שיעור בוקר 06.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מן המקורות ליום הזיכרון לשואה ולגבורה.

הכנסת קבעה יום מיוחד בשנה שבו אנחנו צריכים להנהיג את יום הזיכרון, נקרא בהקשר לזה כל מיני קטעים שיש לנו מדברי מקובלים.

קריין: קטע מס' 1 מתוך "זוהר לעם".

"ישראל, עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל."

("זוהר לעם". פנחס. מאמר "למה ישראל בצער יותר משאר העמים", סעיף 152)

שאלה: מה זה אומר בפועל? יש עמים שחיים בכל מיני מקומות, אין להם שום קשר עם אף אחד מישראל והם מתקיימים. למה הכוונה פה?

זה לא נקרא שמתקיימים, הכוונה היותר נכונה והיותר פנימית היא שהחיבור למרכז העולם, לבורא, יכול להיות להם רק דרך ישראל, וכשהם מחפשים קשר לישראל ולא מוצאים, זה מביא אותם לשנאה לישראל. לכן יש כאן עניין של שנאה ואנטישמיות ועוד כל מיני דברים, ואומנם הם לא יודעים מבפנים מה הסיבה, אבל הסיבה היא שהם מרגישים שדרך ישראל הם לא יכולים למצוא את המרכז שממנו אפשר למלא את עצמם, למלא את נשמתם. ואז הם קמים על ישראל וחושבים שאין ברירה, רק אם נבטל אותם נוכל למצוא איך להתקיים בעצמנו.

תלמיד: במשפט הזה מדובר על עמים שמתעורר בהם רצון לגלות את הבורא?

כן.

תלמיד: ואז הם מרגישים שהם צריכים את ישראל או שיש להם איזשהו יחס לישראל?

לא הייתי אומר שמתגלה בהם רצון עד כדי לגלות את הבורא, אבל זה קשור לזה.

שאלה: מה זה אומר שאני צריך להיות לב של כל העולם?

אתה צריך להיות מרכז החיבור של כל אומות העולם ביניהם, ולבורא.

תלמיד: אני צריך לקחת את כל התרחישים והמצבים שאני רואה בכל העולם כמשהו שהבורא מראה לי?

כן.

תלמיד: מה אני צריך לעשות עם המצבים האלה, מה אני צריך לבקש מהבורא?

אתה צריך להשתדל למצוא איך אפשר להיטיב לקשר בינך לכל העמים. ומהמיקום הזה, מהקשר הזה עם הבורא, דרכך בא הקשר בין כל העולם לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אני צריך ממש להעלות מ"ן עבור כל העמים?

אתה צריך להעלות מ"ן עבור כל העמים.

תלמיד: אני צריך להרגיש את החיסרון של כל מה שקורה בחוץ כחיסרון שלי?

כן. כך אנחנו גם מתפללים, ועל זה ועל זה ועל זה ועלינו.

תלמיד: ועל כל עם ישראל.

כן.

שאלה: מצד אחד ישראל הם לב כל האנושות, כל האנושות תלויה בה, מצד אחר הבורא דווקא עשה את ישראל כעם קשה עורף. למה הוא הקשה את העורף של ישראל אם התפקיד של ישראל הוא כל כך משמעותי, איך זה מתיישב?

כי בישראל תלויה המערכת שדרכה האור מועבר לכל אומות העולם, ולכן יש בהם התנגדות גדולה ואחר כך פתיחה לכל האור.

תלמיד: הסיבה היא שכוח ההתנגדות הזה, קשיות העורף מייצרת תפוקה של אור יותר חזקה, יותר משמעותית?

כן.

שאלה: האנטישמיות תמיד הייתה בעולם, כלומר שנאה כלפי יהודים או כלפי ישראל תמיד הייתה. יש תקופות שהיא פורצת ורואים אותה והיא גלויה ויש תקופות שהיא פחות גלויה. עכשיו רואים בעולם שממש העולם בועט בנו, זה גם גלוי לכל וכולם רוכבים על הגל. מה זה אומר שדווקא עכשיו בתקופה הזאת השנאה בוערת, על מה זה מצביע שהיא גוברת ובולטת יותר?

זה מצביע על כך שהרצון לקבל שבעולם הוא אגרסיבי יותר, בולט יותר, דורש יותר, ואומות העולם דרך אותו הרצון דורשים מישראל כביכול מילוי, שישראל כביכול גונבת אותו מאומות העולם, ומזה באות כל הטענות.

תלמיד: השנאה לישראל גוברת יותר ויותר, את זה רואים. ומצד שני, לא רואים שישראל נערכת יותר ויותר לתת מילוי לאותה שנאה כדי לכסות אותה באהבה לצורך העניין.

כן.

תלמיד: לא רואים את המילוי גדל כנגד השנאה, השנאה גדלה וחסר המילוי כנגדה.

זה מה שאנחנו צריכים להשלים.

תלמיד: ואיך יקרה הדבר הזה? כי אין רצון בצורה טבעית להשלים את זה.

יבואו מכות, לא רק מאומות העולם אלא מלמעלה, ועם ישראל ירגיש שאין לו ברירה, הוא חייב להיות מחובר עם הבורא, אחרת אין לו שום אפשרות להינצל.

תלמיד: למה המכות האלה שיש עכשיו, שנוחתות עכשיו על ישראל, לא מספיקות לו כדי להתחיל לנוע לקראת תיקון?

אני לא רואה שהמכות האלה מפנות אותנו לבורא.

תלמיד: חסר עוד מכות כדי שנפנה לבורא?

יכול להיות שכן.

תלמיד: ואיך אפשר להקדים תרופה למכה, יש כזאת אפשרות?

על ידי החכמה. שהאדם לומד את המערכת והוא יודע במה תלויה ביאת האור לכל הנבראים ואיך אפשר להתחיל עם זה ולהמשיך ולסייע, ואז משתדל לממש את זה.

תלמיד: לאומות העולם כביכול ברור בתת ההכרה מה הם צריכים לדרוש, זה רק מתפרץ כך.

הם רוצים רק להרוס את מקור הרע. כי אם לא מגיע מקור הטוב, אז הוא הופך להיות מקור הרע, ואז הם קמים על ישראל, כי ברור להם שישראל זו הסיבה.

תלמיד: להם מצד הטבע ברור מה צריך להיות.

כן.

תלמיד: ולישראל לא ברור מה צריך להיות, מצד הטבע לא ברור לנו.

ישראל בכלל לא מבינים על מה מדובר.

תלמיד: למה זה כך במערכת? למה צד אחד מבין מה התפקיד שלו, גם אם הוא לא מודע לו, אבל הוא פועל לכיוון שלו.

מי?

תלמיד: אומות העולם.

אומות העולם מבינים שלא בא מילוי מישראל, ולכן הם קמים על ישראל, בצורה טבעית.

תלמיד: למה ישראל מנגד לא פועלים גם כך כתגובה?

כי הם לא מבינים את תפקידם בכלל.

תלמיד: למה הבורא לא רוצה שישראל יבינו את תפקידם?

הוא כן רוצה.

תלמיד: עובדה, זה לא מתממש.

זה לא מתממש בגלל שישראל לא רוצים להכיר בחובתם כלפי אומות העולם וכלפי הבורא.

תלמיד: למה ישראל לא רוצים לדעת את תפקידם?

כי זה מחייב.

שאלה: האנטישמיות החדשה מתלבשת באנטי ישראליות. אומרים שהציונים כובשים, שהם קולוניאליסטים. האנטישמים בעצמם גם לא אומרים "אני אנטישמי", הם אומרים, "אני אוהב יהודים, כמו כל אחד אחר, אני רק לא אוהב את אלה שהתיישבו בארץ הזאת". האם יש חשיבות לצורה החדשה הזאת, או שזו עוד התלבשות של אותו דבר?

אין לזה שום חשיבות. ודאי שכך נוח להם להתלבש ולהזמין שנאה למדינה ולחלק מהעם, או מהשטח וכן הלאה, אבל באמת זה לא חשוב.

תלמיד: לנו זה לא ברור, אנחנו עם קשה עורף, אבל למה להם לא ברור ש"אנחנו שונאים את היהודים כי הם לא עושים את תפקידם"? זה בתת מודע שלהם, למה לא ברור להם שזאת הסיבה?

אני לא חושב שזה ברור ואני לא חושב שזאת השאלה בכלל, אלא פשוט ככה זה.

תלמיד: זה כך, אבל זה כאילו בעקיפין, זה לא בא ישירות. אם היה בא מישהו ואומר לנו, "חבר'ה תסתדרו, תתאחדו ביניכם לבורא, ואתם תהיו בסדר".

אף אחד לא ירצה לשמוע. כי תיקון לחיבור כלפי הנקודה המרכזית של העולם הוא מאוד מאוד קשה. הם כבר מריחים את זה מאלף קילומטר.

תלמיד: זאת אומרת, יש פה משהו שהוא נסתר גם מאיתנו וגם ממי ששונא אותנו.

כן.

תלמיד: אבל זה כל כך חזק וזה פועל בלי שום רציונל.

זו ההיסטוריה של האנושות.

תלמיד: אז מה חדש בדור שלנו? במה הוא שונה מכל הדורות?

בדור שלנו השוני הוא בזה שאנחנו יכולים לתקן את המעוות הזה, כמו שאומר בעל הסולם.

תלמיד: ודורות קודמים לא יכלו לתקן?

זה עוד לא נגלה כל כך. אחרי השואה, אחרי פצצות האטום, כבר יש סיבות שזה יתגלה.

תלמיד: מה נגלה, שכביכול כל יתר הדברים בחיים מסודרים ורק השנאה הזאת לא עוברת?

כן.

שאלה: הרצון הזה ישר-אל, ישראל, להיות "כאיש אחד בלב אחד", שזה מתוך השתוות הצורה, האם זה כבר למעלה מהדעת?

לא.

תלמיד: לבחור בין כל הרצונות הרבים בהשתוות הצורה, ברצון אחד אליו, האם זה לא לפי הדעת או שכן?

אתה חושב על כל האומה, או על האדם?

תלמיד: בעשיריה. כל הקשר בינינו, החיבור בינינו הוא למעלה מהדעת, ואת זה אנחנו מסוגלים לשמוע ולהתאמץ, אבל אפשר להבין את הקושי פה, כי גם עבורנו זה קושי. אולי זה יעזור לנו עוד יותר להתאמץ בזה בגלל שמבינים שזה משהו שעומד בפני כל אדם.

אתם מבינים מה שהוא שואל?

שאלה: אני אמשיך. כל הסיפור החיצוני שאנחנו רואים, אומות העולם, עם ישראל, מולו יש גם את הסיפור הפנימי שחוכמת הקבלה מדברת עליו. שאומות העולם הם ז"ת תחתונות, עם ישראל זה מלכות, ויש שם תיקונים, משיכת אורות והעלאת מ"ן, וזה הכול מעל הדעת. איך התיקון הזה שהחוכמה מספרת משליך החוצה? או איך אנחנו מקדמים את התיקון?

כנגד זה יש לנו פעולות.

תלמיד: אפילו לשאול את השאלות אין לנו עדיין מספיק כלים. גם החבר דיבר על פרצופים שונים, ספירות שונות, ואנחנו בתוך העשירייה עשר ספירות, וכל ספירה היא שונה מספירה אחרת.

אז מה?

תלמיד: איך לפרוץ את ה"למעלה מהדעת"? איך אנחנו עושים ממש תיקונים רוחניים?

אנחנו פורצים במידה שמתקרבים לרוחניות. לכן אנחנו צריכים להתחבר בינינו, לפנות לבורא, ולדרוש ממנו שיאיר עלינו מהאור שלו, מדרגתו אלינו, ואז נוכל להיות כלולים מהרצון שלו.

שאלה: האם ההסבר של בעל הסולם מיועד לעם ישראל החיצוני או מיועד ללומדי הקבלה, שיבינו את המערכת ויבינו מה התפקיד שלהם?

אני חושב שלפנימי.

תלמיד: כי חיצונית באמת זה פער מאוד גדול בהסברה.

כן. כי איפה העם נמצא?

תלמיד: למה זה בנוי כך? כי להסביר על הנקודה שבלב או על החיבור, זה הרבה יותר הגיוני וקל. ברור לאדם שיש לו רצון שהוא משתוקק לרוחניות ויש מענה לזה בחוכמת הקבלה. ברור שלקשר בינינו יש המון תועלות, ובכל מיני רמות אפשר לדבר על איך הוא מקדם את החברה האנושית לתיקונה. ופה יש פתאום איזו אניגמה, משהו שלא קשור. עם ישראל עושה משהו בתוכו וזה משפיע על דברים שקורים לאנשים בפנים במקומות אחרים בעולם, זה על גבול המיסטי, זה קשר שלא נראה בעיניים בכלל, הוא בניתוק מוחלט. למה זה בנוי כך?

כי אנחנו צריכים להכין את הכלי הכללי שהוא ייתן אור לכל הכלים, וזה בלתי אפשרי בלי שנתייחס לבריאה כמערכת אחת.

תלמיד: אבל דווקא עם ישראל והתהליכים שהוא עובר והתהליכים שהעולם עובר, נראה בעיניים שאלו חלקים שונים במערכת.

כן, שונים.

תלמיד: ואנחנו לא צריכים להסביר את זה לאף אחד חוץ מעצמנו.

אבל ברגע שאנחנו מתחברים, אז כבר יש קשר.

תלמיד: אבל את זה אנחנו רואים, מי שעושה את התיקון רואה את המערכת ואיך זה משפיע על כל חלק שבה.

כן.

שאלה: המאמר מדבר על זה שיעקב בחר בה' וה' בחר ביעקב, כלומר זה אותו דבר אבל משתי נקודות מבט, פעם מהענף ופעם מהשורש. ואם אני מנסה להביא את זה גם למה שאנחנו מדברים, על השנאה ליהודים, על אומות העולם והיהודים, האם אפשר להגיד שהכול קורה בגוף אחד, שזה בכלל קורה בי וכל התפקיד הוא שאני צריך להכריע ולבחור בעד השפעה, בעד יציאת מצרים, זה הכול בי?

וודאי שאפשר להגיד כך ויש לזה איזו הצדקה. אבל הכוח הזה הוא מאוד חלש וקטן מהכוח הכללי והכלי הכללי, כך שאני ארד לכלי הפרטי עם אור פרטי.

תלמיד: אבל עדיין זה המסר, זו העבודה של בני ברוך, כלומר כל אחד חושב "זה אני" ומתחברים עד שנהיים לאור גדול.

כן. לכן הגענו למצב שאנחנו צריכים חברה ובחברה צריכים להיות מחוברים.

שאלה: כתוצאה מהעבודה שלנו בעשירייה העולמית, האם אנחנו יכולים להוריד את סף השנאה כלפי עם ישראל באיזשהו אופן?

לא. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו פותחים את ההפצה הרחבה שצריכה להיות מתוך בני ברוך ולעם ישראל הכללי. עוד לא כל כך מוכנים, לא אנחנו ולא הם.

שאלה: אתה כל הזמן אומר שיש את ישראל, את בני ברוך ויש את ארץ ישראל. ואצלי יש גבול, כשאני יוצא מחוץ לבניין של בני ברוך אנשים סביבי לא שייכים ללב לי. האם אני צריך לבנות יחס מסוים כלפי כל העם?

לא. נתחיל לדבר על זה יותר מאוחר. אבל כעיקרון עכשיו לא צריך לעשות שום דבר.

שאלה: האם האנטישמיות היא הבסיס לשנאה כלפי החברים? ואם כן, כששני יהודים יעשו שלום ביניהם, האם זה ישפיע על אומות העולם לטובה?

כן, זה ישפיע, כי כל השנאה שיש בין העמים נובעת מזה שיש מלחמות בין היהודים.

שאלה: כשמסתכלים על עם ישראל מבחוץ זה נראה שעם ישראל הוא בגאווה. למה ניתנה לישראל תכונה כזאת?

כדי שיעבדו על זה. יש דבר כזה.

תלמיד: איך נממש את תכונת הגאווה כלפי חוץ בצורה נכונה?

נעביר את זה מהחיצוניות של ישראל לפנימיות של אומות העולם.

שאלה: מה יהפוך את אומות העולם להבין שישראל הוא לב העולם?

כשהם ילמדו חוכמת הקבלה ויבינו שהכול תלוי ברצון לקבל, והרצון לקבל בעיקר מופיע ביהודים, אז יהיה להם מובן שעיקר הכובד של הרצון לקבל נמצא בעם ישראל, ולכן בחלק הזה תלוי תיקון העולם.

תלמיד: האם אומות העולם רוצים את זה כבר עכשיו?

הם רוצים את זה כבר מזמן.

תלמיד: האם הם רוצים להגיע לזה ברמה הפנימית?

ברמה הפנימית הם גם כבר רוצים.

תלמיד: האם הביטוי להשתוקקות הפנימית של אומות העולם שישראל יהיו לב העולם הוא מתבטא עכשיו בצורה שלילית?

כן. ככה זה.

שאלה: כתוב שהקדוש ברוך הוא שולט בישראל ולא נתן אותם למושלים אחרים. היום אנחנו רואים שדווקא ישראל נשלטת על ידי אומות העולם, למה זה כך?

היא לא כל כך נשלטת, זו עוד לא שליטה.

תלמיד: כל פעולה שאנחנו עושים היום אנחנו צריכים לקבל אישור מאיזושהי מדינה.

זה בגלל שאנחנו מדינה קטנה. אבל זה בידיים שלך. תגדיל את עוצמת ישראל, אתה יכול לעשות זאת, ואז תראה איך כולם יתנהגו איתך.

תלמיד: אם נקבל את השליטה של הבורא עלינו, אז האם לא תהיה נגיעה בעם ישראל?

לא תהיה.

שאלה: נראה שסדר ההתפתחות, כל התהליך שקרה פה בישראל מאז ה-7.10 ועם היהודים בעולם, הוא שיש התעוררות מאוד גדולה, היהודים מהעולם תומכים בישראל אחרי ה-7.10, ולפני כן הם נדחו מישראל. הדור הצעיר שבארצות הברית שקודם הכחיש את היהדות שלו, עכשיו הוא כבר לא יכול להכחיש כי שונאים את היהודים בצורה קיצונית שמתפרצת להם בפנים, עם כל מה שקורה באוניברסיטאות בחו"ל. לעומת זאת הם נמצאים בחוסר נוחות כי הם לא יודעים לאן לפנות.

מה השלב הבא? מה צריך לקרות כדי שאנשים יתעוררו ויבינו את התפקיד שלהם, את תפקיד עם ישראל כלפי האנושות?

הסברה. לא יכול להיות שום דבר חוץ מזה. הסברה בכל עוצמתה, בכל האופנים.

תלמיד: שמעתי שאנחנו בבני ברוך עדיין לא מוכנים ושגם ישראל בכללות לא מוכנים עדיין לקבל את ההסבר לגבי האנטישמיות מאתנו, ובאופן אישי אני מרגיש קפוא מלעשות פעולות כי אני לא רוצה לעשות נזק בצורה שאני מציג את המסר שלנו. אני לא בטוח שיש כבר מוכנות לקלוט את מה שאנחנו רוצים להגיד, האם לעורר את עצמי?

לכן בעל הסולם מעורר אותנו כבר עשרות שנים, ואנחנו צריכים להתחיל לבצע את זה בפועל.

תלמיד: אם אנשים עדיין מצדיקים את ישראל, תמיד מאשימים אחרים, תראו עד כמה האנטישמים הם משוגעים וכן הלאה, קיצוניים ושונאים. כאילו מאשימים אותם בשנאה, ואם אתה מנסה לומר להם, לנו יש תפקיד, יש לנו חלק פה במה שקורה, אנחנו אחראים, יש לנו אחריות יותר רחבה לגבי מה שקורה, אז אומרים, אתה לא שפוי.

הם עדיין נמצאים במקום הזה כמו לפני שנים, ניסיתי שנים ארוכות להסביר, ניסיתי להסביר את המאמר ב"ניו יורק טיימס", יצאתי לכל מיני צעדות, ניסית להסביר לאנשים, אמרו, אתם לא שפויים, לא מאוזנים. גם עכשיו כל ניסיון להסביר, כל כותרת על אנטישמיות אף אחד לא נוגע בנקודה המרכזית. זה עדיין מגיע ממקום של גאווה.

לכאורה מדברים קצת על חיבור, אבל לא חיבור כדי לתקן את הטבע שלנו. איך להניע אותם מנקודה אחת לנקודה אחרת? איך לנסות להשתמש במצב הנוכחי שכולם בו מאוד סובלים ופגיעים, כדי לעורר אותם להבין את התפקיד שלנו, את האחריות שלנו כעם ישראל בתוך התהליך?

צריכים להסביר. אתה יכול לדבר כאן עוד עשרת אלפים שנה, זה לא יעזור. יש רק דרך אחת, להסביר לעם ישראל, לאלו שנקראים עם ישראל, ולאומות העולם אלו שנקראים אומות העולם, להסביר לכל האנושות מהי הסיבה ומהי התוצאה שצריכה להיות מהתפתחות האנושות מכל אחד ואחד ומכולם יחד.

תלמיד: בצורה מאוד עניינית, וללא רגשות?

בצורה עניינית, קצרה ומידית.

תלמיד: גם אם משהו שאני אומר ידחה את האנשים בצורה ברורה, זה לא יגרום לסכנה? האם אני צריך פשוט להפיץ את המסר בלי לדאוג לתגובה של אנשים? כבר מה שיקרה הלאה, בסוף הם יצטרכו להקשיב.

כן.

שאלה: יש כאן איזה מצב תקוע כי מצד אחד המכות לא מפתחות עדיין רגישות, לא מרככות את הלב של ישראל לשמוע על התפקיד שלו ולממש, ומצד שני כרגע גם אין לו אוזניים לשמוע על התפקיד שלו בהסברה הקודמת, אז לא ברור מה קורה פה. להמשיך להסביר, בסדר, כאילו אתה תמשיך להסביר לחרש, זה מה שאני שומע, או עד שיבואו מכות?

לא, זה תלוי איזה מכות. אתמול טסתי איתך יחד מקווקז לישראל. אם היו מפסיקים את כל הטיסות אני חושב שזה כבר היה לחץ גדול על העם. עוד ועוד כאלו דברים.

תלמיד: זו למשל מכה שהייתה מעוררת את העם לשמוע את התפקיד שלו?

כן.

תלמיד: שיסגרו לו את המרחב האווירי?

כן. יותר ויותר, לא בהדרגה וקצת וכמה כסף זה עולה לנו שאנחנו שם נותנים לכל ממשלה וכל משלחת. הייתי אומר שזה מאוד חשוב.

תלמיד: מה התפקיד שלנו בני ברוך, ישראל, ביחס לאומות העולם, לבין התפקיד של עם ישראל בארץ ישראל ביחס לאומות העולם?

מה הסיבה האמיתית לאנטישמיות? שהיא באמת נובעת מתוך כך שאנחנו מקבלים הזנה ממקום אחר, העליון, מהבורא, זה דבר אחד. ודבר שני, שזה שכבר מורכב ונכנס ליסודו של כל עם ודת, ולכן אין לנו ברירה אלא ללכת ובהסברה איטית לכולם.

תלמיד: אם אנחנו בני ברוך היינו מבצעים את התפקיד שלנו, מתחברים יותר בינינו ואל הבורא.

כן.

תלמיד: מה העם היה צריך עוד לעשות? היה נשאר גם לעם ישראל עוד תפקיד, עוד משהו לעשות או שאנחנו מכסים, מחפים עליו?

אנחנו היינו מכסים על זה.

שאלה: האם ההכרה של עם ישראל בתפקיד שלו צריך לעבור בהכרח דרך הכרה בכוח עליון?

תגיד לא הכרה בכוח עליון. במקום הבורא תגיד כוח החיבור הכללי.

תלמיד: כי אם באים לעם מסוים, לקבוצה מסוימת בעולם ואומרים להם יש לכם תפקיד, למרות שאתם לא יודעים ולא מרגישים, אבל יש תפקיד, אז כנראה שהתפקיד הזה ניתן ממקום מסוים, ממישהו. לא מאיזו ממשלה בעולם, לא מאיזה קונגרס או האו"ם אלא מי ששם את האנושות על הכדור הזה גם בחר קבוצה מסוימת ונתן לה תפקיד. אז בהכרח מכירים שיש כוח עליון שמנהל פה את הכול, אחרת עניין תפקיד נשמע טענה מופרכת.

בסדר.

תלמיד: בעם שלנו יש חלק מאוד גדול שמכיר בכוח עליון, מכיר בבורא עולם, והבורא הזה כתב להם ספר עם כל מיני חוקים ומצוות, והם אומרים אנחנו נקיים את החוקים והמצוות ונסתדר עם אותו בורא ויהיה לנו בסדר.

הם כבר מנסים לעשות את זה חמשת אלפים שנה.

תלמיד: נכון. ובתוך החוקים האלה והמצוות מרומז העניין של התפקיד, אבל הוא מרומז בצורה מאוד דקה ומאוד נסתרת. למשל בסיפור יונה, צריך להיות חכם מאוד גדול כדי להבין על מה מדובר שם. למה זה לא כתוב בצורה חד משמעית וברורה?

השאלה היא לא אליי, אלא למשה רבנו ואפילו לנביאים.

תלמיד: נראה שאותו כוח עליון מאוד לא מרוצה במרכאות, שהעם עושה את מה שהוא עושה בצורה לא נכונה.

את השאלות שלך אל תפנה אליי.

תלמיד: אז מה בכל זאת לעשות עם אותו חלק בעם שכן מאמין בכוח עליון? איך אפשר לגשת אליו? כי חלק שלא מאמין בכוח עליון, אל תדבר איתי על תפקיד, על מה אתה מדבר בכלל.

לא. אני חושב שיש מה לפנות גם לחלק שקשור לתורה וגם בחלק שלא קשור לתורה. לשני החלקים, כי כולם סובלים, גם אלו וגם אלו.

שאלה: אני מכיר את העבודה בעשירייה, איך בעשירייה אני עובד כנגד האנטישמיות שמה שאני מבין זה התבטלות "כנר בפני אבוקה" זה ההופכי, ואני מייצר שלום בעולם? מה הנקודה שעליה אנחנו עובדים וזה מה שקורה?

אנחנו משפיעים על החיבור של העולם ואומרים שזה תלוי ביהודים, עד כמה שכל התורה שלהם מדברת על החיבור "ואהבת לרעך כמוך". ולכן אנחנו צריכים את השיטה הזאת, את הדרישה הזאת להעביר לכל העמים והאומות וכך לצפות שזה יקרה. ואז העולם יהיה מתוקן.

תלמיד: אם בעשירייה חברים עושים את העבודה כמו שצריך אז הבורא מעלה קיר של אש, של אנטישמיות בין החברים. באותו רגע שהקיר הזה עולה, באותו רגע שהפירוד והשנאה הבלתי מוסברת והלא הגיונית עובדת, איך העשירייה עושה שלום בעשירייה?

אין בזה שום בעיה, אלא אם הם באמת לומדים את התורה כמו שצריך, ומאמרי בעל הסולם, אז הם מבינים מאיפה זה מגיע ולמה מתעוררות כאלה הפרעות בדרך ומה לעשות איתן.

תלמיד: אבל אם מה שקורה בתוך העשירייה וההרגשה שלי כלפי מה שקורה בתוך העשירייה זה אחד לאחד כלפי מה שקורה בעולם, זאת אומרת בעולם זה כמו, אם בעשירייה זו מכה קטנה, בעולם זה צונאמי שעף על כל האוניברסיטאות, כל הקמפוסים לשרוף את ישראל. איך אנחנו בעשירייה לוקחים את הדבר הזה כאילו בטוב ועושים עבודה כמו ישראל שצריך לעשות עבודה? מה זו העבודה הזאת אנחנו לוקחים את זה ומבקשים רחמים, נכנסים לצום? איך אנחנו מחזיקים את היחס הזה שאנחנו אלה שמייצרים את מה שקורה בעולם, מלחמה בפועל ואנחנו מבקשים על זה שלום? מה ישראל המתוקן היה עושה באותו רגע, קורע את הבגדים, נכנס לצום, מה היה עושה ישראל המתוקן שרואה מצב כזה שבפועל זה מה שהוא עושה בעולם?

הוא עושה גם בפועל פעולות מתוקנות.

תלמיד: מה נקרא לעשות עבודה מתוקנת בעשירייה, כך שאייצר שם ובעולם שלום?

להתייחס באהבה ביניכם ומהקשר ביניכם לכל ישראל בחוץ.

תלמיד: זאת אומרת, ממש להתאבד על חיבור בעשירייה?

למה להתאבד?

תלמיד: כלומר, למרות מה שקורה, ככול שיקרעו אותנו ניאחז זה בזה באזיקים ממש?

למה באזיקים? בחיבוק.

תלמיד: כן אני יכול להחזיק בחיבוק אבל הבורא יותר חזק ממני מול החבר והוא קורע.

רק באותה מידה שאתה לא יכול לחבק אותו, הבורא מראה לך איפה אתה לא יכול לחבק.

תלמיד: בדיוק על הנקודה הזאת אני שואל. איך, ברגע שאני מרגיש שאני לא יכול לחבק, לגרום בעשירייה לחיבוק יתר ולא לקריעה?

אתה מזמין אותם לשיעור, לקריאת מאמר, לסעודה קטנה וכן הלאה.

שאלה: האם אפשר לראות את המצב בדומה לתיאור הבשלת הפרי של בעל הסולם, יש פה תהליך ועלינו להיכנס לפרופורציות?

לפי החשבונות התהליך הזה היה צריך להסתיים כבר לפני הרבה שנים והוא טרם הסתיים. זה סימן שאנחנו יכולים לשאול, "למה?", ואז לקבל את התשובה, "מפני שאתם לא מבקשים בעוצמה מספקת".

תלמיד: כלומר זה לא תהליך שצריך לקבל כתהליך שלם?

זה תהליך שאנחנו מושכים. לכן אנחנו לומדים ומתעכבים על זה, ושוב ושוב חוזרים.

שאלה: האם השואה הייתה עונש מהבורא מפני שהיהודים לא הסכימו לעזוב את חיי הנוחות והמותרות שלהם וללכת לארץ הקודש, לרוחניות?

כן, בדיוק כך. בכך שלא הסכימו לעזוב את הנוחיות שלהם ולהעדיף התעלות רוחנית על פני התעלות גשמית, הגיע מה שהגיע בזמן השואה.

שאלה: לאור כל האנטישמיות שרואים בעולם עכשיו, הרבה מאוד יהודים חושבים לעלות לישראל. עד כמה והאם חשוב שזה יקרה?

זה עניינם. הבורא מנהל זאת בצורה חופשית מלמעלה ואנחנו לא יכולים להיכנס ולעשות שם סדר משלנו. הוא מתייחס לזה באופן חופשי ואנחנו כמוהו מתייחסים לזה באופן חופשי.

תלמיד: האם זה חשוב לתיקון העולם?

לתיקון העולם זה חשוב מאוד, כי ככול שהיהודים יתאחדו יחד, אז יותר מהר יגיע לעולם האור העליון המחזיר למוטב, על זה כתוב בהרבה מקומות. אז כולנו נוכל להפסיק לסבול.

שאלה: איזה מסר עם ישראל מסוגל לשמוע היום, יום השואה 2024?

אני לא חושב שזו בעיה גדולה כי כולנו סובלים פה ושם מכל מיני לחצים, אפילו אולי ממכות קטנות. לכן העַם מבין מה זה לחץ, מהי שליטה חיצונה, ולכן אנחנו יכולים להשתמש באיום השואה על עם ישראל.

תלמידה: אתה רואה התקדמות במובן הזה בקהילות ברחבי העולם וגם בארץ ישראל?

בקהילות הקטנות אני לא יודע, אבל בקנדה ובארצות הברית נניח זה מורגש. אני מקווה שעוד מעט זה יורגש יותר גם בקהילות אחרות.

תלמידה: אתה רואה התקדמות בהבנה בישראל?

בישראל אני לא יודע, כאן אני דווקא מסתתר מאחורי התלמידים שלי ולא יכול להגיד.

שאלה: מה הקשר בין השבירה בינינו בקבוצה, שטרם תיקנו, לבין השבירה שיש בעולם? האם יש קשר ישיר והאם עלינו לקחת זאת בחשבון בעבודה הפנימית שלנו?

אנחנו צריכים לקחת בחשבון את כל השבירות ולהבין שמהחיבור בינינו כולם כולם יתוקנו.

שאלה: מתוך העבודה הפנימית נראה כאילו אני מתעלמת מהחסרונות ולא עובדת עליהם, ואז יוצא שכל המציאות מגיעה לאותה נקודת חיסרון שהתעלמתי ממנה. איך אפשר לחזק את גילוי החסרונות שאנחנו לא מרגישים?

לרומם בך את התחושה, את הרגישות כלפיהם. את לא מרגישה אותם ולכן לא רואה אותם כחשובים, זו הבעיה.

קריין: נמשיך לקטע הבא של רב"ש.

"כל השנאה שיש לגויים נגד עם ישראל, הוא רק מטעם שהם עם של הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל "מאי הר סיני, הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו"."

(הרב"ש. מאמר 20 "מי שחיזק לבו" 1985)

שאלה: בעל הסולם כותב על הצורך להשתחרר ממנהגי הגויים. כמו כן כתוב שישראל יצאו לגלות כדי להתערבב עם אומות העולם, עם נשמות הגויים. אני רואה שהתהליך שעלינו לבצע, שחרור, הינתקות או התעלות מעל הרצון לקבל שלנו הוא היפרדות ואני חושב שגם הבורא לוחץ את העם החיצוני להיבדלות, כמו שאמרת, אם היו סוגרים את הגבולות אז עם ישראל היה מרגיש יותר את הייחוד שלו. חסרה הרגשת הייחוד של עם ישראל. מה הייחוד של עם ישראל בצורתו המושכת?

הייחוד של עם ישראל הוא לבנות כזה כלי שיהיה אפשר לקבל בתוכו את כל אומות העולם, אחרת הייחוד הזה לא יתקיים.

תלמיד: עם ישראל היום עדיין מאוד מאוד קשור למה שהוא הביא איתו מבחוץ, הוא עדיין נמשך לאותם תכנים חיצוניים.

אבל הגיע כבר זמן אחר, תקופה אחרת בה עם ישראל יבין שצריך להמשיך הלאה.

תלמיד: ה"הלאה" הזה לא ברור, לא יודעים מה זה עם ישראל במה הוא צריך לעסוק, מה המילוי שלו, מה התוכן של חייו?

זו העבודה שלך, שלי, סתם ככה זה לא יבוא לעַם. בעם יכול לעלות רק החיסרון עד מתי וזהו, אבל תשובה הוא לא יוכל לקבל.

תלמיד: גם היום, בתקופה האחרונה יש חלקים מספיק משכילים בעם המסתכלים על המצב ומגיעים למסקנה הנכונה ואפילו מדברים במילים מאוד ברורות כמונו, אני לא חושב שהם יודעים מה בדיוק צריך לעשות כדי שייבנה עם ישראל.

זה משהו אחר. אתה אומר, יש הסכמה כללית שצריך להשתנות, אבל לאיזו צורה להשתנות? כי זו ממש הקריאה בימינו. איך לעשות בפועל? כאן תראה שכולם מרימים ידיים. גם אלו הצועקים בואו נתחבר מרימים ידיים כי אין שיטת חיבור, אין בנייה של מערכת חדשה בינינו.

שאלה: גם אצלנו, אנחנו אומרים "חיבור" ועוד לא מצאנו את המנגנון איך ממש לעשות זאת, אני חושב שזה גם מקרין על מה שקורה בחוץ. אני רואה התאמה בין המקומות שבהם אנחנו תקועים, או במקום שיש לנו קושי, אותו דבר קורה גם בחוץ, במקומות שבהם התקדמנו גם עם ישראל התקדם. זאת אומרת שיש קורלציה מאוד מורגשת בין המצב שלנו למצב שקורה בחוץ.

כן.

שאלה: וממש יש הרגשה שצריך כבר להשיג את השיטה הזאת, את המהות הזאת, כדי שאפשר יהיה להגיש אותה למציאות. ואם אני רוצה היום לספר לעולם מה זה, אני עוד לא יכול. אני רוצה להסביר להם מה הוא עם ישראל טוב, מתוקן, ואני לא מצליח להעביר, אומנם יש איזה רגש לכך, אבל אני לא יכול עדיין לדבר על זה.

כן, זה לא בא לידי ביטוי חיצוני.

שאלה: פעם היינו יוצאים עם עניין החשיבות של אחדות עם ישראל, היום, לפחות לאור האירועים בחצי שנה אחרונה, לחלקים גדולים של העם ברור מאוד עניין האחדות. ומה שאצלנו לא מספיק מדויק עדיין הוא איך אנחנו מביאים את המסר של האחדות יחד עם הבורא לעם ישראל? ואתה גם ציינת שיש גוונים שונים בעם, הדתיים, החילוניים והמסורתיים, איך עלינו לפנות לנקודה שהיא בטוח חשובה לכל אחד מהם?

צריך לחשוב ולדבר על כך עוד ועוד. אני מתחיל מנקודת ההנחה שאני לא יודע. שמעתי זאת גם מרב"ש וראיתי את זה בכל הקבוצה שלו.

שאלה: בהמשך לכך, אתמול עברתי בכביש וראיתי שלט גדול שהציבו הורים שכולים, "הבן שלנו לא נפל לשווא, די לשיח המפלג, מורשת הנופלים היא רק אחדות". אני חושב שאנשים מרגישים חזק מאוד את הסכנה, ממש את האיסור בפילוג, אבל לא ברור באמת מה כן, זאת אומרת, ה"אחדות" היא סיסמה. מטרת הציונות, לפני בערך 150 שנה, הייתה להחזיר את עם ישראל, ליישב את הארץ, לא ברור מה המטרה עכשיו, מה החזון?

להיות בלב אחד. זה לא עובד, אני מבין.

שאלה: לא רק שזה לא ברור, זה לא מובן אפילו.

זה לא מובן, כן. אבל זה מה שאנחנו צריכים בכל זאת להפיץ. זו בעיה.

שאלה: איך אפשר להפיץ משהו שהוא לא מוגדר אפילו?

לחבר לבבות. לחבר את כל הלבבות לבורא, צריך להסביר.

שאלה: מה להסביר?

כמו שבעל הסולם כותב, אתה יכול להשתמש בכל האמצעים שיש לך, בשירה, בכל הכלים, עם מוזיקאים, באינטרנט, בטלוויזיה, בכול.

שאלה: עוד לפני האמצעים, מה המסר?

המסר הוא ש"יש לי, יש לי, יש לי", משהו שמציל אותנו. הם צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים ממש בסכנת השמדה, זה שאנחנו צועקים שיש לנו כלים כאלה וכאלה, לא שווה כלום. ואם פעם פחדנו שהמון רב של השכנים יהרוס את הגדר וייכנס לתוכנו, עכשיו זה ברור יותר מתמיד.

לכן אנחנו צריכים להתמודד עם זה, ולכן אנחנו צריכים על הרגע זה, על המעשה הזה, לעמוד ולהגיד שזה לא יכול לקרות אך ורק בעזרת כוח עליון. אצלנו, אנחנו ודאי צריכים לעמוד, כן, "אם יחנה עליי מחנה, לא ירא ליבי".¹ אבל אני צריך גם לדעת שאני צריך להיות חזק מבפנים, אחרת זה לא יתקיים.

שאלה: אני חושב שהפחד מורגש מאוד, ולנוכח העובדה שגם הצבא לא באמת יכול לעמוד בפני זה, מורגש לנו מאוד שממש קושרים לנו את הידיים מלמעלה, מכל הכיוונים. אבל מה זה נקרא שאנחנו צריכים להיות חזקים מבפנים, איך לתאר את אותו כוח?

אותו כוח פנימי, ברצונות שלנו אנחנו יכולים להתחבר עד כדי כך שהקשר הזה לא יתקלקל.

שאלה: הקשר תמיד מקולקל בעם ישראל, גם עכשיו. מה זה נקרא שהוא לא יתקלקל?

לפחות ממה שזה עכשיו, יותר מזה לא יגיע, לא ייפתח הקשר הזה.

שאלה: בעל הסולם השתמש במונח "שרירים לאומיים". ממש מורגש שזאת המילה שחסרה לנו, מה הם "השרירים הלאומיים" האלה? פעם נתנו לכך ביטוי בהגעה לארץ ישראל, ליישב אותה, אבל כל זה לא תופס באמת את העניין האמיתי שצריך להיות.

מהם השרירים הלאומיים של עם ישראל החדש, איך אפשר להסביר את זה? מה הוא הכוח של אחדות החדווה הזאת שצריכה להיות בעם ישראל?

כשאנחנו מבינים שאנחנו עומדים מול החלטה גורלית והיא תלויה רק בנו, ואנחנו, כולנו יחד צריכים להתקשר בינינו ולהיות מיועדים, להיות מרוכזים לתפקיד הזה. אתם צריכים לדעת. כמו שאז הנשק לא השתנה, כמו לפני אלפי שנים, גם עכשיו. העניין הוא לב חם ויד חזקה.

שאלה: מבקש לדייק את המסר. מה אנחנו רוצים להגיד, שכנגד ההצלה מסכנת ההשמדה, שהחיבור בינינו יציל, או הכוח העליון יציל?

החיבור שלנו עם הכוח העליון.

תלמיד: כוח עליון צריך להיות בתמונה, לא רק "חיבור זה טוב".

כן. אף אחד לא יתנגד לזה.

תלמיד: אני חושב שהבעיה פה באנשים בחדר הזה, וזה מה שאני מרגיש בחברים, שהם כל הזמן הם מנסים לספר למישהו אחר ולא מבינים את עצמם מבפנים. אני חושב שלא מחפשים מספיק את הבורא בפנים, בלב, אנחנו צריכים יותר עבודה בלב.

כן, זה נכון ובאמת מורגש.

שאלה: המורה שלך חילק את העולם לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, אז במה תאחד אנשים בעולם הזה? ברוחניות יש תרי"ג מצוות שהיא כבר עבודה עם רצונות, הרבה רצונות שנפתחים, שהם לא גלויים עכשיו, אבל ברגע זה, עם מה תאחד אנשים? אתה לא יכול להתעסק בדברים האלה בלי שהם יהיו אגואיסטים באיזה שלב.

אז מה אתה אומר שצריך לעשות קודם?

תלמיד: צריך לברר את המסר על מה אתה רוצה לאחד אנשים, כי אתה רואה שיש גם יהודים שהם אוטו אנטישמיים ומעריצי גויים, שזה גם להיות יהודי, וכל המסרים לא תופסים מים בסוף. אתה יכול לדבר לקהל קטן, אבל בסוף אם לא נפתח איזה רצון שהוא מעל הזבל הזה, אז אין לך שפה, אין אם מי לדבר, אין התקשרות.

לא, בשיטה שלנו אין מה לעשות, איתה אנחנו לא יכולים לצאת לקהל הרחב, זה ברור, היא מיועדת רק ליחידים. לכולם אנחנו יכולים לצאת רק בחיבור, כי אנחנו חייבים בחיבור, אחרת לא נשרוד, את זאת אנשים איכשהו יכולים להבין יותר.

תלמיד: לא מזמן עשינו סרטון. בסרטונים האלה יש איזה נושא שיחה. אבל בסוף אין לך את המטען כדי להעביר את השיטה. אתה אומר, תהיו נחמדים, תנסו להיות טובים, אתה יודע שזה לא יקרה ואנשים לא שומעים. איך אתה מוריד מטען יותר מסיבי, יותר חזק?

כדי שאנשים ישמעו אתה חייב להראות מה יהיה להם אם הם לא ישמעו.

תלמיד: הנה הם רואים מה קורה שלא שומעים ועדיין כלום. מלחמות היהודים לא מפסיקות גם עכשיו. הלילה, לפני כמה שעות איבדנו עוד חיילים, כלום לא עוזר. כל עוד האש לא באה לדלת של הבית שלי, שימותו כולם. זה בערך מה שקורה, טקסים הכול יפה.

כן.

שאלה: ב"הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם תולה את הכול בלפרסם את פנימיות התורה. מה זה לפרסם את פנימיות התורה, מה אנחנו צריכים לפרסם?

להסביר לכל עם ישראל מה זה פנימיות התורה. התורה מדברת על "ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: בשבילי התורה זה כתבי בעל הסולם ורב"ש. אני בתור חילוני לא הסכמתי לקבל שום תורה אחרת. אני באתי לפה חילוני גמור, זו התורה היחידה שנכנסה לי ללב. אז כמה אנחנו צריכים לפרסם את הכתבים האלה של בעל הסולם ורב"ש עם הסברים ברורים שלך, ציטוטים, שיהיה ברור.

ודאי שאנחנו צריכים לפרסם את זה ככל האפשר בכל האומה.

תלמיד: יש מושגים שמאוד קשה לאנשים להבין במה מדובר. הם הולכים לדעות קדומות, נגיד תורה ומצוות. כשאנחנו מפרסמים כאלה קטעים, האם אפשר לשים בסוגריים כל מיני ציטוטים?

אפשר.

שאלה: נראה כאילו במערכת יש איזו בעיה מובנית. יש חלק שהבורא בחר בו, העדיף אותו וזה אוטומטית גורם לשאר החלקים להיות לא מרוצים. אז למה עשה "תקלה" כזו במערכת כביכול?

יש פער בין לשמה ולא לשמה, להשפיע או לקבל והפער הזה אלה שני עולמות, שתי צורות המציאות. ולכן מי שנמצא בינתיים בעולם הגשמי, שהכול זה לפי לקבל, אתה לא יכול להסביר שיש עוד משהו על מנת להשפיע. אתה לא יכול. תנסה עם תינוק. ככל שאתה אומר לו שצריך למסור לשני, הוא מחזיק בעצמו, לא יכול.

לכן אנחנו צריכים להשתמש במה שיש לנו. יש לך הזדמנויות, אפשרויות לעשות עוד משהו, יש לך מה להציע, בבקשה, אבל זה מה שיש.

תלמיד: אז ברמה הזאת באמת אי אפשר להסביר את זה.

כן.

תלמיד: מה כן אפשר להסביר, איך כן אפשר להוביל את התהליך בצורה כמו שמסבירים לתינוק, אולי בסבלנות?

אנחנו משתמשים במה שיש לנו כאמצעי, לא להגיע למלחמות, לא להגיע לבעיות גדולות לאומיות. בזה אנחנו נשארים.

תלמיד: וההסבר צריך להיות ממש על הקרקע.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מקשרים את ההסבר הזה למשהו יותר גבוה?

במידה שכל אחד יכול לתאר את זה יותר גבוה.

(סוף השיעור)

---

1. "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ." (תהילים כ"ז, ג')↩