שיעור בוקר 12.09.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של הרב"ש

קריין: קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של הרב"ש.

אנחנו נמצאים היום ביום מיוחד, כי מציינים היום את יום הסתלקותו של הרב"ש. היום בערב גם תהיה לנו על זה ישיבה וסעודה, ובינתיים נקרא את הקטעים שבחרנו לציון יום השנה.

בעצם היו לפנינו אלפי מקובלים, מיליוני אנשים שרצו להגיע להיות מקובלים וכל זה עכשיו מרוכז עלינו, ואנחנו צריכים להשתדל להביא את עצמנו לצורה של הדור האחרון. זו צורה של הרבה אנשים, מאות ואלפים, יכול להיות שיהיו יותר, למרות שאני לא כל כך מאמין שהרבה יותר, כי סוף סוף הדרך הזו היא לא לכולם, אלא אנחנו נמצאים ממש כקומץ קטן של אנשים שמשתוקקים לזה ואחרינו יבואו הרבה, אבל לא שהם צריכים להיות באותן הפעולות כמונו.

לכן לא לעשות חשבון שאנחנו צריכים להיות במספר יותר ויותר גדול. יכול להיות שיהיו עוד אלף, עוד אלפיים, עוד כמה אלפים, אבל אני לא חושב שיהיו יותר. תמיד זה כך, ככל שהעסק הוא עסק יותר מיוחד אז יש בו מספר אנשים מועט שיכולים לעסוק בו, מכל שכן בחכמת הקבלה שכאן זה ממש תלוי בנקודה שבלב, אף אחד לא הגיע בעצמו, אלא הוא הרגיש שיש לו דחף מבפנים, ולפי הדחף הזה הוא פתאום מצא במקרה איכשהו קשר אלינו, הגיע והתחבר.

לפי המאור המחזיר למוטב שהשפיע עלינו, יוצא שאנחנו נמצאים בכל מיני תהליכים גם אישיים וגם כלליים, ובאמת ישנם כאן כאלה שנמצאים עשרות שנים בתהליך, ורק עכשיו אנחנו מתחילים להיכנס למדרגה הרוחנית הראשונה. הן כולן נקראות "אמונה למעלה מהדעת", אבל אצלנו זו המדרגה הראשונה, ההיכרות הראשונה עם תכונת ההשפעה, עם כל הכוחות, עם כל האפשרויות שאנחנו שם נמצאים בה. אצלנו זה דבר מאוד חדש.

גם לאנושות, בהתאם לזה, המצב הוא מאוד חדש, כי כולנו נמצאים בדור האחרון ומתחילים להרגיש את עצמנו כמה אנחנו תלויים זה בזה, גם בדברים רעים וגם בדברים טובים, גם בטרור ובכל מיני קבוצות כאלו שרוצות מלחמה, גם במשהו בנו שאנחנו רוצים חיבור. יוצא שבסך הכול כולנו נמצאים באנושות אחת, ויותר ויותר ברור לנו כמה אנחנו קשורים בינתיים בפעולות לא נעימות, תופעות לא נעימות כמו הפנדמיות האלה וכן הלאה, מצד אחד. מצד שני, בכל זאת אנחנו מתקדמים בזה שאנחנו רואים שהקשר בינינו מגיע מלמעלה, קשר הכרחי, וזה מקדם אותנו.

שני המקובלים הגדולים האלו, אב ובן, בעל הסולם ורב"ש בנו הבכור, הם היו אלה שבעצם ייצבו לנו את השיטה של הדור האחרון, לכן אנחנו מאוד מודים להם ולבורא שכיוון לנו כאלו מורים. בואו נראה מה כותבים גם רב"ש, גם בעל הסולם על הזמנים ועל הפעולות שהם עשו.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים לציון יום הסתלקותו של הרב"ש, קטע מספר 1 מתוך אגרת שכתב בעל הסולם לרב"ש.

"מכתבך קבלתי, ואברך אותך במז"ט [במזל טוב], על הסמיכה שהשגת, והנהו החומה הראשונה שגדרה דרכך מללכת קדימה, ואקוה שמהיום תתחיל להצליח וללכת מחיל אל חיל, עדי תגיע להיכלא דמלכא פנימה [עד אשר תגיע להיכל המלך פנימה].

הייתי רוצה שתשיג עוד סמיכה, אבל זרז עצמך מהיום לבלות רוב הזמן בהכנת גופך לאזור חיל ואומץ, "כשור לעול וחמור למשא". לבל לאבד אפילו רגע קט, "כי אורחין רחיקיתין וזבדין קלילין" ["כי הדרך רחוקה והצידה מועטת"].

ואם תאמר הכנה זו איכה היא? אומר לך, כאשר שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל.

כי תדרוך בב' אלה הנ"ל, שבחמלת ה' אלי מצאתי חן בעיניו, וקבלתי אותם בשתי ידי, ודעתי קרובה אליך כקרבת האב אל בנו. בטח אמסרם לך לעת שתהיה כדאי לקבל פה אל פה."

(בעל הסולם. אגרת ל"ח)

זה מכתב אישי שבעל הסולם כתב לרב"ש כשהוא קיבל "סמיכה" שזו מין דיפלומה שהוא יכול להיות מורה, כך הרב"ש התקדם.

קריין: קטע שני.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך."

(הרב"ש. אגרת ח')

זה מה שכותב רב"ש באגרת ח', שאם מתקבצים כאלו אנשים שיש להם מטרה אחת, שהם מבינים שהשגת המטרה היא הדבר הכי חשוב מכל החשבונות שיכולים להיות ביניהם, והם מבטלים את כל החשבונות ביניהם רק למען החיבור כדי להשיג את המטרה, אז זו קבוצה נכונה, אלה קומץ אנשים שבצוותא כזו הם יכולים להשיג את המטרה הנעלה כאן, עוד בעולם הזה.

שאלה: ענין הביטול כלפי המורה הוא מאוד חזק בדרך שלנו, ופה אנחנו שומעים שלרב"ש הייתה עוד עבודה שלא ברור איך אפשר היה לעשות אותה, גם ביטול כלפי אבא. איך בעצם מגיעים לרמת מסירות כזו שאפשר להתייחס לאבא גם כאל מורה ולבטל את עצמו לחלוטין, איך כאלה דברים קורים ובמסירות?

הבורא מסדר כך כל אחד ואחד לפי יחסים מיוחדים בינו לבין החברים, לבין רבו, לבין עצמו אפילו, כך שהאדם שומע, אם הוא מקבל את האמצעים שהבורא שולח לו, אז הוא כן יכול לקבל אותם נכון ולשמור את עצמו תמיד להתייחס בכבוד, באהבה, בחיבור נכון כלפי החברים, כלפי הבורא.

תלמיד: כשאנחנו קוראים בספר "תמיד איתי" וגם בכל הפעמים שאתה מדבר על רב"ש, ישנה איזו מידה של הערכה שהיא באמת מעל לכל דמיון ותמיד מרגיש שחסר לנו מהדבר הזה, מהערכה כלפי המורה, כמו שהייתה לך לרב"ש, כמו שלרב"ש לבעל הסולם וכולי. איך אנחנו מתקרבים לזה?

אני לא יודע איך להגיד. זה עניין של היכרות בחשיבות, הרגשה, שלפעמים זורקים את האדם מכל המדרגות לאגו שלו, ולפעמים כן נותנים לו להרגיש באיזה מצב מיוחד הוא נמצא ובאיזה הזדמנויות מיוחדות נמצא. אי אפשר להעביר אחד לשני, אלא כמה שהאדם מבין מה ניתן לו הוא צריך להשתמש, ובכל זאת להשקיע בהכנה שלו כלפי החברים, כלפי המורה, כלפי הבורא, זה תמיד יסייע לו לרוחניות.

תלמיד: בעניין הזה שאי אפשר להעביר את זה אחד לשני, אפשר תמיד לראות שיש חברים שיש להם גדלות והערכת הדרך ורב"ש והרב, ותמיד מנסים להידבק בהם ואיכשהו זה אף פעם לא מספיק, לא עובר מספיק מהדבר הזה שנקרא גדלות הרב. אז איך בכל זאת, מה העצה?

העצה היא כמו שכותב רב"ש שצריכים לדבר על גדלות החברים, גדלות הרב, גדלות הבורא, בזה שמתיישבים, מדברים ומבררים את הדברים האלה. כי בלי העלאת חשיבות האמצעים האלה אי אפשר להגיע למדרגה הרוחנית הראשונה, מכל שכן אחר כך לטפס. בכל מדרגה ומדרגה אנחנו צריכים להשיג יחס של כבוד, של הערכת החברים, המורה והבורא יותר ויותר. בלי זה אין כוח להתקדם.

בלי זה האדם לא מבין אבל בעצם הוא רוצה לקדם את עצמו, וההתקדמות הרוחנית היא דווקא עד כמה הוא מקדם אותם ואת עצמו משאיר למטה עוד יותר ויותר, בזה ההתקדמות הרוחנית. אחרת הוא יקדם את עצמו בצורה אגואיסטית הפוכה מהאמת. עוד נדבר על זה, זה לא פשוט, זה תלוי בעדינות הנפש של האדם.

שאלה: לגבי ההקדמה שנתת, מה במצב הנוכחי של האנושות מכניס אותנו לדרגה החדשה?

לפי כמה שהקבוצה, המורה והבורא גדולים בעיניי האדם, לפי זה הוא יותר מתקרב לכוח השפעה ונכנס לאמונה.

תלמיד: הכניסה לאמונה תלויה במצב האנושות או במצב הגדלות של הרב והחברה בעינינו?

ודאי שהחשוב זה גדלות הקבוצה, הרב והבורא. והאנושות, אנחנו בינתיים לא כל כך משייכים את עצמנו אליהם, זה עוד יבוא. קודם שנרגיש את עצמנו מיוצבים נכון ביחס אליהם.

שאלה: רב"ש מתאר פה את אלה שהולכים בדרך ה' "שהם אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה, לא זזים אחורה". השאלה אם התכונות האלה הן תכונות שהאור מפתח בנו כתוצאה מהמאמצים כלפי החברים או שאנחנו צריכים לפתח את זה לבד?

יש כאן הרבה מקורות כביכול של השפעה על האדם. אתה שואל איפה יש כאן עיקרון אחד שאם אני דואג לו הכול מסתדר. עיקרון אחד זה לפי התנאי "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", שאדם משתוקק להביא את עצמו להתכללות בעשירייה ואת העשירייה הוא מארגן מצידו שהיא תהיה משענת, שכינה לגילוי הבורא בו.

קריין: קטע מספר 3.

"אם הרב לומד להתלמידים את העבודה שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע, זאת אומרת, לשם מה האדם בא לעולם הזה, לעשות את שליחות ה', שיעבוד עבור תועלת ה', נמצא, שהאדם הוא שליח ה', ולא שהוא בעל בית בעולם הזה, אלא שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. וזהו הפירוש "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו"."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)

שאלה: זה שהרב"ש הוא המעבר בין בעל הסולם לבינך, אני בטוח שזה לא מקרה. והמילה "מעלים" מאיפה שאני הגעתי, זה אומר מורה, רב. ו"מעלים" בעברית, גיליתי לא מזמן שזאת "עלייה". וכשמחברים בין שתי התכונות האלה מורה ועלייה, זה מתאים לאופי שלך, אתה בסבלנות גדולה עונה על השאלות האינסופיות האלה, עושה כל כך הרבה תוכניות, עושה הפצה, ואני רציתי להודות לבורא על זה שהוא הביא אותך לרב"ש. שיהיו לך חיים ארוכים והרבה בריאות.

תודה רבה, אבל זה באמת לא אני אלא איך שמכוונים אותי מלמעלה. לכן כל מה שטוב תגידו תודה לבורא, כל מה שרע אתם יכולים להגיד לי.

שאלה: מה זה אומר שהאדם הוא שליח של הבורא?

אנחנו בעצם צריכים בעולם הזה לפעול כשליחי ה', שליחים, שאותו רצון מלמעלה שהבורא רוצה להביא לאנושות, אנחנו צריכים להמשיך אותה דרך, אותה הכוונה, אותו הרצון ולהביא אותו לאנושות. כי אין קשר בין הבורא לאנושות בצורה כזאת שהאנושות תרגיש אותו, אלא אנחנו צריכים לבצע את היחס הזה. שאנחנו נהיה גם במדרגה הרוחנית, באמונה למעלה מהדעת, וגם במדרגת דעת. שאנחנו המעבר בין הבורא, בין כוח הבינה, אנחנו כמו זעיר אנפין שמקושרים למלכות, לכל האנושות.

וכך אנחנו יכולים להעביר את כל הכוחות וההבחנות לכל האנושות. והאנושות לפי זה תתקרב ותתחבר אלינו וגם תעלה איתנו יחד כחלק התומך, כאח"פ של המדרגה הרוחנית, וכך אנחנו נתקדם. החלק שלנו הוא נקרא ישראל, ישר-אל, הוא חלק קטן, הוא חלק חלש, כי כל הרצון לקבל נמצא במלכות ואנחנו בחלק ששייך לבינה. ולכן אין לנו כוחות, אלא כל הכוחות שלנו הם דווקא על ידי האנושות שמתחברת ויחד איתה אנחנו מוצאים כוחות להתעלות למעלה יותר.

יש לנו כל הזמן רק כיוון לאתר ולהשתדל כמה שאפשר לחדד את הצעדים שלנו כלפי הבורא, אבל כוח לבצע את זה אנחנו יכולים לקבל כשאנחנו נתחבר עם האנושות מצד אחד, שזו תהיה כבדות, אבל לבקש כוחות על זה כדי להעלות את הכבדות הזאת למעלה אנחנו נצטרך לבקש מהבורא, ואז אנחנו נעשים כאמצעי בין האנושות לבורא, וכך אנחנו והאנושות יחד כגלגלתא עיניים ואח"פ נתחבר.

שאלה: יש הרגשה כזאת עכשיו שאותם הרגעים האלה שאנחנו איתך הם הרגעים החשובים והמכריעים ביותר בחיים שלנו, כי יש חשבון מיוחד כלפינו, כלפי הקבוצה שלנו מצד הבורא. איך נכון להשתמש באותו הזמן על ידי כל חבר בקבוצה כדי באמת לממש, לקיים את הפונקציה שהבורא הטיל עלינו?

על זה אנחנו קוראים. צריכים להתחבר בעשירייה ואז לפי השתוות הצורה אנחנו נהיה קרובים לבורא, ואז הבורא יתלבש בנו ויוביל אותנו למטרת התיקון. ככה זה, אין אחרת.

שאלה: מה אנחנו צרכים לעשות כדי לקבל את התורה מהפה של המורה?

בשביל זה אנחנו צריכים לקיים מה שהמקובלים כותבים לנו. אנחנו לא יודעים מה שכתוב, זה כמו ילדים, מאיפה הם יודעים למה בדיוק מתכוונים ההורים שאומרים להם לעשות כך או אחרת. אבל אם נעשה בדיוק כמו שכתוב כמה שאפשר, אז מתוך זה שאנחנו מקיימים אנחנו נבין מהי כוונת המקובלים הגדולים האלו שכותבים לנו, וכך נכיר דרכנו אותם.

שאלה: מה ההבדל בין שליח ה' לבין עובד ה'?

או-הו. אלה שתי מדרגות. מדרגה אחת זה להיות עבד, ומדרגה שנייה, אחרת, זה להיות שליח ה'. יש הרבה מצבים של האדם כלפי הבורא. אז שני המצבים האלה הם מאוד חשובים. צריכים להשתדל להיות גם בזה וגם בזה. על משה כתוב שהוא עבד ה׳ וחוץ מזה בטוח שהיה שליח ה'. עוד נלמד כאלו תפקידים.

קריין: קטע מספר 4.

"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעונינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להשאר בבחינת בהמה." 

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

זה בדיוק מה שאנחנו צריכים להבין. אני זוכר את המצב כשטיילתי אם רב"ש בפארק ושאלתי מה להגיד לאנשים שמתאספים, כי אני הבאתי אותם ממקום אחר, ממכון לחקר הקבלה של ברג. הוא אומר, "אני אכתוב לך". נתתי לו נייר מקופסת הסיגריות, לא היה לי באותו רגע שום נייר אחר, ואז הוא כתב. "אנחנו נתאספנו כאן לתת יסוד על בנין החברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו של בעל הסולם, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להישאר בבחינת בהמה", בדרגת בהמה. לעלות מדרגת בהמה לדרגת אדם אפשר רק על ידי שיטה מיוחדת, וזה מה שאנחנו מקבלים. במיוחד עכשיו כשלומדים אמונה למעלה מהדעת, זו בעצם כניסה לעלייה, ממש העלייה עצמה.

לכן ישנם כאלה שבשבילם זה מאוד רחוק. ישנם כאלה שבשבילם זה כבר מובן במשהו, אבל זה לא חשוב, זה בא והולך, בא והולך במשך כל המדרגות. על זה כתוב "אלף פעם יפול צדיק וקם" וכך אנחנו נתקדם. העיקר לא לעזוב וללכת בצורה שיטתית. והבורא מסדר לנו את הסביבה, את העולם, האנושות, כל הדברים שסובבים אותנו שלא תהיה לנו ברירה, אנחנו נצטרך כל הזמן לחשוב על ההתקדמות הרוחנית וגם איך לסחוב את כל האנושות אחרינו.

שאלה: מה זו השיטה של בעל הסולם שרב"ש מתכוון אליה?

הייתי אומר שהעיקר זה אמונה למעלה מהדעת. לימוד מ"פה לאוזן" עד "פה אל פה". על זה עדיין אנחנו עוד לא מדברים, זה עוד לפנינו.

תלמיד: וזה משהו שבעל הסולם פיתח?

אין חדש תחת השמש. ברור שזה לא גילויים כאלה. אבל זה לא היה עד כדי כך ידוע, מפורט, ברור למקובלים שקדמו להם. אלא הם הבינו, הרגישו את זה בצורה יותר מפורטת, ברורה, כדי להביא את זה לשימוש עממי. ולפני כן זה לא היה.

תלמיד: רב"ש לקח את השיטה של בעל הסולם והרחיב אותה?

כן. הוא פירט אותה, הרחיב אותה. בכל המאמרים שלו הוא בעצם לקח את כל הדרך הרוחנית שהאדם עושה ופירש אותה, כתב על זה. זה כמו רומן אחד ממש, כל המאמרים שלו. הם מדברים על התפתחות האדם מהמצב שהוא מגיע, כמו שהוא כותב כאן במשפט הזה, שלא להישאר בבחינת בהמה ואיך לעלות לדרגת האדם. וזה מה שהוא מייצב לנו, מסביר לנו בכל המאמרים שלו. הוא ממש הרגיש את עצמו כמחויב לבצע.

תלמיד: יש איזו תוספת שרב"ש הכניס בתוך המאמרים, או רק את מה שבעל הסולם קיבל ממנו?

ודאי שבעצמו הוסיף הרבה. אלה מאמרים של בעל הסולם ואלה מאמרים של הרב"ש. אבל איך שכל אחד מהם כתב, הוא כתב בדרך שהשיג בעצמו. רק בכל זאת יש הבדל בין אב ובן. הרב"ש השיג את זה בצורה יותר פרטנית. כי היו לפניו כבר הרבה תלמידים. התלמידים שהבאתי לו, הם היו מאוד מאוד שונים. היו כאלו "זרוקים" מה שנקרא, רחוקים מרוחניות לגמרי ולא ידעו בכלל מה זה ואיך זה, והיו מזלזלים בזה בצורה בוטה.

וכשהם התחילו ללמוד ולחזור לעניין הזה יותר ויותר, אז לא שעליהם הוא למד אבל בכל זאת הוא ספג מהם גם הרבה הסתכלות מודרנית, בוא נגיד על הדת ועל חכמת הקבלה שלא הייתה קודם עד כדי כך מוכרת לו. ועל סמך זה הוא כתב את המאמרים שלו.

לכן מצד אחד הם נמצאים בגישה קלה לכולם, מצד שני הם מאוד עמוקים. מאוד מאוד עמוקים. אנחנו לא מבינים מה הוא הסתיר בתוך הכתיבה שלו. כמה שאנחנו נעלה בסולם המדרגות עד גמר התיקון, אנחנו נראה עד כמה האדם הזה עשה בשבילנו את כל הדרך ואיך הוא כתב את זה בצורה מיוחדת. בכל המאמרים שלו היו כאלו מצבים, שכותב בעצם על מדרגות "על עליונות".

קריין: קטע מספר 5.

"מסתכל אני על נקודה קטנה הנקראת אהבת הזולת. ואני חושב עליה: מה אני יכול לעשות בכדי להנות את הכלל. היות שאני מסתכל על הכלל כולו, אני רואה יסורי הפרט, מחלות ומכאובים, ויסורי הפרט מהכלל כולו, היינו מלחמות בין העמים. ומלבד תפילה אין מה לתת, וזה נקרא "מצטער בצרת הכלל בינוני"." 

(הרב"ש. 162. "אהבת הזולת")

רואים מכאן עד כמה הרב"ש באמת היה נכלל עם כל האנושות, ועד כמה היה רוצה להקל עליהם בכל מה שהם סובלים, זה מצד אחד, ומצד שני אין ברירה אלא לעבור את כל הדברים האלה. אבל מובן שמי שמסתכל עליהם, זה כמו במשפחה שהתינוק חולה, עד כמה ההורים סובלים יותר ממנו, כך זה קורה. זה היחס שלו לאנושות, שמסתכל על נקודה אחת קטנה שנקראת אהבת הזולת, ודרכה הוא מגלה את כל הצער האנושי. זה רק אומר על הסתכלות המקובל על כל מה שקורה.

שאלה: אנחנו שומעים מה שרב"ש כתב, ואני שומע את ההערות שלך על הניסיון שלו, מה שהוא עבר בתהליך ושהוא באמת עשה את זה בשביל האומה. איך אפשר להחזיק כזה מצב? הוא כתב את זה, הוא עבר את המצבים האלה, אלה הם באמת דברים שהוא עבר על בשרו, ברצונו, ועדיין הגיע למחשבה הזאת אחרי כל זה. איך אנחנו יכולים להחזיק יחסים עם האחר כשעוברים מצבים כאלה קשים?

ככל שאנחנו עולים בסולם, וכוללים בתוכנו גם את כוח הבינה וגם את כוח המלכות, אנחנו יכולים להיות גם בין שניהם. אנחנו נכללים מתכונות הבורא ומתכונות הנברא, ובהתאם לזה אנחנו כן מסוגלים לכלול בתוכנו, לא כמו ילדים קטנים, שהם או צוחקים או בוכים, יש להם כאלה קפיצות, אלא כאן זה ההיפך, אנחנו מסוגלים לספוג את הדברים האלה ולסבול, ויחד עם זה להצדיק את הבורא על כל מה שקורה.

שאלה: קטע 6.

"ואחר שכבר השגתי את הלבוש של אהבה, תיכף מתחילים לזרוח בי ניצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחבריי, ונדמה לי שעיניי רואות את חברי, וכמו כן אוזני שומעות את קולם, פי מדבר אתם, הידיים מחבקות, והרגליים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עימם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חבריי, והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חבריי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חבריי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיניי שאין שום מציאות בעולם, רק אני וחבריי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחבריי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים." 

(הרב"ש. אגרת ח')

אלה מילים ידועות, זה העיקר שהוא כותב לקבוצה שלו, וזה מה שהוא הרגיש.

שאלה: אתה מספר לנו שהיו איתו שישה חברים, שהם כולם היו מאוד מבוגרים, ופה זה נשמע שהם מתחבקים ורוקדים. איך הוא מגיע להרגשות האלה עם הקבוצה הזאת? זה לא ברור.

כך הרגיש.

תלמיד: מה הוא עושה שמגיע להרגשות כאלה כמו שהוא כותב באיגרות שלו, במאמרים שלו?

הוא פותח את הלב, ולכן כך מרגיש.

שאלה: הוא פותח אחרת ממה שאנחנו פותחים בישיבות חברים, בסדנאות בינינו? מה ההבדל?

זה תלוי בעדינות הנפש, זה תלוי עד כמה הוא משיג כוחות קבלה והשפעה, זה כנגד זה. בטווח הזה בין קבלה להשפעה יש לו אפשרות להרגיש כל אדם ובכלל את כל הבריאה. הוא מרחיב את כלי הקליטה שלו, הוא מכייל את עצמו לפי הגודל בין השפעה וקבלה, בין דעת ואמונה למעלה מהדעת, וזה מה שנותן לו אפשרות להרגיש הרגשה כל כך רחבה.

תלמיד: צריך ממש להתאמץ לחיות את הקשר כדי להגיע להבחנות האלה?

כן, צריכים להתאמץ לחיות את הקשר ואת ההבדל בין ההבחנות, כי לפי זה בעצם אנחנו מודדים את האיש. זה לא כמו שילד בוכה, פתאום צוחק, פתאום בוכה, פתאום צוחק, ואצלו זה מרחק קצר בין זה לזה. לאדם גדול יש כלים גדולים.

תלמיד: כשרב"ש התחיל ללמוד אצל בעל הסולם, לא הייתה לו הקבוצה הזאת. איך הוא קיבל מבעל הסולם את כל הידע וההרגשה הרוחנית? איך זה עבד ביניהם?

קודם כל הוא למד אצל בעל הסולם, אפילו שבעל הסולם לא רצה שהוא ילמד. כי בעל הסולם החזיק את כולם כך, שעד שמתחתנים לא לומדים. כי לפי ענף ושורש אדם שהוא רווק, אסור לו ללמוד. אחר כך נכנסנו לדור האחרון, ואז חובה לכולם ללמוד, לכל אחד שרוצה, לא באונס ודאי.

אבל בעל הסולם לא נתן לרב"ש להיכנס לשיעור שלו עד שהוא התחתן, זאת אומרת עד גיל 18 הוא לא נתן לו לשבת בשיעור. אומנם רב"ש היה אומר, בטח שאני הייתי מכניס לו קפה, הייתי עושה משהו, הסתובבתי סביבם, אבל לא שישבתי ולמדתי ושאלתי, לא היה דבר כזה להיות כמו תלמיד. ואחרי שהוא התחתן, למחרת כבר היה לו אישור להיכנס לשיעור של בעל הסולם. בעל הסולם היה מתחיל ללמוד בדרך כלל באחת בלילה, בעצמו היה קם בשתים עשרה בלילה, ומתחיל את היום שלו משתים עשרה בלילה, מחצות, מחצי הלילה. וזהו, כך כבר רב"ש היה מגיע כל הזמן ללמוד.

לנו זה לא חשוב היום. היום אנחנו נמצאים בזמן אחר, במצב אחר, אין לנו מה לקבל דוגמאות משם. אלא היום זה דור האחרון, שכולם צריכים ללמוד, גברים, נשים, קטנים, גדולים, זה לגמרי לכולם, רק מי שרוצה.

שאלה: אמרת עכשיו שבכל הטקסטים של רב"ש, יש עמקות מאוד גדולה. האם יש מדרגה מסוימת בכל מאמר או שזה חלק מאחד שלם? למה אנחנו צריכים ללמוד כל כך הרבה קטעים, אם במכתב אחד נגיד יכול להיות שנמצאים כל השלבים שצריכים לעבור לגילוי הרוחניות?

מה שאנחנו לומדים לפי השיעורים שלנו, זה לא היה כתוב באיזה מקום, אלא אנחנו למדנו אצל רב"ש, נגיד חצי שיעור מאמר, מה שהוא כתב באותו שבוע, ובחצי השני "תלמוד עשר הספירות", כך היה מחולק השיעור והיו לומדים מאמר בצורה שלמה, כמו שהוא כתב.

היום אם נקרא כך מאמר, אני חושב שכולם יירדמו ממש אחרי חצי שעה, ולא אחרי שעה וחצי עד שאנחנו גומרים אותו. לכן אין לנו ברירה, אני מפחד שאנשים לא ירגישו שינויים מהותיים, שבכל שיעור ושיעור יש להם איזו התקדמות, כי אנחנו מפונקים, הסבלנות שלנו היא לא גדולה, ולכן אנחנו לומדים מהפסוקים. אבל בפסוקים האלה, זו תמצית של המאמרים הגדולים האלו של הרב"ש ובעל הסולם, לכן קבעתי כך את השיטה.

אתם רוצים ללמוד לפי המאמרים? עוד מעט אנחנו נגיע אליהם, אבל יש לנו עוד הרבה חומר שאנחנו צריכים בכל זאת ללמוד. אנחנו צריכים לבנות את עצמנו, החומר שאנחנו עכשיו לומדים הוא לפי המצב שלנו, אבל תדעו שזה לא היה קודם. עד הרב"ש בכלל לא למדו לפי המאמרים, לא היו מאמרים, אלא היו יושבים ולומדים. איך לומדים? נגיד קוראים "זוהר" או ספרים עוד יותר רציניים. ומה עושים? היו בסבלנות מחכים עד שהמאור המחזיר למוטב, עד שמה שהם למדו ישפיע עליהם ויקבלו איזה שינוי. וכך למדו דורות דורות, מאות מאות שנים.

אבל אנחנו לא נמצאים במצב כזה, אצלנו זה או שאתה נותן לי או שאני עוזב אותך. אני מפחד שתעזבו, ולכן אני משתדל להביא לכם כל יום ויום איזה ממתקים, משהו שיהיה מעניין. כי כך בנוי היום האדם עם האגו שלו, זו הבעיה שלנו, צריכים להתחשב בזה.

שאלה: רב"ש כותב שאין לו מה לתת לאנושות חוץ מתפילה. הוא רומז למשהו או שהוא מתכוון למשהו עמוק יותר מתפילה? מה זה אומר, ואיך להתפלל נכון עבור האנושות?

אי אפשר ללמד את התפילה, היא צריכה לבוא מהלב, תפילה זו עבודה שבלב, ולכן אנחנו רק צריכים, יכולים להסביר על זה. אבל בעצם לפי כיוון הלבבות שלנו שאנחנו רוצים להתחבר, לכוון את עצמנו לבורא, להתקרב אליו, להתכלל בו, לפי כל הנטיות האלו בעצם אנחנו נמצאים בתפילה. תפילה זה לא מה שאנחנו מדברים דרך השפתיים, תפילה זה מה שאנחנו מרגישים ברצון שלנו בלב. ולכן זה העיקר.

שאלה: זאת אומרת, הוא בעצם רצה להעביר את השיטה לכל האנושות?

לא. כתוב "חנוך לנער על פי דרכו"¹. זאת אומרת שאתה לא יכול לבוא עם אותה שיטה לכולם. ישנם אנשים ללא הנקודה שבלב, שהיא לא מדברת בהם, ולכן אתה לא יכול לבוא אליהם עם אמונה למעלה מהדעת. הם לא יבינו על מה אתה מדבר. או שהם אנשים שיהיו מוכנים לרוחניות בעתיד, אבל בינתיים האגו שלהם כל כך גדול ולא נותן להם אפילו לראות שיש דבר כזה כמו השפעה. לא.

אני זוכר גם את עצמי עם האמונה למעלה מהדעת, חשבתי מה זה אמונה למעלה מהדעת, מה הוא רוצה להגיד? לא יודע. מה זה לימוד פה אל פה? לא יודע. אלו דברים שאתה שומע אחרי הרבה שנים, וכך גם אנחנו צריכים להתחשב באנשים.

שאלה: תודה רבה ששיתפת איתנו כל כך הרבה מחשבות לגבי הרב"ש, אבל בקטע האחרון שקראנו, מבחינתי יש שם הרבה סודות. אני מרגיש שאי אפשר להגיע לרוחניות בלי הרגשות מסוימות. וכאן, ברקע שקראנו יש רמז לאיך אפשר להשיג את המציאות האחרת הזאת דרך החברים. אני צריך לחבר את כל הנקודות כדי להשיג את מה שהרב"ש תיאר בצורה כל כך עדינה, אז איך להגיע לנקודה הזאת שאני אומר שבמצבי אין מציאות אחרת חוץ מהחברים, בדיוק כמו שהרב"ש אמר?

אנחנו משתדלים לעשות את זה. אנחנו משתדלים. תבררו ביניכם, ועוד פעם, על ידי שאלות, על ידי המאמצים אנחנו נפתור את זה, אנחנו נגיע לזה. בכל זאת אנחנו מתקדמים ומרגישים היום הרבה יותר ממה שהרגשנו לפני כמה חודשים.

שאלה: סיפרת קודם שהרב"ש לא איפשר לתלמידים להיכנס אם הם לא מתחתנים. מה המשמעות של אישה בדרך?

בזמננו יש לפתוח להם גם כן כמה שאפשר יותר, ואנחנו פתוחים, כל השיעורים שלנו פתוחים, ולשאלות ותשובות אנחנו פתוחים פעם בשבוע. האמת שאין כל כך מה לשאול, כשאתם שואלים, זה מכסה גם שאלות אפשריות שהן היו נשאלות.

שאלה: יש המון היבטים לנושא ההסתלקות של הרב"ש ואין ספק שהתרומה שלו היא עצומה לדרך הרוחנית שלנו. השאלה שלי היא אחרת, בדרך שאנחנו הולכים בהדרכתך, שהיית תלמיד אישי שלו, האם הסוג הזה של האזכרה עוזר לבניית נשמת אדם הראשון בזה שאנחנו מתכללים עם כתביו ועם ההדרכה שלו דרכך?

ודאי שכן, מפני שבזה אנחנו מתחברים יותר ויותר לשיטה, לעוד חלק ועוד חלק בהתקדמות לקראת התיקון, ולכן כדאי לנו להזכיר את הרב"ש ואת השיטה שלו כי ממנו אנחנו ממש שותים, מקבלים את כל הכוח הרוחני. מה שלא תעשה, אתה קשור לבורא דרך כל אותם המקובלים שהיו לפניך וסללו לך את הדרך. אמנם אתה לא מכיר אותם, אבל בטוח שכך אתה מתקשר לבורא, ואי אפשר אחרת.

שאלה: אתה נמצא במצב מיוחד כתלמיד שלו וכמורה שלנו. אתה למעשה היחידי שיכול, מעבר למבנה של נשמת אדם הראשון, להרגיש את היחס האישי מתוך ההיכרות האישית, איך אתה מרגיש כלפי ההסתלקות שלו? צער, שמחה בזה שהוא העניק לנו את היכולות המיוחדות לדרכך, לך שקיבלת את זה מהבורא? מה היחס שלך להסתלקות של הרב"ש?

היחס שלי הוא שאני, כמו כל המקובלים בכל הדורות, צריך להמשיך את הדרך, ללמד את התלמידים ולעשות מהם, כמה שאפשר יותר, מורים טובים ונאמנים להתקדמות של כל האנושות. זה הכול, וכמה שיותר להעביר להם את הנקודות העקרוניות החשובות בהתקדמות האדם, שלא יסטו מזה לכל מיני כיוונים שבדרך כלל הרצון לקבל שלנו רוצה שאנחנו נטעה בזה, שנמשיך או לכיוון ימין או לכיוון שמאל בכל מיני שיטות למיניהן, אלא להשאיר אותם בצורה כזאת שזה הקו האמצעי. שכל האנושות, לא חשוב באיזה מצבים הם נמצאים, לא חשוב באיזה שיטות הם נמצאים, דתות, אמונות, לא חשוב, הם יכולים יחד עם זה להמשיך בחכמת הקבלה ללא שום בעיה, וכך להתקדם.

אני לא יכול לדבר על זה הרבה, אבל אתם תבינו יותר ויותר עד כמה חכמת הקבלה לא שייכת לשום דת, לשום אמונה, לשום אומה, לכלום, אלא זו ממש שיטה בפני עצמה, ולכן היא פתוחה לכולם, ויכולה לחיות יחד עם כל מה שאדם עושה בעולם הזה. שיעשה בדברים הגשמיים שלו, באמונות, בתפילות, בכל מיני דברים שיש ביהדות, בנצרות, באסלאם, בבודהיזם, בכל דבר, אין שום בעיה, בבקשה, שיעשו, אלא מדובר על קשר עם הכוח העליון המיוחד שחכמת הקבלה מפתחת לאדם. זה באמת שווה לכולם .

שאלה: למה כשאנחנו קוראים מאמרים של הרב"ש הם מושכים אותנו פנימה, הם נראים קרובים אלינו, וכשקוראים מאמרים של בעל הסולם הם נראים כאלה, כאילו האדם מדבר איתך מהחלל, למה ההבדל הזה?

יכול להיות שאתה צודק במשהו, זה מפני שבעל הסולם נמצא בתקופה שאפילו שהוא רצה, אבל עדיין לא הייתה אפשרות לפנות ממש בפועל לקהל תלמידים רחב כמו של הרב"ש, ולכן את מה שכתב, הוא כתב את זה בצורה יותר עליונה, יותר מדעית, רוחנית. ומה שכן, הרב"ש כבר נמצא במצב שחכמת הקבלה הייתה בירידה כלפי בני האדם, בהתקרבות, הייתי אומר, לא בירידה, אלא בהתקרבות כלפי בני האדם ולכן הוא כתב את זה בצורה כזאת.

היו לפניו תלמידים שהבאתי לו מתל אביב, כולם בחורים חופשיים שלא תלויים בכלום, ולכן היה לו יותר קל לדבר איתם.

שאלה: בשבוע שעבר צפיתי בקליפ מהארכיון, שבו חבר שלך, הרב דרורי, הגיע לקבוצה ודיבר בפני החברים ואני זוכר שהוא אמר "הרב"ש החזיק את מיכאל יותר קרוב אליו ממני, למרות שהייתי איתו יותר שנים אבל בכל זאת הוא שמר את מיכאל יותר קרוב אליו ואפילו נתן לו את הרשימות האישיות שלו לגבי רוחניות, למיכאל". ואני רציתי לשאול מה הרב"ש ראה בך, למה הוא שמר אותך כל כך קרוב לעצמו?

ברגע שגיליתי את המקום הזה שאפשר ללמוד בו את חכמת הקבלה והכרתי קצת את חכמת הקבלה, מה שבכלל מתאפשר למתחיל להכיר, וכשלמדתי חצי שנה בערך, החלטתי שאני עובר לגור ליד הרב"ש וכל הזמן רק לומד, וכך סידרתי לעצמי את החיים שלי.

היה לי בית גדול ברחובות, פנטהאוז, ועברתי לבני ברק לדירה שכורה של שלושה חדרים ובכלל שניתי את הכול, ואולי בגלל זה, אני לא יודע בדיוק, צריכים לשאול את הרב"ש על מה שנתן ומה עשה. אני מגלה עד היום כל מיני דברים חדשים שהוא זרע בי וגם בכל הקבוצה שלנו הזאת. זה ממשיך, זה לא שהיה אז, והיום זה לא נמשך, זה ממשיך וממשיך בעבודה הזאת. הוא המקשר בינינו ודרך בעל הסולם לבורא, אז הכול נמצא. הכול נמצא, וכל אחד גם כן יכול לבוא ולהתחבר דרך כל המערכת הזאת, וזה מה שאנחנו עושים לבורא, ולקבל ממנו הדרכה, בסופו של דבר כולם מקבלים הדרכה מהבורא בעצמו.

תלמיד: כשאני רואה את המסירות שלך, את המסע שעשית כשהגעת לרב"ש, עם רב"ש ואיך ששירת אותו, אני מרגיש שאני לא עושה כלום, שאני בא, מתחבר פה למחשב, לוחץ על העכבר, מתחבר לשיעור בוקר, עושה הפצה, אבל כשאני רואה את המאמץ שאתה עשית ואיך היית מסור למורה שלך, אני כלום ואני מרגיש שאני מקנה בך.

אני שמח שאתם ככה מעריכים אותי אבל באמת כל אחד מכם עושה בכל זאת דברים גדולים, בלהתחשב במצב של הדור. כשהייתי אצל רב"ש לפני 45 שנה, זה היה משהו [שונה], השוני ברור, העולם השתנה, אני לא חושב שזה [פחות חשוב]. כל דור ודורשיו.

אנחנו צריכים לפעול היום בדור הזה, אני מלמד אתכם ואתם לומדים, מתארגנים בעשיריות, זה העיקר ודרך העשיריות מתחילים להשפיע לכל האנושות, זה השלב הבא שאנחנו עוד נגיע אליו, בינתיים בואו אנחנו נאמץ את מה שיורד עלינו מרב"ש.

קריין: קטע מספר 7.

"הנה עד עתה לא עסקנו בהקמת בנינים ובדברים הקשורים בפרסומא רבא [בפרסום גדול]. לא זו דרכנו, אלא כל מגמתנו היא להפצת תורה יראת שמים ועבודת ה' בין אנשי שלומנו החפצים, ובפרט חכמת הקבלה ותורת הנסתר למצניעי לכת והראויים לכך, כמקובלני מבית אאמו"ר זיע"א.

והנה בדור זה שחכמת המסכן בזויה, וכל עיר על תילה בנויה ועיר האלקים מושפלת עד שאול תחתיה, הוא זמן עיקבתא דמשיחא כידוע ליודעי חן.

לפיכך נעניתי עתה הפעם לבקשת אנשי שלומנו החפצים להרחיב אהלינו לבנות בית מקדש מעט לתורה ותפילה על שמו של האי גברא רבא [האדם הגדול והנכבד הזה] אאמו"ר זצוק"ל, מקום אשר משם יפוצו מעינותיו חוצה והחכמה בחוץ תרונה, וכל הרוצה ליטול את ה' יבוא ויטול בהתקדשות יתירה ובהכנה הראויה.

והנני פונה בזה לכל אחינו בית ישראל אשר רוח ה' פועם בקרבם והמצטערים על גלות השכינה, לסייע בידי הבונים והעוסקים בדבר גדול זה, ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה, כדאיתא [כמובא] בזוהר הקדוש: "בדא יפקון בני ישראל מגלותא" [בזה יצאו בני ישראל מהגלות]."

(הרב"ש. אגרת ע"ח)

שאלה: איך הצלחת להבין שרב"ש ושיטתו של בעל הסולם הם הדרך לאמת?

זה לקח הרבה זמן. יש לנו כאן אנשים שנמצאים אולי כמה חודשים סך הכול איתנו ותראה מה שהם שומעים, באיזו צורה גלויה, באיזה הסברים פשוטים, כמה שאפשר ודאי, כי הכול עובר ליד האוזן אבל משהו נכנס בכל זאת במוח. בלב, בזמני לא היה בכלל מדובר על זה. עד שהתחיל לכתוב.

אתה שומע מאמר, וקורא תלמוד עשר הספירות ואתה לא יודע על מה מדובר בכלל, אתה לומד מכאניקה של הפעולות שמתרחשות לא יודע איפה, ועל פני איזה עקרונות שאתה שומע, מסך, צמצום, אור חוזר וישר, כל מיני דברים כאלה שאין לך בזה שום הרגשה, שום שייכות. היה קשה.

עד שמתחילים יותר ויותר להיכנס למה שנקרא "אמונה למעלה מהדעת" שאתה מתחיל להרגיש שהכול בכוח האמונה, בכוח הבינה, זה לוקח זמן. ואי אפשר להביא את הדברים האלה למתחיל במהירות. גם אתם יודעים שנמצאים כאן אנשים שלומדים הרבה שנים ואז הם יכולים לבוא אליי בטענה למה אנחנו לומדים עשרים שנה ולא קיבלנו את זה בתחילת הלימודים שלנו, ועכשיו אנשים באים ומקבלים את זה ממש, למרות שבאו לפני חודש, חודשיים, שנה, שנתיים וכבר הם שומעים על הדבר הזה, על כל המנגנון שעל ידו אנחנו עולים ממדרגה למדרגה.

אין לי מה להגיד, זה הזמן שמאפשר או מגביל אותנו. ואנחנו רואים את זה גם מהפסוקים שכתובים כאן שהכול ככה.

והיו דורות שמקובלים לא היו מגלים לתלמידים שלהם שום דבר, כמה שהתלמיד אולי יכול להבין אז שיבין. כי הכול לפי הכלים, אלא עכשיו אנחנו נמצאים בדור האחרון שכולם יכולים ללמוד וכולם יכולים לשמוע ולכן אנחנו מדברים כך בפה גלוי לכולם. ולא חשוב מי, מאיפה אתה, מאיזה עם, מאיזה זמן, מאיזה מקום, מאיזו שפה, שום דבר, רק האם אתה רוצה לשמוע? בבקשה שב ותשמע. ואנחנו נשתדל להעביר לך את זה בשפה ברורה כדי כמה שיותר לקרב אליך. זה זמן שלא היה אף פעם. ולכן כך זה קורה. רק תבינו עד כמה אנחנו צריכים להגיב על זה בצורה נכונה.

שאלה: בדרך שאתה עברת אפשר לראות שהייתה לך השתוקקות, שהיה לך חיסרון, שהיית מוכן להקריב. ההשתוקקות הזאת שהייתה לך זה לא דבר רגיל, אני זוכר שפעם אמרת שהבורא ברא הכול חוץ מהשתוקקות, ואיך אנחנו נדבקים בחיסרון כזה שאנחנו בינינו מעבירים אותה השתוקקות אותה אש שהייתה לך?

אתה כבר משתוקק, מה אתה שואל?

תלמיד: אבל אני רוצה גם לחברים שלי את אותה השתוקקות.

נכון כתוב קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם, זאת אומרת עוזרים לאדם ממדרגה למדרגה, מוציאים אותו מעולמו מהעולם שלו לעולם יותר גבוה למדרגה יותר גבוהה. אז טוב מאוד שמקנאים וטוב מאוד שרוצים מה שיש לשני וככה זה מתקדם. קנאת סופרים תרבה חכמה. יפה.

אנחנו צריכים לעזור אחד לשני בזה שנקנא אחד בשני, נחבר את כל הכלים שלנו ומזה יצא לנו באמת כלי גדול. ועל ידי קנאה גדולה כמו שתלמידי רבי שמעון היו מגיעים לכאלו דברים שרצו להרוג זה את זה, אתה מבין מה זה להרוג זה את זה, עד כדי כך הקנאה הייתה מעלה אותם למעלה.

קריין: קטע 8

"שהאדם מתחיל לעשות חשבון הנפש על מטרת החיים, מהו ובשביל מהו, זה נקרא, שהאדם מרים ראשו מזרם החיים, שבו נמצאים כל הנבראים, ואין להם זמן לחשוב על מה שהם. אלא הולכים עם הזרם, שהמים הולכים שם. ואין אף אחד, שיהיה באפשרותו לראות את הסוף. היינו, לאן הזרם החיים הולך. ורק הוא, מטעם שחוסר התענוג גורם לו להגביה את ראשו למעלה, בכדי להסתכל על המטרת החיים. 

אז הוא רואה ושומע, כמו כרוז מלמעלה, שאומר לו, שהעולם נברא על הכוונה "להטיב לנבראיו". אלא בכדי לטעום את טעם ההטבה הזו, אומרים לו מפי ספרים ומפי סופרים, שיש תנאים, בכדי להגיע להטוב הזה, המכונה "מטרת הבריאה". והתנאים האלו, מה שהבורא דורש, שיקיימו מקודם, אחרת אין הוא רוצה לתת להם את הטוב והעונג." 

(הרב"ש. מאמר 7 "נס החנוכה" 1987)

שאלה: יש איזו תכונה כזאת שמאוד בולטת שעוברת מבעל הסולם בקו עד אליך שזה חדשנות, וכל אחד מכם פורץ דרך בדרכו, איך אנחנו יכולים להמשיך את הקו הזה ולהיות גם חדשנים ופורצי דרך?

אתם תרגישו את זה, אין שום בעיה כי החיים משתנים הדור משתנה, המצבים משתנים השיטה משתנה לפי זה. אתה לא יכול להביא היום לעולם אותם הדברים שהיו לפני כמה מאות שנה, זה פשוט לא יעבוד על האנשים של היום. אתה צריך להביא להם משהו ביד שזה הוכחות מהמדע, מהפסיכולוגיה מכל דבר אחר, מצד אחד, מצד שני שיהיה להם יותר ברור מה ההבדל בין דתות לחכמת הקבלה, שכאן מדובר על הרצון לקבל שבכל אדם ולא חשוב מי הוא ומה הוא, העיקר שהוא רוצה לגלות את מהות החיים, מטרת החיים. זאת אומרת ההתפתחות עצמה היא מביאה לנו הכרחיות לדבר בשפה חדשה וככה אנחנו מתקדמים.

לכן אין בעיה אתם גם תרגישו שיש לכם על מה לבסס את היחס החדש שלכם, זה החיים בעצמם שייפתחו. כמו במדע, חכמת הקבלה היא סך הכול המדע על המערכת הכללית של המציאות, אז כמו שהמערכות הקטנות שנמצאות בעולם שלנו, פועלות במסגרת מוגבלת של העולם שלנו, גם הן עושות כך, הן נפתחות יותר ויותר, לפי זה אנחנו מגלים את המדע המודרני יותר ויותר. ככה זה. אז אין בזה שום דבר מיוחד, רק המיוחד זה שאנחנו פועלים באמונה למעלה מהדעת, המדע שלנו נמצא בדרגת הבינה, לא בדרגת המלכות כמו כל החכמות והמדעים.

שאלה: תודה שנתת לנו את ההזדמנות הזו הנפלאה להיות בדרך הזאת של הרב"ש ובעל הסולם, אתה לא חושב שעכשיו זה הזמן שנפיץ למקומות חדשים בעולם כמו אפריקה ואסיה כי מדובר רק על חיבור?

אני מאוד רוצה בזה אבל זה תלוי בכם ולא בי. תגידו לי מה עוד לעשות, תראו בארכיון שלנו כמה חומר יש לנו שאני דיברתי במשך עשרות שנים, שלושים או ארבעים פתיחות, תלמוד עשר הספירות, כל מיני ספרים של בעל הסולם קראנו שם מאמרי רב"ש הרצאות על שמעתי, שיחות עם כל מיני אנשים ונשים ואפילו ילדים. מה שיש שם, בבקשה תתחילו להפיץ את זה לאפריקה לאסיה לאוקיאניה, בבקשה אדרבא אני ודאי שמעוניין כמו שבעל הסולם כותב, חכמת הקבלה היא שייכת לכולם לאדום ולשחור ולבן וצהוב, לא חשוב למי, לכולם.

אז בבקשה, הכול בידינו אבל אל תפנו אליי שאני אעשה את זה, אני כבר באמת זקן וגם עם שפות יש לי בעיה, אני בקושי מכיר שתי שפות רוסית ועברית, זהו, בכל היתר אני סגור ממש.

אז תעשו, אני מאוד מקווה שיתעוררו אנשים שיש להם גישה והם יפיצו דווקא לכל כדור הארץ את חכמת הקבלה, ושאנחנו גם באינטרנט וגם בכל יתר הרשתות ממש נגיע לכל אדם ואדם, בשפה שהוא מכיר ובסגנון שהוא מסוגל להבין, וכך נעשה. נקווה מאוד. לפחות רב"ש בטוח היה רוצה את זה כמו שהם כותבים, גם בעל הסולם.

אנחנו מתקדמים לסיום, יש לנו הערב "סעודה בחיבור" לכבוד הרב"ש, יש לך מה להגיד על זה?

תלמיד: כן, הולכת להיות סעודה לכבוד הרב"ש, אנחנו בעיקר צריכים להכין את הלבבות. ויהיו לנו קטעי מקור ואנחנו גם נשמע מהרב ביאור על הדברים וגם סיפורים, בקיצור סעודה כהלכה, אז בואו נכין את עצמנו לאירוע הזה בעיקר בחיבור בינינו.

איך אתה מציע לנו להתכונן לסעודה הערב?

לא יודע, לקרוא מה שכתוב כאן במסמך הזה שעכשיו קראנו וזהו, ולהכין כמה שירים של רב"ש מה שהוא חיבר בעצמו, [לשמוע] "כי חילצת נפשי", כאלה דברים.

בהצלחה, בהצלחה לכולם עד הערב נתראה.

(סוף השיעור)

---

1. "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב, ו').↩