שיעור בוקר 04.06.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1450,

אגרת י"ח

1. קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמוד 1450, חלק "אגרות", אגרת י"ח.

   אגרת י"ח

ב"ה, ו' עש"ק במדבר, פה מנשסטר יע"ה

"לכבוד התלמידים שיחיו

לנכון קיבלתי המכתבים של ... ושאר החברים מתעצלים בכתיבה, מסיבה שהם חושבים שאם אפשר להיות איזה רווחים מחליפת מכתבים. ונשאלת השאלה על ידי מה כן יכול להיות רווחים. יש שחושבים שעל כל שאלותיהם יש להם כבר תירוצים, אם כן איזה צורך יש בשאלות, הלא התירוצים אצלם מונחים בקופסא, ורק מה חסר להם שיקיימו מה שהם יודעים מכבר.

או יש מי שמרמז לו שעדיין תיקון את מידותיו הרעים, אם כן מה כוונתו בזה, האם הוא חושב להודיע לי שהוא מצטער על זה יומם ולילה, היינו שאצלו הוא בחינת "וחטאתי לנגדי תמיד", היינו שתמיד הוא דואג ומצטער על זה, ודאגות אחרות לא מעיקים לו, ולו היה כוונתו כן, הייתי נהנה מאד מזה.

ובכל זאת כתוב, "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים", ודי למבין. והיות שחג השבועות ממשמש ובא, ולהכנה דרבה אנו צריכים בכדי לזכות לבחינת מתן תורה, אז אני מביא כאן דבר בשם אאמו"ר זצ"ל.

וענין זה מובא בקונטרס הערבות, וזה לשונו, "והיה אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ ואתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש". ואני לא אאריך על הקושיות, והעיקר מה שמבואר שם, שעל ידי עם ישראל שהם מסוגלים יותר מכל העמים להתקרבות ה' ישפיע אחר כך השפע לשאר העמים.

לכן דעו לכם חברי, מאחר שהיינו בצוותא עם נר ישראל זצ"ל, אזי אנחנו מסוגלים יותר להתקרבות ה', רק אנו צריכים לשמוע בקולו ולשמור את בריתו, שקולו של האר"י החי בטח שלא יפסק מאתנו. כמו שאנחנו היינו בקרבתו, בטח שהוא מליץ עבורנו ונשמע קולו בבואו בקודש, שבזמן שהאדם מתקרב לקדושה אזי שומעים את קולו, ובטח נצליח.

וזהו ענין "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", שמשמע, שדוקא משום אחוה ורעות "אדברה שלום", אחרת היו מדבר במחלוקות ובקטטות, אתמהה.

המפורשים פירשו ש"אדברה שלום בך" היינו, על ירושלים. ויש להבין לפי דרכנו ירושלים נקרא לב-העולם, ובנפש נקראת "ירושלים" לב האדם, היינו הרצון של האדם, נקראת ירושלים, ושם יש מחלוקת. היינו, הרצוניות של האומות העולם שהאדם כלול מהם, ויש שם רצוניות של ישראלים, וכל אחד רוצה לשלוט על חבירו.

נמצא שבתוך הלב, הנקרא ירושלים, רצונות מתקוטטות ומתנגדות זה לזה, ואז אין שליטה לאף אחד. וממילא אין אף אחד שיכול לקנות את שלימותו. זה ענין שאמר רבא, "בְּמָטוּתָא מִנְיֵיכו, שׁלֹּא תְּרַתּוּ תַּרְתֵּי גֵּהִינוּם [בבקשה מכם, אל תירשו גהינום פעמיים]", היינו שיש יסורים בין מרצוניות הגשמיים ובין מהרצונות הרוחניים.

ודבר זה נוהג אצל תלמידים המתחילים להכנס בעבדות ה', והיות שאף אחד יכול להראות את כל כוחו, נמצא שהם בבחינת כלים נשברים, היינו רצוניות הבאים מבחינת השבירה, שנתערבו נצוצי קדושה הנקרא נצוצי השפעה בתוך הקליפות, הנקראות נצוצי קבלה.

אבל "למען אחי ורעי", היינו משום שתכלית הבריאה היתה להיטיב לנבראיו, ובמקום שנאה אין ראוי שיתגלה אור ה', הנקרא אור האהבה, "אדברה נא שלום בך". ש"בך" היינו בתוך הלב, יהיה שלום.

והוא על דרך "נתאווה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים", שיהיה עם התחתונים באהבה ואחווה וריעות, שהתחתונים ישיגו את אור ה' כמו שכתוב "אשמעה מה ידבר האל, כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה".

היינו בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא [נשמה קדושה], היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע.

ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם.

וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו להקדושה. והגוף נעשה אז בחינת עבד המשרת להקדושה, ומה שאם כן כשלא זוכין לשמוע את קול ה', אזי רואים אחרת. כמו שאומר הפסוק "תתננו כצאן מאכל" (תהילים מ"ד), היינו, כל הרצוניות דקדושה הם לבחינת מאכל, שבולע אותו הרצון לקבל.

"וּמְשַׂנְאָיו שָׁסוּ לָמוֹ", היינו שהרצון לקבל שָׁסוּ [גזל] את כל המרץ שהיה עבור הקדושה, הוא לוקח לעצמו. היינו, אם יש לפעמים לעסוק בתורה ועבודה, אזי הוא לוקח מזה את כל המרץ, ועובדים בלי שום טעם וריח. "וּבְגוֹיִם זֵירִיתָנו", שכל הכוחות של השפעה נתפזרו תחת שליטת הקבלה הנקראים גוים.

"תמכור עמך בלא הון", היינו אפילו שאין שום הנאה בעבודת הקבלה, מכל מקום אם צריכים לעשות עשייה של השפעה כבר אין שום כח, משום שהם השולטים.

"ולא רבית במחיריהם", היינו שלא צריכין להנאות בעת עשיית הדברים הגשמיים, אלא אפילו על צל של סָפֵק סְפֵיקָא [ספק שבספק], אם יהיה איזה תועלת עבור המקבל, כבר יש כח לעבוד. וכמו כן להיפוך, אם יש בזה צל של סָפֵק סְפֵיקָא [ספק שבספק], שיצמח מזה איזה מצוה, כבר המקבל השולט.

שענין ההסתרה כל כך גדולה, שכל דברים של שלא לשמה, אפשר לעשות, ודבר של לשמה כל כך מאוס ושפל ונבזה, עד שבכל כוחו דוחה אותו המחשבה לחוץ, משום שטבע האדם שלא יכול לסבול דבר שפל.

וזה ענין "תשימנו חרפה לשכנינו, לעג וקלס לסביבתינו", היינו הרצון לקבל שנקרא בחינת הגוים הגרים בשכנותינו, היינו בתוך הלב, אזי הגוים האלו מתלוצצים ומבזים את העשית של לשמה בכל מיני ליצנות, עד שאין בנו כח כנגדם.

היוצא מזה, שכל השתדלותו של האדם הוא למצוא חן בעיני ה', ולהשתדל לזכות לשמוע את קול ה', שאמר "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", וקול ה' שזכינו לשמוע בעת שהיינו בצוותא עם קול האר"י החי זצ"ל, ובודאי הוא משתדל עבורנו.

ורק מה אנחנו צריכים להיות, עומדים על המשמר. שנדע את מצבנו הרע שבא, שלא לבקש מה' בחינת מותרות, רק פשוט חיים דקדושה. ו"הבא לטהר מסייעין אותו".

ובזה נבין את המדרש, מקל וככר כרוכים זה בזה נתנו מהשמים. ויש לשאול, הלא המה סותרים זה לזה. והענין, כי "מקל" נקרא בחינת יסורין. מקל הוא רק לרדות בו, שהוא בחינת יסורים. ו"ככר" הוא בחינת תענוג.

ופירושו הוא, כי האדם זוכה ל-ב' דברים ביחד, היינו שמרגיש טעם יסורים בזמן שעובד שלא לשמה, היינו לצורך קבלה, וטעם של תענוג הוא מרגיש בזמן שעוסק לצורך השפעה, ואז יקויים "ואל ישובו לכסלה".

החותם בברכה ונזכה לקבלת התורה
ברוך שלום הלוי אשלג
באאמו"ר זצ"ל בעל הסולם"

שאלה: מהם התנאים "לשמוע את קול ה' המדבר אל הלב"?

להיות באיזו נתינה לבורא כמו הבורא אליו, אחרת לא ישמע ולא יוכל גם לענות.

תלמיד: מה זה "לשמוע את קול ה'"? מה זה "קול ה'"?

קול ה' זה האור העליון שפועל על האדם, מרחיב את הכלים שלו וממלא אותם.

תלמיד: ומה יש לתת לה'?

את הכלים האלה, את עצמו.

תלמיד: הוא גם כותב שאחד התנאים זה להשתדל למצוא חן בעיני ה'. במה האדם מוצא חן בעיני ה'?

בזה שמשתוקק לבורא, ורוצה להיות דומה לו. אין יותר.

תלמיד: ומי שומע את קול ה', האדם או העשירייה שומעת את קול ה'?

קול ה' שומע הבורא, האדם והעשירייה.

שאלה: הוא מתחיל את המאמר עם אמירה על זה שהוא שואל את החבר, אומר לו, "מה אתה כבר כל הזמן דואג ואתה כל הזמן מצטער על תיקון המידות הרעות"? ובכל זאת כתוב, "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". מה זה מצב הזה, "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים"?

זה שהוא דואג בליבו לתיקונים, הדאגה הזאת היא תומכת, עוזרת לאחרים שנמצאים עימו כדי להגיע לתכלית, להתקשרות.

תלמיד: אז זה איזה שיח פנימי של האדם עם החברים, כן?

כן.

תלמיד: הוא לא צריך לבוא לחברים להגיד, זה וזה מדאיג אותי.

לא, זה מבפנים.

תלמיד: על מה הדאגה שהוא מפנה אותה לחברים בפנים?

שהוא לא יוכל להתחבר עם החברים ואם כך לא יהיה להם כלי לקליטת פניית הבורא אליהם.

תלמיד: ובזה הוא כביכול נעשה דומה במשהו לבורא, שהוא גם דואג לחברים כמו שהבורא דואג להם?

כנראה. כן.

תלמיד: הדאגה הזאת היא משמחת או שהיא עצובה?

זה תלוי במצב של האדם, אני חושב שזה משמחת. יחד עם זה שהיא דאגה.

תלמיד: היא משמחת מזהה שהוא טוב.

כן.

שאלה: הוא מבקר את החברים, ממה שאני הבנתי, שהם לא מתכתבים איתו וכאילו הם שואלים את עצמם מה יכול להיות רווח מזה שעכשיו הם ישאלו את הרב שאלות.

כי "יש שחושבים שעל כל שאלותיהם יש להם כבר תירוצים, אם כן איזה צורך יש בשאלות, הלא התירוצים אצלם מונחים בקופסא, ורק מה חסר להם שיקיימו מה שהם יודעים מכבר." מה לעשות במצב כזה?

כל אחד צריך להשתדל להראות לחברו עד כמה הוא משתוקק לדבקות בבורא.

תלמיד: זה רלוונטי אלינו, המצב הזה?

למה לא? בכל מצב זה יכול להיות רלוונטי.

תלמיד: למשל יושב תלמיד בכלי העולמי ואומר, למה לי לשאול את הרב שאלות, גם ככה אני יודע את התשובות, אני רק צריך לממש את זה, אז אני לא אשאל?

לא, למה? שישאל, שישתתף. שיגלה את החסרונות שבו.

תלמיד: אז זה המצב הרצוי, אבל מה הרב"ש בעצם מבקר את החברים שלא מתכתבים איתו על זה שהם אומרים לעצמם, בשביל מה אני אשאל את הרב שאלות, גם ככה אני יודע את התשובות.

כן.

תלמיד: זה מצב לא טוב.

כן.

תלמיד: למה?

כי לא פותח את הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: על ידי זה שלא שואל את הרב שאלות?

על ידי זה שלא שואל.

תלמיד: אני רוצה שנייה לדבר על מצבנו כאן עכשיו בשיעור בוקר, תלמיד שיושב אצלנו, ויש לו שאלות.

אז שישאל.

תלמיד: אבל הוא חושב שיש לו גם את התשובות.

בכל זאת, שידאג לאחרים. על ידי זה יש קשר בין התלמידים, בין החברים.

שאלה: לפעמים במאמר הוא מדבר בלשון יחיד ולפעמים בלשון רבים, והוא אומר פה, "ורק מה אנחנו צריכים להיות, עומדים על המשמר. שנדע את מצבנו הרע שבא, שלא לבקש מה' בחינת מותרות, רק פשוט חיים דקדושה." מה אנחנו מפספסים בתפילות שלנו, בבקשות, איך מדייקים את זה, מה זה חיים דקדושה.

לא משתוקקים, לא נמשכים לחיים של קדושה. חיים של קדושה זה שאני נמצא ברצון להשפיע ועוד ועוד רוצה לפתוח את ליבי ואת כולי לרצון להשפיע וכך להתקרב לבורא. זה מה שאדם רוצה שיקרה לו.

תלמיד: זאת עבודה פרטית של כל אדם?

כן, ודאי.

תלמיד: ואיך העשירייה יכולה לעזור לאדם להיות מדויק על זה ולא לבקש מותרות?

העשירייה צריכה לתת לכל אחד דוגמה טובה נכונה ותמיכה, שבצורה כזאת הם רוצים להתקדם, וכך זה הדרך.

תלמיד: הוא אומר שבלב של האדם יש שני סוגים של רצונות, רצונות של קבלה ורצונות של השפעה שנמצאים במאבק וצריך לבקש שיהיה בשלום ביניהם. ואחר כך הוא אומר ששלום זה לא מה שחשבתי, אלא שלום זה שהרצונות של הקבלה ייכנעו תחת הרצונות של השפעה. למה המצב הזה שהרצונות של הקבלה ייכנעו תחת רצונות ההשפעה נקרא שלום?

כי אנחנו תמיד נמצאים במצב שרצונות דקבלה שלנו רוצים לעלות, לקפוץ, לשלוט ולמשוך הכול אליהם ולכן קודם כל אנחנו צריכים לדאוג שרצונות ההשפעה יהיו בחשיבות, מעלה מרצונות של קבלה, ורצונות של קבלה יתנו לרצונות של השפעה אפשרות לשלוט.

שאלה: הוא כותב "שענין ההסתרה כל כך גדולה, שכל דברים של שלא לשמה, אפשר לעשות, ודבר של לשמה כל כך מאוס ושפל ונבזה, עד שבכל כוחו דוחה אותו המחשבה לחוץ, משום שטבע האדם שלא יכול לסבול דבר שפל." ובנוסף אומר "האדם זוכה ל-ב' דברים ביחד, היינו שמרגיש טעם ייסורים בזמן שעובד שלא לשמה, היינו לצורך קבלה, וטעם של תענוג הוא מרגיש בזמן שעוסק לצורך השפעה". איך ההיפוך הזה קורה? המצב הראשון שבו אדם מרגיש שפלות בהשפעה ברור, זה המצב הטבעי, איך פתאום מתהפך הדבר ונהייה תענוג בהשפעה וייסורים בקבלה?

מתוך זה שמושך את המאור המחזיר למוטב ומתקרב לבורא.

תלמיד: ויש מצב כזה שמרגיש בחוש ייסורים בקבלה ותענוג בהשפעה? זה מורגש ונשמע כמו בכלים דקבלה פתאום?

כן.

תלמיד: איפה מורגש התענוג הזה? בתוך האדם ?

בתוך האדם, בכלים שלו. ברצונות שלו.

תלמיד: למה זה לא מחליף פרה בחמור?

כשמשתמש בכלים דהשפעה, הוא מרגיש בהם שמתפשט התענוג, וכשמרגיש שמשתמש בכלים דקבלה, הוא מרגיש איך מתפשט בהם הצער.

תלמיד: את זה הוא מרגיש בכלים דחשיבות או בכלים שלו? באיזה כלים הוא מרגיש את זה?

לא, את זה הוא מרגיש בכלים של חשיבות הבורא.

תלמיד: כלומר, בכלי שלו עדיין יש סבל בהשפעה ותענוג בקבלה, ומעליהם הוא מרגיש באיזה כלים חדשים?

יכול להיות, כן.

שאלה: לפני שהאדם מרגיש תענוג מהשפעה, השלב לפני, מחויב שירגיש כאב מזה שהוא לא משפיע?

כן.

תלמיד: זה הסימן שהמאור עובד?

כן.

שאלה: רב"ש אומר שרק על ידי מימוש הערבות אנחנו יכולים להיות עם הסגולה. חשבתי שעם הסגולה זה משהו שניתן לנו כבר מראש. זאת אומרת שעל ידי מימוש הערבות אנחנו יכולים להיות עם סגולה ולממש את תפקידנו לכל העולם? מהו התנאי הזה?

בלי ערבות, כמו שאנחנו קוראים גם במאמר "הערבות" של בעל הסולם, אנחנו לא יכולים לממש את עצמנו, אנחנו לא יכולים להגיע להשפעה, להכרת הבורא, לקשר עמו. הכול יוצא אך ורק דרך הערבות שבינינו.

תלמיד: אז יוצא שמימוש הערבות זה תנאי יסודי בדרך שלנו?

מימוש הערבות, ודאי. כן.

תלמיד: מה זה לתת את עצמי לבורא?

זה נקרא מסירות נפש.

תלמיד: אבל מסירות נפש צריכה לבוא דרך החברים.

כן.

תלמיד: במה מתבטאת מסירות הנפש?

שהוא מתבטל כלפי הסביבה שהבורא סידר לו, ודרך הסביבה הזאת הוא מגיע להתקרבות לבורא ונמצא במסירות נפש אליו.

שאלה: הוא כותב "לכן דעו לכם חברי, מאחר שהיינו בצוותא עם נר ישראל זצ"ל, אזי אנחנו מסוגלים יותר להתקרבות ה', רק אנו צריכים לשמוע בקולו ולשמור את בריתו, שקולו של האר"י החי בטח שלא יפסק מאתנו." מה זה נקרא שהחברים בצוותא ושומעים את קול הרב?

שהם נמצאים קודם כל בדבקות, בחיבור, באחדות, בערבות הדדית ומתוך כל הכלי השלם הזה, הם משתדלים להתקרב לבורא, שמחכה ומצפה להם, אין לו יותר שום מטרות ותשוקות אלא להרגיש שהם נמצאים בקרבתו.

תלמיד: איך עובד המנגנון הזה, כי הוא כותב "שכל השתדלותו של האדם הוא למצוא חן בעיני ה'," ודווקא עושה את זה מתוך "למען אחי ורעי". מתוך זה ומתוך זה שהוא רוצה לשמוע את קולו של האר"י שהיה חי ביניהם. איך בזמננו אדם יכול להצליח לממש את הרצון לשמוע את קול ה', בהתקרבות לחברים ולשמוע את רבו?

כך הוא שומע.

תלמיד: איך הוא מפתח את זה?

הוא מפתח את זה רק על ידי הגברת הקשר ביניהם, בינו לחברים ולרבו.

תלמיד: איך מפתחים קשר? על ידי מה?

על ידי רצון, מפני שעל הרצון הוא משפיע על ידי הסביבה.

תלמיד: את קול ה' האדם שומע בזכות הרצון שלו, או שהחברים, הרב, משמיעים לו אותו?

הם משמיעים לו. במידה שהוא מקרב את עצמו אליהם ומושך אותם אליו, במידה זו הם משפיעים זה על זה, מדברים יחד ממש מגרון אחד וכך מתחילים לשמוע זה את זה.

תלמיד: אז יוצא שאדם אף פעם לא שומע את הבורא בצורה ישירה, תמיד שומע אותו דרך החברים, דרך הרב.

כן. איך יכול להיות שהוא ישמע את הבורא בצורה ישירה כך סתם?

תלמיד: זה תלוי ברצון שלו שזה יקרה?

זה תלוי ברצון שלו, אבל הרצון שלו כבר צריך להיות באיזו דרגה, לא נביא, אבל בדרך לזה.

שאלה: כתוב ש"קול ה' שזכינו לשמוע, בעת שהיינו בצוותא עם קול האר"י החי זצ"ל, ובוודאי הוא משתדל עבורנו." במה תלוי שהוא ישתדל עבורנו, ובמה הוא משתדל עבורנו?

הוא ישתדל לבוא אלינו, זאת אומרת שיתקשר אלינו ויימצא בתוכנו.

אין יותר מה להוסיף.

שאלה: לא מובן מי משתדל עבורנו, על מי הוא מדבר? על בעל הסולם שמשתדל עבורנו? על האר"י?

על הבורא.

תלמיד: הבורא משתדל עבורנו ואנחנו מצדנו, מה אנחנו צריכים?

להשתדל בהתאם לזה, לחיבור בינינו ולהשתוקק אליו.

שאלה: מהי המשמעות של ירושלים בהקשר שהלב נקרא ירושלים?

יש מילים כאלו שהשימוש בהם נראה לנו אולי קצת מגושם. אבל אם אנחנו מדברים על העולם אז בעולמנו ירושלים נקראת פנימיות הכלי.

כן.

שאלה: מה עלינו לעשות כדי להשיג שלום בלב העשירייה?

לאהוב זה את זה. שלום זו מילה שרק מעוררת בנו תשוקה זה אל זה, קירבה, חיבור ואנחנו צריכים להבין מה רוצים לספר לנו, להגיד לנו במילים כאלו.

שאלה: איך רצונות של קבלה יכולים לתת לרצונות של השפעה לשלוט?

אם הם יותר גדולים, יותר חזקים אז הם שולטים. נכנסים למאבק בתוך האדם ואדם מרגיש יותר את אלו במקום אלו.

שאלה: האם השאלות של החברים בזמן השיעור הם אמצעי להראות השתוקקות לחברים?

אני לא חושב על זה, לא יודע.

תלמיד: האם שאלות בזמן השיעור הם אמצעי לפתח את הקשר עם המורה?

גם כן לא נראה לי. לא.

שאלה: האם קיים הבדל בין עובד ה' ועבד ה'?

עובד ה' זה אדם שעובד להתקרב לבורא, ועבד ה' זה שנכנע כלפי הבורא מכל וכל.

שאלה: אם הבורא הוא במנוחה מוחלטת, אז מה זה שהוא משתדל עבורנו?

כתוב שכל מצב ומצב שאנחנו עוברים, הוא מסובב את המצבים האלו כך שהם יהיו לטובתנו.

תלמיד: ענית לחבר שבסוף רואים את ההיפוך. בהשפעה אתה נמצא בתענוג מאוד גדול ובקבלה יש את הייסורים הגדולים. אם הוא כל כך משתדל למה התהליך כל כך ארוך וכואב וקשה עד שאתה משיג את הדבר הזה?

אין לנו על זה תשובה. אני חושב בגלל שהשכר גדול מדי.

תלמיד: זאת אומרת לא לנסות אפילו לחפש את התשובה לדבר הזה.

תחפש יותר פתרון.

תלמיד: יותר פתרון איך להגיע למצב הזה בתוך העשירייה.

כן.

שאלה: בכל האגרת הזאת מדובר על למה לא שואלים שאלות. מה המהות של השאלות, מה השאלות נותנות לי או נותנות לנו ושאנחנו שואלים שאלות על המצב שיהפוך אותי מהרצון לקבל לרצון להשפיע?

השאלה נקשרת מהרצון של האדם עם רצונות של החברים. יכול להיות אפילו עם רצון ה', ועל ידי זה אדם מתפתח מאוד.

תלמיד: רצון של החברים נניח זה להגיע להשפעה. הם לא יודעים מה זה השפעה אבל הם רוצים להגיע לזה כי יש איזו נקודה שמושכת אותם לשם. איך השאלה מביאה אותי להתקרב?

בכל זאת אתה מתקשר אליהם, הם אליך ויחד אתם חושבים איך בכל זאת הם מתקרבים זה אל זה באותו רצון.

שאלה: זה לא אגרת ראשונה שהרב"ש כאילו מאוכזב שהתלמידים לא כותבים לו. אני גם לא כותב לך מכתבים. זו בעיה?

לא.

תלמיד: מה זה לכתוב מכתב למורה עכשיו בשבילנו, בשבילי?

אני לא יודע, אני כתבתי לרב"ש מכתבים, אולי פעמיים סך הכול.

תלמיד: לא הייתה לו בעיה עם זה?

מפני שהייתי אתו יום יום בקשר. לא הייתה שום בעיה.

שאלה: הבורא משתדל עבורנו.

כנראה.

תלמיד: ואנחנו יודעים שאין לו חסרונות חס ושלום, הוא שלם, ויחד עם זאת אנחנו יודעים שהפרה רוצה להיניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק.

כן.

תלמיד: והרצון הזה מהבורא, איך אפשר לקרב אותו? וגם הצער אצל הבורא הוא יותר חזק מהצער של האיבר הקטן שיש בכל אדם.

כן.

תלמיד: איך אפשר לנו, בשבילנו, בשביל שאנחנו עוד יותר נרצה להתקרב אליו, כדי להגדיל את הרצון שלו להיניק?

זו באמת בעיה, כאילו איך אני יכול להתקשר, איך אני יכול לפתוח את עצמי יותר? אתה צודק, אבל כמה שאנחנו יותר משקיעים בזה, טיפין טיפין, בצעדים קטנטנים אנחנו מתקרבים. והבורא מושך אותנו כל פעם יותר ויותר, אפילו שאנחנו לא כל כך מרגישים את זה בכל פעולה קטנה מצידו, אבל כך הוא עושה לנו. ואז אנחנו מגיעים למגע עימו.

תלמיד: ורואים שהוא כל כך רצה.

כן, ואז מגלים.

שאלה: רב"ש מדבר פה גם על מחלוקת שיש באדם, בלב האדם, בין הרצון לקבל, ורצונות הפוכים, ושהרצונות מתבלבלים בתוכו, ובמחלוקת. ואז הוא אומר שזה כמו גיהינום, כי אף רצון לא שלם. והפתרון, "דבר זה נוהג אצל תלמידים מתחילים, אבל למען אחי ורעי, היינו משום שתכלית הבריאה היתה להיטיב לנבראיו. ואז באה הכרעה של השפעה". מה זה המצב הזה, מאיפה בא פתאום כוח כזה למען אחיי ורעיי אדברה שלום בך?

זה כבר גילוי ממטרת הבריאה שמאיר על האדם, על כל הסביבה שלו, וכך הוא מתחיל להתקדם ביתר בהירות.

תלמיד: אבל ממש לפני כן הוא נמצא במחלוקת מאוד קשה בין הרצון להשפיע, לרצון לקבל, ואף אחד לא שלם, וזה סבל גדול. ואז פתאום באה הכרעה כזאת "למען אחיי ורעיי", האדם מזמין את זה, זה בהפתעה, מאיפה בא הפתרון הזה פתאום?

זה מגיע אלינו, אתה יכול להגיד כפרס, או ההיפך כשכר, או ההיפך כעזרה להתקדמות, אבל ככה זה מתגלה כלפי האדם.

תלמיד: ולמה זה למען אחיי ורעיי?

כי זו כל הסביבה שלו, שבעזרתה הוא מתקרב לבורא.

תלמיד: אבל הוא סובל מהמחלוקת.

אבל אין לו מה לעשות, הם נעשים לו יותר חשובים וקרובים מכול דבר אחר בחיים, בעולם.

תלמיד: אז בעצם ההכרעה היא לא בגלל הסבל שלו, אלא בגלל שהוא רואה את הנזק שהמחלוקת הזאת עושה בין החברים?

כן. הוא רואה שאין לו מישהו יותר קרוב, יותר יקר, מהסביבה שלו. ושרק על ידה הוא מבטיח לעצמו גישה לבורא, והשפעה לבורא.

שאלה: אנחנו לומדים שאין עוד מלבדו, ומלכותו בכול משלה, ורב"ש נותן לנו כל הזמן הרבה דוגמאות, והרבה דרכים איך להרגיש את זה, איך להתקרב לידיעה, ולהבנה הזאת. ופה הוא כותב פתאום "היוצא מזה, שכל השתדלותו של האדם הוא למצוא חן בעיני ה'". מה זה נקרא למצוא חן בעיניי ה'?

שאדם רוצה בכול כוחו להתקרב לבורא, ולהיות טוב בעיניו.

תלמיד: אבל אנחנו מחפשים את הקשר הזה אליו, אל העליון.

זה עניינך, אבל מצד הבורא זה מה שהוא עושה, הוא מושך את האדם אליו.

שאלה: והלאה בהמשך הוא כותב שצריך להיות מושג כזה של בצוותא. מה זה בצוותא, ואיך זה נעשה בצוותא?

שכולם, כול החברים מתקשרים ביניהם, ומבררים יותר ויותר עד כמה הם קשורים מבניהם ולבורא, וכמה דווקא זה מציל אותם מניתוק מהבורא.

שאלה: אמרת קודם שהוא צריך לשמוע את קול ה', ושזה אומר למסור את עצמו לגמרי לה'. קודם החבר שאל על הכאב של הפרה שרוצה להיניק, והעגל שלא יכול לקבל את כל השפע שהיא רוצה לתת לו. בוא נגיד שהאדם מאוהב לחלוטין בבורא, כמו באישה יפיפייה, חכמה. כל המחשבות שלו, כל המציאות שלו, כל הכוחות שלו זה לפרנס אותה ולדאוג לה. אבל הוא מרגיש שיש שם את הכאב הזה של הפרה שרוצה להניק, שהוא לא מסוגל לפרנס אותו, הוא לא מסוגל להקל עליה בשום דבר שהוא עושה.

הוא נמצא במקסימום עבודה, כמו אישה בציר כשהיא יולדת, ואני נמצא איתה בחדר ואין לי מה לעשות עם הציר הזה, היא מקבלת ציר, ואני לא יכול להקל עליה. מה העגל יכול לעשות, מה הוא אמור לעשות במצב הזה חוץ מלהרגיש את הציר הזה שהיא מקבלת, והוא מרגיש שהוא לא מסוגל לעשות כלום?

להתפלל לבורא. מה נשאר לו?

תלמיד: כן, אבל למה הוא מרגיש את הציר? הרי מצידו הוא הכתיר אותה למלכה, והוא עושה הכול עבורה, אין יותר ממה שהוא עושה. כמו התלמיד על הרב שלו, הוא הכתיר אותו למלך על העולם שלו, וזו כל המהות שלו, להיות איבר מהמלך.

אז למה יש שם את הכאב הזה שאני צריך להרגיש שאני לא יכול לעשות איתו כלום, שהעליון שלי סובל כל כך קשה מזה שאני לא מסוגל להתחבר איתו. כי אין במציאות שלי רעבון כזה, ובטן כזאת, ויכולת כזאת לקבל את השפע שהוא רוצה לתת לי. מה הנקודה פה בכלל?

הנקודה היא שאתה לא מוצא את הנקודה הנכונה, להתקשרות נכונה בינך לבין העליון.

תלמיד: אני מסכים, אני לא יודע מה הנקודה. אז מה הנקודה?

הרצון הפנימי שלך שעל ידו אתה פותח את כל המבואות האלו, מבינך לבורא.

תלמיד: אבל אם אני כבר נמצא במצב שאני מאוהב עד כלות נשמתי בזה שעומד מולי, מה זה הרצון הפנימי הזה שאני אמור לפתוח?

דבקות. רצון לדבקות.

תלמיד: הרצון הזה לדבקות זה משהו שבכלל קיים במי שאני, ביצור הזה שנולדתי?

אפילו שלא, אבל הוא ייפתח.

תלמיד: ועל מה אני צריך לדפוק, מה זה רצון לדבקות? כדי להיות ביחד, להרגיש את הרוממות, את היופי, את החוכמה, את כל המעלות, אבל על מה בדיוק דופקים כדי לפתוח את הרצון לדבקות?

האדם לא יודע באותו זמן, עליו רק לכוון את התשוקה, את הנטיות שלו, זה מה שהוא רוצה לסדר, לכווץ, ולכוון.

תלמיד: למה כשהחבר דיבר הרגשתי פתאום שהוא אח שלי, במהות שלי? מה הדבר הזה?

לא יודע. תשאל את עצמך. את הבורא. אני לא שולח לך את ההרגשה.

שאלה: בזמן הבירורים של החברים, כשאתה ממש מרגיש את הצער הזה של הבורא, ואתה לא יודע מה לעשות. איך לא לברוח מהמצב הזה? כי אתה לא רוצה להיות שם.

לסגור עיניים ולהמשיך. להמשיך. להתפלל, לשיר, לא חשוב מה, אבל כל הזמן להיות בקשר.

תלמיד: לא להפסיק את הקשר הזה אפילו אם הוא כואב ואני לא יודע למה?

לא חשוב.

שאלה: מה זה אומר שהבורא נותן לנו גם מקל וגם כיכר?

אני לא יודע. ולא יכול לחשוב על זה עכשיו.

שאלה: מדובר במאמר על כך שיש כאלה שיותר מסוגלים לעבודה. מה זה נקרא להיות יותר מסוגלים לעבודה, במה הם יותר מסוגלים?

זה יכול להיות בכול מיני תכונות. הם יכולים לסבול יותר, הם יכולים להמתין יותר, והם יותר רגישים, יותר מסוגלים להתחבר ביניהם. כל הדברים שאנחנו מבינים שטוב אם האדם מצויד בתכונות האלו.

תלמיד: מדובר כאן מצד אחד על בני ישראל, ומצד שני על אומות העולם, ובני ישראל לכאורה מתאימים יותר לעבודה. למה נראה לנו עכשיו שבני ישראל לא יותר מסוגלים לעבודה? זה נראה לכאורה אפילו הפוך. מה הופך אותם ליותר מתאימים לעבודה, ליותר מסוגלים לעבודה?

ככל שהם יותר סובלים, הם יותר מתאימים לעבודה. זה דבר בטוח.

תלמיד: במשפט הבא נאמר "והוא ישפיע את השפע לכול האומות". מתי זה יקרה, מתי יעבור השפע מבני ישראל אל האומות?

לפי מה שאנחנו שומעים מכל מיני חלקי התורה, קודם מקבלים ישראל ואחר כך אומות העולם. בינתיים אין לא לזה ולא לזה.

תלמיד: נראה שהאחריות מוטלת רק על בני ישראל ולאומות העולם אין אחריות, הם לא צריכים לעשות שום דבר. האם הם צריכים רק לחכות עד שבני ישראל יעשו את העבודה?

זה נראה כך, לכן אומות העולם שונאים את ישראל. אבל אחר כך זה יתגלה שלא כך הוא.

תלמיד: אם הבנתי נכון, זה נראה כך, אבל זה לא באמת כך. כלומר, זה לא באמת המצב אלא זה רק נראה כך כלפי חוץ .

כן, זה רק נראה כך.

שאלה: איך אני יכול להפסיק להיות מושפע מהרצון לקבל ולהתחיל להרגיש תענוג בהשפעה ולעבוד את הבורא בשמחה?

את זה רק הבורא יודע לעשות. אתה צריך לבקש ממנו שישפיע עליך באור שלו, ואז אתה תרצה להשתמש בכלים דהשפעה ולא בכלים דקבלה.

שאלה: האם קול הבורא זה מה שמראה לנו את הרע שלנו והטוב שלו? אם כן, איך עלינו לגשת לקול הזה?

איך אנחנו צריכים לגשת לרע שלנו ולטוב שלנו? בזה שאנחנו משתדלים להתקשר לטוב שבנו, ולהתרחק מהרע שבנו ככל האפשר.

תלמיד: אם קול הבורא זה מה שמראה לנו את הרע שלנו ואת הטוב שבו?

אני לא יודע.

שאלה: איך אנחנו יודעים שאנחנו באמת מחוברים לרב על בסיס יומי, כמו שתלמידי הרב"ש רצו להיות מחוברים לרב"ש? איך לדעת שאנחנו באמת מחוברים לרב בצורה נכונה?

אתם לומדים מהרב שיעורים יומיומיים, וחוץ מזה בערב כשאתם מתחברים ביניכם אתם גם נמצאים עוד פעם בקשר ביניכם, ויש לכם בטח עוד כמה התקשרויות, עבודות במשך היום. זה מספיק. אם תעשו את זה באמת מכל הלב, תרגישו איך מיום ליום אתם עולים, עולים ממש בדרגות נרנח"י.

שאלה: מה זה לבקש מה' מותרות?

לבקש מה' משהו שאתה לא צריך להתקדמות הנוכחית שלך.

תלמיד: איך אני יכול לדעת שאני לא צריך את זה?

אם אתה לא יודע, אז אל תבקש, תברר קודם.

תלמיד: מרגיש לי שיש פה נקודה שבה אפשר לברר בדיוק מה לבקש, כמו שרב"ש כותב פה "רק פשוט חיים דקדושה". איך מגיעים לברר את המצב הזה, מה זה מותרות?

מותרות זה כל דבר שלא קשור לחיי הנשמה.

תלמיד: וצריכים להיזהר מלבקש על זה?

כן, ודאי, לא לפזר כוחות.

שאלה: האם נכון הבירור שההכרחיות שצריך לבקש זה רק משהו שמקדם את הקבוצה, ואם זה לא מקדם את קבוצה זה כאילו מותרות ואני לא צריך לבקש את זה?

כן.

תלמיד: נניח שהאדם מרגיש שהוא בעצמו חוטא, ולא מגיע לו, וגם אם הוא יקבל, הוא יודע שזה ילך לכלים דקבלה, ובעצם הוא לא צריך את הדבר הזה בשביל לשרת את החברה. האם עליו לעשות בכל זאת איזושהי עבודה על עצמו כדי שהוא כן יהיה ראוי לדבר הזה על אף שזה נראה לו כרגע כמותרות? כי בשביל לשרת את החברה הוא בעצם לא צריך את זה, יש לו את כל מה שהוא צריך כדי לשרת את החברה.

קודם כל שיברר.

תלמיד: לפי איזה מדד צריך לברר האם זה מותרות או לא?

לפי חשיבות החברה.

תלמיד: מה זאת אומרת חשיבות החברה? האם יש לי חשיבות לחברה?

האם זה חשוב לחברה.

תלמיד: אני שונא את הבורא, מפני שהכול בא ממנו. אני רוצה לאהוב אותו ומה הוא נותן לי חוץ משנאה? אני כועס מאוד, אני לא יודע מה לעשות. אני מבקש, אבל השנאה ממשיכה להגיע. אני שומע מהחברים שלי שהם רוצים לאהוב גם. אולי הבקשה שלי לא נכונה, אני לא יודע מה לעשות מהנקודה הזאת.

מהנקודה הזאת אתה יכול רק לבקש. לבקש, ולבקש, בלי הפסקה מכל מיני נקודות.

תלמיד: איך לשים שמחה בתוך הבקשה הזאת?

תחשוב. אין מה לעשות, אני עוזר בכול, במה שרק אפשר. רק תדע מה יש לך, שהשאלה הזאת מהבורא והתשוקה מהבורא, והשתוקקות מהבורא, ותשתמש בזה.

(סוף השיעור)