הבירור למעלה מהדעת הוא מאוד עדין ותמידי, שהאדם צריך לעשות בדרך לתיקון נשמתו ● אם לאדם יש נטייה גדולה לבצע משהו, וברור לו שזה לעצמו, שזו צורת האגו הבוער בפנים, או אם מאוד נחוץ לו לעשות ביקורת על חברו בקבוצה או על מורו, אבל אם יחד עם זאת באותו הרגע הוא יכול לעשות מאמץ להתעלות מעל לדעתו - זה סימן להתקדמות ● האדם חייב להרגיש את שתי הנקודות המנוגדות בתוכו: היצר הרע שרוצה לעשות ביקורת על החבר, המורה והבורא, ומהצד השני הוא משתדל לאהוב אותם ולהשפיע להם למעלה מדעתו ● "אמונה למטה מהדעת" – כשדעתך תומכת בזה שאתה נמצא בביטול כלפי המדריך והשיטה. כשהשכל קובע שכדאי לי לבטל את עצמי, כי בזה אני מרוויח ● "דעת" – ידיעה וקבלה. "למעלה מהדעת" - אמונה והשפעה ● להיכנס לעבודה הזאת של "נחש" ו"מטה", זו כבר ממש עבודה מול היצר רע; שהאדם נמצא בין 2 הגורמים האלו, פרעה והבורא, ובבחירה להפיל או להרים את המטה, האדם בונה את הכלי שלו, את האני שלו ● האדם צריך להשתוקק להיות במצב למעלה מהדעת. לא שהוא מסוגל את זה. לפעמים נותנים לו יכולת להרגיש מה זה. אבל הוא כבר רוצה להגיע לזה. הוא רוצה להשתוקק. הוא רוצה אפילו להיות במשהו לקראת זה. שתהיה לו איזו נטייה, איזה רצון, איזו ביקורת. לפחות לא ליפול רק לנקודה אחת - זה חייב להיות הפחד, כי בנקודה אחת אני בהמה בלבד ● כדי להגיע בסופו של דבר ל"למעלה מהדעת", על האדם להשתדל להיות בביקורת עצמית, ולמצוא את הנקודות שבו שבהן שהוא לא מסכים עם הביקורת שהוא עושה על אחרים, בכל הנוגע לעבודת החיבור ביניהם ● כשאני עושה ביקורת ומבין שאני צודק, אני רוצה לגלות באותו הזמן שבעצם ביני לבין החבר נמצא הבורא, שעכשיו משחק את תפקיד הפרעה והופך לי את האהבה לשנאה, ואת האיחוד והחיבור להתנגשות, לביקורת, לחוסר הסכמה. הוא משחק את הפרעה בצורה כזאת, שאני ארצה להיות בקשר עם החבר מעל הפרעה הזה, למרות שאני בודק איך בתוך ליבי אני שונא ודוחה ולא רוצה ויש לי הרבה מה להגיד לו. ויחד עם זה אני בונה קשר אהבה, הסכמה ודבקות ורוצה לראות בו את הבורא, יחד עם החבר. ואז כשאני לא בורח לשום צד ונמצא בשמירת 2 הנקודות האלו וכל הזמן הולך איתן, יש לי כבר את תחילת הכלי - מלכות וכתר, 2 נקודות ואני נמצא באמצע, ומתחיל להיות ביניהן נפח רוחני ● העבודה בקבוצה בפועל מאפשרת את הבירור של אמונה למעלה מהדעת - אם לא היתה קבוצה לא היה מקום לעבודה, כי רק כלפיה ניתן יכול לעשות משהו.