שיעור בוקר 21.01.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 393, מאמר "הערבות"

אות י"ח

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 393, מאמר "הערבות", אות י"ח.

אות י"ח

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל.

והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""

תלמיד: מאיזה שלב זה נכנס לתוקף שפורקי העול הם מעכבים על שומרי התורה והמצוות לקיים את המצווה ואהבת לרעך כמוך? ממתי המשל הזה רלוונטי?

אני חושב שהוא רלוונטי מרגע שהם באים לשמוע דבר תורה ומספרים להם, ואז הם חייבים לקיים.

תלמיד: זאת אומרת עוד לפני שיש להם ערבות?

לא, ודאי שערבות זו צורת החיבור שביניהם, ולכן היא חייבת להיות קודם.

תלמיד: נגיד אנחנו, שעדיין לא לכולם יש ערבות.

זה תלוי באדם. מה אתה רוצה, שכולם יחתמו על מסמך?

תלמיד: לא, אני רוצה לדעת ממתי החבר איתי בספינה, אם אנחנו בכלל באותה ספינה ומה זה נקרא שאנחנו באותה ספינה?

אז אתה רואה עד כמה אתה מעמיד כאן תנאים, האם החבר כבר שמע ומסכים עד כדי כך שהוא ממש חותם על כתב הערבות, ויודע שאם הוא לא מקיים אז הוא נמצא מחוץ לגֶדר התורה.

תלמיד: אז אם הוא עדיין לא חתם אז לא נקרא שהוא גם קודר חור, הוא לא יכול לקדור חור כי אנחנו גם לא באותה ספינה, כל אחד בתוך סירה משלו.

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין שומרי התורה לבין פורקי עול?

"שומרי התורה" הם אלו שיודעים שהכלל בתורה הוא אהבת חברים והם צריכים להגיע לזה ולשמור על זה, כי זה כל היסוד של התורה.

תלמיד: ופורקי עול?

"פורקי עול" הם אלו שלא רוצה לקיים את זה, יוצאים מההתחייבות הזאת.

תלמיד: אז למה פורקי העול שיוצאים מההתחייבות הזאת משפיעים על שומרי התורה?

כי אפשר לקיים זאת רק עם כמות אנשים מסוימת לפחות ורק בהסכמה כללית, שבזה כל אחד משפיע על האחרים.

תלמיד: איזו אחריות יש לשומרי התורה על פורקי העול?

האחריות היא שבאותה החברה שהסכימו לשמור קשר ביניהם של ואהבת לרעך כמוך, הם צריכים לשמור על זה.

תלמיד: כן, זה ברור, לכן הם שומרי התורה אבל מה האחריות שלהם כלפי פורקי העול? יש להם אחריות? יש להם דאגה כלפיהם?

לדאוג שכולם יידעו על זה וככל האפשר ייכנסו לתוך המעגל הזה ששומר.

תלמיד: למה שומרי התורה לא יכולים ליצור ביניהם ערבות? אם פורקי העול פורקים עול אז הם מחוץ למשחק.

כן, אבל הם משפיעים זה על זה.

תלמיד: במה הם משפיעים?

משפיעים מתוך ההתנהגות שלהם, מתוך האחריות, ההדדיות שביניהם.

תלמיד: שומר תורה יכול להתחלף, היום הוא שומר תורה, מחר הוא פורק עול?

לא, ברור שלא.

תלמיד: למה זה ברור שלא?

כי הוא הסכים עם התנאי הזה ורוצה לקיים אותו, לכן הוא נכנס לאותו החוק ונשאר בו.

תלמיד: הוא כבר מממש את החוק או שהוא רק הסכים בעלמא?

לא, הוא מממש.

תלמיד: הוא מממש. ומי זה פורק העול?

מי שהיה איכשהו מממש, וזורק את ההתחייבות הזאת.

תלמיד: אם הוא זורק את ההתחייבות והוא לא מעוניין בה, למה עדיין סופרים אותו כשייך?

אני חושב שזה מתוך זה שכל אלו שנמצאים באותה החברה, הם אחראים וחייבים להיות בקשר שנקרא ערבות.

תלמיד: אדם שלומד פה וקיבל על עצמו התחייבות, נחשב במשהו כשומר תורה.

כן.

תלמיד: ואם הוא יצא, עזב את הדרך לחלוטין?

זה עניינו, הוא לא נמצא.

תלמיד: הוא לא נחשב כבר במעגל.

לא.

תלמיד: מי נחשב פורק עול?

פורק עול זה כל מי שנמצא כאן ובכל זאת לא שומר על חוק הערבות.

תלמיד: למה הנוכחות שלו כאן עדיין פוגמת בשומרי התורה? מה זה משנה אם הוא יושב פה או יצא, הוא יצא מהמשחק מבפנים.

הוא נותן דוגמה לאחרים ופיזית הוא גם שובר את החיבור שביניהם.

תלמיד: ובכל זאת, למה הוא פורק עול? הוא נמצא, הוא נותן כנראה מאמץ בעצם היגיעה שטרח והגיע.

אני לא יודע מה הוא מקיים ומה לא, אבל ברור שאם הוא פועל לחיבור החברה זה בסדר, אבל אם הוא פונה לפירוק החברה, אפילו שלא כל כך יודע, אז זה לא בסדר.

תלמיד: מה זה פועל לפירוק החברה?

שלא שומר על החיבור בין החברים, לא נותן להם דוגמה, ולא מוסיף מכוח הערבות לכולם.

תלמיד: אז אם אדם אפילו לא נותן מאמץ לחיבור הוא כבר נחשב פורק עול?

את זה אני לא יכול להגיד כי יש ויש, אבל בסופו של דבר אחרי כמה זמן אנחנו צריכים לראות האם בחברה כולם תומכים בקיום תורה ומצוות או שבורחים מזה, יוצאים מזה, עוזבים את זה.

תלמיד: אדם שאדיש בחברה, נחשב פורק עול?

אדיש למה?

תלמיד: אדיש, לא עושה עכשיו אולי מאמץ, נותן את המקסימום שהוא יכול לתת, מצד שני הוא גם לא מזלזל או מקטרג.

זה ברור, זלזול וקטרוג זה ברור שאסור לו להראות ולחזק. אבל רוב האנשים שמצטרפים יודעים שהם באים להתכלל באיזו חברה שיש לה כללים כאלו וכאלו, מיוחדים, מסוימים.

תלמיד: ואם אני אדיש כלפי מי שקודח חור בחברה?

קודם כל אתה צריך להרגיש שזה היחס שלך אליו מפני שהוא קודח חור, ושיש בסופו של דבר בכללות יחס חברתי לכאלו אנשים.

תלמיד: אם אני לא עומד בתנאים שקבעו המקובלים, למשל להשתתף בשיעור הבוקר וכן הלאה, זה נחשב שאני פורק עול?

גם כן.

תלמיד: איך מתקנים פורק עול? אם אני פורק עול, איך אני מתקן את עצמי או ההיפך?

על ידי זה שמתקנים אותו, מדברים עימו, מזכירים לו שהחברה זקוקה לנוכחות של כל אחד ואחד.

תלמיד: ואם אחרי עשר, עשרים שנה אדם עדיין בשלו?

גם אחרי עשר ועשרים שנה החברה צריכה לקבוע האם מספיק לזה חודש או שנה, ובעצם ברגע שאדם עובר להיות חבר בקבוצה אז הוא חייב להם.

תלמיד: בכל מצב במשך היום יש בי "פורק עול" ויש בי את הדיון הזה איתו, למה אתה קודח חור. הוא תמיד רוצה לקדוח חור, תמיד יש לו הסברים טובים, הוא מצדיק את עצמו. מה האלמנט הקובע ביותר שעוזר לאדם להתגבר על ה"קודח חור" שבו?

זה תלוי בקבוצה. יכול להיות שהחשוב ביותר אצלם זה שכולם יהיו בשיעור, לפי זה הם בודקים כל אחד ושומרים.

תלמיד: אפילו בזמן השיעור כשאני יושב פה, ביחס שלי לכל חבר ששואל, אני יכול לקדוח חור, אני יכול להפליל אותו, אני יכול להפליל את עצמי.

כן.

תלמיד: איך כל הזמן להצדיק את החבר, לסתום את החור הזה? איך לא לתת לעצמי לקדוח חור? איך להפוך את זה? כי בזה שאני שולל את השאלה של החבר, כבר אני קודח חור.

דוגמה, צריכה להיות דוגמה כל כך חזקה, שמי שלא מקיים אותה, מרגיש שהוא שובר את השורה.

תלמיד: האם צריך לראות את מה שבעל הסולם כותב כאן קודם כל בי, איפה אני קודר את החור, או להתחיל לחפש את זה בחברים?

אני חושב שכל אחד יכול להבחין עד כמה הוא נמצא כחלק הפעיל בחברה או לא. מדובר בקיום אלמנטרי, בסיסי, שהוא בא לשיעור בזמן, משתתף במה שמגיע לו לשיתוף.

תלמיד: בעבודה בעשירייה, כשהפוקוס שלי היה מכוון החוצה, על חבר, על חברים שלא באים, ראיתי שכלום לא זז. התחלתי להבין שבי צריך להשתנות משהו, כי למדנו שאנחנו רואים אצל החברים את הליקויים שלנו, שהחבר הוא כמו זכוכית מגדלת, אצל החבר אתה רואה את הקלקול גדול, ואצלך זה נראה קטן מאוד. אתה מבין שזו עזרה, אתה מתחיל לעשות עבודה, להצדיק אותו, ופתאום שמתי לב שהדברים משתנים.

כן.

תלמיד: יכול להיות שכלפי חוץ החבר מראה לי משהו ובפנים הוא בכלל נמצא במקום אחר, ויכול להיות הפוך, שאני רואה אדם גרוע, אבל בפנים הוא נמצא במאמצים גדולים ואני לא הייתי מגיע לקרסוליים שלו. איך אני עושה את החלוקה בין מה שאני רואה, האחריות שאני לוקח על עצמי, לבין מה שקורה אצלי בסביבה?

זה תלוי בהרבה הבחנות פנימיות שבאדם. אנחנו לא ניכנס לזה עכשיו, אבל ברור לנו שלכל אחד יש איזו דמות של עצמו, מה הוא צריך להיות, ושל האחר, של החבר, ואנחנו צריכים כל פעם לעבוד על עיצוב הדמויות האלו בצורה יותר נכונה.

תלמיד: נניח שחבר לא מגיע לשיעור בוקר אבל פונה לעשירייה ואומר, קשה לי לקום, אני מאוד רוצה להיות אתכם. כשהוא מראה את הרצון, לא משנה הפעולה שהוא עושה, זה כבר נותן לי כוח. אני לא חושב שזה אפשרי לדרוש מהחבר שיבוא ויסביר, השאלה אם אנחנו צריכים לפחות לעשות מאמץ בעשירייה שתהיה פתיחות, שחברים יפתחו את הלב, כך שגם אם קשה לו שיבוא ויגיד, "פה אני לא מסוגל, בואו תעזרו לי"?

יש ויש. יש אנשים שלא מסוגלים לזה מהטבע, ויש כאלה שמוציאים מעצמם כל מה שמרגישים.

תלמיד: אם זה כך, לא נשאר כלום מלבד לייצר בעשירייה אווירה חמה, טובה, שתעזור לחברים אבל אי אפשר לבוא ישירות ולבקש דברים, כי כל אחד והטבע שלו.

נכון.

תלמיד: כתוב "הבא לטהר מסייעין אותו". איך כשאני במגע עם העשירייה אני פושע שרוצה לחזור בתשובה, אבל אני מושך את האור ולא פוגע בחברים?

אני לא יודע. זו איזו הרגשה פנימית שבאדם.

תלמיד: כשאני "פורק עול מודע", איך אני בכל זאת מרים את החברים? בזמן שאני פושע, איך אני לא מזיק לחברים אלא עוזר להם?

אתה לא יכול.

תלמיד: אז מה אני כן יכול לעשות?

קודם כל לדעת מה זה נקרא להיות חבר מתוקן בחברה. להשתדל לעבור על כל ההתנהגויות שלך עם האחרים בחברה ולתקן אותן.

תלמיד: כשאני יושב עם החברים, אני צריך לשתוק? זו השתתפות פסיבית וזה נקרא פורק עול. איך אני יושב אקטיבי בחברה כפורק עול בלי לעשות נזק לחברים?

אי אפשר.

תלמיד: פורק עול מודע, חייב להיות פסיבי בחברה, "שב ואל תעשה" לגמרי, עד שהוא מרגיש שיצא מזה?

טוב, זה מגיע במשך הזמן ולא מאדם אחד, אלא מכללות החברה, שזו הרוח המשותפת ביניהם, שהאדם שמתנהג בצורה מסוימת לא מסוגל להמשיך בזה.

תלמיד: כתוב "איש את רעהו יעזורו", זה הכלל בעשירייה. אם אני פורק עול ולא יכול לצאת מהמצב שלי, כי אין אדם מתיר עצמו מבית האסורים, איך אני נאחז בעשירייה ולא קודר חור בזה, אלא שואב מהם כוחות בצורה בריאה?

את זה אנחנו עוד נלמד.

תלמיד: הדימוי שעולה בי למצב שיושבים בסירה ויש גם פורקי עול, זה כמו בני ישראל כשיצאו ממצרים לפני הים ואז נחשון קפץ.

כן.

תלמיד: אז יש רגע לפני הקפיצה ויש שומרי תורה ופורקי העול. מה גרם לנחשון לעשות את הפריצה? זה אולי ייתן לנו הכוונה.

זו עדיין לא דוגמה בשבילנו, זאת אומרת אנחנו צריכים ללמוד מה נקרא אדם בתוך החברה, עד כמה הוא חייב לחברה והחברה חייבת לו, ומה קורה מתוך זה שהוא נכלל בחברה, מסכים לחוקי החברה וכך ממשיך איתה.

אלה דברים מאוד עמוקים ולגמרי לא ידועים לנו. כי אנחנו צריכים להבין שכל אותן צורות הקשר שלמדנו, יש להן צורה מסוימת, חוקים, שחברי החברה מקבלים אותם בקפדנות כדי לקיים ממש. נראה לי שיכול להיות שנעבור את הכנס ונראה קצת יותר לתוך עצמנו מהו המצב האמתי שלנו, ואחר כך נטפל בזה.

תלמיד: מתי בפעם הראשונה אדם זוכה לראות שכולנו נמצאים באותה הספינה?

כשהוא יודע את התנאי הזה, שמבין אותו, שרוצה להרגיש אותו, שנמצא מקושר עם האחרים בפעולות חברתיות, ואז הוא יכול במשהו לדון את עצמו באיזה כיוון הוא נמצא. מהם התנאים שלו הפנימיים שהם דוחפים אותו מהחברה או שקושרים אותו לחברה.

תלמידה: מהן הפעולות הקודרות חור בסירה?

זה העיקר שאדם יוצא מתוך הערבות והוא לא מודע לזה, עד כדי כך שהוא כבר נמצא בחוץ.

תלמיד: אם אני חייב להצדיק את החברים שלי, איך אני יכול לראות שחבר קודר חור בסירה?

על זה צריכים לדבר ולדון לחוד.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו לא מבינים שאנחנו עושים חור בסירה. איך אני יכול לסמוך על החברים שלי כשהם אומרים לי שאני עושה חור?

בדרך כלל אנחנו חושבים על החברה שהיא אוסף אנשים שאנחנו משתתפים איתם בשיעור, לומדים יחד, אולי מבלים משהו יחד, סעודות או נסיעות וזה מספיק, זה מה שצריך להיות בחברה. אנחנו לא שוקלים כל אחד ואחד עד כמה שהוא תומך בצורה אישית באותו כיוון להתפתחות החברה, זה עדיין אצלנו חלקים שהם לא מבוררים.

תלמידה: האם זו החובה שלנו לומר לחבר שהוא עושה חור בסירה?

אנחנו צריכים להגיד אם באמת יש כאן חברים שהם "שוברים את השורה" מה שנקרא, ועד כדי כך יכול להיות שהתנהגותם כל כך הפוכה, שאנחנו צריכים להזהיר אותם שלא יהיה להם מקום בתוך החברה.

תלמידה: מה זה אומר חבר מתוקן, איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

חבר מתוקן זה שלומד ועובד ומשתתף לפי מה שצריך להיות בחברה. שמכיר את מצבו ושיודע מה חובתו.

תלמיד: יש תמיד בעיה עם הגישה הזאת איך באמת להתייחס לחברים שהם לא ביחד עם כל מה שהמקובלים דורשים. אני לא יודע אם לקרוא לזה "קודרים חור", אבל פשוט לא עומדים בתנאים. דיברתי עם חבר בעשירייה אחרת ושאלתי אותו איך אתם מתייחסים, אז הוא אמר אנחנו הפסקנו להיות דורשניים ולוחמניים. נותנים לכל חבר איכשהו מצליח, בא, לא בא, מתייחסים באהבה. בלי ביקורת, בלי דרישה, מי שמגיע מגיע. האם זו הגישה הנכונה?

ראשית, ודאי שזו גישה לא נכונה, ושנית איך הם בודקים את החבר. אם הם לא רוצים לעורר ביקורת ודרישה למי שלא עושה את התנאים ההכרחיים, אז זה לא נקרא שזו חברה וכל אחד חבר וכולי. אלא אנחנו צריכים להבין מה טוב בחברה המתוקנת, מה צריך להיות, ועם מה אנחנו לא מסכימים.

תלמיד: יש פחד לפגוע בחברים, פחד שהם יצאו או פחד שאתה בביקורת ולא בכף זכות, מכריע לכף חובה. יש בעיה איך לאבחן את הדברים. לי למשל חבר בעשירייה נתן לי ביקורת למה אתה לא יושב עם ספרים בשיעור, זה נראה לי ביקורת הכי לגיטמית, בזכות זה אני יושב עם ספר כמו שצריך, נתנו לי ביקורת טובה. איך מבחינים בין ביקורת טובה או ביקורת שהיא לכף חובה?

אתם צריכים לדבר על זה, זה הכול לפי ההסכמה שלכם.

תלמיד: אז אותה עשירייה הסכימה שלא לוחצים אחד על השני ואתה אומר שזה לא טוב.

הם לא לוחצים אחד על השני בכלל?

תלמיד: בכלל.

אז באותו רגע אין עשירייה. כי עשירייה היא בכל זאת חבורת אנשים שיש להם מטרה, שיש להם מספר תנאים חברתיים שחייבים לקיים אחרת הם לא מגיעים למטרה.

תלמיד: זה ממש ברור. רק מה שלא ברור זה איך עושים את זה?

מה זאת אומרת איך עושים את זה?

תלמיד: איך עושים את העניין של הברית, שצריך לעמוד בדברים מסוימים.

כן.

תלמיד: אני מתחייב עכשיו לעשירייה ויש התחייבות, שיעור בוקר, מעשר וכו'. אז איך ניגשים לחבר שלא עומד בתנאים האלה, בצורה שתקדם אותו ולא תרחיק אותו?

אז מגיעים אליו לחבר הזה מי שנמצא בקבוצה, שניים נגיד, שהם אקטיביים באותה הקבוצה הם ניגשים לחבר ואומרים לו.

תלמיד: עכשיו אמרנו, והוא אומר אני לא מצליח להגיע לשיעורי בוקר, אני יכול רק שלוש פעמים בשבוע. העיקר שיתחייב למשהו.

נגיד כן.

תלמיד: אם לא הכול אז לחלק. רוצים לראות את הרצון הטוב שהוא מוכן להתחייב לחלק מדברים.

כן.

שאלה: מהי המטרה האמיתית. מה הבורא רוצה לומר לנו במשל של קודח חור בסירה, מה המסר?

שכולם צריכים לשמור על איחוד העשירייה.

שאלה: מה אני צריך לעשות אם חלק מהאומה לא רוצה להתחבר? מה לעשות?

זו כבר בעיה, קבוצה שמפוצלת לכמה, זו בעיה. אתה צריך להחליט קודם כל עם מי יש לך עסק, עם איזה חלק מהקבוצה אתה מסוגל ורוצה להתחבר, ואיך אתה יכול להמשיך בצורה כזאת, זו כבר בעיה שצריכים לדון, שאי אפשר לגמור אותה במשפט פשוט אחד.

תלמיד: אם אני עומד פנים מול פנים מול האגו שלי והאגו לא מסכים לאמת, הוא אומר, רק לא זה. מה אני צריך לעשות? לתת לו בשיניים והאם זה יחשב כעלייה מעל האגו?

כתוב, "תן לו בשיניים".

תלמיד: מהי הצורה הרלוונטית של דרישה ממני כלפי חבר שלא מגיע לשיעור?

אני חושב שכאן לא צריך לעשות אותך גדול ליד החברים, להבדיל את עצמך מהם אלא לעשות יחס כזה כלפי כל הקבוצה שמי שמפר הוא ירגיש שהוא מוציא את עצמו מהקבוצה.

תלמיד: ואיך ליצור אווירה כזאת?

זה צריך פשוט להיות כתוב, ומקובל על ידי כולם.

תלמיד: לפי הקטע, למעשה העבודה היא בצד שמאל. אולי צריך יותר להתמקד בדיוק של עבודת העשירייה של אלה שכן באים ולא אם חבר קם או לא קם לשיעור בוקר?

אלו שכן באים, אנחנו לא יכולים לגשת אליהם ולדרוש לקיים יותר. אם הם מקיימים איזה כלל, אז אנחנו עוזבים אותם וניגשים לצד השני.

תלמיד: אנחנו עושים סדנאות, אנחנו רואים כל אחד איך הוא מתנהג בעשירייה. אם אני לא מושך את העשירייה לכיוון המטרה, האם חבר לא צריך קצת לדייק אותי שזה אולי חלק מאוד חשוב בעבודה?

יכול להיות שכן. אם זה מקובל בתוך החברה, אז כל אחד יכול להגיד לאחר.

תלמיד: האם כדאי לנו לקבוע כלל בחברה שנוכל תמיד לדייק את עצמנו, באהבה כמובן?

כן, רצוי.

תלמיד: לא תמיד קו שמאל ברור לחברים ויש הרבה שמתנגדים לזה או לא ברור להם או לא כל כך רוצים. האם אנחנו מציבים את זה בתור הנחיה, שכדאי לנו לעבוד בצורה כזאת וככה כולם יתקדמו?

אנחנו נמצאים כולנו בצורות שונות ולכן כדי להגיע לעמק השווה, להחלטה כללית - אנחנו צריכים להיות מחוברים, אנחנו צריכים להיות מקושרים, זה כבר יותר ברגש, וכך אנחנו נגיע להבנה באיזו מידה אנחנו נמצאים בשיתוף בקבוצה שלנו. זה דורש זמן ועבודה קבוצתית. נקווה שנעשה את זה.

תלמיד: מה הסיבה ששיעורי הבוקר כל כך חשובים בלימוד שלנו?

שיעורי הבוקר נותנים לנו חומר חדש, וקשר חדש בינינו, יכול להיות גם גישה חדשה בכלל, לכן שיעור בוקר הוא חשוב יותר. אין לנו חוץ משיעור בוקר משהו בגובה החשיבות כמו שיעור בוקר. אז נשתדל להיות בו ולא לפספס.

תלמידה: אם אני רואה שחברה עושה חור בסירה, אז אני רואה את זה מתוך הכלים שלי, אולי אני רואה לא נכון. איך אפשר לברר את זה?

אפשר לברר את זה אם אנחנו עוזבים את הבעיה שלנו הספציפית, נגיד שלי עם חבר, ואחר כך ניגשים לפתרון במצב אחר, שאני כבר לא רואה אותו בצורה ברורה, נגד או בעד, אלא בצורה כזאת ביני לביני.

תלמיד: כעיקרון החבר הגיע להיות בסירה, זה לא משהו מקרי, הבורא בחר בו. אני צריך לחלוק איתו את ההפרעות שהוא עובר. כרגע בכלים שלי נראה שהוא קודר חור. מתוך ההבנה הזאת, איך עליי לפעול? אולי צריך לצאת מהסירה הקטנה ולעבור לספינה הגדולה שנקראת "בני ברוך". איך לחלוק איתו את המצבים ולהמשיך?

לא יודע בדיוק איך לייעץ לך. נראה לי שהעיקר זה בכל זאת להחזיק זה בזה, אחרת אנחנו נאבד בים הגועש והסירה שלנו לא תציל אותנו. לכן בואו נשים בצד את כל ההרגלים ומה שלפני כן החלטנו בינינו והיינו רואים את זה כחשוב, ונשים דגש על העיקר. בהתנהגות שלי בקבוצה, אני צריך סביבי ליצור כוח חיובי כזה, שיקשור את כולנו יחד. בואו ננסה לעשות את זה, לפחות עד הכנס. ובואו ננסה לבדוק איך זה עובד ושם כבר נדבר.

תלמיד: לנו יש דרך ושיטה ורב ואנחנו לומדים את תהליך החיים שלנו לפי מאמרי רב"ש וחיים עם אישה בבית. והאישה שלנו גם לומדת, נמצאת פה ועוברת מצבים דומים למצבים שאנחנו עוברים.

כן.

תלמיד: וקורים מצבים שהחבר נמצא כל כולו איתנו בדרך בעשירייה, ולאשתו קורים מצבים אחרים, והוא נגרר אחריה. הוא אומר כתוב, ועזב את אביו ואימו ודבק באשתו.

כן.

תלמיד: איפה החבר צריך לשים את הבורא, איפה החברה, איפה העשירייה, איפה הקבוצה מול אשתו?

החבר צריך להרגיש את הבורא ואת הקבוצה ואת המשפחה שלו, איך הוא מחבר את שלושת הדברים האלה יחד ככל האפשר. אני, קבוצה וחבר. כשאני משתדל לעשות מהם, לא משולש כוחות אלא איחוד הכוחות, אם אני רואה משהו שאני לא מסוגל לקלוט יחד עם האחרים, אז אני צריך לחשוב מה אני עושה עם זה.

תלמיד: איך אני אחשוב? זה מושך, נהיה ערפל במוח. איך לא לאבד את הקשר הזה עם הקו הנכון?

אני צריך להביא את עצמי למרכז העשירייה שלי ולהשתדל למצוא שם את נקודת האיזון. אם מצאתי, מה טוב. אם לא מצאתי, אז יש לי בעיה. באמת שלושת המרכיבים האלה, המשפחה והעשירייה שלי ואני נמצאים זה כנגד זה ולא מרגישים שום דבר משותף, אז אנחנו נצטרך לחשוב ולהסביר לעצמנו איך אנחנו מגיעים לעמק השווה.

תלמיד: לאיזון.

לאיזון, כן. צריכים לעבוד על זה.

תלמיד: ומה לעשות כשהאדם לא יכול, כוח האישה מספיק חזק בשביל לזרוק אותו מהדרך?

אז יש כאן חוץ מהאדם, את החברים שלו והם צריכים לראות איך במצב הזה הם יכולים לחזק את הכוח של המשפחה, והכוח של האדם בתוך המשפחה הוא כדי כך שזה לא יגרום לפירוק.

תלמיד: לפי הסיפור על התלמידים של האר"י, שהוא אמר להם בואו לירושלים והם אמרו "רגע נשאל את האישה", והוא אמר להם פספסתם אפשרות שלא הייתה יכולה להיות יותר.

כן.

תלמיד: איך אנחנו לא נכשל בזה?

אנחנו לא נמצאים במצבים כאלה. יכולים לסדר את הדברים במצב שאנחנו נמצאים. עוד נחשוב על זה.

תלמיד: מה יש לפני כנס שמגלה כל כך הרבה דברים? למה דווקא לפני כנס כל הדברים צצים ועולים?

אנחנו רוצים להיות מוכנים להיות בבדיקה, בביקורת, בהשתתפות, וכשאנחנו מודדים את הדברים האלה, יש לנו סטייה לכל צד.

תלמיד: זו סטייה או שזה עזרה דווקא, שיש כוח להתמודד עם זה?

זה הכול תלוי מי האדם איך מקבל את זה.

תלמיד: יש תופעה קבועה, שתמיד לפני כנס, וככל שההכנה יותר חזקה, ככה פתאום צצים יותר בורות.

כן.

תלמיד: אז איך להחזיק שזאת הסיבה ולא ליפול לשום בור בדרך?

אני חושב שזה רק על ידי הערבות. אין משהו אחר.

תלמיד: מה יכול לשמור על אדם, נגיד מפני המשפחה שלו, או בני משפחה, או קרובים שהוא נמצא איתם כל הזמן? הוא כבול ביחסים כאלה משפחתיים, ומחר מתחלפים להם הרצונות, הוא מוכן לתת את כל כולו, אבל זה לא עשירייה או סביבה כזאת. מה יכול להגן על אדם במצב כזה?

אולי אנחנו צריכים בסבלנות, להשתדל להסביר לכל מי שמרכיב את הרשת שלנו, החברים, העשירייה, בכלל בני ברוך כולו, עד כמה חשוב לנו להיות בתוך הקשר שלנו עם ההנהלה, עם העשירייה, ואז להסתכל על זה בצורה רגשית. העיקר לא מייד להתפרץ ולא להסכים עם הכוחות שנמצאים בסטייה, באיזה שינוי, לא להסכים עם כל דבר שצץ לנו.

תלמיד: אמרת קודם שבדרך כלל אנחנו חושבים על החברה כעל אוסף אנשים שמשתתפים בשיעור, לומדים יחד, בסעודות, נסיעות, ואנחנו לא שוקלים עד כמה כל אחד תומך בהתפתחות החברה. אז מה זה חברה אם לא אוסף של אנשים, איך נגדיר פה עניין של חברה?

חברה זה אוסף של כוחות, שעובדים כמו מפרשים באונייה, שלכל אחד יש תפקיד משלו ויכול להיות שיש להם תפקידים שונים, אבל בסופו של דבר כולם מכוונים למטרה אחת. לכן פשוט צריכים להסכים עם זה שיש הרבה כוחות, הרבה רצונות, הרבה מחשבות, וכל אחד לא אדם פשוט, ואנחנו צריכים לברר מה היחס של כל אחד לכל הכיוונים. ולתת לאנשים אפשרות להתפתח, וזה תלוי כבר ביחס שלנו.

תלמיד: הדימוי של חברה כסירה מאוד יפה, כל חבר כמפרש וכולי, אז אנחנו לא רואים בעצם את התפקידים של כל חבר, לכל אחד יש פה תפקיד. אז איך אפשר לשקול פה כל חבר, לדעת עד כמה הוא תומך? אולי אני לא מבין שהחלק הזה מחר ישרת אותי בשייט, בהפלגה הזאת. זאת אומרת איך מודדים את היחס של כל חבר, את התמיכה שלו, אם זה לא נגלה כלפי חוץ?

נשתדל לעלות את הדבר הזה ולדייק בו.

תלמיד: הכנס הזה, אני מרגיש שיש בו משהו מאוד מיוחד לחברה שלנו. מה באמת אתה צופה, בכנס, אחרי הכנס, מה השלב הבא שלנו כחברה?

השלב הבא שלנו כחברה, שאנחנו נרצה להיות קשורים תחת כמה מכוחות הטבע, כמה כיוונים, וכך נמשיך להתקיים. הבורא ימשוך אותנו למטרת הבריאה.

תלמיד: לגבי הדיון על המשפחה, מניסיון גיליתי שיש פה פוטנציאל עצום בקשר שבין האדם למשפחה שלו ולדרך עם העשירייה שלו. זאת אומרת מאוד עוזר לאדם לצאת מתוך עצמו כשהוא מבין שהוא צריך לשרת את העשירייה במה שהוא צריך, יחד עם התפקיד שלו במשפחה, ולא לצאת משם. זה לא נעשה בכוונות ולא במחשבות, בפועל. אם אדם רואה את זה ככה, במה זה מקדם אותו? איך זה מכניס אותו עוד יותר לעניין של העשירייה, למעלה מהדעת, ברוחניות? הרי הוא רוכש את זה שם.

צריכים לבדוק, האם מה שהוא אומר זה לפעמים נכון או לגמרי לא נכון, או שזה משקר את האדם.

תלמיד: מה זה משקר?

שאדם לא יכול לקבל בחשבון את כל הכוחות שפועלים ומייצבים את החברה.

תלמיד: אני לא מדבר על ייצוב החברה, אני מדבר על ייצוב האדם.

ייצוב האדם, כן.

תלמיד: אדם מתייצב על ידי הדרישות שלו מהמציאות, יש לו משפחה, ילדים, יש לו עשירייה ורב וספרים, והוא צריך למצוא את הדרך, הוא לא יכול להגיד, "אני לא יכול, קשה לי, אני עייף", אין דבר כזה. הוא צריך למצוא את הדרך לשרת את כולם, בכל מה שהבורא נתן לו. איך הכי נכון לגשת לזה, לבצע את זה?

אז אני אומר לך שקודם כל צריכים להשתדל לראות את כל המקורות, כל הנתונים, ואחר כך להחליט.

תלמיד: תמיד מתייחסים לעניין של פגיעה בדרך, בעשירייה בהקשר של שיעורי בוקר, במעשר, בחובות, אבל בהקשר אחר, יש עשיריות, שבהן חברים לוקחים את התפקיד של "שומרים ושוטרים" ומייצרים מין פגיעה קבועה כזאת בתוך העשירייה מתוך תכונות פנימיות, ואז זה לא מאפשר לחברים אחרים לצלול יותר פנימה ולהעז ולהתחבר יותר מהפחד שה"שומר שוטר" יכול להצליף בך פתאום. האם זה משהו שגם מזוהה כפגיעה בעשירייה? כי לא נוגעים בדבר הזה בכלל, מה לעשות, כל אחד עם האופי שלו וזהו.

תתלוננו על זה כמו שאתם עכשיו שואלים, ואנחנו נדבר על זה.

(סוף השיעור)