שיעור בוקר 15.01.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 284, "הקדמת ספר הזוהר"

מאמר "מוליך החמורים", סעיפים 119-115

קריין: זוהר לעם, כרך א', עמ' 284, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "מוליך החמורים", סעיף 115.

הייתי אומר שזה המאמר הכי מרכזי ב"הקדמת ספר הזוהר", כי הוא מדבר על כוחות הטבע שעוזרים לאדם לעלות מהרגשת העולם הזה להרגשת הבורא.

.115" פחד רבי שמעון ובכה. אמר, ה' שמעתי שִׁמעֲךָ יראתי. פסוק זה אמר חבקוק, בשעה שראה מיתתו, ואת התחייה שלו ע"י אלישע. ונקרא חבקוק, כמ"ש, למועד הזה כעת חיה, את חובקת בן. כי חבקוק היה בנה של השונמית. ושני חיבוקים היו, אחד של אימו, ואחד של אלישע, שכתוב, וישׂם פיו על פיו.

לכאורה יש לשאול, איך ייתכן שאלישע הנביא ימשיך לשונמית בברכתו זרע שאינו של מתקיים? כי אלישע הנביא היה גדול מכל הנביאים, חוץ ממשה. והוא זכה לנשמות מגן העדן העליון, שהב"ן שלהן היה כבר בתכלית הטהרה והשלמות, כמו לעת"ל.

ולפיכך, בעת שהמשיך לה הבן, לא נזהר לקשרו בעלמא דדכורא. כי אמר לה, את חובקת בן. וקשר את החיבוק בצד הנוקבא לבדה. ומתוך שהנוקבא, הב"ן, קרובה לקליפות ולס"א, ע"כ נאחז בו הס"א ומת.

נמצא, שסיבת המיתה היא מרוממותו הנשגבה של הנביא, היות הב"ן שלו עצמו כבר נקי מכל אחיזת הס"א והמיתה. וזה שהתפלא הנביא, וה' העלים ממני ולא הגיד לי. כלומר, שלא היה לו מקום, אפילו להעלות על דעתו, שייתכן שתארע בו מיתה, מחמת התקשרותו בב"ן לבדו. ולפיכך היה צריך לחזור ולהחיותו ולקשרו בעולם העליון, בתחיית המתים.

עצם הוולד, הלובן שבו, שמאבא, מחכמה. כי החכמה נקראת בשם לובן. כמ"ש, כולם בחכמה עשית. אמנם ללבוּש חסדים צריך, כי אין מציאות לחכמה בלי לבוש חסדים. וע"כ צריכים לאודם דאמא, המסך הממשיך חסדים, להלביש החכמה.

ונבחן שע"י החיבוק של החסדים לחכמה, נמשך ומתקיים הוולד. ולכן נאמר, כי חבקוק היה בנה של השונמית. כלומר, החיבוק דחסדים בחכמה, שנעשה על הוולד, היה כולו מאימו השונמית, מצד דב"ן בלבד.

ושני חיבוקים היו לו, אחד של אימו, ואחד של אלישע. כי בעת שהֶחייה אותו, היה ממשיך לו לובן ואודם מחדש. ונמצא שאלישע עשה לו חיבוק שני."

בינתיים אין על מה לשאול, צריכים באמת שני חיבוקים מאבא ומאמא שיהיו כחיבוק אחד.

.116" השם החקוק של ע"ב (72) שמות, חקק אלישע על חבקוק במילים. שכל מילה מצורפת משלוש אותיות, משום שאותיות הא"ב, שחקק בו אביו בתחילה, פרחו ממנו כשמת. ועתה כשאלישע חיבק אותו, חקק בו כל אלו האותיות שבע"ב שמות. והאותיות החקוקות של אלו ע"ב שמות, הן רי"ו (216) אותיות, שלוש אותיות בכל שם.

כי האותיות, שמהן נבנה הוולד, הן רי"ו אותיות. והן הארת החכמה, הנמשכת מישסו"ת. ועל זה נבחן הוולד, שיש בו רי"ו אותיות, שהן בגי' ראי"ה, כלומר אור העיניים, חכמה. ובעת הגדלות, שמקבל לבוש דחסדים, מעולם עליון מאו"א, ורי"ו אותיות מתלבשות בהם, אז נקרא בשם ע"ב מילים, שכל שלוש אותיות מהן מתחברות במילה אחת, והן ע"ב מילים.

ובעת שאין לו חסדים להתלבשות, אלא רק מעולם תחתון, נבחן לרי"ו אותיות. וכשמשיג הע"ב דכורא, החסדים מהעולם העליון, מתחברות אז כל שלוש אותיות למילה אחת, וע"ב מילים הם שם ע"ב. וזה השם החקוק של ע"ב שמות, שחקק אלישע על חבקוק במילים.

כי אלישע, בעת שהחייה את בן השונמית, חבקוק, חקק בו ע"ב מילים מרי"ו אותיות. כי המשיך בו החסדים של עולם עליון, הנקרא ע"ב דכורא, המסדרים את רי"ו האותיות בתיקון קווים של כל שלוש אותיות בכל מילה. וכשהאותיות מתלבשות בהן, זהו שם ע"ב, מוחין דחכמה בשלמות.

אבל מקודם לכן, בעת שלא היה לו אלא החסדים דנוקבא, עדיין הם חסרי הצירוף של ע"ב מילים. כלומר, שאין בהם מילים, כלים להתלבשות חכמה. ונקרא רק בשם רי"ו אותיות. כי עדיין יש בהם אחיזה לס"א. וע"כ לא יכלו המוחין דחכמה להתלבש שם.

ומשום שאותיות הא"ב, שחקק בו אביו בתחילה, רי"ו האותיות שהיו לחבקוק מעת לידתו, פרחו והסתלקו ממנו בשעת המיתה. לפיכך היה צריך להמשיך לו רי"ו אותיות וע"ב שמות מחדש. וע"כ נאמר, שכל האותיות האלו חקק אלישע, ברוחו של חבקוק, בשביל להחיות אותו באותיות של ע"ב שמות, כי היה צריך לחקוק בו רי"ו אותיות מחדש, כדי לצרף רי"ו אותיות לע"ב מילים, ע"י החסדים העליונים, שאז נעשים לע"ב שמות."

.117" וכל האותיות האלו חקק אלישע ברוחו של חבקוק, בשביל להחיות אותו באותיות של ע"ב שמות. וקרא לו חבקוק, שהוא שֵם, המשלים ומרמז לכל הצדדים. כי משלים ומרמז על שני חיבוקים. ומשלים ומרמז לרי"ו אותיות של השם הקדוש, כי חבקוק בגי' רי"ו, שמהם הצטרפו ע"ב שמות. בע"ב מילים הֶחייה והשיב רוחו, וברי"ו אותיות החייה כל גופו על קיומו. וע"כ נקרא חבקוק.

כי חבקוק מורה על ב' חיבוקים. כלומר, שמשלים ומרמז על שני חיבוקים. גם חבקוק בגי' רי"ו. כלומר, שמשלים ומרמז לרי"ו אותיות. כי החכמה נקראת רי"ו אותיות. אמנם צריכים לחיבוק, כלומר להתלבשות חסדים. ובחיבוק הראשון, שהיה מצד אימו, עוד לא הייתה החכמה יכולה להתגלות ברי"ו אותיות, כי לס"א הייתה אחיזה באודם אימו. אלא עתה, שאלישע המשיך לו חיבוק מחסדים של העולם העליון, דאו"א, הצטרפו האותיות למילים, ומוחין דחכמה התלבשו במילים בקביעות. כי בחסדים של העולם העליון אין אחיזה עוד לס"א.

והשם חבקוק מורה על שני חיבוקים: חיבוק דאמא וחיבוק הנוסף מאלישע. והוא נשלם מחכמה ומחסדים בכל השלמות. כי משלים ומרמז על שני חיבוקים, ומשלים ומרמז לרי"ו אותיות. חיבוקים הם החסדים דאו"א, ורי"ו אותיות הם החכמה.

וע"כ נאמר, בע"ב מילים החייה והשיב רוחו, וברי"ו אותיות החייה כל גופו על קיומו. כי המילים שהצטרפו מרי"ו אותיות, נעשו ע"י החיבוק השני של אלישע, שעל ידו חזר חבקוק לתחייה. חיבוקים הם המשכת החסדים מהעולם העליון, שאין שם אחיזה לס"א, שהוא המיתה. וברי"ו אותיות התקיימה בו החכמה, שהיא קיום כל גופו על קיומו. כי מוחין דחכמה משלימים את הגוף בכל השלמות הרצויה.

אבל רי"ו האותיות, שהיו לו מלידתו, פרחו ממנו בעת המיתה. וא"כ למה נקרא חבקוק ע"ש ב' חיבוקים, האם החיבוק של אימו לא פרח ממנו בעת המיתה, ואין בו אלא החיבוק של אלישע? אלא שבאמת לא המשיך בו אלישע בעת תחייתו שום דבר חדש, מלבד החיבוק, שהמשיך לו מאמא עילאה ס"ג, שבה תחיית המתים. אבל רי"ו האותיות וגם בחינת חיבוק אימו מב"ן, רק חזרו לתחייה. והן אותן רי"ו אותיות וב"ן מבעת שנולד. שאם לא כן, היה כולו נשמה חדשה, ולא ייתכן לומר בו עניין תחייה.

ונמצא, שיש לו עתה ב' חיבוקים ממש, כי גם חיבוק ראשון של אימו חזר לתחייה. אלא הב"ן עלה והלביש הס"ג. וכיוון שהב"ן במקום הס"ג, ע"כ נבחנים החסדים, שהם מהעולם העליון, ואין בהם אחיזה לס"א, שהוא המיתה. וע"כ נקרא חבקוק ע"ש ב' חיבוקים."

שאלה: האם אנחנו צריכים לדעת מהו ההבדל בין החסדים מהעולם התחתון לבין החסדים מהעולם העליון? ואיך ייתכן שקליפה נדבקת בחסדים מהעולם התחתון, הרי מדובר בחסדים?

מה הכוונה לדעת?

תלמיד: האם חשוב לנו לדעת את ההבדלי ביניהם?

אתה מדבר על להרגיש את ההבדל. בהתחלה אמרת לדעת, עכשיו אתה אומר להרגיש, זה הבדל עצום.

תלמיד: איך בחסדים התחתונים יכולה להידבק הקליפה?

אם חסדים הם פחות מכוח הקליפה, אז הקליפה יכולה להידבק אפילו לחסדים, ולמשוך משם כוח.

שאלה: מה זה חיבוק?

למדנו שיש ג' צורות קשר בין שני הפרצופים - חיבוק, נשיקה וזיווג. אז חיבוק זה הקשר הכי חיצון, אחר כך נשיקה, נישוק, ואחר כך זיווג. זה תלוי באיזה דרגת עביות מתחברים ביניהם הפרצופים.

שאלה: נראה שכאן הוא מתאר את כל התהליך מצמצום א' לצמצום ב' ועד ההשלמה.

כן, זה קורה בעלייה, אפילו למעלה מצמצום ב'. תיכף אנחנו נמשיך.

שאלה: מה זה החיבור של ג' האותיות האלה, למה ג' אותיות?

שתי אותיות זה לא מילה, ג' אותיות זה כבר מילה. זאת אומרת, זה חיבוק גמור שיש בו ג' קווים.

שאלה: יש פה עניין של דחייה ולידה?

איך?

תלמיד: לידה ודחייה, דחייה ולידה.

כן.

תלמיד: יש קשר ביניהם?

כן, ודאי. בעלייה מדרגה לדרגה יש בה כמה שמות, גם לידה וגם נפילה, ולידה, חיבור וחיבוק, זה הכול שמות שנראים לנו שהם רחוקים זה מזה, אבל ברוחניות הם מתארים לנו אותם התיקונים שקורים במדרגה.

תלמיד: במה תלויה הדחייה מהרצון של התחתון?

דחייה זה שמעלים את חלקי הנשמות מהקליפה - זה נקרא "דחייה".

שאלה: בקטע הקריאה מתייחסים לרי"ו ול-216 ולע"ב ול-72. למה יש מספרים ולא אותיות, האם יש להם משמעות מיוחדת, ואם כן, מה המשמעות?

בעברית בכלל אין מספרים, אין דבר כזה, אחד, שתיים, שלוש, זה לא קיים בשפה. השפה עצמה היא כולה באלף בית וכך השתמשו עד הזמן האחרון כנראה. אני לא יודע בדיוק מתי התחילו גם לסמן באותיות שלקחו מהלועזית, לכן הכול כתוב באותיות של האלף בית העברי, כולל מספרים.

.118" והוא אמר, ה' שמעתי שִׁמעֲךָ יראתי. שמעתי מה שהיה לי. שטעמתי מהעולם ההוא, בעת מיתתו, ומקודם שהחייה אותו אלישע, ויראתי. התחיל לבקש רחמים על נפשו, ואמר, ה', פועלך שעשית לי בקרב שנים, יהיו חייו. וכל מי שמתקשר באלו שנים קדמוניות, ספירות דעתיק, מתקשרים בו החיים. כמ"ש, בקֶרֶב שנים תודיע. פירושו, להשפיע חיים לאותה מדרגה, שאין בה חיים, מלכות דמלכות. כי תודיע, פירושו, תשפיע.

היראה שלו היא מהעבר, כי כבר נעשה שלם מכל הצדדים, ולא שייכת בו עתה יראה, אלא שהיראה ממה שהיה לו בעת שנפטר מהעולם. וזה שאמר, שמעתי מה שהיה לי. שטעמתי מהעולם ההוא, כלומר לאחר פטירתו, מקודם שהחייה אותו אלישע. ומשם ממשיך גם עתה יראה, שתהיה לו למסך להעלות מ"ן. וזהו שהתחיל לבקש רחמים על נפשו, שבכוח היראה מהזמן שעבר, התחיל להעלות מ"ן, בקשת רחמים על עצמו.

וכן המסך שלעתיד, אחר שהב"ן ישוב להיות ס"ג, כמ"ש, שבילע המוות לנצח. ולא יהיה שום כוח, שייתכן לירוא ולהחזיק עצמו בטהרה ולהישמר מאיזו אחיזה. וכל היראה תהיה אז מכוח העבר. שרשימותיו יישארו בב"ן גם אחר שנעשה לס"ג. וזה הכרח, כי אין תיקון המסך בלי יראה.

ועל העניין הזה אמר להם רבי שמעון את הפירוש הזה של חבקוק, ללמדם, שגם הם יקבלו יראה מאותה דרך של ניסים ואותות עליונים שעברו בו, כמו חבקוק, לפי מדרגתו, שהשתמש ביראה הזו.

ולכן אמר, ה' פועלך שעשית לי בקרב שנים, יהיו חייו. כי היו לו ב' בחינות שנים: שנים מקודם מיתתו, ושנים לאחר ששב לתחייה. שביניהם היה נפטר בעולם האמת. ועל הזמן שהיה בעולם ההוא, שהם בקרב ב' בחינות השנים, אומר, פועלך שעשית לי בהם, יהיו חייו. כלומר, ע"י שאני זוכר זמן מיתתי שבקרב השנים, אני מתקשר בחיים של העולם עליון, שבהם החייה אותי אלישע, שמעתי מה שהיה לי, שטעמתי מעולם ההוא ויראתי.

הז"ת דעתיק נקראות שנים קדמוניות. והוא מבחינת מה שהמלכות דא"ק מתלבשת בהן, והן קדמוניות מצ"א, כמו א"ק. והן אינן מאירות ב-6000 שנים, אלא בגמה"ת. כי ב-6000 שנים מאירות ז"ת דעתיק מבחינת התיקון דצ"ב, באות ה' קטנה של הִבָּראם. אמנם חבקוק, מיתתו טיהרה אותו לגמרי, כמו בגמה"ת. וע"כ זכה להתקשר באלה שנים קדמוניות דעתיק, בכוח החיבוק ותחיית המתים, שזכה ע"י אלישע.

פועלך שעשית לי בקרב שנים. הטהרה והיראה, שזכה בקרב שנים בעת מיתתו, יהיו חייו. שמכוח היראה הזו, יזכה להתקשר באלו שנים קדמוניות דעתיק, שהחיים האלו הם חיים נצחיים. וכל מי שמתקשר באלו שנים קדמוניות, מתקשרים בו החיים לנצח.

ולכן כתוב, בקרב שנים תודיע, תשפיע חיים לאותה מדרגה, שאין בה חיים. כי ע"י הטהרה, שזכה בסיבת מיתתו, קיבל הב"ן את תיקונו השלם, שעלה ונעשה ס"ג בעת מיתתו. ואז נמצא לאותה מדרגה, שאין בה חיים כלל, המלכות דמלכות, שאין בשבילה שום זיווג קודם גמה"ת. הנה עתה מקבלת גם היא החיים שלה."

"119. בכה רבי שמעון ואמר, אף אני יראתי מהקב"ה, ממה ששמעתי. נשא ידיו על ראשו, ואמר, והרי רב המנונא סבא אור התורה, אתם זכיתם לראותו פב"פ, ואני לא זכיתי בו. נפל על פניו, וראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח.

אמר לו רב המנונא סבא, רבי, בעולם ההוא תהיו שכנים לראשי הישיבות לפני הקב"ה. מיום ההוא והלאה, היה קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא, פְּנִיאֵל. כמ"ש, כי ראיתי אלקים פנים אל פנים.

שיבח את עצמו, שגם הוא משמש באותה היראה של חבקוק הנביא, ממה ששמע מהזמן שעבר, שבכתוב, שמעתי שמעך יראתי.

בהיכל המלך המשיח כבר מוכנים ומזומנים כל התיקונים, הצריכים להתגלות בגמה"ת עם ביאת המלך המשיח, אף פרט קטן לא ייחסר. ואלו הנשמות, שבהיכל המלך המשיח, הן כל אלה, שכבר זכו לגמה"ת משורש נשמתם עצמם.

ולכן אמר, שראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח. כי רב המנונא סבא הוא בעל התיקונים הללו שבהיכל המשיח, שהוא עוקר הרים דס"א, שנדמה לצדיקים כהר גבוה. והוא מדליק נרות, מתקן את המסך החדש מבחינת הס"ג, להעלאת מ"ן בגמה"ת. כי המ"ן נקרא מאורי האש, והוא כמ"ש, נר ה' נשמת אדם. כי אור השמש מורה על ירידת המ"ד, דוגמת אור השמש היורד אלינו מלמעלה למטה. ומאורי אש הוא או"ח, העולה מלמטה למעלה, כמו שלהבת העולה מהנר. וזה שני התיקונים:

א. להעביר הס"א,

ב. להעלות ולהדליק הנרות בהיכל המלך המשיח.

והם בידיו של רב המנונא סבא. ואלו צדיקים גמורים, הצריכים לאלו שני התיקונים, זוכים בהם ע"י גילוי נשמת רב המנונא סבא. ובישר לו, כי גם הוא ותלמידיו, רבי אלעזר ורבי אבא, יזכו לאחר פטירתם לשמש בהיכל המלך המשיח, ויהיו שכנים לו שם. ויהיו שם ראשי ישיבות לפני הקב"ה."

שאלה: הוא כותב, אם נמצא בעלייה, צריך להיות כל הזמן עם החיסרון של הנפילה.

אחרת איך הוא יעלה?

תלמיד: אבל ברגע שהוא עולה, מה קורה עם החיסרון, עדיין צריך להחזיק בו?

הוא צריך להחזיק אחרת הוא מפסיק לעלות.

תלמיד: וברגע שעלה ממש.

אז אין לו יותר חיסרון לעלייה ואין לו יותר מה לתקן ואז הוא נמצא במצב שהוא לא יודע מה לעשות, כאילו המצב של העלייה הוא המצב הכי גרוע כי אין לו חיסרון, כי הוא ביצע אותו בעלייה.

תלמיד: ולא מגיע חיסרון מעביות חדשה?

צריכים לעשות מאמצים, ולעשות משהו כדי שיבוא לו חיסרון חדש. חיסרון חדש זה לעלות הלאה כי לא היה לו. הוא בזבז אותו, אם אפשר כך להגיד, מיצה אותו בעלייה הנוכחית.

תלמיד: ומאמצים חדשים זה עבודה בינינו כמו שאנחנו רגילים?

אם זה לעבור למצבנו אז כן, זו עבודה בינינו.

שאלה: מה המשמעות של המשפטים שבהם הוא אומר, "שבילע המוות לנצח. ולא יהיה שום כוח, שייתכן לירוא ולהחזיק עצמו בטהרה ולהישמר מאיזו אחיזה. וכל היראה תהיה אז מכוח העבר. שרשימותיו יישארו בב"ן גם אחר שנעשה לס"ג".

יש עניין להחזיק את עצמו בהשפעה מתוך פחד, יראה, ותלוי בכמה צורות יראה. אנחנו למדנו שיש יראה מעונשים בעולם הזה, יראה מעונשים בעולם הבא, יראה אם אני יכול להשפיע לבורא ולהיטיב לו או לא, וכן הלאה. זה כול מיני צורות היראה שהאדם מרגיש בזמן שהוא מתחיל את העלייה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להרגיש יראה מפני התיקון השלם, גמר תיקון, כי אנחנו מאבדים את היכולת להידבק בבורא?

כן, גם כן.

שאלה: מה הכוונה, לעקור הרים?

ג"ר, כשלא משתמש בג"ר.

שאלה: המקום שממנו אנחנו למעשה מקבלים את ההזנה הוא נסתר מאיתנו ואיפה שאנחנו נמצאים עכשיו, זה בכלל מקום מת ואנחנו לא מקבלים שום הזנה. אז אם אנחנו מגלים את אותו המקום שמשם אנחנו מקבלים את ההזנה, אנחנו יכולים לקבל הזנה גם מאיפה שאנחנו נמצאים עכשיו?

אנחנו עוד נמשיך ללמוד את הזוהר ונמצא איך לבטא את זה נכון, אני לא יכול לענות לך, כי אני לא חושב באותו כיוון כמוך.

שאלה: האם ההקמה לתחייה של חבקוק היא בעצם השתוקקות או כוונה להגיע לסוף התיקון?

כן, זה נכון.

שאלה: הזוהר כותב הרבה פעמים שיזכו למדרגות עליונות לאחר פטירתם, מה הכוונה לאחר פטירתם?

לאחר שתתבטל המדרגה.

תלמידה: נשמע שכאילו הם יאבדו את הגוף בזמן הזה.

לא, זה רחוק ממה שאת חושבת.

שאלה: למה לאותם המקובלים שמסופר עליהם כאן במוליך החמורים יש פחד בשעת המוות? אם הם נמצאים בהשפעה אז לא אמור להיות להם פחד לגבי עצמם.

כי הם עדיין לא הגיעו לאותן הדרגות השלמות של התיקון שצריכות להיות, לכן יש להם פחד שעוד לא מילאו את חובתם. אבל זה לא מפני שהם דואגים לעצמם, במדרגות האלה כבר כולם בעל מנת להשפיע, רק שבעל מנת להשפיע יש גם הרבה מדרגות.

שאלה: מה ההבדל בין החיים לפני המוות ובין החיים שאחרי ההקמה לתחייה?

קשה לדבר על זה במילים שלנו, בלכסיקון שלנו. החיים שאחרי המוות הם אחרי שהרצון לקבל מתבטל, נעלם. אבל הוא לא יכול להיעלם ולהתבטל אלא הוא מפסיק את תפקידו, כי הוא קיבל תיקון.

תלמיד: זה אותו ההבדל כמו בתוך הדעת ומעל הדעת?

אני לא יכול בתוך המסגרת שאתה נותן לי להסביר כאלה דברים, זה הרבה יותר גבוה.

תלמיד: אני מבין שהוא נותן לנו פה קודים, השאלה מה הקודים האלה מסמנים, מה הוא רוצה להגיד?

זה לא קודים, הוא מסביר לך על מצבים שאם אתה עדיין לא נמצא בהם אז אתה לא מבין, זה לא קודים.

תלמיד: ואיך מגיעים להבין את זה?

על ידי זה שאתה עולה במצבים הרוחניים, זה כמו שילד גדל ואז הוא מבין יותר ויותר.

שאלה: כשקוראים את הזוהר תחושת הזמן נעלמת, אתה צולל לתוך אגדה קסומה שממנה אתה לא רוצה לצאת, האם ההרגשה הזו היא נורמלית?

כן, הכול נורמלי, רק להתקדם יום יום בלי לעזוב ובלי לעשות הפסקות.

שאלה: נראה שהפסקאות האחרונות מייצרות תגובה רגשית חזקה. האם זו מעין דינמיקה שמקשרת אותנו למאמר הבא, לשלב הבא שלנו?

לאו דווקא, זה מאמר בפני עצמו.

שאלה: בסעיף 118 יש תיאור מיוחד של התקשרות לעבר, מהי התקשרות נכונה לעבר?

שדווקא בזכות העבר אנחנו עולים להווה.

שאלה: מה המשמעות של להדליק ולהעלות את הנרות בבית המקדש, איזה תיקון זה?

אנחנו נלמד את זה, אבל לא עכשיו. להדליק נרות בבית המקדש זה כבר להגיע לכאלה כלים גדולים ועוד שאדם ייכנס וידליק שם נרות, זה למשוך אור במדרגות מאוד גבוהות. טוב שאת שואלת אבל מצד שני, איך אפשר לשאול על זה? אנחנו כבר צריכים להרגיש עד כמה אנחנו עוד לא נוגעים במדרגות כאלה.

שאלה: מה זה אומר שכאשר הב"ן הופך להיות לתכונת הס"ג אין שם שום יראה ופחד?

כי התיקון הנכון של הב"ן הוא כאשר הוא עולה לדרגת הס"ג. והתיקון הנכון של המ"ה הוא כשהוא עולה לדרגת ע"ב.

תלמידה: ואין שם שום יראה? במדרגה הזאת אין מקום ליראה?

לא, אין.

שאלה: כתוב שברגע המוות צריך להעלות תפילה לרחמים ואז הפחד על העבר עובר. האם האדם יכול להעלות תפילה ורחמים עבור העבר? על מה הוא מתפלל, הפחד עבור עתיק, עבור מה זה?

זה לא יעזור להבין מה זה אומר תפילת עתיק, אלא פשוט כאשר אתה מתפלל הרגשות שלך עולים לדרגה המתאימה. זה מה שעליך לדעת.

תלמיד: מהי הנקודה שנשארת לאדם כאשר הוא קובע שהכול מוות, ועל מה אז התפילה? על המשך הדרך? על מה בדיוק?

מופיעה אצלו הנקודה של המדרגה הבאה.

שאלה: במאמר "מוליך החמורים" מדברים הרבה מאוד על רב המנונא סבא. מה זה או מי זה רב המנונא סבא?

זו הדרגה העליונה של הפרצוף.

שאלה: נשמע מהמאמר הזה שהכול קורה ומתרחש בעולמות העליונים בין הצדיקים, והעולם הזה כביכול לא קיים או בכלל חסר ערך. מה הקשר שלנו אליהם?

אין קשר, כי כולנו עדיין לא בעל מנת להשפיע אלא בעל מנת לקבל.

תלמידה: אז מה הערך של העולם הזה שאנחנו חיים בו?

הערך הוא רק כדי שנעלה לאותה רמה שנהיה בעל מנת להשפיע. כשנרצה להתחבר, כשנרצה לעזור אחד לאחר, כשקצת נתעלה מעל האגו שלנו, אז יהיה לנו איזה ערך.

תלמידה: ודרך הקריאה בזוהר יכול להיות איזה קשר בינינו לבין אותן נשמות?

מי שרוצה ומתפלל בזמן קריאת הזוהר, זה עוזר לו.

שאלה: בעבר כולם התפללו. מה המיוחד בתפילה שלנו היום לעומת התפילות שהעלו המקובלים בדורות הקודמים?

יש הבדל בין יום ליום, כמו שכתוב, "אין יום דומה לחברו" וכן הלאה.

תלמיד: הבדל זה אומר שזה יותר טוב או רק שונה?

יש איזו הוספה. תשתדל להיות שונה כל יום.

תלמיד: על הבסיס של המקובלים או גם מנותק וחדש לגמרי?

גם וגם.

שאלה: על ידי מה אנחנו מושכים יותר את אור החסדים ברצון שלנו, על ידי הרצון שלנו להשתנות או על ידי יחס טוב זה לזה?

על ידי יחס טוב זה לזה.

שאלה: האם הצדיקים שעליהם מדובר במאמר הם אנשים אמיתיים או נשמות או מצבים רוחניים שאנחנו משיגים?

אלה לא אנשים אלא מדרגות רוחניות.

שאלה: הנושא של הפחד מזכיר לי את הפחד שאנחנו נעבור במוות שלנו. האם באותו רגע אנחנו צריכים להעביר את הפחד מעצמנו לבורא ולהתרכז רק ביראת ה'? האם אנחנו צריכים לחשוב רק על הבורא?

אנחנו נדבר על זה בהמשך, זה עוד לא אקטואלי.

שאלה: האם ניתן להגיד שאת המאמר הזה של "מוליך החמורים" רב"ש בעצם ניתח, פירש והביא לנו בכתבים החברתיים שלו, במאמרי החברה?

יש במאמרי החברה כל מיני מאמרים או חלקים שתואמים למאמר הזה.

שאלה: יתקיים היום ערב איחוד ואנחנו מדברים על החיבור הצפוי לנו. אנחנו ממש צפים דרך המאמר "מוליך החמורים" והלב שלי רוצה לחבק. מדובר פה על שני חיבוקים, על חיבוקים לפני הפרצוף ובניית הכלי. מה המשמעות של שני החיבוקים האלה בעבודה שלנו עכשיו?

יש חיבוק ימין, חיבוק שמאל, יש פנים בפנים, יש הרבה סימנים כאלו. אנחנו צריכים בלב ישר, בלב פתוח להשתדל להתחבר בכל החסרונות שלנו ואותם להציג בפני הבורא כי הוא לא זקוק לשום דבר חוץ מהחיסרון שלנו לחיבור, לחיבוק ולזיווג. זה מה שהוא רוצה, ואנחנו צריכים להגיש לו ממש על הידיים את כל הכלי שלנו. ככל האפשר להתחבר ולהציג חיסרון משותף כלפי הבורא, שייקח אותו וימלא אותו וישמח מאתנו. זה מה שאנחנו רוצים.

תלמיד: כשאנחנו בעשירייה, למה הכוונה ב"משיח", "היכל המשיח"? איזה סוג של עבודה אנחנו עושים כדי להגיע להיכל המשיח בתוך העשירייה?

"משיח" זה כוח המושך אותנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע בצורה כללית, ויש עוד כל מיני מצבים שבהם אנחנו מדברים על כוח המשיח. זה הבורא, אין עוד מלבדו, שבכל מיני מצבים הוא עוזר לנו, עוטף אותנו, מגן עלינו וכן הלאה, ואם הוא עושה פעולות כאלה אז אנחנו קוראים לפעולות האלה "משיח".

אבל אין עוד מלבדו, אפשר לדבר על הבורא, אפשר לדבר על המשיח או על כל מיני כוחות פרטיים שלו, כמו רב המנונא סבא וכן הלאה.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים לדרישה כזאת, וממש מושכים, מפעילים את כוח המשיח הזה בעבודה שלנו?

בעיקר על ידי הקשר בינינו. כשאנחנו מתקנים את טיב הקשר בינינו, כשאנחנו רוצים שהתיקון שלנו יעלה אותנו לדרגת ההשפעה, לדרגת החיבור ההדדי, לכך שאהיה מוכן לעזור לכל החברים שלי ולא לחשוב על עצמי אלא רק על כולם, אז הכוח שמתלבש בי ועוזר לי בפעולה כזאת נקרא "משיח".

שאלה: בסעיף 115 כתוב "כולם בחכמה עשית. אמנם ללבוּש חסדים צריך, כי אין מציאות לחכמה בלי לבוש חסדים. וע"כ צריכים לאודם דאמא, המסך הממשיך חסדים, להלביש החכמה." איך מסך ממשיך חסדים, האם אור החסדים דורש מסך כדי לקבל אותו?

זה לא בדיוק כמו שאתה אומר, סיבבת את המשפט, אבל כן, גם כדי להמשיך אור חסדים צריכים מסך.

שאלה: כשאני שומעת את הזוהר, מגיעים כל מיני מחשבות, זיכרונות על מצבים קודמים. האם להתרכז בהם או יותר להתרכז בטקסט של הזוהר?

אפשר ללכת גם למחשבות הקודמות, אפשר אחרת, איך שנוח לך יותר כדי להגיע להבנת הלב של מה שכתוב. העיקר הוא שהלב יהיה בדאגה.

שאלה: כשאנחנו מעלים מ"ן, האם אנחנו בעצם מבקשים שהבורא יחבר אותנו עם החברים ועם כל הכלי עבור הכוונה?

אם אנחנו מבקשים ככה אז אנחנו מתכוונים שהבורא יעשה את זה, אבל אם לא מבקשים אז הוא לא יעשה את זה.

שאלה: האם החיסרון או איכות החיסרון והמידה שלו מצביע על המדרגה של האדם?

כן, כי בזה אנחנו בעצם קובעים את המטרה שלנו. זה מה שאנחנו מבקשים, לכן החיסרון שלנו הוא הקובע איפה אנחנו נמצאים, לאן אנחנו רוצים לעלות, באיזו צורה להתחבר עם האחרים, מה הגודל ומהירות החיבור, כל מיני דברים כאלה. הכול קובע החיסרון.

תלמיד: אמרנו לפני זה נגיד שהחיסרון נגמר אז עלינו לאיזו מדרגה. אז כשהחיסרון מעלה אותנו, האם זה אומר שכבר עלינו למדרגה או בעצם איבדנו את הכול אם החיסרון נגמר?

אם החיסרון נגמר אז אין לנו מה לעשות.

תלמיד: זה אומר שנפלנו מכל המדרגות?

בלי חיסרון אדם מת.

תלמיד: כל עוד אני מרגיש חיסרון אז אני נמצא באיזו מדרגה.

כן.

שאלה: כשאנחנו נכנסים לחיסרון של החברה ומעלים מ"ן עבור החברה והחברות על זה נמשך אור החסדים. איך אנחנו מרגישים אותו, כהרגשה של איזו הארה, יש איזו הרגשה שאנחנו יכולים לדעת שהגיע אור חסדים?

לא, אנחנו לא משחקים ברגשות.

שאלה: המצבים שמתוארים בקטע 119, האם הם מצבים שנובעים מהחיבור בינינו, נוצרים מהתחתונים או שהם מצבים שמתוארים ביחס לבריאת העולם מלמעלה למטה?

ודאי שהם התייצבו מלמעלה למטה אבל עכשיו במאמר מדובר ממטה למעלה.

שאלה: הוא כתב שהרשימות שהוא תיקון צריכות להישאר בו. ולמרות שהוא כבר תיקן אותם הוא עדיין צריך לזכור אותם, כדי שיהיה לו יראה.

כן.

תלמיד: מה זה המצב הזה?

להמשיך מידת יראה אפילו שעלה למעלה ממנה.

תלמיד: אז מה נשאר מהמצב ובמה הוא שונה מלפני התיקון?

אני לא יכול לבטא את זה. לא יכול.

תלמיד: כשאנחנו מתקנים מצב של פירוד.

לא, כי זה כבר הולך על חשבון על מנת להשפיע. זה לא שילד, נגיד כלפי ההורים רוצה לעורר בו מידת יראה, אלא אלה כבר דרגות על מנת להשפיע יותר ויותר גבוהות.

(סוף השיעור)