שיעור בוקר 07.01.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 15, מאמר: "מהותה של חכמת הקבלה"

מהותה של חכמת הקבלה

"בטרם אבוא לבאר את תולדות חכמת הקבלה, שכבר דשו בה רבים, מצאתי לנחוץ לבאר מקודם היטב, את מהותה עצמה של חכמה הזו, אשר לדעתי, מועטים המה היודעים זאת. וכמובן, לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר, בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו, מהו?

והגם שידיעה זו היא רחבה ועמוקה מני ים, עם כל זה אתאמץ בכל כחי וידיעותי, שרכשתי לי במקצוע זה, לבאר ביאור מקורי, ולהאירו מכל הצדדים, באופן מספיק לכל נפש, להוציא מהם מסקנות נכונות לאמיתו, כמות שהן באמת. מבלי להניח מקום להמעיינים, להטעות את עצמם, כאשר רגיל מאד בעיון בדברים הללו."

בעל הסולם אומר שישנה חכמה ששומעים עליה, חכמת הקבלה, חלק שמעו וחלק לא, אבל אף אחד לא יודע בדיוק מה היא. אמנם יכול להיות שכרגיל לכל אחד ישנה איזו דעה, אבל מאיפה, גם לא ידוע. מה שכן, הוא כמומחה בזה, אומר שאף אחד לא יודע מה זה.

אפילו שיש לך איזו דעה קדומה, שמעת ממישהו משהו, תדע שכמה שאתה יודע, אתה לא יודע. אתה לא מבין ואפילו אין לך שום אפשרות לדעת מהי באמת חכמת הקבלה. ואפילו אם מספרים לך משהו, ואפילו אם מקובל יבוא אליך וירצה לספר לך על זה, הוא לא יוכל לספר, כי אתה לא תוכל להבין ממנו מהי חכמת הקבלה.

זה לא יעזור לך, אתה לא תשמע ממנו מהי חכמת הקבלה. כי זה כמו שתתחיל להסביר לתינוק, לילד קטן בן שנה על מתמטיקה גבוהה, או לאדם רגיל מהרחוב את תיאוריות איינשטיין, נוסחאות כלשהן. זה לא יכול להיות.

כאן זה עוד יותר גרוע, בעיה עוד יותר גדולה, כי האדם צריך להכין לזה כלים שאין לו אותם מהלידה, הוא צריך לרכוש תכונות חדשות שאין לו אותן. כשיש שכל, אפשר לפתח, כשיש הבנה, אז אפשר ללמוד דבר מתוך דבר. אבל כאן אין כלום, אתה צריך לרכוש כלים מהעולם ההוא, ואז תבין על מה מדובר. לכן אין כאן מה להמשיך, בעצם אחרי הקטע הזה שהוא כתב אפשר לסגור את הספר וזהו.

שאלה: באופן כללי איך לכוון נכון למאור המחזיר למוטב כשקוראים טקסטים כאלה של מקובלים?

שאני רוצה לקלוט מה שהוא אומר, אבל בזכות המאור המחזיר למוטב, כי ודאי כל מילה שהוא כותב היא לא יכולה להתקבל בי בצורה נכונה בלי השתתפות המאור המחזיר למוטב, שהוא יבנה מקום נכון לאותה מילה, שהיא תיכנס ותאיר, כמו שלבנה נכנסת בדיוק במקום הנכון.

תלמיד: המאמרים של רב"ש ושל בעל הסולם מייצרים תגובה בשכל ורגש של אדם בעולם הזה.

הם כתבו את זה בצורה מיוחדת, נכון. אבל הם לא חכמת הקבלה. הם עדיין לא נקראים חכמת הקבלה, זה לא פעולות הבורא. זה לא "תלמוד עשר הספירות", "עץ חיים", זה מסביב, כאילו פסיכולוגיה והכנה ללימוד חכמת הקבלה.

שאלה: בעל הסולם אומר "לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר, בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו, מהו?" זאת אומרת, שאני צריך להאמין בדברים האלה. כשאמרו לי בהתחלה למשוך את המאור המחזיר למוטב, אמרתי לעצמי, על מה מדובר? איזה אור מחזיר למוטב?

יש לי בעיה היום עם השיניים, ואני צריך ללכת לרופא. אני לא יודע מה שהוא יעשה לי, אבל אם הוא יגיד לי לקפוץ עשר פעם, אז אני אקפוץ עשר פעם. יכול להיות שזאת סגולה לכאב. זה הכול. כאן אתה בא לאנשים שהם מבינים משהו בנשמה, בחיים שלך, בשביל מה נולדת, מה קורה אתך אחרי המוות, מוות גופני, מוות נפשי, יש כאן דברים שאנחנו לא יודעים בכלל, אז אני צריך להאמין לו במשהו.

אם אני מאמין לרופא רגיל שמתקן את הבהמה שלי ומקבל ממנו משהו, אז לזה שהולך להסביר לי על הנשמה, האם יש לי ברירה? זה נקרא "אמונת חכמים".

תלמיד: בשנים הראשונות שאתה בא ללמוד אתה לא מבין על מה מדובר בכלל. זאת אומרת, מה אני צריך לעשות פה? להאמין ברב שלי?

לכן תן ללמד אותך. יפה. זאת אומרת, אתה רק מצדיק את בעל הסולם, שבאמת הוא אומר נכון, שאף אחד לא יודע מה זה. אז אני אומר לך שזה עוד יותר גרוע, שאין לנו שום סיכוי להבין אפילו מה זה, לפני שאנחנו מתקנים את עצמנו. זאת אומרת בחכמת הקבלה, כשאתה פותח ספר, אתה עדיין לא לומד את חכמת הקבלה.

אלא אתה צריך להצטייד בכלים הנכונים ואז במשך הזמן כשתכיר עליך את הפעולות שהבורא עושה עליך, מתוך זה תבין מהי חכמת הקבלה. כי בעצם זו חכמת הבורא, זו סדרת הפעולות שהוא עושה בתוך הנשמה שלך, שאתה משתתף בזה ויודע את זה, כמו שאתה נמצא בניתוח, ורואה מה עושים לך. היום אומרים שאפשר אפילו לשים מסך ואתה יכול לראות את זה בצבעוני. זה נקרא להיות שותף עם הקדוש ברוך הוא.

תלמיד: כמו שאמרת עכשיו, אין לנו כלים להבין את זה, אין לנו כלים להרגיש את זה.

[כדי] להרגיש צריכים לרכוש את הכלים.

תלמיד: אני רואה הרבה חברים שפתאום נעלמו. שאלתי מה קרה, אז אמרו לי, "תשמע, ראיתי, באתי, לא קיבלתי כלום, הלכתי, התייאשתי, ממש לא ראיתי כלום. ולא רק זה, נהייה לי גם יותר גרוע בחיים". אז מה קורה, אתה יכול להסביר לי? יש הרבה חברים שנעלמו, מה עושים עם זה?

אדם צריך לשלם עבור מה שהוא מקבל.

תלמיד: מה זה לשלם?

לשלם בסבל כמו על כל דבר בחיים. למה? כי אחרת הוא לא קונה. זה לא קניין. "קניין" זה נקרא שאני נותן משהו מעצמי ולא שבאתי לקבל. באף מקום אתה לא יכול לקבל אם אתה לא נותן, כי אין לך מקום לקבל. זה לא עניין של כסף או משהו, לא, זה עניין של יגיעה. אם אני לא מתייגע, אני לא תופס את הדבר, הוא לא נמצא אצלי בידיים, אני לא שולט.

ומי שבא ולא נתן יגיעה, והרגיש, "איפה מה שאמרו לי?", מי אמר לו שהוא יקבל? ככה לא באים. וחוץ מזה, זה נקרא שאין לו רצון. אני יודע על עצמי שהייתי כבר מזמן זורק את זה, למה להשקיע באיזה עסק ארבעים שנה? אבל שוב, זה רצון שאתה צריך לדעת לשמור ולפתח אותו יותר ויותר וככה להתקדם. "היו נכנסים ויוצאים", את זה ראינו כבר.

תלמיד: השאלה איך אני מונע את זה? איך אני מונע מהחבר שלי לברוח? איך אני מונע מהקבוצה להתפרק? איזה כוחות יש לי? מה אני צריך לעשות? אין לי את הכלים לעשות את זה.

יש לך.

תלמיד: איזה כלים?

נדבר אחר כך.

קריין: כותרת "על מה סובבת החכמה".

על מה סובבת החכמה?

"שאלה זו כמובן, עולה על כל בר דעת. הנה כדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו, אתן הגדרה נאמנה ומשומרת: כי חכמה זו היא, לא פחות ולא יותר, רק סדר של שרשים, המשתלשלים ע"ד קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית', לנבראיו בעולם הזה"."

זאת אומרת מהי חכמת הקבלה? היא מגלה לאדם שנמצא בעולם הזה, זאת אומרת באיזה תכונות, באיזה רצונות, באיזה תנאים שנקראים העולם הזה. לא דורשים ממנו לעלות לאיזה עולם עליון, אלא דווקא כשנמצא בעולם הזה הוא מתחיל לקבל ידיעה, גילוי, הרגשה של הבורא, שמי יודע מאיזה דרגות, מאיזה רמות זה מגיע ומופיע בו. זה נקרא "חכמת הקבלה".

"סדר של שרשים, המשתלשלים ע"ד קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים," שהוא הכול רואה ויודע ולומד ומבין ומשתמש בזה "המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית', לנבראיו בעולם הזה"." המטרה היא באמת מאוד נעלה, איך הבורא מתגלה לנברא בעולם הזה, לא באף צורה אחרת. לא מדברים אחרי המוות, אחרי משהו, אלא בעולם הזה. אז כבר זה בשבילנו. עכשיו השאלה כמה אתה תשקיע כדי שזה יתגלה. אם האדם מצפה לאיזה דברים יפים שיתגלו לו כאן, אין דבר כזה, זה לא סייל, אלא מי שעומד הוא מקבל.

"וכאן נוהגים כלל, ופרט:

"כלל" - כלומר, כלל האנושיות, המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגה הזאת, כמ"ש "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיהו, י"א), "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדלם" (ירמיהו, ל"א), ואומר "ולא יכנוף עוד מורך, והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיהו, ל')." זאת אומרת שכל הנבראים, בלי יוצא מן הכלל, הם יצטרכו לגלות את הבורא בצורה השלמה. זה בכלל.

""פרט" - היינו, שאף מקודם שלימות כלל האנושיות כולה, בכל דור ודור, נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה. כי אלה הם הפרטים, הזוכים בכל דור ודור, למדרגות מסוימות, בענין גילוי אלקותו ית'. והם המה הנביאים ואנשי השם. וכמו שאמרו ז"ל: "אין לך דור, שאין בו כאברהם יצחק ויעקב" (ב"ר, פע"ד). הרי לך לעינך, אשר גילוי אלקותו ית', נוהג תמיד בכל דור ודור, לפי דחז"ל, המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו.""

זאת אומרת בכל דור ודור ישנם אנשים שהם יכולים להשיג, בצורה חלקית או אפילו בצורה שלמה יכול להיות, גילוי הא-לוהות, אבל בסופו של דבר כולם מגיעים לזה ויבוא מה שנקרא "הדור האחרון" ואז כולם ישיגו את כל גילוי הבורא לנבראים. ואנחנו מבינים שכל הנשמות האלה, כל הקיום שלנו זה סך הכול המתגלגלים ובאים לאותו מצב הסופי השלם.

שאלה: לא הבנתי את ההגדרה, מה זה שורשים?

שורשים עליונים שמשתלשלים ובאים עד אלינו, אלה כוונות הבורא כלפי הנברא, איך שהוא על ידי המעטת האורות מביא אותם למצב שהם בונים כלים ומסדרים את הכלים בצורה כזאת שאפשר להתגלות בהם, והכלים האלה זה אנחנו.

תלמיד: אז חכמת הקבלה בעצם מתארת איך זה קורה בשורשים?

כן. וודאי. כל מה שקורה במערכת. מצד אחד בורא ויוצא ממנו ומה יוצא. אתה למדת "פתיחה", אתה למדת "תלמוד עשר הספירות" קצת, אז שם מדובר.

תלמיד: ומה עניין הסדר שלהם?

סדר שורשים המוחלטים ומשתלשלים קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים. שכולם מכוונים לאותה המטרה, לגילוי הבורא לנברא בעולם הזה. זה הצורך בהשתלשלות הדרגתית חוקית. שהנברא בעולם הזה הוא המטרה, שבו הבורא רוצה להתגלות. אנחנו עוד צריכים לתת הגדרה נכונה מה זה נקרא הנברא שנמצא בעולם הזה, כי כל ההגדרות ברוחניות הן לא בדיוק כמו שזה נשמע בינתיים באוזן הגשמית שלנו, את זה צריכים לדייק, אבל בכל זאת זה כך.

קריין: טור ב', כותרת "ריבוי הפרצופין וספירות ועולמות".

ריבוי הפרצופין וספירות ועולמות

"אולם לפי האמור, הועמדה השאלה: כיון שאין לחכמה זו, רק תפקיד האחד המיוחד המבואר, א"כ מהו ענין של ריבוי הפרצופין והספירות, וכל הקשרים בני החילוף, אשר ספרי הקבלה מלאים מהם?

אכן, אם תקח איזה גוף של בעל חי קטן, שכל תפקידו אינו אלא להזין את עצמו, כדי שיוכל להתקיים בעולם זמן מה, המספיק כדי להוליד ולקיים את מינו, והנה תראה ותמצא בו, הרכבה מסובכת מאלף אלפי פייבארס [Fibers: נימים] וגידים, כפי שדרשו ומצאו בעלי הפיזיולוגיה והאנטומיה. ועוד אלפי רבבות יש שם, ממה שלא נודע עוד לעין האנושי. ומכאן תוכל להקיש, כמה מן ריבוי הרכבות של ענינים וצנורות הצריכים להתחבר, בכדי להמציא ולגלות את המטרה הנשגבת ההיא."

זאת אומרת, יש כאן הרבה מאוד פרטים, כי אותו הנברא מתחלק לאין סוף פרטים והם יותר ויותר מתחלקים עד הפרט האחרון, שאנחנו לא יכולים להגיד, את כל הדברים האלה אנחנו לא יכולים לראות, אלא ברור לנו שהתיקון צריך להגיע עד הפרט האחרון. והתכללויות, אין סוף התכללויות שישנן בין כל הפרטים, מפני שדווקא בהתכללות והתחברות מסוימת בין כל החלקים, שכולם שונים, זרים, נמצאים בדחייה ובשנאה ובמרחק זה מזה, שכל אלו הם יצטרכו תיקונים, בתוך התיקונים האלה הם מרגישים את גילוי הבורא. זאת אומרת גילוי הבורא הוא לא בתוך הנבראים, אלא בין הנבראים. עד כמה שהם מסוגלים להתקשר ביניהם למרות כוח הדחייה שביניהם, בצורה כזאת אנחנו מגלים את הבורא.

ישנן הכנות לזה, שבדומם צומח וחי, בדרגות דומם, צומח וחי, בחומר דומם, צומח וחי שם כוח הדחייה וכוח האיחוד הם מאוזנים זה עם זה, נמצאים גם בכל מיני סדרים באבולוציה, אבל בכל זאת שם זה קורה ולכן הם קיימים בצורת חיים של דומם, צומח וחי. מה שאין כן אם אנחנו מדברים על הרצונות, שהם צריכים להיות קשורים זה לזה למעלה מכוח הדחייה והשנאה שביניהם, זה שייך כבר לרמת האדם, לגובה האדם.

וזה מה שאנחנו צריכים לעשות בעצמנו על ידי המאור המחזיר למוטב. אבל בהקדם של הבחירה והתפילה ומאמץ היגיעה שלנו. ואז אנחנו בונים את הקשר בינינו שנקרא אדם, הדומה לבורא. ועל ידי זה אנחנו דווקא מרכיבים את כל הפרצופים והספירות והעולמות עד שמגיעים למצב שיהיה מכלול אחד בחיבור השלם.

תלמיד: בעל הסולם כותב "כלל האנושיות, המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגה הזאת, כמ"ש "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים" (ישעיהו, י"א), "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדלם". נשאלת השאלה, במצב כזה כשתינוק נולד הוא נולד בעצם כמו אדם הראשון מהול.

אני לא יודע, אל תשאל אותי על מה שבמצב הזה יהיה.

תלמיד: אבל איך יתכן מצב כזה?

אני לא יודע. נגיע ונראה. אני לא יודע. קודם כל אתה שואל על גשמיות, אני לא יודע אם בגשמיות כך זה צריך להיות, שהתינוק נולד, לא נולד, מה פתאום שייוולד איזה תינוק אם אנחנו מדברים על גמר התיקון? איך יכול להיות? שנולד, הכוונה שנולדה איזו בחינה שהיא דורשת תיקונים. אבל גמר תיקון, איזה עוד תיקונים אתה מוליד? לכן אני לא דן על מצבים כאלה.

תלמיד: יצא לי להיות במצב כזה שמישהו מהמשפחה או איזה מישהו יודע שאני לומד במקרה, אז הוא אומר יש לי עכשיו בין שני משחקי כדורגל חמש דקות, ספר לי מה זה מהותה של חכמת הקבלה. אני אומר לו, אני אתן לך ספר. אז הוא אומר, אני לא רוצה ספר, תספר לי אתה.

נכון. למה לא אמרת לו על רגל אחת "ואהבת לרעך כמוך"?

תלמיד: באמת?

כך כתוב.

תלמיד: הוא יברח.

שיברח. הוא בכל זאת יברח אחרי חמש דקות לכדורגל, אז שיברח עכשיו, מה יש? אבל הוא ידע שחכמת הקבלה מדברת על אהבה.

שאלה: אפשר בתיאור שהוא תיאר על הגוף לראות איפה הפרט ואיפה הכלל? מה התפקיד של הפרט בציור הזה? מה תפקיד של הפרט בכלל?

תפקיד הפרט לגרום לתיקון הכלל. ותפקיד הכלל לדאוג לכל הפרטים.

שאלה: למה בעל הסולם אומר שמהותה של חכמת הקבלה זה גילוי הא-לוהות לנבראים בעולם הזה? העולם הזה זה עולם של רצון לקבל, לא?

אם אתה מגדיר כך את העולם הזה. הוא פונה קודם כל לאדם שלא מבין כלום, אז איך הוא יגיד לו? האדם הרגיל שנמצא בעולם הזה עם גוף, כמו שאתה מכיר אותם בחמישה חושים שלך, לאדם הזה החכמה הזאת מיועדת, להסביר לו איפה הוא נמצא, שיש כוח עליון, איך הכוח העליון פועל עליו, מה גורלו, לאן הוא צריך להתקדם, להגיע, איך להימנע מצרות ובעיות, מה המצב הכי טוב שאפשר להשיג, הכול זה חכמת הקבלה. זאת אומרת היא מסבירה לך כל דבר על החיים שלך, שכאילו בא בן אדם ולידו יש הוראה, ספר הוראות.

תלמיד: אם הוא היה אומר להביא אותנו ל"ואהבת לרעך כמוך", תיקון האנושות, כל מיני דברים כאלה, אז בסדר.

הוא לא רוצה להגיד את זה. במאמר אחר הוא אומר. למה? לא רוצה לדחות את האדם. אתה רואה, כמו שהחבר אומר, אם אני אגיד ככה אז יברחו. אז הוא רוצה להסביר קצת יותר בצורה טכנית, ספירות, עולמות, פרצופים, חיים, מוות.

תלמיד: אמרת קודם שחכמת הקבלה זה מה שאנחנו לומדים בתע"ס, נכון?

חכמת הקבלה נקראת גילוי הבורא לנברא בעולם הזה.

תלמיד: אתה מחזיר אותי אחורה.

מה רצית לשמוע, על מה אתה שואל?

תלמיד: מה אנחנו לומדים פה, כשאנחנו קוראים מאמר?

אמרתי שאם אתה לומד איך להשיג את הבורא זה נקרא חכמת הקבלה. אם אתה לומד כמה מלאכים יש בשמיים, מה יש בתלמוד עשר הספירות, אתה לומד חכמה. אלה שתי גישות שונות מאוד, או שמהשכל הבהמי אתה רוצה להבין מה כתוב שם, מהשכל הבהמי שלך, כי "כולם כבהמות נדמו", או שאתה רוצה להשיג את זה לפי השתוות הצורה, וזו חכמת הקבלה.

תלמיד: אני לא יודע, קודם היה את העניין של גילוי בעולם הזה, עכשיו אנחנו מדברים על חכמת הקבלה, ובמאמר בכלל לא מדובר לא על העולם הזה ולא על קבלה.

אתה לא שומע. הגילוי של הבורא בעולם הזה, נקרא חכמת הקבלה. כשאני לומד את תלמוד עשר הספירות, כמו שאתה רוצה לשאול, ואני חושב על גילוי הבורא, אני נמצא בעולם הזה ואני לומד את מה שכתוב שם. אני לא יודע מה כתוב, רק אמרו לי שזו סגולה, אני מתייחס לזה כמו לסגולה, מושך מאור המחזיר למוטב שמגלה לי את הבורא, אז אני לומד את חכמת הקבלה. אם אני פותח ספר וכתוב שם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, וכולי, ואני מתאר את הדברים האלה בצורה, כמו בפיזיקה, במתמטיקה, אז אני לומד חכמה.

שאלה: חכמת הקבלה, זאת אומרת גילוי חכמת הקבלה זה גילוי פעולות הבורא בלבד, המערכת.

כן. לשם גילוי הבורא.

תלמיד: אז מה זה בסוף, להיות אדם הדומה לבורא, במה הוא דומה לו?

בזה שהוא קיבל את כל הצורות של הבורא על עצמו, על הרצון לקבל, והתלבש בכל השינויים האלה ואז הוא כמו בורא. הבפנים הוא רצון לקבל, על הרצון לקבל יש צמצום. למה צמצום? כי הוא מלכתחילה היה על מנת לקבל, עשה צמצום, מסכים, כל מיני צורות דהשפעה, הגיע לצורות השפעה שמכסות את כל הרצונות שלו בעל מנת לקבל כך שיהיו בעל מנת להשפיע. זה נקרא "ויבוא אליו דמות הבורא", "ויהיה שם ה' עלייך".

תלמיד: במה הוא דומה לו? כי הוא רק מגלה את הפעולות שלו בסוף, שרק הוא הפועל.

הוא יתלבש בזה, הוא נעשה כמו הבורא. כשכל הרצונות שלו באור חוזר, קיבלו את אותה צורה כמו הבורא.

תלמיד: בסוף אין הבדל בינו לבין הבורא?

בהשפעה?

תלמיד: כן.

וודאי שאין הבדל. לכן יש דבקות. איך יכול להיות? איזה הבדל? מה, שהוא יכול להיות בשר או יכול להיות רצון לקבל בפנים שכבר לא בחיים? בלי שאנחנו מזהים אותו שהוא חי או מת, שלא נמצא כאן לפנינו, כי לא בצורה כזאת אנחנו מגלים. הרצון לקבל נמצא, הרצון לקבל נשאר, הוא קיבל על עצמו לבושים שנקראים על מנת להשפיע, ובלבושים האלו הוא דומה לבורא. ואז הוא מגיע לתיקון הזה, אז הוא נקרא אדם.

תלמיד: רק בלבושים הם דומים. זאת אומרת הנברא נשאר.

וודאי. כן. אז אנחנו מתחילים להבין שאין זמן, שלא היה נברא ואין נברא, זה הכול בינתיים כשאנחנו נמצאים בחוסר זמן ואז אנחנו מגלים שהם מחוצה לזמן השינויים האלה, התיקונים הללו.

שאלה: האם הלימוד של ואהבת לרעך כמוך הוא באמת לדעת להתכלל בסבל, בשמחה, בתור איזו נקודת מוצא ואחרי זה אולי לעזור ולהתחלק בנטל?

ואהבת לרעך כמוך זה במה אני אוהב את השני, בזה שאני עוזר לו כמה שיותר להתקרב לבורא. וזה אפשרי רק בחיבור. אז אני משתדל להכניס אותו לתוך החיבור ובתוך החיבור בינינו להשיג את הבורא. זה נקרא שאני אוהב אותו, בזה מתבטאת האהבה. אני לא חושב על שום דבר אחר חוץ מאיך להכניס אותו לחיבור ושם בחיבור לגלות את הבורא.

תלמיד: אבל אנחנו עטופים בחברים שלחלק מהם יש צרות כאלה וחלק מהם צרות כאלה, איפה היתרון של הלימוד הזה בנסיבות האלה, שכל אחד סובל מאיזו צרה.

אנחנו דואגים לחיבור בינינו ולגלות בחיבור בינינו את הבורא. אם כתוצאה מזה יהיה שינוי בגשמיות, יהיה, אם לא יהיה, לא יהיה. אבל מטרת לימוד חכמת הקבלה היא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. ולא בהקדם לרפא אותו מכל מיני מחלות או לעשות מעני עשיר וממסכן משהו מוצלח, לא, מדובר על גילוי הבורא לנבראים בעולם הזה בלבד. אל תשאל ומה נלווה לזה? שום דבר, מה שצריך, יתלווה.

(סוף השיעור)