שיעור הקבלה היומי7 יוני 2025(בוקר)
שיעור בוקר 07.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ליקוטי מקובלים בנושא: הכול מושג בכוח התפילה
קריין: שיעור בנושא: הכול מושג בכוח התפילה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 4.
"העיקר הוא התפלה. היינו, שהאדם צריך להתפלל לה', שיעזור לו ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, כאילו כבר זכה לדעת דקדושה. ובאיזו שמחה היתה אז עבודתו, כמו כן הוא צריך לבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, שיהיה בידו ללכת למעלה מדעתו של הגוף.
כלומר, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה זו בעל מנת להשפיע, רק הוא מבקש מה', שיהא בידו לעבוד בשמחה, כמו שמתאים למי שמשמש מלך גדול. ואין הוא מבקש מה', שיראה גדלות ה', ואז הוא יעבוד בשמחה. אלא הוא רוצה, שה' יתן לו שמחה בעבודה דלמעלה מהדעת, שיהיה חשוב אצל האדם, כאילו כבר יש לו דעת."
(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)
תלמיד: למה האדם לא רוצה לראות גדלות ה' אלא רק לעבוד בשמחה כאילו יש לו?
אם תהיה לו שמחה והוא יעבוד מתוך שמחה, אז ברור איך הוא עובד, איך הוא מתייחס לבורא ולכל העבודה שלו. אבל אם אין לו מספיק יסודות, תשתית פנימית לשמחה אז הוא מבקש שלפחות הבורא יעזור לו כאילו יש לו שמחה, כאילו יש לו מטרה, כאילו הוא משיג אותה. זה מה שהוא מבקש. אז ברור שהוא מבקש לא לעצמו כי אין לו שמחה, אבל כלפי הבורא זה מה שהוא יכול לעשות.
תלמיד: למה לא לרצות גדלות ה'? אם תהיה לו גדלות ה', זה מכסה על הכול, אז הוא נמצא בעולמו של הבורא.
זה כאילו שעוד לא מגיע לו. הוא מרגיש שזה לא מגיע לו, שזה לא בא אליו, ולכן הוא מבקש שיהיה לו לפחות את זה.
תלמיד: למה לא מגיע לו גדלות ה'?
כי הוא לא מגיע ללשמה. הוא עושה מאמצים כדי להגיע לזה אבל עדיין אין לו, ואז הוא מבקש כאילו שיש לו.
תלמיד: זאת אומרת, הוא מזהה שאין לו בקשה אמיתית לגדלות ה'.
לא, יש לו בקשה לגדלות ה', אבל עדיין הבקשה הזאת לא התממשה בו.
תלמיד: רב"ש כותב פה שהוא לא מבקש גדלות ה'.
כן.
תלמיד: אלא רק לעבוד בשמחה כאילו יש לו.
כן, כאילו, שזה לא יהיה בבקשתו.
תלמיד: למה? אם יש לו רצון לגדלות ה', למה הוא מבקש שלא יהיה לו רצון לגדלות ה'?
הוא לא מבקש שלא יהיה לו רצון, אדרבא, יש לו רצון אבל הוא עדיין לא מתממש.
תלמיד: אז מה בדיוק הוא מבקש?
הוא מבקש גדלות ה', שהבורא יאיר עליו והוא יוכל לעבוד על כל מה שמתגלה לו עכשיו בצורה שבאמת נקראת על מנת להשפיע למעלה מהדעת.
תלמיד: האדם לא מבקש גדלות ה', אבל אני מבין שהוא גם לא מתנגד לקבל גדלות ה', זאת אומרת זה לא תנאי בעבודה, אבל לא אכפת לו, הוא מסכים למה שהבורא רוצה.
נכון.
תלמיד: יכול להיות שנהיה שמחים בעבודה אם אנחנו מתנים איזה תנאי לבורא?
אנחנו מעצמנו?
תלמיד: זאת אומרת, אם אנחנו מתנים את העבודה שלנו, שמים איזו מגבלה, יכול להיות שאז נהיה בשמחה?
יש תנאים שאנחנו כן יכולים להציג, להראות לבורא, ויש תנאים שאנחנו לא מסוגלים וגם לא רוצים, כי זה יהיה קרוב לקבלה.
תלמיד: כן. השאלה היא, האם יכול להיות שהאדם עדיין מתנה תנאים לבורא ויחד עם זה הוא בשמחה אמיתית? יכול להיות דבר כזה?
כן.
תלמיד: אם האדם מבקש מה' שיוכל לעבוד בשמחה, אף על פי שהגוף לא מסכים לעבודה בעל מנת להשפיע, איזו בקשה זאת, האם זאת בקשה על מנת להשפיע?
יש לו באמת בקשה, כי הגוף מראה לו שהוא לא נמצא במצב הזה.
תלמיד: מהי השמחה הזאת שהוא מבקש?
זו שמחה שהוא רוצה להעלות אותה לבורא.
תלמיד: האם אין על מנת לקבל בשמחה הזאת? כי הוא לא מסוגל לעלות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד, והשמחה הזאת היא כמו, "תן לי איזה משהו".
כן, אבל האדם נמצא במצב שהוא יודע עד כמה הוא יכול לבקש ואיפה הוא באמת נמצא עם הבורא, ואז הוא רואה שמה שהוא מבקש אלו דברים הכרחיים עבורו, וזה לא יפגע בקבלת השפע מהבורא.
תלמיד: איך השמחה הזו היא דבר הכרחי, למה שזו לא תהיה שמחה על מנת לקבל?
היא לא תהיה על מנת לקבל מפני שבאדם כבר יש שטח שמחולק לשניים, על מנת לקבל ועל מנת להשפיע.
תלמיד: ואיפה השמחה מתלבשת?
השמחה צריכה להתלבש בלקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: ואיך אפשר לשמוח בעבודה למעלה מהדעת אם הגוף מתנגד לזה?
דווקא מפני שהגוף מתנגד.
תלמיד: איך זה משתלב יחד?
זה משתלב יחד מפני שהקבלה שלך היא לא כדי ליהנות.
תלמיד: מה הקשר בין שמחה בעבודה מתוך התגברות שלי לבין גילוי הבורא, לקשר עם הבורא?
אתה רוצה להעלות את ההתגברות שלך, כך שיהיה ברור שמה שאתה עושה זה לא מתוך הרצון ליהנות אלא מתוך רצון להנות את הבורא, את החברה. לכן כל עוד אנחנו לא מקבלים יכולת למדוד את זה בצורה ברורה לכל אחד, אנחנו לא יכולים להגיע לפעולת ההשפעה עצמה.
תלמיד: מה זאת אומרת לברר את השמחה, האם השמחה צריכה לא להיות בתוך הכלים שלי, אלא אני צריך להרגיש את השמחה הזאת דרך החברים?
השמחה הזאת צריכה להיות לגשת בהלבשת הבורא לאור העליון.
תלמיד: אם אני נהנה מהעבודה שלי בהתגברות הזאת, נהנה מהדרך, האם אני באופן ישיר גם מהנה לבורא?
לא.
תלמיד: בזה שאני מתגבר ומבקש שמחה, מה אני נותן לבורא? מה אני משפיע לו?
אתה בינתיים לא משפיע, אבל אתה מראה לו שאתה לא רוצה לעבוד עם כלים דקבלה.
תלמיד: בשביל מי השמחה שאני מבקש?
השמחה יכולה להיות או בשבילך, או בשביל הקבוצה, או בשביל הבורא.
תלמיד: אני צריך לבקש את השמחה הזאת בשביל הכלי המשותף שלנו, לא בשביל עצמי.
כן.
תלמיד: זו הבקשה הכי נכונה שלי אפשר להגיד.
כן.
תלמיד: למה יש חשיבות לשחק את המדרגה הבאה?
זה התנאי, כי רק בצורה כזאת אתה יכול לעלות לאותה מדרגה. יש דבר שהוא נמצא בך ואתה מממש אותו, ויש דבר שלא נמצא אבל אתה רוצה אותו.
תלמידה: מהי המטרה של שמחה דווקא במצב של הסתרה, כאשר הגוף לא תואם את עבודת ההשפעה?
בצורה כזאת, בשלבים כאלו, אנחנו מתקדמים לעבודה יותר ברורה עם הבורא.
תלמיד: בחלק הראשון של השיעור שמענו שיעור מוקלט מ"שמעתי", וכל ההסבר שלך היה ממוקד רק בעבודה בתוך העשיריה. ומה שהסברת עכשיו זו עבודה מול הבורא בצורה אישית. האם יש דבר כזה מול הבורא בצורה אישית? האם יש לזה מקום ולזה מקום?
כביכול. אנחנו עוד נברר, עוד יש מקום לברר.
תלמיד: מה המיוחד בעבודה בעשירייה, שדווקא שם נמצא הכוח העליון? איך דווקא שם אנחנו יכולים להיכנס בתוכו?
אם אנחנו מתקשרים לחברים ורוצים להיות יחד ברצון אחד כלפי בורא אחד, ולקבל רק בשבילו, אז זה נקרא תפילה שלמה. את זה אנחנו מחזיקים ובזה רוצים לעלות.
תלמיד: האם בתוך העבודה בעשירייה יש עמקות הולכת וגדלה, או שתמיד נתקלים בקיר, שאני מתייחס לא טוב לחברים, אני רואה את זה, ואני רוצה על זה תיקון, להתייחס אליהם טוב כמו שהבורא מתייחס אליהם? איך בסופו של דבר מגיעים לגילוי הבורא בתוך עשירייה?
אני צריך להתייחס לחברים כמו לבורא, ובצורה כזאת אני יכול להגיע להשפעה.
תלמיד: מהו היחס הנכון לחברים שאליו אני צריך להגיע, שכך הבורא מתייחס אליהם, שאני רוצה להיות כמוהו?
אני רוצה דרכי למלא אותם בכל המילויים, בלי שום הגבלה.
תלמיד: הגוף לפעמים לא מאפשר לפנות לבורא, להיות יחד עם החברים, מתוך עייפות. איך מגיעים למצב שהוא "דפיקו בתר דפיקו, בלי עייפות, ובלי הרף"?1
בדרך כלל לא קושרים את זה לעייפות, כי ברוחניות אין דבר כזה עייפות. ברוחניות הכול תלוי בתענוג, בייסורים, בגדלות הבורא, או שגדלותו לא מספֶקת. אבל אין דבר כזה שאני מקבל מהבורא, כי ממי עוד אני מקבל בסופו של דבר, ויוצא שזה לא מספיק לי.
תלמיד: לא מספיק, האם זה מבחינת כוח שאתה לא יכול לפנות לבורא?
שאני לא יכול לבצע פעולת השפעה.
תלמיד: ואיך בכל זאת מתגברים על זה וכן מקבלים את הכוח הזה?
מבקשים. זה עניין של מדרגות.
תלמיד: שמעתי קודם שיש שני מקומות של הנאה שאדם צריך לחלק. מה ההבדל בין הנאה של אדם ברצון שלו, לבין הנאה שלו למעלה מהרצון?
למעלה מהרצון ההנאה היא לא מוגבלת בשום מדרגה, מצב, או יחס. כי הרצון הוא כול מה שאדם יכול לפעול מתוכו בצורה ברורה לו עצמו. לכן כדאי לנו כל הזמן לעשות פעולות כלפי הרצון שלנו.
תלמיד: פעולות כלפי הרצון כדי להיות מעליו?
כן.
תלמיד: ואיך שומרים על למעלה מהרצון, שלא ייפול שום דבר לתוך הרצון עצמו?
כשאתה בודק את עצמך, תבדוק אם אתה יכול להוסיף מהרצון עוד יותר. וכך תגיע למצב שכבר אין לך יותר מה להוסיף, וזה כביכול יהיה סוף הרצון הנוכחי שלך.
תלמיד: להוסיף מהרצון לקבל?
מהרצון לקבל על מנת להשפיע הנוכחי שאתה יכול לגלות בך, שעם זה אתה עכשיו עובד.
תלמיד: האם בגלל זה הוא מבקש שלא יראה את גדלות הבורא, כדי שלא ייפול לתוך הרצון ליהנות מזה?
כן.
תלמיד: מה אנחנו כן צריכים לבקש?
אנחנו צריכים לבקש כוחות להשפיע, בעיקר לקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: זה כבר לקבל על מנת להשפיע.
אתה משתמש ברצון לקבל שיש לך במדרגה הזאת, ומתוך הרצון לקבל הזה אתה בודק את עצמך, האם אתה יכול להשתמש ברצון הזה בעל מנת להשפיע או לא.
על מנת לקבל זה בתוך האדם, כך הוא נולד וכך הוא מתפתח. חוץ מעל מנת לקבל של האדם, אין כוח אחר שיהיה בעל מנת לקבל בפועל במישהו, אלא רק באדם. כי בדומם, צומח וחי אנחנו לא מתחשבים, אין להם הבחנות בין רצון לקבל מרמת דומם, צומח, חי, ובין רצון להשפיע מרמת דומם, צומח, חי. לכן אנחנו פועלים רק בתוך רצון לקבל בעל מנת להשפיע של האדם.
תלמיד: זאת אומרת חייבים להשתמש עם החומר שמתגלה בנו, אין ברירה.
כן.
תלמיד: אמרת שאפשר לבדוק איך אפשר להשתמש ברצון לקבל בעל מנת להשפיע יותר ויותר. איך בודקים את הגבול, שבחלק הזה של הרצון אני יכול להשתמש בעל מנת להשפיע ובזה לא?
אנחנו יכולים לעשות את זה מתוך העבודה, רק מתוך העבודה והמאמץ שלנו.
תלמיד: היום דיברנו על שמחה, שאני יכול להשתמש בחלק מהשמחה בעל מנת להשפיע לחברים, לבורא, אבל לא למען עצמי.
אני רואה שאני יכול לעבוד עם כאלה תענוגים, שאני יכול לקבל כדי להנות לחברים שלי. זה ברור לי. ולכן כשהבורא דורש ממני איזשהן פעולות, אז אני יכול לעשות את זה, לקבל בשבילו.
תלמיד: האם יש הבדל אם אדם רוצה להשפיע לחברים מתוך גדלות הבורא שהוא מרגיש, או שהוא רוצה להשפיע לחברים באמונה למעלה מהדעת, מתוך התנגדות של הרצון לקבל שלו?
לא. הכתובת צריכה להיות ברורה לו, למי הוא פועל - "מי ה' אשר אשמע בקולו"2.
תלמיד: השמחה שמגיעה לו היא מתוך זה שהוא דווקא יכול לנצל את ההזדמנות שעכשיו מגיעה לו, ולעבוד בלי שום נגיעה לרצון לקבל שלו.
כן.
תלמיד: בירור לגבי מקום השמחה. האם האדם שמח בגלל שהרצון לקבל כבר מיואש מכוחותיו עצמו והוא יכול להגיע לתפילה, או למרות הרצון לקבל, הוא יכול להתעלות מעליו ולהתפלל, למעלה מהדעת?
איך הוא יעלה עם הרצון לקבל?
תלמיד: מעל הרצון לקבל. יש לו עדיין רצון לקבל, ויחד עם החברים בהשפעת הסביבה הוא מצליח להיות מעליו ועדיין להתפלל, או שזה לא יכול להיות?
אני לא מבין מה הכוח שלו כשהוא רוצה להעלות את עצמו.
תלמיד: הרצון של האדם הוא להגיע לתכונת ההשפעה, לעשות נחת רוח לבורא, לעשות פעולה שהיא מחוץ לעצמו. אבל הרצון לקבל שלנו מסובב אותנו ולא נותן לנו להגיע לזה. ואז אנחנו צריכים להגיע לבקשה שהבורא ישנה את הטבע שלנו כדי שנוכל לעשות את זה.
שהבורא ישנה לנו את הטבע שלנו, זאת אומרת, מרצון לקבל לרצון להשפיע.
תלמיד: כן, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. אבל הקושי הוא להגיע לבקשה. האם השמחה שלנו היא בזה שהרצון לקבל מיואש ולכן אני יכול להגיע לבקשה, או שאני יחד עם החברים מצליח להתעלות מעל הרצון לקבל ולבקש, אפילו שהרצון לקבל עצמו לא מיואש?
את זה אני לא כל כך מבין, "אפילו שהרצון לקבל שלנו לא מיואש".
תלמיד: הייאוש חייב להיות.
כן.
תלמידה: האם אפשר להיות בשמחה כאשר הבורא נותן לי להרגיש חוסר אונים וריקנות, מתוך זה שאני לא מצליחה לבצע תיקון?
לא. אולי ברגעים קטנים יכולה להיות כביכול הרגשה כזאת, אבל באמת לא.
תלמיד: אז אי אפשר להרגיש שמחה במקביל ל"מיואש מכוחותיו עצמו".
אפשר להרגיש שמחה אם אתה פונה לבורא, למקור הכוח, ואז כשאתה פונה אליו, אתה מבקש ממנו, אתה דורש ממנו שהוא יבצע פעולה מסוימת, כי בפעולה הזאת אתה יכול להיות שותף בהשפעה.
תלמיד: למרות הייאוש שלי אני יכול להיות בשמחה באותו הזמן.
הייאוש שלך מגיע אליך מהכוח שלך, שאתה רוצה להשפיע על ידו ולא יכול.
תלמיד: נכון.
וכאן, בבקשתך הנוכחית, מאיפה יגיע אליך ייאוש?
תלמיד: השאלה היא, האם ברגע הזה אני בעצם דורש להיות שמח, כי אחרת יש פגם?
את זה אנחנו נראה.
תלמיד: האם המטרה בסופו של דבר היא להשפיע בשמחה בתוך הדעת?
שמחה בתוך הדעת, זה אומר שאתה מקבל איזה מילוי ברצון לקבל. אחרת איך יכול להיות?
תלמיד: האם זו המטרה הסופית?
לא.
תלמיד: אם מבקשים מהבורא שמחה למעלה מהדעת, מי בדיוק אמור לשמוח, אני כנקודה שבלב, או אני הכללי, כלומר הגוף, הרצון לקבל?
אותו רצון שמבצע פעולה עם הרצון לקבל, ומביא את הרצון לקבל למצב שהוא מקבל ומשפיע מתוך זה, הוא צריך לשמוח.
תלמיד: האם זה נכון להגיד שזאת הנקודה שבלב, שאני מזדהה עם הנקודה שבלב, מסתכל מתוכה?
כן.
תלמיד: איך השמחה משפיעה על החיסרון?
השמחה יכולה להגדיל את החיסרון, להעלות אותו לדרגה אחרת. זה תלוי עד כמה אנחנו מעריכים למי אנחנו משפיעים.
תלמיד: איך האדם יכול לזהות אם ההתגברות שלו היא מתוך רצון להנות לבורא, ולא מתוך רצון ליהנות לעצמו?
אדם שנהנה מאיזו פעולה רוחנית ומקבל מזה תענוג, מתמלא, מעלה את עצמו בצורה כזאת, יחד עם זה הוא מרגיש איזו תוספת אור הוא מקבל בשביל הבורא, ומזה יש לו תענוג.
תלמיד: במה אני יכול למלא את החברים אם בתוך עצמי אין לי כלום?
בזה שאני מושך מלמעלה אור עליון לכולם ממש.
תלמיד: האם למעלה מהדעת זה כוח שמקבלים בתוך הכלי?
כן.
תלמיד: אבל זה כלי שהוא לא קיים עכשיו באדם. אני מרגיש שהוא לא קיים בי עכשיו בשביל לקבל.
יכול להיות שאתה כן פותח לפעמים את הכלי הזה, אבל עכשיו אין.
תלמיד: אז איך בונים את הכלי הזה? כי זה מרגיש כמו מציאות אחרת.
אם אתה רוצה לקבל למעלה מהדעת, איזה כלי צריך להיות לך, כלי קבלה או כלי השפעה?
תלמיד: נראה לי שהשפעה, אבל זה לא קיים בי.
תכף נראה. וכשאתה פותח עם החשבון הזה את הרצון לקבל שלך כדי לקבל, זה יהיה לקבל על מנת לקבל, או לקבל על מנת להשפיע? מה זה יהיה?
תלמיד: לקבל על מנת לקבל.
למה?
תלמיד: כי עדיין אין לי את הכלי כדי לקבל את זה להשפיע.
למה אין לך? אם תעשה עכשיו חשבון לרצון לקבל כדי להשפיע, אז יהיה לך.
תלמיד: לא ניסיתי, צריך לנסות, זה לא נתפס. אתה יכול להסביר איך בפרקטיקה, בעבודה שלי בעשירייה, כי אנחנו מדברים על העבודה בעשירייה. אם אני רוצה להשפיע, איך אני מקבל את האמונה למעלה מהדעת? איפה בדיוק זה נמצא בעבודה שלי בעשירייה?
אם אתה רוצה להשפיע, אתה צריך לקבל מלמעלה אור, ולהשפיע אותו למי שאתה רוצה להשפיע, כן?
תלמיד: כן.
אז מה הבעיה? הבעיה היא שכדי לקבל אור מלמעלה, אתה צריך להיות בכלים דהשפעה.
תלמיד: נכון.
עכשיו, אם תקבל מלמעלה אור, מילוי בתוך הרצון להשפיע, אז אתה כבר בהשפעה. איך אתה רוצה כלפי האור שיבוא להיות כמקבל על מנת להשפיע? לכן יש לנו כאן עוד סדרת פעולות.
תלמיד: תודה. צריך לברר.
כן.
תלמיד: להמשיך את זה. מה זה להשפיע על מנת להשפיע? כאילו, יש פה איזה דילוג. מה זה להשפיע על מנת להשפיע?
להשפיע על מנת להשפיע זו מדרגה שנמצאת בין השפעה, לקבלה.
תלמיד: איך היא מתבטאת בפועל במצב הזה? כי אדם מבקש למעלה מהדעת, ועכשיו הוא עושה חשבון אם לקבל לעצמו או להשפיע את זה בחזרה. מה כאן הפעולה של להשפיע על מנת להשפיע?
"להשפיע על מנת להשפיע", זה נקרא שלעצמו אין לו כלום, קודם כל. עכשיו, כלפי הזולת הוא מוכן לקבל, כדי להשפיע לזולת.
תלמיד: אז הוא מקבל כדי להשפיע, זו דרגה שנקראת "לקבל על מנת להשפיע". מה זה להשפיע על מנת להשפיע?
לא. להשפיע על מנת להשפיע, זה כשהוא רוצה לקבל בכלים שלו, ומתוך הכלים האלו שהוא מתמלא באור של השפעה, הוא משפיע לזולת, למי שהוא רוצה להשפיע.
תלמיד: איך נקראת הדרגה הזאת?
זה נקרא, "לקבל על מנת להשפיע".
תלמיד: ומה זה להשפיע על מנת להשפיע?
להשפיע על מנת להשפיע, זה אותו כלי שעכשיו יש לו כדי לקבל, ולהשפיע לזולת מחוצה לו, אבל עד עכשיו הוא לא השתמש בו.
תלמיד: יש זמן מסוים בין דרגת להשפיע על מנת להשפיע, לדרגה לקבל על מנת להשפיע, או שזה יכול להיות מאוד סמוך, איך זה עובד?
להשפיע על מנת להשפיע ברור לנו, לא משתמשים ברצון לקבל. ומה עוד?
תלמיד: כשמגיעים ללקבל על מנת להשפיע, יכול להיות דבר כזה שבתוך הפעולה הזאת בלי הזמן אנחנו עוברים מלהשפיע על מנת להשפיע, ואז מיד ללקבל על מנת להשפיע?
לא.
תלמיד: צריך לעבור זמן מה של השפעה על מנת להשפיע?
כן.
תלמיד: הוא כותב ש"העבודה צריכה להיות בשמחה כאילו כבר זכה לדעת דקדושה". כלומר שהאדם לא נמצא בקדושה, אלא נמצא בצד ההפוך.
כן.
תלמיד: דווקא בנקודה הזאת כשהוא יודע שהוא הפוך, הוא יכול לעשות פעולה למעלה מהדעת.
כן.
תלמיד: והוא צריך כל הזמן להיות בהבחנה שהוא הפוך, ורוצה להיות בצד השני. אז התפילה שלו חייבת להיות גם מצד ההפכיות, וגם מצד לאן אתה רוצה ללכת קדימה.
אנחנו משחקים כאן עם הרצון לקבל, כך שפעם אנחנו יכולים לגלות אותו מצדנו, פעם אנחנו יכולים לגלות אותו לא מצדנו, אבל מצד אחר. וזה מה שמבלבל אותנו.
תלמיד: בדיוק, איך לשמור על הבלבול הזה, כשהדברים לא מסודרים כמו הרצון לקבל רוצה, שהכול יהיה מסודר ומובן. ואיך אתה בעצמך שומר על הבלבול הזה? כי חייבת להיות הכרה של הטבע, איפה אתה נמצא. המטרה להשפיע גם צריכה להיות באיזשהו מובן כלפי משהו מחוצה לך. איפה יש מקום לבלבול בתוך הדבר הזה?
אבל אתה רואה איך תוך פעולה אחת, אנו כבר יכולים להגיע לבלבול.
תלמיד: אם לא אתה מסובב אותנו ככה, אני לא רואה איך אני מסכים לבלבול הזה.
כן.
תלמיד: איך אפשר לעשות זאת בלי הסיבוב של הרב? הצורך לבלבול הזה מובן, כי הרצון לקבל באמת רוצה שיהיה לו ברור, שהוא יידע לאן הוא הולך, ואנחנו רוצים ללכת נגדו, אז ברור למה הבלבול הכרחי. אבל איך אני מסובב את הרצון לקבל שלי?
איך אתה מסובב את הרצון לקבל שלך?
תלמיד: שלא יהיה לו ברור, שילך בחושך.
אם כך, אתה רוצה להגיע למטרת הבריאה בלי לתקן את הכלי?
תלמיד: להיפך, אני רוצה לתקן את הכלי.
אבל אתה לא רוצה לגלות אותו.
תלמיד: אני לא רוצה שיהיה לי ברור, אני רוצה ללכת עם קושי, אני רוצה ללכת עם הכבדה, אבל מעצמי. איך אני עושה את זה?
איפה אתה מרגיש שזה לא אתה?
תלמיד: לכל מה שאני שומע ממך אני קורא אור. איך מעבירים את זה הלאה?
אני לא יודע, זה עניין של חשבונות, עניין של ותק אולי בצורה כלשהי, אבל אני לא יכול לייעץ לך משהו. אם אתה מתעמק בתוך הבירור שלנו, אז בהדרגה אתה מתחיל לגלות בין כל המילים שאנחנו מדברים, אילו מהן שייכות לרצון להשפיע, אילו שייכות לרצון לקבל. רק אתה צריך לברר את זה. אתה רואה, גם לי אין מילים בדרך כלל.
בפעולות הפשוטות, כשאנחנו לא כל כך רוצים להתעסק בלהשפיע על מנת להשפיע, בלקבל על מנת להשפיע, שם אנחנו יכולים לדבר על מה שברור לכל אחד. אבל ברור לכל אחד, זה יהיה בתנאי שאנחנו מתרגמים את הרצונות שלנו להשפעה ולקבלה. ואילו כאן זה לא כל כך ברור לנו. למה לא ברור? כי עוד לא גילינו באמת, בעומק האמתי, את הכלים שלנו, ולכן זו בעיה.
תלמיד: מה התפילה בונה בין הבורא לנברא?
קשר. בלי תפילה אתה לא יכול לגמור את הפעולה.
תלמיד: אז התפילה צריכה להיות שתהיה לי תפילה, זה כבר לא על מה אני מבקש?
יכולות להיות כמה פעולות, שבסופו של דבר כולן בונות את אותה פעולה כללית שסוגרת את כולן ומביאה אותן לפתרון.
תלמיד: עכשיו אמרת שעדיין לא גילינו את עומק הכלים שלנו וזו בעיה.
כן.
תלמיד: מה עלינו לעשות כדי להיות אקטיביים ולזרז את הזמנים כדי לגלות את עומק הכלים שלנו? יש פה פער בין מה שאנחנו עכשיו, לבין העומק שאנחנו צריכים להשיג. מה עושים כדי לזרז את הזמנים ולהגיע לאותה העמקות הנדרשת?
הייתי אומר, שמה שנדרש מאיתנו זה לא לפחד לפתוח את הכלים ויותר להתעמק בהם. אבל עדיין אנחנו לא מבינים איך עושים את זה בצורה שאוחזים בהם. זאת הבעיה העיקרית.
תלמיד: מה זאת אומרת שאנחנו מפחדים לפתוח את הכלים? איזה פחד עומד בפנינו, ואיך להתגבר עליו?
כל הייסורים שאתה יכול לגלות על ידי התורה, שהם ייסורים נוראיים, זה מגיע מכך שאתה רוצה לפתוח כלי קבלה בתנאי שעדיין אין לך מסך על מנת להשפיע. ואיך לעשות את הפעולות האלה בצורה אחרת, עם המסך, אין לך אפשרות. כאן אנחנו צריכים יכולת לגלות את הרצונות להשפיע, שנוכל לגלות אותם, ושאורות יבואו כנגד זה מאין סוף. איך נגיע לזה? לפחות בשאלות אני רואה שאתם מבינים אותי.
לכן אין לנו ברירה, אלא לפתוח את עצמנו לאותו אור עליון שצריך להתקבל בכלים מתוקנים. אנחנו מוכנים לקבל אותו, אומנם אנחנו לא יודעים איך לקבל. ואז כשיבוא האור, נברר את הדלתא בין האור והכלים שלנו שנמצאים בנו כבר עכשיו. מתוך ההבדל הזה נוכל לתקן את הכלי. עלינו לבנות כאן איזו פעולה שתהיה פעולה מדרגה יותר גבוהה ממה שאנחנו עכשיו חושבים ומדברים, ואז נוכל להתקרב לזה. לא יותר. אני אבלבל אנשים אם אני אמשיך.
תלמיד: יש פה רב הנסתר על הגלוי. איך אנחנו מתקרבים לדלתא הזאת? מה נדרש מאיתנו כדי להתקדם לאזור שדיברת עליו? דיברת גם על פחד שעוצר אותנו.
כן, יש כאן הרבה מילים, ואין אחריהן עדיין חומר בלב ובמוח שיכול להשתנות בהתאם למילים.
תלמיד: איך אתה עם הרב"ש הצלחת כן להתקדם קדימה באזורים האלה?
הייתי אומר מתוך מאמץ פנימי. במה שהרב"ש פועל בפנים על זה דיברתי. כי ברור לי שאם אני מעביר את זה למילים, אז זה נעלם.
תלמיד: מה שאתה אומר, שזו התעמקות בעבודה פנימית, מאמץ.
כן.
תלמיד: דיברת על הפעולה שאדם צריך לעשות. איזו פעולה אדם צריך לעשות כדי לחבר את האור לכלים שלו, אפילו בדרגה הקיימת? לא פתחנו את הכלים עד הסוף, בעומק, עדיין נמצאים בכלים לקבל. לאיזו פעולה אתה מתכוון?
אנחנו מזמינים אור מלמעלה ואין לנו כלים לקבל אותו, ואז נמצאים בפער בין זה לזה. השאלה היא מה עלינו לעשות קונקרטית עכשיו, צריך להיות כאן פתרון. במה הפתרון? בין אותו הכלי שמתגלה עכשיו או התגלה בי קודם, לבין הכלי שיתגלה אחר כך, אחרי כל המאמצים שלי. אז איך אני מגיע מהכלי שאני יכול לדרוש אותו עכשיו, לבין הכלי שיבוא אליי אפילו בלי חיסרון ברור ממני, שהוא ייפתח? הוא ייפתח ואני ארגיש בו את האור שמראש בנה אותו, אני לא יכול לבנות, אבל לפי הדרישה שלי האור פועל בו ופותח אותו.
כשאנחנו מדברים בצורה כזאת, אז יותר ברור שהאור שצריך לבוא הוא לא בא אלי מזה שאני מושך אותו מהבורא, אלא אני מעורר אותו, אבל לא שאני מושך אותו. יש כאן עוד כמה פעולות שאנחנו לא יכולים לדבר עליהן בינינו עכשיו, כי אין לנו הרגשה בפעולות רוחניות. ולכן אנחנו נמצאים במצב תקוע.
תלמיד: מה ההבדל בין ההתעוררות של האור, לבין למשוך את האור?
ההתעוררות של האור היא מלמעלה, ולמשוך את האור זה מלמטה. ואנחנו צריכים לעשות פעולה מלמטה.
תלמיד: האם זה אומר שהאור יכול להתקבל בכלים אפילו שהם לא מוכנים?
לא, זה לא יכול להיות.
תלמיד: קודם כל ההסבר שנתת עכשיו יפה מאוד. האם יש איזו נקודה שנקראת אור של בירור? כי זה שלב שאדם מושך אור, הוא לא מקבל את זה, הוא גם לא משפיע עדיין, הוא כאילו באמצע, הוא עושה כאן איזה בירור. זו מעין מעבדה קטנה בתוך הרצון שלו, כשהוא עדיין לא לעצמו ולא להשפיע, יש פה בירור קטן שנעשה. מהו המקום הזה פתאום, שיש חלל קטן שהאדם מברר?
זה האור שעושה פעולה. אנחנו לא לומדים את כל הפעולות. אבל זה אור שעושה פעולה לפני שהוא בוקע את הכלי ומזמין ממנו, מהכלי, פעולה מסוימת על עצמו. על האור הזה אנחנו עכשיו לא לומדים. אנחנו צריכים עוד להמשיך הלאה ולהתעמק, ואז יהיו לנו מילים ונוכל לדבר גם על השלבים האלו.
תלמיד: מבין כל הפעולות האלה, ויש פה המון פעולות, הבחנות כאלה, איזו פעולה חשובה לנו שהיא בכוחנו, ולא רק שהאור פועל עלינו?
אנחנו בכל הדברים האלה חייבים בסופו של דבר להתעמק ולהשתדל להיות נוכחים.
תלמיד: יש כאן סדרת פעולות שהבורא פועל באדם. מה האדם מצידו? מה זה להיות נוכחים?
האדם מצידו צריך לבקש שהבורא יעשה לו את זה, והוא צריך להרגיש שהבורא יגלה לו את הפעולות האלה, והאדם מצד הכלי, בהתאם לזה שמבקש ומרגיש, עושה פעולות מעצמו, זאת אומרת, יש כאן כמה פעולות שאין לנו עליהן אפילו מילים.
תלמיד: אתה אומר כמה פעמים שאין לנו באמת מילים, אתה מזמין אותנו להתאמץ, להתעמק פנימה יותר. ככלי, איך אנחנו יכולים לעשות צעד קדימה, להעמיק יותר כדי לגלות את הרגשות האלה?
ככל שיותר תתקרבו לזה, בזה שתקראו את זה כמה פעמים, תנסו למצוא את הפעולות האלה כבר אצלנו בתוך הכלי שלנו, זאת אומרת, בין מסך לאור, מסך לרצון, זה יעזור לנו להתקדם. יש כאן גם השפעה קבוצתית בסך הכול. האמת אני לא יודע מה עוד אני יכול להגיד. גם אין לי כאן מילים כי המילים באות כשיש בנו אותן הבחנות פנימיות, בך, בי, ובעוד במישהו, ואם אנחנו מדברים אנחנו מדברים בדיוק על איזה רצון, על איזה מסך, על איזו עביות, על איזו פעולה שמתחילה מהשורש של האור ומסתיימת באור עצמו.
תלמיד: כשאתה אומר שאין לך מילים, במה תלוי שיהיו לך מילים?
זה תלוי בהרבה דברים לא רק בכם. אבל העיקר שאתם ברצון שלכם יכולים לעורר עזרת ה' מלמעלה.
תלמיד: אז מה צריכה להיות התגובה שלנו שאנחנו שומעים ממך ש"אין לי מילים"?
תחפשו, תנסו להתעמק במה שאני מדבר, כי אני לא מדבר בנסתרות וכנגד המילים האלו שיהיו לכם רגשות.
תלמיד: מקודם אמרת שאנחנו צריכים לפתוח את עצמנו לאור. מהי הפעולה הזאת? איך אנחנו פותחים את עצמנו להשפעת האור עלינו?
אנחנו מוכנים לכל פעולות האור שבנו, שיעשה לנו את הפעולה שלו יותר ברורה, יותר מקורבת אלינו, שאנחנו רוצים לחבק את הפעולה שלו, ורוצים להרגיש את הפעולות שלו ממש מאפס עד מקום הביצוע.
תלמיד: איך מחבקים את פעולת האור?
שאני רוצה להשתנות, אני רוצה שהאור יבוא ויעשה עלי את כל הפעולות שלו כך שיהיו לי מתוך הפעולות שלו דברים ברורים. ברורים לא כדי לספר, כי זה עוד מאמץ, אלא ברורים לפי הפעולות בין האור לכלים. מה שהוא עושה, ואיך כתוצאה מזה נולדים אצלי כלים.
תלמיד: אז כדי שהכלים יהיו מותאמים, מה נדרש מהם, כדי שהאור ירצה עכשיו להשפיע עליהם?
זה מה שאנחנו עושים, העיקר זה להתעמק במה שמדברים ובמה שרוצים לקדם אותנו, איך אנחנו יכולים לתפוס את הדברים האלה יותר בפנימיות שלנו. הכול בדרך.
תלמיד: אנחנו חיים בעולם פיזי. אדם בא, עושה משהו למען החברה לא משנה מה. מנקה את הבניין, עושה משהו בקמפוס, עושה משהו בשידור וכולי.
כן.
תלמיד: ואחר כך פתאום יש לו בירורים אחרים לגמרי לחיים על כל מה שדיברנו פה.
כן.
תלמיד: מה הקשר בין זה שעשית משהו עם הבהמה שלך למען החברה, אני לא מדבר על משהו אחר, לא הכרחיות, עשית משהו למען החברה ואחר כך פתאום יש בירורים אחרים בחיים. מאיפה, איך זה בכלל קשור אחד לשני?
זה עוד מוקדם. איך אנחנו מבררים ורואים את הקשר בינינו לקשר בין הספירות או אורות וכלים, עוד אין לנו מספיק מילים לזה. אין יותר כלים כמו בחשמל, כדי שאנחנו נתמלא ונעביר אותם האורות שנמצאים בתוך הכלים האלה ממקום למקום, מדרגה לדרגה, עוד מוקדם.
תלמיד: אבל כללית יש קשר כזה נכון? הוא קיים רק אנחנו לא יכולים לברר את הקשר בין הסיבה לתוצאה?
כן.
תלמיד: היום אחר הצהריים אנחנו נדבר, נתחיל נושא שבועי כזה שנקרא "הזכות לשרת את החברה". בגלל זה אני שואל את השאלה הזאת, כדי שיהיה לנו איזשהו בסיס.
אני לא רוצה להיכנס לזה, אני לא מגביל אתכם בשום דבר, אבל מה שאתה אומר זה אמצעי מאוד מאוד חשוב להשגת המטרה הרוחנית.
תלמיד: הסברת עכשיו מאוד יפה על איזה פער שקיים בינינו לעומק שאנחנו צריכים להשיג, והוא נראה עומק משמעותי. וגם אמרת שאנחנו באיזו תקיעות. זה בגללנו או שמצד המערכת העליונה עדיין לא בשלו התנאים? כי כשאתה התקדמת מול רב"ש והוא עזר לך לעלות, אז כן הדור היה ראוי, אתה היית ראוי. האם אנחנו ראויים להתקדמות? האם יש בכוחנו לפרוץ את אותה תקיעות?
בהתאם לכמה אני ראוי, ככה גם אתם ראויים. זה מה שאני יכול להגיד, זהו. ויותר מזה החשבון הוא לא נוגע.
תלמיד: האם מקום העבודה בעשירייה יכול לפרוץ את הפחד, את כל המחסומים, ולתת לנו התקדמות?
אנחנו נדבר על זה.
(סוף השיעור)