שיעור 2.12.2016 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיחה על אקטואליה

שיעור מיוחד באקטואליה בוא נגיד, זאת אומרת, שינוי המציאות באור האקטואליה.

תלמיד: קודם כל נסביר למה אנחנו פתאום קוטעים שיעור מיוחד בנושא "נחת רוח" שהוא הדבר הגבוה ביותר, כדי לדבֶּר על איזו אקטואליה. למה? כי בתקופה האחרונה מתחוללים שינויים אדירים במציאות, בעולם, בחברה האנושית כולה. בארצות הברית, אירופה, רוסיה, סין, קורים המון שינויים, וכמובן יש לכך גם השפעה והשלכה ישירה על מדינת ישראל. ובעצם מגיע הרגע המיוחד של הארגון שלנו, של המסר שלנו.

גם אני רואה שיש עדיין אנשים ששואלים, אבל כבר פחות, "מה פתאום אתה שייך לכלכלה, לשינויים בחברה, לפוליטיקה וכל מיני דברים?", הם לא מבינים שחכמת הקבלה נכנסה לחיים שלנו והיא בעצם מיועדת לנהל את החיים שלנו מעכשיו והלאה בפועל.

תלמיד: כל האנושות כמו פינתה מקום למסר שלנו, פינתה את הבמה כדי שאנחנו עכשיו נעמוד על הבמה ונכריז מה המסר שלנו, מה האג'נדה שלנו, והיא מתלבשת, מתברגת בדיוק על הבעיות שיש כרגע באנושות. ואלו הטקסטים של בעל הסולם "הדור האחרון", טקסטים שכל ההוגים והפילוסופים כמו מרקס וכן הלאה, דיברו עליהם, מסרים שהרב מדבר עליהם מעל עשור, טקסטים שאנחנו כותבים עליהם ורוצים להעביר אותם יותר לעולם.

ואתמול כשהיינו אצל הרב לדבר איתו על הנקודה הזאת, אז הוא אמר, בואו נדבר על זה בשיעור. ושאלנו, מה פתאום לדבר על זה בשיעור? נדבר על זה במהלך היום, בהפצה, למה אנחנו צריכים לגזול את שיעור הבוקר לנושאים כאלה? ורב אמר, דווקא מהכוח הזה שכוֹל הכלי העולמי כולו יושב יחד, חושב על זה, מברר את זה, שזה מתפשט בין רבים, אז יהיה לנו קל יותר. כך נמצא את הלקסיקון, יהיה פתאום קל לכל אחד להבין את זה ולפשט את זה ולהעביר את זה הלאה.

בפרט שזה שייך באמת לכל העולם.

שאלה: אז זאת השאלה, האם תוכל להסביר למה אנחנו עכשיו צריכים לדבר על זה עם כולם ולפתוח את זה לכולם, ואיך הכוח של כולם יכול לקדם אותנו בזה?

אז אני אשלים אולי משהו, וגם תשאלו אחר כך.

אנחנו נמצאים לפני תהליך מאוד גדול, דיברנו כבר על זה, שעד כה אנחנו היינו מנוהלים על ידי הרצון לקבל שכל הזמן היה גודל, וכשהוא גדל, הוא דחף אותנו לכל מיני צורות ההתפתחות. אנחנו היינו בכל מיני שינויים במשפחה, במדינה, בעולם, במסחר, בתעשייה, בחינוך, בכל הדברים, העולם משתנה כל הזמן. למה? כי הרצון לקבל שלנו הוא גובר, גודל, והוא מחייב אותנו להשתנות. כך היה. עד שהרצון לקבל גמר את תפקידו. אנחנו רואים את זה לפי המובטלים בעולם, שאנחנו כבר לא יכולים לנהל את המציאות על ידי כוח עבודה וכסף, אלא אנחנו חייבים לחלק כסף לאנשים שיחיו אפילו שזה לא מגיע להם לפי ה"תן וקח", לפי העבודה שלהם.

אנחנו רואים שאנשים נכנסים לייאוש ממהות החיים, ממטרת החיים. לא רוצים להתחתן, לא רוצים לעבוד, לא רוצים לצאת מהבית, וכולי. יש הרבה מאוד שינויים מאוד מוזרים בימינו, מה שלא היה בכל ההיסטוריה שלנו. וחכמת הקבלה מלמדת אותנו שהסיבה לזה היא שהרצון לקבל האגואיסטי מפסיק לעבוד בצורה הנכונה, הוא לא מושך בן אדם קדימה בצורה שגודל ואנחנו נמשכים קדימה, עוד להרוויח, עוד להצליח, עוד לעשות משהו. אנחנו רואים את זה לפי הדור הצעיר שהוא בכלל אחר לגמרי, לא אכפת לו כלום רק להיות מכונס בתוך המסכים שלהם הקטנים וזהו. דברים מאוד מעניינים.

ודאי שזה לא במאה אחוז בכולם, אבל אנחנו רואים איך השינויים האלה קורים בחברה האנושית, בתעשייה. אנחנו רואים שגם בעלי ההון נעשו מאלה שמשחקים בכסף ולא שהם דווקא מייצרים משהו, ואיך שהם רוקנו את המדינות שלהם רק כדי להרוויח. וכל המדינות שפעם הן היו המתקדמות, היום הן יורדות ועוד מעט הן תהיינה כמו העולם השלישי, גם אמריקה וגם אירופה. זאת אומרת יש שינויים גדולים במציאות.

אם אנחנו כך נסמן את כול הנקודות האלה, אנחנו נגלה דבר מאוד מיוחד, שלפני מאה חמישים שנה, יהודי אחד שקוראים לו קרל מרקס, כתב על זה. וכתב בצורה כל כך קונקרטית וכל כך גלויה, ופלא שלא ראינו את זה קודם. ואם ראינו גם לא הבנו את זה נכון. כמו ברוסיה, כמו בכל מיני מדינות אחרות, בכל מיני מקומות, בדרום אמריקה, שרצינו לעשות כאילו כל מיני צורת קומוניסטיות, וכל זה בכלל ללא הבנה מה הוא אמר.

אלא היום אנחנו מתוך הגובה של חכמת הקבלה, גם כן עדיין לא מהגובה של העולם, יכולים קצת להבין לְמה הוא התכוון, ולפתוח את זה. ואנחנו בזה רואים עד כמה שבעל הסולם גם כותב עליו ומכבד את הגישה שלו. זאת אומרת, האגו בצורתו הרגילה כפי שהיה פועל בנו עשרות אלפי שנה וקידם את האנושות בכל הצורות, בכל הרמות, בהכול, הוא הפסיק לגדול, הוא מיצה את עצמו. בצורה האגואיסטית הפשוטה, אנחנו יותר לא יכולים להתפתח.

זאת אומרת, האגו מתחיל לאכול את עצמו. ואיך להתפתח הלאה? וכאן ישנה כבר הבעיה, או שהולכים למלחמה ועל ידי המלחמה אנחנו מגלים את האמת, כמו שכותב בעל הסולם, בדרך ייסורים, במלחמת עולם השלישית ואפילו רביעית, או שאנחנו עושים את זה על ידי ההפצה, השימוש הנכון בחכמת הקבלה.

תלמיד: יש לנו כאן כמה ציטוטים קצרים מתוך המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס, וכמובן בעל הסולם מתייחס לזה, ויש לנו כאן גם את הביקורת למרקסיזם שכותב בעל הסולם. אולי נתחיל מכמה משפטים שבהם מתחיל מרקס את המניפסט שלו.

הכותרת שקראנו לקטע הזה היא "מלחמת המעמדות מגיעה לשיאה בתקופה הקפיטליסטית". אז כך הוא כותב:

"דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי ימים של מלחמת מעמדות.

בן חורין ועבד, פאטריצי ופלבאי, בארון וצמית, אומן ושוליה, בקיצור מדכאים ומדוכאים ניצבו זה מול זה בניגוד מתמיד, ניהלו מאבק בלתי פוסק, עתים נסתר, עתים גלוי, מאבק שנסתיים כל פעם בשינוי המהפכני של כל החברה כולה או בשקיעתם המשותפת של כל המעמדות הנאבקים."

"אולם תקופתנו, תקופתה של הבורגנות, מצטיינת בכך שעשתה את ניגודי המעמדות פשוטים יותר. החברה כולה מתפלגת והולכת לשני מחנות אויבים  גדולים, לשני מעמדות גדולים, הניצבים במשרים זה כנגד זה: בורגנות ופרולטריון."

תלמיד: נקפוץ עכשיו קדימה, קראנו לקטע הזה "הקפיטליזם מביא את עצמו למבוי סתום".

"יחסי הייצור והחליפין הבורגניים, יחסי הקניין הבורגניים, החברה הבורגנית המודרנית, שהקימה  בלהטיה אמצעי ייצור וחליפין עצומים כל כך, דומה לאותו אשף שאין לו שליטה על כוחות השאול שהעלה באוב. מספיק להזכיר את משברי המסחר, אשר בהתחדשם לעתים מזומנות הם מאיימים יותר ויותר על קיומה של החברה כולה ומעמידים אותה בסימן שאלה. במשברי מסחר אלה נהרס בהתמדה לא רק חלק גדול של המוצרים המוגמרים, אלא אפילו חלק גדול מכוחות הייצור שכבר נבראו. עם המשברים פורצת מגיפה חברתית, שהיתה נראית לכל התקופות הקודמות כדבר נטול הגיון – מגפת עודף הייצור. החברה פתאום מוצאת את עצמה מוחזרת למצב של ברבריות ארעית; רעב, מלחמת השמד כללית, כאילו נטלו ממנה כל אמצעי המחייה; התעשייה, המסחר, כאילו נהרסו – ומפני מה? מפני שיש לה ציוויליזציה למעלה מן המידה, אמצעי מחייה למעלה מן המידה, תעשייה למעלה מן המידה, מסחר למעלה מן המידה, כוחות הייצור, העומדים לרשותה, שוב אינם משמשים לקידום הציוויליזציה הבורגנית. היחסים הבורגנים נהיו צרים מלהכיל את כל העושר שיצרו."

תלמיד: נמשיך עוד. עכשיו הכותרת היא "אבטלה המונית וקריסה בלתי נמנעת של השיטה הנוכחית":

"ככל שמתפתחת הבורגנות, כלומר ההון, כן מתפתח הפרולטריון, מעמד הפועלים המודרניים, שאין להם קיום אלא כל זמן שהם מוצאים להם עבודה, ואין הם מוצאים עבודה אלא כל זמן שעבודתם מרבה את ההון. פועלים אלה האנוסים למכור עצמם אחד אחד הם סחורה ככל חפץ סחיר אחר, וכמוהו מופקרים הם לכל חליפות התחרות, לכל תנודות השוק."

"עריצות זו, ככל שהיא מכריזה בגלוי כי הרווח הוא תכליתה, כן קטנונית היא יותר, עוינת יותר, קנטרנית יותר. אך עם התפתחותה של התעשייה, לא זו בלבד שמתרבה הפרולטריון; הוא נדחס בהמונים גדולים יותר, כוחו גדל והולך, והוא מרגיש יותר בכוחו. האינטרסים, תנאי החיים בקרב הפרולטריון משתווים והולכים, הואיל ומערכת המכונות מטשטשת יותר ויותר את הבדלי העבודה ומורידה כמעט בכל מקום את השכר לרמה נמוכה אחת. שכלול המכונות הבלתי פוסק, המתפתח במהירות גדלה והולכת, מערער יותר ויותר את יציבות  מעמדם בחיים."

"כל חברה עד כה היתה מושתתת, כפי שראינו, על הניגוד בין מעמדות מדכאים ומדוכאים. אולם כדי לדכא מעמד, יש להבטיח לו תנאים שבהם יוכל לפחות להמשיך בחיי העבדות שלו." "הפועל נעשה אביון, והאביונות מתפתחת ביתר מהירות אף מן האוכלוסייה והעושר. בכך מתגלה לעין כל, כי אין הבורגנות מסוגלת להוסיף ולהיות המעמד השליט של החברה ולכפות על החברה את תנאי החיים של מעמדה כחוק מכונן. אין היא מסוגלת לשלוט, לפי שאינה מסוגלת להבטיח לעבד שלה אפילו את קיומו בגדר עבודתו, לפי שהיא אנוסה לדחוק אותו לכדי מצב שבו היא נאלצת לכלכלו תחת יכלכל אותה."

"התנאי העיקרי לקיומו ולשלטונו של מעמד הבורגנים הוא צבירת עושר בידי יחידים, היווצרות ההון וריבויו; תנאי להון הוא העבודה השכירה."

"עם התפתחותה של התעשייה הגדולה נשמט אפוא מתחת לרגלי הבורגנות עצם הבסיס שעליו היא מייצרת ורוכשת את המוצרים. היא מייצרת קודם כל את חופרי הקבר שלה. כליונה ונצחונו של הפרולטריון – משניהם כאחד אין מפלט."

בואו נתרשם קצת מהקטעים, ואחר כך נראה איך לייצב אותם.

תלמיד: נקרא עוד קטע אחד, גם זה מתוך מרקס, תחת כותרת שקראנו לה "התפתחות האגואיזם בתקופה הקפיטליסטית":

"הבורגנות מלאה בהיסטוריה תפקיד מהפכני ביותר. הבורגנות, בכל מקום בו הגיעה לשלטון, היא שניתקה בלי רחם את כל הקשרים הפאודאליים הרבגוניים, שקשרו את האדם לאדוניו הטבעיים, ולא הותירה שום קשר בין איש לרעהו זולת האינטרס העירום, זולת "תשלום המזומנים" חסר הרגש. את חרדת הקודש של דביקות המסתורין, של התלהבות האבירית, של העצבות הקרתנית, טיבעה במים הצוננים של החשבון האנוכי. את הכבוד האישי המירה בערך חליפין, במקום החירויות המרובות לאין שיעור, הכתובות וחתומות, שנקנו כדין, כוננה את החירות האח ויחידה, חירות-המסחר, נטולת המצפון. בקיצור, במקום הניצול המעוטף באשליות דתיות ופוליטיות כוננה את הניצול הגלוי, החצוף, הישיר והנוקשה.

הבורגנות עירטלה מזיו-הקדושה את כל מעללי האדם, שעד כה נערצים היו ומעוררים יראת רוממות. היא הפכה את הרופא, את המשפטן, את הכומר, את הפייטן, את איש המדע – לפועלים שכירים המקבלים שכר מידה. הבורגנות קרעה מעל יחסי המשפחה את צעיף הרגשי הלבבי והעמידה אותם על יחסי ממון צרופים."

זה יותר קל עכשיו להתחשב בכל דבר ודבר, כי יש לו ערך ברור, לא רגשי כמו בפיאודליזם. ופיאודליזם הכול היה לפי העליון והתחתון, שם הייתה היררכיה כמו בטבע, בורא ונבראים, אלא כאן זה לפי הכסף. אז החשבון אחר לגמרי. לכן החשבון הזה לפי הכסף, הוא לא יכול להתקיים הרבה זמן, כי הוא לגמרי לא מתאים למערכת הטבע הכללית.

תלמיד: אנחנו רוצים לקרוא קטעים על מה שעכשיו שמענו, מה בעל הסולם כותב על זה.

בעל הסולם כתב את "כתבי בעל הסולם", ב"עיתון האומה", נסקור בקצרה שלושה שלבים של הסוציאליזם, התפתחות הסוציאליזם, ואנחנו נקרא את ההתפתחות השלישית, השלב השלישי הוא המרקסיזם:

"השלישית: היא המרקסיזם, שהצליחה יותר מכולם. היא מיוסדת על מטריאליזם היסטורית. הסתירה הגדולה הנמצאת בין כחות היצירה, שהם העובדים, לבין המנצלים אותם, שהם המעבידים. הכרח הוא, שתביאה בסופה את החברה לסכנה ואבדן. ואז תבוא המהפיכה במשטר הייצור והחלוקה. ומשטר הרכושני יוכרח להתחרב לטובת משטר הפרוליטריון. ולשיטתו תבא זה מאליו בדרך סבה ומסובב. אלא בכדי לקרב את הקץ, יש תמיד לחפש תחבולות, ולהשים מכשולים למשטר הרכושני, כדי לקרב את המהפיכה בזמן קצר.

ומטרם אבוא לבקר את שיטתו זו, יש להודות, ששיטתו היא הצודקת ביותר מכל קודמיו. שהרי עדים חיים אנו להצלחתה הגדולה בכמות ואיכות, שהיתה לה בעולם, מטרם שבאה בנסיון עובדתי בהמיליונים המרובים שבארץ רוסיה. שעד אז היו נמשכים אחריה כמעט כל טובי האנושיות.

וזהו תעודה נאמנה על צדקת שיטתו. ומלבד זה, גם מבחינה תיאורטית דבריו מקוימים למדי, ואף אחד לא הצליח לסתור את השקפתו ההיסטורית, אשר האנושיות מתקדמת לאט לאט באופן דרגתי. והיא מטפסת ועולה כמו על שלבים של סולם. כל שלב שבה אינו אלא שלילת השלב שקדמה לה.

כן כל תנועה וכל מצב, שקבלה האנושיות בהנהגת המדיניות, אינו אלא שלילת המצב שמקודם לה. וזמן קיומו של כל מצב מדיני הוא, עד שיתגלה מתוכו החסרונות והרשע שבו. ותוך כדי גילוי להליקוים שבו, נמצא מפנה מקומו למצב חדש, המשוחרר מהליקוים אלו. ונמצא, שאלו הליקוים, המתגלים בהמצב ומחריבים אותו, הוא כל כח הפיתוח של האנושיות. שהרי הם מעלים את האנושיות על מצב המתוקן יותר ממנו.

וכן גילוי הליקוים שבמצב השני, מביאים האנושיות על מצב שלישי, הטוב ממנו. וכן תמיד בזה אחר זה. הרי שכחות השליליים הללו, המתגלים במצבים, הם סבות התקדמות שבאנושיות, שעל ידיהם היא מטפסת ועולה כעל שלבות הסולם. והמה בטוחים לתפקידם, להביא האנושיות עד לשלב האחרון של התפתחות - הוא אותו המצב המקווה, הנקי מכל שמץ וכל דופי."

זה ברור, זו האבולוציה הרגילה, תמיד כך אנחנו מתפתחים, עד שמתגלה החיסרון שבמדרגה עד כדי כך שאי אפשר לסבול, ואז פורצים למדרגה הבאה.

תלמיד: לנו זה ברור שיש כזאת דיאלקטיקה של התפתחות, ממצב למצב.

לכולם זה ברור.

תלמיד: כשאנחנו באים להסביר את המסר שלנו, עד כמה חשוב שאדם יראה את זה כתהליך שחייב לקרות כהתפתחות הטבעית, עד כמה זה חלק מהמסר עצמו?

האם בהיסטוריה למדתם את הדיאלקטיקה הזאת? למה זה משתנה? על ידי איזה מנוע פנימי? מה זו היסטוריה? תוצאה ממה? היסטוריה היא תוצאה ממה שעובד בתוך החברה האנושית הפנימית, מאלו שנמצאים במערה לפני מאה אלף שנה, הלאה והלאה, זה הרצון לקבל שגדל, עוד לפני שהקוף ירד מהעץ והתחיל להיכנס למערה ולקבוע שם את המקום שלו וכן הלאה. זה הכל הרצון לקבל המתפתח שכך הוא מחייב אותנו לכל דבר. שמיום ליום אני עושה משהו, אני מסדר משהו, אני מוסיף משהו, אני בונה.

וכך במשך מאות אלפי שנה, האנושות מתקדמת על ידי הרצון לקבל הגובר. ישנן תקופות שהן תקופות מאוד מיוחדות, כמו שאנחנו בחיים שלנו מגלים, כמו שהייתי קטן, אפילו פעוט, אחר כך קטן, אחר כך נער, אחר כך בחור, אחר כך גבר, כך גם האנושות. הרצון לקבל שמתגלה באדם אחד או בכללות האנושות זה הינו אך, ואנחנו יכולים לפי זה לראות את הדברים. ולפי מה זה מתפתח? לפי ה-ו-י-ה. אז יש לנו חמש דרגות ההתפתחות וכך אנחנו יכולים לראות את כל ההיסטוריה. ובכל תקופה ותקופה יש גם את חמש דרגות האלו, אם אנחנו יכולים לזהות.

אז ההיסטוריה הנכונה היא שהיא לוקחת את האגו של האדם ומסבירה איך בהתאם לאגו שכל הזמן מגיע, מתפתח בנו, איך על ידי זה ההיסטוריה מתממשת, אחרת לא תהיה היסטוריה, אחרת זה יהיה כמו אתמול, היום וכמו היום מחר, כמו אצל חיות, כמעט ואין התפשטות, שינויים, כמעט ואין שינויים. בגללנו, אנחנו שסוחבים את כל הטבע, אחרינו גם בהן יש קצת שינויים. אבל בעצם זה רק האגו, הוא המנוע.

ומאיפה המנוע הזה עובד וכל הזמן מסתובב וכל הזמן מתקדם, [מאיפה] האגו שלנו גדל וגדל? מהמאור המחזיר למוטב. זאת אומרת, שיש תכנית עליונה ומשם זה כל פעם מגיע יותר ויותר. יש קירוב המאורות שפועל על הרצון שלנו, והרצון תופח ואז אנחנו מפתחים דברים חדשים. זה כמו שהייתה תקופת העבדות, ולפני כן כל מיני תקופות של ברזל ושל נחושת, הרבה דברים כאלה.

אבל מה שאנחנו יודעים זה שהעבדות נגמרת, אחר כך הפיאודליות מסתיימת, אחר כך הקפיטליזם. מרקס ראה את זה בתחילת הקפיטליזם, הוא התפתח יחד עם צורת התעשייה, המהפכה התעשייתית והמדעית והכול. כל דור הוא בעצם בתוך עצמו נמצא כחבילה שלמה כזאת, כמבנה שלם. ואז אפשר לראות, אפילו בימי מרקס שזה כמעט מאה חמישים שנה, זה מ-1860 בערך.

תלמיד: 1848 זה המניפסט.

כן, וב-1870 האופורטוניסטים כבר התחילו לקום, והתחילו לעוות את מה שהוא כתב. אז הוא הסתכל על זה, היה חכם, היה גם כלכלן, אקונומיסט, ולכן הוא ראה את התהליך ועל זה הוא כתב, ועל איך ובמה זה יגמר. כי אנחנו תמיד התפתחנו לפי האגו שלנו, אבל אף פעם אנחנו לא היינו מממשים את האגו שלנו בצורה כזאת כמו בתקופת הקפיטליזם. תמיד אנחנו היינו משתמשים באגו לא רק כדי להתעשר ולסחוט מכולם רק לכיס. למשל האליטות לא היו סוחטות רק לכיס שלהן, אלא היו כל מיני מטרות נוספות, למשל זה היה שייך למלוכה, היו שם תקופות של המלכים וכן הלאה. מה שאין כן הקפיטליזם הוא אומר רק דבר אחד, "הכסף הוא האל". ולכן היה צריך להיגמר במצב שעד מתי הוא יתפתח? עד שהוא ינצל את כל האגו של האדם. ובזה שמנצל את כל האגו של האדם, אותם שהם מצליחים, מוצלחים כמו שבעל הסולם כותב, במאמר "השלום בעולם", שם הוא אומר שאלו עולים ואלו יורדים ונעשה ביניהם כזה פער ש[נשארו רק] פירורים לתשעים אחוז, ממש פירורים כדי שלא ימותו, למה? כדי שלא יעשו בעיות ומלחמות, והעשירון, אפילו פחות מהעשירון, אבל נניח שעם כל אלו שלידם לשרת אותם וכן הלאה, הם למעלה. וביניהם יש פער עצום, כי האגו שבתוך העשירון לא נותן להם לחלק שום דבר לאלו שנמצאים מטה, הם פשוט יחיו מדולר ביום וזה מה שיהיה להם. יתנו להם לעשן את הקנביס, טלוויזיה, לטמטם אותם עם פייס בוק, כל מיני דברים וזהו. זה מפני שלא צריכים אותם לשום דבר, זה ברור.

קריין: נקרא עכשיו מכתבי בעל הסולם, מתוך כתבי הדור האחרון, עמוד 844.

סיבתיות ובחירה

"סיבתיות ובחירה הם "דרך יסורין, שנפרעין שלא מדעת", ע"י החוקים הדיאלקטיים. שכל הויה יש בתוכה גנוז ההעדר וקיום ההויה כל עוד שלא נגלה ההעדר שבה, וכשיתגלה ויתפתח האנטיתזיס הוא מחריב את התזיס, ומביא במקומה הויה היותר מושלמת מהראשונה, להיותה כוללת התיקון של האנטיתזיס הקודמה. (כי כל העדר הוא קודם להויה) וע"כ מכונה הויה השניה בשם "סינתזיס", כלומר שהיא כוללת ונולדת משניהם, שהם הויה והעדרה שקודמו אל הויה זו החדשה. ועד"ז הולכת האמיתיות ומושלמת תמיד ע"י ה"דרך יסורין" שהם הויה והעדר, תזיס ואנטיתזיס, ומולידים תמיד סינתזיס יותר אמיתיים עד שמגלה הסינתזה השלמה. אבל מהו השלמות?

ובמטריאליזם היסטורי מתבאר הדרך יסורין הנ"ל רק על חפץ הכלכלי, שכל תזיס פירושו משטר צודק לשעתו וכל אנתיתזיס פי' חלוקה בלתי צודקת בהכלכלה, וכל סינתזיס הוא משטר המיישב את האנתיזה שנתגלה ולא יותר, וע"כ גם בה גנוז ההעדר, וכשמתפתח ההעדר מחריב את הסינתזה ההיא ג"כ וחוזר חלילה, עד שיתגלה החלוקה הצודקת."

"והדרך תורה"

""והדרך תורה" היא נתינת הגורל ליד הנדכאים שזהו ממהר את הקץ במדה שהנדכאים ישגיחו על הדבר. וזהו נק' "בחירה" כי מעתה הבחירה הוא בידי הנוגעים בדבר.

הרי ש"דרך יסורין" פעולה אוביקטיבית, ו"דרך תורה" היא פעולה סוביקטיבית והגורל בידי הנוגעים בדבר.

העקרון: השפעה לזולתו, ההנהגה: משטר חובה: למינימום חיים ומעשי מצוות לרמת חיים להחברה. התכלית והמטרה: דבקותו ית'. זהו לדעתי הסינתזיס האחרון שאין ההעדר גנוז בתוכו עוד."

זה ברור.

שאלה: למה בעל הסולם מתייחס פה ממש בקפדנות לטרמינולוגיה אפילו המרקסיסטית ולפני זה למה שהיגל כתב.

קודם כל, כל העולם מקבל כך את הטרמינולוגיה הזאת, אז איך להגיד לא? אם יש לך מסמך כמו המניפסט של מרקס, אז מניפסט זה העיקרון, עליו מתבססים. אין לו חיבור ידוע יותר מהמניפסט, בזה הוא מציג את כל התורה שלו. לכן אנחנו חייבים להשתמש באותן ההגדרות שמרקס נתן. אתה רוצה הגדרות אחרות ?בבקשה, אבל אתה צריך אז ליישם אותן, לבסס אותן, לתת להן איזה תוקף, מאיפה ומה. בעל הסולם כולו מתבסס על ]הטרמינולוגיה הזאת[.

אם ניקח את הקפיטל שלו, אתה תראה כמה עבודת מחקר יש שם, בכל מיני תעשיות שהיו באמצע המאה התשע עשרה, כאלה שכאילו פרימיטיביות, אבל הוא ראה כבר מתוך זה למה זה מגיע. התהליך כבר היה ברור, האגו של המעביד והפועלים, עד כמה הם מגיעים לסכסוך, ועד כמה אלו עולים למעלה ומתחילים לסחוט את הפועלים ולא משאירים להם כלום וכן הלאה.

תלמיד: מה מונע מכלכלנים של היום במיינסטרים, לראות מה שהדבר הפשוט הזה לפני מאה שבעים שנה הראה.

תשאל את הכלכלנים שלנו, מפני שלימדו אותם אחרת.

תלמיד: היום שלומדים כלכלה בתואר ראשון, לומדים אסכולה מאוד מסוימת. מחנכים אותך לפי הנחות ניאו קיינסיאניות, מנקודה מסוימת והלאה אתה לומד לחשוב בצורה מסוימת. כבר לפני לפני שנתיים, באוניברסיטה העברית, התחילה מחאה של סטודנטים שטענו למה לא מלמדים אותם גם שיטות אחרות. אבל הנקודה שסטודנט יוצא ממנה אחרי תואר ראשון או שני או אפילו דוקטורט בכלכלה, היא לראות דרך תבניות, דרך גרפים, להזיז כל מיני עקומות, אין ראיה רחבה של המציאות, סוציולוגית אפילו. דווקא מי שלמד מדעי המדינה יש לו ראיה יותר רחבה ממי שלמד כלכלה. צריך להבין, מי שלומד כלכלה הוא לומד מתמטיקה, לומד גישות מאוד מסוימות ואז קשה לחשוב על דברים יותר רחבים.

זאת אומרת, הוא לא לומד כלכלה, הוא לומד חשבון כאילו.

תלמיד: זה יותר מחשבון. הוא לומד הנחות. קודם כל הוא לומד מודלים, מודלים קפיטליסטים, וברגע שמלמדים אותך מודל, מלמדים אותך מה הנחות היסוד, אז אתה מתחנך לפי ההנחות האלה.

שהן כמו אקסיומה.

תלמיד: כן, אלה ההנחות שהיינו מביאים לך לתכניות שעשינו על כלכלה, והיית צוחק מהם, על שהשוק מורכב מהרבה שחקנים ויצרנים קטנים, שמתחרים ביניהם ואין מגבלות כניסה ויציאה, והמצב הטוב יותר זה אם נותנים לכולם לעבוד אחד מול השני, ולהגיע למצב אופטימלי לכל מיני צרכנים. הרי למה כלכלנים קראו למנגנון שלהם מנגנון היד הנעלמה? לא הבינו איך יכול להיות מצב שבו יש המון יצרנים וצרכנים אגואיסטים, שבסוף מגיעים למצב שיש אותו מחיר לכולם, וכולם מקבלים כמה שהם רוצים. בהתחלה קראו לזה "יד הא-לוהים", אבל אמרו שכיוון שכלכלנים לא מאמינים בא-לוהים הם קראו לזה "היד הנעלמה". וכך מרגילים אותך לחשוב, ואז קשה לך להסתכל מפריזמה אחרת אחרי כמה שנים שלמדת כך.

נקווה שזה ילך להשתנות במשהו.

אנחנו צריכים איכשהו להתקדם להבנת החדשות, מה שקורה באמת בעולם, לא מה שכך מאכילים אותנו דרך הטלוויזיה, אלא מה שבאמת מתרחש בעולם.

קריין: כתבי בעל הסולם בחלק כתבי הדור האחרון, עמוד 817 טור ב' באמצע.

"ראשית, לפי התפתחות המשטרים הקומוניסטים, אני מוצא, שאותם הגדרים "בורגנים" ו"פרוליטריון", כבר אינם מספיקים לבאר ההסטוריה הכלכלית ואנו צריכים לגדרים יותר כוללים. ויותר נכון לחלק את החברה למעמד של חרוצים ולמעמד של נחשלים, אשר במשטרי הבורגנים: ה"חרוצים" הם הקפיטליסטים והבינונים, וה"נחשלים" הם העובדים העמלים בשבילם. ובמשטרי הקומוניסטים: ה"חרוצים" הם המנהלים והמפקחים, והאינטליגנציה, וה"נחשלים" הם העובדים העמלים בשבילם. ורוב כל חברה תמיד הם הנחשלים, והחרוצים לא יגיעו לשלשים אחוזים מהחברה. וחוק טבעי הוא, שמעמד החרוצים ינצלו בכל מדת יכלתם את מעמד הנחשלים, כמו דגים שבים, שהחזק בולע את החלש.

ואין הפרש בזה אם החרוצים הם הקפיטליסטים והסוחרים, כמו במשטר הבורגני, או אם החרוצים הם המנהלים והמפקחים והאינטליגנציה והמחלקים, כמו במשטר הקומוניסטי. כי סוף סוף החרוצים ינצלו את הנחשלים העמלים, כפי מדת יכולתם, ולא יחוסו עליהם כלל, החרוצים ישאבו תמיד את השמנת וחמאה, ומי החלב הכחושים ישאירו להעובדים העמלים."

זה מה שקרה באמריקה במיוחד. אנחנו בישראל נמצאים באיזו בועה מלאכותית, לא כל כך מרגישים, אבל באמריקה זה מאוד מורגש. כי בעלי המפעלים העבירו את כל המפעלים לכל מיני מדינות אחרות, איפה שהיה להם קל יותר להחזיק את העבודה, כי פועל בסין הרוויח פי מאה או פי חמישים פחות, היום זה פי עשר פחות מהפועל באמריקה, ולכן לבעל המפעל זה יותר קל, והוא עושה את זה בניגוד לצרכי המדינה, מה אכפת לו מהמדינה. ולכן העבירו את כל התעשייה ליפן ומיפן לסין, עכשיו מסין להודו וכן הלאה.

ולכן בכל המקומות האלו שמעבירים תעשייה ממקום למקום, נשאר פרולטריון, כפי שבעל הסולם אומר, פועלים, שנשארים בלי כלום, נותנים להם שני דולר ליום, כמו באמריקה, ותחיה איך שאתה רוצה, לכן טראמפ קיבל כל כך הרבה קולות. וכל זה קרה עכשיו, הגלובליזציה הזאת, האינטגרציה הזאת, כל העניין הזה שאליטות הכלכלה, התעשייה פועלים מחוץ לגבולות המדינה, כל מדינה ומדינה. ולכן זה מה שהם עשו. מצדם אכפת להם רק הכיס שלהם, אמריקה יכולה למות, גם צרפת ואנגליה, והמדינות האלה מתרוקנות ממש מהעוצמה הכלכלית שלהן, לא נשאר להן הרבה.

עכשיו זו הבעיה, בעיה מאוד גדולה, מאוד יפה, ממש שמחה גדולה שזה מה שקרה, כי זה סוף לליברליזציה הזאת, לכל עידן האליטות. האליטות האלה גם פיתחו כלי תקשורת לידם ופוליטיקאים, הם גידלו עורכי דין לידם, כך שיהיו לצדם הרבה אנשים שחיים מהפירורים שנותנים להם שם, והם מסתתרים מאחוריהם. ולכן כל העשירים האלו, ממש עשירים, הם לא מפחדים מכלום, יש להם המון עורכי דין, הרבה פוליטיקאים, כלי תקשורת, הכול נמצא בידיים שלהם והם כאילו שולטים. עד שמגיעים למצב כמו שקרה עכשיו בארצות הברית, ונראה איך שזה עוד יגמר, אני לא בטוח שזה ילך בצורה כל כך חלקה. נראה איך שזה יקרה באירופה, בהתאם לזה האירופאים גם רואים מה שקורה להם והם רוצים לקבל דוגמה מארצות הברית. לכן אנחנו נמצאים לפני מצבים מאוד מיוחדים, ממש "שמח" מה שיקרה.

שאלה: מכל מה שקראנו בעצם עד הקטע האחרון עד "מי החלב הכחושים", לא ברור לי איך זה קשור לתהליך שאתה הסברת עכשיו. אני לא מצליח להבין את הקשר.

מרקס כתב על זה, שהבורגנים לא יתנו לפרולטריון חוץ מפירורים, ממש פירורים משולחנם שיזרקו להם כך, ויישארו בצורה כזאת. הוא כותב על זה. גם בעל הסולם הביא את זה באיזה מקום.

תלמיד: כן, זה גם מה שקראנו עכשיו. אבל לא ברור לי ההסבר התהליכי של זה.

האגו פועל בתוך בני האדם, הם לא יכולים לעצור. זה מה שהכלכלנים אמרו לי, "לימדו אותנו שאם אנחנו נעבוד כך שיהיה לעשירים יותר כסף, זה גם ייתן משהו לעניים למטה". כלום, אף פעם זה לא יקרה. ההנחה הזאת היא הנחת שקר שהמציאו אותה אותם עשירים. כי זה לא יכול להיות, האגו לא ייתן לך לעשות את זה, אלא מאין ברירה, אם אפשר לתת דולר במקום דולר ועשרה, אני אתן רק דולר, ממש כך. אצלי המיליארדים ואני לא יכול לתת. זה הרצון לקבל של האדם, מה יש כאן לדבר? זה הטבע.

תלמיד: ולאן זה הולך?

מה זה לאן זה הולך? שיישרף, אני לא מסוגל לתת.

תלמיד: וזה המצב הסופי של האגו?

כן. תנסה כשיש לך משהו בצלחת ואתה רוצה לחלק לחברים, תראה איך אתה מסתכל על מה שאתה משאיר ומה אתה נותן, מה לזה ומה לזה, תראה איזה מאבקים פנימיים, תתחיל לגלות בפנים משהו, אתה תראה שזה לא פשוט.

תלמיד: קודם כל אני בכלל לא אוהב לתת מהצלחת שלי שום דבר לאף אחד.

אז אני אומר לך תנסה, כמו שאתה בעל הבית ואתה צריך לתת להם משהו, תראה עד כמה יש לך מאבק.

תלמיד: השאלה היא לאן זה הולך. אנחנו כבר היום בעצם כמעט מגיעים למצב הזה שלאנשים יש פחות ופחות, ואז?

אז עד הסוף, רק כשתהיה סכנה שהם יקומו ויתנפלו על העשירים, ואז העשירים בהכרח צריכים לתת להם מה שנקרא שכר הכרחי, הבטחה.

תלמיד: הבטחת הכנסה.

הבטחת הכנסה זה אם אני זמנית לא עובד.

תלמיד: יש מושג הכנסה בסיסית.

הכנסה בסיסית, את זה ייתנו. כמה ייתנו? שיהיה לך מספיק כדי לאכול. זה היה ברוסיה, אז החשמל עלה גרושים, הגז בבית היה חינם, כמעט חינם היו החימום וכדומה, ושילמו בהתאם גם כלום, מה שהספיק לך ממש לקנות משהו ללבוש ולאכול, זהו. זה היה לפני המהפכה הזאת האחרונה.

תלמיד: אז מה מרקס מסביר שיקרה אחרי שנגיע למצב הזה שאנשים יחיו מפירורים?

תראו מה שכותב על זה בעל הסולם.

קריין: בעל הסולם כותב במאמר "האומה", עמוד 496.

"ובתהליך הזה של ההיסטוריה הוא מראה לנו, איך משטר הפיאודלי, הראה את ליקויו ונחרב, ופינה מקום למשטר הבורגני. ועתה הגיע תורו של המשטר הבורגני, להראות ליקויו ולהחרב, ולפנות מקום למשטר היותר טוב ממנו, שלפי דבריו הוא משטר הפרוליטריון." סוציאליסטי בקיצור, הוא קורא לזה כך.

"אכן בנקודה זו האחרונה, שהוא מבטיח לנו, שאחר חורבן המשטר הבורגני העכשוי, יקום תיכף משטר הפרוליטריון - כאן נקודת התורפה שבשיטתו. כי מציאות החדשה שלעינינו מכחישה אותו. כי חשב את משטר הפרוליטריון להשלב הסמוך למשטר הבורגני. ועל כן החליט, שבשלילת המשטר הבורגני יקום תיכף על מקומו משטר הפרוליטריון. אולם המציאות הראה לנו, שהשלב הסמוך אחר חורבן המשטר של היום, הוא משטר של נאצים או של פשיסטים. הרי שאנו עומדים עוד בשלבים האמצעים של התפתחות האנושיות, ועוד לא הגיע האנושיות על שלבו העליון של סולם ההתפתחות. ומי יודע לשער, כמה נחלי דם יישפך בעולם, עד שנגיע אל השלב המקווה."

זאת אומרת, אם ללכת בצורה ישירה לפי הרצון לקבל, אז וודאי שמהמצב השבור הזה של הקפיטליזם אנחנו מגיעים לנאציזם. ואם אנחנו נשתדל להביא את החינוך הנכון לאומה, אז אנחנו יכולים לדלג על המשטר הנאצי ולא להיכנס למלחמות.

לכן בעל הסולם אומר, שאנחנו מחויבים להפיץ את חכמת הקבלה בכל העולם בכל הזרמים. אנחנו גם רואים את זה לפי טראמפ, מצד אחד הוא אומר "אנחנו צריכים לעשות אמריקה אחידה כל העם, אנחנו נתחיל להתכנס פנימה", זה בדיוק המשטר הנאצי. הוא בעצמו גרמני במקור וגם הרבה חברים שלו משם, יש ממש מקורות מאוד מאוד ברורים לכך שזה יכול להסתובב לכיוון זה או לכיוון זה. ממש בקרוב ובקיצור, במהירות גדולה. ויכולה להיות אמריקה נאצית, ואירופה תשמח להצטרף לזה, או שהפוך.

שאלה: נהיה לי קצת סלט בין מרקס לבין בעל הסולם. עד לנקודה הזאת בעל הסולם ומרקס שניהם אומרים אותו דבר, מה שמרקס אמר קדוש מבחינתו.

רק מרקס חשב שאפשר בצורה חלקה לעבור למשטר קבילסטי, לשימוש אחר ברצון לקבל. תקופת האגו כמנוע להתקדמות האנושות היא הסתיימה, האנושות נמצאת בדפרסיה גם בתעשייה, גם במסחר, גם בעצמם בחיים הפנימיים שלהם במשפחה ובכל דבר, זה מפני שאנחנו צריכים עכשיו להתחיל לעבוד עם הרצון שלנו, עם החומר דלק שלנו בצורה חדשה.

תלמיד: ובנקודה הזאת בעצם מרקס טועה, ומכאן והלאה האנושות מתחילה להתדרדר לנאצים או פאשיזם.

כן.

תלמיד: ובעל הסולם אומר שהפתרון הוא חכמת החיבור לצורך העניין, חכמת הקבלה.

בהפצה.

תלמיד: הוא כותב פה בעמוד 500 מאמר "האומה":

"אבל בהטכסיס המרקסיסטי מוצאים כיון אגואיסטי הצר ביותר, שהוא כיון ההפוך להמטרה: כי הטיפוח של שנאת המעמד הנגדי, הנחת מכשולים והריסות למשטר הישן. טיפוח ההרגש בלב הפרוליטריון, שכל העולם נהנים ומתענגים על חשבון העמל שלהם - כל אלו מגדילים והולכים במדה יותר מדי את כח האגואיסטי הצר שבהפרוליטריון, ומוריקים אותם לגמרי מכח האלטרואיסטי הטבוע בהם מלידה. ואם הטכסיס הוא בכיון הפוך לכיון המטרתי - איך אפשר שיגיע פעם למטרתו?!

ומכאן נולד הסתירה בין התיאוריה שלו למציאות החדשה. כי הוא חשב את השלב הסמוך לשלב המשטר הבורגני, שהוא משטר הפרוליטריון השיתופי. ולבסוף אנו עדים חיים, שאם יהרס עתה המשטר הבורגני הדמוקרטי, יקום תיכף על מקומו משטר הנאצי והפשיסטי. ולאו דוקא על ידי מלחמה זו של היום, אלא מתי שיהרס משטר הדמוקרטי, יירש אותו משטר הפשיסטי והנאצי.

ובלי ספק, אם יארע כזה, אז תהדף הפרוליטריון לאלף שנים אחורנית, ויהיו צריכים לחכות לכמה משטרים, שיבואו בדרך סבה ומסובב עד שיחזור העולם למשטר הבורגני הדמוקרטי, בהאופי של היום. וכל זה נצנץ ויצא מתוך הטכסיס האגואיסטי, שנתן לאותם הסוביקטים, הצריכים להוות משטר הפרוליטריון - והוליך התנועה בכיון הפוך מהמטרה."

אז יש לנו אפשרות, אולי בעזרת ה', קצת לקצר את ההיסטוריה.

אנחנו בינתיים מפסיקים לדבר על זה, אנחנו נצטרך יותר ויותר לחזור לזה, כי מה שקרה זה שאנחנו נכנסנו פתאום לתקופה מאוד מיוחדת שההיסטוריה ממש עוברת על ידנו.

(סוף השיעור)