סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 29.01.2022 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו ממשיכים את הנושא אמונה למעלה מהדעת, נעסוק בו קצת פחות מהרגיל לעומת מה שהיה בזמן האחרון, כשלושת רבעי שעה, וכך נתחיל לחבר בקצב עוד ועוד חלקים אחרים שיש לנו מכתבי בעל הסולם ורב"ש.
קריין: אמונה למעלה מהדעת, קטע מס' 50.
""רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו". "רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.
"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו".
"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו".
ומדוע צריכים להכניע את עצמו למחשבות של קדושה, היינו לפרוש את עצמו מקבלה על מנת לקבל - "כי קדוש ה' אלקינו", שהבורא הוא רק משפיע. לכן צריך להיות בהשתוות הצורה כמו הבורא. ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו."
(הרב"ש. 128 "רוממו ה' אלוקינו")
שאלה: איך פרקטית להבדיל את עצמך מקבלה על מנת לקבל ולהשפיל את עצמך בפני מחשבות של קדושה?
אתה צריך למיין את כל המחשבות והרצונות שלך ולראות עם איזה מחשבות, רצונות אתה יכול להיות עם הבורא, ועם איזה אתה נגד הבורא ומה עדיין לא מבורר איך ומה, ואז לסדר אותם כך שכל מה שיכול להיות לכיוון הבורא אתה מבליט, מחבר אותו וממשיך איתו לקראת הבורא. פשוט מאוד. רק על ידי מיון.
תלמיד: איך להבדיל בצורה נכונה בין מחשבות?
יכול להיות שדרך הסביבה, דרך העשירייה, דרך הלימוד, אתה נמצא בבירור פנימי, ממיין את עצמך עד כמה ואיך, למה אתה נמשך. וכך אתה יותר ויותר מבין מי אתה לעומת כוח ההשפעה והאהבה, כוח החיבור שזה הבורא.
תלמיד: כתוב פה בהמשך שעל ידי העבודה הזאת, הוא מגיע לרוממות ה'. איך?
כי אתה רואה שבכל פעם ככול שאתה יכול למיין ולברר את המחשבות, הרצונות, הפעולות, הנטיות שלך, אתה מתחיל לראות שהבורא ממש נבדל, נקי וגבוה מעליך בכל הבחינות והתכונות. ואז אתה רוצה, משתדל להיכנס למדרגה הזאת. וכשאתה מגיע לשם, אתה רואה שזה לא הבורא אלא בעצם אתה, זו רק מדרגה יותר מתוקנת מהקודמת, אבל בה אתה מגלה כבר לפי הדיוקים שנפתחים באותה הדרגה שבה יש לך אור יותר גדול הפועל עליך, שמברר לך דיוקים יותר גדולים במה אתה קרוב או רחוק מהבורא. ואז אתה רואה שיש לך עוד לאן להתקדם. וכך "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ואתה רואה כמה יש לך עוד ועוד לעבוד. ודווקא האנשים האלה שמתקדמים בצורה נכונה לקראת הבורא, מרגישים שהם נעשים יותר גרועים, יותר חלשים, ושכמה שהם התקדמו הם עוד לא התחילו את העבודה שלהם. ולכן אדם צריך ללכת לא על קו אחד אלא על ב' קווים, ימין ושמאל במקביל. מצד אחד האגו שלו כל הזמן גדל וזה נותן לו אפשרות לעבוד ומצד אחר הבירורים שלו נעשים יותר חדים, יותר ברורים. וכך הוא עובר ממצב למצב, בשני קווים, בשתי רגליים.
שאלה: בסוף הקטע הוא מדבר על רוממות הבורא והשגת רוממות ה' אלוהינו. האם קודם כל אנחנו צריכים להיות נבראים כדי לגלות, להשיג את הבורא?
אנחנו עושים זאת במקביל. ככול שהאדם מתקדם הוא יותר ויותר מגלה מה זה נקרא נברא, הרצון לקבל, התכונות ההפוכות מהבורא, זה מצד הנברא. אבל את זה הוא משיג לעומת השגת תכונות הבורא שגם מגיעות אליו, ואז הוא מתקדם בשני פסים, ימין ושמאל. בימין הוא נעשה יותר דומה לבורא במשהו ובשמאל נעשה יותר הפוך מהבורא. וכך מתקדם. וככול שמתקדם יותר יש לו פער יותר גדול בין ימין ושמאל, ואז בא הקו האמצעי שמגיע אליו, כמו שנאמר "על כל פשעים תכסה אהבה", בסך הכול זה נקרא "רוממות ה' אלוקינו", שהבורא נמצא למעלה משתי ההבחנות הללו וכך אדם משיג אותו.
שאלה: האם אפשר לחלק איכשהו את הלימוד, האם האדם יכול להבין מתי הוא עובד בקו שמאל ומתי בקו ימין?
לא. אנחנו לא יכולים לקבוע ימין ושמאל בזמן הלימוד. ימין ושמאל אנחנו יכולים לקבוע כשאנחנו מתייחסים ללימוד, לדרך, למצבים שבינינו. ימין ושמאל זו כבר התערבות האדם במה שמגיע אליו מלמעלה.
שאלה: היחס לגבי "הר קדשו", להרהורים, צריך להיות באהבה?
בלי רצון לחיבור, לאהבה, אתה לא מגיע לאיזו התקרבות. צריך להיות מעורב כאן איזה רצון לחיבור, לאהבה, לפשרה לפחות, לכל מיני דברים. בקיצור, זה חיבור בסך הכול. אתה רוצה להיות מחובר להבחנות יותר גבוהות, לשורש שלך, ומדובר בחברים כי השורש מושג רק בכך שאתה מתחבר לקבוצה.
תלמיד: בתוך ההכנעה צריכה להיות גם אהבה חלוטה, או סוגי אהבה?
עוד לא סוגי אהבה אבל זו כבר דרגה מאוד גבוהה. אנחנו לא מבינים אותה לכן נראה לנו שזה כל כך קרוב, אבל אהבה זה כשאנחנו יכולים לעלות מעל הפשעים, מעל הבעיות ולשייך אותם לבורא ואז לקבל ממנו את אור האהבה שמחבר בין הצורות המנוגדות בנו, ואז מתוך צירוף של צורות מנוגדות אנחנו יכולים להגיע לידיעת האהבה.
שאלה: במשפט האחרון נאמר, "ועל ידי זה יכולים להשיג את רוממות ה'. ואחר כך יכולים להגיע לידי השגות רוממות ה' אלקינו." מה ההבדל בין השגה של רוממות ה' לבין רוממות ה' אלוקינו?
זה הבדל בין השגחה כללית להשגחה פרטית. יש מצבים שההשגחה הכללית יותר גדולה מההשגחה הפרטית, ויש מצבים שההשגחה הפרטית יותר גדולה מההשגחה הכללית. לכן ב"רוממות ה' אלוקינו" אנחנו באמת כבר משייכים ליחס הכוח העליון כלפינו, וכלפיו אנחנו בהתאם לזה פעילים.
שאלה: האם הכנעה בפני הבורא זה אותו דבר כמו הכנעה בפני החברים?
זה תלוי בדרגת האדם, יש כאלה שכן יכולים להכניע את עצמם כלפי הבורא במשהו אבל כלפי חברים עדיין לא. או ההיפך. וכך זה לסירוגין מפני שאנחנו עדיין נמצאים בזמן ההכנה ולא בזמן שאנחנו קובעים לעצמנו את המצב. אבל בדרך כלל ודאי שאהבת החברים צריכה להיות יותר גדולה מאהבת הבורא. אהבת חברים צריכה להיות יותר גדולה מאהבת הבורא כי בעזרת אהבת חברים ולפי גודל אהבת חברים, כך אנחנו מגיעים לאהבת הבורא ולא ההיפך.
שאלה: כתוב שהר פירושו הרהורים. מה זה אומר ל"השתחוות להר קדשו " בעשירייה?
שאני מכניע את עצמי כלפי כל ההרהורים, כל השאלות, הבעיות שמתעוררות ואני ממש לא פוטר אותם אלא מקבל אותם כתנאי שעל ידו אני מתקרב לבורא. לכן אני אוסף את כל ההרהורים האלו. מה הם כל ההרהורים? כשהאור העליון מתחיל להאיר, הוא מאיר על הרצון לקבל שלי בכל מיני מצבים של חוסר התקשרות שלי עם העשירייה, ואז אני רואה איפה אני צריך עוד להוסיף בכל המצבים בינינו כדי להגיע לשלמות הכלי, ולפי זה אני מגלה את הבורא.
שאלה: איזה רצונות אנחנו צריכים להכניע כדי להשיג את הקדושה? מה זה אומר להכניע את הגוף?
להכניע את הגוף זה נקרא להכניע את הרצונות לקבל שלנו שמפריעים לנו להתקרב זה אל זה.
שאלה: איך משלבים נכון את ההכנעה שעליה כתוב בקטע לבין העבודה בהתגברות בדרך?
הכנעה חייבת להיות והיא חלק מהתגברות. כי אני מתגבר על הרצון האגואיסטי שלי בזה שאני בכוח מכניע את עצמי.
שאלה: מה יכול להפריע לנו להתעלות מעל הדעת ולעשות בירורים?
מה מפריע? דעתנו, האגו שלנו שלא נותן לנו להרכין את עצמנו.
שאלה: האם ככל שהבירורים שאנחנו עושים יותר חדים, כך החיסרון מורגש יותר חזק?
כן, ודאי שזה תלוי בזה.
שאלה: מה זה אומר שהמרחק בין ימין ושמאל הולך וגדל? איך אדם מרגיש את זה?
המרחק בין ימין ושמאל גדל יותר ויותר כי זה ההבדל בין השגחה נצחית ובין שכר ועונש. כל הפערים, כל ההפרעות שיש לנו הן כי הדברים לא מסודרים לפי השכל והרגש, אנחנו לא יכולים לקבל את זה בצורה רגילה.
שאלה: מה זה אומר לפעול, מה זה אומר להקטין את עצמו ביחס למחשבות של קדושה, להכניע את עצמו כלפי מחשבות של קדושה?
להכניע את עצמו כלפי מחשבות של קדושה זה נקרא שאני רואה כמה אני לא מסכים עם כל התנאים שמגיעים אלי מהבורא ודאי, שאין עוד מלבדו, ואני בכל זאת מכניע את עצמי ואומר שכל מה שאני מקבל, מה שלא יהיה, באותה מידה שאני רואה את זה, יכול להיות שבצורה חלקית, אני בכל זאת מקבל את זה כדבר טוב בלמעלה מהדעת שמגיע אלי מהבורא, ולכן אני צריך להכניע את עצמי כלפי כל המצב הזה.
מדברים רק על מצבים רוחניים, לא על מצבים גשמיים. אנחנו לא משייכים את זה, לא למקום העבודה ולא למשפחה ולא לכלום, אלא מדובר רק על היחס שלי לעולם, לבורא. ואז יוצא שכך אני מתחיל לסדר את עצמי כלפי הבורא, כלפי המציאות העליונה. זאת צריכה להיות העבודה הקבועה שלנו, למה להשתחוות.
שאלה: האם האדם צריך להיות שקוע כל הזמן בבירורים לגבי הפירוד שלו מהחברים או בבירור איך עליו להתקרב לחברים?
אני צריך כל הזמן להשתדל להיות בתוך החברים, להרגיש אותם קרוב סביבי ככל האפשר או בצורה אחרת להרגיש אותם, שאני מוכן להחזיק אותם בתוכי, בתוך ליבי, וזה בעצם צריך להיות המצב הקבוע שלי. זה רק מתאר לנו את מצב החיבור האמיתי שלנו בכלי דאדם הראשון.
שאלה: מה עוזר לעשירייה להגיע לתחושת הריקנות הזאת כדי שאחרי זה יוכלו למלא אותה בגדלות הבורא?
מה מפריע? גאווה. שאנחנו לא מצליחים להוריד את עצמנו, אנחנו לא רוצים להוריד את עצמנו למצב שנוכל להתחבר בינינו ללא שום תנאים. יש רק תנאי אחד, שכולנו הצטרפנו יחד מפני שהבורא רוצה לקשר בינינו ולצרף אותנו יחד, והוא הביא אותנו ואומר לכל אחד "קח לך את זה", אתה צריך להגיע למצב שהקבוצה היא הכלי הרוחני שלך, ואז תכניע את עצמך בזה ככל האפשר.
קריין: קטע 51.
"בזמן, שהאדם רוצה לעבוד לשם שמים ולא לתועלת עצמו. אז על כל מה שהוא עושה, הוא רואה, שאין שם שום דבר לתועלת הבורא, אלא רק הכל לתועלת עצמו. במצב הזה הוא מרגיש, שאין לו שום דבר, אלא שהוא ריק מכל. וזה המקום ריק, הוא יכול למלאות רק עם רימון, היינו אם הוא ילך למעלה מהדעת, שנקרא רוממות ה'. היינו, שיבקש מה', שיתן לו כח להאמין למעלה מהדעת, בגדלות ה'. כלומר, זה שהוא רוצה רוממות ה', אין הכוונה שהוא אומר, שאם אתה תיתן לי להשיג את רוממות וגדלות ה', אז אני מוכן לעבוד, אלא הוא רוצה, שה' יתן לו כח להאמין בגדלות ה', בזה הוא ממלא את מקום הריקנות, שבה הוא נמצא עתה.
נמצא, שלולי הריקנות, היינו שלולי אם הוא היה עובד בדרך להגיע לדביקות, היינו בהשתוות הצורה, הנקרא בעל מנת להשפיע, אלא בבחינת הכלל, שמספיק להם בחינת המעשה שהם מקיימים, אין אלו אנשים מרגישים בעצמם בחינת ריקנית. אלא שהם מלאים במצות. אלא דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה'."
(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)
שאלה: רציתי לשאול על פעולות ההכנעה, כי אני לא כל כך מבין איך אפשר להכניע את עצמי. ברגע שמכניעים אותי בכוח אני נכנע, או שיש איזה רווח בפעולה, אז אני יכול לעשות איזשהו סחר מכר עם האגו שלי וגם להיכנע, אבל איך אני יכול להכניע את האגו, הוא לא נותן. מהי באמת פעולת ההכנעה?
פעולת ההכנעה היא דרך החברים כלפי הבורא. כי גם כשאנחנו עושים הכנעה דרך החברים, אנחנו קובעים תנאים שהבורא הציב לפנינו, שלא החברים בונים, קובעים, אלא אנחנו שרוצים להכניע את עצמנו כלפי הכוח העליון שסביבו אנחנו צריכים להתחבר, לזה אנחנו רוצים להגיע.
אם היינו יודעים את הכול, אם הכול היה פתוח לפנינו, אז היינו לוקחים את תכונות הבורא, היינו מחלקים אותן, מהתנאים הכי קרובים אלינו עד התנאים הכי רחוקים, והיינו מבצעים בהדרגה את התכונות האלה בנו, בחיבור בינינו, עד שהיינו מגיעים לחיבור כזה כאחד כמו הבורא.
זה בעצם מה שאנחנו רוצים שיקרה. אבל אנחנו לא יודעים את סולם המדרגות, אלא צריכים ללכת כאן באמונה למעלה מהדעת. וכך אנחנו משיגים את כל דרגות החיבור בינינו, ובלדמות את עצמנו לבורא.
שאלה: אז הכנעה, הפעולה עצמה היא זיהוי של האגו ובקשה לתיקון? הפעולה הזאת היא פעולה מחשבתית, רצונית, זו תפילה?
זה הכול. ההכנעה כוללת את כל הדברים האלה. כי אני בעצמי מחומר קרוץ שאין בו שום דבר ששייך לרוחניות, לרוח, ואני שייך לדרגת המלכות, לדרגת הרצון לקבל בלבד שלא זז. ואם יש לי נקודה שהיא מתעוררת וזזה, זה רק מזה שהבורא בחר ברצון לקבל שלי, ורוצה להחיות אותו עם אותה נקודת החיים, נקודה שבלב, נקודה שמקבלת התעוררות מלמעלה מהאור העליון, שיש לה איזה רשימו שכך מתעורר הרצון לקבל הזה.
שאלה: איך לעלות ולהחזיק למעלה את אהבת החברים אם אתה מרגיש שמרחיקים אותך מזה, מהתחושה הזו?
אני חושב שהחשוב כאן זה כל הזמן לא לשכוח שיש לך עסק עם הבורא, ומה שיש לך, כל העליות, הירידות, כל השינויים בכל האופנים שלך כלפי החברים, את הכול הבורא מסדר, והחברים כאן לא קובעים כלום. זה שאתה רואה אותם פתאום יותר טובים, יותר קרובים, או ההיפך, הכול הבורא עושה כדי לנענע אותך, כדי שאתה תתחיל להרגיש שינויים, ועל פני השינויים האלה אתה תקבע שבעצם מה שחסר לך זה רק קשר עם המקור.
שאלה: מתוך הקטע אני שומע שברצון שלי אני לא צריך לרצות לקבל גדלות ורוממות ה', אלא כמילוי לקבל את האמונה ברוממות הזו. מהו המילוי הזה? אם מתגלה לי רוממות ה', אז אני מבין, אני יכול ללכת בעקבות זה, אבל איך זה מרגיש ומה זה אומר לקבל את האמונה ברוממות ה'?
עכשיו אתה רוצה לקבל איזשהו כוח מלמעלה. הכוח הזה שאתה רוצה לקבל, זו הבנה, הרגשה שיש לך קשר עם כוח עליון, וזאת לא הגישה הנכונה. זו גישה טבעית של הרצון לקבל שלנו, אבל אנחנו רוצים במקום זה שיהיה לנו כוח אחר, כוח של השפעה, כוח של אהבה. על כל אותם הרצונות להשיג, להבין, להרגיש את הבורא, אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מרגישים קרובים אליו לפי הפעולה, לפי הכוונה, וזו באמת ההתקרבות האמיתית.
שאלה: מה ההבדל בין כניעה בפני הבורא, ובין הכנעה בפני הבורא?
ההבדל הוא במידה שאתה מערב את עצמך בזה, את הרצון לקבל שלך ואתה יכול עימו יחד להתחבר ולהשתתף עם הבורא כשותף.
תלמיד: האם הכנעה מול הכוח העליון מתפתחת כתוצאה מזה שהאדם לא יכול להיות משפיע?
לא. הכנעה כלפי הבורא היא מהכרת הגדלות שלו בכל מצב שאנחנו נמצאים - הוא הראשון והוא האחרון, ואין חוץ ממנו כוח שפועל ונגדו. גם בתוכו האדם מגלה שכל הכוחות שפועלים בו אלו כוחות הבורא, והאדם בעצמו הוא רק רצון לקבל ריק שאין בו שום תכונות, כוונות, מחשבות. אלא הבורא שממלא את הרצון לקבל של האדם שברא, מתוך זה הוא מנענע את האדם ובונה בו כל מיני התרשמויות שונות, מנוגדות. מזה האדם צריך להשתדל להבין מה קורה לו, הוא צריך להשתדל להתחבר לכוח העליון שעושה עליו את הפעולות, להסכים עימו, להכניע את עצמו, להתחבר אליו כך שהוא פועל עימו יחד ממש בכל הכוחות, בכל לב ונפש, וזו בעצם תהיה דבקות האדם בבורא. יש בזה הרבה מדרגות ותנאים, אבל בינתיים כך זה.
תלמיד: האם מאותו מצב של ריקנות אני יכול לבקש כוחות של השפעה לחברים?
ודאי. בכל מצב אתה יכול לעשות את זה. ואז יכול להיות שתבין שאתה ריקן ואין לך במה לעזור להם אלא להיות כלי בידי הבורא כדי לעשות חיבור, להיות צינור בין הבורא לחברים, וזה התפקיד הכי נעלה, יפה וטוב שלך. כדי לקיים את התפקיד הזה אתה מוכן לכל עבודה רוחנית, רק להיות כלי המעביר אליהם אור.
שאלה: אדם שעובד למעלה מהדעת הוא מקבל כל מיני רצונות. אתה דיברת על תהליך של מיון, עם איזה רצונות כן לעבוד ולהמשיך בהם ועם איזה רצונות אי אפשר. התהליך הזה אותי מאוד מבלבל, האם אתה יכול לדייק?
אני לא יכול להסביר לך יותר, כי אלו דברים שמתגלים בצורה פרטית, ספציפית, בכל אחד ואחד, לפי הדרגה, לפי המצב שלו. על זה כתוב "אין חכם כבעל ניסיון".
תלמיד: אם יש רצונות שהאדם רואה שהוא לא יכול להתגבר עליהם, איך הוא מתייחס לרצונות שהוא רואה שהוא לא יכול עכשיו לתקן אותם?
לפנות לבורא ולבקש, ולהבין שזו בעצם התוצאה הכי נכונה, הכי טובה שיש לו. קודם הוא חשב שהוא בעצמו יכול לעשות כך או כך, אבל אם הוא מגיע למצב ש"כוש תריץ ידיו, לאלהים"1, שנשאר לו רק להתפלל לבורא, זה הפתרון הכי נכון.
תלמיד: כתוב בקטע 51 שצריך להאמין בגדלות ה', האם זה אומר לבקש כוח ללכת באמונה למעלה מהדעת?
כן.
שאלה: איך אנחנו מגיעים להרגשה שאנחנו מלאים במצוות?
אני מבין שזה נראה דבר יפה וטוב להרגיש שאנחנו מלאים מצוות כרימון, אבל אנחנו צריכים להבין מה זו "מצווה". "מצווה" זה כשאני מגלה את התכונות שלי ורואה עד כמה כולן מקולקלות ואני מבקש כוח תיקון, כוח בירור ומתקן אותן. אני מגיע למצב שדווקא בכל אותן התכונות שבהן גיליתי שאני רחוק מהחברים, ואני מגלה את הפערים בינינו, את הכרת הרע, אז אחרי שהגעתי להכרת הרע אני עושה פעולות ועושה טוב, "סור מרע ועשה טוב"2. אני מגיע לחיבור עם החברים, ובשביל מה אני מגיע אליהם לחיבור והם אלי? כדי שכולנו נוכל להתחבר בינינו ברשת קשר כזאת שהיא יכולה לגלות לנו את הבורא, את הכוח הכללי שמחבר בינינו.
כך אנחנו משתדלים להגיע לאיתור הבורא, איפה הוא נמצא בינינו, איזו צורה יש לו. צורת הבורא היא "בוא וראה", היא התוצאה מהמאמצים שלנו להיות מחוברים יחד. וככל שאנחנו מתאחדים כך, בזה אנחנו משתדלים להיות יותר ויותר דומים לבורא, לא כל אחד מאיתנו אלא כולנו יחד, או לפחות כמה שאנחנו. יכולים להיות שניים, שלושה, ארבעה, אבל מיעוט הרבים שניים, זאת אומרת, לפחות שניים. אם אנחנו בונים בינינו יחס רוחני נכון, אז ביחס הנכון בינינו אנחנו מתחילים להרגיש איזו תגובה מלמעלה, התגובה הזאת בינינו שמתגלה מלמעלה ככוח השפעה הדדי שאנחנו מרכיבים בינינו, אז בכוח ההשפעה ההדדי הזה שאני לחבר והחבר כלפיי כדי לגלות את הבורא, בזה אנחנו בונים בינינו ממש מצב שהבורא מתגלה.
אנחנו בעצם בונים אותו, עושים אותו, "אתם עשיתם אותי", הבורא אומר. איך? אני נמשך לחבר בנטייה מיוחדת מכל הלב, נטיית חיבור טובה, והוא אליי, ואז אנחנו משתדלים להרכיב בינינו כזה מצב משותף שבו מתגלה הבורא, כוח משותף בינינו שמחבר וממלא אותנו. כך אנחנו עושים אותו, בונים אותו, מגלים אותו, ואנחנו בעצם אותם הפעילים, אותם הכוחות שסידרו תנאים לגילוי הבורא בינינו. תנסו לחשוב על זה יותר, להרגיש את זה יותר, ותראו כמה זה יקדם אתכם.
שאלה: לבטל את עצמו בפני הקדושה זה נשמע כמו מצב שאדם מכניס את עצמו לאיזו טיפשות ואומר, "אני לא מבין כלום, אבל בכל זאת אני פועל וממשיך". כדי לא להרגיש ייסורים אפשר לעשות את זה תמיד. איך לעשות את זה מתוך עבודה אמיתית ולא כדי לברוח ממכות ובעיות?
ודאי שברוב המקרים אנחנו משתדלים לברוח ממכות, מבעיות, ממצבים קשים, זה ברור. אבל עם כל זה אנחנו צריכים לעשות חשבון שלא כדאי לנו לברוח מעבודת החיבור כי בין כה וכה נצטרך לעשות אותה, אם לא עכשיו אז בעתיד, אין לנו ברירה. הבעיה היא שאדם מרגיש כאן לבד, אבל אם הוא ירגיש שהוא מחובר לחברים ושיחד הם עושים עבודה, "איש את רעהו יעזורו", אז בתמיכה הדדית הם יכולים כן להגיע למצב שיהיה להם טוב והם ישמחו בעבודה שלהם יותר ויותר.
שאלה: מה זה אומר להרגיש את הריקנות שכתוב עליה בקטע ואיך למלא אותה?
ריקנות אנחנו יכולים להרגיש כמקום שבו אני רוצה להיות מחובר בין כולם ושהבורא ימלא את החיבור בינינו. אני יכול לתאר לעצמי מצב כזה שאנחנו מחוברים, ובחיבור בינינו אנחנו מרגישים את כוח החיבור הכללי, חיבור, אהבה, הדדיות, תמיכה, וזו הרגשת הבורא, זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".
שאלה: האם זה שיש כל הזמן ריקנות שמתמלאת בגדלות הבורא, זה מה שנותן לנו כוח להתקדם ובעצם את כוח החיים?
הבורא דווקא מעורר בנו ריקנות מפני שהוא רוצה להראות לנו איפה אנחנו צריכים להקים אותו. זו עזרה גדולה מלמעלה שהוא עושה איתנו כך.
שאלה: אם אדם מבקש גדלות הבורא כדי שהוא יוכל להמשיך לעבוד, זה לא נקרא שהוא מבקש שכר?
אבל אמרת בעצמך "כדי להמשיך לעבוד". כי בלי גדלות הבורא, בלי כוח מניע שידחוף אותי מקדימה, מאחורה ליותר חיבור אני לא אתקדם.
שאלה: איפה בדיוק אותו מקום הריקנות שעליו צריך לבקש?
במקום שאנחנו מרגישים שאנחנו עושים מאמצים. אם אנחנו עושים מאמצים כדי להתקרב זה אל זה, אם אנחנו משתדלים כן להיות קרובים זה לזה ככל האפשר, אומנם אנחנו מרגישים שזה לא אצלנו, זה לא בטבע שלנו ואנחנו רוצים לעזוב את זה ולדחות את זה, אבל אם אנחנו בכל זאת במקצת מתגברים על זה, אז אנחנו רואים, מגלים איפה אנחנו צריכים את עזרת ה', את עזרת הבורא שיעשה בינינו חיבור.
שאלה: המאמץ בעבודה לפעמים מביא אותנו לריקנות. האם בזה הבורא מראה לנו את הכיוון החדש שאנחנו צריכים להתקדם אליו?
כן, על זה כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם"3. אנחנו מאבדים את הכוח לעבודה, את הרצון לעבוד, נכנסים לייאוש, לא יכולים לענות על השאלה בשביל מה אנחנו צריכים את זה בכלל, ועוד הרבה דברים. אבל שוב, כשאנחנו משתדלים להחזיק בסדר היום שלנו, בחיבורים בינינו, שומעים שירים, יש בינינו שיחות, כך אנחנו בכל זאת חוזרים שוב לעבודה שלנו. אין מה לעשות, החיים מסודרים מלמעלה כך שאנחנו מתעוררים שוב ושוב, על זה כתוב, "אלף פעם יפול צדיק וקם".
אני רואה שזה עובד כך. ואני כל פעם מתפעל מחדש איך זה עובד גם על הנשים ועוד יותר חזק מאשר על הגברים, כי באמת נשים קמות וממשיכות את הדרך למרות כל החיים הקשים שלהן. כל הכבוד.
שאלה: איך לעבוד עם ריקנות אם אנחנו רק מחפשים מילוי כל הזמן?
על ידי המילוי אנחנו מגלים ריקנות יותר גדולה, כך זה עובד, בכאלו תקופות, טאקטים, מילוי, ריקנות, מילוי, ריקנות, וכל מילוי מגלה לנו ריקנות יותר גדולה. כך זה גם בעולם שלנו, ככל שאדם לומד יותר יש לו יכולת לגלות עד כמה הוא מבין פחות ועוד יש לפניו מה ללמוד, מה להשיג. זה דבר טבעי, כי גם שם וגם כאן פועל האור העליון, אומנם זה לא אותו אור, ודאי שאלו דרגות אחרות בגשמיות וברוחניות, אבל ההתקדמות היא אותה התקדמות.
שאלה: האם אפשר להגיד שמחשבות שהן לא של קדושה זו גם ריקנות?
מחשבות שהן לא של קדושה אם הן עוברות על האדם שבדרך כלל נמצא בכיוון הנכון, אז גם הן שייכות לעבודה הרוחנית. ואין מה לעשות, כך אנחנו בנויים ואנחנו צריכים לעבור את כל המצבים הללו. אבל על ידי חיבור בינינו, כשאנחנו מתחברים, אנחנו יכולים לעבור את הדברים האלה כך שלא אני בעצמי, אלא החברים יעשו את העבודה שלי ואני אעשה את העבודה שלהם ואז יהיה בינינו כבר חיבור אחר, עבודות אחרות, חסרונות אחרים.
שאלה: אנחנו הרבה פעמים מגיעות לרצון שבאמת רוצות להתמסר לחברות, אבל מניסיון החיים בעולם הזה יש תמיד חשש שאולי החברה תבגוד בי. מה לעשות עם הפחד הזה, איך להתגבר עליו?
אני צריך להילחם עם כאלו מחשבות שהחבר יכול לבגוד בי, במה? אני צריך להיות בטוח שהבורא שומר עלינו, ונניח שגם אני וגם החבר, לעת עתה, לא יכולים להבטיח את עצמנו בהתקדמות הנכונה בכל רגע ורגע, אבל הבורא ידאג, "ה' יגמור בעדי", וגם יתלבש בחבר שלי ויכוון אותנו נכון זה אל זה. כך אני צריך להיות בטוח. ואז אנחנו, אני והחבר, נראה את עצמנו כשותפים בידי הבורא. אנחנו גם צריכים לעשות פעולות כאלו שגם מצידי וגם מצד החבר הן יהיו כהעלאת חיסרון לבורא, שאנחנו יחד מתפללים, זה נקרא "תפילה בציבור", תפילת רבים.
שאלה: אם הכול בא מהבורא, אז איך להבחין בין המצבים הגשמיים לרוחניים? האם אפשר להגיד שרוחני זה מה שקשור רק לקבוצה?
האמת שאחר כך אנחנו נראה שאין גשמי ורוחני אלא הכול הוא רוחני. אלא אדם שעוסק ברוחניות הוא רואה רוחניות, ואדם שנמצא בגשמיות הוא רואה גשמיות, אבל באמת זו מציאות אחת. זה כמו אנחנו ותינוקות, התינוק רואה חלק קטן מהמציאות ומפענח אותו, מנסח אותו בצורה שלו ואנחנו בצורה שלנו, וכך כל אחד לפי הדרגה שלו.
שאלה: איך להשתמש בהפרעות גשמיות במשפחה או בעבודה כדי להתקדם מבחינה רוחנית?
קודם כל לא לשכוח שאנחנו מכוּונים לגמר התיקון ולחיבור בינינו על ידי כוח עליון, זה דבר ראשון. דבר שני, אנחנו יכולים לסייע לזה ולהשתתף בזה במוח ובלב ואז נבין איפה אנחנו נמצאים, זה הכול בידינו.
תודה רבה לנשים, אני מאוד נהנה, ואתם רואים שלא הפסקתי באמצע כי אני מאוד נהנה מהשאלות שלכן, שאלות באמת טובות ולעניין, ואני בטוח שגם הגברים איתי יחד בזה.
(סוף השיעור)