שיעור בוקר 28.05.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 205, "פתיחה לפירוש הסולם",

אותיות י', י"א

קריין: "פתיחה לפירוש הסולם", אות י', "כתבי בעל הסולם" עמוד 205. כותרת "ערך הפוך מכלים לאורות".

ערך הפוך מכלים לאורות

אות י'

"יש תמיד ערך הפוך בין אורות לכלים. כי בכלים הסדר הוא שהעליונים גדלים בתחילה בפרצוף. שמתחילה בא כתר לפרצוף, ואח"כ חכמה, ואח"כ בינה, ואח"כ ת"ת, ואח"כ מלכות. וע"כ אנו מכנים לכלים כח"ב תו"מ. דהיינו ממעלה למטה, כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף. והאורות הם בהיפך, כי סדר האורות הוא, שהתחתונים באים תחילה אל הפרצוף, שמתחילה בא אור הנפש, ואח"כ אור הרוח, ואח"כ אור הנשמה, ואח"כ אור החיה, ואח"כ אור היחידה. באפן, שמתחילה בא אור הנפש, שהוא אור המלכות, הקטן מכל האורות, ולבסוף בא אור היחידה שהוא הגדול מכל האורות. וע"כ אנו מכנים תמיד את האורות בשם נרנח"י. דהיינו ממטה למעלה. כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף."

אות י"א

"ונמצא לפי זה, שבעת שאין בפרצוף אלא כלי אחד, שהוא בהכרח הכלי העליון, דהיינו כתר, הגדל תחילה, הרי אינו נכנס אז בפרצוף האור הגדול המיוחס אל הכתר, שהוא אור היחידה, אלא שנכנס האור הקטן ביותר, שהוא אור הנפש, ומתלבש בכלי דכתר. וכשגדלו ב' כלים בפרצוף, שהם הכלים היותר גדולים, דהיינו כתר וחכמה, הנה אז נכנס בו גם אור הרוח. ויורד אז אור הנפש מכלי דכתר לכלי דחכמה, ואור הרוח מתלבש בכלי דכתר. ועי"ז, כשגדל הכלי השלישי בפרצוף, שהוא כלי דבינה, אז נכנס אור הנשמה בפרצוף, ואז יורד אור הנפש מכלי דחכמה אל הכלי דבינה. ואור הרוח יוצא מכלי דכתר ובא לכלי דחכמה. ואור הנשמה מתלבש בכלי דכתר. וכשגדל כלי רביעי בפרצוף, שהוא כלי דת"ת, נכנס אור החיה בפרצוף, ואז יורד אור הנפש מכלי דבינה לכלי דת"ת, ואור הרוח לכלי דבינה, ואור הנשמה לכלי דחכמה, ואור החיה בכלי דכתר. וכשגדל כלי חמישי בפרצוף, שהוא כלי המלכות, באים אז כל האורות בכלים המיוחסים להם. כי אז נמשך אור היחידה אל הפרצוף, ואור הנפש יורד מכלי דת"ת לכלי המלכות, ואור הרוח יורד מכלי דבינה ובא לכלי דת"ת, ואור הנשמה יורד מכלי דחכמה ובא לכלי דבינה, ואור החיה יורד מכלי דכתר ובא לכלי דחכמה, ואור היחידה בא ומתלבש בכלי דכתר."

שאלה: האם הפרצוף הוא היחס בין בורא ונברא והיחס בין נברא ובורא?

בטח.

תלמיד: נאמר שמתגדל הכלי הראשון שנקרא כתר, ואז נכנס בו אור הנפש. האם זה המצב של כל הפרצוף או המצב של חלק מהפרצוף?

זה תלוי על מה הוא רוצה לדבר, או על החלקים שבפרצוף שהם מקבלים זה אחר זה, או על כל הפרצוף אחרי הפרצוף הבא.

תלמיד: אבל מדברים על יחס בורא ונברא. נניח שהנברא נמצא עכשיו במצב שהוא אומר שזה כתר וזה אור הנפש, ואחר כך הוא אומר שבאותו כלי שהיה כתר מתגלה אור הרוח. מה זה אומר שבאותו כלי מתגלים אורות שונים שהולכים וגדלים?

מדובר על הקומה. כשמתגלה אור, נגיד נפש, בכלי דכתר, אחר כך כלי דכתר הזה מתרחב, ואז מתגלה בו אור הרוח. והכלי שהיה בו אור הנפש, כלי דכתר הקודם, הוא עכשיו יורד למצב של אור הרוח בו.

תלמיד: אבל הקומה כולה תמיד נקבעת לפי הכלי הגדול והאור הגדול.

כן.

תלמיד: אז נאמר שיש כלי דכתר ומתגלה בו אור הנפש. השלב הבא הוא שמתגדל כלי דחכמה ובכלי דכתר מתגלה עכשיו אור הרוח.

כן.

תלמיד: אז אפשר לומר שעכשיו אור הרוח הוא בכל הקומה.

נגיד שכן.

תלמיד: אבל הכלי הוא אותו כלי דכתר, אז למה הוא נשאר עם אותו שם? למה הוא לא נקרא בשם אחר אם מתגלה בו אור אחר? הוא כאילו נשאר כלי הכתר אבל אומרים בכלי הכתר מתגלה אור הרוח.

אלא מה אתה רוצה שהוא יגיד?

תלמיד: שעכשיו יש קומת רוח בכל הפרצוף ואחר כך יש קומת נשמה בכל הפרצוף. איך יש כלי עם אותו שם, אבל כל פעם מתגלה בו אור אחר?

כך אנחנו קוראים לו.

תלמיד: לפי מה, האם לפי התכונה שלו, לפי המסך שלו? לפי מה הוא נקרא עדיין כתר כשמתגלים בו אורות שונים?

לפי התכונה. הוא נשאר כלי כתר, רק כל הזמן ככלי כתר הוא עולה לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: כלומר מתגלה יותר מהתכונה שלו, מתגלה יותר ההרכב שלו.

כן.

שאלה: מה ההבדל בין הכלים השונים בצורה מהותית?

ההבדל ביניהם הוא הרצון שבו משתמש כל כלי.

תלמיד: מה ההבדל המהותי בין הרצונות האלה?

הרצון לקבל, אין יותר.

תלמיד: אם כתר יכול להכיל כל סוג של אור, אז מה ההבדל בינו לבין כלי אחר?

ההבדל הוא שהכלי האחר לא יכול להכיל את אותם אורות.

תלמיד: אז כלי חכמה יכול להכיל כמעט את כל האורות אבל אף אחד מהם לא יכול.

כן.

תלמיד: האם זה ההבדל ביניהם, רצונות יותר זכים אולי?

כן.

שאלה: הכלי צריך להגיע מזה שהוא מתחיל בקבלה של אור הנפש, עד שהוא מקבל את אור היחידה. אני שואל על המהירות שבה שזה קורה, שהוא עובר מאור הנפש לאור היחידה, כלומר מסיים את התיקון בכלי. בשביל שהוא יעשה את זה צריכה להיות דרישה מצד הכלי לקבלת האורות כנחיצות לחיים, כי מלמעלה לא נותנים מותרות.

אם האור הבא הוא נסתר, אם אני באור הנפש ואור הרוח לגמרי נסתר ממני ואין לי מושג שהוא קיים ומה הוא, אז איך אני מגיע לדרישה כזאת שהחיים שלי ממש תלויים בזה, שאם אני לא אקבל את זה, אז אני ארגיש שאני מת?

לפי הכלי שלך אתה מרגיש שאתה רוצה כבר לקבל אור מהדרגה הבאה.

תלמיד: איך אני עובד באתערותא דלתתא, כך שאני מרגיש שהצורך באור הזה הופך לדבר שאני חושב עליו כל הזמן?

לפי הרשימות שיש בך.

תלמיד: מה בעבודה אני יכול לעשות כדי לזרז את הזמן הזה?

לרצות להמשיך את האור שעכשיו מתגלה בך לפי הרשימות.

תלמיד: אבל אם יש משהו שהוא נסתר ממני ואין לי מגע איתו ואני לא יודע מה הטעם שלו בכלל?

אבל רשימות ישנן. כי אם לא היו רשימות, אז היית מת.

תלמיד: איך אני מזרז את גילוי הרשימות, עובד בדיוק על הנקודה שכרגע הרשימו נותן? איך אני עובד חזק על זה כך שהחיים שלי תלויים בזה?

הכול תלוי רק בעבודה הפרטית שלך.

תלמיד: איזו עבודה זאת? מה בדיוק אני עושה כחבר בעשירייה כך שגילוי הרשימו והמימוש שלו זה הדבר החשוב לי בחיים?

כל הרשימות האלה כבר כלולות בך, ואתה בצורה אינסטינקטיבית, פנימית, רוצה לגלות אותן, כי בזה אתה תלוי.

תלמיד: איך אני שואב את הרשימה ולא שהיא מתגלה מעצמה, בעיתה? איך אני מזרז את הגדילה של היציאה שלה לאור כרצון שלי למימוש, כרשימו למימוש?

על ידי הסביבה.

תלמיד: מה אני דורש מהסביבה?

אתה רוצה לקבל מהסביבה רשימות, חסרונות, שהם יעלו אותך לדרגת החיסרון הבא.

תלמיד: כלומר כל דבר שנמצא בסביבה שלי, אני כחבר בעשירייה, את כל הרצונות שנמצאים שם, זה בדיוק מה שאני צריך לממש.

כן.

שאלה: דובר קודם על יחס לבורא, כלי ואור. בעשירייה אנחנו עובדים כדי לגבש רצון, דרישה משותפת. מה אז העבודה מול האור? אנחנו מתחילים להרגיש, מגבשים רצון משותף, דרישה משותפת, קשר שקיים שאנחנו מנסים כל הזמן להשביח. מה זו העבודה מול האור בעשירייה, או שאנחנו לא יכולים לאחוז בזה?

עבודה מול האור היא שאנחנו מעוררים רשימות ברצון לקבל, כאלו שמעוררות את האורות להאיר עלינו.

תלמיד: מה קורה בקשר בינינו כתוצאה מההארה הזו?

בזה כול אחד מעורר את חברו.

תלמיד: האם את ההשפעה של האור אנחנו נראה בהתעוררות של החברים?

כן.

תלמיד: ואז מתעוררים עוד?

כן, וכך הלאה, חוזר חלילה.

תלמיד: מה הדבר הזה שמתגלה?

חסרונות חדשים.

תלמיד: זאת אומרת, זו התעוררת וחיסרון.

כן.

תלמיד: עד מתי, או שאין לזה גבול?

עד שמתמלאים כולם.

תלמיד: וכשמתמלאים כולם זו קומה או זה רק בסוף?

תלוי מה אתה חושב. בסוף יהיה גמר תיקון, ובינתיים כל פעם קומה מתמלאת ומפנה מקומה לקומה יותר עליונה.

תלמיד: זאת אומרת, יש איזו הרגשה של התמלאות פתאום.

כן.

שאלה: אם נכנס אור בעשירייה, אז אנחנו בדרך כלל אומרים שהוא מגלה לכלוך, חוסר התאמה וכאלה דברים.

כן.

שאלה: אם נכנס אור הנפש בתוך העשירייה, מה זה אומר שבכלי דכתר יש אור ובשאר החלקים עדיין האור לא מלובש? האם הוא מאיר על הצורך להמשך תיקון, להמשך עבודה? איך מתגלה סדר העבודה כאשר התנוצץ אור בתוך העשירייה, ובשאר החלקים הוא עדיין לא מאיר? איך הם מגלים את העבודה שלהם? כי אנחנו אומרים שאם החדר חשוך ואין בו אור, אז גם לא רואים שיש בעיה, לא רואים שצריך משהו. כשנכנס אור, לפעמים דווקא מתגלה ההיפך, שיש בעיות, שיש צרות, דברים לא טובים.

כן.

תלמיד: איך כלי אינטגרלי שנכנס בתוכו אור באיזה חלק, הוא משתמש באור הזה להתפתחות יותר גבוהה?

הייתי אומר כך, כלי שהוא מתמלא בדרך באור, אז כל החלקים שלו מאירים בכל החלקים. יוצא שכולם מרגישים מה שהם משיגים כרגע, וגם כולם מאירים לכולם, ואז מתגלה בכל אחד מהם יכולת נוספת להשיג, להאיר. זה מה שמתחבר אצלם לחיסרון חדש, לקומה חדשה.

תלמיד: איך כל החלקים בכלי הזה שואבים כוח מהכלי הכי זך, הכי גבוה, שעכשיו הוא בדבקות של אור נפש באור העליון? איך כל שאר החלקים משתתפים איתו ומתחברים לזכות הזאת של הכלי?

אבל יש כלים, ספירות, שעדיין ריקים, ובהם מתגלה אותו החיסרון שלא מלא.

תלמיד: יש כלי אחד זך שהוא מלא ובדבקות, שאר הספירות ריקות מאור, אבל יש רשימו מזה שבכלי האינטגרלי נכנס אור. איך שאר הספירות הריקות נמשכות ומצטרפות לכלי שנמצא בו האור ונכנסות לעבודה? מה העבודה שלהן בהצטרפות האינטגרלית של האור שנכנס לפרצוף?

לגלות את האור הזה בהן. אם אני מבין נכון מה אתה רוצה לשאול.

תלמיד: יכול להיות שהם יגלו שהם הפוכים או חסרים, שהרגשת האור הזאת שנכנסה יכולה לגלות בהם שהם פתאום יקבלו הבחנות של חוסר קשר, חוסר התאמה, דווקא בגלל שהאור נכנס לתוך הכלי של הפרצוף. לפני זה, אם לא היה אור לפרצוף, אז לא היו הבחנות, ברגע שנכנס אור, יכול להיות שיש כלים שירגישו פתאום שהם ריקים.

כן, ודאי.

תלמיד: האם זה יעורר אותם להמשך עבודה?

כן.

שאלה: מה הקשר בין עבודה פרטית של כל אחד בעשירייה לעבודה של העשירייה? אם נאמר אדם אחד בעשירייה עשה מאמץ מאוד גדול להתחבר, לעשות משהו בשביל החברים, הם לא יודעים את זה, אבל קרה לו משהו, הוא השיג משהו, לא משנה מה, איך זה משפיע עכשיו על שאר העשירייה? באיזו צורה היחס ההדדי ביניהם קשור למצבו הפרטי של כל אחד?

הוא מקבל את המצב החדש שהשיג, שגילה, בוא נגיד הרוויח, והוא מקבל את זה דרכם עד שזה מגיע אליו, רק הם לא מרגישים את זה. ואצלו זה כן מורגש מפני שהוא בחיסרון שלו הזמין את האור הזה.

תלמיד: איך זה ישפיע עליהם, ואיך הם בחזרה משפיעים עליו?

הם ירוויחו ממנו בכלים המשניים שלהם, לא בכלים העיקריים שבפרצוף, והם יהיו מוכנים במשהו להיות בדרגה כמוהו, רק בכוח ולא בפועל.

תלמיד: וכל זה קורה גם אם לא יודעים מה מצבו, לא צריך לדעת מה מצבו של החבר.

כן, העיקר שהם עובדים יחד במשהו, קשורים במשהו.

תלמיד: יכול להיות גם שמה שאותו פרט הרוויח זה לא בגללו, אלא בגלל מצב העשירייה, בגלל הקשר בעשירייה, הכול הדדי כל הזמן.

כן. וכך אתה יכול לדבר על כל העולם שכך נכלל.

תלמיד: איך זה קשור לפרצוף, איך זה קשור להשגת הספירות בינינו, לכל מה שאנחנו מדברים עליו כאן?

בפרצוף יש עניין אחר, יש בכוח ובפועל. יכול להיות שבכוח כולם קשורים זה אל זה ולכן מישהו שמושך את האורות, הוא מעביר אותם דרך כל החברים, על אף שהם לא מכירים את זה. ואחר כך כל אחד ואחד שמתעורר מזה, ממשיך בהתאם.

תלמיד: שמעתי ממך פעם שאנחנו צריכים לגלות את הכול, גם את עשר הספירות בתוך העשירייה.

כן, ודאי שזה רצוי.

תלמיד: אין לי שאלה על זה, זה מקור השאלות.

כן. בטוח שאז כל אחד ואחד מגלה מה שמגיע לו לפי נשמתו.

שאלה: שמעתי שכולם מאירים לכולם ואז מתגלה בכל אחד יכולת נוספת להאיר.

כן.

תלמיד: מה זה אומר להאיר לכולם?

כל אחד רוצה להמשיך אותו החיסרון שממשיכים החברים, ואז יוצא שיש להם חיסרון משותף.

תלמיד: מה זה להמשיך?

להמשיך, זאת אומרת, להמשיך עליו אור, מילוי.

שאלה: דיברנו על התלבשות האור ברשימו, ולפני כן דיברנו על הקו האמצעי, שמכריעים לקו האמצעי. האם ניתן להגיד שהתלבשות של האור ברשימו או רשימו ממומש זו מין הכרעה לקו אמצעי?

כן ולא.

תלמיד: כי הרשימו כל פעם מתגלה, והשאלה איך אנחנו מממשים אותו. אם אנחנו מצליחים להתבטל כלפי אותו רשימו שאנחנו מממשים, האם ניתן לקרוא לזה "הכרעה לקו אמצעי"?

לא תמיד. יש רשימות כאלה וכאלה, רשימות שונות.

תלמיד: איך לא לפספס את אותם המצבים? כי כל המצבים שאנחנו עוברים אלו אותם המצבים שאנחנו חייבים לעבור.

להיות בנטייה לדבקות החברים. אז אתה בטוח אוסף את הרשימות האלה ומממש אותן בצורה נכונה.

שאלה: מה זה "כלים עיקריים" ומה זה "כלים משניים" בפרצוף?

אפשר להגיד את זה אפילו על הספירות. יש ספירות מכתר עד המלכות ויש ספירות בהתכללות בין הפרצופים. ומהם יש ספירות עיקריות, ספירות משניות, ספירות שלישיות וכן הלאה.

תלמיד: וכשאנחנו מתקשרים בעשירייה?

אתם מתקשרים ברשימות שלכם.

תלמיד: ההתכללות בינינו היא בכלים משניים?

כן.

תלמיד: ומהו הכלי משותף בינינו? איפה הוא?

הכלי המשותף, אפשר להגיד שכך מדברים כדי להבליט את מה שמשותף בין הפרצופים, בין הרצונות, בין התשוקות, בין ההשגות.

תלמיד: אנחנו לא מתחברים בכלים העיקריים שלנו?

בכלים העיקריים, לא.

תלמיד: למה לא?

כי הם נמצאים כמו שהם, הם מחזיקים את היסוד של כל אחד ואחד.

תלמיד: ומתי יש חיבור ביניהם, בין הכלים העיקריים?

בצורה הפוכה, נגיד בגמר התיקון כשאנחנו מתחברים אנחנו כבר חוזרים להתחלה.

שאלה: שמעתי שהעשירייה של רבי שמעון ייצגו את עשר הספירות.

כן.

תלמיד: וגם העשירייה האידיאלית שלנו צריכה להיות כזאת, ובמצב הזה עשר הספירות הן במעגל, הן במצב של שוויון.

נגיד.

תלמיד: לעומת זאת, בתיאור פה, עשר הספירות הן מלמעלה למטה. מה ההבדל אם כך בין שני המצבים? מתי עשר הספירות הן כאילו במעגל ומתי הן מלמעלה למטה?

אנחנו מדברים על עשר ספירות מלמעלה למטה, וממטה למעלה, לפי התקשרות הספירות, יציאת הספירות, ויש ספירות שמקושרות לרוחב, לא לגובה.

תלמיד: העשירייה שלנו צריכה להיות עשירייה לרוחב?

לא. גם כך וגם כך.

תלמיד: כשרב"ש כותב שהעשירייה צריכה להיות בשוויון, שכולם שווים, זו לא עשירייה לרוחב?

אין דבר כזה עשירייה בשוויון, אלא עשירייה בשוויון כבר מדובר על המסכים, על מה שנכנס לעבודת התחתונים. שהתחתונים מגיעים למצב שיש להם מטרה שכולם יהיו שווים, וכולם יהיו בעזרה הדדית וכן הלאה, אבל מלכתחילה אין דבר כזה.

תלמיד: איזו תמונה אנחנו צריכים לתאר כדי שהעשירייה שלנו תהיה עשירייה רוחנית?

עשירייה רוחנית היא קודם כל בזה שכל אחד רוצה לעזור במה שחסר לאחר.

תלמיד: להשלים את האחר או להשלים את העשירייה?

להשלים את האחר. הכוונה את מקומו בעשירייה.

תלמיד: האדם יודע מה המקום שלו בעשירייה?

על החבר הוא יכול לדעת, על עצמו לא כל כך. אבל כמשלימים זה את זה, יוצא שכולנו משלימים את כולם וכל אחד מקבל אז חיסרון כלפי מיהו, מהו, ואיך הוא משלים את כולם.

תלמיד: מה זה המקום של החבר בעשירייה? אני מגיע לנקודה שאני יודע שהחבר הזה הוא "הוד" וחבר אחר הוא "תפארת"?

לא. זו עבודה פרטית שכל אחד ואחד ממלא אותה והולך.

תלמיד: לא הבנתי.

אתה לא יכול להגיד על חבר מסוים שהוא "הוד" ועל חבר אחר שהוא "תפארת". אלא אתה מדבר על עבודה שהחבר הזה ממלא במצב מיוחד, בתנאים מיוחדים.

תלמיד: על המקום שלו במערכת?

כן.

שאלה: רב"ש כותב שעוד לפני שהם שווים יש להם עבודה להיות קטנים או גדולים. זאת אומרת, קודם צריכים לבנות את המערכת הזאת בתוך העשירייה.

ודאי.

תלמיד: לגבי העשירייה, מתי אנחנו כעשירייה ככלי מלכות, וכולנו מושכים את האור ביחד, כמו שנקרא "כנסת ישראל", לעומת מתי אנחנו כבודדים נמצאים כספירות שמקבלות את האור, אחד פתאום מקבל, והאחר עוד לא. מתי אנחנו ככלי שלם אחד, ומתי אנחנו כבודדים?

כך הבורא או הגורל משחק איתנו, זה לא שבעבודה או במאמצים שלנו אנו מזיזים את עצמנו ממקום למקום, ומדרגה לדרגה.

תלמיד: ובעבודה הטבעית שלנו, את מה שאנחנו כן עושים, אנחנו משתדלים להיות ככלי מלכות שמחובר כשכל החברים ביחד מושכים איזה חיסרון משותף, פועלים בצורה משותפת במשיכת האור.

כן.

תלמיד: זו הצורה. ומה שהאור יעשה, נניח הוא יעשה הבדלה בתוך העשירייה, זה כבר עניינו של האור, מה שהוא עושה לנו?

כן.

תלמיד: אבל הנטייה טבעית שלנו בעבודה זה שכולנו כאחד מושכים את האור?

כן.

שאלה: העשירייה היא פרצוף, ויש בה ראש, תוך, וסוף. האם ניתן להגיד שהחלק האקטיבי זה הראש'והחלק הפסיבי זה הסוף?

אין דבר כזה.

תלמיד: איך לראות בעשירייה את החלוקה לראש, תוך, וסוף?

תתחבר עם כולם, ואז תראה.

שאלה: האם אפשר להגיד שעל ידי החיבור בינינו תתייצב רמת עביות אחידה, שנוכל להגדיר אותה נניח ככלי דחכמה, כלי דבינה, ואז נבנה את המסך בצורה כזאת שנוכל לעבוד, זאת אומרת, נוכל להעלות אור חוזר?

כן.

תלמיד: ואת האור המסוים שיתלבש, אנחנו נלביש על כלי דכתר, שהרי את כל האורות הנחנו מלבישים על הכלי דכתר הזה, גלגלתא אולי. זה התהליך?

נגיד, כן.

תלמיד: ואיך מתקרבים אליו דרך חיבור בינינו, מה אנחנו צריכים לדרוש? איך להגיע לרמת עביות אחידה שנזהה בכלי שלנו, בעשירייה?

עכשיו אנחנו לא יכולים למדוד, לשמור ולקבוע את זה, אבל זה יסתדר אל תדאג.

שאלה: אז איפה אנחנו נמצאים, הרבה לפני ההגדרות האלה או בדרך?

אנחנו בדרך, בדרך למימוש.

תלמיד: זה על ידי אמונה למעלה מהדעת, מה שקראנו קודם?

זה על ידי חיבור.

שאלה: מאוד מרגש הימים האחרונים האלה שהתחלנו לדבר על העבודה עם האורות בעשירייה. יש על מה להודות?

בסדר.

תלמיד: אמרת שאנחנו ממשיכים חיסרון של חבר בעשירייה. האם זה כבר מזמין את האור?

כן.

תלמיד: בצורה פרטית?

החיסרון מזמין את האורות, ודאי.

תלמיד: האם זו כבר התייצבות שלנו כעשירייה, כשכל התשעה מתחברים לאותו חיסרון?

כן.

תלמיד: ומה זה מזמין אם כל העשירייה מתחברת לחיסרון אחד?

אני לא יודע. אבל אנחנו בדרך לזה.

שאלה: אתמול אמרת שעד שבעל הסולם גילה את הכלל של הופכיות אורות וכלים לקח לו הרבה זמן. הרי הכלל הזה הוא לא תיאורטי, בשביל לרשום אותו בספר, אלא זה בשביל עבודה רוחנית לגילוי הבורא. אז מה זה ההיפוך הזה?

לא הבנתי. מה זה קשר הפוך אורות וכלים?

תלמיד: מה הדבר הזה בעבודה הפנימית של גילוי הבורא?

צריכים לגלות את זה. זאת אומרת, ככל שהכלי זך, הוא יותר קרוב לאור, אבל יותר רחוק מלהמשיך אותו, וההיפך. זה נקרא "סדר הפוך אורות וכלים". מה עוד יש לי להגיד, אני לא יודע.

תלמיד: כי אמרת שעד שבעל הסולם גילה את זה, זה לקח לו הרבה זמן.

כן.

תלמיד: האם זה בתהליך אצל כל אדם לגלות את החוק הזה בפנים, בשביל העבודה?

כן. כל אחד צריך לגלות את זה.

תלמיד: ומה הגילוי הזה?

ככל שאני עבה, יש לי אפשרות, אמנם שאני יותר רחוק מהאור, אבל אם אני מתעורר בעצמי, אז אני אהיה יותר קרוב לאור, ויותר רחוק מהרצון לקבל שלי. ערך הפוך אורות וכלים.

שאלה: כל כלי שמתגלה מקבל קודם את אור הנפש?

כן.

תלמיד: והעליונים הם יותר. מה זה אור הנפש? זה כאילו האור הכי קטן, נופש, מה זה אור הנפש?

אור הנפש זה נפישה. זאת אומרת, האור הכי קטן שממלא אותו, מחיה אותו, ומעמיד אותו לאט לאט למעשים, כמו תינוק.

תלמיד: זה מורגש בכל העשירייה, אור הנפש?

מאחד על כולם, זו כבר עבודה משותפת.

תלמיד: גם בעבודה המשותפת, קודם כל זה האור שמתקבל?

כן.

שאלה: יש את חמשת הכלים כשבהם לאט לאט משתלשלים האורות. חמשת הכלים האלה הם תוך או תוך וסוף? נגיד כשחמשת הכלים מלאים, האם הם קיימים בתוך הפרצוף?

בראש, בתוך, בסוף.

תלמיד: ראש, תוך, סוף, אלה חמשת הכלים?

כן.

תלמיד: חמשת הכלים האלה של השתלשלות האור בתוך הכלי, האם הם נמצאים בתוך הפרצוף, או שזה תוך וסוף, גוף הפרצוף?

חמשת הכלים כולם בראש, תוך, סוף.

תלמיד: בראש, תוך, סוף?

כן. לא יכול להיות שיתגלה כאן ולא יתגלה שם. כלי זה כלי, פרצוף זה שלם.

תלמיד: המסך, עביות המסך, היא שקובעת את רמת הגילוי של חמשת הכלים האלו, נכון?

כן.

תלמיד: ומה זו רמת העביות בעבודה בינינו?

בעבודה בינינו רמת העביות היא עד כמה אני יכול להשפיע על החבר על ידי העבודה שלי.

תלמיד: האם יש מינימום הכרחי של יחס נכון בתוך העשירייה ולחברים על מנת להגיע למצב יציב ראשון?

כן.

תלמיד: מה המינימום ההכרחי?

העביות הכללית דשורש, דא'.

תלמיד: כאשר יש את העביות המינימלית הזאת, היחס הכי בסיסי בתוך העשירייה, האם רק הראש מתגלה?

ראש, תוך, סוף, אנחנו לא מדברים על כך ששם יש גילוי, אלא לעביות הקטנה אנחנו קוראים ראש.

תלמיד: איך אנחנו בעשירייה מגבירים את העביות בינינו? מהי הפעולה שאנחנו יכולים לעשות כדי להגדיל אותה?

בזה שאני עושה תרגילים. זה כמו שאתה עובד עם משקולות, אתה מרים אותן עד שאתה נעשה יותר חזק.

תלמיד: האם אתה יכול לתת תרגיל שיהיה אפשר לעבוד בתוך העשירייה?

תנסו במשך היום לא להיפרד זה מזה, אלא כל אחד חושב על החברים. ואז על ידי התרגיל הזה תרגישו שאתם חייבים להתקשר זה עם זה וכך להמשיך.

תלמיד: מתוך זה נרגיש את אותה תלות הדדית.

כן.

שאלה: התרגיל הזה הוא כמו להרים מאפס למאה קילו. זה לא כשיו ביכולת של אדם לחשוב כל הזמן על החברים במהלך היום.

נכון.

תלמיד: ממה מתחילים?

מזה מתחילים.

תלמיד: ממאה קילו.

כן.

תלמיד: אחר כך אני מגלה שאני לא יכול.

אז אתה מתפלל, מבקש, עושה כל מיני מאמצים, כל מיני פעולות שיעזרו לך לא לשכוח את החברים, ועוד ועוד.

שאלה: האור נמצא במנוחה מוחלטת, זאת אומרת אור הנפש בכתר זו כבר הרגשה במלכות. האם המלכות כבר יכולה להשתוקק לאור הזה, לעורר בה חיסרון ולהתחיל למשוך אותו דרך שאר הספירות?

כן.

תלמיד: האם זו כבר עבודה בתוך העשירייה?

כן.

שאלה: ברגע שכלי עליון או שני כלים עליונים מקבלים אור, ושאר הספירות גם הן מורכבות מספירות פרטיות, האם בכל ספירה כתר וחכמה מתמלאים באור?

כן.

שאלה: התרגיל שנתת, נעשה אותו היום, נשתדל לחשוב על החברים. איך במצב המשותף שלנו בעשירייה נגלה עשר ספירות?

זה לא לעכשיו, אנחנו רק נתבלבל.

שאלה: אם אנחנו אומרים שאור הנפש נכנס לכתר, אז מדובר שזה נפש של היחידה, ונפש שנכנס לחכמה זה כבר נפש של חיה, עד שיתמלא הנרנח"י של היחידה, האם על זה מדובר?

כן. אמרת נכון.

שאלה: למה הכוונה שנפש נכנסת קודם אל כתר ואז עוברת לחכמה, ולבסוף יורדת וממלאה את המלכות? איך להבין את התהליך הזה בתוך העשירייה?

העביות מתגלה בכל הכלים, מכתר עד מלכות, ואז כל הכלים האלה מתמלאים מאותו האור ששייך רק לדרגה של כל כלי וכלי.

תלמיד: מה אנחנו עושים בעשירייה כדי לגרום לאותו תהליך כמו שהוא תאר אותו קודם, כמו שזה קורה בין כתר לחכמה?

אנחנו רוצים להמשיך את אותו הגילוי בכל הכלים שלנו.

שאלה: אני מרגישה את האור, או לא מרגישה את האור, אני לא מבחינה האם זה רוח או נפש. איך להתחיל להבחין את האורות השונים? כי נראה לי שבכל פעם שהאור נכנס הוא נפש, הארה קטנה, נכנס רק אור קטן.

תשתדלו לא להיפרד ממנו.

תלמידה: אבל הוא עוזב, אני לא יכולה להחזיק אותו. איך להחזיק?

תתפללי שלא יעזוב.

שאלה: כשאנחנו משתמשים בעביות, האם אנחנו מזככים את העביות? מה בדיוק תהליך השימוש הנכון בעביות?

אנחנו רוצים על ידי העביות לגלות את האורות העליונים, למשוך אותם, ולהשאיר אותם בנו ככל שניתן. על ידי זה מתגלים הכלים ונעשים יותר גדולים, ההרגשה שלנו בזה גדלה יותר, וכך אנחנו עולים על ידי גילוי האורות בכלים.

שאלה: למה אנחנו צריכים לשים לב כשאנחנו עושים תרגילים בינינו?

אנחנו צריכים לשים לב לאורות ולכלים. בסך הכול העיקר הוא אורות וכלים.

שאלה: האם נכון לומר שעביות דכתר יכולה למשוך רק את אור הנפש?

כן.

שאלה: מדוע כלי מלכות הוא הכלי הקטן ביותר?

כי הוא האחרון.

שאלה: איך פרצוף מפתח את עצמו כך שהאורות יורדים לעומק הפרצוף?

הפרצוף מושך את האור לתוכו, ואז במידה שהאורות מתגלים בפרצוף, הם עוברים לספירות יותר תחתונות, יותר עבות, יותר רחוקות מהספירות הראשונות שבפרצוף. כך האור מתפשט בתוך הכלי עד שלמלכות מגיע האור הקטן ביותר.

שאלה: במה כל אחד צריך להשלים את האחר בעשירייה?

במה שהוא מיוחד בעשירייה, בתכונתו. הוא מושך את האור לפי תכונתו ועל ידי כך האורות בסך הכול מתחברים להיות אור אחד.

שאלה: אלו פעולות מעשיות מאפשרות לנו לשמור על התמקדות בעשירייה במשך היום?

בכך שכל אחד ואחד יתאר את עצמו כמשלים את האחרים.

שאלה: איפה הבורא נמצא ברגע שאנחנו חושבים על החברים?

הוא נמצא בתוך החברים, ביניהם.

שאלה: על מה לשים דגש כשבמשך היום אנחנו שומעים את השיעור פעם נוספת?

לבדוק האם שמעת נכון, לבחון מה לא שמעת נכון בפעם הראשונה בשמיעת המאמר, ולראות איך אפשר לחבר שאלות נוספות לפי המוסבר, המדובר.

שאלה: שמעתי שהעבודה בספירות נעשית גם לרוחב וגם לגובה. האם המשימה שלנו היא לעשות את העבודה לרוחב, ולמעלה הבורא מושך אותנו?

כן.

שאלה: אמרת שצריך להשתדל לשמור כמה שיותר על האור, שהאור לא יעזוב, איך עושים זאת בצורה לא אגואיסטית, מה הסיבה לבקשה הזאת?

זה בטוח לא יכול להיות אגואיסטי כי אם זה אגואיסטי האור מסתלק. אנחנו צריכים לרצות לקבל את האור, שיהיה בנו כוח השפעה, ועל ידי כך שנקבל את האור נוכל להשפיע דרך החברים לבורא ואז האור לא יסתלק. כל הזמן לתאר לעצמנו איך לעשות זאת. אנחנו מושכים את המאור, הוא מאיר בנו ואנחנו מגלים אותו כדי להשפיע בחזרה לבורא דרך כל החברים.

שאלה: האם נכון לומר שככל שהכלי יותר עבה הוא יגלה בסוף אור יותר גדול, והאם כך בעצם בנוי הפרצוף?

כן, זה לפי "ערך הפוך אורות וכלים".

אות י"ב

"והנך מוצא, שכל עוד שלא גדלו כל חמשת הכלים, כח"ב תו"מ, בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחסים להם. ולא עוד, אלא שהם בערך ההפוך, כי אם יחסר כלי המלכות בפרצוף, שהוא הכלי הקטן ביותר, יחסר אור היחידה, שהוא האור הגדול ביותר. ואם יחסרו שני הכלים התחתונים, תפארת ומלכות, יחסרו ב' האורות העליונים, יחידה חיה. ואם יחסרו ג' הכלים התחתונים בינה ת"ת ומלכות, יחסרו ג' האורות העליונים נשמה חיה יחידה. וכו' עד"ז. הרי שכל עוד שלא גדלו כל חמשת הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצא ערך הפוך בין הכלים לאורות, שאם יחסר אור אחד וכלי אחד, הנה באורות יחסר האור היותר גדול, שהוא אור היחידה, והפוכו בכלים, שיחסר הכלי היותר קטן, שהוא כלי המלכות, וכו' עד"ז כנ"ל."

אות י"ג

"ועם זה תבין, מה שאנו אומרים, שע"י עלית המלכות לבינה, נסתיימה המדרגה תחת החכמה, ומשום זה, לא נשארו במדרגה אלא ב' ספירות, כתר וחכמה, ובינה ותו"מ של המדרגה, נתבטלו וירדו מן המדרגה (כמ"ש להלן אות י"ז ע"ש). הנה זה אמור, רק מבחינת הכלים, אבל מבחינת האורות, הוא בהיפך, שהאורות דנפש רוח נשארו במדרגה, והאורות נשמה חיה יחידה נתבטלו מן המדרגה."

שאלה: מה זה אומר מבחינה איכותית שהפרצוף לא נשלם, הוא יהיה שלם רק בסוף?

ודאי.

תלמיד: מה זה אומר שהאור נכנס לכלי המותאם לו? במה זה שונה מזה שהאור נמצא בפרצוף אבל לא בכלי המותאם לו?

כנראה שהוא עוד לא התגלה כל צרכו.

תלמיד: אבל מה זה אומר, כי כביכול הוא כבר נמצא אבל לא בכלי. אז האם הוא נמצא או לא, או שהוא נמצא אבל לא מורגש?

הוא נמצא אבל לא במקום שלו.

תלמיד: אבל יש כלל שהאור מבטל את הכלי. אז איך יכול להיות שמתאפשר מצב שהאור נמצא בכלי שלו, כביכול ממלא אותו? אם זה לפי הכלל של אור המבטל את הכלי הוא אמור לבטל אותו, כי כל הרעיון של ערך הפוך אורות וכלים, אם אני מבין נכון, הוא כדי שהאורות לא יבטלו את הכלים.

לא, זה לא נובע מזה. זה פשוט שהאורות לפי ההתפתחות והכלים לפי ההתפתחות משלימים זה את זה אבל הפוכים זה מזה.

תלמיד: וכך זה גם בסוף? זאת אומרת גם כשהכלי מלכות מקבל את אור הנפש הם עדיין הפוכים זה מזה?

כלי מלכות זה הכלי הכי קטן ואור הנפש זה האור הכי קטן, אז הם מותאמים זה לזה.

תלמיד: אז אם הם מותאמים זה לזה, הם אמורים לבטל זה את זה.

לאו דווקא.

תלמיד: איך לא?

כי זה הכלי לאותו האור, הוא יכול להחזיק אותו גם לפי תכונתו וגם לפי מידתו.

תלמיד: למה אומרים שמלכות היא הכלי הקטן ביותר? היא בעצם הכלי העבה ביותר.

לפי קבלת האורות היא הכלי הקטן ביותר.

תלמיד: זה ברור, אבל אנחנו לא מדברים לפי האורות. לפי האורות אנחנו אומרים שהקטן ביותר הוא נפש, אבל אם אנחנו רוצים להשוות את זה לכלים, אז אנחנו צריכים להגיד שמלכות היא הכלי הגדול ביותר, העבה ביותר.

כן. לפי הרצון.

תלמיד: לפי הרצון.

כן, אבל לפי היכולת להחזיק את האור?

תלמיד: איפה מלכות מחזיקה את האור, בכתר או במלכות?

במלכות.

תלמיד: היא לא מעלה אור חוזר עד הכתר, האם זה נקרא שהיא מחזיקה את האור?

גם זה נכון. האור החוזר של מלכות מגיע עד הכתר, ולכן מתלבש בזה אור היחידה, אבל איפה הוא מתלבש? בכתר.

תלמיד: נכון. אז מה יש למלכות מזה?

היא מחזיקה את כלי דכתר באור חוזר, ומחזיקה את אור היחידה באור חוזר, וזה מה ששייך לה.

תלמיד: זה שאור היחידה מתלבש בכתר בזכות המלכות, האם זה מורגש במלכות או בכתר?

זה מורגש במלכות.

תלמיד: איך?

מפני שהיא מחזיקה את האור הזה.

תלמיד: אבל הוא לא מתלבש.

אבל יש לה מזה אור חוזר.

תלמיד: אז זה מורגש בה כאור חוזר. מה ההבדל בין כתר דאור חוזר לבין אור יחידה שמתלבש בכלי דכתר?

אור יחידה לא יכול להתלבש אחרת, אלא באור חוזר של המלכות.

תלמיד: יוצא שגם כשהאורות מתלבשים בתוך הכלים, הם מתלבשים דווקא דרך האור החוזר.

כן.

תלמיד: הוא כותב שעד שלא נשלמים כל ה' כלים, לא נשלמים ה' אורות. מה זה אומר מבחינת התיקון, מבחינת העבודה שלנו, האם שעד שלא יהיה גמר התיקון, המצב יורגש כחסר ויותר חסר, ורק בסוף הוא יושלם?

כן.

תלמיד: זה ממש לא נתפס.

למה? בכל מקום, בכל אור שאתה מקבל בעל מנת להשפיע, יחסר משהו מהאור האמתי.

תלמיד: אז התיקון לא ממש הדרגתי, הוא קורה בבת אחת.

למה?

תלמיד: מפני שאם רק בסוף נשלמים האורות בכלים המותאמים להם, וכל הדרך לשם הם לא נמצאים במקום בו הם אמורים להיות, אז יוצא שכל הזמן חסר, יותר חסר, ובסוף הכול מושלם.

לא בסוף, בפעולה האחרונה נשלם הכול, כן.

תלמיד: איך התוצאה הזאת מתגשמת במציאות? איך היא מתממשת בהרגשה של הנשמה?

במציאות זה מתממש בכך שאנחנו מרגישים את החיים שלנו יותר ויותר גרועים וכך זה יהיה עד הסוף. ובפעולות האחרונות לקראת הסוף, שם נרגיש איך מגיעים אורות לכלים שלהם.

תלמיד: ומה יכול להחזיק רצון לקבל בתהליך כזה?

רק חכמת הקבלה.

תלמיד: כי מה היא נותנת לו?

כי היא מסבירה לנו את העניין הזה, את הסוד הזה.

תלמיד: אבל איך זה בא לידי הרגשה שהוא יכול להתמלא מהתהליך ההפוך הזה?

אנשים שלומדים וממשיכים את האורות לתוך הכלים שלהם איכשהו, מבינים שהם מקרבים את התיקון.

תלמיד: מבינים.

כן, וגם מרגישים.

תלמיד: מתי הם מרגישים, בסוף?

לא, אפילו באמצע, בזמן שהם מממשים.

תלמיד: מה הם מרגישים?

הם מרגישים שמה שהם עושים בכלים, אומנם הם לא מתוקנים כל צרכם, אבל בכל זאת הם מתקרבים לסוף.

שאלה: האם אפשר לומר שרק בשלב כניסת האורות לכלים זה נחשב ערך הפוך, אבל כשמסתיים התהליך כבר אין הפכיות בין הכלים לאורות?

אפשר לומר, כן.

(סוף השיעור)