שיעור ערב 01.06.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי ערוכה

אפס המוחלט

תלמיד: תודה רבה לבורא שנתן לי זכות לשרת את החברה ולהתכלל בתוך המצב שבו אני נמצא. זה דבר ראשון, אני רוצה להתחיל בזה.

מייד אחרי השיעור עשינו פגישה, השתתפו בה בערך שמונים איש, גם פיזית וגם ווירטואלית. הרבה מאוד חברים מכל העולם שלחו הצעות, שלחו רשמים איך הם שמעו את השיעור, שלחו נקודות. היה מכנה משותף רחב, וזה יפה מאוד לראות שבאמת אנחנו כלי אחד ושומעים את העקרונות הבסיסיים באותה צורה. מבחינת הצורה החיצונית הדברים הם קצת אחרים.

הכנו מסמך ואני אקריא, נחלק את זה לשלושה חלקים. החלק הראשון כולל בעצם את אותם עקרונות פנימיים של ישיבת חברים. החלק השני כולל כל מיני הצעות ורעיונות שעלו מכל מיני כיוונים. ובחלק האחרון יש כל מיני שאלות אולי שיש לבירור.

הדבר ראשון הוא לחלק את ישיבת החברים לשלושה חלקים. החלק הראשון, לחדד את המצב של החושך. מהו החושך בעצם? להחליט שאנחנו נמצאים במצב של חושך. כמה שנים אנחנו לומדים? מי ומה ואיך? ודווקא זו נקודה הראשונה לבירור.

החלק השני, הנקודה השנייה, מתוך המצב של החושך כל אחד מברר, איך היציאה מהמצב היא רק באחיזה יותר ויותר ב"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב", בבורא, שזו הנקודה השנייה.

הנקודה השלישית היא לחזור להרגשת החושך מתוך הרגשה שהבורא ממלא עכשיו את הרצון באור של השפעה וזה מרגיש כחושך.

אלה בעצם שלוש הנקודות שדי חזרו על עצמן. חשבנו שזה יהיה בעצם הבסיס הפנימי לישיבת החברים. עדיין לא מדובר על צורות חיצוניות. אולי, אם יש לך משהו להגיד על הדבר הזה?

צריכים להרחיב ודאי על כל נקודה. הנקודה הראשונה, איך אנחנו מגדירים את החושך ואיפה הוא נמצא, זה נכון. הנקודה השנייה, שאנחנו מתעלים מעל החושך ל"אין עוד מלבדו", לנקודה הלבנה, לכניסה למדרגה יותר עליונה, אחיזה בבורא, ואז יש לנו כאילו שתי קומות. בקומה הראשונה זה דעת, דעתנו, הרגשתנו. בקומה השנייה זה אמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, אחיזה בכוח העליון, שזה ממנו. ולכן, לא יכול להיות רע במצב, אלא הרע בזה שאנחנו רואים, קוראים כך את המצב. זו הנקודה השנייה.

ומתוך זה אנחנו צריכים להתחזק, איך אנחנו עכשיו מחזקים את עצמנו בשתי הקומות הללו? שבקומה התחתונה, איפה שאנחנו מרגישים הכול בדעת, הכול חושך, לא טוב, לא הולך וכן הלאה, וחושך המתגבר יכול להיות, יותר ויותר, גם זה לטובתנו. וודאי שהבורא עושה את זה, ובכוונה, וכדי לתת לנו אפשרות לעלות ללמעלה מהדעת ושם לראות את האחיזה שלנו בו. שני הדברים הללו, ואיך שאנחנו קובעים את המצב שלנו זה לעומת זה. קומה ראשונה וקומה שנייה, קומה שנייה לעומת קומה ראשונה.

עד כדי כך, כמו שלמדנו, כפי שהוא אומר לנו, שאנחנו צריכים לאחוז במדרגה העליונה, זאת אומרת בנקודת האור שלמעלה מחושך, שהיא אמנם חושך אבל זה מלכות דעליון כל עוד היא לא תהפוך לכתר לתחתון. זה מצב ג'.

זה נכון. זה בסדר. פחות או יותר את זה צריכים ללוות בפסוקים, יכול להיות באיזו שירה פה ושם. זה בעצם הנושא הכללי של הישיבה, סביב זה.

תלמיד: כן. זה הקו הפנימי שדרכו עוברת הישיבה. כמובן שיהיה אפשר לעשות את זה בהרבה מאוד צורות. ואני אתן כל מיני הצעות שעלו, רק כדי להרגיש דרך ההצעות איך החברים שלנו רואים את ישיבת החברים.

אחד הדברים הוא שבקבוצת המיקוד יהיו דווקא אנשים שנמצאים פה חמש עשרה שנה ויותר. בקשו להוריד את החדשות, היו חברים שבקשו להשאיר את החדשות.

איזה חדשות?

תלמיד: יש לנו אייטם של חדשות.

לא כדאי, נראה לי. בואו נתעסק בזה.

תלמיד: מצוין.

היו לנו מספיק חדשות בשבוע שעבר, היינו בכנס.

תלמיד: לדון על השאלות של ישיבת החברים כבר במהלך היום לפני ישיבת החברים. שכל אחד יבוא כשהוא כבר יודע מה השאלות, מה אנחנו הולכים לעשות כביכול, בישיבת החברים.

והצעה נוספת שהייתה, קטעי תיאטרון. יש פיצול בחברה, חלק חושבים שזה טוב דווקא לצחוק, חלק חושבים שזה יכול לתת הרגשה של זילות וחוסר רצינות במצבים כאלה.

אם יש לכם משהו שבאמת מעביר את הידיעה, המצב, ההרגשה אפילו בצורת תיאטרון, בבקשה. אבל אם יש את זה ולא סתם שאנחנו צריכים להכניס קטע.

תלמיד: הייתה הצעה לעשות את החלק הראשון של ישיבת החברים, החלק של החושך, עם כיסוי עיניים. בעבר היינו עושים סדנאות משחק שבהן היינו מציירים סיטואציה והיינו משחקים כאילו מתוכה. אז כמו בסדנת משחק לייצר סיטואציה של החושך למשל. מה זה אותו החושך, שהוא יהיה ממש בצורה מדויקת, וכך כל חבר וחבר באמת יתלבש בזה.

מתוך הנקודה הזאת גם עלתה שאלה. האם אפשר באמת לדבר מה זה החושך הזה שכל חבר וחבר מרגיש, או אי אפשר?

לא. בצורה אישית ודאי שלא. בצורה אישית, שאני מרגיש חושך כזה וכזה, לא. אנחנו מדברים על מצב כללי, שאנחנו צריכים לבנות את עצמנו בשתי קומות, מעכשיו, מהיום והלאה. הקומה התחתונה זה מה שנראה לי אני, כולל מצב העולם, הכול. המצב הרוחני שלי, כמו שאתה אומר, חמש עשרה שנה כאן, וכולי וכולי. כל הדברים האלה כחושך. ויחד עם זה, אני מקבל אותם מהבורא. זאת אומרת, אני צריך לבנות הסתכלות נכונה שלי על המצב, שאם אני מקבל מהבורא זה האור. ולמה נראה לי חושך וכולי.

אם אנחנו נפתח את המצב הזה עם כמה פסוקים וכמה שירים, אנחנו לא נצטרך תיאטרון, ולא נצטרך שום דבר. המצב הוא די רחב ויש בו מספיק בשר כדי ללעוס אותו במשך ישיבת החברים.

תלמיד: לגבי הנקודה הזאת, צריך לזכור שמי שמשתתף בישיבת החברים זה דבר ראשון החברים שכאן עם כל החברים בכל הכלי העולמי, והרבה מאוד חברים שלא נמצאים בזרם של השיעורים.

עוד יותר טוב. שיראו במה אנחנו עוסקים, ושלא מובן להם, מפני שהם לא נמצאים איתנו בשיעורים. אני לא מטפל במישהו שלא רוצה להיות מטופל על ידי. פשוט. אין לי אליו שום טענות, אבל שלא יהיו לו טענות אלי. או שיהיו לו, לא אכפת לי, אני פתוח, ואם הוא קבע לעצמו לשמוע או לראות אותי פעם בשבוע, אז בהתאם לזה שיראה כך.

שאלה: הבירור שאנחנו עושים בינינו, האם הוא צריך להיות אך ורק דרך סדנאות או שיש פורמט אחר בשביל להביא את האדם לעשות בירור פנימי על הנושאים האלה?

אני לא יודע. אני לא רוצה לקבוע, אבל נראה לי שישיבת חברים זה לא ישיבת סדנאות. זה לא ישיבת עשיריות. זה פעם בשבוע שכל העשיריות מתחברות יחד. כך אני חושב. אבל אתם ניסיתם כך, וניסיתם כך ותחליטו. אני לא יודע, רק נראה לי שאיזו ישיבת חברים זו אם אנחנו יושבים כל עשירייה בפני עצמה? רק שכולם שומעים איזו הזמנה, איזו בעיה שצריכים לפתור וכל אחד בכל זאת מכונס בעשירייה שלו, זה לא נראה לי ישיבת החברים. אז אני אשאר עם העשירייה שלי וזהו, מה יש לי לשבת איתם במתחם אחד?

שאלה: מה ההבדל כשאני מברר לדוגמה איזו שאלה, איזו נקודה, איזו הבחנה שאנחנו מנסים לדפוק עליה עם העשירייה שלי או עם העשיריות האחרות, או שבכלל לא לעשות סדנה במהלך ישיבת החברים?

אפשר לעשות, אבל לא סדנה אלא דיון כללי למעלה מהעשיריות. עם העשיריות אתם גם כך נמצאים. העשיריות נמצאות כל אחת בפני עצמה במשך שבוע ימים, אז פעם בשבוע לחצי שעה שיהיה משהו למעלה מהעשיריות.

תלמיד: משהו כמו דיון כזה במליאה, שמדברים בצורה פתוחה יותר?

אני חושב שאתם צריכים לשבת ביחד בעיגול אחד או משהו, שזה מסמל שכולנו מחוברים. שאין גבול של עשירייה, אין צורת עשירייה. כולנו אחד. כך אני חושב. אחרת בשביל מה מתאספים כולם? מה זה מסמל שכולם מתאספים?

שאלה: איך במצב כזה לקיים דיון, במליאה?

זה כבר משהו אחר, אמצעי דיון, אם יכול להיות דיון. יכול להיות שבפורום כזה אי אפשר לקיים דיון. אבל בכל זאת, מדברים כמה אנשים, אולי צריכים לפני זה לאסוף דעות או משהו. אבל שוב, עשירייה זה כביכול שאין מסגרת יותר רחבה של עשיריות יחד? אם כך בשביל מה לשבת כאן?

תלמיד: זו נקודה מאוד קשה לפיצוח בישיבות החברים. כי למשל יש אנשים שהם נציגי החברה נגיד חמישה דוברים, גם מפה וגם מכל העולם, אז נוצר מצב שחוץ מהחמישה האלה כל השאר באים לישיבת חברים והם לא פעילים אקטיבית.

בסדר. אז יש לך כמה אנשים שהם יכולים להציג את העניינים, והם קוראים ומדברים, אבל משהו לעניין, ולא שישיבת החברים הזאת הגדולה הופכת להיות לסדנאות פרטיות קטנות. כך נראה לי. אני לא רוצה לקבוע. זה בכל זאת חברים. אבל תבדקו מהי מהות החיבור שקורה, כי בעצם, אתם לא מתחברים. למה זה נקרא "ישיבת חברים", "ישיבת עשיריות", כי ישנן הרבה עשיריות, והן מתאספות במקום אחד בזמן אחד. אבל הן גם לא מתאספות ביניהן. אין משהו שהן נכללות זו מזו.

תלמיד: אם אני לא משתתף אקטיבי בישיבת חברים אז מה העבודה שלי?

אקטיבי אני לא יודע, אקטיבי זה תלוי במה שאתה, אם אתה נמצא.

תלמיד: בחיצוניות.

אתה יושב? כן. אתה מקשיב? כן. אתה עושה מה שכולם עושים? כן. אתה רוצה להתכלל מכולם? כן. אז מה עוד? שתהיה בעשירייה יש לך אפשרות להגיד כמה מילים? אני לא יודע. אבל שוב, רק תבדקו. לי נראה שלא כך נראית "ישיבת חברים". ישיבות עשיריות יש לכם גם כך. תבדקו, תראו, תעשו כך, תנסו כך. אבל הנושא עצמו רצוי שהוא יהיה מוצג לפני כולם, ובצורה ברורה, ואתם תדונו על זה עם השאלות. רק שבשאלות, פחות או יותר כל אחד יהיה אחראי על מה שהוא פולט. המצב שאנחנו עכשיו הולכים להרכיב כשתי קומות, הוא מצב שהכרחי לכולם. ממנו והלאה אנחנו הולכים כבר לקבוע את הקומה השנייה, הרוחנית הראשונה שלנו.

תמשיכו להכין את הדברים.

תלמיד: אם יש מישהו שמרגיש שיש משהו שלא אמרתי או פספסתי וחשוב להישאל, אני אשמח אם זה יקרה עכשיו.

בבקשה.

שאלה: למה אתה ממליץ על הנושא הזה דווקא בישיבת חברים ולא בשיעור?

גם בשיעור וגם בישיבת חברים. כי אנחנו צריכים לממש את זה יחד ולמשוך לזה את כולם. ואנשים שקצת מבינים בזה משהו יכולים לאחוז בהרגשה, שישתתפו. ואלו שלא, שידעו שעדיין לא [נמצאים] בזה וילחצו על עצמם להיכנס לזה.

תלמיד: אז המטרה היא להכיל כמה שיותר אנשים בישיבת חברים. כי בדרך כלל אתה לא ממליץ על דברים כאלה, הפעם אמרת שצריך להוציא את נושא הזה לישיבת חברים.

כן, כי זה נושא מאוד חשוב, זו הדרגה הרוחנית הראשונה.

תלמיד: מה אפשר לברר בישיבת חברים על הנושא הזה שאי אפשר בשיעור?

זה לא חשוב מה אתם מבררים בקול שיש לכל אחד זכות דיבור או משהו. זה שאתם כולם נמצאים נכללים בנושא אחד, שומעים עליו ומבררים אותו איכשהו, ודאי שלא על ידי 200 300 איש אלא על ידי כמה נציגים, אבל בכל זאת כולם נכללים וכולם דנים, כולם מרגישים על מה מדובר איכשהו, כל אחד לפי הדרגה הפנימית שלו, במה שכבר הגיע. ואם היו כאלה שהם לא מבינים ולא מרגישים ובכלל לא נכנס להם, שידעו שהם עדיין לא בעניינים. אני מעוניין בזה שיבינו שיש להם מה לעשות, שהם ממש בפיגור.

תלמיד: לא בטוח שהם יבינו לפי ישיבת החברים הרגילה שלנו.

אני לא מבין מה אתה אומר. יש נושאים שעליהם אנחנו דברנו, תכניסו אתם לישיבה אני לא יודע לאיזו מסגרת, תכניסו אתם לישיבה, ישיבה בשבילי שיושבים כולם ושומעים וקצת דנים על נושאים האלה, על שלושת הנקודות, נקודה. גמרנו אין לי מה לדבר יותר, צריך להיות ברור.

תלמיד: בשביל שנרגיש באמת את הנחיצות, קודם כל זה חשוב לגמרי לקבל חשיבות של הנושא מכל הכלי העולמי, מכל העוצמה, מכל התנאים שיש לנו.

אני מקווה שהם ישתתפו איתנו.

תלמיד: אז אני חשבתי שאפשר לשייך אותם בזה שכל עשירייה, בשביל להגדיר את עצמה כעשירייה, חייבת לשלוח משהו לישיבת חברים. הצוות יחליט אם זה יצא לפועל או לא, אבל הם חייבים. וכל מי שיעשה את זה, יגידו ש"זה מעשירייה כזאת וכזאת", שנדע.

שישלחו, אני לא מבין איך שאתם תעבדו עם כל מה שתקבלו. עם התגובות האלה והשאלות והכול, תעשו. אני לא נגד אני בעד שכולם [ישתתפו].

תראו אני מורה הדרך כאן זו באמת הדרך, אני מעוניין שאתם תיכנסו למדרגה הראשונה הזאת. זהו. למדרגה הזאת שהיא כוללת בתוכה את שני המצבים, מצב שרואים בדעת ומצב שרואים למעלה מהדעת. ושלאט לאט זה יהיה מובן, מורגש איך לעבוד עם זה. כלפי המצב הזה יש גם עליות גם ירידות, האם אני מסוגל כך לראות את המציאות, לא מסוגל?

תלמיד: אז זהו שזה כל כך מתאים פה שנרגיש שאנחנו ממש בתחרות, שנרגיש שאנחנו מקנאים, שאנחנו מרגישים שיש עשירייה שפועלת יותר ויש עשירייה שפועלת פחות.

אם יספיק לך לזה ישיבת חברים, בבקשה.

תלמיד: יספיק אם זה יהיה כזה עוצמתי ואני אראה כל כך הרבה עשיריות בתדירות כזאת גבוהה ובליווי של פסוקים ומשפטים מהמקורות.

בבקשה. זה ביניכם תדונו. אני רוצה רק דבר אחד, שאותו נושא שדברנו בבוקר אתם תוכלו ללעוס אותו טוב טוב ואולי אפילו לבלוע. לבלוע אותו לא פשוט, "לבלוע" זה נקרא שאתה נכלל מזה וכבר בכל המצבים שלך בחיים אתה רואה שהבורא הוא הפועל. לא אתה ולא החברים ולא בני הבית ולא מנהל העבודה, אלא הבורא הוא הפועל. הוא מביא לך את החושך בכל מיני צורות, כדי לדחוף אותך לקומה שנייה. ואתה בעצמך עכשיו מחפש איפה היא הקומה השנייה והיא כבר אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אז ישיבת חברים יכולה להיות תמיכה בזה.

זה מה שאני אמרתי כל היתר עליכם, עזבו אותי. גם בעניין הצורה, אתם רוצים לעשות את זה בעשיריות, בעשיריות. יחד כולם, כולם. לא חשוב תעשה כאן אופרה מה שבא לך, מה שתסכימו תעשו. יופי.

קריין: אנחנו ממשיכים בקטעים הנבחרים שלנו, בנושא "האפס המוחלט". ואנחנו בקטע מספר 11 מתוך רב"ש א' "עניין אמת ואמונה".

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

זאת אומרת, אני מרגיש רע. למה אני מרגיש רע?

תלמיד: כי מנותק מהבורא. האגו גדל אז הוא מנותק מהבורא.

כי אתה מרגיש מה שהבורא נותן לך בתוך הכלים האגואיסטים שלך. הבורא רואה את המצב שלך טוב, הוא טוב ומטיב. הוא נותן לך כל פעם מצבים יותר ויותר טובים, אתה מרגיש את עצמך כל פעם יותר ויותר גרוע. מפני שאתה לא מתקן עדיין את הכלים שלך והם נמצאים עדיין בעל מנת לקבל ולכן את ההשפעה שלו הטובה אתה מרגיש כרעה.

איך אתה יכול לתקן את הראיה שלך ולמה אתה עושה את זה?

תלמיד: מטעם חשיבות המטרה.

מה המטרה?

תלמיד: המטרה לתת לבורא מקום להתגלות.

זאת אומרת, זה שאני מרגיש רע זה ניתן לי כדי שאני אשנה את הראיה שלי, את היחס שלי. "עיניים להם ולא יראו." זאת אומרת, אני צריך את המצב הזה שאני מרגיש רע, גרוע וגרוע מאוד, לראות את המצב הזה רק כי כך נראה לי בכלים דקבלה שלי. אבל אם הייתי בכלים דהשפעה למעלה מהכלים שלי, הייתי מרגיש את המצב הזה כטוב ומטיב.

זאת אומרת, ומה אני עושה עכשיו? אני בונה את שתי הקומות האלו אחת מעל השנייה. קומה תחתונה זה מה שאני רואה בתוך האגו שלי במצב כמו שהוא רע, לא מרוצה, נמצא במרה שחורה, דיכאון וכן הלאה. המצב השני שלמעלה מזה אני הולך במה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת" שהמצב הוא טוב מאוד כי כך הוא נראה בעיני הבורא.

אנחנו בזה בונים את הכלי, אחר כך אנחנו נראה שזה באמת כך. אלא עכשיו אנחנו צריכים לייצב את ההסתכלות הזאת הדואלית דעת ולמעלה מהדעת. למה אני עושה את הקומה השנייה? הרי אני מרגיש את עצמי ברע, אני רוצה לעשות נחת רוח לבורא. לכן אני מתאר לעצמי שאני נמצא במצב הטוב ביותר. כי לא יכול להיות שאני אי פעם בכלל נמצא במצב רע. אם אני קבעתי שאני נמצא במגע עם הבורא, אז אין באף מצב שלי משהו רע.

אלא כל מצב שאני מרגיש בו רע, זה כדי לדחוף אותי לעלות למעלה ממנו ולקבוע שהוא טוב. וכך מלכות עולה לבינה. או כמו שאנחנו למדנו שנכללים במלכות דעליון והיא הופכת להיות כתר לתחתון, לפרצוף שלי הרוחני.

בשבילי מאוד חשוב מי היה ומי לא היה בשיעור. רק שתבינו, אין כאן פשרות אין כאן כלום. תופסים כן, לא אז לא, זה הכול תלוי בהשתתפות.

שאלה: הקומה התחתונה היא ברגש, הקומה העליונה היא בשכל?

כן.

שאלה: האם אתה יכול עוד פעם להגדיר מה זה בדיוק חושך ולמה הוא נקרא חושך.

חושך זה מה שאני מרגיש בתוך ההרגשה שלי.

תלמיד: למה הוא נקרא חושך?

אני לא יודע, כל אחד לפי מה שהוא חושב לפי הכלים שלו, לפי הרצונות שלו.

תלמיד: מצד אחד הוא תופס אותי החושך עצמו ולא נותן לי חשיבות הבורא. ומצד שני רק בחושך אני יכול להתפתח. איך להתייחס נכון לחושך?

אמרתי לך, עם הרגשת החושך אתה בונה עוד נקודה למעלה מהחושך, ואתה אומר "זה בא מהבורא". זאת אומרת, אני מקבל שהחושך הזה בא מהבורא. העולם חשוך, לא טוב, לא הולך, הכול זה בא, נורא, זה בא לי מהבורא. זו נקודה אחת. למה אני רואה את זה כחושך? כי אני נמצא בכלים דקבלה. מה אני צריך לעשות? לבטל את זה, משהו לעשות? לא כלום. כלים דקבלה, זה הוא ברא, "בראתי יצר רע", נותן בכלים דקבלה הרגשת החושך, הוא בעצמו. מה הוא רוצה בזה לעשות? בינתיים זה הכול הוא פועל. הוא רוצה שאני אתחיל לבנות אמונה למעלה מהדעת, שאני אתחיל לבנות מדרגה שהיא למעלה מהרגשת החושך.

איך אני עושה את זה? אני אומר שזה בא מהבורא, מטוב ומטיב, אני מרגיש אותו כרע, מה שמקבל ממנו, מפני שהתכונות שלי הפוכות ממנו. אז אני עכשיו צריך לקבוע את היחס שלי ברור למצבי. אני מרגיש רע מפני שאני הפוך מהבורא. אני עכשיו צריך להתייחס לבורא כטוב ומטיב, זה שאני מרגיש רע זו בעיה שלי. אני רוצה עכשיו רק להזדהות עימו, כל מה שאני מקבל זה טוב מאוד, רק אני מרגיש את הרע הזה בכלים שלי המקולקלים.

אני רוצה להזדהות עימו, שממנו מגיע אור העליון ואצלי הוא הופך להיות לחושך. אז שתי הקומות האלה, מה שאני מרגיש ומה שאני מבין, הן כבר נמצאות אצלי, אני מייצב אותם. מה אנחנו עושים איתן הלאה? אני רוצה להיות דבוק לנקודה העליונה שלי, איפה שאני דבוק בבורא ואומר, לא, זה הכול בא מהבורא, מטוב ומטיב שכך עושה לי כדי שאני אדבק אליו למעלה מהחושך.

ואני לא מבטל את החושך ואני לא מבטל כלום. אני רק קובע זה שאני מרגיש רע, זה בגלל הכלים המקולקלים שלי. אחרי שאני קובע את הדברים האלה, איך אני הופך את הכלים שלי למתוקנים. את זה אנחנו עוד נלמד. כך אנחנו יוצאים מכל ההרגשה הרעה. ולא כדי לצאת מהם אלא כדי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: מה נמצא בקומה שנייה?

בקומה השנייה אני לא יודע מה נמצא, אלא למעלה מההרגשה הרעה, אני נדבק לנקודה הלבנה, שזו מדרגה יותר עליונה, שם זה אור. שם זה יחס יפה וטוב והבורא הוא טוב ומטיב. הטוב ומטיב הזה, הוא מאיר לתוך הקומה הראשונה ואני מרגיש חושך ורע. כל החושך ורע זה מניגוד התכונות. זה שאני הפוך מהאור.

קריין: נקרא שוב קטע מספר 11, מתוך רב"ש א', "עניין אמת ואמונה".

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו." מה שאנחנו מרגישים בתוך הדעת, בתוכנו, בתוך הרצון לקבל. "אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש."

אז הוא כבר מקבל את זה כמו שאני מקבל. זאת אומרת, מה שאני מרגיש זו אמת, ומה שזה בא מהבורא זו אמת אלא מה הבעיה היא, שאני מרגיש בתכונות שלי את הדברים האלה כשליליים. "ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי," כאן מתחילה להיות קביעת המדרגה הבאה. לי לא חשוב איך אני מרגיש את עצמי. למה? איזה תירוצים יכולים להיות כאן? כי אני מבין שזה הבורא עשה לי בכוונה. אם אני מסתכל על המצב הזה שהוא מצב מלאכותי, שהבורא כך משחק איתי ונותן לי הרגשה הזאת, זה ממש משחק מצידו, אז אני מקבל את המשחק הזה ואני מתייחס אליו כך. זאת אומרת שזה מגיע לי כדי שגם אני אשחק עם זה.

"ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע." זאת אומרת, זה חשוב שאני מרגיש את עצמי טוב או רע אבל חשוב לי להפוך מה שלא יהיה את היחס לבורא לטוב. זה נקרא להיות בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, להגיד, מה שאני מרגיש בכלים דקבלה שלי, זה בגלל הכלים דקבלה. לכן אני מרגיש רע ובאמת מה שאני מקבל מהבורא, מקבל טוב.

"אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים." זאת אומרת, להשתדל לתאר לעצמנו שהבורא הוא כך מכין לי את הדברים, שאני אבין שמקבל ממנו טוב והטוב הזה בכלים שלי מתהפך לרע. "והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח." לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר."

זאת אומרת, מספיק לי להרגיש רע, ולהגיד שאת הרע הזה, אני מרגיש מהבורא הטוב, ששולח לי טוב, רק הטוב הזה מתהפך בי לרע בגלל התכונות שלי. זו כבר עבודה. "אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(רב"ש - א'. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

לפחות בקביעה הזאת, שמקבל ממנו טוב ואני מרגיש את זה כרע. זה כבר מצב רוחני.

תלמיד: אם במצב הקיים אני רוצה דבר אחד, להידבק בבורא, ולא רוצה לשנות את המצב גשמי, ולא את ההרגשה?

אתה לא משנה שום דבר, אתה משנה רק את היחס שלך. וגם רק את היחס שלך, לא שום מצבים, כלום. זאת אומרת, אני מקבל מהבורא, כל מה שאנחנו מרגישים עכשיו, כול זה הוא מצייר בנו? כן. מצייר בנו דברים טובים או רעים? בדרך כלל אפורים, אם לא שחורים, אז למה זה ככה? בגלל שאני הפוך ממנו.

שאלה: ואז אני שמח שיש לי הזדמנות ואפשרות להידבק בבורא. אבל מה אני עושה עם יש לי בעיה בעשירייה, בעיה במשפחה? כאילו אני לא רוצה לשנות את זה.

בעיה בעשירייה, אתה צריך לעשות מה שכותב רב"ש. בעיה במשפחה, בעבודה, בכל מיני מקומות, תפתור את זה כמו שאתה רגיל. מדובר רק ביחס שלך לבורא, איך אתה קובע שאתה מקבל ממנו כול טוב. 

תלמיד: כאילו יש אדם שעובד מול הבורא ויש אדם שעובד בעולם הזה עם העשירייה, עם המשפחה, כל זה רק כדי לקבוע את נקודת הדבקות בבורא בכל מצב.

נגיד שזה ככה. אתה צריך כאן לקבוע רק דבר אחד, ולא להביא עוד איזה שאלות ובעיות, שאתה אוהב להסתבך. כל מה שאני מרגיש, אני צריך להרגיש טוב מאוד. אני מרגיש לא כך ואפילו רע מאוד מפני שהתכונות שלי הפוכות מהבורא. רצונות, תכונות, כול מה שיש בי, הפוך.

במידה שאני הפוך, האור העליון שממלא את כל המציאות, מתהפך לחושך. זה הכול. יותר מזה אנחנו לא מדברים. אבל צריכים כל הזמן להחזיק את עצמנו בזה. לְמה זה מוביל אותי? שאני צריך עכשיו לקבוע משתי הנקודות האלה, במה שאני מרגיש ומה שאני מבין, בשתי הנקודות האלה אני כבר מתחיל לקבוע את המציאות החדשה. רע מאוד, כך אני מרגיש בתוך הכלים שלי. מאיפה הרע הזה בא? מהבורא שהוא טוב ומטיב ומביא לי אור וזה מתהפך לחושך. זה המצב הראשון, המדרגה הראשונה, שממנה אנחנו מתחילים לעלות.

זה לא יעזור לנו, אנחנו נצטרך ליישב אותה, אנחנו נצטרך לקלוט אותה טוב. אתם תצטרכו לדבר על זה עוד מעט עם התלמידים שלכם כי העולם מתקרב לזה ובזה אתם תוכלו להסביר להם את ההתייחסות הנכונה למציאות. אנשים בעולם מרגישים את עצמם, וירגישו את עצמם מיום ליום יותר ויותר רע. מה תעשה איתם, איך תסביר להם? למה זה נקרא "חכמת הקבלה"? שיטה איך לקבל מהבורא, מהטוב ומטיב בדיוק את הטוב ומטיב.

תלמיד: גם בבוקר וגם עכשיו נוצרה איזו הרגשה של פינג פונג. מצד אחד הביקורת הזאת והחושך, איפה אני נמצא. אבל מצד שני כשאתה אומר מעל הדעת, אז פתאום נהיה לי נחת, פתאום אני נרגע.

יפה, בסדר. אז מה?

תלמיד: אני מרגיש שאני מפסיד את העבודה.

איזו עבודה יש לך חוץ מלקבוע את שני הקומות הללו? 

תלמיד: זה נהיה מהר מדי.

אה, נחכה עוד 10 שנים.

תלמיד: לא, זה בדיוק מה שאני לא רוצה להגיע.

אז למה לחכות? אני לא מבין. אם אתה מרגיש בצורה רגשית, אם אתה יכול ככה לקבוע שיש אצלי הרגשה והיא רעה ואני יכול לנתק אותי מההרגשה הזאת לנקודה אחת למעלה ממנה ולהגיד שמה שנמצא בהרגשה הזאת אני מקבל מהבורא, טוב ומטיב, יש לך כבר איזו אחיזה בבורא, מגע עימו. זה לא יכול להיות באדם שעכשיו הגיע לכאן ומתחיל ללמוד. הוא לא מתמצא בזה, אין לו עדיין החלוקה הזאת הפנימית, הרגשית. אין. כבר מדובר על זה שיש לו כלים נכונים. 

תלמיד: נכון. אני הרגשתי שיש לי מקום שאני יכול לעבוד בו כשאני בחושך.

במה לעבוד עם החושך?

תלמיד: יש לי מקום לעבודה, שאני לא עושה מספיק.

מה לעבוד עם החושך?

תלמיד: גם כלפי החברה, גם כלפי הבורא. גם בחברתי.

מה?

תלמיד: לחפש איפה אני יכול יותר.

מה יותר?

תלמיד: יותר לעבוד בפנימי, יותר לעבוד בחברה.

אין שום בעיה, אחר כך כשאתה קובע את שתי הנקודות הללו, אחת בדעת, ואחת למעלה מהדעת, מה אתה עושה איתן הלאה, נדבר על זה. אבל קודם לתפוס את שתי הקומות.

שאלה: אם אני צריך לחפש איזו הרגשה שהגעתי כמו לסיום בירור, סיום מדרגה, שאני יודע שהצלחתי בתרגיל הנוכחי ואז בא עוד אחד. אבל יש איזו הרגשה שצריך לחפש?

להגיע לסיום התרגיל זה נקרא שאני קובע את שתי הקומות האלו בצורה ברורה. בתוך הרגש ובתוך השכל, שזה מיוצב אצלי ואני מבין שאני מקבל מלמעלה כל טוב. ואצלי בתכונות שלי זה הופך להיות לחושך ולרע, זה הכול. העיקר שאני רוצה שאתם תחיו עם זה, שאתם תרגישו שזה המבנה שלכם הפנימי.

שאלה: בשתי הקומות האלו, המצב שאני מדבר על הרגשות שלי ומה אני מרגיש זה ברור, כי ככה אני מרגיש ואין פה יותר מדי עבודה. לגבי לקבוע שזה בא מהטוב ומטיב, חסרה לי איזו התחלת גדלות הבורא בנקודה הזו, כדי שאני אתחיל את הדיון הזה.

זה נקרא "אמונת חכמים", יש בזה הרבה דברים. תקבל את זה ותתחיל לפתח.

תלמיד: מה זאת אומרת תקבל?

שזה בא מלמעלה, מהבורא והוא טוב ומטיב ורק אצלי האור הופך להיות לחושך.

תלמיד: חוץ מהמילים האלו שאני אומר..

תנסה יותר ויותר לדבר כך עם עצמך ותתחיל להרגיש. תתחיל להרגיש שאתה בזה בונה בתוכך את שתי הקומות הללו. הקומה התחתונה זה החושך בתוך הרצון לקבל שלך ולמעלה ממנו אתה בכל זאת מבין ואפילו מרגיש במקצת שזה בא מהבורא הטוב ויש מעל החושך הזה אור ורק אתה מרגיש אותו כחושך. כי זה אור של השפעה, אור של נתינה ואתה בתכונת הקבלה ולכן אתה אותו כך מרגיש.

שאלה: ברצון לקבל תמיד מרגישים חושך?

רצון לקבל תמיד מרגיש חושך, אם הוא לא מקבל את זה בצורה ישירה כקליפה. רצון לקבל לא מיועד לקבל, מלכתחילה בעולם הרוחני רצון לקבל הוא מצומצם, יש עליו צמצום. אם אתה רוצה להיכנס לרוחניות אתה צריך לצמצם את הרצון לקבל שלך.

תלמיד: זה משנה איזה סוגי חושך אני מרגיש ברצון לקבל?

מה שיש.

תלמיד: נניח ויש חושך מזה שיש בעיות במשפחה, ויש חושך מזה שאני לא מצליח להתחבר עם העשירייה, האם יש הבדל?

נגיד שלא.

תלמיד: זאת אומרת, בשני המקרים אני צריך לשנות את היחס ולהבין שהכול בא טוב.

הכול יחסי. מה שיש לי ברצון לקבל ועכשיו זה חושך, זה חושך. כך אני עדיין מקולקל, אבל אני מקבל את זה דווקא מתוך האור שמגיע אלי מהבורא. הבורא מאיר עלי, לכן אני מרגיש יותר רע. למה אני מרגיש את הרע? הרע הזה בעצמו דוחף אותי לבנות מגע עם הטוב.

תלמיד: אז מה זה נקרא להפוך את החושך לאור? הרי החושך תמיד יישאר.

כן.

תלמיד: אז מה זה נקרא להפוך את זה לאור?

שלמעלה ממנו אני כל הזמן נמשך לאור, להשפעה, לבורא, לטוב ומטיב, לנקודת הדבקות, למגע עימו.

תלמיד: מה הביטוי של זה אחרי המילים האלו?

ההרגשה שאני בונה קומה שנייה.

תלמיד: לא, הביטוי של זה, נגיד אני מרגיש חושך ואני מבין שאני צריך לבוא לחברה ולהשפיע להם מה שאני יכול, לשיר להם, לתת להם קפה, עוגה, לא משנה מה, האם בזה אני נמשך לאור? הרי חייב להיות איזה ביטוי של השפעה, זה לא איזה אבסטרקט.

כן, על ידי דבקות בחברה. אין שום דבר בעולם שלנו שיכול להביא אותך ל..

תלמיד: זאת אומרת, אני מרגיש חושך. דבר ראשון, אם יש לי כוחות, אני חייב לבוא לחברה ולהשפיע להם במה שאני יכול.

להשפיע להם, להידבק בהם, להתכלל איתם.

תלמיד: לקדם אותם.

אלה האמצעים להתחבר.

תלמיד: אבל זה נקרא שאני נמשך לאור? אני מנסה לתרגם מה זה אור.

דרך זה אתה נמשך לבורא, לאור.

תלמיד: אור אצלי זה יותר השפעה בעשירייה.

נכון.

תלמיד: זה נקרא "קומה שנייה".

כן.

תלמיד: בקומה הראשונה תמיד יהיה חושך, וזה כל פעם ישתנה.

חושך פרטי.

תלמיד: כן.

לכן, רק תבינו שכל החושך שאנחנו מרגישים, שהעולם מרגיש, ונכנס יותר ויותר, זה הכול הזמנה מלמעלה להתקרב לבורא.

תלמיד: ואם לא מרגישים חושך ברצון לקבל, מה זה אומר?

סימן שלא עבדת טוב, שלא עבדת מספיק. שלא הכנת קבוצה, חברים, לימוד. לא השקעת מספיק, אז אתה עדיין נמצא ככה, לא בזה ולא בזה. הזמן תמיד מתחיל מ"ויהי ערב ויהי בוקר", הכול מתחיל מלילה.

תלמיד: בזמן האחרון אתה מדבר על כך, שהחושך שחסר לי כסף בבנק או בעיות במשפחה, זה חושך שאני לא צריך לעבוד איתו. ושצריך לעבוד רק עם חושך שמגיע מזה שאני לא אוהב נניח חבר.

החושך שלי הוא, שאני מרגיש את השפעת הבורא על החיים שלי כחושך ואיך לתקן את החושך הזה כדי להשפיע נחת רוח, ולא כדי שיהיה טוב לי, אלא אפילו כדי להשפיע נחת רוח לבורא, בשביל זה אני צריך להגיע לעשירייה ולהתחבר עם העשירייה.

תלמיד: שוב, אם אני מבין נכון, בשלב הזה אני לא עובד עם חושך שמתגלה לי.

אף פעם.

תלמיד: הבעיות הפרטיות שלי שם.

לא חשוב עם איזה חושך, אתה אף פעם לא עובד עם החושך.

תלמיד: לעבוד, הכוונה שעל פני החושך הזה אני מנסה להצדיק.

לא, רק על פני החושך הרוחני.

שאלה: רק על פני החושך הרוחני?

כן. החושך הגשמי לא שייך למדרגות האלה. אתה מסדר אותן בבנק או בעבודה, באיזה מקום שאתה.

תלמיד: זה שאני מסדר, אנחנו כבר מבינים, בעולם הזה ברור שאני מסדר. נניח, הולך לפסיכולוג, זה מובן. אני מדבר על היחס, אני מרגיש חושך ברצון לקבל, לא טוב לי דווקא מזה שיש לי בעיות בבנק.

אם יש לי בעיות בבנק ויש לי בעיות בריאות, אני הולך למי שאחראי בעולם הזה על הבנק או על הבריאות.

תלמיד: הלכתי. סדרתי

מה שעשית, עשית.

תלמיד: אבל אני עדיין מרגיש לא טוב עם זה, יש תהליך עד שיסדרו בבנק ייקח זמן.

עד שיסדרו. בעל הסולם כותב באגרת ט"ז, שאתה חייב לעשות כל מה שמקובל בעולם הזה, ואחר כך למה שהגעת אתה תגיד שכך הבורא החליט וזה מראש כך הוחלט.

תלמיד: אז זה היחס שצריך להיות, שבורא ככה נתן לי וזהו, אין לי מה לעשות עם זה.

כן. אבל לא שאין מה לעשות, אמרתי לך מה לעשות.

תלמיד: ברור. לעשות בידיים רגליים זה מובן. אבל את ההרגשה הפנימית, אני לא יכול לשנות, האם זה נקרא "נקודת האפס", שאני חי עם זה, זה מה שיש לי? לדוגמה, עד סוף החיים אני חי בלי כסף, וזה אחרי שהשתדלתי, עשיתי הכול, האם עכשיו זה צריך להיות היחס הפנימי שלי לבעיה הגשמית שכרגע מורגשת כחושך?

כל הבעיות באות מהבורא, ואתה צריך להתפלל עבורן. חלק מהן אתה פותר דרך כל מיני אמצעים שישנם לפניך בעולם הזה, רופא, מנהל בנק. וחלק מזה אתה פותר על ידי כך שאתה נדבק למדרגה יותר עליונה, אם אלה בעיות רוחניות שלך. כך אנחנו בנויים.

תלמיד: האם זו הנקודה, אני נדבק לנקודה העליונה אם זה בעיות רוחניות שלי?

כן.

תלמיד: ואם אלה לא בעיות רוחניות?

אתה חייב לעשות מה שמקובל בעולם שלנו.

תלמיד: עשיתי את זה. אני מדבר על רובד פנימי בלבד. אני לא אומר. אני עושה, זה ברור לי.

כן.

תלמיד: אני מרגיש חושך מזה שיש לי בעיות בבית.

תעשה כל מה שמקובל בעולם הזה לעשות.

תלמיד: עשיתי. עדיין מרגיש חושך. איך אני עובד עם זה, עם ההרגשה?

תתפלל לבורא.

תלמיד: זו כבר עצה. ברור לי. להתפלל. אבל מה ההבדל בין זה שיש לי בעיות עם חבר, אני צריך להתפלל לבורא עם העשירייה שלי, ויש לי בעיות בבית, אני גם צריך להתפלל לבורא?

כן.

תלמיד: מה ההבדל?

אלו ואלו נמצאים באותה רמה. ברצון לקבל שלך אתה מרגיש שזה מתגלה לך בצורה ישירה שזה בא מהבורא, וזה מתגלה לך בצורה שזה דרך משהו בא מהבורא, דרך איזה אמצעי. דרך משפחה, דרך בריאות, עוד משהו.

תלמיד: זה בא דרך העשירייה, החברים שלי בדרך, וזה בא דרך המשפחה.

אז תפנה לאותו אמצעי שאתה בו נמצא, שאתה מקבל.

תלמיד: פשוט מהסברים קודמים כאילו אמרת לעזוב את מה שיש שם.

לא. לעזוב, זאת אומרת שזה לא שייך לקומה השנייה בצורה ישירה. אני אגיד לך מה הבעיה. אני לא יכול לענות לך בדרך כלל. אתה מחפש תשובה לכמה צעדים קדימה לפני שאתה מממש כל צעד וצעד. אם היית מממש כל צעד, אז כמו שאני אומר לך, תידבק לנקודה העליונה מעל ההרגשה הרעה, שזה בא מהבורא, מ"טוב ומיטיב", ואצלך זה מתהפך להיפך. תידבק אליו ותראה איך שזה משנה לך את החיים, את העולם. אתה שואל אותי כבר הלאה. תממש את זה, ואז תראה עד כמה שמשתנה לך בפנים. גם הכלים, גם ההסתכלות.

תלמיד: אני פשוט מנסה לתרגם, להבין את השפה, מה זה להידבק לנקודה העליונה?

ברור לי שאני מקבל את זה מהבורא, מ"טוב ומיטיב". אני חי את זה. אני כל הזמן נמצא עם זה. אני נותן לכם עצות. אתם רוצים או מסוגלים לבצע את זה? בבקשה. לא מסוגלים? עדיין לא. אז מה לעשות?

אתה חייב להשתדל להרגיש את זה כל הזמן. ואם אתה לא מרגיש, אתה חייב לתאר את זה לעצמך עד שתתחיל להרגיש. אין דבר כזה שמישהו לא יכול להרגיש את זה. אפשר. אם תשאלו אלף פעם זה לא יעזור לכם. זה יעזור רק בתנאי שאתם תנסו כל הזמן.

אז שוב, יש לי קומה שלי של הרצון לקבל שלי של החיים שלי שבהם אני מרגיש את עצמי לא כל כך טוב. אפילו רע. מה אני עושה עם זה? אני אומר שמה אני מרגיש שם זה באגו שלי, ברצון ההפוך מהבורא. לכן אני מרגיש רע. בעצם, הבורא מאיר לי, ומאיר לי באור, בטוב. רק אני מרגיש את זה כרע. זה מספר אחד.

מספר שתיים. אני אומר, זה בא מהבורא, זה בא ממקור הטוב. אז אני רוצה לא להיות דבוק ושקוע בתוך הרע שלי. אני רוצה להיות מקושר עם הנקודה שממנה אני מקבל את המילוי וזה הופך אצלי לחושך. אבל אני רוצה להיות דבוק לאור, לנקודה העליונה, נקודת ההשפעה שהיא משפיעה עלי.

אני כל הזמן משתדל להיות דבוק בה. זה נקרא "להיות דבוק בבורא", ב"טוב ומיטיב". ואני רוצה להיות בזה כל הזמן, וזה שאני מרגיש את החושך ורע זה מפני שהכלים שלי הם כאלה בינתיים. אבל את שתי הקומות האלה קבעתי לעצמי שהן כאלו.

וכל הזמן להיות גם בתחתונה וגם בעליונה. גם בדעת, זו מדרגה תחתונה, באמונה למעלה מהדעת זו מדרגה יותר עליונה. חוץ מזה אני לא רוצה שום דבר לספר לכם. רק את זה. ואנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו מתעלים כל פעם מהדעת לאמונה למעלה מהדעת. ממלכות לבינה. כמו שהוא מסביר לנו שאנחנו על ידי זה דבוקים במלכות דעליון שהיא שחורה בשבילי, שהיא הופכת להיות אצלי בכתר שלי, שהכתר זה כבר שמאיר.

שאלה: אם אני מרגיש רע ויש לי אמצעי לטפל בזה בצורה גשמית, אני הולך ומטפל, משתדל לשנות את זה בצורה גשמית. אם אין, אני משתדל לשנות את זה על ידי עבודה בחברה, תפילה וכולי. אבל גם זה וגם זה.

זה לא חשוב איך אתה מסדר את זה. בנקים, רופאים או משהו. אני מדבר על היחס. איך אתה מפענח את זה. אם פתרת או לא פתרת לא חשוב. נניח לא פתרת את הבעיה או שכן פתרת. אני מדבר על איך אתה מתייחס למצב שלך.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד. לא משנה, אם פתרתי, או לא פתרתי, יש אמצעי גשמי, או אין אמצעי גשמי, אני בכל המצבים, לא חשוב מה, אני משתדל להחזיק בנקודה העליונה הזאת, בדבקות בבורא.

כן.

תלמיד: בהצדקה.

ודאי.

תלמיד: ואז כאילו אין בלבול. אז ברור שבכל מצב אני עושה פעולת דבקות.

זה ברור. בטוח שכך צריך לעשות.

שאלה: מה קובע אם אני אנסה לשנות את הקומה הראשונה או אני אוכל לבנות קומה שנייה?

אני לא מדבר על שינוי בקומה ראשונה.

תלמיד: ברור לי.

קומה ראשונה היא תשתנה עוד יותר ויותר לרע.

תלמיד: זה ברור. אני שואל בפועל. מה קובע אם עכשיו אני מהמצב שבו אני נמצא אתעסק בלשנות את הקומה הראשונה או תהיה לי את היכולת לבנות קומה שנייה? זה שהולך ונהיה יותר רע בקומה הראשונה זה ברור לי.

אם אני הולך ובידיים וכלים שלי מתחיל לשנות את הקומה הראשונה, זה נקרא שאני פשוט טיפש שרוצה על ידי כל מיני אמצעים של העולם הזה לשנות את המצב הרוחני שלי.

תלמיד: מה קובע שאני לא אהיה טיפש ותהיה לי היכולת לבנות קומה שנייה?

שאתה מתייחס בצורה עניינית לזה. שאתה קבלת את המצב הזה מהבורא, ואתה רוצה לפתור אותו רק על ידי זה שאתה נכון מתייחס אליו כל"טוב ומיטיב".

תלמיד: הציור שאליו אני צריך להגיע הוא מאוד ברור לי. אני פשוט לא יודע איך לעשות את זה.

ברור לך שאתה מקבל מהבורא?

תלמיד: כן. אני לא יודע איך לבנות קומה שנייה.

זה שאתה מרגיש, לא מרגיש, מבין שאתה מקבל את זה רע מהבורא, "הטוב ומיטיב", זה כבר קומה שנייה.

תלמיד: אז איך בונים את הקומה השנייה, אחרת אתה כל הזמן נמצא בראשונה?

לא. אתה נדבק לאותה הנקודה שזה הבורא הטוב והמיטיב עושה לי. זאת הקומה השנייה.

תלמיד: אבל הוא לא טוב ומיטיב.

אתה אומר שהוא טוב ומיטיב ומאיר לי באור שהופך להיות לחושך בקומה שלי.

תלמיד: אבל אני לא מרגיש את זה. אני מרגיש את הקומה הראשונה ורק הולך ונהיה שם עוד יותר גרוע.

אתה יכול לתאר לעצמך שאתה מקבל את זה מהבורא?

תלמיד: כן.

אז תהיה בנקודה הזאת בלבד. זה הכול.

תלמיד: אבל זה נקרא "קומה שנייה"? זו לא קומה שנייה.

היא תהיה הקומה השנייה. אתה עוד לא הפכת את החושך הזה לאור.

תלמיד: זה מה שאני שואל, איך אתה מתחיל לשנות את החושך לאור? כי אחרת אתה מנסה לשנות את הקומה הראשונה כל הזמן.

לא, בקומה הראשונה אני לא נוגע, מה אתם רוצים עם זה אני לא מבין. מה אתם רוצים עם הרצון לקבל שלכם שאתם מרגישים בו רע?

תלמיד: אני לא רוצה, אבל ככה הוא פועל.

איך הוא פועל?

תלמיד: אין לו יכולת לפעול אחרת, הוא סובל והוא רוצה לשנות ולא לסבול.

אז לך תשנה ותעזוב אותי, זאת לא חכמת הקבלה.

תלמיד: אני רוצה ללמוד את חכמת הקבלה. כולנו רוצים שואלים אותה שאלה.

אז אני אומר לך מה לעשות, ואתה אומר "אני לא רוצה".

תלמיד: אני לא אומר שאני לא רוצה, אני אומר שאני לא יודע איך.

תידבק לנקודה העליונה שממנה אתה מקבל, זה נקרא שהבורא בא אליך וממלא אותך בכל טוב, ואתה מכל הטוב מרגיש רע בגלל הכלים שלך. נניח שיש לך איזה קטע שחור שזה הכול הרצון לקבל שלך, והוא כולו נראה לך שחור בגלל שהוא מלא אור, רק אתה מרגיש אותו כחושך. אבל בא אליך מלמעלה איזה צינור של אור ואתה רוצה להידבק לצינור, לכניסת הצינור אליך. שם זה האור והוא בא אליך, האור הלבן, והופך להיות בך בחושך שחור.

תלמיד: מה זו הדבקות הזאת לאותו צינור?

שאני דבוק בעובדה, בהנחה בוא נגיד, שישנו הבורא והוא העליון ואין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, ורק באור הוא רוצה למלאות אותי וללמד אותי איך אני הופך בינתיים את החושך הזה שבא לי מהרגשת האור, לאור ממש, ש"חשיכה כאורה יאיר". שאין חושך, אלא אני עושה מהאור חושך.

תלמיד: עם מה שאתה מרגיש בקומה הראשונה, אין לך מה לעשות עם זה אלא להמשיך לסבול. להיות דבוק בו ולסבול.

אם אני דבוק, אני כבר לא סובל.

תלמיד: אני סובל.

אז אתה לא דבוק בו.

תלמיד: זו בדיוק הבעיה, אפילו שאני משייך אליו אני עדיין סובל.

תנסה כל הזמן להיות דבוק בו יותר ויותר. על ידי כאלה השתדלויות שלך, זה נקרא "כניסות ויציאות", "כי מציון תצא תורה", יבוא המאור המחזיר למוטב וייתן לך נקודת מגע ואחר כך יותר ויותר בו. אנחנו מדברים, אבל אם אתם לא תעשו אחרי הדיבורים האלה מה שצריך, לא יצא מזה שום דבר חוץ מדיבורים, ונעזוב את זה וזהו.

שאלה: אם אני מבין ומקבל, שכל החושך שהבורא נותן לי בא מטוב ומיטיב ולטובתי, רק שאין לי כוח לסבול את המכות האלו, מה אני צריך לעשות?

עשירייה. להגביר על ידי העשירייה מגע עם האור, עם מקור האור. אין, כאן אלה חוקים רוחניים ומוחלטים, רוצים, מקיימים, לא רוצים, לא. יש כאן בדרך חולשה אבל חוץ מזה כלום. וכאן צריך להיות ממש כברזל.

שאלה: עד השלב של עשירייה יש הבדל בין חכמת הקבלה לדת?

אני לא יודע, אני לא מומחה בדת. אני לא יודע מאיפה אתה שואל, על סמך מה אתה שואל? מה פתאום בא לך לשאול בין זה לזה?

תלמיד: אנחנו אומרים שבדת בן אדם אומר שהכול בא מהבורא והכול בסדר. זו המתקה של המצב.

אז הוא סתם בא ואומר מפני שלימדו אותו. זה נקרא "מצוות אנשים מלומדה", גרסא דינקותא, אבל לא שכך הוא רוצה לקבוע בעצמו. אין לו מגע עם הבורא שהוא קובע שזה כך, שזה הבורא והכול בא ממנו והוא טוב ומיטיב. אנחנו צריכים לפתור את המשפט הזה, לפתוח אותו. אין כאן שום קשר לדת.

שאלה: אפשר לאחוז בנקודת הבורא בזמן החושך, בלי שמכניסים את החברים לציור הזה ולעבודה הזאת?

בדרך כלל לא. אני לא יודע מה זה בלי להכניס וכן להכניס, כי בכל זאת אתה כבר נכלל מהם, ודווקא בזכות זה שאתם קשורים יחד באיזו צורה, יש לך יכולת להתייחס לחושך ולאור בצורה כזאת. כי הקשר עם החברים, עם העשירייה, נותן לך כבר יכולת להתחיל להבחין בין השפעה, קבלה, חושך ואור. זה רק מזה בא, אמנם אתה לא מודע לזה.

שאלה: אז כשאני מרגיש חושך בכלים שלי ורוצה לתפוס בנקודת הבורא, שזה בא מהבורא ולכן הוא טוב ומיטיב כמו שדיברנו כל הזמן, אני צריך לדאוג לחברים במקום לדאוג לעצמי. זה בסדר או שזו כבר פעולה נוספת? הרי החושך הוא כי אני דואג לעצמי ואני סגור בתוך הכלים דקבלה. אני רוצה לצאת מהנקודה הזאת ולדאוג לבורא. אבל אני לא יכול לבורא, אני צריך לדאוג לחברים.

זה אמצעי נכון.

שאלה: מה לעשות אם הרע והחושך מעוררים הרגשה של שמחה והודיה, האם זה אומר שאני מזוכיסט, או מה אני עושה עם זה בכלל?

אם אני שמח מזה שאני מגלה חושך ורע, ואני מדבר על העבודה הרוחנית, אז אני שמח מזה מפני שהחושך והרע שאני מרגיש, אם אני הולך באור ה', בנתיב הזה, הוא מסמן לי מדרגה חדשה רוחנית שתמיד מתחילה מהערב, מהלילה, מהחושך. ולכן יש לי כוח לסבול את זה ולהתקשר לחברים, ומהר כמה שאפשר להכניס את האור ולהביא את עצמי למדרגה עצמה. וכך זה כל פעם.

מברכים על הרע כמו על הטוב, על החושך כמו על האור, כי מבינים שהשלבים האלה בונים אותנו. ואין לך לאן לברוח, אין. שמעתי כל מיני תירוצים בחיים שלי, זה לא יעזור אפילו שתמות. אתה לא יכול לעשות כאן שום דבר, את הנקודה שלך, את החלק שלך באדם הראשון אתה חייב לתקן.

שאלה: אני יכול להגדיל את החושך ודרך העשירייה לקבל אותו כאור, כי הוא מקרב אותי לבורא?

לא מגדילים את החושך אלא מידבקים דרך העשירייה בבורא, וכך הופכים את המצב הרע למצב הטוב שמצדיקים אותו, עד שמתקנים את הכלים ומרגישים בהם את האור. חושך זה אותו האור, זה רק תלוי בכלים שלנו. ארמית ועברית הן שתי שפות הפוכות, עברית זה מהפנים וארמית זה מהאחוריים. אז בארמית לילה, חושך, נקרא "אורתא" אור, רק באחוריים. אין באמת לילה, אין חושך, זה פשוט האחוריים של האור.

שאלה: אז רק לפשט כדי שיהיה מאוד ברור מהו המילימטר שנמצא עכשיו מלפני קדימה. מגיע הרע ואני אומר שזה מהבורא הטוב ומיטיב.

אם אתה נמצא בקשר יפה ונכון עם כולנו, אתה תגיד את זה מיד. אם אתה לא נמצא בקשר טוב איתנו, אתה תסתובב עם החושך שלך, עד שבכל זאת אחרי מאמצים וכל מיני ייסורים אתה תבין שזה בא כתרגיל. הכול תלוי במידת הכנעת האדם כלפי הסביבה, אבל או יותר או פחות בכל זאת הוא יגלה את זה. יכול להיות לא בגלגול הזה, יכול להיות מי יודע מתי.

שאלה: לא ברור מה זה אומר להיות דבוק.

להיות דבוק זה נקרא להיות דבוק בנקודה הלבנה שנמצאת למעלה מהרצון לקבל שלי שבו אני מרגיש חושך, ואני דבוק בנקודה הלבנה הזאת כי זו נקודת האור שהבורא מביא ולכן אני מרגיש את החושך. כי הוא מאיר לתוך הרצון לקבל שלי, אבל אני דבוק למעלה מהרצון לקבל שלי בנקודת האור. הרצון לקבל שלי כולו נקרא דעת, דעתי, והנקודה הזאת למעלה נקראת "אמונה למעלה מהדעת", זו נקודת ההשפעה. וכך אני אוחז במצב שלי, דעת ואמונה למעלה מהדעת. זה הכול.

שאלה: אני לא יכול לתאר אותו ברגש שלי ולא במחשבות שלי, אז איפה אני מרגיש את זה? את הנקודה הלבנה הזאת?

אני מרגיש את הנקודה הלבנה הזאת למעלה מהרצון לקבל החשוך שלי.

תלמיד: בכל זאת זה נמצא ברגש?

ודאי שזה ברגש. גם אין לנו בשכל כלום, אם אנחנו רוצים משהו לתאר שכלית אנחנו בכל זאת צריכים קודם כל להרגיש את זה. אם אנחנו לא מרגישים, אנחנו גם לא יכולים לצייר את זה בשכל, כך אנחנו בנויים, אנחנו בעלי הרגשה.

שאלה: כשאדם מגיע למצב שבו פעם ראשונה בחושך, הוא מרגיש כבר איזה יחס מיוחד עם העליון, הוא צריך לשמור את המצב הזה?

לא צריך לשמור שום מצב, צריך להיות רק דבוק בבורא, אם אפשר דרך עשירייה. וכל המצבים יעברו בקצב ובצורה כמו שצריך להיות.

תלמיד: במצב כזה, להתכלל, לשמור על כל מיני ניסיונות של החברים, או להיזהר מזה? כי הרבה פעמים אנשים נותנים פירושים.

מה אכפת לך מזה?

תלמיד: אז צריך לסגור את האוזניים?

כן בטח. "יש אומרים", עזוב את זה.

שאלה: מה לעשות שהבעיה היחידה מבחינתי זה להיכנע לסביבה. אמרת, שזה המפתח ואם לא נכנעים לסביבה אז אי אפשר.

קשה, לא אמרתי שאי אפשר. במיוחד בהתחלה זה אפשרי אפילו בלי להיכנע לסביבה כי אתה עוד לא מסוגל, עוד אין לך כלים, עוד אין לך נכונות לזה. בהתחלה זו לא בעיה שאתה לא נכנע לסביבה, אחר כך זה יבוא, אחר כך אתה תראה שזה הפתרון.

תלמיד: כשאני מרגיש חושך זה בגלל אי היכולת להיכנע לסביבה, פשוט לא מסוגל, מה אני עושה עם זה? זה הדבר היחיד שגורם לי חושך, כל השאר לא נוגע בי אפילו.

אתה מרגיש חושך?

תלמיד: רק מזה שאני לא מסוגל להיכנע לחברים.

זה כבר חושך אחר לגמרי. אנחנו מדברים בחיים שלנו, במצב הרוחני שלנו אני מרגיש חושך, ולאו דווקא בגלל שאני לא דבוק לחברים. זה לא המצב, זה אמצעי.

שאלה: מה האמצעי?

אני לא רוצה להיכנס לזה, לי נראה שאתם מפולפלים.

קריין: נקרא קטע מספר 12 מתוך רב"ש - א' "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".

צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(רב"ש - א'. מאמר 28. "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

קריין: נקרא שוב.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, זאת אומרת, נמצא בהשפעה, באמונה, כולו בטוב ומטיב, בנתינה, כאילו כבר זכה לכאלו כלים. ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב1." כי הוא זכה בכלים האלו, מתאר לעצמו כך, ואז הוא רואה שהבורא גם כזה. "והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך," בכלים האחרים שיש לו כרגע, בכלים דקבלה הוא רואה ההיפך, העולם חשוך, הבורא לא גורם שום דבר טוב, אם בכלל נמצא. "מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה," כאילו הבורא טוב ומטיב, כאילו שהוא מתנהג עם העולם בטוב ומטיב, כאילו כולם מקבלים את הטוב והמטיב, למה כאילו? כי אף אחד בעולם והוא בעצמו לא מרגיש את זה. למה? הכלים מקולקלים. אפשר להגיד אחרת, אין עולם, אלה הכלים שלי ואני בכלים הפרטיים והכלליים שלי מרגיש שהכול חושך ורע. "ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה'," שיש אמצעי, ישנה שיטה שאני יכול לתקן על ידי הקשר עם הבורא את הכלים שלי, לקדש אותם, לתקן אותם, ואז אני אביא את עצמי למצב שהעולם כולו טוב, כולו אור. בשביל מה? לא כדי שאני ארגיש טוב, אלא כדי לעשות נחת רוח. "ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(רב"ש - א'. מאמר 28. "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

שאלה: אני לא מבין על איזה חושך אנחנו מדברים?

כל דבר.

תלמיד: כי כשאנחנו אומרים חושך בחיים, אתה אומר תעזבו את זה בצד לא להתעסק עם זה.

בינתיים. אתה רוצה כבר להתחיל לשנות את החיים שלך על ידי הקשר עם הבורא?

תלמיד: לא. אני שואל את עצמי מה זה חושך רוחני? כי לפחות אני, מרגיש שגם החושך הרוחני הזה מתגלה אליי דרך דברים שקורים פה, שאני לא מצדיק, לא מצדיק את החבר, לא מצדיק את הרב. אז אני שואל את עצמי מה זה חושך רוחני, דברים שקשורים לקבוצה, ללימוד?

לא, אלה דברים קטנים. אני זוכר שכשהגעתי לחכמת הקבלה, רציתי לדעת מהו סוד החיים, מטרת החיים, בשביל מה אני חי, איך אני יכול לפתור את מהות החיים לעצמי. זה נקרא [חושך רוחני]. אני עדיין רוצה לגלות בשביל מה אני נמצא בעולם הזה, אני רוצה להאיר את השאלה הזאת "מה הטעם בחיי?". "החיים האלו שעולים לנו כל כך ביוקר, מי נהנה?", את זה אני רוצה לגלות עדיין, אני רוצה לגלות את סוד החיים, את מהות החיים. ועדיין לא גיליתי את זה, אני מבין את זה קצת, מגלה קצת אבל זה קצת. ככול שאתה טועם מהארוחה היפה שלפניך אתה עוד יותר רעב.

תלמיד: זה מזה שיש חוסר טעם בעבודה חוסר בחשיבות?

זה עוד יותר, שאני מתקדם בשני הקווים. אתם שוכחים ולא מרגישים את זה עדיין, בשני קווים, בקו אחד אני משיג את הטוב ובקו השני אני מרגיש יותר תיאבון וחוסר.

שאלה: בקטע הזה הוא מתאר לעצמו את הבורא הטוב ומיטיב והוא מתחיל לקבל חשיבות לזה ומרגיש כבר שהוא באמת טוב ומטיב ושמח ומודה לבורא. האם להשתוקק למצב הזה או שפשוט להחזיק ואז אם המצב הזה יבוא אז יבוא?

אתה יכול לקבוע השתוקקות? בבקשה. זו לא שאלה. אנחנו צריכים לגלות את הטוב ומטיב, אין עוד מלבדו, זאת המצווה הגדולה היחידה. הגילוי של זה הוא על ידי הדבקות בחברים ודבקות בבורא, אחר כך.

שאלה: בעל הסולם כותב ש"כל העניין של מרתף החשכות, זה "טרחה גדולה וחכמה עמוקה רואה הבן ברחמי אביו האלה", שכל החושך הזה שאנחנו מקבלים, אנחנו רואים בזה טרחה של הבורא.

שהוא סובל יותר מאתנו ועשה לנו את החושך בכוונה.

תלמיד: איך לחפש את גדלות הבורא שתהיה כל הזמן, לשם אנחנו כל הזמן משתוקקים? כלפי האור הזה אנחנו רוצים כל הזמן להיות ואז נראה את החושך כמקום של אור?

אתה חושב שיש אור וחושך, יש יחס שלך לזה בלבד. אז אנחנו מחפשים איך לשנות את היחס. ולשנות את היחס זה לצאת ממלכות ולהידבק בבינה. כשאתה רוצה בהשפעה אתה מרגיש את האור, כשאתה רוצה בקבלה, אתה מרגיש את החושך. מבחוץ שום דבר לא משתנה.

תלמיד: למה שאני אראה את החושך כטרחה של הבורא, שהוא התאמץ להכניס אותי למצב הזה?

הוא עשה את ההסתרה כדי לתת לך אפשרות לשנות את הכלים שלך מקבלה להשפעה. כי אחרת לא היה מעורר אותך להשפעה, רק על ידי הרגשת החושך. רק על ידי הרגשת הרע, כשאתה מרגיש רע, אין לך ברירה, אז עוד יום, עוד יומיים, עוד עשר שנים, עוד אלף שנה, אתה יודע, ברוחניות זה ממדים אחרים. אבל אתה בכל זאת תבוא לזה, אני אומר לך מניסיון של ארבעים, חמישים שנה.

תלמיד: איך לראות את החושך כמתנה של הבורא? איך לראות את ההסתרה כמשהו הכי חשוב?

כשאתה מתחיל לעבוד עם שני קווים, אתה מתחיל לראות עד כמה שכל אחד מהם הוא הכרחי כדי להתקדם. ואז אור וחושך הופכים להיות בשבילך באותו משקל, שווים. כי אין הבדל בין אור לחושך, זה הכול כדי לעורר אותך. כמו שאתה משחק עם ילד, ככה וככה , ככה וככה, כדי לנענע אותו.

אני רוצה לראות איך אתם תסדרו למחר את ישיבת החברים, אני אומר בשיא הרצינות. המצב הזה שעוברים, אם אתם תוכלו לשחק אותו, לנהל אותו, לעטוף אותו נכון, שכולם, לא רק אתם בעשיריות כאן, אותן אני לא מחשיב כאן בכלל, איך אתם מבטאים את הדבר הזה, איך אתם קולטים אותו, איך אתם מציגים אותו לפני כולם. שכול מי שמסתכל בעולם, יבין שאנחנו מדברים על שתי קומות, הבורא הוא טוב ומטיב, דווקא בו אנחנו מרגישים חושך, מתי מתחילים להרגיש אור, זה המלכות, זה הבינה, זה החושך בגלל המצב שלנו, וזה האור בזכות כך שאנחנו עולים לדרגות השפעה, ככה, להראות את המצב הזה איך שהוא חי, שתי קומות.

אני ממליץ לחשוב על זה בכובד ראש כל הזמן. בצורה כזאת הנושא יכנס בכם, נהיה במדרגה הראשונה הרוחנית כבר. זו רק כניסה, לא המדרגה עצמה, אבל בכל זאת כמה שנלחץ עליה, כמה שניכנס בה, אנחנו יכולים שם להתחיל כבר לגלות אור כנגד חושך. לא יכול להיות אחד ללא שני.

שאלה: אמרת בשיעור מקודם ש"אתם תצטרכו לדבר על זה גם החוצה, העולם מתקרב לזה, תצטרכו להסביר את זה ביחס נכון למציאות. אנשים ירגישו את עצמם יותר רע מיום ליום, מה תעשה איתם"? דיברת על זה שאנחנו נצטרך לייצב את שתי הקומות האלה גם לציבור הרחב.

כן ודאי. זאת כל העבודה שלנו. בשביל מה יש לך כניסה לרוחניות? לא לעצמך, אלא רק כדי שאתה תייצב להם את הכניסה. מה זה נקרא מורה דרך? שהוא הולך ופותח, ופותח והם כבר נכנסים אחריו. אתה יודע איך הולכים בצורה נכונה בטיול? יש לפניך מישהו והוא הולך והוא עושה עקבות, כך שאתה רואה איפה הוא שם רגל ואז גם אתה שם רגל, רק באותו מקום ואתה הולך עם המטה. אז אם יש לך לפניך אדם והוא עושה לך את העקבות האלו, הסימנים ואתה בדיוק שם רגל כמוהו ועם המטה, אז אתה הולך בטוח. זה בגשמיות, עכשיו תפרש את זה ברוחניות.

תלמיד: זה מעורר הרבה תהיות.

אבל זה נקרא שיש לפניך מורה דרך, ואתה צריך להיות כך לאחרים. להשאיר להם עקבות ולהכין להם מטה וללמד אותם להתקדם ולהיות לפניהם.

תלמיד: מצד אחד זה פשוט בלתי נתפס, בבוקר קראנו קטע על זה ש"התקשה משה", איך אני אבוא לעם עם נקודת השפלות הזאת. איך אני אסביר להם את זה. זה לא משהו שאפשר לתפוס אותו למי שאין נקודה שבלב וגם עובר איזו תקופה.

לכן אנחנו חייבים להיות ראש, ישר א‑ל, כי הם לא יכולים לייצב את זה לעצמם ואנחנו בשבילם כן חייבים. לכן אתה מקבל התעוררות מיוחדת מלמעלה, כדי שעם ההתעוררות הזאת אתה כבר תמשוך, כמו קטר שמושך את הקרונות, כך אתה תעשה, זה התפקיד.

תלמיד: אבל הם יצטרכו לשמוע על זה ולייצב את זה ולממש את זה, כולם?

לייצב רק דבר אחד, שילכו אחריך. כמו שראית פעם איך הולכת אימא ברווזה ואחריה הצאצאים שלה? זהו, אז אתה צריך להיות כזאת אימא.

תלמיד: אנחנו אומרים שברצון לקבל, בכלים הגשמיים ברמה הפרטית וברמה הכללית, לא יהיה יותר טוב, יהיה רק יותר רע.

כן. כי הרצון לקבל כל הזמן גדל ולכן החושך בו יהיה מורגש יותר יוותר מיום ליום.

תלמיד: כשאנחנו מייצבים על זה את הקומה השנייה, אנחנו מבינים את זה ואת התהליך והכול, אבל מה בכלל המשמעות של הפניה לקהל הרחב "על ידי החיבור נרגיש טוב"?

אתה צריך קודם כל לצייר להם דברים טובים, שיפתחו קצת את האוזניים ושיהיה להם נעים ויפה כמו לתינוק, שאתה אומר לו "בוא תראה, תראה", ומכניס לו כפית לפה, כשהוא לא רוצה לאכול. כך אתה צריך לעשות גם עם הקהל. אתה צריך לגרות אותו בדברים הטובים, "אני אספר לך איך להיות מוצלח.. וכך וכך". תראה איך כותבים ספרים מהסוג הזה, עצות לכל מיני דברים, זה מושך. קודם כל פרסום. ואחר כך אתה מסביר שכדי להגיע למה שאני מספר לכם, אתם צריכים לשלם. אתה יודע במה הפרסום נגמר בדרך כלל.

תלמיד: אני רק רוצה להגיד שנראה שהנקודה הזאת היא מאוד מיוחדת, והיא מאוד מבדילה אותנו למשל מכל ארגון או תנועה אחר שמתעסק בחיבור. כי פה אנחנו באים ואומרים, זה לא רק עניין של אנחנו בפירוד ואגו וכן הלאה, אלא אנחנו יודעים שיש כוח אחד שמנהל פה את הכול, ואנחנו יודעים איך לעבוד אתו, איך לקבל את זה נכון, ואיך להתייחס נכון למציאות.

כן.

תלמיד: חיבור הוא אמצעי, זה מבדיל אותנו משאר הדברים.

בטח, גם באמצעי וגם במטרה אנחנו אחרים מכל הארגונים האחרים.

תלמיד: כן, אבל אנחנו בינתיים עוד לא מתעסקים בזה. אנחנו לא מבליטים את ה..

עוד לא, אנחנו עוד לא יכולים את זה לעשות. הם לא יקבלו את זה, הם לא יבינו בכלל על מה אנחנו מדברים.

שאלה: למה, כי לא מספיק רע?

גם כן. אבל הם בכלל לא במידת ההתפתחות כזאת, אנחנו צריכים לפתח אותם לזה. אתה רוצה לקחת ילד לכיתה א' בבית ספר, אבל אתה לוקח אותו מהג'ונגל, מהמדבר, אז הוא יכול להיכנס לכיתה א'? הוא לא יודע בכלל. הוא מסתכל על חתיכת גיר על הלוח, והוא אוכל את הגיר. הוא לא יודע מה לעשות עם כל הדברים האלה, אין לו שום הכנות לבית ספר, אין לו בכלל. הוא צריך להיוולד דורות על גבי דורות, כדי להגיע למצב שהוא כבר מוכן לזה.

לא, אנחנו צריכים בינתיים לספר להם, לפתור להם, לדבר בצורה אחרת בדברים יותר קרובים להם סביב הבעיות שלהם. רק לדבר על החיים, על חיות, על מטרת הבריאה בצורה שזה יהיה מושך, שזה יהיה פותח קצת, שהם מבינים במה אנחנו עוסקים. במה? במהות החיים, במטרת החיים. קצת מה לפני החיים ומה אחרי החיים, ובכל מיני דברים כאלה.

אתה צריך לפתח את הקהל, ללמד אותו, אחרת מה? תתחיל להגיד לו שתי נקודות כמו שאנחנו..

תלמיד: אני מדבר לא על הצורה, זה ברור שצריך למשוך. אני מדבר על התוכן, ממש על המהות.

אתה לא יכול לתת לו את התוכן שלך. אתה צריך לתת לו תוכן שהוא מסוגל לבלוע וליהנות מזה, אחרת הוא יסגור את הפה וזהו.

תלמיד: כרגע עיקר המסר זה, אנחנו חיים בעולם מפורד. בגלל האגו יש פה פילוג, בגלל זה כולם מרגישים רע. אנחנו אוכלים אחד את השני, בוא נתחבר, יהיה לנו טוב.

כי זה חוק הטבע, ואז אתה צריך להסביר לו. להסביר בפריטות, איך הטבע הגלובלי מתנהג, איך כל הרמות של הטבע קשורות יחד, איך אנחנו לא קשורים לזה וחייבים להיכנס לצורה הזאת העגולה. זה דורש הסבר.

תלמיד: אני אומר שברגע שמוסיפים למסר הזה את זה שיש פה תהליך מטרתי של כוח אחד שמניע אותנו, והדרך לעבור נכון את התהליך הזה, זה לבנות שתי קומות. אם אנחנו מצליחים להסביר את זה גם בצורה מושכת ועניינית לקהל הרחב, אז פה אנחנו גורמים למסר שלנו להיות מאוד מיוחד ובולט, ביחס למה שהוא עכשיו.

כן. נכון. כי מה שעליו אנחנו עכשיו מדברים, אנחנו מדברים מדרגה רוחנית ראשונה, אז ודאי שזה שונה מכל מה שיש בכל מקום. ואתה תראה את זה עכשיו בכל המאמרים, בכל החומר של בעל הסולם ורב"ש שבעצם על זה מדובר, רק אנחנו בעצמנו לא ראינו את זה כל כך בולט. אתה עוד תראה מה שקורה הלאה.

אבל צריכה להיות הקדמה מאוד גדולה, כדי להתחיל את זה להסביר. תראה עד כמה שאני נמצא אתכם בזה במאבק עד שהרצון לקבל הזה, עד שהוא מבין, פותח אוזניים, לא, כן. תראה מה שקורה עם המסה שלנו. איפה יש עוד דבר כזה, כאלו אנשים. אבל באמת אם נגיע לדברים כאלה עם הקהל, אז זה כבר ילך בצורה אחרת, יותר מהר, יותר קל. אבל לפני זה הכנה.

תלמיד: נראה לי שאיכשהו לנסות להתחיל לגשש, איך לפתוח את המסר הזה כלפי חוץ, זה גם מאוד יעזור לנו לייצב את זה בצורה פנימית. כמו שאנחנו יודעים.

אבל איך אתה יכול לדבר איתם על זה, אם אתה עדיין לא נמצא בזה ממש.

תלמיד: אני מדבר איתם על הרבה דברים היום שאני לא נמצא בהם, אז מה.

אני לא יודע אם זה לא יבלבל אותך. נגיד שאנחנו נשב בזה כמה שבועות, נתקדם מזה, ואחר כך נראה. אני אגיד לך, יש עניין של מה שנקרא ג' מדרגות. שאם אני לא עברתי ג' המדרגות, הראשונה, השנייה והשלישית, ואני נמצא בשלישית, אפילו שאולי לא עברתי כל כך את השלישית, אז אני מקבל רשות לדבר על המדרגה הראשונה. כי השנייה היא תוצאה מזה, ומימוש הנכון זה בדרגה השלישית.

זה כמו עיבור, יניקה ומוחין. או סוד העיבור לידה, ששם אפשר גם כן לראות את הדברים האלה. ולכן עכשיו שאתם תתחילו לדבר, הם יהיו מסכנים התלמידים שלכם שיתחילו לשמוע את הדברים האלה. לא, עוד קצת. אני לא מתנגד, רק שיהיה משהו מסודר.

שאלה: נראה שמצד העולם יש את המוכנות, זאת אומרת מספיק רע בעולם. ובנוסף לזה הדבר שהכי נמכר בעשרים שנה האחרונות היה משהו שנקרא "הארי פוטר", כאילו ללכת לעולם אחר. הייתה הכנה, אנשים כאילו יאללה בואו נזרום לאיזה עולם אחר.

אני בעצמי ראיתי סרט ראשון ואיזה עוד חלק מאיזה סרט, דווקא מעניין. איך שהוא נכנס כדי להגיע לקיר, כדי להגיע לרכבת, את זה עשו יפה. שהאישה הזאת אומרת, אתה צריך רק לראות את הקיר ולהיכנס. זה יפה.

תלמיד: זה תפס את הדמיון של הרבה אנשים, זאת אומרת, העולם כאילו מוכן. אנחנו צריכים לעשות את הקליק הראשון, את החיבור בינינו שאליו אנחנו צריכים להגיע, וכל שאר הדברים יסתדרו. ממש צריך לעשות את המאמץ הזה.

אני לא מתנגד ודאי לכלום, רק צריך להיות מוכנים, ובצורה שישנה תשתית. צריכים את החומר הזה להכין. צריכים לכתוב עליו כל מיני מאמרים, לבדוק עד כמה הוא דורש עיבוד. זה לא פשוט. אתה רוצה להגיש המדרגה הראשונה דעת, ואמונה למעלה מהדעת לקהל הרחב, לזה אין להם הרגשה. אנחנו בני הרגשה, אם אני הרגשתי משהו על זה אני יכול לדבר, ואני לא שוכח, כי להרגשה אין שכחה. מה שאין כן בשכל סתם, שוכחים.

תספר לי עכשיו משהו שאני לא מלביש לתוך ההרגשה שלי, לתוך מה שיש לי לפי טעמים, לפי צורות ראיה. אם אין לי לזה, אז אתה מספר לי על משהו מופשט. מופשט לא מחזיק, עד שנכנס לכלי הרגשה. אתה מדבר על כאלו מצבים של אמונה למעלה מהדעת, שעל זה אף אחד לא יודע כלום.

אני זוכר שרב"ש כל הזמן היה אומר, אבל צריכים ללכת באמונה למעלה מהדעת. אני הייתי שואל אותו אחר כך באוטו, "מה זה אמונה למעלה מהדעת?" לא הבנתי כלום מההסבר שלו. שום דבר. וזה היה אני חושב במשך כמה שנים, שנתיים שלוש אני לא יודע, כי הוא התחיל לדבר על זה מיד. מה הוא רוצה, אני לא יודע. אתה צריך להחזיק באמונה למעלה מהדעת. אני צריך להחזיק, תגיד במה, איפה זה נמצא שאני מחזיק? אז איך אתה תגיע לקהל עם דברים כאלה, זה לא.

לא, לא לדבר עם הקהל על מה שלא סוכם כאן שאתם יכולים להגיד. כאן זה כבר רוחניות. ועד כה הייתה הכנה ולכן.. מה זה רוחניות? שאנחנו לומדים איך נכון להתנהג עם החושך, זה סך הכול כל הרוחניות.

"יוצר אור ובורא חושך". אז אנחנו לומדים איך לעבוד עם החושך, איך את החושך להפוך לאור. את המר למתוק. מי אתם שהופכים חושך לאור ומר למתוק. אני חושב שזה נמצא בזוהר, ברבי חייא נדמה לי, לא?

תלמיד: שתי נקודות.

שתי נקודות, בסדר.

תלמיד: הקומה השנייה הזאת ברגש, אנחנו אלה שבונים אותה? ואם כן, איך בונים אותה? האם אפשר לקבוע מתי זה יקרה, או שזה פשוט עניין של זמן?

הקומה השנייה זה נקרא ששם נמצא הבורא, כי כל מדרגה עליונה יותר היא בורא כלפי המדרגה התחתונה. שם נמצא הבורא, שם נמצא האור, שם נמצא כוח ההשפעה, שם נמצאת השליטה עלי. ומשם ישנו האור שמאיר עלי, ואני את האור הזה בדרגה שלי, בקומת הקרקע שלי, מרגיש אותו כחושך, כצרות, כבעיות.

אני לא הולך לתקן את מה שאני מרגיש בקומה התחתונה הזאת, אני הולך לקבוע את הקשר שלי עם מדרגה עליונה, עם הקומה השנייה. זה נקרא להיות באמונה למעלה מהדעת. ובצורה כזאת אני מתקן את עצמי, כל הזמן להיות במדרגה יותר עליונה, יותר עליונה, דבוק בבורא, להצדיק את הבורא וכולי וכולי.

שאלה: אמרת שגם לך לקח שנים, כשלמדת אצל רב"ש, להבין מה זה אמונה למעלה מהדעת. מה בסופו של דבר עזר לך להבין את זה?

אני הייתי בהתחלה. נגיד אחרי שנה הוא התחיל לדבר ככה, ואני לא הבנתי מה זה, אני מסתכל עליו כמו כלב שמסתכל על האדם ולא מבין מה האדם רוצה ממנו, רק מסתכל עליו ככה. והוא אומר "אמונה למעלה מהדעת". מה זו אמונה למעלה מהדעת, מה הוא לוקח, מה הוא רוצה? אמונה, אני מבין שיש דתיים שמאמינים. מי שנוסע לכותל הוא מאמין יותר, מי שמתפלל בבית, פחות. זו אמונה. למה זה למעלה מהדעת? למעלה, מה זה למעלה? שיש לי דעה ועוד יותר למעלה מזה, זאת אומרת אני אדוק, אני חרד, אני דתי חזק. מה זה אני לא מבין. אני זוכר את ההרגשה הזאת ואני לא הבנתי. וזה לקח אולי עוד שנתיים עד שזה התחיל לחדור בי מה זה נקרא, בשביל מה, למה ואיך. כך זה.

אבל מה שלא עושה השכל עושה הזמן. אבל זמן זה נקרא שאדם כל הזמן מממש, ממלא את הזמן הזה עם מה שהוא מסוגל. אז בלי שכל, אין לי שכל, אני לא יודע, אני לא מבין, אבל אני כל הזמן, כל הזמן לוחץ, לוחץ, רוצה להיכנס. ומזה דווקא בא השכל והרגש וההצלחה.

תלמיד: בגלל שישיבת החברים אני מרגיש שהיא מאוד חשובה לחברים, באתי להציג מה שהגדרנו כלפי ישיבת החברים. דבר ראשון מתחילים עם קטעי מקור מתוך הציטוטים שקראנו בבוקר, אחרי זה קליפ קצר שלך על ההתייחסות לאחת משלושת הנקודות שדברנו עליהן בתחילת השיעור, ואחרי זה שני חברים ממשיכים את אותו נושא, אבל מתוך הרגשת החברים עצמם. ואז בין קטע לקטע נעבור עם איזה שיר או מעבר.

יכול להיות, אני לא רוצה שאתה תשאל אותי. תשאל את החברים ואל תבוא אלי שאני אחתום. זו העבודה שלכם, אתם צריכים לסדר את זה. תצליחו יותר, תצליחו פחות, אבל זה אתם. וכמה שיותר כולם משתתפים הם ירוויחו.

תלמיד: אתה הגדרת בעבר שהצלחה של ישיבת חברים, זה שיש לחברים גדלות של תכונת ההשפעה ורצון יותר גדול להגיע לתכונת ההשפעה. אנחנו עכשיו מתעסקים באיזו פעולה שעושים בתוך התהליך הזה. איך אפשר לקשור את הפעולה בתוך התהליך להצלחה במטרה?

מהתהליך תלויה המטרה, הצלחת המטרה, השגת המטרה. מהתהליך תלויה השגת המטרה, אין כאן מה להוסיף.

(סוף השיעור)