"כבר נתבאר ענין זה היטב". אז נמשיך לאות ש'?

כן.

קריין: אות ש', מתייחסת למילים "קוים ישרים: ימין, ושמאל, ואמצע".

"ש) כלומר, שהאור יורד מעגול אל עגול בדרך המשכה ביושר בקוים ישרים, אלא שאין זה נחשב לבחינת תיקון קוים ממש, היורדים "מהמסך" שיש בהם אור הזכר, שיוכלו להשפיע לאחרים. אלא הקוים הללו של העגולים, אין בהם כח השפעה, משום שהמה יורדים בבחינת "חלונות", המספיקים רק לקבלת האור לצורך עצמם בלבד, ולא להשפיע לאחרים. וזה הכלל, כל שאין בו בחינת מסך, אין בו אור הזכר, אלא אור הנקבה, שהוא אור הנפש."

וזה עניין של חלון. זאת אומרת, שיודע רק בצורה כזאת ניטראלית כביכול להשפיע, לפתוח את האור. אבל לא שהוא משפיע בצורה מרוכזת, מכוונת, מטרתית. ולכן אנחנו לא מצפים מהחלונות שאנחנו נוכל לקבל מהם משהו ולהגיב בצורה נכונה. אין בהם מסכים שפועלים עלינו ומלמדים אותנו איך להפעיל את עצמנו בחזרה. זה מה שהוא אומר, "שאין זה נחשב לבחינת תיקון קוים ממש, היורדים "מהמסך" שיש בהם אור הזכר, שיוכלו להשפיע לאחרים."

קריין: אות ו', "דברי האר"י".

אות ו'

אדם קדמון נמשך מא"ס עד סוף האצילות, ובו נכללים כל העולמות.

ואין לנו רשות לעסוק בו

אות ו'

"* והנה ת הא"ק הזה, א מבריח מן הקצה אל הקצה, מן קצה העליון עד קצה התחתון, בכל חלל האצילות הנ"ל. ובזה האדם נכללין כל העולמות כמ"ש בע"ה, אבל, ב בבחינת פנימית ועצמותו של אדם זה, אין לנו רשות לדבר בו ולהתעסק כלל."

"א) פירוש, מא"ס ב"ה הזך ביותר שבכל העולמות עד הנקודה האמצעית, שהיא הבחינה העבה ביותר שבכל העולמות. באופן, שכל המציאות שלפנינו, הן העליונים והן התחתונים, כולם הם ענפיו שנשתלשלו ממנו, ונתלין עליו, ומלבישין אותו. וע"כ הוא מחבר את כולם."

שאלה: איך לקשור נכון את התע"ס עם העבודה שלנו?

אתה מסית את כולם לשאלה לך. רק מה שאנחנו לומדים עכשיו, על זה אתה רשאי לשאול ולא לבלבל את כולם עם השאלה שלך הצדדית. יכול להיות שהיא חשובה אבל היא לא מה שאנחנו לומדים עכשיו. זה נקרא שאתה דואג לחברים או אתה דואג לעצמך?

קריין: אות ב'. מתייחסת למילים "בבחינת פנימית ועצמותו של אדם זה".

"ב) הפנימיות, היינו, בחינת אור א"ס המלובש בו, ועצמותו, הוא בחי' ג"ר שבו. וכבר נתבאר (בהקדמה אות כ"ז ד"ה עוד), שאין לנו רשות לדבר בכלהו בחינות ג"ר, שבכל מדרגה ופרצוף, ואפילו בעולם עשיה. אמנם בבחינת ז"ת מותר לנו העסק, ואפילו בז"ת דג"ר דאדם קדמון, ע"ש."

על ספירות כתר, חכמה, בינה, אנחנו לא יכולים לדבר כי הן באות מלמעלה, הספירות הללו. אלה תכונות שהן למעלה מאיתנו, למעלה מהרצון לקבל. כמו שאנחנו למדנו מד' בחינות דאור ישר. הרצון לקבל מתחיל מאמצע הבינה, מז"ת דבינה, משם מתחילות גם האותיות ולכן אנחנו יכולים לעסוק רק בז"ת דבינה, בזעיר אנפין ובמלכות.

אבל בג"ר דבינה ובחכמה ובכתר אנחנו לא יכולים לעסוק כי אין שם כלים, האותיות נקראות "כלים", ולכן כך אנחנו גם רואים שהוא מדבר על זה כאן.

שאלה: בסעיף ו' נאמר שאדם קדמון נמשך לכל החלל של האצילות. איך אפשר להבין על מה מדובר? כי בעיקרון אדם קדמון הוא מעל האצילות.

אדם קדמון זה בעצם כל הקו שמגיע לנו מעולם אין סוף ועד העולם שלנו. כמו שאנחנו לומדים אחר כך שעולם האצילות, עולמות בי"ע מתלבשים על קו אין סוף. על העולם אדם קדמון, למטה מטבור שלו, הם נמצאים למטה מהטבור. מטבור עד סיום רגלין דאדם קדמון, שם נמצא עולם הנקודים ועולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

שאלה: גם בעל הסולם וגם האר"י מדברים על אדם קדמון ואין סוף. מה זה אומר שאסור לנו לעסוק בזה, מה זה אומר "לעסוק"? הרי כותבים על זה.

אתה רוצה להגיד שאם הם כותבים והם עסקו בזה אז למה לנו אסור? או למי הם כותבים, אם לעצמם מותר? לעסוק בזה אסור. הכוונה שאנחנו מקבלים את הידיעה הזאת ביגיעה שלנו מלמעלה למטה, אבל לא שאנחנו יכולים בעבודה שלנו להיכנס בהם ולעבוד בכלים האלו ששייכים לעולם אדם קדמון. לא יכולים. זה קדמון לנו, לכן זה נקרא "אדם קדמון", קדמון למערכת האדם.

ולכן אנחנו לא יכולים בזה לעסוק מפני שלא מסוגלים, לא יכולים להגיע לזה, לא יכולים להשפיע על זה. אנחנו מקבלים על זה ידיעה אבל לא יכולים לפעול בהם בצורה מעשית, בצורה הדדית, בהתקשרות ההדדית, לא יכולים. ולכן מה שמקבלים את הידיעות האלה, מקבלים. אתה יכול להגיד גם כך, איך הוא כותב על העיגולים? הרי העיגולים זה לא יושר, אנחנו יושר, אנחנו הכול משיגים רק על ידי צמצום, מסך, אור חוזר, על ידי קו ואור חוזר דיושר. מה פתאום הוא כותב עיגול אחד, מתגלגל לעיגול שני, שלישי? איפה הוא תופס את זה, באיזה כלים? אנחנו מקבלים את הידיעה הזאת, מקבלים את הדברים האלה, אמנם שלא יכולים להשיג את פנימיותם.

אני גם לא כל כך מבין מה שאני מדבר עכשיו, אלא כך כל המקובלים מעבירים דברים שמקבלים מלמעלה. יש כאלו דברים שאנחנו לא משיגים, אבל ככה זה עובד, ככה זה קורה. כשאנחנו נמצאים בעולם שלנו ויש לנו הרבה תופעות, אנחנו מבינים את התופעות שבעולם שלנו, את כולם? אנחנו יכולים להגיד, "זה נקרא בגלל זה וזה בגלל זה קורה וככה וככה קשור". אנחנו חושבים שזה כך, אחר כך בדרך כלל אנחנו רואים שזה לא נכון. זאת אומרת יש כאן עניין של הידיעה, שאנחנו מקבלים אותה כביכול מלמעלה, שמתגלה לפנינו, ויש השגה שאנחנו בעצמנו מייצבים את המצבים האלו ולכן מבינים מתוך הרצון לקבל וכוח השפעה וצמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה, איך זה בנוי. אנחנו בונים את זה.

לכן "גמר תיקון" נקרא שכל מה שהבורא ברא מלמעלה למטה, אנחנו מייצבים את זה מעצמנו ביגיעה שלנו מלמטה למעלה. אז זה נקרא שאנחנו משיגים את אינסוף. אבל בינתיים גם המקובלים הגדולים, עד כמה שאני מבין, גם לא מסוגלים להשיג נגיד את עולם אדם קדמון, אפילו ג״ר דאצילות. ג״ר דאצילות זה גמר התיקון, השגת אריך אנפין זה גמר התיקון. אתם מבינים שאלה השגות כאלה, הן מסודרות לנבראים, אבל עדיין, לפי מה שאנחנו מבינים, לפי מה שהם כותבים, עדיין הנבראים לא מגיעים לזה. אז נגיע, נגיע.

שאלה: אפשר להגיד שקו זה יחס הבורא אלינו, ויושר זה התגובה שלנו אליו?

כן, זה נכון. יופי, כאלה שאלות אני אוהב.

שאלה: לגבי מספר ההבחנות ברצון לקבל. עיגול תחתון למשל, האם הוא מכיל יותר או פחות הבחנות? ואיך זה עובד לגבי קו?

כל עיגול ועיגול הוא כולל בתוכו אותו מספר הבחנות כמו כל עיגול ועיגול, אפילו עיגול הכי גדול. כי כל ההבחנות, בכל פרט ופרט גם בעיגול וגם בקו, אנחנו מדברים רק על מספר ההבחנות שאנחנו יכולים להשיג. אבל בכל פירור של הבריאה, ברצון לקבל הקטן ביותר יש בו כל אותן ההבחנות מה שיש בכל הרצונות יחד, זה הכול תלוי רק במידת הקליטה שלנו, בהשגה שלנו. אבל בעצם אין שום הבדל בין גדול וקטן, אלא רק לפי ההבחנות. תמיד יש לנו רמ"ח איברים, שס"ה גידים, עשר ספירות, עיגולים ויושר, כל דבר ודבר הוא ממש פירור אחד מהבריאה כמו הבריאה כולה.

שאלה: כל נושא ההשגה זה בתוך ההרגשה?

כן.

תלמיד: האם יש עוצמות בהרגשה, יש פחות מרגישים, יותר מרגישים?

לפי רצון לקבל שעליו יש מסך ואור חוזר, לפי זה אתה מתחיל לגלות את היכולת שלך לאבחן דברים יותר או פחות. אתה מסתכל על איזו תמונה וילד קטן מסתכל על התמונה, יש הבדל בכמה שאתם קולטים, כמה הוא וכמה אתה. זה הכול תלוי במספר ההבחנות, הפיקסלים, שהוא מבין אותם ואתה מבין אותם והקשר ביניהם, זה נקרא צמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: הרגשה היא לא קשורה לגוף, להרגשות הטבעיות שלך, זה משהו מעל זה?

זה כבר נושא שעכשיו אנחנו לא לומדים.

קריין: אנחנו באות ז' דברי האר"י.

אות ז'

תחילה יצאו העגולים ואחר כך היושר.

אין אנו עוסקים בעגולים אלא ביושר בלבד

"אמנם ג בתחילה יצאו יוד ספירות דרך עגול, אלו תוך אלו, ואחר כך בתוך העגולים, נמשך דרך יושר כציור אדם אחד, ד באורך כל העגולים הנזכרים לעיל, ה ואין אנו עוסקים כלל בבחינת עגולים," שומעים? "אין אנו עוסקים כלל בעגולים", "רק בבחינת יושר לבד."

בזה הוא מסיים את חלק ב' של "תלמוד עשר הספירות", כדי להגיד לנו עכשיו את זה. אנחנו לא מתעסקים בעגולים, אלא רק ביושר, כי בעגולים אין לנו אחיזה. הם מתגלים אבל דרך העבודה שלנו ביושר.

קריין: אות ג' באור פנימי מתייחסת למילים "בתחילה יצאו יוד ספירות דרך עגול".

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ג) כבר נתבאר לעיל שהעגולים נתגלו תיכף עם הצמצום והסתלקות האור, ואחר כך נתגלה היושר, באופן שהעגולים נבחנים לסבה ולגורם לאור הקו. שע"כ נבחנים לקודמים אליו (כמ"ש בלה"ת חלק זה אות מ"ב)."

קריין: ד' מתייחסת למילים "באורך כל העגולים הנזכרים לעיל".

"ד) היינו מהקצה העליון עד הקצה התחתון, כנ"ל. והתבונן באורך הגשמי המדומה, ותלמד על ידו את שורשו הרוחני. כי האורך המדומה, מובן לנו על פי ג' הבחנות, שהן: קצהו העליון, קצהו התחתון, המרחק שביניהם. וממש על דרך זה, תבחין את האורך הרוחני, שמתחילה תבחין את הקצה התחתון שבמדרגה, דהיינו את הבחינה האחרונה שלה היותר עבה, שאין למטה ממנה בעביות, ומתוך הקצה התחתון שתדע, תלמד עמו תיכף גם את קצהו העליון, כי על פי מידת העביות שבבחינה האחרונה, היא מידת קומתו של אור חוזר (כמ"ש בהסתכלות פנימית אות פ"ו ד"ה והנה עש"ה). כי למשל, העביות של בחינה ד' שבבחינה ד' מגיעה לקומת כתר דכתר, ועביות דבחינה ג' שבבחינה ד' מגיעה רק לקומת כתר דחכמה, ובחינה ב' שבבחינה ד' מגיעה רק לקומת כתר דבינה וכו', הרי שעם ידיעת הקצה התחתון. תיכף יתודע עמו קצהו העליון. ואחרי שידעת שני הקצוות שבמדרגה, מתודע לך מאליו גם המרחק שביניהם, כי מרחק רוחני, פירושו שינוי הצורה שבין שתי הבחינות, שלפי גדלה של השתנות הצורה כן המרחק שביניהן. ולמשל, אם קצהו התחתון הוא בחינה א' שבבחינה ד', נמצא, שקצהו העליון הוא רק עד קומת כתר דז"א (עש"ה בהסתכלות פנימית הנ"ל) הרי שהמרחק אינו מרובה כל כך, אבל אם קצהו התחתון הוא בחינה ב', נמצא שקצהו העליון הוא קומת כתר דבינה, הרי המרחק שביניהן הוא ב' בחינות של עביות, שהם בחינה א' ובחינה ב'. ואם קצהו התחתון הוא עביות דבחינה ג' שבבחינה ד', נמצא קצהו העליון כתר דחכמה, הרי כאן המרחק באורך של ג' בחינות, וכו' עד"ז. והבן היטב."

שאלה: לגבי שני הגבולות, הקצוות העליון והתחתון של המדרגה, מה ההבדל ביניהם?

עביות הרצון לקבל והצמצום עליו ומסך ואור חוזר, עד איזה מקום הוא מגיע. ואז לאן שהוא מגיע בזה הוא קובע שזה הבורא שלי, זה המקור שממנו הייתה השפעה עליי. רק לפי איך שמתארגן התחתון ומגיע בלהידמות לעליון. עד כמה שהוא מתדמה לעליון הוא יכול להגיד "זה הבורא שלי". במקום אחד, במצב אחד הגיע ליתר אור חוזר, אז יתגלה בורא אחר.

לכן כמו שאומר רבי זושא, "כל יום יש לי בורא חדש", בורא אחר. אם אתה מדבר ככה לאנשים שברחוב הם יגידו שאתה משוגע, מה זה כל יום יש לך בורא אחר? אבל אצל מקובלים כל יום אם אתה מגלה בורא אחר, אם אתה עושה בורא אחר כל יום, עושה, "אתם עשיתם אותי", אז נקרא שאתה מתקדם.

תלמיד: אבל זה שרבי זושא היה יכול לומר ככה כל יום, במה זה תלוי, בזה שהוא יכול לקבוע מהו החלק תחתון של המדרגה שלו?

היום הוא מגלה יותר ויותר, כוח עליון יותר ויותר.

שאלה: הוא אומר שהמרחק שזה שינוי צורה בין העביות הכי נמוכה נותן לנו את הכרת הבורא, הכרת המקור.

העביות הנמוכה ביותר היא העביות הגדולה ביותר, ולכן אחרי צמצום, מסך ואור חוזר הוא מגיע למדרגה הגבוהה ביותר. אם הוא מתקן את העביות והופך אותה לזכות, אז בשבילו גילוי הבורא יותר גבוה.

תלמיד: אז זו השאלה, מה העניין במרחק הזה, בשינוי צורה, שנותן את הכרת השורש?

עד כמה שמרגיש את עצמו עד כמה שהוא במספר ההבחנות רחוק מהשורש, אז יכול לדלג עליהן, זאת אומרת להתעלות מעליהן ולהגיע להכרת השורש. עביות הופכת להיות לזכות. אבל מספר ההבחנות, הם אותם מספר ההבחנות. כמה שמגלה ברצון לקבל מספר הבחנות שברצון לקבל, כך אם עושה מסך ואור חוזר אז מגלה אותן ההבחנות רק בעל מנת להשפיע, זה נקרא "בתוך הדעת", ו"למעלה מהדעת".

שאלה: בעל הסולם כשהגיע לארץ מאוד כעס על הקבוצה בירושלים שידעו את כל תע"ס בעל פה וידעו בדיוק איך זה עובד, ובסוף למרות הכול הוא כעס עליהם ועזב אותם. אותו דבר היה עם תלמיד שדיברת עליו אצל הרב"ש שידע את כל התע"ס איך זה עובד מלמטה, מלמעלה, כולכם הייתם מתלהבים, ישבת לידו ושאלת מאיפה הוא יודע. מה היה חסר בעבודה? והלוואי שאני אדע איך שזה עובד.

חס ושלום שאתה תדע.

תלמיד: אז מה היה חסר?

אדם שיודע מה שכתוב זה לא אדם שמשיג. הוא יודע מה שכתוב בספר. אתה יכול למצוא כאלו אנשים בעולם שהם יקראו לך את כל התע"ס ויכניסו את זה לתוך הראש שלהם ויוכלו עוד קצת לעשות שם איזה מיקס, וידעו ממש שאלות ותשובות וכאלו דברים, וכשאתה תסתכל עליהם אתה תגיד "איזה ידע". אבל אל תגיד "איזו השגה". ידע כן, מכאני, אבל לא השגה.

תלמיד: אני ממש מקנא באנשים שמבינים איך זה עובד.

לא, אל תקנא בזה, "לא החכם לומד". תסכים עם זה שכמו שהבורא עשה אותך מטומטם, אתה ככה תישאר עד סוף החיים. לא נורא, תאמין לי אני גם לא מהחכמים.

תלמיד: למה בעל הסולם כעס, מה הם היו צריכים לעשות?

שהם לומדים מה שכתוב, ולא רוצים להשיג מה שכתוב. לומדים ולא עובדים על עצמם כדי להשיג. הדברים האלה צריכים להיות חיים בתוך האדם, הוא צריך להשתדל לבנות אותם בתוך עשירייה, ובתוך עשירייה למשוך את הבורא, ובהתקשרות שלו בעשירייה ובהתקשרות שלו עם הבורא להשיג את הדברים. שעשירייה תהפוך להיות לעשר ספירות, והבורא שיהפוך להיות לאור פנימי של עשר הספירות. ואז הוא יראה בהתקשרות עשר ספירות לבורא, קבוצה לבורא, הוא יתחיל לגלות, זה היושר, זה העגולים, וזה כך, וזה כך. זה מה שאנחנו צריכים. כל האנושות צריכה להגיע לדבר כזה.

תלמיד: אז מה עושים בעצם באמצע הלימודים חוץ מאשר לקרוא, ולא להבין אתה אומר?

לא להבין. לשמוע ולהשתוקק להשיג.

שאלה: את שתי הבחינות מתוך היושר שמושגות על ידי שמגלים את העוצמה של הבורא, למעשה הבחינה העליונה מושגת באור שנכנס דרך החלון?

אני לא יודע. הוא לא אומר עלינו.

שאלה: איך מבררים קצה תחתון שזה סוף, איך יודעים שזה סוף?

כשאנחנו משתוקקים להידבק דרך הקבוצה לבורא, שהוא ככתר בעשר ספירות, אז אנחנו מגלים את הקצה העליון מהקצה התחתון, את בחינת ההשפעה הגבוהה ביותר. הבחינה הגבוהה ביותר של השפעה שאני יכול לממש זה נקרא הכתר שלי.

שאלה: לא ברור למה עביות בחינה ג' שבבחינה ד' מגיעה לכתר דחכמה?

כן, כי זה ג'.

שאלה: אבל למה לא חכמה דכתר?

לא, כל בחינה ובחינה בבחינה ד', שורש, א', ב', ג', ד', אם היא מממשת את עצמה, היא מגיעה לבחינת הכתר של עצמה, כתר דזעיר אנפין, כתר דמלכות, כתר דחכמה, כתר דבינה וכן הלאה. אחרי שאני מדמה את עצמי לכל הספירות ממלכות, שאני מלכות בעצמי, עד החכמה, אני מגלה את הכתר שנמצא מעליהן, ובונה אותן באור ישר, ונותן לי עזרה לבנות את עצמי באור חוזר. בסופו של דבר מגיעים לכתר של כל ספירה וספירה. כתר זה מקור.

קריין: אות ה' מתייחסת למילים "ואין אנו עוסקים כלל בבחינת עגולים".

"ה) והוא, משום שהעגולים מסבבים בחינת ג' ספירות ראשונות דיושר (כנ"ל ח"ב פ"א אות צ' ד"ה וטעם), ונודע, שמבחינת הכלים שלהם, עוד הם עולים לאין ערוך על ג"ר דיושר, כנ"ל." זאת אומרת העגולים. אנחנו לא מתעסקים בכתר, חכמה, בינה, בשלושת הספירות הראשונות שביושר אלא רק בז"ת דיושר, מז"ת דבינה ומטה. אבל העגולים עוד יותר למעלה, כמו שהוא אומר "ונודע, שבחינת הכלים שלהם, עוד הם עולים לאין ערוך על ג"ר דיושר," כלים דעגולים. "וכבר ידעת, שאסור לנו לדבר ולעסוק בג"ר, וע"כ, אין לנו רשות לעסוק בשום בחינות עגולים."

אנחנו למדנו סתם חלק שאסור לנו לעסוק בו? הוא רוצה להסביר לנו בכל זאת שיש כאלה כלים. עגולים אנחנו בדרך כלל מקבלים כהשגחה עליונה. נגיד שאיזה ג'ון באמריקה או איזה איוון ברוסיה לא ילחצו על הכפתור להפעיל פצצת אטום על כל העולם. מי משגיח על זה? עגולים.

עגולים זה ההשגחה הכללית, ולכן כך אנחנו צריכים להבין אותם. ובהשגחה כללית אנחנו לא עוסקים כי היא לא תלויה בנו, אלא מה שתלוי בנו זה ההשתתפות שלנו ביושר. ודרך היושר אנחנו יכולים להפעיל את כול העיגולים. קו היושר הוא עובר דרך כל העיגולים עד אינסוף ובצורה כזאת אנחנו יכולים להמתיק את ההשגחה העליונה שהיא יורדת דרך עיגולים ופועלת על כולם. לכן אם אנחנו אפילו עושים עבודה בקו מתוך עשירייה אחת, אנחנו כבר פועלים בקו עד אינסוף ודרך העיגולים פועלים על כל המציאות.

לכן לא להוריד חשיבות מהעבודה שלנו בקבוצה, אלא ההיפך, בואו נשתתף בצורה כזאת שזה הכול לפנינו, הכול בידיים שלנו.

שאלה: עכשיו למדנו חלק שאנחנו בכלל לא יכולים, בעצם אסור לנו לעסוק בו, אז בפעם הבאה לא לדלג עליו נכון? בפעם הבאה טוב ללמוד אותו שוב, זה לא קשור בכלל?

אנחנו בדרך כלל לא לומדים חלק ב', לומדים לפעמים וחלק ה' חמישי, חלק שני וחלק חמישי בתע"ס אנחנו לא לומדים בדרך כלל כי הם כאלו חלקים שהם קשים ללימוד ולא ניתנים לביצוע. לכן ככה זה, אחרי שנשיג את הדברים האלה באיזו צורה, אז נוכל לדבר יותר על חלק ב' ועל חלק ה', אז תהיה לנו יותר הרגשה, לא השגה אלא יותר הרגשה בהם.

שאלה: הרבה פעמים ענית על השאלה הזאת, מה כתוב בסעיף קנ"ה שבן אדם צריך לשאוף להבין?

אות קנ"ה בהקדמה לתלמוד עשר הספירות. שם כתוב שאנחנו צריכים להשתדל להשיג את הדברים האלה על ידי העבודה הפנימית שלנו. זאת אומרת, כעיקרון כל השאלות שהן מהחכמה למה זה קשור לזה, ולמה זה ככה, ולמה זה ככה, אין להם שאלה בחכמת הקבלה. זאת אומרת, שאתה יכול לשבת ולשמוע ואתה יכול רק לחשוב איך אני מתקן את עצמי? איך שזה ישפיע עליי כדי שאני אגיע להשתוות, להשגה, להידמות לאותם הכלים שעכשיו אנחנו לומדים. ואני מבקש רק שיהיה לי רצון להידמות, לא אכפת לי בשכל שלי להבין מה כאן קורה, אלא אכפת לי שאני אשתנה וארצה לעשות פעולות שעליהם אני לומד.

תלמיד: אבל המקובלים מאוד מדוייקים בביטויים שלהם, שם לא כתוב להשיג כתוב להבין.

"הבנה" זה נקרא מדרגה עליונה של ההשגה, זו לא הבנה בשכל שלנו חס ושלום, לזה אף אחד לא מתכוון, ההיפך, הם היו מתפללים שאם היו נזכרים, דווקא לשכוח. רק שיהיה להם כוח לבצע פעולות רוחניות ומתוך ביצוע הפעולות הרוחניות, אז הם מבינים בשכל כבר הא-לוהי איך זה עובד.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהבנה זה איזה בניית מבנה של כל הקשרים שקיימים שם בין הרגשות?

לא, ההבנה שלנו בכלל לא שייכת לזה.

תלמיד: אני לא אומר על שלנו.

לעולם הרוחני השכל שלך לא שייך, אני מבין שאתה מדען ואתה רגיל ללמוד ולהתייחס בצורה מאוד עניינית דרך השכל ודרך הבירור ואנליזה וסינתזה של כל דבר ודבר אבל זה במישור שאתה נמצא. ואנחנו מדברים על מישור אחר, המישור הרוחני, ולשם המוח שלך לא מגיע. אתה שומע מילים והולך לקשור ביניהם לפי השכל שלך כל מיני דברים, אז אתה עושה איזה מעין משהו שלא דומה לרוחניות בכלל, כי המהות של פעולה רוחנית היא לא כמו שאתה מתאר בגשמיות, זה נקרא "עולם הפוך ראיתי" ולכן זו בעיה, עד שאנחנו מנתקים את עצמנו מהעולם הזה.

לכן "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" זאת אומרת שתראה כמה אנחנו סך הכול כמה אלפים לעומת כמה מיליארדי אנשים. והבעיה היא להיכנס לרוחניות אז לא יהיו לנו כל השאלות האלה, הכול יהיה הרבה יותר ענייני.

תלמיד: בהשגה רוחנית קיימת הרגשה ואיזו מן הבנה רוחנית?

כן, מתוך הרגשה, מתוך הרגשה תהיה לך הבנה. אבל בלי טעם, לכן זה נקרא "טעמים", "טעמו וראו כי טוב ה'" טעמו קודם כל, שיש לך טעמים, ואחר כך מתוך זה אתה רואה, אתה משיג, בלי זה לא.

שאלה: אני מקווה שהשאלה במקומה, ההשגחה העליונה מתייחסת לעשירייה 18 או שהיא מתייחסת לבני ברוך?

גם וגם.

תלמיד: אתה יכול קצת להגיד על זה איזה משפט משהו?

אני רואה שיש לכם עשירייה, העשירייה בסדר גמור, יש שם אנשים מאוד מטרתיים ורציניים ואין לי מה להוסיף. הכול תלוי רק איך שאנחנו מתקדמים גם כל עשירייה לחוד וגם כל העשיריות יחד. כי זה תלוי גם בזה. אני די מרוצה מכל ההתקדמות שלנו ומכל העשיריות, ודאי שאין גבול אבל לעת עתה אנחנו בכל זאת מתקדמים לעבר המטרה.

שאלה: זו גם שאלה כללית, אני לא יודע אם היא במקום אבל בכל זאת. אנחנו לומדים עשר ספירות ואנחנו יודעים גם שאנחנו צריכים ללמוד בעשרה, מה הקשר בין עשרה גופים, עשרה חברים לבין העשר ספירות למה אנחנו מקשרים בין שני הדברים?

זה צריך להיות בהתאמה בכל זאת זה איכשהו צריך להיות בהעתקה זה מזה, אמנם שזה יכול להיות פחות. יותר מזה קשה לנו כי אנחנו לא בנויים לתפוס בבת אחת יותר מעשרה, כמו האצבעות, אבל פחות מזה אפשר. פחות מחמש זה כבר ממש לא קבוצה, צריך להיות איזה בשר כדי שאנחנו נראה בינינו איך אנחנו מתנהגים, איך אנחנו צריכים לשנות את עצמנו, לסדר את עצמנו, ככה זה.

שאלה: באיזה כלים להתחבר לעיגולים?

אין לנו חיבור לעיגולים, נקודה, כנראה לא היית בשיעור.

שאלה: מהי תחושת השאננות הזאת שיש בנו בעשירייה, כשאנחנו מקשיבים לטקסטים ולכל ההסברים ושאלות ותשובות, אם אנחנו יודעים שאנחנו לא מבינים?

אני הייתי לוקח עיפרון והייתי עובר על כל מילה ומילה ושם פסיקים ונקודות וקשרים בין המילים שזה שייך לזה וזה לזה וכן הלאה, באיזו צורה לעבוד עם הטקסט, כמה שאני יכול, אבל לא שאני מחכה מתי זה ייגמר, זה גרוע מאוד, זה זלזול בבעל הסולם במה שהוא עשה בשבילנו.

שאלה: התע"ס שלמדנו היום היה פשוט מדהים, עברנו המון מצבים הודות לאור המחזיר למוטב, איך אנחנו יכולים בצורה נכונה להביא את המצבים האלה לעשירייה שלנו במהלך היום כדי שנוכל להגיע לתפילה הנכונה?

אם אתם רוצים להתקדם ודווקא בעזרת התע"ס, אז תתחילו לדבר על עיגולים ויושר בקשר ביניכם, יכולים לדבר. אמנם אין שום קשר למה שכתוב בספר ודאי, אבל מה זה עיגולים ביחסים בינינו, מה היושר ביחסים בינינו, איך אנחנו יכולים להשפיע על העיגולים, איך אנחנו יכולים להשפיע על יושר, זה סתם פסיכולוגיה זה לא קבלה, זה פסיכולוגיה שאם אנחנו מתייחסים בצורה עגולה זה עיגולים בצורה מכוונת זה יושר.

גם בזה תתחילו ככה לדבר, כי זה אחר כך יישכח, אנחנו לא משתמשים בזה.

(סוף השיעור)