שיעור בוקר 22.08.2018- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמ' 517, דף תקי"ז, "עשר ספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", אות מ"א

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ז', עמוד 517, דף תקי"ז, כותרת "עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו", אות מ"א.

מעניין, כמעט באותו זמן למדנו את זה עם הרב"ש, 07.09.82.

קריין: אות מ"א.

אות מ"א

"והנה הדעת הוא המלך הראשון שיצא, ובו היו כלולים כל הז' כנ"ל, והנה כבר ידעת, כי עיקר העלאת מ"ן, הם הכלים שנולדו כבר בעולם, ולכן עיקר העלאת מ"ן עד עתה, היה ע"י הדעת, אשר כבר יצא לעולם בראשונה, כי כבר ביארנו, שלא הוצרכו תחלה מ"ן לאו"א רק סליק ברעותא לבד, ומ"ש שאלו הז' מלכים היו מ"ן, אין הכוונה לומר שהם המשיכו חו"ג, כי כבר נמשכו בתחילה. וראיה לזה שהרי החזירו או"א פב"פ, ואח"כ נתן חכמה בבינה ז' מלכים אלו, כמ"ש, א"כ א"א לומר שהיו מ"ן אל הבינה. אמנם הכוונה, שהם היו מעמידין אותם בבחינת פב"פ לאו"א, ע"י העלאת מ"ן שלהם, אחרי שהיו כבר בבינה, ואז היו ממשיכין עוד החו"ג כבתחלה. ונחזור אל הענין, כי הנה אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי שלו, העלה מ"ן, והמשיך חו"ג באו"א, כי הלא הדעת הוא כלול מחו"ג. ועוד כי הלא הז' מלכים היו אז כלולים בו, ולכן היה בו כח להוריד חו"ג כנ"ל. ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלין מ"ן, לפי שעדיין היציאה לא היתה להם אלא אל הדעת, לכן א"א להוריד מוחין שלמים רק ע"י זו"ן ביחד, ולכן מה שהוריד הדעת היה בחינות חו"ג בראש ואו"א עלאין, במקום הדעת שלהם, הדומה אליו כמוהו."

קריין: אות מ"א למטה, בעמוד תקי"ז.

פירוש אור פנימי לאות מ"א

"הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן והמשיך חסדים וגבורות באו"א: כבר נתבאר בדבור הסמוך, שהדעת הזה אין פירושו ספירה אחת של דעת, אלא, שהוא התפשטות הא' של הזווג דגדלות דאו"א דנקודים שהיא קומה שלימה של ע"ס, שיצאו על מסך דבחי"ד דהתלבשות ועביות דבחי"ג. שבחינת ממטה למעלה שלו, נקרא הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה. שיש שם ע"ס בקומת כתר. ובחינת הטעמים דהיינו ההתפשטות ממעלה למטה הנקרא גוף, הוא נקרא מלך הדעת, שהרב מדבר כאן ממנו.

ואע"פ שאין כאן באו"א דנקודים אלא מסך דבחי"א, אמנם כבר נתבאר באורך בחלק ו' שע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה ה"ת מעינים ובאה למקומה לפה, דהיינו למלכות דראש. שהוא משום שבע"ב נמצאת הה"ת במקומה. וע"כ כשנמשך שם הארת ע"ב, הורידה את הה"ת גם בנקודים למקום הפה, ושבו או"א לראש."

מגיע אור החכמה והוא נותן כוח למסך ואח"פ נכנס למדרגה. קודם הייתה קטנות ועכשיו על ידי הכוח הנוסף מוכנים להיות גם בגדלות, בעל מנת להשפיע.

"ותדע כי כשהגיעה הה"ת שהיא בחי"ד למקומה, הנה נתקנה שם ג"כ במסך, כמו שהיא נמצאת בפרצוף ע"ב, שהוא בחי"ד דהתלבשות, ובחי"ג דעביות, כי אותה הארת הע"ב שהוריד אותה לפה, תיקן אותה ג"כ בהמסך שלו. ועל כן יצא עליה ע"ס בקומת כתר כנ"ל.

אור ע"ב ס"ג הוא נותן יכולת להיות בגדלות. הוא מביא את הפרצוף לדרגת ע"ב, שיכולים לקבל בעל מנת להשפיע.

"אמנם הרב כתב שלא המשיך הדעת במוחין דאו"א, אלא חסדים וגבורות לבד, ולפי הנ"ל היה צריך להמשיך ע"ס בקומת כתר וחכמה, כמו שנמשך בפרצוף ע"ב. ולהבין זה צריכים לידע ענין הזווג דפב"פ דאו"א על בוריו. והנה נתבאר לעיל בדברי באבא ואמא ג' מדרגות, עד הזווג דפנים בפנים: א' היא אחור באחור, דהיינו המצב דאו"א דנקודים בראשונה. ב' היא, פב"א, ג' היא פב"פ. והנך מוצא שבטרם שחוזרים או"א פב"פ, צריכים להיות מקודם במצב פב"א. וכבר ביארנו שם כי המצב הזה דפב"א בא ע"י הורדת ה"ת מעינים לפה, שאז שבים או"א לראש, ומשיג אבא בחינת הפנים שלו, אבל אמא עדיין נמצאת באחורים שלה, דהיינו בהמשכת אור דחסדים, כי היא בוחרת בחסדים יותר מבחכמה בסוד כי חפץ חסד הוא. (כמ"ש דף ת"ק ד"ה למעלה עש"ה)" זה לפי הטבע שלה. לכן אם לא דורשים ממנה מלמטה, היא נשארת בחסדים. "אלא אח"כ כשמגיע לה המ"ן דבחינת הזו"ן, אז מתעורר בה שורשה מאו"י, להשפיע לזו"ן אלו שעלו אליה, הארת החכמה, ואז מוכרחת להפסיק את האחורים שלה ולהזדווג עם אבא פב"פ, ומשפעת הארת חכמה להזו"ן (כנ"ל דף תק"א ד"ה המדרגה)."

נמצאים אבא ואמא בקטנות. מגיע כוח מלמעלה והם נכנסים לגדלות מבחינת גלגלתא עיניים שלהם. והאח"פ בהתאם, אם מגיע מ"ן מהתחתונים, הם מפעילים את האח"פ בגדלות ויכולים לקבל מלמעלה בזיווג דהכאה אור החכמה, ולפי המ"ן שדורשים התחתונים, להעביר אותו אליהם.

שאלה: הוא אומר "דהיינו המצב דאו"א דנקודים בראשונה. ב' היא, פב"א, ג' היא פב"פ. והנך מוצא שבטרם שחוזרים או"א פב"פ, צריכים להיות מקודם במצב פב"א." זאת אומרת, אין דבר כזה לקבל משהו פנים בפנים לפני שאתה בכלל בפנים באחור, כי זה חוק טבע.

כן. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו"¹, אתה צריך לעורר את העליון להשפיע לך. אם אתה מעורר אותו להשפיע לך, סימן שאתה רוצה. ואם אתה לא מעורר את הבורא שייתן לך, סימן שאתה לא רוצה.

תלמיד: מה הוא ייתן לי?

לא חשוב מה.

תלמיד: צרות?

לא חשוב.

תלמיד: מה זה האחוריים האלה?

אחוריים דאבא ואמא?

תלמיד: כן.

אחוריים דאבא ואמא זה הבטן דאמא שמוכנה לקבל כל בקשה מהתחתון כדי למלא אותו. אבל התחתון צריך לסדר את הבקשה שלו לפי כמות ואיכות בדיוק בהתאם למה שאימא יכולה לתת לטובתו של התחתון.

תלמיד: משפט שאני אוהב "לטובתו של התחתון". זאת אומרת, אין לי שליטה על זה.

באימא ישנן מדרגות, בפנים בתוך האימא. יש בתוך האימא, באח"פ שלה 6000 מדרגות או 125 מדרגות, וכל המדרגות האלו הן כבר מסודרות כלפיך, כלפָּי, כלפי כל אחד ואחד. אם אני עובד נכון, אני מעורר את האימא במדרגה שעכשיו צריכה להשפיע אלי, ואז היא משפיעה ואני נכלל באותה מדרגה וכך אני עולה. אם אני לא מסוגל לעורר את האימא למדרגה ששייכת לי אז אני לא מקבל, אין לי שום דבר אִתה, אין קשר.

אני מעורר את העליון, בעליון יש כבר צורה מיוחדת שאני צריך לקבל, ואז הוא משפיע לי את הצורה הזאת, אם אני מעורר אותו.

תלמיד: מה זה מעורר?

מבקש ממנה שהיא תיתן לי.

תלמיד: את מה זה מעורר, את הרשימו, את האוטומט הזה שאני בכל מקרה אקבל את זה אחור באחור, זו הכוונה? אני רוצה להבין מה זאת אומרת שאימא מוכנה לתת לי אחור באחור, מה זה אומר?

אימא מוכנה לתת לכל הדרגות מעכשיו עד גמר התיקון. אבל אני חייב לעורר את המדרגה שהיא נמצאת בה עכשיו ונמצאת בהמתנה כדי לתת לי. נניח שלפי ההתפתחות שלי אני צריך לקבל היום חמישים גרם חלב, אז את זה אני חייב לבקש, ואני צריך לעורר את אימא שהיא תעשה לי את זה.

תלמיד: מה זה נקרא לעורר את אימא שהיא תעשה לי את זה?

לעשות לה נחת רוח. לעשות לה נחת רוח זה שאני בטוח בזה שהיא תהנה מזה שהיא תיתן לי, תעניק לי חמישים גרם חלב.

תלמיד: אבל כשאתה אומר שאני מעורר את אימא שהיא תיתן לי, זאת אומרת, יש איזושהי תכנית לגביי.

ודאי. זה נקרא שיש לה את כל המדרגות.

תלמיד: ואני צריך לקבל באהבה כל מה שעובר עלי?

לא רק באהבה. אתה צריך לבקש מה שיש לה, לא שזה יבוא כאיזו הפתעה.

תלמיד: בלי לפחד?

רצוי שזה יהיה יותר מכל דבר אחר בחיים.

תלמיד: אני מבין שזה הפוך מהשכל שלי.

הפוך מהשכל שלך, זה נכון.

קריין: אנחנו בדף תקי"ז, טור ב', פסקה שנייה.

"ובזה תבין למה הדעת אינו ממשיך אלא חסדים וגבורות לבד. כי אלו המ"ן שקבלו או"א מיסוד דא"ק הם בחינת הדעת המזווג לאו"א. שהו' היא חסדים, והנקודה היא גבורות. שהן בחינות זו"ן כנ"ל, כי מטעם זה שהם זו"ן ומוכרחים להארת חכמה המה מזווגים לאו"א כנ"ל. וע"כ ה"ס הדעת דאו"א. וכיון שכל ענין החיוב שבינה מזדקק להמשיך הארת חכמה למ"ן אלו, הוא נמשך רק מקשר המקורי דאו"א, שבינה דאו"י ממשיכה הארת חכמה בחסדים, בעת אצילותה את זו"ן דאו"י, כנ"ל, לכן גם עתה אינה מקבלת מאבא מבחינת ג"ר שלו אלא מבחינת זו"ן שלו, שהם ממש הארת חכמה בחסדים, כמו הזו"ן דאו"י, שהוא השיעור שהמ"ן הללו עוררו אותה להמשיך מאבא. הרי שכל טפת הזווג דאו"א פב"פ, אינה יותר מבחי' חסדים וגבורות, שהם זו"ן בגדלות, שפירושו חסדים בהארת חכמה, אבל לא כלל מעצמות האור דחכמה ובינה. והבן וזכור זה, כי הוא מפתח המוחין כולם של הזו"ן."

שאלה: זו"ן לא מבקשים חכמה?

צריכים.

תלמיד: הוא אומר שאימא נותנת רק אור חסדים בהארת חכמה, היא לא נותנת ממש חכמה.

חכמה אי אפשר, זה תמיד אור חסדים בהארת חכמה. חכמה ממש עד גמר התיקון אין יכולת לקבל. לא עובדים עם ל"ב האבן, עם המלכות אמתית, ולכן מה שמקבלים זה רק הארת חכמה.

תלמיד: אז זו"ן לא מקבלים את מה שהם רוצים, אלא מקבלים את מה שאימא מוכנה לתת להם.

אבל הם צריכים לרצות מה שיש באימא לתת להם, ולחייב את האימא שהיא תרצה לתת להם את זה. זה שיש רצון בעליון, זה לא אומר שזה מספיק. אני צריך שהרצון הזה יהיה בי ואחר כך לעורר את העליון לתת לי. "אבל העליון רוצה", זה לא שייך, כי הוא לא פועל לפי הרצון שלו, הוא פועל לפי רצון התחתונים. אנחנו עושים כאן חשבון אגואיסטי, הרי הוא רוצה לתת אז שייתן. לא. הוא רוצה לתת, זה נכון, אבל זה לא אומר שהוא ייתן. הוא ייתן לך רק בתנאי שאתה תרצה מה שיש בו ושאתה תשכנע אותו שאתה רוצה. וזה שהוא רוצה, זה לא חשוב, הוא יודע לעבוד נגד הרצון שלו.

תלמיד: איך לדעת בדיוק מה הרצון של העליון ולבקש את זה ושום דבר אחר?

זו לא בעיה, אתה יכול לברר את זה בתוך הקבוצה. בתוך הקבוצה אתה מברר מה הרצון של העליון. שאתם תתחברו ושתקבלו ממנו בחיבור.

שאלה: אבל הכלים בתחתון הם לא תוצאה מהעליון?

כן, אבל מה זה חשוב? אז מה? מה מזה שאימא הולידה את התינוק? היא רוצה שהוא בעצמו יהיה גדול וירצה וכך וכך. הוא חייב להיות עצמאי, ועצמאי זה חייב להיות מחוצה לו ומנוגד לה. ואחרי שהוא מנוגד לה, הוא בונה את עצמו על פני הניגוד ודומה לה.

תלמיד: אבל מה שיש בתחתון, אם זה מגיע מהעליון, הוא לא יודע מה העליון רוצה?

לא. איך אנחנו מזהים, לפי מה שאנחנו מקבלים בחיים שלנו, מה הרצון של העליון?

תלמיד: בחיים שלנו ברור לי שזה לא כך.

האם ילד מבין את מה שאימא רוצה ממנו?

תלמיד: לא. וברוחניות?

גם ברוחניות, זה עוד יותר נסתר. כי העליון רוצה שאתה על ידי כל מיני משחקים שלו איתך תבין אותו, את הכוונות שלו.

תלמיד: מה נותנת החוקיות הזאת שהכלים של העליון הופכים להיות רצון בתחתון?

זה רק בעלמא, רק רצון גולמי. אבל לסדר אותם, לצייר אותם נכון, התחתון צריך בעצמו, הוא צריך ללמוד לעשות את זה.

שאלה: בדברי האר"י כתוב, "ולכן עיקר העלאת מ"ן עד עתה, היה ע"י הדעת,". כשהוא כותב "הדעת", הוא מתכוון לאור חכמה?

הוא מתכוון לספירת דעת שזה חכמה ובינה יחד.

תלמיד: איך המ"ן, החיסרון מועלה על ידי הדעת?

החיסרון של דרגת חכמה ובינה יחד שהם מייצבים זה נקרא "דעת". הספירה הראשונה, המגע הראשון שיש לגוף דנקודים עם הראש דנקודים. כך המלך הראשון נקרא, "דעת".

שאלה: עד כמה שאפשר להבין כאן, המקובל עובר 125 מדרגות וזה איפשהו בג"ר דאצילות. איך המקובלים יכלו לכתוב על מה שקרה עוד מעבר לזה? הרי אף אחד לא מימש את זה עדיין, אף אחד עוד לא היה שם, אז איך הם יכלו לכתוב על מה שהיה מעבר לג"ר דאצילות?

זה לא נכון. בעלי הזוהר, כמו שכתוב, השיגו את כל מאה 125 המדרגות. בעל הסולם כותב על זה, לא שאני יכול להגיד על זה, אלא הוא כותב. לכן ישנם אנשים, אם אפשר כך להגיד, שהיו בעולם הזה ויחד עם זה השיגו את כל הסולם עד הטופ שבו ועל זה כתבו. ואנחנו יכולים להשיג את זה. אנחנו נמצאים כבר בדור של גמר התיקון ולכן כל הזוהר מתגלה, כל הסולם מתגלה, ואנחנו יכולים להשתמש בזה. קצת יותר חוצפה וכוח התמדה.

שאלה: התחתונים צריכים להגיע לבקשה מדויקת, רק אז הם יקבלו תשובה?

הבקשה צריכה להיות מדויקת מאוד, אבל מגיעים לזה בהדרגה. בהתחלה מבקשים, לא מקבלים. אחר כך מבקשים, מקבלים קצת. לאחר מכן מבקשים, מקבלים עוד קצת, עוד קצת, כך עד שמבקשים את מה שצריך.

קריין: עמוד תיק"ח, טור א', פסקה שנייה.

"ובזה תבין הה' קומות שיצאו כאן באו"א, ע"י הזדככות המסך, כי הן בחינות נרנח"י דחיה דזו"ן דנקודים. וכולם אינם יותר מבחינת חסדים וגבורות. ואפילו היחידה דחיה.

כי נתבאר, שענין הזווג דפב"פ דאו"א, בא בב' מדרגות, שהן פב"א, ופב"פ: כי מתחלה מתתקן אבא בג"ר, שהוא ע"י הורדת ה"ת מעינים לפה, שבזה שבים או"א לראש, ותיקון זה עדיין אינו מועיל לאמא שתחזור פניה לאבא, שמכח האחורים שלה בסוד כי חפץ חסד, היא חפצה בחסדים יותר מבחכמה כנ"ל. וע"כ עומדים אז או"א פב"א, פנים דאבא באחורים דאמא. רק אח"כ כשמשגת מ"ן דיסוד א"ק, אז מחזרת פניה לאבא, לצורך תיקון המ"ן בהארת חכמה כנ"ל. וכבר ידעת שאפילו עתה שמזדווגת עם אבא פנים בפנים, מ"מ אינה מקבלת ממנו יותר משיעור שמ"ן אלו צריכים אליו, גם ידעת שהזווג דהכאה שנעשה על ה"ת שירדה לפה, הוציא ע"ס בקומת כתר, שהוא אור יחידה דחכמה, כנ"ל. ולפיכך נבחן, שטפת הזווג, שהגיעה להמ"ן ע"י זווג פב"פ הזה, היא בחינת השיעור דזו"ן דיחידה, כיון שע"ס דאבא הן בקומת כתר, שהוא אור יחידה, וכיון שאמא אינה מקבלת מאבא אלא כשיעור הצריך לזו"ן שהם המ"ן שלה, הרי הארה זו שמקבלת היא זו"ן של יחידה דאבא. ותדע שכלפי זו"ן עצמו היא בחינת יחידה גמורה שלו, וזהו תכלית גדלו של הזו"ן."

זאת אומרת, הכול קובע התחתון ואבא ואימא הם תמיד פועלים רק לטובתו. ואימא תמיד מבקשת מאבא אך ורק לפי הכמות והאיכות של המ"ן שהתחתון מעלה.

"מלך הדעת" "והנה אותה הקומה שיצאה בזווג פב"פ דאו"א על המסך דבחי"ד שבפה, שהיא קומת זו"ן דיחידה, נבחנת לדעת דאו"א, להיותה הגורם העיקרי המזווג אותם. ואינו יותר מחסדים וגבורות: שז"א שבו ה"ס ה"ח, ונוקבא שבו ה"ס ה"ג. וכל זה הוא בחינת הראש, דהיינו בחינת ע"ס היוצאות מלמטה למעלה. ואח"כ הן יורדות ומתלבשות בגוף ממעלה למטה כנודע, דהיינו בכל אותו הכמות שהלבישו בהראש, וע"ס אלו שהתלבשו בגוף, הן הנקראות מלך הדעת. והיא התפשטות הראשונה של הנקודים. והיא בחינת הטעמים דהנקודים."

כך זה מלך הדעת. זאת אומרת שבזיווג הכי גדול, "פב"פ דאו"א על המסך דבחי"ד שבפה" שלהם, הם מולידים קומה גדולה שנקראת "מלך הדעת".

"מלך החסד". "ואחר שנשבר מלך הדעת, נזדכך בחי"ד שבראש לבחי"ג, שפירושו שעלתה ה"ת ממקום הפה למקום החוטם, ויצא הזווג על המסך דבחי"ג, והמשיך קומת ע"ס עד החכמה, ונעלמה קומת כתר מאבא. וע"כ נקרא גופא דאבא. ונמצא ע"כ עתה, כשבינה מזדווגת עם אבא, היא ממשכת רק זו"ן דחכמה, כי בחינת ה"ח וה"ג, אינם מקבלים עתה אור היחידה מאבא, כנ"ל, כי כבר נעלם אור הכתר מאבא, אלא מקבלים קומת חיה, שהוא השיעור דזו"ן של החכמה. וע"כ נבחן, שה"ח וה"ג שהם המ"ן, וזו"ן ירדו עתה מבחינת ראש דאבא שהיא יחידה, לבחינת גוף דאבא שהוא חיה, והתפשטותם ממעלה למטה לבחינת גוף, נקרא מלך החסד, שהוא בחינת זו"ן דגדלות באור החיה."

כך יוצא לנו מלך החסד.

זאת אומרת אבא ואמא דנקודים, חכמה ובינה. יש לנו כתר, אבא ואמא וזו"ן. כתר זה כתר, אין לו שום ענין בזה, הוא מעביר את האור. אבא ואמא, חכמה ובינה מזדווגים על בחינה ד' ג' ב' א' שורש, כרגיל. ומבחינה ד' יוצא לנו "מלך הדעת", מג' "מלך החסד", אחר כך "מלך גבורה", "מלך שליש עליון דתפארת", ובזה נגמרים ארבעת המלכים הראשונים. ואחר כך יוצאים ארבעת המלכים השניים לא על זיווג ד/ג, אלא על ג/ב. ואחר כך רק יוצא ראש הדעת, ובזה נגמר לנו כל הפרצוף דעולם הנקודים.

שאלה: מדוע שמונת המלכים נקראים מלכים?

מהמילה מלכות.

תלמיד: מה ההבדל בין מלך, פרצוף וספירה?

מפני שמלכות שולטת כאן בכל הפרצוף, מקבלת את האור ונשברת, לכן זה נקרא מלכים, התערבות המלכות בט' ראשונות. לכן פרצופים נקראים מלכים, מהמילה מלכות, שימלוך.

שאלה: כל סוגי הזיווגים "פנים בפנים", "פנים באחור" וכו', הם קורים על אותו מקום?

כל הזיווגים, "פנים בפנים", "פנים באחור", "אחור בפנים" ו"פנים באחור" אלה הזיווגים בין אבא ואמא, בין חכמה לבינה, לקבל אור חכמה או להעדיף חסדים.

קריין: טור א' בעמוד טקי"ט, "וכשנשבר מלך החסד".

"וכשנשבר מלך החסד, נזדכך הבחי"ג שבראש לבחי"ב, שמלכות דראש עלתה אל האזן, ויצאו ע"ס בקומת בינה, ונעלמה קומת חכמה, ונבחן שה"ח וה"ג ירדו לבחינת גופא דאמא, שהיא קומת בינה והם מקבלים עתה רק שיעור של זו"ן דבינה, והתפשטות הע"ס ממעלה למטה מקומה זו, נקראת מלך הגבורה, שהוא בחינת זו"ן דגדלות בהארת נשמה. ועד"ז אחר שנשבר מלך הגבורה נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, ויצאו ע"ס בקומת ז"א ממטה למעלה. שזה נבחן שה"ח וה"ג יצאו לבחינות יסודות דאו"א. וממעלה למטה לבחינת גוף, נתפשט במלך ת"ת בשליש עליון. והוא בחינת רוח נפש דז"א."

"והנה נתבאר היטב איך שכל ה' הבחינות נרנח"י דנקודים אינם רק חסדים וגבורות לבד, ואפילו נשמה חיה יחידה שבהם. שאפילו דעת דאו"א אינו אלא חסדים וגבורות לבד. אלא ההארה שמקבל מכתר דאו"א היא יחידה וההארה שמקבל מחכמה דאו"א היא חיה והארה שמקבל מבינה דאו"א היא נשמה."

אבל זו"ן הם כל הזמן יחד ובהסתכלות דק.

(סוף השיעור)

---

1. "הוא היה אומר, עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו" (משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק ב', ד')↩